שיעור צהריים 24.12.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 530

מאמר י"ח, "מהו, במסתרים תבכה נפשי, בעבודה"

קריין: בעל הסולם, עמוד 530, "שמעתי", מאמר י"ח, "מהו, במסתרים תבכה נפשי, בעבודה".

יח. מהו, במסתרים תבכה נפשי, בעבודה - א'

שמעתי ת"ש ירושלים

"הנה בעת שההסתרה גברה על האדם, והגיע לידי מצב, שאין הוא מרגיש שום טעם בעבודה, ואין בידו לצייר ולהרגיש בחינת אהבה ויראה בשום אופן, ואין הוא מסוגל לעשות שום דבר בקדושה, אז אין לו שום עצה, רק לבכות לה', שירחם עליו ויעביר מעליו את המסך מעל עיניו ולבו.

וענין הבכיה הוא דבר חשוב וגדול. וזה כמו שאמרו חז"ל: "כל השערים ננעלו חוץ משערי הדמעות". ועל זה מקשין העולם, אם שערי הדמעות לא ננעלו, בשביל מה צריכים בכלל שערים?

ואמר, שזה דומה לאדם, המבקש מחבירו איזה דבר נחוץ. ודבר זה נוגע עד לבבו, והוא מבקש ומתחנן לפניו בכל לשון של תפלה ובקשה. וחבירו אין שם לב לכל זה. ובעת שהוא רואה, שאין כבר מקום לתת תפלה ובקשה, אז האדם מרים את קולו בבכיה, ועל זה אמרו: "כל השערים ננעלו חוץ משערי הדמעות". כלומר, מתי שערי דמעות לא ננעלו, דוקא בזמן שכל השערים ננעלו, אז יש מקום לשערי דמעות, ואז רואים שהם לא ננעלו.

מה שאין כן בזמן ששערי התפלות פתוחות, אז לא שייך שערי דמעות ובכיות. זה נקרא, ששערי דמעות כן ננעלו. אלא מתי שערי הדמעות לא ננעלו, דוקא בזמן שכל השערים ננעלו, אז שערי דמעות פתוחות, היות שעדין יש לו עצה של תפלה ובקשה.

וזה פירוש "במסתרים תבכה נפשי". היינו בזמן שהאדם בא לכלל הסתרה, אז תבכה נפשי, מטעם שאין לו עצה אחרת. וזה ענין "כל מה שיש בידך ובכוחך לעשות, עשה"."

שאלה: מה יותר מועיל או מקדם, בכי או תפילה?

אפשר להגיד שזה אותו דבר, רק הבכי הוא חלק מהתפילה כאשר האדם מרגיש שאין לו יותר מה להגיד, שאין בכוחו לשכנע במילים את הבורא שיעזור לו ולכן הוא מתפרץ בבכי.

תלמידה: אז למה זה מצויר כשערים נפרדים?

כי הם באמת נפרדים. זה דבר רגיל שאדם מתפלל כל יום בבוקר, בצהריים ובערב, וזה דבר אחר שהוא בוכה, מתפרץ בבכי ומתחנן, ולא נותר אלא לשמוע בקולו ולתת לו את מה שהוא כל כך מצפה לו.

שאלה: בתחילת המאמר אומר בעל הסולם, "הנה בעת שההסתרה גברה על האדם, והגיע לידי מצב, שאין הוא מרגיש שום טעם בעבודה, ואין בידו לצייר ולהרגיש בחינת אהבה ויראה בשום אופן". מה זה לצייר? זה בא מהשכל, מהרגש? ואם זה בא מהרגש למה הוא אומר בהמשך "להרגיש"?

לצייר, הכוונה שאדם מצייר לעצמו באיזה מצב הוא נמצא, בעולם, ברוחניות, בקשר עם החברים, עם הבורא ורואה שהוא נמצא במצב של נפילה.

תלמידה: זאת אומרת שאחרי שהוא בודק את עצמו בשכל הוא מקבל גם הרגשה?

כן, ודאי. העיקר זו ההרגשה.

שאלה: איך להפוך מצב של חוסר אונים, של בכי, כלי להתקדמות? האם זה נכון, ואיך להעביר את הבכי לצער על כך שאין לבורא מספיק מקום להתגלות?

