שיעור הקבלה היומי9 de abr de 2017
שיעור בוקר 09.04.2017 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
הכנה לפסח- 1
פסח זה לידת העם שלא היה קודם. אין דבר כזה בהיסטוריה עם אף עם על פני כדור הארץ שיש לו יום הולדת. לעם ישראל כן, שיש ממש רגע מסוים שמשם והלאה אפשר להגיד "נולד". מפני שלידת העם זה חיבור בין בני אדם שהם משיגים, ואז יש בחיבור ביניהם מהות מיוחדת ששם מופיע הבורא, הכוח העליון שנמצא יחד איתם, ואז זה נקרא "עם ה'", ונקרא לידה.
לפני זה צריכים להכשיר את הכלים, להכין את הכלים, כי זה עם שיוצא מצרים ולפני זה מתגלה כל הרע, הטבע המקורי של כול האנושות ובמיוחד לקבוצה הזאת שבעתיד צריכה להגיע לדרגת עם ישראל. וכאן אנחנו צריכים להבין מהם הכלים המיוחדים שאנחנו צריכים להכין, הרצונות וזה שייך לכל אדם על פני האדמה. אם הוא רוצה להיות מחובר למעלה מהאגו שלו עם בני האדם האחרים "כאיש אחד בלב אחד"1, באהבת אחים, ב"ואהבת לרעך כמוך"2 כמטרה, אז אנחנו לוקחים אותם הרצונות המקולקלים שיש לנו מלכתחילה, מתעלים מעליהם, מתקנים אותם, ואז בכלים המתוקנים נולדים בדרגה החדשה הרוחנית בעולם הרוחני.
בואו נראה איך שזה קורה לנו ונקווה, נעשה את כל המאמצים כדי שזה יקרה וכול זה מושג רק בחיבור בין בני האדם.
קריין: מתוך חוברת פסח מאמר רב''ש ''מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים".
מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים
"הכתוב אומר "דבר נא באוזני העם, וישאלו איש מאת רעהו ואישה מאת רעותה, כלי כסף וכלי זהב, ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים" (שמות י"א).
הנה דרשת חז"ל (ברכות ט' ע"ב) "אמרי דבי רבי ינאי, אין "נא" אלא לשון בקשה. אמר לו הקב"ה למשה, בבקשה ממך, לך אמור להם לישראל, בבקשה מכם, שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב, כדי שלא יאמר אותו צדיק, ועבדום וענו אותם קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם".
העולם מקשים, וכי אם הקב"ה רצה לקיים הבטחתו לאברהם, כמו שכתוב "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", לא היה בידו להעשיר את עם ישראל בלי שאילת כלים ממצרים, שנראה שהוא דרך רמאות, שלכאורה נראה, ששאלו תחילה בשקר, היינו על הכוונה שלא להחזיר.
עוד יש להבין, בזה שהקב"ה אמר למשה, להפציר בישראל לשאול כלים אצל המצרים, כנ"ל, שאין "נא" אלא לשון בקשה. ומה היא ההפצרה הזאת, שמשמע, שהקב"ה היה יודע, שהם יתנגדו לזה. לכן בקש ממשה, שידבר עם ישראל. אם כן יש להבין, מהי סיבת התנגדותם של ישראל לדבר זה.
עוד יש להבין מה שכתוב "ויתן ה' את חן העם בעיני המצרים". איך יכולים להבין דבר זה, שהוא מקצה אל הקצה, הגם שמצד ה' הכל יכול להיות, אבל במובן הפשוט קשה להבין את זה, במה שכתוב (שמות א' י"ב) "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ, ויקוצו מפני בני ישראל". ודרשו חז"ל, "מלמד שהיו בעיניהם כקוצים" (סוטה י"א).
נמצא, שנהפכו מ"קוצים", היינו במקום שלא היו יכולים לסבול את עם ישראל, והיו בעיניהם כקוצים, נהפך עכשיו מקצה אל הקצה, שכן מצא עם ישראל חן בעיני המצרים.
והנה בהבטחת הקב"ה לאברהם "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", גם כן יש להבין את כל הענין שמובא שם (בראשית ט"ו, ו') "ויאמר אליו, אני ה', אשר הוצאתיך מאור כשדים, לתת לך את הארץ הזאת לרשתה. ויאמר, ה' אלקים, במה אדע כי אירשנה. ויאמר לאברם, ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול".
וגם כאן יש להבין, איזו תשובה קבל אברהם על השאלה "במה אדע כי אירשנה". כי תשובת הקב"ה היתה על שאלה זו, כמו שכתוב "ויאמר לאברם, ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". אם כן השאלה היתה על בטיחות הירושה. והתשובה על הבטיחות היתה, שעם ישראל יהיו בגלות. וכי הגלות היא הבטיחות על ירושת הארץ.
ותירץ אאמו"ר זצ"ל, שהפירוש של השאלה היה, כי ידוע שאין אור בלי כלי, היינו שאי אפשר לקבל מילוי אם אין חסרון. וחסרון נקרא כלי. וכשראה, מה שהקב"ה רוצה לתת לבניו, אז אמר אברהם, הלא אני לא רואה, שבני, יהיה להם צורך לאותה ירושת הארץ הרוחנית. כי אמר, אם הם יקבלו איזו הארה קטנה, כבר יהיה להם סיפוק, כי מדרגה הכי קטנה ברוחניות, מביאה לאדם יותר תענוג מכל תענוגי הגשמיים, שישנם בעולם. ולפי זה, מתי שיקבלו איזו הארה קטנה, כבר יהיה להם מקום לחשוב, שאין מדרגות יותר גדולות, מזה שהשיגו. אם כן לא יהיה להם צורך לבקש עוד משהו.
ומשום זה היתה שאלת אברם להקב"ה, "במה אדע", שיהיה להם צורך לאותה ירושת ארץ הרוחנית. אם כן הוא ביקש מה', שיגיד לו, באיזה אופן יכולה להיות מציאות זו, שיהיה להם אור בלי כלי. ואברם הבין, שאור נותן הקב"ה, אבל כלים, היינו רצון לאורות יותר גדולים מכפי שכבר קיבלו, מי יתן להם להבין, שהם עוד צריכים להגיע להתעלות יותר גדולה, מכפי שהם מרגישים עכשיו.
