שיעור בוקר 04.01.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', עמ' 1103,

מאמר "מהו שחוק ומשפט הוא השם של הקב"ה, בעבודה"

קריין: ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמ' 1103, מאמר "מהו שחוק ומשפט הוא השם של הקב"ה, בעבודה".

מהו שחוק ומשפט הוא השם של הקב"ה, בעבודה

תש"ן - מאמר ל'
1989/90 - מאמר 30

"הזה"ק (בחקותי דף ו' ובהסולם אות ט"ז) אומר וזו לשונו "חוק הוא שהמלכות נקרא כך, וגזירות התורה נכללות בה. ואת משפטי תשמורו. משפט, שהוא ז"א, שאותה החוקה, שהיא מלכות, נאחזת בו. ומתחברים זה בזה, העליונים והתחתונים, דהיינו החוקות שבמלכות במשפטים שבז"א. וזה הוא הכלל של שם הקדוש, משום שחוק ומשפט הוא השם של הקב"ה. ועשיתם אותם. שואל, כיון שכבר אמר תלכו ותשמרו, למה עוד "ועשיתם". ומשיב, אלא מי שעושה מצות התורה והולך בדרכיו, הוא כאילו עשהו למעלה. אמר הקב"ה, כאילו עשאני. והעמידוהו. על כן ועשיתם אותם לחוק ומשפט, שהם ז"א ומלכות", עד כאן לשונו.

ויש להבין, מהו הפירוש מה שאומר "מי שעושה מצות התורה והולך בדרכיו, הוא כאילו עשהו". וכן יש להבין, מהו ההבדל בזה שאומר "מי שעושה מצות התורה" למה שהוא מוסיף ואומר "והולך בדרכיו", שמשמע, שהם ב' דברים. כלומר, שמשמע, הגם שעושה מצות התורה, ואם הוא לא הולך בדרכיו, לא אומרים שהוא "עשה את השם". אם כן מהי המשמעות של "והולך בדרכיו".

וכמו כן יש להבין במה שכתוב (באות י"ט) וזו לשונו "כעין זה אמר רבי שמעון, ויעש דוד שם. וכי דוד עשה לו. ומשיב, אלא משום שדוד הלך בדרכי התורה ועשה מצות התורה, כביכול, הוא עבד שם ממש, ועל כן נאמר, ועשיתם אותם. דהיינו, אם אתם תשתדלו לעשות אותם, ולתקן השם הקדוש כראוי, כל אלו הברכות שלמעלה תמצאנה אצלכם, בתקון שלהם כראוי".

ויש גם כן לשאול, מה הפירוש ש"דוד עשה להקב"ה שם", היינו לגבי מי עשה את השם. וכי הקב"ה צריך שיעשו לו שם טוב לגבי הנבראים, שעל ידי זה שיהיה להקב"ה שם טוב, אז הם יתנו לו כבוד. דבר זה מתאים לנבראים, שאדם יכול לתת כבוד לבן אדם דוגמתו, אבל איך שייך לומר שהקב"ה צריך לקבל שם טוב אצל הנבראים. וכמו כן, יש להבין, איך על ידי זה שהאדם הולך בדרכי התורה ועשה מצות התורה, הקב"ה מקבל שם טוב.

ולהבין כל זה, צריכים להקדים מהו הענין בכלל בריאה, כלומר לאיזו מטרה ברא הבורא את הבריאה. התשובה היא, ידוע שהוא רצונו להטיב לנבראיו. נמצא, שהבורא קבל שם של משפיע, הנותן טוב ועונג להבריאה, שהבריאה נקראת בחינת מקבל, והמקבל מוכרח להיות בעל חסרון, אחרת אין מקום לקבלה. ומטעם זה נקרא הרצון לקבל טוב ועונג "בעל חסרון".

וענין חסרון לא שייך אצל הבורא, שהבורא הוא שלם בתכלית השלימות. לכן נקראת הבריאה "יש מאין", על שם החסרון הזה, שנברא דבר שלא היה מטרם שבראה. והיות שענין חסרון אינו נמצא אצל הבורא, נמצא, בזמן שהאדם מרגיש עצמו לבעל חסרון, הוא כבר נמצא בשינוי צורה לגבי הבורא. וכשהוא ממלא את החסרון, הגם שיש לו השתוות מבחינת מה, שעתה אינו בעל חסרון, אבל בזה שהוא עתה המקבל והבורא הוא המשפיע. נמצא שכבר אין השתוות הצורה, שע"י שינוי צורה זה הוא נעשה נפרד מהבורא.

ובכדי לתקן את זה, דהיינו במה שהאדם נקרא "נברא", שהוא בעל חסרון, ובכדי שתהיה לו השתוות, הוא מוכרח להיות בבחינת השלמות, היינו לקבל מהבורא כל טוב. וכשהוא מקבל מהבורא, הוא נעשה שוב בבחינת שינוי צורה. אז נעשה התיקון הזה, הנקרא בשם "מקבל בעל מנת להשפיע". כלומר, הגם שיש לו מצד הטבע רצון וחשק לקבל מדבר שיכול להנות, מכל מקום הוא מתגבר ואינו רוצה לקבל את התענוג, רק מצד היות שהוא שרוצה להשפיע נחת רוח ליוצרו.

וכל התענוג, מה שאפשר לו לומר, שהבורא נהנה מזה, כלומר, בזה שמקיימים את רצונו ומחשבתו, שהוא רצונו להטיב לנבראיו, זאת אומרת, שכל התענוגים שאנו יכולים לומר שהבורא נהנה מזה שאנו מקבלים ממנו, ורק על דרך זה אנו מקבלים. לכן, כשאדם בא לדרגה זו, שהיא לעשות נחת רוח ליוצרו, הוא יכול להנותו בזה שמקבלים ממנו טוב ועונג.

וממילא יש עתה השתוות הצורה מב' צדדים, כנ"ל:

א. שכבר לא נמצא חסרון בתחתון, היות שמקבל עתה טוב ועונג מה'.

ב. שהוא עכשיו משפיע כמו הבורא. כלומר, שזה שנעשה עכשיו למקבל הנאה, אינו לצורך עצמו אלא רק לתועלת ה'. אבל בשביל תועלת עצמו הוא מוכן לוותר על כל התענוגים. נמצא, שיש עכשיו שני דברים ביחד, היינו תיקון הבריאה ומטרת הבריאה.

שזה נקרא בשם "זווג דהכאה", שע"י הכאה, נעשה אח"כ יחוד, שפירוש "הכאה" ברוחניות הוא שני דברים מנוגדים, שכל אחד דוחה את מה שהשני רוצה. דהיינו, הבורא רוצה שהתחתון יקבל טוב ועונג, זאת אומרת להשפיע להתחתון, והתחתון רוצה בהשתוות הצורה, היינו להשפיע להעליון.

נמצא שהם בהתנגדות, ועל ידי זה הם באים לידי יחוד. זאת אומרת, שכל אחד לוקח את דעתו של השני, היינו, העליון רוצה שהתחתון יקבל, התחתון מקבל רק בשיעור שהוא יודע שכל מה שהוא מקבל הוא רק בשביל שהעליון רוצה. נמצא, שהוא עכשיו מקבל כמו שהעליון רוצה, והוא משפיע כמו שהוא רוצה, ואין כאן פירוד, אלא עתה שניהם בדעה אחת.

