שיעור צהרים 14.01.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 605

מאמר ק"א, "ביאור להזמר "למנצח על שושנים""

קריין: בעל הסולם, עמוד 605, "שמעתי", מאמר ק"א, "ביאור להזמר "למנצח על שושנים"".

קא. ביאור להזמר "למנצח על שושנים"

שמעתי כ"ג אדר א' תש"ג

"למנצח, מי שכבר ניצח.

על שושנים, היינו השכינה הקדושה, שענינה הוא התהפכות מאבל ליום טוב וששון. וכיון שיש בה הרבה מצבים עליות וירידות, הירידות נקראים "שושנים", מלשון "הכהה את שניו". שאין לענות על שאלות רשע, אלא הכהה את שיניו. מהרבה הכאות, זאת אומרת מהרבה הכהה שיניו, באים לידי שושנים. לכן יש בה הרבה בחינות ששון. לכן נקראת בלשון רבים - שושנים.

לבני קרח. מלשון קרחה, שהשערות נקרחו. שענין שערות הוא סוד הסתרות, מלשון סערה. וזה ידוע "לפי צערא, אגרא [לפי היגיעה - השכר]". היינו בזמן שיש סערות, אזי הוא מקום עבודה, וכשמתקן באה על הסערה בחינת שערה, בסוד "זה השער לה'". ובזמן שהאדם כבר תיקן כל הסערות, שכבר אין לו שום הסתרות, אזי אין לו כבר מקום לעבודה, ואם כן אין לו כבר מקום לשכר.

נמצא, שבזמן שהאדם בא לבחינת "קׂרח", כבר לא יכול להמשיך בחינת אמונה, שנקרא שער לה', שאם אין השער לא יכול להכנס בהיכל המלך, יען שזה היסוד, שעל בחינת אמונה נבנה כל הבנין.

ו"בני קרח" מלשון בינה, שהם הבינו שענין קרח הוא בחינת שמאל שממנו נמשך הגיהנום, לכן הם רצו להמשיך את הידידות שהיה להם מקודם, היינו מזמן שעבר עליהם בסוד "ה' שמעתי שמעך ויראתי" (בזהר בראשית ד' ב'). היינו, מזמן דעבר, בכח הזה שהמשיכו, היה להם כח לעמוד במצבים ולילך מחיל לחיל. וזה סוד ש"בני קרח לא מתו", היינו ע"י שהבינו שאם נשארים במצב של בחינת קרח לא יכלו להמשיך חיים, אזי לא מתו.

משכיל שיר ידידות, היינו שהשכילו, שהשיעור ידידות עם הבורא יתברך הוא בשלימות.

רחש לבי, ענין התרחשות שהוא בלב, הוא בסוד "מליבא לפומא לא גליא [מהלב לפה - לא מתגלה]". היינו שאין מה להוציא מפה, שהוא רק בחינת קבלה בלב, בסוד מתרחשן בשפתוון [נלחש בשפתיים].

דבר טוב, אמונה נקרא דבר טוב.

אומר אני, מעשי למלך, שבזמן שהוא מקבל את האור אמונה, אזי הוא אמר "מעשי למלך", ולא לעצמו. ואז הוא זוכה לבחינת:

לשוני עט סופר מהיר, שהוא זוכה לבחינת תורה שבכתב, שהוא סוד לשונו של משה רבינו עליו השלום.

יפיפית מבני אדם, שהוא אומר להשכינה הקדושה, שהיופי שלה הוא מבני אדם. זאת אומרת, ממה שבני אדם חושבין עליה, שהוא בחינת "מה בכך", דוקא מזה נולד היופי.

הוצק חן בשפתיך, ענין חן שייך דוקא בדברים שאין להגיד שבחים. ומכל מקום רוצים אחר הדבר. אזי אנו אומרים, שהיא בעלת חן.

בשפתותיך, היינו בהסופות, שזה סוד ראה מסוף העולם ועד סופו."

שיר מאוד מיוחד.

