שיעור בוקר 04.07.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

משנה, "פרקי אבות", פרק ה', משנה ה' - משנה י"א

קריין: משנה, "פרקי אבות", פרק ה', משנה ה'.

"ה. עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. לֹא הִפִּילָה אִשָּׁה מֵרֵיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ, וְלֹא הִסְרִיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ מֵעוֹלָם, וְלֹא נִרְאָה זְבוּב בְּבֵית הַמִּטְבָּחַיִם, וְלֹא אֵרַע קֶרִי לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְלֹא כִבּוּ גְשָׁמִים אֵשׁ שֶׁל עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה, וְלֹא נָצְחָה הָרוּחַ אֶת עַמּוּד הֶעָשָׁן, וְלֹא נִמְצָא פְסוּל בָּעֹמֶר וּבִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּבְלֶחֶם הַפָּנִים, עוֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים, וְלֹא הִזִּיק נָחָשׁ וְעַקְרָב בִּירוּשָׁלַיִם מֵעוֹלָם, וְלֹא אָמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ צַר לִי הַמָּקוֹם שֶׁאָלִין בִּירוּשָׁלַיִם:"

שאלה: אחרי שבחלק הראשון למדנו על הצ'יפים שירדפו אחריי ברחובות ונכנסתי קצת לפאניקה, למדנו אגרת של רב"ש ועכשיו "פרקי אבות". ואז נזכרתי שבמחשבה אחת נברא העולם, ולמדנו ממך שכוח המחשבה הוא העיקרי והכי חזק וגדול, ואליו עלינו להגיע בחיבור ובתפילה משותפת, וקצת נרגעתי. למה קל לנו יותר ללכת לגשמיות מאשר באמת לפנות ולהתחבר לכוח עליון?

גשמיות יותר קרובה, יותר מובנת, בינתיים היא אוחזת בכל התכונות שלנו.

תלמיד: ברור שגשמיות יותר מושכת, אבל אנחנו בני ברוך, אנחנו לא כך.

מה "אנחנו לא", אנחנו עדיין כן, אנחנו עדיין תלויים בגשמיות. תראו איזה ניסים קרו להם.

שאלה: הוא כותב שבבית המקדש קרו דברים שהם לא כדרך הטבע, יש עמוד עשן, ובאה רוח ולא מזיזה אותו, יורדים גשמים ולא מרטיבים את הקרשים. איך צריך להבין את זה? מה זה בית המקדש ומה הם הניסים?

שכך זה היה בבית המקדש. אל תפרש את זה אחרת.

תלמיד: איך זה שכוח הטבע לא עובד?

כוח הטבע לא עובד במקום בית המקדש. אין זבובים על הבשר, אין בשר שמתקלקל, לכהן הגדול לא היה קרי ביום הכיפורים, וככל שירד גשם זה לא ביטל את האש במקום המזבח וכן הלאה. בזמננו זה לא קורה, גם אין לנו לא מקום ולא את אותם הדברים שקורים למעלה מהטבע.

"ו. עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּוּ הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף הַמַּזִּיקִין, וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה:"

שאלה: אני לא מבין מכאן שום דבר, אלו דברים מאוד מאוד גבוהים, מאוד מעלינו. אני באמת תוהה איך נפלנו או מתי נגיע לגובה של המורים שלנו, הפערים לא נתפסים.

איך אנחנו יכולים להגיע למצב, שכאשר זה יקרה בבית המקדש, נעלה לבית המקדש ונשתתף בזה, לזה אתה מתכוון?

תלמיד: כן.

מתי, אני לא יודע. אבל בטוח שזה יקרה ובטוח בקרוב.

תלמיד: הפערים האלה בין המורים שלנו לביננו לא נתפסים.

הם היו בהשגת שני עולמות יחד, וראו איך העולם העליון מתלבש בעולם שלנו. אז איך אתה יכול לתאר את הדבר הזה?

תלמיד: מה הצורך באטימות הזאת שאנחנו ממשיכים אותה?

"כיתרון אור מתוך החושך", וככל שיש חושך, אז החושך הזה צריך להגיע למצב שמתוכו, כשהוא עובר, אנחנו נדע לגלות את כל ההבדלים, את כל התכונות, הכוחות, הפעולות, המטרות שהאור, כשהוא מתגלה, מביא לנו.

תלמיד: איך נאחז בזה?

