שיעור בוקר 17.09.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 22.11.2007

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/BfJA3Wol?activeTab=downloads&mediaType=video

בעל הסולם, ספר "תלמוד עשר הספירות",

כרך א', חלק ב', אותיות ד'-ה'

קריין: ספר תלמוד עשר הספירות, כרך א', חלק ב', עמוד נ', אות ד', בדברי האר"י.

אות ד'

אור העגולים הוא אור הנפש, ואור היושר אור הרוח.

תחילה נאצלו העגולים ואח"כ היושר

"אמנם, החילוק שיש בין העגולים להיושר, הוא, כי כ י"ס דעגולים הם בחינת האור הנקרא נפש, ויש בהם אור פנימי ואור מקיף, פנימי וחיצון: שיש לה בחינת יוד ספירות של כלים, ובכל כלי מהם יש פנימיות וחיצוניות, וגם יש יוד ספירות של אורות, לכל אור יש בו אור פנימי ואור מקיף. אבל הי"ס דיושר, הם בחינת האור הנקרא ל רוח, שהוא מדרגה גבוה על מדרגת הנפש, כנודע, גם הם כלולים מאו"פ ואו"מ, גם יש להם, יוד ספירות דכלים, ובכל כלי מהם יש בו פנימיות וחיצוניות. ופשיטא היא שבחינת הנפש נאצלה תחילה, ואח"כ נאצל הרוח."

קריין: אות כ' קטנה מתייחסת ל"י"ס דעיגולים הם בחינת האור הנקרא נפש". אות כ' קטנה בטור ב', בעמוד נ'.

פירוש אור פנימי לאות ד'

"כ) כל הספירות, שביכלתן רק לקבל אורות, ואין להן היכולת להשפיע לאחרים, מכונה האור שבהן, בשם אור הנפש, וכבר נתבאר, שכל האור שבעגולים, מוכרחים לקבל מאור הקו (כנ"ל ח"ב פ"א אות ל'). והטעם, שאי אפשר שיתקשר האור העליון בכלים, זולת ע"י זווג עם המסך המעלה או"ח, אשר האור החוזר הזה מקשר האור בכלים כנ"ל (ח"ב פ"ב אות כ'). ולפיכך, הכלים שאין בהם המסך הזה, אין האור העליון מתקשר בהם, שיהיו יכולים להשפיע לאחרים ממעלה למטה, ואינם ראויים רק לקבל אור, מהמדרגה הקודמת, ממטה למעלה, לצורך חיותם עצמם בלבד, שאור זה נקרא אור הנפש, כנ"ל. ולפיכך, כיון שאין מסך בכלים דעגולים כנ"ל, ע"כ, אין האור העליון מתקשר בהם עצמם, אלא מוכרחים לקבל האור מן הקו, וגם זה רק לשיעור חיותם עצמם, ולא להשפיע, כמבואר. וע"כ נקרא האור שבעגולים אור הנפש, כמבואר."

תלמיד: איך יכול להיות בעיגול גם אור מקיף וגם אור פנימי?

גם מקיף וגם פנימי. אתה אומר שבקו יכול להיות מקיף ופנימי בגלל שהקו מחלק את האור שמגיע אליו בכוונה על מנת להשפיע, ככל שמסוגל, ככל שלא מסוגל, וזה מה שקורה לו. אז איך זה יכול להיות אצלנו בעיגולים, הרי אין להם מסך פנימי. אני לא יודע כמוך, אבל יכול להיות שהקו שממלא את העיגולים, מפני שבקו יש פנימי ומקיף, כלי פנימי וכלי חיצון, אור פנימי ואור מקיף, אז הקו שמשפיע כך על העיגולים, גם את העיגולים הוא מחלק לפנימי וחיצון, פנימי ומקיף.

