נכנסים ללשמה
כנס "קבלה לעם" העולמי
3-4.12.2022
תפילה לשמה
שיעור 3
שיעור בוקר 04.12.2022 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
כמו שאנחנו לומדים העיקר בהשגת המטרה זאת התפילה, כי הכול נכלל בבורא, במושג הזה, בכוח הזה שנקרא "בורא", ואנחנו צריכים לקבל ממנו את הכול, את השאלות, התשובות, הכוחות, ההבנות, ההכוונות, הכול ממנו. מלכתחילה אין לנו כלום מלבד נקודת החיסרון היחידה, העיקרית ואנחנו צריכים לפתח את הנקודה הזאת אליו, לבורא, כדי לספוג ממנו כל מה שיש בו, ובו יש הכול. לכן בסך הכול כל העבודה שלנו היא תפילה. זאת אומרת, בקשה מכולם יחד ככול האפשר על הדבר העיקרי, שנוכל לברר אותו בכוח מרבי משלנו יחד מכל הלב ונוכל עמוק לפתוח אותו ולכוון אותו כלפי הבורא, בזה בעצם תלוי הכיוון שלנו ובזה תלויה ההצלחה שלנו.
לכן כולנו, כולנו לפתוח לבבות, לחבר אותם ולכוון אותם לבורא, וכל היתר תלוי בו. ואנחנו כמו תינוק שבוכה ולא יודע מה לעשות, נמצא בחסרון שלו בידיים של אמא והיא כבר צריכה לטפל בו, למלא אותו וכך הוא יגדל. כך אנחנו צריכים בינינו להתחבר, להיות כאותו תינוק שנמשך לכוח העליון שלו בתקווה שהוא יטפל בו. ואם נעשה זאת כך, אז עלינו להיות בטוחים שנקבל תגובה נכונה מהבורא והוא יעשה לנו הכול כדי שנגיע לדבקות בו.
נקרא מה אומרים לנו המקובלים.
קריין: שיעור מספר 3 תפילה לשמה, קטע מספר 1 כותב בעל הסולם.
"זה שצריכים עבודת האדם בכדי לקבלת מה' את הלשמה, הוא רק בחינת חסרון וכלי." זאת אומרת, יותר מהחיסרון, יותר מהכלי, אנחנו לא צריכים שום דבר. לזה אנחנו צריכים לדאוג. "והמלוי, אף פעם האדם יכול להשיג מעצמו, אלא זהו מתנת אלקים.
אולם התפלה צריכה להיות תפלה שלמה. היינו, מעומק הלב, שפירושו, שהאדם יודע מאה אחוז, שאין מי בעולם שיכול לעזור לו, אלא ה' בעצמו. ואיך האדם יודע זאת, שאין מי שיעזור לו, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו. הידיעה הזאת האדם יכול להשיג דוקא אם הוא השקיע כל הכוחות מה שיש ברשותו, ולא עזר לו. לכן מוטל על האדם לעשות כל המעשים שאפשר להיות בעולם, בכדי לזכות לבחינת לשם שמים. אז הוא יכול לתת תפילה מעומק הלב. ואז הקב"ה שומע תפילתו."
(בעל הסולם. "שמעתי". ה'. "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?")
סדנה
איך אנחנו יודעים, מרגישים, שאנחנו מתקרבים לבורא על ידי התפילה שלנו?
*
ככול שאני מרגיש את עצמי כאפס ואין לי כלום וככול שאני נכלל בחברים, בקבוצה, וממש נעלם בהם זה המצב הכי גבוה, הכי טוב שלי. שני הדברים צריכים להיות, אני קיים כאפס כלפיי וכולי כולי בתוך חבריי. קבוצת ארגנטינה, איך אני מגיע לזה?
תלמיד: אנחנו מגיעים למצב הזה במאמצים גדולים של התכללות. הדרך היחידה להיות ברוחניות זה דרך כלים של השפעה שאנחנו משיגים דרך החברים.
יפה.
קבוצת צ'כוסלובקיה, איך אנחנו בודקים שלא עוזר לנו להתקדם בעצמנו בלשמה?
תלמיד: כל מה שאנחנו עושים, אנחנו צריכים לעשות דרך העשירייה, רק דרך העשירייה.
כן, אולי אתה יכול להוסיף עוד משהו?
תלמיד: אנחנו מתפללים שהוא יעזור לנו דרך העשירייה.
בסדר גמור.
קבוצת נשים טורקי 7, מה זה נקרא לזכות לשם שמים?
תלמידה: הדרך היחידה שאפשר להשיג זאת היא רק דרך החברים שלנו, כי מעבר לחברים שלנו נמצא הבורא. לכן אך ורק דרך אהבת החברים, באיחולים לטוב ביותר עבורם בהתקדמות הרוחנית תמיד, זאת הדרך היחידה שניתן להשיג זאת. אנחנו מבינים שזה בלתי אפשרי לעשות זאת דרך עצמנו.
האגו שלנו מענה אותנו, הבנו, תמיד אמרנו בסדנאות שאנחנו מבינים שבלתי אפשרי להיות רק אני. זה אפשרי רק אם אנחנו אומרים אנחנו, המעגל הזה, הדרך היחידה שהבורא יכול להתגלות היא רק באמצע, במרכז המעגל. ולכן אנחנו תמיד מיישמות את חוק הקבלה בקבוצה, תמיד אומרים לראות את הטוב בחברים ולא את הדברים הרעים שלהם. זאת הדרך היחידה, רק באהבה. הבורא הוא מאחורי החברים שלנו, זה הכול.
קריין: קטע מספר 2. כותב בעל הסולם.
"דענין לשמה. בכדי שהאדם יזכה לשמה, הוא צריך לאתערותא דלעילא [להתעוררות מלמעלה], כי זהו הארה ממרום, ואין זה בשכל האנושי להבין, אלא מי שהוא טועם, הוא יודע. ועל זה נאמר: "טעמו וראו כי טוב ה'". ומשום זה, צריך האדם, בזמן קבלת עול מלכות שמים, שיהיה על תכלית השלימות, היינו כולו להשפיע ולא לקבל כלום. ואם האדם רואה, שאין האברים מסכימים לדיעה זו, אין לו עצה אחרת, אלא תפילה, שישפוך שיחו לה', שיעזור לו, שגופו יסכים לשעבד את עצמו להקב"ה."
(בעל הסולם. "שמעתי". כ'. "ענין לשמה")
איך נגיע למצב שעליו כותב בעל הסולם, "כולו להשפיע ולא לקבל כלום"? העיקר בשבילנו להגיע למצב כזה, לחיסרון כזה שכולו לתת ולא לקבל. ואם אנחנו רואים שאנחנו לא יכולים, ולא חשוב כמה אנחנו לא יכולים, או נמצאים קילומטרים מהמטרה הזאת או קרובים אליה, אם לא נגיע למצב ש"כולו להשפיע ולא לקבל כלום", אז עלינו לקבץ את כל הכוחות שלנו, את הכוחות שאנחנו רוצים להגיע לזה, לצרף אותם ולהפנות אותם לבורא.