היות שיש כלל ברוחניות, שכל דבר רוחני שבא לאדם, הוא מרגיש בו שלימות, שאין למעלה ממנו. כי כל דבר רוחני, הוא הרגשה שלימה, בלי שום חסרון, אחרת הוא לא נקרא רוחני. כי רק בדבר גשמי יכול להיות תענוג, ומכל מקום מרגישים, שיש תענוג יותר גדול, מה שאין כן ברוחניות."
אז כאן השאלה איך אנחנו יכולים לצאת ממצרים ולקחת ממצרים את כל הכלים שיספיקו לנו עד גמר התיקון? איך, אנחנו מרגישים את זה, אנחנו מבינים את זה, אנחנו באמת לוקחים, איך אנחנו לוקחים אותם ובורחים ממצרים, איך אנחנו יכולים לתאר את העניין הזה?
סדנה
איך אנחנו יכולים אחרי שמגלים משהו במצרים, לקחת משם את כל הכלים עד גמר התיקון? זה כלים גדולים מאוד שצריכים להתגלות אחר כך, [אחרי] זמן רב במדרגות, ואנחנו נמצאים סך הכול בתחילת הדרך. איך זה אפשרי?
*
קריין: אנחנו ממשיכים במאמר בעמוד 111, טור ב', פסקה אחרונה.
"אם כן היה אברהם תמה על עצמו, איך ובמה יהיה להם צורך, לבקש מה', שיתן להם מדרגות יותר גדולות, הנקראות "ירושת הארץ". ואמר, שמה שהשיב לו הקב"ה "ידע תדע, כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם", זוהי תשובת הקב"ה לאברם, מכאן, היינו מגלות מצרים, יהיה להם צורך לבקש מה', שיתן להם כל פעם כוחות יותר גדולים.
והטעם הוא, כי בזמן שהאדם מתחיל ללכת בעבודת ה', והוא רוצה שכל עשיותיו יהיו בעמ"נ להשפיע, והוא רואה שאין בידו להתגבר, אז האדם מבקש עזרה מה', שיעזור לו, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". ושואל הזה"ק, "במה מסייעין אותו, בנשמתא קדישא".
אי משום זה, כיון שכל מה שהיו מתגברים בעבודה, היה הכל נשקע בארץ, כמו שאומר בענין שבנו את פיתום ורעמסס, היינו כל יום היו צריכים להתחיל עבודתם מחדש, כי כל מה שבנו, הכל נכנס לתהום, ותמיד הם היו רואים את עצמם, כמי שאף פעם לא התחיל בעבודה, כי כאן שאין הם זוכרים שום דבר תורה, מה שנוגע לעניני עבודה, ותמיד כשעושים חשבון לעצמם, איפה עבודה שלנו, מה שאנחנו הכנסנו כוחות בעבודה, ולאן הם הלכו.
ועוד יותר מזה היה קשה להבין, איך היתה היכולת לקליפת פרעה לבלוע את כל עבודתם, אשר עבדו. עד כדי כך, שהם לא מרגישים, שהיתה פעם, שעסקו בעבודת ה', ושהיתה להם מטרה להגיע לשלימותם, וידעו מה שהם רוצים. פתאום באו לידי מצב, ששכחו הכל, ולא נשארו בהם שום רשימות מעבודתם.
וזה היה הכל בכוונה תחילה, שהקב"ה הכין קליפה לצורך זה, בכדי שכל פעם יהיו במצב של התחלה. וכידוע, כל התחלות קשות. אז יהיו מוכרחים לבקש מה', שיעזור להם כנ"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". וכדברי הזה"ק, שכל פעם הם מקבלים בחינת "נשמתא קדישא", שזה נבחן כח מלמעלה, שזה אחר זה בכל פעם מקבלים תוספות נשמה. וזה מתקבץ אחר כך לחשבון גדול, כידוע ש"גמירי משמיא מיהב יהבינין משקל לא שקל" (חולין ס').
אלא כל הארה, שמקבלים מלמעלה, אף על פי שנסתלקת לפי שעה, אבל לבסוף, היינו כשגומר סכום יגיעה, מה שמוטל על האדם לגלות בבחינת "כל מה שבידך ובכוחך עשה", אז הוא מקבל בפעם אחת את כל מה שקיבל בזה אחר זה. והוא חשב, שהכל נכנס להקליפות. אז הוא מקבל הכל חזרה.
נמצא לפי הנ"ל, שכל ענין גלות מצרים היה בכדי לקבל כלים וצורך לאורות הגדולים, הנקראים "ירושת הארץ", שעל זה היה אברהם תמה ואמר, שהוא לא רואה שיהיה להבנים שלו צורך לאורות הגדולים האלו. והיות שאין אור בלי כלי, נמצא, אפילו שרוצים לתת להם, אבל אין להם כלים לקבל.
ומשום זה הוכנה להם גלות מצרים, שעל ידי השאלות והטענות של המצרים, שע"י זה יתרוקנו כל פעם ממה שכבר רכשו לעצמם קצת קדושה, והם היו יונקים מהם, ומשום זה יהיה להם תמיד צורך לבקש מה', שיאיר להם הדרך, שיוכלו ללכת קדימה. והם ראו, שכל פעם הלכו אחור. וזה שכתב האר"י הקדוש, שבזמן יציאת מצרים, היו עם ישראל במ"ט שערי טומאה, עד שנגלה אליהם מלך מלכי המלכים וגאלם.
ולכאורה זה נגד השכל. הלא ידוע, שמשה ואהרן באו למצרים ודברו עם בני ישראל, שהקב"ה רוצה להוציא אותם ממצרים. ועשו במצרים את כל המופתים, ומזה שראו את עשר המכות שקבלו המצרים, בטח שזה היה צריך לקרב את הכלל ישראל לקדושה, ולא לעשות פעולה הפוכה, שנפלו כל פעם לשער של טומאה יותר עמוקה, עד שהגיעו בזמן, שהיו צריכים לצאת ממצרים, היינו שהיתה צריכה להיות הכנה גדולה לקבל אור הגאולה, ולבסוף מה אנו רואים, באיזה מצב הם היו, בזמן קבלת אור הגאולה, במ"ט שערי טומאה, היתכן דבר כזה.
