שיעור בוקר 07.02.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כתבי "בעל הסולם", עמ' 238, בית שער הכוונות,

אותיות כ"ו-כ"ז

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 239, "בית שער הכוונות", פרק ג', אות כ"ז, דברי האר"י.

אנחנו מדברים על המצבים שיש כאן אצלנו, פרצוף גלגלתא ד'/ד' (ראו שרטוט מס' 1), פרצוף ע"ב ד'/ג', פרצוף ס"ג ג'/ב', נקודות דס"ג ב'/ב', שיורדות למטה, מתערבבות עם בחינה ד' שלמטה מטבור, וההתערבבות הזאת עושה את הפעולה שנקראת צמצום ב'. שמלכות שהייתה עומדת כאן למטה, עכשיו עולה למעלה לדרגת הבינה שהייתה קודם, ובזה בינה ומלכות מתחברות על ידי זה שמלכות מצמצמת את הכלים האלה, והפעולה הזאת היא נקראת "צמצום ב'". ומה שקורה, כשנעשה צמצום ב' והאורות הסתלקו, אז נחשכו כל הפרצופים שהיו למטה, האור נעלם מהם, ואז הוא ירד למטה והתעגל סביב נקודת הצמצום החדשה.

בואו נקרא מה שקורה כאן. זה מאד מעניין. למה? כדאי לנו קצת ללמוד את זה בתקווה שאנחנו לומדים איך האורות מנענעים את הכלים. איך האורות יוצאים ופועלים על הכלים, והכלים על ידם מתעלים, מתקרבים יותר למעלה. מסתלקים האורות המקיפים, הכלים יורדים למטה. למה כלים המקיפים? מפני שאין מסך שיהיו פנימיים ולכן הם מקיפים. זה בדיוק כמו שאצלנו, גם אנחנו ללא מסך, ללא הרגשת האור, ללא הרגשת הבורא, אבל האורות המקיפים כן פועלים עלינו, כי למקיפים אין בעיה, הם נמצאים מחוצה לצמצום. אז בואו נלמד איך זה עובד, שבאים אורות המקיפים והם מעלים ומורידים את הכלים, למרות שהכלים הם כבר בלי מסך, כמונו.

שרטוט מס' 1

אות כ"ז

"ואמנם תכף בעת הצמצום, שהוא עליית האור למעלה, טרם צאתו מן העינים, ועדיין לא נעשו הנקודים, תכף נחשכו שתי בחינות החיצוניות, כי האור הפנימי נסתלק למעלה, ולא יכלו לעמוד שם, וירדו למטה תחת רגלי היושר של אדם קדמון, במקום האור המקיף אשר תחת רגלי היושר של אדם קדמון בלבד."

פירוש אור פשוט לאות כ"ז

"תכף בעת הצמצום וכו' טרם צאתו מן העינים וכו' נחשכו שתי בחינות החיצוניות וכו': פירוש, כי ענין עלית המלכות המסיימת לחצי ת"ת דא"ק שביאר הרב לעיל, הנה באמת לא עשה שום רושם בא"ק עצמו, ועליות אלו של המלכות, היו כדי לעשות זווג חדש לצורך התחתון שהם הנקודים, אבל בא"ק עצמו לא היה שום שינוי, כי כל צמצום היוצא מחדש, פועל רק ממקום יציאתו ואילך, אבל אינו פועל משהו על העליונים משם. ולפיכך לא נעשה שום סיום חדש תוך פרצוף א"ק עצמו, אלא כל הסיום החדש שנתחדש בצמצום הזה, פעל רק על הכלים דפרצוף התחתון דא"ק הנקרא נקודות דס"ג, המתחיל מטבור ולמטה דא"ק ומסתיים בנקודה דעוה"ז. כנ"ל.

