שיעור בוקר 04.02.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכנה לכנס "מתחברים ללשמה" – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: הכנה לכנס "מתחברים ללשמה" – קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מס' 4.

כותב הרב"ש,

"מי שרואה את שפלותו, אז הוא רואה שהולך בדרך המוביל לעבודה דלשמה, ועל ידי זה יש לו מקום לתפילה אמיתית מעומקא דליבא. שרואה שאין מי שיעזור לו אלא הקב"ה בעצמו, כמו שפירש אאמו"ר זצ"ל על גאולת מצרים "אני ולא שליח", כי כולם ראו שרק הקב"ה בכבודו ובעצמו גאל אותם משליטת הרע.

וכשזוכין לעבודה דלשמה בטח שאין במה להתגאות, כיוון שרואים אז שזהו רק מתנת אלוקים ולא "כוחי ועוצם ידי". ואין יד נוכרי באמצע שיעזור לו. אם כן הוא מרגיש את שפלותו, איך לשמש את המלך הוא תענוג נפלא עד אין קץ, ובלי עזרתו יתברך, אין האדם מסכים לכך. ואין לך שפלות גדולה מזו."

(הרב"ש. אגרת ט')

תלמיד: למה זה נחשב מצב של שפלות כשאדם רואה שהוא נזקק לבורא? למה זה שפלות, למה זה לא ממלא אותו שמחה, ביטחון? למה זה מצב משפיל כשהוא זקוק לו?

מבחינת הכוחות, מבחינת ההרגשה, הוא כאילו לא מוכן לזה.

תלמיד: איך לשמוח במצב השפלות?

כשעושה את ההתגברות על עצמו, אז רואה עד כמה הרצון לקבל שלו הוא ללא גבולות. וכשפונה לבורא ומבקש ומקבל כוח התגברות, כשיש לו ביד כוח שהוא קיבל מהבורא, אז הוא יכול לשמוח.

תלמיד: הוא כותב, "מי שרואה את שפלותו, אז הוא רואה שהולך בדרך המוביל לעבודה דלשמה". איך אדם רואה או יודע שהוא נמצא בעבודה דלשמה?

שבכל רגע שהוא רוצה לכוון את עצמו למטרה רוחנית, הוא רואה עד כמה הוא חלש, מבולבל, שוב חוזר על אותן טעויות ואז רואה שבלי עזרת ה' הוא לא יכול לצאת מזה.

תלמיד: ואז הוא כותב "וכשזוכין לעבודה דלשמה בטח שאין במה להתגאות, כיוון שרואים אז שזהו רק מתנת אלוקים".

כן.

תלמיד: אז מה אדם עושה? הוא מגלה שאין לו כוחות, הוא מגלה שהבורא פועל עליו?

הוא רואה שלעבוד בלשמה, לעמוד בלשמה, להתקדם בלשמה, זאת אומרת שכל הכוונות שלו, כל הרצונות שלו יהיו רק בבורא, הוא לא מסוגל. ואז נשאר לו רק דבר אחד, ככל האפשר לאחוז בבורא ולבקש ממנו שלא יעזוב אותו.

תלמיד: אדם בעצם מגלה בעבודה שלו שאין לו כוחות לכלום.

את שפלותו.

תלמיד: זה נקרא שפלותו, שאין לאדם כוחות לשום דבר.

כן.

תלמיד: זאת האמת.

כן.

תלמיד: ואיך מגיעה עזרת ה'?

מזה שהוא רואה שבאף מצב הוא לא מסוגל לגייס מתוכו את הכוחות לעשות עוד צעד ועוד צעד לקראת הבורא, ולא נשאר לו אז מה לעשות אלא רק ליפול ולבקש.

תלמיד: האם מצב השפלות מוביל את האדם לבקשה? אדם שמרגיש שאין לו כוחות, זה בהכרח מוציא ממנו כוח בקשה?

כן, אבל לא בהכרח. אדם רואה איפה הוא נמצא, לאן הוא רוצה להגיע ועד כמה אין לו לזה שום כוח, שום דבר מעצמו.

תלמיד: וההכרה הזאת שאין לו כוחות מובילה אותו ללשמה?

לא, ההכרה הזאת מביאה אותו להתבטלות כלפי הבורא, הוא מוכן לעשות הכול, רק שהבורא יעזור לו.

