שיעור בוקר 01.07.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

קטעים נבחרים מן המקורות בנושא: "עשירייה זה ה-ו-י-ה אחת שלמה"

קריין: שיעור בנושא "עשירייה היא ה-ו-י-ה אחת שלמה". אנחנו נקרא קטעים נבחרים מהמקורות. אנחנו נמשיך מציטוט מספר 9.

נמשיך לפי רשימת ה"עשירייה היא ה-ו-י-ה אחת שלמה". אני רוצה לבקש מכל הכלי העולמי שלנו יחד איתנו, לחשוב על החבר שלנו היקר מסנט פטרבורג, שיש לו בעיית בריאות, ואני בטוח שאם אנחנו נחשוב עליו זה יעזור לו. נבקש מהבורא.

קריין: אנחנו קוראים ממסמך "עשירייה היא ה-ו-י-ה אחת שלמה". ציטוט מספר 9, מתוך רב"ש ג' מאמר "חורבן דקדושה".

"אין לאדם לבקש מה' שיקרב אותו אליו, כי זו חוצפה מצד האדם, כי במה הוא יותר חשוב מאחרים. מה שאין כן כשהוא מתפלל על הכלל, שהיא המלכות, הנקראת כנסת ישראל, הכלל של הנשמות, ששכינתא בעפרא, ואז מתפלל שהיא תעלה, היינו שה' יאיר בה את חשכתה, ממילא כל ישראל יעלו בדרגה, וגם האדם המבקש, שהוא גם כן בתוך הכלל."

(רב"ש - ג'. מאמר 106 "חורבן דקדושה")

באמת, אם עושים חשבון נכון, אמיתי, אז מיד ברור שאסור לאדם לבקש על עצמו, כי בזה הוא נבדל מהכלי הכללי ששם נמצא הבורא, והכלי הכללי זאת השכינה. ואם מבקש על עצמו, הוא כאילו חותך את עצמו דווקא מהשכינה. אלא הוא צריך לבקש על הכול, על כולם. וכמה שהוא ישתדל להתקשר, להיטמע בתוך הכלל, בתוך השכינה, אז שם הוא ירגיש שבאמת זאת השכינה, ושם נמצא הבורא, ומגיע לגילוי שלו, להתקרבות, אפילו לדבקות. ולכל מיני דרגות הדבקות. הכול תלוי בכמה שהוא יותר ויותר משייך את עצמו לכלל.

לכן, לבקש על עצמו זה כמו לחתוך את עצמו מחיי החיים. רק שאנחנו לא מרגישים את זה ומבולבלים בזה, אבל מי שמתחיל לראות את המערכת, היא מאוד פשוטה. "בתוך עמי אנוכי יושבת", וצריכים רק לבקש על זה. רק להיות שייך לאותה השכינה, לאותה מערכת שכולם שם כלולים, רק מאיתנו, מהקליטה שלנו זה נסתר. זאת ההסתרה.

לכן, "אין לאדם לבקש מה' שיקרב אותו אליו, כי זו חוצפה מצד האדם," אני ודאי שלא אגיד משהו נגד רב"ש, "חוצפה", אני הייתי אומר שזו טיפשות מצד האדם. והוא לא יודע מה שהוא עושה. הוא כל כך מרחיק את עצמו מהטוב. "כי במה הוא יותר חשוב מאחרים? מה שאין כן כשהוא מתפלל על הכלל, שהיא המלכות, הנקראת כנסת ישראל, הכלל של הנשמות, ששכינתא בעפרא," שהכלל הזה נמצא בעיניו בעפר, אבל האמת שהיא לא בעפר, האמת ששם נמצא הבורא, והיא מלאה באור אין סוף, וכלום, אין בה פגם, חוץ ממה שנראה לאדם. זאת השבירה שבו.

