ערב יום הכיפורים תשפ"א

שיעור ערב 27.09.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

יום הכיפורים - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא "יום הכיפורים". קטע מספר 12 מתוך רב"ש "מהי התפילה על עזרה ועל סליחה, בעבודה".

"חטאו של אדם הוא בזה, שלא ביקש עזרה מה'. כי אם היה מבקש עזרה, בטח היה מקבל העזרה מה'. אלא אם האדם אומר, שביקש עזרה וה' לא נתן לו, על זה באה התשובה, שהאדם צריך להאמין, שהקב"ה הוא שומע תפלות. כמו שכתוב "כי אתה שומע תפלות כל פה". ואם היה מאמין באמת, היתה תפלתו שלימה. וה' שומע תפלה שלימה, היינו שהאדם משתוקק בכל לבו, שה' יעזור לו."

(הרב"ש. מאמר 4 "מהי התפלה על עזרה ועל סליחה, בעבודה" 1988)

אולי זה בדיוק החטא של יונה הנביא, שהרגיש שזה מאוד קשה, ולא ביקש עזרה, אלא ברח. אפשר לחשוב.

קריין: קטע מספר 11 מתוך מאמר של הרב"ש, מהו שעל ידי יחוד קוב"ה ושכינתה כל העוונות מתכפרים".

"האדם גורם על ידי חטאו ירידת קדושה בקליפה. נמצא, שזה נבחן, שגורם בשורש נשמתו פירוד בין קוב"ה ושכינתה. זאת אומרת, המלכות אינה בהשתוות הצורה עם ז"א. שז"א נקרא "המשפיע", בחינת קוב"ה, ומלכות היא המקבלת, שהיא ההיפך מן המשפיע. כלומר, שכל החטאים באים רק מזה שהאדם רוצה למלאות את הרצון לקבל לעצמו. נמצא, שגורם פירוד למעלה בשורש נשמתו, שהוא במלכות.".

(הרב"ש. מאמר 13 "מהו שעל ידי יחוד קוב"ה ושכינתה כל העוונות מתכפרים" 1990)

תלמיד: זה נשמע משני הקטעים וגם מיונה שהחטא זה על שלמות התפילה, ולא על זה שאין תפילה בכלל.

כן. או אפשר להגיד כך, שחטא הוא בזה שאתה לא מבקש עזרה. למה לא ביקשת?

תלמיד: כן. אבל אם אני מבקש עזרה אז הוא אומר שאין אמונה שלימה.

מה זאת אומרת שאין אמונה שלימה? דווקא אחרי שאתה מבקש, אתה מקבל כוח האמונה ואתה יכול איתה להתחיל לעבוד.

תלמיד: כן, אבל הוא אומר בקטע שאם היה מבקש היה מקבל, ואם הוא לא קבל אז הוא לא האמין. כאילו, לא הייתה תפילה שלימה.

כן.

תלמיד: אנחנו תמיד נמצאים באיזשהו חלק שלא מתפלל, בחלק שאי אפשר לבקש עליו, כי רק בגמר התיקון אנחנו מגיעים לבקש על הכול.

לא. מאיפה אתה לוקח דברים כאלה? אתה צריך תמיד להשתדל. מאיפה אתה יודע, גמר תיקון, לא גמר תיקון? אתה תמיד צריך להשתוקק, לבקש ובפועל לבקש, ולבקש על הכול. קח דוגמה מילד קטן שעל דבר אחד קטן עושה לך צרחות כאלה כאילו שאיבד לא יודע מה. כך אנחנו צריכים להיות.

תלמיד: אנחנו עכשיו נגיד מבקשים רק על חלק ממה שיכולים לבקש, אבל זה מה שאנחנו מסוגלים.

לא. לא על חלק. מאיפה אתה יודע שזה חלק? אתה צריך לבקש על מה שיש לפניך. ולבקש בכל הכוח, ואתה מצפה לכל העזרה האפשרית מהבורא. אבל ודאי שאתה לא יכול לבקש עכשיו על גמר התיקון. אין לך חיסרון לזה. אבל במה שיש לך חיסרון, מה שאתה מבין שאתה כן יכול לבצע, על זה אתה מבקש במלואו.

תלמיד: אז אני אשאל דווקא על ההפצה. איך יכול להיות שאנחנו עושים כל כך הרבה בהפצה ולא מקבלים את התוצאה שיונה כן קבל, נגיד, שמקשיבים לו, הקשיבו לו והסכימו למה שהוא אמר.

אני לא יכול להגיד. כבר מישהו שאל מקודם. אחרי כל הדברים שיונה עבר, כשהוא מגיע אחר כך לאנשי נינווה, ומספר להם את הכול, אז הם מתחילים לשמוע. כי הוא עשה מעצמו כל מיני פעולות של בעד ונגד, כך וכך, וכנראה כשהוא כבר מגיע אליהם, תפילתו מתקיימת.

הוא גם יושב שם בצל של העץ והבורא עושה לו ככה וככה. אנחנו צריכים ללמוד את כל הדברים האלה. זה לא פשוט, זה לא איזשהו ייאוש קטן.

תלמיד: למה אחרי שיונה מצליח, ועושה את מה שהבורא מצווה עליו, הוא מבקש ממנו לסיים את החיים? אומר "טוב לי מותי מחיי."?

כי הוא רואה שהוא לא יכול לממש מה שהבורא אומר לו. ואם לא, אז בשביל מה לחיות?

תלמיד: אבל זה אחרי שהוא כבר בא אל נינווה ואמר להם הכול?

אז מה?

תלמיד: אז למה עכשיו הוא לא הולך עם ההצלחה הזאת, עם הגדלות של הבורא, עם כל נינווה? למה הוא לא שמח בזה?

הוא הצליח כבר להחזיר את תושבי נינווה בחזרה לתפקידם? שיצאו מהיצר הרע?

