שיעור צהריים 08.06.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', חלק "אגרות", עמ' 1462, אגרת כ"ד

קריין: רב"ש ב', עמוד 1462, מאמר 30, אגרת כ"ד.

אגרת כ"ד

ב"ה י"ג מרחשון תשי"ז פה מנשסטר יע"א

"שלום וכל טוב סלה

לכבוד ידידי ...

בתשובה למכתבך מיום ג' מרחשון, על שאלתך הראשונה בקשר שאתה צריך לעמוד על המשמר לעורר את האהבה בלב החברים, ודבר זה לא מתקבל על לבך לדבר הגון, דווקא זה אני רואה בגללך דבר נחוץ. כידוע לך מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, שמבין אדם לחבירו לומדים איך להתנהג בבחינת בין אדם למקום.

כי אור העליון הוא בבחינת מנוחה המוחלטת, וצריכים תמיד לעורר את האהבה "עד שתחפץ אהבת כלולותינו". היינו, שמראים לך מן השמים שבדרך זה אתה צריך תמיד לעורר את אהבת שמו יתברך.

היינו כי כולם מחכים לְאִתְעָרוּתָא דִּילֵּךְ [התעוררות שלך], היינו כמו שאתה רואה שבאהבת חברים יש לך הזכות כפי שאתה רואה, היינו כפי שמראים לך מן השמים, שאתה המעורר (והגם שלפי האמת אינו מוכרח להיות כך. כי אם תשאל את החברים עוד לא ברור לי שהם מסכימים עמך, היינו עם ראיותיך שרק אתה חשק בהם, ולא להיפך. ודי למבין).

וזה ענין "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות". היינו מצד הדין דברים אתה מוכרח לדון רק כפי ראיותיך, לכן בזה האופן מראים לך מהשמים שאתה צריך לעורר בכל פעם את אהבת ה', ואתה צריך לעמוד תמיד על המשמר, כל היום וכל הלילה, היינו בין בזמן שאתה מרגיש בחינת יום ובין שאתה מרגיש בחינת לילה.

כי אנו אומרים לה' יתברך - כי לך יום אף לך לילה. שגם הלילה, היינו חשכת הלילה, גם כן בא מצד ה' יתברך לטובת האדם, כמו שכתוב "יום ליום יביע אומר, ולילה ללילה יחוה דעת", (עיין בהסולם חלק א' אות ק"ג ויהיה לך למישיב נפש).

היוצא מזה, עליך לעורר לב החברים עד שתהא השלהבת עולה מאליה, כמו שאמרו חז"ל על "בהעלותך את הנרות", ועל ידי זה תזכה לעורר את אהבת המקום ברוך הוא עלינו.

ועל שאלתך הב' בדבר שאתה מוכרח תמיד לעורר את לב התלמידים, ומצדם, אחר שכבר זכו לראות את חשיבות הלימוד וכו', ומכל מקום אין מכבדים את השעורים, זהו גם כן לזכותך.

היינו שאתה צריך לדון בעצמך, הלא ה' יתברך נתן לך כמה פעמים את התקרבותו אליך, היינו שכבר כמה פעמים הרגשת שאין לך דאגה אחרת בעולם רק שתשאר דבוק בו יתברך לנצחיותו, כי אפילו בעבדות הכי פשוטה, גם כן אין אתה ראוי להיות משמש את המלך כי איזה יחוס יש בך יותר מבני גילך.

ועם כל זה אתה מחכה שה' יתברך יעורר אותך לעבודה, היינו שיהיה לך התעוררות ממרום, אז תתחיל בלימוד השיעורים.

היינו כמו שאתה מוכרח לעורר את התלמידים, כמו כן אתה אומר שהקדוש ברוך הוא צריך לעורר אותך. היינו אם הקדוש ברוך הוא יתן לך גִּישְׁמָק [טעם], אזי אתה מוכן לעבודה, ומטרם זה אין אתה מסוגל וכו'. אז מראים לך מהשמים איזה צורה ובאיזו פחיתות ושיפלות אתה מסתכל על התלמידים, ודי למבין.

ועל השאלה הג', בדבר שמחזיקים את המפלגה בהפלגות יוצא מהכלל, כי כן דרך העולם כשיש פחד שהתינוק יצא יחיד בלילה, אומרים לו יש דוב בחוץ ושאר חיות רעות בחוץ. כי אחרת אין התינוק מסוגל להבין. היינו, אם יתנו לו להבין את האמת שאין הארי והדוב בחוץ, רק פשוט לטובת התינוק הוא שילך לישון וכו', והעיקר שישאר בבית, אין התינוק מסוגל לקבל בחינת אמת.

לכן תדע אחי, כי בכדי לקבל דרך האמת ודבר אמת של אאמו"ר זצ"ל, אין כעת הרבה אנשים שיהיו מסוגלים לשמוע דבר אמת, כי רק הרבה ילדים אתה רואה. ומה אני אוכל לומר לך בזמן שאתה נמצא בבית-התינוקות ואתה מתפלא מהם, שאתה כותב לי שהילדים הם עליזים ושמחים, כי כן דרך התינוק שיהיה עליז ושמח. וידוע הכלל שאין מחשבין בתינוק בזמן שהוא בוכה וזמן שהוא שמח, מטעם כי כל התפעלותו והרגשתו וחסרונו הוא רק על דברים של מה בכך.

ובזמן שאתה רואה שהתינוק בוכה בזמן התפילה, אתה מתפעל, וכן בזמן שהוא שמח ורוקד אתה מתפעל, וכותב אתה מקנא בהילדים איך שהם עליזים ורוקדים, ומה אתה רוצה רוצה להיות בחזרה בחינת תינוק. תדע לך אחי, כי כבר עבר לך את זמן הילדות, כי טרם שנכנסת לחדר של אאמו"ר זצ"ל היית רוקד כמוהם, ודי למבין.

ויהיה ה' בעוזרנו להושיע בגשמיות וברוחניות

ידידך ברוך שלום הלוי אשלג

באאמו"ר זצקלה"ה"

זה המכתב הקצר של רב"ש לתלמידו, בעצם לכל התלמידים. מה אנחנו יכולים להוסיף לזה?

שאלה: מה זה לעורר את האהבה לחברים כל יום? מה זה לעורר את האהבה מבחינתי?

לעורר בכל חבר וחבר אהבה לבורא, אהבה לתלמידים, לחברים שלו, שכולנו נרגיש שזה מה שחסר לנו.