כי הנה גם בפרצוף זה דנקודות דס"ג דא"ק, נעשה בו ג"כ סיום חדש מתוך עלית המלכות למקום בינה, וכאן פעל הצמצום להפריד את הכלים הנמצאים למטה מחזה שלו, מפאת המלכות המסיימת שעלתה שם. ונמצא כל החלק הזה שמחזה ולמטה עד לנקודה דעוה"ז נפרד מבחי' הפרצוף, ואינו ראוי לקבל שום אור, בדומה ממש לנקודה דעוה"ז שמתחת רגלי א"ק הפנימי."

תלמיד: בגלגלתא יש את החלק שהוא מצומצם.

איזה?

תלמיד: חלק מתחת לטבור שכאילו לא מקבלים שם, והאור הוא אור מקיף.

כן, אבל זה לא שמצומצם, הגלגלתא בעצמה מחליטה שהיא מצמצמת את עצמה.

תלמיד: ואז חלק מהאורות בחוץ נקראים אורות מקיפים שדוחפים את הפרצוף להתקדם לשלב הבא.

כן.

שאלה: מה ההבדל שעכשיו אנחנו פתאום אומרים שבאזור של נקודות דס"ג יש עלייה של המלכות לבינה?

כי מלכות הייתה קודם למטה ועכשיו היא עלתה למעלה (ראו שרטוט מס' 2). הגבלה, לא שמלכות עצמה, הגבול של התפשטות האור שהיה נגמר למטה, עלה עכשיו ונעשה כאן בבינה, כך שיותר מבינה האורות לא יכולים להתפשט. זאת אומרת, הגבלה של המלכות, הגבול שלה עלה.

שאלה: אבל גם מתחת לטבור בגלגלתא היה גבול שלא נתנו לאורות להתפשט?

לפי ההחלטה, לפי ההחלטה של הפה דראש. בפה דראש היה מסך והמסך החליט שבחלק הוא מקבל על מנת להשפיע ובחלק הוא לא מקבל מפני שאין לו כוח. זו לא שליטה זרה, זו החלטה של הפרצוף, לכל פרצוף יש ראש, תוך, סוף. וכאן, אמנם התפשטו למטה מנקבי עיניים דראש דס"ג אבל מתוך זה שהתחברו עם בחינה ד', הד' הזאת היא משפיעה עליהם ומחייבת אותם להצטמצם. זו שליטה זרה, זה הכוח הזר שאומר להם, כי בלי בחינה ד' הזאת, אם היא לא היתה, אז הם היו נמצאים בדרגת בינה, נקודות דס"ג זה בינה, ב' דהתלבשות, ב' דעביות. מה יכול להיות יותר מזה?

שרטוט מס' 2

תלמיד: לגבי השליטה הזרה, אנחנו לומדים שזו כאילו אותה ישות שמתפתחת משלב לשלב?

לא, נקודות דס"ג שמתפשטות למטה יש להן הרגשת הבינה, יש להן הרגשת הבורא. בינה היא כמו נציג של הבורא ברצון לקבל, וכך זה עובד. לכן נקודות דס"ג רוצות לרדת למטה מטבור ולמלאות את כל הכלים ולעזור להם להתקדש. וכאן באה כנגדם מלכות שהיא הפוכה ומצמצמת אותם.

תלמיד: אז החידוש פה הוא שבחינה ד' מגלגלתא מגיעה והיא נחשבת ככוח זר שמחליט על צמצום ב'?

כן, ודאי.

תלמיד: ואיפה ההחלטה הזאת, בראש גלגלתא?

כן, ודאי, זה במלכות דאין סוף אפילו. כל ההחלטות בכל המקומות, אפילו כלפינו, הכול באין סוף. אין לך עשב מלמטה שלא פועל עליו כוח מלמעלה, אומר לו גדל וכן הלאה.

תלמיד: הוא כותב שיש חושך, נוצר חושך באזור הזה שמתחת לבינה.