אני צריך לבדוק את עצמי ולראות עד כמה אני רוצה להיות בקשר עם הבורא, כמה אני מצליח וכמה אני לא מצליח.

שאלה: אני יכולה לבכות בכל רגע, אפילו עכשיו, אבל לא הייתי רוצה להיות כמו ילדה קטנה. האם עלינו לעבור את כל נ"ט השערים כדי להגיע לבכי הנכון או שאנחנו מאיצים את זה?

לא, אתן עוברות יחד ולכן אין טעם שכל אחת תבכה בנפרד. מספיק שיש ביניכן כאלה כמוך שבוכות בקלות ויש כאלה שמבטאות את עצמן אחרת.

תלמידה: אם כך הדמעות הן כמו מים או בכל זאת יש בהן משהו?

יש בהן משהו, תטעמי, הן מלוחות.

תלמידה: הן לא מלוחות, הן מרות.

מרות? גם טוב.

שאלה: באחד השיעורים אמרת שכל אחד צריך לקחת על עצמו אחריות מלאה על כל מה שתלוי אך ורק בו. זו באמת אחריות מאוד גדולה ואפילו מפחידה. האם צריכים לחפש את המקום הנכון שבו הבורא יענה וזו תהיה תפילה אמיתית?

כן.

שאלה: כשאני מגיעה לשער הדמעות אני מקבלת את כל מה שיכול לקרות ואני אפילו מרגישה תחושה של שלווה. מה המקור לתחושת שלווה כזאת והסכמה שמגיעה ברגע הזה?

זה סימן שקיבלת איזו תשובה שאומנם את לא מזהה אותה, אבל היא מרגיעה אותך.

שאלה: האם יש לנו שליטה כלשהי על השערים האלה, כי לפעמים יש הרגשה שהבורא פותח אותם, אבל כשהוא פותח הוא פותח גם את הבכי ואת התפילה. האם אני יכולה לפתוח את השערים או העשירייה שלי יכולה לפתוח עבורי? אנחנו יכולות לפתוח את השערים האלה אחת עבור האחרת?

העשירייה כן יכולה אבל את לא, כי השער נמצא לפניך סגור בשבילך.

שאלה: האם אנחנו חייבים להביא את עצמנו לדמעות כדי להבין את מצבנו הרע ולקבל רחמים מהבורא?

כן. רק זה צריך להיות באמת ולא למראית עין כמו נשים שיכולות לבכות בקלות. זה צריך להיות ממש "שער הדמעות". הדמעות באות, כמו שבעל הסולם כותב, כשאין לאדם שום עצה אחרת, רק בכי, ובכי לבורא.

שאלה: כנראה יש בכי מזה שאנחנו עדיין לא מהנים לבורא, אבל יש גם דמעות שמחה מכך שיש לנו בכלל הזדמנות לעשות לו נחת רוח וגם זה בכי, בכי של שמחה.

אתה צודק.

תלמיד: איך להסתכל על זה?

להסתכל על זה באהבה.

שאלה: אמרת שהעשירייה יכולה לפתוח כל שער. מהו השער אותו היא פותחת?

ככלל יש עשרות שערים. השער העיקרי, הוא שער הדמעות, כאשר לאדם כבר לא נשארת שום הזדמנות, שום אפשרות אחרת מלבד לבקש מהבורא. הוא לא יכול לעשות שום דבר, הוא בטוח שהוא לא יוצלח, ששום דבר לא יכול לעזור לו, אז הוא מתפרץ בדמעות ואז הבורא פותח לו את השערים.

תלמיד: וזה תמיד כך אצל המקובלים, כל מדרגה נכבשת על ידי מצבים כאלה?

זה אצל כולם, כל אלו שמתקרבים לבורא עוברים את השערים האלה.

תלמיד: והבורא הוא זה שמביא אותי למצב הזה שכבר אי אפשר אחרת?

כמובן, אתה בעצמך רואה כבר שאין עוד מלבדו.

תלמיד: אז מה בדיוק לבקש ממנו ברגע כזה כשאתה באמת רואה את עצמך כנכשל?

לפי מה שהכרחי עבורך. תבחן מה הכרחי בשבילך ועל זה תבקש.

