שיעור צהררים 08.02.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) – קטעים נבחרים מתוך ספר "זוהר לעם"

אנחנו ממשיכים לדבר על רבי שמעון, על העבודה שלו, על תלמידיו ועל כל מה שהוא השאיר לנו, כי כל חכמת הקבלה באה בעצם ממנו. הוא אדם מאוד מיוחד בגילוי הבורא כי לא היה לו שום גבול בזה. נראה מה הוא אומר ומה כתוב עליו.

קריין: קטע מספר 13 מתוך זוהר לעם.

"אמר רבי שמעון, הנה עתה שעת רצון היא. ואני רוצה לבוא בלי בושה לעוה"ב. והנה דברים קדושים, שלא גיליתי עד עתה, אני רוצה לגלות לפני השכינה, שלא יאמרו, שבחיסרון הסתלקתי מהעולם. ועד עתה היו נסתרים בליבי, כדי להיכנס בהם לעוה"ב.

וכך אני מסדר אתכם: רבי אבא יכתוב, ורבי אלעזר ילמד בפה, ושאר החברים ידובבו בליבם."

("זוהר לעם". האזינו. מאמר "האידרא זוטא קדישא", סעיפים 27-26)

כך הם למדו, רבי שמעון דיבר ורבי אלעזר בנו של רבי שמעון למד את זה בפה, זאת אומרת עבר על זה אחרי שקראו, ומה שכולם אמרו רבי אבא כתב. שאר החברים דיברו על זה, וכל מה שהם דיברו, כל מה שהם הבינו מתוך הספר, כל זה כתוב בספר הזוהר.

שאלה: אתמול בשיעור שמעתי משהו חדש, אמרת שאחרי השיעור, אחרי קריאת הזוהר, נעשה בירור, מה שמענו חדש, מה למדנו חדש. לא היה דבר כזה קודם לכן. האם אנחנו צריכים גם עכשיו לעשות את הבירור הזה?

אחרי השיעור, אם יש לכם לחדש במיוחד משהו אחד לאחר, אז אתם צריכים לדבר על זה בתוך העשירייה. אבל עוד אין לנו כל כך בסיס לזה, אנחנו עוד לא מכירים את המצב שלנו, את עצמנו, את המדרגה שלנו, איפה אנחנו נמצאים, איך לעלות למצב הבא, עוד אין לנו את כל הנתונים האלה בידינו כך שנוכל לדבר על זה, לגלות יחד ולהתקדם. עוד מעט נעשה זאת.

תלמיד: העניין הוא שעכשיו אנחנו קוראים את הזוהר, אנחנו מעט מבינים, האם אפשר להגיד לקבוצה את מה שאנחנו מבינים מתוך מה שאנחנו קוראים?

אני לא חושב שצריכים לדבר לפני כולם איך כל אחד מבין את הזוהר, כי אנחנו נבלבל בזה את החברים. לכן אנחנו קוראים, אם לא ברור, אז יש לשאול, אבל אם ברור, אז לא מדברים על איך אני הבנתי ואיך ההוא הבין ואיך אנחנו מבינים, כי אלו דברים שאנחנו עדיין לא נמצאים בהם. אנחנו עוד לא מגלים את התורה, עוד לא מקבלים את מה שכתוב בכלים שהם בעל מנת להשפיע, ולכן עדיין לא נגלו בנו כל המצבים שהזוהר כותב עליהם. לכן אנחנו לא מדברים כדי לא לבלבל זה את זה.

שאלה: בסוף כתוב, "ושאר החברים ידובבו בלבם", איך עושים את זה בעשירייה?

על עצמך, בשקט.

שאלה: אם אנחנו מחשיבים את התלמידים ככלי וכל אחד מורכב מעשר ספירות, ומתוך הטבע שלו יש לו איזשהו יחס לבורא, אז מה זה אומר ללמוד, לדובב בלבם?

אחרי שאדם לומד, אז הוא לומד את זה גם בקריאה, גם בזה שזוכר את זה, מעביר את זה דרך הזיכרון שלו, דרך החידושים שלו, דרך זה שמדבר עם עצמו. אלו סוגי קליטת החומר, כך זה קורה. אבל איך בלב לדבר זה עם זה לזה עדיין לא הגענו. אנחנו עוד לא יודעים, עוד לא מבינים שיש גם קשר מלב ללב, שכולנו נמצאים בלב אחד וכן הלאה.