מתחת לבינה זה אזור החושך, שקודם היה אור הבינה ועכשיו אין. מלכות שעלתה, היא אמרה עד כאן אפשר שיתפשט האור, יותר למטה לא, כי אז האזור יהיה בעל מנת לקבל, ולכן מלכות מצמצמת אותו ואומרת, אין יותר על מנת לקבל, שלא יהיה, אז אני מצמצמת, ואז היא עולה לכאן [לבינה], והאורות שהיו כאן [מתחת לבינה], הם יוצאים כאורות המקיפים.

תלמיד: המילה חושך לא מתאימה גם למה שקורה מתחת לטבור בגלגלתא, בסוף דגלגלתא?

תלוי, כי אם אני עושה את זה בעצמי, או שלוחצים עלי ואין לי ברירה ואני עושה, אז זה עדיין לא חושך, כי אני יכול לקום לתחייה, אני לא על מנת לקבל. הכלים האלו הם הצטמצמו, הם לא על מנת לקבל, הם קיבלו על עצמם צמצום. זאת אומרת, אני נכנס למסעדה, אני רואה שזה יקר, אני לא יכול לשלם, בסדר, אני עובר ליד זה. אני רוצה, אבל אני לא נוגע. זה מה שיש להם, יש אורות, יש מה לקבל, אבל אין מסך. אם אין מסך, לא עובדים.

לכן יש כלפיהם את האורות המקיפים. הם מרגישים הכלים האלו את האורות המקיפים. את האורות הפנימיים לא יכלו להרגיש, כי אין להם מסך וחשבון על מנת להשפיע, אבל את האור מקיף אתה יכול להרגיש. זה מה שאנחנו מצפים שיהיה לנו, גם אורות מקיפים יותר גדולים, שיעלו אותנו למעלה לאזור של האורות הפנימיים. זה הכול תלוי עד כמה אנחנו, כמו האורות המקיפים האלה, נהיה מחוברים בינינו. כי באור מקיף אין חשבון, אין שם מסך, מספיק שרוצים להיות יחד כמה שאפשר, לצעוק, לבקש, כבר האור המקיף פועל עליך. אנחנו כולנו נפעלים על ידי האור המקיף.

שאלה: כשהוא כותב שנוצר סיום חדש מצמצום ב', אבל עדיין בשרטוט לפחות, אנחנו משאירים את הקו של הסוף ופשוט כותבים פרסא.

זה לא יכול להיות אחרת, הקו של הסוף הוא תמיד נשאר, זה גלגלתא, זה הפרצוף העיקרי שהוא רואה את כול הפרצופים האחרים בכל העולמות, בכל מה שיש, רק שמתלבשים עליו.

מי משפיע לבורא? גלגלתא. מה כל יתר הפרצופים שיצאו אחרי גלגלתא? הם מתלבשים על גלגלתא, נותנים לה כוחות, אורות, חסרונות, הכול, וגלגלתא משפיעה למלכות דאין סוף, לפניה מלכות דאין סוף. ולכן כל המצבים שלנו, כל הפעולות שלנו, הם מתחברים לגלגלתא.

שאלה: אני שואל על הרשע. עכשיו אמרת שבינה זו תכונת הנתינה המושלמת, אני לא מבין את התכונה הזאת של אימא שדואגת לילד שלה, שמחנכת את הילד שלה. כי אם אני צדיק, אז אני חי בעולם שכולו טוב, ואם אני דואג, אז אני חי בעולם שהוא לא טוב.

היא נכללת מהקטן. מהקטן, זאת אומרת שיש לו חסרונות. והיא פועלת כלפי החסרונות שלו עם כל השלמות שלה.

תלמיד: זה לא מובן.

זו דוגמה מהעולם הזה.

תלמיד: כן, אבל היא כביכול הופכת את עצמה לרשע.

למה?

תלמיד: כי היא צריכה להרגיש איפה להגיד לילד, היא דואגת לו.