תלמיד: רב"ש מסיים את הקטע, "אם כן הוא מרגיש את שפלותו, איך לשמש את המלך הוא תענוג נפלא עד אין קץ, ובלי עזרתו יתברך, אין האדם מסכים לכך." האדם רואה שזה תענוג אין קץ, אז למה הוא לא מסכים?

הוא צריך להיות למעלה מהתענוג, שלא התענוג קובע מה הוא הולך לעשות אלא גדלות הבורא.

תלמיד: זה נכון, אבל בכל מקרה לשרת את המלך זה תענוג. הוא לא יכול להתעלם מזה שזה אמור להיות תענוג אין קץ. רב"ש כותב פה שבזמן שאתה משרת את המלך זה תענוג אין קץ.

האדם חייב לשקול, להרגיש, מהם הכוחות שמושכים אותו קדימה, פנימה, ולמה הוא הולך, למה הוא מבקר ובוחר במה שבוחר, ורק אחרי שבחר וביקש, הוא מקבל את העזרה.

תלמיד: ומה היא העזרה הזאת, שהוא יוכל לעבוד בלי התענוג?

לא, אין דבר כזה.

תלמיד: אז איך הוא יכול לבקש משהו שלא קיים?

שלא התענוג קובע.

תלמיד: זו כאילו סתירה פנימית.

כאילו סתירה.

תלמיד: וזו למעשה השפלות הזאת, שתמיד התענוג בסוף ימשוך אותו, כי האדם הוא כזה וזו השפלות שלו?

לא, זו כבר לא שפלות. מפני שהוא רואה מה שיש לפניו, מה הוא עשה ומה הוא צריך לעשות, למה הוא רוצה להגיע, וחסרים לו כוחות, אז הוא פונה, מבקש ומקבל.

תלמיד: אז כשהוא פונה ומבקש זו כבר לא שפלות, זה כבר משהו מעבר לשפלות.

כן.

תלמיד: למה לשמש את המלך זו מתנה ולא שכר?

לשמש את המלך זו מתנה מלמעלה, שמגיעה לאדם ונותנת לו אפשרות לשימוש. לכן בצורה כזאת הוא מתקדם, מתקרב.

תלמיד: איך אדם יכול להגיע להרגשה שאם הקדוש ברוך הוא לא יעזור לו, אין לו שום דבר מעצמו, הוא לא יכול להשיג את זה?

זה אחרי הרבה זמן, פעולות, שאדם רואה עד כמה הוא חלש וחוזר שוב ושוב על אותם הקשיים, ואז אין לו מה לעשות אלא רק לצעוק הצילו.

תלמיד: ורק אז היכולת לשמש את המלך תיחשב למתנה, רק עם כזאת נחיצות של הצילו?

כן, רק כשהוא בטוח שבלי בורא אין מה לעשות.

תלמיד: עד שהאדם מקבל את העזרה ומסכים מה מחזיק אותו בכל המצבים?

שהוא עובד נגד הבורא. לא נגד, אלא יחד עימו.

תלמיד: זה מחזיק אותו בכל מצב?

כן. אין מצב יותר גבוה.

תלמיד: את זה הוא מקבל מהעשירייה.

זה לא כל כך חשוב.

תלמיד: מהי אותה הסכמה שהאדם מקבל, על מה הוא מסכים?

הוא מסכים לעבוד את הבורא ללא שום תנאים.

תלמיד: איך הוא מגיע למצב שהוא עובד ללא תנאים, ללא תלות בתענוג, אם כל החומר שלו זה הרצון לקבל?

הבורא כל פעם נותן לו קצת יותר לאחוז בעל מנת להשפיע.

תלמיד: הוא נותן לו להרגיש קצת אבוד מצד הרצון לקבל ואז מושך אותו מהרצון להשפיע עוד קצת?

כן.

תלמיד: מה זה להתבטל כלפי הבורא כפעולה אקטיבית?

להתבטל כלפי הבורא, זה נקרא לקבל שזה כוח גדול, שלם, אין חוץ ממנו, ואליו אני רוצה להיות שייך.

תלמיד: כתוב, "אם כן הוא מרגיש את שפלותו, איך לשמש את המלך הוא תענוג נפלא עד אין קץ, ובלי עזרתו יתברך, אין האדם מסכים לכך." האם הגילוי שלשרת את המלך הוא תענוג אין קץ, בא לפני שהוא מקבל את העזרה או אחרי?

