שיעור בוקר 28.09.22021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שמחת תורה תשמ"ב

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק "שמעתי", עמ' 522,

מאמר ז', "מהו, ההרגל נעשה טבע שני, בעבודה"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 522, מאמרי "שמעתי", מאמר ז', "מהו הרגל נעשה טבע שני בעבודה".

אנחנו עברנו חיבור טוב בכנס. אנחנו עוד לא מבינים איפה היינו ואיפה אנחנו עכשיו. זה כמו שילד קטן לא מודע איך הוא מתקדם יום יום, רק אנחנו שרואים אותו מהצד אנחנו אומרים, "תראו, הוא התחיל לעשות את זה, הוא עושה את זה", אבל הוא בעצמו לא מודע לזה שהוא התקדם.

כך עלינו, אנחנו על עצמנו לא יכולים להבין, לדעת מה קורה לנו, איך אנחנו מתקדמים. ורק אחר כך, כשאנחנו כבר נהיה במדרגות שבהן תהיה התגלות האור, התגלות הבורא, אז נוכל לאט לאט לשקול אותם המצבים ולדעת מה ההבדל בין מצב למצב. מתי שהעביות שלנו תהיה מסודרת כך שהיא תהיה דומה לאור, אז נוכל לשקול את האור בתוך העביות ואז נדע מה שמשיגים ואיך אנחנו מתקדמים.

אבל יש דבר אחד שאנחנו כן יכולים לפיו להבין איפה אנחנו נמצאים, האם אנחנו מצדיקים את הבורא? זאת השאלה, האם במצבים שאני נמצא אני מצדיק את הבורא? במקרה שאני מצדיק אותו אני נקרא צדיק, כי אני כבר נמצא באיזו מין דביקות בבורא, בהתקרבות אליו. ולכן לזה אנחנו צריכים לשים לב, האם אפילו במצבים לא טובים, גרועים, כי אנחנו כל פעם נופלים לרצון לקבל שלנו כדי לקחת ממנו איזשהו חלק ולהעלות אותו להשפעה, שוב יורדים לקבלה ושוב עולים להשפעה, האם כשאנחנו נמצאים בכל המצבים הללו, גם בשני הקצוות, קבלה והשפעה, אנחנו בכל זאת נמצאים בשמחה.

שמחה היא הבדיקה שאנחנו מתקדמים לטוב, שאני מצדיק את הבורא על כל המצבים שאני עובר. כי את כל הירידות והעליות, הירידות והעליות אני עושה כדי להעביר יותר ויותר ויותר מהרצון לקבל, לתפוס משהו ממנו ולהעלות למעלה. וכך זו העבודה שלנו עד ש"פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול", ומההצטברות הזאת אני מתחיל לגלות את העולם העליון, הרוחניות ואת הבורא בתוך העולם הזה, וכך אנחנו מגיעים לחיים רוחניים, לעולם העליון. זאת העבודה שלנו.

אנחנו צריכים עכשיו אחרי הכנס, והתחלנו שם בחיבור יפה וטוב ונכון, להתחיל לממש אותו יותר, זאת אומרת לראות על עצמנו איך אנחנו ביומיום מעלים את הרצון לקבל האגואיסטי שלנו, של כל אחד ואחד ומצרפים אותו לבורא. איך אפשר לצרף רצון לקבל לבורא? שאנחנו רוצים שהרצון לקבל הזה גם יעבוד בהשפעה, בחיבור בינינו, בדביקות, כי אין כוח אחר. וזה מה שאנחנו צריכים ללמוד, איך לעשות את זה. זו עבודה יומיומית עד גמר התיקון, עד שכל הרצון לקבל שהבורא ברא וכל הרצון הזה הוא רצון הרע, כמו שהבורא אומר "בראתי יצר הרע", איך אנחנו מעלים אותו ועושים ממנו יצר, היינו רצון טוב שיעבוד בהשפעה כמו הבורא.