תלמיד: ומה לגבי תכונת ההשפעה וכל מה שאנחנו לומדים?

אני לא יודע, אם אין לך לזה שום תשוקה, אז על מה תבקש?

תלמיד: אבל האם חשוב לבקש כשאתה שבור שמשהו חסר לך, או לבקש להיות בקשר עם חברים?

תלוי מה אתה בוחר. אל תכריח אותי לבחור בשבילך.

שאלה: אמרת שהעשירייה יכולה לפתוח שער לחבר בעשירייה והוא לא יכול כי השער סגור בפניו.

כן.

תלמיד: איך עשירייה יכולה לפתוח שער לחבר?

בתפילה. אם כל החברים כולל אותו אדם מבקשים עבור חיסרון אחד, אז השערים נפתחים.

תלמיד: ואם הוא בעצמו מגיע לבכי, מתחנן, למה השער לא נפתח לו?

יכול להיות שכן, אבל בטוח שזה כולם.

שאלה: איך נדע שחבר נמצא מול שער הדמעות, הוא צריך לבקש ולהגיד או שנלך לפי הרגשתנו?

לפי מה שנגלה ולפי הרגשתנו. הכול לפי הרגשתנו.

שאלה: מה הם הכיסויים על עינינו אותם יכול להסיר רק הבורא ודרכם נבכה?

זה נקרא "הסתרה", לכן כך נקרא המאמר. במסתרים תבכה נפשי.

תלמידה: אלה התכונות האגואיסטיות שלנו בעצם?

כן.

שאלה: האם אנחנו יכולים על ידי תפילה אישית לרכך את הלב שלנו ולשחרר אותו לעניית התפילה מהבורא ואם כן אז איך עושים זאת?

אני חושב שבעיקרון זה מאוד מורכב לבד, למרות, כמו שאנחנו קוראים עכשיו במאמר, צריך. הכי טוב אם זה מה שהחברות בקבוצה יבקשו יחד איתך.

תלמידה: יחד איתי במקומי או יחד כולם בשיתוף?

איתך, בשבילך, כולם יחד בשביל מישהו, לא חשוב. העיקר לפנות לבורא.

שאלה: איך נגיע לבכייה, לדמעות, "כאיש אחד בלב אחד" כך שהבורא ישמע וירגיש אותנו?

כולם צריכים יחד להשתדל להתקרב זה אל זה ומהלב הכללי של הקבוצה לפנות לבורא, אז בטוח תקבלו תשובה.

שאלה : השאלה שלי נוגעת לשני נושאים, שערי הבורא ושערי הדמעות. יוצא שאנחנו נכנסים לשערי הדמעות רק מתוך ייסורים או קודם כל מתשוקה מהבורא?

ראשית היא יראת ה', זה לא סתם פחד אלא גם יראת כבוד וגם מעין התרגשות פנימית. וגם מעין הרגשה כוללת של הבורא בכל תכונותיך שמובילה אותך לקשר עמו.

שאלה: כששום דבר לא עוזר, זהו המצב בו אנחנו יכולים לומר טוב לי מותי מחיי?

כן. טוב לי מותי מחיי. אז בטוח שיש לך חיסרון גדול ושאתה מבקש מכל החיסרון הזה.

שאלה: מה זה אומר שהנשמה בוכה במסתרים, למה בעצם היא בוכה בהסתר ולא בפרהסיה? לא יהיה קל יותר שהבורא ישמע אותנו אם נבכה בצורה פתוחה יותר?

לא. דווקא כשאדם רוצה לבכות הוא מתרחק מכולם ונכנס למקום בו לא רואים אותו ושם בוכה.

שאלה: אנחנו בוכים מכל מיני סיבות ולפעמים קל לבכות, אבל הפעולה הרוחנית היא עם כוונה, מהי הכוונה ממנה באמת הבורא נהנה יותר? האם מהרגשת חוסר האונים, מהייאוש, מהאמונה? אפשר הרי לבכות מכל מיני סיבות ועם כל כוונה.

כאשר אדם מרגיש שאין לו שום כוחות להתגבר על אותו מחסום שהבורא יצר לפניו והוא מבקש מהבורא לבטל את המחסום הזה.