תלמיד: לא.

לא. אז מה אתה שואל?

תלמיד: אבל הם מוכנים. הם הסכימו להיכנס לאבל, לצום, לכול. הם מוכנים לשמוע מה עוד יש לו להגיד.

כנראה שבחלקים. אני לא רוצה להיכנס לפירוט הזה. יש כאן בדרך עוד מוקשים. אתה לא יודע מה זה נקרא בדרגות האלה שאתה הולך באמת להשפיע לדרגות של לפני גמר התיקון בכלל, איפה זה? זה לא יתקיים. אלא סיפור זה ספור. ככה זה.

שאלה: כתוב שהבורא שומע תפילה שלימה. איך להגיע לתפילה שלימה?

אם אתם משתדלים להתחבר בלב אחד ומתוך הלב הזה אתם רוצים לקבל בתוך הלב תיקון שישלוט על הלב המשותף הזה, זה נקרא "תפילה השלימה". יש כאן הרבה מאוד פרטים שאתם כאילו רוצים לדעת, אבל אפילו אי אפשר להסביר אותם, כי מדובר ממש על התיקון, על גמר התיקון. אנחנו עוד לא התחלנו תיקונים. אתם שואלים כבר על הסוף התיקונים.

לכן כלפיך אין לי מה לענות. אין לנו אפשרות לחקור את יונה הנביא בפעולה האחרונה שלו. זה שביום הכיפורים החכמים קבעו שאנחנו צריכים לקרוא את "ספר יונה". אתם מבינים על מה מדובר? ואתם ככה בשאלה קטנה רוצים לבטל את הסיפור.

שאלה: כתוב פה בטקסט שהחטא זה שהאדם רצה למלא את עצמו, לעצמו. ומה זה נקרא שאדם "ממלא את רצון לזולת"?

שהאדם מחבר את עצמו עם הזולת כך שרצונו להשפיע לבורא ורצון של הזולת להשפיע לבורא נעשים כרצון אחד. ואז הוא משתדל לקיים את העבודה הזאת המשותפת גם עבור החבר, והחבר גם עבורו. כי אף אחד לא יכול לעשות פעולת השפעה מעצמו. רק דרך הזולת.

שאלה: וזה נקרא, "להתפלל דרך הלב"?

זה נקרא, "להתפלל דרך הלב המשותף".

שאלה: מה זה נקרא "לבקש מהבורא"? איך מבקשים מהבורא?

תבקש מהחברים. אם אתה יכול לבקש מהעשירייה, דרך עשירייה אתה יכול לארגן בקשה לבורא. אתה בכל זאת לא יכול לפנות אליו לבד. לא יכול, אלא רק דרך עשירייה.

תלמיד: מה זאת אומרת 'לפנות אליו דרך העשירייה?

"לפנות אליו דרך עשירייה" זה נקרא, שאתה משתדל להיטמע בתוך עשירייה, ובזה שאתה עוזב את עצמך לגמרי ונכלל בתוך החברים, שם אתה מוצא את כוח החיבור שנקרא "בורא". לאותו כוח החיבור תפנה.

תלמיד: על מסירות להפצה, אפשר לבקש?

מסירות להפצה? כן. אפשר לבקש, ודאי. מדובר על תיקונים.

תלמיד: כי נראה שכל פעם שאני מתחייב ורוצה להתמסר, אחרי זה אתה נזרק כל כך רחוק שאתה בקושי מצליח לחזור.

גם לא נורא, גם זה טוב. זה שאתה מבין את זה, זה כבר חלק מהתיקון.

שאלה: אם כל החטאים והתיקונים נוצרו על ידי הבורא, ומה שלא נבקש זה חטא, אז מה אני צריך לבקש עבור החבר מהבורא?

שאתה רוצה לעזור לחברים להיתקן, ואתה מבקש מהבורא שיתקן אותם. אתה מבצע עבודה, בקשה ופנייה לבורא, ואתה מבקש ממנו שהוא יתקן את החברים, ייתן להם צמצום, מסך, אור חוזר, השתוות, חיבור אתו, וגם שיוכלו אחר כך להתמלאות באורו.

תלמיד: מה התפילה המשותפת שלנו?

אז כל אחד צריך לבקש כך עבור אחרים, זהו. רק תפילה כזאת היא נקראת "תפילה בציבור," והיא מתקבלת. שום צורה אחרת לא מתקבלת. כי בתפילה כזאת אתה מנסה לצאת מהאגו שלך, מנסה להתכלל בחברים, וכל מה שאתה רוצה זה שהם יקבלו תיקון, ואתה רק תהיה המבצע. אז יש לך כאן כבר פעולת ההשפעה נקייה.

שאלה: באיזה תיקונים אנחנו צריכים להתחיל?

אתם צריכים להתחיל תיקונים בחיבור ביניכם. אם זה לא יקרה, עם כל היתר אין לאן לגשת. רק תיקונים של חיבור העשירייה, זה קודם כל.

תלמיד: מה הפעולה הכי חשובה לחיבור?

הסכמה של חברים שאתם נמצאים בצלחת אחת, וחייבים להיות מחוברים. כל אחד עבור אחרים, שאתם קובעים ביניכם את תנאי הערבות.

שאלה: אמרת שבני ברוך זה הגרון של העולם, מה זה אומר להיות "גרון"? אתה יכול להסביר.

גרון, אני לא אמרתי, אבל נגיד שאמרתי, לא חשוב. "גרון" זה נקרא, גרון זה מהמילה ג"ר, חוץ מראש.

תלמיד: חוץ מראש. אז יש קשר ברוחניות בין הגרון לבין הראש בעבודה שלנו?

כן. כי אנחנו נמצאים מעבירים מהראש, מהבורא לגוף, לכל האנושות את כל מה שהבורא רוצה לתת להם כדי לתקן אותם. כי העיקר זה לתקן את כל האנושות, ואנחנו סך הכול צריכים להיות המשרתים.