ככל שנלמד, כך נראה יותר ויותר עד כמה זה נסתר מאיתנו ולפי זה נרצה שזה יתגלה.

תלמיד: למה הם כל כך טורחים לכתוב ולפרט על דברים שהם כל כך מעלינו?

כדי שנדע לאן אנחנו צריכים להגיע.

"ז. שִׁבְעָה דְבָרִים בַּגֹּלֶם וְשִׁבְעָה בֶחָכָם. חָכָם אֵינוֹ מְדַבֵּר בִּפְנֵי מִי שֶׁהוּא גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְחָכְמָה וּבְמִנְיָן, וְאֵינוֹ נִכְנָס לְתוֹךְ דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ, וְאֵינוֹ נִבְהָל לְהָשִׁיב, שׁוֹאֵל כָּעִנְיָן וּמֵשִׁיב כַּהֲלָכָה, וְאוֹמֵר עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְעַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן, וְעַל מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַע, אוֹמֵר לֹא שָׁמָעְתִּי, וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת. וְחִלּוּפֵיהֶן בַּגֹּלֶם:"

שאלה: לגבי נס, אמרנו שזו פעולה שהיא למעלה מהטבע. כשאנחנו אומרים למעלה מהטבע, האם אנחנו מתכוונים לטבע כאלוהים או לטבע של העולם הגשמי?

אני חושב שלמעלה מהטבע הגשמי.

תלמיד: גם אנשים פרימיטיביים ראו איזו תופעה, כמו אש למשל, ואמרו שהיא למעלה מהטבע.

לא, יש הבדל בין לראות תופעה שהיא למעלה מהטבע הרגיל שאנחנו רגילים לראות, לבין להיות בטבע של העולם הזה ולהבין שזה למעלה ממנו, שזה הטבע של העולם הבא.

תלמיד: נס הוא התגלות של החוקים היותר פנימיים. האם זה לא כלפי כל אדם בנפרד? לא הגיוני שהם חוו ניסים שהם ספציפיים לאדם אחד, ואילו אדם אחר ראה מסוף העולם ועד סופו.

לפי מה שאני מבין, יש תקופות שבהן מתגלים ניסים לאנשים בודדים, ויש שמתגלים ניסים כלפי הקהל.

תלמיד: קראנו על הניסים שקרו בבית המקדש. מה זה אומר שהם חוו ניסים? למה זה כל כך מיוחד?

זה אומר שכל דבר שאדם רואה, הוא משיג אותו. סימן שהם היו בדרגה כזאת שזה התגלה לפניהם והעלה אותם לגובה של הנס.

תלמיד: האם נס הוא לא בניגוד לטבע או שהוא כן בניגוד או מעל הטבע? האם זה משהו שאתה אומר שהוא לא יכול להתקיים וזה קורה בכל זאת?

נס זה מה שקורה למעלה מהטבע.

תלמיד: האם נס זה כשאדם לא יכול היה לתפוס את הפעולה הזאת, למצוא את הפתרון, ונמצא לו פתאום פתרון מהשמים, כלומר הוא לא יכול היה לפתור את זה בשום צורה בשכל וברגש שלו, ואז זה התגלה לו כנס, משהו הסתדר בצורה שהוא לא יכול היה לשער בעצמו?

כן.

תלמיד: אבל הפעולה הזאת כן קיימת בתוך הבריאה, כן הייתה במחשבת הבריאה, היא לא מחוץ לחוקים הכללים שהבורא ברא.

מה שמתקיים בכוח הבורא בלבד זה נקרא נס.

שאלה: הוא כותב "עוֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים", כלומר בבית המקדש לא היה מקום, אבל היה מקום לכולם. מה זה המצב הזה?

בפשטות, כאשר נופלים, אז יש מקום לכולם. כאשר עומדים, אז המקום בצמצום.

תלמיד: מה זה נופלים?

נופלים לפני הבורא בזמן התפילה, אז יש מקום לכולם.

שאלה: מה זה חצי מדרגה?

חצי משלם.

תלמיד: צריך ליפול ואז יש מקום. צריך לבטל את קו שמאל ואז אפשר לקחת חצי. מה זו המידה הזאת?

חצי.

תלמיד: איך להבין מה זו אותה נקודה שמותר לנו לעמוד בה? כמו שאמרת להרכין את עצמנו, ואז יש מקום לכולם. איך לזהות את המקום הזה?