תלמידה: כלומר כאן מדובר על דרגות שהאדם עובר בתוכו ולא בעשירייה בכללות.

בתוכו.

שאלה: כתוב "ואני רוצה לבוא בלי בושה לעוה"ב", על מה מורה המשפט הזה?

זה אומר שהוא רוצה לקבל הכול בעל מנת להשפיע, בכלים שלו למעלה מהדעת. זה בעצם מה שהוא רוצה להגיד.

קריין: קטע מספר 14.

"מיום שיצא רבי שמעון מן המערה, לא התכסה שום דבר מהחברים. והיו מסתכלים בסודות העליונים והתגלו בהם, כאילו ניתנו באותה שעה בהר סיני. אחר שמת רבי שמעון כתוב, ויִיסָכרו מעיינות תהום וארובות השמיים. שנסתמו מעיינות החכמה. והיו החברים הוגים דברים, ולא עמדו בהם לדעת סודם."

("זוהר לעם". ויחי. מאמר "שני גמלים", סעיף 120)

כשרשב"י היה בחיים הוא עזר לכולם להוריד את הדברים העליונים האלה מדרגה עליונה לדרגה שהם נמצאים, וכך הם הרגישו שמגיעה אליהם חכמה עליונה. כשרשב"י הפסיק את הקשר בין התלמידים לדרגה העליונה, אז הם ראו שכבר זהו, רשב"י הסתלק ונשאר בהם רק מה שהם יכולים להשיג.

שאלה: איך התלמידים ממשיכים את הקשר עם המורה?

עם מה שהם יכולים. ככל שהם יכולים להזדהות עימו, כך הם ממשיכים.

תלמיד: האם הם מסוגלים?

ככל שהם מסוגלים להתחבר ביניהם ובקשר ביניהם גם להתקשר אליו, אז זו תהיה ההשגה שלהם ודרך זה יקבלו. זה לא נגמר בזה שהמורה שלהם מת, אלא הכול תלוי בקשר ביניהם. הוא מוכן לפתוח את עצמו בכל התנאים שיהיו, כל השאלה היא עד כמה הם מסוגלים להיות קשורים ביניהם כדי להתקשר אליו.

תלמיד: כלומר בין אם המורה חי בגופו או מסתלק מגופו, כל העבודה היא הקשר בין התלמידים.

בדרך כלל כן. אבל שוב, זה לא שהוא חי בגופו או לא חי בגופו, מדובר כאן על הסתלקות אחרת, מִדרגה שבה היה קשור אליהם לדרגה יותר עליונה. הוא עולה במדרגות ועושה זיווגים במדרגות יותר תחתונות כדי להגיע אליהם, אז יש כאן עבודה בשני כיוונים מצידו ובשני כיוונים מצידם, בחיבור ביניהם ובהתקשרות אליו.

תלמיד: איך לא להתנתק מהמורה?

קודם כל צריכים להשיג קשר עם המורה, וזה קורה במידת השימוש במורה, זאת אומרת שיעסקו באותם הדברים שהמורה רוצה שיעסקו בהם. בזה הם יהיו עוזרים שלו, אחר כך חברים שלו, אחר כך ממש פעילים עימו, וכך יותר ויותר יתקשרו.

קריין: קטע מספר 15.

"כתוב, כי הוא חיֶיךָ ואורך ימיך. מי שזכה בתורה ולא נפרד ממנה, זוכה לשני חיים: אחד בעוה"ז, ואחד בעוה"ב. שכתוב, חייך, לשון רבים, שהם שניים. וכל מי שנפרד ממנה, הוא כמו שנפרד מהחיים. ומי שנפרד מרבי שמעון, כאילו נפרד מכל.

ואם בפסוק הזה, שהוא פתח בו פתח, לא יכולנו להיכנס בו, דברי תורה הסתומים על אחת כמה וכמה. אוי לדור שרבי שמעון יסתלק ממנו. כי כשאנו עומדים לפני רבי שמעון, מעיינות הלב פתוחים לכל עבר, והכול מתגלה. וכשנפרדנו ממנו, אין אנו יודעים כלום, וכל המעיינות סתומים."