אם הוא לא מקבל עזרה, הוא כולו נמכר לעל מנת לקבל, לכלים דקבלה. אם הוא נדבק לעל מנת להשפיע, רק אז הוא פותח לעצמו סדר עבודה נגד רצונו, נגד הרצון לקבל.

תלמיד: כשהוא מגלה שלשרת את המלך זה תענוג אין קץ, זה כבר בכלי השפעה?

אני חושב שלא כדאי כל כך לעשות את ההבחנות האלה, מה יותר ומה פחות, ברצון לקבל או ברצון להשפיע, כי בסך הכול אתה שייך לכלים דקבלה ורק בהם אתה עובד, וכל המדידות שלך הן גם בהם, לכן כך אנחנו עושים.

תלמיד: רב"ש אומר פה שלשרת את המלך זה תענוג אין קץ "ובלי עזרתו יתברך, אין האדם מסכים לכך". אז לֶמה האדם לא מסכים?

אדם לא מסכים לעבוד בכלים דקבלה ולעשות בהם חשבון.

תלמיד: ולא משנה מה מתגלה בכלים דקבלה, אם זה תענוג אין קץ או סבל או שפלות?

לא.

תלמיד: הוא רוצה לעבוד מעליהם.

כן.

תלמיד: יש מצבים שהבורא מפרגן בהם בלי שהייתה לפני זה בקשה מעומק הלב. יש לנו בקרוב כנס גדול, אנחנו רואים איך הבורא מפרגן לנו, נותן לנו לעשות, מאפשר לנו. מה המטרה שלו בזה? כי הפרגון הזה נותן תחושה שאתה כאילו עדיין לא ראוי לו.

אתה בכל זאת תבין, תרגיש, תגלה שהבורא נותן לך מתוך הידיעה שלו, מתוך היחס שלו אליך ולכן לא תתבייש לקבל בדרך כזאת קשר עמו.

תלמיד: אבל בנתינה הזו הוא יוצר בך הרגשה של מחויבות.

מחויבות זה כמו ילד קטן שאין לו חשבון עם אמא ואבא, הם נותנים והוא מקבל.

תלמיד: ומה האדם צריך לעשות כדי להיות ראוי לזה?

להיות ילד טוב.

תלמיד: מה זה אומר?

שחושב תמיד איך להיות עימו באותו עיקרון, שמה שאני מקבל ממנו, הכול כדי להשפיע לו.

תלמיד: האם מה שהבורא רוצה מהאדם זה שהוא כל הזמן יתעסק בו, יעשה חישובים כלפיו, זה מה שחשוב לבורא?

הבורא רוצה ללמד אותנו את טבע ההשפעה ולכן ברא את הכול, סידר את הכול ואנחנו עוברים דרך המדרגות האלה.

תלמיד: שמענו שכל קבוצת קרואטיה הולכת להגיע לכאן, לכנס המתקרב. כל פעם אנחנו שומעים על היגיעה העצומה שהכלי העולמי עושה כל כך ברצינות. אני מרגיש בזה באמת מתנה שאנחנו הולכים לקבל בכנס. איך להתייחס לכך כדי שנהיה ראויים למאמצים האדירים שהחברים עושים?

אני ממליץ לקרב את הקבוצה הזאת אלינו ככל האפשר, לחבק אותם, את כולם יחד ולתת יחד איתם דוגמה לביצוע שאפשר ללמוד מקבוצה אפילו מחו"ל, קבוצה שאנחנו לא כל כך נמצאים ברעדה ממנה. צריכים להיות כך מוכנים לכל הקבוצות שלנו, הם עושים עבודה הרבה יותר קשה. אז נלך, נעלה ונקבל.

תלמיד: כשאדם פונה לבורא ומבקש, הוא מקבל כוח התגברות. מה זה מצב חולשה, איך נגדיר מצב חולשה בדרך?

אני לא יודע, תלוי ממה הוא מגלה את זה.

תלמיד: אני מרגיש מצב חולשה בהעדר חשיבות, מבחינתי זה נקרא חולשה.

כן.

תלמיד: אז איך מתגברים על מצבי החולשה האלה?

