שיעור בוקר 05.01.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ג', דף קט, עמ' 109,

"אור ישר ואור חוזר, כולל חמשה עשר פרקים"

קריין: אנחנו בספר "תלמוד עשר הספירות", עמוד 109 קט, פרק ג'. שוב "תלמוד עשר הספירות", כרך א', עמוד 109 קט, פרק ג'.

פרק ג'

"מבאר ד' זווגי הכאה בד' בחינות המסך, המוציאים ד' קומות חו"ב

תו"מ, זו למטה מזו, בד' עולמות אבי"ע."

אות א'

"בעולם אצילות מאיר א"ס ע"י התלבשותו בקומת חכמה."

כאן תשאלו כמה שאתם רוצים, אין שום בעיה.

קריין: אות א'.

"* גם דע, כי הלא א כדי שאור הא"ס יוכל להאיר בכל אצילות צריך שיתלבש עצמותו תוך החכמה ואחר התלבשותו בחכמה אז מתפשט בכל האצילות, ועל ידי מלבוש זה לבדו יכול כל האצילות לקבל מן הא"ס ב וזה סוד כולם בחכמה עשית."

* ע"ח שער מ"ז פרק ב'.

מה זה "כולם בחכמה עשית"? זאת אומרת, אין סוף, זה העיקר, מגיע דרך התלבשות בחכמה להאיר בעולם האצילות, שעולם האצילות הוא בעצם העיקר, הוא הכול, שם מתחילה כל הבריאה, הקלקול שלה והתיקון שלה, הכול בעולם האצילות. מה שלמעלה מאצילות זה רק סדר הקודם לאצילות, זה עולם אין סוף ועולם א"ק, שהם בעצם נכללים באצילות, באריך אנפין דאצילות, עולם אין סוף בעתיק דאצילות ועולם א"ק בראש דאריך אנפין דאצילות, ועולמות בי"ע הם כמקומות של הכלים השבורים שצריכים לעלות לאצילות ושם להיתקן.

קריין: אות ב'.

אות ב'

"בעולם הבריאה מאיר על ידי התלבשותו בקומת בינה, והחכמה נעלמת שם."

זאת אומרת, עולם האצילות נגמר, יש פרסא, אחרי פרסא מתחיל להיות עולם הבריאה. כל אור החכמה נפסק על הפרסא, למטה מפרסא מתפשט רק אור החסדים, וכל עולם הבריאה הוא אור החסדים.

"אבל כדי להאיר בבריאה צריך שגם החכמה תתלבש בבינה, ועל ידי שנים אלו שאור הא"ס מתלבש בתוכם אז הוא מאיר בבריאה. וזה סוד המסך שבין אצילות לבריאה, כי נמשך מסך זה מבינה אשר בה מתלבש החכמה להאיר בבריאה."

האמת שאין אור אחר חוץ מאור החכמה. אור החסדים זה אור של תיקון הבריאה שבא מצד הכלי, אבל אור החכמה זה האור שהבורא מאיר ובו הוא רוצה למלאות את כל הכלים, כל הנבראים, זה אור החיים.

לכן כשאנחנו אומרים שבבריאה אין אור החכמה, הכוונה שהוא לא מתגלה, הוא בכל זאת נמצא בתוך אור החסדים כי אי אפשר שיהיה אור החסדים ללא אור החכמה בתוכו, זה נקרא "שבירה באור". זה לא יכול להיות, כי אור החכמה זה העיקר, זה המהות, זו האנרגיה, זו החיוּת של הרוחניות כולה.

אז מה שאנחנו מדברים, שלמטה מפרסא לא יכול להאיר אור החכמה, להתגלות אור החכמה למטה מפרסא לא יכול, אבל כך "מלוא כל הארץ כבודו".

שאלה: אז בעצם אור החסדים הוא זה שאחראי על בניית הכלי עצמו?

לא, איפה אמרתי?

תלמיד: כי אמרת שבינה, החסדים זה התיקון.

זה אור של תיקון הבריאה. ואור החכמה הוא אור של מטרת הבריאה. אבל לא שתיקון הבריאה זה שהוא בונה. אור החסדים לא בונה כלום, רק מתקן, נותן תנאי שיש להאיר לאור החכמה, בכל זאת אור החכמה הוא הכול.

שאלה: איך בעולם האצילות התלבש אור אין סוף בלי בינה?

הוא מתלבש בצורה כזאת שאנחנו משיגים אותו, זה ראש דאריך אנפין, גמר התיקון. כשמגיעים לגמר התיקון מגיעים לראש דאצילות.

תלמיד: שם לא צריך מסך, לא צריך אור חוזר?

מה זאת אומרת לא צריך? שם צריכים את כל המסכים. איך אתה משיג את האין סוף? אחרי כל המסכים, שיש רב פעלים מקבציאל, אתה משיג את האין סוף.

תלמיד: אבל בעולם א"ק הוא מתאר שהאין סוף התלבש דרך תהליך של זווג, הכאה.

אני מבין שקשה לכם לתאר את זה כי לאן נעלם עולם אדם קדמון. עולם אדם קדמון רק מסדר לנו ערך אורות וכלים, מדרג אותם, כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, כנגד נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, לפי עביות שורש, א', ב', ג', ד' שבמסך. זה הכול. הוא נותן לך רק את החלוקה מה שייך למה. אחרי שהוא סידר את הדברים האלה מתחילה להיות עבודה עם אורות וכלים, וזה כבר עולם האצילות.

לכן כשאנחנו גומרים את עולם האצילות, אנחנו מעלים את כל התיקונים לראש דעולם אצילות ושם כשהם מתקבצים זה כבר נקרא "עולם אין סוף". כדי לעשות את התיקונים אנחנו צריכים ד' בחינות דאור ישר ומלכות דאין סוף, צמצום, מסך, אור חוזר, עולם אדם קדמון, עולם האצילות, וכל העבודה באצילות מעולמות בי"ע. אבל כשאנחנו כבר מתקנים את כל הכלים השבורים, אנחנו מגיעים לראש דאצילות וזהו, לא צריכים יותר, כל האין סוף כבר נמצא באצילות. כי כל מה שהיה לפני ראש דאצילות זה רק הכנה כדי שאנחנו כך נבנה. תחשבו על זה, זה לא קשה.

שאלה: רק להבין את הנקודה הזאת. אנחנו אומרים שמה שירד מלמעלה למטה צריך לתקן מלמטה למעלה. אנחנו מבינים שיש איזה חלק שקרה מלמעלה למטה אבל בדרך מלמטה למעלה לא צריכים לתקן אותו, צריך להגיע נניח ל-90% וה-10% האחרונים כבר מתוקנים.

לא. מה לא מתוקן?

