שיעור בוקר 03.05.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" א', עמ' 12, מאמר: "מטרת החברה - ב'"

מטרת החברה - ב'

"היות שהאדם נברא עם כלי, שנקרא "אהבה עצמית", ובמקום שאדם אינו רואה, שמפעולה תצא משהו לתועלת עצמו, אין לו חומרי דלק ליגיעה לעשות תנועה קלה.

ובלי ביטול אהבה עצמית, אי אפשר להגיע לידי דביקות בה', שהוא ענין השתוות הצורה.

והיות שזה נגד הטבע שלנו, לכן צריכים חברה, שיהיו כולם כח גדול, שנוכל לעבוד ביחד, לבטל הרצון לקבל, שהוא נקרא "רע", מטעם שהוא המונע להגיע להמטרה, שבשבילה נברא האדם.

לכן צריכה החברה להיות כלולה מיחידים, שכולם בדיעה אחת, שצריכים להגיע לזה. אז מכל היחידים נעשה כח גדול אחד, שיכול להילחם עם עצמו, מטעם שכל אחד כלול מכולם. נמצא, שכל אחד הוא מיוסד על רצון גדול, שהוא רוצה להגיע להמטרה.

ובכדי שתהיה התכללות אחד מהשני, אז כל אחד צריך לבטל את עצמו נגד השני. וזהו על ידי זה שכל אחד רואה מעלות חבירו ולא חסרונו. אבל מי שחושב, שהוא קצת גבוה מהחברים, כבר הוא לא יכול להתאחד עמהם.

וכמו כן בעת ההתאספות, צריכים להיות רציניים, בכדי לא לצאת מהכוונה, שעל הכוונה זו נתאספו. ומטעם הצנע לכת, שזה ענין גדול מאוד, היו רגילים להראות מבחוץ, שהוא לא רציני. אבל באמת בתוך ליבם היה אש בוערת.

אבל לאנשים קטנים, על כל פנים בעת האסיפה, צריכים להיזהר, לא להמשיך אחרי דיבורים ומעשים, שלא מביאים את המטרה, שהתאספו, שהוא, שעל ידי זה צריכים להגיע לדביקות ה'. וענין דביקות עיין בספר "מתן תורה" (דף קס"ח, דברי המתחיל "ובאמת").

רק בזמן שנמצאים לא עם החברים, אז יותר טוב שלא להראות לחוץ את הכוונה שיש בליבם, ולהיות בחיצוניות כמו כולם, שזה סוד "והצנע לכת עם ה' אלקיך". הגם שיש על זה פירושים יותר גבוהים, אבל הפירוש הפשוט הוא גם כן ענין גדול.

לכן כדאי, שבין החברים, שמתחברים, תהיה להם השתוות אחד עם השני, בכדי שיוכל להיבטל אחד לפני השני. ובהחברה צריכה להיות שמירה יתרה, שלא יכנס בתוכם ענין של קלות ראש, משום שקלות ראש הורס את הכל. אבל כנ"ל, זה צריך להיות ענין פנימי.

אבל בזמן שנמצא מי שהוא, אם הוא אינו מחברה זו, צריכים לא להראות שום רצינות, אלא להשתוות מבחוץ עם אדם שבא עכשיו. היינו, שלא לדבר מדברים רציניים, אלא מדברים שמתאימים לאדם שבא עכשיו. שהוא נקרא "אורח בלתי קרוא"."

רב"ש כאן, במאמר מטרת החברה ב' מעלה כמה שאלות, "אורח בלתי קרוא" זה מובן שבן אדם זר, שלא שייך לעשירייה ובכלל לא לדרך, לכן אם הוא בא לחברה, אסור לדבר לידו, ואפילו שאנחנו לא נקיים ישיבת חברים, אבל אנחנו נדבר על דברים בכללות, משהו שמתאים גם לו לשמוע. אסור לנו לדבר על היחסים בינינו, על החיבור, על הרצון להגיע לאהבת חברים ומזה לאהבת ה', אם ישנם אנשים זרים, כי זה ממש אחיזה לקליפות. זה דבר אחד.

דבר שני, אנחנו צריכים לעבוד בינינו רק כשאנחנו נמצאים בינינו פיזית או וירטואלית, אבל כשאין כוחות זרים שיכולים להפריע לנו. אנחנו צריכים לסכם בינינו או לעבוד בהצנעת לכת, שאז אנחנו לא מראים אחד לשני עד כמה שכל אחד נמשך לאהבת חברים, או שאנחנו כן מראים אחד לשני עד כמה שיש לנו דאגה לאהבת חברים כדי לתת בזה דוגמה.