שאלה: לפעמים נדמה שהבכי עובד כמשהו ששוטף אותך, מטהר אותך אבל אחר כך האגו גדל עוד יותר. האם זה כך?

כמובן שזה כך כדי שתבכו על זה עוד יותר ועוד יותר, עד שתיווכחו לדעת איזה אגו באמת יש בכם ותתחילו לצעוק, לזעוק שאתם לא יכולים יותר ואז הבורא יתקן אתכם.

שאלה: האם תתכן עבודה מבלי להגיע לשער הדמעות?

לא. כל העבודה שלנו היא בדרך לשער הדמעות.

תלמיד: אבל אם אנחנו עושים את העבודה שלנו בסדר, אז למה אנחנו צריכים להגיע לשער הדמעות?

זה נקרא שעושים את העבודה בסדר.

שאלה: כל המצבים מגיעים מהבורא והוא משום מה שולח לנו את המכות האלה, לוקח מאיתנו משהו. איך בתוך הדמעות האלה אנחנו יכולים להצדיק אותו? הרי מה שהוא שולח זה כאב.

מדובר על כאב ודמעות לא ממה שהוא שולח לנו אלא מזה שאנחנו רוצים להשיג קשר עימו ולא יכולים.

תלמיד: זו בדיוק הבעיה, שקשה להצדיק אותו כשהוא שולח כאב, כשהוא לוקח ממך משהו.

לא יכול להיות מצב כזה, גם וגם בו זמנית.

שאלה: מהן דמעות במובן הרוחני?

הרגשת חוסר כוחות.

שאלה: האם ניתן לקרב אל עצמנו את שערי הדמעות אם מבינים שזה מצב טוב, אבל בפנים, בתוך הנפש אין שום דמעות, הכול ריק, יבש? איך אפשר לקרב את המצב הזה?

לבקש.

תלמיד: אז אפשר לבקש את הדמעות?

כן.

שאלה: מפני שהאגו שלנו כל כך ערמומי ואני לא סומך על הרגשות שלי, איך אנחנו מתקרבים למצב האמיתי הזה של הבכייה כדי שנוכל להבדיל בינו לבין האהבה העצמית הדוחה, שלא באמת באה מאיזה רצון, מצער אמיתי, מתוך זה שאתה רוצה להשפיע?

אנחנו בכל זאת מתקרבים למצב הזה, בעיקר על ידי הקשר זה עם זה בתוך הקבוצה.

שאלה: אני לא אדם שבוכה בדרך כלל אבל אני כן רוצה לחוות את התשוקה הזאת לבכות לבורא מתוך הקשר שלי אליו. מה עלי לעשות כדי להצליח לבכות כך?

לתאר לעצמך דבר שאת מאוד רוצה ולא נותנים לך.

שאלה: כדי לפתוח את שער הדמעות עבור חברה מעשירייה זה אומר שכולנו ביחד, כל החברות בעשירייה צריכות להחליט שהיום אנחנו חושבות רק על אותה חברה ומתפללות כמובן גם עבור חיבור?

כן.

שאלה: האם שערי הדמעות נפתחים והאדם נמצא שם לנצח או שיכולים לסלק אותו משם? האם יכול להיות שהשער נפתח ונסגר בפניו?

גם זה יכול להיות.

שאלה: מהם השערים שננעלו ולמה שערים ולא שער אחד, שער התפילות?

יש הרבה שערים שאנחנו צריכים לעבור אותם כדי להגיע לשער הדמעות.

תלמידה: מה הם אותם שערים?

אנחנו נעבור ואז את תראי.

שאלה: איך לא לברוח כשכבר יש לך את האפשרות לעמוד בפני שערי הדמעות? מה יעזור לך לא לברוח? כי כפי שאני מתאר לעצמי, אתה יכול להגיע לדלת ואחר כך להחליט שאתה לא נכנס פנימה, אלא מסתובב וחוזר אחורה. מה מאפשר לנו באמת להיכנס פנימה?

תמיכת החברים.

שאלה: בעצם אני צריך לתמוך בהם, מהי התמיכה שלי כלפי החברים או תמיכת החברים כלפי?

תמיכה הדדית.