וכפי שהסביר אאמו"ר זצ"ל, שענין גלות מצרים היה, בכדי להשיג כלים של המצרים. אבל רק בהשאלה. ואח"כ להחזיר להם בחזרה. כי הוא זצ"ל פירש, שענין זה, שהקב"ה אמר לאברהם, "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם", זו היתה הבטחה על הירושה. זאת אומרת, שיהיה להם צורך לקבלת השפע מהקב"ה. כי זה שרוצים לצאת מהשעבוד של המצרים, הוא יכול להיות רק על ידי עזרה עם נשמתא קדישא, כנ"ל. אז ממילא כל פעם הם יהיו זקוקים לעזרת ה'. ומזה יהיה להם צורך כל פעם להמשיך מדרגות יותר גדולות.
ובהאמור נבאר את הענין של "גלות מצרים", ואת ענין "השאלת כלים אצל המצרים". הנה אנו רואים, בזמן שמשה ואהרן באו לבני ישראל, כמו שכתוב (שמות ד' כ"ט) "וילך משה ואהרן ויאספו את כל זקני בני ישראל, וידבר אהרן את כל הדברים, אשר דבר ה', אל משה ויעש האתות לעיני העם, ויאמין העם וישמעו".
מכאן אנו רואים, שתיכף, שבאו משה ואהרן לבני ישראל, קיבלו עליהם את כל הדברים אשר דבר ה' אל משה באמונה למעלה מהדעת. וכל, מה שהמצרים היו נותנים להם להבין עם כל השאלות וקשיות על אמונת ישראל, לא עלה בשם, כי הם הלכו למעלה מהדעת. ומשום זה, זה שהיו בגלות כל הזמן, לא היה יכול עכשיו לפעול בהם כלום.
היינו לאחר שבאו משה ואהרן לבני ישראל, שהקב"ה רוצה להוציא אותם מהגלות, תיכף קיבלו עליהם שלא לשמוע מכאן ולהבא את טענותיהם של המצרים, שבאו בשם פרעה מלך מצרים, שיותר כדאי להם שישארו תחת שליטתם, ורצו לתת להם להבין את אמיתיות הדרך של המצרים, ואל להם לשמוע במה שמשה ואהרן אומרים להם. שאנו רואים, שאתם צועקים לאמר "נלכה נזבחה לאלקינו". שזה נתן לכם להבין, שאתם צריכים לעזוב את מצרים וללכת אחריהם. ומה שהם אומרים לכם, מובן לנו, שאתם רוצים לשמוע את כל דבריהם בעיניים עצומות. היתכן לעשות כדבר הזה, בו בזמן שאנחנו מדברים אליכם דברים של טעם. ואין לכם שום דבר להשיב לנו, ומכל מקום אתם מתעקשים, שאתם מוכנים ללכת עד הסוף, כדברי משה ואהרן.
מזה אנו רואים, שלאחר ביאת משה ואהרן עם בשורת הגאולה, שהם יוצאים עכשיו מהשעבוד, שלא היו יכולים לעבוד עבודת הקודש, שמחו עכשיו עם הבשורה הזו, ולא צריכים לשום הפלגות של טעמי תורה וטעמי מצות. אלא הם היו שמחים בזה לבד, היינו ממה שיכולים עכשיו לקיים בבחינת מעשה לבד, מזה היה להם סיפוק גמור, והיו ששים ושמחים לעשות רצון קונם, כמו שכתוב "הם צועקים לאמר, נלכה נזבחה לאלוקינו" (שמות ה', ח').
נמצא עכשיו, כשהם יוצאים מגלות מצרים עם כלים, שלא צריכים כלום, אלא כמו שכתוב "ויאמן העם וישמעו", ואין להם שום צורך לירושת הארץ, שהקב"ה הבטיח לאברהם, כמו שכתוב "כי ידוע תדע, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", כנ"ל שענין הגלות היה בטיחות, שיהיה להם צורך לקבל את הטוב והעונג, שהיא בחינת ירושת הארץ, שהקב"ה אמר לתת לזרעיו, ועדיין אין להם כלים לזה, אלא שהם מסתפקים במיעוט.
ומשום זה "ויאמר ה' אל משה, דבר נא באוזני העם, וישאלו איש מאת רעהו, ואשה מאת רעותה, כלי כסף וכלי זהב". ולפי מה שפירש אאמו"ר זצ"ל, צריכים לפרש, שהכוונה היא, שיקחו את הכלי כסף וכלי זהב, מה שיש להמצרים. זאת אומרת, שיקחו את הרצונות והכסופים, שיש להם, היינו כל הקושיות, שהיו להם על דרך של עם ישראל.
ותמיד המצרים היו דורשים מכם, שבכל דבר שאתם עושים, צריך להיות עם דעת והבנה, ומה שאתם עוסקים בהתגברות, בכדי לצאת מאהבה עצמית, אלא לעשות הכל בעמ"נ להשפיע, זוהי דרך לא נכונה, כי הבורא הוא טוב ומטיב, וכשברא העולם, בטח שהוא להטיב לנבראיו, היינו שאנו הנבראים נהנו מהטוב ועונג. ואתם עוזבים את הדרך הנכונה ולוקחים לעצמכם דרך אשר היא ממש נגד מטרת הבריאה. ואתם אומרים לנו, שזו היא דרך אמת, שלא צריכים שום דבר בשביל אהבה עצמית, אלא לעשות הכל בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו.
ותמיד, כשעם ישראל היו שומעים את הלשון הרע של המצרים, שדברו סרה על דרך של השפעה, היו בורחים מהם, היינו שהיו בורחים מהמחשבות האלו, בזמן שהיו באים לבלבל את המחשבות של בני ישראל, ולהשפיע דעותיהם ללבות בני ישראל.
ומשום זה שהקב"ה היה יודע, שהם לא ירצו לשמוע את השאלות והקושיות של המצרים, שהיו שואלים את הקושיות מי ומה, אבל אין להם כלים, לתת להם את הרכוש הגדול, כי אין אור בלי כלי, היינו שלא יכולים לתת לאדם דבר, שאין לו רצון לזה, לכן אם ישאל את בני ישראל, מה אתם רוצים, שאני אתן לכם, בטח הם יגידו, אין אנו רוצים ממך שום דבר, אלא להיפך, אנחנו, כל שאיפתנו היא לתת לך, ולא שאתה תיתן לנו. אם כן איך הם יכולים לקבל את הטוב והעונג, הנקרא רכוש גדול, שזה נקרא, שהוא רוצה לתת להם בחינת נפש, רוח נשמה, חיה, יחידה. הלא אין להם צורך בזה.