בואו נתאר לעצמנו איך אנחנו עושים זאת. איך נגיע למצב שאנחנו רוצים רק להשפיע ולחבר את כל החסרונות שלנו להשפיע לאחד, כדי להעלות את החיסרון לבורא? נתחיל מקבוצת קייב 1
תלמיד: הייתי רוצה להגיד שגם ככה מספיק לנו מה שאנחנו מקבלים, כי אנחנו מקבלים את זה מהבורא שהוא טוב ומטיב, ואותו החיסרון שכל פעם מתעורר בנו לקבל עוד, כעיקרון בסופו של דבר תמיד מגיעים לזה שצריכים רק ביטול עצמי, ולראות את כל מה שקורה דרך הנקודה הזאת, ומעבר לזה הבורא ייתן הכול כמו ששמענו בציטוט. תודה.
אנחנו נעביר את זכות הדיבור לחברות שלנו.
תלמידה: העיקר שאנחנו צריכים זה להרגיש את החשיבות אחד של חברו, ושאחד ללא האחר לא נוכל להגיע לבורא, עד כדי כך אנחנו נכללים זה בזה, ובנוסף מגיעים לזה שרק רוצים להשפיע.
אבל מה אני צריך כל כך לקבל מחבר או חברה כדי להגיע לבורא, כדי שהשאלה שלי תגיע לבורא, שהיא תעלה לדרגת הבורא, מה אני צריך בשביל זה? אני יכול להגיד גם עכשיו, אני רוצה את זה ואת זה, וזה יעזור לי? אני לא חושב.
סדנה
מה אני צריך לקבל מהחברים או החברות כדי שהחיסרון שלי יגיע לבורא כאן ועכשיו?
*
תלמיד: זאת צריכה להיות תפילת רבים.
אני שואל על עצמי.
תלמיד: דוגמה מהחברים.
איזו דוגמה?
תלמיד: הם מראים לי עד כמה הם גדולים יותר ממני. אם פתאום אני מפסיד איזשהו שיעור והם מדברים על זה בהכנה או בהכנה להכנה אז אני מרגיש "אוי איך איבדתי את כל החיים שלי, איך פספסתי שיעור".
טוב.
תלמיד: התורה, האור והמצוות, הפעולות של הצדיקים או פעולות כמו הצדיקים הם אלה שמובילות אותנו אל הבורא.
כן, אבל מאיפה אנחנו ניקח את הפעולות האלה, את הדוגמאות האלה של הצדיקים? אם אני מסתכל על החברים שלי כמו על צדיקים, אז אני יכול לקחת מהם דוגמאות, לשמוע עצות, שאלות, ולקבל אותם ממש כדבר גבוה. האם זה באמת כך שאני יכול להסתכל על כל חבר וחבר שהוא גדול ממני ואני יכול לקבל ממנו את כל הדוגמאות הנכונות?
*
תלמיד: אני צריך להרגיש שהחברים צריכים משהו ממני כדי שאני אוכל לראות שאני לא מסוגל לעשות כלום, אני צריך אותם ואת הבורא כעניין של חיים ומוות.
כן, נכון.
איך מגיעים לזה שאני זקוק לחברים ממש כמו לכוח חיים? איך אני אסתכל על החברים שלי כדי שאני אוכל לקבל מהן דוגמאות ועצות הכי נכונות שאני צריך לעת עתה כדי להגיע לדביקות בבורא?
*
תלמידה: אני רואה אותם כגדולים ביותר, ככאלה שממלאים לי את החסרונות ואני מנסה להרגיש את החסרונות שלהם ולהגיש אותם לבורא.
בסדר גמור.
תלמידה: אני צריכה להרגיש את ההתקרבות עם חברה כאילו היא הבת שלי, להרגיש מה חסר לה, וברגע שזה קורה החיסרון נמצא בתוך לבי ואין רגע שאני לא מבקשת מהבורא שיעזור, זאת הדרך היחידה שאני מכירה.
יפה מאוד, יפה. אבל אולי יש עוד תשובות.
תלמידה: צריך להגיע לייאוש מכוחותיך עצמך, שאין לנו שום דבר שאנחנו יכולים לעשות, שאנחנו לא יכולים לעזור לעצמנו, להיות בייאוש מכוחותיי עצמי ואז אפשר באמת להרגיש שזקוקים לחברה.
יופי, תודה רבה.
מתוך זה שמגלים שלא רוצים להשפיע כלום, אני לא רוצה להשפיע בשום צורה, גם לא מסוגל וגם לא יכול וגם לא רוצה, איך מזה אנחנו לא נכנסים לייאוש?
*
תלמידה: אנחנו מרגישים שכדי להגיע לייאוש הזה ועדיין שאפשר יהיה לעשות את זה, צריך להיות בביטול טוטאלי והכנעה טוטאלית. אם מגיעים למצב הזה, לא תהיה לנו בעיה אנחנו נהיה בחיבור, באיחוד עם לב פתוח.
מצוין. זאת באמת תשובה מבריקה. זאת אומרת מה הייתה השאלה ומה התשובה? תחזרי על זה בבקשה.
תלמידה: השאלה הייתה איך אני יכולה להיות רגועה בייאוש או בהרגשת הייאוש כי אני נמצאת בביטול טוטאלי והכנעה טוטאלית, אז בצורה כזאת אני פותחת את הלב שלי כדי שהחסרונות של החברות שלי ייכנסו לשם, ובחיבור הזה אני יכולה להרגיש את הבורא שעונה לי מיד כי אני אפס, אני מבוטלת לחלוטין.
טוב, עכשיו כבר את ממשיכה הלאה. בסדר גמור טוב.
תלמידה: דווקא כשאנחנו מרגישים שלא מסוגלים להשפיע זה משמח שאנחנו יודעים שזה המקום שאפשר לפנות לבורא, שמשם אנחנו מגיעים לתפילה נכונה שמגיעה לבורא.
בסדר גמור, יפה.
תלמידה: כדי להתמודד עם מצב הייאוש צריך למסור את עצמנו לזרועות של החברות ולמסור את עצמנו לקבוצה.
כן, כי לבד אי אפשר לצאת מהייאוש. הייאוש האמיתי תופס, כובש את האדם.
תלמיד: רצינו לענות אבל חברים כבר ענו על הכול. המקובלים כותבים לנו וגם הקבוצה עוזרת להיות יחד, לעלות את התפילה הזאת, להתבטל, להתפלל לבורא.
איך אני מבטל את עצמי כלפי החברים?
*
תלמיד: אנחנו מתבטלים בזה שאנחנו רואים רק את החברים, רק את גדלותם, ולגמרי שוכחים על עצמנו. רוצים שהחבר ישיג את הכול שהוא יתחבר עם כולם, ונמצאים בדאגה כלפיו.
בסדר.
תלמידה: אנחנו מתבטלים רק באהבה.
מה זה אומר להתבטל באהבה?
תלמידה: כשמעלים את החבר לדרגת הבורא בעבודה הזאת אנחנו מתחילים להרגיש את כוחו של הבורא ואז באמת מתבטלים כלפי אותו הכוח.
איזה חכמה, כל הכבוד.
קריין: קטע מספר 3, כותב הרב"ש.
"מטרם שהאדם זוכה לאמונה, הוא מוכרח לעבוד בשלא לשמה. וזה בא לו לאדם על ידי העירוב המלכות בבינה. ואין באפשרות שהאדם יוכל לעבוד לשמה, אלא רק מתי שיהיה לו אמונה. לכן אם האדם רוצה לעבוד עבודה לשמה, הוא צריך לרכז את כל כוחותיו רק על נקודה זו, היינו שיתפלל לה', שישלח לו את אור האמונה, שרק אז יזכה לעסוק בתורה ומצוות לשמה."