אז יש חברות כאלו ויש חברות כאלו, או מצבים בעשירייה, זה תלוי מהתפתחות האדם, ישנן עשיריות שבהן צריכים דווקא להראות אהבה אחד לשני כדי ש"איש את רעהו יעזורו", בצורה כזאת, וישנן חברות המתקדמות במיוחד שבהן עוזרים זה לזה, ובתוך החברה דווקא, בצורה בולטת, אנשים מראים אחד לשני כביכול זלזול בחברה, באהבה, בחיבור, בנטייה לחיבור, וכן הלאה. לָמה? רוצים בזה להראות לאחרים עד מה שכאילו עוד חסר להם להתקדם. וכאן אנחנו צריכים להבין שישנה הזדמנות לכל אחד ואחד להיות [במצב] של להצדיק את החבר, בלהצדיק את החברה, ולהבין שזה לא כך, שהחבר נותן לי בזה הזדמנות לחשוב עליו הפוך ממה שהוא מראה לי, וכן הלאה. זאת אומרת, התרגילים האלה הם מאוד מקדמים אותנו, אבל הם לאנשים שמתקדמים, שממש כבר מסוגלים להבין את זה, וזה עיקר.

זאת אומרת, במאמר השני הוא מסביר לנו יותר עד כמה שכל אחד מאיתנו יכול להשפיע בכל מיני צורות אחד על השני. אם אני חושב מה טוב לחבר כדי לקדם את החבר, כמו שדיברנו במאמר הראשון, שאני צריך להיות בדאגה כל הזמן לאחרים, אז כמו שאני מסתכל על הילד הקטן, איך אני יכול לפתח אותו יותר על ידי כל מיני אמצעים, גם כאן אני מסתכל על החבר איך אני יכול לעזור לו להתקדם, על ידי איזה אמצעים. ואני כל הזמן חושב עליו, לא על עצמי. ואז אני או משחק לפניו איש טוב או רע, או חבר, או דווקא שלא אכפת לי, וכן הלאה, זאת אומרת, כל מיני מצבים כדי לתת לו אפשרות להגיב על זה בצורה נכונה, לחזק את עצמו ולהתקדם, וכך כל אחד כלפי הזולת, כלפי החבר.

שאלה: מה זה אומר לראות את מעלות החבר ולא את חסרונו? באלו מעלות אני צריך להבחין בחבר באלו חסרונות אני צריך שלא להבחין, ביחס לְמה זה נאמר?

אני צריך להסתכל על החבר ולהשתדל לעשות איזו סקירה כזאת עליו, מה אני רואה, כי זה שהוא נמצא מולי נותן לי אינדיקציה, התרשמות, באיזה מצב אני נמצא, ולכן כדאי לי לראות את החברים ומתוך זה להבין מה איתי, כי "כל הפוסל במומו פוסל", אין כאן חברים, יש כאן העתקה מהמצב הפנימי שלי. לכן כל מה שאני רואה, דומם, צומח, חי, בני אדם, כל מה שאני רואה לפניי, זה בעצם האני בצורה הפוכה, ואני רואה את זה.

לכן האני כאן מחולק למיליארדי אנשים מדרגת חי, מדרגת צומח ודומם, וכל זה לפניי. במידה שאני יכול לקרב את המציאות הזאת לתוכי, וזה אך ורק במקום זה שאני אפסיק להתייחס לעצמי בצורה אגואיסטית, ואז אני אוכל מה שנראה מחוצה לי להרגיש שזה שלי, וכך התמונה הזאת היא יותר ויותר עוברת אלי, אז יוצא שאני אהיה כאדם הכולל את כל המציאות. כי מחוצה לי ישנה מציאות הגשמית, דומם, צומח, חי, בני אדם, אבל כשאני מתחיל לאמץ את המציאות הזאת ולקבל אותה לתוכי, אז היא הופכת להיות המציאות הרוחנית, הפנימית שלי, וכך אני מתקדם לתפיסת המציאות החדשה.

שאלה: לא כל כך ברור מתוך מה שענית, ואני אתן דוגמה. בעשירייה שלנו יש חבר שיש לו בעיות עם צריכת אלכוהול, ומדי פעם הוא נעלם מהעשירייה שלנו לאיזו תקופת זמן. עכשיו, אני צריך לראות את המום הזה בי, כי אני לא מתייחס אליו באהבה מספקת ולכן הוא נעלם לנו, או שבצורה חיצונית גם צריך להשתדל לראות שזה באמת חיסרון ואיכשהו לעבוד איתו?

