שיעור בוקר 22.04.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

עבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות,

חלק 2

קריין: אנחנו ממשיכים בנושא ה"עבודה למעלה מהדעת", קטעים נבחרים מהמקורות, קטע מס' 21 מתוך בעל הסולם, "שמעתי, מאמר י"ט, "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה".

"יש לפעמים, שהאדם מבזה את עבודה זו של קבלת עול מלכות שמים, שהיא זמן של הרגשת השחרית. שהוא רואה, שאין מי שיכול להציל את מצבו, שבו הוא נמצא, אלא רק הבורא. והוא מקבל על עצמו מלכות שמים למעלה מהדעת, בבחינת "כשור לעול וכחמור למשא". ושצריך להיות לו שמחה, בזה שיש לו עתה מה לתת להבורא. ומזה שיש לו מה לתת להבורא, הבורא נהנה מזה. אבל לא תמיד יש לאדם הכוח, שיגיד, שזהו עבודה יפה, הנקרא הידור. אלא הוא מבזה את עבודה זו. וזהו תנאי קשה לאדם, שיהיה בידו לומר, שהעבודה זו הוא בוחר יותר מהעבודה של בחינת "לבנינות". היינו ממצב שאינו מרגיש טעם של חושך בעת עבודה. אלא שאז הוא מרגיש טעם בעבודה, היינו שאז אין הוא צריך לעבוד עם הרצון לקבל, שיסכים לקבל על עצמו מלכות שמים למעלה מהדעת. ואם הוא כן מתגבר על עצמו, ויכול לומר שהעבודה זו נעים לו, בזה שעתה הוא מקיים מצות אמונה למעלה מהדעת, ומקבל את עבודה זו בבחינת יופי והדר, זה נקרא "שמחה של מצוה"."

(בעל הסולם, שמעתי, מאמר י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")

בעצם בכל מצב ומצב יש לאדם מה לעשות עם הבורא, להודות לו על כל מצב, גם על הרע כמו על הטוב, כי כל מצב ומצב יש לו נחיצות, יש ממנו איך להתקדם רק בצורה שונה, פעם על ידי זה שאומר תודה, פעם על ידי זה שמעלה בקשה, פעם על ידי זה שמברר את הדברים, שלא יודע לכאן או לכאן, אבל תמיד השאלה היא רק בדבר אחד, הבעיה שלנו רק בדבר אחד, אנחנו לא מרגישים את תמיכת הקבוצה שמחזיקה אותנו ומכוונת אותנו להיות המבררים, בשביל מה קיבלנו את המצב, מה לעשות עימו?

אם קבוצה הייתה לוחצת נכון אדם לא היה מאבד את עצמו באף מצב, הוא תמיד היה מבין, " הכי טוב לעשות עכשיו כך, או הכי טוב לעשות עכשיו כך, בצורה זו או אחרת לפנות לבורא לבקש ממנו או לתת או להשפיע או לקבל. רק העניין הוא חוסר הקשר לקבוצה שלא נותן לאדם, אפשרות להבין, להבחין, לברר את המצב ואז להסיק מסקנות מה לעשות. זו הבעיה שלנו.

אבל בעצם כל רגע שלנו הוא רגע מיוחד, ואנחנו צריכים להודות על כל רגע ורגע, לא חשוב למעלה, למטה, באיזו צורה, אם אנחנו קשורים לקבוצה ולא נמצאים בתוך עצמנו, כי כשאני לא נמצא בתוך עצמי ואני נמצא בחושך או במשהו, זה מצב שקר, אפילו המצב הכי טוב זה מצב שקר, אלא אך ורק אם אני תלוי בקבוצה, אז כבר יש לי תשובה נכונה לבורא, לעצמי, לכולם. אבל רק בתנאי שאני קשור אליהם, שאני נמצא בתוך הנשמה שלי, כי הקבוצה זה הכלי של הנשמה, ואז אני באמת נמצא כאדם העומד וכך מתקדם.

לכן במיוחד, כמו שהוא כותב, שאדם מרגיש שהוא מזלזל בעבודת הבורא ומצבים כאלה הם לא יום ולא לילה ולא מרגיש שיש מישהו שיכול להציל אותו מהמצב הזה, אז אין לו ברירה, הוא חייב כאן להודות לקבוצה. והוא צריך להכין את הקשר שלו עם הקבוצה וגם הקבוצה מתקשרת אליו במצבים האלה דווקא ועוזרת לו ומוציאה אותו מזה. ואם הוא לא פונה לקבוצה והקבוצה לא פונה אליו אז אין מה לעשות, זו בעיה גדולה.

