שיעור בוקר 04.04.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חיבור העולם בדור האחרון – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: חיבור העולם בדור האחרון, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מס' 19.

"מדת האגואיזם, הטבוע בכל בריה, הוא תנאי מחויב בעצם קיומו של הבריה, שבלעדיו לא היתה כלל עצם נבדל וקיים לפי עצמה. ועם זה, אין זאת צריך לסתור כלום למדת האלטרואיזם שבהאדם. רק הצורך הוא להציב גבולים חזקים ביניהם: חוק האגואיזם מחויב להשמר בכל תוקף רק בשיעור זה שנוגע לקיום המינימלי, וכל העודף על שיעור ההוא, הרשות נתונה לוותר עליו לטובת זולתו."

(בעל הסולם. עיתון "האומה")

שאלה: אתמול הסברת, שכאשר אדם קורא את התורה, היא ממש מסדרת לו את התאים במוח. אני מבין מזה שאני צריך לסדר את המחשבות שלי ואני שם לב שבחיים זה לא קורה לי, שהמחשבות באות אלי, ולא אני מסדר אותן. אז איך להתקדם לזה שאני אסדר את המחשבות הבאות שלי ולא שהם יבואו אלי?

קודם כל טוב שישנה שאלה כזאת לאדם, שהוא רוצה להצטרף במחשבות שלו לעולם ורוצה להבין את העולם במחשבה שלו. אז בשביל זה ניתנה לנו קבוצה, ואם אתה רוצה באמת להתקדם, להצטרף לכל העולם, ועוד יותר מזה לבורא, אז אומרים לך, שאם אתה מתקרב במחשבות שלך לקבוצה, אתה צריך להאמין שבתוך קבוצה נמצא הכוח העליון והוא מנהל את הקבוצה והוא נותן לקבוצה תוקף. ובסופו של דבר כשאתה מתקדם להתקשרות לקבוצה, אתה מתקשר לבורא ותופס את המחשבות שלו, הרצונות שלו, של הכלי המתוקן. וזה מה שקורה לך, וזה נקרא שאתה מגיע לתיקון.

תלמיד: האם אנחנו יכולים להגיע למצב שיהיה לנו ברור לאן אנחנו מסדרים את המחשבות שלנו, או שזה בסדר ששום דבר לא ברור וזה הסטטוס הקבוע. איפה הבהירות הזאת שעליה דיברת, שהתורה מסדרת את התאים במוח וכתוצאה מזה יש בהירות ושליטה במחשבות וסידור המחשבות מצד האדם?

ככל שאני קורא דברי מקובלים מה הם מייעצים לנו לעשות, אז הרצונות שלי, המוח שלי, נעשה יותר ויותר מסודר להבין את הבורא דרך הקבוצה. אין לנו עוד איפה לכייל את עצמנו לבורא, אלא רק דרך הקבוצה. אם אני מסתדר עם העשירייה, אז סך הכול אני מסתדר עם הבורא. זה מה שיש.

ואם לא, אז אני צריך להשתדל לתקן את העשירייה עד שהיא תהיה בעיניהם וגם בעיניי מערכת אחת.

שאלה: סיפרת שכשהיית צערי בן שלושים אתה שאלת את רב"ש מה חסר לך, כדי להיכנס לעולם הקבלה, והוא אמר, חסרה לך חברה. ואמרת שאפילו עד היום אתה ממשיך להבין למה הוא התכוון.

כן.

תלמיד: אז מה העצה שאתה יכול לתת לנו, כדי שלא נשרוף זמן, אלא נוכל לעכל הרבה יותר מהר את המסר ולממש אותו?

תראה, יש כאן עניין של גורל עד כמה האדם מתפתח. כשאני שאלתי את הרב"ש הייתי אז בתחילת הדרך, ולגמרי לגמרי לא הבנתי מה שהוא עונה לי, רק הרצון שלי היה מאוד חזק ולא היה חשוב לי שום דבר מה שיקרה בעולם ומה צריכים להקריב עבור התקרבות קדימה למטרת הבריאה. במשך השנים נעשו כל מיני שינויים, וצריכים תמיד לדאוג שאותו רצון לא ייחלש אלא ההיפך, יהיה יותר ויותר, כך שהעיניים של האדם יהיו תמיד פתוחות כמו עיני ילדים, שרוצים לראות, להסתכל, לתפוס את כל העולם. וכך נתקדם.

