שיעור בוקר 08.09.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 14.11.2021

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/6VpSutZm?activeTab=downloads&mediaType=video

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 576,

ס. "מצוה הבאה בעבירה"

קריין: "שמעתי", מאמר ס'. כתבי בעל הסולם, עמ' 576, שמעתי ס', "מצוה הבאה בעבירה".

ס. מצוה הבאה בעבירה

שמעתי א' תצוה תש"ג

"ענין "מצוה, הבאה בעבירה" פירושו, באם האדם מקבל עליו את העבודה בעמ"נ לקבל תמורה, אז מתחלק זה לשני דברים:

א. קבלת העבודה, והוא נקרא מצוה.

ב. הכוונה, שהוא לקבל תמורה. נקרא עבירה, מטעם שקבלה מעביר אותו מקדושה לס"א. וכיון שכל היסוד והסיבה, שנתן לו כח לעבודה, היתה התמורה, לכן "מצוה הבאה", שפירושו, שהביאו אותו לעשות המצוה, הוא העבירה. לכן נקרא זה "מצוה הבאה". מי שמביא את המצוה, הוא העבירה. שהוא רק התמורה.

והעצה לזה הוא, שיעבוד את עבודתו בבחינת "ותו ולא אחמוניה [ויותר מזה לא רואה]", רק כל כוונתו של עבודתו הוא שיהיה, כדי שיתרבה כבוד שמים בעולם, שזה נקרא, שעובד בעמ"נ לאוקמא שכינתא מעפרא.

וענין "לאוקמא שכינתא [להקים השכינה]" הוא, שהשכינה הקדושה נקראת כללות הנשמות. שהיא המקבלת השפע מהבורא ית', ומשפעת להנשמות. והמשפיע והמעביר השפע להנשמות נקרא "יחוד קוב"ה ושכינתא", שאז נמשך שפע להתחתונים. מה שאין כן כשאין יחוד, אז אין המשכת שפע לתחתונים.

וביותר ביאור הוא, כיון שרצה הקב"ה להנות לנבראיו, אם כן כמו שחשב על השפעת השפע, כמו כן חשב על קבלת השפע. היינו, שהתחתונים יקבלו את השפע. ושניהם היו בבחינת כח. דהיינו, אח"כ יבואו נשמות, והמה יקבלו את השפע בפועל.

והמקבל השפע בבחינת כח נקרא בחינת "שכינת הקדושה", כיון שמחשבתו ית' הוא מציאת שלומה, ואינו צריך לבחינת מעשה. לכן התחתון"

שאלה: מה זה "להקים את השכינה מעפר" ואיך זה מתייחס לעבודה בעשירייה?

על דבר לא חשוב אומרים שהוא כמו עפר. "עפר" זה נקרא מה שנמצא בכל מקום, בשדה, במדבר, עפר זה כאילו אבק, אין בזה שום דבר חשוב והערך שלו אפסי מפני שהוא נמצא בכל מקום, כל אחד יכול לקחת ממנו כמה שהוא רוצה. עפר זה אפילו סתם אדמה שאין לה שום חשיבות, "עפר" זה דבר שהוא לא שווה כלום, לכן כך אנחנו אומרים עליו.

שאלה: תמורה זה שכר?

תמורה זה שכר.

תלמיד: זאת אומרת ששכר ועונש זה לפני רוחניות?

לא, תמיד כשאנחנו עושים משהו אז אנחנו מתארים לעצמנו מה יהיה השכר. או שאנחנו בורחים מרע, ואז כאילו בורחים מהעונש, או שרוצים להגיע למשהו וזה נקרא ש"מגיעים לשכר". אבל גם זה וגם זה בעצם זה שכר. זה שאני בורח מעונש ואני לא אקבל עונש זה שכר, וזה שאני הולך לקבל שכר, זה ודאי שכר.

תלמיד: זאת אומרת זו עבירה?

תלוי איזה שכר ועונש אתה רוצה, כי בלי חשבון אנחנו לא יכולים לעבוד, והחשבון הוא בהתאם למטרת הבריאה, מה שהבורא חושב ומה שאני חושב ומה ההבדל בין מה שהוא חושב ואני חושב, למה שהוא משתוקק ומתכוון ולמה אני.

שאלה: איך לבנות נכון את הכוונה לפני הפעולה, בזמן הפעולה, האם גם צריכים לבדוק אחרי הפעולה?

אני הייתי ממליץ בכל זאת כל הזמן לחשוב, איך אני עושה משהו לבורא, אליו. לא חשוב באיזו צורה, אם גשמית או לא, העיקר הפוך ממני.