שאלה: למעשה פרשת יונה זה סוג של משל בעצם, ארבעה פרקים של משל. עשירייה 19 חיברו איזו שאלה ביחד, הם צנועים כאלה, הם שקטים, לכן הם אמרו לי לשאול, אז אני שואל. אני מקריא את מה שהם כתבו. ככל שקוראים את הפרקים אפשר ממש להשליך את הכתוב, שהים הסוער זה הקורונה, יונה זה אתה הרב, הדג שאתה בחדר ואנשי נינווה זה בני ברוך, ואז הם שואלים, האם אנחנו שומעים את נבואתך ומונעים את החורבן, או שאנחנו מתעלמים ולא משנים את דרכינו? הייתכן?

איזו עשירייה חכמה.

תלמיד: נכון.

ברוך השם שאני נמצא לא קשור.

תלמיד: לא בעשירייה הזאת.

אתם ממש. אתם לא יכולים להיות כך ישרים כמו שצריך, פשוט, מה אני צריך את הפלפולים האלה? מי זה ככה, ומי זה ככה. לא מספיק לי בחכמת הקבלה כאלה דברים שאני לא מבין, ולא יודע איך זה מסודר, רק זה. אבל בסדר, גם זה טוב. העיקר שאם אתם סביב זה תתחברו, כבר השגתם משהו, זה בטוח.

שאלה: ואז הם אומרים, האם אנחנו צריכים לעזור אחד לשני לצאת מהקיקיון שלי עצמי? זו השאלה הסופית שהם שואלים.

אני לא יודע, תתרץ אתה.

קריין: קטע 13, מתוך מאמר "הרגשת החטא מרבה האור" של הרב"ש.

"

אלמלא לא חטאו ישראל, לא היה בהם אלא ספר תורה" וכו', שפירושו, שעל ידי זה שהרגישו שהם חוטאים, אז "ויזעקו לה'" שיושיע להם. וכל עזרה הוא על ידי אור תורה. נמצא, שכל חטא, שהרגישו, ובקשו עזרה, ניתוספו תמיד אור תורה מלמעלה. נמצא, שהארה נתרבה להם על ידי שהרגישו חטאים, שיש בהם. מה שאין כן מי שאינו מרגיש חטא, אינו זקוק לעזרה מה', וממילא אין לו פריה ורביה בתורה, משום שאינו זקוק לתורה, שיעזור לו."

(הרב"ש. רשומה 664 "הרגשת החטא מרבה האור (

זאת אומרת, אנחנו צריכים לעבור על כל הפעולות, על כל התכונות שלנו, להרגיש אותם, לגלות אותם כמה שהם לא טובים, כמה שהם רעים, כמה שהם אגואיסטים, כמה שאני דוחה על ידם את כל החברים שלי, וכן הלאה. ואז כשאני משתדל, משתדל בכל זאת לעשות משהו ומבקש עזרה, אני מקבל על כל הבקשות שלי כמו שהוא אומר "אור תורה מלמעלה," ואז על ידי זה מסדר אותי ומביא לפעולה נכונה.

"אלמלא לא חטאו ישראל," זאת אומרת מי שמשתוקק לבורא "לא היה בהם אלא ספר תורה"" כתוב ספר תורה, אבל ספר יהושוע בלבד. כך כתוב." וכו', שפירושו, שעל ידי זה שהרגישו שהם חוטאים," שהם ביקשו, הבינו שכאן וכאן וכאן נמצא החטא, "אז "ויזעקו לה' " מתוך הרגשת החטא "שיושיע להם. וכל עזרה" מה העזרה מהבורא? אם האדם מבקש עזרה, תיקון, אז מה בא מהבורא? מהבורא בא אור התורה. "(הוא על ידי) אור תורה. נמצא, שכל חטא, שהרגישו, ובקשו עזרה, ניתוספו תמיד אור תורה מלמעלה." מתי התורה מתגלה? מתי שהאדם מבקש תיקונים על היצר הרע שלו, אז כל פעם מאיר לו מלמעלה האור שנקרא "תורה".

לכן זה נקרא, "בראתי יצר רע בראתי לו תורת תבלין כי מאור שבה מחזירו למוטב". ואם אין חטאים, ולא מבקשים על החטאים שום תיקון, אז לא מאיר עליו אור התורה, אין לו תורה יש לו רק חוכמה. לכן "חכמה בגויים תאמין ותורה אל תאמין".

"נמצא, שהארה נתרבה להם על ידי שהרגישו חטאים, שיש בהם." זאת אומרת, כמה שהאדם עובר יותר חטאים, מרגיש שהוא חוטא וחוטא וחוטא ולא מסכים עם זה ומבקש תיקונים, אז מגיע אליו המאור שנקרא תורה. "מה שאין כן מי שאינו מרגיש חטא, אינו זקוק לעזרה מה'," מהבורא. "וממילא אין לו פריה ורביה בתורה," אין לו תוספת כל פעם אור שנקרא תורה, שהוא כאילו הולך ולומד תורה זה נקרא. כי הוא מחבר את החטאים שלו עם המאור שמקבל מלמעלה וזה נקרא שלומד תורה. יש לו חושך מהרצון האגואיסטי שלו והלבן, האור שמקבל מלמעלה ואז הוא רואה עד כמה שהם מתחברים יחד ויש לו מזה אותיות העבודה, אותיות התורה."וממילא אין לו פריה ורביה בתורה, משום שאינו זקוק לתורה, שיעזור לו."

שאלה: כאן כתוב ש"מי שאינו מרגיש חטא אינו זקוק לעזרה מה'". בסיפור נינוה רואים שמי שפונה לעזרה מה' זה המלחים ותושבי נינוה, שמרגישים ממש פחד על חייהם מתוך זה הם פונים.

