שיעור בוקר 11.09.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא: הכניסה למדרגה הרוחנית הראשונה

קריין: קטע מספר 11 מתוך רב"ש ג', "ענין אור חוזר".

"בזמן שהתחתון לא רואה שום גדלות בעליון, אז אין אפילו קטנות לתחתון. וזה פירוש שאח"פ דעליון, היינו גדלות של העליון, מונח בהקטנות של תחתון, שאז הפירוש, שאין עדיין קטנות לתחתון, אלא בזמן שהתחתון רואה שהאח"פ דעליון נתעלו, אז על ידי זה גם התחתון מקבל אז בחינת קטנות, אבל מטרם זה אפילו קטנות אין לו." נקודה, רק נקודה יש לו. קטנות בעליון, כמו שעכשיו למדנו מחלק ט"ו, אם חב"ד חג"ת דכלים חג"ת, נה"י דאורות, אז איפה נמצאת המלכות? בנקודת החזה דזעיר אנפין. זאת אומרת, יש נקודה בלבד. אם העליון מפתח את האח"פ שלו, אז במידה שהוא מגלה את האח"פ יש קטנות דתחתון. אז מלכות מנקודה גדלה לגלגלתא ועיניים.

"לכן יוצא שהתחתון מוכרח להאמין קודם כל, שיש עליון במציאות, והוא לא מרגיש את העליון, מסיבת שהתחתון אינו רואה את גדלותו של העליון. וזה נקרא שכינתא בגלותא, היינו שהשכינה הקדושה היא אצלו בבחינת עפר ואינו מרגיש שיש טעם בעליון יותר מבחינת עפר. לכן, כשהאדם מתחיל להתבונן בגדלות העליון, שזה מכונה, שהאח"פ דעליון נתעלו, אז גם התחתון עולה ומתחיל להשיג את הרגשת אלקות. וזה תלוי בשיעור שכואב לו, בזה שרואה חסרונות על העליון. כך בשיעור, נתעלה אצלו העליון, נמצא שזה תיקון לצורך התחתון." (רב"ש - ג'. מאמר 557 "ענין אור חוזר")

שאלה: איך רואים חסרונות בעליון?

אף פעם לא מגלים את העליון, מגלים את עצמו, אני לא רואה אף אחד, אני רואה בי את כולם. לכן אם אני נמצא כנקודה, העליון נמצא בקטנות, אני כנקודה אז אני רואה את עצמי כנקודה, כל העולם שלי זה נקודה. נקודה זאת אומרת שאני מסתכל בתוכי. לפני זה יש בכלל חוסר קיום, נקודה זה כבר איזה מין קיום כמו עיבור בעליון.

תלמיד: זה כאילו המקום שאני מצמצם את עצמי?

העליון נקרא זעיר אנפין, יש לו קטנות, אני זה המלכות שנמצא בסוף דזעיר אנפין, בחזה שלו, בתפארת שלו, ואני נמצא כנקודה, והנקודה הזאת היא כל העולם שלי. זאת אומרת, אני רואה רק את עצמי. אם זעיר אנפין יתחיל עכשיו לגדול, לגדל את האח"פ שלו, את התנה"י שלו, אז ברגע שהוא מתחיל למשוך את התנה"י שלו להוסיף לגלות את הכלים האלה, אני תופס את הכלים האלה, כי אני הייתי בחזה שלו, אז הוא ממשיך את הכלים שלו למטה ואני נמצא בזה, ואני גם מגלה את האח"פ שלו שעכשיו גדל. ואז נקרא שהעליון בשבילי פתאום מתגלה, יוצא מהגלות. קודם לפני זה אני צריך להרגיש שהוא נמצא בגלות, וגלות זה בגלל שאין לי כלים, אין לי חסדים, אז אני מתחיל להתפלל, אני פונה לעליון, רוצה שיהיו לי חסדים ואז הוא מתחיל לגדול, ואני במידה הזאת מתחיל לראות שיש עליון ושהוא גדל.

תלמיד: אם אנחנו מסתכלים על העבודה בקבוצה בעשירייה בזה שאני מגדיל את החברים?