"ואז מתפלל שהיא תעלה,", בעיניו "היינו שה' יאיר בה את חשכתה, ממילא כל ישראל יעלו בדרגה," כלפי האדם. הכול כלפי האדם. "וגם האדם המבקש, שהוא גם כן בתוך הכלל."

סדנה

איך אנחנו צריכים נכון לראות את המציאות? אני, השכינה, הבורא. מה קורה? האם אני צריך לקדם את כולם לגמר התיקון או שבעיני אני רק צריך לתקן את הכול, וחוץ ממני הכול מתוקן, ואין שום בעיה בעולם, אלא הבעיה היא בי? איך אנחנו צריכים לסדר את המציאות?

*

אם אנחנו לומדים מתפיסת המציאות שחוץ מהאדם הכול מתוקן ומה שאני רואה שהכול מקולקל, אני רואה את הקלקול שלי, דרך האגו שלי, ואם הייתי מבטל את האגו שלי, אז לפי מידת התיקון שלי הייתי רואה את העולם מתוקן, אפילו עד גמר התיקון, ושום דבר בעולם לא היינו צריכים לתקן אם אני מתוקן, אם "כל הפוסל במומו פוסל", איך אני צריך להתנהג אם כך בקבוצה?

*

קריין: ציטוט מספר 10, מתוך נועם אלימלך, מאמר "ליקוטי שושנה.

"האדם יש לו להתפלל תמיד בעד חבירו, שלעצמו אין יכול לפעול כל כך, שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. אבל על חבירו הוא נענה מהרה, וכל אחד יש לו להתפלל בעד חבירו, ונמצא זה פועל לזה חפצו וזה לזה, עד שכולם נענים."

(נועם אלימלך. ליקוטי שושנה) 

אם אני מתפלל עבור החברים והם לא מתפללים עבורי, מה קורה? מי יעזור לי? כל אחד צריך להתפלל עבור חברו, זה על זה, וזה על זה. אנחנו צריכים לגלות את החוקים שנמצאים בתוך העשיריה, בתוך הה-ו-י-ה. בואו נראה, צריכים פשוט לחקור, אם כולם מתפללים עבור כולם חוץ מאחד, מה איתו?

*

למה כשאני מתפלל עבור כולם והם אפילו לא מתפללים עבורי זו כבר ישועת ה' שאני יכול להתפלל עבור כולם ולא דורש בחזרה שמשהו יקרה לי, זו כבר התשובה מהבורא אם אוכל לבקש עבור האחרים. דברו על זה.

*

קריין: ציטוט מספר 23, מתוך רב"ש א', מאמר "תפילת רבים".

"העצה היא, לבקש עבור הכלל כולו, היינו שכל מה שהוא מרגיש שחסר לו, ומבקש מילוי, אז אין לו לומר, שהוא יוצא מהכלל. זאת אומרת, שמגיע לו יותר דברים ממה שיש להכלל כולו. אלא "בתוך עמי אנכי יושבת". היינו, אני מבקש עבור הכלל כולו, משום שאני רוצה להגיע לידי מצב, שאני לא אדאג שום דבר בשבילי, אלא בשביל שיהיה נחת רוח להבורא. אם כן מה חשוב לי, אם הקב"ה יש לו הנאה ממני, או שאותה הנאה היא יכולים לקבל מאחרים. זאת אומרת, הוא מבקש מה', שיתן לנו הבנה כזו, שהיא נקראת "כולו לשם שמים", שפירושו, שיהא בטוח בעצמו, שלא מרמה את עצמו, בזה שהוא רוצה להשפיע לה'. שיכול להיות באמת הוא חושב הכל על אהבה עצמית שלו, היינו שהוא ירגיש את הטוב והעונג. אי לזאת, הוא מתפלל לה' עבור הכלל."

(רב"ש - א'. מאמר 15 "תפלת רבים" 1986)

איך אני מממש בתוך העשירייה את התנאי של צמצום א'?

