נקודות מרכזיות משיעור צהריים – 14.1.24
השיר הזה (תהילים מ"ה) מיוחד כי דוד המלך כתב אותו. כל התהילים הם מדוד המלך, אבל זה במיוחד. זה גילוי הלב שלו לנקודה שבה הוא קשור לבורא.
עבור מי השיר "למנצח על שושנים"? עבור מי שכבר ניצח את כל השושנים.
צריכים להבין את פנימיות השירה של תהילים, יש פירושים רבים על תהילים, במיוחד בתהילים מדובר לפעמים כמו על יופי של אישה, על השערות שלה, השפתיים והעיניים שלה, אבל לא לזה התכוונו המקובלים, אלא הכול כתוב בשפת הענפים. לכן לא לראות בתהילים שיר אהבה.
כשנתחיל לעבור על כל תהילים שנכתבו לפני אלפי שנים, ונתחבר למילים של דוד המלך, נבין את היחס שלו לבורא, לכל היקום, לכל החיים.
בכל מצב אפשר לקרוא את כל התהילים, מההתחלה ועד הסוף. כל אחד מהחלקים טומן בחובו חלק מאין סוף.
תתפלל, תבקש שתתגלה לך המשמעות הפנימית של המילים, שדוד המלך יגלה לך את מה שהוא רצה לומר.
קירח זו תכונה מורכבת, שהראש מקריח ונשאר מקום מגולה. שערות מהמילה סערה, בלחץ גם מלשון הסתרה, ולפי סערה (צערא) - אגרא, לפי היגיעה - השכר.
לתקן את השערות משמע להתעלות מעל הסערות ולהתחבר עם הבורא.
סערה זה שער, שער לה', שער שפותחים והאדם נכנס לבורא, להיכל המלך.
שער לה' משמע שכולנו יחד חייבים להעלות את עצמנו לדרגת השער הזה, ולהיות במקומם של בני קורח. בני קורח זו דרגת הבינה ולמעלה ממנה זו דרגת חכמה. העיקר בשבילנו לעלות עד לדרגת הבינה, וכשיהיו לנו התכונות האלה נוכל לעבור בכל השערים.
מה שחשוב הוא מה שאתה חווה, שאתה משתוקק שהבורא ייקח אותך ביד ויכניס אותך לתוך המצבים האלה. כמו ילד קטן, אתה לוקח אותו ביד והוא הולך יחד איתך. עלינו לצפות לכך מפעולות הבורא עלינו.
הכהה את שיניו משמע לתת מכה בשיניים וכך להתקדם.
עלינו לפתח את הקשר בינינו עד לאהבה עם כל החברים ב"בני ברוך".
מתוך ההסתרה אנחנו מכבדים את הבורא ולכן לא מגלים אותו.
עלינו לכבד ולהעריך את מה שהבורא פותח לנו, להרגיש אותו, להבין אותו, לדבר עימו, תלוי באיזו דרגת מגע אנחנו מקבלים אותו ומודים לו.
עלינו לכוון את עצמנו כלפי כל החברים בעשירייה. וכשאני מתקדם כלפיהם, מחבק אותם במחשבה, מתחבר איתם, אני צריך להתחיל להרגיש את הבורא.
עלינו לבקש, לצעוק לבורא שייפָּתח וייקח אותנו למעלה אליו. זה מה שעלינו לבקש.
להמשיך את הידידות הכוונה שההסתרה תלך ויגיע שוב הגילוי. שהסערה תישכך וייווצר מצב טוב, נוח, נעים, ונוכל להיות מחוברים זה עם זה. ככל שהסערות באות ממצב גבוה יותר, כך נגיע לקשר חזק יותר בינינו, למרות שהסערה עומדת בדרכנו, מפרידה בינינו, כי מצד שני היא מכריחה אותנו להיאחז זה בזה.
אנחנו מבקשים לצאת מההוריקן הזה שכולנו נמצאים בו, שמוחק הכול בינינו, שלא מאפשר לנו להתחבר.
אתה לא יכול לגלות את החבר לגמרי, אם קודם לכן לא גילית את הבורא.
אם אתה חושב שכל מה שאתה עובר אתה מקבל מהבורא, אז יש לך זכות לפנות אליו ולשאול כל שאלה בקשר למצב.
לא לחשוב יותר מדי על קו שמאל. עלינו להיות הרבה יותר בקו ימין, בהרגשה טובה, ביחס יפה זה לזה. תסתכלו על ילדים קטנים, אנחנו רוצים שהם יהיו במצב רוח טוב, שיהיו להם שירים, משחקים, צחוק, שכל הזמן תהיה להם שמחה, למה? כי בשמחה אדם גדל יותר. לכן אם אתם רוצים לגדול מהר, עליכם לשמור על שמחה ביניכם.
בזמן סערה תידום ותחזיק זאת בתוכך. אט אט תשחרר מליבך את מה שאתה רוצה להגיד, והבורא בהדרגה ישמע הכול בלי מילים.
האם הרב"ש מלווה אותנו עד המחסום או גם אחרי? גם הרבה אחרי המחסום.
על מה להתפלל בסוף? רק על חיבור ואהבה, לבקש רק חיבור ואהבה.
האמת כל העולם הוא אהבה, פשוט אנחנו לא מרגישים אותה, לא יכולים לגלות אותה. זאת למעשה כל המשימה שלנו.