("זוהר לעם". יתרו. מאמר "לא יהיה לך", סעיפים 412-411)

שאלה: מדובר כאן על מצב שהם נפרדים מהחיים או שנפרדים מרבי שמעון, וכתוב פה "ומי שנפרד מרבי שמעון, כאילו נפרד מכל", למה הכוונה נפרד מרבי שמעון?

כי רבי שמעון זה מערכת עליונה מהם וכשהם נפרדים מהמערכת העליונה הזאת אז הם כביכול נפרדים מהחיים הרוחניים, אבל את החיים הגשמיים הם לא סופרים. ואז יוצא שבשבילם זה כמו מקרה מוות. וכשרבי שמעון מסתלק אז כלפיהם זה אומר שמסתלק מקור החכמה העליונה, מישהו שהיה מקשר אותם עם הבורא.

שאלה: האם התלמידים של רבי שמעון שנאו את המורה שלהם בגלל יראה, שלא היו מסוגלים להגיע לערבות ביניהם יחד עם רבי שמעון?

הם היו צריכים להתחבר ביניהם ולהתחבר לרבי שמעון מתוך החיבור שביניהם, ולהגיע למצב שהם ממש מקושרים לגמרי יחד. זו מטרת העבודה שלהם.

שאלה: איך אנחנו נוכל להחזיק קשר עם המורה בינינו כך שהקשר הזה יימשך דרך הקשר בינינו לנצחיות בעשירייה?

על ידי שכל אחת מבטלת את עצמה כלפי החברות לגמרי. כמו שרב"ש כותב במאמרי החברה שלו. כל המאמרים שלנו זה כאילו מאמר אחד.

שאלה: מה זה אומר להיות ראויים לתורה? למה לפעמים הבורא מסתיר את מקור התורה, האם זה קשור למעבר למדרגה הבאה?

הבורא לא עושה משהו נגד ההתקדמות שלנו. אם אנחנו צריכים להמתין, לאגור כוחות כדי לעלות יותר למעלה, הוא עושה זאת, אבל זה לא שהוא ממש רוצה לעצור אותנו.

שאלה: בנושא הזה שאנחנו עכשיו לומדים עליו, על חשיבות המורה, אני הרגשתי כמו ילדה בת 3 הבוקר, היה בלתי נסבל כשנגמר השיעור ופתאום כאילו ההורה זונח אותנו לנצח. איך אפשר להפוך את המצב האגואיסטי הילדותי הזה לייסורים רוחניים?

זאת שאלה טובה מאוד. אם אתן תחזיקו זו בזו אז זה יהיה תחליף עבורכן לכול. תהיו קשורות למורה, תהיו קשורות לבורא. דרך הקשר ביניכן אתן תוכלו להשיג כל דרגה של השגת רוחניות. ככה שלא לדאוג, הכול בידיים שלכן. כלומר כן תדאגו, אבל אל תדאגו בצורה כזאת שנראה לכן שאתן נמצאות במצב ללא מוצא. יש לכן מצב מצוין, יש לכן קבוצה גדולה. כל יום אתן לומדות יותר ויותר אמצעים כיצד להתחבר ביניכן ועם הבורא, ככה שהכול יהיה בסדר. צריך לדאוג, אבל לדאוג על איך כל פעם להוסיף עוד ועוד תכונות הנחוצות כדי שהקשר ביניכן יהיה שלם, וכל פעם הבורא יתגלה בו יותר.

שאלה: האם אנחנו מבינות נכון שאם אנחנו מגלות משהו אז אנחנו לא צריכות לחלוק את זה, אפילו לא בהפצה, כיוון שאנחנו עדיין לא רכשנו את התכונות האלה של השפעה ואנחנו יכולות להזיק?

בהפצה על בטוח שאי אפשר להפיץ כל דבר העולה על דעתכן כי זה יכול להזיק לכן.

שאלה: האם אנחנו צריכים להשקיע בלאהוב אותך במיוחד?

לא. אם אתם לומדים נכון, אתם תוכלו לאהוב כל אחד את החברים, ויחד עם זה יהיה לכם אותו יחס אלי. לא צריכים להשקיע כדי לאהוב, לא.

שאלה: מה הקטע הזה אומר לגבי הקשר בין אדם לחברים שלו בקבוצה?