שאלה: יש לנו בקבוצה מצבים דומים אבל הקבוצה היא כמו אם, היא תמיד מוכנה לעזור. אבל מה לעשות אם חבר אינו פונה לקבוצה וגם הקבוצה לא פונה, מה העצה כאן, איך הקבוצה יכולה להתנהג?

הקבוצה חייבת כל הזמן להיות במצב שהיא מוכנה לעזור לכל חבר וחבר מכל הקבוצה. בקבוצה יש אנשים, לא אחד, "איש את רעהו יעזורו", שהם מעוררים כך את עצמם וזה התפקיד שלהם, כשהם מעוררים את הקבוצה אז לשים לב על כל חבר וחבר לעורר, לנענע כל חבר וחבר כדי שכולם יהיו מחוברים ביניהם ולמטרה.

שכולם יהיו מחוברים ביניהם למרכז העשירייה ובמרכז העשירייה, שיוכלו לאתר את נקודת החיבור ביניהם, ובנקודת החיבור, שם הם עומדים לגלות את הבורא. הקבוצה חייבת כל הזמן לעסוק בזה. ואם מישהו נופל מזה אז הקבוצה מעוררת את כולם וגם מעוררת אותו. אבל הקבוצה חייבת לדעת שזה התפקיד הקבוע שלה.

שאלה: כאשר אני פונה אלייך בשאלה אני יודע שהאגו שלי יכול להיפגע ואתה יכול להגיד לי, "שב ותשתוק עד שתסדר את עצמך עם השאלות שלך", אבל איך להעתיק את מערכת היחסים הזאת כקבוצה, שנתקדם כל הזמן?

לכבד כל חבר. זה הכול. אין יותר שום פתרון. בפחות מילים. לכבד כל חבר.

שאלה: אני נמצא כבר חודש וחצי בבית ולא יוצא, פתאום העולם הזה לא מעניין אותי, מעניין אותי להיות כל הזמן עם החברים שלי, ארבע פעמים ביום אני נכנס לשידורים, יש לנו שיחות זום, החברים מתקשרים אליי בבוקר, מעירים אותי, כל הזמן יש לי מן הרגשה כזאת שהחברים לא עוזבים אותי ואני לא עוזב אותם. איזו הרגשה זאת רב?

תספר על זה לממשלה שלא יודעת במה להעסיק את האזרחים, שהיא תמליץ להם לעשות את זה. זהו. כן. בזה אנחנו צריכים לעסוק, וגם לצאת לעבודה לפעמים, לעשות עבודה הכרחית לקיום כי בעולם הזה ובכל יתר הדברים [חשוב] שאנחנו נהייה קשורים יחד כך שאנחנו נתחבר ונתקדם להרגשת הבורא, לגילוי הבורא. זה מה שצריכים לעשות. בדיוק.

גילית את סוד הקורונה. ואתה תראה עוד מה יהיה, יהיו עוד גלים גלים שאנחנו נצא ונחזור ונצא ונחזור לאותו מצב כמו שעכשיו, רק כל פעם זה יהיה מצב אחר וכך אנחנו נתקדם. זה "עזר כנגדו".

ובאמת אנחנו צריכים להפיץ את העניין הזה, שאנחנו לומדים בדיוק שיטה איך לטפל נכון במצב שמורידים עלינו מלמעלה, ורק בצורה כזאת שאנחנו מתקשרים, מגלים את הבורא, אנחנו משתמשים נכון בכל העולם הזה, במה שנולדנו, במה שהתפתחנו, כי אנחנו בהחלט נמצאים בתהליך מיוחד שכבר הגיע הזמן שאנחנו נעלה בחיינו כאן גם לדרגת העולם הבא, לעולם העליון. את זה עלינו לעשות.

שאלה: מה אנחנו מפיצים, מה הרושם הראשוני שאנחנו רוצים להעביר ל-99%, מה אנחנו רוצים שהם ירגישו?