ואז מאותו ניצוץ שהבורא מגלה לנו שרק זה יש לנו ממנו בינתיים, אנחנו על ידי שמוסיפים לניצוץ הזה עוד ועוד מהרצון לקבל שלנו, הרצון לקבל מתחיל להאיר כמו הניצוץ. וזה נקרא "חשיכה כאורה יאיר", שאנחנו כמו שמצרפים לניצוץ של האש עוד חתיכת עץ ועוד חתיכת עץ, עד שהמדורה נעשית גדולה וכך כל הרצון לקבל שלנו דווקא יעבוד בעל מנת להשפיע. יש בזה הרבה דוגמאות של מה עושים עם הרצון לקבל כדי דווקא להגדיל את הבורא בעינינו, שמתוך הניצוץ הקטן שהוא כן נמצא בנו ולכן אנחנו נמשכים אליו, אנחנו בונים, עושים את האש הגדולה וכך מגיעים לדביקות בו.

נקרא את המאמר ונראה איך אנחנו מתקדמים.

קריין: אנחנו במאמר ז' בספר "שמעתי", "מהו, ההרגל נעשה טבע שני, בעבודה".

ז. מהו, ההרגל נעשה טבע שני, בעבודה

"ע"י ההרגל שהאדם מרגיל עצמו באיזה דבר, אז הדבר הזה נעשה אצלו טבע שני. לכן אין שום דבר שהאדם לא יוכל להרגיש בו את מציאותו. זאת אומרת, אף על פי שאין להאדם שום הרגשה בדבר, מכל מקום על ידי התרגלות בהדבר, האדם בא לידי הרגשה."

אנחנו שוב רואים את זה טוב על הילדים, על התינוקות שעוד ועוד אנחנו מעוררים אותם, אנחנו רוצים שהם ירגישו, שיבינו, שישמעו, שיגיבו לכל מיני מצבים, ואז על ידי זה הם מתפתחים. אם אנחנו נעזוב אותם ככה הם לא יתפתחו יותר ממה שהחיים יעוררו אותם, זאת אומרת הם יהיו כחיות קטנות. ורק על ידי שאנחנו נותנים להם כל מיני גירויים, מהגירויים האלה הם גדלים.

ולכן כל העבודה שלנו היא להזמין מאיתנו יותר ויותר תגובות נכונות על מה שאנחנו שומעים וקוראים מהעולם העליון, איך את העולם הרוחני שהוא לא מורגש, לא נמצא בחושים שלנו אנחנו נתעורר כל פעם להרגיש אותו, להבחין בו משהו, למרות שאין.

זה כמו ילד קטן, שהוא רואה סך הכול מהעולם העולם הקטן שלו. איפה שיש לו קצת התעניינות לפי הרצון לקבל, זה מה שהוא תופס וזה מה שהוא רוצה, יותר מזה לא. ואז אנחנו צריכים לעורר אותו, להביא אותו לאיזה דברים, להביא לו כל מיני צעצועים, לנענע אותו, וכך אנחנו מפתחים אותו. כך הבורא עושה איתנו.

רק אנחנו צריכים להיות ערים שנתחיל לפתח על ידינו, "איש את רעהו יעזורו", כאלו מצבים שכל אחד יתפתח. לכן בלי חברה אי אפשר להתפתח, אם אדם נשאר לבד, נגיד נולד ושכחו אותו ביער, אז אנחנו מכירים כאלו מקרים, אז הוא כמו חיה וכבר לא יכול אחר כך להתפתח. אם הוא לא תופס את ההזדמנות שנותנים לו מלמעלה, אחר כך אפילו אם לוקחים אותו, מוצאים אותו בגיל מתקדם שם יותר, בגיל 20, 30 ומביאים אותו לחברה אנושית הוא כבר לא יכול להתפתח.