אני לא יכול להגיד איך להתמודד עם צריכת אלכוהול מוגזמת שישנה בחברה, אני שומע את זה מכמה חברות, לא רק מרוסיה, אני לא יודע מה לעשות, אדם שפתאום נופל מתוך העשירייה מפני שיש לו תקופות כאלה שהוא נמצא בשתייה מופרזת ואחר כך חוזר, מה אנחנו יכולים לעשות, להשתדל ולהשתדל בכל זאת לתת לו להתאושש ולהיכנס שוב לחברה, בתנאי שהוא בכל זאת, בזמנים שהוא נמצא איתנו, הוא משתדל להתנהג נכון וטוב, נקווה עד שמאור המחזיר למוטב יטפל בו ויחזיר אותו באמת למוטב.

אני לא רואה אפשרות להשפיע עליו בצורה אחרת, ללחוץ עליו, או לעשות לו כל מיני תנאים, אלא להשתדל בצורה כזאת, אבל בתנאי שעם החולשה הזאת, שהוא נופל לתוך השתייה המופרזת, הוא לא מפריע לנו בתוך הקבוצה. כי אז במקום עשרה יהיו תשעה, או במקום עשרה יהיו שמונה אנשים, אבל זה ששניים עכשיו נמצאים באיזו חולשה, הרגל לא טוב כי אז הם נופלים מתוך הקבוצה והקבוצה פשוט חושבת עליהם כמו על חולים שנמצאים במחלה.

תלמיד: לגבי קלות דעת, המושג הזה מה הוא, ואיך אפשר לדעת מתי למשל אני נופל למצב של קלות דעת, או אולי כל העשירייה, או אם בכלל כל העשירייה יכולה ליפול למצב של קלות דעת, או שזה בלתי אפשרי?

"קלות דעת" נקרא כל דבר שאני מתנתק מהסיבה לחיים, מהתהליך של החיים, מטרת החיים, כל דבר שבו אני לא נמצא בהסתכלות על עצמי ועל כל המציאות דרך המשקפיים האלה, דרך ההסתכלות הזאת נקראת "קלות דעת". כתוב כך, "נשים, דעתן קלה". מה זאת אומרת, "דעתן קלה"? "אישה" זה נקרא רצון לקבל, זה לא אישה, אלא רצון לקבל, אם אדם נמצא בתוך רצון לקבל וחושב על כל מה שקורה לו בתוך הרצון לקבל, זה נקרא "דעת קלה", שהוא חושב לפי רוחו, לפי מה שהאגו שלו מכתיב לו, זו דעת קלה. מה שאין כן, כשחושב על מטרת הבריאה, מהות הבריאה, היחס שלו לבריאה, וכן הלאה, זה נקרא שחושב בכובד ראש, לא בדעת קלה, אלא בדעת כבדה.

תלמיד: תיארת שני סוגים של יחסים בין חברים בעשירייה, אחד זה כשאנחנו מפגינים אהבה ויחס טוב בינינו, והשני כשאנחנו יכולים לעורר איזה דברים רציניים. שתי צורות העבודה האלה נקבעות באופן אינדיבידואלי, או שזאת צריכה להיות החלטה של העשירייה, שפועלים כך או פועלים כך?

אנחנו דיברנו עד כה סך הכול על יחס האדם לעצמו ולעשירייה, ולא שאנחנו קובעים בעשירייה איך אנחנו מתייחסים יחד כולנו, על זה לא דיברנו, זה אחר כך, זו עוד שאלה, עכשיו אנחנו מדברים על האדם, איך הוא קובע מה היחס נכון שלו לעצמו, לחברה, לעולם.

שאלה: אם קל לי להתחבק עם החברים ולהפגין אהבה, זה אומר שאני נשמה נמוכה?

לא נשמה נמוכה. לא מדובר על נשמה קלה או כבדה, נשמה נמוכה או גבוהה, מדובר על כמה אתה עברת עד כה כדי להגיע למצב שעכשיו קשה לך או עדיין כבד לך. אנשים שנמצאים בכבדות, כשהם יתגברו, יש להם יכולת להתגבר יותר גדולה וגם השגות יותר.