(הרב"ש. 508. "ענין עלית מלכות לבינה")
השאלה - מה זה אור האמונה שאנחנו מקבלים מהבורא?
שאלה: אנחנו חושבים על אור האמונה ככוח השפעה שהבורא מעניק לנו ורק אז אנחנו משיגים את החיבור עם החברים ואז בעצם אנחנו מפנים את כל התפילות שלנו לבורא, זה כוח השפעה שהבורא נותן לנו.
ברור. כעיקרון זה נכון.
תלמיד: זו התשובה של הבורא ברגש. שם נמצאת התשובה מהבקשה המקורית.
בסדר.
תלמיד: אור האמונה זה אור שמגיע ממך - רב, מהשיעורים שלך, מהחיבור בינינו, משיטת חכמת הקבלה. ובזכות ההתאספות הגדולה שלנו אנחנו יכולים להרגיש את אור האמונה שנותן לנו את האמונה של למעלה מהדעת ואת כוח ההשפעה לאהוב את הזולת כמוך.
בסדר.
תלמיד: אור האמונה זוהי גדלות הבורא, שהבורא הוא השפעה ולא סתם השפעה.
בסדר גמור. זה נכון.
תלמיד: זה המאור המחזיר למוטב.
המאור המחזיר למוטב. זה ברור. כן.
תלמיד: כשאדם קולט שהחיסרון של הכלל יותר חשוב מהחיסרון שלו עצמו, נוצר פער שהופך להיות תפילה. התפילה הזאת מקבלת את הרצון להשפיע ואז הוא מקבל באור המחזיר למוטב את האמונה.
טוב.
תלמיד: כאשר אתה רואה שהעשירייה כבר נמצאת במצב של השפעה ורק לך נשאר להצטרף לזה ואתה קורא לבורא שיגלה רחמנות גם כלפיך שתוכל להיות החלק התומך בעשירייה.
זו שאלה שבאמת מכילה.
תלמיד: אור האמונה זה הכוח שאני מקבל מהבורא כדי לבצע פעולות למעלה מהדעת. אני מקבל את המילוי מהבורא במקום המילוי באגו.
יפה.
תלמיד: אור האמונה זה במידה שאני מתקן את הריחוק מהחבר, ואז אני מקבל את כוח הבינה, זאת אומרת השפעה.
תלמיד: את אור האמונה אני יכול לקבל רק בחיבור עם החברים.
זה נכון. האור עצמו הוא אור פשוט, אבל תלוי איך אני מקבל, ממי אני מקבל, דרך מי אני מקבל, הוא מאוד מאוד משתנה.
תלמיד: אור האמונה הוא מה שמקרינה הקבוצה במהלך עבודתה.
זה נכון. אם הקבוצה מתקבצת ופועלת בהשפעה, אז האור העליון עובר דרכה למדרגות יותר נמוכות.
תלמיד: הכול תלוי בהתעוררות התחתון. כתוב "אתם עשיתם אותי". בקשת התחתון, כלומר בקשת הצורך, אם הוא מבקש, אז הבורא נותן לו, הוא אף פעם לא אומר לא. אבל אנחנו צריכים באמת לרצות את החיבור, העיקר שזה באמת יתגלה בנו.
נכון. כל הכבוד.
תלמיד: זאת הרגשה שהחברים נמצאים בהשפעה ויש לך השתוקקות להשפיע להם בתגובה.
כל הכבוד.
תלמידה: זאת אהבה שמתחילים להרגיש כלפי הבורא וכלפי כל הבריאה דרך מילוי הרצון המתוקן שלנו.
תלמידה: זה כוח שניתן לקבל בכלי המתוקן.
נכון.
תלמידה: אור האמונה הוא הכרה בגדלות הבורא ורצון בלי גבולות להנות את הבריאה ובצורה כזאת להביע הודיה לבורא.
אם כל זה מכוון כלפי הבורא, אז זה נכון.
תלמידה: זה לפי חשיבות הגדלות שיש לנו, הגדלות קובעת את האמונה שתהיה לנו.
תלמידה: אור האמונה הוא אותו כוח שמאפשר לעשות לפחות משהו למען החברות.
תלמידה: כוח אור האמונה אלו החברים והכלי העולמי הנהדר שיש לנו בהדרכתך לכיוון הבורא.
תודה רבה.
תלמידה: אור האמונה עוזר לכולנו להתעלות מעל תכונת הקבלה.
כן.
שאלה: על ידי זה שכל אחד יוצא מהלב שלו ונכנס אל תוך לבבות החברים שם הוא מוצא את אור האמונה.
נכון. יפה אמרת.
שאלה: זה כוח שאדם מקבל כדי למסור את עצמו לבורא דרך החברים, וחוץ מזה הוא לא דורש כלום רק את הקשר עם העליון.
יפה. אני מאוד מרוצה מהתשובות שלכם.
שאלה: כנראה מדובר כאן על חיבור של אור ישר ואור חוזר, ויתכן שמדובר על דבקות, על ביטוי של אהבה בין הבורא לנברא.
כן.
קריין: קטע מס' 4, בעל הסולם.
"אמרו חז"ל "מתוך שלא לשמה באים לשמה". דהיינו, שמתחיל לעסוק בתו"מ בעמ"נ "הב לן עותרא עלמא דין [תן לנו עושר העולם הזה]". ואח"כ בעמ"נ "הב לן עותרא עלמא דאתי [תן לנו עושר עולם הבא]". וכשלומד כך, אז הוא צריך להגיע ללמוד לשמה, היינו לשם התורה. דהיינו שהתורה ילמוד אותו את דרכי השם ית'. ואז הוא צריך לעשות מקודם המיתוק של מלכות בבינה, שפירושו, שמעלה את המלכות, שנקרא רצון לקבל, לבינה, שהוא בחינת השפעה. היינו, שכל עבודתו יהיה רק בעמ"נ להשפיע.
ואז נעשה לו חושך. שמרגיש שהעולם חשך בעדו, משום שאין הגוף נותן כח לעבודה רק בבחינת קבלה, ולא בבחינת השפעה. ואז אין לו עצה אחרת, רק להתפלל לה', שיאיר עיניו, שיוכל לעבוד בבחינת השפעה."
(בעל הסולם. "שמעתי". ע"ט. "אצילות ובי"ע")
זה קטע מאוד עמוק. אנחנו רואים מכל היקום שלנו, מכל מה שיש לפנינו, רק אותם דברים שאליהם אנחנו יכולים להתייחס בעל מנת לקבל. לכן כל מה שאנחנו רואים, את השמים, את הכוכבים, את כדור הארץ, את עצמנו, את כולם, את כל הטבע מסביב, אנחנו רואים ברצון לקבל, איך אנחנו יכולים ליהנות מהם, ולכן אנחנו רואים אותם. כשאנחנו רוכשים תכונת השפעה, אנחנו מתחילים לראות עולם יותר ארוך, גדול, רחב, גבוה, שנמצא לפנינו, במידה שרוכשים רצון להשפיע.
קריין: שוב קטע מס' 4.
"אמרו חז"ל "מתוך שלא לשמה באים לשמה". דהיינו, שמתחיל לעסוק בתו"מ בעמ"נ "הב לן עותרא עלמא דין [תן לנו עושר העולם הזה]". ואח"כ בעמ"נ "הב לן עותרא עלמא דאתי [תן לנו עושר עולם הבא]". וכשלומד כך, אז הוא צריך להגיע ללמוד לשמה, היינו לשם התורה. דהיינו שהתורה ילמוד אותו את דרכי השם ית'. ואז הוא צריך לעשות מקודם המיתוק של מלכות בבינה, שפירושו, שמעלה את המלכות, שנקרא רצון לקבל, לבינה, שהוא בחינת השפעה. היינו, שכל עבודתו יהיה רק בעמ"נ להשפיע.
