שיעור בוקר 20.10.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

נושא: קריאה לאיחוד,

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 482, מאמר:

"אהבת ה' ואהבת הבריות"

הנושא הוא ממש נושא מרכזי. כל מה שאנחנו לומדים בתחילת כל שיעור בוקר אלה נושאים שנמצאים ממש בשורה הראשונה, במדרגה הראשונה בחשיבות לעבודה הרוחנית שלנו. כי בסך הכול כמו שאנחנו לומדים, אנחנו מבינים שהבורא ברא רצון לקבל ועל ידי שינוי הרצון לקבל אנחנו יכולים להתקרב או להתרחק מהבורא, זה בגודל הרצון לקבל, וגם העיקר זה על ידי הכוונה. כי על ידי הכוונה הנבראים יכולים להתקרב או להתרחק מהבורא. וכאן הבעיה שזה לא תלוי ברצון שלנו, לפעמים הרצון שלנו מאוד גדול, כמו נניח בהתחלה כשאדם מגיע לחכמת הקבלה ומגלה שהוא יכול לגלות את הבורא, ולהיכנס לאיזה עולם חדש רוחני, הוא ממש נשרף, מאוד בוער, אבל [בנוגע] לכוונה שלו, הוא לא יודע בכלל מה זו כוונה, הוא אף פעם לא עבד על הכוונה. ואז הוא צריך לעבור מדאגה לרצון לדאגה לכוונה, וזו העבודה הגדולה.

זה לא פשוט, לא בקלות, אדם מתחיל למדוד, לבדוק, לבקר את הכוונה שלו. כשכל טיב הפעולה כולו כולו, הוא בעצמו, נמדד ונשקל אך ורק לפי הכוונה שלו. לפי הכוונה שלו לתת יותר הוא מתקרב לבורא, לפי הכוונה שלו לקבל יותר הוא מתרחק מהבורא. ובאמצע, בין הכוונה לתת והכוונה לקבל, נמצאת נקודת האפס שממנה הוא קובע אם הוא נמצא בעולם הרוחני או בעולם הגשמי. כל העולם הרוחני הוא לפי הכוונה על מנת להשפיע, לתת, וכל העולם הגשמי, מיד אנחנו מרגישים אותו, אם אנחנו נמצאים בעל מנת לקבל לעצמנו. וכמה לקבל וכמה לתת, זה כבר הדבר השני. הנקודה העקרונית כשאנחנו נמצאים בגבול בין גשמיות לרוחניות, היא "מהי הכוונה". ולכן עד שאדם מגיע למצב שהוא בודק למה הוא נמשך, לא עד כמה אלא למה הוא נמשך, לוקח לו זמן לאתר, להתחיל לבדוק, לשייך לכוונה הזאת חשיבות עיקרית, כי זה כמו הילוך, או שאני הולך קדימה, ואז יותר או פחות, אבל קדימה לקראת הבורא, לקראת הבריות, או שאני הולך אחורה. ואת זה הכוונה קובעת, לכן זה נמצא בידינו ולזה אנחנו צריכים לשים לב יותר ויותר, לאט לאט.

צריך להתרגל לזה, לחיות בזה, זאת אומרת לאן נוטה ליבי, מחוצה לי, לזולת, לחברים, ודרך החברים לבורא, או לעצמי, זה קובע לאן אני הולך, מי אני, אני עובד ה' או עובד את עצמי. האם אני מתקדם לקראת החברים ודרכם לבורא או ההפך, יותר קרוב לעצמי, כול זה תלוי בכוונה, ואחר כך רק ברצון תחת הכוונה הזאת, הכוונה היא שקובעת. בדרך כלל בחכמת הקבלה אנחנו מדברים כבר על הרצון, כי ברור לנו כביכול שהרצון מכוּון, מכוון כלומר הכוונה, להשפעה, לזולת, לבריות ואחר כך לבורא. אבל אנחנו לאו דווקא שמים לב לזה ולכן אנחנו צריכים לעשות אימונים, תרגילים, לדבר על זה, זה לא פשוט, צריך לכוון לזה.

זה שייך רק למי שנמשך לרוחניות, נמשך לבורא. לאנשים אחרים אנחנו לא צריכים לספר על זה כי זה יבלבל אותם, אין להם את ההבחנות האלה, זה לא יכול להיות, בנשמות שלהם עדיין ההבחנות האלה להשפיע ולקבל בכוונה, לא נרשמו. וכאן אנחנו גם נמצאים במה שנקרא "אמונה למעלה מהדעת", שאני מעדיף את הכוונה למען הזולת והבורא, על הכוונה בעל מנת לקבל לעצמי וכן הלאה. אנחנו נבדוק. אבל היום אני רוצה קצת להזכיר את זה שנעשה בירור וביקורת על כיוון הכוונה שלנו "למי נוטה ליבי". כדי לבדוק את הכוונה יכול להיות שאנחנו גם צריכים להתנתק מהמעשה עצמו, כי לא חשוב המעשה אלא לטובת מי, למי אני רוצה לשייך את עצמי, כאילו שאני לא קיים, אלא איפה אני רוצה לראות תוצאה יפה ממה שאני עושה, או אפילו לא שאני עושה, אבל שהֵלב שלי נמשך, האם לחברים, להיות בהם, או בבורא שבסך הכול נמצא אחרי החברים, אני מאתר את המהות הזאת. או שאני חושב על עצמי, נמצא בעצמי ועדיין נמצא בזה.

