004_heb_o_rb_bs-tes-05_2

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/uGRwyokG?activeTab=downloads&mediaType=video

בעל הסולם. "תלמוד עשר הספירות". כרך ב' , חלק ה'. עמ' עמ' 316, דף שט"ז. אות ל"ה

וב', הוא לא משמש עם הרצון לקבל שלו, רק בשיעור שיכול לכוון בעל מנת להשפיע. עכשיו, מה רוצה אור מקיף? מה שיבטל? את הרצון לקבל, או את כוח העיכוב?

תלמיד: כוח העיכוב.

רב"ש: כוח העיכוב. לכן אומרים, שמבטל את הכוח עיכוב שלו. אבל, היות שאנחנו לומדים, מתי משמש עם המסך, עם העביות? רק בכמה שיש לו כוח הדוחה שיכול לכוון. אם התנאי הזה מתבטל אצלו, כבר לא משמש עם עביות.

נמצא, יש לו לדבר בשני דברים אצל המסך. לזכור תמיד, המסך רוכב על עביות. היינו, מסך נקרא, שנותנים אור חוזר, שיכול לכוון בעל מנת להשפיע, אבל על חלק. והחלק הזה של רצון, עם חלק הזה של רצון לקבל, הוא משתמש ומקבל. והשאר, שלא יכול לכוון, הוא דוחה אותו.

ואור הזה שדוחה נקרא אור מקיף. מה אור מקיף רוצה? גם כן להאיר. אז מה הוא רוצה? שלא ישתמש עם רצון לקבל, או להפך, שמשתמש כמו בחינת רצון לקבל. אם כן, מה הוא מזכך אצלו? את המסך, כוח הדוחה. והיות שאנחנו אומרים, מסך נקרא דווקא מה שיכול לשמש עם אור חו… עם רצון לקבל. אם נזדכך לו המסך, הכוח הדוחה, כבר לא משתמש עם הרצון לקבל. לכן נבחן כאן, שמזדכך הרצון לקבל.

מה קשה כאן? כפי מה שאנחנו לומדים, מה זה הזדככות? בן אדם מזדכך, נעשה יותר טוב או יותר גרוע? יותר טוב. מה אנחנו לומדים כאן? מקודם היה יכול לקבל על מנת להשפיע. מה עשה מס… האור מקיף? ביטל את המסך, שלא יוכל לקבל בעל מנת להשפיע. הוא נעשה יותר טוב או יותר גרוע?

תלמיד: גרוע.

רב"ש: יותר גרוע. מדוע נקרא זה זיכוך? זאת הקושיה עצומה, כך מדבר הרב. לכן הוא רוצה לפרש דברי הרב, מדוע אנחנו אומרים שנזדכך? כי זיכוך אומר, משמע על הרצון לקבל, אז הוא אומר רצון לקבל לא רוצה לזכך, אור מקיף, אדרבה, אור מקיף רוצה שיקבל עוד. אם כן, רק עביות לא מזכך. רק מה מזכך? כוח הדוחה, הוא דוחה את המסך, הוא דוחה, הוא מז… את המסך הוא מבטל.

תלמיד: מבטל את המסך.

רב"ש: אור מקיף מבטל המסך, מה שעליון נותן לו להאיר.

תלמיד: ...

רב"ש: תשמע. רגע, מבלבל אותי.

אם כן, עוד הפעם, מה הוא מבטל? את הכוח הדוחה, לא את הרצון לקבל. אבל כשאני מדבר מהמסך, מה הפירוש מסך? הוא משמש עם רצון לקבל, כמה שיכול לכוון בעל מנת להשפיע. נמצא, כשמבטל כוח הדוחה, הוא כבר לא משתמש עם עביות. נמצא עכשיו, זך לא משתמש עם עביות.

כבר נכנסת השאלה הזאת. מה למדנו? כי מחמת שבכל ראש אין דבר הגבלה על האו"מ ניכרת, מדוע ניכרת? נראה אחר כך, ע"כ, הוא רוצה להתלבש גם בגוף. אז הוא שואל, הלא למדנו, שבראש, מלכות דראש, כן תהיה בכוח הגבלה. מדוע אנחנו אומרים, שאין הגבלה בכוח? שאין הג… שכל ראש אין דבר הגבלה על האו"מ ניכרת.

אז צריכים לדעת, אם הוא נותן משל, צריכים להשתמש עם המשל. הוא נותן משל, מה זה אוחז בראש, אוחז בגוף? הוא נותן משל, מי שבא לחבר, וחבר ו... לו איזה סעודה, הוא מפציר בו לאכול. אף על פי שיש לו רצון לקבל, מכל מקום הוא מתבייש לאכול. לאחר כמה הפצרות הוא מסכים ואומר, אתה יודע, אני אוכל אצלך חתיכת עוגה, קצת משקה, קצת … דג מלוח, אבל ל… נטילת ידיים, לאכול דגים ובשר, מרק, זה לא. טוב.