תלמיד: לא, אמרנו שיש את החלק של אדם קדמון שבדרך מלמטה למעלה לא צריך לתקן.

מה באדם קדמון התקלקל שצריכים לתקן? כי אמרת שיש איזה חלק שלא מתקנים, אז אני שואל מה לא מתקנים? אמרתי לך שבעולם אדם קדמון יש לך 100% כלי ו100% אור. עולם עולם אדם קדמון הוא מחלק לך נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה דאורות, מלובשים בגלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה וב"ן. הוא מחלק לך את כל החבילה הזאת, לא יותר מזה, כדי שאתה תדע איך נכון להישבר ואיך נכון להיתקן, לא יותר. אבל משעשית את זה, כאילו עולם אדם קדמון נמצא בתוך האצילות.

תלמיד: אולי השרטוט שלנו קצת מטעה שיש לנו את כל הדרך?

זה נכון שזה כך. אם ניקח את "עץ חיים" אנחנו רואים שכל עולמות אבי"ע עולים ומתלבשים כולם על גלגלתא. זה בשרטוט האחרון אולי ב"ספר האילן".

שאלה: למה הוא כותב ש"כדי שאור אין סוף יוכל להאיר בכל אצילות צריך שיתלבש תוך החכמה" ולא כתר?

כי כתר אנחנו גם כך לא משיגים. אחרי כל הזיווגים ברב פעלים מקבציאל, איך שזה מתגלה אני לא יודע. אלא "הכל בחכמה עשית" מה שעושה בורא אנחנו צריכים לעשות בחזרה ולא למעלה מזה.

תלמיד: ומה זה באות ב' שהוא אומר "שגם החכמה תתלבש בבינה"?

אין אור הבינה, אלא חכמה שמתלבשת ברצון לקבל היא מעוררת את הרצון לקבל בצורה כזאת שהוא מעורר כוח מיוחד, אור מיוחד שזה נקרא אור החסדים.

תלמיד: הוא כותב שזה ששניהם, גם אור אין סוף וגם החכמה מתלבשים בבינה, זה מאפשר את ההארה בבריאה.

כן.

תלמיד: מה השילוב הזה של שניהם? זה לא ברור.

אחד מתלבש בתוך השני. כל האורות שיורדים למטה הם מתלבשים אחד בתוך השני, אור העליון ועליו לבוש ועוד לבוש ועוד לבוש עד שבכל דרגה שהוא יורד הוא מתלבש באור פחות מעצמו כדי שבאותה הדרגה אלו שנמצאים באותה דרגה יכולים לקלוט אותו, לקבל אותו.

תלמיד: זה ערבוב של שני האורות?

התלבשות. אין ערבוב האורות, התלבשות, כי כל אור מושג על ידי כלי מיוחד.

תלמיד: ואם אור אחד מתלבש על אור אחר?

נניח אור החסדים מתלבש על אור החכמה.

תלמיד: איך נקראת ההתלבשות הזאת, היא נקראת משהו חדש, זה משהו חדש שנוצר?

לא, זה נקרא אור חכמה בהתלבשות באור החסדים. ואחרת את אור החכמה אנחנו בכלל לא מגלים כי אור החכמה זה בעצם הופעת הבורא, ואור החסדים זה דבקות שלנו בו, כוונה על מנת להשפיע.

תלמיד: אני מנסה להבין מה שונה מאצילות לבריאה, מה הפורמט החדש שקורה שם?

בבריאה אין לנו אור החכמה, רק אור החסדים. אור החכמה נסתר בבריאה, הוא נסתר בתוך אור החסדים.

תלמיד: זאת התגובה של הכלי על אור החכמה ששונה בבריאה?

זו לא רק תגובה. לא יכולה להיות למטה מפרסא הופעת אור החכמה, אין שם בכלים כוחות למסכים לקבל על מנת להשפיע, אלא רק להשפיע על מנת להשפיע. כל הכלים לקבל על מנת להשפיע נמצאים באצילות. וגם באצילות הם אינם, אלא רק בתנאי שהכלים מעולמות בי"ע עולים לאצילות ומעוררים את האצילות לטפל בהם, לתקן אותם. וכשהם מתקנים אותם, הם יכולים להביא מסכים בלקבל על מנת להשפיע, לאור נשמה, חיה ויחידה. זה נקרא עליית ג' העולמות, בריאה, יצירה ועשיה, לעולם האצילות.

זה נקלט או לא? מה קשה?

תלמיד: לא יודע איפה לשים את האצבע, יש הרבה פרטים, עליות, ירידות.

עולם האצילות זה גלגלתא ועיניים בלבד. עולם הבריאה זה אוזן, עולם היצירה זה חוטם, עולם העשיה זה פה. באצילות שזה גלגלתא עיניים יש שם רק נפש, רוח. כשמעלים כלים מעולם הבריאה לעולם האצילות, נעשה באצילות אור הנשמה. בעליית הכלים מעולם היצירה לעולם האצילות, נעשה באצילות אור החיה. בעליית הכלים מעולם העשיה לעולם האצילות, נעשה באצילות אור היחידה. זה נקרא ג' עליות, זה מה שאנחנו קוראים שבת, ג' עליות בשבת.

שאלה: מה שהסברת עכשיו בלבל לגמרי, מה זה קשור למה שלמדנו קודם?

אני לא יודע מה קשור, ואני לא אמרתי שום קשר לכלום. אני אמרתי שעולם האצילות הוא בקטנות, נמצא בגלגלתא ועיניים בלבד. כל עולם האצילות זה גלגלתא עיניים. האח"פ שלו זה אוזן, חוטם, פה, עולמות בריאה, יצירה, עשיה.

אם מעולם הבריאה עולים כלים לעולם האצילות, ובעולם האצילות יש גלגלתא ועיניים שזה נקרא נפש, רוח, אז הכלים שהתווספו עכשיו מעולם הבריאה לעולם האצילות הם מוסיפים לעולם האצילות את אור הנשמה. מעולם היצירה כשעולים אחר כך כלים לעולם האצילות אז מתווסף באצילות אור החיה. ומעולם העשייה כשמתווספים כלים לעולם האצילות הוא מזמין באצילות את אור היחידה. אלה ג' עליות, והם נקראים ג' עליות דשבת. לא קשרתי זאת לאף מקום, ולשום דבר.

דיברנו על עולם אין סוף, ועל עולם אדם קדמון. עולם אין סוף סגור, שם כל האורות וכל הכלים הם בכלי עגול עוד לפני כל הבעיות. עולם אדם קדמון לוקח כל מה שיש באין סוף ומחלק אותם לחמישה כלים, עביות שורש, א', ב', ג', ד', ולאורות נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, בהתאם למסך. הוא מכניס את הדברים האלה לפי המסך. זאת אומרת יש לנו אור אין סוף ומלכות דאין סוף, ועכשיו הוא מחלק אותם. אם אנחנו נכניס מסך ביניהם, אז יש במסך חמש דרגות של עביות, שורש, א', ב', ג', ד', ובכל דרגה יש אור מיוחד, נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. זה מה שעשה עולם א"ק עד הטבור, לפני שהוא התחיל שם להתערבב ולעשות את צמצום ב', שזה כבר לא שייך לעולם א"ק, זה נקרא ענפי ס"ג.