שאלה: למה הבורא רוצה שהאדם יתקרב אליו כדי לבקש? אולי האדם היה רוצה שהאחרים יתקרבו לבורא, למה הוא צריך בעצמו להתחבר לבורא?

הוא צריך קודם להתקרב לבורא כדי לבקש עבור כולם.

שאלה: האם ניתן להתקדם בעבודה רק מתוך תפילה ואהבה או שחייבים לעבור דרך שער הדמעות?

חייבים לעבור דרך שער הדמעות.

שאלה: האם התשוקה, הרצון, הבקשה הזאת צריכה להיות אינדיבידואלית או שזאת צריכה להיות עבודה מתמשכת מתוך הקבוצה עם כוונה אחת משותפת, עם תפילה אחת, איזושהי עבודה משותפת ומכוונת, מטרתית, כדי שבתוכה נשתמש בכל הניתן לנו? האם כך צריך להיות?

כן, זה בדיוק שער הדמעות.

שאלה: האם אנחנו יכולים להתפלל עבור כל ישראל שייפתחו להם שערי הדמעות?

כן.

שאלה: אם אנחנו לא משתפים חסרונות אחד של חברו בעשירייה, האם אנחנו בעצם לוקחים עבודה רוחנית מהחברים?

כן, זה משפיע בצורה הדדית, אלו על אלו, אלו על אלו וכך כולם נופלים.

שאלה: לפעמים בוכים על המכה שהבורא נותן ולא על הסיבה למכה, שזה החוסר חיבור בינינו. וזה כאילו שאחד מכסה על האחר, המכה שהבורא נותן מסתירה את הסיבה. אז על מה אנחנו צריכים לבכות, על המכה או על הסיבה?

זה את צריכה לברר.

תלמידה: עכשיו יש מלחמה וחברים, חברות בוכים, רוצים שהמלחמה תסתיים. אבל הבורא נתן לנו את המלחמה כי אנחנו לא מחוברים, זאת הבעיה שלנו, אנחנו צריכים לעשות את המאמץ שלנו. אז מה אנחנו מבקשים ממנו, שיפסיק את המלחמה?

לא, אנחנו לא צריכים לבקש על זה, אנחנו צריכים לבקש רק על החיבור.

שאלה: האם יראת ה' זה היראה מלאכזב אותו ואם כן, מה לעשות?

לשמח.

שאלה: כדי שנגיע לפתיחת שער הדמעות, זה בעצם כל אותם אפשרויות והזדמנויות שיש לנו לצד כל המחסומים בינינו בעשירייה?

כן.

שאלה: לפני כחצי שנה מישהו מהמשפחה שלי עבר תאונה מאוד מפחידה, כמעט כל העצמות שלו נשברו. ובזמן הזה שהוא עבר אני קראתי "שמעתי" כל הזמן בשבילו, וזה היה מעניין שכל פעם שפתחתי ב"שמעתי" תמיד נפתח לי פרק שמונה עשרה וזה מה שקראתי. עכשיו הוא כבר מרגיש טוב מאוד, הוא כבר בסדר גמור. האם הפרק הזה, מספר שמונה עשרה, השפיע?

ללא ספק.

שאלה: לבכות במסתרים זה משהו שכל אחד עושה כשהוא לבד. השאלה, איך אפשר לבכות במסתרים כולנו ביחד?

אם כולנו ביחד זה לא יהיה מסתרים.

שאלה: איך להתכונן לשערי הדמעות כדי להופיע בפני הבורא עם תפילה אמיתית, שעליה הבורא יוכל לתת מענה?

בכל יום, בכל פנייה ובקשה שלנו לבורא אנחנו צריכים לבקש ממנו אותו הדבר, העיקר שיהיה לנו קשר איתו דרך העשירייה.

שאלה: מה החשיבות של שער הדמעות, האם זאת הנקודה שבה יש לנו אמונה שלמה בבורא?

כן. את צודקת.

שאלה: האם עלינו להתאמץ להתחבר בינינו כדי להביא לחיסול החמאס?

תתחברו, בטח.

תלמיד: האם המקובלים צריכים לבקש על חיסול האויבים של המדינה?

צריכים לבקש. אנחנו צריכים להתפלל ובצורה כזאת אנחנו צריכים לנצח את האויבים.

