שיעור בוקר 20.05.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

העבודה באמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: נעבור לקריאת קטעים מהמקורות בנושא - העבודה באמונה למעלה מהדעת, המשך קטע מספר 4 מתוך רב"ש ב', "מהו רועי מקנה אברם ורועי מקנה לוט, בעבודה".

"דוקא ע"י אמונה למעלה מהדעת, היינו אפילו שהוא מרגיש בחינת חושך בדרך הזה, ואף על פי שהוא מבין, שאם היה המלכות מאירה בגלוי ולא על דרך ההסתר, אלא שהגוף היה מרגיש את גדלות ה', היה לו בטח יותר קל ללכת הלאה, ולזכות להיות תמיד במצב עבודה, ולא היה לו שום ירידות, מכל מקום הוא בוחר ללכת למעלה מהדעת."

(הרב"ש, מאמר 6 "מהו רועי מקנה אברם ורועי מקנה לוט, בעבודה" 1991)

זאת אומרת הוא מבין שהדרך למעלה מהדעת, רק היא הדרך הרוחנית, דרך שאפשר להצליח להידמות לבורא, להתעלות למעלה מהטבע שלנו, זה העיקר, להתעלות למעלה מהטבע שלנו, להתנתק מהטבע שלנו ולהתחיל לקבל מדרגות רוחניות, השפעה, יציאה מעצמו, את תכונות הבורא אפשר לרכוש רק בכמה שאתה מתעלה מעל הטבע שלך, זאת אומרת מעל דעתך.

שאלה: מה זה אומר לא לפסול, לא לערער על המצב שהוא מקבל עכשיו, שיכול להיות מצב יותר טוב אבל לקבל דווקא אותו וללכת מעליו?

מה שהוא מקבל בכל מצב ומצב זה המצב הכי טוב לו להתקדמות, ללא שום ספק.

תלמיד: זאת אומרת אפילו שיש לו איזה קול שאומר "אם הייתי במצב אחר היה יותר קל" את זה צריך לפסול, להוריד?

כול אלה חשבונות שלו, שהוא לא מבין, להגיד ככה זה נקרא שאתה בעצם אומר שאתה יותר חכם מהבורא.

שאלה: אם הבורא משפיל אותי, שובר אותי לא בעיני החברה אלא בעיני עצמי, ואין אפשרות להיאחז בשום דבר. איך אני במצב הזה ממשיך להרכין את הראש ומנסה להבין, איך לנשק כאילו את המקל, איך להבין שהטיפול הזה לטובתי, במה אפשר להיאחז?

אתה רוצה להבין מה הבורא עושה וזו לא דרך ידיעה אלא דרך אמונה, לכן אתה צריך פשוט לעצום את העיניים, לסתום את הפה ולהצדיק, וללכת קדימה בהשפעה, ורק לבקש כלים דהשפעה, להאמין שאת זה הוא נותן לך, ואז לא לבקש ממנו שיקל עליך, אלא רק שיקרב אותך, זה כול מה שאני יכול להגיד.

קריין: קטע מספר 5 מתוך רב"ש ב', "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה"

"בזמן שהאדם יכול ללכת בעינים עצומות, למעלה מהדעת, ולהאמין באמונת חכמים, וללכת עד הסוף. זה נקרא עיבור, שאין לו פה." תראו כמה תנאים, ללכת בעיניים עצומות, למעלה מהדעת, להאמין באמונת חכמים וללכת עד הסוף, ובסך הכול הכול יחד נקרא "עיבור". "ועיבור פירושו "קומת מלכות, שהוא הקטנות היותר מצומצם באפשרות, נקראת בשם עיבור, שהוא מלשון "עברה ודינין", בסוד הכתוב "ויתעבר ה', בי למענכם". ויש לפרש את ענין עברה ודינין. היות זה שהאדם צריך ללכת בעינים עצומות למעלה מהדעת, הגוף מתנגד לעבודה זו, לכן זה שהאדם צריך תמיד להתגבר, זה נקרא "עברה, וזעם, וצרה", היות שזוהי עבודה קשה ללכת תמיד בהתגברות להיבטל להעליון, שהעליון יעשה ממנו מה שהעליון רוצה. וזה נקרא "עיבור", שהוא קטנות היותר מצומצם באפשרות."