ברורה החלוקה הזאת לכח"ב זו"ן נרנח"י? כן. נלך בצורה כזאת, אתם תראו שלגמרי שום דבר לא קשה.

שאלה: כשיש עליות מעולמות בי"ע לעולם האצילות, אנחנו מעלים לשם כלים שצריכים בעצם לתקן אותם, נכון?

כן.

תלמיד: אז מה קורה איתם?

אנחנו מצרפים כלים מבי"ע לגלגלתא עיניים שזה כלים דאצילות. עולם האצילות זה כלים של גלגלתא ועיניים בלבד. הכלים של עולמות בי"ע הם האח"פ שלו, של עולם האצילות. מפני שהיה איסור לעבוד עם כלים דאח"פ, האיסור הוא מצמצום ב', וניסו בעולם הנקודים לעבוד עם הכלים האלה בצורה ישירה, מגלגלתא עיניים להעביר לאח"פ, מלמעלה מפרסא העבירו את האורות למטה מפרסא והם נשברו, כך זה היה בעולם הנקודים, אז בעולם האצילות יש לנו חוק, שהפרסא לא מתבטלת היא תמיד נשמרת, היא נמצאת במקום שלה וזהו. אתם רוצים לקבל, להיתקן? בבקשה תעלו למעלה.

לכן כל עולמות בי"ע סופם לעלות לעולם האצילות, וזה מה שאנחנו עושים במשך 6000 שנה. מאיפה 6000 שנה? 2000 בריאה, 2000 יצירה ו-2000 עשיה.

אז מעלים כלים ששייכים לעולם הבריאה, איזה עביות הם? עולם האצילות איזה עביות?

תלמיד: שורש, א'.

שורש, א'. אז עולם הבריאה איזה עביות? ב'. כשמעלים לעולם האצילות כלים דבחינה ב', מתווסף באצילות אור הנשמה. אותו דבר כלפי יצירה, מתווסף שם אור החיה, ומעשייה אור היחידה. אבל הכלים האלה שמתווספים לשם נקראים "אח"פ דעליה", והאורות הם לא אמתיים. כי זה לא באח"פ אמיתי, זה רק בהצטרפות לגלגלתא עיניים, בהתכללות עם גלגלתא עיניים. וזה מה שאנחנו עושים במשך 6000 שנה.

אחרי שאנחנו גומרים את ה-6000 שנה, מה קורה? כל הכלים שעלו, ישנה פעולה מיוחדת שאנחנו לא יודעים איך היא בדיוק קורית, שנקראת "רב פעלים מקבצי א‑ל", ומתגלה איזה אור מיוחד שהוא עושה תיקון כזה שאפשר לעבוד עם אח"פ דירידה. וכל מה שהתווסף באצילות נופל בחזרה למקום בי"ע והאור שמתגלה נקרא "משיח".

זה כל העניין, גמרנו את "תלמוד עשר הספירות".

שאלה: רק להבין משהו עקרוני. עליית הכלים זו הזדככות הכלים?

לא הזדככות הכלים, זה משהו אחר, לא. הזדככות הכלים זה נקרא הזדככות המסך. עליית הכלים מבי"ע לאצילות נעשית על ידי זה שהם מצרפים את עצמם לגלגלתא עיניים, נכללים בגלגלתא עיניים. זאת אומרת, הם בעצמם לא פועלים אלא פעילים לפי גלגלתא עיניים.

שאלה: מה זה אח"פ אמיתי?

אח"פ אמיתי יתגלה בגמר התיקון, בינתיים לא עובדים עימו. זה נקרא "אבן מאסו הבונים הייתה אחר כך לראש פינה".

שאלה: שאלה לגבי התלבשות האורות. מקודם הסברת שאור אין סוף עליו מתלבש אור חכמה ועליו מתלבש אור חסדים. ההתלבשות הזאת זו תוספת של אור נוסף, או שזה כמו מתאם בין האור העליון יותר לבין הכלים שבאותו שלב?

אני לא יכול להסביר את זה. כמו שהוא כותב ב"פתיחה לחכמת הקבלה" שאז נמשך עליו מהמאציל אור יותר חלש שהוא אור החסדים, זה אור של תיקון הבריאה. אור החכמה זה אור של מטרת הבריאה. המטרה היא שהכלים יתמלאו באור החכמה, והתיקון הוא שיתמלאו בהשתוות הצורה, בהשפעה. כמו שהעליון, הבורא משפיע, כך הנבראים צריכים להיות משפיעים. ואז הם ירגישו שנמצאים בדרגתו והוא רוצה לראות אותם בדרגתו. לכן אור החסדים זה אור של תיקון הבריאה, אבל הוא גם מושפע מלמעלה. כי מאיפה התחתון יכול לייצב אותו, ליצר אותו? לא. התחתון רק מחליט, אני רוצה לקבל רק בתנאי שאני משפיע. או אני לא מסוגל לקבל, אבל אני רוצה לפתח בי כוח השפעה.

זה לא כל כך מובן, אבל אתה יכול לראות את זה מהחיים. נגיד שיש לך ילד טוב שהוא עושה הכול כדי לעשות לך נחת רוח, כמו לאבא טוב. מה הוא יכול לעשות? כול מה שהוא מקבל, הוא מקבל ממך. מקבל מפני שהוא קטן והוא לא מסוגל ליותר, אבל מקבל בצורת החסדים, הוא מודה לך על זה, זה נקרא "קטנות".

אור החסדים זה שאנחנו נמצאים בינתיים רק בתיקון הבריאה. אנחנו מרגישים שאנחנו עוד לא יכולים לפעול, אין לנו מה להחזיר לבורא, אבל אנחנו מאוד רוצים את זה. הכלים שמתמלאים בינתיים עם הרצון הזה להשפיע לבורא, אבל זה עדיין רק רצון ללא מימוש, הם נקראים "כלים קטנים" "אור חסדים".

