תקציר שיעור בוקר – 26.4.24
על בסיס המאמר "וכאשר יענו אותו"
אפשר להוסיף באיכות כשנמצאים בתוך החברה ומחפשים אמצעים להרגיש יותר את המצב המצוי ואת המצב הרצוי, אז רואים שיש אפשרות להגביר את הייסורים וכך להתקדם. הכול תלוי כמה האדם מחשיב את המצב שלו לעומת המצב שעליו להשיג, כמה יקר לו המצב המתוקן.
"להיכנס בין החברים" נקרא שהאדם נכלל מהחברים, גם כשאדם נמצא בביקורת כלפי החברים הוא יכול להתכלל בהם, גם לשלילה וגם לחיוב.
מה תפקיד העשירייה במצב שבו ייסורים פוקדים את האדם? העשירייה צריכה לתת תמיכה לכל אחד ואחד, ולא להעביר ביקורת על אף אחד מהחברים, אלא רק לדאוג לתמוך בכל אחד ואחד לכיוון ההתפתחות.
תשתית של עינויים היא קבלת הייסורים בכמות ובאיכות שחייבת להתגלות בכל דבר שגדל, אחר כך מגיעה תקופה של בירורים, תיקונים וקבלת תגמול.
תשתדל לבדוק בכמה דברים האגו שלך לא נותן לך להתקדם, תרגיש איפה הוא מגביל אותך ושם תשקיע כוחות, תפילות, כוונות.
צריכים לבקש מהבורא להיות דבוקים בחברה ככל האפשר כדי שתתגלה לאדם המידה האמיתית של ההשפעה שבו.
לא צריך להיות חשוב לאדם מה מראים לו, צריך להיות חשוב לו איפה הוא מעמיד את עצמו ולאן הוא משתוקק.
אתה חייב להתחשב בכל העשירייה, שמה שאתה עושה הוא עבור כולם, אז תתחיל לקבל כוחות השפעה.
איך הבורא עונה לי דרך העשירייה? תבקש, תראה, ויהיה לך ברור מה אתה שואל ומה הוא עונה.
איך להגדיל את הרצון? בכך שאדם נמצא ברצון, נמשך אליו, מעלה אותו, עובד עימו, כך הוא מרגיש יותר, מבין יותר ושולט יותר ברצון.
איזו הכנה צריכה להיות מצד האדם כדי שיהיה לו מספיק כוח לעשות בירור ולא לטבוע בו? זה תלוי בסביבה, לא באדם. ככל שאדם קשור לסביבה כך הוא יכול לדרוש התקדמות בדרכו.
אם אתה מקבל את הייסורים כתנאי להתפתחות שלך, אז אלה כבר לא ייסורים אלא מקום עבודה.
אתה רוצה לבצע פעולה שתסחוף את כל החברה לקראת הבורא.
מה שלא עושה השכל עושה הזמן. אדם רואה, בודק, מצטער, מנסה לעשות כך או אחרת, עד שהוא מבין שהכול תלוי ביחס שלו כלפי החברה. ככל שהוא מכניע את עצמו כך הוא מתקדם.
לא צריכים להמתיק את התיקון, אלא האדם צריך לראות איפה האמת, על ידי מה הוא מתקדם למטרה האמיתית.
כשאין בעינינו חשיבות למלך מצרים, אז המצב נקרא "וימת מלך מצרים".
מה זה לשמוע בקול ה'? להרגיש את הקיום שלו ולקראת מה הוא מושך אותך.
חברה הכוונה כלפי מי אתה בודק ומודד את עצמך, ועימה אתה מתקדם.
יש בדיקה ויש ביקורת. ביקורת היא שמלכתחילה אתה יודע שאתה צריך למצוא דברים שליליים ועליהם אתה בונה מה יקרה לך אחרי זה, ובדיקה היא שבצורה בלתי תלותית אתה נכנס ללא ביקורת.
התפילה תמיד צריכה להיות על התקרבות לבורא, אז גם כל הייסורים ייעלמו.
אדם צריך להבין שכל הייסורים שהוא עובר לא נועדו כדי שהוא יצא מהם אלא כדי שעל ידם יתקרב לקבוצה ולבורא. אז הוא יראה שהייסורים האלה נכונים ואין בהם דבר כדי להזיק לו. במקום הייסורים הוא ירגיש את אהבת הבורא אליו.
לא צריך לחשוב על מצבים שפלים נמוכים, אלא רק על מצבים גבוהים, ואליהם למשוך את כולם.
במצב דומם, מי יעזור לחבר? הבורא.
אנחנו לא סומכים על השכל שלנו אלא רק על המצב שהבורא מייצב.
ייסורים שלמים הם כשאדם רואה את מקור הייסורים, איך עליו להגיב עליהם, למי, כמה, למה, מה יצא מהם ולאן הם מובילים את האדם.