כן.

שאלה: חבר שלנו בעשירייה הביע פחד.

הוא מפחד שהוא יגלה את הבורא?

תלמיד: הוא מפחד שהוא לא יגלה את הבורא.

בסדר.

שאלה: והוא ביטא את הפחד הזה במפגש עם העשירייה, התגובה שלנו הייתה בהכרח שאנחנו צריכים לכלול את החיסרון הזה בלב העשירייה. ואני רוצה לשאול לגבי תפילה, עכשיו אנחנו בונים את התפילה לפי ההצעה שלך אחת לכל השבוע, האם אנחנו יכולים לקחת ולהתפלל לכל השבוע שחבר מסוים יגלה את הבורא? האם זאת תהיה עבודה נכונה?

לא. אנחנו לא צריכים להתפלל עבור כל חבר, אנחנו צריכים להתפלל עבור החיבור הכללי שלנו שבו יתגלה הבורא.

שאלה: כלומר אנחנו לוקחים את החיסרון הזה רק בלב?

בלב כן. מה זה אומר רק?

תלמיד: כיוון שאיפה שהוא בכנס שנה שעברה אמרת שזה מאוד אפקטיבי עם כל העשירייה מבקשת על החבר.

נכון. וככה צריך לעשות לפעמים, אבל כל הזמן שבוע שלם אנחנו נתפלל על איזה שהוא חבר, אפילו שהוא נמצא יחד איתנו והרבה זמן וכולנו אוהבים אותו ומרגישים אותו כקרוב. לא. אנחנו צריכים כולנו יחד לבקש עבור החיבור המשותף ולא עבור אדם מסוים. רק אם חס וחלילה הוא נמצא במצב מיוחד, נאמר כמו עכשיו חבר שלנו בטורקיה.

תלמיד: בדיוק עכשיו הזכרת את החבר, רציתי לעדכן עדכון אחרון שקבלנו שעכשיו הגיעו לאזור שבו החבר שלנו נמצא בטורקיה במקום ההריסות, ובדיוק עכשיו ממש מחלצים. כל הזמן יש לי ציור בראש כזה שהוא נמצא מתחת להריסות וקורא לנו. איזו תפילה אנחנו יכולים לתת באמת עבור החבר, כאילו להתמקד ולעזור לו אישית?

אנחנו צריכים לבקש מהבורא שיהיה כמה שאפשר יותר קרוב אליו. נתפלל לבורא שהבורא יהיה יותר ויותר קרוב לחבר שלנו, וודאי שזה יעזור לחבר שלנו שיוכל להינצל מכל המצב הקשה.

שאלה: אחרי שקראנו את הקטע הזה יש פתאום יראה גדולה כזאת בפנים שמה פתאום אנחנו נאבד את הקשר עם העליון, זה הסוף של הכול או אפשר לווסת אותו מחדש?

אנחנו צריכים יותר לפחד על איבוד הקשר בין החברים, וקשר עם הבורא יתקיים במידה שיש קשר בינינו.

שאלה: נאמר שהאדם עומד בפני רבי שמעון, ואז נאמר שרבי שמעון מסתתר. במה זה תלוי? האדם עושה משהו לא נכון או שרבי שמעון הוא בוחר להסתתר?

רק דרך החברים. כל הקשר שלנו הוא רק בינינו והקשר הזה בין החברים הוא שמגדיר את הקשר בינינו לבין הרב"ש ובעל הסולם ורבי שמעון וכן הלאה, והבורא. הכול עובר דרך הקשר בין החברים. ככל שהקשר שלנו קרוב יותר, בין החברים, במידה הזו אנחנו בסופו של דבר קרובים יותר דרך כל השרשרת הזאת לבורא.

שאלה: אם החברים לא מספיקים להתחבר לפני הסתלקות הרב, האם זה אבוד להם?

לא, מה פתאום. אנחנו יכולים להיות קשורים בינינו ולהשתדל כל הזמן להיות קשורים לבעל הסולם, לרב"ש, ואחר כך לרשב"י, לאר"י ולמקובלים נוספים. זה לא חשוב. הקשר איתם לא תלוי באיזה מצב, באיזו פעולה, באיזו מדרגה אנחנו נמצאים, הם תמיד מזומנים לחיבור.