באיזה אמצעים, ודאי שכן. אני צריך לראות את עצמי כנקודה בקבוצה שהקבוצה היא נמצאת בקטנות, ואני אז בנקודה, עד כמה שאני מגדיל אותה, אז אני מקבל מזה כבר כלים.

שאלה: איפה נמצא אדם הראשון, מתי הוא יוצא לתמונה?

אדם הראשון זאת מערכת, מערכת שאנחנו נמצאים בזה. בוא נגיד כך, אתה יכול לתאר רק עשירייה אחת שקיימת נגיד במציאות? זה אדם הראשון. מה יש בעשירייה הזאת? תשעה חברים, ט' ספירות ראשונות ואני המלכות. כל זה נקרא אדם הראשון, אין חוץ מזה שום דבר.

אתה יכול לשאול איפה כאן אבא ואימא, אריך אנפין, שוב, זה הכול מתפתח לפי ההתפתחות של המלכות שהיא מתחילה לגלות שיש לפניה משהו. אבל מה שהיא מגלה, מה שלא מגלה לא קיים. מדברים כלפי המשיג.

שאלה: זעיר אנפין הוא כולו להשפיע?

כן.

תלמיד: אז איך יתכן מצב שזעיר אנפין שהוא כולו להשפיע יורד לנוקבא שהיא כולה לקבל והתכונת ההשפעה בירידה שלה לנוקבא הופכת לחיסרון בנוקבא.

על איזה מצב אתה מדבר?

תלמיד: מצב שדיברת קודם, שהזעיר אנפין יורד.

הוא לא יורד, הוא מפתח את האח"פ שלו.

תלמיד: אז מה זה לפתח את האח"פ שלו?

הוא מקבל מלמעלה כוחות שהכוחות האלה נותנים לו אפשרות לפתח כלים דקבלה על מנת להשפיע. כלים דקבלה שלו זה למטה מתפארת, תנה"ים, ואז במידה שהוא קיבל כוחות מלמעלה פותח את הכלים דקבלה. על הכלים דקבלה האלו, על התנה"י שלו מתלבשת המלכות ואז מלכות גם יכולה לקבל את הכלים האלו תנה"ים דזעיר אנפין ולבנות מהם עשר ספירות. היא יכולה אפילו לגדול עד שהיא נמצאת עימו בקומה שווה, מהכתר ממש של זעיר אנפין, עד כדי כך שרוצה לינוק מאימא כמו שזעיר אנפין, בשווה, לא דרכו.

תלמיד: בכתר אחד כמו שלמדנו קודם?

כן, נלמד עוד, צריכים להתרגל לכל זה, להיכנס לזה שזה יהיה קצת מוכר, להתבלבל ושוב לברר, וכך זה עובד.

תלמיד: האם מלכות בחיסרון שלה היא זאת שמעוררת את זעיר אנפין לפעול למעלה?

אחרי שהיא קיימת, אז היא מתחילה להעלות מ"ן.

תלמיד: מה זה אחרי שהיא קיימת?

כי קודם היא צריכה להיות קיימת, אם היא נקודה שחורה היא לא יכולה לעשות שום דבר, היא כאילו לא קיימת ברוחניות.

תלמיד: העלאת מ"ן בעצמה היא הקיום שלה.

כשהיא כבר קיימת, מעוררים אותה, אז היא מתחילה להעלות מ"ן.

תלמיד: מה זה אומר, שקודם כל מוכרח להאמין שהבורא קיים, אני לא זוכר את הטקסט בדיוק, אבל זה עורר בי שאלה מה זה.

זה שאנחנו מתחילים ממצב שאין לנו שום קשר עם הבורא. שאני לא רואה ולא מרגיש ולא מגלה את העליון, ממצב של ניתוק ממש שלם.

תלמיד: הוא רושם שם שהאמונה שהוא מדבר עליה זה לא אמונה כמו שאנחנו אומרים השפעה, אלא להאמין.

תלמיד: "מוכרח להאמין קודם כל, שיש עליון במציאות, והוא לא מרגיש את העליון, מסיבת שהתחתון אינו רואה את גדלותו של העליון".