ועל ידי זה שיש עכשיו להנברא כלים דהשפעה, הוא מקבל בהם טוב ועונג, ואז ניכר לעין כל ש"השם של הבורא הוא טוב ומטיב", כי מטרם שמתגלה הטוב ועונג נקרא "שכינתא בעפרא", היינו שכל אחד סובל יסורים בעולם, מסיבת שאין כלים מתאימים שיהיו מוכשרים לקבל את הטוב ועונג.

לכן התחתונים צריכים להאמין, שהבורא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב. לכן אין שמו של הקב"ה, הנקרא "טוב ומטיב", מגולה. מה שאין כן כשהתחתונים מקבלים את הכלים דהשפעה, אז יכול להתגלות את השם של הקב"ה, הנקרא "טוב ומטיב".

אלא כאן נשאלת השאלה הקשה ביותר, איך האדם יכול לקבל הכלים האלו, הלא מצד הטבע הוא ממש להיפך, האדם נולד רק בכלים דקבלה, היינו שאין האדם מסוגל לעשות שום דבר אלא רק שתצמח מזה תועלת עצמו. ובמה הוא יכול לעשות עתה דבר שהוא נגד הטבע, היינו להשפיע ולא לקבל לתועלת עצמו כלום.

הנה על זה אמרו חז"ל שהקב"ה אמר "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין". ובקיום התורה ומצות יש להבחין בה ב' דברים:

א. מעשה התורה ומצות.

ב. הכוונה. כלומר, מה הוא רוצה תמורת זה שמקיים תו"מ. והנה התמורה שהאדם צריך לבקש מה' היא, שילך בדרכיו, היינו בדרכי ה'. ומהי "דרך ה'", צריכים לומר, שדרכו היא להשפיע לנבראים טוב ועונג. כמו כן האדם צריך שכל דאגותיו הן אך ורק להשפיע לה', שייהנה, ולא לדאוג על תועלת עצמו אלא רק לתועלת ה', כדוגמת הבורא שרצונו להטיב לנבראיו.

והיות שהאדם נברא עם טבע של קבלה לתועלת עצמו, כידוע, בזה שהבורא רוצה להנות לנבראיו, מוכרח להיות בהמקבל רצון וחשק להדבר, אחרת אי אפשר להנות, לכן ברא הבורא את הנבראים, שתהיה בהם השתוקקות למלאות את חסרונם. ואיך הנבראים יכולים ללכת בדרכיו, שגם הנבראים יהיו משפיעים כמו הבורא, שזה נקרא "הדבק במדותיו".

ובכדי לתקן זה, אמר הקב"ה "בראתי יצר הרע", היינו את הרצון לקבל רק לעצמו, "בראתי תורה תבלין", היינו בסגולת התורה נקבל כח התגברות על הרע, ונוכל לעשות מעשים רק בכדי להשפיע הנאה להבורא.

נמצא לפי זה, לא מספיק בזה שהאדם מקיים את התו"מ, אלא הוא צריך גם כן לכוון את הכוונה בשביל מה הוא מקיים תו"מ. כלומר, מהי התמורה שהוא דורש מה' שישלם לו עבור זה שהוא מקיים תו"מ. ועל זה יש הרבה כוונות, כמו שכתוב בזה"ק "יש שרוצים תמורת הקיום של תו"מ שכר בעולם הזה, ויש שרוצים שכר בעולם הבא". ועיקר מה שהאדם צריך, לקבל סיבה שיחייבו אותו בקיום תו"מ, שהוא "בגין דאיהו רב ושליט", כלומר, שהוא עוסק בתורה ומצות בכדי שיש לו הנאה גדולה בזה שהוא משמש מלך גדול.

משמע מכאן, שהסיבה מה שהאדם מקיים תו"מ, היא בכדי שה' יתן לו את הכח להשפיע, מה שאין לו זה מצד הטבע. והתו"מ הוא סגולה להשיג את זה, כנ"ל, "בראתי יצר הרע". אם כן, מה העצה שנוכל ללכת נגד הטבע. התשובה היא, בעבור זה ניתן לנו "תורה תבלין", היינו שע"י התורה נשיג את הכח דהשפעה. נמצא לפי זה, מה האדם צריך לכוון בזמן שעוסק בתו"מ, הוא דבר אחד "ללכת בדרכיו", היינו כמו שדרך ה' היא להשפיע, כמו כן האדם רוצה שה' יתן לו תמורת עבודתו את הכח הזה.

ובזה יש לפרש מה ששאלנו, מה שאומר הזה"ק "אלא מי שעושה מצות התורה והולך בדרכיו". ושאלנו, מה מוסיף לנו זה שאומר "והולך בדרכיו" לאחר שהאדם כבר עושה מצות התורה. ובהנ"ל יהיה הפירוש, שלא די בזה שעשה את מצות התורה, אלא הוא צריך לכוון, שהוא רוצה שכר תמורת זה שעושה מצות התורה. ואיזה מין שכר הוא רוצה, שיוכל ללכת בדרך ה'. כמו שדרכו של הקב"ה היא להשפיע לנבראים, שהנבראים יהנו, כמו כן האדם רוצה שיהיה בידו ורצון וחשק להשפיע נחת רוח ליוצרו, ויבקש מה' שיתן לו שכר תמורת עבודתו. וזה צריך להיות כמו בגשמיות, שהאדם עובד ומסתכל בזמן העבודה, מתי הוא יקבל את המשכורת, כמו כן בעבודת ה' בקיום תו"מ, צריך האדם לצפות מתי הוא יקבל את המשכורת עבור יגיעתו, היינו שיזכה לכלים דהשפעה.

ובהאמור נוכל לפרש מה ששאלנו מה שאומר הזה"ק על פסוק "ויעש דוד שם". ואומר, משום שדוד הלך בדרכי התורה כביכול, הוא עבד שם ממש. ועל כן נאמר "ועשיתם אותם" ולתקן השם הקדוש כראוי. ושאלנו, וכי הקב"ה הוא צריך לעשות לו שם אצל הנבראים, שענין זה מתאים לאדם. לגבי אדם שייך לומר, שרוצה שיהיה לו שם טוב, ולא אצל הבורא לגבי הנבראים. וכי אפשר לומר שאדם נכנס ללול של תרנגולים והוא רוצה לקבל שם טוב בין התרנגולים, שיכבדו אותו מחמת חשיבותו. ומכל שכן הבורא לגבי נבראים. איזה ערך יש לנבראים לגבי הבורא, שנגיד שהבורא רוצה שיהיה לו שם טוב, בכדי שיכבדו אותו. אם כן מהו הפירוש "ויעש דוד שם, בזה שהלך בדרכי התורה", כלומר שהאדם צריך לעשות שם טוב להקב"ה.