מישהו מושפע ממני. נגיד שהרווחתי אלף דולר, ואלפיים דולר עוד חייבים לי. אלף דולר שהרווחתי זה נקרא "אור פנימי", ומה שעוד חייבים לי, אלפיים דולר, זה נקרא "אור מקיף". אני מגיע הביתה, הבית מקבל ממני, עם מה שאני מגיע זה מה שאני מביא וזה מה שהם מקבלים. אז גם אצלם הקליטה שלהם מתחלקת לפי כמה שהבאתי. הבאתי אלף מזומן, ואלפיים אני אומר שנקבל בעתיד, זה מקיף. הצינור מחלק את העיגולים לפי איך שהוא מתמלא.

בוא נראה איך בעל הסולם מסביר את זה הלאה. למה זה לא מובן? למה אתה לא מסופק מזה? זו בדיוק צורת היחס בין היושר לעיגולים. זו דוגמה כזאת פשוטה מהחיים.

העיגולים לא מסוגלים לשום דבר, זה אור הנפש. נפש זו נפישה ללא שום יחס מעצמם, מה שיש הם מקבלים. קו זה אור הרוח, זה לא שמידתו רוח, אלא הוא פועל בצורה אקטיבית לכן הוא נקרא "רוח", הוא יותר מנפישה, יותר מהפסיביות שבעיגולים. וכמה שהוא מביא עם הכלים ועם האורות, עם כל מיני הבחנות, עם זה הוא בא לעיגולים ומשפיע להם, והעיגולים מושפעים מהקו מכל מה שמתרחש בו. הקו חילק את עצמו לפנימי ומקיף באורות, לפנימי וחיצון לפי הכלים, וכך הוא משפיע על העיגולים. העיגולים מקבלים את המרות שלו.

אם אני מביא את האור בצורה מסודרת בין פנימי ומקיף, אומנם בעיגולים אין מסך, אבל הם מקבלים אותו לפי אותה צורה שבאה להם מהקו. איך שהקו ימלא אותם כך הם יהיו. הם לא יכולים להגיב, לשנות, שום דבר לעשות, אצלם זה פתוח, זה כלי דאין סוף, ללא שום הגבלה וללא שום שינוי. לא שהם בעצמם אחר כך משנים את האורות, את הסדר שלהם, שום דבר.

מה בעל הסולם רוצה להסביר לנו? שאין סוף בשבילנו עכשיו אלו כלים דעיגולים שאותם אנחנו צריכים למלאות. איך שתמלא אותם זה יהיה האין סוף, זאת צורת ההשפעה שלך לבורא. הוא בשבילך עכשיו כלי אין סוף, ויקבל ממך איך שתמלא אותו.

קריין: אות ל' קטנה. אנחנו בעמוד נ"א, טור א', אות ל' קטנה מתייחס למעלה לדברי האר"י הנקרא "רוח".

"ל) יוד ספירות דרוח, הן בחינות משפיעים, ולפיכך, נקרא אור הרוח, בשם אור הזכר, כלומר, שהוא משפיע. אבל יוד ספירות דנפש, מכונות בשם אור נקבה, כלומר, שמקבלת, ואינה יכולה להשפיע. וע"כ, מכונות יוד הספירות של אור הקו, בשם יוד ספירות דרוח, להורות שהן בחינת אור זכר ומשפיע. והטעם, כבר נתבאר לעיל, בדיבור הסמוך ע"ש. ולכן הרוח גבוה, על מדרגת נפש, משום שהוא המשפיע אל הנפש."

תלמיד: מה הוא רוצה להדגיש כשהוא אומר שקודם נעשתה בחינת הנפש ואחר כך בחינת הרוח? זה לא מתקשר לי עם מה שדיברנו.

בחינת הנפש היא קודם ואחר כך בחינת הרוח. לפי הכלים, קודם הם כלים דעיגולים ואחר כך כלים דיושר. כלים דעיגולים הם כלים דאין סוף. אחר כך הייתה באין סוף החלטה, צמצום, והחלטה לעבוד לפי הקו, לפי הקצבה. הכלים הראשונים הם כלים דעיגולים, והאורות שבאים עכשיו אליהם ושולטים הם אורות דיושר.

