שיעור בוקר 13.10.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

פרשת בראשית - קטעים נבחרים מהמקורות

השבוע מוקדש אצלנו לפרשת "בראשית", אנחנו לומדים אותה מיום ליום במשך השבוע. חוץ מזה מה שחשוב לנו כדי לחבר את נושא פרשת השבוע לחיים שלנו, הוא להבין מה המגמה בכלל של כל הבריאה. למדנו שכל הבריאה מתחילה מהשבירה ולכן היא נקראת "בריאה", "בר", מחוץ לאיחוד, לתכונת הבורא. וכדי להגיע בחזרה לתיקון, לבורא, להיות בבריאה האמיתית הרוחנית אנחנו צריכים להתאחד, להתחבר. כי מה שקורה בכל התהליך הזה עם כל הבריאה, ברצון מצד הנבראים או למעלה מהרצון שלהם הוא, שאנחנו צריכים לפעול לחיבור, לאיחוד, חוץ מאיחוד אין לנו מה לגלות, כי זו בעצם מטרת ההתפתחות שלנו. ולכן אנחנו צריכים גם בפעולות שלנו היום יומיות, לחשוב איך אנחנו פועלים לאיחוד, לחיבור.

אצלנו זה מתבטא גם בפעולות לאיחוד העם, שאותן מובילים בעיקר תלמידים מסוימים, ובכלל גם בכל העולם, בכל החברים שלנו אנחנו גם צריכים יותר ויותר להגביר את פעולות החיבור, פעולות האיחוד. דווקא להתנגד לכל אותם כוחות הפירוד שמתעוררים, שגרמו פעם לשבירה ועד היום עדיין רוצים לשבור ולחלק את כל החברה האנושית ואת כל עם ועם לחוד לעוד חלקים, אנחנו רואים את זה בכל המדינות וזו באמת הסיבה לכל ההתדרדרות של האנושות, לכל יציאת האגו של האדם החוצה שנותנת לו לשלוט.

אז צריך להבין, הכי חשוב בהתפתחות שלנו זה לגרום לאיחוד בינינו. עלינו להראות דוגמה לכולם, וזה החלק הגדול, הייתי אומר היסוד של התיקון שלנו, ונראה את זה גם בפרשת השבוע ובכלל בכל העבודה שלנו. תיקון הכלי השבור שניתן לנו לתקן נעשה אך ורק מתוך פעולת החיבור והאיחוד. בהצלחה.

קריין: קטע מס' 12 אומר בעל הסולם.

"כשאנו מסתכלים בחותם של מעשה בראשית, אנו מוצאים שם כתוב: "אשר ברא אלקים לעשות" שהמשמעות, שמלאכת השי"ת, הערוכה בבריאה לפנינו, היא נתונה לנו, כדי לעשות ולהוסיף עליה. כי אם לא כן, הרי המלה "לעשות", מיותרת לגמרי וריקנית מכל תוכן. והיה צריך לומר: "כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלקים" - ועל מה נתוספה כאן המלה "לעשות"? - אלא בהכרח שמקרא זה מלמדנו, כי כל שיעור המלאכה שהניח השי"ת בבריאה, הוא בשיעור מדויק לא פחות ולא יותר, אלא במידה כדי שנוכל לעשות בעצמינו את השלמתה והתפתחותה. והאמת היא, שכל התפתחותינו בבריאה ההיא, אינה רק ההתחקות אחריה."

(בעל הסולם. "סוד העיבור - לידה", ההתחקות אחר הבריאה)

זאת אומרת כל מה שברא הבורא, כל מה שהוא סידר בבריאה, את הכול הוא מכוון להשתתפות שלנו, "אשר ברא אלקים לעשות", זאת אומרת "לעשות", כבר שייך לנו, אנחנו צריכים להזמין תיקון. ודאי שכוחות הטבע והבורא בעצמו משתתף בכל התיקונים האלה ומגיע איתנו לשותפות, אבל הכול הולך אחרי ההחלטה שלנו לעשות, שהבריאה היא לא כמו דבר שמתגלגל והולך ואנחנו רק נמצאים בה בצורה פאסיבית שעוברת עלינו בהכרח, אלא אנחנו צריכים כאן לקבוע את צורת ההתפתחות שלנו, וזה חשוב.

ודאי שנגיע בסופו של דבר לאותה המטרה, לאותו המצב שהבורא כיוון מלכתחילה להזדהות עימו, לדבקות בו, אבל יש כאן עניין של השתתפות, שאנחנו צריכים לגרום לחיבור, לאיחוד, על ידי הליכוד בינינו, אנחנו בעצם גורמים לכל הבריאה לנוע יותר מהר, ובכוון מצד הנבראים, זה בדיוק כפי שה' כוון, לתת לאדם אפשרות לעשות. ואת זה אנחנו צריכים לא לשכוח ולא להיות פסיביים כמו כל האנושות שלא מבינה על מה מדובר ומה נדרש ממנה, אנחנו צריכים דרך המילה הזאת "אשר ברא אלקים לעשות", לראות את כל הגורם שלנו, לראות את כל הגורל שלנו, שאם אנחנו לא מממשים נכון את אשר עלינו לעשות, אז ודאי שאנחנו מעוררים כוחות שמחייבים אותנו לכך בצורה שלילית. וההיפך, אם נשתתף ונחפש בעצמנו במה אנחנו יכולים לסייע לתהליך "לעשות", זאת אומרת לנוע בעצמנו למטרת הבריאה, אז מצבנו יהיה בסדר. אנחנו נבין ונכיר ונרגיש מה צריך לעשות, נגלה כוחות איך לבצע, איך להיות שותפים בבריאה.

לכן המשפט הזה מהתורה "אשר ברא אלקים לעשות", הוא באמת אשר ברא א-לוהים, שכל מה שהוא ברא, "ברא" זה נקרא שיצא מהשלמות שהייתה, הוא כדי שאנחנו נעשה תנועה משלנו, חזרתנו למצב של דבקות.

שאלה: הילדים תמיד משלימים את ההורים, ואם לבורא אין חיסרון אז למה בכל זאת אנחנו צריכים להשלים אותו?

אנחנו לא צריכים להשלים את הבורא, אנחנו צריכים להשלים את עצמנו. אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו לא מבינים ולא מרגישים ומנותקים מהרוחניות, מהעולם האמיתי, אנחנו נמצאים בחוסר הכרה, כמו חולה שנמצא בחוסר הכרה, ואנחנו צריכים להחזיר את עצמנו להכרה. איפה אנחנו נמצאים? מי אנחנו באמת? באיזה עולם אנחנו נמצאים?

שאלה: מלמדים אותנו בקטע את כל צורת העבודה שהבורא הטביע בנבראים, לא יותר ולא פחות, במידה מספקת שמאפשרת גם לנו לעבוד, כלומר להשלים את התפתחותנו. וההתפתחות שלנו היא לא יותר מאשר להתחקות אחריו, אבל הרי הבורא עושה את כל התיקונים.

אם הבורא עושה הכול, אז אין לנו מה לעשות. אנחנו צריכים לגלות באיזה מצב אנחנו רוצים להיות ולדרוש שזה יקרה. אנחנו צריכים להבין באיזה מצב אנחנו נמצאים, לתאר לעצמנו באיזה מצב אנחנו צריכים להיות ולדרוש לחזור למצב המתוקן.

קריין: קטע מס' 13, אומר הרב"ש.

"כתוב "בראשית ברא אלקים", ואין ראשית אלא ישראל, שנאמר (ירמיה ב') "קֹדש ישראל לה' ראשית תבואתה". לכן כל מה שלומדים בעולמות עליונים הוא רק כדי שהנשמות יקבלו את השפע העליון, כידוע, שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו. ובכדי לתקן את השינוי צורה, השולט על המלכות מבחינתה עצמה, שהיא נקראת "מקבל בעמ"נ לקבל", כי שינוי צורה גורם פירוד ברוחניות, ומכלי זה, שנקראת "מלכות", היא הכלי של כל הנשמות, שמהם נברא האדם, שמוטל עליו לתקן זה, שכל הכלי קבלה יהיו בעמ"נ להשפיע."