אבל זה לא בדיוק, אני חושב שאתם לא צריכים לעשות על זה חשבון. קודם כל זה לא חשוב איזו נשמה, מה שיש לי, יש לי. אתה לא יכול לעשות כאן שום דבר. כמו שנולדת עם תכונות מסוימות, אתה חייב לחיות איתם, אתה יכול לשפר אותם במקצת, אבל בכל זאת מה שאתה זה אתה. זה לא ישתנה, הדברים הבסיסיים שלך לא ישתנו אף פעם. ולא צריך, כי אנחנו רוכשים את כל הכלי העולמי, כל הכלי של אדם הראשון. אז לא אכפת לי מי אני לפי הנקודה הפרטית שלי, זה לא חשוב לי. אם אני רוכש את כל הכלי, אז כולם מגיעים לתבנית אחת ואין יותר ואין פחות אף אחד.

לכן השאלות האלה הן לא מציאותיות. אף אחד לא יכול להשוות את עצמו עם הזולת, מאיזה חלק אני דאדם הראשון, מאיזה חלק אתה או הוא או הוא, אין שום יכולת להשוות ובכלל אין בזה צורך, כי כולם מגיעים לאותו הכלי.

תלמיד: איך נכון יותר לנהוג בקבוצה, האם להפגין אהבה או זלזול?

רק באהבה. איזה זלזול אתם יכולים? זלזול גם כך יש לכם כל הזמן. אתם צריכים לעבוד נגד הזלזול. כשאתם תעברו לאהבה, אז באהבה אתם תשחקו בזלזול. זו כבר שיטה הפוכה. אבל עכשיו בינתיים, אתם צריכים להתעסק רק באהבת חברים, רק בחיבור. ודאי שזלזול קל מאוד לך לעורר ולהפגין כלפי האחרים. אבל זה לא יהיה מטעם העבודה, זה יהיה מטעם האגו שלך.

שאלה: למה רב"ש התכוון כשדיבר על אורח בלתי קרוא?

בא לקבוצה מישהו שלא שייך לקבוצה, והאדם הזה נמצא איתכם יחד. זה יכול להיות בזמן ישיבת החברים, זה יכול להיות בזמן הלימוד, לא חשוב באיזה זמן. אז אתם צריכים להיזהר לא לדבר על היחסים הפנימיים שלכם. נניח שאתה נמצא עם המשפחה בבית, ופתאום בא איזה אורח. אתה לא תדבר בפני האורח על הדברים ששייכים לפנימיות המשפחה. אתה בצורה טבעית לא תרצה לגלות סתם לאיש זר, משהו שיש לך בתוך המשפחה.

אותו דבר כאן. אם אתם דואגים ליחסים הפנימיים שלכם, האינטימיים ששייכים לחיבור הלבבות, אתם לא רוצים לגלות את זה כלפי הזולת. כלפי הזולת זה יכול להיות אפילו עשירייה אחרת.

שאלה: מה זאת השכינה שצריכה לשרות בינינו?

זה הרגשת הבורא. מרגישים את זה ככוח השכל וכוח הרגש ששורה בינינו, ממלא את היחסים בינינו ונותן לנו את הרגשת המציאות האמיתית, שלפני זה הייתה נסתרת.

שאלה: לגבי אורחים בלתי קרואים, בשיחות של זום לדוגמה. יוצא שזום של שעה 11:00, או של 17:00 בזמן העבודה, בדרך, לפעמים גם נוסעים באוטובוס, בכל מיני מצבים כאלה. השאלה אם מומלץ לדבר בעשירייה כאילו אתה נמצא רק איתם או בהצנע לכת?

מומלץ לשמוע מה שהקריין קורא ובצורה שקטה כזאת להעביר את המפגש.

שאלה: כולנו עברנו כל מיני מכשולים ובעיות, איך עלי לבקש ואיך אני מקבל את העזרה מהבורא?

לתאר את הבורא ככוח הכי קרוב, שנמצא מאוד מאוד קרוב אלי, מבין אותי, מרגיש אותי, נמצא ממש בהכנה ובציפייה לעזור לי בכל וכל, גם בשאלות שלי שהוא קולט, גם בתשובות שלו שהוא עונה לי. בצורה כזאת אני צריך להרגיש אותו, ש"לא יהיה לך א-ל זר"¹. זאת אומרת, להרגיש אותו שהוא כבר ממלא אותך, שהוא כבר עושה לך את הכול, שהוא נמצא בתוכך וקובע את הכול ורק מבקש שאתה תתחיל להרגיש איך אתה רוצה לגלות אותו שהוא ממלא אותך.

אל תשכחו מה שלמדנו, תנסו לשמור את זה במשך היום.

(סוף השיעור)