תלמיד: אות ה' למעלה בדברי האר"י.

אות ה'

א"א דעגולים, מאיר לאו"א דעגולים, בבחינת חלונות מג'

קוין, ימין שמאל ואמצע שבו. ומהם נמשך האור לכל העגולים

באופן, שכל הפרטים שיש ביושר, יש ג"כ בעגולים

אני מבקש רק לא לתאר לעצמנו עכשיו ג' צינורות, ימין, שמאל ואמצע צינורות שממלאים איזשהו מיכל. אלא זו אותה צורת קו אחד, היחס שלנו למילוי הבורא, שמקבל בחשבון כמה אנחנו מסוגלים לקבל ממנו תכונת השפעה ולצרף אותה לתכונת הקבלה שלנו, ובסך הכול להביע בזה את הצורה היחסית הזאת בין כלים דהשפעה וכלים דקבלה. מה שמתרחש בנו בכל מדרגה ומדרגה, הצורה המשותפת הזאת נקראת "קו האמצעי".

זה אותו קו כמו שהיה קודם, רק שבחשבון שלו לפני שהוא פועל, יש בו הצטרפות, התחברות של תכונות הבורא והנברא, ובכמה הנברא מסוגל בצורה המרבית, האופטימלית, להביע את עצמו בהשוואה לבורא. זה הקו האמצעי. אבל זה אותו צינור אחד, לא ג' צינורות.

תלמיד: עד עכשיו חשבתי, הבנתי, שקו אמצעי בונים רק מלמטה למעלה בחזרה.

ממטה למעלה, נכון. ממעלה למטה יש לך שני קווים, ממטה למעלה קו אמצעי.

תלמיד: האם אנחנו לומדים עכשיו איך הכול השתלשל מלמעלה למטה?

שני קווים שנקראים תכונת הבורא ותכונת הנברא באים מלמעלה. האור והרצון שהאור בונה באים מלמעלה. הקו שהנברא בונה בתגובה לזה הוא בא ממטה למעלה.

אני מקבל מהבורא רצון, וחוץ מהרצון אני מקבל מהבורא אור, הבנה, התגברות, כוח, הכול. על ידי שני הכוחות האלו, זה נקרא "שני המלאכים", אני בונה את היחס שלי אליהם, איך אני רוצה לחבר אותם, לממש אותם, ליישם אותם ביחס שלי. הקו האמצעי מבטא את היחס שלי. יש לי רצון למלא את עצמי. יש לי את חשיבות בעל בית שעומד ליד השולחן. איך אני משווה את שני הדברים האלה יחד, איך אני בונה מתוך שניים יחס לבעל הבית, זה הקו האמצעי. אז ודאי שקו אמצעי הוא בא מהנברא לבורא.

תלמיד: למה בכותרת הוא כותב ג' קווים ולא ב' קווים, אם מלמעלה למטה יורדים שניים?

נראה מה הוא רוצה להדגיש. א"א דעגולים, מאיר לאו"א דעגולים, בבחינת חלונות מג' קוין, ימין שמאל ואמצע שבו. ומהם נמשך האור לכל העגולים". מהקו נמשך האור לעיגולים, זה לא ממעלה למטה, אלא כך הוא ממלא את העיגולים.

ממעלה למטה לא יכול להיות קו אמצעי, זה לא יכול להיות בהגדרה. קו אמצעי זה יחס הנברא לבורא שנבנה על שני קווים שמקבל אותם מהבורא. וכאן, מה הקו עושה, או שני קווים שבאים ובונים את הקו האמצעי? הנברא שבונה קו אמצעי הוא בזה ממלא את העיגולים ששייכים לאותה המדרגה שלו. העיגולים מבטאים את יחס הבורא אלי. כמה אני עכשיו יכול למלא אותם, זה אומר כמה אני יכול להיות בהשתוות הצורה אליו.