שאלה: אנחנו עובדים על החיבור בינינו ואתה עוזר לנו מאוד לבנות אותו. איך לבנות את הגשר הפנימי שלא מפחד משום דבר ורק מתקדם לכיוון של חיבור?

אנחנו לא יכולים בלי פחד. זה טוב לפחד כי הפחד פועל בצורה נכונה. רק השאלה ממה צריך להיות הפחד, למה מכוון אותי הפחד הזה. לכן אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו כל הזמן חיים בפחד שפתאום נאבד את הקשר בין החברים שלנו בעולם הזה, את הקשר בין החברים לדרגה יותר עליונה שהיא המורה שלנו, רב"ש, בעל הסולם, אר"י ורבי שמעון, ואת הקשר ביניהם לבורא. אנחנו כל הזמן נמצאים בלהחיות את הסולם הזה, משתדלים לחזק את הקשר בינינו, וכך משתדלים להיות בינינו. עד שיתגלה הקשר בינינו והקשר עם הבורא והקשר דרך כל המקובלים כקשר אחד שנקרא מערכת אדם הראשון.

שאלה: לאחרונה נראה לי שכל הרוע, הרשע מגיע מהרצון או מהניסיון לאהוב, והכול מגיע בגלל אהבה עצמית, האם זה נכון?

כן, ודאי. כך כתוב בהרבה מקומות. זה רק מהרצון לקבל לעצמו, שכל אחד חושב על עצמו. בינתיים אנחנו לא יכולים לצאת מזה, אלא רק בכוח גדול משותף בינינו נוכל להתנתק ממחשבות על עצמינו ולחשוב על החברים, על הזולת, על הבורא, על החבר שלנו שנמצא בצרה, רק בקשר בינינו נוכל לצאת מהמצב הנוראי.

תלמיד: אני מבין שאני כמו ילד קטן חסר ביטחון, יש בי ייאוש מחוסר תמיכה ואהבה. יש לי רצון להתעלות מעל הרצון לקבל ורק לתת, אבל יש לי פחד שאני לא אשרוד בלי קבלה של אהבה, ומה יחזיק אותי בחיים אם אני אוותר על אהבה עצמית. יש בי חוסר בטחון. איך להתמודד עם ההרגשה הזאת?

תחליף את האהבה העצמית לאהבת הזולת, לאהבת חברים, לאהבת הבורא, ותראה כמה תרוויח מזה.

שאלה: האם הבכייה, הלחישה בעשירייה, יכולה להעיר את הלבבות שלנו?

כן, דרך החיבור שלנו אנחנו יכולים לקבל ממש אור אין סוף.

שאלה: איך לפתח בכל חבר ובינינו את הקשר עם העליון? הרי אני רואה, שומעת את החבר, אבל מה עוד מסגל את הקשר הזה? למה עוד להשתוקק?

צריך להשתוקק לכזה חיבור בינינו שבו נגלה קשר טבעי בינינו. אני אסביר לך מה זה קשר טבעי בינינו. כשאני מרגיש מצב, אני לא צריך לתרגם אותו לשפה כלשהי כי אני מרגיש אותו. וכששואלים אותי אחר כך מה אני מרגיש, אני צריך למצוא מילים, משפטים, ולספר על ההרגשה בצורת סיפור או רומן. לכן אנחנו צריכים להגיע למצב שהיחס בינינו יהיה מורגש בנו כמצב של סיפור, שספר סופר סיפור, הדברים האלה יתגלגלו בנו בצורה טבעית.

שאלה: האם אפשר לצפות שתתגלה בעשירייה אותה היררכיה כמו בעשירייה של רבי שמעון, או שהרגשת השוויון תישאר?

זו לא הבעיה שלנו. אנחנו צריכים להשתדל להיות ככל האפשר יחד בכל מיני אופנים, ומה שיקרה אחרי זה אנחנו נגלה. יהיו הרבה גילויים מאוד מיוחדים שכדאי לנו לחשוב רק על זה.

שאלה: הסברת שמה שהאדם מרגיש מתלבש אחר כך במילים. מה זה הסיפור שצריך להתגלות בינינו בעשירייה?