אני עזבתי את הסיפור הזה, פרופסור. לי לא חשוב מה שכתוב שם על נינוה. אני גם מהסיפור הזה של יונה, לומד רק מה שאני מבין כלפי. שאני חייב להרגיש את עצמי שהבורא דורש תיקונים ואני חייב ללכת ולבצע עד הסוף כמה שאפשר. את זה אני צריך ללמוד.

תלמיד: ואם אין לי את ההרגשה הזאת?

אז תבכה. תבכה שאין לך ההרגשה הזאת, כי אז אתה בכלל לא בעניין.

תלמיד: זאת אומרת, לבקש שתהיה לי הרגשה?

ודאי, על זה עומד כל העניין של "תשובה" ביום הכיפורים, לכפר אפשר רק על ידי זה.

שאלה: אפשר לתאר את הדרישה לתיקון, או שזו הרגשה שאי אפשר לתאר אותה?

ודאי שכן. דרישה לתיקון אני מבקש מהבורא, "תן לי כוח שאני אוכל לתקן את כל העולם, את כל הנבראים, את הכול, הכול עליי. אני רוצה להיות כלול עם כל החסרונות ואני רוצה להיות כלול עם כל האור שאפשר לתקן את כול החסרונות האלו".

שאלה: זה דבר עצום מה שאמרת הרגע, להיות כלול עם כל החסרונות, זה כבר הרגשה של כל הבריאה וכל העולם.

זו הרגשה של גמר התיקון, פעולה אחרונה לפני גמר התיקון של כל אחד ואחד. אתה, הוא והוא, ככה כל אחד יצטרך כל להרגיש, כי כל אחד מתפקד בצורה מאוד מיוחדת, אוניקום ממש, שאין באף אחד אחר. ולכן כל אחד צריך להגיד, "אני מתקן את העולם, זה עליי", כי את הנקודה שלו, איך שהוא מספק לעולם את אור הבורא, אף אחד לא מספק.

תלמיד: זו יכולה להיות המטרה שלנו, המוטו שלנו, הדרישה המשותפת שאנחנו רוצים להגיע אליה ביום כיפור הזה?

בטח, כי מי שדוחה את הרגע הנוכחי, כמו שכותב הרב"ש או בעל הסולם, אני לא זוכר מי כתב, יכול לראות את זה, לא יודע מתי, אחרי ימיו.

שאלה: האם ההפצה מזרזת את ההרגשה הזאת של הצורך בתיקון?

הפצה היא מעוררת חוסר לתיקון.

תלמיד: אז מה זה אומר להפיץ מתוך חיבור בעשירייה?

זה לא שייך להפצה, זה שייך לזה שאני מתקשר לעשירייה שלי ויש לי איתם עשר ספירות שלמות, ואני כבר מתוך העשר ספירות השלמות האלה קשור במשהו עם הבורא. ועכשיו אנחנו צריכים עוד חיסרון נוסף מחוצה לעשירייה, כדי למשוך דרך העשירייה מהבורא אורות לתיקון הכללי של הכלי. כשאני מתקן את העשירייה, אני מתקן רק את הקשר שלנו עם הבורא בלבד. ואחר כך אנחנו צריכים חסרונות נוספים כדי להתחיל לתקן בפועל, ואז אנחנו יוצאים מתוך העשירייה להפצה חיצונה.

תלמיד: זאת אומרת שאני יכול לצאת להפיץ גם כביכול לבד?

לא, לבד בשום צורה לא.

תלמיד: לכתוב פוסט למשל, אני לא חייב ביחד עם העשירייה?

זה נכון.

שאלה: האם יכול להיות שאדם מגלה רע יותר ממה שהוא מסוגל לתקן?

אין דבר כזה, משמיים לא רוצים להכשיל, אלא נותנים בדיוק בצורה אופטימלית מה שאתה יכול לתקן ולהתקדם. זה נדמה לנו, שאולי הבורא רוצה להכשיל אותנו, שאנחנו ניפול. לא, גם אם הוא רוצה שאנחנו ניפול, זה כדי ללמוד מזה ולעלות למעלה מזה.

אז כמו שאנחנו עושים עם הילדים נגיד, אותם המשחקים של הקוביות, של כל מיני דברים, שהם מצליחים, לא מצליחים, זה כדי ללמוד. אבל להיכשל ממש מראש, שאנחנו רק נרד, ניפול, הבורא לא מעוניין. איך יכול להיות, מאיזה כוונה שלו זה יכול להיות, אם כולו נמצא בעל מנת לאהוב אותנו, באהבה כלפינו.

תלמיד: לפעמים התפילה לא יוצאת, הבקשה לא מתממשת.

כשהתפילה שלך לא יוצאת, זה בסדר, אתה צריך לעבוד על זה. זאת אומרת, שהוא אוהב אותך, זה לא אומר שמה שלא תעשה כבר תצליח, אלא הוא מתייחס אליך כך, כדי ללמד אותך שאתה תגיע לדרגות יותר גבוהות. ולימוד בדרך זה ללמוד להשקיע כוחות.

שאלה: האם חטא זה רק לפי הרגשת האדם כמרוחק מהבורא?

כן. בדרך כלל כך.

שאלה: בקטע כתוב, מי שלא מרגיש את החטא.

איך יכול להיות שהוא צריך את הבורא, אם הוא לא מרגיש שיש לו בעיות?

שאלה: האגו לא רוצה להרגיש שהוא חוטא. אני צריך לבקש את הרע, להרגיש שאני חוטא?

כן.

שאלה: איך אני יודעת שאני מבקשת סליחה בצורה נכונה?