מה שהבנתי מהניסיון שלי, שאין חכם כבעל ניסיון. זאת אומרת, עוד יום ועוד יום, העיקר שאתה מתקדם ולא יורד מהפסים. ולכל אחד יש גורל שלו. אז צריכים בכל זאת להתחיל מחדש יום יום.

תלמיד: איך להישאר בעיניים פקוחות, כמו ילד?

מצד אחד הקבוצה צריכה לעזור, ומצד שני הרגל. ההרגל נעשה טבע שני ולא יכול להיות שאני מעביר יום בלי שאני קורא, לומד ומלמד - זה חייב להיות סגנון ההתקדמות.

תלמיד: זאת אומרת הגורל קבע עבורי שאני אגיע להשגה או לא אגיע להשגה.

יש דברים שיורדים מאיתנו בלי לשאול אותנו ומייצבים כל אחד ואחד, אפילו בכל רגע ורגע ואין כאן מה לעשות, זה מעליי.

תלמיד: אין לי תלונות, אם הגורל מכוון אותי נכון ומהר, מעולה. אבל מה תלוי בי אם הכול גורלי?

לא, הגורל יכול לכוון אותך אבל אתה צריך להבין שאתה יחד עם זה מכוון את הגורל.

תלמיד: במה אני מכוון את הגורל?

זה נקרא להיות שותף לבורא. כמה אתה מתפלא, כמה אתה משקיע, כמה אתה מכניע את עצמך, וכל זה פועל על הבורא ואז הוא מסדר לך. ודאי שהכול בא ממנו אבל זה תלוי בעבודה שלך.

שאלה: איך ההשפעה של אמונה להשיג את בחינת איש שקראנו עליה קודם?

"איש" זה מה שדומה לבורא. ככל שיש באדם כבר משהו מתוקן שדומה לבורא - הוא נקרא "איש".

תלמידה: איך להתגבר על כוחות הדחייה?

על ידי חשיבות. אין לנו מה לעשות, אם אנחנו הולכים אחרי כוחות הדחייה, אז אנחנו יכולים לפספס את הדברים היקרים ביותר בחיים. לכן כדאי לנו להחזיק את עצמנו בידיים, לא לתת לנו לרוץ למה שאנחנו מקבלים מכוח הדחייה וגם לא לרוץ למה שאנחנו מקבלים מכוח המשיכה. אלא קודם כל לבדוק את עצמנו ממי אנחנו מקבלים את הכוחות האלה, למה הם מכוונים אותנו, האם אני נשאר בעשירייה, זה קודם כל, כי היא נמצאת לפניי ואני יכול לבדוק את עצמי, לראות תמיד אם אני ממשיך או לא. כלומר אין לי דרך אחרת אלא להישאר בעשירייה. אם אני נשאר בעשירייה, אז אני לא יורד מהפסים וממשיך, זה דבר ראשון. דבר שני, אני צריך לבדוק האם הפסים של העשירייה הם כולם מכוונים לתיקון, לגמר התיקון.

שאלה: משה הוא כוח מאוד חשוב, הוא עוזר, מקדם. איך למצוא את הכוח הזה בי ובעשירייה כדי לעזור לחברים להתקדם עוד יותר?

אם העשירייה מתחברת, אז הכוח שהיא מייצבת בתוכה נקרא "משה". עוד נדבר עד כמה מתגלה אז כוח פרעה וכוח בתיה בת פרעה, שהיא גם הבת של הבורא, בת י-ה, שהוא באמת מייצב את משה, מגדל אותו, ונותן לו כוח להיות מחובר לא רק עם המצרים אלא גם עם הכוח של המשפחה של אשתו, של יתרו.

כל זה חייב להיות באדם כדי שיבין איך להוציא את מי שרוצה להגיע לבורא, שנקרא "ישר אל", ממצרים. כוח משה מתייצב באדם, האדם מייצב את הכוח הזה, משה לא נמצא בעשירייה. כך אנחנו מכינים את עצמנו ליציאה מהאגו שלנו, מהעולם הזה לעולם יותר עליון.

