בכחול - עצות פרקטיות מדברי הרב.

*טעימות נבחרות משיעור בוקר 4.7.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*רב"ש, מעוז צור ישועתי*

1. אין לנו ברירה, אלא רק חייבים כמה שאפשר יותר להתחבר ברצונות שלנו לבורא ובכך לראות את העתיד הטוב שלנו. כך אנחנו משיגים מטרת החיים, מטרת הבריאה, את המדרגה הרוחנית. אם מתחברים בינינו מגיעים למדרגה רוחנית, כלומר בהרגשה שבתוך החיבור בינינו אנחנו יכולים להשיג את השורש העליון שמשותף בינינו. לכן רק בחיבור לפחות עם אחד מחוץ לי, אני יכול להרגיש את השורש העליון, וכך אנחנו הולכים ומתחברים.
   
   קשה מאוד לשמוע את המילים האלה, קשה מאד שהם יכנסו בנו וידחפו אותנו לחיבור פנימי עם החברים, אבל ככל שאנחנו לומדים יותר, נמצאים יותר, בהתאם לכך האוזן והלב נפתח נפתחים יותר ויותר ואנחנו נהיה מוכנים להתחבר בינינו. דווקא בחיבורים בינינו שנשתדל לבצע, שם נרגיש את העולם העליון, את הבורא.

2. איך להתחבר?
   ר: במשך הזמן ככל שאני נמצא בפעולות יחד עם החברים, *ע"י התסכול שלי, ע"י חוסר הצלחה שלי בשום צורות אחרות להגיע להתקרבות לבורא, אני מתחיל להרגיש שרק זו הדרך, אני חייב ללקט מהם את ההשתוקקויות שלהם לבורא ולהתלבש אפילו בתוך השתוקקויות שלהם אליו ולהתכלל בהם. דווקא כשאני רוצה בהם להיות בצורה כזאת, אני רוצה לדחוף אותם לקשר עם הבורא. אני גם מבין שבלעדיי הם לא יוכלו לעשות זאת, אז ע"י זה שאני משתתף בלדחוף אותם לבורא, בצורה לבבית פנימית נפשית, כך אני מקבל קשר איתם ומשיג חוסר אמיתי שיש ביני לבין החברים*.
   
   *יש חברים יותר קרובים אליי ויש יותר רחוקים, ככל שאני דווקא עובד בהתקרבות בינינו והתקרבות לבורא עם החברים שאני לא כל כך מרגיש קירבה אליהם, דווקא במאמצים האלו אני מרגיש שזו העבודה היותר אמיתית עוצמתית שלי, וכך אני משקיע את עצמי*.

3. *הבורא הוא המקור המשותף שלנו שמאיר לכולם, ואנחנו רוצים להגיע להתקשרות אליו. אי אפשר להתקשר אליו אלא אם נהיה יחד, כי הוא המקור המשותף שלנו. לכן ככל שאנחנו עוזרים זה לזה, ככל שאני נכנס לחברים דוחף אותם לכך, אז אני בעצם מבצע את הפעולות שלי. החברים שלי הם ט' ראשונות של הנשמה שלי, ואני כמלכות. אני דוחף אותם בקשר עם הבורא והבורא דרכם מאיר אליי, למלכות שלי. כך אני מתחיל לבנות קשר, דרך החברים, לבורא*.

4. החיבור עם החברים הוא קורה רק בשיעור הבוקר..?
   ר: *העיקר זה לפני השיעור, כמו שאתם עושים, לכוון את עצמו לחיבור ודרך החיבור לבורא. אתה לא יכול להיות מכוון לבורא אם אין לך חיבור עם העשירייה. זה כמו שאתה רוצה לירות לבורא אבל אין לך רובה. לכן אתה צריך לסדר את עצמך דרך כוונת וכך אתה מגיע. זה מה שאנחנו צריכים לעשות לפני השיעור, ובשיעור כל הזמן כבר להיות מכוונים לבורא בכל מילה שאנחנו לומדים*.
   
   מה שאנחנו לומדים מכוון אותנו יותר ומקרב אותנו מבינינו יותר ויותר מדויק ולבורא. *ככל שאנחנו מתחברים בינינו יותר במדויק אנחנו יותר ויותר מכוונים לבורא. אי אפשר לעשות את זה אחרת*, לכן החיבור בינינו וככל שהוא יהיה יותר נכון לכל המקרים ולכל התנאים, צריך להיות יותר ויותר מדויק, שכולנו מכוונים כלפי הבורא, וכך נתחבר ונצליח. *נתנו לנו את כל התנאים, אנחנו רק צריכים לבצע מה שנתנו*.