עיגול זה מה שהבורא ברא לפני צמצום א', זה מה שהוא ברא בי. מתוך הרצון שלו להשפיע הוא ברא בי עיגולים. הוא רוצה שהרצון שלי יהיה גדול כדי למלא אותו. עכשיו, עד כמה אני יכול למלא את הרצון שלי בכוונה שזה יגרום לו נחת רוח. עד כמה אני יכול לאכול מכל השולחן שעומד לפניי, אבל בכוונה בקו אמצעי רק להשפיע לו נחת רוח. זה הקו אמצעי.

אני יכול למלא את העיגולים האלה רק על ידי הקו, היחס שלי אליו. אני יכול למלא את העיגולים רק בצורה חלקית, כי אין לי עדיין מסך על כל הקופה, על כל הרצון שלי. זה נקרא שהקו ממלא את העיגולים, הקו האמצעי ממלא את העיגולים. מדברים כאן על הנברא אחרי השבירה שפועל כדי באמת להשפיע נחת רוח לבורא.

תלמיד: לפי מה שהבנתי עד עכשיו, תע"ס מחולק לשניים, החלק הראשון הוא מלמעלה למטה והחלק השני מלמטה למעלה.

גם בחלק האחרון הוא אומר לך על ממעלה למטה, לאו דווקא. מקובלים לא רוצים לספר לך בדיוק איך אתה עובד ממטה למעלה, אתה צריך לגלות את העולם לבד. הם נותנים לך כל מיני ידיעות מערכתיות, ובדרך כלל מספרים לך איך הם משתלשלים מלמעלה למטה, וגילוי הבורא בנברא זו כבר העבודה הפרטית שלך. כשתיכנס לתוך עבודה פרטית ותקרא את "תלמוד עשר הספירות", אתה תראה מה באמת מתרחש, אבל תראה רק לפי המסך שאתה יכול לבצע.

יותר מזה הם לא כותבים, ובכלל, הם לא כותבים ממטה למעלה בצורה מסודרת. הם משאירים לך את כל הדברים במה שאתה חייב כדי לבנות את עצמך. הילד לא יכול לגדול על ידי זה שמראים לו את הכול, אתה חייב להסתיר ממנו, אתה חייב לתת לו בעיות, משחקים, כל מיני דברים כאלה, עם שאלה בסוף. והוא, על ידי כל מיני הכנות שהכנת לו, יפתור את הבעיה, מזה הוא מתפתח. הוא מתפתח רק מתוך זה שבעצמו קושר אור וכלי, וזה מה שהם עושים בדיוק.

תלמיד: בעל הסולם לפעמים אומר שיש מקומות שהקו האמצעי בא מלמטה, אבל לפעמים בא מלמעלה, כאילו הוא בשורש, בעתיק.

לא. אפילו שהוא מדבר שזה בעתיק, באריך אנפין, זה לא חשוב, הוא רוצה להגיד שזה בא כתוצאה מעבודת הנברא. בלי נברא למטה שמברר, מחפש מסך איך להידמות לבורא ומבצע אותו, אין קו אמצעי.

מצד אחד מתגלה הרצון, זה נקרא "שמאל", מידת הקבלה, מהצד השני מתגלה האור או מידת ההשפעה, זה נקרא "ימין". שני אלו מגיעים מלמעלה. האור מגיע ישירות מהבורא, והרצון מגיע מנקודת יש מאין. שניהם מגיעים אלינו מלמעלה. למטה נמצא האדם שבו שני הדברים האלה מתקשרים יחד (ראו שרטוט מס' 1).