זה גילוי הקשר בינינו במערכת אחת של חיבור הדדי, עד כמה אנחנו משפיעים זה על זה, עד כמה אנחנו מגדירים זה את מצבו של זה. וכשאנחנו מרגישים את כל זה בצורה הדדית, אנחנו מרגישים את זה כהיעדר מוחלט של מרחק בינינו. זהו מצב מופלא.

תלמיד: במה זה מתבטא? עכשיו אנחנו מרגישים את הקשר הזה במידה מסוימת - החבר הגיע או לא הגיע לשיעור, אמר משהו, השפיע איכשהו על העשירייה. איזו תוספת יש לעבודה הרגילה שלנו?

התוספת היא היעדר תיווך כלשהו בכוחות, במחשבות, בקשרים. פשוט אחד שלם.

תלמיד: האם כל חבר מרגיש את כל העשירייה או כולנו מרגישים משהו שלם?

גם וגם.

שאלה: האם אנחנו מבינים נכון שללא פחד אנחנו כילדים קטנים מתמוססים במתנות האהבה ושוכחים את הנותן ואת הצורך לתת ולדאוג לאחרים?

אמת, הפחד מאוד עוזר לנו.

שאלה: זה מאוד ברור שהקשר עם הבורא הוא רק דרך החיבור בינינו וביטול בקבוצה. אמרת אתמול שאנחנו צריכים להרגיש ממש קרובים לבורא עד כדי כך שנספר לו מה יש לנו ונתייעץ אתו. מה זה אומר להתייעץ עם הבורא? על מה אפשר להתייעץ איתו?

על כל דבר שאני מרגיש שעומד כהפרעה לפניי.

שאלה: איך להשתמש בצורה נכונה בפחד או ביראה לחיבור בינינו?

אנחנו לא רוצים להיפטר מפחד ומיראה, כי אנחנו רואים עד כמה זה מעורר אותנו ומקרב בינינו. אנחנו רוצים רק להשתמש בהם נכון ועל זה אנחנו כל הזמן מבקשים הסבר ודוגמה, והבורא נותן לנו.

שאלה: מדוע אנחנו צריכים אמצעי או בחינת אמצעי כדי להגיע לבורא?

האמצעי שאנחנו צריכים כדי להגיע לבורא הוא הקבוצה. בכוונה הבורא הכין לנו כך משבירת הכלי של אדם הראשון, כי אחרת לא היינו יכולים להגיע אליו אפילו בנגיעה קטנה אחת כי לא הייתה בנו שום תכונת השפעה. כדי שנגיע להשפעה לבורא ונוכל בתוך ההשפעה הזאת להרגיש אותו בהשתוות הצורה, הבורא כך עשה. הכול נעשה מהצורה השלמה ביותר עד הצורה הגרועה ביותר, ועכשיו אנחנו צריכים להגיע מהצורה הגרועה ביותר חזרה לצורה השלמה ביותר.

שאלה: אנחנו, כל החברים, נמצאים במאמצים וביגיעה מתמדת ובפעולות שונות כדי לבנות בינינו ערבות. אין לנו שום כוונה להפסיק ואנחנו נחושים, אבל לפעמים יש כל מיני תנאים בהם אנחנו לא לגמרי יודעים מה לעשות ואיך או לאן אנחנו אמורים להתקדם, קצת בדומה למצב שקראנו עליו היום בשיעור הבוקר. עולה בי פחד שאני או החברים שלי נתעייף או נאבד כוחות, ניחלש, איך אני יכול לגשת לזה בצורה נכונה?

על ידי כך שתרצה מכל הלב לחלק את כל הצער שלך על החבר שלנו אחמט ובכלל על כל יתר החברים שנפגעו ועל כל העם ועל כל העולם שסובל, אתה רוצה עכשיו לחלק את הפחד שלך לכולם ולקבל מכולם את הפחדים שלהם ולהתאחד למעלה מהפחדים האלה באמונה בבורא שעושה את כל הדברים האלה לטובה. כל מה שהבורא עושה הוא עושה לטובה. כך נתקדם ונבקש יחד מהבורא שיחזיר את הכול למצב הטוב.

שאלה: כשאני מתייעצת עם הבורא זה עובר דרך העשירייה. איך בצורה נכונה לכלול את העשירייה כשאנחנו מתייעצות עם הבורא?

קודם כול להתחבר לעשירייה ואחר כך לבורא.