שאלה: מה מיוחד בשיר?

קודם כול את המסמור "למנצח על שושנים" כתב דוד המלך, אתה יכול להגיד כל תהילים הם מדוד המלך, אבל זה במיוחד.

תלמיד: מה מיוחד בתהילים, במזמור הזה "למנצח על שושנים"?

זה גילוי הלב שלו לאותה הנקודה שהוא קשור לבורא. למי? ל"מי שכבר ניצח" את כל ה"שושנים".

שאלה: אני מניח ש"אהבה" זה תכונת הקבלה, "טוב" זה תכונת ההשפעה. מה זה תכונת "קרח", איך אפשר להבין את התכונה הזאת במילה אחת?

זאת תכונה מורכבת שאני לא יכול להעביר אותה. שהשערות נכרכות ונשאר מקום מגולה, זה נקרא ששערות נקרחות. וה"שערות" זה מהמילה שנמצא ב"סערה", בלחץ וזה מלשון "הסתרה", ומלשון סערה כמו שהוא כותב. ואחר כך הוא מוסיף לנו, "וזה ידוע "לפי צערא, אגרא" זאת אומרת "[לפי היגיעה - השכר]"."

שאלה: מה המפתח לפענוח שיר האהבה הזה בינינו לבין הבורא, איך נוכל לשמוע את השיר?

אפשר לשמוע, יש הרבה אנשים ששרים את זה. צריכים להבין את הפנימיות שבשירה הזאת כמו בכל ספר תהילים, לכן יש פירושים על תהילים. וכשאנחנו נלמד אותם פעם בעוד כשנה וחצי כשנתחיל לעבור על כל תהילים, אז אנחנו נתחבר למילים של דוד המלך ואז נבין את היחס שלו לבורא, לכל היקום, לכל החיים. זה נכתב לפני אלפי שנים.

שאלה: בעבודה שלנו, האם אנחנו רק צריכים לדעת איך לעבוד עם זה?

כן. ודאי שאנחנו רואים שיש תקופה בחיים, של הגברים במיוחד, שהם מתקרחים עקב נשירת שיער, אז הוא אומר ששיער, שעניין השערות הוא סוד ההסתרה, מלשון סערה. "וזה ידוע, לפי צערא אגרא", לפי היגיעה השכר, "היינו בזמן שיש סערות, אזי הוא מקום עבודה, וכשמתקן באה על הסערה בחינה שערה," אבל הוא מסביר שהסערה הזאת שבאה זה שער. משיער לשער, שער לה'. זה שער שפותחים לו ואז האדם נכנס לבורא, להיכל המלך. יש כאן הרבה דברים שצריכים להבין, כי תהילים הם כאלה שנותנים כל כך הרבה הבחנות שסך הכול אנחנו צריכים לאט לאט להיכנס אליהם כדי לא לאבד את עצמנו.

תלמיד: כלומר מתי שמגיעה התשובה אז זה נופל?

כן.

שאלה: המאמר מלא במטאפורות. האם המאמר הוא על הרגשת היופי של השכינה שמוכנה לשוכן, שזה היופי של השושנה שזה גם היופי האמיתי של האישה? האם זה נכון לומר?

אני לא חושב. כך מדברים לפעמים, במיוחד בתהילים, מדובר על יופי כמו לאישה, על השערות שלה, והשפתיים שלה, והעיניים שלה, אבל באמת לא התכוונו לזה המקובלים שכתבו את הדברים האלה, אלא זה הכול ב"שפת הענפים". אז לא לחשוב שאנחנו רוצים לראות בתהילים איזה שיר אהבה. לא.

שאלה: חוויה מיוחדת לקרוא את הדבר הזה מפני שבאמת העברית פה היא מדהימה. לא הבנתי איך הירידות נהפכו פתאום להיות שושנים?

לא יודע, צריכים לחשוב.

שאלה: איך להעריך נכון את התכונות האלה שמתגלות בנו? תכונות כמו קורח ובניו, דותן ואבירם? איך להעלות את התכונות האלה לרמה של השפעה חלוטה?