אני לא יכול להגיד, אי אפשר לדעת מראש. צריכים להשקיע בזה את כל הכוחות, ויחד עם כל החברות, כולן בשווה, להתכלל בלב משותף ולפנות לבורא. ולבקש מהבורא שיחבר בינינו כך שאנחנו כולנו נרגיש, לא כל אחת את עצמה, אלא יחד את כולן. זה הכול.

שאלה: מהי הרגשת החטא שאדם צריך להרגיש בתוכו, ואז הוא צועק לבורא?

הרגשת החטא הנכונה, זה שאני לא משתוקק להרגיש את החברים, את כל האנושות, כדי להביא אותם לתיקון לבורא. כי הבורא לא צריך שום דבר, הוא צריך רק דבר אחד, "תן לו לעבוד, תן לו לתקן את מה שהוא עשה, שהכין לנו".

זאת אומרת, היה כלי שלם, יפה, הוא שבר אותו כדי שאנחנו נביא את הכלי השבור אליו. זה הכול. אז מה שאנחנו יכולים לעשות לבורא, זה רק לקחת את החלקים השבורים, מאותו הכלי הכללי של האדם הראשון ולהביא אותם לתיקון, לחיבור.

תעשו את זה קודם כל בעשירייה שלכם.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להרגיש את הצער של כל העולם ולבקש עליו כדי שיהיה לנו את האור לתת את כל זה לעולם. כל אחד צריך להרגיש את זה, אבל איפה העשירייה נכנסת בסיפור הזה?

תתחילו לעבוד ואתם תראו איך זה מסתדר. זה דבר דינמי שכל הזמן משתנה. תתחילו לעבוד ואתם תגלו איך אפשר כשאתם יחד עשירייה, ולא עשירייה אלא כל אחד לחוד, ואיך אתם מרגישים את המציאות החיצונה שזה כל העולם. אתם תתחילו להרגיש את הדברים האלה, איך זה מתחבר יחד ועם הבורא שאתם מגיעים אליו, ואז הוא שיברר אותם, ימיין אותם.

תלמיד: כל הזמן אמרת שהכלי זה העשירייה. ופתאום אתה אומר שבעצם כל אחד צריך להרגיש את זה, וכל אחד צריך לבקש כי הוא מתקן את העולם. איפה העשירייה פה, ואיפה אני פה בתוך התהליך, או כל אחד מתוך העשירייה?

תתכלל בתוך עשירייה, אתה וחברים שלך יחד, ומהלב המשותף שלכם תפנו לבורא שהוא יאיר לכם, שימלא אתכם, ואז תרגישו שהוא נמצא בכם. כבר יהיה לכם כלי פרטי, קטן, שאין פחות ממנו. עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה.

עכשיו השאלה, איך אנחנו גורמים בזה נחת רוח לבורא בצורה השלימה? על ידי זה שאנחנו עכשיו יוצאים מעצמנו לכל האנושות, אפילו לא לכל האנושות, ל"בני ברוך", ורוצים להתחבר איתם יחד, וכל פעם פונים לבורא שיחבר שיחבר אותנו. ובכל פעם אנחנו מגלים את עצמנו עשירייה, אבל שנמצאת דרגה פלוס אחד, פלוס שתיים, פלוס שלוש, פלוס ארבע, כך אנחנו עולים. ואז אנחנו מגלים בינינו, בתוכנו, את עוצמת החיבור שנקראת, נפש, רוח, נשמה חיה, יחידה דנפש. נפש, רוח, נשמה חיה, יחידה דרוח וכן הלאה. ומתחילים כך לעבוד. הכול מתקתק בדיוק לפי החשבון של העשיריות.

שאלה: נראה שהבורא דוחף את יונה, דוחק בו לעשות את תפקידו. אבל אצלנו, במקרה שלנו, נראה שהבורא הורג אותנו אם אנחנו לא עושים את תפקידנו. למה ההבדל הזה?

גם שם וגם כאן הבורא בכל מקום דורש מאתנו לקיים את התפקיד. הוא לא דוחה את יונה שלא יקיים. לא. הוא רק רוצה שיונה יקיים בצורה נכונה. אתה לא תמצא באף מקום בסיפור, בתורה, בהיסטוריה, בכל מה שקורה, בכל הפעולות הרוחניות וגם הגשמיות שהבורא דוחה את הנברא מהתפקיד שלא יקיים אותו. יכול להיות שהוא דוחה אותו כדי שהנברא דווקא ייקח תפקיד יותר נעלה, ולא נותן לו כביכול לעשות תפקיד קטן. זה יכול להיות. ישנם כאלה תיקונים בדרך. אבל תמיד, תמיד "מעלים בקודש ולא מורידים בקודש.".

שאלה: האם צריכים לוודא שכל חבר בעשירייה עוסק בהפצה, או שמספיק שאלה שכבר עוסקים בהפצה צריכים להגביר את האיכות שלהם?

זה החשבון שלכם. אבל לכל אחד יש פייסבוק, טוויטר, ווטסאפ, תתחילו לפזר אפילו בהם, אמנם שם הכול מוגבל, אבל בכל זאת, תנסו לכתוב לכל הכיוונים שאנחנו חייבים תיקון, והתיקון שלנו כולו בחיבור אחרת אנחנו אבודים.

תלמיד: אפילו בעשירייה הקטנה שלנו קשה לגרום לכולם להפיץ על בסיס יומי.

הם לא מרגישים את עצמם שחייבים?

תלמיד: חושבים שחלק מפיצים כלפי חוץ והחברים האחרים מתפללים.

יש אולי כאלה אנשים שלא יכולים שום דבר לעשות. אבל אם הם לא עושים לפי הכוח שלהם, במאה אחוז ממש מממשים את עצמם, אם לא במאה אחוז, זה פגם. וכל הדברים האלה הם נמצאים בחשבון מדויק מאוד ברוחניות. כותב בעל הסולם, "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי.", שהבורא יודע את הרצון שבתוך האדם ואם האדם מתרשל או לא, ולכן הוא מעורר בו את כל הרצונות האלה, גירויים כאלו, ''גרומין'', וכך האדם צריך להבין.