אבל בכל זאת לבדוק מה טיב הכוונה, כמו שאומרים "למה אתה מתכוון", אני חייב להיות בבדיקה הזאת כל הזמן ולחיות בזה, זאת אומרת כל הזמן להשתדל, להתרגל, להרגיל את עצמי כל הזמן להיות בהרגשת הכוונה, זאת אומרת לאן אני זורם עם הפעולות, המחשבות שלי, ככוונות לעצמי או ככוונות לזולת. זולת זה כל מי שמחוצה לי ואחריהם בורא. כך אני קובע, או שאני נמצא בעולם הבורא או בעולמי. "בעולמי" זאת אומרת בתוך הקונכייה שלי, בתוכי. לכן הכוונה מחוצה לי או לעצמי מחלקת את המציאות שלי לשני חלקים, חלק ששייך לי, אני, שלי, וחלק שאני מייחס אל מחוצה לי, שזה אחרים ובורא. לכן כדי להתקיים בעולמו של הבורא ולא בעולמי הקטן, הקצר, הבהמי, אני צריך כל הזמן לראות, לבדוק, לבקר איפה אני נמצא. כמו שאומר ספר הזוהר, האנשים האלו הנמצאים במחשבה לעצמם, בכוונה לעצמם, העיניים שלהם מסתכלות לתוכם והם לא רואים שום דבר, הם ממש עיוורים, הם לא רואים את העולם הגדול שנמצא מחוצה להם, הכוונות שלהם רק לעצמם, לא יכולים לאתר משהו מחוץ לעולם הזה וכך הם חיים וכך הם מתים.

אנחנו צריכים להשתדל שהחיים שלנו יהיו מוקדשים לזה שאנחנו נחליף את ההסתכלות שלנו, שהיא תהיה רק מחוצה לנו, רק כדי לגלות את עולמו של הבורא. זה נקרא "העולם העליון". העולם התחתון זה שאנחנו מסתכלים, מתכוונים לעצמנו. לכן המאמר הזה שבחרתם "אהבת ה' ואהבת הבריות", הוא באמת מאמר שמדבר על שני החלקים האלו, או שאנחנו לאהבת ה' ואהבת הבריות, או שאנחנו לאהבה עצמית. נלמד ונראה איך אנחנו משייכים את עצמנו לאהבת הזולת מה שנקרא, "זולת" זה גם הבריות וגם הבורא שנמצאים מחוצה לנו. אם יש שאלות בבקשה תשאלו, אנחנו צריכים לברר את הדברים האלה. והעיקר אני מבקש, שבמשך היום תשתדלו לעשות תרגילים, ועוד פעם לשמוע, עוד פעם לחשוב ופחות לדאוג לרצון, אבל לדאוג לכוונה זו חובה כל הזמן, למה אני נוטה.

שאלה: אני רוצה שתהיה לי את הכוונה הנכונה, אני רוצה לראות דוגמה ואני מסתכל על החברים שזאת הדוגמה היחידה. אבל אני רוצה לדעת אם התפיסה הסובייקטיבית שלי של הדרך שבה החברים מתנהגים, היא המדריך שלי כדי להבין אם זו הכוונה הנכונה?

תבדוק איפה אתה רוצה לראות תוצאות מהיגיעה שלך. שעכשיו אתה חי, עושה משהו, מסתובב, הולך, עושה, חושב על משהו, איפה אתה רוצה שיהיו שינויים. פשוט מאוד. זה נקרא "כוונה". או שאתה רוצה שיהיו שינויים בחברים, בכל האנושות, בבורא, או שאתה רוצה לעצמך, או שכל השינויים שאתה רוצה שיהיו בעצמך זה רק כדי לשנות את היחס שלך לזולת מחוצה לך, לבורא. תבדוק את זה. העיקר עכשיו בשבילנו זה לאתר את הווקטור, את הכוון למה אני מסתכל, איפה אני רוצה להשפיע, לראות תוצאות, איפה אני רוצה שיהיו שינויים, לטובת מי, ולא שאני רוצה להיות שם. האדם יהיה איפה שהמחשבות שלו, זה ברור, אבל איפה אני רוצה שיהיו שינויים.

אם אני עושה צמצום על עצמי שלא חשוב לי מה יהיה איתי, אלא אני רוצה שהשינויים יהיו בזולת, בחברים, בכל החברים שלי, אני רוצה שהשינויים יהיו בבורא ושהוא יקבל ממני כל טוב שאני יכול לשייך לו, זה נקרא "על מנת להשפיע", זה נקרא "למעלה מהדעת", למעלה מדעתי. אם אני חושב מה יהיה איתי, זו כבר בעיה. אבל גם, זה תלוי, יכול להיות שמהמחשבה הזאת אני מתחיל, אבל אחר כך אני הולך איתה יחד ומפתח אותה לכוון באמת על מנת להשפיע. זאת אומרת את כל הווקטור, הכיוון, ההכוונה של המחשבות והרצונות שלי, אני צריך לבדוק אותו, האם הוא כלפיי, לטובתי או לטובת הזולת והבורא דרכם, דרך הזולת, אחרת זה לא יהיה נכון. כי זה מאהבת הבריות לאהבת ה' כמו שאנחנו למדנו.

מה שאנחנו רוצים במיוחד להדגיש היום, שאנחנו צריכים טוב טוב לבדוק, למדוד, לאתר את הכוונות שלי, למה ליבי נמשך. ליבי. האם אני יכול לשנות, לבקר, לשלוט על הלב שלי. אם אני נברא בצורה אגואיסטית, "בראתי יצר רע" אומר הבורא, כך הוא ברא אותי, שאני חושב רק על עצמי, אז מה אעשה? אז אומרים "כן, אתה יכול לעשות, דווקא שהבורא ברא אותך בצורה הפוכה מהצורה הנכונה, אתה יכול להקים את עצמך בצורה נכונה". ואז אתה יכול לפנות אליו ולהתלונן, בראת בי יצר רע, שאני חושב רק על עצמי, כל הכוונות וכל המחשבות שלי הן כך ואתה עשית לי את זה, עכשיו תעזור לי להפוך אותן, שאני אחשוב על אחרים ועליך, אני רוצה להיות דומה לך. כך אנחנו עובדים, זו כל העבודה שלנו.

