שיעור בוקר 06.04.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

פסח – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא פסח, נמשיך מקטע מס' 100, תחת הכותרת : חומר ולבנים.

אין מצב יותר קשה מגילוי העבדות במצרים והיציאה ממצרים. כי האדם מתחיל לגלות עד כמה הוא מסוגל לעשות הכול, חוץ מהכוונה שלו בעל מנת להשפיע, חוץ מלתת בכוונה מכל הלב. לזה הוא לא מסוגל. כך מסודר מצד הטבע, שלא יכול. אבל לגלות שלא יכול זה לגלות שהוא מאוד רוצה ולא יכול. זאת בדיוק העבודה שלנו במצרים. צריכים להשתדל לצאת מהאזיקים האלו, מהצינוק הזה, מלהיות בתוך הרצון לקבל עד כדי כך שאי אפשר לצאת ממנו, קירות מכל הצדדים ואני לא מסוגל, לא במחשבה, לא בכוונה, לא ברצון, לא בפעולה נקייה כלשהי, לצאת מהאגו שלי.

השגת שליטת האגו עלי בצורה השלמה זו בעצם מטרת גלות מצרים, מטרת שליטת האגו, פרעה עלי. וככל שיותר משתדלים להשיג את עבודת פרעה, את הרצון לצאת מתחת שליטתו, רואים שזה בלתי אפשרי. והפעולות האלה, המאמצים האלו, הניסיונות האלו איכשהו לנסות להרגיש מה זה נקרא לשמה, מה זה נקרא על מנת להשפיע, מה זה נקרא לצאת מהטבע של העולם הזה, זה לא מובן לאדם. ככל שהוא משתדל עוד ועוד, הוא רואה שזה נמשך ונמשך והוא לא יודע ולא מבין. הלב אטום, הקירות של הלב הם כאלו עבים שאי אפשר בכלל איכשהו להרגיש, אפילו לנחש מה זה נקרא רוחניות, מה זה על מנת להשפיע, מה זה נקרא מחוצה לליבו של אדם, אי אפשר.

מה עושים? וכאן אנחנו יכולים רק להשתדל לעשות פעולות בין החברים, לכן כתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'", שעל ידי הפעולות האלו אנחנו נזמין על עצמנו השפעת הכוח העליון, האור העליון בצורה כזאת שבהחלט הוא משנה אותנו, הוא משפיע עלינו לאט לאט במשך הרבה זמן, בסבלנות, שגם אותה אנחנו נקבל מלמעלה. אנחנו לא נברח מהדרך ונשתדל למרות שזורקים אותנו שוב לחזור, זורקים אותנו שוב לחזור, זה נקרא "לעבוד נגד השומרים של פרעה" ולהמשיך, ולהמשיך ככל שאנחנו מתקרבים בינינו, כולנו יחד, אנחנו נרגיש עד כמה מרוויחים בזה דבר מאוד מיוחד. שדרך אותה המציאות שבה אנחנו נמצאים, דרכה אנחנו מתחילים איכשהו לנחש, להרגיש, לתאר לעצמנו, לדמיין לעצמנו שיש מציאות אחרת, ששם אני יכול באמת להתרומם מעצמי, לצאת מעצמי, להתנתק מה"אני" ולחיות בכולם, באחרים, בחברים.

בעצם אני מתחיל להבין שזאת יציאת מצרים. עד כמה אני עובר מלהרגיש תופעות מכל מה שאני עושה או מקווה או מצפה שיקרה, עד כמה אני מתאר שזה קורה באחרים, בזולת, בעולם, ואחרי זה אני יכול להגיד שזה מהבורא, לפי זה אני יכול להגיד שאני מתקרב ליציאת מצרים.

אנחנו נמצאים בזמן מיוחד, במצב המיוחד שלנו. הכוח העליון היחיד שפועל בכל המציאות, פרוס על כל החומר שברא ובכל פרט ופרט של החומר הזה שברא הוא שולט ומכוון אותו לכל הכיוונים שצריך יחד וכל אחד לחוד, ואנחנו צריכים פשוט רק לכוון את עצמנו למצב שאנחנו נרגיש כמה הוא סובב, מקיף אותנו ומקרב בינינו ודרך זה שנעשה את כל הפעולות בהתקרבות פנימית בינינו, בזה אנחנו נתחיל להבין שכך הבורא מתגלה.

ככל שתהיה לנו נטייה להיות במחשבה וברצון יחד, למרות שיש מחשבות שונות, רצונות שונים זה ברור, אבל כשהם מכוונים להיות יחד דווקא מפני שהם שונים.

עד כמה אנחנו נחבר ביניהם, נרכיב מערכת קשר ביניהם, בזה אנחנו בונים מקום שנקרא "שכינה", ובשכינה יתגלה הבורא כסיכום למצבים שלנו, למאמצים שלנו, כמחבר הממלא, המחזיק את הקשר בינינו. ולפי מידת הערבות, העזרה הדדית, התמיכה ההדדית, הדאגה ההדדית שכל חבר וחבר יתכלל בינינו, אנחנו נתחיל להרגיש את פרצוף הנשמה שלנו, פרצוף של אדם הראשון ובו הבורא שממלא אותנו, וזו בעצם יציאת מצרים.

נקווה שאנחנו נצליח בכל הכלי הגדול שלנו, גברים, נשים, מתחילים, ותיקים, זה עומד לפנינו וזה יכול להתממש. נשתדל ככל שנצליח בכל כוחנו. כל אחד ישתדל עוד ועוד, עד כמה שאפשר לממש.

קריין: קטע מס' 100, כותרת: חומר ולבנים.

חומר ולבנים

"וימררו את חייהם בעבודה קשה, בחומר ובלבנים". [...] "בחומר", כלומר שהמצרים הסבירו לישראל את חומרת דלהשפיע, מה שאין כן עבודת המצרים יהיו תמיד לבן, שלא ירגישו שום חושך בעבודה, אלא שהגוף יסכים לעבודה זו, וזה נקרא, "בלבנים", כלומר עבודת המצרים הם יהיו תמיד בבחינת לבנים, בלי כתם ולכלוך, אלא שיהיו תמיד שלמים, ועל ידי זה גורמו באמת שיהיה לישראל קשה לעבוד לשם שמים.

כלומר שהעבודה קשה נמשכה מזה, שהמצרים היו אומרים להם תמיד את ענין חומר שישנו בעבודה דלהשפיע, והלבנים שיש בעבודה זו, ויראת המצרים.

כנ"ל, שמהירא את ה' היתה נמשכת תקלה לישראל. היינו שמזה נמשכה להם את העבודה קשה בשדה, היינו בהמלכות שמים שרצו לקבל עליהם ולא יכלו."

(הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור" 1987)

מי שהולך להתקדם לקראת הבורא, לקראת כוח ההשפעה וכך גם כלפי החברים כי שם הוא צריך לממש את זה - את הבורא משיגים במרכז הקשר בינינו - אז מיום ליום הוא מרגיש עד כמה הכוח הזה לא נמצא בידו, בשליטתו, וכביכול אין סיכוי, אלא ממשיך מאין ברירה. האם יש לאן לברוח? אין לאן לברוח. זה נקרא שפרעה סוגר אותם במצרים, "אתם תהיו כאן ותעבדו ברצון האגואיסטי שלכם, אתם תדעו עד כמה הרצון הזה הוא רצון אגואיסטי ואוכל אתכם, ושיש עוד משהו אבל אתם לא מגיעים לזה". זו באמת הרגשת הגלות, שיש חיים אחרים, על מנת להשפיע, לשמה, חיבור עם הבורא, ואומנם הנקודה שבלב של כל אחד דורשת את המצב הזה, גילוי הבורא, דבקות בבורא, אבל אין מה לעשות, בינתיים פרעה שולט. זו העבודה הקשה שיש לנו בגלות, לכן זה נקרא "גלות".