לכן רצה הקב"ה, שהם יקחו את הכלים של המצרים, היינו השאלות והקושיות וכל רצונותיהם, שזה כלים של המצרים. אבל לא שבאמת הם יקחו את הכלים האלו, אלא שזה יהיה רק בתור שאלה. זאת אומרת, שהם יקחו הכלים של המצרים רק בכדי שיהיה להם צורך למלאות את החסרונות האלו, אבל לא שבאמת ישארו הכלים אצלם, כי הכלים, היינו המחשבות והרצונות האלו, לא שייכים לעם ישראל, אלא זהו רק שאלה לפי שעה.
ואח"כ להחזיר להם. שהמשמעות היא, שאח"כ, היינו לאחר שקבלו המילוי, מה ששייך להשאלות האלו, שדוקא על ידם יש יכולת להשפיע להם המילוי. וזה דומה, כאילו הם קיבלו האורות השייכים לכלים שלהם, שנקרא "כלי קבלה בעמ"נ לקבל". אבל תיכף זרקו את הכלים שלהם, אלא שהשתמשו עם האורות, השייכות להכלים שלהם, אבל קיבלו הכל בעמ"נ להשפיע נחת רוח ליוצרו.
וזהו דומה כמו שפירש אאמו"ר בענין המן ומרדכי. הוא שאל, אנו רואים, בשעה שאחשורוש רצה לעשות איזה יקר למרדכי, כמו שכתוב (מגילת אסתר ו', ג') "ויאמר המלך מה נעשה יקר וגדולה למרדכי על זה. ויאמר לו המלך, מה לעשות באיש, אשר המלך חפץ ביקרו. ויאמר המן אל המלך, יביאו לבוש מלכות".
ולפי זה שאל, איך יכול להיות דבר כזה, אם המלך רוצה לעשות "יקר" למרדכי, אז הוא שואל את המן, "מה לעשות באיש, אשר המלך חפץ ביקרו". ותירץ, שכאן הוא רמז לסדר השפעת השפע לתחתונים. כי בטח הקב"ה רוצה לתת יקר וגדולה לצדיק, וזה ענין מרדכי הצדיק. אבל אם הוא ישאל את הצדיק, מה אתה רוצה, שאני אתן לך, הצדיק יגיד, שהוא לא רוצה לקבל שום דבר, אלא להיפך, הוא רוצה רק להשפיע להמלך.
לכן היה צריך לשאול את בחינת המן שבו, מה שהוא מבין שכדאי לקבל. ואח"כ אמר, "ועשה כן למרדכי היהודי", היינו שיקבל את היקר וגדולה לא בכלים של המן, שנקרא "מקבל בעמ"נ לקבל", אלא ב"מקבל בעמ"נ להשפיע".
ובאותו אופן יש להסביר כאן, בענין שאילת כלים אצל המצרים, שה' אמר למשה, שיבקש מישראל, שישאלו כלים אצל המצרים. ושאלנו, מדוע היה ה' צריך לבקש מישראל דבר זה. ומדוע לא ירצו עם ישראל ללוות הכלים האלו. והתשובה היא, היות שעם ישראל, בזמן שמשה ואהרן באו בשליחות ה', שיוציאו אותם מהגלות, כתוב "ויאמן העם וישמעו", היינו באמונה למעלה מהדעת, ולא צריכים לשום דבר, ואין להם שום צורך למדרגות גבוהות, אלא מספיק להם בזה שיוכלו לעסוק בתורה ומצות בלי שום הפרעה מצד המצרים.
וזה דומה למה שאמרנו לעיל, שאמר, שאם המלך ישאל את מרדכי הצדיק, מה אתה רוצה, שאני רוצה לעשות לך איזה יקר וגדולה, אז בטח ישיב, שהוא לא רוצה שום דבר לקבל מהמלך, אלא להיפך, הוא רוצה לתת להמלך. ומשום זה המלך שאל את המן, מה לעשות באיש, אשר המלך חפץ ביקרו. והמן כן יודע מה לבקש. ומה המן אמר, "יביאו לבוש מלכות, אשר לבש בו המלך, וסוס, אשר רכב עליו המלך, ואשר נתן כתר מלכות בראשו". ומשום זה היה המלך צריך לכלים דהמן, היינו מה שהמן מבין שצריכים לקבל מאת המלך.
ומשום זה היה ה' צריך לבקש ממשה, שיבקש טובה מישראל, שהם יקחו הכלים דמצרים בהשאלה, היינו לפי שעה, שיהיה להם רצון וחשק למלאות את כל החסרונות, מה שהמצרים דורשים למלאותם. והיה מוכרח לבקש, משום שלעם ישראל היו מסתפקים במה שיש להם, ותמיד היו בורחים ממחשבותיהם ומרצונותיהם. ועכשיו אומרים, לשמוע את שאלותיהם וקושיותיהם של המצרים.
והיות שהבטיח לאברהם, שאחרי כן יצאו ברכוש גדול, לכן היה לו צורך, שיקחו את הכלים של מצרים רק בהשאלה. ואח"כ לתת להם בחזרה, היינו, שאין להם שום עסק בהשאלות שלהם, ומה שלקחו, הוא רק לפי שעה, היינו בכדי שיוכלו לקבל האורות, הנקרא "ירושת הארץ", מה שהבטיח הקב"ה לאברהם.
ובהאמור יובן לנו מה ששאלנו, איך נתהפך הענין מקצה אל הקצה, כי הכתוב אומר "ויקוצו מפני בני ישראל", שהיו כקוצים, ואח"כ "ויתן ה' חן העם בעיני המצרים". אלא בזה שראו, שרוצים לשמוע את שאלותיהם, זה נתן "חן", שחשבו, שהולכים ללכת בדרכם. "ויתן ה' חן" בזה שאמר להם, לשאול מהם הכלים, כי זה רצו המצרים."
מובן או לא מובן. מה אתם חושבים? המאמר הוא מאוד מאוד עמוק. נקווה שאנחנו עוד נחקור אותו.
שאלה: מה צריך להיות היחס לקושיות של המצרים?
לא לזלזל בשום דבר כי איתן אנחנו כן חייבים ללכת קדימה. רק השאלה איך להשתמש בהן? הקושיות של המצרים הן קושיות אמיתיות ורק על פני זה צריכים להביא תיקון. השאלה איך אנחנו משתמשים בהן? איך אנחנו מעבדים אותן כדי שהן יהפכו להיות לאותם הכלים שבהם מגיעים לדבקות.
שאלה: מה זה אומר "הבא לטהר מסייעין אותו"?