בפניה לבורא. אין לי מה לענות.

תלמיד: זה תמיד נכון, אבל כשאין חשיבות, אין איך לפנות לבורא. תמיד שמעתי ממך שהכול תלוי בהכנה מראש, בהשקעה בעשירייה.

כן.

תלמיד: יש פה נקודה, איזה קישור שחסר לי פה.

תחשוב.

תלמיד: אנחנו מאוד מנסים בעשירייה להגיע לחיסרון משותף, בקשה משותפת, יש שם נקודה שאנחנו לא מצליחים לתפוס. אנחנו מנסים להגיע למשהו משותף, כל אחד יכול להביא את שלו, אבל עד שמגיעים למשהו משותף כבר משתנה החיסרון, הכאב הפרטי, כבר איבדנו את זה.

למה אתם מאבדים את זה? זה מה שרציתם כל הזמן ועכשיו אתם קרובים לזה, רק אין לכם במה לאחוז את המתנה. הקשר ביניכם הוא שחסר. אז כאן צריך ללכת בעיניים עצומות למעלה מהדעת ורק לראות כל חבר וחבר הרבה יותר גדול ממה שאני יכול לתאר.

אני בטוח שאנחנו נמצאים בהכנה נכונה וכל הקבוצה הזאת נמצאת בהתקדמות נכונה. אז נמשיך.

תלמיד: בשיעור אדם מקבל כוחות ויש לו מחשבות מה לעשות במהלך היום. וכשמגיע היום הכול נשכח ולא עשיתי כלום, גם לא הגעתי לשפלות. מה חסר לאדם כדי להגיע לשפלות אמתית? איך אפשר להחזיק בזה?

להגיע לשפלות זאת לא מטרה. ואם נגיע ונקבל הרגשה כזאת, אז נדע שזה מגיע לנו מלמעלה מהבורא. לכן אנחנו צריכים רק לראות את עצמנו בדבקות הקרובה הטוטלית בכל אשר אנחנו דבקים בבורא.

תלמיד: אפשר לומר שהשפלות היא גם מתנה מהבורא כשמרגישים אותה?

שפלות זה משהו באמצע, בדרך, איך אנחנו מתקרבים, מקבלים, אבל היא לא מטרה.

תלמיד: שפלות ומתנה זה סיבה ומסובב?

לא.

תלמיד: אז הם באים ממש ביחד?

הם יכולים לבוא ביחד, וזה לאחר זה. ואין בזה איזה חוק.

תלמיד: האם זה נכון להשוות שפלות להכרת הרע?

אני לא חושב ששפלות שווה להכרת הרע. כי כשאנחנו מגיעים לגילוי הדרך, אז אנחנו במקום שפלות מקבלים דווקא ההיפך, גאווה וכל טוב מהבורא. בקיצור שפלות זאת מתנה.

תלמיד: אפשר לברר עוד קצת על נושא השפלות לעומת מתנה?

כן.

תלמיד: אם זו מתנה, זאת אומרת, אם אדם מרגיש שזו מתנה, אז הוא מרגיש בזה מילוי, כי הוא מרגיש יחס מהבורא שנתן לו מתנה.

כן.

תלמיד: איך מצד אחד הוא יכול להרגיש יחס מהבורא שנתן לו מתנה, ומצד שני להרגיש את שפלות עצמו, איך זה קיים ביחד? אם הבנתי נכון, זה קיים גם בב' מצבים וגם ביחד, אז הסיטואציה של ביחד, איך לתפוס את זה?

זה מובן מתוך זה כמו שכתוב, "על כל פשעים תכסה אהבה", ושאדם לא יכול לתאר לעצמו מצב שהוא מתקרב, ועומד מול הבורא בדרגה יותר גבוהה חס ושלום. זה לא ייתכן, אבל זה המצב שאליו אנחנו צריכים להגיע.

תלמיד: קודם אמרו שכל קבוצת קרואטיה מגיעה לכנס הגדול, וגם ניו יורק 2 הודיעו לנו שהם מגיעים ביחד לכנס הגדול, אני מאמין שיש עוד קבוצות כאלה, אז אולי כדאי שנדע, שנפרסם את זה, זה נותן קנאה טובה. אז תודה לכם, לכלי העולמי על כל החשיבות.

כן.

