שיעור בוקר 29.03.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 80,

מאמר "וירא אליו ה' בעלוני ממרא"

קריין: ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 80, מאמר "וירא אליו ה' באלוני ממרא"

וירא אליו ה' באלוני ממרא

תשמ"ה - מאמר ו'
1984/85 - מאמר 6

""וירא אליו ה' באלוני ממרא". ופירוש רש"י, "הוא שנתן לו עצה על המילה, לפיכך נגלה עליו בחלקו". ובזהר (וירא דף ו', אות י"ז ובהסולם) "וירא אליו ה' באלוני ממרא. שואל, למה באלוני ממרא ולא במקום אחר. ומשיב, אלא משום שממרא נתן לו עצה על ברית מילה שלו. כי בשעה שאמר הקב"ה לאברהם, שימול את עצמו, הלך אברהם להיוועץ עם חבריו. אמר לו ענר, אתה כבר יותר מתשעים שנה, ואתה תצער את עצמך.

אמר לו ממרא, זכור את היום שהשליכו הכשדים אותך בכבשן האש, ואותו הרעב שעבר על העולם, שכתוב, ויהי רעב בארץ, וירד אברם מצרימה, ואת אלו המלכים, שרדפו אנשיך אחריהם, והכית אותם, והקב"ה הצילך מכולם, ואיש לא יכול לעשות לך רעה. קום עשה מצות רבונך. אמר לו הקב"ה לממרא, ממרא, אתה נתת לו עצה על המילה, חייך, איני מתגלה עליו אלא בהיכל שלך.

קושית העולם ידוע, איך אפשר לומר, אם הקב"ה אמר לו, שימול את עצמו, אז הלך לשאול בעצת החברים, אם כדאי לשמוע בקול ה'. היתכן לומר כך".

ויש לפרש על דרך העבודה, כי כשאמר לו הקב"ה "שימול את עצמו, אז הלך להיוועץ עם חבריו", היינו עם הגוף שלו, היות שהגוף הוא צריך לעשות את הפעולה. לכן שאל את הגוף שלו, אם הוא מסכים, או דעתו היא שלא צריך לקיים את ציווי ה'. כי בהגוף שם נמצאים החברים של האדם, היינו שהם הרצונות, שהם ביחד בחיבור הגוף, אותם הוא מוכרח לשאול, כיון שהם צריכים לקיים את הציווי הזו מה שקיבל מה'. ואז, כשידע דעתם, אז הוא יכול לדעת מה לעשות.

כי יש לדעת, שיש בגוף ג' נפשות, כמו שכתוב בזהר וירא (דף צ"ג ובהסולם אות שט"ו) וזה לשונו, "אמר רבי יהודה, שלוש הנהגות יש באדם. הנהגת השכל והחכמה, וזו היא כח הנשמה הקדושה. והנהגת התאוה, שהיא מתאוה בכל תאוות רעות, וזהו כח התאוה. והנהגה המנהגת לבני אדם ומחזקת הגוף, והיא נקראת נפש הגוף".

ואלו הג' הנהגות נקראות חביריו של אברהם. זאת אומרת, שהוא כולל אותם. ואברהם הלך לשאול אותם, מה דעתם, ורצה לראות את הדעת של כל אחד ואחד מ"חביריו".

וענר אמר לו, "הלא אתה כבר יותר מתשעים שנה, ואתה תצער את עצמך". הנה ענר גימטריא ש"ך, המרמזת על ש"ך ניצוצין שיש שם. גם כן התערובות, של מלכות הנקראת לב האבן, שהוא הרצון לקבל עמ"נ לקבל, שענינו אהבה עצמית. לכן אמר לו, "הלא אתה כבר יותר מתשעים שנה, ואתה תצער את עצמך", כי לב האבן, שהוא בחינת נפש המתאווה, אמר לו, אתה צריך להשתדל תמיד, איך לקבל הנאה ותענוג, ולא שאתה תצער את עצמך. אם כן, הוא אמר לו שלא כדאי לשמוע את ציווי ה'.

וממרא אמר לו, "זכור את היום שהשליכו הכשדים אותך בכבשן האש". היינו שאמר לו, הלא אתה רואה שהקב"ה מתנהג עמך למעלה מהדעת, כי הדעת נותנת, את מי שמשליכין לתוך כבשן האש הוא נשרף. אלא שזה שאתה נצלת, הוא למעלה ממה שהדעת מחייבת. לכן גם אתה הדבק במידותיו, ותלך גם אתה למעלה מהדעת, היינו אף על פי שמצד הדעת הצדק עם ענר, אבל, לך אתה למעלה מהדעת.

ואשכול, הוא נפש הגוף, כנ"ל, הוא מחזקת הגוף, והוא מלשון אשקול, שהוא צריך לשקול עם מי כדאי להתחבר, עם נפש המתאווה שהוא בחינת ענר, או עם בחינת ממרא שהוא נפש השכל והחכמה. וזו היא כח הנשמה הקדושה, כנ"ל בדברי הזהר.

וממרא הוא מלשון "כי הוא המרה את פיו של ענר". ואמר לו, שילך למעלה מהדעת. וזהו "וירא אליו ה' באלוני ממרא", שדווקא במקום שהולכים למעלה מהדעת, שאין שום שכל שם, ואז דוקא במקום הזה מתגלה ה' וזוכין לדעת דקדושה. ולכן נקרא ממרא, שהוא בחינת למעלה מהדעת, בשם נפש השכל והחכמה, משום שדוקא במקום שהולכים למעלה מהדעת, מתגלה השכל והחכמה.

נמצא לפי זה, שהפירוש יהיה, מה שהזהר אומר, "שאברהם הלך להיוועץ עם חבריו", הוא גופו עצמו של אברהם. שהגוף צריך לקיים את המצוה, לכן שאל את הגוף, מה דעתו. בכדי לדעת מה עליו לעשות. היינו, אם הוא צריך ללכת בכפיה עמו, או שהם מסכימים למה שהקב"ה אמר לו. ומה שאומר, שהלך להתייעץ עם חבריו, הכוונה על ג' נפשות שישנם בהגוף שלו, שהם החברים שלו, שהוא נמצא עמהם ביחד תמיד.

במדרש רבה (סוף פרשת לך לך, ובתחילת פרשת וירא) כתוב שם וזה לשונו, "אמר אברהם, עד שלא מלתי, היו העוברים והשבים באים אצלי. תאמר, משמלתי, אינן באים אצלי. אמר לו הקב"ה, עד שלא מלת, היו בני אדם ערלים באים, עכשיו אני ובני פמליא שלי נגלים עליך".