אין לי חולצה, מה אני אעשה, לא צריך אותה. מה זה לא צריך? הוא חפץ חסד ביער הוא לא רוצה? פשוט יש לו תיקון שבאמת הוא לא צריך. קשה להסביר את התיקונים האלה. כי זה מה שאנחנו צריכים עכשיו, אותות להתחיל להרגיש עד כמה שאין בכל הכלים דקבלה צורך. זה התנאי, קטנות, אנחנו לא רוצים לעבוד עם כלים דקבלה בכלל, נבטל אותם. אני מרגיש בהם עד כמה שאני נבדל מהבורא, מהחברים, מהקבוצה, מהכול, אני רוצה לסלק אותם. ואחר כך כבר ישנם תהליכים שמחזירים אותם. כי על ידי מה אני אשפיע אם אני לא אקבל, איך אני אעשה לו תענוג? אם צדקת מה תיתן לו? אתה חייב לקבל.

שאלה: האם המטרה של הצמצום מלמעלה למטה, של העלמות, היא להקטין את התענוג כדי שהכלים לא יוכלו לקבל על מנת להשפיע?

מטרת הצמצום זה לא לקבל בשום אופן על מנת לקבל, זה צמצום א'.

תלמיד: הסיבה שהחכמה נעצרת בפרסא זה מכיוון שהכלים לא מסוגלים לעמוד בתענוג של אור החכמה?

כן.

תלמיד: אז אור החסדים נועד להגן על הכלים כדי שהתענוג יהיה יותר קטן.

לא. מה שייך לתענוג יותר קטן או יותר גדול?

תלמיד: אמרת שזה קטנות.

כן אבל זה לא תענוג יותר קטן, זה פשוט מצב אחר. אור חכמה יש לך מאפס עד 100%, מה זה קטן וגדול. באור החכמה יש לך מאפס עד 100%. אור החסדים זה תיקון, זה לבוש על אור החכמה.

תלמיד: זה נעשה מלמעלה למטה, לא מלמטה למעלה. אמרת שחסדים זה איזה סוג, משהו שהכלי חווה אותו. ונראה עכשיו שחסדים כאילו בא מלמעלה דווקא.

אור החסדים בא מלמעלה, וגם אור החכמה בא מלמעלה. רק אור החכמה בא מלמעלה, אם אתה מדבר על ד' בחינות דאור ישר, או איפה?

תלמיד: אני מדבר על פרסא שעוברת מעולם האצילות לעולם אבי"ע.

כן.

תלמיד: יש שם פרסא. האם המטרה שלה היא שאור חכמה לא יכול לרדת מתחת לפרסא. ומשם יש רק התפשטות של אור חסדים.

כן.

תלמיד: אז אור החסדים, אומרים שכאילו שיתף מידת הדין במידת הרחמים. זה לא בא מרחמים של העליון על הכלים כדי שיוכלו להתקיים?

זה בא מתוך הרחמים של העליון, כן.

שאלה: אמרת שכשמתקנים את עולם הבריאה, מעלים אותו לאצילות, אז מושך את אור הנפש.

לא. נפש, רוח יש כבר באצילות. כשעולם הבריאה עולה לאצילות ניתוסף שם אור הנשמה. והיצירה נוסף חיה, והעשיה מתווספת יחידה.

תלמיד: אבל אנחנו מתחילים מעשייה, לא?

מתחילים את התיקונים שלנו מעולם העשייה, כן.

תלמיד: זה מושך את האור הכי חזק מההתחלה?

לא. תלוי ממה אתה סופר. אנחנו מתחילים ממלכות דמלכות דמלכות דעשיה, עובדים עימה, עם אור נפש דנפש דנפש. הוא מסביר לנו ב"הקדמה לספר הזוהר" וגם ב"עליית התפילה וענית התפילה". גם שם צריכים לראות.

תלמיד: איך זה עובד?

אנחנו דברנו על מה שקורה לנו מעליית העולמות בריאה, יצירה, עשייה, לעולם האצילות. ואתה אומר, אם אנחנו עובדים בעולם העשייה מה אנחנו מעלים? כאילו אור היחידה, כמו שדיברנו עכשיו, מעלים את הכלים דעשיה לאצילות, לא.

יש עניין איפה אני מתקן את הכלי ואיפה אני מעלה את הכלי. תיקון הכלים הקטנים ביותר מעשייה ולמעלה. אבל אחר כך העלייה שלהם לאצילות זה מבריאה, אחר כך מיצירה, אחר כך מעשייה.

שאלה: דיברת על אורות לא אמיתיים שזה חיה יחידה.

נשמה, חיה, יחידה, הם לא אורות שלמים.

תלמיד: מה זה אורות לא שלמים?

אורות לא שלמים זה כלים לא שלמים. אפילו כלי של בריאה שאני מעלה אותו לאצילות, אין שם כלי של הבריאה כולו, אלא תמיד יחסר שם לב האבן.

תלמיד: איך מתגלה אור חיה?

זה לא חיה שלמה, זה חיה דעלייה. בעודם נמצאים באצילות, הכלים האלה, ולא נמצאים במקומם. במקומם זה יהיה אחרי כל התיקונים באצילות, אז כולם יחד מגיעים למטה מפרסא וזה נקרא "אח"פ דירידה".

תלמיד: אז יש התלבשות השלמה?

כן. אבל זה בגמר התיקון בלבד, אחרי שיעלו כל הכלים למעלה. וזה יהיה קשה מאוד, כי עד כמה שעולים הכלים מבריאה, מיצירה, מעשייה, אלו הדרי מטה, ירגישו יותר ויותר חושך, חושך. לכן לקראת גמר התיקון חוצפה ישגה, יהיו כלים שנמצאים ממש מחוסר הארה אפילו שהייתה קודמת, אפילו זה לא יהיה. זה מצבים קשים.

שאלה: אמרת שאח"פ דעליה מיתקן ב-6000 שנה. זה אומר שממש רק בעולם הזה עושים את התיקון של האח"פ דעלייה? 6000 שנה זה זמן התיקון עכשיו של ההתגשמות בעולם.

6000 שנה זה 6000 מדרגות. 2000, 2000, 2000.

תלמיד: זה לא קשור ל-6000 שנה שאנחנו מתלבשים בגופים ב-6000 האלה?

כמו שאומר בעל הסולם, אנחנו נמצאים בימות המשיח, אני לא יודע.

תלמיד: אנחנו עושים את התיקון של אח"פ דעלייה שכתוב עליו בתע"ס? אנחנו פה בתיקונים, לא עכשיו, נניח כשנתקדם.

תעשה בירור, אם היום זה 5779, נשאר לך עוד קצת. אני לא חושב על הזמנים האלו, גם היו הרבה חשבונות, כמה יהיה לפני זה. האם כבר מגיע משיח או לא. אני לא רוצה להיות לא בר כוכבא ולא כל אלו שמצפים לגמר התיקון, זה "המשיח בא".

תלמיד: האם יש דברים שאנחנו עושים ועדיין לא כתובים בתע"ס, או שפה כאילו כבר כתוב?

מה לא כתוב בתע"ס?