עכשיו, כבר יש על זה הגבלה, כבר קיבל משהו במעשה, של להגיד זה קיבל, זה לא? זה עוד לא הגבלה. אלא מה, בעל הבית רוצה לתת לו כל הסעודה, והוא עוד לא קיבל שום דבר. ואחר כך אנחנו רואים, שבעל הבית אומר, לא. כן תאכל מרק, כן תאכל את הדג, ונותן לו. זה, היינו מה שהחליט שיקבל בכוח, לאחר שגמר לאכול כאלה דברים שהחליט. נו, אולי תאכל גם כן מרק, אולי אתה יכול גם כן נטילת ידיים.

נמצא, מתי ניכר ההבדל בין אור פנימי לאור מקיף, ניכרת? רק במעשה, אבל ראש לא ניכר. רק מה ניכר בראש? כוחו של בעל הבית. מה הוא אומר כוחו של בעל הבית? שיאכל כל הסעודה. לכן שגמר בעל הבית, אם עוד הפעם תאכל הכול, כמו שנתת לו בראש המדרגה. מתעורר.

אבל, כל זמן שלא התחיל להגיד, הוא לא אוכל, עוד לא התחיל לאכול עוגה … נטילת ידיים גם כן? רק, איך הסדר אנחנו רואים בגשמיות? לאחר שקיבל מה שיש בכוח, אז ניכר מה שקיבל, מה שלא קיבל. בעל הבית, שנקרא אור מקיף, רצה לתת לו. הלא רציתי שתקבל את הכול. זה נקרא ניכרת. על דעת זה בעל הבית נקרא רצון להיטיב לנבראיו. מתעורר אותו. בגשמיות גם כן עובדים כך.

ובאמת, האו"מ זיכך לכל העביות הנמצא בהמסך בבת אחת, והביאוהו אל המאציל, דהיינו, להפה של ראש, ששם אין לו שום הגבלה, כנ"ל. שפירושו, שנזדכך המסך מכל העביות דגוף.

הגבלה נקרא, קצת הוא מקבל, קצת לא. הוא לא מקבל שום דבר משום שאין לו מסך, שפירושו, הוא אומר, שנזדכך המסך מכל העביות דגוף, שהיה מקבל, היה משמש עם עביות, ולא נשאר בו, אלא בחינת השורש אשר בו שהוא בחינת המסך דמלכות של ראש, כי זה מכונה שעלה אל הפה. בהיות השואת הצורה, עושה הרוחנים לאחד.

הוא רוצה כאן לתרץ. אם אנו אומרים, שברוחניות אין מקומות, מה הפירוש, עלה למעלה לראש? עלה למעלה פירוש הדבר, המעלה שיש בראש, שהוא עוד לא מקבל, קיבל התענוג, גם כן אותה מעלה וגם כן לא מקבל. רק מסיבות אחרות, הוא לא מקבל בשביל שהוא, שאין לו מסך, שיכול לק… שלא יכול לקבל על מנת להשפיע. איך? אנו לומדים המסך עלה למעלה עם הרשימות, כדי לבקש כוח המסך.

אמנם כיון שיש ד' מדרגות בהעביות, מה הוא רוצה כאן לתרץ? מה שהרב אומר שהיה הסתלקות בבת אחת. הלא אנחנו למדנו, שהיו טעמים ונקודות. מקודם נזדכך מלכות, אחר כך זעיר אנפין, עד לבסוף נזדכך הכול. אם כן, איך הוא אומר בבת אחת? את זה הוא רוצה כאן לתאר ואומר, אמנם כיון שיש ד' מדרגות בהעביות הנה הכרח הוא, שהמסך שהיה בו בחינת העביות דבחינה ד, ונזדכך כולו, הנה עבר דרך אותם ד' המדרגות, בזה אחר זה בהכרח.

גם אור העליון אינו פוסק אפילו רגע מלהאיר, אם אין עליון, מפני מה יש הסתלקות, אנחנו לומדים? אלא, שלא נבחן בהעולמות, לא ניכר בעולמות שהאור העליון מאיר, זולת אם יש מקבל מתאים, שיקבל לאורו ית', שיהיה לו מסך.

ולפיכך, מבחינים שאור העליון מזדווג עם המסך, בדרך עברו בד' המדרגות, הנמצאים מבחי"ד עד הזיכוך הגמור, שנזדכך על עביות דכתר, ומוציא על דרכו ד' קומות של אור על פי מדת עביות שהמסך עומד בו, שהמסך יכול לשמש עם עביות, כי כל זמן שנמצא בו עוד איזה שיעור עביות ראוי לזווג, דהיינו, שיש עליו מסך, נמצא עוד אור העליון מתקשר ומתלבש בו. והבן היטב.