ויש להבין, הלא, לא קיבל תשובה על השאלה שלו. הוא שאל, מדוע אין עכשיו באים עוברים ושבים. ומה היתה התשובה. לא כתוב שום תשובה, למה הם לא באים. אלא שקבל תשובה ממין אחר, היינו שמקודם היו ערלים ועכשיו הקב"ה בא אליו. הלא אין זה ממין הטענה.

ויש לפרש זה על דרך העבודה. הוא שאל, מטרם שנימול, היה סדר עבודה שלו, שתמיד היתה באה אליו, בחינת עוברים ושבים באים אליו, היינו שהיו לו מחשבות של עוברים, ואח"כ היתה לו בחינת שבים. שפירושו, שמטרם שנימול, היה לו מקום עבודה, שהיה לו מחשבות של בעלי עבירה. ואח"כ היה לו מקום לבחינת שבים, היינו לעשות תשובה. אז הוא יודע שהוא בעל עבודה.

מה שאין כן עכשיו, אין לו מקום לעוברים ושבים. והיה משתוקק לבחינת עבודה. אז אמר לו הקב"ה, לא כדאי שתצער את עצמך על דבר זה, כי סוף כל סוף העבודה שלך על עבודת בני אדם, שהם ערלים. היינו, העבודה שלך לא היתה על בחינת השפעה טהורה, כיון שעוד לא זכית להעברת הערלה, הנקרא הרצון לקבל.

מה שאין כן עכשיו, אתה לא צריך להצטער על מה שאין לך העבודה דאז, כיון שסוף כל סוף היתה אז עבודת בני אדם, שזוהי עבודה יפה, אבל מכל מקום עדיין היתה מבחוץ, שהיו ערלים. מה שאין כן עכשיו, לאחר שנמלת, כבר יש השתוות הצורה, אז אני ופמליא שלי יכולים לבוא. מה שאין כן לפני זה."

נשאל, נחקור, ניכנס קצת יותר למאמר הקצר הזה.

שאלה: האם כל המאמר הזה הוא בנושא המעבר מלא לשמה ללשמה?

כנראה שכן.

שאלה: אברהם בא אל ממרא שאומר לו, אם הבורא רוצה שתעבוד למעלה מהדעת תעשה מה שהבורא אמר לך. נראה שבעבודה למעלה מדעת, יש בכל זאת נקודה של הבנה, של תועלת, משהו רציונלי שמשכנע את אברהם לעשות את העבודה הזאת. איך זה שבתוך הלמעלה מהדעת בכל זאת, יש "דעת"?

בסדר, זאת עוד שאלה.

שאלה: כתוב: "אתה לא צריך להצטער על מה שאין לך העבודה דאז, כיון שסוף כל סוף היתה אז עבודת בני אדם, שזוהי עבודה יפה, אבל מכל מקום עדיין היתה מבחוץ, שהיו ערלים. מה שאין כן עכשיו, לאחר שנמלת, כבר יש השתוות הצורה", הוא מפנה אותנו לכך שאם לא תעשו את העבודה הפנימית לא ייצא מזה שום דבר בעצם, זה הסיכום שלו.

טוב.

שאלה: כשקוראים את הקטעים של רב"ש, יש הרבה התפעלות ומילוי פנימי. איך אפשר לקרוא את הקטעים האלה עם כוונה למשוך מאור, לתקן את עצמנו ולא ליפול לכלים דקבלה והנאה ממה שקוראים פה.

תנסה ותראה. אין חכם כבעל ניסיון.

שאלה: לאן באות הכוונות?

לאדם.

תלמיד: למצבים השונים של האדם.

כן, ולרצונות.

תלמיד: ועל מה הן מתלבשות?

על הרצונות של האדם.

תלמיד: האם יש הקדם, לעשות מקום כדי שהן יבואו, או שיכול להיות גם ככה? ציווי מלמעלה שלפיו הוא פועל, או שהוא מכין ציווי פנימי?

זו גם השאלה.

שאלה: כתוב פה על שלוש הבחנות פנימיות, ענר מצד אחד, ממרא מצד שכנגד ובאמצע אשכול "שהוא צריך לשקול עם מי כדאי להתחבר, עם נפש המתאווה שהוא בחינת ענר, או עם בחינת ממרא שהוא נפש השכל והחכמה." איך מחזקים את הבחינה האמצעית שמבררת אם ללכת לצד הזה או לצד הזה, על מנת שתלך לממרא ולא לענר?

זו כבר תוצאה, איך אנחנו נחזק את זה. נברר את זה.

שאלה: הבורא אומר לאברהם תעשה ברית מילה, זאת אומרת תעבור לעבוד למעלה מהדעת, בהשפעה. במה הוא היה עד גיל 90 במה הוא עבד? הוא לא היה בעל מנת להשפיע?

לא היה כנראה.

שאלה: הוא מדבר על כך שאברהם לא יכול לקבל את האנשים, אולי להכניס אורחים. נראה שבכלל לא צריך להתעסק בחיצוניות, ברגע שהוא נימול הוא לא עוסק בזה יותר?

מה לא ברור?

תלמיד: שהוא צריך לעזוב כל עבודה חיצונית ולהתעסק רק בעבודה הפנימית, אנשים כבר לא יכולים לבוא אליו, רק הבורא והפמליא שלו?

משמע שזה חשוב.

תלמיד: הוא אומר שבכל זאת זו עבודה יפה, והוא לא יכול להתעסק בזה יותר?

למה, איפה כתוב שלא יכול להתעסק?

תלמיד: כתוב "מה שאין כן עכשיו, לאחר שנמלת, כבר יש השתוות הצורה, אז אני ופמליא שלי יכולים לבוא".

כן. כי עכשיו בשבילו העבודה העיקרית זה הבירור החדש.

תלמיד: אז כל העבודה שהייתה לו עם העוברים והשבים מסתיימת? זה נראה כאילו הייתה לו עבודה גדולה, הוא היה מקבל אנשים, עובד עם רצונות, מכוון את כולם לבורא ועכשיו אין לו יותר מגע עם כל הדברים האלה?

אני חושב שכן, זה לא מפריע לו.

תלמיד: אברהם בעצם שומע שלושה קולות בתוכו, וככה בוחן אותם ובסוף הוא בוחר בקול של ממרא שמייעץ לו ללכת למעלה מהדעת. אז לאברהם בעצם יש מין יכולת שהוא יכול לבחון את כל המצבים ומזה הוא מחליט שהולך נגד הגוף, זאת אומרת מעל הדעת?

למה, במה הוא בוחר? על ידי מה?

תלמיד: הוא כתב על אור כשדים, שנשרף בכיוושן האש ואז אמרו לו תידבק, כמו שהבורא הציל אותך מהמקום החשוך הזה, תעשה כמוהו. אז מהו המקום הזה שממנו הוא מדבר אליו, מייעץ לו. זה איזה מקום גבוה כזה, הרי הוא לא בעל מנת להשפיע עדיין, כי הוא עדיין לפני הבחירה.