תלמיד: אולי כדאי לשתף, מצוות ההכנה לשיעורים בכנס, שהקבוצות האלה שמגיעות כולם ביחד, יהיו אחראיות על ההכנה לשיעורים, וזה כולל עוד עשיריות. הם יעבירו גם את ההכנות השבוע, כך שנכיר עוד ועוד עשיריות שמגיעות ממש כולם או רובם לכנס, גברים ונשים.

בסדר, תודה.

קריין: קטע מספר 5.

"מטרתו בהשלא לשמה הוא בכדי להגיע לשמה. והוא תמיד בודק את עצמו, אם יש לו כבר איזו פסיעה בתוך העבודה שלו, שכבר התקרב מעל לבחינת לשמה. וכשהוא רואה, שהוא עוד לא זז כמלא נימא, אז הוא מצטער על זה, ועושה את עצמו, כאילו עוד לא התחיל כלל בעבודת ה'. כי המודד שלו בתורה ומצות הוא, כמה שהיה בידו לכוון לשם שמים. ומשום זה, כשהוא רואה, שאפילו דבר קטן הוא לא יכול לכוון לשמה, אז ההרגשה שלו היא כאילו עוד לא עשה שום מעשה בעבודת ה'. ומחזיק את עצמו, כאילו הוא כלי ריק שלא יצלח לכלום. 

ואז הוא מתחיל לחשוב, מה יהיה התכלית שלו. הימים עוברים והוא לא יכול לצאת ממצבו, שבו הוא נמצא. אך ורק באהבה עצמית הוא כל חשקו. ועוד יותר גרוע מזה, שבכל יום, במקום שהוא היה צריך להסתכל על דברים, המפריעים לו בעבודה, כאילו הם "מה בכך", הוא מסתכל עליהם, כאילו הם "הר גבוה". ורואה תמיד מחסום גדול לפניו, שלא יכול להתגבר עליו. 

ועל מצבים כאלו אמר אאמו"ר זצ"ל, שדוקא במצבים האלו, הנקראים "מצבים של אחוריים", האדם מתקדם. אבל זה לא ניתן להאדם לראות, אחרת זה יחשב לו בחינת פנים."

(הרב"ש. מאמר 39 "שמע קולנו" 1985)

הרב"ש כותב ממש, הכול אחד כנגד אחד.

תלמיד: סליחה שאני נודניק. אבל זה בדיוק ממשיך את הקטע הקודם. כי הוא אומר פה בפסקה האחרונה "שדוקא במצבים האלו, הנקראים "מצבים של אחוריים", האדם מתקדם."

כן.

תלמיד: את זה עוד אפשר להבין בשכל לפחות, ואז הוא ממשיך "אבל זה לא ניתן להאדם לראות, אחרת זה יחשב לו בחינת פנים." קודם אמרנו שהוא גם מקבל מתנה, זאת אומרת, שהוא מרגיש, הוא כביכול רואה. אם הוא מרגיש שהוא מקבל מתנה, אז נלקחת ממנו האפשרות לעבוד באחוריים, נלקחת ממנו האפשרות להשפיע.

אנחנו מבינים מהכתוב שלהשפיע זה דווקא במצב אחוריים שהוא לא מרגיש את האור דרך אחוריים אפשר להשפיע, אם אני מבין נכון. ובקטע הקודם הוא מוסיף, שהוא יכול גם לראות את שפלותו, וגם להרגיש מתנה. זה מה שלא ברור.

טוב. עוד שאלות?

תלמיד: אנחנו רואים שדווקא לפני כנס יש כל מיני מצבים לאנשים, אני לא יודע איך להגדיר אותם, כנראה שאלו המצבים הכי טובים שיכולים להיות, אבל האדם עצמו נמצא בתוך המצב. ויכול להיות שלפעמיים העשירייה רואה אותו. איך אנחנו עוזרים אחד לשני לשמוח במצבים האלה, לא רק לא לקלל אותם, או לא להתייאש מהם, אלא אפילו לשמוח, שדווקא לקראת הכנס הם קורים?

אתם צריכים לראות את כל מה שקורה לקבוצה, לתהליך שהיא עוברת, לכל העשיריות שנמצאות בקבוצה, וכך להתקדם, לזרום, ולשים לב שבדרך לא יפלו החברים שלכם. כי עכשיו, ובפרט לפני הכנס אנחנו יכולים לאבד פה ושם אנשים, וכדאי לנו לדאוג להם שיתקרבו יותר.