ואז נעשה לו חושך. שמרגיש שהעולם חשך בעדו, משום שאין הגוף נותן כח לעבודה רק בבחינת קבלה, ולא בבחינת השפעה. ואז אין לו עצה אחרת, רק להתפלל לה', שיאיר עיניו, שיוכל לעבוד בבחינת השפעה."
(בעל הסולם. "שמעתי". ע"ט. "אצילות ובי"ע")
שאלה: למה אנחנו יכולים לבקש מהבורא את כוח ההשפעה רק דרך צער העשירייה? כשאתה מרגיש שזה לא שלך אלא כל העשירייה שם, רק אז אפשר להעלות את התפילה ולא בדרך אחרת.
אנחנו לא יכולים לראות את הבורא אלא רק דרך החסרונות שלנו שמראים לנו עד כמה אנחנו צריכים עוד לתקן את עצמנו כדי להגיע לקשר ישיר. לכן כך אנחנו מגלים את המציאות.
שאלה: כשנותנים לנו להרגיש השפעה, האם זה תמיד מגיע בניצוצות? כלומר לא בבת אחת נותנים לנו להרגיש מה זה, אלא כמו ניצוץ במקום חשוך.
כן, אפשר להגיד שזה כך, כמו בעולם הזה. לא יכולים לתת לנו לראות את התמונה האמיתית מפני שאין לנו כלים, ורק לפי הכלים שלנו אנחנו רואים פה ושם ניצוצות וכך אנחנו מתקרבים לקדושה.
שאלה: האם את אור האמונה אפשר לראות כמתנה מהעליון לתחתון כדי שתאפשר לתחתון לעשות את הצעדים הראשונים בלשמה, שתיתן לו את הכוח, את ההשפעה, בצמצום, מסך ואור חוזר, כדי שהוא יחליט שהוא מוכן ויכול לעשות את הכול ב-100% כדי להתקדם?
כן.
שאלה: איך אני מגיע לחיסרון של התפילה למען החבר? איך אני יכול להתעלות מעל האגו שלי ומעל הרצון?
רק על ידי זה שאני רוצה להתחבר לחבר אני מגיע לחיסרון שלו ומבין מה נמצא בתוך החיסרון שלו אפילו ללא תרגום. אם אני אחבק חזק את החבר שלי, אחבק רוחנית, אז אני לא צריך תרגום, אני ארגיש מה שיש בתוכו.
שאלה: בזמן הכנס זה לא קשה להיות כל הזמן בתפילה, כי יש סביבה שנותנת לך מוטיבציה להיות בזה. אבל איך להישאר בהרגשה הכנס כשכל אחד מאיתנו חוזר לחיים היומיומיים שלו?
אם כל היתר יחשבו עליך, אז גם אתה תחשוב עליהם. כולנו צריכים להיות קשורים זה לזה ולחשוב אחד על האחר, ואז אף אחד לא ייפול מהקשר הזה שבינינו.
תלמיד: איך מחזיקים בקשר הזה?
בזה שמחזיקים אחד באחר.
שאלה: לפתוח את העיניים כמו שאמרת, לבקש מהבורא שתהיה אמונה בעבודה שלו, שיאיר עיניו שיוכל לעבוד בבחינת השפעה, האם זה רק באמונה למעלה מהדעת?
כן.
שאלה: הקלקולים שאני מגלה בי והכרת הרע, האם אני יכולה לבקש עבורם תיקונים או שזה עדיין לבקש עבור עצמי?
תיקונים את יכולה לבקש עבור כולם, לא חשוב עבור מי ומה. תיקונים תמיד אפשר וכדאי לבקש.
תלמידה: גם אם זה עבור עצמי, כשאני מגלה בי את כל הקלקולים?
כן, ודאי.
שאלה: כשהגוף שלי מוכן לעבוד למען האחרים, לעבוד בהשפעה, לעבוד בלשמה, מאיפה התפילה שלי מגיעה?
אנחנו כולנו כלולים יחד על ידי שבירת הכלי של אדם הראשון. אומנם הייתה שבירה וכולנו קיבלנו רצון לקבל על מנת לקבל, אבל עם זאת קיבלנו התכללות בין הרצונות, זה מאוד חשוב, התוצאות מהשבירה הן התכללות זה מזה. לכן אנחנו יכולים לתקן זה על ידי זה, ובזה אנחנו צריכים להשתמש. לכן קודם כול לאתר עד כמה אנחנו נכללים זה בזה ועד כמה אנחנו יכולים לעבוד זה עם זה, אומנם זה לא כל כך קל, אבל בכל זאת אנחנו צריכים להשתדל, ואז אנחנו מתפללים שהבורא יעזור לנו להיות קשורים נכון וכך מגיעים לתיקון.
שאלה: הקטע הזה הוא קטע מאוד עמוק, יש מילים כמו להמתיק מלכות בבינה, כלומר להעלות את המלכות לבינה ואחר כך האור נעלם מעיניי. הרי יש המתקה, אמורה להיות הארה ולא איבוד האור, אז איך לחבר את שני הדברים האלו, את ההמתקה למה שקורה אחר כך?
זה כדי שהוא יבקש עוד יותר אור. זה כמו שהחושך הכי גדול הוא לפני עלות השחר.
שאלה: מה עליי לעשות אם אני רוצה לראות את כולם במצב של לשמה? מה סדר העבודה שלי?
לבקש עבור כולם, וגם עבור עצמך ככלול בהם.
תלמיד: לפעמים על ידי הרבה מאמצים אנחנו רואים שמלא כל הארץ כבודו ולפעמים הכול מתרסק.
אלו שני סוגי מיקוד, אחד שאנחנו רואים ואחד שהוא אמיתי. הראשון נקרא "מלכות", השני נקרא "שכינה".
תלמיד: איך לחבר את כל זה?
לחבר ביניהם זאת העבודה שלנו.
שאלה: בקשר בינינו אנחנו מחוללים את כוח האמונה מעל הדעת, האם יכול להיות מצב שאנחנו מגיעים לזה, מרגישים את עצמנו כאילו כבולים ולא יודעים מה לעשות מכאן ואילך?
כן, אז תקרא לבורא מתוך המצב הזה.
תלמיד: הייתי רוצה להודות, המצב עכשיו הוא מצב מאוד טוב, אור האמונה זה כוח התעוררות שפשוט זורם מעשירייה אחת לעשירייה אחרת, זה ממש מצב חדש ועל כך יש הודיה גדולה לכולם.
שאלה: איך החברים מחזיקים זה בזה?
על ידי זה שהם רוצים להיות כאיש אחד בלב אחד ומבקשים את זה מהבורא, והבורא מחבר את הלבבות ואז הם קיימים בלב אחד, כמו שכתוב "כאיש אחד בלב אחד".
שאלה: איך יהיה אפשר לראות את האור עם העיניים של הגוף הזה שהם רק עיניים של קבלה?
זה רק על ידי מאמץ הדדי בינך לקבוצה, שבזה אתם מושכים לשם את הבורא ומצליחים. אבל הכול לפנינו, הכול ממש בידיים שלנו.