שאם "בא לטהר" אז "מסייעין אותו". זאת אומרת, שהאור העליון פועל לפי השתוות הצורה. עד כמה שבאדם ישנן הנטיות להזדהות עם האור העליון, אז הוא מקבל ממנו מיד הארה, וההארה הזאת מתקנת אותו. התעלות, התעוררות, כל מיני תופעות ברצון לקבל, תופעות בצמצום, במסך, בגילוי הרשימות, בגילוי היכולות להבין, להרגיש, לעבד את החומר. הכול מגיע לפי עד כמה שהאדם נמצא בנטייה הנכונה. אצלנו זה מתבטא בחיבור סך הכול. לפני כניסה למצרים ואחרי כניסה למצרים ההבדל הוא שבמצרים אנחנו מגלים עד כמה שהפירוד הוא רע. זה סך הכול. ואז מוכנים לברוח מהמצב הזה בכל מחיר. ים סוף, לא חשוב מה זה, לברוח מזה. "טוב לי מותי מחיי"3 כאלו. ואחר כך כבר עניין התיקון. שאותם הכלים שאנחנו לא רוצים להשתמש בהם, כן, צריכים מעליהם לבנות מסך, אור חוזר, כי בדחייה אנחנו משתמשים בהם. הכלים של המצרים הם נשארים. השימוש בהם אסור. מה שכן, מעליהם בונים מדרגות רוחניות.
ברצון לקבל אף פעם לא יהיה קבלת המאור. זה יהיה אך ורק אם אתה תבנה מעליו את כוח הדחייה, כוח הסירוב, ואז בהתעלות מעליו אתה תגלה את נטיית ההשפעה. ובה תתחיל לגלות הזדהות עם העולם הרוחני, עם הבורא. זו תפיסה שבינתיים אנחנו לא יכולים לתאר אותה בדיוק, אבל צריכים להשתדל, להשתדל כל פעם. מה זה נקרא להיות בנתינה שמחוצה לאדם ודווקא להיות בזה?
שאלה: מה זה להחזיר את הכלים בחזרה למצרים. מה זה אומר להשאיל מהמצרים את הכלים ולהחזיר אותם בחזרה?
אנחנו לא משתמשים בכלים עצמם. אנחנו משתמשים במה שאנחנו מתרשמים מהם. אנחנו ברצון לקבל לא משתמשים, אלא אנחנו בונים מעליו רצון להשפיע. ולכן, כל המילוי הוא לא באותו רצון, אלא מעליו. אלו הבחנות כאלה רוחניות שאין מילים.
שאלה: המצרים זה כלים?
כן. רצונות. מצרים זה רצון לקבל כמו שהוא, על מנת לקבל. זאת אומרת, ליהנות, להרגיש בו את המילוי, לחיות בזה.
תלמיד: וישר א-ל?
ישר א-ל זה נטייה להיות בנתינה. איך הנתינה יכולה להתבטא בנו? מזה שאנחנו מתחילים להרגיש מחוצה לרצון לקבל קיום, מעליו, לפניו כביכול ואיך זה מתבטא? על ידי זה שאני רוצה להתכלל בקבוצה, להתכלל באחרים, האור העליון פועל עלי לפי הנטייה הזאת, כי זה בדיוק גם הטבע שלו להיות בנתינה כזאת, בנטייה, בפעולה, ואז אני מקבל הרגשה חדשה, יכולת חדשה, שאני מתחיל להרגיש מציאות, יכולת להתקיים מחוצה לעצמי. זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת". השפעה על פני קבלה. איך יכול להיות? אנחנו מודדים את הדברים האלו בכלים של המצרים, ברצון לקבל, כי כל הקיום הזה של על מנת להשפיע הוא בנוי על הרצון לקבל, אחרת אין מדידות, אין תפיסה.
תלמיד: כל מצרים זה מאבק בין המצרים לישר א-ל על אופן השימוש בכלי?
כן, זה בדיוק בין המן למרדכי. אבל מודדים, למה המלך שואל "מה לעשות לאיש אשר המלך חפץ ביקרו"? את מי שואלים? את המן, כי [מודדים] רק לפי הכלים האלה עם הכוונות על מנת לקבל, כי כוונה על מנת לקבל מגדילה את הכלי. מה זה נקרא "קליפה"? שהיא נרנח"י רק בצורה הפוכה, שמרגישה תענוג בזה שהיא כך מקבלת לעצמה, ומכולם. זה לא סתם אדם שמקבל.
נניח חיה, היא רואה חתיכת דג או בשר, תופסת אותו. היא לא רוצה להזיק, היא לא מרגישה שעל ידי זה שהיא אוכלת היא עושה לך נזק, ואחרי שהיא אוכלת דווקא את שלך, היא לא מרגישה מזה תענוג יותר גדול, אין יחס לזולת. אדם הוא מי שיש לו יחס לזולת. אני נהנה מזה שאני גדול מאחרים, ואני נהנה מזה שהם מרגישים את עצמם פחותים ממני. זו כבר כוונה על מנת לקבל, וזה נקרא "המן". ולכן אותו שואלים, "מה לעשות לאיש אשר המלך חפץ ביקרו", כי הכלים גדולים.
תלמיד: לא מובן למה ישר א-ל נכנסים למצרים?
כדי לרכוש את הכלים האלה. "מצרים" זה נקרא על מנת לקבל. לפני מצרים לא היה על מנת לקבל, בני יעקב לא הרגישו צורך להתחבר בעל מנת להשפיע, הם לא הבינו את יוסף.
תלמיד: הכניסה היא כדי להתחבר על מנת לקבל? מה מניע אותם להיכנס למצרים?
שיהיה להם בסופו של דבר צורך להתחבר בעל מנת להשפיע. אבל אי אפשר בלי גילוי על מנת לקבל, כי על פני מה אתה בונה את ההשפעה שלך, אנחנו לא בורא שזה כוח להשפיע בלבד, אנחנו רצון לקבל שיכול לעבוד כרצון להשפיע. הוא עושה היפוך כזה בעבודה שלו, בצמצום על עצמו, בונה מעצמו דימוי של השפעה, אבל הוא לא משפיע, הוא משתמש באהבת הבורא אליו כדי לבנות בתוכו יחס מיוחד לבורא.
שאלה: איך נכון להשתמש בקושיות של המצרים?