זאת אומרת, זה צריך להיות זמן מיוחד, אווירה מיוחדת ואז הוא יתפתח נכון, כי האווירה מגרה אותו לכל מיני תגובות יותר נעלות אנושיות. זה מה שאנחנו צריכים בחברה שלנו לפתח. ולכן זה מה שהוא כותב, ש"לכן אין שום דבר שהאדם לא יוכל להרגיש בו את מציאותו. זאת אומרת, אף על פי שאין להאדם שום הרגשה בדבר, מכל מקום על ידי התרגלות בהדבר, האדם בא לידי הרגשה." אנחנו לא נמצאים בעולם העליון, בעולם הרוחני עכשיו לפי ההרגשה שלנו אבל נמצאים, רק לא מרגישים אותו, חסר לנו לפתח את החושים שלנו. וזה מה שאנחנו צריכים, לעזור אחד לשני כולנו יחד.

יש לנו כבר חברה גדולה, יש לנו תחילת הדרך, הבורא מטפל בנו, אנחנו קבוצה מיוחדת מתוך כל האנושות שזכתה להתקדמות בכמות כזאת ולקראת המטרה, אז קדימה, נשתדל.

"ויש לדעת שיש הפרש בין הבורא להנבראים בענין הרגשה, שאצל הנבראים יש בחינת מרגיש ומורגש, משיג ומושג, כלומר שיש לנו בחינת מרגיש המשותף עם איזה מציאות. מה שאין כן מציאות בלי מרגיש, הוא רק הבורא ית' בעצמו, שאצלו ית' אין מחשבה תופסת בו כלל". אנחנו לא יודעים איך יכול להיות סתם דבר שמרגיש, אלא "אני" ו"מרגיש" משהו מחוצה לי, ככה זה אצלנו, אצל הנבראים. אבל הבורא הוא בעצמו המציאות ולכן אנחנו לא יכולים להבין ולתפוס אותו, איך הוא נמצא, הטבע, הכוח הזה בעצמו שקיים. לכן אצלנו ההשגה נכללת משתי ההבחנות, מרגיש שמשיג, ומושג, מה שהוא משיג.

"מה שאין כן להאדם, כל מציאותו הוא רק על ידי המרגיש את המציאות." כי כל הכלי שלנו הוא כלי של הרגשה, רצון. "וגם אמיתיות המציאות, לא נערך לאמיתיות, אלא כלפי המרגיש את המציאות. זאת אומרת, מה שהמרגיש טועם בו, זה הוא אצלו אמת. היינו, אם הוא מרגיש טעם מר בהמציאות, כלומר שהוא מרגיש עצמו באיזה מצב שהוא נמצא שרע לו וסובל יסורים ממצב הזה, האדם הזה נקרא בעבודה שהוא רשע, מטעם שמרשיע את הקב"ה, היות שהוא נקרא טוב ומטיב, מטעם שהוא משפיע רק טוב לעולם. וכלפי הרגשתו של האדם, האדם מרגיש שהוא קבל מה' ההיפך, היינו המצב שבו הוא נמצא הוא רע."

זאת אומרת, האדם קובע את המציאות לפי ההרגשה שלו. זה מה שיש לו, חוץ מהרגשה אין לו כלום. אם אנחנו רצון לקבל אז מה שמתקבל ברצון לקבל, זו התפיסה שלנו במציאות. ולכן לפי מה שמתקבל ברצון לקבל, בלי פילוסופיות, בלי שאני יכול להרגיש "אני מרגיש רע אבל זה טוב", לא, זה לא מספיק, אלא איך שאני מרגיש, את זה אני קובע כמצב שלי.

ולכן אם אני מרגיש טוב במה שאני מקבל מהבורא, אז אני נקרא "צדיק", שמצדיק אותו כי באמת הוא כך, ואם אני מרגיש רע אז אני נקרא "רשע" מפני שלמרות שהבורא טוב אני מקבל לפי התכונות שלי הרגשה הפוכה. ולפי זה יש דרגות, גם בהרגשת הטוב, גם בהרגשת הרע, הכול לעומת מה שאני מרגיש והבורא נותן.