אני חוזר על הקטע:

"וימררו את חייהם בעבודה קשה, בחומר ובלבנים". [...] "בחומר", כלומר שהמצרים הסבירו לישראל", כלומר בתוך האדם יש כאלו מחשבות על חומרת המצב דלהשפיע, "את חומרת דלהשפיע", עד כמה דלהשפיע הוא מצב מאוד מאוד קשה, בלתי אפשרי. אני לא מרגיש אותו, אני לא יכול לראות אותו, אני לא יכול לממש אותו, אני שומע שיש דבר כזה אבל מה הוא הדבר אני לא יודע. "מה שאין כן עבודת המצרים יהיו תמיד לבן, שלא ירגישו שום חושך בעבודה", כלומר, אם אני עובד בצורה רגילה, אז ככל שאני עובד כך אני מרוויח, ככל שאני משתדל כך אני מצליח, "אלא שהגוף יסכים לעבודה זו, וזה נקרא, "בלבנים", כלומר עבודת המצרים הם יהיו תמיד בבחינת לבנים, בלי כתם ולכלוך, אלא שיהיו תמיד שלמים", אם אני לא חושב שאני רוצה להשיג רוחניות, והמצב שאני נמצא בו הוא בתוך הרצון לקבל שלי ואני עובד ברצון לקבל שלי, אז ככל שאני עובד בו זה בסדר, כך כל העולם, אין שום הבדל. כמו שבעולם הזה אני עובד, כלומר עשיתי, הרווחתי ונהניתי מהחיים, כך אני ממשיך מיום ליום. אם אני מתחיל לדרוש משהו מעבר לזה זו כבר בעיה.

לכן על עבודת מצרים כתוב שהיא תמיד "בלבנים". מה זה בבחינת לבן? "בלי כתם ולכלוך, אלא שיהיו תמיד שלמים", לבנים הכוונה לשלמים. אני לא מרגיש שיש עוד משהו שאני משתוקק אליו ורוצה, וכל יום אני אוכל את עצמי לאן אני צריך להגיע, למה אין לי, אלא אין בעיה, אני לומד, עובד, מקיים משפחה, חי את חיי העולם הזה והכול בסדר. אני לא נמצא במצב שאני כל הזמן לא מרוצה מעצמי, לא מרוצה מהעולם, לא מרוצה מהבורא, מהחברים, אני מתייחס לכל הדברים האלה באופן נורמלי, כמו כל אדם ואדם. "ועל ידי זה" המצרים, המחשבות האלה, "גורמו באמת שיהיה לישראל קשה לעבוד לשם שמים". כי אנחנו לא מסוגלים לחשוב על מנת להשפיע, שתהיה ממש השפעה למשהו בצורה נקייה, מחוץ לי.

"כלומר שהעבודה קשה נמשכה מזה, שהמצרים היו אומרים להם" למי שרוצה לצאת ממצרים "תמיד את ענין חומר שישנו בעבודה דלהשפיע", זאת אומרת שזה חייב להיות מאוד מאוד מדויק מחוץ לי. אם אני רוצה להגיע לעל מנת להשפיע, אז המטרות, הכוונות, התוצאות מהפעולות, חייבות להיות מחוץ לי, כלומר זה לא חוזר אלי. איך אדם יכול לעשות את זה אם כולו מרצון לקבל? אין לו לא מרץ, לא כוח, לא שכל ולא כלום כדי לתאר את הדבר, "והלבנים שיש בעבודה זו, ויראת המצרים.

כנ"ל, שמהירא את ה' היתה נמשכת תקלה לישראל. היינו שמזה נמשכה להם את העבודה קשה בשדה, היינו בהמלכות שמים שרצו לקבל עליהם ולא יכלו."

(הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור" 1987)

כלומר אני רוצה להגיע, אומנם אני לא כל כך יודע מה זה על מנת להשפיע, אבל מספיק שאני אסכים שזה טוב, שזה כדאי, שאני רוצה להפטר מהמצב שלי בעולם הזה שבו אני מרגיש שאני נמצא ממש בשליטת האגו שלי ולא יכול, זו בעצם הרגשת הגלות.

אין מקובל שלא עבר זאת, כולם כותבים על זה, כל המקובלים, וגם אנחנו נצטרך לעבור. אנחנו כבר נמצאים באיזשהו שלב, אבל המצב הזה הוא מצב מאוד מאוד קשה, זהו מצב של גלות ממש. אדם מרגיש שהוא נמצא בין שני עולמות, בין זה שהוא בעצמו רוצה ברצון לקבל שלו, ועם זה איך הוא יכול לתאר לעצמו מצב שהוא יוצא מעצמו, וכל הפעולות שלו, התוצאות מהפעולות, השכר כביכול, הוא יכול לראות באחרים, לנתק את עצמו מהתוצאה, ומוכן להשקיע את כולו ושהאחרים והבורא יקבלו. זה נקרא יציאת מצרים. חשבתי שאני נמצא בגלות דווקא בעבודת מצרים כשאני עובד ואחרים מקבלים. עכשיו אני רואה שהיציאה ממצרים היא שאני אעבוד וכולם יקבלו ואני לא, ואני רוצה שכך זה יקרה.

כאן אנחנו רואים את השינוי שקורה באדם על ידי המאור המחזיר למוטב. אדם מגיע למצב שהוא מוכן לתת יגיעה ושהתוצאה מהיגיעה תעבור לכולם. ומה נשאר לו? באותו רצון שבו הוא מוכן לתרום לאחרים, באותו רצון הוא יהיה דומה לבורא. המצב שבתוך הרצון לקבל עובר צמצום, התרוקנות מכוונות על מנת לקבל, או יותר נכון הוא שולט עליהם. אחר כך הוא יעבוד איתם בעל מנת להשפיע, הוא יהיה מוכן לעבוד באותם הרצונות כדי להשפיע, כדי על ידם למלא את כולם.

זו עבודה קשה, אבל כשהוא מסכים לזה הוא רואה בזה חופש. הוא מתפטר מכל הבעיות, מכל התענוגים של היצר הרע שהיה נלחם עימו, מתעלה מעל היצר הרע, ובאמת יכול להיות בעל מנת להשפיע. אנחנו צריכים לברר את הפעולות האלו שעוזרות לנו להתעלות למעלה מהטבע שלנו, ובפעולות כאלו אנחנו יוצאים ממצרים.

קריין: קטע 101.

"ענין, "וימררו את חייהם", פירושו, שלא נתנו להם לעבוד בעמ"נ להשפיע, שזה מביא דביקות בחיי החיים", כלומר בבורא, "אלא קליפת מצרים ופרעה שלטו על בני ישראל עם השליטה של אהבה עצמית, שלא יוכלו לעשות משהו נגד רצונם של המצרים, וזו היתה הגלות, כלומר שרצו לצאת מהגלות הזו ולא עלה בידם."

(הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור" 1987)

כל אותם הרצונות והמחשבות שמפריעים לנו להגיע לחיבור, להשפעה בינינו ולבורא, הם נקראים "מצרִים", והם כולם פועלים אך ורק כדי לא לתת לנו לצאת מהרצון לקבל. לעומת זאת אנחנו צריכים להבין שבצורה כזאת הם עוזרים לנו לאגור בתוכנו מספיק כוח כדי לפרוץ את ההתנגדות שלהם, לפרוץ את החומה, לפרוץ את המחסום ולצאת לעל מנת להשפיע.

קריין: שוב 101.

"ענין, "וימררו את חייהם", פירושו, שלא נתנו להם לעבוד בעמ"נ להשפיע, שזה מביא דביקות בחיי החיים", בבורא, "אלא קליפת מצרים ופרעה שלטו על בני ישראל עם השליטה של אהבה עצמית, שלא יוכלו לעשות משהו נגד רצונם של המצרים, וזו היתה הגלות, כלומר שרצו לצאת מהגלות הזו ולא עלה בידם."

(הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור" 1987)

קריין: 102.