שאלה: מה זה אומר שהכוונה קובעת? האם שורש ההחלטה לא מגיע ממחשבת הבריאה?

אנחנו נלמד ואתם תבינו את התשובה.

שאלה: היה חבר שהיה לו ניתוח לפני כמה ימים, והקבוצה אמרה שהחבר הזה צריך להגיד להם מה הניתוח ושיתפללו עליו. החבר אמר להם "לא, תתפללו על חבר אחר שהוא מאוד חולה". זו גישה נכונה להוריד את עצמך מזה שבאים להתפלל עליך?

אני לא יודע ואני לא נכנס עכשיו לבירורים האלו. ואני מבקש מכם, אני מבקש מכולם, תשמעו מה שאני אומר ובבקשה תשאלו לפי מה שאנחנו מדברים בדיוק, ולא מה שעולה לכם פתאום בראש בקשר לזה ועוד כל מיני דברים, אחרת אני לא אתן לכם לשאול. תהיו קצת יותר מבוררים במה שאתם שואלים. אתם מבלבלים אחרים ואתם רוצים רק לעצמכם לקבל תשובה, וזו ממש גישה אגואיסטית נראה לי, שאין כמוה. כמו שעכשיו השאלה. יכול להיות שיש כל מיני דברים נכונים לברר, אבל למה אתה מכניס לסיפור שלך את כולם? תחשוב לפני שאתה שואל, הרבה פעמים תחשוב.

לכן אנחנו ממשיכים את המאמר. תרשמו שאלות, יהיה לכם זמן אחר כך לשאול, אם אנחנו לא ניגע בדברים האלו, בבירורים האלה, תוכלו אחר כך לשאול.

אהבת ה' ואהבת הבריות

"ואהבת לרעך כמוך. רבי עקיבא אומר: זה כלל גדול בתורה. (ב"ר כ"ד)

כלל ופרט

המאמר הנ"ל הגם שהוא אחד המאמרים המפורסמים והמצוטטים ביותר בימינו. עכ"ז הוא בלתי מבואר לכולם על כל רוחבו והקיפו. כי מילת "כלל" יורה לנו סיכום פרטים שמתיחסים ל"כלל" הנשוא, אשר כל פרט ופרט נושא חלק בתוכו, באופן, שבצירוף כל הפרטים יחד ימצא אותו "הכלל".

ואם אנו אומרים "כלל גדול בתורה", הרי הבנתו: אשר כל המקראות ותרי"ב המצוות, המה הם סיכום הפרטים המתיחסים לפסוק של: "ואהבת לרעך כמוך". ולכאורה קשה, איך יכול פסוק זה להיות "כלל" לכל מצוות התורה? לכל היותר הוא יכול להיות "כלל" לחלק התורה והמשפטים הנוגעים בין אדם לחבירו. אולם לחלק הארי שבתורה העוסק בעניני עבדות בין אדם למקום, איך אפשר להכלילם במסגרת הכתוב של "ואהבת לרעך כמוך"?"

איך לכלל הזה שהתורה אומרת, שלזה אנחנו צריכים להגיע, שזה "ואהבת לרעך כמוך", אנחנו יכולים לכלול את היחס שלנו לבורא. כי בסך הכול לבורא אנחנו צריכים להגיע, אליו אנחנו צריכים לסדר את הדברים. כל מה שאנחנו עושים לפני זה, מחוצה לבורא, זה הכול כדי להגיע אליו. כי אין חוץ מהאדם והבורא שום דבר, כל הדברים באמצע קיימים רק כדי לקשור אותי לבורא.

לכן יוצא שהכלל הזה, "ואהבת לרעך כמוך", כולו מכוון לבורא. זאת אומרת "רעך" שאני מתכוון, זה אפילו אולי לא בני האדם ולא העולם, אלא זה הבורא. שאני דרך כל המקרים האלה של הבריות, ובכלל הדומם, הצומח, החי וכל המדבר, כל הבריות, בעצם דרך זה אני מאתר, מכוון את היחס שלי לבורא. לכן יכול להיות שזה כתוב כך "ואהבת לרעך כמוך". ובזה שאני כך מתקדם לבריות, במידה הזאת אני צריך לאתר את עצמי, לברר לעצמי שכך אני מתקדם לבורא. ובמידה הזאת שאני נמצא בקשר טוב עם הבריות כך אני משיג לאט לאט, בהדרגה, את הקשר שלי עם הבורא. כי הבורא לא יכול, לא רוצה אולי לגלות את עצמו מיד לפניי אלא שם לפניי כל מיני כאלו, את הדומם, הצומח, החי והמדבר, שדרכם אם אני לומד איך לכוון נכון את עצמי לטובתם, כך אני מגיע בסופו של דבר לטובת הבורא.

ולא שהוא נמצא אחריהם, הוא גם נמצא בתוכם, ואני בצורה כזאת מתקדם ובונה את עצמי אליו. ואז הבריות האלו שעומדות ביני לבין הבורא, עוזרות לי לכוון את עצמי לבורא באמת על מנת להשפיע. כי הבריות בעצמן דוחות אותי מהן, אני לא רוצה, לא מתכוון לעשות להן שום דבר טוב, וזה נגד הטבע האגואיסטי שלי, אבל אני יכול להתאמן עליהן, לאט לאט דרגה אחר דרגה, דומם, צומח, חי, מדבר, עד שאני מגיע למצב שאני בעל מנת להשפיע לכולם. ובהתאם לזה אני מתחיל לגלות שזה לא הבריות, אלא זה הבורא שנמצא ומסתתר בצורה כזאת ממני כדי לאפשר לי לפתח ולכוון נכון את הכוונה שלי להשפיע אליו.