החשבון הוא בסופו של דבר מדויק, אנחנו לא יכולים לברוח משום דבר. ולכן תפסיקו לשחק עם הבורא במחבואים, זה לא רציני. אנחנו יכולים כאן להפסיד מאוד בגדול.

קריין: אנחנו בקטע מספר 14, מתוך מאמר של הרב"ש, "מהו" שובה ישראל עד ה' א-לוהיך, בעבודה".

"כתוב (תהילים, קמ"ז) "הרופא לשבורי לב". ויש להבין, מהו שה' רופא לשבורי לב. והענין, כי ידוע שעיקר אצל האדם הוא הלב, כמאמר חז"ל "רחמנא ליבא בעי". ש"לב" הוא הכלי המקבל את הקדושה מלמעלה. וזהו כמו שאנו לומדים בשבירת הכלים, שענינו הוא, שאם הכלי שבור, כל מה שנותנים בתוכו, הכל הולך לחוץ. כמו כן אם הלב שבור, היינו שהרצון לקבל הוא השולט על הלב, נמצא, שלא יכול שם לכנס שפע, מסיבת שכל מה שהרצון לקבל מקבל, הכל יוצא להקליפות. וזה נקרא "שבירת הלב". ".

(הרב"ש. מאמר 2 "מהו, שובה ישראל עד ה' אלקיך, בעבודה" 1991)

שאלה: הדוגמה שהאורות גדלים, מתווספים, נפש, רוח, נשמה, אם הבנתי נכון, אז כשאנחנו מתחברים בינינו בעשירייה במידה מינימלית, ואודות לזה שמצרפים אלינו כלים אנחנו גדלים.

כן.

תלמיד: איך בצורה נכונה לחבר אלינו את הכלים הנוספים מההפצה לעשירייה שלנו?

אתה לא יכול לדעת. אתה פשוט צריך לעבוד עם מי שמוכן להתחבר לפי החוקים הרוחניים. מקבלים אותו, מקרבים אותו ועובדים יחד.

שאלה: קראנו כשהלב שבור והכלי שבור ואי אפשר להכניס לשם שום דבר, זה כמו כוס שבורה שאי אפשר למזוג לתוכה. אמרת משפט, שכדי להגיע לשלמות הכלי, ''תנו לבורא לעבוד''. נשמע שאם אנחנו לא נותנים לו עבודה אז הוא חסר מעשה, ואם לא מבקשים אז אין לו עבודה.

כך זה בדיוק, ''ויהיה לה' העבודה'', נכון. הוא לא יכול לתקן כי אתה לא מגלה את החיסרון, אבל אחרי שאתה מגלה את החיסרון יש לו עבודה. הוא לא זקוק יותר לכלום רק שאנחנו נגלה חיסרון ושהוא יתקן. כל העבודה שלו היא נקראת ''עבודת ה'''.

תלמיד: נגזר מזה שבעצם הבקשה והתפילה, הם היחידים שיכולים לעשות לו נחת רוח, לתת לו לעבוד.

כן, נכון, בזה שאתה נותן לו עבודה אתה נותן לו נחת רוח, ודאי. העבודה הכי טובה היא שאתה מעלה בקשה, תפילה, מ"ן, אין טובה גדולה יותר לבורא מאשר שאתה כך מתייחס אליו, "תן לי, תעשה, תתקן", אלה הדברים הטובים ביותר בשבילו. אנחנו בזה מכתירים אותו כפועל, כעושה, כגדול. אחרת הוא לא נקרא בורא.

תלמיד: אז אם אנחנו מבקשים ממנו כל הזמן, זה כביכול נקרא "אתם עשיתם אותי"?

כן, במה שאתה מבקש שהוא יופיע ויעשה, בזה אתה מכתיר אותו שהוא העושה.

שאלה: כשאנחנו מבררים את התפילה המשותפת בעשירייה, אז אפשר לראות שזו עבודה דינמית, תוך כדי אפילו עשר דקות של דיון בינינו משתנה לנו התפילה, ואנחנו מעדכנים אותה. איך אנחנו עושים את העבודה הזאת כשאנחנו לא בשיחה בינינו אלא בשיחה פנימית, איך הדינאמיקה הזאת בין חברי העשירייה קורית?

את זה אני לא יכול להגיד לכם, תתקדמו ואחר כך נראה. העבודה הפנימית, איך שאתם עושים, אני בכלל עוד לא יודע איך להסביר לכם את זה בעל פה, כי זאת עבודה שבלב.

תלמיד: אבל איך נכון לתאר את התפילה המשותפת שלנו, כמשהו שהוא דינמי, כמשהו שהוא משתנה, קבוע או קיים, האם אני צריך לחדור אליו?

התפילה המשותפת שלנו היא שאנחנו מבינים שאנחנו צריכים להיות מחוברים בלב אחד, ברצון, בחיסרון אחד, ואנחנו מבקשים מהכוח העליון שיחבר בינינו ויטפל בחיסרון הזה, שאנחנו נרגיש את החיסרון הזה בצורה משותפת בינינו, על כל דבר אנחנו צריכים לבקש ממנו.

אצלנו יש רק דבר אחד, לבקש. אבל את מה לבקש, זה הכול אליו, תעשה את זה ואת זה, תעזור לי בזה וכן הלאה, כל הזמן.

תלמיד: האם אני צריך לתאר שהתפילה הזאת כבר קיימת ואני צריך להצטרף אליה, האם יש איזו תפילה אולטימטיבית בתוך העשירייה ואני צריך להצטרף אליה?

כן, מפני שהבורא מעורר את החסרונות, ולכל חיסרון וחיסרון אתה מחבר את הבקשה. אם היא נכונה, כך זה עובד.