"בעת שמתחיל להכנס לעבודה דלשמה, אז מתחיל לרדת לגלות מצרים, ואז מתחיל הגוף לבגוד בהאדם, ולא נותן לו לעבוד עבודה זו, עם כל מיני שאלות, שאין להשיב עליהן בתוך הדעת. ולמעלה מהדעת לא תמיד האדם מוכשר להתגבר עליו. ואז הוא מתחיל להרגיש את ענין עליות וירידות, היות שכל פעם מראים לאדם מלמעלה, מה זה עבודה דלהשפיע ולא לתועלת עצמו. הגם שכל אדם מבין זה, אבל כשבא מלמעלה, כשנותנים לו להבין, הוא בא אז לידי הרגשה. ואז מתחיל סדר העבודה של "חומר ולבנים", שמרגישים קושי השעבוד של הגלות."

(הרב"ש. מאמר 11 "מהו הב' הבחנות שלפני לשמה" 1988)

קריין: 103.

"צריכים ללכת בב' קוים, היינו גם בקו ימין, שפירוש, שהאדם צריך לתת תודה לה', בזה שהקב"ה נתן לראות מה שחסר לו. כלומר, זה שהיסורים שלו, הם במה שהוא מרוחק מאהבת ה', אלו זה הן הצרות והמכאובים שלו, מה שאין כן שאר אנשים, אין הקב"ה נתן להם את היסורים האלו, אלא הצרות ויסורים שלהם, הם במה שלא יכולים למלאות עצמם בצרכים גשמיים, השייכים לאהבה עצמית, זאת אומרת, שהמה נדמו כבהמות, שאין להם מושג יותר מקבלה עצמית. ועל זה היו בשמחה ונתנו תודה לה'.

אמנם זו היא עבודה קשה, היות שקו שמאל הוא המבטל לקו ימין. אי לזאת, יש תמיד עבודה חדשה, לבנות אותו מחדש. וזה שכתוב "וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים", שהעבודה שלהם היתה "בחומר", היינו בקו שמאל, שראו את חומרת מצבם, איך שהם מרוחקים מאהבת ה'. ואח"כ העבודה דקו ימין, להיות בשמחה, מזה שה' הראה להם את האמת, באיזה מצב הם נמצאים. וזה נקרא "לבנים"."

(הרב"ש. מאמר 11 "מהו הב' הבחנות שלפני לשמה" 1988)

שאלה: כשאנחנו עובדים בעשירייה ברור לנו איך לבנות את הכוונה, אבל איך בונים כוונה בחיים היומיומיים הגשמיים שלנו?

אנחנו בעצם יכולים להיות בעבודה רוחנית בכל רגע ורגע. כי מה ההבדל בין העולם הזה לעולם הרוחני? בכוונה. המעשים שאני עושה, נוסע לעבודה, עובד, חוזר מהעבודה, נכנס לסופר לקנות מצרכים, עושה כל מיני פעולות בבית, מתקשר לאנשים, כל הדברים האלה לא מפריעים לי, אני צריך רק לצרף להם כוונה, כי אני רוצה להגיע להשפעה. מה זאת אומרת להשפעה? הכלל הוא פשוט, שכולנו נתחבר לאותה המערכת הכללית ממנה יצאנו, מערכת אדם הראשון שנשברה וכתוצאה אנחנו מרגישים מנותקים זה מזה.

אם אני משתדל לראות כאילו כולנו יחד, או בנטייה להיות יחד, על ידי כך אני נמצא באותה מגמה לחזור ל"על מנת להשפיע". אני כביכול דוחף את כל העולם, את כל בני האדם, את כל הנשמות, לחיבור. לכן העבודה הרוחנית שלנו יכולה להיות בכל זמן, בכל רגע, בכל פעולה שאני מבצע בעולם הזה. אף אחד לא רואה, אף אחד לא יכול להפריע לי בכך. אם אני חושב על החיבור הכללי, על ההשפעה ההדדית שאני רוצה לראות בין כולם, ולא חשוב לי באיזו צורה העולם עצמו נמצא, כי זה הבורא שמסדר לי איך לראות את העולם, אז אני צריך מצדי להשתדל לראות את העולם בצורה מתוקנת, שכולם נמצאים בחיבור, ובהשפעה הדדית. זאת הצורה הנכונה בה העולם נמצא, ואני בעבודה הפנימית שלי רוצה שכך יקרה.

תלמיד: אבל איך לראות זאת נכון, איך להיות כחוליה בשרשרת הזאת?

המנהל שלך לוחץ עליך וצועק עליך, נותן לך הזדמנות לעלות למעלה מהיחסים הרעים אליו ולהתייחס לכל הדברים האלה בטוב. זה הכול. זה לא חייב להיות כך בפועל, יכול להיות שלא תעשה כלום, אבל בכוונות שלך כך אתה צריך לעשות. קודם כל, ברור שזה מגיע מהבורא, שרק הרשת הכללית המכסה את הכול פועלת על כולם. לכן אתה אף פעם לא תראה את החבר אלא את הבורא שתמיד מאחוריו. כך אתה צריך לקבל את הדברים. לכן היחס שלך לבני אדם בסופו של דבר צריך להיות כמו לבורא.

עד שנתקן את עצמנו למצב שכך נראה את העולם ייקח זמן, אבל זה בעצם הכיוון. אין דבר שמפריע לעבודה הרוחנית, אנחנו דווקא מגלים שכל העולם, בכל רגע, בכל הפרטים עוזר לנו לתקן את היחס שלנו לעולם, כדי להיות במציאות האמיתית בגמר התיקון. כי העולם לא ישתנה. כתוב, "עולם כמנהגו נוהג". ההתייחסות, ההסתכלות של האדם היא זו שמשתנה.

שאלה: חוץ מהעבודה הנעשית בחומר ולבנים, על מה מדובר פה בעבודה של יראת המצרים?

שום דבר. עלינו רק לאתר את המצרים האלה כעובדי הבורא ושהבורא מכוון אותנו ועוזר לנו לבנות את עצמנו בצורה רוחנית ב"על מנת להשפיע". לכן בכל מה שקורה בעולם, מדובר בכוחות המכוונים נגד האגו שלי, אבל לא נגדי. כי בכך שאני מתאר שהם כנגד האגו שלי אני מעמיד את עצמי בצורה נכונה איך לקבל את ההשפעות האלה, ואז אני לא מקבל אותן כהפרעות, אלא כמכוונות אותי לצורה המתוקנת, ליחס המתוקן.

שאלה: הפחד מן המצרים, האם הוא בלתי נסבל? איך ישראל מתגברים על הפחד הזה, על היראה?

על ידי כך שהם מתחברים ביניהם ומתחברים עם הבורא. כך כתוב גם בתורה, שהם מאוד פחדו, גם מהמצרים, וגם מפרעה, ולא ידעו מה לעשות, עד שהרגישו כעבדים תחת שליטת הכוחות האלה. אבל ברגע שהאדם מתחיל מבפנים להבין שזה בא בכוונה כדי שיתעלה מעל זה, הוא מגיע למצב שהוא מסתכל על כל הכוחות האלה בצורה אחרת, הכוחות האלה מגיעים מהבורא, ולא כדי שנבטל את הכוחות הרעים האלה, אלא כדי שנדע איך לכוון את עצמנו נכון על ידם. זה נקרא "עזר כנגדו". ואז על ידי כל ההשפעות הרעות האלה נתחיל לייצב את עצמנו בצורה נכונה. ונראה שהמצרים לא נגדנו, הם עובדי פרעה, ופרעה בעצמו הוא הבורא שמתייחס אלינו כך כשאנחנו עדיין נמצאים ברצון לקבל שלנו, בגלות. אבל ברגע שנצא משליטת הגלות, משליטת היצר הרע, נראה שאין פרעה, שהכול בורא. "אין עוד מלבדו". לכן היחס הנכון, המאוזן לכל ההפרעות צריך להיות ממש בעבודה קבוצתית, שנעזור זה לזה כדי להתקדם.

שאלה: דיברת על המאמץ הזה במחשבה, שאתה מנסה לתאר את כולם במצב מושלם. אפשר לקרוא לזה גם "תפילה"?