בני קורח נמצאים במצב גבוה, ולכן הוא כותב שבאה סערה, שזה שער לה'. הוא מסביר מה זאת סערה. ומגיעים למצב שכבר אין שום הסתרה, ולכן אין מקום לעבודה וכבר אין מקום לשער.

שאלה: כשיש סערות זה מקום לעובדה. אז ממש הודיה גדולה לבורא עבור העבודה והודיה לחברים ולרב היקר שלנו שעוזר לנו בעבודה. ברגע שמתקן בעל הסערה בחינת סערה בסוד זה השער לה', מה המשמעות של השער לה', מה זה להרגיש את זה?

השער לה', משמע שאנחנו חייבים כולנו יחד להרים את עצמנו, להעלות את עצמנו לדרגת השער הזה ולהיות במקומם של בני קורח. בני קורח זוהי דרגת הבינה ולמעלה ממנה זה כבר חכמה. כך שהעיקר בשבילנו זה לעלות עד לדרגת הבינה, וכאשר יהיו לנו התכונות האלה, אנחנו נוכל לעבור בכל השערים.

תלמיד: השער לה', מהי ההרגשה כשנכנסת, מה מרגישים?

ההרגשה אנחנו לא יכולים להעביר זה לזה, רק לדבר. להרגיש את זה אפשר רק אם האדם בעצמו נכנס בשער הזה. עולה למקום הזה.

שאלה: מה זה אומר עבורנו לתקן את הסערות האלה?

בשבילנו משמע, לעלות מעליהן כולן ולהתחבר עם הבורא.

שאלה: כתוב שרק מי שהשיג את כוח האמונה יכול להגיד "מעשיי למלך". איך להגיע לזה בתקופת ההכנה?

בתקופת ההכנה צריך להשתוקק, וכשתשיגי את זה, אז תביני שהשגת.

תלמידה: אדם עובר המון מצבים, והוא רואה שלא יכול לעשות שום דבר, ורק הבורא יכול לקחת אותו ביד ולהעביר דרך המצבים האלה. ויש הרגשה שבתקופת ההכנה אנחנו מכינים איזשהו כלי מיוחד למפגש עם הבורא. והכלי הזה הוא נקרא, "שושנים"?

כן. האמת, זה לא משנה איך זה נקרא. מה שחשוב זה מה את חווה, שאת משתוקקת שהבורא ייקח אותך ביד ויכניס אותך אל תוך המצבים האלה. כמו ילד קטן. את לוקחת אותו ביד והוא הולך יחד אתך. לזה אנחנו צריכים לצפות מפעולות הבורא עלינו.

שאלה: השכינה הקדושה שמשנה מצער לששון ושמחה. מה זה הצער והאבל, ומה זה הששון והשמחה?

זה לא משנה איזה מצבים, אלו מצבים הפוכים, מנוגדים של ייסורים ושמחה, חג.

שאלה: מאוד התפעלתי מהשירה הזאת, מהמילים, מהמטפורות והמשמעויות השונות. שירה שתלמידים כותבים בשיעורים או באופן פרטי מהרגשת הקרבה לחברים, האם היא גם מדרגה שיכולה להעלות אותנו להשפעה?

היא יכולה.

שאלה: מה זה אומר "הכהה את שיניו"?

"הקהה את שיניו" זה לתת מכה בשיניים ובצורה כזאת להתקדם.

שאלה: במאמר וגם בפרק תהילים מתואר מצב של "רכש ליבי דבר טוב, אומר אני מעשיי למלך". האם אפשר לומר שזה תיאור של מצב העבודה שלנו, כשאנחנו משיגים משהו בלב ורק אחר כך יש לנו אפשרות לבטא את זה במילים?

כן. המלך דוד מדבר על זה כיוון שהוא השיג את המצבים האלה, הוא היה מקובל גדול מאוד. "תהילים" הם שלו.