אלא, היות שהבורא רוצה לתת טוב ועונג להנבראים, בכדי שייהנו, לכן אם הנבראים נהנים מזה שהבורא נותן להם כל טוב, אז הנבראים נותנים לו שם טוב, היינו אומרים שהקב"ה הוא טוב ומטיב. לכן יהיה הפירוש, השם הזה שהקב"ה יקבל מהנבראים, שהוא טוב ומטיב, אין הוא צריך להשם הזה שיכבדו אותו על ידי זה, אלא הוא רוצה שהם ירגישו את השם הזה, כלומר, אין השם הזה בשביל הבורא, שהוא צריך את השם הזה, אלא בשביל הנבראים. כלומר, שהבורא רוצה שהנבראים ישיגו אותו כך, כלומר, שהוא סימן שהם נהנים מהחיים שלהם. והראיה לזה, שהם אומרים, שהבורא נקרא בשם "טוב ומטיב".

לכן יש הבדל בין אדם לבין שאר נבראים, שהאדם רוצה, שיהיה לו שם בכדי שיקבל תמורת זה שכר. והשכר שלו הוא:

א. שהנבראים יתנו לו כבוד בעבור שהוא עושה טובות לאנשים,

ב. יש לפעמים שהאדם עושה טובות לאחרים ותמורת זה הוא יקבל שכר בעולם הבא. מה שאין כן השם שהבורא רוצה שיתנו לו, השם "טוב ומטיב", הוא לטובת הנבראים. כלומר, בזמן שהנבראים קוראים לו בשם "טוב ומטיב", אז הנבראים נהנים ממנו, אחרת לא היו קוראים לו בשם "טוב ומטיב".

אולם, היות מצד תיקון הבריאה, בכדי שתהיה להנבראים גם בחינת דביקות, בעת שהם יקבלו את הטוב ועונג, אז האדם מוכרח לקבל הכל בעל מנת להשפיע. והיות שהאדם נברא מצד הטבע, שרצונו הוא אך לקבל, לכן ניתן לנו תו"מ, שעל ידיהם נוכל לצאת משליטת הרצון לקבל לעצמו ולעשות הכל בעל מנת להשפיע.

וזהו שאומר, "משום שדוד הלך בדרכי התורה", היינו, שע"י דרך התורה תיקן את עצמו וזכה לכלים דהשפעה. שבכלים האלו מושפע השפע מלמעלה והאדם זוכה לבחינת טוב ומטיב, היינו שמשיג אז את השם האמיתי של הקב"ה, הנקרא "טוב ומטיב", מסיבה שהוא קבל את הטוב ע"י שתיקן את עצמו ע"י דרכי התורה. וזה הפירוש "ויעש דוד שם", שפירוש, שדוד זכה להשיג את השם של הקב"ה, הנקרא "טוב ומטיב".

אולם ענין מה שאומר "חוק היא המלכות, משפט הוא ז"א", וזה הכלל של שם הקדוש, משום "שחוק ומשפט" הוא השם של הקב"ה. וזהו "ועשיתם אותם". ויש להבין זה, היות שאומר, שחוק היא בחינת מלכות, ומשפט הוא בחינת ז"א, אם כן הרי הם ב' שמות נפרדים זה מזה. ואיך אומר, שחוק ומשפט הוא השם של הקב"ה, הלא הם ב' שמות. ז"א הנקרא "קודשא בריך הוא" ומלכות נקראת "שכינה". אם כן מה יהיה הפשט מה שאומר ש"חוק ומשפט הוא השם של הקב"ה".

ידוע שאין אור בלי כלי, זאת אומרת, מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, ברא בהנבראים רצון לקבל הנאה, והרצון הזה מכונה "מלכות", כמו שכותב בתע"ס (ח"ב תשובה ל"ט) וזו לשונו "נקראת מלכות, שממנה נמשכת בחינת הנהגה בתקיפות ובשליטה מוחלטת", כדוגמת מוראה של מלכות. נמצא שהשפע, שהבורא רוצה לתת להנבראים, נקרא בשם מלכות, וספירת המלכות היא הכלי המקבלת האור שבכל מדרגה ומדרגה.

ובאופן כללי אמר אאמו"ר זצ"ל, שהאור נקרא בשם "קוב"ה", והכלי המקבל האור נקרא בשם "מלכות" או "שכינה". והכלי נקרא בשם "שכינה", מטעם האור השוכן בתוך הכלי. ואמר, שזהו הפירוש מה שהזה"ק אומר "איהו שוכן ואיהי שכינה". כלומר, שזהו דבר אחד, אור וכלי.

אולם שיש שינוי צורה בין האור להכלי, היינו בין המשפיע להמקבל, ושינוי צורה נקרא "פירוד". והיות שכל הנבראים נמשכים מהמלכות, שמלכות נקראת "כנסת ישראל", שהיא הכלל של כל הנשמות, בכדי שהמלכות תוכל לקבל שפע עבור הנבראים, צריכים לייחד את המלכות, שתהיה בהשתוות הצורה להאור.

ובגלל זה ניתן לנו תו"מ, שבסגולתן יכולים לבוא לידי השתוות הצורה להבורא. היינו, שכל אלה העוסקים בתו"מ, ומכוונים שע"י יקבלו רצון וחשק לעשות הכל על הכוונה להשפיע נחת רוח ליוצרו, כלומר, כמו שהבורא הוא המשפיע להנבראים, כמו כן הנבראים רוצים להשפיע נחת רוח להבורא. ועל ידי זה כל אחד ואחד מתקן בשורש נשמתו, שהיא המלכות, שתהיה בעל מנת להשפיע, שזה נקרא "יחוד", היינו שמייחד את האור והכלי, שיהיו בהשתוות הצורה. אז מושפע השפע, שהיא בחינת טוב ועונג, להנבראים.

ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו, מה שאומר ש"חוק ומשפט הוא השם של הקב"ה", הלא הם ב' שמות, ז"א ומלכות, שהוא חוק ומשפט. אלא כנ"ל, שז"א הנקרא "משפט", הוא האור המתגלה, שזהו השפע. ומלכות היא המקבלת, שצריכה לקבל הכל בעל מנת להשפיע. זה נקרא "חוק", כלומר שהגם שהאדם רואה שנברא עם רצון לקבל לעצמו ונברא עם שכל ודעת, שהאדם צריך כל דבר לשקול בדעת, מה שהוא רוצה לעשות.

וכאן בעבודת ה' אומרים לו, שאל יסתכל על מה שהשכל אומר לו, אלא צריך לקבל בתור חוק, למעלה מהדעת. אלא, הגם שנברא מצד הטבע עם רצון לקבל, מכל מקום האדם צריך להאמין בדברי חז"ל, שאמרו, שהאדם צריך להתדבק במדותיו של הקב"ה, כמו שכתוב "מהו רחום אף אתה רחום". נמצא, שעל ידי זה שהאדם מקבל את התורה ומצות בתור חוק, הגם שהוא למעלה מהדעת, כלומר שהגוף לא מבין את זה. וע"י האמונה למעלה מהדעת, האדם יכול לבוא לידי השתוות הצורה.