(הרב"ש, מאמר 38 "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה" 1990)

שאלה: אני מניח שהרב"ש כותב על עבודה פנימית, אבל מה פירוש ב"עיניים עצומות"?

ללא ביקורת.

שאלה: מה זה "קטנות היותר מצומצם באפשרות", קטנות ממה, אפשרות למה? לא הבנתי את זה.

אין לי שום טענות, אין לי שום בעיות, אין לי כלום, רק ללכת בעיניים עצומות בתנאים שאני עכשיו מקבל, כי אלה דרגות העיבור. בעיבור אין לי שום אפשרות לעשות משהו מעצמי, בעד או נגד הבורא, שום דבר, כלום, לאף מקום, לא ימינה ולא שמאלה ולא כלום, רק להסכים לזה ולהמשיך למצב הבא ולהסכים עימו, וככה כל פעם הסכמה בלבד.

תלמיד: כלומר לבחון את עצמי בכל פעם לראות את עצמי הכי קטן שאני יכול להיות, ואז אני יכול לקבל?

זה ודאי.

שאלה: אני לא מצליח לקשור בין אמונה למעלה מהדעת והשפעה, זה ממש לא מסתדר לי?

אתה לוקח שתי דברים שאתה לא נמצא בהם ורוצה להתחיל לקשור ביניהם, ודאי שזה לא ייצא, תעזוב את ההשפעה ותתחיל בעיבור כמו שאנחנו עכשיו לומדים, אמונה למעלה מהדעת, המדרגה החדשה הרוחנית הראשונה שמתחילה ממצב של עיבור. ו"עיבור" זה נקרא שאני מקבל את כול מה שנעשה אצלי, איתי, בכל העולם, לא חשוב מה יקרה, לא חשוב מה יש, אני מקבל את זה כמו עובר במעי אימו, יש עובר שנמצא בתוך האימא שלו ואז לא שואלים אותו מיהו, מהו, רוצה משהו, לא רוצה, כלום, כשהוא נולד ומתחילים לטפל בו אז כאילו הוא יכול לבכות, אנחנו מתייחסים אליו כמו לגוף מסוים, אבל אם הוא נמצא בתוך האימא, בתוך הרחם, עדיין אין לו שם, עדיין אין לו כלום, הוא עדיין נמצא פשוט בלי זהות.

תלמיד: זה צריך להיות שלב שלב?

נכון, ובכל שלב יש לך גם את אותם השלבים.

שאלה: האם מצב העיבור מחזיק בצורה מתמדת, מאיפה בא הכוח הזה?

לא, זו לא צורה מתמדת, העיבור כל הזמן משתנה וכל רגע ורגע כשהוא רואה שהמצב משתנה הוא צריך לתת שוב הסכמה, למעלה מהדעת, הסכמה עם הבורא, דבקות בבורא במה שלא יהיה, זה מה שעוזר לו להיות בתוך האימא, בתוך הבורא, "ויתעבר ה', בי למענכם". "עיבור" זה נקרא שאני מסכים עם הבורא ללא שום ביקורת, אחר כך כשאיוולד תהיה לי ביקורת, כל מיני דברים, אני בונה קו שמאל וקו ימין ואת ההתנהגות שלי. כמו שאנחנו לומדים כשנולד תינוק הוא מתחיל לצעוק, הוא לא מסכים, הוא לא מרוצה וכן הלאה, זה שבתוך האימא כאילו אין לו שום אפשרות לעשות איזו הפגנה, אלא רק ויתור על הכול, דבקות באימא, זה מה שעוזר לנו לעבור את ירחי העיבור.