שאלה: במהות הרצון לקבל בא מהשפעה ולכן אם כל אחד מכוון לפעולות של השפעה מה שלא יהיה, אז אנחנו בהשתוות הצורה עם המערכת הכללית של הבריאה.
נכון, כך כתוב, בסדר גמור.
קריין: כותב הרב"ש.
"כשהוא רואה, שהוא מרוחק מרוחניות, אז הוא מתחיל לחשוב "מה באמת רוצים ממני, ומה עלי מוטל לעשות, ולאיזה מטרה אני צריך להגיע". ורואה את עצמו, שאין בידו שום כח לעבודה. ומוציא עצמו במצב של "בין שמים וארץ". ורק האדם יכול להתחזק, שרק הקב"ה יכול לעזור, מה שאין כן הוא מצד עצמו, אבד. ועל זה נאמר (ישעיה מ', ל"א) "וקוי ה' יחליפו כח", היינו אלה אנשים המקווים לה'". פירוש, שהם רואים, שאין אחר בעולם, שיכול לעזור להם יחליפו כח חדש בכל עת."
(הרב"ש. מאמר 29 "לשמה ושלא לשמה" 1986)
זאת אומרת מתוך ייאוש, מתוך זה שהם רואים שאף אחד לא יכול לעזור להם, לא השכל ולא הרגש שלהם, שום דבר, הם יכולים לפנות לבורא עם בקשה, עם שאלה, עם תביעה כזאת שהם מקבלים מלמעלה עזרה.
שאלה: מה זה אומר שאדם צריך להגיע ללשמה אחרי תקופה שבה ביקש אושר בעולם הזה ולאחר מכן אושר בעולם הבא? למה כתוב שהוא חייב, האם יש סיכוי שהוא לא יגיע כתוצאה מהפעולות האלה?
מכיוון שיש גילוי רגיל של הרצונות האנושיים, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד ומושכלות, הרצונות הבהמיים הגשמיים שלנו, ועל פניהם הרצונות הפנימיים יותר מתפתחים. ולכן לא יתכן שנעסוק במשהו רוחני, רציני, לפני שנמצה את הרצונות הגשמיים. כמובן שבכל אחד מאתנו זה בצורה אחרת, בסדר אחר, אבל בעיקרון הם צריכים להתבטא באדם, האדם צריך לפסוע מעליהם.
שאלה: האם כשאדם מגיע ללמוד לשמה, כשהוא מתקרב ללשמה הוא מתחיל לבקש המתקה? למה האדם צריך לעשות המתקה אחרי שמגיע ללשמה?
כשהאדם כבר מגיע ללשמה הוא כבר לא רוצה שום דבר מעבר ללהיות בלשמה. כלומר הוא רוצה לראות את כל היקום שלו רק בתכונת ההשפעה. יקום הכוונה לרוחני ולגשמי, הכול כאחד, זו המטרה שלו, זה הרצון, אלו הרצונות שלו.
שאלה: בתחילת הקטע כתוב שהאדם מבקש המתקה איפה שיש ערבוב בין מלכות לבינה, ולאחר מכן כתוב שכשמגיע החושך לאדם אז אין לו עצה אחרת רק להתפלל לה' שיאיר עיניו, שיוכל לעבוד בבחינת השפעה. מה ההבדל בין ההמתקה הזו ובין התפילה שיאיר עיניו כשכבר מגיע ללשמה?
כלומר הוא כבר השיג מצב כזה שבו הקבלה, קבלת תכונת הלשמה, לא תעורר בו נפילה מדרגתו הרוחנית ולכן נותנים לו את ההתעלות הזאת.
שאלה: האם יש תפילה ללא מילים?
כן, כמובן, כל תפילה היא למעשה ללא מילים. לאחר מכן הלבישו אותה במילים כיוון שכך נוח להעביר אותה מאדם לאדם, וזה טוב לתקשורת בין אדם לעצמו כשהוא עובר מצבים שונים, כך הוא יוכל לרשום אותם, אבל כעקרון תפילה היא רגש ללא מילים, ללא שום דבר. וגם היום אנחנו מדברים על כך שמוזיקה למשל, למרות שמדביקים לה כל מיני מילים וביטויים וכל מיני שיטות ותיאוריות, אבל המוזיקה עצמה יכולה לבטא רגש באופן הטוב ביותר ושם אין מילים.
שאלה: האם הסכמה להיות בקבלה או חיפוש קבלה חדשה, גם נקראים סוג של השפעה?
אני לא מבין, במה לחפש קבלה, האם אפשר לקרוא לזה חיפוש אחרי השפעה?
תלמיד: נניח לחפש מה אתה יכול לעשות בשביל החבר, בשביל השכינה, בשביל המלכות, כלומר איך להגדיל משהו טוב בך, האם לקרוא לזה השפעה?
כמובן, הכוונה שלך היא להשפיע, אז למה אתה מבלבל? אתה נמצא ברצון להשפיע.
שאלה: יש שמחה שאנחנו קרובים ללשמה, אבל יש גם דאגה שאולי נפספס את ההזדמנות הזאת להגיע באמת לתפילה וחסרון בשביל הבורא, ללשמה?
לא, אנחנו כל הזמן נמצאים בחסרון. לא מאתמול כבר משלשום התחלנו בחסרון מתגבר ואנחנו עדיין נמצאים בו, והוא עולה ויורד עולה ויורד אבל כך צריך להיות. בכנס הזה דווקא אנחנו כל הזמן נמשכים לחסרון אחד ולהיות יחד ככול האפשר יותר. זו פעם ראשונה שאני רואה שאנחנו באמת הופכים לגוף אחד. אמנם זאת עדיין לא מדרגה גבוהה, גדולה, אבל היא כבר מיוצבת היטב. גברים, נשים, יחד.
תלמיד: אז אנחנו עושים הכול נכון ולכיוון הנכון?
כן, לכיוון הנכון זה בטוח.
שאלה: המאמר מציין את הקשיים בעבודה, אבל גם את התקווה. השאלה היא מה זה להיות תלוי בין שמיים וארץ, והאם אפשר להתקדם או לסגת מהמצב הזה?
כך בדיוק, להתקדם או לסגת מהמצב שאתה נמצא בו, להעריך אותו כגבוה או נמוך, לשקול אותו בכלים דקבלה או בכלים דהשפעה, כול זה תלוי באדם. והוא צריך להיזהר לשקול את הנתונים שלו בצורה נכונה. זאת אומרת, כמה במצב הנוכחי הם יכולים להביא אותו להתקדמות לחיבור.
שאלה: במה משתמשים ברצון להשפיע כדי לגשת ליצר הרע בזמן התיקון, האם להשתמש ברחמים או בשנאה כלפי היצר הרע?
אם יש לנו שנאה ליצר הרע אז יש, אם אין אז אין. אנחנו לא יכולים להגיד שאנחנו שונאים אותו אם אין לנו שנאה כלפיו. כלומר, עלינו לעבוד עם כוחות שאנחנו מגלים בנו ואיתם לגשת ליישום המטרה.
תלמידה: לפני שמגיעים ללשמה, האם אנחנו צריכים לנצח את מלאך המוות, לכבוש אותו?