שאנחנו לא חיים סתם. שהחיים שלנו לא נגמרים בזה שהגוף שלנו מת, אלא עוד לפני שהגוף שלנו מת אנחנו רוצים להשיג את המצב העליון שלנו ולחיות בו, להמשיך לחיות בו. להשיג את הנשמה ולהמשיך לחיות בנשמה. בצורה כזאת תגיד להם.

ולכן וירוס הקורונה הזה מראה לנו עד כמה שאנחנו נמצאים בגופים הפגומים שלנו ושמספיק לנו לחיות בהם, אלא שעד כמה שהם עדיין חיים, בואו אנחנו נשתמש בהם כדי להתעלות לדרגה עליונה יותר. זה הכול.

שאלה: איך להתנהג בקבוצה כאשר מגיע המצב שאתה לא יכול לעשות כלום?

אז החברים צריכים לעזור לך. כשאתה לא יכול לעשות כלום, אתה כמו תינוק שנמצא על ידיים של אימא ואימא מטפלת בו. זהו. ככה זה.

שאלה: בעל הסולם אומר, "אבל לא תמיד יש לאדם הכוח שזו עבודה יפה". מה העניין, "עבודה יפה"? מה זה הכוח לעשות עבודה יפה בעצם?

להשפיע לאחרים, לעזור לאחרים. אין לך עבודה אחרת, אלא לדחוף את כל העשירייה שלך לבורא, להיות המקשר ביניהם לבורא. למשוך אותם ולהגיד להם, "בואו הנה, בואו הנה כולם, בואו, "אני רוצה להכיר לכם את הבורא", וככה לקבץ אותם ולהכיר להם את זה.

תלמיד: הזכרת שאנחנו תלויים בלהרגיש את התמיכה של הקבוצה, אבל אנחנו לא מרגישים, אין הרגשה של תמיכה בקבוצה. אז מה עושים פה בבוקר בקבוצות?

אני לא יודע. אני יודע שחוץ ממך, כמה שאני מכיר את כל החברים האלו מהקבוצה שלך, כולם הם מאוד מאוד מחוברים ביניהם, מאוד מסורים, מאוד רוצים להיות יחד, הם עושים את כל הפעולות ואתה שם כאילו נופל בין הכיסאות.

תלמיד: כך זה נראה לך?

זה לא נראה לי, אני רואה את זה ממש. זה לא שכאילו זה נראה לי.

תלמיד: אתה יכול להסביר את המשפט "כשור לעול וכחמור למשא"?

כשור לעול אתה מבין? ששור מיועד לעול, עול זה מה ששמים לו על הגב. וכחמור למשא, על החמור שמים למעלה ועל השור שמים מאחורה, על העגלה או על משהו. אז גם בצורה כזאת שאתה סוחב משהו אחריך, וגם בצורה כזאת שאתה לוקח את העבודה עליך, על גבך. לשתי צורות העבודה האלה אתה חייב להיות מוכן.

אנחנו עוד נדבר מה הן שתי צורות העבודה האלה, זה במוחא וליבא, בחסדים, בחכמה, איך שזה קורה, נלמד את זה.

תלמיד: מה אתה אומר על המצב היום בארץ, הוא נראה טוב מכל הבחינות?

בארץ?

תלמיד: חוזרים לעבודה, והקורונה פחות בולטת.

אני חושב שזה יעזור לנו יותר להבין איפה אנחנו היינו, מה עברנו, האם התייחסנו נכון לחופש הזה שבעל כורחו בא אלינו, ואיך אנחנו צריכים להתייחס למצב באמת, גם לעבודה, גם להפסקת העבודה. כי לפנינו שוב יהיה משהו, אנחנו לא נצא מוירוס הקורונה הזה וזהו.

אנחנו נצטרך לקבוע כאן יחסים חדשים בין זה לבין זה. עד כמה שאנחנו בכל זאת לא מעבירים את הווירוס אחד לשני, ועד כמה שאנחנו בכל זאת צריכים להיות קשורים זה לזה, "לכו תתפרנסו זה מזה", כי אחרת אנחנו לא נוכל להתקיים. אנחנו לא קופים, שאני חי על העץ ומה שאני תופס מהעץ זה מספיק לי לחיים. אני חי סביב אנשים ואני חייב הרבה דברים.