דעלך סני לחברך לא תעביד

"ואם בדוחק אפשר ליישב את המאמר הנ"ל, הרי בא מאמרו של הלל הזקן באותו נוכרי שבא לפניו ובקש ממנו שיגיירו כפי שמובא בגמרא: "... גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. וכו'. אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד [מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך]. זו היא כל התורה כולה, ואידך, פירושא הוא זיל גמור".

הרי אנו רואים להדיא שהוא אמר לו שכל התורה כולה היא הפירוש של הפסוק "ואהבת לרעך כמוך".

ועתה לפי דברי הלל, רבן של כל התנאים, ושהלכה כמותו, נהיר לנו בודאות גמור, אשר עיקר הרצון שבתורתינו הקדושה היא להביא אותנו לגובה רום המעלה, שנוכל לקיים הכתוב הזה של "ואהבת לרעך כמוך", כי בפירוש הוא אומר: "ואידך פירושא הוא זיל גמור", דהיינו, מפרשים לנו איך לבוא לכלל הזה.

והנה לפלא הוא, איך קביעה זו תצדק ברוב פרשיות התורה העוסקים בדינים שבין אדם למקום, ואשר כל בר בי רב יודע בעליל, שהמה העיקרים שבתורה, ולא הפירושים לבירור הכתוב של "ואהבת לרעך כמוך"."

אנחנו רואים מכאן שכל התורה, הוא עדיין לא הסביר לנו בדיוק, אבל כל התורה בכל הדינים, בכל ההלכות, בכל הפרטים, הסיפורים, האגדות, כל חלקי התורה, כל מה שמובא לנו, מה שהכוח העליון, הבורא נתן לנו דרך הנביאים וכל התנ"ך וכל הדברים האחרים, אם אלה באמת ספרים אמיתיים נכונים שכתובים על ידי אלו שמשיגים את הבורא, ספרים אחרים אנחנו לא רוצים לקרוא, מה יש לנו בהם, אז כולם, כל אלו שדיברו דברי תורה, מדברים אך ורק על אהבת הבריות, "ואהבת לרעך כמוך".

אמנם זה מסתתר אחרי הרבה מאוד סיפורים שרחוקים מאוד מהנושא הזה כביכול, כך נראה לנו, אבל בסך הכול זה מה שהם רוצים לברר ושום דבר אחר. כי כך באמת התמצית של כל התורה, רק בזה היא מדברת. וכשהיא מדברת "ואהבת לרעך כמוך", אחר כך כל זה מתפצל להרבה מאוד, לאלפי אלפי כינויים, שינויים, דוגמאות, סיפורים, הלכות, הכול, אבל בתוך כל אחד ואחד ובכולם יחד, זו בעצם אותה הכוונה, להביא את האדם לאהבת הבריות ודרכם לאהבת הבורא.

ואהבת לרעך כמוך

"עוד יש לנו להתבונן ולהבין כוונת הכתוב גופו באמרו: "ואהבת לרעך כמוך", שפירושו לפי הפשט, הוא לאהוב את חברך באותו שיעור שאתה אוהב את עצמך. ואנו רואים שאין הציבור יכול לעמוד בו כלל. ואילו היה כתוב "ואהבת לרעך כמו שהוא אוהב אותך", גם זה לא היו רבים שיוכלו לקיים אותו באופן מושלם, אבל עכ"פ זה מקובל על הדעת.

אבל לאהוב את חברו כמו שהוא אוהב את עצמו, אין זה לכאורה בגדר האפשרות. ואפילו אם לא היה בעולם אלא איש אחד זולתו, היה זה גם מן הנמנע, ובפרט שהעולם מלא אנשים, ואם יאהב את כולם כמותו, לא ישאר לו זמן בעד עצמו. כי ודאי הוא שצרכיו שלו הוא ימלא מבלי להחסיר, ובחשק רב ימלאם, באהבתו את עצמו.

לא כן לענין צורכי הכלל. שאין לו סיבה חזקה שתעורר רצונו לפעול עבורם - ואפילו אם היה לו רצון - האם יוכל לקיים את המקרא כפשוטו - האם כוחו יעמוד לו? ואם כן איך תחייבנו התורה דבר שאינו יכול לעמוד ולקיים כלל?"

אנחנו רואים עד כמה זה קשה. אפילו באותה עשירייה שאני נמצא, יש לי חברים קרובים יותר, יש לי חברים רחוקים יותר, יש כאלה שאני נמשך אליהם לפי הטבע הגשמי שלי, ויש כאלה שאני יכול להעריך אותם לפי כמה שהם יודעים, מבינים, משקיעים יותר וכן הלאה, אבל אני לא מתייחס לכולם בצורה שווה. זאת אומרת הטבע שלי, כל מיני חשבונות שלי, ובינתיים הם כולם חשבונות אגואיסטיים, הם גם מכוונים אותי כבר לא להתייחס בצורה שווה לכל החברים, אפילו לחברים בעשירייה.

ואני צריך להגיע למצב שאני מתייחס אליהם ממש בשווה, לא שאני לא שם לב למה שיש להם, אלא אני מאתר בכל אחד ואחד רק דבר טוב, בכל מה שיש בו, והם כולם שונים מאוד, אז איך אני עושה את זה? זאת אומרת איך אני מעלה את עצמי למצב שלא נראה לי כל כך. לא למצב שזה קל, זה אולי לא אפשרי. אני צריך לגמרי להתעלות מעל הטבע שלי, לא לקבל בחשבון שום טעמים פנימיים שלי, יחס שלי לבני אדם, לחיים, לצורת האופי, לכלום, ואז אני אוכל להתייחס אליהם נכון, כי אני צריך לאהוב את כולם ובכול מה שיש בהם. איך זה אפשרי?