תלמיד: אם יש תיקונים הרי עוד לא הסתיים כל התיקון בפועל.

ודאי שעוד לא הסתיים. וגם בתע"ס, אתה אומר כתוב בתע"ס, בתע"ס לא כתוב הכול. אנחנו עכשיו עוד מעט גומרים "זוהר". ואחר כך החבר כבר קנה את "עץ חיים". אתם יכולים לקנות ממנו במוזל. 120 שקל. כל אחד כדאי שיקנה ושיהיה לו, אפשר בתשלומים, אין שום בעיה אני חושב.

ב"עץ חיים" האר"י כתב יותר ממה ש"בעל הסולם" פירש בתלמוד עשר הספירות, במיוחד על העולמות בי"ע ועולמות הקליפות. עולמות הקליפות בכלל אין בתלמוד עשר הספירות. למה? לא שאלתי ואני לא יודע. לא רצה להיכנס לזה, זה המון פרטים וקשה מאוד למצוא להם הסבר מדעי, פשוט. זה נמצא אבל להביע זה מאוד קשה, כל העניין של הביטוי. ולכן נראה לי שזה כך, אבל זה נראה לי. אנחנו נלמד. מתי? אני מקווה שבסביבות פסח אולי אנחנו נסיים את הזוהר ונתחיל כבר מפסח והלאה "עץ חיים".

גם החבר צריך להכין לנו את תיקוני הזוהר. מתי זה יהיה לנו מוכן ללימוד, מתי נדפיס? תיקוני זוהר בלי פירוש הסולם.

תלמיד: אחרי שנסיים את הקריאה של הזוהר בערב, נתחיל לקרוא פרק פרק ביחד ותוך כדי זה אתה גם תסמן את התיקונים שאתה רוצה לעשות.

זאת אומרת לפני שמדפיסים.

תלמיד: כן.

והתלמידים יסתכלו על המסך?

תלמיד: מה שנחליט. אז היינו מדפיסים חוברות כל פעם שלמדנו את הזוהר.

אנחנו בכל זאת נדפיס שזה יהיה לכולם, ונלמד אפילו שיהיו שם שגיאות, פסיקים, נקודות, כל מיני דברים כאלה, זה לא נורא. כך נלמד. שם נלמד דווקא על כל עולמות בי"ע. בכלל כל העץ חיים הוא מסביר אחרת, בצורה יותר חיה, פיוטית. כאן זה בצורה יותר מדעית.

תלמיד: גם ב"הסתכלות פנימית" אולי שווה פעם ללמוד. כי יש מקומות בהסתכלות פנימית שבעל הסולם מסביר לגמרי אחרת, כאילו בשפה אחרת לגמרי. נגיד חלק ו'.

אין בעיה. בבקשה. חלק ו', מה מצאת שם כל כך מרגש?

תלמיד: לא מרגש, אבל יש שם הסברים שאני לא שמעתי ממך. הוא לוקח דברים שהוא הסביר ב"פתיחה" ומסביר את זה ממש אחרת.

בסדר שאתה רואה כך, אפשר ללמוד. עברתי על זה הרבה פעמים.

שאלה: למה הצמצום לא שייך לאור החסדים והוא נעשה רק באור חכמה?

אור החסדים זה על מנת להשפיע. אין צמצום על על מנת להשפיע, תשפיע כמה שאתה רוצה. איך יכול להיות צמצום על השפעה? רק על קבלה, על אור החכמה יש צמצום עד שאתה לא מכניס אותו לכוונה על מנת להשפיע. אם הלבשת אותו באור החסדים, בכוונה על מנת להשפיע, אין עלייך שום צמצום.

שאלה: מה התפקיד של טבור באדם קדמון לאחר יציאת העולמות?

טבור של אדם קדמון הוא המבדיל במיוחד בין עולם אדם קדמון לעולמות אבי"ע. אבל אם אפשר כך להגיד, אם אנחנו מדברים על טבור דגלגלתא. אבל טבור דא"ק, למעלה מטבור דא"ק זה צמצום א', למטה מטבור דא"ק, לא בא"ק אלא בכל יתר עולמות אבי"ע, זה צמצום ב'.

שאלה: האם קיימים מסכים בתוך העולמות שעליהם לא דיברנו? אם אצילות עולה לגלגלתא, איפה תהיה פרסא שמפרידה לעומת הטבור של גלגלתא?

לא, זה הכול מתבטל, צריכים לראות זאת לפי ספר האילן.

שאלה: לאחר שיתא אלפי שנה בפעולה שנקראת רב פעלים מקבציאל, זוהי פעולה שנעשית בבת אחת? כי יש אלף שביעי, שמיני, תשעי ועשירי.

רב פעלים מקבציאל זה שמה שהיה בעולם האצילות מקבל תיקון, ועולמות בי"ע שעלו לאצילות כל פעם משך שיתא אלפי שנין יורדים למקומם, עולמות בי"ע מעולם האצילות. ועולמות אבי"ע, אצילות, בריאה, יצירה, עשייה עולים לס"ג, לע"ב ולגלגלתא, וכולם עולים לאין סוף, זה נקרא האלף השמיני, התשיעי והעשירי. זאת אומרת לא מדובר על אלפי שנים כמו שרצו כאן להגיד. אין שנים אלא הכול זה עניין של המצבים.

שאלה: בעלייה השלישית של שבת זה האור הכי גדול, יחידה, למה האור הגדול ביותר מגיע בסוף השבת?

כי זה העלאת עולם העשייה, הכלים הכי נמוכים, הכי קשים, לעולם האצילות. זה האח"פ הכי כבד.

תלמיד: לדוגמה, אחד הדברים שבבעל הסולם מסביר ב"הסתכלות פנימית", שאנחנו פחות מדברים, זה על המעבר בין עולם הנקודים בקטנות לגדלות. אנחנו אומרים שזה רשימות ד/ג מגיע מנה"י דא"ק, ושם הוא מפרט על הפסיעות ועל ראש ישסו"ת. ואז הוא אומר דברים שראש דנקודים זה תיקון של הסתרה על ראש ישסו"ת, שזה בכלל גורם לחשוב על שבירה בצורה אחרת לגמרי, שזה עניין של תיקון השבירה, כאילו השבירה היא כמו תיקון.

אתה לימדת מישהו דברים כאלה? תתחיל ללמד ותראה עד כמה אתה תצטרך לצמצם.

תלמיד: אבל לא כדאי לעבור את זה פעם איתך?