תלמיד: בבוקר למדנו ענף ושורש, למדנו על ארץ ישראל, ענף ושורש, בבל, ירדן, סוריה, האם גם למדינת פלסטין יש שורש?

לא, אין שורש למדינת פלסטין. אנחנו לומדים את זה מחלק ט"ז בתלמוד עשר הספירות, שם מדובר על פרה שברחה מהמקום שלה וטרם הגיע הלילה היא כבר הגיעה לחוץ לארץ. שם מסבירים.

שאלה: הבכי בעצם נותן לנו מגע עם הבורא ברמה חדשה שלא הרגשנו קודם לכן, למרות שהוא היה נוכח לא הרגשנו. אז האם הבכי הוא תנאי מקדים לשמחה?

אפשר להגיד שכן. אבל צריכים להיות בבכי אמיתי.

שאלה: האם אפשר להרגיש ייסורי אהבה מתוך השערים האלה, ומתוך זה לבכות?

כן.

שאלה: כשאני מרגישה שאני בתפילה מכל הלב שלי אל הבורא, ועולה בתוכי הרגשה או מילים כתשובה אלי. האם זה באמת מענה מהבורא, או זה מה שאני בעצמי חושבת?

לבורא מעניין כל מצב, שכל אדם ואדם עובר לפני גמר תיקון. כי הוא עוזר לכל בן אדם לעבור את כול השלבים האלה, עד שמביא אותו לגמר התיקון.

תלמידה: איך באה לידי ביטוי התשובה שלו? כי לפעמים עולות בי מחשבות מסוימות או רגשות, האם זו התשובה לתפילה?

כן.

שאלה: האם ניתן לשתף בשער הדמעות את העשירייה?

בעיקרון כן, אין איסור על משהו. אין שום דבר כזה שהאדם צריך להסתיר מהחברים שלו.

תלמידה: כלומר ממש תוך כדי המצב אפשר לשתף, לחלוק במצב הזה, כדי שהעשירייה תהיה אחד יחד איתך?

כן.

שאלה: כשאנחנו מגיבים, כשהבורא מגיב על התפילה שלנו הוא נותן לנו את האהבה בליבנו, שבעזרתה אנחנו יוצאים מתוך המשבר?

כן.

שאלה: הוא כותב, "וזה פירוש במסתרים תבכה נפשי היינו בזמן שהאדם בא לכלל הסתרה". מה הכוונה לכלל הסתרה?

הכי גדולה.

תלמידה: מה זה אומר כלל הסתרה, ממה?

פשוט על הכול, על הדרך ועל המטרה, על הכול. הוא פשוט מרגיש את עצמו מת.

תלמידה: אז מה ההבדל בין זה שאדם מגיע לכלל הסתרה, לבין זה שהוא מגיע לצורך אמתי לעזרת ה'?

הוא לא יכול להגיע לצורך אמיתי לעזרת ה' אם הוא לא מגיע לכלל הסתרה.

תלמידה: מה לעשות עם התסכול בשכל ובלב, מפני שזה ברור ומורגש שצריך את עזרת ה', אבל עדיין הצורך הזה לא אמתי ושלם?

אז תבכי, כתוב במסתרים תבכה נפשי.

שאלה: יש משפט מתוך ירמיהו: "קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בני מיאנה להתנחם על בניה כי איננו". איך נגיע לבכי הזה כמו רחל, שמבכה על בניה וה' שומע אותה?

אני לא מוכן לענות על זה.

תלמידה: למה?

כי אנחנו לא נמצאים במצב הזה ואני מפחד לעורר אותו על ידי הקטע הזה. זה קטע על גלות.

תלמידה: האם אנחנו לא נמצאים בגלות עכשיו, כשאנחנו נמצאים מרוחקים מהבורא ורוצים להרים שכינה מעפר ולא להיות בגלות?

לא.

שאלה: לפעמים, בעיקר כשאני מרוחקת מהבורא, אני מרגישה ייאוש ואני בוכה אליו, טוב לי מותי מחיי. ואז אני עוצרת את הבכי ולא מאפשרת לעצמי עד הסוף להתפרק, לצעוק ואולי להגיע לשער הדמעות. מה עושים?

