שיעור בוקר 14.09.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים ממאמרו של הרב"ש: "הכנה לסליחות מהו"

קריין: קטעים נבחרים מתוך מאמרו של הרב"ש: הכנה לסליחות, מהו".

הכול מתחיל אצלנו מיציאת מצרים, התעלות מעל האגו שלנו. אם אדם לא מתעלה מעל האגו, הוא לא אדם, אין עם מה לדבר, הוא נמצא בשליטת הרצון לקבל שלו ואז הוא נקרא "בהמה", כי אז יש עליו שליטת הטבע. אם הוא מתעלה מעל הדרגה הזאת, נקרא "אדם", הדומה לבורא במשהו לפחות בכמה שהתעלה למעלה מהטבע שלו, של הרצון לקבל, הוא לא מנוהל רק על ידי הרצון לקבל אלא כבר מתחיל להיות שם עוד כוח שני, ואז על ידי שני הכוחות האלה הוא מתחיל לייצב את עצמו כבר במצב אחר.

לכן יציאה מהרצון לקבל שזה פסח, זה תחילת דרגת האדם, ואחר כך אנחנו צריכים לעבור עוד תקופה, כי אנחנו מתקדמים מהרצון לקבל לרצון להשפיע. ואם אנחנו סופרים כמה זה התקופה ההיא, זה שבעה חודשים. אנחנו יכולים לעשות את זה לפי הספירות, יכולים לעשות לפי מספרים. ברוחניות אין שמות, יש מספרים, לכן זה נקרא "ספירות", מהמילה "לספור". ולכן אנחנו צריכים לספור שבעה חודשים.

ומתי שאנחנו כבר מתחילים לבנות מדרגה באמת רוחנית חדשה, זה יוצא לנו "ראש השנה", תחילה חדשה, בחודש השביעי מפסח.

ולפני שאנחנו עושים את זה אנחנו צריכים לעשות חשבון נפש, מה, מי אנחנו, מאיפה אנחנו, מה אנחנו צריכים לבנות, מאיפה להתרחק, לאן להתקרב. ולכן יש כאן תקופה שנקראת "סליחות", שאנחנו עושים חשבון מאיפה אנחנו, מאיזו תכונה יוצאים, ולאיזו תכונה אנחנו רוצים להגיע, מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. מתוך הדעת הבהמית שלנו לתוך למעלה מהדעת, הדעת הרוחנית, דעתו של הבורא. מלראות, להרגיש, לתפוס את המציאות בעיניים של בהמה, לתפיסת המציאות החדשה, בעיני ההשפעה, בכוח מה שנקרא "אמונה". במקום העולם הזה אנחנו נראה בזה את העולם הבא, שהולך ובא, לכן נקרא "עולם הבא". ואת כל זה מסמל לנו ראש השנה, תחילה של שינוי חדש. "שנה" זה שינוי. וכך אנחנו מגיעים לתקופה חדשה, שהיא כך נקראת, "ראש השנה".

מה שיש בעולם הזה, איך חוגגים את ראש השנה כל מיני אנשים שאין להם יותר מאשר לעשות כל מיני פעולות, זה עניינם. יש בזה סימנים רוחניים בגשמיות ואנחנו נדבר עליהם אחר כך בזמן של החג הזה עצמו, שאנחנו נחגוג אותו בשבת וראשון הקרובים.

אבל עכשיו אנחנו צריכים לדבר על ההכנה לשינוי החדש. השנה זו בכלל שנה מיוחדת, כולם מדברים על זה, ואנחנו מדברים על זה במיוחד, שזה שינוי לטובה גדול מאוד שקורה עם כל האנושות, שפעם ראשונה כל האנושות כולה נמצאת בשינוי חדש, וזה באמת ראש השנה לכולם, תחילת השינוי לכולם.

לכן שמחה גדולה ממלאה את ליבנו, אלו שמבינים לאן הכול זז וממש רואים במה שקורה הבטחה גדולה, קיום הבטחת הבורא כלפינו. ומי שהולך קדימה ומשתדל להבין את זה, לראות את זה ולעזור לכל האנושות שזה יתקיים בצורה נכונה, מהירה, מתוך אהבה לכולם ואהבה לבורא, הם נקרא ישר א-ל, "ישראל". הם רוצים שזה יתקיים וכמה שיותר מהר, ומבינים שאת כל הדברים האלה אפשר להשיג רק בתיקון של הכלי השבור דאדם הראשון שהבורא שבר במיוחד. ואנחנו נאסוף אותו כמו ילדים שאוספים את האגו ובזה מבינים יותר ויותר את החיים הרוחניים שבהם אנחנו צריכים להתקבל. אנחנו מאוד שמחים שמיום ליום מתקדמים בצעדים גדולים קדימה בגילוי הרע של הטבע שלנו ובהכרת הטוב. שרק החיבור בינינו הוא יכול להציל את האנושות, זאת התרופה היחידה לכל המכות האלו, ולכן כך אנחנו מתקדמים בשמחה לחג המיוחד הזה שנקרא "ראש השנה", ראש השינוי. זה מה שיש. זה לתקופה עצמה ולחג עצמו.

עכשיו השאלה היא אחרת, השנייה, למה התקופה הזאת לפני ראש השנה נקראת "סליחות", שאני מבקש סליחה? מה פתאום, מה אני צריך כל כך לבקש סליחה? הבורא לא צריך את זה, הוא עשה לי את כל התנאים שמהם אני אבקש סליחה. אז התגובה שלי על מה שהוא עושה לי אם היא תהיה תגובה נכונה, זה רק אומר שאני הבנתי נכון מה שהוא בורא בי, עושה בי, ועד כמה אני עובד עימו בטנדם, בהזדהות, בהבנה הדדית, שאז אני נקרא שותף לבורא. יש בשותפות הזאת הרבה דרגות, עבד ורשע וחבר ואהוב ועוד ועוד. אבל התקופה עצמה היא מדברת על הסליחה, "סליחות".

הבורא לא צריך את זה, כמו שבעצם את כל התיקונים שלנו הוא לא צריך. אלא אנחנו צריכים אותם, כדי להעלות את עצמנו מחוסר ידיעה, חוסר הבנה, חוסר הרגשה, מחוסר כל, להבנה, להרגשה, להתכללות עם המערכת העליונה, עם התהליך הזה, להבין את התכנית, להתכלל בתכנית הזאת, עד כדי כך שאנחנו לא רק נכללים, אלא מתחילים לנהל את התכנית. אנחנו בהתחלה כמו שקופצים עליה ומתחילים להכיר ולהבין, כמו ילדים קטנים שנכללים מהעולם הזה קצת, עוד ועוד, אחר כך גדלים וגדלים ובסוף מתחילים להיות מנהלים של העולם. כך אנחנו צריכים לראות את עצמנו שאנחנו נכללים עם המציאות לאט לאט בהדרגה, עד שמגיעים להבנת הבורא ולהזדהות עימו, ואפילו ל"נצחוני בני", לוקחים ממנו ניהול וממש מנהלים. כי רק אנחנו יכולים באמת לנהל את היצר הרע ולהפוך אותו לטוב ב"נצחוני בני" כמו שאומר הבורא, וכך מתקדמים.