אנחנו נלמד, זה לא מיד. אבל בעיקרון אנחנו צריכים את כל הקושיות עם כל ההבחנות שלהן, רק הכוונה צריכה להיות על מנת להשפיע. כמו שמלבישים את מרדכי במעיל, בכיסוי שרצה המן, בכיסוי של מלך. כל מה שיש למלך המן רצה לקבל, ומה שקורה שכל מה שיש למלך, מרדכי מקבל בעל מנת להשפיע. אין מילים כל כך.
שאלה: רואים פה במאמר שיש לנו שתי גרסאות של קבלת כלים ממצרים והפניה של אחשוורוש להמן, ואני שמעתי פה שלב שלישי שאצלנו זה על ידי חיבור.
למה זה אצלנו? זה במצרים. מה עשו בני ישר א-ל? נכנסים בני יעקוב שנמצאים בריב זה עם זה ואין להם שום צורך להתחבר, ואחר כך מתחילים לבנות שם את פיתום ורעמסס, חיבור ביניהם, להיות יהודים. מגלים שלא מסוגלים, אבל רוצים ולא מסוגלים. למה? כי על מנת לקבל נמצא ביניהם, זה נקרא שהם נמצאים "בגלות מצרים", המצרים ממלאים את המרחב בין אלו שרוצים להתחבר.
אנחנו צריכים לאתר את זה. אני נמצא בעשירייה, אני רוצה להתחבר איתם ואני רואה שאני לא מסוגל. אני כל הזמן שוכח, המצרים האלה שנמצאים בינינו הם כל הזמן גונבים מאיתנו מחשבות יפות, טובות. אנחנו משתדלים לעשות כל מיני פעולות נכונות, טובות, משקיעים בזה כוח, אבל אנחנו רואים אחרי כל פעולה ופעולה שהכול נעלם כמו מים בחול, נעלמים בחול וזהו. עד מתי זה יהיה? עד "וייאנחו בני ישר א-ל מהעבודה", שנגלה שרוצים להתחבר ולא מסוגלים. צריכים לאתר מיהו המפריע, אתה יכול להגיד, פרעה, אתה יכול להגיד הטבע שלנו, אתה יכול להגיד הבורא, זה אותו הדבר, מפריע.
מה אנחנו עושים עם ההפרעה הזאת? אנחנו כבר מדברים על זה, אבל עדיין זה לא חונק אותך. נניח שאנחנו מגיעים למצב שמרגישים "טוב לי מותי מחיי, כל החיים שלי לא שווים כלום, אם אני לא מתחבר אין לי עולם רוחני, את העולם הגשמי קחו ממני, לא רוצה שום דבר". אם אני יודע שאני לא עושה שום התקדמות לתכלית אני מוכן עכשיו להירדם ולא לקום, מה התועלת?
כאן אנחנו צריכים לעמוד כדי לגלות את המפריע. במידה שאנחנו מגלים את המפריע, יש לנו שנאה אליו, עד כדי שאנחנו בורחים ממנו. אנחנו מגלים ממנו עד כמה הוא מפריע, זה נקרא "עשר מכות". מי מרגיש את עשר המכות, פרעה? במה שאנחנו מזדהים עימו אנחנו מרגישים את המכות האלה. עד כמה שאני עדיין מצרי, עד כמה שאני עדיין פרעה, על מנת לקבל, בזה אני מרגיש, והמכות האלה הן דוחפות אותי החוצה להשפעה, לחיבור.
אבל הכול לקראת החיבור. מה אנחנו רואים? לפני זה לא רצו להתחבר, במצרים רצו וגילו מה מפריע להם, בורחים מההפרעות, מתעלים מעליהן, זה נקרא "נס יציאת מצרים", על ידי האור הגדול, ג"ר דחכמה זה אורות מצרים. ומה אחר כך? אחר כך יש לך ברית, ערבות, קבלת התורה, שנאה כללית כשאתה נמצא למרגלות הר סיני, וכנגד זה אתה מקבל כוח מלמעלה ושיטה איך אתה הולך להתחבר, עד גמר התיקון שאתה משחזר, משקם את הכלי השבור של אדם הראשון. וודאי שהכול לחיבור.
תלמיד: אנחנו רואים שגם בסיפור של פורים היה עניין החיבור של העם המפורד, וגם אנחנו עוסקים בחיבור לאורך כל הדרך. השאלה שלי היא, למה זה לא הספיק מה שעשו במצרים, הרי ההבטחה לאברהם היא, "דע כי גר יהיה זרעך במצרים"?
מה שעשו במצרים זה הספיק, לכן כל המצוות הן "זכר ליציאת מצרים", כל התיקונים, וכל התיקונים מביאים אותם לבית המקדש, לבית הראשון. כל מה שקורה אחר כך זה כדי להתכלל עם אומות העולם ולתקן את כל המציאות, את כל הכלי הכללי, לא את ישר א-ל. ישר א-ל זה "לי ראש", הוא רק החלק הקטן מהמציאות שאנחנו מתקנים, "אתם מעטים מהעמים", וכל התיקונים הם אחרי זה, אותם אנחנו עכשיו עושים.
תלמיד: האם במצרים נעשה תיקון שלם ואנחנו ממשיכים לעשות אותו או שבמצרים היה תיקון חלקי?
במצרים נעשתה הכנה לבית המקדש הראשון, ובחורבן בית המקדש הראשון ובחורבן בית המקדש השני נעשתה הכנה לתיקון הסופי שאנחנו עכשיו צריכים לעשות.
תלמיד: בכל התיקונים רואים שיש לקיחת כלים שהם רצון לקבל, לקיחה בהשאלה, איפה היום אנחנו לוקחים את הכלים האלה ובונים מעליהם רצון של השפעה?
הכול מוכן, רק צריכים להתכלל ולהתחבר. בזמן הגלות הייתה התכללות ועכשיו רק צריכים לתקן אותה.
תלמיד: יש הבדל בין מצרים לבין פורים, במצרים העם פונה למִצרים לבקש כלים.
גם עכשיו אנחנו פונים למִצרים כדי לקבל את הכלים.
תלמיד: אבל בפורים זה היה שונה, בפורים המלך פונה להמן.
כאן לפרעה במצרים, ושם להמן.
תלמיד: בפסח זה לא ישירות, אלא דרך העם, הוא פנה לעם שיפנה למצרים לקבל כלים ובפורים המלך פונה ישירות להמן, "מה יעשה לאיש".
זה לא חשוב, זה אותו דבר.
תלמיד: מה קורה היום, האם היום זה כמו במצרים או בפורים או משהו חדש?