אני מוכן על כל הפרטים, רק תביאו לי עוד כמה שעות ביממה ואת הרצון שלכם. שני דברים אנחנו צריכים, זמן ורצון. אבל ללמוד את זה אני אשמח. רק שוב אני אומר, הבעיה היא שטוב אם אתה מתוך הסקרנות רוצה את זה לדעת, אני לא פוסל את זה, אבל השאלה עד כמה זה עוזר בעבודה הפנימית, האם זה בא זה על חשבון זה, כי אדם בכל זאת לא מסוגל. והבדיקה הנכונה היא על התלמידים. לעומת מה שלמדתי עם רב"ש, אני יכול להראות לכם מה היה כתוב אצלי בכל הספרים, איזה תוספות ואיזה דברים, אבל איפה אני יכול למסור את זה? לא יכול. וגם הזמן דורש יותר הפצה, עבודה פנימית, השגות.

תלמיד: זו בדיוק השאלה, כי אם עכשיו אנחנו נלך למציאות שרק תיקונים בעשירייה וסדנאות אז מי צריך את כל זה? ואם צריך את כל זה, ואם בעל הסולם כתב את זה לא סתם, איך נסביר לתלמידים אם לא נעבור את זה איתך? אני רואה על עצמי שאם פעם אחת לא עברתי על משהו איתך, אין בכלל גישה לדבר הזה.

תביא לי זמן ורצון. אני מבטיח לך שאחרי שבועיים יישארו כאן בקושי עשרה אנשים בשיעור כזה. אני מוכן. עוד מעט נגמור זוהר, נתחיל עץ חיים, בעץ חיים יש לך את זה.

תלמיד: יכול להיות שלא צריך את זה בכלל.

וודאי שיש מאור גדול מאוד בתע"ס, אבל השאלה איפה ניקח לזה זמן. כל עוד אנחנו לא מארגנים את העשירייה איך ניגש ללימודים האלה, לפלפולים כמו איך עברו רשימות מד/ג, מנה"י דא"ק דרך נקודת דס"ג וראש דס"ג ונפלו, אנשים לא יסבלו את זה.

תלמיד: אני שואל על יחס, כי אתה גם אומר ששאלות מהסוג הזה ששולחים לך אתה מוחק במייל. הגישה לכל הדבר הזה צריכה להיות שצריך לנסות? אני שואל על עצמי, אני בתור מישהו שמרצה צריך לנסות לעבור את זה פעם איתך, צריך לנסות פעם אחת לשמוע לפחות גישה ממך, או שאף אחד לא יצטרך את זה, אנחנו נעשה סדנאות, נסתדר בעשיריות?

שוב אני אומר, לרב"ש הייתה גישה אחרת, למה? הוא לא דיבר על עבודה רוחנית. הוא כתב מאמרים, נתן ותהיו בריאים. חוץ משיחות קצרות פה ושם הוא לא אמר שום דבר. ואז יצא ששעה קראנו מאמר בבוקר או לפעמים שעה וחצי, אבל קראנו, ואחר כך למדנו תע"ס עוד שעה וחצי. לפעמים למדנו יותר תע"ס כשלא היה מאמר. אני לא יכול להגיד לך. אין זמן. וחוץ מזה אני לא רואה רצון.

תלמיד: גם חלק י"ג אף פעם לא למדנו.

על מה אתם מדברים חלק י"ג? ומה עם חלק י"א וי"ב?

תלמיד: על זה עברנו כמה פעמים, אבל י"ג אף פעם, תמיד התחלנו שני דפים ראשונים ואמרת שזה לא מתאים עדיין.

זה לא מתאים כי אתם לא יכולים להיכנס לתוך זה, אתם לא יכולים להתמיד בתוך זה. מתחילים את י"ג תיקוני דיקנא, את ראש דאריך אנפין וכל הדברים האלה, מזלות, ואני רואה שזה לא נתפס. צריכים להיכנס לזה, צריכים להיות בהתמדה בזה כמה חודשים עד שזה מתחיל להסתדר בראש, עד שיש איזשהו ציור. גם ציור רוחני וגם ציור גשמי, אלה שני דברים שונים. עד שזה מתייצב בתוך האדם, איפה יש סבלנות לזה? אין. וחוץ מזה האם זה ייתן לך משהו? וודאי שכן, זה השורשים שלנו, שורשים לתיקונים, זה מאוד חשוב. אבל אנחנו צריכים כאן לשקול מהי ההשקעה כנגד התועלת. ואני רואה לפי הקהל שאנחנו נמצאים בחוסר זמן. אין מה לעשות.

ושוב, הכוונה שלי שעוד מעט יגמר הזוהר ואנחנו נעשה את זה. בואו ניקח עוד שיעור אחד בשבת או בערב שבת. היינו באים לרב"ש לטיש לשעה, היינו לומדים גם בערב, בואו נעשה, אבל אתם בורחים הביתה. תראה כמה אנשים באים עכשיו לשיעור הזה, חצי מהכמות. אני עובד עם מה שיש לי, מה אני אעשה? יש אנשים שאוהבים ללמוד, שאוהבים פלפולים, יש כאלה גם בינינו, ויש כאלו גם בין הדתיים שלומדים תלמוד, ויש כאלה שלא. אין לי מה לעשות.

שאלה: מדוע עולמות עולים ויורדים? האם העולמות מקבלים כל פעם תוספת רצון או שהעולמות יורדים בגלל חוסר התיקון של האדם?

העולמות לא עולים ולא יורדים. זו מערכת שהיא עולה או יורדת, או מאתערותא דלעילא שיש שם מנוע מיוחד שמעלה ומוריד אותם, צריכים ללמוד איך זה עובד, או על ידי אתערותא דלתתא שזה לפי מעשה האדם. העולמות בעצמם הם המערכת.

שאלה: שואלים לגבי תע"ס באנגלית, האם יש תכנית לתרגם תע"ס, להעביר את זה? כי הם טוענים שהרבה לא מתורגם באנגלית.

תלמיד: מתורגמים שבעה חלקים ראשונים. אני עכשיו הייתי בתרגום ואנחנו תרגמנו מהטקסט שנמצא בארכיון. זה כן נמצא שם וזה גם נמצא באתר שלנו כבר שנים. מעבר לחלק 7 כרגע אין.

הם יודעים על כך?

תלמיד: הוא יודע טוב מאוד, הוא כנראה שאל על החלקים היותר מתקדמים.

תלמיד: כן, הוא אמר הרבה עדיין לא תורגם, זאת אומרת לגבי ההמשך.

מתי שיהיה לו זמן לזה אני מקווה. עכשיו אתה גומר את ספר הזוהר.

תלמיד: לא החלטנו. אמרנו שנחליט האם לחזור לתרגם את ספר הזוהר או תע"ס.

יש לנו גם זה וגם זה. לא יודע. הכול תלוי במצב, האם אנחנו נצטרך אותו ככותב מאמרים באנגלית כמו שצריך למקומות טובים, זה תלוי במה שיתרחש בעולם ב-2019 ו-20. ואם לא יצטרך, הוא יהיה פנוי לזוהר ותע"ס. צריכים לראות מה יותר חשוב או זוהר או תע"ס, קשה להגיד. כרך א' זוהר אתה לא תרגמת?