כשאנחנו נולדים מלכתחילה יש לנו יחס לדברים יפים יותר ויפים פחות, חכמים וכן הלאה. זאת אומרת אנחנו מבדילים בצבעים, בצלילים, בצורות, בהכול, מבדילים בין מה שקרוב יותר, רחוק יותר. אני צריך להתעלות למעלה מכל ההבחנות הללו ולאהוב אותם בצורה ממש שווה, שאין שום הבדל בין כולם, כולם מחוצה לי שלמים, ואני אוהב את כולם כמו שהם. כי במה שאני לא רואה אותם בצורה שווה, זה מפני שאני מחלק אותם בצורה כזאת ולא שהם כאלה.

קריין: זה כל כך חזק גם המאמר וגם מה שאתה אומר, אני לא יודע מה לעשות מרוב התפעלות. אפשר שנקרא עוד פעם את הקטע הזה?

אני מקווה שהחברים מרשים לך. בבקשה.

ואהבת לרעך כמוך

"עוד יש לנו להתבונן ולהבין כוונת הכתוב גופו באמרו: "ואהבת לרעך כמוך", שפירושו לפי הפשט, הוא לאהוב את חברך באותו שיעור שאתה אוהב את עצמך. ואנו רואים שאין הציבור יכול לעמוד בו כלל. ואילו היה כתוב "ואהבת לרעך כמו שהוא אוהב אותך", גם זה לא היו רבים שיוכלו לקיים אותו באופן מושלם, אבל עכ"פ זה מקובל על הדעת.

אבל לאהוב את חברו כמו שהוא אוהב את עצמו, אין זה לכאורה בגדר האפשרות. ואפילו אם לא היה בעולם אלא איש אחד זולתו, היה זה גם מן הנמנע, ובפרט שהעולם מלא אנשים, ואם יאהב את כולם כמותו, לא ישאר לו זמן בעד עצמו." זאת אומרת הוא ייצא מעצמו, הוא לא יחשוב על עצמו, הוא לא ירגיש את עצמו. אם אני מרגיש אחרים אני מפסיק להרגיש את עצמי ואז מה נשאר לי, איפה אני קיים? אני פתאום מרגיש את עצמי שהאני בעצמי לא קיים. אני לא יכול להרגיש גם את הזולת וגם את עצמי, אחד מהשניים. ואז יוצא שאם אני מחלק את עצמי לכולם אז האני נעלם. יכול להיות שזה דבר רצוי, אבל זו המציאות שכך תהיה. "כי ודאי הוא שצרכיו שלו הוא ימלא מבלי להחסיר, ובחשק רב ימלאם, באהבתו את עצמו." אם אני מפקיר את ליבי לאהוב את האחרים אני לגמרי לא מרגיש את עצמי, האני שלי נעלם ממני, אני כולי נמצא בהם, האם כך אני צריך לחיות?

"לא כן לענין צורכי הכלל. שאין לו סיבה חזקה שתעורר רצונו לפעול עבורם - ואפילו אם היה לו רצון - האם יוכל לקיים את המקרא כפשוטו - האם כוחו יעמוד לו? ואם כן איך תחייבנו התורה דבר שאינו יכול לעמוד ולקיים כלל?"

תלמיד: אתה דיברת על כך שאני צריך להתייחס באופן שווה בלב לעצמי ולחברים.

את זה אנחנו עוד נצטרך לברר. אבל נגיד שזה כך.

תלמיד: ואמרת אחרי זה שאני צריך לאבד את עצמי לחלוטין בחברים שלי.

אני שאלתי. אני לא אמרתי. אתה מסלף אותי. אני שאלתי האם אני בזה מאבד את עצמי, מפסיק להרגיש את עצמי וככה אני צריך להתקיים? אני רק שאלתי, לא אמרתי את זה כעובדה.

תלמיד: כן, אבל פשוט כשאתה מתחיל נגיד לבקש על החבר אתה ממש מרגיש שרק הוא קיים ואתה באיזשהו שלב נעלם, אז בשביל מה אני צריך במצב כזה את עצמי, למה אני זקוק להם, מה התוספת האגואיסטית הזאת נותנת, האם אתה יכול להיפרד ממנה לזמן מה, מה היא מוסיפה?

את זה אנחנו צריכים לברר. שאלה יפה. למה הבורא ברא בעצם רצון לקבל אגואיסטי כזה שאנחנו כולנו חושבים רק על עצמנו ולא מרגישים מחוצה לגבולות שלנו שום דבר, למה אנחנו צריכים דווקא להפוך את זה, לצאת מעבר לגבול שלי הבהמי שנולדתי ולחיות באחרים? מה אני קונה בזה, מה אני רוכש בזה? מה אני מרגיש בזה שאני שפכתי את עצמי לכולם, מה קורה לי כאן? אולי זה מה שנקרא "שכינה", זה מה שנקרא שדה אשר ברכו ה' ושם אני מרגיש ומגלה את הבורא? ניראה.

תלמיד: אז השאלה היא, יוצא שאהבה לחבר צריכה להתקיים במקביל לאהבה עצמית, או שאני פשוט צריך לצאת לשם וזהו?