היינו כנ"ל, שכל אדם, כשהוא עוסק בתו"מ על הכוונה בעל מנת להשפיע, על ידי זה נמצא שהוא מייחד ז"א, הנקרא "משפט", היינו האור והשפע, עם המלכות, שהיא הכלי, שצריך לקבל את האור, שתהיה גם כוונתו להשפיע, כדוגמת האור. זה נקרא "יחוד קוב"ה ושכינתא". ונעשה אז "השם אחד", כלומר שב' השמות, שז"א, הנקרא "משפט", היינו הוי"ה, ושמו, הנקראת מלכות, שיהיו אחד.

ולפי זה יש לפרש מה שכתוב "אלא מי שעושה מצות התורה והולך בדרכיו, הוא כאילו עשהו למעלה. אמר הקב"ה כאילו עשאני. והעמידוהו. ועל כן ועשיתם אותם לחוק ומשפט, שהם ז"א ומלכות". היינו כנ"ל, שעל ידי זה שעושה מצות התורה והולך בדרכיו, האדם גורם בשורש נשמתו, שהיא המלכות, למעלה, שתהיה בעל מנת להשפיע כדוגמת ז"א, שזה נקרא "יחוד". נמצא, שהפירוש של "ועשיתם אותם", הכוונה היא לעשות את היחוד הזה של ז"א ומלכות, הנקרא "חוק ומשפט". וגם כן נקרא זה "יחוד קוב"ה ושכינתיה". וזוהי העשיה שהנבראים צריכים לעשות.

נמצא, שהפירוש הוא, היות שהם ב' שמות, לכן הנבראים צריכים לעשות את היחוד, שיהיה אחד. ובזמן שכל הנבראים יגיעו לשלימותם, היינו שכולם יתקנו כל אחד בבחינת שורש נשמתו, אז יקוים "ביום ההוא יהיה הוי"ה אחד ושמו אחד". וזוהי העשיה מה שכתוב "ועשיתם אותם"."

מה ההתרשמות? מה זה חוק ומה זה משפט אצל הבורא?

שאלה: לפי מה שרב"ש כותב זה זעיר אנפין ומלכות והאור והכלי, והמטרה היא על ידי משיכת המאור להפוך אותם לאחד.

זה מתקבל.

שאלה: לגבי ההתרשמות מהמאמר, כשאתה הולך כך מילה מילה, משפט משפט, זה כאילו מפרמט אותך. כל השמות, כל המילים האלו, כאילו נוחתים עליך, נותנים לך צורה. גם אותה צורה של חוק ומשפט מאירה ברגשות, במחשבות, ברצונות, ביחס.

טוב.

שאלה: כתוב "כמו בגשמיות, שהאדם עובד ומסתכל בזמן העבודה, מתי הוא יקבל את המשכורת, כמו כן בעבודת ה' בקיום תו"מ, צריך האדם לצפות מתי הוא יקבל את המשכורת עבור יגיעתו, היינו שיזכה לכלים דהשפעה."

מה הדיוק פה, מתי אתה מצפה למשכורת ומתי אתה לא מצפה לכלום?

מהי המשכורת שלנו בעבודה בתורה ומצוות?

תלמיד: שיזכה לכלים דהשפעה.

לזה אנחנו צריכים לצפות, אין שכר אחר.

תלמיד: אז כלפי השכר הזה כדאי ורצוי כל הזמן לשאול, "מתי מתי מתי"?

אם אתה לא מכוון אליו אז אתה לא יודע בכלל מה אתה מקבל, מה נותנים לך ומה לא.

תלמיד: מצד שני אומרים שאדם צריך להיות בהחלטה, אני מוכן לעבוד מעכשיו עד סוף החיים ולא לקבל כלום. האם לא לקבל כלום כולל את המשכורת הזאת של כלים דהשפעה, או שאני צריך לבדוק כל יום אם המשכורת הזאת נכנסת לחשבון הבנק או לא נכנסת?

אתה חייב לקבל משכורת. חייב. אין דבר כזה לעבוד ללא שכר. ללא שכר אגואיסטי זה משהו אחר, אבל "שכרו הרבה מאוד על פי פועלו" אנחנו חייבים להשיג.

שאלה: כשמדברים על חוק ומשפט בעשירייה, מה אנחנו צריכים להשיג? כוונה משותפת עם רצון משותף, או שתהיה כוונה משותפת על כל הרצונות של כל אחד? מה זה חוק ומשפט בעשירייה, בחיבור בינינו?

חוק ומשפט בחיבור בינינו זה שאנחנו רוצים להתחבר כדי להשיג כלים דהשפעה שבהם נקבל את השכר.

תלמיד: הכלים דהשפעה בעצמם הם לא השכר?

לא. אנחנו צריכים להגיע למצב שהאור ימלא אותנו ואנחנו נהיה כאור.

תלמיד: ובזה אנחנו כבר עושים נחת רוח לבורא.

כן.

תלמיד: רב"ש אומר "חוק" זה מלכות, "משפט" זה זעיר אנפין. חוק זה הרצון, משפט זו הכוונה שרוכבת עליו. מהם המושגים האלה בעשירייה?

שאנחנו רוצים להיות מחוברים בכוונה ובפעולה.

תלמיד: הכוונה המשותפת שאנחנו מחפשים, להשפיע לבורא ביחד, היא ברורה. על מה זה מתלבש, מהו הרצון שעליו זה מתלבש?

הרצון שלנו שאנחנו מקבלים אותו רק על מנת להשפיע בינינו, שאנחנו כולנו רוצים להיות מחוברים על מנת להשפיע זה אל זה וזה אל זה.

תלמיד: פתאום לא ברור לי ההבדל בין כוונה ובין רצון.

"רצון" זה שאני רוצה לבצע, ו"כוונה" היא לפני הרצון, היא מולידה את הרצון, מסדרת אותו, מכוונת אותו.

תלמיד: זה אני, זה ברור. מה זה בעשירייה כוונה ורצון?

שאנחנו רוצים להיות מחוברים בזה, שלכל אחד יש כוונה ויש רצון, ואנחנו רוצים על ידי זה להיות נגיד בעיגול.

תלמיד: שתהיה לנו אותה כוונה ואותו רצון?

כן.

שאלה: אם אנחנו רוצים להגיע להשתוות הצורה עם בורא עולם שהוא המשפיע, אז יש לנו את העשירייה והתפקיד שלנו הוא ללמוד מהאבא להשפיע על העשירייה.

כן.

תלמיד: נניח שני חברים בעשירייה הגיעו לרמה של השגה והם בקשר עם הבורא, הם יושבים עכשיו בשיעור ולומדים. מה קורה בין השניים ובין אותו כוח עליון, מה האינטראקציה? כי לפי המאמר יוצא שבהשתוות צורה אתה פתאום מפנה את תשומת הלב לבורא, הוא נותן, אתה מקבל, ואז היחס הוא כלפי הבורא, אבל מה קורה עם החבר תוך כדי היחס הזה?

נראה, זה עוד לא בכוחות שלנו.

תלמיד: אתה למדת עם הרב"ש, שני מקובלים לומדים יחד. מה קרה בלימוד המשותף הזה שלך?

אני לא יודע לספר על זה. נגיע, אז תגלו.