שאלה: כשמרגישים גילוי, שכבר אין מקום לעבודה, אז יש רק הודיה גדולה לבורא על כל מה שקורה, על הזמן והמקום שהוא נותן לנו. אבל כשמסתכלים על אנשים אחרים, מה עלינו לעשות כאנשים שבונים עכשיו חברה רוחנית? מה הפעולות שעלינו עכשיו לעשות מלמטה למעלה כדי שתהיה לנו עבודה?

רק לפתח את הקשר עד כדי אהבה עם כל החברות ב"בני ברוך".

שאלה: יוצא כאן שכבר אין צורך באמונה. כלומר הגענו לגמר התיקון, למרות שאמרת שזו רק בינה ואנחנו צריכים להגיע לחכמה. למה לא נדרשת אמונה? האם זו העבודה או השכר שרואים הכול מהקצה אל הקצה?

את גם מבינה, גם מרגישה, גם רואה הכול מקצה אל קצה, ומרגישה שהכול מלא באור הבורא.

שאלה: כתוב שצריך להקהות את שיניו. כלומר בירידה אנחנו חורקים שיניים ולומדים מהמצב. וכשאנחנו בעלייה, אנחנו עולים מתוך הירידות הרבות, נמצאים בחיבור ומקבלים את האור, ואז מגיעה השמחה ופורחת השושנה. האם אפשר כך להבין את זה?

כן.

שאלה: דיברת על מצב מאוד גבוה, שלאדם אין שום הסתרה, ואז אין מקום לעבודה ואין מקום לשער. האם האדם צריך לשמור שהבורא יהיה נסתר ממנו?

כן.

תלמידה: מה זה המצב הזה?

"למנצח בנגינות", שם כתוב, שאסור למשוך את היד לבורא, להיזהר מלנגוע בו. אנחנו צריכים לשמור על זה שהבורא נסתר.

תלמידה: איך זה בא לידי ביטוי בעשירייה?

לכבד, להעריך את מה שהבורא פותח לנו, להרגיש אותו, להבין אותו, לדבר עימו, תלוי באיזו דרגת מגע, ואנחנו מקבלים את זה ומודים.

תלמידה: האם אפשר להגיד שלשמור על כבוד ה', זה לשמור על הסתרה מהבורא?

כן. כך כתוב על זה. מתוך הסתרה אנחנו מכבדים אותו ולכן לא מגלים אותו.

שאלה: כשאנחנו מתחברים, הרבה פעמים מאחורי החיבור הזה אנחנו שוכחים בשביל מה אנחנו עושים את זה, אנחנו לא פורצים את הקיר, את החומה הזאת של לעשות הכול עבורו, בשבילו. איך את כל המעשים שאנחנו עושים בעשירייה, את כל התפילות, לכוון לבורא?

בשביל זה אנחנו צריכים לכוון את עצמנו כלפי כל החברים בעשירייה. כשאני מתקדם כלפיהם, מחבק אותם במחשבה, מתחבר איתם, בזה אני צריך להתחיל להרגיש את הבורא.

תלמידה: כלומר לכוון זה אומר, שאני מחברת ביניהם והבורא נותן את ההרגשה הזאת.

כן.

שאלה: כשרואים שאפשר להרגיש ולהבין את המשמעות של כל מילה, האם זה אומר גילוי האותיות, או שזה קשר עם המחבר? איך ההבנה הזאת מגיעה אלינו?

בינתיים זה לא קשר עם המחבר ולא גילוי האותיות, עדיין לא השגנו את זה. זה גילוי של מדרגה בדרך לגילוי הבורא, אבל עדיין קטנה.

תלמידה: יש כאן קשרים בין המילים בעברית, כל מילה ממש מפורשת במשמעות כל כך עמוקה, ויש ממש קנאה. איך אפשר להרגיש דבר כזה?

תתפללי, תבקשי שתתגלה לך המשמעות הפנימית של המילים האלה, שהמלך דוד יגלה לך את מה שהוא רצה לומר.