(הרב"ש. מאמר 27 "מאמר תשובה" 1985)

זה בעצם העניין, שאנחנו מקבלים רצון מקולקל שהוא כולו בעל מנת לקבל, אנחנו אפילו לא מודעים לזה שאנחנו פועלים בו, כי כולו ככה לפניי בעולם הזה, במציאות שאני רואה. ומציאות אחרת חוץ מעל מנת לקבל אני לא יכול לראות, כך אני בנוי, ויש כאן חוץ מהמציאות הזאת עוד עולמות, אפילו מדענים, פיזיקאים, אומרים שיש עוד ואנחנו נמצאים באיזה מקום שאנחנו לא מכירים אותו, לא מבינים אותו, מכירים רק חלק קטן שמתגלה לנו. ולמה רק חלק קטן מגולה? מפני שאנחנו נמצאים בטבע, בתפיסה רק לפי לקבל על מנת לקבל ורק על מנת לקבל נמצא בתחושות, בתפיסות שלנו, בהבנה, במוח ובלב. כדי להגיע לתפיסה השלמה, שיש עוד חלק גדול מאוד שנמצא, אנחנו צריכים להרחיב את הכלים שלנו, לא להיות רק בעל מנת לקבל אלא גם בעל מנת להשפיע, לצאת מתוכנו החוצה ולהתחיל להרגיש דברים שנמצאים מחוצה לנו. את זה מלמדת אותנו חוכמת הקבלה.

ולכן "אשר ברא ה' לעשות" זה להביא את כלי הקליטה שלנו גם לכלים דהשפעה, גם למצב שאנחנו יכולים לראות משהו מחוצה לנו, מחוצה להתעניינות שלנו, מחוצה לרצון שלנו האגואיסטי. חוץ מזה שאנחנו רק רוצים לספוג ולספוג, שנרצה גם לראות דברים שקיימים לא כלפינו, שיש לי מהם טוב או רע ואז אני מרגיש. וכדי שאוכל להרגיש אותם אני חייב להיות בכלים שלא שייכים לי, לא משייכים לי את כול התופעות. זה נקרא "באמונה למעלה מהדעת", "השפעה למעלה מהקבלה" כך אנחנו מגיעים לתפיסת המציאות השלמה.

התפיסה שאנחנו עכשיו מקבלים ומרגישים נקראת "תפיסה גופנית", והיא בעל מנת לקבל ולעצמי. והתפיסה שנפתח ונרגיש שנמצאת מחוצה לנו, נקראת "תפיסה בנשמה", "בעל מנת להשפיע", ביציאה מעצמנו. לכן אנחנו צריכים להבין שאנחנו מקבלים ומרגישים עכשיו רק חלק קטן מאוד מכל המציאות וגם החלק הזה הוא שקרי, מעוות, מפני שהוא מורגש בנו אך ורק לפי הכלים שלנו, התכונות שלנו.

אם אנחנו רוצים לתפוס מה שיש באמת מחוצה לנו, איפה אנחנו קיימים, ואפילו גם לראות את עצמנו, מי אנחנו בצורה אמיתית, אנחנו צריכים להתעלות מעל הכלים שלנו לכלים דהשפעה, זה נקרא "להיות באמונה למעלה מהדעת", בתפיסת המציאות מחוצה לנו, בצורה שאנחנו דוחים את הקבלה, ובהשפעה, כמו שהמציאות נמצאת מחוצה לנו, כך אנחנו יכולים לגלות אותה בצורה השלמה.

שאלה: האם מאוחר יותר נראה את המציאות האמיתית, האם כל אחד מאיתנו יראה את המציאות האמיתית באותה צורה או שהאגו של כל אחד יצבע אותה בצורות שונות?

אנחנו נראה את המציאות האמיתית לא באגו שלנו, אלא בהשפעה, הפוך מהאגו שלנו. מה שכתוב ש"ברא ה' לעשות", זה כשאנחנו בונים את כלי ההשפעה שלנו, יציאה מחוצה לנו, כדי להרגיש את העולם האמיתי, איפה שאנחנו באמת קיימים. אנחנו בונים אותו, על פני האגו שלנו, וביציאה זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", השפעה למעלה מהקבלה. אם אנחנו בצורה כזאת יכולים לבנות את היחס שלנו, את הקליטה שלנו מחוצה לנו, למציאות, כך אנחנו מרגישים את העולם העליון, את המציאות העליונה, ולזה אנחנו צריכים להגיע.

זאת אומרת, העבודה שלנו היא קודם כל להתעלות למעלה מהאגו שלנו, ואז אנחנו רואים את העולם האמיתי, הלא מעוות על ידי האגו שלי, אלא איך שהוא קיים בפני עצמו. לזה צריכים להגיע.

שאלה: יוצא שישראל תיקנו את עצמם בבית ראשון ושני, וירדו מזה, בכל זאת צריכים לצרף את כל האנושות, כי האנושות מסמלת את המלכות. אפשר להגיד ככה?

"ישראל" נקראת הקבוצה שיצאה כתוצאה מכל האנושות, עוד בבבל העתיקה. כשכל בבל לא רצו לקבל, לא יכלו לקבל, לא הבינו את מה שאברהם המליץ להם לעשות, להתעלות מעל האגו ולהתחבר יחד, כי הם היו באגו גדול, במריבה גדולה ביניהם. אלו שהבינו שחייבים לצאת, להתעלות למעלה מהאגו, בחיבור ביניהם, הם אלו שיצאו מבבל ברשותו של אברהם. וכמו שאנחנו לומדים בבבל היו 70 אומות עולם, עמים כאלה, חבורות כאלה, ומהם מורכבת הקבוצה הזאת שנקראת "ישראל".

הקבוצה הזאת קיבלה מאברהם את שיטת החיבור, ועברה וקיימת עד היום הזה, נקראים יהודים מהמילה "ייחוד", ונקראים "ישראל" לפי המטרה שלהם להגיע לישר-אל, לגילוי הבורא, לדבקות בבורא. אז מצד אחד אלו יהודים שמתאחדים ביניהם, ועל זה דיברתי בפתיחת השיעור הזה, שאנחנו צריכים קודם כל לפעול לחיבור, חיבור העם, חיבור הקבוצה שלנו, ואחר כך לחיבור כל העולם, זה ברור. אבל מתחילים ממה שיש, ממה שאנחנו חייבים עוד מימי לידתנו בבבל העתיקה, מימי אברהם.

כך בעצם אנחנו מממשים את התורה, לפי במידת החיבור בינינו, אנחנו מתחילים לגלות את כוח החיבור על פני כוח הפירוד. כי הפירוד מגיע מהשבירה, מהסיטרא אחרא, מהקליפה, ממה שנגד הכוח העליון, והחיבור הוא דווקא ממנו. לכן כשאנחנו רואים בכל המציאות שלפנינו כוחות פירוד, ואיך שהם פועלים, אנחנו צריכים ממש לראות בזה כוח של הסיטרא אחרא, כוח שפועל נגד תיקון העולם, לכן גם בימינו אלו, אנו צריכים לפעול לאיחוד העם.

שאלה: אתה מדבר על פעולות של חיבור, אנחנו יודעים ולומדים שסוף מעשה במחשבה תחילה. האם תוכל לומר כמה מילים על החשיבות או הרלוונטיות של תפילה בעשירייה?

דיברנו על זה כל כך הרבה, לא חשבתי שצריך להזכיר את זה, אבל אם אתה מבקש, אז בסדר. תפילה, העניין הוא שאנחנו נמצאים ברצון לקבל, שכולו על מנת לקבל, כך מלכתחילה הבורא ברא אותנו, כדי שאנחנו נביא את הרצון הזה דווקא לצורתו ההפוכה, לעל מנת להשפיע. אבל כוחות לחיבור הרצונות אין לנו, וכל החיים שלנו גם בעולם הזה, וגם בעולמות הרוחניים זה בעיקר בהשגת כל העולמות, וכל המצבים שלנו שדומים לבורא, מה שנקרא "עולמות עליונים" אנחנו יכולים להשיג רק על ידי הכוח העליון, שנקבל אותו, שישפיע עלינו.

