שיעור הקבלה היומי19 de nov de 2026(בוקר)

חלק 2 בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך א'. חלק ב'. הסתכלות פנימית

בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך א'. חלק ב'. הסתכלות פנימית

19 de nov de 2026

שיעור בוקר 19.11.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 13.12.2007

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/xfLTG96N?activeTab=downloads&mediaType=video

בעל הסולם, ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב',

פרק ז', הסתכלות פנימית, אותיות ע"ח – פ"ב

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', הסתכלות פנימית, עמוד ע"א, אות ע"ח.

אות ע"ח

טעם למה בחי"ג חסרה מכתר.

"וטעם חסרון קומת כתר, בנאצל השני הזה, הוא, מפני שאין בו עביות דבחי"ד שבבחי"ד, שבהבחן האו"ח, הוא הכתר שבבחי"ד וע"כ, לא השיב המסך את האור העליון רק מבחינת חכמה ולמטה, דהיינו אותו השיעור, שהיה ראוי לבא בבחי"ג שבבחי"ד. משא"כ בחינת הכתר דבחי"ד, שלא היתה בה התפשטות אפילו אם המסך לא היה מעכב בידה, שהרי הכלי, שהמשיך את האור העליון, הנה תיכף מתחילתו, לא המשיך יותר מחכמה ולמטה, ולפיכך לא החזיר המסך לאחוריו את אור הכתר, אלא רק מאור החכמה ולמטה, וע"כ חסר אור הכתר מאו"ח זה. ולפי שאין שם אור הכתר מאו"ח, אין שם גם אור הכתר של האור העליון, כי אין שום אור שיכול להתלבש בנאצל, בלי או"ח שילבישו, שהיא בחינת כלי הקבלה שלו. כנ"ל (הסת"פ ח"ב אות כ"א ד"ה עתה) וע"כ, אין בו אלא קומת החכמה."

מגיע האור העליון, אור ישר, ותלוי באיזו עביות הכלי משתמש, לפי זה האור החוזר שלה מגיע. אם משתמש בעביות ד', אז האור החוזר שלה הוא עד הכתר, אם בעביות ג', אז עד חכמה, אם בעביות ב', עד בינה, בעביות א', האור החוזר שלה עד זעיר אנפין, ועביות דשורש יכולה להשתמש באור חוזר שלה רק עד המלכות. מה זאת אומרת? זה מה שהכלי משיג. למעלה מהמסך זו ההשגה, בכמה הוא יכול להדמות לבורא בהתאם לעביות שהוא יכול להשתמש. מכאן יוצא ש"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו" (ראו שרטוט מס' 1).

שרטוט מס' 1

אות ע"ט

כל המשכה היא ע"י בחי"ד, ולכן צריכה למסך

שלא יתפשט האור לבחי"ד.

"וזה הכלל, כל המשכת אור מחויבת להיות רק בבחי"ד שבנאצל, ואע"פ שאין כונה להמשיך שם אור. והטעם הוא, שהעביות שהיא למעלה מבחינה ד', אינה ראויה להמשכה כנ"ל (הסת"פ ח"ב פרק ה' אות נ"ו ד"ה ודבר) ואפילו בחי"א שבבחי"ד, ראויה יותר להמשכה, מהבחינה הג' האמיתית, שהיא למעלה, כלומר, שהיא זכה, מכל הבחי"ד לגמרי. ולפיכך, אם כבר כלה כל בחינת העביות מבחי"ד, אין שם עוד, מי שימשיך אור מא"ס ב"ה, ונפסק שם האור לגמרי. ומתוך שההמשכה צריכה להיות עם בחי"ד, ויחד עם זה, צריכה לשמור על עצמה, שלא יתפשט האור לבחינתה, מחמת הצמצום הנעשה על בחי"ד, לכן התקינה בעצמה, את המסך השומר על דבר זה: כי בעת, שהאור מתפשט ומגיע לבחינה ד', מתעורר המסך, ומחזיר את חלק האור הזה, לאחוריו לשורשו ואותו החלק המוחזר לאחוריו, הוא אינו מתעלם, אלא נעשה לבחינת אור חוזר שפירושו, שממנו, בחינת כלי קבלה על האור העליון."