תלמידה: יש הרגשה שאני קטנה מדי, וזה מאוד רחוק ממני.

לא, אין לזה משמעות, בכל זאת את יכולה לבקש. יש לו זמן לכל אחד ולכולם.

שאלה: כשדוד כותב את השירה הזאת הוא נמצא במצב הסתרה. הוא מודה לה', משבח, ומבקש ממנו כשהוא במצב של חושך מוחלט. איך אנחנו יכולים לקבל כזה כוח, ולהשיג כוחות לשיר, לזמר, ולהלל את הבורא במצבים של הסתרה?

לא הייתי אומר שהוא נמצא בהסתרה, אומנם שכאן מדובר על בני קורח, נכון. אבל בכל זאת זו לא הסתרה כמו שאנחנו מבינים. זו הסתרה, כשמרגישים שמישהו נסתר, שהבורא נסתר, באיזו צורה הוא נסתר, ועל ידי מה אני יכול להתקרב, ולגלות אותו. לפתוח שיחה אליו, ולשמוע מה שהוא אומר לי. אומנם זה גילוי, אבל גילוי שמדובר בו על איזה מרחק. לפחות מפני שהוא פונה מכאן לבני קורח, ובני קורח הם דרגת בינה. זו דרגה לא קטנה.

שאלה: איך העשירייה יכולה לבקש בתפילה להעלות את הדרגה של הנשמה שלנו, כדי לעשות נחת רוח לבורא?

לבקש, לצעוק לבורא כך שהוא יפָּתח, וייקח אותנו למעלה אליו. כן, זה מה שאנחנו צריכים לבקש.

שאלה: מה המשמעות של לקחת כוח ולהמשיך מהעבר? כתוב בפסוק "היינו, מזמן דעבר, בכח הזה שהמשיכו, היה להם כח לעמוד במצבים ולילך מחיל לחיל."

כן. כך צריכים ללכת. שכּל מדרגה שאנחנו עולים, אנחנו מקבלים ממנה כוחות להמשיך עוד ועוד.

שאלה: כתוב כאן על בני קורח, שהגיהינום איכשהו קורה, ואחר כך הם רוצים למשוך את הידידות שהייתה להם מקודם. מה זה אומר להמשיך את הידידות, זה איזשהו מצב שאפשר לעשות אותו בצורה מלאכותית, ואיך בדיוק?

שההסתרה תלך, ושוב יגיע הגילוי. שהסערה תישָכך, וייווצר מצב טוב, נוח, נעים, ואז נוכל להיות שוב מחוברים זה עם זה. ככל שהסערות באות ממצב גדול יותר, אנחנו מגיעים לקשר גדול יותר בינינו. למרות שהסערה כאילו עומדת בדרכנו, מפרידה בינינו. אבל מצד שני היא מכריחה אותנו להיאחז זה בזה. זה מה שאנחנו יכולים לקחת מהמצב הזה.

תלמיד: אז איך לרכך את המצב, איך למשוך את אותה ידידות?

לעזור זה לזה לצאת מהמצב של ההוריקן שכולנו נמצאים בו, שמוחק את הכול בינינו, ולא מאפשר לנו להתחבר. זה מה שאנחנו מבקשים.

שאלה: תודה על המאמר המאוד חזק, והמעורר רגשות. השיר הזה נשמע כאילו הוא המשך של המאמר של רב"ש שקראנו הבוקר. האם זה המשך עבודה שלנו אחרי המחסום, והרב"ש מכין אותנו למצבים האלה?

כן.

תלמיד: הרב"ש מלווה אותנו עד המחסום, או שהוא יישאר איתנו גם אחריו?

גם הרבה אחרי זה.

שאלה: המנצח על השושנים זה מצב של גילוי?

כן.

תלמיד: וזה שקול ל"נצחוני בניי"?

אני לא יכול להגיד עד כדי כך, אבל מדובר על גילוי. כי ב"מנצח על שושנים", הוא כבר פונה לבורא.