אין שום דבר חדש, ישנה שיטה שעובדת לאורך כל תהליך התיקון, שזה להתכלל עם רצון לקבל בעל מנת לקבל, לראות עד כמה שהוא שונא ומפריע לך להידבק בבורא ולהפוך אותו למנוף שייתן לך את הדבקות הסופית.
שאלה: האם נכון להגיד שכלים של ישראל הם גלגלתא ועיניים וכלים של מצרים הם אח"פ דעלייה?
לא, כי כלים של המצרים הם לא אח"פ דעלייה, אלא הם כלים שצריכים עוד לעבד אותם, לתקן אותם, למיין אותם לפני שאנחנו אומרים עליהם שהם אח"פ דעלייה. אבל זה נכון שהרצונות לקבל האלו שאנחנו נכללים בהם בזמן הירידה, בזמן הגלות, בזמן הקלקול, על פני אותם הרצונות לקבל אנחנו בונים כבר את הכוונה על מנת להשפיע. הכלים שלנו הם לא רצון לקבל, הם כוונה על מנת להשפיע שנבנית על הרצון לקבל. לכן בכלים ההם אנחנו אף פעם לא מקבלים.
שאלה: המאמר עצמו הוא מאוד עמוק ומורכב, מה רב"ש מתכוון להעביר לתלמידים בגובה שאנחנו נמצאים בו? מה אנחנו יכולים להוציא ממנו לטובת העבודה בינינו?
אנחנו קוראים עכשיו פעם ראשונה כאלו מאמרים, ברוך ה' אנחנו הגענו למצב שאנחנו מתייחסים אליהם בצורה יותר רצינית ועניינית. אנחנו נבין עד כמה שרב"ש עשה את מה שלא עשה אף מקובל לפניו, הוא פתח לנו את כל העבודה הרוחנית בצורה המתאימה לנשמות שלנו והסביר שם את כל הפרטים של כל התהליך שאדם צריך לעבור. אנחנו עוד נצטרך לגלות מה קורה בכל המאמרים שלו, אף מקובל לפניו לא עשה את זה. גדלותו בכך שהוא כותב את זה בצורה כמה שיותר קרובה אלינו. נקווה שאנחנו נפתח את המאמרים האלו.
אני זוכר שקראתי אותם לידו ולא יכולתי לבטא את השאלה שלי, אתם מבינים את זה עכשיו גם, לא ידעתי מה לשאול, איך לשאול, ראיתי שלא מובן ואיך זה יכול להיות שאני לא נמצא במאמר והוא עובר לידי, אבל לא יכולתי לשאול. זה סימן שהכלים עדיין לא מגולים כל צרכם ואנחנו צריכים להשתדל. אבל ההשתדלות הזאת היא בחיבור.
במידה שאנחנו נתחבר, במידה הזאת נרגיש מה חסר לנו ואנחנו בהחלט נוכל ליהנות מהמאמרים שלו, הם כולם כאלו. יש מאמרים כמו "איש את רעהו יעזרו", כל מיני מאמרים קטנים כאלו שהוא כתב לי על פיסת נייר בפארק, הם מאוד עמוקים. אני זוכר איך הוא כתב, כאילו שלף אותם מתוך השרוול, זה היה אצלו חי ממש. אבל בעל-פה הוא לא ידע להגיד כל כך חלק ויפה. אחרי שכתב וחזר על זה, הוא היה יותר ברור וזורם, אבל המאמרים שלו הם מאמרים מאוד מיוחדים.
אנחנו רק אחר כך נעריך את זה, עוד לא הגיע זמן. הלוואי שנגלה לעולם את בעל הסולם, ורב"ש עוד לפנינו.
שאלה: הקושיות של המצרים זה "מי ה' אשר אשמע בקולו" "ומה העבודה הזאת לכם". איך לעבוד איתן?
"מי ה' אשר אשמע בקולו", מדובר על הרצון להשפיע ששולט בעולם. האם אני מוכן להיות במציאות שהרצון להשפיע שולט, האם אני מוכן לצאת מתוך הבועה הזאת שאני נמצא בה, אני אפילו לא רואה שאני נמצא בבועה, אבל כן אני נמצא בה והיא כולה על מנת לקבל, שפועלת עלי במוחא וליבא שלי ואני לא רואה שום דבר מחוצה לעל מנת לקבל, ולכן "מי ה' אשר אשמע בקולו" זה מי זה אותו כוח העליון שנמצא מחוצה להבנה, השגה והרגשה שלי, שהוא כולו הפוך ממני ולכן אני לא מזהה אותו.
"ומה העבודה הזאת לכם", איך אתם יכולים בכלל ללכת על הדבר שהוא נגד הטבע, זה לא טבעי, זה לא יכול להיות, זה לא יכול להתקיים. אי אפשר לממש את זה, איך אפשר ללכת נגד הטבע? איך איזו חתיכת ברזל יכולה להפוך את עצמה להיות עץ או איזו חיה שתרצה בעצמה ובעצמה תעשה? זה לא ניתן. לכן מה העבודה הזאת לכם, מה יכולים לעשות ובשביל מה ולמה ואיך? הקושיות הן קושיות מאוד ענייניות.
תלמיד: ואיך לעבוד איתן?
זה מה שניתן לנו. ניתנו לנו קבוצה, לימוד, לעורר את המאור המחזיר למוטב ובזה להתקדם. רק על ידי זה. איך לעבוד איתם? מדובר רק אחרי יציאת מצרים. במצרים רק בודקים ומשתדלים איכשהו להתארגן כדי לברוח, לצאת, להתעלות, אבל התיקון הוא כבר על העבודה העתידה, לא במצרים אלא מחוצה למצרים. במצרים עצמה אנחנו נמצאים בשליטת על מנת לקבל וכל העבודה שלנו זה איך לגבש את כוחות הצעקה "וייאנחו בני ישראל" ואז לזכות לכוחות היציאה, אבל העבודה היא אחר כך. בעודנו במצרים אין מה לעשות, אנחנו בשליטת פרעה.
שאלה: יש אבל בכל זאת איזה הבדל, אנחנו רגילים להרגיש שאנחנו שונאים את האגו, שהוא כמו שאתה אומר, שאפילו עדיף למות אם אני לא מצליח לצאת ממנו, וכאן במאמר יש הרגשה שהוא מכוון כאילו ליחס אחר להתייחס לאגו, להשתמש בו, להתחבר איתו. יש פה משהו לא ברור.