לכן אנחנו צריכים לפנות לבורא, שייתן לנו את זה, ככה זה מסודר. כי על ידי זה שאנחנו רוצים לצאת מהמצב שלנו, למצבים יותר טובים, יותר נעלים, ואנחנו צריכים לבקש את הבורא, ואז ממילא אנחנו מתקרבים אליו, פונים אליו, ומתחילים לזהות שמצבים יותר נעלים, והקשר שלנו עם הבורא, זה בעצם אותו הדבר. למרות שמלכתחילה זה לא כך זה ניראה לנו.

בשביל מה אני צריך את הבורא? אני צריך להרגיש טוב, צריך להבין, להרגיש, לעשות, להיות בעל בית על מה שאני עושה, ולבורא אין לי כל כך משיכה.

וזה נעשה בכוונה, שהפירוד הוא במיוחד מול הכוח העליון, לא מול מצבים יותר טובים, או פחות טובים, את זה אני מרגיש בתוך האגו שלי. ולכן מה שקורה לנו, זה שאנחנו מתחילים להרגיש שאני לא יכול להשיג שום שינוי לטובה, אם אני לא פונה לבורא, מקבל ממנו כוחות. מבצע עם הכוחות האלה איזה פעולות, ואז אני מגיע למצבים הטובים, ולומד חיים שלי, שאני חייב כל פעם לפנות לבורא.

ולכן מקובלים כותבים על זה, שכל דבר רוחני מושג אך ורק על ידי כוח התפילה, הבקשה, העלאת מ"ן, העלאת חיסרון. כי עכשיו אני מבין מי אני, ואני מבין מה אני רוצה שיהיה לי, באיזה מצב להיות. והפער בין מה שיש עכשיו, והעתיד, הפער בין המצוי לרצוי נקרא "חיסרון". את אותו חיסרון אני מעלה לכוח העליון, ומבקש ממנו, שאני רוצה לבצע את העלייה הזאת, והכוח העליון עושה את זה. וכל העשייה שלי בהשתתפות, בעלייה ממצב למצב היא רק בבקשה, רק בבקשה, לא דורשים ממני שום דבר.

תיראו עד כמה העבודה שלנו בעצם פשוטה, רק אנחנו לא יכולים להתרכז בה. רק לבקש. ולבקש בצורה כמה שיותר מדויקת, והבורא מה שנקרא כבר "יגמור בעדי", הוא יעשה, כי אני בכל זאת לא יכול לעשות כלום, אין לי כוח השפעה, שאיתו אני יכול לעלות את עצמי ממדרגה למדרגה, אבל לגלות חיסרון לעלייה רוחנית, את זה אני יכול.

אבל אני צריך לבדוק איך אני עושה את זה, כי אין לי חיסרון לעלייה רוחנית. יש לי מלכתחילה בצורה טבעית, חיסרון להיטיב לעצמי. אני רוצה להיות יותר מכולם, יותר בריא, חזק, שלם בכל דבר, עד שאני אשלוט בהכול. ולכן השאלות שלי, הבעיות שלי, הבקשות שלי לא מגיעות לבורא, לכוח האור שרק הוא עושה את השינויים בטבע. הן לא מגיעות כי אני דורש דברים שאני בכלל לא צריך אותם לפי תכנית הבריאה, ולכן הבקשות שלי מקולקלות.

זה כמו בתוכנת מחשב, אני רושם פקודות ורוצה לקבל ממנו משהו, אבל הפקודות שלי במחשב לא נכונות, אז מה יהיה? שום דבר לא קורה. יוצא שאני כל הזמן, כל הזמן, עובד כאילו עם מחשב מקולקל. אבל הוא לא מקולקל, זה אני שמקולקל, זה אני שלא יכול לדרוש ממנו בצורה נכונה, מה לבצע, וכך לצערנו אנחנו לא מבינים זה את זה.

לכן ניתנה לנו התורה, והיא מסבירה לנו, המקובלים שכבר הלכו בדרך והצליחו, מסבירים לנו מה לעשות. אל תעשו שום דבר אחר, כי אחרת תסתובבו עוד אלפי שנים ושום דבר לא יקרה. אלא תבקשו בצורה כזאת, כשאתם נמצאים בעשירייה, ומתוך העשירייה אתם בודקים כמה שאתם נמצאים בחיבור, יותר מחובר, יותר צמוד. ואם אתם מגלים שלא, אז החיסרון הזה לחיבור יותר צמוד, לאיחוד, לליכוד, אותו אתם צריכים לעלות לבורא, ובעצם רק את זה אתם צריכים.

לכן אמרתי בתחילת השיעור, שהנטייה לחיבור, הנטייה לליכוד, הנטייה להתקרבות בינינו, חייבת להיות המטרה הרצויה ביותר, ומתוך זה נשיג את הכול.

שאלה: מה קורה כשאנחנו לא מקבלים את הכלים שלנו?

אנחנו מקבלים כלים רעים, מקולקלים. הבורא בכל זאת מגלה משהו, אבל מגלה בצורה מקולקלת, כמו שהבקשה שלנו מקולקלת. נגיד, הילד מבקש מאימא משהו שהוא לא צריך, שאפילו יכול רק להזיק לו. אז היא נותנת לו קצת מזה שהוא מבקש על מנת שהוא יראה שהבקשות שלו הן לא נכונות, הן לא טובות, והוא צריך לשנות את הבקשה שלו. וכך היא מלמדת אותו. זה הלימוד הנכון.

אתה לא הולך ראש בראש עם הילד ואומר לו "לא. לא תקבל. אתה רוצה את זה? אני אתן לך קצת מזה, ותרגיש עד כמה שזה לא לטובתך, ואז תבין שמה שאני ממליץ לך לבקש יהיה יותר טוב בשבילך." בצורה כזאת.

אז אתה מלמד אותו שאתה מבין יותר מה לטובתו, וכדאי שהוא ישמע ממך על המצבים הבאים שהוא צריך להגיע, והוא כבר ידע איך לבקש עליהם כדי להגיע אליהם. ככה זה הולך. תנסנו לאט לאט כך להתייחס לילדים, וכך להתייחס לעצמכם, להבין וללמוד איך הבורא מתייחס אלינו.

הכול נפרס לפניכם כמערכת אחת חינוכית עליונה שהבורא מלמד אותנו. לכן כל התורה היא כדי לחנך אותנו להיות יצורים נעלים, נצחיים, שלמים, ומאוחדים. העיקר, מאוחדים.

שאלה: אמרת קודם שהעשירייה כל הזמן צריכה לבדוק האם היא נמצאת בחיבור. איך אפשר לבדוק בכלל אם היא נמצאת בחיבור? מה זה הפעולה הזו? אנחנו צריכים לדבר על זה? מה הפרמטרים לבדוק אם נמצאים בחיבור?

אנחנו מכל המציאות שלנו שאנחנו נמצאים ולא יודעים באיזו מציאות, כי חוץ מהעולם הזה הקטן, כל יתר העולמות, כל יתר המצבים הם נסתרים מאתנו. כמו שתינוק שנולד ולא יודע כלום, לא רואה, לא שומע, והוא לא יודע איך להתייחס לאיפה שהוא. הוא צועק, בוכה ומטפלים בו מלמעלה. זאת אומרת, לא מתייחסים למה שהוא רוצה, אלא למה שהוא צריך. כך אנחנו.

ולכן אנחנו צריכים להשתדל בקשר בינינו לברר רק דבר אחד. מה חסר לנו כדי להיות יותר מקושרים? אין כל שינוי בין המצב הנוכחי שאנחנו נמצאים למצב המתוקן, רק חיבור בינינו. ולכן לקראת החיבור הזה אנחנו צריכים להשתדל לנוע.