כן. יכול להיות שתפנה לבורא ותבקש ממנו לעזור לך להחזיק בזה, כי זה מגיע מהבורא, ואתה רוצה להיות מכוון בחזרה אליו ולקבוע שכל המציאות קושרת אותך לבורא בלבד, "אני לדודי ודודי לי", כך בצורה דו כיוונית. אתה שומר רק על השביל הזה, ואז בשבילך העבודה הופכת לעבודה הרבה יותר מכוונת, מסודרת. ואתה משתדל לא לסטות מהשביל הזה.

תלמיד: איך אפשר לבצע את המאמץ הזה יחד עם חברים בעשירייה?

תדבר עם החברים ותראה איך אתם יכולים לדבר על זה, לחזק את הנטייה הזאת. כי בסופו של דבר, בסוף השביל אתם צריכים לראות את כולכם יחד מקושרים לבורא. עד כדי כך שהבורא מתגלה בתוך הקשר ביניכם. הבורא הופך להיות הכולל.

תלמיד: מה זה אומר לראות את עצמי ואת כולנו יחד מקושרים עם הבורא?

אתה תלוי בכולם והם תלויים בך, כמו בערבות שכולנו נמצאים בסירה אחת, והבורא מנהל את הסירה ואתם עושים הכול כדי להחזיק אותו כמנהל ולהיות דבוקים בו, לבצע את הפקודות שלו. והפקודות שלו הן להיות יחד, אין עוד פקודות. רק קשר בינינו, זה רצון הבורא.

תלמיד: איך אנחנו מגלים בתוך הסירה הזאת שהוא זה שמנהל אותנו?

אם למעלה מהאגו של כל אחד ואחד, כל אחד מאיתנו נמצא רק בנטייה לאחרים, אז אנחנו מייצבים בתוך הסירה שלנו, בתוך המערכת שלנו מצב שבו מתגלה כוח אחד, הבורא.

שאלה: בהקדמה שלך דיברת על כך שאנחנו מתחילים להרגיש את הפרצוף שלנו דרך הערבות. זאת בעצם הערבות? זאת הסירה שעליה אתה מדבר?

כן. בסך הכול זה מביא אותנו לחיבור בינינו, שבתוך החיבור בינינו נגלה את הבורא שמכבר נמצא שם.

תלמיד: והקשר עם השכינה, גילוי השכינה, יש פה דרגות שונות?

ודאי שבקשר בינינו מתגלה כל האגו שלנו יותר ויותר, ואנחנו מתגברים עליו בזה שעל פניו אנחנו מתחברים בינינו עוד יותר. זה נקרא "דרגות העלייה". אלו מאה עשרים וחמש מדרגות שבהן אנחנו מתקרבים לגמר התיקון, להתכללות שלימה זה בזה וגילוי הבורא השלם בינינו. כל המערכת מתגלה כך.

תלמיד: מאה עשרים וחמש המדרגות האלה הן עבודה עם העביות כפי שתיארת קודם?

כן, נכון. אין לנו עם מה עוד לעבוד, בסך הכול זה הטבע שלנו. העיקר לנקות את עצמנו מכל מיני בלבולים צדדיים. כי באמת, השביל לגמר התיקון, הדרך לגמר התיקון צריכה להיות מאוד ברורה ואנחנו צריכים לנקות אותה מכל הזבל, מכל ההפרעות, ולראות שיש כאן רק בורא אחד וכלי אחד בחיבור בינינו מצומצם ככל האפשר, וכך להמשיך קדימה.

שאלה: איך לא ליפול לייאוש תחת כובד העבודה?

רק על ידי חיבור בין החברים, על ידי כך שאנחנו כל הזמן מדברים בינינו על חשיבות המטרה, ועל ידי תמיכה הדדית. על זה כתוב. הדרך לא נבנית סתם בצורה מקרית או מלאכותית, היא נבנית מהפער בין הבורא אלינו. רק כל השביל הזה מאתנו לבורא פשוט מחולק להרבה מאוד הבחנות שכולן נמצאות בתוך הרצון לקבל, והתיקון ההדרגתי של הרצון לקבל מעלה אותנו בשביל הזה מאתנו לבורא. אלו מאה עשרים וחמש המדרגות שאנחנו צריכים לעלות בחמישה עולמות, ספירות, פרצופים, וכך אנחנו מביאים את עצמנו לבניית המערכת שבה אנחנו מגלים יותר ויותר את הבורא שנמצא בתוכנו, בינינו.

זה מה שלמדנו ועוד נלמד. כשנגיע לפעולות יותר קרובות ל"לשמה", אז נתחיל ללמוד את הפרצופים והעולמות האלו וזה יהיה יותר קרוב אלינו. אנחנו לא נלמד סתם משהו שקורה איכשהו בפנטזיות או נניח שזה כך, אלא נלמד בצורה מעשית שזה מה שאנחנו צריכים לעשות. כזאת עביות שמתגלה עם כאלו מסכים שאנחנו צריכים לעמוד עליהם, וכך לחבר את עצמנו למעלה מהעביות על ידי המסכים, וכך לבנות פרצופים וכן הלאה, זאת קבלה מעשית.

שאלה: אני לא מבין איך הרצונות שנקראים "מצרים" ונחשבים כלבנים או לבנים, בצבע לבן, לא מאפשרים לנו לעבוד עבור הבורא. הרי האור הוא לבן, איך זה יכול להיות?

תרשום בצד את השאלה הזאת ואחר כך נברר. כתוב על חומר ועל לבנים, אתה צודק.

שאלה: האם זה נכון שאני רואה את העולם דרך העביות שלי ולכן בחיבור עם החברים אנחנו בונים מסך חדש כדי לראות את המציאות דרך עיניים של השפעה?

כן.

שאלה: הבנתי ששליטת קליפות מצרים היא שאין שום דבר מעבר לתחרותיות שכופה עלינו האגו. אם אנחנו נשלטים על ידי הכלוב הזה, איך אנחנו פתאום פורצים אותו? מה גורם לנו לראות שיש עוד אופציה?

מלמעלה נפתח לנו שיש עוד אופציה. אתה צודק, יש כאן מצב לא ברור, איפה הקיר צריך להיפתח, באיזה כיוון, באיזה מצב, איפה בכלל הקיר, אני אפילו לא רואה את הקיר הסגור.

תלמיד: אני אפילו לא יודע שאני בכלוב.

כן, אני מבין אותך, השאלה נכונה. הכול צריך להתגלות. העיקר שתתכלל עם החברים ותרגיש את זה יותר ומהר.

שאלה: רציתי לשאול לגבי ההבחנה שיציאת מצרים היא המעבר שאתה מתחיל לחיות בחברים, אתה רואה בהם את התוצאות שלך. מה הדבר הזה, במה זה שונה מלראות תוצאות בעצמי?

איך אתה יכול לראות תוצאות בעצמך אם לא דרך החברים? אולי אתה לא מודע לזה, אבל אתה תמיד רואה את התוצאות דרך החברים. אם היית נמצא לבד ביער, גדל לבד, אז היית חיה. מתוך זה שאתה נמצא בין בני אדם, אתה קיבלת מהם את כל מה ששייך לדרגת האדם, כך שאתה יכול להידמות לבורא.

תלמיד: לגבי ההבחנה הזאת שיציאת מצרים היא שאתה מתחיל לראות תוצאות באחרים, את השכר באחרים, את המילוי בהם, אתה מתחיל לחיות בחברים במקום לחיות בעצמך. במה זה שונה מהיום, מהאוטומט הזה שאתה כל הזמן מחפש את התוצאות מעצמך? מה זה נקרא שמתחילים לראות תוצאות באחרים?

לראות תוצאות באחרים זה לאו דווקא אחרי מצרים, אני דיברתי על ההבדל בין "לשמה" ובין "לא שמה", בין על מנת להשפיע ובין על מנת לקבל.