תלמיד: מה זה נקרא להשתמש בעביות?

יש את המסך שמבדיל. ככל שמשתמש בעביות יותר גדולה לתוך בחינה ד', אז לפי זה הוא יכול באור חוזר שלו להשיג בחינה רוחנית יותר גדולה. בפחות עביות, בבחינה ג', הוא מגיע לדרגה יותר פחותה. כך ד', ג', ב', א' ושורש (ראו שרטוט מס' 2).

עביות יותר גדולה זה רצון לקבל יותר גדול. הקליפות שמשתתפות בכל זה הן יותר גדולות, הוא התגבר עליהן והפך אותן לקדושה. בקיצור, הרצונות יותר גדולים. מדובר על שימוש ברצון, חכמת הקבלה מדברת איך להשתמש ברצון של הנברא, כי חוץ מזה אין לנברא כלום. הנברא חייב להיות מעל הרצון שלו ולהשתמש, לנצל, לשלוט, לכוון, להוביל את הרצון שלו למה שהוא מחליט מעל הרצון, כי חוץ מרצון אין לו שום אמצעי.

כשאנחנו מתחילים לגלות דבר כזה, אנחנו רואים שאנחנו לא מסוגלים לכלום. אני נמצא בתוך הרצון שלי, אני נכנע, "טוב למותי מחיי", שיהרגו אותי אני לא מסוגל שום דבר לעשות. כך האדם מרגיש, מגלה את עצמו, שהרצון הוא הכול, הוא שולט עליי.

אם הוא מגיע לכזאת מסקנה, אז הוא מתחיל לפנות לכוח העליון שיעזור לו להתעלות מעל הרצון, ואז הוא מקבל מלמעלה את הכוח הזה. כתוב "גיבור לא ינצל ברוב כוח", זה בלתי אפשרי. הוא מקבל את כוח האור מלמעלה ועל ידו הוא יכול לשלוט. הוא שולט במידה שמקבל מלמעלה כוח, כמו קטן שמקבל משהו מהגדול ולכן יכול לבצע. אבל במידה שאתה נכנע, שאתה תלוי, שאתה נדבק לגדול, לכוח הכללי של ההשפעה, במידה הזאת יש לך יכולת להיות בהשפעה ואיתה לשלוט על הרצון. אתה חייב להתחבר, להסתתר מהרצון שלך בתוך תכונת ההשפעה, ובמידה שאתה נכלל מתכונת ההשפעה, עם זה אתה יכול לעבוד על הרצון בלבד.

שרטוט מס' 2

אם כך, אז על מה הוא הגיבור? הגיבור הוא בזה שנגד כל ההפרעות הוא התחבר לעליון כדי לקבל ממנו כוחות. הוא לא גיבור מזה שהתגבר על עצמו, אלא שלמרות ההפרעות התחבר לעליון. האדם בעצמו עם הרצון שלו לא מסוגל לכלום.

לכן כשאנחנו מסתכלים על כל התמונות האלה שאני מצייר כאן, על כל הסכמות האלו, ודאי שאף אחד לא יכול לבצע את זה לבד. מסך, עביות, צמצום, עולה, יורד, אתה יכול לדבר בתוך האגו ודאי, מה יותר חשוב ומה פחות חשוב, איפה אתה מרוויח יותר ואיפה פחות, ואז אפשר לפרש את כל חוכמת הקבלה בצורה אגואיסטית. ודאי שככל שמשקיע יותר, כך יותר מקבל והכול בסדר.

אות פ'

לענין המשכת האור, הבחי"ד והמסך

הם כמו אחד.

"באופן, שהבחי"ד והמסך שעליה, המה דבר אחד, לענין המשכת אור מא"ס ב"ה כי הקשיות של המסך שורה על העביות שבבחי"ד. ולפיכך, אין אנו מזכירים על פי רוב, רק את המסך בלבד, בדבר המשכת האור, אמנם הכונה בהכרח, על שניהם, כמבואר. וגם אנו, כדי לקצר הלשון, נכנה המשכת האור מא"ס, על שם המסך בלבד, וכן דבר יציאת המדרגות זו מזו, נכנה ג"כ, בשם "הזדככות העביות", אע"פ שהכונה היא על הקשיות שבמסך. ותזכור, שהכונה היא על שיעורי העביות שבבחינה ד' העושים ד' בחינות קשיות במסך."