תלמיד: ואם, החלטנו שאנחנו מדברים על זה,? כמה חברים מרגישים, "מה פתאום? אנחנו נמצאים בחיבור, אנחנו בעבודה, אנחנו מחוברים כולנו". וחלק אומרים, "אנחנו מרגישים שאנחנו ממש לא עושים מספיק" וכדומה. אז איך אפשר לבדוק שאתה אומר, "עשירייה בודקת אם היא נמצאת בחיבור"?

אז מצוין. יש כמה שמרגישים חוסר חיבור, וכמה שמרגישים שהם נמצאים בחיבור. אז בואו אנחנו נלך לפי החיסרון של חוסר חיבור וביחד נתקן אותו. מצוין שיש לנו כאלה שהם אומרים, "יש לנו חוסר חיבור".

מגלים חוסר, סך הכול בקשר בינינו, שאנחנו צריכים להיות כולנו מקושרים. זה מצוין. בואו נבצע מה שהם מרגישים, מה שהם מגלים את החוסר. ככה אנחנו תמיד מתקדמים. תמיד יהיה לנו חלק שמרגיש יותר חוסר חיבור ויותר חיבור, ואנחנו תמיד נלך מהכוח שיש לנו חיבור לאותו חלק שנרגיש חוסר חיבור, וכך "איש את רעהו יעזורו". זאת ההשלמה, זאת העזרה ההדדית שישנה בקבוצה. מצוין אם אתם כך מגלים ורואים.

תלמיד: זאת אומרת אם בעשירייה יש פתאום חבר, שניים, שהם אומרים "חברים, אני לא מרגיש שאנחנו בחיבור", צריך להתייחס לזה כחיסרון של כל העשירייה, וזה משהו גם לתת עליו את החשבון?

בכלל, כל מה שמרגיש אפילו אחד, כל העשירייה צריכה לקבל שהכול שייך לה, לכולם.

שאלה: אנחנו מדברים הרבה פעמים על זה שאנחנו עובדים בקו ימין, וצריכים כל הזמן לרומם את מצב העשירייה. כלומר, אני לא מתאר לעצמי מצב שבו אני יכול להגיד, באספת העשירייה, ש"אין בינינו שום חיבור, חבר'ה" וכולי. "בואו נתפזר".

מי אמר לך שככה צריך לדבר? מאיפה אתה לוקח את זה? תן לי מקום שכתוב כך. מה אתה סתם פולט דברים? מה קורה לך?

תלמיד: אני מתכוון.

מי אמר לך שאם נראה לך שזה לא מוצלח אז אתה צריך להגיד ש"אנחנו מתפזרים"? מאיפה אתה לקחת את הכלל הזה?

תלמיד: לא הבנת אותי נכון. אני אומר שאנחנו אף פעם לא אומרים כך באספה שלנו. אנחנו אף פעם לא אומרים שאנחנו לא מחוברים, אלא להפך. שאנחנו משתדלים כל הזמן לתת התפעלות לחברים ודווקא לשכנע אותם בזה שיש בנו חיבור.

לא. גם זה לא טוב. אנחנו יכולים לדבר על זה שאין לנו חיבור, אבל אנחנו דווקא מכבדים את גילוי חוסר החיבור, כדי ללכת לקראת החיבור. אנחנו אוהבים לגלות חוסר חיבור, כי יש לנו על מה לעבוד ולהתקדם קדימה. וכל פעם שאנחנו מתקדמים מחוסר חיבור לחיבור, אנחנו מתקדמים לבורא. כי כשנגיע לחיבור הראשון האמיתי, אז אנחנו נגלה את הבורא ששורה בינינו.

תלמיד: אבל איך לבטא נכון את החיסרון הזה לחיבור? לבטא את זה שחסר לנו משהו ועם זאת לא להרוס נגיד מצב כללי, מצב של חבר? אני יכול הרי להזיק לזה שאני מבטא את זה.

זה שאנחנו מגלים חוסר חיבור, אנחנו מגלים שחסר לנו עוד משהו כדי להתחבר. החיבור לא יכול להתקיים אם כל הזמן לא מגלה שיש לו עוד מה להוסיף. זה שמתגלים מצבים שליליים, אנחנו מקבלים אותם בטוב. אני מנשק את המקל, כי הוא עוזר לי להיות יותר חזק, יותר מתקדם. אחרת אנחנו נעמוד באמצע ושום דבר לא יקרה לנו. כל הדברים מתגלים רק בדינמיקה, בזה שמתקדמים ממצב נוכחי מגלים בו רע, למצב יותר טוב.

תלמיד: בכל זאת, לגלות בצורה נכונה את החיסרון הזה בעשירייה כדי שהוא יהיה קל לתיקון בצורה אופטימאלית?

קודם כל, מגלים דבר טוב. שאנחנו עשירייה שהולכת לקראת החיבור ממצב השבור למצב השלם. המצב השבור מתגלה בנו לאט לאט, בהדרגה, יותר ויותר, במידה שאנחנו מסוגלים להתגבר על המצב השבור ולתקן אותו. לתקן על ידי הבקשה. שהבורא מתקן, אבל אנחנו מבקשים.

במידה שאנחנו לא נופלים שמגלים מצב שבור ואין לנו כוחות, אנחנו לא רוצים, לא מבינים, אנחנו מתרחקים זה מזה, לא. אם אנחנו נמצאים בקשר בינינו בכל זאת, בכל מקרה ומקרה מה שלא יהיה אנחנו נמצאים בקשר בינינו, ומבינים שמה שמתגלה, מתגלה מלמעלה כדי שאנחנו נתחזק עוד יותר בקשר בינינו עד שהבורא יוכל להתגלות בקשר בינינו, אז אנחנו מקבלים את כל הגילויים האלו של הרע כדבר הטוב, כאמצעי לקדם אותנו לעוצמת החיבור שיתגלה הבורא בתוכנו. זאת המטרה.

לכן אנחנו קוראים מה"זוהר" שתלמידי רבי שמעון שכתבו "זוהר", שהם לפני השיעור שהיו מגיעים בתחילת השיעור, הייתה להם הרגשה שהם רוצים להרוג זה את זה. כך כתוב ב"זוהר". תלמידי רבי שמעון, שגילו דרגות גבוהות ביותר בחיבור בתיקון של הנשמה הכללית, שהם היו ממש בגמר התיקון, הם בתחילת השיעור, בכל מצב ומצב גילו שהם רצו להרוג זה את זה. שנאה נוראית.

ואז הם עבדו ביניהם על ידי חיבור. גילו את האהבה, וגילו את המדרגה הבאה בתיקון הכלי. ומתוך זה כתבו ספר ה"זוהר". כך זו הדרך. תרשמו את זה לפניכם. תבינו שזה רק כך.

ולכן אנחנו נמצאים במגמת החיבור, למרות שכל פעם אנחנו נגלה את מידת הפירוד. ואנחנו צריכים לשמוח בגילוי הרע כמו בגילוי הטוב. כי זו הדינמיקה, זה התהליך שאנחנו עוברים.

תלמיד: אני הרי לא מגלה את הרע הזה בעשירייה?

אני לא מגלה את הרע בעשירייה. הרע מתגלה מעצמו, מתוך הרשימות של השבירה.

תלמיד: איך עדיף לי לנהוג תמיד ביחס לחברים? האם לתת להם סיבה לקנא בי, שאני מרגיש את החיבור, שאני נמצא בזה, או שאני מבטא חיסרון? איך נכון לנהוג?

גם זה וגם זה.

תלמיד: איך עדיף?

אתה צריך להראות להם את הרגשת חוסר החיבור שאתה באמת מרגיש, ולא סתם אתה מדמיין ומשחק, יש דבר כזה, מצד אחד. מצד שני, ישנה כאן תרופה, פעולה, שאתם מתחברים מעל לחסרונות ומבקשים מהבורא שהוא יתקן את החסרונות. שיחבר ביניכם. עד שהחיבור ביניכם ייתן לכם הרגשה שאתם נמצאים בחיבור אמיתי רוחני. ואז ביניכם יתגלה האור, הבורא יתגלה ביניכם. ככה זה עובד. רק לפי הניסיון.