על כך נקבל דיווח בסוף כדי שזה לא יפריע לנו. אנחנו ממיתים את מלאך המוות בכל רגע ורגע, בכל פעולה ופעולה בהם אנחנו מדביקים את המרחקים בינינו. מלאך המוות הוא אותו כוח הרוצה להרחיק בינינו, ואנחנו מדביקים את המרחקים, את המצבים בינינו, ולכן בזה אנחנו ממיתים אותו, לא נותנים לו מקום להתקיים, לנשום.
שאלה: איך אפשר להחליף כוח, מה זה נקרא שהחברים מחליפים כוח?
ללמוד מהם.
תלמיד: זאת אומרת, כשאני במצב של ייאוש ורוצה להתקרב לבורא אני פונה לחברים שלי ולומד מהם?
כן.
שאלה: איך אתה תופס את כל היקום כשאתה נמצא בתכונת ההשפעה?
נגיע לזה ונראה.
שאלה: האם הנקודה בה מרגישים חושך אחרי מאמצים בחיבור, היא הנקודה שעולים בה מלא לשמה ללשמה?
נכון.
תלמיד: איך אנחנו יכולים להוסיף עזרה זה לזה?
בזה שהאחד תומך באחר, אני לא נכנס בדיוק למצב של החבר, אבל אני יודע שכל אחד מהם צריך תמיכה, לא יכול להיות שמישהו מהם כבר לא צריך, כולם צריכים תמיכה ואנחנו רוצים לעזור, לחבק, לקרב, לנענע, לשמח כל אחד, לתת לכל אחד את הרגשת הביטחון בהשגת המטרה, הכול בידינו. ואז כשכל אחד מקבל זאת מהחבר, הוא ממש מקבל שלל רב, כי הוא לא יכול לקבל, להוציא את הכוח הזה מעצמו אלא רק מהחבר, ולכן זה מאוד חשוב.
תלמיד: האם אנחנו יכולים לממש את זה עכשיו?
בבקשה, אתם יכולים לממש כל הזמן על ידי כך שאתם רוצים למסור זה לזה את כל הלב שלכם, עם כל המרץ שלכם, עם כל הביטחון שלכם להגיע למטרה, ודאי, זאת העבודה שלנו.
שאלה: אמרת שמשלשום התחלנו בחיסרון מתגבר שעולה ויורד, איך נגביר אותו, מה עוד אפשר לעשות עכשיו, בכנס הזה, כדי להגביר עוד את החסרון להרגיש את כל הכלי?
אני חושב שאנחנו נמצאים בחסרון חדש, לא כמו שהיה בכנס הקודם ואפילו לא בשיעורים שהיו קרובים לכנס הזה. אנחנו רוצים להגיע לחסרון שבו נרגיש את החיבור בינינו, כך שעוצמת החיבור, צורת החיבור תתאים לגילוי הבורא. זה מה שכל אחד צריך להשתדל לייצב בליבו, כל עשירייה בליבה וכולנו יחד.
שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לפסוע מעל הרצונות של הטבע הבהמי, הגשמי שלנו. האם הרצונות הללו צריכים לאבד את חשיבותם באופן טבעי בתוכנו, או שאנחנו צריכים לבטא איזה רצון חופשי מצידנו כדי לפסוע מעליהם?
לא, אתם צריכים להחליף אותם, להמיר אותם ברצונות גבוהים יותר.
תלמידה: איך אנחנו יכולות לעזור לתלמידות שלנו, לחברים ולחברות שלנו?
באמצעות דוגמה.
קריין: אז קטע מס' 6. כותב הרב"ש.
"רק אלה אנשים שאומרים שהם רוצים לברוח מהעבודה, אבל אין להם לאן ללכת, היות שמשום דבר אין הם יכולים לקבל סיפוק, אלו אנשים לא זזים מעבודה. והגם שיש להם עליות וירידות, אבל הם לא מתייאשים. וזהו כמו שכתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה". כלומר, שהיו צועקים מן העבודה, בזה שלא מתקדמים בעבודת ה', שיוכלו לעבוד בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו. ואז הם זכו ליציאת מצרים, הנקראת בבחינת עבודה "יציאה משליטת הרצון לקבל ולהכנס בעבודה של להשפיע"."
(הרב"ש. מאמר 34 "מהו, אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב, בעבודה" 1991)
זאת אומרת, העיקר בשבילנו להרגיש שאנחנו לא יכולים עדיין לקבל סיפוק, שאנחנו מחוברים בינינו ומחוברים עם הבורא בבת אחת, כאחד, ואז כשאנחנו עדיין לא מרגישים את המצב הסופי יחד כולנו עם הבורא בתוכנו, אנחנו לא זזים מהעבודה ונמצאים בחוסר סיפוק ונמצאים בדרישה לבורא להגיע לאותו המצב, וזה נותן לנו התקדמות, תנופה.
שאלה: ככל שאנחנו מרגישים שיש כבדות גדולה בשיעור, אני זוכר ששאלתי אותך לפני הכנס בשיעור צהריים, אמרת לי שהדרך הטובה ביותר לעלות, לטפס על הר, היא לחבק את כולם. עכשיו בנקודת הכבדות הזו, איך יכול להיות לנו חסרון רצון לחבק את כל הכלי העולמי ולהעלות דרישה לבורא?
על ידי כך שאנחנו מעוררים כל אחד בעצמו ובנכונות למסור לחבר אותו החיסרון להיות מחוברים בינינו לבינו וכך להמשיך עד שנכללים כולנו "כאיש אחד בלב אחד". והלב הזה, הוא הבורא, ואנחנו בתוך הלב הזה נכללים. תארו לעצמכם, שאנחנו נמצאים בבורא ובו נמצאים ורוצים להרגיש אותו.
תלמיד: אז רק ההכרה בכך שאנחנו צריכים לעשות את זה?
כן, לא יותר מזה.
שאלה: עכשיו במצב שנשים תומכות בגברים וגברים תומכים בנשים, מהי התפילה הנכונה כדי להגיע ל"לשמה" ביחד?
האמת זה רק אצלנו, בהרגשתנו קיים פער, הבדל בין גברים לנשים, אבל באמת החסרון הוא חסרון, הוא כבר לא שייך לאיזה מין.
לכן אנחנו צריכים להשתדל להתחבר בינינו וכל החסרונות שלנו, שהם יהיו מכוונים לבורא ואז לא יהיה הבדל ביניהם, אם את ואני רוצים יחד להתחבר לבורא, אז אין הבדל בינינו, את ואני, אלא אנחנו כולנו רוצים להתכלל בו, בבורא. כך אנחנו צריכים בעצם לתאר לעצמנו את התפילה הכללית.
שאלה: איך להשתמש במצב של "לשמה" כדי לחזק את הקשר בתוך העשירייה?
המטרה שלנו צריכה להראות לנו שאנחנו כולנו נכללים ברצון אחד, ברגש אחד, בהבנה אחת, בלב אחד. במצב כזה שאנחנו לא נמצאים בגופים או במשהו שמבדיל בינינו, אלא רק במה שמחבר אותנו ובאותו הרצון הכללי, אנחנו מגלים את הבורא. זה נקרא "חד מקבל חד", אז לא יהיה לנו הבדל בינך ובינה, וביני לבין כל אחד ואחד אחר, כולנו נכללים בנקודה אחת של הרצון וכל היתר נעלם.
שאלה: תודה על הכנס הנהדר הזה. מה העשירייה שלי צריכה לעשות כדי להשיג להעלות את התפילה החזקה ביותר לבורא?
תשאל את החברים שלך. ושיענו.