כן. זה מקום בחירה חדש.

שאלה: מה זה בכלל אומר לבחור? זה בירור שהוא עושה על שלושת החלקים שיש בכלי והוא רק מברר מה המידע שיש לו ללכת למעלה מהדעת, זה לא שהוא בוחר בין שלושתם, שלושתם קיימים בו. אז מה הפעולה אחרי הבירור?

שאתה עובד עם מה שבחרת.

תלמיד: אבל גם בעל מנת לקבל, גם הוא ממשיך את הבירור וגם למעלה מהדעת, שלושתם האדם ממשיך לעשות?

לא, אתה מושך אותם למה שבחרת.

שאלה: עדיין לא הבנתי את הקושיה שהוא מעלה. אם הבורא נותן ציווי, מה פתאום האדם הולך להתייעץ עם חבריו?

אלה החברים שבגופו. הוא רק בודק עד כמה הוא יכול להיות דבוק למה שהבורא ציווה והאם הוא יכול לקיים את זה.

תלמיד: ההתייעצות עם חברים היא תהליך הכרחי?

הכרחי.

תלמיד: מה גורם לאדם לבחור בעצה של חבר אחד ולא בעצה של חבר אחר שבתוכו?

זה תלוי על מה הוא עובד. זאת אומרת, עד כמה הוא נמצא בקשר לציווי הבורא.

תלמיד: איזו בחירה יש כאן לאדם באמת לבחור בעצה של זה או זה? או כמו שחבר שאל, שזה בירור שהוא צריך לעבור בין כל החברים, לשמוע את כולם ואין שום בחירה, אלא פשוט לעבור תהליך פנימי.

בסדר. אני שומע.

שאלה: כתוב "כי יש לדעת, שיש בגוף ג' נפשות". אז יש לנו את ממרא, יש לנו את ענר ויש לנו אשכול, ואז פתאום יש לנו אברהם. אז נראה שהוא כמו הקו הרביעי, או איפה הוא נמצא בתוך המערכת הזאת שהוא מתאר פה? זה מעניין.

כן. נצטרך לקרוא שוב.

קריין: מאמר רב"ש, "וירא אליו ה' באלוני ממרא".

וירא אליו ה' באלוני ממרא

תשמ"ה - מאמר ו'
1984/85 - מאמר 6

""וירא אליו ה' באלוני ממרא". ופירוש רש"י, "הוא שנתן לו עצה על המילה, לפיכך נגלה עליו בחלקו". ובזהר (וירא דף ו', אות י"ז ובהסולם) "וירא אליו ה' באלוני ממרא. שואל, למה באלוני ממרא ולא במקום אחר. ומשיב, אלא משום שממרא נתן לו עצה על ברית מילה שלו. כי בשעה שאמר הקב"ה לאברהם, שימול את עצמו, הלך אברהם להיוועץ עם חבריו. אמר לו ענר, אתה כבר יותר מתשעים שנה, ואתה תצער את עצמך.

אמר לו ממרא, זכור את היום שהשליכו הכשדים אותך בכבשן האש, ואותו הרעב שעבר על העולם, שכתוב, ויהי רעב בארץ, וירד אברם מצרימה, ואת אלו המלכים, שרדפו אנשיך אחריהם, והכית אותם, והקב"ה הצילך מכולם, ואיש לא יכול לעשות לך רעה. קום עשה מצות רבונך. אמר לו הקב"ה לממרא, ממרא, אתה נתת לו עצה על המילה, חייך, איני מתגלה עליו אלא בהיכל שלך.

קושית העולם ידוע, איך אפשר לומר, אם הקב"ה אמר לו, שימול את עצמו, אז הלך לשאול בעצת החברים, אם כדאי לשמוע בקול ה'. היתכן לומר כך".

ויש לפרש על דרך העבודה, כי כשאמר לו הקב"ה "שימול את עצמו, אז הלך להיוועץ עם חבריו", היינו עם הגוף שלו, היות שהגוף הוא צריך לעשות את הפעולה. לכן שאל את הגוף שלו, אם הוא מסכים, או דעתו היא שלא צריך לקיים את ציווי ה'. כי בהגוף שם נמצאים החברים של האדם, היינו שהם הרצונות, שהם ביחד בחיבור הגוף, אותם הוא מוכרח לשאול, כיון שהם צריכים לקיים את הציווי הזו מה שקיבל מה'. ואז, כשידע דעתם, אז הוא יכול לדעת מה לעשות.

כי יש לדעת, שיש בגוף ג' נפשות, כמו שכתוב בזהר וירא (דף צ"ג ובהסולם אות שט"ו) וזה לשונו, "אמר רבי יהודה, שלוש הנהגות יש באדם. הנהגת השכל והחכמה, וזו היא כח הנשמה הקדושה. והנהגת התאוה, שהיא מתאוה בכל תאוות רעות, וזהו כח התאוה. והנהגה המנהגת לבני אדם ומחזקת הגוף, והיא נקראת נפש הגוף".

ואלו הג' הנהגות נקראות חביריו של אברהם. זאת אומרת, שהוא כולל אותם. ואברהם הלך לשאול אותם, מה דעתם, ורצה לראות את הדעת של כל אחד ואחד מ"חביריו".

וענר אמר לו, "הלא אתה כבר יותר מתשעים שנה, ואתה תצער את עצמך". הנה ענר גימטריא ש"ך, המרמזת על ש"ך ניצוצין שיש שם. גם כן התערובות, של מלכות הנקראת לב האבן, שהוא הרצון לקבל עמ"נ לקבל, שענינו אהבה עצמית. לכן אמר לו, "הלא אתה כבר יותר מתשעים שנה, ואתה תצער את עצמך", כי לב האבן, שהוא בחינת נפש המתאווה, אמר לו, אתה צריך להשתדל תמיד, איך לקבל הנאה ותענוג, ולא שאתה תצער את עצמך. אם כן, הוא אמר לו שלא כדאי לשמוע את ציווי ה'.

וממרא אמר לו, "זכור את היום שהשליכו הכשדים אותך בכבשן האש". היינו שאמר לו, הלא אתה רואה שהקב"ה מתנהג עמך למעלה מהדעת, כי הדעת נותנת, את מי שמשליכין לתוך כבשן האש הוא נשרף. אלא שזה שאתה נצלת, הוא למעלה ממה שהדעת מחייבת. לכן גם אתה הדבק במידותיו, ותלך גם אתה למעלה מהדעת, היינו אף על פי שמצד הדעת הצדק עם ענר, אבל, לך אתה למעלה מהדעת.