שאלה: אתמול נאמר שהחיסרון של הבורא הוא בעשירייה. אז האם החיסרון לחיבור בינינו זה החיסרון של הבורא?

אני לא יודע מה זה החיסרון של הבורא. זה מושג לא מוכר לי. זה חיסרון שמתגלה בנו מחוסר חיבור. זה החיסרון שאנחנו מקבלים מהבורא כדי להתקרב אליו, כי הוא מתגלה בחיבור בינינו.

יש לך איזו מערכת, והמערכת הזאת לא פועלת בצורה הדדית. מערכת חשמלית, אלקטרונית או מכאנית שלא מסודרת בדיוק, אז אתה מגלה שמשהו לא מסודר ואז אתה צריך לתקן אותה יותר ויותר ויותר, שכל החלקים שלה יעבדו בצורה הדדית. ואז אתם תגלו את העבודה הנכונה של המערכת, וצורת העבודה הנכונה, זה הבורא.

תלמיד: מה זה אומר לכוון לקראת הבורא דרך הקבוצה?

אתה רוצה לסדר את הקבוצה בעבודה אחידה, בידידות, בקשר, שכל הקבוצה תחשוב רק איך היא משלימה זה את זה, איך היא אוהבת זה את זה, איך מחוברת זה עם זה. איך רוצים לגלות את כוח האיחוד ביניהם. אותו כוח האיחוד שהם יגלו, זה הבורא.

לכן כול עוד לא מתאחדים הכלים השבורים, אין בורא. הבורא, אנחנו עושים אותו מתוך החיבור בינינו.

תלמיד: האם אנחנו מחשיבים את זה כלהביא נחת רוח לבורא?

ודאי. ודאי שאם אנחנו, מזה שהבורא נמצא בגלות, לא מגולה, מביאים אותו לגילוי, אז זה נקרא שמגלים אותו ברצון שלנו המחובר, אחיד. זה נקרא שמגלים אותו "בארץ ישראל", ברצון שכולו מכוון ישר א-ל. כך מגלים אותו.

שאלה: סנכרון של העבודה בעשירייה. יש כמה שלבים שאנחנו צריכים לתקון. לדוגמה, לנסות להתחבר, לגלות שאנחנו לא מחוברים, לבקש ואז לעשות לו נחת רוח. נניח שהרב נותן עצה, "תבקשו לעשות נחת רוח בכל פעולה". לפני שאנחנו מבקשים לעשות נחת רוח, יש סדרה של פעולות שאנחנו צריכים לעשות. על מה העשירייה צריכה לעבוד, ישר לבקש לעשות נחת רוח לפני שגילינו שיש לנו חיסרון וצורך לזה, איך עובדים?

איך אתה יכול לעשות נחת רוח אם אין לך חיסרון?

תלמיד: בדיוק.

הכול מתחילים מגדלות הבורא. שהוא יהיה גדול לפנינו ומתוך זה בטוח שאתה כבר מגיע לפעולה רוחנית.

תלמיד: אז העשירייה צריכה לעבוד עכשיו על גדלות הבורא?

תמיד. על זה אין שאלה בכלל. אחרת זו לא עשירייה רוחנית. תמיד גדלות הבורא, זאת הבעיה. ומזה שאנחנו עובדים על גדלות הבורא אנחנו עושים את הפעולות. איך יכול להיות שהכוח העליון, המטרה, אמונה למעלה מהדעת, כל מה ששייך אליו לא יהיה גדול בעיניך, אז למי אתה מכוון?

תלמיד: אז איך לסנכרן את העבודה בעשירייה? עוד לפני שיש לנו חיסרון לעשות נחת רוח לבורא אנחנו צריכים לגלות חיסרון שאנחנו רוצים בכלל להתחבר. אז על מה עובדים, על גדלות הבורא?

אז תגלו שצריכים להתחבר בדרך, ועוד הרבה דברים בדרך חסרים לכם. אבל סך הכול אני נותן תמיד איזה כיוון ואיזה מצב אפילו, ומתוך המצב הזה אנחנו כולנו עובדים. אחרת לא תהיה עבודה אחידה של כל הכלי של בני ברוך. לכן אני כך אומר, לעשות מלמעלה חיבור ביניכם, בין העשיריות, קבוצות, בני אדם.

תלמיד: אנחנו רוצים להגיע לעשות נחת רוח לבורא. אבל לפני כן עדיין לא גילינו את הצורך לזה. אז אנחנו מתעלמים מהמצב הנוכחי שלנו ועובדים על לעשות נחת רוח לבורא, איך נכון לעבוד עם הפער בין העצה שהרב נותן לבין החיסרון שמורגש בעשירייה?

תדונו על זה ותראו מה לעשות. אני לא יכול לחלק כל דבר ודבר לעוד אלפי פרטים. לא יכול. ואתה חושב בצורה כמו במתימטיקה, זה וזה וזה וזה. אני צריך לכתוב לך איזה אלגוריתם, שאתה עושה כך ולחלק אותו לכל פרט ופרט הקטן ביותר ואתה תמצא שם מקום שחסרים עוד פרטים ופרטים. אני לא יכול לעשות לך את זה, אלא אתם עושים כבר לבד.

וגם כשאתה תעשה, קבוצה אחרת תוכל לעשות ותרצה לעשות את זה בצורה אחרת. כל אחד מתוך המצב שלו, מתוך הרשימות שלו. על זה לא שואלים. ברור לנו דברים כלליים כמו שהמקובלים כותבים. אנחנו חייבים כל רגע ורגע לגלות חוסר בחיבור בינינו, כי בתוך החיבור בינינו מגלים את הבורא.

עכשיו אתה יכול לקשור לזה אלף שאלות. אז כמו שאתה קושר, אתה תענה עליהם לבד. אני צריך להיכנס איתך לכל פעולה ופעולה? אני לא יכול. כי יש לי עוד כמוך כמה אלפים ולכל אחד יש תיאור משלו על עבודה רוחנית.

שאלה: אני שואל עקרונית. נניח עכשיו הרב אומר, תעשו כל פעולה כדי לעשות נחת רוח לבורא וזה לא מורגש בעשירייה. האם אנחנו צריכים לעבוד על הדרך כדי להגיע לעשות נחת רוח לבורא, או ישר לקפוץ ונכון שאנחנו לא מרגישים את זה, אבל בכל זאת, עכשיו כל הכלי עובד לפי העצה שהרב נתן.

אז איך אתה תעשה?

תלמיד: אני אעבוד קודם כל על החיסרון להגיע לחיבור בינינו, אראה שאין לי, אבקש, ואז אני אגיע.

יופי, אתה כבר מבין מה לעשות, אז מה אתה שואל אותי?

תלמיד: אז התשובה היא לעבוד על החיסרון שמורגש בעשירייה, או לעבוד למרות שאין חיסרון?

לעבוד על החיסרון שמורגש בעשירייה, לעומת החיסרון שצריכים להשפיע נחת רוח לבורא. בין שני החסרונות האלה, אתם צריכים למצוא את הדרך, וקטור, איך אתם מגיעים מהחיסרון הזה לחיסרון ההוא.

שאלה: אצלנו בעשירייה קורה הרבה פעמים שחבר מבטא בגלוי את הבקשה שלו לבורא, לתקן את חוסר החיבור בעשירייה והוא קורא לכולם להצטרף לתפילה הזאת. אם אני מבין נכון, כולנו צריכים לברר את החיסרון הזה. איך הוא מתאר לעצמו את החיבור הנכון, איך הוא מתאר לעצמו את העדר החיבור הזה ולהיכלל איתו כולנו ביחד בתפילה הזאת, כמו לקפוץ על זה יחד, כל העשירייה?

ודאי שאנחנו צריכים להשתדל לגלות עד כמה שאנחנו נמצאים עדיין לא מחוברים ואיך אנחנו מגיעים למצב החיבור שנראה לנו שהוא מתקדם ולבקש מהבורא שיעזור לנו לעשות את הדרך. אבל לא לחטט יותר מדי, כמו שאתה כבר מתחיל. העיקר אנחנו רוצים להגיע לזה בכללות.

