שיעור בוקר 21.06.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 422, מאמר "החרות"

חוק אחד לכל העולמות

"ואף על פי שחכמת הקבלה, אינה מדברת כלום מעולמנו הגשמי, עם כל זה יש להם לכל העולמות חוק אחד (כמ"ש במאמר מהות חכמת הקבלה בד"ה חוק שורש וענף). ולפיכך נמצא גם כן, אשר כל מיני מהותים הגשמיים שבעולמנו, דהיינו, כל מה שנמצא בתוך החלל הזה, יהיה מה שיהיה, דומם, צומח, חי, עצם רוחני, עצם גשמי, אם באנו להבחין את בחינת היחידית והאנוכית של כל אחד מהם, במה שנבדל מכל האחרים, ואפילו בפרודה היותר קטנה, הרי היא לא יותר מבחינת "רצון לקבל" הנ"ל, שהוא כל צורתו הפרטית מצד הבריאה המחודשת, המגביל אותה בכמות ואיכות כנ"ל, שמכוח זה נמצא בה כוח המושך וכוח הדוחה.

אבל כל מה שנמצא בה יותר משני הכוחות האמורים, הרי זה נחשב לבחינת השפע ממהותו ית', אשר השפע הזה הוא שוה לכל הברואים, ואין בה משום חידוש המיוחס לבריאה כלל, להיותה נמשכת יש מיש, ולא יתכן ליחס את זה לבחינת יחידה פרטית. רק לדברים משותפים לכל חלקי הבריאה הקטנים עם הגדולים. שכל אחד מקבל מהשפע הזה, לפי גבול הרצון לקבל שלו, ובגבול הזה נעשית ההגדרה בין כל יחיד ויחידה.

הרי הוכחתי בעליל מבחינה מדעית טהורה, את "האנכי" (האיגו) של כל יחיד, בשיטה מדעית מוגנת לחלוטין בכל צרכיה מעין הבקורת. ואפילו לשיטת המטריאליסטים האוטומאטיים הקיצונים. ומעתה אין אנו צריכים יותר לכל השיטות הצולעות, המתובלות במטפיזיקא. וכמובן שאין כאן כל הפרש, אם הכוח הזה - של רצון לקבל, הוא פרי ותוצאה של המטריה, שהוציאתו בדרך החימיה, או המטריה, הוא פרי ותוצאה של הכח הזה, כי העיקר ידענו, אשר רק הכח הזה - המוטבע בכל בריה ואטם של "הרצון לקבל" בגבולותיו, הוא בחינת היחידה, שבו הוא נבדל וניכר לעצמו, מתוך שאר חברי סביבתו, שזה נוהג הן באטום יחידה, והן בחבורה של אטומים - שנקראים גוף. וכל יתר הבחינות, שנמצא בהם עודף על הכח הזה, אינם מיוחסים בכל שהוא לאותה הפרודה, או לאותה החבורה של פרודות, מבחינת האנכיות שבה, אלא רק מבחינה כללית, שהוא השפע הנמשך אליהם מהשי"ת, שהוא ענין המשותף לכל חלקי הבריאה יחד, ואין בהם ענין של גופים נבראים יחידים, כמבואר.

ועתה יתבאר לנו ענין "חירות היחיד", מבחינת ההגדרה הנכללת בגורם הראשון, שקראנו אותו בשם "מצע", שכל הדורות הקודמים, שהם אבותיו ואבות אבותיו של אותו היחיד, הניחו טבעיהם שמה, כמו שהארכנו בזה לעיל. ועל פי המבואר, שכל עיקרו של המובן במלת יחיד אינו אלא הגבולים של "הרצון לקבל" המוטבע בחבורת הפרודות שבו.

הרי לעיניך, שכל אותם הנטיות שירש מאבותיו ואבות אבותיו, הם אמנם רק בחינות גבולים של "הרצון לקבל" בלבד. או מבחינת כח המושך שבו, או מבחינת כח הדוחה שבו, שהמה מתראים לעינינו בדמות נטיות לותרנות, או לקמצנות, להתערב בין הבריות, או להיות מתבודד כנ"ל. וכיון שכן, הנה הם ממש בחינת האנכיית שבו (האיגו) העומד ולוחם על זכות קיומו. באופן שאם אנו משחיתים איזו נטיה מאותו היחיד, הרי אנו נחשבים לקוצצים אבר אמיתי מהעצמות שלו, וגם הוא נחשב אבידה אמיתית לכלל הבריאה, משום שלא נמצא ולא יהיה עוד בכל העולם דוגמתו, כמבואר לעיל.