ואשכול, הוא נפש הגוף, כנ"ל, הוא מחזקת הגוף, והוא מלשון אשקול, שהוא צריך לשקול עם מי כדאי להתחבר, עם נפש המתאווה שהוא בחינת ענר, או עם בחינת ממרא שהוא נפש השכל והחכמה. וזו היא כח הנשמה הקדושה, כנ"ל בדברי הזהר.

וממרא הוא מלשון "כי הוא המרה את פיו של ענר". ואמר לו, שילך למעלה מהדעת. וזהו "וירא אליו ה' באלוני ממרא", שדווקא במקום שהולכים למעלה מהדעת, שאין שום שכל שם, ואז דוקא במקום הזה מתגלה ה' וזוכין לדעת דקדושה. ולכן נקרא ממרא, שהוא בחינת למעלה מהדעת, בשם נפש השכל והחכמה, משום שדוקא במקום שהולכים למעלה מהדעת, מתגלה השכל והחכמה.

נמצא לפי זה, שהפירוש יהיה, מה שהזהר אומר, "שאברהם הלך להיוועץ עם חבריו", הוא גופו עצמו של אברהם. שהגוף צריך לקיים את המצוה, לכן שאל את הגוף, מה דעתו. בכדי לדעת מה עליו לעשות. היינו, אם הוא צריך ללכת בכפיה עמו, או שהם מסכימים למה שהקב"ה אמר לו. ומה שאומר, שהלך להתייעץ עם חבריו, הכוונה על ג' נפשות שישנם בהגוף שלו, שהם החברים שלו, שהוא נמצא עמהם ביחד תמיד.

במדרש רבה (סוף פרשת לך לך, ובתחילת פרשת וירא) כתוב שם וזה לשונו, "אמר אברהם, עד שלא מלתי, היו העוברים והשבים באים אצלי. תאמר, משמלתי, אינן באים אצלי. אמר לו הקב"ה, עד שלא מלת, היו בני אדם ערלים באים, עכשיו אני ובני פמליא שלי נגלים עליך".

ויש להבין, הלא, לא קיבל תשובה על השאלה שלו. הוא שאל, מדוע אין עכשיו באים עוברים ושבים. ומה היתה התשובה. לא כתוב שום תשובה, למה הם לא באים. אלא שקבל תשובה ממין אחר, היינו שמקודם היו ערלים ועכשיו הקב"ה בא אליו. הלא אין זה ממין הטענה.

ויש לפרש זה על דרך העבודה. הוא שאל, מטרם שנימול, היה סדר עבודה שלו, שתמיד היתה באה אליו, בחינת עוברים ושבים באים אליו, היינו שהיו לו מחשבות של עוברים, ואח"כ היתה לו בחינת שבים. שפירושו, שמטרם שנימול, היה לו מקום עבודה, שהיה לו מחשבות של בעלי עבירה. ואח"כ היה לו מקום לבחינת שבים, היינו לעשות תשובה. אז הוא יודע שהוא בעל עבודה.

מה שאין כן עכשיו, אין לו מקום לעוברים ושבים. והיה משתוקק לבחינת עבודה. אז אמר לו הקב"ה, לא כדאי שתצער את עצמך על דבר זה, כי סוף כל סוף העבודה שלך על עבודת בני אדם, שהם ערלים. היינו, העבודה שלך לא היתה על בחינת השפעה טהורה, כיון שעוד לא זכית להעברת הערלה, הנקרא הרצון לקבל.

מה שאין כן עכשיו, אתה לא צריך להצטער על מה שאין לך העבודה דאז, כיון שסוף כל סוף היתה אז עבודת בני אדם, שזוהי עבודה יפה, אבל מכל מקום עדיין היתה מבחוץ, שהיו ערלים. מה שאין כן עכשיו, לאחר שנמלת, כבר יש השתוות הצורה, אז אני ופמליא שלי יכולים לבוא. מה שאין כן לפני זה."

שאלה: על הטענה של אברהם בסוף, שהוא אומר שאין לו יותר עליות וירידות, את העבירות והתשובה, זה אומר שהוא כאילו דבוק בבורא, אז למה יש לו טענה? אבל יש לו טענה, אז כנראה הוא לא בדבקות או שהוא לא במצב תיקון, ואין לו יותר עבודה, כי אין לו עליות וירידות.

מהי הטענה?

תלמיד: הוא אומר שאין לו עבירות ובהתאם לזה אין לו תשובה כלפי הבורא.

מסכימים עימו?

שאלה: כל פעם אתה אומר, תקראו את המאמר בבית חמש פעמים, לְמה אני צריך להתחבר? הרי הרבה דברים לא ברורים לי, הוא כותב, "שקוראים את המאמר זה צריך להיות מעל הדעת, שאין שום שכל שהולך יחד למעלה מהדעת ומתגלה השכל והחכמה". מה הכוונה? מה אנחנו צריכים לחשוב? אנחנו עושים פה בירור, אבל בעצם מה זה מעל הדעת?

קוראים אפילו אלף פעמים, עד שנעשה יותר ויותר ברור, עד שאנחנו מבינים מה כתוב בו.

תלמיד: כן, אבל שוב, אתה כל פעם אומר לנו תתחברו לרגש, זה בשכל. אני צריך להבין בשכל יותר ויותר מה כתוב, או צריך להתחבר לעבודה פנימית יותר, ואיך עושים את זה?

עבודה צריכה להיות ברגש, עד שברגש אתה מגלה על מה מדובר.

תלמיד: למה כל כך הרבה פעמים מתגלה הרגש תוך כדי שקוראים כמה פעמים?

כי יש לך כאן הרבה משתתפים.

תלמיד: אז אחד משפיע על האחר?

כן.

שאלה: יכול להיות מצב שמה מה שממרא אומר לי עכשיו מחר זה יתברר כאילו שזה היה ענר? כלומר כל יום הממרא של היום הוא ענר של מחר, וכל פעם אני משתפר. ומה שחשבתי שאני עושה בעל מנת להשפיע, בסוף מתברר לי שהכול היה על מנת לקבל. אז יכול להיות שיש לי גם החלפת תפקידים בין ענר וממרא במשך הזמן, זאת אומרת, הממרא משתפר?

הוא משתפר. אז מה?

תלמיד: זאת אומרת, יש כאן דינמיקה במאמר הזה, בפנימיות, זה לא שבן אדם בחר עכשיו את ממרא, ועכשיו זה לנצחיות אין לי ברירה, אין לי בחירה, כמו ששמענו ששואלים.

אמת.

תלמיד: אני אשפוך את מר ליבי רגע, אשתי נפטרה לפני חודש. היא הביאה אותי לחכמת הקבלה ב-2016 לכנס בפברואר, וממש התחברנו. אחרי שהיא נפטרה ראיתי שמשנת 2016 עד 2024, לפני חודש, הכול היה ממש גוש של על מנת לקבל, הכול. ועכשיו כאילו יש דף חדש כזה, שאפשר להתחיל לראות שאולי יש משהו שאפשר לעשות בעל מנת להשפיע, אבל זה מאוד מאוד קשה. אם אתה יכול להגיד לי על זה משהו?