תלמיד: הוא כותב שהאור במנוחה, אור זה אור האהבה. והוא כותב "היינו, שמראים לך מן השמים שבדרך זה אתה צריך תמיד לעורר את אהבת שמו יתברך". האם על ידי זה שאני מעורר את החברים לאהבה אני מושך את המאור לחברים כצינור מעבר?

כן.

תלמיד: ומה קורה כשאני מרגיש דחייה מהחבר, איך במצב הזה אני פועל?

אתה נלחם נגד ההרגשה הזאת, ובכל זאת משתדל להתקרב לחבר ולעורר בו אהבה אליך, לבורא ולכולם. העיקר הוא שאתה דואג איך אתה מתייחס לזה, שתהיה לך אהבה ואחריות, וכך אתה מתקדם.

תלמיד: הראייה הנכונה מבחינתי, ואני רואה את זה כל יום, שככל שאני נותן את היחס הכי טוב לחברים, זה לבורא, ובמקביל גם הוא נותן לי את החיסרון לבקש ממנו את התיקון הזה. כי אני מרגיש שבאותה נקודה שבה אני מרגיש דחייה, זו התפילה, זו ההזדמנות לבקש מהבורא את התיקון לאהוב יותר את החברים. האם זה נכון?

כך גם צריך להיות, כן. זה לא מבטל את זה.

שאלה: מהו אותו דוב בחוץ שמזהירים את הילדים ממנו, מין שקר כזה שבינתיים אפשר להגיד להם?

כך כל העולם, כולם כתינוקות, כילדים קטנים, ועם כולם הבורא משחק בצורה כזאת.

תלמיד: מהו אותו דוב בחוץ מבחינתנו? אפשר להגיד שגם אנחנו מבחינת ילדים.

כן, גם אנחנו.

תלמיד: עם מה מפחידים אותנו?

בכל דבר. תבדוק ממה אתה מפחד, ממה אתה נרגש, וכך שיהיה לך.

תלמיד: האם זה בשביל להשאיר אותנו בחדר, להשאיר אותנו בבית?

לא רק זה. יש לנו פחדים, חרדות שמפחידים אותנו, ואנחנו מתרחקים מהם ולא רוצים להיות בקשר איתם. אבל מה לעשות, זה הטבע שלנו, אנחנו תינוקות, קטנים, לא מבינים את האמת ובאיזה צעד להמשיך בכל שלב ושלב.

תלמיד: אומרים לתינוקות שיש דוב בחוץ בשביל שיישארו בבית וילכו לישון. מה זה בשבילנו להישאר בבית?

להישאר בזמן הלימוד, לקיים את הפעולות שעלינו לקיים, ובצורה כזאת להמשיך את הקו שלנו שבסופו של דבר מביא אותנו לקשר עם הבורא.

תלמיד: זאת בעצם שמירה שמקבל כל מי שנמצא בדרך כדי לא לברוח ממנה.

כן.

שאלה: אם אין הרגשה של דוב בחוץ, רוב הזמן בעצם יש הרגשה של רגילות ורוגע. האם המאמר מדבר על כך שבן אדם צריך לעורר את האהבה של הבורא אליו או לעורר את הקשר באיזושהי צורה, זאת אומרת להיזכר שזה לא תקין, שזה רגיל, ושאין פה קשר ממשי עם הבורא?

אנחנו צריכים בכל זאת לחפש את אותו הקו שבו הבורא מעורר אותנו, ואנחנו רוצים לעורר את היחס שלו אלינו, וכך ש"יתגדל ויתקדש".

תלמידה: זה יכול גם לבוא מאיתנו גם אם הוא לא מעורר.

כן.

שאלה: הוא כותב "תדע לך אחי, כי כבר עבר לך את זמן הילדות, כי טרם שנכנסת לחדר של אאמו"ר זצ"ל היית רוקד כמוהם", כמו הילדים. אני מרגיש שגם אנחנו עברנו את זמן הילדות, לפחות כל מי שנמצא איתנו.

כן.

שאלה: על מה הוא מדבר? כי הוא מוכן לשמוע אם הוא כבר לא בזמן הילדות.

שאנחנו לא צריכים לקבל מהבורא מלמעלה סימנים של שמחה או סימנים של בכי, עצבות, אלא אנחנו צריכים לפרש את הסימנים האלה בעצמנו.

תלמיד: כשהוא כותב לעורר את לב החברים לאהוב את הבורא, האם בשביל זה אנחנו כבר צריכים להיות באהבה בינינו, מסוגלים להיות באהבה בינינו?

חייבים.

תלמיד: על ידי מה אנחנו יכולים לעורר אהבה בינינו בלי שהבורא הוא זה שמעורר?

יכול להיות שאנחנו צריכים בין היתר לבקש מהבורא שיעזור לנו, אבל זו חובתנו להגיע לאהבה בינינו, איש לרעהו.

תלמיד: מה חסר כדי באמת להגיע ולא רק להיות בכיוון? כי בכיוון אנחנו איכשהו נמצאים. מה עוד חסר כדי להשלים?

מה עוד חסר כדי להשלים את היחסים שלנו עם הבורא? לבקש ממנו.

תלמיד: כדי להגיע לבקשה אנחנו צריכים לעשות כל מה שאנחנו יכולים, ולהרגיש שיש עוד משהו שרק הבורא יכול להשלים.

כן.

תלמיד: מה אנחנו צריכים לעשות כדי להגיע למצב שעשינו את כל מה שאנחנו יכולים?

רק תפילה.

שאלה: לגבי לקבל את דרך האמת של בעל הסולם, הוא כותב שאין הרבה אנשים שמסוגלים לשמוע את האמת ולקבל את דרך האמת.

כן.

תלמיד: במה תלויה היכולת של האדם לקבל את האמת, לשמוע את האמת?

לשמוע את האמת ולקבל את האמת את זה אדם צריך לבקש, לעשות לשם זה הרבה פעולות, עד שזה יתרשם בליבו ויקבע בכל פעולותיו שזה מה שהוא צריך.

תלמיד: יוצא מהאיגרת שגם אם אתה ליד, זה לא אומר שאתה באמת קיבלת ואתה שומע.

נכון.

תלמיד: איך קורה השינוי הזה שאתה מתחיל באמת ללכת בדרך של אמת?

כשהאדם מתחיל לשמוע את קול ה' מלמעלה שקורא לו, מושך אותו, וכך הוא מתקדם לאמת.

תלמיד: במה תלויה השמיעה?

זה תלוי בכמה האדם מעורר את עצמו עם החברה, עד כמה הוא מסוגל להתכלל בחברה ולבקש מהבורא את כוח הקשר, וכך לאט לאט הוא בונה.