זה לפי מה שמתגלה לפניך, ולפי זה אתה רוצה להשתחוות.

"ח. שִׁבְעָה מִינֵי פֻרְעָנֻיּוֹת בָּאִין לָעוֹלָם עַל שִׁבְעָה גוּפֵי עֲבֵרָה. מִקְצָתָן מְעַשְּׂרִין וּמִקְצָתָן אֵינָן מְעַשְּׂרִין, רָעָב שֶׁל בַּצֹּרֶת בָּאָה, מִקְצָתָן רְעֵבִים וּמִקְצָתָן שְׂבֵעִים. גָּמְרוּ שֶׁלֹּא לְעַשֵּׂר, רָעָב שֶׁל מְהוּמָה וְשֶׁל בַּצֹּרֶת בָּאָה. וְשֶׁלֹּא לִטֹּל אֶת הַחַלָּה, רָעָב שֶׁל כְּלָיָה בָאָה. דֶּבֶר בָּא לָעוֹלָם עַל מִיתוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא נִמְסְרוּ לְבֵית דִּין, וְעַל פֵּרוֹת שְׁבִיעִית. חֶרֶב בָּאָה לָעוֹלָם עַל עִנּוּי הַדִּין, וְעַל עִוּוּת הַדִּין, וְעַל הַמּוֹרִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַהֲלָכָה:"

כול זה לא לזמנינו.

"ט. חַיָּה רָעָה בָאָה לָעוֹלָם עַל שְׁבוּעַת שָׁוְא, וְעַל חִלּוּל הַשֵּׁם. גָּלוּת בָּאָה לָעוֹלָם עַל עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְעַל גִלּוּי עֲרָיוֹת, וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, וְעַל הַשְׁמָטַת הָאָרֶץ. בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הַדֶּבֶר מִתְרַבֶּה, בָּרְבִיעִית, וּבַשְּׁבִיעִית, וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, וּבְמוֹצָאֵי הֶחָג שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. בָּרְבִיעִית, מִפְּנֵי מַעְשַׂר עָנִי שֶׁבַּשְּׁלִישִׁית. בַּשְּׁבִיעִית, מִפְּנֵי מַעְשַׂר עָנִי שֶׁבַּשִּׁשִּׁית. וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, מִפְּנֵי פֵרוֹת שְׁבִיעִית. וּבְמוֹצָאֵי הֶחָג שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, מִפְּנֵי גֶזֶל מַתְּנוֹת עֲנִיִּים:"

חזק.

"י. אַרְבַּע מִדּוֹת בָּאָדָם. הָאוֹמֵר שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, זוֹ מִדָּה בֵינוֹנִית. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, זוֹ מִדַּת סְדוֹם. שֶׁלִּי שֶׁלְּךָ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, עַם הָאָרֶץ. שֶׁלִּי שֶׁלְּךָ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, חָסִיד. שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, רָשָׁע:"

שאלה: פעם ראשונה אני שומע "שלי שלך ושלך שלי, עם הארץ" מה זה?

כך הוא חושב שאפשר להחליף, שלי על שלך ושלך על שלי.

"יא. אַרְבַּע מִדּוֹת בַּדֵּעוֹת. נוֹחַ לִכְעֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת, יָצָא שְׂכָרוֹ בְהֶפְסֵדוֹ. קָשֶׁה לִכְעֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת, יָצָא הֶפְסֵדוֹ בִשְׂכָרוֹ. קָשֶׁה לִכְעֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת, חָסִיד. נוֹחַ לִכְעֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת, רָשָׁע:"

שאלה: מה זה "שכרו בהפסדו" או "הפסדו בשכרו"?

"יצא שכרו בהפסדו", כלומר קיבל שכר אבל בעצם זה הפסד. נראה לו שזה שכר, אבל אחר כך מתגלה שזה הפסד.

תלמיד: והפוך?

הפוך זה הפוך.

תלמיד: האם הוא הפסיד, ולהפסיד זה השכר?

כן.

תלמיד: אפשר להסביר את זה?

לא, תחשוב. סך הכול הדברים הם מאוד קצרים.

שאלה: כשמציינים פה כל הזמן מידות או דרגות, האם "חסיד" זו המידה הראויה מבין כל האופציות שתמיד מציעים?

לא, זה יחסית.