היא דואגת לחבר את הילד לבורא. איך היא יכולה להיות רשע? אם אתה יכול להגיד על מישהו שהוא רשע, אתה בזה מרשיע את הבורא, כי זה הוא עושה.

תלמיד: בדיוק, אז אני לא מבין כי אימא שדואגת זה אומר שיש בעולם משהו שיכול לעשות רע לילד, או שהילד לא נמצא במקום שהוא כולו טוב. כי אם המקום הוא כולו טוב, אני צדיק.

נכון.

תלמיד: והיא לא יכולה לדאוג במקום שכולו טוב.

נכון. כל הרע הזה נמצא בילד עצמו.

תלמיד: אז למה האימא, בזה שהיא מתלבשת כביכול ברשע, היא עושה לו טוב?

היא לא מתלבשת ברשע.

תלמיד: אז איך היא מתקשרת אתו? איך היא מרגישה אותו?

כי יש לה רחם, יש לה מערכת, שהיא דרך המערכת הזאת מתקשרת לילד. זו שאלה טובה, אבל בכלל לא שייך. בסדר, תקבל כך. זאת אומרת יש לבינה ג"ר דבינה, שהיא קדושה כמו כתר. ויש לבינה ז"ת דבינה, שזה מנגנון מיוחד של לידה, הריון, הנקה, שזה הכול לצורך התחתון. ושם היא נכללת מהחסרונות של התחתון, אבל זה לא פוגע בה בשלמותה. ההיפך, כי היא כאן נמצאת בתפקיד של מקשרת את הבורא עם הנבראים. זה עניין של אימא בעולם שלנו, שהיא יכולה ללדת, לעשות את פעולת הבריאה.

תלמיד: כי זו פעולה של רשע.

איזה רשע? זה שיש רשימו שבור שצריך תיקון? אז היא מעלה את זה וכוללת את זה בתוכה ומטפלת בזה. היא נותנת לזה עולם בפני עצמו. היא נותנת לזה בית, בניין, את הרחם שלה, ששם כל כך הרבה תיקונים, ממינוס לפלוס, ממש, כל הבריאה נמצאת בתוך האימא. מה שלמטה נמצא, למטה מחזה דבינה, זה הכול כבר שייך לנבראים. אתה מבין עד כמה התפקיד שלה, אם לא בינה, אין על מה לדבר בכלל.

תלמיד: זה בסדר. מה שאני לא מבין זה איך בינה יכולה לדאוג? הרי דאגה זה אומר שיש משהו לא בסדר.

ודאי שלא בסדר, כי מתגלה חיסרון שהבורא ברא, "בראתי יצר רע", שאותו צריכים לתקן שיהיה בעל מנת להשפיע. ואימא עושה את זה.

אתה מתבלבל עם הפילוסופיה שלך, אני אומר לך. אין כלום. יש לך ראש טוב, אבל אתה משתמש במקום לא טוב.

שאלה: הוא אומר, "העליות האלו של המלכות היו כדי לעשות זיווג". לפי השרטוט מה זה הזיווג הזה, ואיך המלכות עולה פתאום לזיווג?

היא עולה למקום, לרמה איפה שהיא יכולה להשפיע. היא לא יכולה להשפיע בכלים האלו, לא יכולה, אלו כלים של אח"פ. לא יכולה להשפיע בהם. אז היא עולה מעליהם, עולה, מצטרפת לבינה, למעלה מעל הפרסא זה מקום בינה, למטה זה מקום מלכות, ועכשיו היא עובדת רק ממקום בינה. מה זה מקום בינה? כתר, חכמה וג"ר דבינה, זה נקרא גלגלתא ועיניים, ובכלים האלה היא משתמשת. אפס, זאת אומרת שורש, א' וקצת ב', חצי ב' (ראו שרטוט מס' 3).

שרטוט מס' 3

תלמיד: אבל למה זה נעשה. אם בא"ק לא היה שום שינוי, למה שיעשה בכלל זיווג, מאיפה זה בא?