שאלה: אתה מבקש מצד אחד שייתן לך כוחות, מצד שני אתה עוזב את זה. איך אפשר לחוות את זה ולשמוח מהמצב הזה?

אחרי שהבורא עושה כזה תרגיל, אדם צריך לעשות בירור, מה קורה לו. כי אי אפשר להתקדם למדרגה יותר עליונה מהיכן שהוא נמצא, אלא בתוספת הרצון לקבל, בתוספת האגו. ולכן הבורא חייב להוריד אותו, זה נקרא שהוא נותן לו תוספת אגו, ואחר כך הוא פונה, מבקש, צועק, ומקבל תוספת אור, מאבד את האגו שקיבל, את הרצון לקבל על מנת לקבל, שיהיה קצת בעל מנת להשפיע, ועל ידי זה הוא עושה את העלייה. וכך כל פעם, זה לא משהו מיוחד, דווקא טוב.

שאלה: מה זה לבטא הסכמה כשהרצון לקבל לא מסכים? במה מתבטאת ההסכמה?

זה שהרצון לקבל לא מסכים, זה לא נקרא שאני לא מסכים, אלא הרצון לקבל שבי לא מסכים. אתה מבין, יש הרבה דברים בעולם, בחיים שלנו, שאני לא מסכים להם אבל אני עושה. למה? כי אני מכריח את עצמי, כי המטרה יותר חשובה מהמצב שבו אני נמצא. ככה זה.

שאלה: למה עיבור מגיע מ"עברה ודינין"?

מפני שהרצון לקבל גדל. קודם זה לא היה עד כדי כך, ועכשיו כשהוא רואה את הרצון לקבל שכל הזמן גדל בו, אז הוא מתחיל להכיר מה הטבע שלו. לכן זה נקרא עיבור, "עברה ודינין".

שאלה: האם האדם יכול איכשהו למדוד את ההתקדמות שלו מיום ליום באמונה למעלה מהדעת, והאם בכלל צריך לעשות את זה?

לא כדאי לספור כמה אנחנו נמצאים בדרך, כי זה לא ייתן לנו שום דבר. אנחנו לא יודעים מה זה ימים, לילות, שעות, 9 חודשים, 9 ירחי לידה, אנחנו לא נדע את זה, לכן לא כדאי לספור. אלא העיקר כל הזמן, כל הזמן לעשות פעולה. דביקות, דביקות, דביקות, דביקות על פני כל המצבים שהבורא זורק אותך מהדביקות. הוא לא זורק אותך, הוא מוסיף לך רצון לקבל שאתה תגדל בדביקות, אבל אתה מרגיש כל פעם ניתוק בזה. אז ניתוק, חיבור, ניתוק, חיבור, ניתוק, חיבור, ככה זה. שמאל ימין, שמאל, ימין. כך כל הזמן.

שאלה: כדי ללכת בעיניים עצומות למעלה מהדעת באמונת חכמים, האם אני צריך להשתדל להיות בשיחה ישירה עם הבורא?

את זה אני לא יכול להסביר, אתה תתחיל לברר לבד. אין כאן שום בעיה, רק להמשיך לפי מה שדברנו.

שאלה: העבודה הקשה והדינים והכול, מדובר על העבודה עם האגו בביטול עצמך בפני העליון?

נגיד שכן.

שאלה: למה ללכת בעיניים עצומות בלי בקורת, זה נקרא למעלה מהדעת? כי בלי בקורת, חשבתי שזה למטה מהדעת.

לא. הוא גם כותב, שאנחנו לא עושים ביקורת בעיבור. אני פשוט מבטל את עצמי וזהו. לבטל את עצמי בזה שיש לי התנגדות, זה לא נקרא שאני מסכים. אני לא מסכים, אלא אני מקבל את הכבדת הלב והולך למעלה מזה. זאת הצורה שאני יכול להתקדם בשלבי העיבור. אין לי כח לעבוד בצורה יותר יצירתית עם הרצון לקבל שלי שגדל.