שאלה: בדיוק על אותה נקודה הוא כתב פה, "אין כעת הרבה אנשים שיהיו מסוגלים לשמוע דבר אמת, כי רק הרבה ילדים אתה רואה". אז מי זוכה לשמוע את האמת?

מי שמסוגל להתגבר עם הנטיות שלו, על הרצון שלו, על הדברים המתוקים שנראה לו שהוא צריך אותם. אם אדם מסוגל להתגבר, ולסדר את עצמו כך שהוא נמשך לאמת בלבד, לאט לאט הוא מתחיל לגלות איפה האמת הזאת קבורה.

תלמיד: ומה האמת שהוא שומע?

הוא שומע שזה בסדר, שאפשר לעבוד על זה עוד שנה, עוד שנתיים, שזה לא בוער, וכך זה מגיע.

תלמיד: וכל מה שהיה לו קודם, כל מה שהוא שמע עד עכשיו, כל מה שהוא פעל עד עכשיו בעצם היה בשקר?

כן, רק הוא לא שמע שזה שקר, ולא הבדיל שזה שקר.

תלמיד: רב"ש כותב במאמר "על שאלתך הב' בדבר שאתה מוכרח תמיד לעורר את לב התלמידים, ומצדם, אחר שכבר זכו לראות את חשיבות הלימוד וכו', ומכל מקום אין מכבדים את השעורים, זהו גם כן לזכותך." האם התפקיד של המורה הוא גם לעורר את התלמידים?

בטוח שכן, רק השאלה עד כמה? כי המורה תמיד משאיר מקום לתלמיד, לכל תלמיד ותלמיד, לקשר ביניהם, ושהם ידאגו איך לעזור זה לזה.

תלמיד: הוא כותב פה ש"אז מראים לך מהשמים איזה צורה ובאיזו פחיתות ושיפלות אתה מסתכל על התלמידים,". מה המצב הזה?

שהוא מזלזל בחברים.

שאלה: מה זה "יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחווה דעת"?

זה שכל יום וכל לילה מוסיף בצורות שונות, אחרות, הפוכות אפילו, לאדם שמתקדם.

ואם הוא שומע את מה שמזמין אותו יום או אותו לילה, זה מקדם אותו.

שאלה: האדם הזה שהרב"ש מדבר איתו כבר לא ילד, יש לו קשר ישיר לרב"ש, הוא נמצא בכל השיעורים. הוא בעצמו עושה אתערותא דלתתא, מעורר את החברים, ומעורר את חשיבות השיעורים. מכל הפעולות האלה הוא הופך למקטרג על החברים שלו כלפי הרב"ש, ובלב שלו הוא רואה את עצמו מעליהם.

אנחנו אומרים שכל הפוסל במומו פוסל, איך אנחנו לומדים את השיח הזה בינינו לבין הבורא, שברגע שאנחנו מעלים תפילה, שנבין שהמציאות שבה אנחנו רואים את החברים, זה מה שעלינו לתקן כרגע, ושלא נהפוך למקטרגים על החברים שלנו?

פשוט על זה צריכים לעבוד.

תלמיד: כן, כל האגרת רב"ש מנסה ללמד את התלמיד איך לפרש נכון את התגובה של הבורא כלפי הפעולות הטובות שהוא עשה.

כן.

תלמיד: התלמיד עשה את כל הפעולות שצריך לעשות בשביל לקבל תיקון נכון, ומהפעולות שהוא עשה הוא הפך למקטרג יותר גדול עבור החברים. הוא זז לכיוון רב"ש, ומקטרג מולו על החברים שלו, ואז מקבל תוצאה בדיוק הפוכה ממה שצריכה להיות. כך לפחות אני רואה את מה שקורה.

אנחנו אומרים שהאדם קרוב אצל עצמו, אז איך אנחנו שומעים את קול ה' שדיברת עליו, כמו שהוא רוצה שנשמע אותו?

צריכים להשקיע בזה, צריכים להתקרב, להתחבר, לבטל את עצמו יותר ויותר, וככה זה ממשיך עוד ועוד.

תלמיד: האם בלימודים אצל הרב"ש או בכלל, היה מן דבר כזה שאם אני מקטרג אני מקבל עונש, מקבל מכה על הפה על המקום? היה מנהג כזה שברגע שבן אדם מקטרג על חברים, עוצרים אותו על המקום?

לא שמעתי דבר כזה.

תלמיד: אז איך האדם יידע לא לקטרג? איך נקבל את צורת הראיה הנכונה שסביבנו נמצאים אנשים מושלמים, צדיקים, גדולי הדור, חלקי הנשמה שלי שדרכם הבורא הטהור לגמרי מדבר אלי, ואני מלכלך כל הזמן את התמונה הזאת עם הפה והמחשבות שלי?

כן.

תלמיד: איך לצאת מהמעגל הזה?

רק על ידי יגיעה. להתחבר לחברים יותר ויותר, לעשות ביקורת על היחס שלך אליהם, לראות יותר מה כותבים רב"ש ובעל הסולם על הקשר בין החברים, וכך להמשיך.

שאלה: רב"ש כותב כאן "היינו שאתה צריך לדון בעצמך, הלא ה' יתברך נתן לך כמה פעמים את התקרבותו אליך, היינו שכבר כמה פעמים הרגשת שאין לך דאגה אחרת בעולם רק שתשאר דבוק בו יתברך לנצחיותו,". אני חושבת שגם אצלנו במפגשים בעשירייה, בכנסים, לפעמים יש הרגשה כזאת כאילו הבורא נמצא, כאילו הוא נכנס לתוך משהו, ואז זה מתפוגג. האם זה המשחק שלו איתנו, או שבעצם זה עדיין חוסר המוכנות שלנו לקבל אותו בינינו?

אנחנו לא יכולים לדעת את זה, אבל כך צריכים להתייחס לזה.

תלמידה: איך לאחוז בהרגשה הזאת, בתחושה הזאת, אבל בלי לקבל וליהנות ממנה לעצמנו, מה שנקרא?

זה גם שייך לאותו קשר שהאדם רוצה לבנות.

שאלה: קודם כל אני בהתפעלות עצומה מכל האגרות שאנחנו קוראים. אני מרגישה את רב"ש דרך האגרות האלה באופן יותר אנושי, יותר אישי. אז תודה למי שבחר בהן. אבל אני גם נורא מבולבלת מהאיגרת הזאת, כי כמו שהסברת בהתחלה על הפחד היראה, והחרדה ששומרת עלינו להיות פה, להמשיך וכולי. אבל האיגרת מסתיימת בזה שאנחנו לא ילדים, ואנחנו צריכים לשמוע את קול הבורא, כדי להגיע למצב שאנחנו גדולים יותר. האם מדובר בבן אדם אחד, או בכמה אנשים, או במצבים? לא הבנתי את ההתחלה ואת הסוף, איך מחרדה ויראה נגיע לשמוע את קול ה'?