על מה אנחנו מבקשים? אנחנו יכולים לבקש רק על מה שתלוי בנו, שייתן לנו כוח, שכל, רגש, יכולת לבצע את הפעולות הנכונות שהוא השאיר לנו לעשות. שבזה אנחנו נכללים בעולם שהוא ייצב לנו וכך נתקדם לתיקון שלו, לגמר התיקון, כי אנחנו נמצאים כבר בשלבים האחרונים של תיקון העולם. עד כה העולם היה מיתקן רק בחלקים קטנים, בוא נגיד כמו שאנחנו רואים בתיקון האוטו, שמתקנים חלק כזה, חלק כזה, מנוע, גיר, דרייב, כל מיני דברים, ואחר כך מתחילים לאסוף את זה וזה העיקר, ומתחילים להפעיל כבר את כל המערכת כולה. אז אנחנו נמצאים איתכם במצב שעד כה כל המקובלים שקדמו לנו עשו תיקונים פרטיים חלקיים על המערכת שלנו, על "המרכבה" מה שנקרא, על מערכת אדם הראשון, על הנשמה הכללית, חלקים חלקים חלקים, עכשיו זו העבודה הכי גדולה, זה להפעיל יחד קשר בין החלקים. זו עבודה אחרת, מאוד מיוחדת, כי צריכים לעשות קשר בין כל החלקים, להבין איך זה קורה. לכן להפעיל את זה אפשר רק על ידי חיבור כללי בינינו, מקל לכבד, מפנימי לחיצון, אבל בסופו של דבר לכל המערכת אנחנו צריכים להתכוון שאנחנו כך מפעילים אותה.

אנחנו לא מבקשים שהבורא יתגלה, אנחנו רוצים בעצמנו, מתוך זה שאנחנו אוספים את הכלי שלנו, מתוך העבודה הנכונה של הכלי, לגלות אותו, שהכלי יעבוד כמו הבורא. וממנו, מתוך החומרה, מתוך העבודה הזאת אנחנו נבין את הבורא. לגילוי הבורא הזה אנחנו רוצים. בוא נגיד כך, אני רוצה להידמות לאבא ואימא לא בזה שהם יספרו לי, יגלו לי מה קורה, אלא שאני בעצמי אבנה, אסדר את החיים שלי כאלה, שאני אבין אותם, שארגיש אותם בתוך החיים האלה שאני מארגן. עד כדי כך, שאני אז אבין באמת מה קורה להם, מה קרה להם, איך הם דאגו לי, איך עשו הכול. זה נקרא "ממעשיך הכרנוך". זו תקופה חדשה, שנה חדשה, וזה מה שאנחנו נצטרך לעשות בתיקון העולם שעלינו הוא מגיע.

אם אנחנו מדברים על העבודה שלנו, יש לנו עבודה בקבוצה. כי משם, מתוך איך שאנחנו מסדרים את עצמנו בקבוצה, אנחנו יכולים להבין איך הבורא פועל עלינו. אנחנו צריכים לחבר את כל החלקים שלנו יחד ולראות איך הם מסודרים, איך הם יכולים להיות מסודרים יותר או פחות בינינו, בהתאמה של כל חלק וחלק, ומתוך זה נבין מה הבורא עשה לנו, איך הוא הכין את הבריאה. אנחנו מתחילים את הבריאה מהשבירה ומגיעים כאילו לתיקון שלה, אבל בעצם בזה אנחנו לומדים איך הבורא התחיל מאין סוף, כשעוד לא היה כלום, "בראשית ברא א- לוהים את השמים ואת הארץ", ממש ברא את שני הכוחות האלה, עיצב בשבילנו שמים וארץ, בינה ומלכות, ואז הוא מתחיל ואנחנו מהצד השני באים ולומדים ומגיעים אליו.

לכן אנחנו לא מבקשים מהבורא שיפתח לנו, שיעלה אותנו סתם, אלא שיעלה אותנו למקום שאנחנו יכולים לעשות תיקונים, ייתן לנו רגש, ייתן לנו שכל, ייתן לנו כוח ואנחנו נבצע. בלי שייתן לנו אנחנו לא מסוגלים. לכן הסליחות צריכות להיות בקשה שאנחנו מבקשים להכיר איפה אנחנו נמצאים, בהכרת הרע איפה נמצאים, מה חסר לנו באמת כדי להזדהות עם הבורא בעבודה מצדנו כלפיו.

ולכן אנחנו צריכים לגשת בצורה כזאת הדרגתית לתיקונים, ובמיוחד זה עכשיו לפני תחילה חדשה, לפני ראש השנה, ההתחלה החדשה, השינוי שאנחנו מצפים שיקרה, וכך מתקדמים. ראש השנה יהיה לנו בשבת הקרובה, אנחנו נחגוג אותו, נלמד, נדבר, נעשה סדנאות, שיעורים, וכנס וירטואלי שלנו. זה יהיה יומיים שבת וראשון, ואפילו לפני, מהערב של יום שישי. אתם בטח קיבלתם או תקבלו עוד את כל הלו"ז שלנו, ואז אנחנו נדבר על זה ונחגוג יותר.

העיקר להבין שאין לנו כל כך קשר למה שקורה מבחוץ, אמנם שיש לנו אותם סימנים שיש לראש השנה, שזה סימנים רוחניים לא סימנים הגשמיים. זה כל מיני סימנים במזון, בתקיעת שופר, אנחנו נצטרך לעשות כל הפעולות האלה בהסברה, למה זה קורה לי, לאיזה תיקונים רוחניים פנימיים זה מסמל, זה שייך, לכל דבר ודבר. אנחנו נמצאים בתיקונים הפנימיים ברגש, בנטייה לחיבור, אבל העולם הוא חוגג, מי שחוגג בצורה גשמית בלבד. עוד נלמד ונדבר על זה יותר.

תלמיד: בשמונה עשרה, תשע עשרה ועשרים בספטמבר, שזה שישי, שבת, ראשון, כבר נשלח לו"ז לכולם. זה האירוע ראש השנה העברי, אנחנו נחגוג את זה כולנו לפי חכמת הקבלה.

תלמיד: למה אתה רואה את שנת הקורונה כשינוי לטובה?

אתה כבר שואל לא כתלמיד אלא ככותב.

תלמיד: אני רק רוצה לכוון יותר. זו שאלת התחלה לקראת מה השינוי שלנו, של בני ברוך, לשם אני מכוון.

אני מאוד מאוד מקווה, אני מתפלל, מבקש מהבורא שייתן לנו יותר הרגשה והבנה מה הוא עושה בצורה פנימית, ולא שמעביר את העולם ממכה למכה, ממכה למכה. כשאנחנו קמים כל בוקר אנחנו לא מרגישים שנעשה יותר קל. נכון?

תלמיד: יש ויש.

יש ויש בכל העולם?

קריין: באנושות לא.

אני מדבר עליהם, אני קודם כל מזדהה איתם, ואני רואה מיום ליום עד כמה שממש נמצאים בהכבדה מאוד גדולה. אני צריך להיכנס גם לתוך אדם הפשוט, יהודי בארץ ישראל, מקסיקני או מרוקאי, אירני או סיני, לא חשוב מי, אני רואה שמיום ליום הם קמים לעולם יותר גרוע, יותר מפחיד, יותר מאיים. אני לא יודע מה יהיה עם ילדים, האם לשלוח אותם לבית ספר או לא? ואם לא, איך להתארגן במשפחה. האם אני אוכל לצאת לעבודה או לא, האם אני אגמור את החודש או לא, ומתי זה יגמר לא ידוע.

הכסף בקופת המדינה יכול להיות שנגמר, וגם תרופות יכול להיות שעוד מעט יגמרו, ומי יודע מה יהיה. איך אנחנו בעולם המודרני שאנחנו היום לא קשורים לקרקע כמו שהיה עד לפני נגיד מאתים, שלוש מאות שנה, איך אנחנו נחייה? מה אנחנו נעשה?

אני שומע אנשים שאומרים, אולי אנחנו בדירה שלנו נתחיל לגדל ירקות, משהו, אולי כל אחד בדירה שלו יכול לפתח משהו שם כמו תרנגולים כדי שיהיו ביצים, בשר. אנשים לא יודעים, הם לא יודעים איך להכין את עצמם למצב שלא יהיה כלום. אף אחד מאיתנו לא יודע היום איך לעבוד עם האדמה, אנחנו יודעים לקבל כסף, ללכת לסופר ולקנות את מה שאנחנו צריכים זהו.