זה בא מתוך כך שבחינה ד' מתחת לטבור מכניסה את הרצון לקבל שלה לתוך נקודות דס"ג, ואז נעשית בחינה ד' ובחינה ב' ואז יש ביניהן גבול שנקרא "פרסא" (ראו שרטוט מס' 3). מה היה בז"ת דבינה? היו כלים דקבלה קטנים של בינה, התחברה אליהם בחינה ד' ומסך אין. אז הכלים האלו, מפני שזה בינה, הם לא יכולים להשפיע לבחינה ד', הם הצטמצמו, והסיום של הפרצוף עלה לבינה עד כמה שאפשר להשתמש בכלים. ולכן נשאר רק גלגלתא ועיניים, והכלים האלו הצטמצמו. מפני שהם הצטמצמו מעצמם, ללא שבירה וללא כלום, אז האורות יצאו והם מתעגלים סביב הכלים האלו. והכלים בעצמם, כלים דיושר, נשארו ריקים ונעשו כלים דעיגולים עם האורות המקיפים.

תלמיד: אז אם ככה למה הם לא משפיעים על העליונים?

כי רק חצי מהפרצוף נחשך והפסיק לקבל על מנת להשפיע בכלל וכלום, אי אפשר להשתמש בו. זה מה שנקרא "צמצום ב'". היה לי פרצוף שלם, עכשיו לא, אין. אני מעכשיו והלאה אוכל רק חלבי, זה נקרא "בינה". דגים ובשר אין. ד' ג' לא יכול.

תלמיד: מה שציינת פה על בחינה ד' ומה שהסברת, חלק מאיזה תהליך זה?

זו התפשטות המלכות דאין סוף. בכל מקום שהיא יכולה להתפשט, ככה היא מתפשטת. אלה חיים, זו נטייה של החיים לבוא ולהתפשט בכל מקום, להיתקן ולקבל את המילויים כמה שאפשר, ככה זה החיים.

תלמיד: בלי העליונים, העליונים בכלל לא נמצאים בתנועה?

לא ועכשיו הם נמצאים בהקפאה. עכשיו הכלים דאח"פ נמצאים בהקפאה. עכשיו יבוא האור העליון, נגיד תהיה התחממות ויתחילו להפשיר כל מיני אדמות על פני כדור הארץ, אתה תראה עוד מעט יהיו לך ממוטות שיטיילו כאן ברחובות.

תלמיד: השאלה לגבי איפה נעשה החיבור הזה, העולם העליון פתאום יתחבר לפי מה שאתה עכשיו אמרת, פתאום יתחמם וזה יתחבר עם העולם התחתון וזה משהו שיכול לקרות?

אני רואה שזה כך.

תלמיד: בהמשך להתאספויות המאוד גדולות, מרשימות ומרגשות ברחבי ישראל עכשיו בבוקר.

כן, רואים זה באמת מעניין.

תלמיד: באמת כל הכבוד לחברים.

שמחה גדולה לראות את כולם ככה מתכנסים.

תלמיד: האמת שזה רק צעד אחד, אנחנו רוצים להגיד לחברים שלנו בעולם שאנחנו כאן בישראל, מתאמצים ממש בכל הכוח לעשות כמה שיותר פעולות של חיבור במטרה אחת, שאתם כשתגיעו לכאן נוכל לקבל אתכם בחיבוק גדול כמו שצריך עם כל הלב. אתמול בערב האולם הזה היה מלא מפה לפה בנשים מכל הארץ שהגיעו לכאן, גם פעולה מאוד מאוד חזקה של חיבור.

אני דווקא גיליתי אתמול בקרב נשים נכונות מאוד יפה, טובה, גדולה גם לכנס, גם לחיבור, גם להבנה למה זה הולך ולא הולך לנו וכן הלאה, אני חושב שהן קיבלו ככה כוח נוסף אתמול.

(סוף השיעור)