בעל מנת לקבל אני רוצה לראות את התוצאות בי, ואת האחרים אני רואה כדי לבדוק עד כמה אני לא מפסיד, מוצלח וכן הלאה. כשאני עובר לעל מנת להשפיע, "לשמה", אז אני נמצא בכוונה שאני רוצה לראות את העבודה שלי, את התוצאה מהעבודה שלי בחברים, באחרים, בט' ראשונות ואני כמו מלכות. אני מוכן לעבוד, רק את סיכום העבודה, את תוצאת העבודה, אני רוצה לראות בהם, עד כמה הם מתקדמים, הם כמו הילדים שלי. זה בעצם ההבדל, לראות בי או לראות באחרים תוצאות מהיגיעה.

תלמיד: לגבי ההבחנה הזאת אני שואל. כל המעבר הזה של יציאת מצרים הוא שאתה עובד ואתה רואה אחרים מתקדמים?

אם אני נמצא בעל מנת להשפיע, אז מצב שאני עובד ואחרים מתקדמים ממש ממלא אותי בשמחה ובמילוי. זה כמו הורים וילדים, ההורים מאוד מרוצים מזה שהם רואים שהילדים יותר גדולים מהם. איך יכול להיות דבר כזה אם אנחנו אגואיסטים? מפני שיש הבדל בין הורים וילדים, ויש קשר בין הורים וילדים, ואז ההורים רואים בילדים שלהם את המדרגה הבאה שלהם, והם מאוד שמחים ומרוצים שהילד יותר גדול מהם.

תלמיד: המילוי הופך להיות עצם ההתקדמות של האחרים?

כן.

תלמיד: כשהאחרים משיגים ממך מזה אתה מתמלא?

כן, זה בדיוק נקרא על מנת להשפיע.

תלמיד: אז למה יש התנגדות לזה?

כי אנחנו לא מרגישים את עצמנו קשורים זה לזה, ואני לא רואה את כל העולם כקרובים, שהם חלקי הנשמה שלי. ודווקא עליהם אני יכול להשפיע ובהם ארגיש תוצאה מהיגיעה שלי - וזה יהיה בשבילי שכר.

תלמיד: הרצון נותן לך לעשות פעולות לכיוון הזה, אבל התוצאה צריכה להיות שאני אתמלא?

כן

תלמיד: אז מה חסר פה?

חסר כאן המאור המחזיר למוטב, שייתן לנו לראות את כל העולם כחלקי הנשמה שלי.

תלמיד: וזה מה שמשנה לך את הכוונה, שאתה מתחיל לראות אותו?

זה משנה את הכול. אם אני מתחיל לראות את כל העולם כשלי, ככלי אחד, אז אני רוצה למלא אותם, אני רוצה להשפיע להם, ואני דווקא מרוצה שהם מקבלים ואני לא מקבל כלום. המילוי שלי הוא, עד כמה אני ממלא את האחרים.

שאלה: מהו השביל המשותף לבורא?

זו מידת ההשפעה המתגברת כל פעם, על מנת להשפיע.

תלמיד: איך עולים יחד כל החברים על שביל אחד?

זה לא יחד ולא דומה אחד לשני, כי אנחנו כולנו מאוד שונים ואין בינינו יחד אלא כוונה, לתמיכה הדדית, אבל כל אחד שלו.

תלמיד: אז לכל אחד יש השביל שלו לבורא?

נגיד, השביל שלו מהבורא. תתאר לעצמך שיש לך עשר ספירות, אבל כל ספירה היא לגמרי שונה מהאחרות, אבל כולן עובדות בכוונה אחת, בכיוון משותף ביניהן להשפיע לבורא.

אחד לא יכול להשפיע לבורא, אלא בהתמזגות נכונה ביניהן בכל מצב ומצב הם יכולים לכוון את עצמם לבורא.

תלמיד: אז איפה נקודת השיתוף, ההתמזגות בינינו?

כל אחד עובד עם המלכות הפרטית שלו, כלפי הט' ראשונות הפרטיות שלו למטרה אחת, לבורא, והם משתדלים לראות אותו כאחד לכולם. ואז כל פעם מכוונים את עצמם יותר ויותר בצורה מדויקת - זה נקרא שעולים במדרגות.

שאלה: הזכרת שכדי להתקדם נדרשת תמיכה ודאגה הדדית. האם צריכה להתפתח בעשירייה נטייה להפחית בפעולות חיצוניות ולהשתדל יותר בתפילה ובמחשבה?

תראו את זה בדרך. אני לא הייתי מבטל שום דבר, אלא שימו לב איזה פעולות יותר מנתקות אתכם מהאגו הפרטי ואתם יכולים להתכלל ביניכם. אבל תדונו על זה יחד.

תלמיד: מה המשמעות של, "עשית פעולה וזה נרשם?"

הוא כותב, שכל פעולה עושה רושם, רשימו, זיכרון - וזה מה שיש לנו, ומתוך הזיכרונות האלו אנחנו בונים את היחס שלנו למציאות.

נפטרתי מכל הצרות והבעיות - אני חי בשביל האחרים והכול טוב ויפה. האם זו הרוחניות וזה לא אגו מוגבר ומפותח?

מה אתה עושה עם ההרגשה שאתה ממלא את העולם? האם אתה עושה את זה לטובתם, או אתה עושה את זה כדי להרגיש שאתה ממלא אותם ומרגיש גאווה, מילוי, וייחודיות שלך?

תלמיד: בעיקר ביטחון.

אז אתה עושה את זה בשביל ביטחון. יפה מאוד, אז זו פעולה אגואיסטית.

שאלה: ואיך מחליפים את הפעולה הזאת לאלטרואיסטית?

כרגיל, כמו עם כל הפעולות שאתה מגלה שהן אגואיסטיות, אתה נכלל בהן ומבקש מהבורא שיעשה לך את זה כפעולה רוחנית. הסיכום הוא העיקר, לא הפעולה עצמה, אלא בשביל מה אתה עושה את זה.

שאלה: כתוב שהוא סובל בגלל שהוא רחוק מאהבת ה', מהי אהבת הבורא ועד כמה רחוקים ממנה?

אהבת הבורא נמצאת אחרי שאתה מתקשר ואוהב את החברים, לפחות במידה הזאת ועוד יותר מזה.

שאלה: מה זה אומר שהם ראו את חומרת המצב שלהם?

הרגישו כמה הם נמצאים בדחייה הדדית.

שאלה: מה זה לעומת זה ה"לבנים" בעבודה הרוחנית?

את זה אנחנו עוד צריכים לברר. חומר ולבנים אנחנו עוד צריכים להסביר.

שאלה: איזה חופש יש בעל מנת להשפיע, אם במקום לדאוג רק לעצמי, אני צריך לדאוג לעוד מיליונים כמוני?

אבל בזה אתה מגיע להשתוות הצורה עם הבורא ולכן אתה מרגיש את עצמך חופשי. אתה נמצא בכוח העליון והוא פועל עליך ואתה מבטל את עצמך, כדי להוסיף לפעולה שלו את כל מה שאתה יכול. זו עבודה, אבל בה אנחנו מרגישים את עצמנו חופשיים מעל מנת לקבל. לא שאין שם עבודה, לא שאין שם התחייבות, לא שאנחנו מרגישים שלא חשוב לנו כלום, לא אכפת לנו כלום, ואני חופשי כמו ציפור בשמיים. אלא אני חופשי מהרצון לקבל שלא מכביד עלי ולא מחייב אותי לעשות מה שהוא אומר ולכן אני חופשי ממנו. אמנם אני נמצא בעבדות הבורא, אבל בזה אני מרגיש את עצמי חופשי.

שאלה: כל עוד אנחנו עדיין פועלים מתוך האגו, מה הפעולה הכי קרובה להשפעה שאנחנו מסוגלים לעשות כלפי החברים?

כל פעולה שאנחנו יכולים לעשות כלפי החברים.

שאלה: איך אני יכול לעזור לחברי להיות במלאכת ישראל ולא בלבנים?

כשכולנו מבררים מה חייב להיות הקשר הנכון בינינו.