וכמו כן, ממשיך, בשעה שהקומה מסתלקת, אף על פי, שהיא ודאי מסתלקת בבת אחת, מ"מ אנו מבחינים בה שעושה ד' חניות על דרכה. זאת אומרת, הוא רוצה לבאר לנו שני דברים. מצד אחד, מה שהרב אומר, שהיה הסתלקות בבת אחת. משמע, נסתלקה מכת… מקומת כתר, עד שעלתה למעלה בראש בפעם אחת. ב', אומר הרב, שהיה כאן ד' זיווגים. היינו, קודם קומת כתר, ואחר כך נסתלק קומת כתר, יצאה קומת חכמה. ואחר כך נזדכך קומת חכמה, יצא קומת בינה, עד שנזדכך לגמרי.

אם כן, זה בסתירה אחד לשני. את זה הוא רוצה לתרץ דברי הרב. ואומר כך, מה שהוא אומר, הסתלקות בבת אחת, הכוונה הוא כך, באמת, מי ה… מה היה הגורם, הסיבה שיסתלק האור? למדנו, שהיה ביטוש אור פנימי באור מקיף.

כאילו על דרך הציור. נגיד, שאור מקיף אמר לו, אם אתה תישאר במסך שלך, מה שקיבלת, חלק אחד בכללות השפע, מי יקבל שאר השפע? אתה מוכרח לומר שהדרך, כאילו שאתה עולה בו, הוא לא בסדר, שאף פעם אי אפשר להגיע למטרת הבריאה.

כאילו נגיד, אם אתה צודק, אז נאבד בכוח הדוחה, כבר נסתלק האור. אם כן, הוא לא צריך להגיד כל פעם, תבטל, תבטל, תבטל. רק מה? הוא אומר לו זה, כבר הוא מסתלק המסך. אלא מה? היות שיש בכל מדרגה ארבע בחינות, כמו ד' בחינות דאור ישר, לכן הולך ומסתלק.

וזה הוא הולך ומסתלק בזה אחר זה, אבל עוד לא נקרא הסתלק בזה אחר זה. בין מזה מסתלק בבת אחת, כי זה דוגמה הוא נותן לאדם שנמצא בחדר עם מעיל. והוא רוצה לצאת החוצה, אז דעתו לצאת. לא יש לו ארבע בחינות, רק מה? הוא יוצא החוצה, מטעם שהוא רוצה להיות בחוץ. אבל, אי אפשר לצאת מחדר רביעי לחוץ. הוא בא לחדר ג' וב'. אבל מה, שבא לחדר ג' לב', לא בא נשארת שם, הוא בא ללכת הלאה.

לכן מצד אחד, הרב מכנה אותו הסתלקות בבת אחת. לאפוקי, אחר כך שנלמד, שלא היה בבת אחת. תכף נראה. ואף על פי כן, היה שם ארבע חניות. שהחניה היה, הוא חונה בכדי ללכת הלאה, אבל לא בא, אה, כאן, אה, לשבת נגיד.

מה הוא הפירוש אור מקיף מבטל המסך? תקשיב קצת, לא לרוץ. באה התפשטות הטעמים הראשונה, ממה שאנו מדברים. אחרי הצמצום המשיך אור ואמר, כאילו, שנקרא מלכות דראש, אמרנו.

אז את החלק מהשפע הזו. נגיד על דרך הציור, יש שפע מאה אחוז. המסך עמד על עשרים אחוז נגיד, הוא יכול להתגבר ולקבל אותו על מנת להשפיע. שמו… את השאר, שמונים, הוא לא יכול לקבל על מנת להשפיע. ומה שהיה בראש, שתי בחינות, עשרים אחוז לקבל ושמונים לא, התגלה בפועל.

לומדים על דרך הצ… על דרך הלשון הקבלה, תוך המדרגה מאור פנימי הנבחן מפה עד הטבור, שם הוא מקבל על מנת להשפיע. וכשבא למלכות דגוף, שרואה מי יקבל, יהיה בעל מנת לקבל. אז הוא אומר, לא, יותר אני לא רוצה לקבל. נמצא, שהשמונים אחוז נתחלקו עכשיו, שיצא בסוד אור מקיף.

נגיד שנעמוד כך, לא יותר. אז מה היה? שלושה עולמות? או שום דבר לא היה, אלא התפשטות הזאת של עשרים אחוז? בא אור המק… בא אור מקיף ואומר שהדרך שלך לא בסדר. היינו, שהמסך מה שעשית, הדרך הזו לא בסדר. אתה רואה, שהפעם אתה לא יכול לק… אף פעם לא יכול להגיע כדי מטרת הבריאה, שצריך להתגלות כל המאה אחוז שהיה מלפני הצמצום, ושם קיבלו בעל מנת לקבל.