שאלה: למה הסכמה זו הפעולה היחידה שנדרשת מהאדם, מה קורה עם שאר הפעולות, כמו חיבור עם חברים, כמו שמירה על מסגרת?

זה ברור שצריך להיות, אבל בעניין ההסכמה מדובר עם הבורא.

שאלה: האם בעיבור יש מקום לקנאה?

וודאי שכן.

שאלה : מי זה האני שמחליט בין הנשמה לבין הגוף לבין להיות באמונה?

אתה. אנחנו עוד לא יכולים לזהות מי אנחנו. שאלות כאלה שאי אפשר להעביר את התשובה לאדם אם אי אפשר להבין.

קרין: קטע מספר 6 מתוך רב"ש א' "כל התורה היא שם אחד קדוש".

"כל התגברות בעבודה נקראת "בחינת הליכה בעבודות ה'", כי "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול", היינו שכל ההתגברויות מצטרפות לשיעור מסוים, הנצרך להיות כלי לקבלת השפע. והתגברות פירושו, שלוקחים חלק מכלי קבלה ומכניסים אותו לכלים דהשפעה. וזה כדוגמת "מסך", שצריכים לעשות על "עביות". נמצא, אם אין לו רצון לקבל, אין לו על מה לעשות מסך. לכן משום זה, כשהיצר הרע מביא לו מחשבות זרות, אז הוא הזמן לקחת את המחשבות האלו ולהעלות אותן "למעלה מהדעת". וזה האדם יכול לעשות בכל דבר שנפשו משתוקקת, שאל יגיד שקבל עכשיו דחיה מעבודה, אלא שיגיד, שמהשמיים נתנו לו רצונות ומחשבות, בכדי שיהיה לו מקום להכניס אותם להקדושה."

(רב"ש, מאמר 22 "כל התורה היא שם אחד קדוש" 1985)

וכך הוא צריך להסתכל כל פעם על ההפרעות, שאלה לא הפרעות, אלא נותנים לו עכשיו להעביר את כל התכונות שלו לקדושה. בצורה כזאת עוזרים לו.

שאלה: אמרת שבעבודה מי שמתרגז זה הרצון לקבל ולא אני, עשית הבדלה. אם הרצון לקבל מתרגז אז מי אני?

אתה, מי שרואה שהרצון שלך מתרגז. יכול להיות שאתה לא רוצה להתרגז, אבל הרצון שלך, כן. אם אתה מזדהה עם הרצון שלך זה משהו אחד, אבל יכול להיות שאתה לא מזדהה עימו.

שאלה: הוא כותב כאן שכל מחשבה והפרעה, צריך להעלות למעלה מהדעת.

זאת אומרת שאתה לא בודק אותו בתוך הידיעה שלך, בתוך ההרגשה שלך, אלא פשוט מסכים עימו למרות שאתה לא רואה, לא יכול להצדיק. אנחנו צריכים לבנות קומה שנייה. יש לי קומה אחת, איפה שאני עכשיו נמצא, זה נקרא "דעת", ואני צריך לבנות את הקומה השנייה, זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת" ובדרגה הזאת, בקומה הזאת, אני חייב להיות. אז כל מה שאני רואה בתוך הדעת, לא חשוב לי עכשיו. אני מרגיש רע, מרגיש, אני מבולבל, מבולבל, לא חשוב לי. העיקר שאני, למרות זאת, דבוק לכוח המוביל אותי, לעשירייה, לבורא.

אני מכריח את עצמי להישאר בתוך האימא שלי. מה זה בתוך האימא שלי? בתוך הבינה, בכוח השפעה. ולמרות שאני גדל כמלכות, העובר גדל בתוך הרחם, אז הרצון לקבל יותר גדל, יותר גדל, יותר גדול, והרחם עצמה זה הכוח המשפיע. איך העובר יכול להיות בתוך הרחם אם הוא מקבל והרחם משפיע? רק על ידי זה שהוא מבטל את עצמו, מבטל לגמרי, לא אכפת לו מה קורה עימו, אכפת לו רק להיות דבוק לאימא.