תשיגי את החרדה והיראה, תתחילי לפתח את הדברים האלה, ואז תראי איך מגיעים דווקא משם לקשר עם הבורא, זה הכול.

תלמידה: אבל נשמע כאילו בחרדה ויראה אנחנו מאוד בקטנות, אנחנו מאוד קטנים, אנחנו מאוד מתחבאים בצל, עושים מה שצריך, ושומרים על עצמנו. ובשביל לשמוע את קול ה' נשמע שצריך קצת יותר תעוזה.

כן ולא. אבל בכל זאת צריכים להתקדם קודם כל ליראה, לשמיעה, לאהבה. קודם כל לזה.

תלמידה: אז אלה שלבים באותו אדם?

כן.

שאלה: כתוב "עליך לעורר לב החברים עד שתהא השלהבת עולה מאליה, כמו שאמרו חז"ל על "בהעלותך את הנרות", ועל ידי זה תזכה לעורר את אהבת המקום ברוך הוא עלינו.". לגבי אהבת הבורא אלינו. הרבה פעמים קורים לנו דברים מורכבים, קשים בחיים ולפעמים החברים אומרים, "וואו איך הבורא אוהב אותך". אז אנחנו צריכים לעורר את החברים לאהוב את הבורא, ואנחנו יודעים שהאהבה של הבורא לפעמים מתבטאת בדברים לא פשוטים. האם זו הרגשה נכונה להגיד שאם הבורא אוהב אותך, הוא ייתן לך בהכרח מכשולים וקשיים?

לא בהכרח.

תלמידה: והאם אנחנו יכולים לשמור אחד על השני בצורה הזאת מהאהבה שלו?

זה רצוי.

תלמידה: בתפילה?

בכל דבר. בכל דבר אנחנו צריכים לשמור על היחס של אדם לבורא, והבורא לאדם, ושכל אחד יהיה בזה כערב כלפי האחרים.

שאלה: בסוף האגרת רב"ש מדבר על זה שאין לו מה לקנא בתפילה של הילדים ושהילדות שלו הסתיימה ברגע שהוא נכנס לחדר של המורה. האם הכוונה היא שבתפילת ילדים אין את ג' התנאים לתפילה, כלומר חסרים בתפילת הילדים התנאים, לקשור את זה לבורא, שאם הבורא לא יציל אז אין מי שיציל ו"טוב לי מותי מחיי"?

נגיד שגם זה.

תלמידה: ואם חלק גדול מהזמן אני גם לא מרגישה את זה, כלומר יש מצבים לאורך השנים שמגיעים לאיזה ייאוש מכוחותינו ויוצאת התפילה הזאת שכל התנאים מתקיימים בה, אבל חלק גדול מהזמן לא, אז אני בעצם בתפילת ילדים?

הוא מתכוון בזה להתנהגות של התינוק.

תלמידה: אז כל זמן שאני מתפללת ואני לא מרגישה שרק הבורא עכשיו יכול להציל וכן הלאה, זאת תפילת ילדים וזו עדיין לא תפילת הלב?

זו יכולה להיות גם תפילת הלב, אבל את עדיין נמצאת בצעדים הקודמים לאמת.

תלמידה: מה ההבדל בין תפילת הלב לתפילה מהסידור?

תפילת הלב זו תפילה שלך ובתפילה מהסידור מלמדים אותך איך הגדולים היו פונים לבורא.

תלמידה: עם איזו כוונה עליי לפתוח את הסידור? עם כוונה להתכלל בהם, להידבק?

עם כוונה שיהיו גם לך פעם כאלה כוונות.

תלמידה: זה יכול להגיע למצב שגם אם אני לא אפתח סידור אז התפילה שלי תהיה כמו התפילה בסידור?

מי יודע.

תלמידה: אני רוצה.

בסדר.

שאלה: אמרת שהאדם צריך להתגבר על הדברים המתוקים שהוא נמשך אליהם, שנראה לו שהוא צריך אותם.

שבצורה טבעית הוא נמשך אליהם.

תלמידה: כן, אבל לפעמים אנחנו לא יודעים מה כל אחד מאיתנו עושה, יש המון זמנים שכולנו נמשכים לאיזה משהו מתוק, וזה נסתר, אנחנו לא באמת יודעים.

כן.

תלמידה: איך אנחנו יכולים לעזור זה לזה שיהיה כוח התגברות ברגעים האלה שפתאום משהו מושך אותך, מה התפילה עבור החברות?

דברי עם החברות ותשיגו מילים נכונות לבצע מה שאת מדברת.

שאלה: במאמר חוזרות הרבה פעמים המילים "לעורר אהבה". יש כל מיני סוגים של לעורר אהבה, לעורר אהבה של החברים לבורא, לעורר את אהבת הבורא עלינו, לעורר אהבה שלי כלפי החברים. באיזו אהבה צריך להתמקד? איזו אהבה צריך לעורר, מה הכי חשוב או מה השלב הראשון?

אנחנו צריכים לעורר בליבנו אהבה לחברים כדי שדרכם נוכל להגיע לאהבת ה' וכך להמשיך.

תלמידה: וכשרב"ש כותב כאן "לעורר את לב החברים לאהבת ה'" זו פעולה אחרת? לעורר אהבה שלי כלפי החברים כדי לאהוב את ה', זו זווית אחת. מה זה לעורר את לב החברים שהם יאהבו את הבורא, האם זו פעולה אחרת?

זו פעולה אחרת.

תלמידה: ואיך הכי טוב לעשות את זה?

נגיע לזה ואז נדבר.

שאלה: רב"ש כותב, כשתהיה לך התעוררות ממרום אז תתחיל בלימוד השיעורים. אם הבנתי נכון הוא קצת מעביר ביקורת על התלמיד שמחכה לאיזו התעוררות ממרום כדי להתחיל ללמוד, להעמיק את הלימוד. מה אמור לעשות תלמיד שמרגיש שהלימוד שלו לא חודר לעומק, שהלימוד שלו שטחי?

אני לא חושב שזאת הדאגה העיקרית שצריכה להיות לאדם.

תלמידה: אבל אם זה מדאיג?

אם זה מדאיג, שיירגע.

תלמידה: אז מה צריכה להיות הדאגה העיקרית?

איך להיות דבוק בבורא דרך החברים.