שאלה: מה לעשות עם השנאה שמתגלה כלפי העולם החיצון, שממנה הכול ממש רועד בפנים.

לגלות שנאה לעולם החיצון, אני צריך להבין שזה בא גם ממני, ואין עולם חיצון, זה הכלים שלי שנראים לי בחיצוניות. כי אני בעתיד אצטרך להתחבר עם כל אחד ואחד ועם כולם יחד ולהרגיש שזה חלק ממני. ועכשיו בגלל השבירה שלי, אני מרגיש אותם שהם לא חלק ממני אלא הפוכים ומנוגדים לי.

לכן אנחנו צריכים להתייחס לכל הכלי החיצון כמו לילדים קטנים שלא מבינים איפה שהם נמצאים וצריכים להשפיע עליהם כדי שהם יבינו במה התיקון. לעשות להם הפצה, זה הכול.

שאלה: אנחנו לומדים עכשיו את פרשת בראשית, שבה מסופר על כך שהבורא רוצה להיטיב, לתת הנאה לנבראים. האם זה בעצם גמר התיקון במחשבה תחילה?

כן.

שאלה: אם כן, איפה כאן ההרגשה של שמחת התורה?

כי זה תחילת המעשה ולא סוף המעשה. אנחנו צריכים בעצמנו לשמוח בזה, שלפנינו עכשיו לעשות את כל הדרך שהתורה מובילה אותנו. נקווה שבהמשך הדרך אנחנו נתחיל להרגיש בשביל מה [אנחנו] קיימים, למה קיימים ובכלל להרגיש את המטרה וכבר לחיות בה. זה לפנינו, אני מקווה שבקרוב.

שאלה: איזה סימן טוב העשירייה יכולה לראות בהתקדמות בחיבור?

סימן טוב בזה, שכל פעם יש לנו חסרונות נוספים ואנחנו יכולים מתוכם להתפלל לבורא שייתן לנו כוח להפוך כל חיסרון למדרגה, לעלייה אליו.

תלמיד: זה אומר, בעצם שאם אנחנו עושים מאמצים לחיבור אבל מרגישים שלא מצליחים, זה יכול להיות סימן טוב? זאת אומרת שצריך יותר מאמץ?

זה תמיד כך, אבל העיקר יחד. מה שאתם רוצים ללמוד, איך ללכת נכון ממצב למצב זה אך ורק בתנאי שאתם מחוברים ולומדים יחד איך להתגבר על כל מצב, רק יחד. אין חיבור. לא יכולים לעשות שום דבר עם המצב הנוכחי. קודם חיבור, ובחיבור מחליטים איך להתקדם. התקדמתם, משהו השתנה, שוב חיבור. בלי חיבור אתם לא עושים שום פעולה, [כי] זה תמיד יהיה רק לרעתכם.

שאלה: מדוע בחרת לפתוח את השיעור בנושא איחוד העם, ליכוד העם? מה החשיבות באיחוד עם ישראל בזמן הזה?

זה מאוד חשוב, מפני שאנחנו נמצאים בפרשת דרכים. ועד כמה שאנחנו נדאג לליכוד, לחיבור העם, בהתאם לזה אנחנו נתקדם נכון וניתן דוגמה לכל האנושות. ואם זה יהיה ההיפך, בלי חיבור העם, אז אנחנו ניראה הכי גרועים, הכי שבורים לעומת כולם, וזה יראה דוגמה רעה ומצבנו בהתאם יתדרדר עוד ועוד ועוד.

לכן בזמננו, במצבנו שאנחנו עכשיו נמצאים, אני קורא לכולם לאיחוד ולחיבור.

שאלה: איך אני יכול להבין שבחיבור אני מגלה את האגו שלי? איך להבין את זה נכון?

בחיבור ודאי שאתה מגלה את האגו שלך. כי למה אתה לא רוצה להתחבר? בגלל האגו שלך. למה אתה לא יכול להכניע את עצמך? בגלל האגו שלך. למה אתה רוצה לשלוט עם הדעה שלך על החברים? בגלל האגו שלך. למה אתה בכלל מנוגד לבורא? בגלל האגו שלך. איפה אתה יכול לתקן את האגו שלך? דווקא בקבוצה שמראה לך חיבור בדרך, עוד יותר חיבור ויותר חיבור ויותר חיבור. בסך הכול אנחנו צריכים לעבור מהמדרגה שלנו שהיא למטה מכל סולם המדרגות לפסגת הסולם, לדרגת 125. כי יש לנו חמישה עולמות, חמישה פרצופים, חמש ספירות בכל פרצוף, אז אנחנו צריכים לעלות 125 מדרגות.

מה ההבדל בין מדרגה למדרגה? רק תוספת הרצון המקולקל שאתה מתעלה עליו, מתחבר מעליו. שוב מגלים רצון עוד יותר מקולקל, אתה שוב מתגבר עליו בחיבור. וכך כל פעם שאתה עולה יש לך רצון מקולקל יותר גדול שמתגלה, ואתה מתחבר מעליו בחיבור עוד יותר עוצמתי. עד שאתה מגיע לדרגה שגמרת את כל הרצון המקולקל שלך, תיקנת את כל מה שהתגלה באדם הראשון ואתה כבר נמצא בגמר התיקון.

ובהתאם לזה שאתה מתקן מתקן את הרצונות שלך בעל מנת להשפיע, אז אתה מגלה באיזו מידה אתה נמצא בהשתוות, בגילוי, בדבקות בבורא.

תלמיד: מהי אותה עובדה שגיליתי שזה החיבור, שאני מרגיש שהתחברתי ושאת זה אני מבין?

זה כמו שאתה מחבר חלקים של מנוע נגיד, והמנוע מתחיל לעבוד. אז אחרי השבירה שהייתה לפנינו, כך הבורא הכין אותנו, עד כמה שאנחנו מסוגלים לחבר חלקים בכל הנשמה, עוד חלק ועוד חלק ועוד חלק, אז אנחנו מתחילים לראות שהמכונה מתחילה יותר לעבוד. היא מתחילה יותר לעבוד, אז כשהיא עובדת היא מראה לנו מה שיש בה, וזה הבורא שמתגלה, עבודת המכונה זה גילוי הבורא. אז כמה שאנחנו מחברים בינינו את עצמנו, בהתאם לזה אנחנו מגלים את הבורא.

שאלה: מה זה המצב הזה שנקרא שמחה ברוחניות?

שמחה, כתוב שזאת תוצאה ממעשים טובים. מעשים טובים זה השפעה, שאנחנו רוצים להשפיע זה לזה כדי להתחבר. שוב, כמו בחלקים של המנוע, שאני צריך להתחבר אז כל חלק וחלק נכנס בחיבור עם החלק השני, ואז הם מתחילים לעבוד בצורה הדדית. אמנם כל אחד באופי משלו ועושה עבודה משלו, אבל התוצאות מכל חלק וחלק הן כאלו שהם מתחברים ביניהם לעבודה אחת גדולה כללית. זה מה שאנחנו עושים בסך הכול. אפשרי שכל אחד ואחד יבין את זה.

שאלה: איך לכוון את הפעולות האלה בתוך העשירייה?

כמו שאני עכשיו הסברתי לך תתאר אותן ככה ותכוון את עצמך. שאתה צריך להיות מקסימום בהשפעה לחברים וכך כל אחד לכולם. ואז אתם מחברים את עצמכם למנוע אחד שהוא כבר מתחיל לעבוד. וכשמתחיל לעבוד מתחיל לגלות את הבורא.

קריין: קטע 14, אומר בעל הסולם.

"הנה יש ב' כוחות מנוגדים זה לזה: כח עליון וכח תחתון. כח עליון הוא, כמ"ש "כל הנקרא בשמי, לכבודי בראתיו". זאת אומרת, שכל העולם לא נברא אלא לכבוד הבורא. וכח התחתון הוא הרצון לקבל, שטוען שהכל נברא בשבילו, הן דברים גשמיים והן רוחניים, הכל הוא בשביל אהבה עצמית. הרצון לקבל טוען, לו מגיע העולם הזה והעולם הבא. ובטח שהבורא הוא המנצח. אבל זה נקרא "דרך יסורים". וזה נקרא "דרך ארוכה".