ולכן כתוב, עובר בתוך אימו "אוכל מה שאימו אוכלת". בגלל שהוא מבטל את עצמו לגמרי, הוא מקבל מאימא הזנה ואז הוא יכול לגדול כי הוא כל הזמן רק מבטל את עצמו, מבטל את עצמו. בחיים הגשמיים שלנו לא העובר מבטל את עצמו אלא הטבע מצידו מבטל אותו ואז יש לך אמא ועובר והעובר גם מבוטל על ידי הטבע ואמא מטפלת בו גם מצד הטבע, זה בדרגה הבהמית. בדרגה הרוחנית לא, ככה זה לא הולך. אלא הבורא זה הטבע שמטפל בנו, הוא בעצמו הרחם, ויתעבר בי למענכם.

כתוב "ויתעבר ה' "בי למענכם" ואנחנו בתוכו, בתוך הבורא נמצאים כעובר, אז אני חייב לבטל את עצמי. והבורא כל פעם מכניס לי עוד רצונות, עוד רצונות, עוד מחשבות זרות, עוד כל מיני ואני צריך כל הזמן לבטל לבטל לבטל את עצמי וכך כל ירחי לידה, כל הימים עד שאני נמצא בתוך האמא. וכשאני גמרתי את כל הפעולה אז אני מתהפך, היה לי ראש למעלה, אני מתהפך עם הראש למטה ויוצא מהאימא.

על זה אנחנו נלמד, זה חלק מיוחד בתלמוד עשר הספירות.

תלמיד: יוצא שבעולם הגשמי, בעובר הגשמי הטבע עושה הכול כדי שהוא יתמיד אבל ברוחניות הבורא הפוך.

הוא נותן לך כוחות להחזיק את עצמך אבל אתה צריך להתבטל, על ידי זה ממך יוצא העובר ונולד הרוחני, זה ההבדל. מה אני מרוויח על ידי זה שאני צריך לעבור את כל התהליך הזה? הייתי עובר בתוך האמא ונולדתי וגדלתי זה בסדר. למה אני בצורה כזאת לא יכול להיות ברוחניות? לא יכול להיות, כי אתה צריך להיוולד דומה לבורא, אתה צריך להיוולד אדם. כשנולדת מאימא, אתה נולדת כבהמה, בדרגת חי, עכשיו על ידי זה שאתה נכנסת לעיבור, בתוך העשירייה, אתה נמצא איתה יחד אז אתה עכשיו הולך להיוולד כאדם, הדומה לבורא.

שאלה: אנחנו אומרים שעיבור זה "עברה ודינין". אבל איך שאתה מתאר את זה, זה נשמע מאוד נעים, להיות ברחם, אז למה אנחנו אומרים עברה ודינין?

רק בתנאי שאתה מבין מה שהבורא עושה איתך, למענך, אז אתה מבין שזה נעים, ועבודה גדולה ורחמים גדולים יש לך מזה. אבל זה רק בתנאי שאתה משיג את מהות הפעולות שלו ומסכים עימו למעלה מהדעת. ככה זה, מה לעשות.

שאלה: איך אני בודק שהרצון שנתנו לי מלמעלה הוא עבר לקדושה, מה הסימן לזה?

סימן לקדושה זה שאתה מרגיש שאתה מצדיק ויותר אוהב את החברים ודרכם את הבורא, וכמעט מיד זה עובר ואתה שוב מרגיש את עצמך כאגואיסט וכולי וכולי. יש לך או יום או לילה, או יום או לילה, כל הזמן כל הזמן המצבים מתחלפים.

שאלה: האם מדובר על לבטל את האני שלי או לבטל את הרצון לקבל המתגלה בי כל פעם?

אסור לבטל את הרצון לקבל, כי אחרת אתה לא גדל אם אתה מבטל רצון לקבל, אתה מבטל רק את האני שלך.