אני יכול להגיד לך שמאמרים כאלה, כמו המאמר הזה, צריכים לקרוא הרבה פעמים, ובכל פעם לראות מה יותר מתעורר בך ואיך אתה מסתכל מתוך ההתעוררויות האלה שאתה מזהה, מה המצב הכללי שלך, ואז תראה איך הבורא עובד איתך, מקדם אותך.

שאלה: אברהם מקבל פה ציווי מהבורא, והוא הולך ומתייעץ עם הבחינות בגוף שלו. במצב אחר הוא מקבל הוראה מהבורא והוא שואל אותו "איך אדע כי אירשנה". למשה יש גם שאלות על ההוראות שהבורא נותן לו, והוא לא יודע איך לבצע אותן, ואחר כך הוא אומר לו, שלחת אותי לפרעה והוא רק הרע לעם הזה. זאת אומרת, אנחנו רואים שבמצבים של דבקות מאוד גדולה עדיין לאדם יש שאלות ואולי טענות לבורא, אבל הבורא מתייחס אליהן ועונה, והאדם כן מתקדם. השאלה שלי, איך לפנות נכון לבורא, לא בצורה של תלונות, בתוך ה"על מנת לקבל", אלא בצורה כזאת שמקדמת אותך בעבודה?

זה תלוי בכוונה שלך, למה אתה רוצה להגיע. "אני רוצה להגיע למדרגת דבקות יותר גדולה מהעכשווית", לכן אני שואל. זאת אומרת, זה בשבילי עכשיו העיקר, איך להגיע לדבקות יתר, ואז אני שואל, ולכן השאלות שלי, הבירורים שלי, הם בסדר, והבורא עונה לי על זה.

תלמיד: אז לפני שאני בא בכלל בשאלה אל הבורא מה אני צריך לבדוק בתוכי?

אתה צריך לבדוק עם מה אתה הולך לבורא, פשוט מאוד.

תלמיד: מה זאת אומרת עם מה?

זאת אומרת, עם איזו שאלה.

תלמיד: עם איזו שאלה אני צריך ללכת לבורא לפני שאני פונה אליו?

כן, לברר.

תלמיד: אבל מה צריכה להיות הכוונה לפני שאני פונה לבורא?

לברר עם איזו שאלה, עם איזו תכונה, עם איזו פעולה, אתה רוצה לפנות אליו.

תלמיד: האם יש אפשרות לזהות אם הכוונה של הפנייה לבורא היא כדי להגיע ליתר דבקות או להתלונן וזה היצר הרע שמחפש תירוצים לברוח מהעבודה, האם יש אפשרות לזהות את זה לפני שפונים לבורא?

כן.

תלמיד: איך?

יש אפשרות לברר את זה, מפני שזה נמצא בך, אז אתה שואל איך אתה יכול להתקדם עם השאלה הזאת או פעולה אחרת וכן הלאה, אתה צריך להשתדל לתאר את זה.

שאלה: הכול קורה בעצם בתוך האדם, הוא מברר את הכול בתוכו, הוא מרגיש את הציוויים של הבורא. מה הקשר בין החברים שבגוף האדם הפנימי לבין החברים שלי לעשירייה, יש קשר?

צריך להיות.

תלמיד: והוא?

יכול להיות שאתה לא מזהה עדיין קשר ביניהם, יכול להיות שאתה נמצא בבירור שלך עם החברים הפנימיים שלך, אבל כדי לברר איתם את הדברים אתה חייב להיות מחובר לחברים שבעשירייה, ואז זה נעשה לך יותר ברור.

תלמיד: החברים שבעשירייה הם אלה שמכוונים אותי לעבוד נכון עם החברים הפנימיים שבי?

את זה צריך לראות. לא שהם יותר פנימיים, אבל הם משפיעים עליך.

תלמיד: יש חברים בעשירייה ויש את החברים שבי. אלה שני דברים או שזה אותו דבר ורק אני לא מזהה?

כמה חברים יש בך?

תלמיד: לפי מה שכתוב במאמר יש שלושה חברים.

כן.

תלמיד: וחוץ מזה יש לי גם חברים בעשירייה שיושבים פה. עליהם אני מדבר.

כן. שהם נניח תשעה.

תלמיד: מה הקשר בין החברים האלה לחברים האלה?

שלושת החברים שנמצאים בך הם חברים פנימיים, התכונות הפנימיות שאיתן אתה צריך להתקשר, להתייעץ, ולראות מה קורה, ואתה דואג איך להיות קשור איתן כל הזמן. והחברים החיצוניים, איתם אתה עושה פעולות חיצוניות שאתה מסוגל לעשות.

תלמיד: ואיך הפעולות החיצוניות שאני עושה עם החברים החיצוניים, משפיעות על החברים הפנימיים, על ההתייעצות איתם, על העבודה איתם?

משפיעות, ודאי שמשפיעות. אתה מברר את זה על ידי זה.

תלמיד: הטיעון של ממרא הוא, שהבורא הציל את אברהם מכבשן האש, שזה כבר למעלה מהדעת, מה שהוא עשה לו, ולכן גם אברהם צריך עכשיו ללכת למעלה מהדעת. אבל למה בעצם זה למעלה מהדעת? יוצא שאני צריך להתנהג באופן מסוים רק כי כך הבורא התנהג איתי, "הנה, יש לך דוגמה, אז תמשיך בצורה הזאת".

אברהם לא יכול להציל את עצמו מכבשן האש אם לא על ידי פעולה למעלה מהדעת.

תלמיד: ואז מראים לו, ש"הנה, כבר התנהגו אתך למעלה מהדעת, אז תמשיך, ותעשה גם את הפעולה הבאה למעלה מדעת". אבל זה כבר נשמע בתוך הדעת.

כן.

תלמיד: אז איפה פה למעלה מהדעת? מה זה למעלה מהדעת? אם נתנו לי את כל הטיעון וההסבר, "הנה, הדוגמה מהעבר, מכבשן האש", אז מה זה למעלה מהדעת?

אתם אלו שצריכים לענות. נחזור על זה עוד פעם.

שאלה: יש שאלות שעליהן אתה לא עונה, ואתה משאיר את החיסרון הזה. וכשקראנו את המאמר בפעם השנייה, נראה לי שהצלחנו לשמוע אותו קצת יותר טוב. וגם הדוגמה של החבר שאחרי הקריאה השנייה, היה בסערת רגשות, זה עבד עליו, פעל עליו יותר. יש משמעות גדולה לחיסרון שאנחנו באים וקוראים את המאמר, ובמיוחד שמתכללים עם החברים.