מה שקורה בחכמת הקבלה, יש צורך לקצר את הלשון. וזו בעיה מאוד גדולה בחכמת הקבלה, כי אם נכנה בצורה נכונה כל מילה וכל ביטוי, אז ייצאו לנו משפטים מאוד מאוד ארוכים וגדולים שבסופו של דבר מאוד מקשים על ההבנה של התוכן הפנימי שלהם.

לכן המקובלים, אחרי שמובן להם על מה הם מדברים זה עם זה, הם משתמשים בקיצור גדול של השפה, ובפרט שברור לנו שבלי חומר הבריאה, בלי רצון לקבל אי אפשר לפעול. אז ודאי שאנחנו משתמשים בזכות, עביות, מסך, הכוח שלו, כוח ההכאה, עוצמה, את הכול אנחנו צריכים לייחס רק לרצון לקבל. גם האור הוא תופעה בתוך הרצון לקבל, וגם החושך, קשיות וזכות, עוצמת אור חוזר ואור ישר, כל מילה ומילה היא יכולה להיות ביסודה מובנת רק אם אנחנו קושרים אותה לחומר שלנו, לרצון לקבל, אין משהו אחר.

לכן דווקא את הרצון לקבל הזה בדרך כלל אנחנו לא מזכירים. כשאנחנו עובדים ברצון להשפיע, אז לא. כשאומרים הרצון להשפיע גדול, זך, להשפיע על מנת להשפיע, כוונות דהשפעה, אור חוזר, מסך, על מה מדובר בסופו של דבר? על הרצון לקבל שיש לו כל מיני שינויים, תיקונים פנימיים כאלו או כאלו, על הרצון לקבל בלבד.

לא לחשוב שמשהו יכול להתקיים ללא רצון, כי ללא רצון אין בריאה, אין על מה לדבר. וכל התופעות שאנחנו קוראים בספרי הקבלה, ואני כבר לא מדבר על העולם הזה, כולן הן רק ההרגשה בתוך הרצון. כול מה שמקובלים אומרים זה חומר וצורה מלובשת בחומר, כשחומר זה הרצון. לכן אם אנחנו אומרים מסך מזדכך, מסך יורד, האור מתפשט, יש ביטוש בין האורות, יש עליית המסכים, ירידת המסכים, אלו רק מילים ומילים לא נכונות.

אבל אנחנו בכוונה מה שנקרא "סגרנו" בינינו, הסכמנו שאנחנו משתמשים במילים הללו כדי לקצר את השפה. ולא להזכיר כל פעם שהרצון לקבל הוא חומר הנברא בעביות מסוימת, שעל העביות הזאת רוכב המסך, ומה זה המסך? אותו כוח שפועל בעביות שהוא מקבל את זה מהאור, מהבורא. מה זה האור והבורא? זה מה שמתרחש בתוך החומר, הרגשה הפוכה מהחומר עצמו. אם נתחיל כך להסביר, לא נצא מזה, נצטרך לספר בחוכמת הקבלה על כל פרט מהתחלה עד הסוף, לכן יש קיצור. אבל אחרי הקיצור, הוא מזכיר לנו מידי פעם שלא לשכוח שזה הכול מתוך הרצון ובתוך הרצון קורה.

אנחנו מדברים על הבורא, מי זה הבורא? מה שמורגש בתוך הרצון. אז מי זה הבורא? "בוא וראה", דרגה מיוחדת מאוד שהרצון יכול לקבל, הצורה הגבוהה ביותר שהרצון יכול לקבל. מה זה המיוחדת, הגבוהה? כי יש צורה אחרת, הפוכה ממנה, שאנחנו כך מודדים זה לעומת זה. אלו צורות שברצון.

אנחנו רואים בציורים הללו, מה אני עושה בסך הכול? מה קורה? בא אליי אור ישר, ככל שאני משתמש יותר בעביות, בזה אני נותן לאור העליון להעתיק ברצון תמונה, לתמונה הזאת אני קורא כתר. קיבלתי צורה בתוך הרצון (ראו שרטוט מס' 3).