את מתקדמת יפה מאוד. יש לך לעבור עוד כמה מדרגות, ואז תרגישי שהעולם נפתח לפניך. להיות קצת יותר אופטימית, זה מה שחסר לך.

שאלה: האם יש מדרגה כזאת של בכי משותף, בכי של רבים בו זמנית, ואפשר להגיע לדבר כזה?

כן.

תלמידה: איך?

עוד לא הגענו לזה.

תלמידה: זה יכול להשפיע פי מיליון מתפילת רבים?

כן.

שאלה: לאן בדיוק אני עוברת דרך שער הדמעות?

דרך שערי הדמעות אנחנו עוברים לגן העדן.

שאלה: איזה סוג של חיבור הופך את ישראל לשורש ואת המדינות האחרות לענפים?

סוג החיבור מלב ללב.

שאלה: למדנו שהדמעות הן הכלי שעולה על גדותיו. איזה מצב זה?

זה מצב שבו הוא מלא ברצון לבורא, או שהוא כבר מלא בבורא.

תלמידה: שער הדמעות זה משהו אישי, גילוי אישי. איך הגילוי האישי הזה יכול להשפיע על כל המערכת?

הוא משפיע, כך זה משפיע. אנחנו עוד נעבור את כל זה.

שאלה: איך את הדמעות שלי אני יכולה לכוון אל הבורא, אם אני מרגישה שבליבי יש מצב מסוים וליבן של האחרות הוא אחר?

כך בשקט בשקט תבכי.

שאלה: כשאני נמצאת בשער הדמעות, אני נמצאת בחוסר קשר ואני רוצה מאוד את הקשר הזה. אבל התנאי לעבור את השערים האלה הוא לעבור אותם יחד בעשירייה. למרות שאני לא מרגישה שום קשר, איך אנחנו יכולות כל העשירייה יחד לעבור את השער הזה?

תעברו את זה ואז תוכלי להבין.

שאלה: אני מתביישת לבכות ולבקש דברים לעצמי. האם אני יכולה להביא שלום וחיבור לעולם בכך שאבכה בצורה מספיק עמוקה ואמתית?

כן.

תלמידה: מה הכוח של הבכי שלי בתהליך התיקון?

הכול תלוי במחשבות שלך.

שאלה: האם חוסר הודאות לגבי עצמי, חוסר הביטחון בעצמי, עוזר לי להתקרב לבורא?

כן.

שאלה: עבור מי או מה עלינו לבכות, האם לבכות עבור עצמנו או עבור אחרים?

במקום שבו החיסרון יותר גדול, שם עליך לבכות.

שאלה: שערי הדמעות נפתחים בדרך כלל כאשר אתה מתפלל על מישהו קרוב, קרוב משפחה, שיש איום עליו, על הבריאות שלו, על החיים שלו, אז הוא נפתח ואחר כך שוב נסגר. איך אפשר להחזיק במצב הזה?

בבקשה לבורא.

שאלה: יש משפט שאומר, אין מאושר מאדם המיואש מכוחותיו עצמו. האם זה המצב שנפתח בו שער הדמעות?

כן. אז נפתח שער הדמעות. כי לאדם אין יותר כוח, הוא רק מתפרץ בבכי כמו ילד קטן, ואז שער הדמעות נפתח.

תלמיד: ואז הוא מרגיש את האושר הזה.

כן.

שאלה: אם אני בוכה והדמעות הן עבור העם שלי, שהבורא לא מעורר אותו וזה גורם לי תסכול וחוסר אונים. מה הדמעות האלה?

הדמעות האלה מאוד מאוד עוזרות. תמשיכי.

שאלה: זה הבורא שמביא אותנו לדמעות, כי אז יוצאות מילים מהפה שלנו שמקרבות אותנו לשירות הבורא, שהן עבורו. האם גם הרגשות שלנו יתפתחו ויתחזקו ככל שנצליח לשמוע את אותן מילים המגיעות מהלב?

כן.

שאלה: למה בכלל הבורא זקוק לבכי שלנו?

כי בכיה היא לא הדמעות שלכם, בכיה זו בקשה מעומק הלב על התקרבות לבורא. זה הביטוי של רצון אמיתי.

(סוף השיעור)