איך הם מתקשרים? הם מתחילים להיכנס למגע ביניהם, והאדם מתחיל להרגיש מתוך ההתקשרות ביניהם אי נעימות, שואל "מה הטעם בחיים שלי", ומזה הוא מתחיל לפתח את הקו האמצעי. מהו הקו האמצעי? איך אני יכול להשתמש בצורה הטובה ביותר בשני כוחות הבריאה כדי לבנות את עצמי. מי האני? האני זה אותו הכלי, או אותו נגד שעליו מינוס ופלוס יפעלו בכל הכוח. ככל שאני יותר אעלה, כך הנגד הזה יהיה יותר גדול. ואז הכוח שיתגלה אצלי יהיה יותר גדול, אני אהיה יותר שווה לבורא, כי אצלי הרצון לקבל יתגלה עם הכוונה על מנת להשפיע. זו עבודת האדם, ומה שהוא עושה זה נקרא "כוח התנגדות", או "מסך".

אם אין באמצע את האדם הזה, אז אין קו אמצעי. מאיפה הוא יבוא? צריך להיות מישהו שמחליט, שרוצה, שנותן יגיעה איך לחבר אותם יחד, נמצא בספקות, בבעיות, בטרדות. הוא צריך למצוא את זה וזו בעיה מאוד גדולה, את שני העולמות הוא צריך לחבר בתוכו. זה לא בא מלמעלה אף פעם, אחרת אין בחירה חופשית, אחרת בחיים שלנו כולם בהמות ולא יכול להיות אדם. כי דווקא הקו האמצעי הזה הוא נקרא "אדם", הדומה לבורא, שמגיע לכוונה על מנת להשפיע בבחירה החופשית שלו.

שרטוט מס' 1

כוונה היא האדם, כי הרצון בא מלמעלה. הרצונות שלנו הם כולם בידי הבורא, האור בונה את הרצון. אבל כוונה אתה בונה מהתנגשות בין שני אלו ולא בצורה ישירה. באמצע יש לך בחירה, קבוצה, לימוד, כל מיני דברים שאנחנו עוד צריכים לברר עד כמה הפעולות האלה הן הפעולות שלנו או לא שלנו, עד כמה העסק הזה הוא באמת עצמאי או על חשבון הבורא רק בצורה נסתרת, כך שמאחורי הקלעים הוא פועל עלינו, או שבכל זאת אני עושה כאן משהו. ואם אני עושה, אז איך בדיוק, ומה זה נקרא "שליש אמצעי דתפארת". (ראו שרטוט מס' 1).

שני קווים באים מלמעלה למטה, קו אמצעי ממטה למעלה. שני הקווים האלה נקראים "מלאכים", "בואכם לשלום מלאכי השלום, מלאכי עליון". שני מלאכים, כמו שאומר בעל הסולם, מלווים את האדם לערב שבת. ערב שבת, זאת אומרת שהוא מגיע לתיקון, לקו האמצעי.

תלמיד: איך אנחנו מגיעים לרוחניות? יש אגו, יש רצון לקבל, על פניו משתמשים בכוונה לטובת הזולת, וכך אנחנו מגיעים לרוחניות. מילת המפתח היא כוונה, כוונה לטובת הזולת. האגו שאתה מדבר עליו, האם הוא גם כוונה, או לא? ואם הוא כוונה, אז כביכול יש שתי כוונות בתוך האדם, אבל זה מוזר לי שיש לי שתי כוונות, כי או שאני מתכוון למשהו, או שאני לא מתכוון. אבל בוא נגיד שיש שתי כוונות, אז מי זה שמחליט מתוך שתי הכוונות האלה מי תהיה החזקה ביותר?