ואחר שבררנו היטב את הזכות המוצדקת של חירות היחיד להלכה על פי חוקים הטבעיים. נפנה ונראה עד כמה שאפשר לקיימו למעשה, מבלי לפגוע בתורת המוסר, ובתורת המדיניות. והעיקר - כיצד מקויימת הזכות הזאת, על פי תורתנו הקדושה".

שאלה: למה הכוונה שחכמת הקבלה "אינה מדברת כלום מעולמנו הגשמי"?

היא מדברת על התחברות או ניגודיות בין רצון לקבל לרצון להשפיע, שזה כבר למעלה מהעולם הזה, כי בעולם הזה פועל רק רצון לקבל.

תלמיד: הקבלה לא כוללת את כל המציאות?

של העולם הזה?

תלמיד: גם של העולם הזה.

לא, הקבלה מלמדת אותנו את החוקים של העולם העליון.

תלמיד: והעולם הזה?

בעולם הזה פועל רק כוח אחד, רצון לקבל.

תלמיד: ועליו חכמת הקבלה לא מדברת?

חסר הכוח השני, רצון להשפיע.

שאלה: בעל הסולם כותב פה שיש גבולים על הרצון לקבל, שרק זה משתנה. מה הם אותם הגבולים וכתוצאה ממה הם משתנים?

זה ככול שהרצון לקבל מרגיש שהוא נמצא בגבול ומידה.

תלמיד: מהו הגבול של הרצון לקבל?

ככול שהוא יכול לקבוע את הכוחות שלו, שליטה שלו.

תלמיד: מי קובע את הגבול של הרצון לקבל?

הוא בעצמו, הרצון לקבל שבו.

תלמיד: אפשר להרחיב את הגבולות האלה, האדם מרחיב אותם?

זה כבר משהו אחר, האדם זה היצור היחידי שיכול לשנות את הגבולות והצורות של הרצון לקבל שלו.

שאלה: איך אפשר להשחית איזו נטייה באדם, ביחיד, אתה יכול לתת דוגמה, הרי הוא כותב שזה טמון כבר בטבע שלנו מהדורות הקודמים, אז איך אפשר להשחית?

רק על ידי אונס.

תלמיד: בחיצוניות ברור שאפשר, אבל בפנימיות לדוגמה כמו אהבה, אלה דברים שאתה לא יכול לחייב אפילו על ידי אונס, והוא אומר שזה אסון, אסור לעשות את זה, אז איפה יש דוגמה שבכלל אפשרי לעשות כזה דבר?

אי אפשר. הוא אומר "הרי לעיניך, שכל אותם הנטיות שירש מאבותיו ואבות אבותיו, הם אמנם רק בחינות גבולים של "הרצון לקבל" בלבד", וכן הלאה.

שאלה: בעל הסולם מתאר פה שתי מציאויות, הוא אומר "ואפילו בפרודה היותר קטנה, הרי היא לא יותר מבחינת "רצון לקבל" הנ"ל, שהוא כל צורתו הפרטית מצד הבריאה המחודשת, המגביל אותה בכמות ואיכות". אפשר לתאר את המציאות שרואים המקובלים, את עניין הכוחות, שהכול זה רצונות נבדלים זה מזה בכמות ובאיכות, מה זו התמונה הזאת שרואים המקובלים?

איך אפשר לתאר את זה?

תלמיד: מקובל, מסתכל על המציאות.

כן.

תלמיד: הוא מרגיש אותה כ"הכול כוחות", הכול רצונות, רצונות, רצונות, רצונות?

כן.

תלמיד: הם נבדלים זה מזה?

בזה שהם כוחות שונים, כן.

תלמיד: ומה מחזיק את הכוחות האלה, את הרצונות האלה?

מה זה מחזיק? מקיים אותם?

תלמיד: כן, מה מקיים אותם?

מקיים אותם הבורא.

תלמיד: כלומר, יש איזה כוח שהוא נקרא הבורא?