זאת שאלה. איך אנחנו בונים אהבת הבריות או אהבה לחבר או לבורא, לא חשוב, על פני האהבה שלי? יכול להיות שאני צריך לבנות זה על פני זה. אני לא יכול גם לאהוב את עצמי וגם לאהוב את הבריות, גם בריות ובורא, צריכים לברר איך בונים את הדברים האלה. בינתיים נראה לי שאני מעדיף זה על פני זה. אין לי כמה לבבות, יכול להיות שאני בלב אחד אוהב את הבריות וזהו, יכול להיות שדרך הבריות אני מגיע לאהוב את הבורא וזהו. ואין לי אז לא מקום לאהוב את הבריות ולא מקום לאהוב את עצמי. צריכים לראות איך התשוקה הזאת, האהבה, הקשר נקשרים יחד או לא. נברר, שאלה יפה, בטוח שנברר אותה.

שאלה: כדי לממש את הכלל ואהבת לרעך כמוך האם צריך להשתוקק ומעל לגלות את האהבה לעצמי?

לא. שאלה יפה. האם כדי לאהוב את הבריות לאהוב את הזולת, אני קודם כל צריך להשיג את האהבה לעצמי? לא יכול להיות, כי דווקא בזה שאתה מתחיל בכוח, במאמץ להגיע לאהבת הבריות, אז אתה מבין כמה שאתה אוהב את עצמך והאהבה העצמית שלך לא נותנת לך לצאת החוצה ולאהוב את הזולת. רק בצורה כזאת אתה מגלה עד כמה שאתה אוהב את עצמך.

לכן כמה שיש לנו נטייה לאהבת הבריות ולאהבת הבורא האגו שלנו נפתח עוד יותר ואנחנו עוד יותר מאתרים עד כמה שאנחנו אוהבים את עצמנו בלבד ועל פני זה אנחנו עושים "צמצום", "מסך", "אור חוזר" ובונים "פרצוף רוחני" שזה נקרא שמתקנים את עצמנו לאהבת הזולת.

שאלה: לגבי סוף הפסקה שקראנו, מאיפה תגיע הסיבה שיתעורר רצון כזה, של לעבוד בכלל של ואהבת לרעך כמוך?

זה מגיע מהרשימות שלנו כי אנחנו רוצים לאתר את הבורא ופעם היינו קשורים בשורש שלנו לפני השבירה אנחנו והבורא, כי אנחנו היינו יחד כולנו ברצון אחד ועם הבורא, ואחר כך הקשר הזה נשבר ואז במקום שאנחנו רצון אחד, יש עכשיו הרבה רצונות שבורים, מנותקים זה מזה והבורא אמנם הוא אחד אבל מורגש בכל אחד ואחד כבורא לכל אחד ואחד. ואנחנו צריכים עכשיו לחבר את עצמנו ואז במידה שאנחנו מחברים את עצמנו, יכולים לתאר את הבורא שהוא יותר ויותר אחד לכולם. זאת העבודה.

מאיפה יש לנו רשימות להתחבר בינינו? מזה שהיינו יחד ברצון אחד, אחר כך נשברנו, התרחקנו זה מזה אבל בכל אחד ואחד חוץ מזה שאנחנו עכשיו נמצאים כל אחד ברצון שלו, יש גם רושם מאותו מצב שהיינו יחד ויש רושם מאותו מצב שאז הבורא היה ממלא אותנו.

זה רשימו מאוד מאוד קטן, מאוד חלש אבל בכל זאת נמצא ולכן אנחנו נמשכים לזה ויכולים להשתוקק לזה ולמשוך את המצב הזה אלינו.

שאלה: בגלל זה בעל הסולם שואל בסוף האם כוחו יעמוד לו גם אם היה רצון זה אומר שרק על ידי החיבור באמת משיגים את הכוח להשתמש בכלל?

רק על ידי חיבור בינינו, כמה שאנחנו יותר מתחברים, החלקים השבורים, אנחנו יותר מאתרים בתוכנו כוח אחד משותף לכולנו שזה הבורא.

שאלה: נאמר לנו שצריך לאהוב את הזולת. מיהו הזולת? זה רק אדם שיש לו תכונות של חבר ישר א-ל או כל אדם?

כאן זו באמת שאלה נכונה ולעניין. אנחנו צריכים לאהוב "לרעך", רעך זה באמת גם מי שיותר קרוב אליך, יותר קרוב זה סימן שאם אני אתקשר לכאלו אנשים שהם קרובים אלי אז אני איתם אכנס מהר לרצון אחד ובתוך הרצון האחד הזה אני אתאר יותר קרוב את עצמנו לבורא, וכך כל פעם אני צריך לסדר את הקשר שלי עם אנשים שיותר קרובים אלי יחד בהשגת המטרה בכול ואז בהתאם לזה אני מתקדם.

כמו בחיים שלנו כך אנחנו מצליחים אם אנחנו מתחברים לאנשים שיש להם אותה מטרה והם קרובים לנו בידיעת השגת המטרה הם נקראים "רעך", רעים הם אותם אנשים. אז ודאי שאנחנו הולכים עכשיו לקראת התיקון הכללי אנחנו צריכים בדרך לתאר את האנשים אלו שיש להם נטייה לזה וכמה שהם יותר רוצים, מבינים את התיקון הכללי, את המצבים שאנחנו צריכים לעבור, אז איתם אנחנו צריכים להתחבר יותר.

שאלה: צריכים להשתוקק לאהוב את אומות העולם, זה נקרא "רעך"?

לאהוב אנחנו צריכים את כולם למרות שהם יכולים להיות מאוד מזיקים ומאוד רחוקים אלא אנחנו צריכים להבין שהם עדיין מקולקלים ויגלו את הקלקול שלהם ויתקנו את זה גם כן, אבל אנחנו בדרך מתחברים רק עם מי שהכי קרוב לנו וכך כל פעם יותר ויותר.

שאלה: איך להתכלל עם הכלל המדובר במאמר?