תלמיד: פעם היינו נוהגים לומר לפני כנס, ויש לנו כנסים כבר הרבה זמן, שלפני כנס לא מקבלים החלטות. לא משנה מה הבן אדם עובר, עוזבים הכול, ומתרכזים רק בכנס. כי אני חושב שבמצבי ייאוש מקבלים החלטות, כמו לעזוב, כמו להתייאש ממשהו, להפסיק משהו. אז אומרים, עזוב, לא עושים שום שינוי עד הכנס, כך היה נוהג.

כן .

תלמיד: כדאי לאמץ ולהזכיר את הכלל הזה?

ודאי שבכל מקרה זה טוב. שאני לא סומך על מצבי בזמן כזה לחוץ, שבו כולם נמצאים בלחץ, אלא נמשיך, ונדחה את זה לסיבוב הבא.

תלמיד: שמעתי שאנחנו צריכים בדרך כל הזמן לשקול את הכוחות שלוקחים אותי קדימה, ורק אחרי שאני שוקל את הכוחות האלה, אני יכול לבקש מהבורא. זו תפילה שנותנת לי התקדמות, ותפילה יותר אמיתית. מה זה אומר "לשקול את הכוחות שלוקחים אותי קדימה"?

לפי מה שאתה מרגיש. ודאי שזה לא נכון, וודאי שזו לא האמת, אבל כדי שיאחוז בקצת יותר כוחות, וחשבונות עם הבורא.

תלמיד: מה זה ללכת קדימה, להתקדם בעבודה מבחינתנו? אני בוחן את עצמי עם החברים ואני רוצה לדעת שבאמת כל יום אנחנו מתקדמים קדימה. איך אני בודק את זה?

הכול לפי ההרגשה שלך.

תלמיד: האם ההרגשה שלי צריכה להיות מכוונת שהכול לבורא דרך הכוונה?

כן.

תלמיד: האם יש משהו מעבר, חוץ מהכוונה?

לא. חוץ מכוונה אין.

תלמיד: הקטע האחרון שקראנו הוא ממש מסלול פנימי שאדם עושה. יש בו לשמה ולא לשמה, תורה ומצוות, יש כוונה, אחוריים, פנים. איך אדם מכנס את עצמו נכון שהוא יוכל לזהות את כל ההגדרות האלה בעצמו והוא הולך כלפי המטרה, איך כל הזמן לפקס את עצמו?

הוא צריך רק להתפלל שהוא מאוד מצפה לעזרה מהבורא שכן יפתח לו את העיניים ואת הלב. וכך תהיה ההתקדמות שלו.

תלמיד: איך לא לטעות בתפילה הזאת? יש לנו מאחור הר שלם של רצונות. איך לפקס את התפילה שתהיה מכוונת נכון בינינו באמצעות הקשר?

אני חושב שיש לכם את זה ביד. תרגישו את זה.

תלמיד: שמעתי אותך אומר שדווקא לפני כנס יכול להיות מצב שמאבדים חברים. על מה מאבדים חברים, מה גורם לזה שאדם לפני מעמד כזה, פתאום עוזב?

לפני כנס ישנם כאלה שמרגישים התעלות. ישנם כאלה שמרגישים ההפך, שמה שחשבו שתהיה להם תעלות, אז עכשיו זה אחרת, הפוך. זה גורם להם להתקפת עצבים, הייתי אומר. אני חושב להגיד לאנשים כאלו, שהעיקר זה לא לצאת מהרוגע. אני רוצה להיות ברוגע יחד עם החברים שלי.

תלמיד: מהי הרגשה נכונה לפני כנס, איך אדם צריך להרגיש, למה הוא צריך לצפות כשהוא נמצא לפני מעמד כזה?

הוא צריך לדעת שהוא הולך לחיבור עם כל הכלי העולמי ושכל הפגישה שהם עושים זה כדי לחברם.

תלמיד: ביחס לכניסה לשמה, שעליה אנחנו עובדים עכשיו, מה נותן לנו המעמד כמו כנס, הוא מכניס אותנו לשמה, הוא מכין אותנו, מה הוא עושה?

כן. זה בדיוק לשמה.