שאלה: המאמר הזה שקראנו, מעורר בי עבודה פנימית, זו עבודה שקשה להיכנס אליה כי זה מצב מאוד קשה. מה אפשר לעשות כדי להיכנס בתוך המצב של חבר, כי בסופו של דבר רק החבר יכול לעזור לחבר אחר לצאת ממצרים. אז איך אנחנו יכולים לממש את הכניסה ללב של החבר, ותוך כדי כך שאנחנו יודעים שזה קשה?
קריין: אנחנו רוצים להמשיך את הסדנה הזאת העולמית שעכשיו התחלנו, מה אני יכול לעשות כדי לעורר את העשירייה שלי לתפילה הכי עמוקה שיכולה להיות?
תלמיד: אני מודה לעשירייה שלי שהצלחנו להיות כאן ביחד ויחד אנחנו יכולים להגיע למצב האפס הזה והביטול הזה מאפשר לנו לבנות תפילה כזו שהבורא יקשיב לנו.
תלמיד: בואו נבקש כולנו יחד אולי את אור הביטחון. כיוון שהבורא אסף את כולנו כאן ונתן לנו את העבודה הזו, יש תחושה כזאת שבעצם צריך עוד קצת להוסיף את אור הביטחון הזה ומיד ניכנס לתפילה אחת.
שאלה: כמו שרב אמר לפני כן, שנשברנו כדי להתערבב ולאחר מכן להתכלל. ולכן אנחנו כל הזמן מחפשים בחברים את החסרונות שלנו. מה התפקיד של הבורא בזה?
שאלה: הכול קשור לחיסרון. החיסרון הוא עקרוני ולפעמים בעשירייה כשאנחנו מביעים את החיסרון, אבל לא מגיעים לעומק של החיסרון כדי להתפלל תפילה אפקטיבית. לכן החיסרון צריך להיות כלפי החבר והבורא. ומזה אנחנו מעלים את החיסרון. איך להגיע לחיסרון ממש כואב וממש אפקטיבי שיביא אותנו לתפילה?
תלמיד: כתוב שאין כוח בעשירייה אם אין בורא, אם אין את הכוונה המרכזית. אם אנחנו פונים לאותו מרכז ומתבטלים כלפי אותו כוח ההשפעה שאנחנו מחפשים, אז הבורא יגמור בעדנו. אז עלינו לדרוש מהבורא ולדרוש שאני לא רוצה בשביל החברים. וזה החיסרון בשביל להגיע לחיבור.
בסדר.
תלמיד: אני נותן את כל הכוח שלי לעשירייה עד טיפת החיים האחרונה שלי, עד שאני לא יודע מה לעשות יותר. ושם ביחד עם החברים אנחנו פותחים את הלב ואנחנו צועקים לבורא שייתן לנו, שישמע אותנו או שאנחנו אבודים.
זה מאוד מאוד חזק. קחו אותי אתכם.
תלמידה: חייבים להחזיק את כל החברים ביחד. חייבים לאהוב את החברים. חייבים לתמוך הדדית ולהתמקד במרכז העשירייה. ברגע שנמצאים במרכז העשירייה מעלים תפילה עבור כל העולם וכל בני ברוך.
תודה רבה.
תלמיד: אנחנו שמחים להיות אתכם. אנחנו רוצים גם לענות על השאלה הזאת. מצאנו כדי שהעשירייה שלנו תתעורר ונוכל להעלות את התפילה הגדולה ביותר אנחנו צריכים לחלוק כך שכל חבר ירגיש את החיסרון.
אנחנו מתחלפים בינינו בחיסרון הזה. כל חבר מייצג ספירה וכל אחד מדווח על החיסרון שלו. וביחד יש לנו הבנה של החיסרון שנמצא כרגע ואותו אנחנו מרגישים ומתוכו אנחנו מעלים תפילה יחד.
יופי.
תלמידה: כשאנחנו שומעים חיסרון של החברים והרצונות שלהם להעלות את התפילה הנכונה, אנחנו לוקחים אותו ואז כולנו ביחד מבקשים מהבורא שיעלה אותנו ושיביא אותנו לתפילה הזאת ביחד כולנו.
בסדר.
תלמיד: אנו מבקשים עם הלב עבור החברים כדי שיוכלו להשיג את המטרה. שיהיה להם חיסרון מספיק בשביל להעלות אותה וביחד יגיעו להשפעה.
מצוין.
תלמיד: אנחנו מרגישים חזק כל כך את כל החברים ואת כל החברות. איזה רצון עצום יש כאן להיות קשורים בקשרי האהבה האלה של ההשפעה ההדדית. דברנו על זה בעשירייה, דנו בזה.
ואנחנו תארנו לעצמנו את המערכת השלימה הזו. ולאחר מכן ראינו שאנחנו עדיין לא שם מכיוון שהבורא עוד לא נכנס לתוך הקשר הזה. ואנחנו מבקשים ממך, בורא, "כנס לקשר הזה. חבר בינינו למענך".
תלמיד: התשובה שלנו היא שאנחנו יכולים לעשות את זה רק ביחד כעשירייה אפשר לעשות את התפילה החזקה הזאת. ולשם כך צריך להשקיע בזה את כל המאמצים שלנו, ורק אז הבורא יעזור לנו.
נכון.
תלמיד: רק אם אנחנו יוצאים מעצמנו, ושמים את הרצון שלנו בזולת, וכך מתחילים להרגיש את כוח הסביבה ונכנסים, ומגיעים לזה שמתחילים לתת נחת רוח לחברים.
ממש כמו שאם מעניקה לילדיה, לא לוקחת לעצמה בחשבון, גם אנחנו לא לוקחים את עצמנו בחשבון. מעבירים את כל האנושות שבתוכנו לחיבור ומגלים את הכוח שקושר את כל זה יחד.
תודה לך.
תלמידה: אנחנו מרגישות שכל הכלי, אנחנו הכנו את עצמנו כל כך הרבה כדי להגיע לרגע הזה הכול כך חשוב ומיוחד. ועכשיו זה הרגע שכולנו יחד נבקש מהבורא שיעזור לנו לעלות מעל הרצון, מעל לדעת ושיעזור לנו לתת את תכונת האהבה וההשפעה לכולנו.
תלמיד: לאבד את עצמי בעשירייה. נראה לי שזו התפילה החזקה ביותר שלנו ובזה אנחנו יכולים ממש לסכם את כל הכנס הזה, לאבד את עצמנו בעשירייה.
זה נשמע יפה.
תלמיד: התשובה שלנו דומה. להרגיש את עצמך כאפס ואחרי שמתמוססים בחברים לבקש מהבורא לשמה בשביל החברים האהובים.
זה נכון.
תלמידה: התשובה המשותפת שלנו זה לחפש להתכלל ברצון לרוחניות של החברות ולכלול אותם במרכז העשירייה. כדי ליצור חיסרון משותף ולהעלות מ"ן עבור החיבור השלם.
בסדר.
תלמיד: נאמר שאנחנו משיגים בדרך לחיבור זו אותה נקודת מעבר בלא לשמה ללשמה. ואני חושב שאנחנו בכל זאת משיגים את הלשמה בכנס ולאחר מכן מתקררים מהר. אנחנו לא יכולים להחזיק בו. ואנחנו צריכים איכשהו להבין את זה ולהתחזק דווקא אחרי כל הפעולות האלה כדי שנהיה חזקים.
טוב.