שאלה: רב"ש כותב פה במאמר, "כמו שדרכו של הקב"ה היא להשפיע לנבראים, שהנבראים יהנו, כמו כן האדם רוצה שיהיה בידו ורצון וחשק להשפיע נחת רוח ליוצרו, ויבקש מה' שיתן לו שכר תמורת עבודתו." כששמעתי על המדרגה הזו, שלאדם צריך להיות רצון וחשק להשפיע נחת רוח ליוצרו, חשבתי מה צריכה להיות התגובה מצידי. מה התגובה כששומעים מה שהרב"ש כותב, איך משתתפים בזה?

תשתתף, תהיה במקום אותו החומר שהוא מדבר עליו.

תלמיד: להיכנס למצב הזה?

כן. זה מה שאתה שואל.

תלמיד: אני צריך להגיע לרצון לרצות להיות בזה.

כן.

תלמיד: זו תגובה, זה מה שמצופה ממני.

כן. להיטמע באותו המעשה שעליו מספרים.

שאלה: הרב"ש מביא פה ציטוט מתע"ס, "נקראת מלכות, שממנה נמשכת בחינת הנהגה בתקיפות ובשליטה מוחלטת", כדוגמת מוראה של מלכות. נמצא שהשפע, שהבורא רוצה לתת להנבראים, נקרא בשם מלכות"". למה השפע נקרא מלכות?

כי שם מתגלה השפע.

תלמיד: ואחרי זה הוא ממשיך, "וספירת המלכות היא הכלי המקבלת האור שבכל מדרגה ומדרגה." מה ההבדל בין המלכות שאליה הוא התכוון לפני כן לבין ספירת המלכות, האם הוא מתכוון לשני דברים שהם לא בדיוק אותו דבר?

מלכות זה השם הכללי, וספירת המלכות היא כאשר היא עוטפת את כל הספירות שלפניה, מקבלת מהן ומסדרת את תגובת ההשפעה ממנה למעלה.

תלמיד: והמלכות הכללית שאליה הוא מתכוון פה בהתחלה, "בתקיפות ובשליטה מוחלטת"?

זה החומר עצמו של מלכות, שהוא הרצון לקבל הגולמי.

תלמיד: המלכות הזאת היא העליון שהנברא מרגיש כשהוא רוצה להתקרב לבורא, כשהוא מתחיל לעלות למעלה, ואז הוא חווה את ההנהגה העליונה בצורה תקיפה ושליטה מוחלטת?

לא, השורש שלנו זה מלכות. אם אנחנו ורצים לצאת מהמלכות אז אנחנו נמשכים לזעיר אנפין.

תלמיד: באיזה מצב האדם מרגיש את ההנהגה "בתקיפות ובשליטה מוחלטת"?

אם מלכות רוצה לקבל איזה תכונות, השפעות מלמעלה, היא צריכה להיות בהשתוות הצורה עם הדרגות שלמעלה.

שאלה: יש נבראים ויש מלכות, מה ההבדל ביניהם?

אפשר להגיד שמלכות היא אוסף של כל הנבראים.

תלמיד: והאם מלכות כוללת את הדומם הצומח והחי? גם אותם צריך לאחד לטובת הבורא?

זה חשבון אחר.

תלמיד: איך אדם יכול להעמיק את ההרגשה שהוא כולל את כל הבריאה?

איך אדם יכול לכלול את כל הבריאה בו?

תלמיד: להעמיק את ההרגשה שהוא כולל את כל הבריאה?

סתם מילים?

תלמיד: אני שואל כדי שאלו לא יהיו סתם מילים. כי ספירת המלכות, זה משהו שכולל, אוסף, עוטף את כל הספירות, מלכות כביכול כוללת הכול בתוכה.

צריכים להשתדל להתחבר עם העשירייה וכלפיה לעשות חשבונות, עד כמה אני יכול להיות קשור אליהם, נכלל בהם, לקבל אותם בי, בליבי, וכך אדם לאט לאט מתקרב למצב שהוא מתחיל להרגיש מהי המלכות הכוללת בתוכה את כל הנבראים.

תלמיד: כשאדם מכוון מחוץ לעצמו לטובת הזולת על מה הוא צריך לחשוב? מה זה "לטובת הזולת" אם הכול צריך להיות לטובת הבורא?

כן, אבל אנחנו צריכים להבין שלטובת הבורא או לטובת הזולת זה אותו דבר. אם אנחנו מבדילים בין זה לזה, אז סימן שאנחנו לא מכווָנים נכון.

תלמיד: מה זה "לטובת הזולת", מהי המחשבה הראשונה שצריכה להיות לי כשאני חושב על הזולת לטובתו?

לעשות את כל הפעולות שמקרבות את כל הנבראים לתיקון.

שאלה: רב"ש כותב שעל ידי הכאה אחר כך מגיעים לייחוד. בינינו בעשירייה יש יחס בין החברים, ויש לעשירייה יחס כלפי הבורא. האם יש הבדל בין שתי הפעולות?

בין מה למה?

תלמיד: יש את ההכאות בין החברים ויש את ההכאה של העשירייה עצמה כשהיא פונה לבורא, האם זה אותו תהליך או שהוא שונה במשהו?

הוא שונה.

תלמיד: מהו קו המחשבה של העשירייה כלפי הבורא?

שהעשירייה מבטלת את עצמה כלפי הבורא.

שאלה: האם השכר בשלב זה הוא כדי שהכוונה תשתנה מלקבל ללהשפיע? האם השכר הוא לבקש את שינוי הכוונה?

ודאי שזה יכול להיות שכר גדול.

שאלה: האם השכר שאני צריכה לקבל זה חיסרון יותר גדול?

יכול להיות.

שאלה: מה זה אומר שתיקון הבריאה ומטרת הבריאה נקראים בשם זיווג דהכאה?

תיקון הבריאה ומטרת הבריאה הם לא אותו דבר.

תלמיד: כתוב שהם שני הפכים וזה זיווג דהכאה. מה זה אומר?

שבזיווג דהכאה שניהם מגיעים לייחוד.

שאלה: כתוב: "מה העצה שנוכל ללכת נגד הטבע. התשובה היא, בעבור זה ניתן לנו "תורה תבלין", היינו שע"י התורה נשיג את הכח דהשפעה." איך אנחנו לוקחים את המאמצים לחיבור בעשירייה, שמים אותם בסיר ואומרים לבורא, "תוסיף עלינו תבלינים של השפעה ואהבה"? מה זה אומר להיות מוכנים לספוג את התבלינים האלה?

אנחנו רוצים להגיע לאותה מטרה שהבורא יצר לפנינו, ואנחנו מוכנים להיות בחיבור בינינו ולקבל ממנו את התבלין, אפילו אם התבלין לא כל כך נעים, כי התבלינים בעצמם בכלל לא נעימים, אלא מוסיפים אותם כדי שבסך הכול בחיבור בינינו, בבישול בינינו, נגיע לטעם טעים. וכך מתגלה לאט לאט בעבודה שלנו, שנתינת הבורא מגיעה אלינו בכלים דתענוג.

שאלה: רב"ש אומר שמלכות כל הזמן מקבלת, אבל היא צריכה לקבל בעל מנת להשפיע ולכן צריך לקבל חוק של למעלה מהדעת, לא להאמין לזה שהיא מקבלת. מה זה נקרא לקבל את הלמעלה מהדעת בחוק?