תלמיד: הזוהר מתורגם לפי העריכה הראשונית שבזמנו הוצאנו עם החוברות הדקות של "זוהר לעם". מזה מתורגם בערך 70% וצריך להשלים את השאר.

ואז יהיה לנו "זוהר לעם" באנגלית?

תלמיד: אז יהיה לנו "זוהר לעם" באנגלית. צריך גם לעשות התאמות לעריכה הסופית שעשו כשהדפיסו את זה בספרים.

ואז לתע"ס.

תלמיד: אני חושב להשלים את שניהם, זוהר ותע"ס זה בערך שנתיים עבודה.

זו דוגמה טובה ליגיעה.

שאלה: למה בדורות האחרונים יש פחות אור?

זה נקרא "ירידת הדורות". מפני שהעביות גדלה, גוברת, ואנחנו לא מדביקים אותה, אנחנו לא מתקנים אותה בהתאם לזה, לכן החשיכה היא יותר מתגברת.

קריין: אנחנו בעמוד 110 באות ג', כרך א'.

אות ג'

"בעולם היצירה מאיר ע"י התלבשותו בקומת תפארת וגם הבינה נעלמת שם.

ובעולם העשיה מאיר ע"י התלבשות בקומת מלכות וגם תפארת נעלמת שם.

וכדי להאיר ביצירה מוסיף מסך ומלבוש אחד והוא שגם הבינה מתלבשת בתפארת, ואז על ידי התפארת מאיר הא"ס ביצירה. וכדי להאיר בעשיה מוסיף לבוש ומסך אחד והוא שגם התפארת מתלבש במלכות ועל ידי המלכות מאיר הא"ס בכל עשיה. וז"ס אמא עלאה מקננא בכורסייא. ועמודא דאמצעיתא מקננא ביצירה. והמלכות מקננא בעשיה."

אות ד'

"הזווג דהכאה להוציא ע"ס דאצילות נעשה בעולם א"ק שלמעלה מאצילות.

במסך דבחי"ג שהוא קומת חכמה.

ואמנם כדי שתבין יותר, דע כי הלא הכתוב אומר, כולם בחכמה עשית. פירוש, כי ג הלא באצילות אור הא"ס מתלבש בחכמה, ועל ידו מאיר בכל אצילות. וסוד החכמה זו, יתבאר לך ממה שהודעתיך כי גבוה מעל גבוה שומר כו' ד וכמה עולמות יש למעלה מאצילות ובאותו ה החכמה שיש למעלה מאצילות שם בתוכו מתלבש הא"ס ומאיר באצילות."

קריין: אות ה'.

אות ה'

"הזווג דהכאה להוציא עשר הספירות דבריאה נעשה בעולם האצילות במסך דבחי"ב שהוא קומת בינה. הזווג דהכאה להוציא עשר הספירות דיצירה, נעשה בעולם הבריאה במסך דבחי"א שהוא קומת תפארת . וכן הזווג דהכאה להוציא עשר הספירות דעשיה נעשה ביצירה במסך דשורש שהוא קומת מלכות. ולצורך עשר הספירות דאצילות, נעשה הזווג דהכאה למעלה מאצילות במסך דבחי"ג אשר שם היא קומת חכמה.

ולכן ו כשרצה להאיר בבריאה מתלבש ג"כ בבינה שבאצילות אשר היא למעלה מהבריאה, ז ועל ידי אותו הבינה מאיר בבריאה. וכן כדי ח להאיר ביצירה, מתלבש גם כן בת"ת של הבריאה. וכן מיצירה לעשיה, מתלבש במלכות דיצירה. וכן הענין באצילות, כי כדי להאיר באצילות, נתלבש בחכמה הנ"ל שלמעלה מן האצילות, ועל ידה מאיר באצילות, ולא תחשוב שהוא החכמה דאצילות עצמה."

מה הוא אומר? שכל פעם המדרגה הקודמת מתלבשת במה שהיא צריכה להאיר למטה. היא צריכה להאיר לעולם הבריאה, אז מתלבשת בבינה של עצמה נגיד, אצילות מתלבשת בבינה ומאירה לבריאה. בריאה מתלבשת בזעיר אנפין ומאירה ביצירה. יצירה מתלבשת במלכות ומאירה לעשייה. אבל בעצם כל הזיווגים האלה נעשו בעולם האצילות.

שאלה: הדבר האחרון שאמרת עכשיו לא ברור. מה זאת אומרת שכל הזיווגים הם בעצם בעולם האצילות?

בעולמות בריאה, יצירה ועשייה אין זיווגים. כדי לעשות זיווג אתה צריך אור החכמה. ולכן אפילו שאנחנו אומרים שבאיזה עולם למטה מהפרסא יש לך זיווג, הוא נעשה באצילות, בהתלבשות באותו עולם.

תלמיד: הוא כותב פה "שלא תחשוב שהוא החכמה דאצילות עצמה". שאור חכמה שמתלבש באצילות הוא דווקא מגיע מלמעלה מאצילות.

לא לזה הוא מתכוון. אבל ודאי שמגיע גם מלמעלה מאין סוף.

תלמיד: ובחכמה דאצילות יש או אין זיווג?

יש. באצילות יש זיווג על אור החכמה.

תלמיד: שמאיר באצילות?

שמאיר באצילות. ומזיווג שיש באצילות על אור החכמה, יש זיווגים שנמצאים בעולמות בריאה, יצירה, עשייה.

תלמיד: איך הם נמצאים בבי"ע?

כי עולם האצילות מארגן אותם. אלה לא זיווגים שמתממשים בעולמות בי"ע, אלא זיווגים שמתממשים בעולם האצילות עבורם, כי בלי אור חכמה אתה לא יכול לעשות זיווג דהכאה. יש בזה עוד הרבה תוספות, כאילו עניינים שיש לך הארות למיניהן, אבל זיווג דהכאה אי אפשר, זיווג דהכאה זו כבר הכאה עם המסך, עם הרצון לקבל, וזה יכול להיות רק על ידי אור החכמה, אור חסדים אין על זה. גם כשאנחנו מדברים על קטנות, כדי להיות בקטנות אתה צריך בכל זאת לעבוד גם עם אור החכמה, עם אור החסדים אתה לא יכול לעבוד. על אור החסדים אתה רק משווה את תיקוני הבריאה שיש לך, בכמה אתה יותר או פחות כלפיי התיקונים לא כלפי אור החכמה עצמו.