אבל יש "דרך קצרה", הנקרא "דרך התורה". וזה צריך להיות מגמת כל אדם, לקצר הזמן, שזה נקרא בחינת "אחישנה". אחרת יהיה בחינת "בעתה", כדברי חז"ל "זכו אחישנה, לא זכו בעתה, שאני מעמיד עליהם מלך כהמן, ובעל כרחכם יחזיר אתכם למוטב".

והתורה מתחיל מ"בראשית וכו', והארץ היתה תהו ובהו וחושך" וכו', ומסיים "לעיני כל ישראל". בתחילה רואים, שהארציות היא בחינת "תהו, ובהו, וחושך". אבל אח"כ, כשמתקנים את עצמם בעל מנת להשפיע, אז זוכים ל"ויאמר אלקים יהי אור". עד שמתגלה האור "לעיני כל ישראל"." 

(בעל הסולם. "שמעתי". נ'. "שני מצבים")

שאלה: מצד אחד כתוב שא-לוהים ברא את כל הבריאה לכבודו, מצד שני כתוב שגם הא-לוהים אומר שהבריאה היא להיטיב לנבראיו. אז נראה שיש כאילו שני מצבים אפילו במה שהבורא אומר. איך להבין את זה נכון?

למה נראה לך שהם מצבים מנוגדים?

תלמיד: לפי מה שכתב פה בעל הסולם נראה שזה כאילו שני מצבים מנוגדים, אחד זה לטובת הבורא ואחד זה לטובת הנבראים. שהרצון לקבל אומר "בשבילי נברא העולם", ומצד שני הבורא ינצח בזה שזה לכבודו ולא לכבוד הבריות.

הרצון לקבל הוא בריאה, לא לטוב ולא לרע אלא זו הבריאה. שאם לא רצון לקבל אז לא היה קיים משהו חוץ מהבורא, כי הוא כולו רצון להשפיע. לכן אם אתה חושב על משהו שיכול להתקיים מחוצה לבורא, אז זה רצון לקבל.

עכשיו באיזה מצב אתה רוצה שהרצון לקבל הזה יתקיים? בזה שהוא יהיה נגד הבורא או כמו הבורא, באיזה מצב? יש רק שני מצבים, או שהרצון לקבל לא חשוב מה שהוא, הנברא הזה, הוא יהיה דומה לבורא או הפוך מהבורא, באיזו מגמה הוא צריך להיות.

אז הבורא כדי לברוא את הנברא ולתת לנברא תוקף, שהנברא הוא באמת נברא בכל כוחו בכל עצמותו כמו הבורא, אז הוא בורא אותו בצורה הפוכה ומביא אותו לצורה כמוהו, כמו הבורא. אבל בצורה כמוהו, אז מה הוא מבטל את הרצון לקבל שבנברא שיהיה כמוהו, אז הנברא כאילו נעלם? לא, הבורא ברא רצון לקבל והרצון לקבל בנברא הוא כל הזמן גדל עוד יותר ויותר, והנברא בעצמו בעזרת הבורא, אבל ברצונו, עושה מעצמו את צורת הבורא. הנברא בודק ואומר אני רוצה עוד להתאים את עצמי לבורא, עוד ועוד, הוא כאילו משיג שהבורא, צורת הבורא, מהות הבורא, היא נעלה ואין חוץ מזה שום דבר שיכול להיות בכלל.

ואז הנברא רוצה רק דבר אחד להידמות לבורא. ואז הוא מבקש מהבורא שיעשה עליו את הצורה הזאת. הנברא רק יכול להבדיל בין מה שהוא ומי זה הבורא, ולבקש את צורת הבורא על עצמו. זה נקרא "ויהי שם ה' עליך", זה הכול.

תלמיד: זה בכל זאת קשה.

מה קשה?

תלמיד: כתוב פשוט בצורה ברורה, יש משפט שאומר "לכבודי בראתיו", כל מה שאני עושה אני עושה את זה בשביל הכבוד שלי לכאורה, שאת זה גם קשה להבין?

זה לא לכבוד, זה כדי לגלות את עצמי.

תלמיד: זה כבר מסביר את זה יותר.

הנברא שמקבל את צורת הבורא הוא בזה מגלה את הבורא, כי הבורא בעצמו לא קיים. דווקא הנברא שמקבל על עצמו את צורת הבורא, צורת השפעה, אז מתגלה הבורא בעולם. איך מתגלה? בזה שהנברא מציג אותו. זה כמו שיש לך במה, תיאטרון, והבורא שם אני לא יודע הוא איזו רוח, להבדיל, אבל יוצא אדם על הבמה ומשחק את הבורא. זה נקרא "לכבודי בראתי". שבעצם לנברא יש תפקיד מאוד מיוחד, הוא מגלה את הבורא, הוא מציג אותו, הוא משחק אותו.

שאלה: מה זה אומר "אז זוכים ל"ויאמר אלקים יהי אור"."

הרב"ש כותב על זה יפה, שגילוי האור זה נקרא שהנברא מתחיל להבין שפעולת ההשפעה היא פעולה נעלה ורצויה.

תלמיד: אתמול למדנו שאדם שונא את הבורא במידה שהוא שונא כל דבר שיש בעולם. כשאנחנו מתקדמים אנחנו מגלים את הרע בינינו, שזה תהליך אין סופי בעצם, אז איך יכול להיות שאנחנו אומרים "ויאמר א-להים ויהי אור ", כי יצר הרע כל הזמן הולך ומתגלה?

אם אתה נשאר עם היצר הרע שלך, אז אתה פשוט זורם עם האגו שלך בכל זרמי החיים, ואין לך שום דבר. כדי להתקדם נכון אתה צריך כל רגע ורגע להשתדל לתאר לעצמך שאתה עושה את זה לטובת הבורא, לעשות נחת רוח לו, פשוט מאוד. כל הזמן, מה שאני לא עושה בכל פעולה ופעולה, זה לא חשוב איזו פעולה, שנראית לך יפה או לא יפה, חינוכית יותר חינוכית פחות, אני עושה את זה לטובת הבורא.

זה נקרא על מנת להשפיע כללי, שאני אפילו לא יודע בדיוק מה, אבל אני עושה את זה כדי לעשות לו נחת רוח. כל צעד שלי, כל דבר שלי, כל מה שאני עושה, אני כל הזמן חושב שאני בפעולות שלי, במחשבות, ברצונות, אני כל הזמן עושה לו נחת רוח. המחשבה הזאת שכל הזמן תלווה אותי בכל המצבים שלי.

אתה יכול ללכת לישון, לקום, ללכת לטייל, לעבוד, לא חשוב מה, תחשוב שאתה בזה רוצה לעשות נחת רוח לבורא. לפני כל העשייה, זה לא מחייב אותך לשום דבר, אתה חופשי תעשה מה שאתה רוצה, רק לפני זה תחשוב, זה הכול.

קריין: קטע מספר 15, אומר בעל הסולם.

"הקב"ה בחידושו את מעשה בראשית גילה רק חלק אחד בבחינה זו, כמ"ש "בדבר ה' שמים נעשו", שנטל אש ומים וערבן זו בזו לנושא אחד, והטביע הקב"ה כח הדיבור בבן אדם, שיהיה שותף עמו במעשה בראשית, שיברא גם כן בדיבורו עולמות מהבחינה הזאת, דהיינו ב' הפכים בנושא אחד."