ומיום ליום המצב הזה הוא יותר ויותר סוגר עלינו. יותר מזה, בצורה מאוד מאוד רצינית חלק מהערים עובר לפרוורים, ועוד רחוק מהפרוורים ממש לכפרים, וזה החלק העשיר דווקא, והערים נשארים עם כל מיני אנשים שחסר להם הכול. אז מה יהיה העתיד של הערים עם כל המגפות האלו, עם כל האנשים שיתחילו לשלוט שם ברחובות.

אני לא יודע. אני רואה שאני נכלל עם האנשים האלו, לא שאני לבד נמצא אצלי, אני לא יכול להרשות לעצמי ככה לראות את העולם. אבל אם אני נכלל איתם, משתדל להיות איתם, כי כתוב, "בתוך עמי אנוכי יושבת", הבורא דווקא נמצא באנשים הפשוטים, הסובלים, כי דרכם ומתוכם הוא מצפה שתבוא הצעקה לתיקון.

אנחנו נמצאים באמת לפני תקופה מאוד לא נעימה, קשה, מאיימת. מצד אחד זה מביא איזה תקווה לשינוי, אבל מצד שני אני לא רוצה שאנשים יסבלו פיסית, אני רוצה שהם יסבלו נפשית, שיהיה חסר להם פנימית, שהם ישאלו את עצמם "מה חסר לי"? שיהיה על השולחן הכול. הבהמה לא צריכה לסבול, האדם שבנו הוא צריך לסבול. "מה חסר לי להיות אדם"?

ולשינוי הזה אני מצפה. לשינוי הזה אני מקווה שאנחנו נגיע כשינוי חדש, כראש השנה. שיותר ויותר אנשים בארץ יבינו שאנחנו צריכים שינויים כאלו. מה חסר לאדם שבי? כי האדם, החלק הפנימי שבי הוא הורס את הכול, הוא מביא את העולם למצב שאנחנו גם בלי הפנדמיה הזאת מגיעים לסוף.

תראו מה שקורה עם אקולוגיה, עם כל הדברים, זה משהו נורא. ואנחנו לא יכולים לעצור את עצמנו. אנחנו מכל הכיוונים צריכים להכיר שיש רק גורם אחד שהוא גורם רע, שזה יצר הרע שלנו, ואותו אנחנו צריכים באיזו צורה לרסן, לתפוס, לקשור ולתקן בכוח.

וגם בכוח לא שלנו, כי אין לנו הוא שולט בנו, אלא בכוח התפילה. שיש בכל זאת, מתוך זה שאני אקשור את עצמי, כי אני יצר רע בעצם, אבל יש לי בכל זאת איזו יציאה לבורא, צעקה, בקשה שאז הוא ישמע.

אנחנו לא יכולים כל אחד לבקש עד כדי כך. אבל אם אנחנו נחבר את הבקשות שלנו, זה נקרא "איש את רעהו יעזורו". אז בסך הכול הבקשות שלנו לבורא הן יכולות להפעיל את הכוח הטוב, ואנחנו נגיע לשנה חדשה, לשנה טובה, שינוי טוב.

שאלה: איך אתה מאחל שנה טובה למישהו שמרגיש חוסר וודאות, אפילו לגבי המזון שלו למחר בבוקר?

אני מתפלל עבורו שהוא ירגיש את זה כמה שיותר מהר, כי בלי הכרת הרע הוא לא יכול להגיע לטוב. לכן אני מבקש, אפילו שיש לו עדיין מה לאכול, ויש לו עדיין איך להכין את עצמו לחורף ולהסתדר איכשהו, אני לא רוצה שיהיה לו רע פיזית. אלא שהבורא ישלח לו את השכל והרגש הנכונים שהוא יוכל מכאן והלאה להתחיל להבין במה תלוי התיקון שלו, העתיד הטוב שלו, ויבקש את זה.

זאת אומרת' דרך חיבור עם האחרים שיבקש מהבורא תיקון לחיבור, חיבור יותר ויותר, ואז דרך זה האור העליון ישפיע עלינו ויסדר לנו את הרגש, שכל לכל אחד ואחד, וגם לאקולוגיה. דרך אדם, לחי, לעולם,החי, ולצומח ולדומם, ואז נגיע לעולם שכולו טוב. זה יהיה גמר התיקון. תלוי בצעקה שלנו לבורא שיביא מאור המחזיר למוטב, וההוא משפיע מלמעלה ועד למטה, והכול יסתדר כך שהבורא יתגלה בכל המציאות.

שאלה: איזה שינוי פנימי לטובה אנחנו, "בני ברוך", צריכים לעבור השנה?

אנחנו? שאנחנו נגיע לאנושות, שאנחנו נסביר לכולם, שכולם ישמעו אותנו מה צריכים לעשות, איך לפנות לבורא שיעזרו לנו בזה. זה נקרא ש"הם מעלים אותנו על כתפיהם" למעלה "להר ה'." בלעדיהם אנחנו לא יכולים להגיע, כי אנחנו רק האמצעי כלפי הבורא, כראש, אבל הם הגוף, הם צריכים את זה. ואז אנחנו יחד איתם עושים כזאת עבודת ההפצה, שהם מבינים שבלי שהם ידחפו אותנו לא יהיה טוב בעולם. ואנחנו מבינים את זה, מסבירים להם את זה, ויחד איתם אנחנו מעלים את עצמנו כולנו לבורא, מקבלים ממנו מאור המחזיר למוטב וגם אור הפנימי.

אני אקרא שוב פעם את הקטע שקראנו בהכנה לשיעור. מתוך אגרת י"ג של בעל הסולם.

"והאמת יורה דרכו, שהמצטער מודיע צערו, ואי אפשר לו להסתיר ולהתאפק. אמנם כן ארגיש את כולכם יחד, אשר התחלף לכם היום למחר, ובמקום עכשיו תאמרו אח"כ. ואין לזה תרופה. זולת להתאמץ להבין הטעות והמעוות הזה, שהנושע מה', אינו נושע זולת בנצרך לישועה היום, ומי שיכול להמתין למחר ישיג שכלו לאחר שנותיו ח"ו. וזה התהוה לכם מסבת התרשלות בבקשתי להתאמץ באהבת חברים, שהסברתי לכם בכל השבעים לשון, שדי בסגולה זו להשלים כל מחסורכם.".

(בעל הסולם, אגרת י"ג)

שאלה: אמרת שאנחנו לא מבקשים את גילוי הבורא, אלא מתוך העבודה מנסים להידמות אליו ולהבין את מעשיו. אני רוצה לברר, אנחנו מתחברים בעשירייה בינינו, מה זה אומר שדרך החיבור הזה אנחנו מכירים את מעשיו ואותו?

אנחנו צריכים להגיע למצב שהכלים שלנו יגלו את הבורא, אני רוצה להתפתח למצב שמתוך ההתפתחות שלי אני אבין את הבורא, ארגיש אותו, אזדהה עימו בכל התנועות, בכל מה שהוא עושה, בהדרגה, הבורא מגלה את עצמו במאה עשרים וחמש מדרגות, חמישה עולמות, חמש ספירות, חמישה פרצופים, אלה מאה עשרים וחמש מדרגות. אני רוצה להשיג אותו, את כולו, זה לא שעכשיו אני מרגיש שאני רוצה להשיג את כולו, אבל בי יש חיסרון שאני רוצה את זה, ולאט לאט החיסרון הזה מתגלה. אז הבעיה שלנו היא להגיע לדרגת הבורא, להבין, להרגיש ולגלות, ובזה אני מתקן את עצמי. זה בעצם מה שהבורא שם לפנינו כמטרה, ועם החיסרון הזה אנחנו מתקדמים.

תלמיד: מהם אותם סוגי חיבור בינינו שאם עכשיו אנחנו מחוברים בינינו, מתכללים בצורה כזאת שעדיין לא מכירים את הבורא, ואז ההכרה הזאת מגיעה ואנחנו מגלים אותה מתוך החיבור בינינו?