לקבל למעלה מהדעת, נקרא שאני מוכן לקבל רק בתנאי שיהיו לי כוחות, כלים דלהשפיע, צמצום, מסך, אור חוזר, שבזה אני הולך על לקבל, ואז הקבלה שלי היא על מנת להשפיע.

תלמיד: מאין אדם מביא למעלה מהדעת אם המלכות כולה לקבל?

זה מה שהוא מבקש, הוא רוצה שיהיה לו כוח לצמצם את עצמו, להעמיד מסך כלפי העליון, ושיוכל על ידי המסך להתקשר עם העליון ולהשפיע לו, להרגיש שהוא מתקשר ומשפיע.

תלמיד: מהי תחילת הלמעלה מהדעת מצד האדם?

תחילת הלמעלה מהדעת היא בבקשה, כשהנברא רוצה להגיע לפעולת ההשפעה, על אף שאין לו שום התחלות.

תלמיד: אבל יש לו רצון לזה או שהבקשה היא גם ללא צורך אמיתי?

אפשר להגיד שהבקשה היא ללא צורך אמיתי.

תלמיד: עד שלא קורה על האדם הצמצום מלמעלה ושמים עליו מסך, עוד לא מתחיל הלמעלה מהדעת?

כן, אין עדיין תנאים.

תלמיד: בעבודת החיבור שאנחנו עובדים עליה כל הזמן, במה זה מקדם את האדם לכיוון הצמצום והמסך? במה זה מביא אותו לפעולת החיבור, במה היא מקדמת לשם?

פעולת החיבור מחברת את כל הכוחות שלנו, כל הפניות שלנו לבורא וכך אנחנו מתקדמים.

תלמיד: אבל אני רואה שבעבודה לא עובר בי צורך שיהיה עלי צמצום ומסך עכשיו, ואני מבין שאני חייב את זה, אחרת לא אכנס לעבודה בכלל.

כן.

תלמיד: אז מאיפה לבנות צורך לזה שיקרו לי פעולות כאלה?

אני חושב שאתה צריך להבין שזה חסר לך. חסר לך צמצום ומסך.

תלמיד: ברור. אז לא מספיק שאני רוצה להתחבר, אלא ממש אני צריך לדייק למה אני רוצה את זה.

זה יותר באיזה תנאים אני רוצה להתחבר.

שאלה: כתוב, "ואיזה מין שכר הוא רוצה, שיוכל ללכת בדרך ה'." מהי דרך ה'?

השפעה.

תלמיד: מה זה "ללכת בדרך ה'"?

כל הזמן לגדול בהשפעה.

שאלה: כתוב שאנחנו צריכים להגיע לדרך ה', ואז זה אומר שאנחנו צריכים להיות מוכנים לבטל כל שכר בעולם הזה וגם בעולם הבא. מה זה אומר?

שאני לא דורש שום תוצאות מהפעולות שלי שאיתן אני פונה לבורא.

תלמיד: אז בעצם זה השכר הנכון.

כן.

שאלה: לפי כמה דקות אמרנו שאני כן צריך לדרוש תוצאות מהמעשים שלי, שאני אקבל כלים דהשפעה, שאני צריך לקבל את זזה כמשכורת ולבדוק אם קיבלתי. עכשיו שמעתי שאני לא צריך לדרוש תוצאות.

לפי מה שהוא שאל, כך עניתי.

תלמיד: לא חשובה לי השאלה, אלא מה צריך? לדרוש או לא לדרוש שכר בהשפעה? כלים דהשפעה, זה מותר לדרוש או לא לדרוש?

כלים דהשפעה אני צריך לדרוש.

תלמיד: ולבדוק, קיבלתי, לא קיבלתי?

כן.

תלמיד: ואם לא קיבלתי?

לדרוש לקבל.

שאלה: מה קובע מה השכר שהאדם ירצה? אתה לא יכול לעבוד ללא שכר, חייב שיהיה משהו, אז מה קובע איזה שכר האדם דורש?

זה שורש נשמתו.

תלמיד: אבל זה משהו שהוא יכול להשתנות? כי אנחנו כן רוצים להגיע לעבוד ללא שכר או שיהיו כלים דהשפעה.

ללא שכר זה גם שכר.

תלמיד: ברור. אבל אנחנו כן רוצים להגיע לשם, האם יש לנו במשהו שליטה על השכר שאנחנו דורשים?

לא. זה הכול בידי ה'.

שאלה: אז כביכול שוב נכנסים לתוך המעגל הזה, ומה קורה אם הוא לא עשה עלינו את השינוי לכיוון השפעה?

אנחנו כולנו נמצאים בידי ה' ויכולים רק לבקש.

תלמיד: במה אנחנו יכולים לגרום לו שיהיו יותר שינויים בנו לכיוון מטרת הבריאה?

תנסה לכוון את עצמך כל הזמן להיות עם הפנים לבורא וכל הזמן תבקש ממנו. ואז במה שאתה מבקש תעשה מיון.

שאלה: למה זעיר אנפין שהוא הבורא נקרא "משפט"? משפט, שופט זה אותו דבר?

יש חוק ויש משפט.

תלמיד: אז למה זעיר אנפין זה משפט?

כי בהשפעה אליו אנחנו משנים את ההתנהגות שלו.

תלמיד: אנחנו חוק? אנחנו משפיעים על הבורא, משנים את היחס שלו אלינו?

כן.

תלמיד: בזכות מה, ואיך עושים את זה?

על ידי פנייה, על ידי תפילה. עוד מעט, בינתיים אלו שאלות כמעט בלי תשובות. אני מבין אתכם, אבל אין מה לעשות. צריכים להתרגל לכל המונחים האלו.

שאלה: יש את העניין של המלכות שהיא הנהגה של שליטה מוחלטת, ועוד צריך לחבר לזה את המשפט שזה זעיר אנפין. יוצא שיש חוק, יש משפט, מזה יוצאים דינים. אבל לא כל כך ברור מה המאמר מנסה ללמד אותנו על זה שאנחנו מחברים את מלכות וזעיר אנפין. מה אנחנו מקבלים מזה מבחינת התוצאה בהרגשה?

כשאנחנו מחברים חוק ומשפט, מה אנחנו עושים? זה כבר דבר שלם.

תלמיד: במה שכתוב כאן אני למשל לא רואה מילה על בינה, שזה חסד, יש פה רק דינים. תוכל בבקשה לעשות סדר, מה המאמר מנסה לבנות בנו, איזה יחס? איזה כלים אנחנו צרכים לבנות על ידי זה שניקח את החוק והמשפט, ונצרף אותם ביחד? האם מקבלים מזה עלייה לבינה, מה זה נותן?

כשאנחנו מחברים זעיר אנפין ומלכות, זה מספיק לנו כדי להשיג את הבינה.

תלמיד: כלומר, אם אנחנו מחברים את ההבחנות האלה בינינו, זה נותן מקום לבינה להתפשט למטה, ואז לקבל את החסד של הבורא?

כן.