שאלה: אנחנו מדברים על כך שבכוונות שלנו עלינו למלא את העולם, לעזור לעולם. במה נמלא את העולם, מה זה המילוי הזה?

אנחנו חייבים למלא את העולם בכוונה הדדית בעל מנת להשפיע, לא יותר מזה, ואז במידה הזאת הבורא מתלבש בנו.

שאלה: בעל מנת לקבל לעצמי יש הנאה וגם בעל מנת להשפיע יש הנאה, אבל בעל מנת להשפיע יוצא שהנקודה הסופית מתחמקת. יוצא שטוב לי מזה שטוב לאחרים, אבל בכל זאת בסופו של דבר טוב לי, וזה משהו שהוא סופי.

תמשיכו לברר את כל הנקודות הללו, כי אני לא יכול להסביר לכם את זה במילים, זה תמיד מתבלבל בתוך המילים, בפרט כשזה עובר דרך התרגום. תתחילו לברר את הדברים האלה, אתם צריכים להבין את הדברים האלה מבפנים, כשאתם מנסים לממש אותם. מתוך המימוש תתחילו להרגיש, ומההרגשה הפנימית תבינו על מה מדובר. כתוב "הלב מבין" ולא השכל או האוזן.

תלמיד: אז הנקודה הסופית, כך או אחרת, צריכה להיות הנאה לאחרים?

אני צריך להתכלל באחרים, ובהם להרגיש את התענוג שאני גורם להם, ואותו הדבר כלפי הבורא.

שאלה: אמרת שכשאני מרגיש עבד של הבורא, אז אני מרגיש חופשי. למה כשאני העבד של האגו שלי אני לא נקרא חופשי, הרי גם האגו שלי נשלט על ידי הבורא?

כי לא בחרת, חופשי זה נקרא שאני בחרתי, וכל רגע בוחר. אבל אם אני לא בוחר אז אני לא נקרא חופשי. אני לא קוף, ולא חתול, ולא עכבר, ולא אבן ולא ענן, אני אדם, בזה אין חופש. בתוך האדם הזה שהבורא ברא, יש נקודה חופשית, והוא יכול להישאר כמו שהוא, או יכול להיות הדומה לבורא. רק בזה יש לנו בחירה חופשית, אנחנו יכולים לשנות משהו בנו בלבד. זה הכול.

שאלה: איך האדם בודק שהוא עובד בעל מנת להשפיע, ולא סתם בורח מהאגו לטובת עצמו?

כשהוא עובד בעל מנת להשפיע, זה ברור לאדם שהוא באמת הגיע לעל מנת להשפיע, כי הוא מרגיש שאין לו שום קשר למה שהוא מרגיש, אלא הוא מרגיש את זה באחרים, מתוך זה שהוא מקושר אליהם ומקושר לבורא. הוא מרגיש את כוח ההשפעה שלו, את התוצאות מהשפעה שלו בזולת ולא בעצמו. אכפת לו איך הם ירגישו ולא הוא. במידה הזאת הוא בעצם מנטרל את עצמו מהתוצאות.

שאלה: לאן אני יוצאת מעצמי, ומתי היציאה הזאת מסתיימת?

מתי אני יוצא מעצמי? כשאני מסוגל לבטל את כל העתיד שלי, אז אני יוצא מעצמי. על ידי הכוח העליון, על ידי האור העליון שפועל עלי אני מתחיל להרגיש שכל המציאות יותר חשובה לי ממני. פשוט אני מרגיש אותם כילדים שלי, נניח אני האימא, והם יותר חשובים ממני. סך הכול, הכול נמדד ברצון לקבל, כי אין לנו כלי אחר, אבל אם ברצון לקבל על ידי ההארה העליונה אני מתחיל להרגיש את הזולת יותר חשוב ממני, זה נקרא שאני נמצא בעל מנת להשפיע.

שאלה: כתוב כאשר הוא מתחיל להיכנס לעבודת "לשמה", אז הוא מתחיל לרדת לגלות מצרים. מה זה אומר, האם לשמה לא מתכוון ליציאת מצרים?

כל הדרך נקראת ביציאה מהאגו שלנו לשמה. יש פעולות, יש דרגות, ויש דרך. לא להתבלבל בזה.

שאלה: איזו תכונה חייבת להיות לעשירייה כדי לבנות את הבורא בצורה נכונה, או שכל העשירייה בונה את הבורא שלה, על סמך התכונות שיש לכל אחד מהחברים שלה?

כל עשירייה בונה בורא משלה, וכל פעם צורת הבורא שהם מתארים לעצמם שונה, כמו שכתוב, כל יום יש לי בורא חדש, וכך מתקדמים. העיקר בכל זאת זה החיבור, חיבור בין החברים, חיבור בין החברות, מזה לא תוכלו לברוח.

אנו נמצאים בכל מיני יחסים אגואיסטים בינינו, זה מה שהבורא נותן ועל זה הוא לא יוותר, כי זה שייך לשורש הנשמה של כל אחד ואחד. אם אתם לא תבטלו את האגו שלכם עד כדי כך שתתחילו להרגיש את עצמכם קרובים זה לזה, שאתם מסוגלים לחשוב טוב אחד על השני, רוצים להתקשר אחד לשני, לעזור אחד לשני, אם לא תעשו את זה, זה אף פעם לא יקרה.

אנחנו נצטרך לעבור את השלבים האלו, לכן כתוב "אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה", לאור. תחשבו על זה טוב, לאט לאט תתחילו איש את רעהו לעזור להתקדם. אם לא נעשה את זה יבואו ייסורים ויחייבו אותנו בכל זאת, כי המטרה כבר נמצאת, הכוח העליון נמצא, ויש למערכת העליונה אפשרויות ללחוץ עלינו כך שנרצה להשתנות, אפילו כשלא רוצים.

שאלה: עדיין לא מורגשת התלות ההדדית בין החברות בעשירייה, האם צריך להתנגד באופן מלאכותי לרצון האגואיסטי לחשוב על עצמי, ולכוון את המחשבות שלחברות יהיה טוב, מה הטוב שאני מבקשת עבורן?

כשאני במקום לבקש על עצמי מבקשת עבור החברות, זה נקרא שאני רוצה להתקדם מכאן לכיוון של התיקון, לגמר התיקון. אם אני לא חושב על זה סימן שאני לא מתקדם בכלל, כי התקדמות בשביל מכאן ועד לגמר התיקון זה רק עד כמה אני דואג לזולת, כי כל השביל הזה הוא שביל של אהבת הזולת, ומאהבת הזולת לאהבת הבורא. אהבת הבורא מתלבשת באהבת הזולת. צריכים להשתדל לשמוע את המילים האלו.

שאלה: למה לא גלוי לנו שהתוצאה מהיגיעה שלנו מועברת לכולם, איך מתבטאת תוצאת היגיעה שלי באחרים?

זה לא גלוי לנו כדי שלא נתחיל למשוך את זה לכלים דקבלה שלנו, לכן זה לא גלוי.

שאלה: האם אנחנו רוכשים כוונה בעל מנת להשפיע רק לאחר שאנו מרגישים את עצמנו חלקים מנשמה אחת? האם זה תנאי מקדים?

כן. אנחנו צריכים להרגיש את עצמנו שכולנו קשורים יחד בכלי אחד ושלא יכול להיות שכל אחד עובד לחוד, אין דבר כזה. רק אחרי שאנחנו מרגישים את עצמנו תלויים זה בזה, קשורים לנשמה אחת. אז לפי מידת הקשר בינינו מתגלה מה יש באותה נשמה של אדם הראשון, היינו האור העליון, הבורא, המקום שלנו, והמצב שלנו בקשר לזה.

שאלה: אם כל המילוי שלי הוא כשאני ממלאת אחרים, במה אני ממלאת את החברות שלי?

אני ממלאת את החברות שלי בכל היגיעה שלי לחיבור, ואז הכלי שלנו נעשה עוד יותר מאוחד ובזה יש לנו יותר גילוי של האור העליון, גילוי הבורא. זה נקרא שאני ממלא אותם. בזה שאני עוזר להם, דוחף אותם לחיבור.