תלמידה: יש הרגשה שאתה מעביר לנו בשיעור עומק אינסופי, פותח לנו עולמות, ואני בדיוק כמו הילדים הקטנים האלה באה לשיעור, נהנית מזה שיש איזו הארה שמחזיקה אותי וזה האינטרס שלי, לבוא לקבל איזו הארה ושאני ארגיש קשורה לרוחניות. אני לא יודעת אפילו לפרש את זה, אין לי מילים לפרש את זה.

כן.

תלמידה: הרצון לקבל יכול להמשיך כך עוד מאה גלגולים. אם הבורא ייתן לי מזל גם בגלגול הבא להיוולד ליד איזה מקובל וללמוד אני אמשיך כך. אולי גם עשיתי את זה בגלגול הקודם, מי יודע.

כן.

תלמידה: אני לא רוצה להישאר כך, אבל אני מרגישה שאין לי כלים להיכנס פנימה.

אני חושב שהבעיה היא אחרת, הבעיה היא שאת צריכה כל הזמן להיות בתפילה עבור החברות שלך. עבור כל אותם האנשים שאת רואה לפניך כאן בשיעור הזה, ושיכאב לך הלב עבור כל אחד מהם, שאת בטוח יכולה לעזור לו במשהו, אבל את לא עושה את זה.

תלמידה: אם יש חברים שמעוררים בי את ההרגשה הזאת באופן טבעי?

תלמדי מזה מה את צריכה לעשות.

תלמידה: אם אני אעשה את זה, איך זה קשור לזה שאני אכנס לעומק החכמה?

בשביל מה לך?

תלמידה: זו חכמת הקבלה, היא רוצה לפתוח את האדם, הבורא רוצה להתגלות בתוכנו, זו המטרה, הפרה רוצה להניק.

לא. פרה, פרה.

שאלה: נניח שאני אעשה את זה, האם אני צריכה גם לא לרצות לפתוח את החכמה הזאת, פשוט להיות איזה צדיקה שמתפללת עבור כולם?

העיקר להדביק את הלב שלך לבורא.

תלמידה: מה זה?

תבקשי הסבר.

תלמידה: כשמבקשים מהבורא הסבר או כל דבר, כשפונים לבורא, ואתה מדבר המון על שמיעה בזמן האחרון, אז האדם מקבל איזו תשובה, יכול להיות שהיא מהאגו, מהשכל, מאינטואיציה. איך יודעים שזה מה שהבורא רוצה באמת מהאדם?

תדרשי ממנו.

שאלה: כתוב, "היוצא מזה, עליך לעורר את לב החברים עד שתהא השלבת מאליה, כמו שאמרו חז"ל על "בהעלותך את הנרות", ועל ידי זה תזכה לעורר את אהבת המקום ברוך הוא עלינו". מה זו ההרגשה הזאת שאנחנו מעוררים את לב החברים עד שתהיה השלהבת עולה מאליה? מה זה המצב הזה?

עד שהלב שלנו כל כך יתכלל מהתפילות שלנו, שהן יהיו מכוונות מתוך הלב שלנו לליבם של החברים ולבורא, שזו תהיה כמין דרך אחת שכך מובילה את כולם לתיקון.

אני יכול לדבר על זה עוד שעה, אבל בטוח שלא תהיה תועלת.

שאלה: האם מהאיגרת הזאת אפשר להבין שאת מידת החיסרון של ההשפעה לעשירייה אפשר למדוד במידת הזלזול שלי בלימודים, בשיעורים?

יכול להיות.

שאלה: בעניין לאהוב את החברות ולהגיע לאהבת ה'. אני מרגישה שכשאני אוהבת את החברות, כשאני מרגישה כביכול את האהבה לחברות, זה בעצם מתוך ההנאה שלי מהן, אז אני אוהבת אותן. האם האהבה שלי אליהן אמורה להיות רק ההשתוקקות העצומה שלי, הרצון הגדול והתפילה שהן ירגישו את אהבת ה'?

יכול להיות שזה מה שמעורר אותך. כן.

תלמידה: כשאני מרגישה את ההנאה מהן, כשאני נהנית מהן ולא מהנה להן, האם אני אמורה לעשות מסך על זה, ובעצם לבקש בשבילן בזמן הזה?

כן.

שאלה: לפעמים בסוף מפגש יש הרגשה שמגיעה אהבה לכולן. האם זו השלהבת הזאת?

אני לא יודע, אני לא נמצא במפגשים שלכן ולא נכלל עם הרגשות האלה. אבל תבדקו את זה לפי מה שאתן מבינות.

תלמידה: אם מגיעה ההרגשה הזאת, אז מה לעשות איתה?

להתחלק בהרגשה הזאת עם החברות, את רוצה שכולן ירגישו כך.

תלמידה: האם אז זה יכול להתפזר גם לכל העולם?

כן.

שאלה: יש מצבים כאלה שהבורא כאילו עושה נס ונותן לך התעוררות חזקה מלמעלה לרצות להתקרב אליו, ואתה מתחיל לעבוד בכל האופנים שאנחנו יודעים, ואז כמובן הפרעות מתחילות להתגבר בכל מה שאנחנו מכירים בחיים שלנו. למרות שיש רצון רק לעסוק כל היום במה שקשור ברוחניות, רק להיות בזה כל הזמן, יש לי גם כל מיני מחויבויות אחרות כמו ילדים, עבודה, דברים כאלו. אני מבינה שזה הבורא עושה את זה כדי שאני אתגבר עליהן וארצה להגביר את התפילה שלי אליו. אבל יש מקרים שאין לי כוח לעשות את זה, האגו לא נותן לי להתגבר על ההפרעות שהוא נותן לי. מה עושים?

מבקשים מהבורא.

תלמידה: אני שמה לב שבסוף היום אני מתעוררת וקולטת שלא ביקשתי.

אז עוד יותר.

תלמידה: בזמנים האלה שאני לא בהכרה כלפיו והם מאוד ארוכים, האם להודות על הזמנים האלה?

להשתדל שיהיה לך רצון וחשק לעוף למעלה מהמצבים האלה לבורא, ולדרוש, לחייב אותו שיעזור לך בתפילה נכונה.

תלמידה: האם בתפילה הזו אני צריכה לכלול את החברות, את העולם, את השכינה?

ודאי.

שאלה: התקופה הזאת של ספירת העומר, התיקונים שרואים, העמקות של התיקונים, המראה מאוד מאוד עמוקה, כך שבסוף כל יום אני מוכנה למסור לבורא חתיכה מהלב, אבל אני לא מקבלת במקום זה אהבה לחברות. לפני קבלת התורה, האם כל ספירת העומר הוא תהליך הצטברותי?

כן.