שאלה: אם אני מבין או מרגיש שהבורא נמצא במעמקי הלב, אז ההרגשה שלי היא שרק התפילה יכולה כביכול להפעיל אותו כדי שיענה לתפילה שלנו?

כן.

קריין: קטע מספר 15, מאמר של הרב"ש "מהי התפלה על עזרה ועל סליחה, בעבודה".

"אם תפלתו אינו שגורה בפיו, שהפירוש הוא, שאין לו האמונה אמיתית, שה' יכול לעזור לו, ושה' שומע את כל מי שמבקש ממנו, ושלפניו קטן וגדול שוים, דהיינו שעונה לכולם. נמצא, שהתפלה אינה שלימה, לכן הוא צריך לבקש סליחה על החטאים שלו, בזה שלא ביקש עזרה הדרושה מה'. והגם בבחינת הפשט יש תירוצים אחרים, אבל בבחינת עבודה, שהאדם רוצה ללכת בדרך של השפעה ולא בבחינת קבלה, עיקר החטא הוא, בזה שהאדם לא מבקש מה', שיעזור לו לנצח את הרע. ועל זה הוא מבקש סליחה. ומכאן ולהבא הוא מבקש עזרה."

(הרב"ש. מאמר 4 "מהי התפלה על עזרה ועל סליחה, בעבודה" 1988)

שאלה: מה זה אומר שתפילתו לא יוצאת מפיו?

זאת אומרת שהבקשה לא מגיעה מהלב, לא עם החיסרון האמיתי שלו, האישי, הפנימי, ולכן אם אנחנו כך עושים, אז אנחנו לא נקבל שום תשובה.

שאלה: העפר שממנו אני מורכב ובנוי, זה הכל חטא, מה אפשר לתקן באותו עפר, לְמה זה יכול להשתנות?

אנחנו כולנו אגואיסטים וזאת הצרה, שאנחנו צריכים לתקן את האגו שלנו, להביא אותו למצב המתוקן, שמרצון לקבל שנקרא האגו שלי, שאני רוצה את הכול לעצמי, אני צריך לצמצמם אותו בלקבל לעצמי, ולשייך אותו לטובת הזולת. אני לא יכול לעשות את זה, אני צריך לבקש, שיבוא כוח עליון, ישפיע עלי, ואת כל הרצונות שלי לעצמי ורק לעצמי, הוא ישנה אותם כך שאני אוכל להשפיע לאחרים, זה נקרא "לקום מעפר".

ואני מבקש ממך כשאתה שואל, אל תדבר במילים כאלה, אנחנו צריכים לדבר בצורה נורמאלית, ולא מה שכתוב בתורה, "עפר" וכל מיני דברים, זה לא טוב, זה מבלבל. אנחנו עובדים עם האגו על ידי המאור המחזיר למוטב ומתקנים אותו, וגם לא אנחנו מתקנים, אלא מבקשים מהבורא והוא מתקן. הוא ברא את היצר הרע, ויש לו את האור שיכול לתקן את היצר הרע שלנו, את האגו שלנו, אנחנו צריכם רק לבקש, שום דבר חוץ מזה.

אני יכול לשבת בשילוב ידיים ולבקש ממנו כל הזמן, תתקן את זה ותתקן את זה, תעשה את זה ותעשה את זה, והוא ישמח לעשות את זה.

שאלה: לפני יום כיפור יש מנהג כפרות, מה משמעותו הקבלית?

שאנחנו רוצים לחתוך את האגו שלנו שעדיין חי בנו, להמית אותו, ולהביא אותו לכפרה, שיום כיפור יכפר על הכול.

שאלה: איך מישהי שאין לה עשירייה יכולה להעלות תפילה ושישמעו אותה, למרות שאין לה עשירייה אבל היא מפיצה?

כן, אם אין לה עשירייה אבל היא מפיצה, היא יכולה כבר להעלות את התפילה. אבל כדאי לה גם בכל האמצעים שאפשר, יש לנו היום קשר וירטואלי, אז היא יכולה להתחבר לעשירייה וירטואלית, אין בעיה. תעזרו לה לעשות את זה.

שאלה: במה השמחה שאנחנו אמורים להרגיש ביום כיפור שונה מהשמחה שאנחנו מרגישים כל יום מזה שנמצאים בדרך?

אין יום יותר שמח מיום כיפור, ממש, שמחה גדולה מאוד. כי יום כיפור מכפר לנו על כל העוונות, על כל הדברים שאנחנו לא תיקנו, ואנחנו מביאים אותם לבורא והבורא מתקן. ולכן יש לנו שמחה גדולה ביום הכיפורים.

שאלה: אם הבורא רוצה שנפנה אליו, למה בזמן הבקשה הוא נותן לאדם הרגשה שהוא מדבר לחלל ריק?

כי זה חוסר אמונה מצד האדם, אם האדם יתחבר טוב יותר לעשירייה, אז דרך העשירייה הוא יתחיל להרגיש שהוא מחובר עם הבורא, הבורא נמצא בתוך העשירייה.

שאלה: מאוד מבלבל אותי שאנשים אומרים על כל דבר "אין עוד מלבדו" ובזה מצדיקים את עצמם, לא משנה מה קורה.

לא בצורה כזאת אנחנו אומרים "אין עוד מלבדו". אנחנו אומרים שבאמת בכל מקום פועל הבורא, והוא מביא לנו כל מיני מצבים שאנחנו צריכים להיתקל בהם ולפנות אליו לתיקון. לכן, "אין עוד מלבדו" זה שהבורא פועל בהכול מלמעלה למטה, ואני צריך להעלות את כל הכלים האלה שהוא מביא לנו מלמעלה למטה בצורה שבורה, להעלות את הכלים האלה אליו לתיקון מלמטה למעלה.