*

האם אפשר להגיד שאם אני מפסיק לגמרי לחשוב על עצמי, זה כבר צמצום א'?

*

נניח שעשינו, אני בכלל לא חושב על עצמי רק ממני החוצה, אז איך מתוך זה אני מתחיל לבנות את ראש הפרצוף?

*

קריין: ציטוט מספר 11 מתוך רב"ש א' "איש את רעהו יעזורו".

"יש דבר אחד, שהוא דבר המשתף את כולם, דהיינו בענין מצב רוח, כמו שאמרו "דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים". כי בענין שיהיה לאדם מצב רוח מרומם, לא יעזור לאדם לא עשירות ולא חכמות, וכדומה. אלא דוקא איש יכול לעזור להשני, בזה שהוא רואה, שהוא נמצא במצב השפלות. וכמו שכתוב: "אין אדם מתיר את עצמו מבית אסורים", אלא דוקא חבירו יכול לעשות לו מצב רוח מרומם. דהיינו, שחבירו מרים אותו ממצב, שבו הוא נמצא, למצב רוח של חיים. ומתחיל להשיג שוב כח בטחון של חיים ועושר. ומתחיל, כאילו המטרה שלו נמצאת עכשיו קרובה אליו. היוצא מזה הוא, שכל אחד ואחד צריך לעשות תשומת לב, ולחשוב במה הוא יכול לעזור לחבירו, לעשות לו מצב רוח מרומם. כי בענין מצב רוח, כל אחד יכול למצוא בחבירו מקום חסרון, שהוא יכול למלאות אותו."

(רב"ש - א'. מאמר 4 "איש את רעהו יעזורו" 1984)

איך אני יכול לראות בשני, בחבר, חיסרון למצב רוח שאני יכול למלא אותו?

*

איך אני רואה בעשירייה את התמונה הרוחנית שלי? מסתכל עליהם כמו במראה ורואה שזו הצורה הרוחנית שלי. תנסו לראות, לדמיין, איכשהו לתאר לעצמכם.

*

קריין: ציטוט מספר 16 מתוך "מאור ושמש" פרשת "יתרו".

"צריך שידמה לו שחברו עובד את השי"ת יותר ויותר ממנו, "וקנאת סופרים תרבה חכמה" ויתחזק על ידי זה בעבודת ה' יותר ויותר. וזהו "כל אחד נכווה מחופתו של חברו", פירוש לשון התלהבות, על ידי שיראה שחופתו של חברו גדולה משלו, תבער בו אש ויתלהב נפשו לעבודת הבורא ית' יותר וישיג השגות אלוקות יותר."

(מאור ושמש. פרשת יתרו)

מה ההבדל בין שאני רואה את החברים בעשירייה, או כמה או כולם גדולים ממני, לבין שאני רואה אותם "ככה ככה" וצריך להשקיע כוחות כדי לדמיין לעצמי שהם גדולים? מה ההבדל בין אם הייתי רואה אותם בצורה טבעית שהם גדולים, שבכל אחד יש במשהו לקנא בכל אחד ואחד, לבין שאני צריך לצייר לעצמי כל מיני ציורים כדי לקנא בהם. מה ההבדל בין קנאה טבעית לבין קנאה מלאכותית?

*

באילו תכונות בדיוק אני צריך לקנא בחברים, מה צריך להיות בחברים כדי שאקנא בהם להשגת המטרה?

*

אם בכל זאת אחרי כל חבר עומד הבורא, איך אני צריך להתייחס לחבר, בואו נראה מה דורשים ממני, איך אני צריך להתייחס לחבר אם אחריו עומד הבורא, או שהחבר הוא אפס ואני כך מתייחס לבורא, או הבורא איכשהו משחק דרכו איתי שיש כאן בכל זאת איזו שייכות גם מצידי לבורא וגם מצידי לחבר, לשניהם, מה זה נקרא שאחרי כל חבר עומד הבורא?

*

(סוף השיעור)