עכשיו, לאחר הצמצום, צריכים לקבל המאה אחוז, גם כן, באיזה צורה? על מנת להשפיע. אבל כאן, אתה נפסק בעשרים אחוז ונגמר. אז הוא ביטל את המסך. אבל שביטל את המסך, שקומת כתר, שבחינה ד', אז ביטל את הד', לא יותר.

שביטל את הד', אז הד' עלתה לראש. מדוע? לאחר שביטל בא ד', הוא נשאר בלא כלום. אז מה, אז מה הרווח? אין לו לא את השמונים אחוז ולא את העשרים אחוז. לכן נבחן שעלה שוב לראש. הוא ביקש כוח הדוחה, שאור מקיף זיכך אותו. והוא רואה, בלי זה אין לו שום דבר, לא כמו בחינה ג'.

מטעם שהוא אומר חוק, שאור מקיף ביטל כוח אחד מהמסך, שכולל לא כל כך התגבר, כמו שהיה מקודם, נחלש. מדוע? נראה אחר כך. זה נקרא הסתלקות בבת אחת. היינו, הד' נזדככה ועלתה בראש. אז הוא שואל, הרב אומר, שהיה כאן ארבע זיווגים. אז הוא אומר, זה נקרא אחד, זה נקרא ארבע. אחד נקרא, זה בחינה אחת נזדככה. היינו, בחינה ד'. אלא שבתוך הד', יש ארבע בחינות שבד'.

לכן לומדים, שכל זמן שיש לו משהו, איזה מסך, עדיין אור מאיר, עדיין הוא רואה את האור, מסיבת מה שאור מאיר תמיד. רק מה אנחנו מבחינים הבחנות? לא מדברים מהאור, מדברים מהעולמות, מה שמרגישים מה שמקבלים. מתי הם מרגישים, מתי הם לא מרגישים? אם יש מסך שנותן אור חוזר בעל מנת להשפיע, רואים. אין מסך שיכול לעל מנת להשפיע, אז לא רואים, זה נקרא שאור מסתלק. אין מקום שהאור יסתלק מכאן לכאן. איפה שהתחתון מרגיש את זה, או לא שמרגיש את זה. גם הרגשה שלו לפי המסך. נמצא, שבחינה ד' בעצמו, שיש ארבע בחינות, זה נבחן אצל הרב בחינה אחת. אמרתי זה בחינה אחת.

תלמיד: שמעתי.

רב"ש: וזה דומה, איך שהם תפסו את המשל. לא משל, זה סגולה. תלמד ממש. בדומה, שאדם רוצה לצאת מחדר רביעי החוצה, אי אפשר לצאת בפעם אחת. אבל אני לומד שבא לחדר ג', ורוצה עכשיו לשבת בחדר הג', בחדר הב'. צריך לא היה בא כך, אבל הולך הלאה. זה המשל.

זה תחשוב על משל, ואחר כך תשאל. אני מבין מה שאתה שואל.

אתה תלמד כלל, מה שהתחתון משיג, צריך להיות דבר שלם. לא יכול מקודם היה תירוץ שלם, עכשיו יש חצי תירוץ. רק מה לומדים? כל דבר זה דבר חדש, איך שבא, נראה אחר כך. יכול להיות שבא מאור מקיף, כי מה שיתגלה אחר כך, גם כן יתגלה רק מאור מקיף, וזה נקרא אין סוף. מה זה אין סוף? עדיין לא משתמש בכלי, היינו הך.

כתוב, "אני הוי"ה לא שיניתי". אמרתי פעם, אנחנו מתפללים, עד, עד שמונים ולעולם, אתה משנברא העולם. מה הוא רוצה להשמיעני? איזה חידוש? מה אבין מזה? אתה שואל אם רואים משהו? אתה בשמוני… אה, בש… אתה משנברא העולם, אתה מ... אתה הוא...

תלמיד: עד שנברא העולם.

רב"ש: עד שנברא העולם. עד שלא נברא העולם, זה קצת לפני הצמצום, היה ממלא כל, היה ממלא כל המציאות. המחשבה, אחר שנעשה, נברא העולם, נברא הצמצום העלם והסתר, גם כן אותו דבר, ממלא כל המציאות. כמו שמד… אומרים, "מלוא כל הארץ כבודו". כפי שאומר הפסוק, "את השמיים ואת הארץ אני מלא".

מדוע לא מרגישים אותו? ומדוע, אנחנו אומרים יש ארבע הבחנות? כמו שאומר בפנים, גם אור העליון אינו פוסק אפילו רגע מלהאיר. אלא מה? אנחנו לא מדברים מהאור, אנחנו מדברים מה שהתחתון מרגיש, מה שהתחתון מקבל. אלא, שלא נבחן בהעולמות, האור שמאיר, זולת אם יש מקבל מתאים, שיקבל לאורו ית'.