תלמיד: מה נכון? איך להסתכל על זה? כי הוא נותן תמיד הבחנה של ארבע.

מה שכתוב כאן, לא יותר מזה.

תלמיד: ארבע מידות באדם, יש מדה בינונית, מדת סדום, חסיד ורשע. האם משהו מהן הוא מועדף יותר, יש מידה נכונה, מתוקנת יותר?

ודאי. "שלי שלי ושלך שלך", או "שלי שלי ושלך שלי" זה הרשע. "שלי שלך ושלך שלי" זה עם הארץ. "י. אַרְבַּע מִדּוֹת בָּאָדָם. הָאוֹמֵר שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, זוֹ מִדָּה בֵינוֹנִית. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, זוֹ מִדַּת סְדוֹם". היום כל מערכת המשפט בנויה על "שלי שלי ושלך שלך", איך יכול להיות שזו מדת סדום? "שֶׁלִּי שֶׁלְּךָ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, עַם הָאָרֶץ. שֶׁלִּי שֶׁלְּךָ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ", זה טוב. "שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, רָשָׁע:"

תלמיד: כל ארבע המידות האלה הן בתוך האדם.

הוא לא יכול להיות בכל ארבע המידות.

תלמיד: זאת השאלה. האם זו התפתחות ממידה למידה, או שכל ארבע המידות נמצאות וכל פעם זה משהו אחר?

אלו ארבע מדרגות שהאדם צריך לראות את עצמו עולה בהן, יורד בהן, ומה הוא רוצה שיתקיים בו.

תלמיד: מה הוא רוצה שיתקיים בו מבין ארבע המידות האלה?

תגיד אתה, מה אתה מעדיף?

תלמיד: "שלי שלך ושלך שלך"?

מה זה?

תלמיד: חסיד.

חסיד. כן.

תלמיד: האם אדם צריך לשאוף לאחת מהמידות האלה, או רק לבחון מה עובר עליו? איך להתייחס למידות שבאדם?

כך להתנהג. אם הוא מתנהג כך, אז הוא חסיד.

תלמיד: האם הוא צריך לשאוף להיות חסיד, כמו שהוא כותב פה?

כן.

תלמיד: אני מבין שמדת סדום זו המידה הכי גרועה, היא לא אמורה להתקיים. אבל למה היא יותר גרועה מרשע? זה לא מובן.

תגידו לי.

תלמיד: "שלי שלי ושלך שלך" היא הכי גרועה, כי זה חוסר מעורבות, אין נגיעה אחד באחר.

בסדר.

תלמיד: לא כתוב פה שהיא הכי גרועה, כתוב שהיא "בינונית" או "מדת סדום", ויש מידה שמוגדרת כ"רשע". לכן אני לא מבין מאיפה באה ההנחה שהיא הכי גרועה.

בסדר.

תלמיד: גם אני מרגיש ש"שלי שלי, שלך שלך", מדת סדום, זה נתק מוחלט בין האנשים. הרשע לפחות מרגיש את האחר, הוא רוצה לקחת ממנו.

כלומר, מדת סדום יותר גרועה מרשע?

תלמיד: אני לא יודע אם היא יותר גרועה, אבל יש נתק מוחלט, אתה לא מרגיש את האחר בכלל.

למה זה לא טוב?

תלמיד: כי אנחנו אמורים להתפתח לכיוון ההפוך, לנשמת אדם הראשון, שכולנו כלולים זה מזה.

מתוך זה שהוא רוצה להוציא הכול מהאחר, אז יש לו אחר כך אפשרות להתקשר אליו.

תלמיד: זה מצריך התקשרות עם האחר, אפילו כדי לקחת ממנו. גם כל הגישה האמריקאית לחיים מבוססת על "שלי שלי, שלך שלך", אינדיבידואליזם וכן הלאה.

כשמסתכלים על ילדים היום, נראה שהם כמעט איבדו את היכולת להתקשר זה עם זה, הם יושבים כל היום מול המסך, והיכולת לאינטראקציה בסיסית, אפילו אגואיסטית, נעלמת. איך זה מוביל למטרת הבריאה? זה כאילו מוליך הפוך ממטרת הבריאה.

למה?

תלמיד: זה כאילו נתק מוחלט. כל אחד חי בתוך הבועה של עצמו כשמטרת הבריאה היא שכולנו נתחבר לנשמה אחת.