אבל, אני מקווה שוירוס הקורונה הזה מגיע אלינו בצורה כזאת שהוא לא עובר, לא עוזב אותנו, והוא יחייב אותנו לנקות את כל העסקים שלנו מכל העסקים המדומים, שאנחנו סתם עשינו מהם עסק. אנחנו לא צריכים לפתוח מיליון עסקים פרטיים, אנחנו צריכים לבדוק מה אנחנו באמת צריכים, מה חיוני לחיים שלנו, ומה שלא מזה להפטר.

אז איך יתפרנסו כל אלפי אלפי העצמאים ומי שנמצא אצלם בעבודה, הם לא יתפרנסו. אלא אנחנו נתחיל לעבוד בצורה כזאת שלכולם תהיה עבודה, אבל בצורה קטנה. ואנחנו נגביל את זה מלמעלה על כל בעלי העסקים. ואנחנו נעשה כך שכולנו נהיה קצת באיזה עבודות, ונקבל איזו פרנסה, אבטחת הכנסה, לא חשוב איך לקרוא לזה, בצורה כזאת שאנחנו בכל זאת מדברים רק על הדברים ההכרחיים לחיים.

ואז כדור הארץ שלנו יבריא ויתעורר למצבים יותר טובים, יותר בריאים, ואנחנו גם כן. ויהיה לנו הרבה זמן חופשי, שאנחנו נלמד איך אנחנו צריכים להגיע לחיים עליונים, חיי עולם הבא, חיים נצחיים, וכך נתקדם. אנחנו צריכים לפזר את הידיעה הזאת לכל בני העולם, שלא העניין להגיע לגיל מבוגר ולמות כמו חיה, אלא לפני שאתה מגיע למוות בדרגת חי אתה עולה לדרגת המדבר, אתה משיג את הנשמה, ונמשך לחיות בה בצורה הנצחית.

את זה צריכים להסביר לכולם בצורה יפה, טובה, נוחה, לכל באי עולם. כי כולנו נמצאים בדרגת הדור האחרון. ואין כאן מקום לא לדתות ולא לאמונות ולא לכל מיני טקסים, אלא אך ורק לעבודה הפנימית של כל אדם, לקשר פנימי בין בני אדם. ולסדר את החיים שלנו כך שיהיה לנו אפשרי להתעסק בזה, ולהרגיש בתוך הקשר בינינו את העולם העליון ולחיות בזה.

תלמיד: יש אופציה, שמתחילים לשחרר כיתות, תשע עשרה איש, מדברים בשבוע הבא כבר לשחרר חמישים איש לכיתה, יש אופציה לחזור לבניין ללמוד? בשבוע הבא שמעתי כבר עומדים על חמישים איש לכיתת לימוד.

אתה חושב שאתה תהיה בין חמישים איש האלו?

תלמיד: לא רק חמישים, יש לך גם כמה חדרים אפשר להגיע לשלוש מאות, לחזור לבניין. מדברים בשבוע הבא לשחרר חמישים איש בכיתה. מה אתה אומר?

מה אני אומר? אני לא יודע. זה תלוי בהתנהגות שלכם לפי פקודות הממשלה. אם הממשלה מרשה אז אנחנו נבדוק. כי מה שהם אומרים, אתה יודע, שם זה פוליטיקה, שם זה כסף, ומה שהם אומרים אני מסתכל על זה בעין ביקורתית מאוד. נבדוק את זה, האם זה כן, האם זה נכון, אני לא רוצה שעל ידי זה שאתם תבואו לכאן אתם תוכלו להביא לכאן כל מיני וירוסים ואחר כך לפזר את זה בין האנשים שאין שם. אז אני לא יודע מה לעשות, נבדוק.

אני לא חושב שהחזרה הזאת היא חזרה טובה. איפה שהיא הכרחית, כמו שהם חושבים שזה הכרחי כדי לייצר את המזון, בעיקר זה המזון, זה משהו אחר. אבל אם לא הכרחי אז בשביל מה לחזור? אנחנו צריכים לעסוק בעולם הזה רק בדברים הכרחיים לקיום, וכל יתר דברים אנחנו פשוט צריכים להפסיק. בשביל מה? בשביל מה אני עכשיו אפתח שם מאה מיליון, מסעדות, בתי קולנוע, בתי קפה, כל מיני דברים שאפשר בלעדיהם? בשביל מה?

תלמיד: אבל הבניין קיים, חבל, הוא סתם עומד שם ריק. סתם משלמים מיסים, סתם מחזיקים אותו?