(בעל הסולם. "אחור וקדם צרתני")

כן, כי עלינו בעיקר לחבר בין ב' הפכים בנושא אחד. הרצון לקבל שלנו זה אחד, והכוונה על מנת להשפיע זה השני, ואיך אנחנו מחברים את שניהם יחד ופועלים רק מתוך חיבור בין שניהם. זה כמו שאנחנו לומדים שנברא הפרצוף שיש לו רצון לקבל, אחריו צמצום, אחריו מסך, אחריו אור חוזר, ואז יוצא שהרצון לקבל, הוא בעצמו, דווקא מתוך התגברות על עצמו הופך להיות המשפיע. זה נקרא שני ההפכים שפועלים בנושא אחד. הנושא האחד הזה הוא להשפיע נחת רוח לבורא למרות שמגיע משני הפכים.

שאלה: נתת לנו משימה להיום להשתדל לבדוק בקשר בינינו מה חסר לנו כדי להיות מחוברים ולהפוך את זה לפניה לבורא. איך בבירור הזה, שאנחנו עושים אותו ביחד בעשירייה, לא להגיע למצב שזה הופך להחלפת האשמות שמישהו לא בסדר, לא עושה משהו, ואנחנו מאשימים אחד את השני?

אז תראו עד כמה שאתם לא יכולים להיות מחוברים, ומתוך זה תתפללו ותגלו את הצורך בתיקון. מה אתה אומר לי שאתם לא יכולים? אני יודע שאתם לא מסוגלים, לכן אני אומר לכם שאתם כן צריכים לעשות את זה "אשר ברא אלוקים לעשות". מה אתה מתלונן כבר מראש שאתה לא יכול? שאתה תגלה שאתה לא מחובר? זה ברור שאתה לא מחובר, רק תגלה את זה ותתפלל, זו כל העבודה.

שאלה: בקטע נאמר שעל הנברא לעשות, מה כוח הדיבור של האדם?

דיבור זה כוח מיוחד ששייך רק לאדם ולבורא. זו דרגה מיוחדת, לכן אנחנו אומרים שיש לך דומם, צומח, חי, ועל דרגה שהיא יותר למעלה מהחי אנחנו אומרים "מדבר". מה זה מדבר? דומם, צומח, חי, מדבר.

מה זה המדבר? זו מהות מיוחדת, שלפי הצורה אנחנו רואים שזה חי. אנחנו חיות, לפי הגוף שלנו. לפי היחסים בינינו אנחנו יכולים להגיע לדרגת המדבר, כמו הבורא ש"בדבר ה' שמיים נעשו". זאת אומרת שברוח שיוצאת ממנו, שמתעלה מעל הרצון לקבל מאיתנו רצון להשפיע, בזה אנחנו בונים כמו שכתוב "שמיים חדשים וארץ חדשה", בזה אנחנו משתווים עם הבורא. מאיפה זה יוצא? זה יוצא מהמוח, זה יוצא מחמש מבואות הפה, מהצלילים שלנו, מהאותיות שלנו, מזה שאנחנו בזה מעבירים את הידיעות זה לזה, כוונות, יש בזה הרבה דברים. רוח, אנחנו מוסרים רוח זה לזה, לכן זה נקרא "דרגת המדבר", אנחנו.

שאלה: אמרת שבמהלך היום בכל רגע ורגע צריך להשתדל לתת נחת רוח לבורא ולבקש על זה. אבל אתה מגלה שאתה רוצה להרגיש את התגובה שלו האם אני פונה נכון.

לא, זה לא נכון. אני לא דואג איך שהבורא יתגלה לי או יגיב על זה שאני חושב עליו. אני חושב רק על עצמי. אחר כך נדבר אולי יש עוד התקדמות אחרת. עכשיו אנחנו מדברים רק על דבר אחד, שאני בכל פעולה שלי, בכל רגע שלי, חושב איך אני עושה, על ידי מה שאני עושה, ואפילו בזה שאני לא עושה כלום, שאני רוצה לגרום בזה נחת רוח לבורא. אני רוצה שהבורא ייהנה ממני, זה הכול. תוסיף למה שאתה עכשיו מבצע, אתה הולך, יושב, ישן, אוכל, לא חשוב מה שאתה עושה, אתה חושב איך לגרום לו נחת רוח, אתה רוצה שהוא ייהנה.

זה פשוט, רק להוסיף מחשבה קטנה. היא לא מפריעה לך לעשות שום דבר, אבל הפעולות שלך יקבלו כבר תוספת רוחנית מסוימת.

תלמיד: נניח שאני עושה משהו שהוא נגד משהו.

לא חשוב, דווקא תעשה את מה שאתה חושב לעשות. נניח שאתה הולך היום לגנוב משהו כרגיל, ואתה חושב שבזה אתה רוצה לעשות נחת רוח לבורא, שהבורא ייהנה ממך. אתה עושה את זה יום יום, אז היום אתה תעשה את זה עם הכוונה הזאת. אחר כך תספר לנו איך זה יצא, האם הצלחת לגנוב יותר או לא.

שאלה: לפי מה שקראנו מה זה אומר ש"גילה רק חלק קטן"?

כרגיל הכול ניגלה בצורת הסלמי, שאתה פורס ופורס את הנקניק וכך אתה משתמש בו, אוכל אותו. אחרת אתה לא יכול, אתה לא מבין, לא מרגיש את כל הבריאה, רק בצורה שאתה עושה את זה בהדרגה בהתאם לכמה שאתה גדל, מבין, מרגיש.

שאלה: אמרת עכשיו שאנחנו צריכים כל הזמן לכוון לעשות נחת רוח לבורא.

לא שמעתם על זה קודם? שכל המטרה שלנו בכל דבר זה לעשות לו נחת רוח? ואז אנחנו נבין עד כמה הוא רוצה לעשות את זה לנו.

תלמיד: כמובן. אני אומר שבתחילת השיעור נתת הסבר מאוד יפה על המציאות הרוחנית ואמרת שאדם צריך לצאת אליה, הוא לא צריך כל פעם לקחת ממנה ומה אני מרגיש ממנה וכו'. האם בפעולות שאנחנו עושים על מנת להשפיע נחת רוח לבורא, את זה אנחנו כן צריכים להרגיש שאנחנו עושים לו נחת רוח? או שגם לזה אנחנו לא ניגשים?

זה לא חשוב. אם תרגיש תרגיש, אם לא אז לא. כל אחד עם הדמיון שלו, בינתיים אתם לא יכולים לגלות את זה בפועל. כי לגלות בפועל עד כמה שאתה עושה נחת רוח לבורא, אתה כבר צריך להגיע למצב שהוא מתגלה ומתלבש בך, כמו אור פנימי בפרצוף. אבל בינתיים אנחנו מתקדמים לזה במה שאפשר.

שאלה: כתוב "חידוש מעשה בראשית", מה הכוונה?

מחדש בכל יום מעשה בראשית, זה נקרא שכל רגע אתה מתעורר עם רצון לקבל שבור חדש.

שאלה: אני מרגיש שאפשר להתגבר בקלות על ההפרעות שיש בעשירייה ולהגיע לחיבור אבל מהפרעות חיצוניות אתה מיד מאבד את הכוונה הנכונה.

תעבוד על מה שיש, אל תתלונן. זה שמתגלה לך עולם חיצון, עולם פנימי, עשירייה, לא חשוב מה, זה הכול מתגלה לפי תוכנית הבורא בהדרגה, ואתה צריך לקבל את זה כדברים ההכרחיים להתקדמות. מה שאתה מרגיש, נחוץ להתקדם למטרת הבריאה, אין שום דבר מיותר.

שאלה: האם בזה שאנחנו מקבלים תשובה לתפילה שלנו, אנחנו עושים נחת רוח לבורא?

אני לא יכול להגיד, יש בזה הרבה אבחנות. אבל השאלה, האם אתם באמת מקבלים תשובה. תשובה תמיד מקבלים אבל איך אתם מזהים את זה. נקווה שאתם מתקדמים.

שאלה: מה ההבדל בין להיות בדבקות עם הבורא בכל פעולה ופעולה לבין לקבל ממנו את צורת העבודה הנכונה בעשירייה?

זה תלוי באדם איך הוא מרגיש, יש הרבה אבחנות אני לא יכול עכשיו לפרש אותן. אבל טוב שאתה חושב על זה, גם על זה וגם על זה.

(סוף השיעור)