כן, זה נקרא "אמונת חכמים". שבאו חכמים ואמרו שיש עליון וצריכים לעבוד עימו, ברמב"מ זה כתוב.

תלמיד: יש עליון לאח"פ ואותו ראוי לעבוד.

שאלה: מה זה אומר שבכל דבר יש עשר ספירות?

אם אין עשר ספירות אז אין מציאות, אין מי שמרגיש. האור כדי לבנות כלי לעצמו בונה אותו רק בעשר שלבים, ושלב האחרון בלבד הוא מגיע לכזאת תכונה שיכול לגלות את האור כשורש לעצמו. מאיפה לומדים את זה? מד' בחינות דאור ישר.

שאלה: איך בכל התחדשות בחיים שלנו לראות את העשר ספירות או לפחות לנסות?

לא, אתה לא יכול, אין לך כלים לזה, אין לך כלים, נותנים לך כלים שאתה צריך לפתח, הכלים האלו זו העשירייה. תפתח איתם את העשר ספירות. עשר צורות התכללות עם המשפיע. מי הוא המשפיע? הקבוצה שלך. אם תראה אותה שהיא קשורה לבורא, במעמד שלך שאתה מסוגל, אז לאט לאט תקבל מהם התרשמות, התרשמויות שונות שהם התרשמו ברצון לקבל שלך והם יבנו בתוך הרצון לקבל שלך עשר התרשמויות, עשר ספירות. לָמה ספירות? כי הם כבר יהיו המשפיעים.

תלמיד: אבל בכל זאת אנחנו אומרים מיעוט רבים שניים, איך למשל בין שני חברים אפשר לראות את זה, את המנגנון הזה?

תתחיל לראות ואתה תראה שגם אפשר, שאין יותר משניים, מה שנראה לנו עשר זה כדי להקל לנו על העבודה.

שאלה: ברוחניות יש מצב, הכול קיים, זה לא כמו אצלנו יש זמנים וכאן בעצם אנחנו עוברים תהליך, אם אנחנו צריכים לעבור תיקון אז מה הסיבה או מה השורש לזה שיש נגיד שאדם נולד חי ומת. המחזוריות הזאת מה הסיבה לזה? יכולתי לחיות ששת אלפים שנה.

זו תוצאה מהתהליך הרוחני שככה זה קורה בגשמיות. שיש לידה, חיים ומוות, הסתלקות הפרצוף. לידת הפרצוף, עד שהוא מגיע דרך עיבור, יניקה, מוחין, ועד שהוא גומר את התפקיד שלו, מזדכך, ובא במקומו פרצוף הבא. אין על מה להצטער, תאמין לי.

שאלה: איך עוברים מגדלות החברים לגדלות הבורא?

זה קורה מעצמו. מפני שבתוך חברים נמצא בורא. או כמו שרב"ש אומר "אחרי כל חבר עומד הבורא". לכן, אם אתה מתייחס אליהם כמו לגדולים, בצורה מלאכותית, לא גדולים אבל אתה כך מתייחס אליהם, מחשיב אותם, מעלה אותם, אז אתה מתחיל לגלות דרכם את הבורא. מקבל לאט לאט התרשמות כזאת.

שאלה: רב"ש מדבר הרבה על שכינתא בגלותא. באיזה מצב אנחנו נמצאים?

שכינתא בגלותא זו מדרגה רוחנית גדולה, שאתה מרגיש שאתה בגלות. מה זה "בגלות"? שאתה נמצא בתוך הבורא עם הקבוצה, עם הכול ואתה לא מסוגל להשפיע, אין לך כוח השפעה, זה נקרא "שכינתא בגלותא". ואז אתה מצטער, זה נקרא צרות של גלות. גלות מכוח השפעה.

תלמיד: אנחנו, כבני ברוך העולמי, בכל העולם, נמצאים בשכינתא בגלותא או לא?

תשאל את עצמך, מאיפה אני יודע?

תלמיד: אני לא שואל את עצמי, אני שואל אותך.

אני לא יודע על מה אתה מצטער.

תלמיד: כיף לי, על מה אני אצטער?

אני לא יודע, אולי בגלל שלא טסת לאיזה מקום לנוח עכשיו במקום לשבת כאן.