תלמידה: רק לפי הטירוף של המצבים שאנחנו עוברים, כי כל יום מקבלים את המנה הזאת, האם אפשר לדרוש יחד ולצפות למאור שיגיע עם הזמן הזה?

כן.

שאלה: אמרת קודם שהערבות בינינו, היא שאנחנו צריכים לשמור על היחס של האדם לבורא ושל הבורא לאדם. מה זאת הערבות הזאת? היא נשמעת כמו אחריות גדולה.

כן, יחס הבורא לאדם שהאדם מגלה, צריך לעורר אותו בחזרה ליחס שלו לבורא.

תלמידה: איך אני יכולה להיות ערבה לחברות שהן יעשו את זה, שהבורא יתייחס אליהן בצורה נכונה?

תבקשו.

תלמידה: לבקש עבור החברות שיהיה להן את היחס המתוקן עם הבורא.

כן, ודאי.

תלמידה: עד כמה אני צריכה באמת להרגיש את הדברים כדי להיות מסוגלת לעזור לחברות?

תעני לעצמך.

תלמיד: בעניין השלהבת. באיגרת שקראנו, תלמיד מספר לרב שיש לו חיי צער, והרב"ש עונה לו שזה מצוין, זה סימן שהוא הולך בדרכי התורה. הוא מסביר לו שהוא צריך להשתדל שתהיה לו אש שחורה על גבי אש לבנה, היינו שכל מה שהוא מרגיש יהיה בבחינת אש שלהבת". מה זו ה"שלהבת"?

שלהבת היא חיסרון להרגשת החבר או הבורא שמגיע לליבו של האדם ממטה למעלה, לחברים או לבורא.

תלמיד: האם יש קשר לעוצמה של החיסרון שמגדיר שלהבת, כמו שיש להבה קטנה, להבה בינונית, להבה גדולה, ושלהבת?

אני לא חושב שהאדם מסוגל למדוד את עוצמת השלהבת. אבל הוא מרגיש את זה, זה מעורר אותו.

תלמיד: מה מאפיין את השלהבת, חיסרון של מה?

שזה יוצא מליבו.

תלמיד: מה יוצא מליבו?

החיסרון הזה, חיסרון לדבקות ולאהבת חברים.

תלמיד: במה זה צריך לבוא לידי ביטוי, האם בחשיבות?

זה יותר מחשיבות, זו תשוקה וכיסופים לחיבור.

שאלה: לגבי "תדע לך אחי, כי כבר עבר לך את זמן הילדות", יש הרגשה שהקבוצה התבגרה. זה בא לידי ביטוי ביכולת, ביותר מוכנות לקבל את הכרת הרע, וגם ביותר רע שמתגלה. אבל לאורך השנים יש גם תחושה שהאדם נהיה יותר ויותר ילד.

זה דווקא סימן של גדלות.

תלמיד: לא ברור, האם האדם צריך להיות מוכן או לא מוכן? כי הילד אף פעם לא מוכן למשהו.

לכך אנחנו צריכים להגיע, לזה שאנחנו מתבטלים לבורא ומביאים אליו את כל השאלות והתשוקות שלנו.

תלמיד: רב"ש כותב שלהיות ילד, תינוק, זה לא טוב. אבל אנחנו מבינים שדווקא המצב הזה של ילד הוא כן נכון. כמו שהוא גם כותב, "טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל". איך האדם צריך להרגיש את עצמו בדרך?

ילד.

תלמיד: האם אתה מרגיש את עצמך ילד?

ועוד איך. בטח.

שאלה: אנחנו צריכים לעורר את לב החברים. עד כמה אנחנו צריכים לראות שהחברים כל רגע מעוררים אותנו? האם אנחנו צריכים לשים לב לזה שהחברים מעוררים אותנו?

כן, עד שנתקשר יחד זה אל זה ממש בהתפרצות שלהבת.

תלמידה: האם השלהבת תלויה בזה שכולנו מרגישים שזאת משימה משותפת, וכל אחד כל שנייה מעורר?

כן.

שאלה: האם אפשר לעורר את השלהבת לא רק במילים? כי לפעמים הדיבורים מורידים את השלהבת, כבר אי אפשר לשמוע את כל המילים. יש הרגשה שזה משהו מאוד מאוד פנימי.

יש ויש.

תלמידה: אם נעשה את מה שיעצת, שכל אחד כאן רק יחשוב על החברים שמתקדמים, רק ירצה עבורם ורק יתפלל עבורם, מה יקרה אז?

תגיעו להצלחה.

תלמידה: אתה אומר לנו שהבורא מחכה לנו, קורא לנו, אתה כל הזמן אומר את זה בהרבה רגש, כמו הזמנה כזאת פנימית, האם את זה הוא רוצה מאיתנו?

כנראה.

תלמידה: מה זה נקרא שכולם מחכים להתעוררות שלך, כמו שכתוב במאמר, למה כולם מחכים?

כך האדם צריך לחשוב, להבין, שכולם מחכים רק לזה.

תלמידה: למה הם מחכים?

להתעוררות שלו.

תלמידה: ההתעוררות היא התעוררות לתפילה עבורם, או שזו התעוררות אחרת?

כל סוגי ההתעוררות ששייכים להשגה.

שאלה: אתמול קראנו שתלמיד חכם הוא קשה כברזל. איך זה הולך יחד עם זה שאנחנו עם הזמן הופכים ילדים מבולבלים, לא כל כך מבינים?

כן, דווקא.

תלמיד: יחד עם זה אתה צריך להיות כברזל. מה אומר הברזל הזה, האם צדקת הדרך?

לא זז מהמקום.

תלמיד: איך מעבירים את ההרגשה הזו לחברים, אם אתה רוצה לחזק את החברים?

שאנחנו חייבים לעמוד על אותו חיסרון שעליו אנחנו מצפים לישועה.

שאלה: הרבה פעמים אני מרגישה שהלב מלא בתפילה, ממש מתפוצץ, אבל אין מילים, לא יוצאות מילים לא לכתוב ולא לדבר אותן. למה זה קורה ואיך להתגבר על זה?

תנסי לשיר, תנסי לשרוק. כל דבר שיוצא לך מהלב, כל הרגשה שיוצאת לך מהלב היא בסדר.

תלמידה: למה אני לא יכולה להלביש את זה במילים?

תשאלי את הבורא.

שאלה: מה ההבדל בין ילד בן 4 לבין ילדה בת 76 כמוני למשל?

הייתי אומר שילד בן 4 זוכה לתמיכה מהבורא יותר ממך.

תלמידה: האם יש עוד הבדל, למשל שאני יותר מודעת?