אנחנו תוצאה משבירת הכלים. אם סתם היה מגיע אלינו רצון והתגלות האור, אז אתה צודק, כי אז אין כאן שום דבר. הבעיה שלנו שמי שנמצא אצלנו, האני, שמקבל את שתי ההשפעות האלו מימין ומשמאל, האני הזה הוא רצון לקבל על מנת לקבל. אני נמצא בכוונה הפוכה, ברצון האגואיסטי שלי, זה נקרא האגו. ואני יודע שאני משתמש ברצון שלי כדי ליהנות, וההנאה שלי תלויה בכמה אני מתמלא או בכמה חסר לזולת, כי אני בודק את עצמי, את המילוי שלי, גם בצורה יחסית לזולת. אנחנו מתחילים את העבודה שלנו מרצון לקבל על מנת לקבל (ראו שרטוט מס' 2).

אנחנו צריכים להשאיר את הרצון בשקט, והכוונה הזאת על מנת לקבל אנחנו צריכים להכיר בה שהיא הקליפה. מה זו קליפה? מצד אחד היא נגד הבורא, מצד שני היא באה מהבורא, והיא החלק ההפוך ממנו, כנגד הקדושה. הוא בכוונה מסובב אותנו, לכן היא נקראת קליפה על הפרי ששומרת עלינו, שמביאה לנו כל מיני מחשבות, כל מיני טרדות, בלגן ובעיות. ובצורה הפוכה כזאת, כמו שפרעה דוחף את בני ישראל לאבינו שבשמיים, כך הקליפה מקדמת אותנו, שומרת על הפרי מה שנקרא. לכן אני צריך להבין את הקליפה הזאת, להכיר אותה ולהשתמש בה בתבונה.

למה ניתן לי הכוח הזה? כי בין האגו, הקליפה, ובין הקדושה, ההשפעה, יש כאן בדיוק בשליש אמצעי דתפארת, שזו לא קליפה ולא קדושה, את היכולת שלי לבטא את עצמי באמצע ביניהם, זה מקום פנוי גם מזה וגם מזה. איך אני מכריע אותו? אני מכריע לכיוון מסוים על ידי הקבוצה, על ידי הסביבה. סביבה היא סתם, אם אני הולך לכל מיני כיוונים לא טובים, וקבוצה היא אוסף של נשמות שמכבדות את ההתקדמות להשפעה.

מה רצינו להגיד בזה? שהעבודה שלנו היא באה לשתי צורות כוונה, כמו שאמרת שיש לך שתי כוונות. אז כן, יש לך כוונה לעצמך וכוונה לזולת, ודאי ששתי צורות כוונה. ואפשר להיות או בזה או בזה, אי אפשר להיות בשתיהן.

שרטוט מס' 2

תלמיד: עמוד נ"א אות ה' למעלה.

אות ה'

"*גם בהיות היוד ספירות בבחינת מ עגולים, זה בתוך זה, יש נ בהם כל הבחינות של קבלת השפע, שביוד ספירות שבקו היושר, והוא, כי בעגול הכתר, הנקרא ס אריך אנפין אחר התיקון, יש ע נקב אחד וחלון פ בצד ימין העגול, ומשם צ יורד אור אריך אל עגול אבא, ומאיר אליו. ועוד יש חלון שני, בשמאל העגול של אריך, ויוצא האור עד צד שמאל דעגול אבא, אשר בתוכו, ק ונוקבו ונעשה בו חלון, ומשם נמשך האור עד עגול אמא, שבתוך עגול אבא, ומאיר בו. ונמצא כי בעבור האור תוך שמאל עגול אבא, אינו לאבא עצמו, ואינו ר עובר שם רק דרך מעבר בלבד, אבל עיקר הארה היא לאמא. ונמצא כי א"א, מאיר לאבא ואמא יחד, כמו שהוא בענין היושר שלהם ממש. ואף כי הם עגולים זו בתוך זו, יש להם ש קוים ישרים: ימין, ושמאל, ואמצע, בבחינת החלונות האלו שבהם. ומשם, נמשך האור ביוד ספירות דעגולים, דרך קוים ישרים ממש, בכל הפרטים עצמם כולם, אשר ביוד ספירות דקו ישר דרוח, ממש."

* שער הקדמות דף י"א (דפוס ירושלים).

(סוף השיעור)