שאלה: שמעתי שעליי להתכלל באחרים ולהרגיש את התענוג שלהם, האם התענוג מהעבודה שלהם כלפיי הבורא או מה שאני עשיתי להם?

אני משתתף בכולם וכתוצאה מזה אני מרגיש מה שהם מרגישים כשהם מתקרבים לבורא. כשהם משפיעים לבורא, את התענוג הזה הם מרגישים ואני מרגיש, וזה שהם מקבלים מהבורא הם מרגישים וגם אני מרגיש בתוכם. זה שהם משפיעים לבורא זה נקרא אור חוזר, זה שהם מקבלים מהבורא נקרא אור ישר שמתלבש בתוך אור חוזר. אנחנו עוד מעט נגיע לבניית הפרצופים, וכך אנחנו נבין מה קורה. אני רוצה שנלמד את זה בצורה יותר מעשית, שזה לא יהיה תיאורטי כמו שאנשים רוצים לדעת את זה. אני לא מקבל את חכמת הקבלה בצורה כזאת שאנחנו נלמד את זה כמו איזה מדע מופשט, אלא זה חייב להיות מורגש בתוך אדם במשהו לפחות, שהוא יראה שהוא בעצמו לא מרגיש אז הוא ישמע שאחרים מרגישים, זה יגרה אותו, זה יקדם אותו, הוא יתכלל בכולם. ובצורה כזאת נלמד.

תלמיד: האם קריטריון לחיבור טוב בעשירייה אם מרגישים מיד אחר כך שהרגישות עולה ויש תביעות הדדיות?

כן, זה גם יכול להיות, אבל זה צריך להיות אחרי שאנחנו התחברנו והרגשנו את החיבור בינינו, אם אחרי זה אנחנו פתאום מגלים את עצמנו נופלים לרצון לקבל יותר גדול, אז זה נכון.

שאלה: האם תוכל להסביר מה זה חיבור או אחדות במצרים?

אנחנו עוד לא למדנו את כל הפרטים האלה שיש לנו, אבל חיבור במצרים כמו שאנחנו עכשיו עושים בקבוצות בינינו. אנחנו נמצאים ברצון לקבל, אנחנו אפילו לא מרגישים כל כך שאנחנו נמצאים בעבדות של הרצון לקבל ומשתדלים לעשות בינינו כל מיני מערכות קשר. זה נקרא עבודה במצרים. אומנם אנחנו עדין לא מרגישים שאנחנו במצרים. יכול להיות שחלק מאיתנו מרגיש את עצמו בשבע שנות שובע וחלק מאיתנו כבר מרגיש שנמצא באיזו צורה בשבע שנות רעב, זה תהליך שאנחנו עוברים. עוד נלמד, יש על כך עוד הרבה חומר.

שאלה: מתוך זה שאתה מבין שהעבודה שלך היא להשפיע לזולת אתה מרגיש שאין לך כוחות לבצע את זה ואז כשאתה רואה את כל עבודת הלבנים ויש לך כל כך הרבה לבנים ואתה לא יודע ממה להתחיל אולי מלבנה קטנה?

העבודה הקשה היא בחיבור בינינו שאנחנו מרגישים קושי ואת הקושי אנחנו מרגישים לא בגלל שלהתחבר בינינו קשה, כי להתחבר בינינו זה בלתי אפשרי, והקושי הוא בכך שאנחנו לא פונים לבורא, לא מבקשים ממנו שיעשה את העבודה הזאת, על כך כתוב "ה' יגמור בעדי". שאני צריך לעשות כל מה שמוטל עליי לעשות, לברר שאני לא מסוגל לעשות כלום, שום דבר אני לא מסוגל לעשות בתיקון, כי אין בי, האם אני מקור האור? לא. אני נמצא בכוונה על מנת להשפיע? לא. אני נמצא ברצון להשפיע כמו הבורא? וודאי שלא.

אז מאיפה אני יכול לצפות מעצמי שאני אעשה איזו פעולה יפה נכונה? חוץ מדבר אחד, מפני שאנחנו יצאנו מהבורא אנחנו יכולים לפנות אליו ולצעוק ולדרוש כמו תינוק מאימא. תראו מה הם עושים, הם באים לאימא ומנענעים אותה ככה ויש להם כל הכוח וכל הנחיצות והנכונות והחזקה, למה הם יכולים לעשות את זה? כי הם נולדים מאימא ויכולים לבוא אליה לדרוש ולבקש. ואימא שומעת ומבצעת. אותו דבר אנחנו, זה כענף ושורש. תבינו, אם אנחנו פונים לבורא הוא חייב לעזור לנו. בצורה, במידה שהוא צריך, כמו שהוא רוצה, כמו שזה לטובתנו, לא כמו שאנחנו צועקים, אבל ככה זה צריך לקרות.

לכן כל העבודה שלנו היא לא בכך שאנחנו רואים לבנים גדולות שאנחנו צריכים לעשות פירמידות, אנחנו לא צריכים לעשות כלום, רק להתחבר בינינו. וגם בחיבור בינינו אנחנו לא מסוגלים לעשות שום דבר אלא לפנות ולבורא. ואחרי זה, במידה שאנחנו מתחברים, לפנות אליו.. כל הזמן בעצם אליו, הוא יעשה את הכול, מאפס ועד מאה אחוז, הכול הוא עושה ומאוד שמח זה שאנחנו מחייבים אותו לעשות, זה נקרא "ניצחוני בניי".

שאלה: ברגע שנזכרת שיש לפנות לבורא, ואפילו אתה פונה אליו, אבל תשובה אתה לא מקבל באותו רגע. נכון שאחרי זה יש לך בירורים, משהו מתבהר, אבל בהפסקות בין הפנייה שלך לבין זה שאתה מקבל את התשובה שלו, בהפסקות האלה צריך סבלנות, מה היחס הנכון בין הבקשה לקבלת התשובה?

אני צריך לדאוג רק לזה שהבקשה שלי, התפילה שלי, היא כל הזמן תצא מליבי, תוכל להתחבר עם הלבבות של החברים, ויכול להיות של כל בני העולם, ותעלה לבורא. שהבורא הוא לא למעלה מאיתנו, יותר טוב לתאר אותו שהוא נמצא במרכז הקשר בינינו. וכך אנחנו כולנו כמה שיכולים יותר ויותר בני אדם בעולם להיות מחוברים בזה שפונים מבינינו לבורא, זה בעצם כל העבודה שאנחנו צריכים לעשות. שום דבר חוץ מזה. ואז אנחנו מהר מאוד נראה איך שהוא נכנס איתנו בצורת הקשר הדדי. וכך נתקדם.

שאלה: הפנייה לבורא זה לפנות אליו, לבקש ממנו, למה בדיוק אנחנו פונים?

זה כוח עליון, המקור שלנו שהוא ברא את כל הבריאה ואותנו והוא עושה בנו מה שצריך כדי לעורר אותנו להתחבר ולפנות אליו בחזרה.

שאלה: כשלוקחים בחשבון שהכל בתוכי, הרגשת השנאה לפרעה ויחד עם זה הבנה שבלעדיו לא ניתן להתקדם, מה היחס שצריך להיות אל העם שעובד בשביל פרעה? לפעמים שאתה מרגיש שאתה רוצה להרוג את כולם.

אני ממליץ לא לערבב בין גשמיות ורוחניות, אנחנו עדיין לא יכולים לסדר בצורה נכונה ולכן כל המחשבות האלה מה קורה לך עכשיו בחיים שלך ובכלל בעולם הזה ובפרט במלחמה הזאת שנמצאת שם באזור, אני ממליץ לא לקשור לכל מיני יחסים ולמה שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה, זה לא יעזור לכם, זה רק יבלבל.