זה נקרא "מדרגות", אלה המדרגות. ממה שעכשיו, שאנחנו רק מדברים מה זה יכול להיות, ומדברים בהבנה שלנו, בשכל שלנו, כשאנחנו נכנסים למדרגות הרוחניות אנחנו מתחילים כבר לדבר מתוך הרגשה, מתוך הבנה, מתוך הזדהות, מתוך פעולות משותפות. הפעולה המשותפת הראשונה היא שאנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים בו, בעיבור, הבורא ממלא את הכול ואנחנו נמצאים בתוכו, כמו תא אחד בתוכו. ואז כל העבודה שלנו היא איך להתבטל כלפי הבורא. כמו עובר שמתבטל בתוך האימא, רק שבתוך האימא הוא מתבטל מכוחות הטבע שכך מחייבים אותו, ואימא מטפלת בו בכול. אנחנו צריכים לעשות את זה בכוח שלנו נגד האגו שלנו. האגו שלנו הוא כל העולם שאתה רואה עכשיו, כל מה שאתה מרגיש זה האגו שלך. אם אתה מבטל את כל העולם הזה ואומר "לא. אני במקום זה רוצה לגלות את שליטת הבורא", זה נקרא שאתה רוצה להיכנס לעיבור.

ואז אתה מתחיל לגלות איך הוא שולט, איך הוא שורה, איך הוא מנהל את הכול, ואתה עוד יותר ויותר מבטל את עצמך, רק כדי להרגיש עד כמה הוא מנהל את הכול, כך אתה מגיע לדרגת עובר, זו עביות שורש, הראשונה, אבל אתה כבר מתחיל לעבוד עימה. אחר כך העביות שלך יותר ויותר גדלה, אבל כבר בצורה רוחנית, כמו שמתוך הזרע מתחיל להתפתח גוף העובר בתוך הרחם, ואז אתה מתחיל להרגיש שכול העולם הוא כמו רחם ואתה נמצא בתוך הרחם ומתחיל יותר ויותר להרגיש את הבורא שסובב אותך ומנהל אותך בכול. עד כמה שאתה מתבטל אתה יותר ויותר מרגיש כמה הוא סובב את הכול ו"אין עוד מלבדו".

וכך עוברים ירחי לידה, חודשים, כל חודש זה "חידוש", כמו שראש השנה הוא חידוש. כך עוברים עליך חידושים שבהם אתה מגלה יותר ויותר עד כמה "אין עוד מלבדו". והכול מתגלה על פני האגו שלך שאותו אתה מבטל. אתה מבטל אותו בדרגת שורש הקטנה ביותר ואחר כך בדרגות א', ב', ג', ד'. כל פעם שאתה מבטל את האגו אתה עובר לשלב הבא, כשאתה עובר מדרגת שורש, שבה אתה מבטל את האגו, לדרגה א', זה נקרא שאתה "נולד", ואז יש לך הרגשה של חיים חדשים, בדומה לאדם שהיה בתוך האימא שלו ונולד ומרגיש את העולם. ודאי, שכשהוא נולד ומרגיש את העולם, הוא לא מרגיש, לא מבין שום דבר, אבל בכל זאת הוא כבר נמצא בדרגה חדשה, הוא נושם, הוא אוכל, הוא מוציא מעצמו פסולת בכל מיני צורות. כול זה הוא צורה חדשה של חיים. תראה איזה הבדל יש בין אדם הנמצא בתוך רחם אימו לבין אדם שנולד, ברוחניות זה פי כמה וכמה יותר, ואנחנו צריכים להכין את עצמנו כל פעם למצבים החדשים האלו, וכולם באים אלינו אך ורק על ידי החיבור בינינו, שום דבר אנחנו לא צריכים יותר לעשות חוץ מלהתחבר בינינו ולבטל את עצמנו כלפי הבורא. זו המגמה העיקרית.

תלמיד: מצב העיבור שתיארת, נקרא "ראש השנה?"

נגיד שכן. אחר כך עוד נדבר.

שאלה: בכאב הרגשי שהאנושות צריכה להרגיש, מהי הדרך הבטוחה שבה הם יכולים להשתתף בזה, זה דרכנו? האנושות הרי צריכה לעבור את התהליך הפנימי הזה של הכאב, לא לקבל מכות מבחוץ. איך אנחנו יכולים לארגן את זה עבורם, לא פיזית, אלא איך הם יכולים לעבור את זה?

האנושות תעבור את זה בצורה הרבה יותר קלה כי אנחנו נעשה הכול במקומה. האנושות לא צריכה לעשות אותן הפעולות כמונו, אלא כשאנחנו נעשה את התיקונים על עצמנו, עם התיקונים האלה אנחנו נאיר ונשפיע על האנושות, והאנושות תקבל את זה בצורה פשוטה, רק בביטול.

כמו שהגוף מבצע את מה שהראש מחליט, הגוף לא צריך לחשוב ולהחליט, הוא רק צריך לבצע פקודות של הראש, כך כל יתר האנושות. לכן, אין להם רצון לגלות את הבורא, רק רצון להסכים, "אנחנו רוצים שהוא ישלוט עלינו, כי זה בטוח טוב יותר ממה שאנחנו שולטים על עצמנו עם האגו שלנו".

תלמיד: אם נעשה נכון את העבודה שלנו, כל האנושות תתחיל להרגיש את הכאב הזה בצורה פנימית ובצורה נכונה, זה נכון?

כן, הכול תלוי בנו, הכול תלוי בראש. הגוף בעצמו הוא רק חומר שמבצע את הכול לפי הראש.

תלמיד: הכאב הפנימי הנכון שלהם יעזור להנחות אותם בכיוון הנכון, הם ירגישו איפה הרצון הנכון?

כן. הם גם ירגישו שכדאי להם להתחבר איתנו, כי אין להם שום אפשרות אחרת. רצוי שאנחנו נפיץ את הדברים האלה לפני שהם יסבלו יותר ויותר ואז יגיעו להבנה דרך הסבל. [עדיף] שיגיעו להבנה הזאת של חיבור איתנו יחד דרך השכל ולא דרך הסבל.

תלמיד: הם פשוט סובלים בלי להבין בכלל כלום, אבל אם אנחנו עושים את העבודה שלנו, הם יבינו לאן הסבל הזה מוליך אותם?

כן. לכן אם אנחנו מאחרים בהפצה שלנו, בחינוך שלנו כלפיהם, אז הם פונים אלינו בהאשמה שהכול תלוי בנו ואנחנו אשמים בכל הסבל שלהם. עוד מעט זה יכול לבוא כך כלפינו מכל אומות העולם.

תלמיד: הם תמיד מסתכלים עלינו, ואם אנחנו פועלים בצורה נכונה אז יש בינינו יחסים טובים ונכונים ואם אנחנו פועלים לא נכון אז יש קשר לא טוב?

כן, נניח שכך. אנחנו אף פעם לא פועלים נכון, אבל הבורא מחזיק את העניין הזה עד שהופך להיות קריטי. זה לא שהיום אנחנו טובים לכן הם לא שונאים אותנו, לא. פשוט ניתן לנו פרק זמן כדי לתקן את עצמנו ולהפיץ להם את שיטת התיקון בצורה שהם יכולים לקבל אותה ובמשהו להזדהות איתנו כגוף עם הראש.

שאלה: בעל הסולם כותב, אם היית מגיע לחברה של פראים, אז היית נותן להם דת של אהבה כדי לשמור אותם שלא יהרגו אחד את השני או משהו כזה. אנחנו מצפים שכל האנשים יקבלו את זה כמין דת חדשה לאנושות או מן צורה שכלתנית, הגיונית של תפיסת המציאות?

אנחנו מצפים לגמר התיקון, כי כתוב "כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם"¹, שהמערכת תחזור למערכת אדם הראשון המתוקנת, שכול אדם בעולם יקבל שכל ורגש שיש כוח אחד שמאחד את כל בני העולם יחד, אפילו אם הוא נמצא כרועה צאן בהימלאיה, הוא גם ירגיש שבעבודה שלו הוא משלים את כל האנושות. ולא שכדור הארץ, לא שהקרקע תנתק אותנו זה מזה, תרחיק בינינו, אלא אנחנו כולנו נרגיש כאיש אחד בלב אחד ממש.