תלמיד: האני שלי זה המתבונן, איך אני יכול לבטל אותו?

האני זה האגו שלך. האני נקרא "אני אמלוך", אני הכוונה אני אמלוך. אני בעל הבית, אני חושב, אני מבין, אני רוצה שיהיה כך, זה נקרא "האני".

שאלה: מה יגרום מהצד של האדם להתקדם בשלבי העיבור ולא להישאר עובר?

הבורא כל הזמן מעביר עליך התעוררויות חדשות.

שאלה: איך ללכת למעלה מהדעת כשיש הכבדה פיזית, שממש אין כוח בגוף להזיז אפילו אצבע?

נכון, בטח, אז מה? תסתכל על החברים, תסתכל עלי, אתה רואה איך אני, יש לי כוח? אין כוח, זה סימן שמתקדמים. מתי יש כוח? מתי שהרצון לקבל שלך שמח אז יש לך כוח. אבל מתי שהרצון לקבל לא רואה שכר אז הוא לא נותן לך חומר דלק, ואז אתה צריך לקבל חומר דלק כל פעם מהחברה, מהבורא, וזו כבר בעיה.

שאלה: האמונה למעלה מהדעת אפשר לקבל אותה כהלוואה או היא רק תוצאה של העבודה והמאמץ?

תבקש. הכול אפשר רק תבקש. תבקש ותקבל.

שאלה: כל המצבים של אני אמלוך, אני חושב, אני מבקר, האני שלי הקופץ הוא יוצא יותר במהלך היום בתוך כל העניינים של העסקים המדומים.

זה לא חשוב, שם אתה יכול לקבוע מה שאתה רוצה. מצידי אתה יכול להיות ראש ממשלה, מלך העולם הגשמי, זה לא שייך, זה עסק.

תלמיד: זה ברור, אבל המצבים הם יותר מפולפלים שם, ובתוך העשירייה ועוד יותר שאנחנו וירטואליים, אין כמעט מקום שאני רואה שהוא יוצא.

אני לא יודע, אמנם אתה יכול להיות מנהל גדול במפעל הגשמי שלך, אבל בעשירייה הרוחנית שלך אתה קטן ומתבטל. אז מה, מה זה שייך אחד לשני? זה לא שייך. העשירייה שלך יכולה להיות גם המפעל שלך ובמפעל אתה מנהל, ובעשירייה הרוחנית שלך עם אותם האנשים אתה נמצא בזה שאתה משתחווה כלפיהם, ככה זה.

שאלה: רק להבהיר את השאלה של החבר, נדמה לי שמה שהוא אומר שבעשירייה הוא לא מרגיש צורך להתגברות כי בעשירייה הכול בסדר, הכול זורם, הם מרגישים אחד, ודווקא זה מקום העבודה, אז למה אין שם צורך בהתגברות?

סימן שלא עובדים, הם צריכים לראות את עצמם שרוצים להרוג זה את זה, שרוצים לחנוק את הבורא שיתגלה ביניהם, הם צריכים לראות מצבים ממש חדים, ואם לא, סימן שהם עובדים זה עם זה בכפפות.

שאלה: במאמר כתוב, זה הכוח שאומר התעברו בי למענכם, האם זה כוח המלכות או כוח עם הבינה?

אני עכשיו לא יודע, לא על זה מדובר, מלכות ובינה. למה לך את זה, למה אתה רוצה להתבלבל?

תלמיד: כשאני מורה לבורא שהוא יאחד את העשירייה, אני מבקש ממנו לפעול, האם זה לא ביטוי של האגו שלי?

אם אתה מבקש כוחות לביטול, להתבטל כלפי העשירייה זה כל העניין של העובר ואנחנו עכשיו צריכים לעבור את הדברים האלה. לכן אני לא רוצה לשמוע שום שאלות אחרות רק עיבור, עיבור, עיבור. זהו. איך אנחנו מתבטלים כלפי העשירייה, זה מה שחשוב לנו עכשיו.