נגיד האור העליון, המופשט, שהוא מקיים את כל הכוחות האלה עליו.

תלמיד: מה היחס בין האור לבין הרצונות האלה, הוא ממלא אותם, הוא מחזיק אותם, הוא מקיף אותם?

הוא עושה איתם הכול כדי להביא אותם להזדהות עמו.

תלמיד: כל המערכת הזאת נמצאת תמיד בתנועה מתמדת כדי להגיע להזדהות עמו?

כן.

תלמיד: והכוחות האלה שהמקובל רואה, הם רצונות שכבר יש בהם בהכרח שני כוחות, גם קבלה וגם השפעה, או שיש רצונות במערכת שהם רק קבלה או רק השפעה?

כולם, שני הכוחות האלה פועלים בכוונה על מנת להשפיע.

תלמיד: שני כוחות שברצון מסוים?

כן.

תלמיד: שניהם פועלים בכוונה על מנת להשפיע?

כן.

תלמיד: כלומר זאת כבר יחידה, איזה רצון שכבר תיקן את עצמו?

כן.

תלמיד: ויש גם רצונות במערכת שהם פועלים רק בכוונה על מנת לקבל?

בינתיים.

תלמיד: ואז הוא אומר "שאין כאן כל הפרש, אם הכוח הזה - של רצון לקבל, הוא פרי ותוצאה של המטריה, שהוציאתו בדרך החימיה, או המטריה, הוא פרי ותוצאה של הכח הזה". איך מתלבש הלבוש הזה של המציאות שאנחנו רואים?

את זה אתה לא תדע.

תלמיד: לכן אני שואל אותך.

זאת השאלה, איך מתלבש רוחני עם גשמי?

תלמיד: כן, איך מתלבש כל עולם המטריה על המציאות הזאת של הרצונות?

אתה לא תקבל תשובה.

תלמיד: למה?

כי אתה צריך לגלות את זה.

תלמיד: יש תשובה?

למי שמגלה.

תלמיד: הוא אומר "או המטריה, הוא פרי ותוצאה של הכח הזה", יכול להיות מצב שהמטריה משפיעה על הכוחות האלה או שזה חד כיווני, רק הכוחות האלה משפיעים על המטריה?

מה עונה לנו בעל הסולם?

שאלה: הוא אומר שיכול להיות גם זה וגם זה. כך אני הבנתי.

טוב, כמו שאתה מבין.

שאלה: הנה, הוא אומר, "אין כל הפרש אם הכוח הזה הוא פרי ותוצאה של המטריה." איך יכול להיות שהמטריה משפיעה על הכוח הזה, אם הכוח הזה הוא המקיים את המטריה?

את זאת אתם צריכים לגלות. הדבר מתגלה רק בתוך האדם.

שאלה: כתוב "העיקר ידענו, אשר רק הכח הזה - המוטבע בכל בריה ואטם של "הרצון לקבל" בגבולותיו, הוא בחינת היחידה, שבו הוא נבדל וניכר לעצמו".

כן.

תלמיד: כאילו, רק התפיסה שלי, של האינדיבידואל, היא שייכת לרצון לקבל.

הוא לא כותב את זה.

תלמיד: הוא כותב "העיקר ידענו, אשר רק הכח הזה - המוטבע בכל בריה ואטם של "הרצון לקבל" בגבולותיו, הוא בחינת היחידה, שבו הוא נבדל וניכר לעצמו". אז מה הוא כותב?

כן. רק רצון לקבל, זה מה שאנחנו יכולים להרגיש, לעבוד אתו, לפנות אליו וכן הלאה.

שאלה: לא מובן.

ככל שהדבר מובן. זאת אומרת, גם את הרצון לקבל בעצמו אנחנו עדיין לא מבינים.

שאלה: מה משותף? יש משהו משותף אם יש משהו שנבדל.

יש משהו משותף ויש משהו נבדל. זה נכון. המשותף הוא הרצון לקבל בין כל הבריאה והנבדל הוא במה שבכל זאת יש בהבדל בין הבורא לכל הנבראים.

שאלה: האם מתוך זה שאנחנו משיגים את הנבדל אנחנו משיגים את המשותף?

לא חייב להיות. אין לנו כלים לכך בינתיים.