אנחנו צריכים לעשות פרסום על מטרת הבריאה לכולם ואז לראות מי שיותר נתפס לזה, הוא יותר קרוב.

שאלה: מה שהסברת זה בדיוק מתאים למצב שאנחנו נמצאים בו, מצד אחד האגו שלנו גדל מאוד, מצד שני אנחנו לא מוצאים את המכניזם הזה של האור הישר, של האור המחזיר למוטב. אתה יכול לתת לנו דוגמה מעשית? כי אני בעצם לא יכול ליישם את המהלך הזה ביחד עם העשירייה שלי.

אנחנו נדבר על התרגילים האלה. אל תדאג. אתה קופץ מדי.

שאלה: לא לכולם ניתנה הזדמנות לתקן את עצמם? יש חברים שרק תומכים באלה שניתנה להם התכונה הזאת?

אנחנו כולנו חייבים להגיע לתיקון השלם, לתיקון הכללי, ובתיקון הכללי בסופו של דבר אנחנו מתערבבים בינינו כך שאין שום הבדל בין קטן לגדול, מי שמגיע קודם, מי שמגיע אחר כך לתיקון, אלא כולנו כולנו מגיעים להיות כאחד בכל דבר. אבל בדרך זה בהתאם לכלים השבורים, בכמה יש בכל כלי שבור רשימו משלו יותר חזק, יותר קטן, יותר גדול, ובהתאם לזה אנחנו מתקדמים.

את זה קובע סדר התיקונים ודווקא הכלים הגדולים, הכלים החזקים והחשובים הם לא יכולים להתעורר כל כך מיד, לכן כל המקובלים הגדולים בדורות הקודמים עד כמה שהם היו אז גדולים וקרובים לבורא וגילו את הכול, אלו שהתגלו לקראת גמר התיקון יהיו עוד יותר גדולים כי "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו"¹, ולכן האנשים שלא התעוררו עדיין, הם נושאים בתוכם רצונות גדולים ויצטרכו לתקן [עצמם] על ידי אלו שתיקנו את עצמם לפניהם, וכך כולם מגיעים לתיקון.

זאת אומרת, אסור לנו לזלזל באנשים שהם נמצאים עכשיו בכל מיני אומות העולם אי שם, הם דווקא אותם הכלים שנושאים בתוכם רצונות גדולים, אח"פ, כלים דקבלה גדולים. אנחנו ישראל נקראים קטנים, ישר א-ל, מי שנמשך עכשיו, אבל מי שבא ומתחבר אלינו, הם מתחברים עם רצונות גדולים מאוד ודווקא בזכותם, שהם מתחברים ובזכותנו שאנחנו מושכים עליהם את האורות, אבל דווקא בכלים שלהם, יהיה גמר התיקון.

שאלה: "ואהבת לרעך כמוך" או "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" מהם השלבים האלה בעבודה הרוחנית שלנו?

זה כל הכלל שהוא פועל למשך כל הדרך שלנו עד גמר התיקון.

שאלה: האם ללא מצב של ערבות אפשר להגיע לקיום המצווה של אהבת הזולת?

ודאי שזה שייך לזה, זה תלוי בזה.

שאלה: מה המשמעות של "כמוך"?

כמוך זה כמו את עצמך, בצורה פשוטה. הוא מסביר את זה עוד מעט.

שאלה: איפה נמצאת נקודת ההיפוך של הכרת אהבה כלפי החבר?

בדרך, בדרך כשאנחנו לאט לאט מקבלים מאור המחזיר למוטב והוא מביא לנו את השכל הזה, את הרגש הזה, שאהבת הבריות ואהבת הבורא זה אותו דבר. כך אנחנו מאתרים את זה. כי בסך הכול מה שאתה אוהב בבריות, עד כמה שאתה מתקן את עצמך אתה אוהב בהם את חלק הבורא שבהם. תשמע, אם אתה מתוקן אתה מתחיל לאהוב בבריות לא את הבהמיות שבהם כשאתה נמצא בצד הרצון לקבל, אלא כבר כשאתה נמצא ברצון להשפיע אתה אוהב בהם עד כמה שהבורא נמצא בהם, מאיר בהם.

לכן כשאתה כך מתייחס לבריות שיש בהם חלק מהבורא, שהם כולם חלקים מאותו "השדה אשר ברכו ה'"², שהם נושאים בתוכם את הבורא, שהבורא מלובש נגיד בעשירייה שלך ואתה רואה איך שהוא מלובש בהם, אז אתה אוהב אותם, אז אתה נדבק, אתה נקשר אליהם כמו לבורא, זה היינו הך. שאין לך דרך אחרת להידבק, להיות דבוק בבורא, אלא דרך זה שאתה נדבק לאותם החלקים של הבורא שנמצאים בחברים שלך. כך זה פועל.

שאלה: "ואהבת לרעך כמוך", כמוני, את עצמי אני אוהב אגואיסטית, איך ללמוד לאהוב את החבר כמו את הבורא?

אנחנו חייבים לעשות תרגילים ולהסתכל על החברים ולקנא בהם, עד כמה שהם יותר מוצלחים בלצאת מעצמם ולאהוב את האחרים. עד כמה שהם אפילו לא מסוגלים לזה אבל מסוגלים לתת מאמץ כדי להתקרב זה אל זה. וכמה שקשה להם גם את זה לעשות אבל הם בכל זאת עושים, ואני מסתכל עליהם כמה שהם עושים את זה ואני מכבד את זה, מאתר את זה.