לא, השאלה היא איך אנחנו סוגרים את הדברים האלה. אם היה לך איזה עסק והעסק הזה היה קיים רק כדי לפרנס את בעל הבית ולא היה בו שום דבר הכרחי לקיום, אתה יכול להגיד, איך זה לא היה, אבל אנשים באו, אנשים השתמשו בזה. זו לא הוכחה, כי יש לנו הרבה "עסקים מדומים" כמו שאומר בעל הסולם. הרבה עסקים מדומים.

אז אנחנו צריכים לעשות חשבון וכבר לא נותן להם סתם ככה להיפתח, לא. מספיק לנו, אנחנו צריכים לצמצם כאלו דברים למצב ש"לא יגונה ולא ישובח", מצב נורמלי. וכל היתר לסגור. אין שום צורך בזה. ואתה יודע כמה שיש? יש מלא כאלה דברים.

תלמיד: אני יודע.

אני חושב שאם אנחנו נצא בצורה פרועה אז הוירוס חוזר, ובצורה, במוטציה הרבה יותר קשה. כי סך הכול אנחנו צריכים לראות, כל הפעולות שקורות איתנו, שעוברות עלינו, כולם אלו כדי לחבר בינינו, כדי לקרב בינינו. אם אנחנו על ידי הבידוד הזה שקיבלנו לא התקרבנו פנימית, לא הבנו מה שהטבע דורש מאיתנו, אז לא למדנו את זה, אז הטבע יצטרך להמשיך ללמד אותנו, רק בצורה יותר נוקשה ואנחנו נקבל מכות הרבה יותר גדולות. אני בטוח שכך זה יהיה.

וכבר שמעתי שיש הרבה אנשים, מדענים שאומרים שהווירוס לא נעלם אלא שהוא ילך ויחזור ושוב ככה יהיה.

תלמיד: יהיה לך חיסון עוד מעט, יש עשרים חברות מדברות על חיסון שיהיה עד סוף השנה.

כל אחד רוצה להרוויח, אני מבין אותם, אבל שיהיו חיסונים, מה יהיה הלאה? אז אין וירוסים אחרים, אין בעיות אחרות? אנחנו צריכים להבין שלבורא יש הרבה בתוך התיק שלו וירוסים או השפעות כאלה שבכל זאת יחייב אותנו, יחייב אותנו להבין לאיזה צורה אנחנו צריכים להגיע. אנחנו חושבים איך לברוח מהווירוס, אנחנו לא חושבים לאיזה צורה אנחנו צריכים לברוח. זו הבעיה. וקשה להסביר את זה לבני אדם והממשלות בכלל לא חושבות לכיוון זה.

תלמיד: אני דווקא בימים האחרונים מאוד מאושר ממה שקורה. כולם שמחים, כבישים מלאים, העסקים חוזרים חוץ מהפלאפל ההוא שבכה, ופתאום יש אנשים טובים שמגיעים, קונים אצלו 1500 מנות. תשמע, בוא נגיד ככה, לא הכול שחור כל כך כמו שמספרים, כשאתה מתחיל להסתכל כולם מתחילים לפרוח. אז מה קורה? הבורא עזב קצת את הלחץ?

אני לא נכנס בדיוק לעסקים שלו, איך שהוא מתנהג, אבל אל תדאג, מטרת הבריאה היא חייבת להיכנס לפועל ולכן אני בטוח שאלו המכות, מי חשב על הווירוס הזה? המכות מסוג זה או מסוג אחר הן בדרך.

תלמיד: אני זוכר שדיברת רק על אטום, מלחמת עולם שלישית, עוד מעט הכול יתפוצץ. אני זוכר, יצאתי בדיכאון מהשיעורים, היו ימים כאלה שממש ממש הרגשתי עוד מעט שסוף העולם מגיע. ואז בא הווירוס הקטן הזה.

אתה רואה כמה שזה יותר טוב, רחמנות עלינו. אבל אנחנו לא תיקנו על ידי הווירוס הזה כלום, אם אנחנו ככה, כי מעצמנו לא עשינו שום דבר. הוא חייב אותנו לשבת בבית, הוא חייב אותנו להתנתק קצת זה מזה, מהקשרים האגואיסטים, נעשה מיד שינוי טוב בטבע, בכול הרמות, זה ברור. אבל מה הלאה? מה אנחנו עשינו מעצמנו? שום דבר. הרי דומם, צומח, חי נעשה בהם שינוי לטובה, אבל במין המדבר, באדם, נעשה איזה שינוי לטובה או שנעשה בעל כורחו בגלל שהווירוס הגביל אותו?