"ובהאמור יש להבין מה שאמרו חז"ל "לא איברי עלמא, אלא או לרשיעי גמירי, או לצדיקי גמירי [לא נברא העולם, אלא או לרשעים גמורים או לצדיקים גמורים]" (ברכות סא). פירוש הדברים הוא כנ"ל, או שהוא טועם טעם ומרגיש טעם טוב בעולם, ואז הוא מצדיק את המקום, ואומר ה' משפיע בעולם רק טוב. או אם הוא מרגיש וטועם טעם מר בעולם, אז הוא רשע, מטעם שהוא מרשיע את המקום.

נמצא שהכל נמדד לפי הרגשת האדם. מה שאין כן אצל הבורא ית' לא שייך כל אלה הרגשת, כמ"ש בשיר היחוד "כמו היית לעולם תהיה, חוסר ועודף בך לא יהיה". לכן, כל העולמות וכל השינוים, הם רק כלפי המקבלים, כפי אדם המשיג."

שאלה: אם הבנתי נכון, כשהבורא נותן לך סבל, ואתה עדיין לא בהשגה של רוחניות, אתה לא יכול להצדיק אותו.

הבורא לא נותן לך סבל אף פעם, הוא טוב ומיטיב, לא יכול להיות שהוא נותן לך סבל. אלא אתה מרגיש את הסבל, מפני שאתה נמצא בצורה הפוכה ממנו.

תלמיד: וכשאתה סובל ואתה עדיין לא בהשגה?

אז תתקן את עצמך. זה מה שנשאר לך, זה הכול.

תלמיד: איך להצדיק את הבורא כשאתה סובל?

כל עוד לא תגיע להרגשה הטובה, אתה לא תצדיק אותו. ההרגשה שלך מצביעה על מי אתה. ולא יעזור לך, אתה לא יכול להרגיש רע ולהגיד שהבורא הוא צדיק וטוב, אלא ההרגשה שלך היא בעצמה קובעת.

שאלה: איך אני מתקן את עצמי ומצדיק את הבורא, או שזה הפוך?

במידה שאני מתקן את עצמי, אני יותר ויותר יכול להצדיק את הבורא כטוב ומיטיב.

שאלה: תחושות רוחניות אמיתיות או התחושות שעליהן אתה מדבר, זה לכסות איזו תחושה רעה בדרגה מסוימת, או שזו פשוט הרגשה טובה?

לא. המצב הטוב אצלנו, אצל מקובלים, יכול לגדול רק מהמצב הרע. בהתחלה אני רואה כמה אני הפוך מהבורא, מהקבוצה, לא רוצה להיות איתם, לא רוצה להתחבר, יש לי דחייה מהכול. ולאט לאט על ידי זה שאני נמצא בקבוצה ובלימוד, בכל מיני פעולות, אני מזמין איזה כוח רוחני עלי, ולאט לאט הוא עושה בי שינוי. כוח רוחני זה נקרא האור, וכך אנחנו מתקדמים.

תלמיד: האם צריך לחפש את המדרגה הבאה? באיזו הרגשה טובה שמגיעה, מיד להשתדל להימצא בחיסרון הבא?

ודאי. אנחנו צריכים כל הזמן להשתוקק להתחבר יותר עם החברים, ודרכם עם הבורא, שנהיה יחד, אני, קבוצה ובורא, ובזה אני מזמין מהר מאוד את המצבים המתקדמים הבאים.

שאלה: איך יוצא שדרך הרגל אנחנו מתחילים להרגיש?

על ידי זה שאני מתבטל כלפי החברים אני מגיע לתכונות של השפעה, ואני מתחיל להרגיש בהן מציאות חדשה. זה רק על ידי זה שהקשר עם החברים, נעשה אצלי יותר חשוב מההרגשה הפרטית שלי.