תלמיד: מה הכנס עושה עלינו?

הוא מפרמט אותנו, מקרב בינינו, מוחק הבדלים, כל הצורות שיכולות להפריע לנו.

תלמיד: האם בימינו אדם יכול להיכנס לשמה בלי מעמד שנקרא "כנס", בלי שהוא עובר תחנות בדרך של כנסים?

אני לא יודע. הכול בידי שמים. זה מה שאני יכול להגיד.

תלמיד: מה בידי האדם אם הכול בידי שמים לכניסה?

מה בידי אדם? בידי אדם להכניע את עצמו ולא לקבל שום כוח מאיזה צד.

תלמיד: לפעמים יש כל מיני מכשולים, בעיות. לדוגמה, פתאום אנחנו מקבלים עבודות או דברים כאלה שמונעים מאתנו פיזית להגיע לכנס עצמו. איך להתייחס להפרעות האלה?

צריכים לעזור ככל האפשר ולהבין שכל הדברים האלה שמתעוררים זה אך ורק כדי שנוכל לתת כוחות, לקרב את החברים לפגישה.

תלמיד: מה זו תקופת העצבים הזאת שחבר עובר בהתפתחות הרוחנית?

תקופת העצבים? אני לא ראיתי אותה במקור.

תלמיד: שמעתי שאמרת שדווקא לפני הכנס צריכים להיות זהירים ורגישים לגבי כל חבר כדי שלא נאבד חברים, כי זה מצב של עצבים שעלול לגרום לאדם לצאת. מה זה המצב הזה? ממה הוא נובע? ממה המתח, הלחץ, העצבים? מה עובר על האדם?

כשאנשים במתח ביניהם ורוצים לברר מה בדרך, הם יכולים לעשות צעדים לא רציניים. לכן עלינו על כל דבר לעשות בולם זעזועים, זה מה שאנחנו צריכים. הדברים האלה יעברו, ואולי הם לא יתנו לנו קפיצות פנימיות גדולות, אבל הם ייכנסו לתוך המנגנון הרגיל שלנו.

תלמיד: אדם שמרגיש במתח ובעצבים, איך הוא יכול לבלום את המצב? זה נשמע מצב לא רצוני, אין לי שליטה על המצב הזה, זה מתפרץ.

הוא עובר מרגש לשכל, ועובד כך.

תלמיד: במה החברים יכולים לתמוך בחבר שנמצא במצב כזה?

בדוגמה, אין יותר מה להגיד. בדוגמה.

תלמיד: למה שנאבד חברים דווקא לפני כנס? כי כשהולכים לכנס, יש התעוררות, התפעלות, המטרה נראית יותר קרובה, למה זה זמן של דאגה?

כי הכול נעשה יותר חד.

תלמיד: איך אפשר למדוד אם האדם מתקדם בעבודה אם הוא לא רואה שום שינוי, ואפילו להיפך, מגלה שמתרחק? איך אדם יכול למדוד את ההתקדמות שלו?

הוא לא יכול. אלא ההיפך, ככל שהוא בטוח שהוא לא מתקדם, אז שיחיה עם זה.

תלמיד: מה הפידבק של האדם? איך אני יודע שעכשיו עשיתי פעולה נכונה ולהמשיך עם זה, או שאני לא פועל נכון, אני לא במקום הנכון, ואני צריך לפעול אחרת ולשנות כיוון, אם אין לי שום מדד ואני לא יודע מה אני עושה?

אחרי הכול העיקר הוא הסבלנות.

תלמיד: אילו פעולות השפעה הבורא רוצה מאיתנו?

שאנחנו נרצה להגיע למקומו, זה מה שהבורא רוצה.

תלמיד: איך יודעים שהגענו לתפילה מעומק הלב?

ככל שנצפה לתפילה הזאת ובאמת נימצא בעומק הלב, כך נטעה.

תלמידה: מה הבורא צריך להרגיש מהאדם כדי שהוא יהיה מוכן לעזור לו?

מסירות נפש.

תלמיד: מה קורה שלב אחד לפני שהאדם נכנס ללשמה?

הוא מוכן לעשות הכול כדי לגרום לבורא מצב שבו הוא ירגיש את כל הנבראים שרוצים להתכלל בו.

תלמידה: איך אדם יכול להתגבר על המצב שבו הוא תמיד רואה מולו מחסום גדול?