שאלה: שמעתי קודם שהאדם צריך לעשות מעצמו חומר כדי שהמילים של רב"ש יתלבשו ויפעלו עליו בתוך החומר הזה.

כן.

תלמיד: וגם אתמול בשיעור צוהריים שמעתי ש"והגית בו יומם ולילה",. שהאדם צריך להיות כל הזמן שקוע בתוך הטקסטים של המקובלים. איך אנחנו עושים מעצמנו את אותו החומר שעליו המילים של הרב והמילים של הרב"ש יכולות לפעול ולעצב את צורת ההשפעה?

רק על ידי חיבור. רק על ידי חיבור, ודיבורים בינינו, רק כך אנחנו יכולים להתקרב, דרך דיבורים חיצוניים, ללבבות הפנימיים.

תלמיד: איך אנחנו כתלמידים פותחים את עצמנו לקבל השפעה מהמורה, כך שהיא ממש תטביע בנו את הצורה העליונה?

עלינו יחד להתחבר, ואז נרגיש את מה שמשוטט בינינו.

שאלה: אתמול השקענו בעשירייה שלנו את כל היום בשאלה, "מה זה אומר להתחבר באמת"? ניסינו להבין בינינו מה זה אומר, עשינו מפגש, דיברנו, עשינו על זה סדנאות וקראנו חומר. בסופו של התהליך ראינו שחלק מהחברים יודעים לספר לנו את הסוף, זאת אומרת, ש"כשנתחבר יקרה א' ב' ג' ד'".

אבל באמת לא הצלחנו, לפחות אני הרגשתי ככה, לא הצלחנו למצוא איזה שלבים. איך להגיע להתחבר? זה מה שכל הזמן מאד מתסכל, אתה הולך כמו כלב אחרי הזנב שלך, ומחפש איך להתקדם.

כי נקודת החיבור זו הנקודה הכי קשה. הכי קשה להתנתק מעצמו, ולהתחבר לחבר. זאת פעולה שהיא למעלה מהדעת, למעלה מהטבע. וכל יתר הפעולות הן כבר כדי לחזק את הפעולה הראשונה.

תלמיד: האם לפעולה הראשונה הקשה הזאת, ורואים שהיא קשה לנו, יש שלבים? מה זאת אומרת שלבים? איזה דברים שבעזרתם האדם, העשירייה יכולה לבדוק את עצמה. הגענו לשלב א' בדרך לחיבור, בסדר, יש לנו עוד ארבעים שלבים. אבל כרגע עשינו שלב אחד, ואחר כך נעשה עוד אחד, ועוד אחד, עד שבסוף כנראה נגיע לחיבור שעליו אנחנו מדברים.

יש כאלה דברים? הרי חכמת הקבלה כל כך מדויקת, ותמיד נותנת שלבים. התע"ס הוא כזה, הוא בנוי כמו פיזיקה. ודווקא כשמדברים על החיבור, אומרים לנו "תתחברו" וזהו. אנחנו שומעים ממך בכל שיעור עשרים או שלושים פעם אם לא יותר, "תתחברו".

כך זה נראה לך, מפני שאתה צריך לעשות את זה בתוכך.

תלמיד: גם זה ברור. שוב, אני לא מחפש שמשהו חיצון יקרה, אבל אני כן מחפש איזה אלגוריתם. כל חכמת הקבלה היא מין אלגוריתם כזה. תן לי אלגוריתם שאומר, "תעשה ככה וככה, תתקדם צעד אחד פנימית, או אולי לא תתקדם. תוכל לבחון את עצמך, לבדוק את עצמך כל הזמן". יש כזה דבר?

יש.

תלמיד: איפה?

למעלה מהדעת.

תלמיד: אבל למעלה מהדעת, וברור שצריך להגיע לשם, אבל זה כמו מין אפס אחד. למעלה מהדעת, זה היום אני בתוך הדעת, ומחר אני למעלה מהדעת. אין פה שלבים. מה השלבים בדרך? איך היום אני מגיע מזה שאני תקוע בתוך הדעת שלי, ורואה שאני תקוע בתוך הדעת שלי, ללמעלה מהדעת? גם פה כנראה יש שלבים. אז מה השלבים?

שלבים בחיבור עם העשירייה.

תלמיד: שמה הם?

כשאתה מקבל על עצמך יותר ויותר את חוקי העשירייה, והופך אותם לחוקים שלך.

תלמיד: מה זה אומר, להפוך את החוקים של העשירייה לחוקים שלי?

שמה שהחברים קובעים, שכך אנחנו צריכים להתנהג בעשירייה, אתה מקבל את זה בלב ונפש, ומשתדל כל הזמן להתלבש בחוקים האלה, וכך להמשיך.

תלמיד: זאת אומרת, יש עשירייה, העשירייה קבעה משהו, לא משנה מה, זו אמת המידה שלי לבדוק אם אני בדרך? כמה אני הולך אחרי מה שהחברים קבעו. לא משנה מתאים לי, לא מתאים לי, מסתדר לי בשכל, לא מסתדר לי בשכל?

אם זה לא מתאים לך, זה עוד יותר חשוב.

תלמיד: עוד יותר טוב. ומה שאמרת עכשיו זאת פעולה שאפשר לעשות?

כן.

תלמיד: ואיך אני מודד את ההתקדמות בזה, ככל שיש לי יותר התנגדות? כי זה מה שקורה. ככל שהזמן עובר, אתה מצד אחד עושה יותר, אבל ההתנגדות הפנימית לעשות יותר, גם עולה. אז זו אמת המידה שלי, או שאמת המידה שלי היא דווקא ההיפך? כמה אני רוצה לזרום איתם.

אתה צריך להתפלל על כך שמה שקיבלת עכשיו מהחברה, יהפוך לתכונה החדשה שלך.

תלמיד: שמה שקיבלתי עכשיו מהחברה יהיה התכונה החדשה שלי?

כן.

תלמיד: ומה שקיבלתי מהחברה אלה דברים או סט של פעולות שאני צריך לעשות?

כן.

תלמיד: איך סט של פעולות נהייה לתכונה שלי? סט של פעולות אלה פעולות שאני עושה, אמרו לי לבוא לשיעור בוקר, אני בא לשיעור בוקר. תבוא להכנה, בא להכנה, תעשו זומים שלוש פעמים ביום, עושים. יש מלא פעולות שאנחנו עושים.

ההרגל נעשה טבע שני.

תלמיד: האם אמת המידה שלי לבדוק שאני מתקדם זה שפתאום בא לי לעשות את הפעולות האלו, או שלא בא לי לעשות את הפעולות האלה ובסוף אני עושה אותם, מה אמת המידה שהתקדמתי?

כן ולא, יש בזה שלבים.

תלמיד: מה השלבים?

שלבים שאתה כן מקבל את זה ומתאים ומסכים, ואחר כך פתאום לא. וזה לא עקב משהו אלא עולה ממך מבפנים איזו דרגת התנגדות, עביות, וכך מתקדמים.

תלמיד: מה תהיה נקודת הפריצה? כי בסוף יש איזו נקודה להגיע למעלה מהדעת.

על זה נדבר אחר כך. זה רק יקלקל עכשיו.