הוא מסביר כאן כמה מצבים. וודאי שהכול נבנה על פני הרצון לקבל שלנו, וכשאנחנו בודקים אותו לעומת האור, אז אנחנו רואים כל מיני מצבים שעוברים על הרצון לקבל. אנחנו צריכים כל הזמן להתחשב בו. אני לא יכול להתעלות ולהתנתק ממנו. אפילו הרצון להשפיע נברא על פני הרצון לקבל. לכן אמנם נראה לנו עכשיו שזאת עבודה שהיא מנותקת מהרצון לקבל, אבל זה לא נכון, כל הזמן אנחנו נמצאים עימו. אנחנו רוכשים כלים. מה זאת אומרת "כלים מהמצרים"? חוץ מהרעיון שזה על מנת לקבל, שזו כל עבודת מצרים, לחשוב על הגוף המת, שזו באמת היתה האידיאולוגיה שלהם, וכאן זה ההיפך.
אתה רואה לפי המנהגים כלפי הגוף המת אצל המצרים ואצל היהודים, אצל היהודים נהוג כמה שיותר מהר לקבור אותו וגמרנו, אין מה לעשות, שיתפרק. אצל המצרים, נהוג לשמור כמה שיותר שיהיה כמו חי, וזה ההבדל בפנימיות הגישה.
ראית איך בסין הקיסר קבור עם כאלה פסלים של צבא הטרקוטה, אולי עשרת אלפים חיילים, תראה מה שהם עשו מהעניין. זה ביטוי אחר של אותן הפירמידות, של אותן המומיות שעשו וזו הגישה הרוחנית לרצון לקבל, לשמור עליו, להשתמש בו כמו שהוא. ואצל היהודים זה ההיפך, רק כדי לקבור את הרצון לקבל, אפילו שמים סיד כדי שהגוף יתפרק כמה שיותר מהר. כלום אין בגוף הזה.
תלמיד: אז מצד אחד אני שונא את האגו, מצד שני זה כמו "שמח אני ברשעים שמתגלים", שאני משתמש בו אחרת?
אתה משתמש בו אבל בצורה הפוכה. זה נקרא שהוא נרקב מהכול חוץ מעצם הלוז.
שאלה: אפשר להסביר מה נותנת ההתכללות עם הכלים?
רב"ש מסביר לנו שאנחנו משתמשים במצרים, שאנחנו צריכים את הכלים שלהם ולא את הגישה שלהם, ובכלים שלהם אין שם אורות אלא רק הארה קטנה כדי שיתקיימו וזה נעשה בכוונה. למה הייתה שבירת הכלים? כדי שבכלים האלו בעל מנת לקבל תהיה איזו הארה שהם יוכלו לקבל, שהם יוכלו להתקיים.
כאן גם נשאלת השאלה, אם היה צמצום ואסור להשתמש בעל מנת לקבל, איך זה שמגיעים לשבירה, כי מתקיימת שבירה, זה דבר אחד ודבר שני, אחרי השבירה נכנסים לכלים דעל מנת לקבל ניצוצין. מה זה הארה שקיימת בעל מנת לקבל? זה בניגוד לצמצום א' שהיה קודם. מהי ההארה הזאת? איך זה שחודר אור לתוך העל מנת לקבל, שעל מנת לקבל יכול למשוך את האדם לעבודה בעל מנת לקבל, לפתות אותו בכל מיני תענוגים, זה שמפתה אותנו ובכל צורה שהיא הפוכה מהרוחניות יש לי עכשיו תענוג, בכל צורה.
אבל בשביל מה זה קורה? כדי למשוך אותי לכל הצורות ההפוכות מההשפעה, לתת לי שם תענוג בכדי שאני אוכל אז לאתר את כל הצורה הזאת ואחר כך אני יוצא מזה. זה "חיל בלע ויקיאנה".
תלמיד: אני רוצה לשאול לגבי מה שאנחנו מדברים כל הזמן, התכללות בעשירייה. זה גם קשור או שאנחנו צריכים לקחת את הרצונות האלה, את הכלים האלה אחד מהשני? אתה יכול להסביר מה זו העבודה הזאת שאנחנו עושים בעשירייה?
בעשירייה כל אחד רוצה להקים עשירייה, כי הוא חלק פעיל ממנה והוא דוחף את כולם לחיבור בכל מיני צורות שאנחנו לומדים, שנכלל מהם, פחות מהם, יותר מהם וכן הלאה. ועל ידי היחס של כל אחד לעשירייה אנחנו בונים עשירייה, שהיא בעצם מבנה שבגלל שכל אחד כך ובצורה שווה מתייחס לעשירייה, היא נבנית כמשהו שלא נמצא באף אחד, אלא שייך לכולם אבל גם לא שייך לכולם, נמצא באוויר.
תלמיד: מה זה ההתכללות הזאת? מה אני לוקח מבחינת הרצון, הכלים, מה אני לוקח מהחברים בעשירייה?
אתה לא לוקח כלום. אתה לוקח מהם את הרצונות שלהם לרוחנית כדי לקיים אותם ולמלאות אותם. זה יוצא לך כמגדל הפורח באוויר שכולם בונים אותו.
תלמיד: אז ההתכללות עם הכלים של המצרים זו עבודה פנימית שאני עושה עם עצמי, וההתכללות עם הרצונות של חברים זו הכוונה בעל מנת להשפיע? זה ההבדל בין ההתכללויות?
כשאתה מתחיל לעבוד בעל מנת להשפיע עם החברים, אתה מגלה עד כמה שאתה נמצא במצרים.
תלמיד: שאני לא יכול לצאת מהכוונות שלי לקבל לעצמי.
כן, לנצל אותם.
תלמיד: אני רק רוצה להבין מה ההבדל בין התכללות שאני אמור לעשות עם החברים שלי בתוך העשיריה, לבין מה שדיברנו עכשיו במאמר, שיש התכללות עם הכלים של מצרים. עם מי אני מתכלל במצרים?
ההתכללות הנכונה זה שאתה מתעלה ולא מרגיש את עצמך אלא את החברים בלבד. והתכללות עם מצרים, שאתה כל פעם מגלה איפה אתה בכל זאת כך מתייחס לחברים שאתה רוצה להרגיש רק אותם, איך שאתה מייצב אותם בצורה רצונית בעל מנת להשפיע, ופתאום אתה מגלה עד כמה שבפנים זה עדיין על מנת לקבל. זה הכול.
אלו מילים, כשתבוא הרגשה יהיה אחרת.
(סוף השיעור)