הוא כותב במשפט אחרון. "לאחר שנמלת, כבר יש השתוות הצורה, אז אני ופמליא שלי יכולים לבוא. מה שאין כן לפני זה." מי אלה הפמליא, זו הפעם השנייה שאנחנו נתקלים בה. גם במאמר "אין עוד מלבדו" כתוב ש"אדם רואה שיש דברים בעולם שמכחישים פמליא של מעלה". מי זאת הפמליא הזאת?

פמליא זה החוג שקרוב לאדם. החברים בעשירייה שלו, הם בדרך כלל הפמליא.

שאלה: כתוב על אשכול, אחד החברים, מלשון שוקל. איזה משקל, איזה אבנים הוא שם על המשקל? מה הוא שם על המאזניים?

אני לא יודע. ולא חשוב לנו מה, אבל התפקיד שלו זה לתת משקל.

תלמיד: מה הוא שוקל?

מה הוא שוקל? בדרך כלל כסף.

שאלה: בתחילת המאמר הוא שואל, למה בכלל הוא הלך לשאול את החברים שלו? הבורא אומר לו שיעשה. ובהמשך המאמר הוא אומר, "היינו," שהוא צריך לברר, "אם הוא צריך ללכת בכפיה עמו, או שהם מסכימים למה שהקב"ה אמר לו." שזאת הסיבה שהוא הלך לברר. אז קודם כל, ברור שהם אף פעם לא יסכימו, כי הרי הם שלושה כוחות שונים. הם לא יכולים להסכים.

כן.

תלמיד: אחד, תאוות. השני, למעלה מהדעת. והשלישי, עוזר לקבל החלטה. אז הם לא יכולים להסכים. אז מה זה "ללכת בכפיה עמו"? אם הבורא נותן עכשיו הוראה או הנחייה לנברא, מה הבירור, ומה זה "ללכת בכפיה עמו"? כאילו מה שתי האפשרויות?

לברר מה יש בשלושת הנקודות האלה, ולהשתדל לחבר אותן.

תלמיד: ומה זה "ללכת אתו בכפיה"?

ולהתקדם בזה שאתה מחזיק אותן יחד.

תלמיד: שזה אומר ללכת למעלה מהדעת אחרי הבירור?

כן.

שאלה: האם רב"ש בכל המאמר הזה רוצה לתת לנו מבט על התהליך שאותו כוח שנקרא אברהם עובר בדרך מהמקום של "לך מארצך", מהרצון שלך, ועובר את כל המסע הזה כדי להכיר את הרצון שלו, ולתקן אותו?

ואז בעצם כשהוא אומר, "וירא אליו ה' באלוני ממרא", זאת התעוררות מלמעלה שהבורא נותן. וכשהבורא נותן איזו התעוררות, מתחיל אותו מאבק בתוך האדם שאנחנו מתארים בשלושת הקווים האלה פה. ואז בעצם, אומר אותו ענר, עברת תשעים שנה, כביכול אלה תשעים שינויים, זה מקום שבו אתה כבר ממש מגיע בעצם לשיא, למאה. ויש פה בעצם מאבק פנימי של האדם, כשצד אחד מתנגד, צד אחד אומר, "תלך. הנה, תראה, הבורא עשה לך ניסים". האם זו הכוונה של רב"ש במאמר כולו, זאת אומרת, לפני עלייה, לפני שהאדם עולה מדרגה, זאת אומרת יוצא מהמקום?

כן. אפשר כך לפרש.

שאלה: יותר קרובה לנו העבודה בעשירייה. אנחנו מדברים על חיבור, על למצוא את הבורא בינינו. מה זה, יש את הערלים האלה שבאים לעבודה שהוא דווקא שמח בעבודה הזאת אברהם, וקצת מצטער שעכשיו כבר אין לו עבודה כזאת, שהם באים ומפריעים.

מה זה אצלנו בעשירייה? הברית זה לחתוך את העורלה, שיותר לא משתמשים בחלק מהדברים בתוך העשירייה, ונותנים לפמליא של מעלה, ולבורא להתגלות בעשירייה. האם יש איזה תהליך שעוברים בעשירייה שמגיעים להחלטה שיש רצונות שממש מסירים אותם בעבודה בינינו, ולא נוגעים בהם יותר?

כן,

תלמיד: אבל כאילו גם לפני זה הייתה עבודה, כשבאנו עם הרצונות האלה לתוך העבודה בעשירייה, והיו התנגדויות, וכל מיני רצונות. ואז גילינו שיש עבודה למעלה מהדעת שגם אותה כבר עשינו, כי לזרוק אותך לכבשן זה כי עשיית עבודה, לא סתם זרקו אותך לכבשן.

כן.

תלמיד: אתה לא רוצה לבוא לשיעור, שינו את השעה, לבוא בזמן, כל מיני שטויות כאלה שהגוף מתנגד ואתה הולך למעלה מהם כדי להיות עם החברים. אז השיטה הזאת שענר אומר לאדם, הבורא אוהב את השיטה הזאת למעלה מהדעת, בזה אני רוצה להתגלות.

כן.

תלמיד: איך היא מביא האדם ואת העשירייה לחתוך רצונות שיותר לא יבואו שהם ברורים לנו שאיתם לא משתמשים יותר, יש איזו נקודה כזאת מכרעת שאדם צריך להגיע אליה?

כן, שוקלים ועם מה יכולים להצטרף למעלה מהדעת, עם זה הולכים הלאה.

תלמיד: ורב"ש בכל המאמרים שהוא נתן לנו איך להתחבר בעשירייה, יש בזה כאילו גם את הנקודות האלה שהוא מייעץ לנו איך לעשות את זה?

מייעץ בפועל הוא לא יכול להגיד לך, כי לכל אחד יש אולי תיאור משלו. אבל זה שצריכים לעשות כך פחות או יותר, אז כן. וזה לפי ההרגשה הפנימית של האדם.

שאלה: אם ענר אומר לאברהם לא להישמע להוראות הבורא, מדוע הוא נקרא גם בן פמליא?

כי זו דעתו, לא לשמוע בדעת נשים.

שאלה: איך לזהות את התכונות האלה בי, את החברים?

זו עבודה אחרת לגמרי, זו עבודה שהייתה צריכה להיות עוד קודם, שאנחנו כל הזמן רוצים להיות קשורים לחברים מבחינה פנימית שלנו שממש כל אחד מרגיש שזה חי בו.

שאלה: במה עבד אברהם לפני ואחרי הברית מילה?

לפני ברית המילה הוא עשה כל מיני פעולות בדבקות לבורא וגם אחרי זה, רק הברית מילה זו פעולה חד פעמית שעל ידה הוא מגיע לדבקות.

שאלה: מה זה אומר שהבורא מדבר אל אברהם?