אני לא רואה לפי התפתחות העולם שאנחנו מגיעים לזה. דווקא ההפך, זה שלי וזה שלך. ככל שיהיו בינינו מחיצות, כך העתיד יותר בטוח.

תלמיד: האם מתרחקים ממטרת הבריאה?

כן. מתרחקים לאיזו מידה, לאיזה מרחק, עד שמגלים שאין לנו ברירה, אנחנו חייבים להיות יחד. זה נקרא "הכרת הרע". אז אנחנו עושים חשבון מה אנחנו עושים כדי להתכלל בגוף אחד.

תלמיד: מטרת הבריאה מכריחה אותנו לנוע ימינה עד הסוף. כל הזמן נראה שהולכים ומתרחקים שמאלה בכל פרמטר אפשרי.

כן.

תלמיד: איך התהליך הזה עובד? בדרך כלל, כאתה שצריך להגיע למטרה, אתה מתקרב אליה בהדרגה. פה נראה שאתה רק הולך ומתרחק.

לא. אנחנו לא יכולים סתם להתרחק או להתקרב. אנחנו צריכים לעשות חשבונות על כל צעד ושעל ולבחור תמיד בדברים שנכללים יותר עם הבורא.

תלמיד: האם כשאתה אומר "אנחנו", אלו אנשים שיש להם מודעות, נגיד "בני ברוך"?

כן. בסופו של דבר, כולם.

תלמיד: אבל באנושות לא רואים שום מודעות, רק הולכים ומתרחקים.

כן.

תלמיד: איך זה אמור בסוף להביא אותנו למטרה?

מפני שאנשים שעובדים לפי כללי הקבלה מתקנים עבור כולם. לכן יוצא שכשאנחנו מתקרבים זה אל זה, אז אנחנו מושכים אחרינו את כולם.

תלמיד: ובזמן הזה מה כולם עושים?

כולם עושים כרגיל. שוק.

תלמיד: אז כולם הולכים ומתרחקים ממטרת הבריאה, כאילו, כן?

כאילו. אי אפשר להגיד "התרחקות". כי באיזה רצונות הם עובדים, באיזה כוונות?

תלמיד: אבל הם נעשים יותר ויותר מבודדים. כל אחד יותר בבועה של עצמו.

כמו זבובים.

תלמיד: אז היחידים שבכלל פועלים בתהליך אלה אנחנו, בעצם.

כן.

שאלה: האם כדי שאדם יוכל לעבוד במדרגה שלמה, בשיתוף עם כלי הקבלה שלו, הוא צריך לצבור רכוש או להיפטר מהרכוש? הוא אומר, מצד אחד, אדם צריך לבטל כל רצונותיו לה' עם כל הרצונות. ומצד אחר הוא אומר - שכלים דבינה וזו'ן שהם כלים דקבלה הם בחירת קיום המציאות וכל חשקו שהרכוש יתגדל ויתרבה. איך זה מסתדר, אנחנו צריכים לצבור רכוש או לבטל את הרכוש?

האם רכוש רוחני או רכוש גשמי?

שאלה: הרצונות שלנו שאנחנו רוצים לקבל בהם, האם אנחנו צריכים שיגדלו או רק לבטל?

תתכללו.

שאלה: הוא אומר שבמצב של מקבל על מנת להשפיע המלכות מקבלת ואינה מתפשטת למטה. האם זה מצב לא שלם, מצב לא מתוקן?

תלוי באיזו נקודה אתה אומר. אם הכול מתוקן, אז ודאי שמלכות כוללת את כולם.

תלמיד: כלפי הכוונה של מקבל על מנת להשפיע, כל הכוונה שלו לתת לבורא שהבורא ייהנה. מה זה מתפשטת למטה? כאילו הוא מסתכל למעלה כלפי הכתר.

כן, אבל בכלים שלה היא מתפשטת למטה וכוללת את כול כלי הקבלה.

תלמיד: בלקבל על מנת להשפיע וכוונה כלפי הכתר, האם כלי הקבלה לא משתתפים בזה? הם כן משתתפים בזה.

משתתפים כולם.

תלמיד: מה המצב של "מקבלת ואינה מתפשטת למטה"?

זה שהיא מתפשטת למטה, זו בינה שמקבלת מלמטה אבל רק כדי להעלות את זה למעלה.

תלמיד: האם זה מצב מתוקן או שיש עוד מצב?