את המחסום הזה זה האדם מתאר לעצמו, באמת אין מחסום ואין כלום.

תלמידה: מהי הדרך הנכונה להשתמש בהרגשה של חוסר הצלחה כדי להתקדם ולא להתייאש?

זה כדי שאנחנו נתגבר על המצבים האלו, כדי שנגלה את האמת שלנו.

תלמיד: לגבי המצבים האמוציונליים שאדם עובר בדרך, זה יכול לבוא לידי ביטוי גם בתוך משפחתו. איך הנשים יכולות לתת תמיכה, כל אחת לגבר שלה, בלעבור את המצבים האלה ולא להיגרר יחד איתו לתוכם? האם יש לנשים תפקיד בלשמר?

ודאי שיש. גם לנשים וגם לגברים, לכל אחד יש מקום ותפקיד. אין לי יותר מה להגיד. צריכים לשמוע את השיעורים, גם את אלו וגם מהכנסים הקודמים, המון דיברנו על זה, ואדם ישמע.

תלמיד: שמעתי שהבורא רוצה שנרצה להגיע למקומו. מה זה אומר להגיע למקומו של הבורא?

זה אומר שאנחנו רוצים להיות במקומו. כלומר מה שהוא מקבל, אנחנו רוצים לקבל, מה שהוא נותן, אנחנו רוצים לתת. כל אחד חייב להיות "עד ה' אלוהיך", ולתמוך את כל החברים. ואז נראה אם נשאר לנו עוד משהו או לא.

תלמיד: במצב שבו לחבר יש הפרעות או שהוא מרגיש חוסר כוחות, מה זה אומר שהבורא עוזר לו בזה ש"אני ולא שליח", והוא מגיע למצב שהוא מגלה את הבורא אישית שזה הוא שעוזר לו? מה זו העזרה הזאת, או מה זה הגילוי הזה?

אנחנו נראה את זה על עצמנו, נלמד את זה מהמעשים. אלו דברים שהדיבור בהם לא יעזור לנו. עוד מעט תרגישו את זה, וזו תהיה ההסברה, כך נלמד.

תלמידה: כשאני חווה מצבים אינטנסיביים בחיים, אני מרגישה שההשתוקקות שלי לבורא היא רק גדלה. איך לשמור על קירבה לבורא בכל מצב שאנחנו עוברים?

אנחנו צריכים להשתדל שהאור העליון יסדר בנו את המצבים הנכונים להפצה. תנסו כך לראות כל מצב ומצב, ולפתור אותו בצורה שהבורא רוצה להסביר לנו את המצבים האלו.

תלמיד: מקזחסטן יגיעו לכנס בערך 25 חברים, כולנו טעונים. כל אחד רוצה שכולם ירגישו שכולנו משפחה אחת גדולה. איך להעביר את זה, עם איזה מעשים, כדי שתרגישו את ההשתוקקות שלנו ונוכל כילדים טובים לשמח אותך?

אני מבין אותך. אומנם נראה שאתם סך הכול ארבעה גברים ושתי נשים, ואז מה זו קבוצה? אני רוצה להגיד שאתם תראו כמה אתם תגדלו בזמנים הקרובים, ואז נדבר.

תלמידה: אם כל אחד בעשירייה נמצא בדרישה לבורא, שהבורא יעזור לו לצאת מהטבע שלו, לדחוף את החברים, ושלא יהיה לו מזה שום דבר, אז איך מגיעים לתפילה משותפת של עשירייה ולא לתפילה פרטית?

הם נפגשים בתפילה שאותה עושה עליהם הבורא. הסיכום של איך הם נכללים, איך הם מעלים את הרצונות שלהם, ואיך מתוך הרצונות האלה, כשמתחברים, הם מעלים את עצמם יותר ויותר מעלה, זו עבודת הבורא.

תלמידה: יש תקופות שמתעוררות בי המון שאלות וסתירות, ויש בי יגיעה בניסיון להבין או להרגיש, ויש תקופות שהכול מאוד ברור לי. איזה מצב עדיף בדרך, האם המצב של השאלות הפנימיות או המצב שהדברים ברורים לי?

תשאלי את הלב שלך. אל תשאלי אף אחד חוץ מאת הלב שלך.

(סוף השיעור)