נלמד איך אנחנו צריכים להתחבר בינינו כדי להשפיע לבורא ובהשפעה לבורא שאנחנו פונים אליו אנחנו מבקשים רק דבר אחד, אור העליון, כוח השפעה, כוח אהבה שהוא ירד על כולנו ואז בהתאם לזה כל אחד ואחד יתקדם לבורא וכולנו יחד כי כל המחשבות האחרות לא על חיבור בין כולם ולבורא הן מחשבות פסולות.

שאלה: אז איך בכל זאת להתייחס לעם שלי שבתוכי שעובד בשביל פרעה?

העם שלך שנמצא בך, אלה תכונות שלך, אתה צריך לכוון, אתה צריך לחשוב שעל ידי העבודה שלך עם החברים, שאתם מתחברים כולכם, אתם מזמינים מאור המחזיר למוטב והוא באמת יסדר אתכם לכלי אחד ואז אתם תתחילו לגלות בכלי אחד את הבורא.

תחשבו יותר, תשמעו יותר מה שאנחנו מדברים, תתקדמו יותר ותרגישו כמה אתם מסוגלים להילחם בכול המצבים האלה בצורה נכונה, אתם עוברים מצבים קשים, אני מבין אבל בכל זאת אין נשק אחר חוץ מהחיבור בינינו.

שאלה: אני נכלל בחברים, בעשירייה, אני מרגיש את החסרונות שלהם, את כל אחד מהם, אולי כולם ביחד, מה זה נקרא שאני מרגיש בהם שהם נהנים, שהם משפיעים לבורא, איך רגשית מקבלים כזה פידבק מהם?

אתה צריך לראות לפי המאמרים של הרב"ש ובעל הסולם, איך אנחנו יכולים על ידי זה שאנחנו מעוררים את העשירייה, לקבל כוחות מהעשירייה לעוד חיבור יתר עד שמגלים בתוך החיבור בורא.

תלמיד: היום כמה פעמים נגעת בנקודה הזאת שעלי להרגיש בהם.

אתה חייב לצאת מעצמך ולהיכנס לתוך החברה, החברה קיימת, יש לה חיבור, בתוך החיבור הזה נמצא הבורא, הכול תלוי רק כמה אתה יכול לסדר את הדברים האלה ביחס שלך לחברה, לעשירייה.

תלמיד: מה שמעניין אותי זו הבדיקה, איזשהו פידבק מצידם, בהרגשה הפנימית של העשירייה, איך הם מרגישים את התענוג, איך אני מרגיש את זה דרכם?

יכול להיות שאתה לא תרגיש את זה עכשיו, יכול לחיות שאתה יותר עבה מכמה חברים שלך שאולי הם כן מרגישים את זה, ואולי עוד לא, כל אחד נמצא בסולם משלו פרטי, אבל בכל זאת צריכים אנחנו להבין שצריך לפחות לשמוע שהדרך היא כזאת.

כשהתחלתי לשמוע את זה זה היה אולי לפני 45 שנה, לא יודע כמה, עד שהתחלתי לשמוע את זה ממש עברו הרבה שנים, ולכן יש לי מתוך הניסיון הזה סבלנות גם לספר לכן ולחכות עד שזה יקרה, יכול להיות שזה כבר יקרה שאני לא אהיה לידכם אבל אתם תדעו ותראו ותמשיכו, זו דרכנו, ככה זה.

שאלה: לא פעם המלצת לנו לכתוב את התפילה המשותפת בעשירייה, מה צריכה להיות הכוונה בביטוי החיצוני של זה?

תכתבו, ואפשר לכתוב את אותו משפט, את אותן המילים בכל שפה, אבל תכתבו משפט או שני משפטים מקסימום, ותדונו אחר כך איך לקצר, איך לסדר את המשפטים האלה שבהם אתם מביעים את פנייתכם לבורא. זה מה שאני מייעץ לכם, תנסו, זה צריך לעזור.

שאלה: לעשות דברים נגד הרצון אני מבין שזה קשה, אבל בירור המחשבות וגם הבקשה הם מלמעלה, לכן אני לא מבין למה הבקשה היא קשה כי היא גם מגיעה מלמעלה. מה זו עבודה קשה שאנחנו צריכים לעשות על מנת להשפיע אם בסוף יש שכר?

איזה שכר? השכר יהיה גם בעל מנת להשפיע, הוא לא יהיה בכלים דקבלה. אומרים לי כך, "אם תיתן למישהו בעולם שבכלל לא שייך אליך, אז תקבל אחר כך שכר", אז אני נותן כי אני מתכוון לשכר. אבל אם את השכר לא אני מקבל, אלא אותו אדם שאני נותן לו הוא מקבל גם את השכר שלי, אז איך אני יכול לתת? אין לי חומר דלק, אני לא יכול לזוז כדי לתת לו, מה עושים? זה לא אפשרי.

זה אפשרי רק בתנאי שמקבלים אור מלמעלה, והאור הזה משפיע עלינו ונותן לנו יכולת לעבוד ללא שכר, או על מנת להשפיע. אבל אם לא נקבל את המאור המחזיר למוטב, המחזיר להשפעה, אז לא נוכל לעשות את זה, שיהיה לנו ברור.

תלמיד: אבל אנחנו מקבלים אפשרות לעשות בירור, האם האפשרות לעשות בירור היא גם שכר?

נניח שכן, בינתיים נתקדם כך כמו שאתה מבין, הכיוון הוא נכון.

שאלה: איזו מערכת כדאי שנבנה כדי שנוכל למשוך את המאור המחזיר למוטב לכלים שלנו, כדי שנוכל להגיע לאותה אהבה או לאותו חיסרון לאהבה שלימה? מה זאת האהבה השלימה שעליה מדובר כאן?

שאלה יפה. מה זו אהבה שלימה? "אהבה שלימה" היא שאני לוקח מעצמי את כל כוחות השכל והרגש, את הכוחות הפיזיים, את כל מה שיש בי, ומכניס אותם לזולת ועושה כול מה שהוא רוצה. זה נקרא שיש לי אליו "אהבה שלימה".

שאלה: אם בעשירייה החברים מותחים ביקורת רצינית על חבר, האם כשיש ביקורת כזאת זה סימן שאנחנו עוד לא מבינים שאנחנו תחת שליטת פרעה?

זה סימן של התקדמות.

שאלה: להתייחס כמו לילדים שלי בשלב הזה, האם זה מתייחס רק לעשירייה, לכל בני ברוך, או לכל העולם?

בעצם לכל העולם. אבל בפועל אני יכול לממש את זה בצורה הדדית רק בעשירייה.

שאלה: ביום שבת נתת עצה שבמקום שתהיה לנו פגישה אחת ביום נהפוך את זה להרבה פגישות של פעם בשעה.

אני חשבתי אם זה נכון או לא לעשות כך, אבל אתם צריכים להחליט. אתם צריכים לראות אם זה מתאים, כי זה תלוי ביום העבודה, בכל מיני עיסוקים שלנו במשך היום, איך אנחנו מסתדרים בינינו, לכן אני לא יכול לקבוע. זה לא זמן פנוי ולכן אני לא יכול להגיד לעשות כך או כך. אולי לרוב הקהל זה לא נוח, ויש גם הפרש זמנים סביב כדור הארץ, לכן אתם צריכים להחליט.

תלמיד: זה היה ברור מההתחלה שלא כולם יוכלו להשתתף, אבל גם אם אדם לא יכול, הוא יודע שיש מי שיכול מהחברים שלו. זה נתן הרבה מאוד הבחנות חדשות, זה כמו לנסוע במהירות מאוד גבוהה.

כולם שואלים, איך דבר כל כך נפלא שקורה שפשוט לא נותן לרגע לנוח לא יהפוך עוד הפעם להרגל?

אתם צריכים להיות קצת יותר יצירתיים ולהשתדל לעשות מכך הבחנות מעניינות שיתנו לכם סיכום, נקודות חדשות, כדי שתראו בזה משהו. אולי תעשו תחרות בהבחנות החדשות, ואיזו יבשת או אפילו קבוצה תצטיין בזה. תעשו מזה משחק, כלומר דבר רציני אבל בצורה כזאת שזה יתפוס. תחשבו.

(סוף השיעור)