תלמיד: אז דוד מהלל פה מצב סופי?

לא, זה לא מצב סופי, זה בדרך. תראו מה בעל הסולם כתב והסביר על מזמור, על השיר הזה, ואז תראו שזה עדיין לא הסוף.

שאלה: אנחנו בעשירייה כל יום קוראות פרק תהילים. האם כדאי לנו רק לקרוא, או לנסות להעמיק בו?

לא, אין צורך. אפילו אם אתן רק קוראות תהילים, גם זה טוב מאוד. בעדיפות שתרגישו משהו, אבל בכל מקרה זה טוב.

שאלה: בזמן הסערה, כששום דבר לא עוזר, האם כדאי לנו לקרוא דווקא את פרק תהילים הזה?

לא, יש גם אחרים, אל תדאגו. זה לא פרק היחיד בתהילים שמדבר על הוריקנים שקיימים בינינו.

תלמידה: כלומר כל פרק תהילים הוא אותו הדבר?

מההתחלה ועד הסוף, אפשר לקרוא את כל פרקי תהילים בכל מצב, כי כל אחד מהם טומן בחובו חלק מהאין סוף.

שאלה: מה ההבדל בין אדם שכותב לאדם שמדבר?

אם הוא כותב מעצמו או מדבר מעצמו, אז בעיקרון אין הבדל.

שאלה: הוא כותב שלאחר שנגמרת העבודה בסערות ושערים, לא מגיעים למצב של מוות אלא של ידידות. המילה ידיד כתובה מפעמיים יד, האם זה המצב בו אדם מגיע לשורש נשמתו?

כן, מתקרב לזה.

שאלה: מצב קורח המתואר כאן הוא כביכול לא רע, אין הסתרה ואין טענות. מצד שני זה מצב המנותק מהבורא, כאילו אין דרך להתקדמות. מצד נוסף, מדובר כאן על בני קורח שלא מתו, כלומר המצבים הבאים שנולדים בתוך הקבוצה. האם אפשר לומר שמצב קורח הוא מצב פרטי, ומצב בני קורח שלא מתו הוא המצב הבא שאנחנו רוכשים בקבוצה בתכונת ההשפעה?

גם כך אפשר לומר.

שאלה: למה הדרך אל הבורא מתוארת כתהליך של תיקונים מייסרים? כתוב פה למשל שצריך להקהות את שיניו כדי להשיג את הששון והשמחה וכן הלאה.

כל המתואר הוא מה שעלינו לעשות בעלייה במדרגות. ולכן יש כאן כל כך הרבה מצבים שאנחנו צריכים להתקרב אליהם, לבצע אותם, להתעלות מעליהם, ועל פניהם לעלות למדרגה הבאה וכן הלאה.

שאלה: האם הכהה את שיניו, כשמגיעים לשושנים ויש בהן הרבה פנים של שמחה, הוא מצב שמגלים ביחסים בין החברים, כשאנחנו מגלים אהבה בינינו, קשרים שונים, ואז מגיעים לבורא?

כן. את לא יכולה לגמרי לגלות את החברה או החבר אם קודם לכן לא גילית את הבורא.

שאלה: כשאין סערות אין מקום לעבודה ואין שכר. כשאנחנו מגיעים לדרגה הזאת של העבודה, מה איכות העבודה, זה קבלה על מנת להשפיע?

כן, קבלה בעל מנת להשפיע.

שאלה: כשאדם זוכה לתורה בכתב זו השפה של משה, תוכל להסביר מהי השפה של משה?

לא, זה לא לעכשיו. נלמד תורה אז נדבר על משה, כאן אנחנו מדברים על דוד המלך.

שאלה: איך להתייחס למצבים בהם לא ברור מה המטרה בגללה הבורא נותן לנו את אותו מצב, איך לעבור נכון את המצבים האלה?