הוא מתגלה. זה סוג גילוי שאדם מרגיש שעם ההבחנה הזאת יש לו קשר.

שאלה: נכתב, "זכור איך שהבורא נהג איתך בכבשן האש". האם זה מרמז שאדם לא יכול ללכת למעלה מהדעת לפני שהבורא נגלה לאדם?

כן.

שאלה: אני חוזר על השאלה שהוא אומר שאברהם אחרי שנימול הוא מתוקן, אז איך הוא מצטער על זה שהוא לא בעל עבודה כמו לפני כן של העוברים ושבים? כי זה משהו שגם נמצא בו.

כי אז הוא היה צריך להשקיע הרבה כוחות והיה בספקות, כן ולא וכן הלאה, והיה מתגבר על כל מיני קשיים שמתעוררים בו ועכשיו אין לו את זה, עכשיו הוא נקי. ועל עבודה שהייתה לו הוא מצטער שאין לו עכשיו.

שאלה: אני יכול לומר לפחות שקראנו את זה, הרבה פעמים גם בעבודה שלנו אנחנו מתענגים על הכנס שהיה, על איזה אירוע, ואיזה קול פנימי כאילו שנמצא בך אבל מה שנקרא הבורא מבקש, לך קדימה.

כן.

שאלה: לא הבנתי בירור מהם שלושת החברים, שלושת הכוחות? הראשון זה שכל וחכמה, אחר כך תאווה, ונפש הגוף. אז מה כל אחד מהם? מה זה שכל וחכמה?

הוא צריך לברר עם שלושת ההבחנות האלה שבו, איך הוא יחד איתם מוסר את עצמו לבורא. כי מה שקורה עכשיו במעמד הזה של ברית המילה, הוא הולך למעלה מהדעת ומזדהה עם הבורא בכל מה שהבורא מבצע. זו הנקודה של אברהם.

תלמיד: כן, המטרה היא ברורה מאיזו סיבה הוא מתייעץ. אבל תכלס מה זה שאני בא לכוח שכל וחכמה ואחר כוח תאווה, ואחרון בכלל לא ברור שזה נפש הגוף?

כן.

תלמיד: איך אפשר לפרש שכך אפשר לעבוד עם הכוחות האלו? או שרק אחרי המחסום עובדים עם הכוחות האלה ועכשיו אי אפשר לזהות אותם?

ודאי שכל העבודה שלנו בעיקר היא אחרי המחסום.

תלמיד: אז הפירוש הזה עכשיו לא יעזור?

אני לא יודע אפילו איך לפרש את הדברים שעדיין הם לא ברורים בנו. נעזוב את זה.

שאלה: הרבה שנים האדם משתוקק לגילוי הבורא, ואז מגיע הזמן שהבורא מדבר איתו, תעשה ברית מילה.

כן.

תלמיד: מה הוא רוצה, מה הבורא מבקש לעשות, מה היא הפעולה הזאת?

להיפטר מג' קליפות הטמאות.

תלמיד: איך אדם יכול לעשות את זה?

הוא מברר את זה. רוח סערה, ענן גדול, אש מתלקחת.

תלמיד: זה בכוחות של האדם?

זה בכוחות של האדם, לבקש.

תלמיד: אז כדי לבקש מה צריך לעשות, להבין את כל הבירורים האלה, להיכנס בהם, מה לבקש בדיוק?

לבקש לחתוך את הקשר שיש לו עם שלושת הרצונות האלה.

שאלה: אתמול אמרת לנו כמה שרב"ש היה מאוד נחרץ, לא נתן לאף אחד לעזוב את העשירייה שלו, את החברים. האם העשירייה היא הדעת של העליון, היא השכל של העליון?

כן, כך אנחנו צריכים לראות.

תלמיד: כי אני ממש מרגיש את זה דרך המאמר הזה שבעשירייה יש ממש, את המחלוקות הפנימיים אבל בסופו של דבר גם אצלנו בעשירייה, יש את המאבקים האלה, אבל בסופו של דבר ההסכמה, היא גם פה כי הבורא בא לאברהם ואומר לו, תסכים איתי וברגע שתסכים איתי אז לא תהיה לך שום עבודה קשה.

כן.

תלמיד: ואני מרגיש את זה שכל החלטה בעשירייה היא כביכול הסכמה דרך העליון. ואני אומר את זה, זה בא משני הכיוונים. אנחנו אומרים כביכול שכל הקשר שלנו עם הבורא הוא דרך החברים, גם לקבל ממנו וגם להשפיע לו זה הכול דרך העשירייה.

כן, ודאי. טוב שהכרת את זה.

שאלה: לא רשום פה במאמר אבל בברית הזאת גם ישמעאל עשה את הברית, אז איך זה שהוא לא בדיוק נפטר מכל הקליפות? כי אם הוא לקח איתו ביחד את ישמעאל בברית הזאת ואחרי זה לאורך כל אלה, יצחק, יעקב, ישמעאל עדיין נמצאים שם בברית, אז הוא דבוק איתנו לנצח?

כן. אתה צודק. עוד תשאל על זה כמה פעמים.

שאלה: מה זה לעשות ברית מילה על הלב לפי מה שמדובר במאמר?

ברית מילה זאת הפעולה שחותכת את הקשר שלנו עם הבורא. יש כאן משהו שחותך את הקשר.

שאלה: איך הגוף יכול להרחיק את עצמו מהכוונה על מנת לקבל או מהקליפה אם הוא בעצמו רצון לקבל, איך הוא יכול להתרחק מהכוונה על מנת לקבל?

את זה ודאי שהגוף לא יכול לעשות לבד אבל הוא יודע שאם הוא יבקש על זה מהבורא, אז הוא יקבל תמיכה. ההחלטה צריכה להיות רק במוח, אבל בפועל ודאי שהבורא הוא המבצע.

שאלה: "המילה" היא פעולה חד פעמית, פעם אחת ולתמיד, או שכל פעם מחדש האדם צריך לעשות אותה?

ברית מילה זו פעולה אחת ואחר כך לא צריכים לחזור עליה.

תלמיד: מה גורם לאדם לבחור אחת ולתמיד?

כשאדם מזהה שיש בו יצר הרע, הוא חייב לחתוך את הקשר בינו ליצר הרע הזה, זה סימן של ברית המילה. ככה זה. עושים את זה בכל מיני צורות, זאת אומרת בכל מיני גילאים, אצל היהודים עושים את זה ביום השמיני ואצל הערבים בדרך כלל עושים את זה ביום שלוש עשרה, ללידה, ויש עוד עמים קטנים על פני כדור הארץ שגם עושים את הפעולה, הזאת ברית מילה, זה רק לגברים. לנשים מה שעושים זה לא לפי התורה בכלל.