קריין: קטע מספר 7 מתוך רב"ש ג' "ענין זדונות נעשו כזכיות".

"כשלהבת הקשורה בפתילה, היינו שהמחשבה זרה נקרא בחינת פתילה, שרוצה להכניס פסול בעבודתו. זאת אומרת, שהמחשבה זרה נותנת לו להבין שמצד השכל והדעת, אין לו מה לעשות בעבודתו יתברך. ובזמן שהוא מקבל את המחשבה זרה ואומר, שאין הוא רוצה לתרץ שום תירוץ, אלא כל מה שהדעת אומרת הוא נכון, רק שהוא הולך בדרך האמונה, שהיא למעלה מהדעת. נמצא, ששלהבת האמונה קשורה בפתילה של המחשבה זרה. נמצא, שרק עכשיו הוא יכול לקיים מצות האמונה כיאות. נמצא, שהקושיות נעשו לו זכויות, שהרי אחרת לא היה יכול לקבל שום זכויות מבחינת אמונה. וזה נקרא "שמחין ביסורים". הגם שיש לו יסורים, מזה שהמחשבה זרה מצערת לו, וגורמת לדבר סרה ורכילות ולשון הרע על עבודתו יתברך, מכל מקום הוא שמח בזה, שרק עכשיו בזמן כזה, הוא יכול לקיים בחינת אמונה למעלה מהדעת. וזה נקרא שמחה של מצוה."

(הרב"ש, רשומות. מאמר 5 "ענין זדונות נעשו כזכיות")

שאלה: בתהליך של העובר האם יראה ופחד יכולים להיות כעוזרים נאמנים לנו?

רק זה.

שאלה: רק שלא תכעס על השאלה שלי, איך אני יכול לחבר את זה שאני רוצה לשרוף את החברים, את הקנאה ואת האהבה במושג אחד, ברעיון אחד?

זה טוב. למה אני צריך לכעוס שאתה רוצה לשרוף אותם וגם לאהוב אותם וזה הכול יחד? העיקר שיהיו רצונות אמיתיים.

שאלה: אני מתחיל מהנקודה שאין עוד מלבדו והוא טוב ומיטיב גם בתוכי גם מבחוץ ואת הנקודה הזאת אני מכניס לתוך העשירייה ואת כל היציאות ממנה אני מכניס לתוך העשירייה או שמתחיל מהעשירייה?

מתחיל מעשירייה. הכול רק בתוך העשירייה.

תלמיד: אז איך אני מתאר את שליטת הבורא, זה שרק הוא קיים, זה שאין שום דבר חוץ ממנו אם אני מתחיל מהעשירייה?

כי כל מה שיש בך אתה מקבל מהבורא. אם זה מה שקיבלת מהבורא, אתה מסדר את כול הדברים האלה לנכון בתוך העשירייה. ואחר כך אתה רואה שגם העשירייה מסדרת לך את הבורא. יש לך דרך העשירייה קשר עם הבורא, מחוצה לעשירייה קשר עם הבורא, ויוצא שאתה נמצא תמיד ב"אין עוד מלבדו".

תלמיד: אז מה המחשבה הראשונה שמחזירה אותך לאמונה למעלה מהדעת?

שזה מהבורא.

תלמיד: ואיפה העשירייה נכנסת לתמונה?

כלפי העשירייה אתה מבטא את זה. דרך העשירייה לבורא.

שאלה: מה התרגיל הכי יעיל במשך היום כשבאות מחשבות זרות כל רגע ורגע?

אם באות מחשבות זרות כבר יש לך מה לעשות. אם המחשבות הן לא זרות אלא אתה לא מרגיש בהן שזה בא מהבורא כמחשבה זרה, בכוונה לא להסית אותך מהדרך וכן הלאה, אם זה לא מחשבה כזאת אז אין לך עבודה, אבל אם זה מחשבה שאתה אומר מחשבה זרה, כבר יש לך עבודה אז מה אתה בוכה?