רק בגלל שהווירוס לחץ עליו והכניס אותו בתוך הדירה ולא נתן לו לצאת, אבל האדם בעצמו הבין מזה איך הוא צריך להתנהג? איך הוא צריך בכול זאת, להיות יותר מתקדם, יותר מקושר לאחרים, לדאוג לזולת, להביא את החברה שלו שהיא תהיה מאוזנת, שהיא תהיה באיזון, באינטראקציה יפה עם כוחות דומם, צומח וחי. אנחנו עוד לא רואים את זה. איפה כאן הצורה האינטגרלית של החברה האנושית, שכולם דואגים זה לזה, וכולם נמצאים בקשרים יפים זה לזה, שמתוך החברה האנושית הנכונה אנחנו מקרינים גם כוחות יפים, נכונים, על החי, על הצומח, על הדומם שכולם מקבלים צורה יפה. לא קורה כך.

מה עשינו? אנחנו עוד לא עשינו כלום. הווירוס עדיין הוא השפיע עלינו, נתן לנו איזו צורה, ועזב. הרושם הזה יישאר אבל אנחנו נשכח ממנו, הוא נשאר בנו, אנחנו התרשמנו ממנו. אבל בעצם המכות עוד לפנינו, אנחנו עוד לא למדנו שום דבר.

תלמיד: זה מה שאתה צופה בעצם? שיהיה יותר גרוע?

זה לא חשוב לי יותר גרוע או לא גרוע, אני חושב על המטרה. אנחנו צריכים בכל זאת להשתדל להפיץ בכל הכוח, בשביל מה זה נעשה, ולאן זה צריך להוביל אותנו. אנחנו איך שהוא עושים בזה משהו, אבל לא משתדלים בכל הכוחות. אני לא רואה שאתה טרוד בזה מהבוקר עד הלילה.

תלמיד: צריך להתפרנס לא?

להתפרנס? מה יש לך להתפרנס?

תלמיד: מה זאת אומרת?

ממה אתה מתפרנס בימים אלו?

תלמיד: כל היום בישיבות, יש היום ממשלה חדשה.

כל היום בישיבות?

תלמיד: כמעט כל היום.

ועל מה אתם שם יושבים?

תלמיד: אנחנו מדברים.

מדברים. מחממים את האוויר.

תלמיד: כן. מה תעשה? זה מה יש.

למה אתה לא יכול להשפיע בצורה כזאת או אחרת?

תלמיד: תאמין לי, אני מדבר. אתה יודע מה מניע את כולם היום? באמת, אתה יודע, אתה רואה את החדשות. קודם כל הכיסאות, המעון, שני בתים לראש הממשלה, ולאנשים אין כסף לאכול. מדברים, אבל מישהו עושה משהו? לאף אחד לא אכפת מאף אחד. ממש ככה. כל אחד דואג לתחת שלו, לכיס שלו, וכמה כסף יהיה לו בסוף החודש.

למה אתה מקלל את העולם שבמו ידיך בנית?

תלמיד: אני לא מקלל את העולם, רק אומר שלא כל כך מעניין אותם מישהו אחר, רק הכיס שלהם.

אתם הבאתם את החברה האנושית לצורה כזאת. אתם חינכתם את האנשים שהגיעו לכאן.

תלמיד: נכון. השאלה איך אפשר לתקן את זה? בעזרת מה אפשר לתקן את המחשבה של האדם בכלל?

מזה שקודם אתם מתקנים את עצמכם. מי יתקן?

תלמיד: אנחנו?

כן. אתם קלקלתם, ועכשיו אתם צריכים לתקן את עצמכם, ואחר כך, גם את העולם.

תלמיד: יש סיכוי.

סיכוי אני לא יודע אם יש. יש סיכוי כן, אבל בגלל שיש כוח עליון והוא יחייב אותנו בצורה מאוד לא נעימה. אבל לא תהיה לו ברירה.