שאלה: אם אני מרגיש טעם מר, אני צריך להשתוקק לתקן אותו או לגלות בו טעם טוב?

לפתוח בו את הסיבה למה אני מרגיש מר, ואיך להפוך אותו לטוב. ככה בדיוק, מחושך לאור.

שאלה: האדם מצדיק את הבורא במידת השגת מחשבתו?

כן, וגם ביני לביני נמצא בנפילות עוד יותר גדולות, שמתחיל להרגיש שהבורא גורם יותר רע, ואחר כך כנגד זה יותר טוב, ועוד רע עוד יותר גדול, ועוד טוב עוד יותר גדול. וככה ממינוס לפלוס, ממינוס לפלוס, אנחנו כל פעם מעלים את ניצוצות השבירה לתיקון.

שאלה: האם ניתן לשנות את המציאות או רק את התחושה שלנו ביחס למציאות?

התחושה שלנו היא המציאות. כמו שעכשיו אנחנו חיים בעולם, שאנחנו כך מציירים אותו לעצמנו. אין עולם ללא השגה, ללא התפיסה שלנו. אין משהו אובייקטיבי שקיים, אם אנחנו לא משיגים אותו, אין דבר כזה, הכול אך ורק כלפי אדם המשיג.

שאלה: איך לא לתת פיתיון לרצון לקבל להשתמש בכל הפעולות שלנו כך שהחברים חייבים להצדיק אותן?

אנחנו צריכים להמשיך. לפי מה שאתה אומר אני אגיד לך, אין כאן הרבה מה לעשות, אנחנו פשוט צריכים בכל רגע ורגע להשתדל לבדוק מה אני מרגיש בתוך החברה ואיך אני מתחבר אליה, ואיך אני דווקא בזה, רואה את המציאות הרוחנית שלי, החיים שלי. ובלי זה, אני ממש מרגיש את עצמי שנופל מהקשר ביניהם, לבהמיות. ובסופו של דבר אני ארצה להפסיק לראות, להרגיש את העולם בעצמי, אלא רק דרך הקשר איתם.

שאלה: איך זה שבמציאות אנחנו יכולים להסכים שרואים את אותו דבר?

אני לא יודע על מה אתה מדבר. מאיפה אני יודע שכולם רואים אותו דבר? לא, בכל זאת כל אחד בכלים שלו תופס את המציאות, גם עכשיו וגם ברוחניות.

שאלה: שאלה לגבי ההצדקה. בדרך כלל כשהבורא שולח מצב שהאדם מרגיש אותו כ"מר" כי הוא הפוך מהבורא, הדבר העיקרי שהוא מנסה לעשות זה להעלות את חשיבות המטרה דרך העשירייה, כדי שהמצב יהיה פחות חשוב מאשר חשיבות המטרה. האם זה התהליך או שגם ה"מר" צריך להפוך ל"מתוק" או שהוא פשוט הופך לפחות חשוב?

יש תהליך שבכולו אנחנו מעלים את עצמנו למעלה מהמר, זה נקרא שאנחנו מגיעים לדרגת הבינה, ואחר כך כשאנחנו אפילו בכל המר, כל הרצון לקבל, הופכים להיות בעל מנת להשפיע, זה נקרא שאנחנו כבר מגיעים לדרגת החכמה. יש כאן שני שלבים, החצי הראשון של התהליך זה להשפיע על מנת להשפיע, והחצי השני של התהליך זה לקבל על מנת להשפיע, והכול נגמר בעל מנת להשפיע. כולו.

שאלה: אז בשלב הראשון העבודה העיקרית שלנו היא פשוט להפוך את המר לפחות חשוב מהמטרה שלנו, כדי שהמטרה תהיה יותר גדולה מהמר?