תלמיד: כלומר משה הוא כוח שכולל, שקשור אלי, לחברים, לעשירייה ולכול יחד.

כן, משה הוא מי שמחבר אותנו עם הבורא. אין לנו מישהו שהוא יותר גדול ממשה.

תלמיד: והוא גם הנציג של ישראל לפני הבורא.

נכון. אלו שרוצים להתקרב לבורא הם מתקשרים לכוח משה.

תלמיד: האם בפן הפרקטי זה יכול להתבטא בכך שאני מתפלל עבור החברים?

פרקטית זה נעשה כך שאני מתקשר לקבוצה ודרך הקבוצה אני מתקשר לבורא, או הקבוצה כולה מתקשרת לבורא. זה נקרא שמשה פונה לבורא, וכך כולנו מקבלים קשר עם הכוח העליון.

שאלה: אנחנו יודעים וכבר מרגישים שהכול תלוי בעשירייה. עשינו הכנה מאוד חזקה בחודש האחרון לקראת כל האירוע שעומד לפנינו. כשאנחנו עכשיו נכנסים לשבוע הזה אנחנו נכנסים אליו ומתמזגים כולנו יחד. איך שומרים לא לאבד את העשירייה בשבוע הזה שנכנסים אליו?

בשבוע הזה אני חושב שאתם צריכים לדאוג שכולכם תהיו עשירייה אחת, כולכם עשירייה אחת. מספיק לחשוב על זה, לרצות שזה יקרה, ולא צריכים שום דבר חוץ מזה.

תלמיד: כלומר רק בזה להיות, לא לצאת בסוף היום לעשירייה שלך.

לא צריכים. הם יכולים לבוא לכאן, להתחבר אליכם, בבוקר, במשך היום, מתי שהם רוצים. השבוע כולם מוזמנים להיות כאן.

שאלה: בקטע 151 כתוב "בכל אדם יש אמונה בבורא". מה מחזק את האמונה בבורא?

רק בעזרת החברים. אין לנו אמצעי לקבל את הגברת האמונה אלא על ידי הכלל שבתוכו אנחנו נמצאים, רק מהסביבה.

תלמיד: האם יש אפשרות שנעלה את חשיבות הבורא?

זה תלוי בכם. ודאי שאנחנו חייבים כל הזמן לדאוג לחשיבות הבורא בעינינו, כי בהתאם לזה יהיה לנו כוח השפעה, כוח אהבה. הכול תלוי בחשיבות הבורא. כל ההתקדמות שלנו, כל חבר שלנו צריך להיות בעינינו חשוב כמו הבורא. זו העבודה שלנו.

תלמיד: עד כמה צריך לגלות או אפילו להסתיר את הבורא? עד כמה צריך לעבוד עם זה?

אנחנו צריכים לגלות את הבורא ככל האפשר מפני שהוא כוח ההשפעה והאהבה שישרה בינינו, ולהסתיר אותו רק מהאגו שלנו. עלינו לגלות את הבורא בקשר בינינו ככל האפשר, להרגיש שהוא שורה בינינו, ולהסתיר אותו מהכוח האינדיבידואלי, האישי שלי. אני רוצה להרגיש את הבורא רק בתנאי שאני קודם מתחבר לחברה, ואז בטוח שאני לא אקלקל את הקשרים שלי עימו.

תלמיד: כלומר יש סדר, קודם חיבור ולאחר מכן גילוי.

כן.

שאלה: מה זה לבטוח בבורא? איך להגיע לכזה ביטחון בתוך העשירייה?

זאת שאלה מאוד חשובה. מה זה לבטוח בבורא? אותו כוח שאנחנו מרגישים, כוח ההשפעה הכללית המשותף שלנו שממלא את המרחק בינינו בעשירייה, שאותו כוח ישרה עלינו והוא יהיה השולט, זה מה שאנחנו רוצים. זה נקרא שהבורא מתגלה לנו וממלא אותנו, ובאותו כוח אנחנו קיימים ורוצים לחיות רק על ידו.