זה מצב מתוקן.

שאלה: היום דברנו על איך האנושות צריכה לעבור כל כך הרבה, להתבשל בכל כך הרבה שלבים, סבל, ואמרת שכולם כמו זבובים, כל אחד בנישה שלו וקשה להם לראות מעבר לזה. לעומת זאת אני רואה חבורה של אנשים בכל העולם שהבורא אסף ונתן להם הבנה של התכלית והם מוכנים לצעוד לכיוונה. זהו פער עצום. אנחנו גם חיים פה בעולם הזה וצריכים להתמודד עם היום יום, אבל עוסקים בדבר כל כך מתקדם, כל כך נשגב, שקשה לכמת כמה האנושות תצטרך עוד לסבול ולעבור מצבים.

לא כולם יצטרכו לעבור באותם השלבים, זה לא לכל האנושות. זה לא כך כמו שאתה חושב.

תלמיד: בשביל לקבץ את העבודה שלנו עוד קצת כדי שנוכל להביא משהו באמת לעולם, לקדם את מה שמקובלים מלמדים אותנו, במה לדעתך אנחנו צריכים עכשיו להתמקד כתלמידים, כארגון?

אנחנו צריכים לעבוד על החיבור בינינו, לעסוק בהפצה, ולהבין שאנחנו נמצאים בקו לקראת מטרת הבריאה. אבל צריכים להשקיע בזה בצורה יותר אינטנסיבית.

תלמיד: באיזו צורה, האם זה עוד ברורים בתוך העשיריות או קשר בין העשיריות?

עשיריות זה דבר קבוע, מבנה של עשירייה ברור שצריך להיות. אני חושב שזה עניין של זמן, אנחנו רק צריכים להמשיך. הזמן עושה את שלו, וכל אחד נעשה יותר מוכן לזה שכוח עליון יעבוד עליו.

תלמיד: בינינו, האם יש איזה מיקוד שצריך בעבודה?

צריכים התארגנות יתר, יותר ויותר התארגנות.

תלמיד: באיזו רמה ההתארגנות, האם של הארגון, של העשירייה?

ארגון. אנחנו צריכים לסדר את עצמנו כמו שלפעמים עושים בבית תיקון כללי לכל הבית, לכל הדירה או אפילו לבניין, זה מה שאנחנו צריכים לעשות. לראות מהתחלה ועד הסוף על כל המערכות שלנו האם יש להם מקום או אין להם מקום, איך אני נכלל בזה וכן הלאה.

תלמיד: איך שופטים איזו מערכת יש לה מקום ואיזו לא?

לפי התוצאות, לפי ההשקעה של כל אחד במאמץ הכללי.

שאלה: בכתבי הדור האחרון בעל הסולם מסביר לנו, שבסופו של דבר צורת הקיום היחידה שהיא ראויה ואפשרית היא שכל העולם הוא משפחה אחת, ושהקומוניזם האלטרואיסטי לא יכול להיות מוגבל לגבולות של מדינה מסוימת, אומה מסוימת, שתגיד "שלי שלי, שלך שלך". אלא הקומוניזם האבסולוטי, המשטר האצילי הוא כזה שכל אחד ירגיש כלפי האחר וכל אומה כלפי שאר האנושות, "שלי שלך, שלך שלך".

בדרך למצב הזה הוא מתאר את השגיאות שעשינו לאורך ההיסטוריה. יש קודם כל את הצורה הכוחנית, שאותה הוא שולל לחלוטין, שבה אומה אחת אומרת לאחרות "שלך שלי", ואז יוצאת ומשתלטת, כובשת ומדכאת, מנצלת. אחר כך הוא אומר שגם הצורה "שלי שלי ושלך שלך", כמו שלמדנו היום שהארצות העשירות לא ירצו לחלוק את מה שיש להם, את המשאבים שלהם עם אפריקה ועוד מדינות שהן חלשות יותר, גם זה פסול. כלומר צריכים להתפתח לרמה של חסיד, "שלי שלך ושלך שלך". ואז אמרת שאתה חושב שעידן הצ'יפים במשהו יקדם אותנו. האם תוכל להסביר איך עידן הצ'יפים במשהו יזיז אותנו לכיוונים חיוביים יותר, מתקדמים יותר?

השאלה טובה, נכונה, אבל נשאיר אותה בינתיים.

(סוף השיעור)