זה כבר עומד בפרק, אני רואה את הצורה העתידה הזאת מתקרבת ומגיעה לכזאת התרגשות ופחד, איפה אנחנו עושים איזה צעדים לקראת זה, כי אחרת רק בצורה הזאת שמתקרבת יהיו לנו צרות, היא תחייב אותנו בכוח.

תלמיד: רועה הצאן הזה ירגיש את זה בצורה של השגחת שכר ועונש כזאת?

לא. הוא ירגיש את זה בצורה פשוטה, פרימיטיבית, שמגיע לו כך וכך לעשות, וודאי שצריך לעשות, מאיפה זה מגיע הוא לא יודע, אבל הוא יודע שכך צריך לעשות, זהו. כמו שהאדם הפשוט מקבל את הכול, ככה זה. אתה שואל אותו מאיפה לך? ככה זה. זה נקרא "באמונה פשוטה", בהשפעה ישירה מלמעלה שמחליפה לו את השכל והרגש בלי ידיעתו. הוא אפילו בעצמו לא מודע איך הוא משתנה.

אנחנו מודעים שאתמול היה כך, והיום כך, אנחנו מכוונים את עצמנו לעוד שינוי ולעוד שינוי, והאנשים האלו לא, כי אין להם אותו המנוע שהם יכולים לשנות את עצמם, לפנות לבורא, המאור המחזיר למוטב, לעשות זיווג דהכאה, כל מיני מאמצים. אבל הם ידעו שלהתחבר בין כולם זה ההצלה וכך אנחנו צריכים לעשות.

תלמיד: אז זה בשכבה הכי רחוקה. מה עם שכבות יותר קרובות אלינו? הם יקבלו את זה בצורה יותר מתקדמת?

כן. יהיו כאלה שיבינו בשכל שכדאי להיות קרובים אלינו, לשמוע אותנו, ולסייע לנו. זה נקרא "להעלות אותנו על כתפיהם" ולעזור לנו להגיע בשיתוף פעולה למטרה המשותפת. הם יבינו שאנחנו עושים את זה בשבילם, שאנחנו משרתים את אומות העולם. אנחנו המשרתים, ושכל זה לא נעשה בשבילנו. דווקא כל מה שנעשה בכל הבריאה הזאת, נעשה ל-99% האלו, לאנשים שאין להם שום קשר ישיר עם הבורא. אבל הם יבינו שאנחנו עושים את זה בשבילם, ואנחנו כמעבר, כמו שכותב בעל הסולם ב"הערבות", וב"מתן תורה", שאנחנו המעבר בין הבורא לכל הנבראים. זה אנחנו.

תלמיד: אז למי אנחנו בעצם צריכים להגיע, ואיזה מחסום צריך לעבור כדי שבסוף זה באמת יזרום אל כולם, עד לאותו רועה צאן, שאיתו כמו שאתה אומר לא צריך אפילו לדבר, והוא ירגיש.

הפצה. שום דבר חוץ מזה. הפצה. זה יכול להיות פנימית, בתפילה שלנו, עד כמה שאנחנו מבקשים מהבורא שיעזור בזה, שיעשה את זה, אבל אנחנו לא יכולים לעשות את זה בלי שאנחנו נכללים עם הצרות שלהם. אני מעלה את הצרות שלהם לבורא, כמעבר, כדי שהוא דרכי ישפיע עליהם, כמו העלאת מ"ן ומ"ד.

תלמיד: זה ברור, ההפצה. אני מנסה פשוט להבין, אנחנו מכוונים בתוך ההפצה שלנו לאיזשהו גוש ספציפי, שהוא כאילו המחסום, ומעבר אליו כל השאר ישמעו?

לא, אנחנו מסדרים לכולם. מסדרים לכולם שכל עדה תשמע, בכל השפות, שכל בבל הנוכחית תשמע. ממש כך. ללא שום גבולות, וללא שום הבדלים, מאיפה אנחנו יודעים? אולי דווקא, אינדיאנים, סינים, אוסטרלים, אני לא יודע מי. מאיפה אתה יודע איפה יש לך עוד מעשרת השבטים מה שנקרא? אפילו את זה אתה לא יודע. אנחנו לא יודעים מי למעלה, מי למטה, מי קודם, מי אחר כך, אנחנו צריכים לעשות את זה בצורה פשוטה, והאהבה בכלל לא סובלת דירוג, לכן, לכולם.

תלמיד: אני רואה שבמחקרים של שינויים חברתיים מדברים על איזו מסה קריטית שצריכה לשמוע, להתכלל ממסר מסוים כדי שהוא יעבור לכולם. מדברים על לפחות 10%, ויש כאלה שאומרים גם פחות. גם אצלנו זה עובד ככה?

כן, גם אצלנו. אם היינו מגיעים ל-10% מהאנושות עם התוכנית, עם האג'נדה שלנו, עם המטרה שלנו, מהם זה כבר היה מושפע לכל הכיוונים. כן, אני מסכים עם זה. העשירייה הראשונה העליונה יכולה לעשות את הכול.

שאלה: רק להבין את התקופה הזאת של ה"סליחות" שאנחנו נכנסים אליה. שמעתי אותך אומר שאנחנו לא עושים פעולות, אין לנו על מה לבקש סליחה. אז האם זו פשוט עוד דרך, עוד הזדמנות עבורנו להראות את הביטול שלנו, בשבילנו, להתבטל בפני הבורא?

ודאי שזה נכון, שאנחנו צריכים להתבטל כלפי הבורא. אבל אנחנו צריכים להבין, להרגיש, לברר איך אנחנו עושים זאת, בשביל מה ולמה. כי אנחנו שייכים לראש, אני לא יכול סתם להתבטל ולהיות סמרטוט, בכל דבר אפס, לא. אני צריך לדעת מה זה נקרא להיות אפס. זו עבודה גדולה, זה בירור גדול לעשות מעצמו אפס. כלפי מי אני מתבטל? כלפי איזה תכונות? עם איזה רצונות? עם איזה אגו שלי אני צריך להתבטל? זאת אומרת להגיע לצמצום, ומעבר לצמצום לעבוד. זו בעיה גדולה. לעשות צמצום, להגיע לאפס, בקיצור להיות עובר.

שאלה: ישנם מאמרים בנושאים פסיכולוגים שקשורים למה שדברנו כרגע.

אנחנו לא מתעניינים בכאלו מאמרים. הם לא יכולים להסביר לנו שום דבר בעבודה הרוחנית שלנו, ואפילו איך להתקשר לקהל הרחב כדי להסביר לו את סיבת המצב ותיקון המצב, זה לא יעזור לנו. אתה יכול להתעניין בזה, ודאי, גם אני קורא כל מיני דברים כאלו, אבל זה לא שייך להסבר שלנו, להפצה.

שאלה: אנחנו מדברים על ראש השינוי, על ראש השנה, אנחנו מדברים על להרגיש יותר כאב, יותר כצינור, ולהרגיש שאנחנו יותר נכללים בעולם ועושים למענם. אבל מה באמת משתנה? כיוון שיש לי הרגשה שאנחנו עושים את זה כבר די הרבה זמן, אז מה אנחנו בעצם מחפשים? האם זה שינוי בחיסרון? מה בדיוק צריך להשתנות בגישה שלנו כדי להפוך אותו לחדש, שזה באמת יהפוך להיות ראש השנה? מה הוא אותו השינוי? כיוון שאנחנו כן מפיצים כבר הרבה זמן, אנחנו כן עובדים כצינור. איך באמת להבין ולהרגיש מהו אותו השינוי שאליו אתה מכוון, מה חדש?