5. ש: איך מתחילים כל פעם את העבודה מחדש?
   ר: *כל פעם מחדש, זה בדיוק מה שאנחנו צריכים לעשות. אנחנו לא צריכים לפחד שנברח, שנשכח, שזה יעלם מאיתנו. אנחנו צריכים פשוט להיות מוכנים לכל דבר. אני לא רוצה שיישאר לי שום דבר ממה שהיה לי, רק להיות מחובר עם החברים ועם הבורא, להתנתק מכל העבר*.

6. ש: איך חבר עם עביות גדולה זה נטל, איך ישרוד?
   ר: אנחנו רואים שהבורא לא זורק אותו אלא מחזיק אותו בקבוצה ולכן אנחנו צריכים לתת לו מקום, והוא ממשיך. למרות שאולי הוא מפריע לנו פה ושם אבל אנחנו צריכים גם את ההפרעות שלו, לראות שזה מייצב אותנו, שהקבוצה שלנו הופכת להיות מתוך כך שלמה, שיש לה כל סוגי העביות, כל סוגי בני האדם.
   
   ש: אם פחות חברים מגיעים או יש נטישה, מה גורם לזה?
   ר: זה באמת מאוד מעציב אותי, כי כתוב שהכל האדם צריך לעשות, חוץ מצא. אני מבין אותם, הם מפסיקים להרגיש כל מיני כוחות שמושכים מושכים אותנו למטרה. אז מה עושים? אין כאן מה לעשות אלא לעזור להם בכמה שאפשר, שימשיכו אבל לא שיפריעו. כלומר לתת להם מקום ולהבין שכך אנחנו עושים טובה גם לעצמנו, כי בלי העביות הגדולה שיש באנשים כאלו שלא מבינים, הם עדיין לא זכים, לא יכולים להרגיש את האחרים, באנשים כאלו דווקא אנחנו אח"כ משיגים דרגות גבוהות.
   
   ש: חבר שמתנדנד, אין לו כוח או אור מקדימה. מה להגיד לו?
   ר: אנחנו צריכים להשתדל קודם כל להכניס אותו לאיזושהי עבודה, לתת לו תפקיד, שהוא ירגיש כמה הוא חשוב לנו, שירגיש את עצמו אחראי, שירגיש שדרך האחריות הזאת, העבודה הזאת, הוא יותר מתקרב למטרה. כי אין לו קשר עם המטרה, הכלים שלו עבים יותר משל כל החברים שלו שבעשירייה. צריכים לתת לו עוגן, ע"י זה שהוא מבצע תפקיד, מה שמבצע בקבוצה, בלימוד, כך הוא מתקדם ואנחנו מתחזקים ממנו.

7. ש: איך אני סופח את הרצונות שלהם?
   ר: *אתה לא צריך להסתכל על הפרצופים שלהם, אתה צריך לחדור לתוך ליבם, לתוך הרצון שלהם לבורא*, ולהיות יחד עם הרצון הזה. כך כולנו משיגים.
   
   ש: מה זה לחדור לליבם?
   ר: לכל אחד מהם יש רצון שהבורא מושך אותם אליו, זה נקרא שהם נמשכים לבורא. הבורא מושך אותם, איש את רעהו יעזורו, אנחנו צריכים לדחוף כל אחד מאיתנו לבורא. איך זה יכול להיות? *אין לי כוח לדחוף את עצמי לבורא, איך אני דוחף את החברים לבורא? אני צריך כאן להבין שאיש את רעהו יעזורו, שאנחנו צריכים כך לבצע פעולת השפעה הדדית, ערבות הדדית*.
   
   *אני מבקש מהבורא כוחות לדחוף את החברים לבורא, זו העבודה הרוחנית שלי*, אני כמלכות דוחף לפניי ט' ראשונות וכך *אני מתקדם לבורא כשאני דוחף את החברים ולא כשאני מושך את עצמי או דוחף את עצמי, אני לא מסוגל. רק מאמץ שלי בתפילה לבורא שיעזור לי לקדם את החברים אליו*. החברים האלה הופכים לט' ראשונות שלי מפרצוף הנשמה, וכך אני מגיע לחיבור דרכם עם הבורא.
   