תלמיד: אני שואל את עצמי, באיזה מצב העולם נמצא אם אנחנו נמצאים בגלות?

העולם נמצא במצב הנכון לתיקון לפי הדרגה שלך. כי אין לעולם צורה אלא צורה שמתאימה לתיקון על ידך.

תלמיד: אני יודע שאין לנו קשר עם הבורא.

מה שאתה רואה, אתה רואה מה שמתאים לך כדי שתתקן את עצמך ובזה תראה שהעולם מתוקן.

תלמיד: אתה אומר ששכינתא בגלותא נקרא מצב רוחני. למה אתה מתכוון?

מה אמרתי לך, מה זה נקרא "שכינתא בגלותא"?

תלמיד: זה מצב רוחני, זה ניתוק מהבורא.

לא, לא מספיק.

תלמיד: אין כוח להשפיע.

זהו. אתה נמצא במצב שאתה מצטער על זה שאין לך כוח להשפיע. פשוט כמו שחסר לך כסף תמיד. ממש חסר, כל הזמן חסר, אני רוצה להשפיע ולא יכול, זה נקרא "שכינתא בגלותא".

תלמיד: מה זה עוזר לי שאני יודע את זה עכשיו?

הצער הזה זה תפילה, עזרה, דורש עזרה שיתגלה. מה יתגלה? כוח ההשפעה. אם אני עכשיו מקבל כוח השפעה שאני משפיע, שאני אוהב, אז יצאתי מהגלות. זה לפי הגדרות.

תלמיד: בסדר, אני יודע את זה, מה אני צריך לעשות?

יש לך למה להשתוקק, למה להגיע, מה לראות לפניך. לאט לאט, אפילו שאתה לא רוצה, אבל אתה נכלל עם המושגים האלה, אתה מבין מה זה. אתה מבין עכשיו למה אברהם היה מרוצה מזה שהבורא הבטיח לו להכניס את הבנים למצרים. למה הוא היה כל כך מרוצה? כדי שהם יצטרכו לצאת מהגלות. קודם כל ירגישו טעם טוב, יפה, "איזה פרעה, איזה יופי, בחור טוב. נקבל תענוג מהחברה, מהכול". אחר כך זה נעשה יותר ויותר גרוע. מצטער על זה שזה גרוע? לא. לאט, לאט, הוא מגיע למצב שלא מצטער מזה שיש לו צער, אלא מאיפה יש לו צער? מחוסר חסדים.

תלמיד: זה נקרא "לא לשמה"?

כן. זה מצב שנקרא "לא לשמה". אבל רוצים להגיע ל"לשמה", רוצים לקבל מסך שייתן להם יכולת לרצות באמת להשפיע. ואז לפי הרצון להשפיע כבר מתפללים, מסכימים לקבל את המאור המחזיר למוטב, את כוח ההשפעה. יש שלבים כדי לקבל את התורה. אבל מצב הגלות זה מצב [גרוע]. אתה רואה שהישראלים מרגישים שהם בגלות? איפה? וזה עוד מצב טוב. חכה עד כמה שזה יהיה עוד יותר.

תלמיד: שמעתי שאמרת שעובר מסכים למצב שהוא נמצא בו, מסכים לכול דבר שקורה.

עובר, קודם כל אנחנו צריכים להבין דבר אחד, תשמעו עיקרון, אם אני רוצה להיות ברוחניות, אני רוצה להיות נקודה בלבד. אני אישית רוצה להיות נקודה מבוטלת לגמרי להכול. מה זה התפתחות מעל הנקודה? אני מסכים לקבל עלי התפתחות יותר מנקודה מפני שמזה אני משפיע, מפני שמזה אני נותן, משתתף, תורם. אני לעצמי נשאר נקודה. תמיד. מצב שאני עובר כל הסולם ומגיע עד סוף הסולם אני נשאר נקודה. מתאספים ט' ראשונות? כן. מה זה ט' ראשונות? כלים דהשפעה, שעל ידם אני רק משפיע, רק נותן. אני בעצמי נקודה. אני מזדהה רק עם הנקודה.