חדש בפנייה שלך לחברים, לעולם, ולבורא, כי אתה נמצא באמצע. אתה צריך לפנות למטה ממך ולמעלה ממך, והפנייה הזאת צריכה להיות חדשה, כל יום ויום. ואל תגיד לי שכבר שנים אנחנו נמצאים בזה. אם אתה לא מרגיש שיש לך מיום ליום פנייה חדשה, תביעה חדשה, תפילה חדשה כלפי הבורא, אז באמת חבל על הזמן, כי אתה לא משתנה.

שאלה: לפני כמה ימים גם דיברנו על זה, ועל כך שקשה להם לשמוע את המסר שלנו. אם אני זוכר נכון, שמעתי אותך אומר שתבוא תקופה שבה הם יפנו עורף להפצה שלנו, ואז דיברנו על אותו כוח המושך שיכול לעזור לנו. האם זה רלוונטי למדרגה החדשה הזאת שעליה אנחנו מדברים?

אנחנו צריכים לבקש מהבורא שהם ישמעו אותנו. תראו איך משה אמר לבורא, "איך אני אפנה אליהם? אני לא יכול להסביר להם כלום, כבד לשון אנוכי". כשהבורא אמר למשה "לך תסביר לעם", אז הוא אמר, "אני לא יכול לפנות אליהם, איך אני אסביר להם את זה? הם לא יבינו אותי, ולא ישמעו." זה לא חשוב, אנחנו נמצאים בדרגת משה כלפי העם, זאת אומרת כלפי כל האנושות, וחייבים להסביר להם. ואין לך מה להגיד שהם יכולים לשמוע, לא יכולים לשמוע, מוכנים או לא. הבורא מכין אותם בצורה כזאת, וכך אתה צריך לקבל אותם. הוא מכין כל דבר ודבר, העם כנגדך, אותך כנגד העם, ב"עם" הכוונה, לכל האנושות, ואתה חייב. ואין לך בזה מה להגיד, אני רוצה, לא רוצה, זה קשה, לא מקבלים שום דבר. אתה רוצה לעבוד בזה, בבקשה, אם לא, אתה חופשי, בבקשה. אז אתה יורד, אתה יכול כאילו להישאר בקבוצה בהכול, אבל אם אתה לא מקבל את זה בכוח, להכניס לתוך כל העולם את שיטת התיקון, אז אתה לא מבצע את פקודת הבורא. זה הכול.

תלמיד: זה ברור. אבל יחד עם זאת אני זוכר די ברור מה שאמרת אז, וזה השאיר רושם מאוד עמוק, שמשה שבר את הלוחות, וניצוצות חדשים יצאו מתוך זה. מה הדבר הזה? זה משהו בעבודה בינינו, האם אתה יכול קצת לפתוח את זה?

אני לא פותח את זה, אנחנו עוד מאוד רחוקים מזה, רחוקים מאוד מהלוחות, משבירת הלוחות, מכל הדברים האלה. מה אתה חולם, איפה אנחנו נמצאים לעומת זה? תהיו קצת יותר ריאליים.

שאלה: אמרת שראש השנה זאת התחלה חדשה. האם ניתן להגיד שנגיף הקורונה מאיץ את ההרגשה שזו תחילת הדור האחרון, ולכן יש לראש השנה משמעות מיוחדת עבורנו?

ודאי שכן. ראש השנה זו תחילה חדשה לנו ולכל האנושות, ונקווה מאוד שדווקא מהימים האלו והלאה אנחנו נרגיש עד כמה שמתברר לנו יותר, מתבהר בנו יותר רגש, שכל, הבנה, אופקים חדשים של הבריאה, של ההתפתחות. אני מאוד מצפה שנרגיש את הרחבת הדעת, הרחבת הלב.

שאלה: אמרת בתחילת השיעור שאנחנו צריכים להפטר מהרצון לקבל, מהרע הזה. אמרת גם שאנחנו מתוך רצון לקבל לא יכולים לפנות ולבקש להפטר מעצמנו, לכן אנחנו מתחברים את הנקודות, ועל ידן אנחנו מבקשים. אנחנו מבקשים להפטר מהרע, או שאנחנו מבקשים להתחבר לבורא, מה בדיוק הבקשה?

אנחנו לא מבקשים להפטר מהרע, אנחנו מבקשים להתחבר לבורא שזה כוח הטוב, כוח ההשפעה והאהבה, שישרה בנו, וכך אנחנו נתייחס לכל חלקי הבריאה, וכל הרע שנראה לנו היום, יהפוך להיות על ידי זה לטוב.

אבל ודאי שלא להפטר מהרע, על זה אנחנו בכלל לא מדברים.

תלמיד: אז אנחנו מחברים את הניצוצים. בתוך הרצון לקבל יש רק ניצוץ אחד שממנו אנחנו יוצאים ואותו מחברים?

נכון.

תלמיד: התהליך של להפטר מרע, וביטול הרע, בכל דרגה אנחנו כאילו מתגברים על הרע, והוא מתבצע רק על בקשה מיוחדת בכל דרגה ודרגה?

כן. בכל דרגה ודרגה יש לנו תפילה מיוחדת לזה. ואנחנו אחר כך נלמד איזה תפילות אנחנו צריכים לחבר, באיזה מילים, באיזה גימטריות, באיזה צירופי אותיות. זה עוד יבוא, תראו איך שנפתח.

תלמיד: אז מה זה תהליך הכרת הרע?

הכרת הרע, מה ששורה בי זה רע.

תלמיד: ואני לא רוצה להפטר ממנו?

אני רוצה להפוך. אם זה מתגלה בי עכשיו זה נקרא שאני יכול עכשיו לגרום לתיקון שלו, להפוך אותו לטוב, אחרת טוב אף פעם לא יהיה לי. אם אני רוצה להפטר מהרע עם מי אני אשאר? הטוב אין לי, יש לי רק ניצוץ אחד מהטוב וממנו אני צריך להפוך את כל הרע שלי לטוב. ממש כך. ורע נשאר בצורת שמאל ואני מזה בונה את הימין כטוב, ואז נשארים שניהם. ובין שניהם אני מגלה את כל המציאות מקצה לקצה.

תלמיד: זאת אומרת, אני מגלה עכשיו בדרגה מסוימת, במצב מסוים איזה רע ואני רואה שזה רע, אני לא יכול לשלוט עליו, ולא לבטל אותו, כלום, פשוט מכיר שזה ככה ויודע שזה בי. אז מהי בדיוק הבקשה לבורא, בנקודה הזאת?

שאני רוצה להתעלות מעל הרע ולהשתמש בו כטוב.

תלמיד: בוא נגיד בקשה כזאת נעשית ומה הלאה?

אתה שונא מישהו, אתה מבקש מהבורא שייתן לך כוח במקום זה להגיע לאהוב אותו.

תלמיד: למה אני מבקש את זה?

כי זה תיקון, ועל ידי זה אתה מתקרב לבורא. יש לך נגיד אלף אנשים שאתה שונא אותם. אם אתה תחליף את השנאה אליהם לאהבה, אתה דרך זה תרגיש את הבורא במלואו שהוא שורה בתוך האהבה שלך אליהם. בכל אהבה ואהבה פרטית שלך כלפיהם מתגלה הבורא, האהבה שלו, ואז אתה מגיע לאהבת עולם.

תלמיד: זאת אומרת לראות את השנאה שמתגלה כאמצעי לחיבור לבורא, לזה זה מגיע?

כן.

שאלה: מקודם שמעתי אותך אומר שאנחנו עכשיו לא רוצים לגלות את הבורא. אלא דווקא מתוך המעשים שלנו, שאנחנו אוספים את הכלי להתחיל לראות את הבורא כחלק מהעבודה שלנו. מה הכוונה בדיוק לראות את הבורא מתוך העבודה?