קריין: כותרת בנושא "הסתלקות רשב"י", קטע 16

"16. אמר רבי אבא, אוי רבי שמעון, אתה בחיים ואני כבר בוכה עליך. לא עליך אני בוכה, אלא אני בוכה על החברים, ואני בוכה על העולם, שיישארו יתומים ממך, אחר פטירתך מן העולם. רבי שמעון הוא כאור הנר, הדולק למעלה ודולק למטה. ובאור שהדליק למטה מאירים כל בני העולם. אוי לעולם כשיסתלק האור שלמטה, ויבוא בתוך האור שלמעלה. מי יאיר אור התורה לעולם."

("זוהר לעם". ויקהל. מאמר "כוונת התפילה", סעיף 118)

שאלה: מי יאיר את אור התורה לעולם, בהסתלקות שלו?

מתוך זה ששואלים מקבלים תשובה.

שאלה: אם הבורא הוא הכוח היחידי הקיים והוא כוח אהבה, ואנחנו רק מקבלים כל הזמן, אז האם הדרך לשנות, לתקן זאת, היא לאפשר לבורא לזרום דרכנו וכך נוכל להעביר את האהבה לעולם?

כן. המחשבה נכונה.

שאלה: האם רבי שמעון הוא מי שמביא, שמראה לנו את הדרך לרוחניות?

כן, דרך נשמת רבי שמעון אנחנו מקבלים את האור העליון.

שאלה: למה כשרשב"י הסתלק היה בכי. וכשמשה הסתלק לא מתואר תיאור של בכי?

משה שייך לדרגות אחרות לגמרי. רשב"י כבר קרוב אלינו, גם לפי התקופה, גם לפי התורה, הכול אחרת. לכן מה ששייך למשה לא שייך לרשב"י. לאט לאט עלינו לנסות להבדיל בין כל המצבים, המדרגות האלו, מי יותר או פחות חשוב, בשביל מי חשוב, לאיזו תקופה וכן הלאה. זה יבוא בזמנו, נכיר יותר ואז נוכל להתחיל למיין נכון את כול הגדולים האלו.

שאלה: איך לעשות איזון בין זה שהזוהר הוא סגולה למשיכת מאור, לבין יגיעה והתעמקות בטקסט, בין רק למשוך מאור לבין להתייגע בטקסט ובחכמה?

אלה שני דברים שונים. בדרך כלל אנחנו צריכים לא להשתוקק לחכמה, אלא להתגברות הקשר.

שאלה: המילה העיקרית שאנחנו שומעים כל הזמן היא חיבור. אנחנו מאוד דואגות להגיע לחיבור הזה, אבל רוצות להתגבר על הדאגה הזאת. איך לעשות זאת בצורה נכונה?

אני לא יודע, אבל חיבור זו הפעולה היחידה שאנחנו צריכים לעשות כנגד תיקון הכלי של אדם הראשון, כי הכלי שלו נשבר ואנחנו צריכים לתקן אותו. ואז האור ימלא את הכלי ואנחנו נרגיש את הבורא, את האור הממלא אותנו. לכן חוץ מחיבור, אמנם שזה מאוד נגד האגו שלנו, אין לנו מה לעשות, רק את זה עלינו לעשות.

שאלה: האם הרצון שכל בעיות החברים יסתדרו הוא רצון שלא מסכים עם עבודת הבורא?

אנחנו יכולים להסכים או לא להסכים עם הבורא, זה לא חשוב. העיקר בשבילנו כל הזמן להיות עימו בקשר. וכל הזמן לבקש ממנו שיחדש לנו קשר כמה שיותר נכון, מתוקן, ולכן לא חשוב לנו אם אנחנו נמצאים במצב נכון או לא נכון, מבקשים תיקונים נכונים או לא, העיקר כל הזמן להשתוקק לקשר יותר ויותר הדוק. והבורא הוא כמו הורים כלפי ילדים קטנים, יודע כבר מה לתת לנו, תמיד את הכי טוב, את מה שיכול לעזור לנו. לכן לא להצטער, לא לפחד שאנחנו מבקשים לא נכון ולא טוב, העיקר לא לאבד את הקשר עם הבורא. וכל הזמן לנדנד ולנדנד, לדרוש ממנו קשרים יותר חזקים.

(סוף השיעור)