אז אין עוד מלבדו, נכון, אבל אני צריך לתת לאין עוד מלבדו עבודה. אני כביכול המעביד של הבורא, אני נותן לבורא עבודה שיתקן את הכלים, כי הוא שבר אותם. ולמה הוא עושה את זה? כי על ידי זה שאנחנו רואים שזה כלי שבור, [מבקשים ממנו] תתקן בבקשה, והוא מתקן, ואז אני גם רואה את ההבדל בין כלי שבור לבין כלי מתוקן. וזה הכל נמצא בי, לכן אני מרגיש מה ההבדל בין הכלים המקולקלים האלה לבין המתוקנים, ומתוך זה אני מתחיל להכיר את הבורא, את דרך העבודה שלו, זה נקרא "ממעשיך הכרנוך". זה דבר מאוד פשוט, קונקרטי, לפנינו.

שאלה: איך מגיעים למצב של לשמוע את הבורא?

לשמוע את הבורא זה נקרא שאני כבר מתחיל להיות בהשגה, בדרגה מיוחדת שנקראת "שמיעה" וזה כוח הבינה. אני מתקשר עם הבורא בדרגות הבינה, ואז אני יכול באוזן שלי לשמוע ממנו, זאת אומרת להיות במידת השפעה כמוהו. לא פשוט אבל אפשר, ונעשה.

שאלה: בקטע האחרון שקראנו, האדם חטא בכך שלא ביקש מהבורא לנצח את הרע. אבל האדם קודם כל צריך להבין שהיצר הרע נמצא בתוכו. מתי ההבנה הזאת קורית באדם, מתי קורה המפנה הזה שהוא מרגיש שהאגו שלו, היצר הרע פוגע בו?

זה קורה כשהיצר הרע לא נותן לו להתחבר עם החברים, כל יתר הדברים זה לא יצר הרע. יצר הרע זה רק מה שלא נותן לנו להתחבר, רק בזה יצר הרע, בין אדם לחברו. כי היצר הרע נוצר על ידי חטא עץ הדעת, על ידי שבירת הכלי דאדם הראשון, שכולנו יוצאים בהתרסקות מרצון אחד להרבה רצונות. ולכן היצר הרע זה כוחות שלא נותנים לנו להתחבר יחד, הכל רק כלפי החיבור.

שאלה: לפני כמה ימים שאלתי אותך לגבי חיבור בין החברים, והגענו למסקנה שהמעשה הוא מה שמחבר בינינו. אבל עכשיו אני שומע אותך אומר, שכל מה שצריכים לעשות זה לשבת ולבקש מהבורא לעשות את מה שאנחנו מבקשים. אני קצת מבולבל, אני לא מבין את זה?

זה נקרא "מעשה". אלא מה אתה חושב שצריכים לעשות? תן לי דוגמה שאתה יודע לעשות בתיקון הכלים? כלום.

תלמיד: אמרנו הפצה.

זה לא תיקון, זה רק גורם לתיקון אבל זה לא תיקון. תיקון נעשה על ידי הבורא בלבד.

תלמיד: אבל אם נשב ונבקש ולא נגרום לתיקון אז כל חבר ישב ויבקש, ובזה לא נגרום לתיקון רק נבקש.

אבל הבקשה היא כבר גורמת לתיקון, לא צריך לעשות שום דבר, רק לבקש מהבורא שיתקן אותנו. לכן הוא שבר אותנו, ועל ידי הבקשה שלנו הוא יחבר בינינו. תחשוב על זה.

שאלה: בקשר לקטע שקראנו, האם מרצון לקבל יכולה לצאת בקשה אמיתית או שמדובר במאמץ שלנו?

על ידי הבקשה שלנו אנחנו מסדרים בקשה אמיתית, שאז הבורא מגיב. ואנחנו צריכים להבין שהבורא זה מערכת, וברגע שאנחנו מבקשים נכון, המערכת הזאת נותנת תגובה. וברגע שאנחנו לא מבקשים נכון, המערכת הזאת נותנת תגובה לא טובה, היא באה ומתקנת אותנו עד שאנחנו נבקש נכון.

אנחנו נמצאים בתוך מערכת עליונה, וכל הבקשות וכל המחשבות שלנו כל הזמן פועלות בתוך המערכת הזאת, רק השאלה האם הן הבקשות והפניות הנכונות שלנו. אבל אפילו אם הן לא נכונות, זה כמו עם הילדים הקטנים, אנחנו בכל זאת משפיעים, ובסופו של דבר מגיעים לתיקון. לכן אדם חייב ועשירייה חייבת כל הזמן, בלי הפסקה לבקש ולבקש תיקונים מהבורא. אפילו שלא יודעים מה זה תיקון, ואפילו שלא יודעים מיהו הבורא, ואפילו שלא יודעים להתחבר בעשירייה, בכל זאת להשתדל כאילו שאנחנו עושים את זה, כמו ילדים קטנים.

בזה נסיים את השיעור. אני מאחל לכולם, למי שצם צום קל, ולמי שהולך להתפלל תפילה יפה וטובה, ולמי שהולך להתחבר עם החברים, ואני חושב שזה הדבר הכי טוב שאפשר לעשות היום ומחר, תעשו את זה בהצלחה. ושיהיה לכולנו יום כיפור שמח, זה יום טוב.

כי לבכות, כמו שלמדנו, זה שאדם צריך לבכות על זה שלא ביקש מהבורא, זה החטא שלו. החטא היחידי שלנו הוא שלא ביקשנו מהבורא תיקונים. אבל עכשיו כשאנחנו יודעים ומבקשים מהבורא תיקונים, אנחנו צריכים להיות שמחים. אז כל הזמן תבקשו ותבקשו מהבורא תיקונים, ותשמחו מזה שאתם מבקשים. בהצלחה בני ברוך.

(סוף השיעור)