תנסו לתאר לעצמכם, אנחנו כל הזמן חושבים עלי, עלי עלי, האדם חושב לטובת עצמו בכל מצב, בכל תנועה ובכל מחשבה, הכול זה לעצמו. בואו נעשה "נהפוכו". ואיך אנחנו עושים זאת? זה נקרא "עולם הפוך ראיתי", כך המקובלים אומרים על הרוחניות. מה זה "הפוך ראיתי"? שהכול ההיפך. להשפיע, לקבוצה, לבורא, לקבוצה, לבורא.

אז נשתדל בכל המצבים אפילו הכי קטנים, לא חשוב מה שעובר אצלנו בראש, בואו נשתדל שמה שעובר בראש של האדם, בלב של האדם, לכוון את זה החוצה לקבוצה ולבורא. זה פשוט, לקבוצה ולבורא, מה שנקרא "נהפוך הוא" ואז נראה עולם הפוך.

שאלה: אז אפשר לבצע מצווה ללא עבירה כמו שאתה מסביר? ישר לכוון עצמו לבורא?

איך זה יכול להיות? כשאני הופך את הכוונה שלי מעצמי לזולת, לקבוצה ולבורא, אז אני כבר הייתי קודם בעבירה כשחשבתי על עצמי. תמיד אנחנו מתחילים מזה, מה שלא יהיה.

תלמיד: ותוך כדי תהליך אנחנו משנים את הכוונה?

כן.

שאלה: תוך כדי תפילה, עבודה?

כן.

תלמיד: אז יוצא שכל פעם אני מתחיל משכר ואחר כך כבר במהלך העבודה אני מבין שאני צריך לעשות את זה למען החברים?

נכון.

תלמיד: אז מה זה אומר שבמהלך העבודה הזאת אני מגיע?

כי אתה רוצה להתחבר עם כולם, להשפיע לכולם, ואתה רוצה שיעבור דרכך אליהם אור התיקון, אור ע"ב ס"ג שיתקן את הכלים, שיחבר את הכלים, זה מה שאתה רוצה שיקרה ובזה אתה הופך להיות השליח של הבורא כלפי הנבראים. ואז בצורה כזאת הבורא יכול לתקן אותם לפי הבקשה שלך, לפי התפילה שלך, ואחר כך למלא אותם, הכול דרכך. וכך כל אחד ואחד חייב, כי בכל הכלי הזה העגול, כל אחד חייב להיות גם קשור עם הבורא כלפי יתר הכלי. לכל אחד יש מגע מיוחד עם הבורא שרק הוא יכול במגע הזה להעביר אור מהבורא לכל הכלי, כל אחד ואחד.

שאלה: יוצא שבזמן הזה אנחנו עובדים במקום אחד ומקבלים את המילוי במקום אחר.

אם נוח לך לתאר כך, אז בינתיים שיהיה כך. אנחנו צריכים להבין רק דבר אחד, שהקשר בינינו, זה כמו שאנחנו עושים רשת לתפוס דגים. אם אנחנו עושים רשת בינינו אז אנחנו תופסים את הבורא והוא מתגלה בתוך הרשת.

לא מן הסתם כל הטכנולוגיה החדשה היא של רשתות, כי בהן אפשר להגיע לתפיסה למעלה מהדרגה הקודמת. כל פעם הרשת נעשית יותר ויותר מורכבת, ההתחברויות בין כל חלקי הכלי הם יותר ויותר מורכבים. ואז לפי זה אנחנו מגיעים כמו במחשבים, ובכל מיני דברים חדשים, לעוצמה יותר גדולה של הכלי.

בינתיים אנחנו מתקשרים כך, שאני מתקשר לתשעה חברים, וכל אחד מהם גם לתשעה חברים, ואז הבורא מתגלה בנו באור הנפש. כשאנחנו מתחילים להרחיב את העיגולים שלנו, המעגלים שלנו, עם עוד ועוד, אז אנחנו מתחילים להרגיש עד כמה שאנחנו בזה עולים כבר לדרגה אחרת. זו כבר לא עשירייה, שתיים, שלוש, אלף עשיריות. כל פעם זה מקפיץ את עוצמת האור שמתגלה בתוך הכלי בחזקת עשר. וכך אנחנו מגיעים מהר מאוד לעוצמה כזאת שלא חשבנו.

והכול מלכתחילה דווקא על ידי שבירת הכלי, "סוף מעשה במחשבה תחילה". הבורא מלכתחילה ידע שאם אנחנו נתחיל להרכיב את הכלי מהשבירה, אז אנחנו על כל פעולה ופעולה קטנה שלנו, נקפיץ את עצמנו בכמה מדרגות.

שאלה: מה זה אומר שהמחשבה של הבורא היא מציאות שלימה ואין לו שום צורך בפעולה?