האם למעלה יש רצון? אומרים שלמטה יש רצון, כאן זה החומר, שימוש בחומר, שימוש בעביות, ולמעלה זה לא חומר, זה האור, אור חוזר. אין דבר כזה אור חוזר, זו הצורה שאני מקבל, התמונה שאני מקבל בחומר שלי. אני משתמש בעביות ובאותה עביות אני מקבל את הצורה. אין לי חוץ מעביות שום דבר, חוץ מהרצון שלי אין לי כלום. אלא כך אני מרגיש, כך זה מצטייר אצלי, שאני משתמש בעביות שלי, בחומר שלי ומקבל צורה, ואז אני דבוק בחומר ודבוק בצורה. אבל הכול רק בעביות שלי מתפרש, אין לאדם שום דבר אחר.

כמו שאנחנו לומדים שיש לנו ראש וגוף ופרצוף. הראש למעלה, ולמטה זה הגוף. הגוף הוא בחינה ד', מפה דגלגלתא ולמטה זו כבר בחינה ד'. אז מה פתאום יש ראש? אין ראש. מתי נעשה ראש? כשהתחלתי אחרי צמצום א' לחשוב מה אני עושה עם העביות שלי, עם הרצון שלי, אז נעשה לי ראש. אני עובד באותה עביות, ורק כשאני רוצה להידמות בה לבורא ומתכנן איך לעשות את זה, אז זה נקרא אצלי ראש, אבל בעצם זה רק רצון לקבל.

שרטוט מס' 3

מתי אנחנו יכולים להגיד על בחינות שורש, א', ב', ג'? כשיוצאת בחינה ד' ומתחילה להרגיש ולגלות מה היא כוללת, מה נמצא בה, אז היא אומרת, כנראה שמה שנמצא בי זה ממשהו שאני מתרשמת מבחוץ. מי הוא? המאציל. איך הוא פועל עלי? בצורות שורש, א', ב', ג', ד'. מאיפה אני יודע את זה? מפני שאני בבחינה ד' מגלה זאת, רק בבחינה ד'. ואז מתוך בחינה ד' אפשר לשער שיש כאילו לפני בחינה ד' ג' בחינות קודמות. "כאילו", כי אני אף פעם לא יודע מה זה לפני בחינה ד', אני מגלה את זה מתוך בחינה ד'.

אנחנו עובדים עם הרצון לקבל בלבד, לכן זה נקרא "חכמת הקבלה". כול מה שרק אפשר בכל הצורות בעד או נגד שאנחנו לומדים, אנחנו לומדים רק בתוך הרצון לקבל. לכן גם ההשפעה היא רק בתוך הרצון לקבל, והבורא מורגש בנו כצורת ההשפעה שאנחנו משיגים, "בוא וראה". מחוץ לזה אסור לנו לדמיין שיש דבר כזה, אני אף פעם לא יכול לדמיין את הבורא מחוצה לי. בורא הוא צורת ההשפעה שאני משיג. אם אני לא משיג, אז אין בורא. אני יכול להגיד "כן, כנראה שיש, שמעתי שדבר כזה קורה".

אם מידת ההשפעה הזאת בי לפי ההכנה שלי כבר מתחילה להיות מורגשת במקצת, אז אני אומר "כנראה שיש בורא והוא נסתר". זה מה שמתרחש אצלי ברצונות שלי. זה כמו שאומר בעל הסולם שיש לנו דמיון כזה שיש משהו מחוץ לנו. זה פשוט דמיון על שנמצא משהו מחוץ לנו, והוא אומר שאנחנו צריכים להודות על זה לבורא שנתן לנו את האשליה הזאת, כי היא עוזרת לנו מאוד להתקדם. למה? כי היא עוזרת לי להבין שמשהו כביכול קיים מחוצה לי, ואז כשיש אני ומשהו מחוצה לי, אני יכול על פני זה, מתוך היחסים האלה, לגדול. אם הייתי מבין שהכול קורה רק בי, רק בחומר שלי, לא הייתי יכול לגדול. אני חייב לתאר שמשהו נמצא מחוצה לי. בקיצור, כל המילים הן רק בתוך החומר ומה שעובר על החומר.