תלמיד: איך להפוך אותן לאמונה למעלה מהדעת?

זה אך ורק על ידי זה שאתה מסדר את המחשבה הזאת שקיבלת מהבורא, כדי לאמץ אותה בקבוצה לחיבור עם החברים ואז אתה מבקש מהבורא שיעזור לך לבצע את זה, שיהיה נוכח בזה, שיבצע את זה, שאתה ממש מביא אותו לעשות את הפעולה ביניכם. בינך לחברים.

תלמיד: וזה נקרא לשים מסך על העביות?

נגיד שכן למרות שאני לא אוהב מילים כאלה, כי אתם עדיין לא מבינים מה זה.

שאלה: הרגע אמרת שאנחנו עדיין מפחדים להוריד את הכפפות שלנו, האם אתה מתכוון שאנחנו מפחדים בצורה פנימית להתמודד עם זה או שזה משהו שצריך להיות חיצוני שאנחנו צריכים ללחוץ על העשירייה?

אתם צריכים ללחוץ על הבורא שיחבר אתכם כל פעם יותר ויותר עם כל העביות שמתגלה ביניכם או בכל אחד. רק זה צריך להיות. פנייה לבורא שיגדל נכון את העובר שבו. שהעשירייה הזאת תגדל בו יותר ויותר עד שיצא מזה ממש פרצוף אחד.

שאלה: זה אומר להיות בהתכוננות פנימית ולבקש ולהיות מוכנים להתמודד עם זה?

כן, אבל זה לא מספיק רק להיות מוכנים להתמודד אלא אנחנו צריכים יחד כולנו כל הזמן, כל אחד בעצמו וכולנו יחד גם להזמין את עצמנו לחיבור על פני כל הרשימות שמתגלות בכל אחד ואחד ובין כולנו יחד. זאת כל העבודה שלנו. וכמה שיותר מהר לעבור את המצבים האלו ואז אנחנו מגיעים לכל הדרגות האלה עיבור, יניקה, מוחין וכן הלאה.

הכול עכשיו לפנינו. צריכים להתחיל לעבוד בצורה יותר אינטנסיבית בקבוצות, בעשיריות עם הבורא למשוך אותו, לדרוש ממנו. אנחנו עכשיו כבר גם בזמן החיצון, גם בזמן הפנימי, הכול פועל כאחד. גם וירוס הקורונה הזה, הכול זה ממש [אחד]. אתם תראו כמה שהכול מתחיל להתגלות בכל המציאות.

שאלה: התוצאה של התכללות לא נכונה זה זעם ודינים. מה התכונה שמאפשרת לעבור את המצב הזה?

אין לנו שום בעיה רק כל הזמן לבקש מהבורא שיקדם אותנו לתכלית והתכלית תמיד היא התחברות על פני כל ההפרעות, כי כל ההפרעות נכנסות לתוך החיבור. זאת אומרת, כמו שבעובר גדלות וגדלות חתיכות בשר וחתיכות הבשר האלה, נכללות בתוך הגוף ומהן נעשים כל מיני אברי הגוף. אלו עצמות, ואלו עור, ואלו בשר, ואלו כאלו, ואלו כאלו, כך אנחנו צריכים לעבוד עם כל מה שהרצון לקבל מעורר בנו.

כשהוא מתעורר אנחנו לא יודעים למה זה שייך. כשאנחנו מוסיפים את זה לקבוצה אז הרצון לקבל הזה בעבודה שלנו, בלהוסיף אותו לקבוצה מקבל על ידי האור העליון, על ידי הבורא את התכונות שלו, את הצורה שלו, איזה איבר בגוף הוא צריך להיות וכך אנחנו גדלים.

שאלה: יש כאלה שאני אוהב, יש כאלה שאני שונא באותו רגע. האם צריכים להגיע למצב שרוצים לשרוף את כולם ביחד?

את זה אני עוד לא יודע. נראה יחד.

(סוף השיעור)