   ש: הדאגה שלי היא…
   ר: .. אין לי מה לספוג, לקבל מהם. מה שאני רוצה לקבל מהם זה רק את החיסרון, ואז עם החיסרון הזה אני פונה לבורא ומבקש עבורם, מתפלל עבורם. כך אני דוחף אותם קדימה.
   
   ש: לדחוף זה להתפלל?
   ר: כן, אלא איך אני יכול, יש לי כוחות?

8. אדם צריך לעשות כל מה שרק אפשר, כל רק מה שאפשר, רק לא לאבד את השיעורים. *זה לא שיעור, אתה מגיע לפגישה עם הבורא*, כי אתה בכל זאת מגיע ומתחבר עם החברים, *אפילו שאתה לא מרגיש שאתה מתחבר עם החברים אבל הבורא יודע ומבין, רואה אתכם בצורה כזאת ומטפל*. אם אתה לא מגיע לחיבור עם הקבוצה, שאתה מזלזל בחיבור עם הקבוצה, אז זה כמו שאתה מזלזל בחיבור עם הבורא. לכן זו התוצאה, אין מה לעשות, תנסו. תנסו לעבוד כך, תעוררו כל אחד את החבר.

9. ש: חבר עם עביות גדולה.....
   ר: .. *בסופו של דבר אני רוצה להגיד, לא לזרוק אנשים כאלה, לא להגיד להם לצאת אלא ההיפך, ככל האפשר לשמור עליהם, רק לעשות כך שהם לא יפריעו לאחרים. אבל זה שיש בינינו כזה בן אדם אחד, אפילו שניים, אנחנו צריכים ללמוד איך אנחנו עובדים איתם, הם נושאים עביות יותר גדולה מהעשירייה, מהאחרים*.

10. ש: על מה צריך להתפלל עבור החבר שמפריע..?
    ר: אנחנו צריכים להתפלל שהבורא יטפל בנו, בכולנו. לא צריכים לזרוק מהסירה שלנו לתוך הים הסוער אף אחד. אנחנו צריכים להבין שאפילו שהוא כרגע כאילו קודר חור, אבל הוא מאיתנו, ולכן צריכים להתאזר בסבלנות ובכל זאת להשתדל לדבר עימו, כל אחד או כולנו יחד, באיזושהי צורה לגשת אליו, להסביר, לראות. אני מדבר אליכם עכשיו כי אתם תיתקלו עוד בהרבה כאלו מצבים בדרך, בהרבה מצבים, ואנחנו צריכים דווקא בזה לעבוד...
    
    ש: אמרת שבעתיד ניתקל במצבים כאלה.. ?
    ר: שיהיו אנשים שיהיו נגדנו ומתוכנו שיקומו, ואנחנו צריכים להבין שכל הדברים האלה באים כדי שאנחנו נתחזק דווקא על פניהם.

11. ש: איך לא להתחבר סביב רצונות אחרים?
    ר: אין לנו את זה. אנחנו צריכים לפתח בקבוצה עקרון אחד, *הקבוצה שלנו בנויה מאנשים שרוצים להגיע לחיבור עם הבורא, נקודה. אין לנו שום אבחון אחר להיות בקבוצת בני ברוך*.

12. ש: לחבר בעשירייה יש הכרחיות ועד שלא יטפל לא יכול לחזור ללימוד ולעשירייה..?
    ר: קודם כל צריכים לבדוק מה התקלה אצלו, אולי אנחנו יכולים לסדר לו את זה, אולי לדבר עם אשתו, בני ביתו, לעזור לו שם, ואז להחליט. אבל לא שאנחנו עוזבים אותו.. אנחנו צריכים לתמוך, כי אם יש לו איזושהי הפרעה לפניו, אנחנו צריכים להוסיף לו כוח להתגבר על הפרעה הזאת, הפרעה חיצונה, הפרעה פנימית שלו.