תלמיד: אז הנקודה הזו היא יכולה להסכים, נניח, לא להתפלל עבור החברים, לא להרגיש חיסרון שלהם, לא לדרוש גדלות הבורא.

כן, כן. כי היא עדיין נמצא בכזאת התפתחות, שהיא לא יכולה, היא לא מתארת לעצמה, אין לה, לא חסר.

תלמיד: יש משהו שאסור לעובר להסכים עם זה? הוא חייב להיות בחוסר חיבור? הוא חייב לא לדרוש גדלות הבורא, הוא לא רוצה להשפיע, אין לו חסרון להשפעה, הוא נשאר ולא מסכים עם זה?

נקודה הכי קטנה היא, נקודה הכי קטנה שלא דורש כלום לעצמו, אלא הבורא יעשה עימו מה שהוא רוצה. זה הכול. ביטול.

שאלה: אבל אנחנו אומרים שלדרוש גדלות הבורא זו חובה.

אם אתה צריך אותו כדי לבטל את עצמך, בקשה, ודאי. אבל מה אתה רוצה? אני רוצה לבטל את עצמי. וחוץ מזה, להשפיע לכולם מתוך הנקודה שלי הכול החוצה.

תלמיד: ומה ההבדל בין נקודה לקטנות? זה לא אותו דבר.

לא, קטנות זה כבר שאני צרפתי לעצמי המון רצונות ובעל מנת להשפיע משתמש בהם. אני כבר מחלק, אני כבר עושה נחת רוח במשהו. אני לא מקבל אבל אני משפיע. להשפיע על מנת להשפיע.

תלמיד: אבל נשאר בנקודה.

אני בעצמי נקודה תמיד, עד גמר התיקון אין בזה שוני.

תלמיד: ומה האיכות הזו שנקראת נקודה? מה מיוחד בה? מה מאפיין אותה?

שאני לא קיים לעצמי. ואז אני נמצא בהכול.

שאלה: אומרים שהאחיזה בעולם הזה עד החוט הדק שאתה רוצה להחזיק אותו ולהישאר בעולם הזה קצת, עד שזה נעלם או עד שהמאור יבוא ויחליף את הרצון הזה ל-100% רצון להשפיע?

אנחנו לא קובעים את הדברים האלה, כמה אני צריך לאחוז בעולם הזה או כמה לא. אני לא קובע. זה לא חשוב לי. אני רוצה להיות שייך לרוחניות בכוח השפעה שיהיה לי בכמה שאפשר. דרך דבקות בקבוצה. ואני לא רוצה יותר לקבוע, להישאר קצת בעולם הזה, לא להישאר, מה זה ייתן לי? אני עכשיו אקבע את המצבים? אני יודע מהם או משהו שצריך להיות כך או כך? לא. העיקר דווקא לעזוב את הכול. לגשמיות אתה חייב לדאוג כי אתה צריך לספק לעצמך, למשפחה, מה שצריך. הכרחיות. אבל ברוחניות אתה צריך להיות מסור וזהו. זאת אומרת, כל הרצון להיות מסור. מסירות נפש.

תלמיד: הורגש שתמיד יהיה לי את הרצון הזה.

איזה?

תלמיד: לא להיות מסור.

מסירות נפש?

תלמיד: לא להיות מסור נגיד.

לא הבנתי.

תלמיד: לא להיות מסור, תמיד יהיה לי את הרצון הזה קצת לא להיות בזה. לא להתמסר.

זה נותנים לך עזרה, שנותנים לך אגו מפותח יותר ויותר כדי שיהיה לך מקום לעבוד, כי רוחניות אתה רק כך יכול לרכוש.

קריין: קטע ,12 מתוך רב"ש ב', "מהו כי אתם המעט מכל העמים, בעבודה".

"עיקר עבודה היא במקום זה, היינו כאן מתחיל הענין של לשמה, היינו שהוא רוצה לעבוד בע"מ שה' יהנה מעבודתו, ולעצמו אינו חשוב איזה טעם הוא מרגיש. כלומר, שעבודתו, שהוא עובד, היא בצורה אצלו, כאילו הוא היה מרגיש שהמלך גדול, ולמעשה ההרגשה שלו היא בבחינת "שכינתא בעפרא", שאינו מרגיש שום חשיבות, אלא הוא טועם טעם עפר. ומכל מקום הוא מתגבר ואומר, שזה חשוב אצלי כאילו הייתי מרגיש שאני עומד ומשמש מלך גדול, שאז בטח גם הרצון לקבל נהנה, היות שהוא לא צריך להאמין על גדלות וחשיבות המלך."