תשאלי את הבורא. מה גם שאם את חושבת שכל מה שאת עוברת את מקבלת ממנו, אז יש לך את הזכות לפנות אליו ולשאול כל שאלה בקשר לזה.

תלמידה: כלומר, לשאול מה הוא רוצה ממני ומה עליי לתקן בתוכי.

כן, בדיוק.

שאלה: יש הרבה חברות שחושבות שחשוב לדעת איך לעבוד עם קו שמאל, איך לעבוד עם החסרונות כדי לבקש עליהם תיקון. מצד שני אתה ממליץ לנו לבקש רק את המצב המתוקן הבא.

כן.

תלמידה: אז איך לשלב את שני הדברים, שתי הגישות?

אני ממליץ לא לחשוב מדי על קו שמאל. אנחנו צריכים עוד הרבה להיות בקו ימין, בהרגשה טובה, ביחס יפה זה לזה. תסתכלו על הילדים הקטנים, אנחנו רוצים שהם יהיו במצב רוח טוב, שיהיו להם שירים, משחקים, שיצחקו, שכל הזמן יהיו בשמחה. לָמה? כי בשמחה אדם גדל יותר. אם אתם רוצים לגדול מהר אתם צריכים לשמור על השמחה ביניכם.

תלמידה: העניין הוא שחלק מהחברות מרגישות מאוד חזק את קו שמאל, במה שהבורא נותן להן להעביר.

זה עוצר אתכן מלגדול. קודם כול צריכים את הימין, ואחר כך, אחרי כמה חודשים כשתיכנסו באמת לימין נכון, אז השמאל.

תלמידה: אנחנו פשוט לא יודעות כבר איך להתפלל נכון, מה צריך לבקש בסוף?

לבקש רק חיבור ואהבה.

תלמידה ב: המאמר הזה מאוד עמוק ומעורר מחשבה. ההתרשמות שלי היא כאילו המלך דוד מדבר על כל תהליך התיקון שלנו, על השינויים הפנימיים, האתגרים עליהם נצטרך להתגבר כדי להגיע לנקודה בה אנחנו באמת מתחברים בצורה עמוקה לבורא. אני מרגישה ממש מעין תמונה של כל התהליך שאנחנו צריכים לעבור, את ההפרעות בפנים שצריכות להתהפך לטוב ולשמחה. אנחנו צריכים אמונה כדי לדעת שבסוף התהליך, כשאנחנו מבינים זאת מהראייה של הסוף, הסוף הוא באמת יפהפה.

כן, הבנתי אותך.

שאלה: הסערה הזאת ממש מוציאה, שולפת אותך ואין זמן לשאול שאלות את הבורא. האם יהיה נכון בזמן הזה פשוט לחרוק שיניים, לעצור את עצמי, לשתוק?

תחזיקי את זה בתוכך ואט אט תשחררי מליבך את מה שאת רוצה להגיד והבורא בהדרגה ישמע את כל זה. בלי מילים.

שאלה: תמיד פוטנציאלית יכולה להיות בינינו אהבה?

כן, האמת כל העולם הוא אהבה, פשוט אנחנו לא מרגישים זאת, לא יכולים לגלות, זאת למעשה כל המשימה שלנו.

שאלה: הפרק הזה בתהילים כל כך מרגש, מרומם, איך להעביר לעשירייה את ההרגשה הזאת של גילוי השכינה, גילוי האור?

לא יודע. אתם יכולים לקרוא תהילים ברוסית, בכל שפה, ספר תהילים מתורגם לכל שפות העולם, כולם מכירים, לומדים אותו, בכל בית בו מתפללים קוראים ושרים אותו, הוא שייך לכולם.

תלמידה: אבל דווקא הפרק הזה בתהילים הוא כל כך מרגש, אולי כדאי לקרוא אותו בנפרד.

ודאי שאפשר לקחת גם אותו ולקרוא, אבל בעיקרון את צריכה להבין שכל פרקי תהילים אותם כתב המלך דויד הם מאוד מאוד מרגשים.

(סוף השיעור)