ודאי שיש הבדל, ההבדלים האלה כבר בפנים, בתוך המצב שלך ובמצב של הילד בן 4.

שאלה: בזמן האחרון כשאנחנו קוראות את האגרות, וגם עכשיו כשאני מדברת על זה בא לי לבכות, נראה לי שאני כתבתי את המכתב לרב"ש, וזה מאוד מאוד מרגש, ממש מעומק הלב כך שאין לתאר במילים. אני לא יודעת למה זה קורה?

בסדר גמור, רק כדאי שתירגעי כי זה מפריע לך.

שאלה: איך אנחנו גדלים בדרך, האם אנחנו גדלים מזה שאנחנו הופכים את האחרים לגדולים, מזה שאנחנו לוקחים על עצמנו את העול שלהם, או מזה שאנחנו נצמדים לרב למי שגדול מאיתנו?

גם כך וגם כך.

שאלה: כתוב בטקסט שעלי לעמוד על המשמר לעורר אהבה בלב החברים. מה זה אומר "לעמוד על המשמר"?

לדאוג שכולם יהיו עם הרגשה כזאת בלב.

תלמיד: אז למה זה מתקבל כמשהו לא ראוי בליבי?

אני לא מבין את זה.

שאלה: אתה מעורר את לב התלמידים כל יום כל כך הרבה שנים. מה אתה מרגיש כשאתה רואה את התלמידים שאתה אוהב שאין להם חשיבות לשיעורים, שהם נעדרים?

אני מרגיש שלא עבדתי מספיק.

תלמיד: האם כואב לך מזה?

כן, מצד אחד, מצד אחר אני מבין שזה מה שנקרא "צער גידול בנים". אין פה מה לעשות.

תלמיד: מה אתה עושה עם הכאב הזה?

ממשיך לעבוד איתכם.

תלמיד: כל מה שמתואר באגרת זה מצד הבורא כלפי התלמיד, לא מרגישים פה את החברים.

כן.

תלמיד: איך עלינו ליישם את זה? הרי החברים לא רואים אותי כרב.

לא חשוב, תפעלו באותה צורה.

תלמיד: אם החיסרון הזה מעלה אותי לתפילה, לדבקות בבורא, אז זה נפלא ושכך ימשיך עד גמר התיקון. האם עלי בכל זאת לראות שחשיבות התלמידים עולה כשמתאספים יותר בשיעורים?

את כל זה אתה צריך לאסוף ולהעלות בעצמך.

שאלה: ככל שאנחנו מתפללים יותר את תפילת "שמע", כך מתגלה לנו אהבת החברים, ומתגלה לי היכולת להחזיק בחברים ובזה שהם יהיו הדבר הכי חשוב לי בחיים. האם זה יקרה לנו? כי אני מתפללת כל כך הרבה להפסיק לחשוב על עצמי, אני רוצה רק לחשוב על החברים. אני חושבת שזה בעצם המכשול היחיד בדרך להגיע לבורא.

כך תעשי. תשכחי מהכול ותחשבי רק על החברות יותר ויותר, ותראי ששום דבר את לא צריכה חוץ מזה. כמו שכתוב, שאחרי הכול מה שנשאר לאדם אלו רק החברים.

שאלה: איך האדם יכול לעמוד על המשמר לאהבת ה' כל היום וכל הלילה? מאיפה הכוח לתפילה?

מגדלות החברים ומגדלות הבורא.

שאלה: בסוף האיגרת הוא כותב "ויהיה ה' בעוזרנו להושיע בגשמיות וברוחניות". אני מבינה מה זה להושיע בגשמיות. מה זה שיושיע ברוחניות, מה זאת התקווה הזאת?

שייתן לנו את הרצון הנכון.

תלמידה: האם זה יכול להיות חלק מהתפילה היומיומית שלנו?

כן, יכול להיות.

שאלה: ענית קודם שאנחנו צריכים לשמור על היחס של האדם לבורא ושל הבורא לאדם, וכך להיות בערבות. מה זה אומר?

שהיחסים ביניהם יהיו ישירים.

שאלה: אנחנו עושים הרבה תפילות והרבה דפיקות על הדלת, אבל חסרה איכות התפילה. איך אנחנו עוברים מכמות לאיכות בתפילה? יש הרגשה שעדיף דפיקה אחת אבל כזאת שתגיע לאוזני הבורא.

זה יבוא עם הזמן. זה יבוא.

שאלה: להיות כמו ילדים זה להיות קלילים וחמודים, מאוד טובים. מה האפשרויות שזה נותן לנו להיות כמו ילדים?

ביטול.

שאלה: איך להעביר לחברות את השלהבת של ההשתוקקות לבורא?

אני לא חושב שזה אפשרי, אבל בכל זאת איכשהו דרך מילים.

תלמידה: האם אפשר לומר שהבורא נותן לנו להרגיש את טעם האהבה שלו, ולאחר מכן אנחנו יכולים לעורר אותה רק על ידי אהבת החברים, וזו הפעולה החופשית שלנו?

כן.

תלמידה: איך באופן קבוע לשכנע את עצמי שעליי לעשות את הפעולה החופשית הזאת של אהבת החברים?

לחזור לזה מפעם לפעם, עד שזה יכנס לתוך ה- די אן איי שלך.

שאלה: מה היא תחושת האהבה, וכיצד אנחנו יכולים לזהות אותה?

אם אתם לא יודעים מה זו תחושת אהבה, אז אני לא יכול להסביר. מי לא יודע מה זאת אהבה? תרימו יד. בכל זאת אנחנו רואים כמה המספר מזערי.

תלמיד: אם מביאים בחשבון שאנחנו אגואיסטים והכול מבוסס על הדעת, אז אנחנו יכולים להתבלבל, אבל התחושה היא מין מוסיקה שמעסה את הלב. איך אני יודע שמה שאני מרגיש בצורה ברורה זו אהבה? כי אני יכול להיות מבולבל בכל מיני תחושות שאני חושב שהן אהבה.

אנחנו לא יודעים מה זו אהבה. אף אחד מאיתנו לא מרגיש מה זאת אהבה. זה האור העליון שמתפשט באדם, והאדם אז מתרומם בהרגשתו חזרה לבורא.

שאלה: ענית קודם שאתה יכול לדבר עוד שעה ולא תהיה מזה תועלת.

בטוח. אני כבר מזמן נמצא בזה.

תלמידה: אני בטוחה שכולנו רוצים שתהיה תועלת. האם אתה יכול לכוון אותנו שנרצה יחד איתך שתהיה תועלת מהשיעור?