(רב"ש - ב'. מאמר 40 "מהו כי אתם המעט מכל העמים, בעבודה" 1990)

בורא זה הרוח שמתגלה בתוך החברה. בתוך העשירייה. אין מקום אחר ואין שום דבר חוץ מזה. זאת אומרת, אותו האור שאני מגלה בתוך ט' ראשונות שאני המלכות להם, הוא נקרא "בורא". וכל התכונות האלה שאני מגלה, כביכול חברים, זה המרכיבים, ט' ראשונות. כך אני תופס אותו. עד כמה שאני יכול להיות שייך לאותו המנגנון, לאותן ט' ראשונות.

אז "עיקר עבודה היא במקום זה, היינו כאן מתחיל" העיקר של הלשמה "הענין של לשמה, היינו שהוא רוצה לעבוד בע"מ שה' יהנה מעבודתו", מה זה "ה' יהנה מעבודתו"? שאני משפיע לעשירייה, ואני רוצה לתת להם הכול, ואני פונה לבורא. מי זה הבורא? סך הכול שנמצא בתוך העשירייה, לא מחוצה, בתוך העשירייה, בתוך עמי אנוכי יושבת, אין יותר מקום.

אז "ולעצמו אינו חשוב איזה טעם הוא מרגיש." בהעבודה הזאת, שמתפלל ורוצה הכול עבורם "כלומר, שעבודתו, שהוא עובד, היא בצורה אצלו, כאילו הוא היה מרגיש שהמלך גדול, ולמעשה ההרגשה שלו היא בבחינת "שכינתא בעפרא"," לא, אין גדלות המלך, אבל הוא עושה כאלו פעולות כאילו שהבורא הוא תופס כל, כל העולם. "שאינו מרגיש שום חשיבות," בבורא "אלא הוא טועם טעם עפר. ומכל מקום הוא מתגבר ואומר, שזה חשוב אצלי כאילו הייתי מרגיש שאני עומד ומשמש מלך גדול," כאילו. איך הייתי אז עושה? המאמץ בין רצוי ומצוי הוא מאוד חשוב.

אם אין לי כוח בצורה כזאת להיות, אני חייב לפנות לסביבה, והסביבה חייבת לספק לי גדלות הבורא. לא חשוב אם יש לה או אין, אלא לי לספק את ההרגשה כזאת היא חייבת. "שאז בטח גם הרצון לקבל נהנה," אם אני מרגיש שאני, לפי הסביבה שאני עובד, עליון החשוב. "היות שהוא לא צריך להאמין על גדלות וחשיבות המלך." אלא לקבל את ההרגשה הזאת, התרשמות הזאת, מהסביבה. זאת אומרת הכול מתחיל ונגמר בינינו, בעשירייה.

הבורא נמצא בתוך העשירייה, אני פונה לעשירייה, יחד איתם אנחנו מגדלים את הבורא שבתוכנו, אמנם שלא מגלים אותו, אבל על ידי השפעת הסביבה על כל אחד ואחד מאיתנו יש לנו כוח, אז להשפיע זה לזה כאילו שהבורא נמצא בתוכנו וגדול. וזה מפתח בנו כלים דהשפעה. וכך מתקדמים. לא מבינים מפני שלא מנסים לעשות את זה. וכתוב איך לעשות, לא רוצים. אבל כתוב, לא חסר לך כלום, יש עשירייה? כן. אתה מבין שאתה צריך לדבר איתם על גדלות הבורא כל הזמן? כן. רק על זה נכון? נכון. מדברים? לא. אז למה? אין יותר על מה לפתוח את הפה. אין בשביל מה. רק על זה.

(סוף השיעור)

mlt_o_rav_2018-09-11_lesson_madrega-rishona_n1_p3_Dtqq3VEM