אות פ"א

יציאת מדרגת החכמה מבחי"ג

"והנה יציאת מדרגת החכמה ממדרגת הכתר, כבר נתבארה היטב לעיל, שע"ס ראשונות, שיצאו לאחר הצמצום, על ידי הפגישה של האור העליון, במסך הכלול מעביות השלמה שבבחי"ד, כנ"ל (הסת"פ ח"ב אות ס"ד ד"ה ולפיכך), ועל כן העלה אור חוזר בקומה השלימה עד השורש, שנקרא כתר, ואחר שנשלמה המדרגה ההיא, בראש תוך סוף, נזדכך חלק עביות מהמסך, דהיינו מבחי"ד לבחי"ג, כנ"ל (הסת"פ ח"ב אות ע"ד) ולפי שקנה המסך שינוי צורה, נבחן שיצא לחוץ ממדרגת הכתר, כנ"ל. ועל ידי פגישת אור א"ס, במסך הזה שנזדכך לבחי"ג, יצאו עשר ספירות שניות, שקומתן רק עד החכמה, וחסרות מכתר, כנ"ל. (הסת"פ ח"ב אות ע"ח ד"ה וטעם חסרון ע"ש)."

מה הוא אומר לנו? זה כמו שאנחנו לומדים מפרצוף גלגלתא. אחרי שגלגלתא התפשטה עד הטבור, והיה ביטוש פנים ומקיף על המסך שעומד בטבור ולא נותן לאור להתפשט יותר וחייב להזדכך, אז הזיכוך מגיע עד המצב כמו שהיה מקודם. וכשמגיע המסך בהזדככות שלו לפה דפרצוף, אז נכלל כאן שוב עם אור ישר, על ידי אור מקיף הוא מגיע להזדככות, ועל ידי האור הישר הוא מבין שהוא צריך שוב לרדת לפי הדרגה שלו ולהתחיל לקבל כאן שוב אור על מנת להשפיע (ראו שרטוט מס' 4).

האורות פנימי ומקיף, כל הזמן משחקים עם העביות, וכך העביות הזאת כל הזמן משתמשת בעצמה כדי יותר ויותר להידמות להשפעה ולקבל על עצמה יותר ויותר צורות השפעה. ואז יוצא במקום פרצוף על בחינה ד' דעביות, פרצוף על בחינה ג' דעביות, הפרצוף הבא. בו גם מתפשט אור פנימי, ובא אור מקיף, וגם הוא מחייב את המסך להזדכך, ושוב להיכנס לחשבון עם אור ישר. והאור הישר מוריד אותו לדרגה פחותה יותר, מג' לב', ושוב הוא נכנס לזיווג דהכאה ומתפשט, ושוב האור המקיף גורם לו להזדככות, וכך אור פנימי ואור מקיף משחקים עם המסך.

אפשר להגיד כך, שיש כלי, זאת אומרת עביות ומסך. מלמעלה יש לנו אור ישר, ומלמטה יש לנו אור חוזר, ושני האורות האלו כל הזמן פועלים על הכלי ועל ידי זה מנענעים אותו. כשאין כבר בעביות הזאת שום דבר, כי העביות היא מד', ג', ב,' א', שורש, אז כשמגיע כבר לשורש, אין בין אור ישר ואור חוזר אותה ההתנגדות, אין על מה לעשות ביטוש, ובזה הכול נגמר. זאת אומרת, אחרי ב' יהיה לנו א', אחרי א' יהיה לנו שורש, ובשורש כבר אין ביטוש פנים ומקיף ולכן הפעולות בזה הסתיימו.

שרטוט מס' 4

אות פ"ב

יציאת מדרגת הבינה מבחי"ב.

"ואחר שנשלמה מדרגת חכמה זו, בראש תוך סוף חזר האו"מ, וזיכך עוד חלק משיעור עביות המסך, דהיינו מבחי"ג שבבחי"ד לבחי"ב שבבחי"ד והמסך החדש הזה דבחי"ב שבבחי"ד, נבחן, שיצא לחוץ ממדרגת חכמה מטעם הנ"ל אצל מדרגת כתר. (עי' הסת"פ ח"ב אות ע"ו ד"ה וכבר) ומפגישת האור העליון במסך החדש הזה דבחי"ב, יצאו ע"ס חדשות בקומת בינה לבד וחסרים מכתר ומחכמה."