נכון. יופי, אמרת נכון. כן. זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה", רק תכסה, אבל אחר כך גם הפשעים הופכים להיות למצוות לאהבה.

שאלה: קורה שהבורא מרחיק את האדם מהעשירייה ומנתק אותו לגמרי.

איפה אתה רואה את זה, ככה קורה לכם בקבוצה?

שאלה: כן. אז מה זה נקרא להצדיק את הבורא במצב כזה?

שכל הניתוק זה לא על מנת לנתק ממש אדם מעשירייה, אלא לתת לאדם הזדמנות להתחבר לעשירייה במאמץ יותר גדול. ואז על ידי זה הוא גדל. אנחנו צריכים להבין שהפרצוף הרוחני נמדד לפי כמה עביות מסך ואור חוזר יש לו, ואז לפי כל הנתונים האלה הוא מתקשר לבורא.

שאלה: אבל במצב שאדם מנסה לעשות הכול ומתפלל ולא מצליח, ושום דבר לא הולך, מה הוא צריך לעשות במצב כזה?

שיפנה לקבוצה. שיפנה לקבוצה אם הוא לא יכול לבד, בשביל מה יש לנו את הערבות?

שאלה: האם אפשר להגיע למצב שמצליחים להצדיק את הבורא בכל רגע באמצעות החיבור עם החברים?

ודאי שכן, כן. ועוד יותר מזה, עד שאני לא מתחבר עם החברים, אני לא מרגיש שאני נמצא באיזה מגע עם הבורא. איפה אני משיג מגע עם הבורא אם לא בתוך החברים. הבורא הוא נמצא בקשר בינינו, הקשר בינינו הוא קיים, אלא שאנחנו נמצאים בשבירה ולכן לא מרגישים קשר בינינו, ולא מרגישים בורא שצריך להתגלות כממלא אותנו. זה סך הכול.

שאלה: הגישה שאנחנו באים ומודדים אם הצלחנו בכנס או לא הצלחנו בכנס, זו לא גישה שאנחנו שמים את עצמנו לפני הבורא?

לפי מה אתם יכולים לבדוק שאתם הצלחתם או לא? אני לא יודע. אבל עלינו לבדוק, רק על ידי מה אתם בודקים?

שאלה: אז על ידי מה בודקים?

על ידי הנחיצות שלי לחיבור עם הקבוצה, עם כל הכלי של "בני ברוך" העולמי. שאני מרגיש שעכשיו יש לי יותר הכרחיות להתקדמות הרוחנית להתחבר עם כל הכלי העולמי של "בני ברוך". לפי זה אני מרגיש.

שאם אני מנותק מהם אני מרגיש שאני מיד נמצא בנפילה, בירידה. שיש לי כל מיני חשבונות, הרגשות, מחשבות פרטיות אגואיסטיות. אם אני נמצא ביניהם, מיד אני נכלל בהם ויש לי במוח ולב כבר התרחשות אחרת, רוחנית.

שאלה: איך מכניסים הצדקה לבורא במצב הא' ובמצב ב'?

זה גם רק על ידי שאני נמצא בתוך החברה. אם אני נמצא מחוצה לקבוצה אני לא יכול לעשות שום פעולה נכונה. תתחילו מזה. שום פעולה נכונה. פשוט מאוד. זה כתוב בכל מקום. לכן, קודם כל בשבילי זה להתחבר. קודם כל להתחבר, ואז מתוך החיבור אנחנו מתחילים להתקדם נכון הלאה, פנימה.

שאלה: האם האמונה למעלה מהדעת יכולה להפוך להרגל?