אם יש לנו עשירייה, אז אנחנו משתדלים בכוחות שלנו לייצב את הבורא בתוך העשירייה כך שהוא ישרה בינינו, לא באף אחד אלא בכולנו יחד, כמו מים שממלאים עשרה אנשים שנמצאים בהם, זה מה שאנחנו צריכים להרגיש. להרגיש שהבורא ממלא אותנו, ואנחנו לא רוצים לצאת מההרגשה הזאת שהוא המחבר אותנו, ממלא אותנו ונמצא איתנו.

שאלה: נניח שעשינו את זה, אנחנו נפגשים בעשירייה, מצליחים להתחבר, אבל יש הרגשה שמיד אחרי שהתחברנו הבורא רוצה לברוח. הוא נותן פתאום תנאי חדש ואנחנו מאבדים בינינו את הקשר שהיה. האם יש דבר כזה?

הכול קורה.

תלמיד: נניח שקורה כזה מצב, שפתאום החיבור שהיה קודם והבורא שהיה בינינו כבר לא עומדים בתנאי הזה, אז מה הלאה? האם להתחיל מהתחלה?

מחפשים, אפילו מהתחלה. מחפשים איך לצאת, מה לעשות. האם החיים שלי נגמרים? לא, אני עדיין חי. תצבוט את עצמך ותראה אם אתה חי או לא. אם אתה חי, אז האם יש לך לעשות עוד משהו בחיים מלבד לגלות את הבורא שלך? לא, אין שום מטרה בחיים שהיא אחרת או גבוהה יותר ושבכלל קיימת, חוץ מלגלות את הבורא.

תלמיד: אפשר לסמוך במצב כזה?

אפשר לסמוך רק על דבר אחד, שמה שקורה קורה מלמעלה, וזה מגיע מהבורא כדי שתייצב אותו בצורה חדשה, אולי מוצלחת יותר.

שאלה: בקשר לעבודה שלנו בעשיריות בזמן הפסח. הבנתי שבזמן הפסח אנחנו רוצים להיות כעשירייה אחת. מה העבודה שלנו במהלך היום בעשיריות הפרטיות? אני אסביר למה אני שואל. לכל עשירייה בכלי העולמי יש סדר יום, יש חיים, נפגשים פעמיים, שלוש. מה העבודה במהלך היום במשך הפסח בעשיריות הפרטיות?

מה אתם חושבים שיכול לעזור לכם, לקדם אתכם ליציאה ממצרים?

שאלה: בעשירייה שלי, כשיש כנס, יש לנו נוהל כנס - אין עשירייה, כלומר אין תורני חיבור, אין פגישות. האם זה נכון להתייחס לכל השבוע של פסח בצורה הזאת?

אני הייתי מארגן כך את הקהל מפני שזה יותר מסתם כנס, זו יציאה ממצרים כביכול, אנחנו רוצים במשהו להרגיש אותה ולהתכלל במצב הזה, לכן כדאי לנו לשחק כך. אני חושב שבמשך השבוע תקראו את התורה ואת כל הפרשה הלא קטנה הזאת על מצבם במצרים של אלו שרוצים לגלות את הבורא שלכן נקראים ישר-אל, "ישראל", שכך הם עוברים את החיים שלהם בהכוונה מלמעלה.

שאלה: יש לנו פה יום גדוש בעבודה, יש שיעור בוקר, סעודה, ישיבת חברים, ומסיימים את היום בסעודה מאוד חגיגית. איך אנחנו אמורים לצאת מהסעודה הזאת כל יום? כי כל יום אמור להיות "יהיו בעיניך כחדשים", כל יום צריכים להעמיק את החיבור, את התפילה, והיום הוא גדוש וכל הרגש שלך כל הזמן בתנועה. איך אמורים לצאת מהיום הזה כדי להגיע ליום חדש?