אתה לא יכול אחרת. אחרת אתה הופך להיות דתי רגיל שצועק, בוכה, לא מבין שרק דרך העבודה הוא יכול לגלות את תכונת ההשפעה ותכונת האהבה, תכונת החיבור, שזה נקרא "בורא". כל הדברים שאנחנו מגלים, אנחנו מגלים אותם באיזו פעולה עלינו. אנחנו לא מגלים את המהות של הדברים, אנחנו מגלים רק את הפעולות שלהם עלינו. ולכן אם אני מגלה שנאה, אני מגלה את הצורה ההפוכה של הבורא. אני רוצה לגלות אותו, אני צריך מתוך השנאה להגיע לביטוי של אהבה, ורק כך "כיתרון אור מתוך חושך" אני מגלה יותר ויותר את הבעת הבורא בי.

תלמיד: מה זה נקרא שהכלי מתחיל לעבוד כמו הבורא?

שמתחיל לאהוב את כולם.

תלמיד: אבל מי גורם לזה, איך גורמים לזה שאתה מתחיל לראות את פעולות הבורא בכלי?

הכרת הרע, שאתה נמצא במצב שאתה הפוך ממנו.

תלמיד: הכרת הרע זה משהו שתמיד הולך ומתפתח, אבל מתוך זה אני לא רואה שאני מתחיל לראות את הבורא בכלי, אני רק רואה יותר רע.

אתה עוד לא הגעת, אתה עוד לא החלפת את הרע שלך לטוב, איך אתה יכול לראות?

תלמיד: מה עושים כדי להתחיל לראות את הבורא פועל בכלים?

אתה צריך לעשות את זה בין החברים. לעורר, לעורר את ההבחנות הללו, כל הזמן יותר ויותר ולהבין שרק בצורה פרקטית שאתה יותר ויותר מעורר את עצמך אליהם ואל כולם בפועל, אתה בזה עוזר לבורא להתגלות לפי השתוות הצורה עימו. עד כמה שאתה מתפלל אליו, אתה עושה איזה פעולות בפועל ומתפלל אליו שיעזור לך לעשות אותם, שיתגלה בהם, האם עשית נכון או לא.

תלמיד: אבל בפעולות האלה זה לא נקרא שמבקשים את הגילוי שלו?

מה זה שלו?

תלמיד: אני לא יודע, זה מה שאני מנסה להבין. אמרת, אנחנו לא מבקשים את גילוי הבורא, אנחנו רוצים בעצמנו מתוך זה שאוספים את הכלי להתחיל לראות את הגילוי שלו.

כן, זה מה שבעל סולם אומר "רק תיזהרו לנגוע בו". אתה לא יכול. אבל הנטייה הזאת היא נטייה לא טובה, היא לא נכונה. לכן "ממעשיך הכרנוך".

תלמיד: אז מה זה נקרא מעשה שגורם לנו להכיר את הבורא?

השפעה. רק מתוך מעשה השפעה שלי כלפי הזולת אני מתחיל לגלות את תכונות הבורא בי, וזה נקרא "ממעשיך" שאני עושה את המעשה, "הכרנוך" אני מכיר את הבורא. אין יותר.

שאלה: אנחנו לומדים שקבוצת בני ברוך מאוד משפיעה על כל האנושות עם החיבור, עם המאמצים שלה. הקבוצות הקודמות הקבליות האם גם הן השפיעו ככה על האנושות כמו משה, האר"י, רב קוק או שרק היום זה ככה מתגלה?

הם פעלו בתקופה אחרת. ואמנם שהם היו בדרך כלל בקבוצות קטנות, מקובלים בודדים, חוץ ממשה. רבי שמעון זו היתה עשירייה מיוחדת, כמו שכותב לנו בעל הסולם, היא הגיעה לגמר התיקון, זה תהליך מיוחד שהיה צריך להיות כך. כשיש איזה תא בתוך כל מערכת אדם הראשון שקשור לגמר התיקון. ולכן מה שהוא פעלה בספר הזוהר ובכלל בהכול זה משפיע על כל המערכת עד גמר התיקון. זה דברים מיוחדים שאנחנו לא יכולים בכלל להידמות אליהם בכלום.

כל אחד ואחד פעל בדורו, ורק אנחנו פועלים בדור האחרון ולכן לעומתם אנחנו מאוד קטנים. אבל דווקא מפני שאנחנו מאוד קטנים אנחנו קרובים לכל האנושות ויכולים להיות איתם בקשר ולמשוך אותם אחרינו.

כשאני מגיע לכיתה א', לבית ספר, אני רואה איזה מורה שהיא קצת יותר מילדה, שלימדו אותה שם כמה שנים במשהו והיא באה ומסבירה לילדים קטנים, מה לעשות. היא לא נמצאת איזה פרופסורית וכולי, לא, כזאת צריכה להיות. ואם תביא פרופסור לכיתה א', אתה תראה עד כמה הוא נכשל. צריכה להיות השתוות הצורה בין הדרגות. היא צריכה להיות קצת יותר למעלה מהילדים שהיא מלמדת. גם אנחנו ככה קצת יותר למעלה מהאנושות שאנחנו צריכים ללמד אותם. וזה נכון וזה טוב ומכובד מאוד, רק לבצע את התפקיד.

תלמיד: יוצא שאנחנו קבוצת "בני ברוך" יכולים להשפיע בצורה מאוד משמעותית על האנושות גם לצד החיובי וגם לצד השלילי.

אנחנו נמצאים בדור האחרון, על זה כתוב, תקרא ותבין שאנחנו נמצאים במצב חדש, ולהם זה לא היה כך.

שאלה: אמרת שהנתינה לזולת מולידה בי את הבורא?

כן. אם אנחנו משפיעים לקרוב אלינו, לבני אדם, אנחנו בזה מולידים בנו את החלק של הבורא, זה נקרא "אתם עשיתם אותי". זה מה שקורה. אם אנחנו מתחילים להשפיע זה לזה, אז הבורא מתגלה, אנחנו בונים אותו מהכלים השבורים.

שאלה: בזמן האחרון אני נכנס הרבה ליוטיוב, כפי שאמרת בתוך עמי אנוכי יושבת, ואני רואה המון התעוררות בעולם ומדברים די דומה לנו. אנשים פשוטים מאוד מדברים, רק במקום שכינה הם מדברים על תודעה, שכולנו נמצאים במצב השלם וצריך לחשוב על זה ולהגיע לשם. מצד שני, אני רואה את הסבל הגדול והפחד הגדול ששורה בעולם. איך אנחנו צריכים להתמודד עם הסבל שעובר העולם במיוחד? כי אנחנו לומדים שבעצם אין שום מציאות חוץ מהמצב השלם, כולם נמצאים בשלמות, ומצד שני רואים את הסבל. מה צריך להיות היחס שלנו לסבל הזה לעומת המצב השלם שזה המצב היחידי שקיים במציאות?

אנחנו צריכים להסביר במה תלוי המצב השלם, רק בשלמות שלנו. השלמות שלנו יכולה להיות רק בתנאי שאנחנו נתחבר, שאנחנו נתייחס יפה זה לזה. נכון שכולם מדברים, אבל שיטת החיבור, שיטת היחס, ישנה או לא?

יש עניין של קביעת המצב, ויכול להיות שמדברים על זה נכון, על האגו שלנו והריחוק בינינו והשנאה ההדדית, כל הדברים האלה נכונים, אבל איך במקום זה מגלים רשת קשר בינינו. יש עניין של קביעת מצב, יש קורונה, עוד כל מיני דברים, מעל הקורונה אנחנו יכולים לקבוע שהשנאה שלנו זו הבעיה, אבל איך אנחנו נרפאים. האם אנחנו באמת צריכים תרופה לפנדמיה, או שזה לא יעזור לנו, חבל להשקיע בזה מיליארדים ולצפות למשהו? אנחנו צריכים להגיע לחיבור. האם אפילו כשמגלים שחסר חיבור, אנחנו מרימים את הידיים ואומרים אנחנו לא מסוגלים לזה, כמו שרוב האנושות אומרת שלא יכולה להגיע לזה. וזה נכון, בצדק הם אומרים כך, כי אין להם ביד כוח חיבור. אם היה להם כוח חיבור ולא היו משתמשים בו אז זה מובן, אבל אין להם את זה, מה תעשה?