אמונה למעלה מהדעת זה תכונת הבינה, תכונת ההשפעה שהיא שורה על פני תכונת הקבלה. וודאי שאנחנו מארגנים את עצמנו כך שאנחנו יותר ויותר מקשרים את עצמנו לאמונה למעלה מהדעת. עד שאנחנו מתחילים לחיות בזה. עד שמה שלא מסוגלים להכניס לאמונה למעלה מהדעת, זה נמצא בצמצום הרצונות האלה האגואיסטים, הם נמצאים בצמצום שנקרא "סוף הפרצוף". אבל ראש ותוך הפרצוף הם כולם באמונה למעלה מהדעת.

זאת אומרת, בזה שאני מעריך השפעה יותר, למעלה מהקבלה. גם בראש, לפי החשבון, שזה בכוח, וגם בתוך הפרצוף שזה בפועל. וכך אני מתקן את הכלי של הנשמה שלי. בונה מעצמי יצור רוחני.

תלמיד: כתוב כאן שהרגל נעשה לטבע שני וזה כאילו שהמאמץ נעלם. ברגע שיש לך טבע שני זה נראה כאילו הכול כבר ברור ויודעים איך לפעול.

אם יש לי כבר מסך על הרצון לקבל מסוים אז אני עובד עם הרצון לקבל הזה בצורה נכונה, בעל מנת להשפיע. כן. אני מקבל יותר ויותר רצונות לקבל שבורים שמתגלים ואני משתדל לעשות עליהם מסך.

שאלה: מסך זה איזו דרגה שמתוכה אפשר להתחיל לפעול למעלה מהדעת?

המסך נמצא באותו כלי שהשיג את המסך והוא מכוון את הרצונות שבכלי בעל מנת להשפיע. ועל אלו שלא יכול לכוון על מנת להשפיע, הוא עושה צמצום. וזה נקרא "סוף הפרצוף".

שאלה: "השפעה מעל לקבלה", זה הופך להיות הרגשה שלי?

כן. השפעה מעל לקבלה היא נותנת לך הרגשה רוחנית.

שאלה: אבל האם רק הרגל יכול לגרום לזה?

לא, אלא שאנחנו כל פעם משתדלים ומשתדלים להיות בכוח השפעה. אז באותו כוח השפעה אנחנו מתחילים להרגיש מציאות חדשה, מציאות רוחנית.

שאלה: הניסיון להצדיק והריצה לחברים גורמים יותר מפעם אחת לכיבוי ההרגשה, לכיבוי הבירור. יש מה לעשות עם זה או שזה פשוט שלב בתהליך?

זה שלב. זה שלב. בהתחלה אתה כאילו נכלל בהם וכביכול מתבטל בהם, אבל אחר כך אתה מתחיל להשתמש בכוח הביטול, בכוח החיבור כדי לברר את המצבים הפרטיים שלך. תמשיך בזה.

שאלה: בעניין הנחיצות להתחבר עם כל הכלי העולמי, הכנס גם חיזק מאוד את ההרגשה בתוך העשירייה, שזה הבית שלך ובאמת החיים שלך, אבל גם נתן איזה טעם של התכללות לא פורמלית עם החברים בכלי העולמי, וכל העושר והמגוון הזה שאתה מרגיש שאתה מחזיר את זה אחר כך הביתה היה מאוד מיוחד ועורר את הנחיצות להתחבר קצת יותר עם הכלי העולמי.

אתה גם מדבר על זה שאנחנו צריכים להתקדם לרמה הזאת, אז איך לוקחים את זה הלאה? מה עושים עם זה?

אין לנו יותר ממה שהמקובלים כתבו, ואפילו אם היו כותבים יותר, אני לא חושב שאנחנו היינו מבינים שם הרבה יותר. אנחנו צריכים לממש כמה שאפשר את החיבורים בינינו ואז נתחיל יותר ויותר לגלות למה הם התכוונו כשכתבו לנו כאלו דברים.

כי הכול, כמו שבעל הסולם כותב כאן, "וכל השינויים הם רק כלפי המקבלים, כלפי אדם המשיג". זה הכול. אין לי יותר מה לייעץ לך. תדברו ביניכם, תחפשו ביניכם איך אתם מרכיבים רשת קשר ביניכם בכל העולם, בכל הקבוצות שבכל המציאות ואנחנו בהחלט נשתדל כך לייצב את עצמנו.