אני לא יודע מה להוסיף, אני חושב שאתם צריכים להגיד. אומנם תהיו עייפים, אבל עם כל זה תרגישו שעברתם המון מצבים, מצבי חיבור, חיפוש, איפה כאן מצרים, איפה כאן הבריחה ממצרים, איך אנחנו עוברים, איך אנחנו עוזרים. דרך אגב כל היציאה היא אך ורק בעזרה הדדית, כי כל היציאה, כל הכוחות שמתנגדים, הם כדי שנתחבר יחד כאיש אחד בלב אחד, כי מי שיוצא ממצרים הוא ממש מרגיש את עצמו כאיבר פרטי מהגוף הכללי. לכן תנסו כך להעביר את כל היום. אם תעבירו כך כמה ימים, אז תרגישו מה זה לקום בבוקר ולהעביר את היום הראשון, השני, השלישי והלאה. זה לא פשוט, זו טרנספורמציה מאוד מאוד מיוחדת שתקרה באדם. אני מאחל לכם הצלחה.

תלמיד: אנחנו נכנסים לשבוע שלם. האם כל יום אמור לשמש הכנה ליום שלמחרת, או כל יום אנחנו אמורים להיות במצב שהוא "היום אנחנו יוצאים ממצרים"?

יציאה ממצרים היא לא ביום אחד, זה תהליך ממושך. ואנחנו מאוד מקווים שלפחות נשיג איזה טעם בזה, תהליך, מה קורה. לכן נשתדל להתחבר עד כדי כך שזה יקרה לנו.

שאלה: האם אפשר לומר שמשה, כוח ההשפעה, יש בו כל מיני שלבים של התפתחות, והתכונה הזאת מתחזקת כל פעם בעזרת האמונה דרך השלבים האלה?

בוא נגיד כך, אם בחיבור ביניכם תרצו לייצב את דמות משה, אז תרגישו מה הם השלבים שעובר משה שלכם. זה דבר מאוד מעניין, מיוחד, ואני בטוח שאתם תוכלו במשהו להרגיש מה זה להיות "משה", מה זה להתחבר עם הבורא, להתחבר עם העם. כול זה לפניכם.

תלמיד: אנחנו כלי מאוד מגוון ואני מניח שיש גם חברים שאולי יהיו קצת פחות מחוברים פה לכל הארועים כל היום, ועבורם הניתוק מהעשירייה הפרטית, מהמפגשים, מסדר היום, מתשומת הלב הממוקדת של עשרה חברים עליהם, פחות תעזור להם להיות מחוברים, ואולי לא, ואולי זה טוב שכך, אני לא יודע.

לכן אני רוצה לשקף גם את הדעה הזו ולשאול, מה נכון לעשות מבחינת סדר היום של העשיריות בזמן שבוע הפסח?

קודם כל אנחנו צריכים להכין את עצמנו. לפנינו שבוע פסח והוא חג מיוחד, רצוי להתכלל עימו גם ברמה החומרית - מה אוכלים, מה לא אוכלים, למה זה כך, מה מיוחד בזה, למה קבעו מקובלים דברים כאלה, למה בעל הסולם דקדק בפסח במיוחד לעומת כל יתר המנהגים. על זה אתם יכולים לדבר, לשאול וללמוד, זה דבר ראשון. דבר שני, יהיו כאן כל מיני הכנות ועבודות.

תלמיד: אני חושב שכדאי להשתמש במפגשים שיש לנו במהלך היום עבור אותם חברים שלא נמצאים איתנו פה, אלה שיש להם פחות הזדמנויות להתכלל עם מה שקורה, ובמפגשים האלה לשתף זה את זה בהתכללות שהייתה.

בבקשה. ודאי שלא סתם לשרוף את הזמן.

תלמיד: ככלי אנחנו יכולים לחשוב על חשיבות המטרה שלנו שאנחנו כלי עבור הבורא, לא רק כבני ברוך אלא הלאה, אנחנו יכולים להתחיל וזה ממש חשוב.

כן.

שאלה: מה זה נקרא לא להשאיר אף פרסה מאחור? איך עוזרים לכל החברים לצאת ממצרים?

זו עדיין לא היציאה שלנו ולא המטרה שלנו, אבל באמת צריכים להשתדל להכיל את כל החברים בתוך החיבור שלנו ושכולנו כולנו נעלה למדרגה הבאה.

(סוף השיעור)