רק כשתרגישו שאין לכם את ההבנה הקטנה ביותר מה זה נקרא אהבה, ותבקשו מהבורא שהוא ייתן לכם לפחות קצת לטעום מה זה. כי בלי לטעום את זה אני לא יודע מה זה. אני יכול לדבר, לצעוק, לבכות, אבל אני לא יודע מה זה. אלא צריכים לבקש טעם באהבה, לטעום על קצה הלשון, ואז יהיה לנו יותר קל.

שאלה: האם אפשר לעורר את לב החברות דרך היחס הטוב שאני נותנת למשפחה שלי?

לא. זה צריך להיות מכוון בדיוק אליהן, למי שאת רוצה להעביר את ההרגשה שלך.

תלמידה: מבלבל אותי שיש לנו את העבודה הרוחנית, ומצד אחר אחריות כלפי המשפחה. אני רוצה להיות בדרך הרוחנית, אבל לא רוצה לשכוח מהמשפחה שלי, אני רוצה לגדל את ילדיי בדרך הרוחנית.

בסדר שמעתי, עוד יהיה בך שינוי.

שאלה: שאלתי אותך פעם מה זאת אהבה, ואמרת "זה כשאתה מכניס מישהו זר ללב שלך".

איך זה, ומה שאמרת עכשיו שאור עליון מושך את האדם למעלה והוא מרגיש, מתחברים?

לא יודע, אבל זה כך. ואני לא מכחיש את מה שאמרתי.

תלמידה: במאמר רב"ש קרא לו "אחי". לא שמעתי הרבה שהוא קורא למישהו אחי. האם הוא הרגיש אליו איזו אהבה מסוג אחר, לכן הוא קרא לו כך?

אני לא יודע. אל תדרשו ממני לפרש את רב"ש.

שאלה: האם תפילה עבור כולם כל הזמן תעזור לנו לטעום את האהבה הזאת?

לא, אני לא יכול להיות עם אותה אהבה לכולם וכל הזמן. איך זה אפשרי?

תלמידה: איך מתקרבים לכך שנוכל לטעום את האהבה, דרך מה?

דרך העשירייה.

תלמידה: אז במידת האפשר לא לצאת מתפילה עבור החברות?

כן.

תלמידה: ולא משנה מה מבקשים, העיקר להיות כל הזמן בתפילה עבור מה שהן צריכות, אם זו הכרחיות, ואם עבור זה שהבורא יעלה אותן אליו, בדרך זו נקבל טעימה של האהבה?

כן.

תלמידה: ואחר כך אפשר להרחיב את העיגול שלי?

אני לא חושב שתצטרכי להרחיב, אני חושב שפשוט ייכנסו לתוך העיגול שלך עוד ועוד חברות. זה לא יהיה על ידי כך שתגדילי ותרחיבי את העיגול.

תלמידה: אז התענוג הוא בלבקש עבור אחרים. פשוט לבקש, להתפלל עבורם?

כן, נכון. הגעת לתוצאה נכונה ויפה.

שאלה: אנחנו עובדים על חיבור, מחפשים את התפילה, ואני מרגישה שזה חייב לצאת החוצה כי לפעמים אני נחנקת. כל החיבור, התפילות, השיעורים והסדנאות, הם בשבילנו. נכון שאנחנו אומרים שהם כדי לעשות נחת רוח לבורא, אבל מפני שעוד אין לי הרגשה לכך, זה תקוע אצלי. לפני שהגעתי ללימוד חוכמת הקבלה, נחנקתי מהאגו ומכל דבר שעשיתי רק לעצמי. ופה אני מרגישה גרוע יותר, כי כאילו האבנים גדולות יותר, וחסר לי מאוד לברר ולהוסיף להתייחס לעם שלנו ובכלל לאנושות שסובלת מאוד, או למשהו שהוא מחוצה לי כדי שלא ארגיש שכל מה שאני משיגה פה עם החברים, עם הלימוד, עם ההבנות והרגשות, נשאר אצלי. אפילו בתוך העשירייה אני מרגישה שזה נשאר אצלי. איזו עצה אתה יכול לתת לנו?

יש בך סתימה. את צריכה לנקות את הלב.

תלמידה: מה הכוונה, לנקות את הלב?

לשטוף אותו היטב. ואז כשיעברו עליו מים וישטפו אותו מבפנים, הכול יעבור להצלחה.

תלמידה: האם כדי לשטוף את הלב צריך לעבוד על אהבת החברות ואהבת מי שלומד איתנו?

כן.

תלמידה: וזה מספיק?

זה מספיק.

תלמידה: ומה ביחס לעם ישראל שאותו אנחנו כמעט לא מזכירים?

ברור שאנחנו צריכים לכלול את כל עם ישראל בכל הרצונות והתפילות שלנו.

תלמידה: אני מרגישה שאני משאירה חלק מהילדים שלי מחוץ ללופ.

זה נכון. אבל מה אפשר לעשות?

שאלה: רב"ש כותב "אז מראים לך מהשמים איזה צורה ובאיזו פחיתות ושפלות אתה מסתכל על התלמידים, ודי למבין." זה שאדם מקבל את ההרגשה של פחיתות ושפלות וככל שהוא משתדל ורוצה ומשתוקק ועושה, אז מגיעה אליו תפילה מעומק הלב לבקש מהבורא לעורר את לב החברים?

כן.

שאלה: המצב של עם ישראל מעורר בי באופן טבעי הרבה כאב, דאגה ורגש ואני מרגישה כעומדת בפני קיר. אני ממש מרגישה שיש לי אחריות, יש אלפי משפחות שכולות ולא ברור איך אנחנו נותנים להן משהו?

אנחנו צריכים לתת להן רק חיבור.

תלמידה: איך אפשר?

חיבור בינינו, חיבור עם הבורא. יותר מזה כלום.

תלמידה: אבל איך מעבירים חיבור, איך בעזרת הכוח שהבורא מעביר דרכנו נרפא אותם?

הבורא בעצמו יעשה זאת.

תלמידה: איך להיות הצינור באמצע?

גם את זה הבורא עושה.

תלמידה: אז אנחנו פשוט לא מבקשים כלום?

רק מתפללים עבורן.

תלמידה: האם אפשר לבקש עבורן לפני שנכנסים לשיעור?

כן, מספר הדקות שלוקח לכל אחד להגיע לשיעור או להדליק מחשב וכן הלאה, מספיקות כדי להתקשר ולבקש מהבורא סיוע, מלב אל לב. אנחנו צריכים לתת את ליבנו לכל הלבבות של עמנו ישראל, וזה ירפא אותנו. ונצליח בזה.

(סוף השיעור)