הכול תלוי בנו. אנחנו חייבים לעשות את זה, כי בזה אנחנו מרכיבים את הנשמה, היינו מרכבה של אדם הראשון שנשברה. זה בעצם מה שעומד לפנינו בדור שלנו, לעשות את התיקון הכללי. אבל יותר ממה שהם כתבו, לי נראה שנשאר רק לממש. אם תשאלו אותי איזה שאלות בקשר לזה, כמה שאני מבין בזה אני יכול להוסיף. אבל בעצם, הם כתבו את הכול.

שאלה: איזה סוג של תפילה אני צריך להעלות לבורא, כדי לתת לחברים מצב רוח טוב? מהי התפילה שתביא עליה מהסוג הזה?

תתחיל לדבר עם הבורא על כל החסרונות שלך, על כל הרצונות שלך מה שאתה חושב שצריך להיות. תתחיל לדבר אתו, כל הזמן רק אליו, ואתה תראה כמה הדברים שלך יתחילו להתגשם יותר מהר. זה הכול. תפנו לבורא כל הזמן בלי הפסקה, כולם וכל אחד.

שאלה: אם הצלחתי להבין נכון, כוח ההשפעה, העשירייה, הבורא הם נשארים תמיד באיזה מצב סטטי, וככל שאני מתקדם כלפיהם כך ההרגשה שלי הופכת להיות הרגשה יותר טובה, וכך גם יש לי אפשרות להצדיק את הבורא. זה נכון?

כן ולא, כי הדרך שלנו בהתקדמות כוללת שמאל וימין. שאני מרגיש יותר ירידות, יותר ניתוקים מהחיבור בינינו ועם הבורא, פחות הבנה, יותר בלבול. ואז אני קם מהמצב הזה ויותר מבין, יותר מרגיש, ושוב נופל לבלבול בהרגשה ובהבנה.

וכך כל פעם, ירידות ועליות, ירידות ועליות. שמאל ימין, שמאל ימין. כי אני לא יכול להבין ולהרגיש משהו חדש אם אני לא מגלה רצון לקבל שבור חדש. ואז אני מתקן אותו, וברצון המתוקן אני מתחיל לגלות את המדרגה הרוחנית החדשה. וכך כל פעם. לכן כתוב, "אלף פעם ייפול צדיק וקם." כל פעם נופל קם, נופל קם, אבל כל פעם נופל יותר עמוק וקם יותר גבוה.

תלמיד: האם מהנפילה הזאת האדם צריך לקום ולחזור שוב לאותה הנקודה, לאותו חיבור עם העשירייה?

לא, לחיבור יותר גדול.

תלמיד: אז איפה פה נכנסת ההצדקה?

הוא עולה לחיבור יותר גדול, בזכות מה? בזכות זה שנפל יותר עמוק. "כיתרון אור מתוך החושך". ככל שהחושך היה יותר גדול, יותר חשוך, כך האור נראה יותר מאיר.

תלמיד: אז בזכות מה הוא עולה, בזכות זה שהוא מצדיק?

בזה שהוא מתקשר לבורא ומבקש ממנו. רק על ידי חיבור עם הכוח העליון, אין לך חוץ מזה שום דבר במציאות שעושה משהו ושאליו אתה יכול להתקשר ולבקש. אין לנו שאלה כזאת, על ידי מה, ממי, איך, הכול ממנו בלבד.

סדנה

אני יכול להרגיש את עצמי בגן עדן אם אני מצדיק את הבורא ב-100%, אז אני נקרא צדיק. איזה פעולות אנחנו צריכים לעשות כדי להרגיש את עצמנו צדיקים בגן עדן?

*

(סוף השיעור)