שאלה: כפי שאמרת, אנחנו לא משיגים עדיין את הרצון לקבל, אז אם נשיג אותו בצורתו הנבדלת אנחנו נשיג את הצורה המשותפת?

יכול להיות. על כך אנחנו צריכים לעבוד, ועד שאנחנו נרגיש שנולדים בנו כלים חדשים, בהתאם לכך אנחנו נוכל להרגיש, להבין ולהבדיל את הכלים החדשים שלנו שבהם אנחנו נחקור את הבריאה. בינתיים אין לנו אפשרות לחקור את הבריאה. על ידי מה? במה אני רוצה לגשת לבריאה, להבין אותה ולהרגיש אותה? אין במה, רק בתנאי שאני מרגיש בתוכי מה הוא רצון לקבל, מה הוא רצון להשפיע, מה ההבדל ביניהם, מה המשותף שביניהם, ועם כך אני יכול להתקרב לטבע. אחרת לא. הבורא רוצה למסור לנו רצון להשפיע, בינתיים אנחנו דוחים אותו, לא רוצים לקבל מהבורא רצון להשפיע. אז איך אפשר להתקדם?

שאלה: אז איך להתקדם?

ממשיכים ככל האפשר, ומקווים שהבורא ירחם. אין שום סיכוי אחר.

עוד מעט יהיה לנו כנס, אנחנו נתחבר חזק בידיעה שאין לנו שום ברירה, אלא שרק בחיבור בינינו אנחנו יכולים למצוא את אותו הכוח שיסביר לנו הכול, יחבר לנו אותנו, וכך נפרוץ קדימה. כן, תקופה מאוד מיוחדת.

שאלה: בהקשר לכנס, שיערך בעוד עשרה ימים. אני רואה שאנחנו מגיעים כל בוקר וקוראים מאמר של רב"ש, ואני מרגיש שלקבל תועלת מהמאמר וגם הנאה בזמן הקריאה תלויים מאוד בהתחדשות הכלים שלי שמתרחשת איכשהו בהכנה שלנו בעשירייה. שכל עוד אני מלא במשהו שהיה לפני זה, אני לא מצליח לקבל, לא מצליח להתחבר לאור שזורם דרך המאמר.

ואותה שאלה לגבי הכנס, איך אנחנו בעשירייה מחדשים את הכלים שלנו כדי לבוא לכנס ולקבל ממנו את מה שהוא באמת רוצה לתת, כפי שאמרת, שהבורא רוצה לתת לנו כוח השפעה. איך אני מחדש את ההכנה שלי לקראת הקבלה הזאת?

רק חיבור. אנחנו צריכים כל רגע לחדש את החיבור בינינו, בצורה כזאת שצורת החיבור, כוח החיבור, כל הזמן ייראו לי חדשים, שלא היו קודם. ולפני כן, כשהם יהיו חדשים אז אני צריך להרגיש שאני לא מבין כלום, ולא מחובר לשום דבר, ואין כל סיכוי להגיע להבנה ולהרגשה על רוחניות וכן הלאה. ולכן, נגיד המצב כמו שהוא היום כשאנחנו כבר שעתיים וחצי ביחד, ואין לנו כביכול שום הרגשה שאנחנו השגנו משהו, התקדמנו למשהו, זה דווקא מצב טוב.

שאלה: למדנו בבוקר על שהכוס צריכה להיות מלאה, ואז זאת ברכה. אני מרגיש שדווקא אם אני ריק אז אני יכול להרגיש את הכוס המלאה הזו, שהיא מלאה בברכה. לכן אני שואל, איך להיות ריקניים בצורה כזאת בריאה כלפי הכנס הזה? היום אני תורן חיבור, איך אני יכול יחד עם החבר שלי להכין את העשירייה שלי שתעבוד בהשתוקקות ובשמחה מחודשת להכנה הזאת לכנס שמתקרב אלינו?

אנחנו לומדים שכל ההשגה צריכה לבוא לצורה שהיא הפוכה. וככל שיש קיצוניות בין שני המצבים האלו, אז אנחנו משיגים גם בכמות וגם באיכות את התופעה הנכונה. נקווה שנעשה את זה, נקווה שנשיג.

(סוף השיעור)