שאלה: כשאנחנו מתקנים כלים אנחנו מעלים אותם מעשייה לאצילות, וגורמים לכך שהכלים הזכים יותר שיכולים להעביר אור לעולם מפסיקים להעביר אור לעולם כי הם עלו לאצילות. אנחנו למעשה גרמנו לכך שהכלים הזדככו ועלו לאצילות

מה זה נקרא הזדככו? עביות לא מזדככת. מה זה נקרא הזדככות? הוא מתכוון הזדככות המסך, אין כאן הזדככות המסך. כשהם עולים לאצילות, הפוך, יש כאן קניית המסכים, הם מקבלים את המסכים.

תלמיד: אם הכלים עולים מעשייה לאצילות מה נשאר בעולם העשייה לעשות אור, איזה כלים, מה מושך את האור, מה עובד על האור?

אין כלום.

תלמיד: אז אולי אנחנו מביאים חושך במקום אור בפעולה הזאת?

כשכלים עולים מבריאה, יצירה ועשייה לעולם האצילות, בעולמות האלה נעשה יותר חושך. לכן כתוב ודיברנו על זה, שקרוב לביאת המשיח, "בעקבתא דמשיחא חוצפה יסגא". זאת אומרת שיהיה בעולמות האלה יותר חושך. כן, בעולם שלנו יהיה יותר חושך.

שאלה: באופן עקרוני, איך יכול להיות שיש אור חכמה באצילות? הרי הוא מתחת לטבור?

אין אור חכמה באצילות. אתה שואל מאיפה יש? מזה שעולים כלים דאח"פ דעלייה לאצילות יש באצילות אור חכמה. ככה יש באצילות רק נפש, רוח, אור החסדים. יש חכמה דל"ב נתיבות, אין אור חכמה אלא הארות. אנחנו צריכים להבין שהקו הדק מאוד שעליו אנחנו מדברים, הוא לא אור חכמה אלא קצת הארת חכמה שיש לכל המקובלים הגדולים ולכל הנשמות הגבוהות ולכולם בסך הכול עד גמר התיקון. יש ממש איזו קרן אור דקה מאוד. ובגמר התיקון יהיה כבר הכל ולכולם. ועל זה אנחנו עובדים.

שאלה: עד גמר התיקון זה רק להשפיע על מנת להשפיע?

עד גמר התיקון זה להשפיע על מנת להשפיע ולקבל על מנת להשפיע במנות מאוד קטנות, שזה לא האור האמיתי.

תלמיד: שזה אח"פ דעלייה?

כן.

שאלה: בתהליך הזה של התיקון, אנחנו מבטיחים לעולם שיהיה לו טוב, האם תוך כדי התהליך הם צריכים להרגיש טוב, אנחנו עושים את העבודה כאן והם ירגישו טוב. איך זה משתלב עם מה שאמרת לפני כמה דקות?

אני לא יכול להגיד לך, כי על דברים האלה לא כתוב בתע"ס, זה כבר כתוב בצורה אחרת. מפני שלכלים האלה בעולם הזה אין כלים, אין להם מסכים, אז איך אתה יכול לצרף אותם לכלים שמעלים את עצמם לאצילות. אין, אלא רק על ידי האורות המקיפים.

תלמיד: מה הם ירגישו?

הם ירגישו שיש איזה אור בעולם אבל מקיף. מקיף כמו לכלל, הכלל ניזון ממקיף, אנחנו ניזונים מקו, זה ההבדל. הוא כותב על זה, למדנו על זה בכמה מקומות.

תלמיד: הם ירגישו את זה ברצון לקבל, יהיה להם טוב ברצון לקבל או לא?

אני לא יכול להגיד לך ברצון לקבל, כי הם ירגישו אור של ביטחון, אור שעוטף אותם, מטפל בהם, יהיה להם טוב. האם ברצון לקבל ממש? [שם[ ודאי לא ירגישו אור. איך יכול להיות? אתם לא מבינים שהכול בא לפי הכלים, איך יכול להיות שירגישו, אבל את הארת המקיפים כן [ירגישו].

שאלה: לא קיבלתי תשובה האם אתה חושב שהאנושות סיימה תקופה, שממנה והלאה אנשים יסתפקו לצורך התיקון במאמרים כללים, בציטוטים קצרים, בהסברים שלך על עבודה רוחנית, או שבזמן כלשהו יהיו התעוררות וצורך בכתבים האלה?

אני חושב שיש כאן עניין של תיקון הפרט ותיקון הכלל. אני לא יכול להגיד. יכול להיות שישנם אנשים, כמוך גם יכול להיות, שרוצים לטפל בעצמם ולדעת ועד שלא יידעו את תע"ס וממש את כל הדברים האלה הם יאכלו את עצמם. יכול להיות. אני מסוג האנשים שדואג, כמו שכותב בעל הסולם במאמרים שלו, אני מאוד מזדהה עימו. הוא היה גם בזה וגם בזה, טוב הוא נשמה מיוחדת, אם לפנינו, ואנחנו לומדים שהכי חשוב לבורא לקרב את כל העולם אליו, אז אני דואג לזה ופועל בזה, ולא פועל לפי השכל שלי ולפי הרצון שלי.

אני חשבתי שאשב לבד ואלמד, שיהיו לי כמה חברים ואנחנו נשב ונלמד וזה יהיה מספיק. וזה לא יצא. כנראה, לא כנראה, אני כבר יודע, שהזמן גרם כך לעשות, שאנחנו חייבים לטפל בכל העולם. ולכן אין לי ברירה, אני עובד לפי מה שאתם נותנים לי וזהו. לי לעצמי יש עוד קצת זמן ואני בשמחה מסתכל בתע"ס, יש לי במסך את כל הדפים האלה, אבל איתכם אני לא מסוגל ללמוד את זה, כי גם לא מגלה רצון וגם לא מגלה את הזמן. אם תפתור לנו את שתי הבעיות האלה, רצון וזמן, אז תראה שכולם ילמדו ואני אשמח ללמד. ותראה גם לפי המקומות שאתה מלמד, עד כמה ישנם שם אנשים שמוכנים להשקיע כוחות בלימוד, שהם עדיין לא נמצאים בהשגה הזאת, וזה נותן להם מילוי רק לחכמה והם מרגישים בזה תענוג. אז ללמוד כדי להתענג בחכמה, שאני בשכל נהנה, או ללמוד כדי ליהנות לבורא? אתה יכול להגיד אני מהנה בזה לבורא, אבל לעשות נחת רוח לבורא זה לא כך. זאת אומרת יש כאן עניין מאוד רציני, מה עושים, איך מחליטים? אני חשבתי על זה והחלטתי שאין ברירה, אני הולך לפי הקהל. ואם לקהל אז כמה שיותר וכמה שאפשר ללא הגבלות ולפי כמה שאני מסוגל לתת לו מכל הדברים. זה החשבון.

(סוף השיעור)