אלה הפעולות הרגילות שאנחנו כבר למדנו אותם היטב הרבה פעמים.

תלמיד: מה ההבדל בין העביות, ד', ג', ב', שורש, לבין העביות שיש בעולם שלנו?

מה זה עביות? עביות זה דבר שלא נעלם. העביות לא מזדככת, מזדכך המסך. אז מה קורה לנו, אנחנו נמצאים עוד באותה העביות כמו באין סוף? אם היא לא מזדככת, לאן היא נעלמת? למה העביות שנעלמה מגלגלתא לא נמצאת בע"ב, מע"ב לס"ג, איפה היא? היא נעלמת מהשימוש בהכרת הפרצוף. אני עכשיו נמצא בעביות אין סוף. מה אני רואה ומה אני מרגיש? אני רואה ואני מרגיש עשרה גרם של עביות, נגיד, הגשמית, זה מה שמתגלה.

והצורה שמתגלה בעשרה גרם העביות האלו, נקראת "מיכאל לייטמן". זו הצורה. סך הכול מכל העביות הגדולה, זה מה שמתגלה. אפשר להגדיל, להגדיל, להגדיל, יותר ויותר את העביות. חלק מתגלה, כמו שאנחנו לומדים, על ידי התפתחות האנושות, וחלק כבר על ידי היחס לאור, לבורא.

אבל אנחנו מהאפס, אחרי שבירת הכלים והלאה, שזה היה בשורשים שלנו בכוח, אנחנו בסך הכול, מגלים את העביות. מתוך התגלות העביות יש לנו הכרה, הבנה, התפתחות. אין עביות, אין חומר. אם אין חומר, אז אין כלום. גם הבורא בתוך החומר.

גם הנברא בתוך החומר. הכול מתגלה כלפי החומר. עביות לא מזדככת. היא נעלמת מההכרה, מההרגשה או מתגלה. ולכן "כל הגדול מחברו ייצרו גדול ממנו". כי בלי היצר שהוא הגדול, אי אפשר להיות גדול.

תלמיד: אני שואל על מצב שבמהלך הזמן אתה, אולי, פוגע בעביות הזאת. אני עשיתי הרבה דיאטות, או שהתנזרתי, מה קורה במצב כזה?

על ידי הדיאטה אתה רק אספת את העביות עליך, לא פגעת בה. כי אתה חשבת על ידי זה להיות יותר צעיר, יותר חזק. אז הרצון נעשה יותר גדול. אתה איבדת כמה קילו מהבשר ולרצון הייתה תוספת. יכולת לשאול על עביות, נגיד, אני זקן, אני כבר חלש, אין לי רצון לכלום עד שמת.

לאן נעלמת העביות? אנחנו אומרים, "מתגלגלת". מתגלה שוב בדרגה יותר גדולה, ויותר גדולה, ויותר גדולה, לא מזדככת. זאת אומרת, לא נעלמת מהעולם אלא רק מתגלה כלפי הנברא. אף פעם לא חוזרת למצבים יותר קטנים. אפילו אצל זקנים, שכאילו הרצונות שלהם דועכים, זה לא נקרא שהרצונות האלו נעשים יותר קטנים.

אנחנו נלמד מה התועלת מזקנה. כי לפעמים אדם נמצא שלושים שנה בזקנה. אני רואה זקנים בגיל חמישים ואולי יחיו עד שמונים. בשביל מה, באמת, מה הצורות האלו, בשביל מה אנחנו צריכים? ילדות, מילא. אדם משקיע כוח והכול, הוא לומד ויש לו כנראה צורך לעשות את זה בהדרגה. לא להיוולד בצורה כזאת, אלא כמו שאנחנו אומרים בתיקון שלנו, חייבים להגיע לתיקון הזה לאט לאט. אני מבין ומבצע ורוצה את כל הדברים. אבל מה התועלת מהזקנה? אנחנו נראה שהתגלות העביות היא הקובעת את כל התהליך גם בחיים שלנו. אז אתה יכול להשמין. אתה בזה לא תוסיף עביות.

(סוף השיעור)