הבורא פועל בכוח האור ואנחנו פועלים בכוח הכלי, כשאנחנו צריכים לבנות מערכות שבהן אנחנו תופסים את השפעת הבורא עלינו. ואם לא נבנה את המערכות האלה אנחנו לא נדע איך אפשר לגלות אותו, מיהו, מהו, ללמוד אותו. שום דבר.

כל העבודה שלנו זה רק לבנות רשת, כדי לגלות את המציאות שלו. אנחנו לא עושים בבורא שום שינוי. זה כמו אנטנת רדיו, או טלוויזיה שהיא פולטת [גלים] שהם מגיעים אלינו ורק במידה שאנחנו בונים מכשיר קליטה, לפי זה אנחנו מגלים [מציאותו]. זו העבודה שלנו, לבנות את המכשיר לגילוי הבורא.

שאלה: האם העבירה היא כוח מעבר לעבודה ברוחניות?

אתה צודק. בלי להרגיש עבירה אנחנו לא יכולים להרגיש מצווה. לכן קודם כל צריכים לגלות את היצר הרע, הרצון לקבל, שהוא צורה הפוכה מהבורא, ולגלות כמה שאנחנו כולנו אגואיסטים ורעים. ואך ורק אחרי שנגלה את זה, אנחנו נוכל להבין מהי הצורה ההפוכה וזה לא פשוט.

עד שאנחנו מגלים שהמצב שלנו הוא אגואיסטי, ואנחנו כל הזמן חושבים על עצמנו עוברות שנים רבות, עשרים שנה, שלושים שנה עד שבסופו של דבר מגלים מה זה נקרא "האגו" שהבורא ברא.

כי התיקון שלו זו כבר לא בעיה. ברגע שאנחנו מתחילים להבין שהאגו שלנו הוא כוח נוראי שאנחנו צריכים להגיע לשנאה אליו, אז השנאה כבר עושה פירוד בינינו לאגו.

התיקון הוא מהיר, כי שם הבורא פועל עלינו, כשאנחנו מעלים אליו מ"ן. אבל החלק הזה בדרך, שאנחנו מגלים את הכבדות של האגו שבו אנחנו נמצאים, אלה מצבים מאוד מאוד קשים ונמשכים ונמרחים ואין לנו סבלנות להיות בהם. ממש כך וזה העיקר.

לכן כל דבר שהוא אחר כך יוצא לקדושה, הוא מגיע מתוך גלות מצרים. כי צריכים להיכנס למצרים, וחייבים לשרות בה ארבע מאות שנה. וזה שיצאנו ממצרים, כמו שאומר בעל הסולם, לפני ארבע מאות שנה, אנחנו משלמים על זה. ואני לא מדבר על גשמיות, כמה היינו במצרים, אם בכלל היינו. עוד נדבר על כל הדברים האלה.

אלא העבודה היא, שאחר כך כל הדברים שאנחנו מגלים זה "זכר ליציאת מצרים". זאת אומרת, אנחנו מעלים את כל הכלים השבורים מזה שגילינו אותם במצב שנקרא "מצרים" ואז מתקנים אותם כל פעם, כל פעם.

שאלה: כשאנחנו עובדים עם מאמרי "שמעתי", אני לא רוצה לדרוש שום דבר, אני רוצה להיכנע כדי שהמאמרים האלה יעבדו עלי, יעשו לי פרמוט. מה אפשר לעשות?

לשבת יחד עם החברים ולעבור על כל מאמר ומאמר, לקרוא אותו, ולדבר עליו ולשמוע כל אחד ואחד. מה שלא תשמע מעצמך תשמע מהחברים. לא תשמע מאחד, תשמע מהשני. רק בצורה כזאת.

אפילו המקובלים אומרים "מכל תלמידי השכלתי". המקובלים עצמם לומדים מהתלמידים. מה זה נקרא "לומדים"? אני בעצמי לא יכול ללמוד רוחניות. מאיזה מקום אני אקח את זה? רוחניות אפשר לגלות רק ביחסים בין בני אדם שנמצאים בפירוד, בשבירה, דוחים זה את זה בצורה אגואיסטית, וכשאנחנו מתחילים לשנות את המצבים האלו, להתחבר, להתכלל בלב ובמוח, אנחנו מתחילים ללמוד את המערכת הרוחנית. לכן אתה לא יכול להיות מומחה בקבלה, גם בשכל וגם ברגש, אם אתה לא מתקשר לחברים בצורה שלימה ככול האפשר. עד שאתה ממש טובע שם, נעלם שם, קודם כל ביניהם ואחר כך לאט לאט אתה קם ומתחיל להוסיף ולהוסיף לחיבורים ביניהם. יש במערכת חלקים פסיביים וחלקים אקטיביים. ולאט לאט מגיעים מפסיבי לאקטיבי .

שאלה: איך אפשר לקיים מצווה בלי לקבל שכר?