שאלה: מה העליון של עשירייה?

העליון של עשירייה זה הבורא.

תלמיד: האם לעשירייה יש קשר ישיר לבורא? אנחנו למדנו אתמול בתע"ס שהכול במדרגות, שהכול צריך להיות קשור לעליון.

אבל כל עליון בסולם המדרגות בורא כלפי המדרגה התחתונה.

תלמיד: האם כשהעשירייה מקבלת איזו החלטה בינה לבין עצמה, ברגע שהיא מקבלת אותה ביחד, היא קשורה ישירות לבורא? או שגם בהחלטות שלה היא צריכה להיות קשורה לחברה הכללית שבה היא נמצאת, ולהקפיד להיות קשורה לרב.

יש ויש. אני לא יכול להגיד לכם כי אחרת אתם תחשבו שאתם כבר קשורים לבורא דרך החיבור בעשירייה ואז - מה אנחנו יכולים לעשות, מה צריכים לעשות ומה הבורא צריך לעשות איתנו. כאן יכולים לבנות כל מיני בניינים.

שאלה: הגענו לשיעור עם חיסרון מסוים שהבורא עורר בנו כי הוא רוצה לתת לנו מילוי לחיסרון הזה. איך להלביש כוונה על כל מה שהוא נותן לנו עכשיו דרך הרב והחברים?

תדברו ביניכם ותעשו. תחליטו. אין החלטה יותר טובה מאשר כשאתם מחליטים יחד בעשירייה.

שאלה: מורגש שכל העשיריות כבר עובדות עם נטייה לעשות הכול כדי להגיע לתכונת ההשפעה. איך הנטייה הופכת לכוונה משותפת?

צריכים לדבר יותר ולהתכוון יותר, לחבר את עצמכם יותר ולדרוש שהבורא יסדר את זה.

תלמיד: אולי צריך לברר מה זה הכוונה המשותפת שנולדת בעשירייה?

כוונת החיבור.

תלמיד: יש עכשיו נטייה לחיבור. מה הופך את הנטייה לכוונה לקבלת מסך או משהו שאפשר להגיד שזה קיים ואפשר לסמוך עליו?

אני חושב שאתם לא תמצאו עכשיו איזה הבחן שעליו אפשר לסמוך.

תלמיד: אז מה לעשות שזה יעסיק אותנו, שלא נסתפק בנטייה אלא צריך שתהיה תוצאה מזה?

לא. התוצאה לא יכולה להיות יותר ממה שאתם יכולים להשיג עכשיו. אחרת זה לא ישחק טוב.

תלמיד: ברור שזה חייב לבוא בשלבים. אבל תפקידנו להעלות דרישה לבקש יותר, לא להסתפק אף פעם במה שיש. האם אנחנו צריכים שתהיה לנו דרישה משותפת יותר גדולה?

תדברו על זה. כל אחד בעשירייה צריך להביע מה הוא חושב שהם צריכים לעשות הלאה.

שאלה: איך לשלב את האור המתקן במאמצים שלנו להתקרב זה לזה, שהאור יתלבש בנו ירומם ויזכך אותנו?

צריך להתפלל ולתאר לעצמנו שבחיבור בינינו אנחנו מגיעים לאותן תכונות בהם האור יכול להתלבש בנו.

שאלה: שמעתי שנקודת החיבור היא הנקודה הכי קשה, כי בה צריך להתנתק מעצמך ולהתחבר לחבר.

כן.

תלמיד: איך מתחילים כשזה קשה?

מתחילים מרחוק. לכן אנחנו נמצאים בעולם הזה ועל פני כדור הארץ עם כל העסקים שלנו, היחסים בינינו, כדי שיהיו לנו יותר אפשרויות להיות מחוברים זה עם זה ולהתחיל את החיבור. אלא בשביל מה כל התיאטרון הזה.

תלמיד: אבל איך החיבור, אפילו הגשמי הזה הופך להיות משהו רוחני, הרי גם הוא חיצוני, משחק, תיאטרון?

זה תלוי בכמה תקדש את החיבור הגשמי ותרצה לראות בו, דרכו את הקשר הרוחני בין החברים ובין החברים לבורא.

תלמיד: אז איך לקדש את החיבור הגשמי ולהפוך אותו לרוחני?

בכך שתראה בכל הפעולות פעולות רוחניות. אם אתה לא רואה, תרצה לראות את ההתקרבות הרוחנית, את הפעולות הרוחניות.

תלמיד: זה מחזיר אותי שוב לנקודת הקושי, איך לקדש את הרגע הזה?

אבל יש לך חברים, עשרה חברים.

תלמיד: חברים לא מוציאים ממני כל רגע חידוש.

לא צריך כל כך חידושים. פשוט צריך לכוון את עצמנו ולהיות בזה במשך הזמן.

תלמיד: מה יגרום לי, לא פעם בכמה זמן אלא כל רגע, להתחיל לקדש את הרגע הזה?

כשאתה על ידי הסביבה תתפוס את הכיוון, תמשיך אותו כל הזמן ותרצה לשייך אליו את כל החברים.

תלמיד: לפני שניגשים לפעולת החיבור, לפעמים החיבור מורגש כמאוד מאוד כבד שאתה, לא מוותר, אבל לא רוצה להתמודד עם המשקולת הזאת?

אבל יש לך חברים. צרף אותם גם.

תלמיד: במה התרומה של החברים?

עם הפעולה קשה צרף את החברים. בכוונה כך אתה מרגיש.

תלמיד: מה זה אומר לצרף את החברים ברגע זה?

לאותה הפעולה תנסה לצרף חברים.

תלמיד: לפעולה הפנימית שלי לצרף את החברים?

מה זה פנימית?

תלמיד: את היחס שלי.

אפילו כך.

תלמיד: היום שמעתי אותך כל רגע עונה "תדברו על זה בעשירייה" "תדברו ביניכם". מה הכוח של הדיבור בעשירייה?

זו הסכמה על מה שאנחנו עושים, על מהו הצעד הבא שנעשה.

תלמיד: בעצם הרב"ש במאמרי החברה מסדר לנו זאת, הוא אומר שכל אחד הוא יחיד ומיוחד ושנתכנסנו כדי ללכת בדרכו של בעל הסולם. אחר כך הוא אומר לנו מה כן ומה לא, לדוגמה, לדבר בשבח החבר, לחפש את מעלות חברו ולא חסרונו, שם יש גם את הבושה ואז גם את התפילה המשותפת. לאחר מכן יש את הברזלים והתשתיות החדשות שבכל פעם אנחנו בונים, כשהערבות והדינים שאנחנו קובעים לעצמנו שומרים עליהם. ואז יש את הנקודה האמצעית של החיבור, בה עלינו לשים את האהבה שלנו ולבחוש ולהרגיש את כאב הלב ואת הרצון להתרחק ולעמוד איתן ולדרוש את הכוחות כדי להמשיך. את הדוגמה הזאת של הערבוב נתן המורה שלי בנקודה שבלב. אז מצד אחד מורגש שזה מה שיעזור לשים אהבה ולערבב ומצד אחר לדרוש שאז תופיע האמת.

בסדר.

(סוף השיעור)