*מאמר אהבת ה' ואהבת הבריות*

13. שש מאות אלף איש זה לא בדיוק מספר אלא זו עוצמת הרצון שמתעורר בהם, אז הם יוכלו לעלות את הרצון שלהם ולהתחיל להתקשר לוכח העליון, לאור העליון שיתגלה בהם. זה נקרא גילוי התורה, קבלת התורה. כל הדברים האלה שאנחנו צריכים לעשות זה להביא את כל הקבוצה ההיא לגמר התיקון שלה. היא בדרך נכללת עם כל האנושות וסוחבת אחריה אותה למצב של גמר התיקון. כותב בעל הסולם שגמר התיקון מובטח לכולם, לכל האנושות, ורק בצורה כזאת התורה מתגלה בכל עוצמתה. האור העליון, הבורא מתגלה לכולם, לכל אחד ואחד ולכולם יחד, ולכן כל הגילוי הזה של התורה, היינו האור העליון, השפעת הבורא לבריאה, מגיעה בצורה הדרגתית דרך קבוצה קטנה, יותר גדולה, יותר גדולה, עד שמגיעים לכל האנושות.

14. כדי לתת גילוי אתה צריך לבנות תשתית, רצונות לקבל שיהיו מוכנים איכשהו להתחבר ביניהם ולגלות את הכוח העליון ביניהם, להיות בצורת השפעה ההדדית כמו האור העליון. לכן לא מספיק ש-2 או 3 יתחברו ולא עשירייה ולא 20, אלא זו עוצמה של שש מאות אלף איש, זה ו"ק, וכך כשיש כמות שמתאימה לגילוי של האור העליון, אז זה קורה.

15. *אנחנו צריכים לבקש מהבורא להרגיש שאנחנו נמצאים בגוף אחד, כולנו, כל האנושות, מכל שכן העשירייה או קבוצת בני ברוך, ושהייעוד שלנו, המטרה שלנו, הסיבה שאנחנו נמצאים בעולם הזה היא כדי לגלות שכולנו שייכים לגוף אחד ולהראות את זה לכל האנושות. בסופו של דבר זה צריך להתגלות וזה יהיה גמר התיקון* כשנהיה מכוונים למצב כזה.
    
    *אנחנו נמצאים במרכז המציאות וקובעים, ע"י החיבור בינינו, כמה כל העולם מהר ינוע לחיבור הכללי. זה המצב שאנחנו צריכים לגלות, כמה שזה לא נראה, אבל דווקא החיבור בינינו עומד להתגלות כמרכזי, גורלי הקובע לכל העולם*. אז נרגיש את האהבה, את השנאה, את הדאגה ואת הכל מה שיש באנושות כלפינו. אנחנו נצדיק שזה כך כי *אנחנו אשמים, אנחנו אחראים, אנחנו חייבים לתקן את הכל. זה עוד לפנינו*. אני כך אומר לכם כדי שזה יהיה כמו גרעין שזורקים לאדמה שיתפתח, אבל זה יתגלה, לאט לאט, עוד מעט לאט לאט, בהדרגה. אבל עוד מעט, זה באמת עוד מעט.

16. אנחנו לערבות אנחנו צריכים להשתדל להתקרב ולבצע עכשיו, אבל אנחנו עוד לא מסוגלים לבצע את הערבות בצורה מעשית, עדיין חסרים לנו כלים. יש כאן גם עניין של כמות ואיכות, אמנם שבאיכות יש לנו פה ושם חיבורים בינינו, אבל בסה"כ בכמות שלנו הכוח הזה לא מספיק. אנחנו צריכים עוד להמשיך, אנחנו צריכים להשתדל להתקרב, והבורא בסופו של דבר מסדר את הדברים האלה יחד. *אל תדאגו, אנחנו לא נברח מכך, וזה יהיה בקרוב*.

17. ש: מה זה ערבות מעשית?
    ר: *ערבות מעשית היא כשאני באמת בתוך הלב שלי, בתוך הנשמה שלי, מרגיש שאני תלוי בכולם, כולי בכולם, בכולכם. אם לא נרגיש שאנחנו נמצאים ממש בטיטניק והולכים להיטבע בים, אז לא נגיע לחוף מבטחים. זה מה שאנחנו צריכים. טוב אם נרגיש כך*.
    
    ש: איך מגבירים את פחד הזה שניטבע בים..?
    ר: ממשיכים בחיים האלה כמו בהמות, כמו חיות, ולא שאנחנו מגיעים להתעלות רוחנית, להתקרבות לבורא, לגילוי הבורא יחד כולם, לגילוי המציאות הנצחית שנפתחת לפנינו יותר ויותר. אלא נמצאים בגבול בין העולם הזה והעולם העליון, העולם הרוחני. אנחנו יכולים להיטבע בעולם הזה, אז *צריכים להשתדל להמשיך. אנחנו עכשיו נמצאים ממש במעבר בין זה לזה, אני בטוח שנצליח ונהיה יחד, נעבור את שלב המעבר מהעולם הזה לעולם הרוחני. הוא מאוד מורכב, אבל נעבור אותו. סה"כ כל המציאות הולכת לקראת זה, הכל כבר מכוון לזה*.