תלמידה: כשהייתה ישיבת החברים, סיכמנו בעשירייה שכל הזמן נבקש מהבורא להפוך ליחידת השפעה של כל הכלי העולמי, ליחידה אחת. במשך כל הפגישה הגיעה כזאת תחושה שאנחנו רוצות להיות יחידה שמשפיעה, לא רק בשבילנו, אלא ממש להיות צינור. אנחנו ממש מבקשות שהבורא יעזור לנו, שיאפשר לנו להיות צינור לכל העולם, אנחנו רוצות את זה, רוצות להתבגר.
זו בקשה נהדרת לבורא, תפילה נהדרת, תלחצו על הבורא שיעשה מכן צינור, זה הדבר הטוב ביותר שיכול להיות.
תלמידה: לפתוח את הלב ולהידבק בנקודה אחת, במקור אחד.
זה נכון. אין לי במה להתנגד לזה.
תלמידה: להתחבר כך במרכז העשירייה כדי שבכל פעם נחפש תוספת בחיבור, תוספת בביטול האגואיזם שלנו, ונהיה בחיפוש המקום הזה לגילוי אורו כדי להעבירו לכל העולם באהבה ובחיבוק.
טוב מאוד.
שאלה: כאשר באות אלינו מחשבות של בריחה מהעבודה זה שלב מאוד כבד וכואב, האם יש דרך מהירה יותר להתעלות מעל המצב הזה ולהמשיך לעבוד בהתלהבות?
רק בחיבור הלבבות. אתן יכולות לעשות את זה יחד ואז זה יהיה בקומפרסיה, ופתאום תהיה לכן ממש דרגת חיבור חדשה.
תלמיד: אנחנו פותחים את הלבבות ומעלים תפילה עבור הכלל, תפילה להשפעה, בצורה זו נגיע לאיחוד שלם בעשירייה.
יופי, אני אתכם.
תלמידה: אנחנו מרוממות את חשיבותו כדי להתכלל הדדית מעל לכוחינו, להרגיש את שפלותינו, ומתוך שפלות זו לקרוא לבורא.
מצוין.
תלמידה: רצינו לחלוק את התחושה שלנו שבמידה שאנחנו מתפקדות כחיסרון אחד ויחיד, אנחנו מכירות בבורא היחיד שיכול להציל אותנו ואנחנו צריכות שהוא יענה לנו על החיסרון, או שטוב לנו המוות.
בסדר גמור. אנחנו יחד אתכן.
שאלה: אנחנו רוצים לחלוק התרשמויות מכיוון שאנחנו חושבים שזה ייתן כוחות לכולם. כאן באדמה המבורכת, החמה, שטופת השמש, התאספו חברים מרוסיה, מאוקראינה, מצרפת, מהולנד, כמובן מגיאורגיה וממקומות נוספים, התאספנו כ-150 חברים ואנחנו כאיזו עיסה גדולה וחמה כזאת, ממש התמוססנו זה בתוך זה. אמרת שהכנס הזה נבדל מכל האחרים, אפילו מאותם שיעורים שהיו לנו לפני כן, אנחנו מאוד מפחדים לאבד את המצב הזה. איך להתחזק בו?
המצב הזה יחיה בנו. אנחנו כמובן לא צריכים לתת לו להתקרר, אבל המצב הזה יישאר בנו, הוא כבר הושג על ידנו, כלומר המצב הספציפי הכללי הזה. אנחנו לא יודעים איפה נמצא מרכז הכנס, איפה בכלל כל זה קורה, אין לנו מושג וזה גם לא חשוב לנו, אנחנו רואים שאנחנו פשוט יחד. כשאני רואה את כל האנשים על המסכים ואת אלו שמדברים בינם לבין עצמם וגם לכולנו, אני רואה את כולם כמסה אחת שיושבת יחד. לכן זה כנס באמת מיוחד, הוא נותן לנו קשר חזק מאוד בינינו, ונשתדל כבר בכנס הבא להביא את עצמנו למצב עוד יותר רוחני.
תלמיד: אנחנו רוצים לבטא את הכרת התודה שלנו, אנחנו מרגישים ממש הכרת תודה עצומה על ההכנה שהובילה אותנו לכנס, על כך שהובלת אותנו לכאן ועל כך שהצלחנו לממש את כל הרצונות של כל אחד מהחברים להשפעה. אנחנו מרגישים שהתחברנו, שהשתנינו, שהתעלינו לקראת הבורא, ופשוט רצינו לבטא את הכרת התודה שלנו. אין שום דבר אחר שנותר לומר חוץ מתודה.
יופי.
תלמיד: פה בקבוצה הגענו למסקנה שעל מנת להעיר את העשירייה עלינו לשאול אם עשינו כל מה שניתן על מנת להגיע לתפילה. האם לעשות תפילה טרם תפילה לפני שנגיע לתפילה עצמה?
כן, אנחנו חייבים גם את זה לבצע.
תלמיד: אנחנו מאמינים שעלינו לחשוב על גדלות של כל חבר בעשירייה, על המאמצים שכל חבר עשה בשביל להיות פה בכנס, ועל המאמצים שכל אחד השקיע במשך כל כך הרבה זמן לחשוב על זה ולבקש מהבורא שיתגלה במרכז העשירייה עבור כל אחד מהחברים.
יופי.
קריין: קטע מס' 7.
"אנו מריצים בקשותינו למרומים, דפיקו בתר דפיקו [הכאה אחר הכאה], בלי עייפות, ובלי הרף, ואין אנו נרפים כלל וכלל, מזה שאינו עונה לנו. באמונתינו ששומע תפלה הנו ית', אלא שממתין לנו, לעת שיהיה לנו הכלים לקבל השפע הנאמן. ואז נשיג מענה על כל תפלה ותפלה, בפעם אחת כי "יד ה' לא תקצר" ח"ו."
(בעל הסולם. אגרת ל"ד)
קריין: קטע מס' 8.
"מי שרואה את שפלותו, אז הוא רואה שהולך בדרך המוביל לעבודה דלשמה, ועל ידי זה יש לו מקום לתפילה אמיתית מעומקא דליבא. שרואה שאין מי שיעזור לו אלא הקב"ה בעצמו, כמו שפירש אאמו"ר זצ"ל על גאולת מצרים "אני ולא שליח", כי כולם ראו שרק הקב"ה בכבודו ובעצמו גאל אותם משליטת הרע. וכשזוכין לעבודה דלשמה בטח שאין במה להתגאות, כיוון שרואים אז שזהו רק מתנת אלוקים ולא "כוחי ועוצם ידי"."
(הרב"ש. אגרת ט')
עלינו באמת לשים את כל הלב ואת כל תשומת הלב רק על עזרת הבורא בהשגת המטרה שאנחנו כל כך רוצים להגיע אליה.
שאלה: אם חבר אחד בעשירייה משיג את לשמה, האם הוא יכול להעביר את זה לאחרים בכוח החיבור, או שעליו לחכות שכל חברי העשירייה ישיגו זאת?
לא, הוא לא יכול להעביר להם את זה. ודאי כשהוא נכלל איתם, אז הם מתקדמים ללשמה אבל לא שהם מקבלים את לשמה.
שאלה: אנחנו שומעים ממך הרבה מאוד על כך שמצב בלבול הוא מצב טוב, למה זה כך?
מפני שאז אנחנו זקוקים לעזרה, ודווקא על ידי בקשת העזרה וקבלת העזרה אנחנו מגיעים למטרה הרצויה.
(סוף השיעור)