שאלה: במצב החדש הזה שכולנו מחוברים בגלקסי מורגש שרמת החיבור היא מאוד גבוהה. מצד שני, בקבוצות, בב"קלים, יש התלבטות כי לא יודעים מה יהיה. ולכן ההתלבטות היא האם להמשיך ולהחזיק במרכזים כדי לראות מה יקרה בהמשך, או להתאמץ לנסות לסגור אותם כמה שיותר מהר ולהתמקד בחיבור בגלקסי. איך אתה רואה את זה? מה כדאי לנו לעשות? האם להתמקד בחיבור בגלקסי, ולנסות לסגור את המרכזים, או לחכות עם המרכזים עוד כמה חודשים עד שנראה מה יהיה, ואז נחליט?

אמרתי את דעתי כבר מזמן, זאת אומרת, לא שאני עכשיו חושב, ועכשיו אני עונה לך. דעתי כבר מזמן היא שאנחנו צריכים לסגור את כל המרכזים, חוץ ממרכז אחד בכל מדינה. בישראל הייתי משאיר חוץ מהמרכז שלנו, שהוא המרכז העולמי, ובו אני נמצא עכשיו, עוד מרכז. יכול להיות בחיפה, לא יודע אבל את כל היתר הייתי סוגר מיד ולתמיד. לתמיד. לא לעשות איזה קונסרבציה¹, כלום, וככה בכל העולם. לסגור את כל המרכזים אולי חוץ ממרכז אחד למדינה, לקבוצה, אני לא יודע, שיבדקו את עצמם.

קשה לי להגיד על כולם, אבל בעצם הייתי אומר לסגור את הכול. כלום, אתם לא תשתמשו בו. אולי אתם צריכים מחסן לכמה דברים. אני חושב שכל אחד שיש לו בבית מכשיר נכון להתקשר לגלקסי, לקשר בינינו, יותר מזה הוא לא צריך. אם אתם צריכים להתקשר ולהיות בעשיריות בצורה פיזית, את זה אפשר לבצע זאת בבתים. נניח פעם בעשרה שבועות, אצל כל אחד בבית, פגישה שבועית. אם אתם רוצים לצאת יחד לאיזה חופש של כמה ימים, אז הולכים לבתי נופש ונמצאים שם כקבוצה, כעשירייה.

אבל סתם להחזיק מקום, כשאתם לא מתאספים ואין שום צורך להתאסף? אנחנו יכולים להשקיע יותר בגלקסי, במערכות שבהן נוכל להתפתח ללא שום גבול, ובצורה הרבה יותר טובה. כדאי לנו להשקיע בזה, אני בטוח.

אני בעד לסגור את הכול, זאת אומרת אין שום צורך היום להחזיק מרכזים כמו פעם, ואפילו אם תרצו לצאת ולתת שיעורים, אז זה לא חייב להיות במקום שלכם אלא במקום שיותר נוח לאנשים שאליהם אתם יוצאים. זאת דעתי ואני נמצא בדעה הזו כבר מזמן.

לכן, לא לסחוב את הזמן, ולא לבזבז כסף לשכירות, אלא דווקא עכשיו, כי עכשיו זה הזמן, שאתם יכולים להתפטר ולהגיד אין לנו כסף, אנחנו לא מסוגלים, זה אסור, יש וירוס קורונה וכן הלאה. כמו הרבה עסקים שנסגרים, תסגרו את העסק הזה. אני אומר זאת לכולם, בכל המקומות בעולם.

ואם את הכסף הזה אנחנו יכולים להכניס לקשר בינינו, לאותה המערכת שאליה אנחנו קשורים ולהפצה, תאמינו לי זה יעזור לנו להתקדם ברוחניות. רק כלפי זה אני מודד את ההצלחה, ומה כדאי לעשות. נתקדם כלפי הרוחניות? אז נתקדם לזה.

שאלה: אני רק חושב שמאחר והכול יהיה תלוי בחשמל, בהספקת חשמל, אולי אנחנו שמים את כל ההשקעה על קרן הצבי. אולי צריך לחשוב על אלטרנטיבה?

אני לא יודע, יש לך כאלה דמיונות שאני לא יכול לקחת בחשבון. אתה מפחד מזה שהחשמל יפסק, ההוא יפחד שהאוויר יפסק, ההוא המים, וכן הלאה. תירגע, זה לא עכשיו בפרק שלנו.

(סוף השיעור)

---

1. שימור↩