שאלה: כתוב "אמר לו ממרא, זכור את היום שהשליכו הכשדים אותך בכבשן האש, ואותו הרעב שעבר על העולם, שכתוב, ויהי רעב בארץ, וירד אברם מצרימה, ואת אלו המלכים, שרדפו אנשיך אחריהם, והכית אותם, והקב"ה הצילך מכולם, ואיש לא יכול לעשות לך רעה. קום עשה מצות רבונך. אמר לו הקב"ה לממרא, ממרא, אתה נתת לו עצה על המילה, חייך, איני מתגלה עליו אלא בהיכל שלך." המלכים שאותם הוא הרג הם אותה עבודה זרה שאדם עושה בתוכו, הרעב, חיסרון לבניית כלי רוחני. ולגבי העבודה שנתן לו לעבוד מעל הדעת, זה נראה פה בכל המאמר. לגבי תשעים שנה הוא למעשה התיר את הספקות של העבודה הזרה על ידי המלכים הזרים שלא קיבלו את תורת ישראל לדבקות בה'. וזה מה שהאדם עושה, זה כמו שלושת הקווים, הוא מחזק את קו ימין ואומר "תראה מה נתתי לך, כל זה כדי שתתעלה על השמאל, על כל הספקות". זה התרת הספקות. אני חושב שאם זה נכון, כל הפסקה הזאת מדברת על המון דברים בדרך לברית עם ה' ודבקות בו, זה תשעים השנה שהוא עשה.

תודה לך על הבירור.

שאלה: במאמר מדובר על "בחינת עוברים ושבים" ונאמר "ואח"כ היה לו מקום לבחינת שבים, היינו לעשות תשובה.", איך אנחנו מביאים את עצמנו לתשובה אמיתית?

אנחנו בודקים את עצמנו, את הרצונות שלנו, הכוונות שלנו, ואז על אלו שנמצאים בנו בדרך ואנחנו רואים שלא יכולים לעלות מעליהם, אנחנו מבקשים כוחות מלמעלה ואז מגיעים לתיקון.

שאלה: נאמר שלפני שהוא עשה ברית מילה היה לו מקום לעבודה ולאחר שהוא עשה ברית מילה הוא ידע שבאמת הוא עושה את העבודה. אז מה ההבדל בין מקום לעבודה ושעושה באמת את העבודה? מה ההבדל בין לפני שעשה ברית מילה ואחרי שעשה ברית מילה בעבודה? האם באמת לעבוד כמו אחרי ברית המילה זה לפנות יותר ויותר מקום לבורא כי לעבוד עלינו? האם זו העבודה?

כן, זה נכון.

שאלה: כתוב שאומר לו ממרא שהבורא הציל אותך מכבשן האש. כמו שהבורא הציל אותך מכבשן האש שזה למעלה מהדעת, למעלה מהטבע, גם אתה צריך עכשיו להגיב לפנייה של הבורא אליך למעלה מהדעת, למעלה מהטבע שלך. האם כזאת תביעה שבאה מצד הבורא לאברהם היא תביעה שמתאימה לכוח שרוצה להיטיב לנבראיו? זה נשמע יותר כמו התחשבנות, עשיתי לך טובה, עכשיו אתה תעשה לי.

אז מה? אנחנו עושים כך הרבה פעמים, יש לנו כאלה תביעות, בקשות.

תלמיד: אבל הוא לא מיטיב, הוא מוותר לנו על כאב אחד, ודורש מאיתנו, נותן לנו, מטיל עלינו, כאב אחר, הוא לא מיטיב לנו.

אבל זה יותר קרוב למטרה.

תלמיד: ענר אומר שאברהם הרוויח את הזכות כבר לדאוג לעצמו ולהגיד לו, כאילו יש לך אחד שהוא חייל נאמן ויש את האחר שהוא המורד, ואשכול אמור לאזן בין שניהם, איך אנחנו עובדים עם הכוחות האלה?

יש לנו מתוך שלושת הכוחות האלה ממש כיוון ברור מה עושים.

תלמיד: וכשאברהם ניגש אליהם והתייעץ איתם, יש את שלושת החברים האלה בתוכו, מי זה ששואל את השאלה, מי זה האני ששואל את את שלושת החברים?

האדם, הנקודה שבלב של האדם.

שאלה: התכונה הגברית, הרצון הגברי, מצטמצם על ידי ברית המילה, כלומר להגיע להשפעה על מנת להשפיע ומהצד הנשי הרצון מיתקן לקבלה על מנת להשפיע. האם אפשר להבין את זה כך?

שיהיה כך בינתיים.

שאלה: הקשר עם הבורא הוא בהרגשה רעה, זה מורגש כמעל הדעת. מה המשמעות של ההרגשה הזאת?

צריך לתקן את זה. אתה צריך בלב להידבק במה שמגיע מהבורא.

תלמיד: הוא מקבל את זה שזה מגיע מהבורא. אבל ההרגשה לא נעלמת.

אז צריך להמשיך לעבוד.

שאלה: מה זה אומר לעשות מקום בעשירייה - לתשובה?

לעשות מקום לעשירייה לתשובה? שכל אחד ואחד מהחברים מוכן לקבל את כול הקבוצה שלו בתוך ליבו, באהבה, בחיבור, שהם יבואו והוא יחבק אותם יחד, ויקשור אותם יחד לקשר אחד.

שאלה: אחרי שהאדם עושה ברית מילה יש דבקות עם הבורא. האם הכוחות של הגוף משפיעים עליו?

כן. ודאי שהכוחות של הגוף משפיעים עליו, הם מחזקים את הקשר.

שאלה: יש עבודה של האדם לפני שהוא נימול, ואחרי שנימול, יש "עוברים ויושבים" ויש כבר שלא "עוברים ויושבים", באים הבורא וכל הפמליה. האם אין כבר "עוברים ויושבים" אחרי שאדם נימול, מה ההבדל בעבודה בין עבודה שאדם נימול לבין שלא נימול?

סוג העבודה זה שאין לו רצון לקבל אחרי שנימול.

תלמיד: אין לו כבר עליות וירידות אחרי שנימול?

אין לו כבר רצון לקבל בכלים שלו.

תלמיד: אז מה יש לו?

ט' ראשונות.

תלמיד: זה רק עליות בדבקות, אין כבר עליות וירידות.

כן, אין.

שאלה: בעבודה בעשירייה, מהם המקומות שהבורא מתגלה כמו שהוא התגלה לאברהם לפני שהוא עבר ברית מילה ואחרי שהוא עבר ברית מילה, איך בעבודה עם החברים לקרב ולחבר את זה לבורא?

לפנות לבורא ולבקש התקרבות עבור כולם ולהכניע את עצמו כלפי הפעולה הזאת שהבורא יעשה את זה כי האדם לא מסוגל, אבל יכול להיות.

(סוף השיעור)