כאן אנחנו צריכים לבוא ולהגיד, "יש לי, יש כוח חיבור. בואו נתחיל בצורה כזאת וכזאת להתחבר בינינו, לבקש בצורה כזאת וכזאת, ואם תעשו את זה, תראו שזה מצליח". את ההסבר של שיטת החיבור בצורה קלה, נוחה, אנחנו עדיין צריכים עוד ועוד לפתח, והכתבים שלנו לא מצליחים בזה כל כך, כולנו צריכים לעזור להם.

תלמיד: אבל מאיפה מגיעה כל ההתעוררות הזו? ההתעוררות הזו מגיעה בכל זאת ממשהו, מתוך כאוס ופחד ואז מדברים על תודעה. מאיפה זה בא, מאיתנו או שמאור מקיף?

מהבורא, ודאי שממקיף. מהבורא זה מגיע. אבל אנחנו את הפעולה שלנו עדיין לא מממשים כמו שצריך בהתאם לזה. לכן כמה שאני מדבר יום יום זה עדיין רק דיבורים.

חייבים לקבוע בינינו יותר את סדר החיבור. לברר בתור סדר החיבור מה בדיוק אנחנו מדברים לאנושות. עלינו לדבר בתוך העשירייה במה היינו פונים לאנושות אם הייתה לנו הזדמנות וכולם היו שומעים, איך היינו פונים כל אחד מתוך העשירייה שלו, איך כל עשירייה הייתה פונה אז לכל האנושות, ואז לאט לאט יהיה לנו ברור מה להגיד, איך להביא את זה. והעיקר זה המאמץ הפנימי שלנו, כשכך אנחנו בעשירייה יושבים ומדברים כלפי האנושות, זה כבר עובד, זה כבר פועל.

תלמיד: אז אולי אנחנו צריכים להפסיק לכוון את הכוחות שלנו ל-90% שלא יכולים לשמוע חיבור, לא מבינים שום דבר, ודווקא להתמקד באותם 10% האלה שמדברים על תודעה, על משהו מאוד קרוב אלינו, אבל לא יודעים מה זה חיבור?

בבקשה, תכנסו לשם ותתחילו לדבר. הם מחפשים בכלים גשמיים, במה שיש להם, קשר עם מהות הבריאה. בואו נלווה אותם עוד צעד אחד קדימה לתוך מהות הבריאה, אדרבא, בבקשה, יש לכם את כל האפשרויות. אתם נמצאים גם שם וגם כאן, תעשו גשר.

קריין: אנחנו קוראים קטעים נבחרים מתוך מאמרו של הרב"ש "הכנה לסליחות מהו", קטע מספר 1.

"ידוע, לכל דבר שרוצים, צריכים להכין את האמצעים, להשיג את הדבר. לפי זה מה האדם צריך להכין, בכדי שיקבל סליחות. בגשמיות אנו רואים, שאין אדם אומר להשני "סליחה", אלא אם כן שעשה לו משהו, שעל ידי זה השני נפגע, בכסף, או בכבודו, או ביסורי הגוף, שגרם לו איזה חבלה וכדומה. אז שייך לומר, שחבירו יבקש ממנו סליחה, שיסלח לו על החטא שעשה לו. וכאן יש להבחין ב' דברים:

א. אם לא עשה לו שום דבר ומבקש ממנו סליחה, השני מסתכל עליו כמו על אדם שאיננו שפוי בדעתו. נצייר לעצמנו, אם אנו רואים אדם הולך ברחוב, ואומר לכל אחד "סליחה, סליחה", מה היינו אומרים עליו, בטח שהוא משוגע, כי "סליחה" שייך לומר רק על איזו עבירה.

ב. אם אדם עשה להשני הפסד גדול מאוד, והוא מבקש ממנו סליחה, כעל דבר קטן שעשה לו, בטח שלא יקבל את מבוקשו, כי הוא עשה נגדו עבירה גדולה, ומבקש ממנו סליחה, כאילו הוא עשה דבר קטן. בטח שדבר זה אינו בא בחשבון, שיסלח לו. אלא האדם מודד את שיעור הפגיעה, שעשה בחבירו, בשיעור זה הוא עושה את האמצעים, שחבירו יסכים לסלוח לו.

וזה אנו רואים בסדר הנהגה בגשמיות, איך האדם מתנהג בענין הסליחה שבין אדם לחבירו. ומבין אדם לחבירו, אנו צריכים ללמוד אותו סדר בין אדם למקום."

(הרב"ש. מאמר 36 "הכנה לסליחות מהו" 1986)

סדנה

איך אנחנו מבקשים מהבורא סליחה? על מה? מה אנחנו צריכים לעשות כדי שיסלח לנו? קודם כל על מה לבקש סליחה, כי מה פתאום שהוא עשה לנו משהו או שאנחנו עשינו לו משהו, ואיך מבקשים ממנו סליחה ומה מצפים שיהיה?

*

האם אני מרגיש שאני אשם בזה שאני מזלזל בקשר עם החברים, באהבת חברים, כדי להגיע איתם יחד לתיקון, לבורא? האם אני בזה דווקא מרגיש את עצמי אשם? זה החלק שלי בעשירייה שבזה אני ממש מרגיש את עצמי נכשל, בוגד, אשם, איך אז אני מבקש סליחה מהחברים? מהבורא אני לא יודע איך לבקש סליחה, מי יודע, הכול זה כדי לקבל, כדי להרוויח. אבל חברים שבעקבותיי דווקא לא הגיעו לתיקון, לגילוי, למה שהם השקיעו את החיים, כלפיהם אני מרגיש שגרמתי פגם גדול מאוד. איך אני מבקש סליחה?

שכל אחד ירגיש את עצמו עד כמה הוא עשה פגם בעשירייה ובעקבותיו העשירייה לא מגיעה לגמר התיקון, ומה אז הוא עושה. עכשיו זה זמן של דין, שידון את עצמו על מה שקורה.

*

אם אני מרגיש את עצמי שאני אותו הקשר בין הבורא לכל הנבראים, שזה באמת נכון, כל אחד ואחד יש לו נקודה מיוחדת בקשר עם הבורא, ולכן רק דרכו הבורא בצורה הספציפית הזאת, המיוחדת מאוד יכול להשפיע לכולם, איך אני יכול להרגיש את עצמי אחראי על המצב של כל האנושות, של כל הבריאה ושכולם נמצאים לפי כמה שאני עושה את הקשר הנכון בין כולם לבורא? איך אני צריך לבקש על זה סליחה, להרגיש את עצמי, שאני הוא נקודת הקשר בין הבורא לכל הנבראים?

*

נגיד שאתם נמצאים בחדר אחד שישנם שם כל הנבראים כאיזו דמות אחת והבורא כדמות השנייה ואתם באמצע, מה הייתם עושים?

*

מה התפקיד של המחבר בין הבורא לנבראים? יש משהו שיש בבורא שלא יכול להתחבר עם הנבראים, יש משהו שיש בנבראים שלא יכול להתחבר עם הבורא, והמשדך באמצע הוא דווקא עושה את הקשר. מה יש בו שהוא עושה את הקשר? למה הבורא לא יכול להתחבר לנבראים בצורה ישירה והוא צריך את המעבר הזה? עם ישראל נקרא "מעבר".

*

איך ישראל שבאמצע צריך להיות כמעבר, כמחבר בין בורא ונבראים, האם להתקרב קודם לבורא אחר כך לנבראים, להתקרב לנבראים ואחר כך לבורא, מאיפה לקחת חסרונות ולהעביר ממקום למקום, מה לעשות? איזה סדר עבודה יש לישראל כדי לחבר את הנבראים עם הבורא ואת הבורא עם הנבראים?

*

(סוף השיעור)

---

1. "וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת יְהוָה כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם נְאֻם יְהוָה כִּי אֶסְלַח לַעֲו‍ֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד." ירמיהו, פרק ל"א, פסוק ל"ג.↩