תלוי איזה שכר. נניח שאני רוצה להידמות לבורא ובשבילי זה שכר. נניח שאני רוצה להיות קשור יותר לחברים, להשפעה, גם זה שכר. אני יותר רוצה לדעת את פעולות הבורא, את המבנה של העולם הרוחני, גם זה שכר. כל מה ששייך למערכת השפעה, לכלי של אדם הראשון, שאני רוצה לדעת ולעבוד בזה, זה יכול להיות כשכר.

שאלה: כתוב במאמר "והעצה לזה הוא, שיעבוד את עבודתו בבחינת "ותו ולא אחמוניה [ויותר מזה לא רואה]", רק כל כוונתו של עבודתו הוא שיהיה, כדי שיתרבה כבוד שמים בעולם,". אנחנו תמיד מתחילים לקיים את המצוות דרך החטא או שיש אפשרות אחרת בכל זאת יותר נכונה?

ודאי שכולנו קמים מהכלי השבור. כולנו באים מחטא.

תלמיד: אמרת שאתה מתחיל בחטא ובאמצע הפעולה אתה הופך את הכוונה. איך הופכים את הכוונה בזמן הפעולה? מה משתנה פתאום שיש לך יכולת לכוון נכון?

רק על ידי המאור המחזיר למוטב. אני מתחיל מחטא, אני מתחיל במה שאפשר, אפילו אם אין לי שום כוונות טובות, אבל אני עושה כמו ילד שמסתכל על הגדולים ועושה, והוא לא יודע מה הוא עושה. הוא רוצה לעשות, הוא חושב שהוא עושה אותו דבר כמו הגדול. כך אנחנו צריכים לעשות את כל הפעולות שהמקובלים מייעצים לנו לעשות. זו הדרך שבה גדלים.

שאלה: אני קמה לשיעור בוקר כבר שנים, זה הרגל שהפך לטבע שני. אני מרגישה שזה למען עצמי. איך אני יכולה לעשות את זה שיהיה למען העשירייה שלי?

להתקשר לעשירייה ככל האפשר, ולהתפלל לבורא. אין לנו שום דבר חדש בינתיים.

שאלה: מה זה אומר שלכל אחד יש מגע אישי משלו עם הבורא ודרכו הוא יכול לתקן את הכלי?

ודאי. כל אחד ואחד מאיתנו הוא רצון בפני עצמו, האגו שלנו שומר עלינו כדי שלא נעלם, אלא אנחנו מרגישים את עצמנו קיימים ולכן דווקא בעזרת האגו שלנו אנחנו יכולים למעלה מהאגו של כל אחד ואחד להתקשר בינינו.

האגו נמצא בתוך כל אחד ואחד והקשרים שאנחנו בונים נקראים "שכינה", זה המקום שאנחנו מכינים לבורא, למה? כי כדי להתקשר בינינו אנחנו צריכים לבטל את האגו שלנו, לוותר על עצמנו. זאת אומרת רשת הקשר בינינו היא כוח ההשפעה שאנחנו מייצבים וכך אנחנו בונים מקום לגילוי הבורא.

שאלה: איך להגיע למצב שאני קובעת שאני רוצה לקבל על עצמי עול מלכות שמיים לנצחיות, מה צריכה להיות ההכנה לזה?

חיבור עם החברות וכאן צריך להיות תיקון גדול מאוד, לא בי, לא אני רוצה לקבל גילוי רוחניות אלא אנחנו בינינו, בתוך החיבור הזה, לפחות בין שתיים בין אחת לשנייה, שם יהיה גילוי הרוחניות. במקום שכל אחת מתכוונת לשנייה, הבורא מתגלה בינינו. רוחניות זה הבורא שמתגלה בינינו בלבד.

שאלה: האם במצב ירידה אדם מסוגל להחליט שהוא מקבל עליו עול מלכות שמיים לנצחיות, אם כן אז איך?

מתוך ייאוש, כשהוא לא יכול לצאת מהמצב הזה.

.

שאלה: מה לעשות אם אין שמחה בעשירייה, איך יוצאים מהמצב הזה?

השמחה צריכה להיות קודם כל פנימית, כי אני נמצא בעולם שאני הולך להכיר בו את הכוח העליון שמנהל את כל המציאות, ומתוך זה אני כבר צריך להיות מאושר, להוריד את האף שלי ולא לדרוש יותר מידי. אני אקבל את כל המציאות, אבל רק כאשר אהיה ראוי לזה ולא לפני כן, כי הבורא נותן הכול לפי יגיעת האדם. שכר תקבל לפי ההשקעה ולא אחרת, ואחר כך תראה ותבין כמה זה בצדק. אבל עכשיו כל אחד מאיתנו רוצה כמו ילד מפונק לצעוק ולדרוש שמגיע לו הכול.

(סוף השיעור)