18. ש: …רק בורחים ממכות?
    ר: מתי שנשתדל לפרסם את הידיעה הזאת בכל העולם ואת אלו שיבואו ללמוד, נלמד איתם ודרכם נוריד את הכוח העליון לכל אחד ואחד שירצה.
    
    ש: זה תלוי בפרסום והפצה?
    ר: כן. אני לא יודע שציבור שומע או לא. אני שומע מה אני חייב לעשות. אתה מבין? על זה שבורא נותן לציבור רצון כזה או אחר והוא מגלה לו כאלו וכאלו תנאים, אני לא אחראי. *אני יכול לבקש, להתפלל, אבל לא יותר מזה. אבל זה לא פוטר אותי מהעבודה שלי*.

19. כשאתה אחראי על מישהו ומעלה אותו בדרגה, אז תקבל עבורו ועבור עצמך. ודאי שהמכות שלך יותר גדולות, זה נקרא צער גידול בנים.

20. *אל תחשוב שזה שאתמול עשית מאמצים, התחברת, למדת, העברת את זה לאנשים אחרים, שזה הכל נעלם. פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול, כך היה אוהב לדבר הרבה פעמים רב"ש. לכן זו העבודה שלנו עוד יום ועוד יום, עוד מאמץ ועוד מאמץ, גם בלימוד, גם להתחבר וגם לפרסם*.
    
    לא להתייאש, אלא להמשיך. להמשיך כי פרוטה ופרוטה מצטברת לחשבון גדול. זה עניין של הצטברות, נראה לך שזה הכל נעלם, אבל זה לא נעלם. *ברוחניות אין מה שייעלם אלא כל המאמצים שלנו מתחברים למאמץ אחד, וכל החיבורים שלנו נכנסים לחיבור אחד*, בונים את המצב הסופי. הוא לא קם סתם מלכתחילה מאפס, הוא קם כתוצאה מהרבה מאוד פעולות שלנו שאנחנו עושים יום יום, יום יום.

21. *השפעת הנשים על העולם היא גדולה מאוד, מיוחדת מאוד*. אנחנו חייבים להכניס את האמהות, נשים שלנו, של בני ברוך, להפצה. הן צריכות ללמוד איך לעשות זאת, אבל בעצם לא נכון שדווקא דרך הגברים מגיעה ההפצה. תלוי באיזה נושאים ותלוי באיזה סגנון, אבל אישה יכולה להשפיע על הגבר, על הגבר אני אומר, לא על נשים, על הגבר יותר מאשר הגברים, וגם לראות את הדברים האלה בצורה אחרת. בקיצור צריכים לחשוב, אבל אני לא חושב שאישה לא יכולה להיות משפיעה לעולם. בזכות נשים צדקניות יצאו בני ישראל ממצרים.. הנשים האלו משכו את הגברים מהעבודה זרה, מכל מיני דרגות נמוכות, ליציאה. איך? אך ורק ע"י זה שנתנו דוגמה, דרשו מהם, ביקשו מהם.
    
    *אישה יודעת לעשות מגבר מה שצריך, בתנאי שהיא מחוברת עם ייתר הנשים ועם הבורא. זה כוח שמנענע את כל המציאות. מפני שלנשים אין מטרה נכונה ואין השפעה נכונה על עצמן וגם על הגברים, הן לא יכולות להשפיע*.

22. ש: איך להקדים הרגשת אשמה הזאת?
    ר: לפרסם. לפרסם שידעו כולם. אין בזה שום סוד, יחד לפרסם אז מה עושים.
    
    ש: לפרסם גם שאנחנו אשמים?
    ר: לפרסם גם בבני ברוך, בכל מיני צורות לפרסם ליהודים בישראל. למי בעל הסולם כותב את זה? *אין ברירה. לא לחכות למכות, זה לא טוב בעיני האנשים ולא בעיני הבורא*. זה לא נעים לשמוע, אבל אין מה לעשות.
    
    ש: לפרסם לאחרים שאתם אשמים?
    ר: כן ודאי, אלא איך לא לגלות את התרופה? אין תרופה אחרת. אין ברירה, את זה להסביר.