והחברים האלו שלא כל כך מסוגלים לזה, אז אני גם כן מעריך אותם שהבורא מחזיק אותם בכל זאת בדרך ולא נותן להם לברוח. והם נמצאים בדרך מפני שיש בהם נשמות גבוהות כאלה עם רצונות כאלו חזקים, אגואיסטים. והם לא יכולים לעשות בינתיים שום דבר עם האגו שלהם ולא יכולים להתקשר לחברים, אבל הם בכל זאת נמצאים. אמנם הם שונאים את עצמם, סובלים ושונאים את כולם אבל לא יכולים לברוח מהקבוצה.

זאת אומרת, יש כאן הרבה מאוד מצבים שאני צריך לאתר ולמיין אותם, וכך אני בכל זאת מתקדם. ומעל הכול אני מחזיק דרך כל הקבוצה הזאת שיש בה כל מיני כאלו מצבים, אני מחזיק בבורא שהוא מחזיק אותם. ואני מבין שבקבוצה צריכים להיות גם אלו, גם אלו וגם אלו, כולם.

אם החברים לא עוזבים את הקבוצה ונמצאים בה כמה שאפשר, בכל הכוחות, אמנם יחד עם זה יכול להיות שנראה לי שהם מזלזלים, דוחים, לא רוצים וכן רוצים, אז אני צריך להבין שהבורא כך מעורר בהם כל מיני מצבים והם נלחמים עם עצמם, ובכל זאת מתקדמים. אני צריך להשתדל לסבול את כולם, "חוץ מצא". חוץ מאדם שממש מפריע לנו.

אבל השאלה מה זה נקרא מפריע? יכול להיות שהוא אומר, "אני לא רוצה את החברים, אני לא רוצה את העשירייה", אבל הוא נמצא, הוא עושה. אז אני צריך להשתדל לראות שככה הבורא אולי עושה תרגיל איתנו, עם כולנו. זה לא פשוט, אבל נתקדם ונראה.

שאלה: בעל הסולם מדבר על אומות העולם, למה כל כך קשה להבין אותו? איך אומות העולם יוכלו להגיע לבירור כזה גדול?

אומות העולם לא יצטרכו להגיע לכל הבירורים האלו. כי אנחנו צריכים להבין שכל הכלי מתחלק לשניים, זה נקרא"ישר א-ל" ו"אומות העולם". שישר א-ל מרגישים שיש להם רשימות ששייכות לבינה, ולכן הם נמשכים לבורא. ויש חלק מהרשימות, מבני אדם, שבהם רשימות ממלכות. ואלו שלהם רשימות מהבינה נמשכים לבורא על ידי מאור שמאיר, אז הם דווקא מכל האנושות מתעוררים להגיע לדבקות בבורא. אלו שיש להם רשימות יותר מהמלכות הם לא נמשכים להגיע לבורא. ואז יש בין שתי הרשימות האלה, או שני המחנות הללו, שני סוגי אנשים, התנגדות, התנגשות, התרחקות, לא מבינים אלו את אלו.

אנחנו צריכים להשתדל לאט לאט להתפתח בינינו ולמטרת הבריאה, ואחר כך לאט לאט, בהתאם לכך שהחלק השני של האנושות, שזה כל האנושות חוץ מנגיד "בני ברוך", סובלים, אז אנחנו יכולים להסביר להם מה בעצם התרופה הנכונה לצאת מהסבל. ועכשיו זה הזמן שאנחנו צריכים להתחיל לעסוק בזה. בעצמנו, בחיבור בינינו לבורא, ומצד שני להשפיע להם את שיטת התיקון שלהם, שלהם.

אנחנו לא דורשים מהם להשתוקק לבורא, אנחנו משתדלים רק להסביר להם שאם אנחנו במקצת מתעלים מעל לאגו שלנו, אנחנו מדברים עליהם, שאם יתעלו קצת למעלה מהאגו שלהם בחיבור הדדי בין כולם, בצורה עממית, בצורה ארצית, לפי הרצון, לא לצאת למעלה מהרצון, אם הם יוכלו לנוע קצת ברגשות שלהם אחד כלפי השני, זה יהיה מספיק שהאור העליון ישפיע עליהם וייתן להם חיים טובים, בריאות וכן הלאה. מפני שהם לא צריכים יותר, הם לא זקוקים ליותר.

אם הם ירצו רק בצורה כזאת פחות או יותר להיות מקושרים ביניהם, לא להזיק זה לזה, כל היתר הם יקבלו דרכנו, והאור העליון יסדר להם חיים טובים ויפים. זה מה שאנחנו צריכים להסביר. אבל באמת יותר מזה, כשהם יתחילו לקבל את ההשראה העליונה, אז הם יתחילו גם כן להתחבר אלינו, ואנחנו נעשה כמערכת אחת. גם גלגלתא עיניים אנחנו, גם אח"פ זה הם, ואז יהיה כלי אחד, ובורא אחד לכולנו בתוך הכלי הזה יתגלה.

שאלה: אנחנו לא יודעים איך להתחבר ואיך לאהוב את הזולת. כשאנחנו עושים פעולות לביטול עצמנו, אנחנו מתחילים להרגיש תחושה חדשה, מתחילים להימשך זה לזה, לשמוע זה את זה, לרצות לעשות נעים זה לזה. האם מספיק בכל פעם לעבוד על ביטול עצמי, או שצריכות להיות פעולות נוספות כלפי החברים וכלפי העולם כולו?

זאת שאלה מאוד רחבה. אנחנו כל הזמן מבררים את זה, כמה האדם צריך לברר, להתקשר לחברים שלו, כמה לאחרים, איך להתקשר, זאת שאלה שהיא מדברת על כל התיקון.

שאלה: האם יש תרגילים חיצוניים, גשמיים, שיכולים לעזור לנו לתמוך ברצון הפנימי?

שאלה מצוינת. יש לנו מורה מיוחד שנקרא רב"ש, ויש לו מאמרים על החברה, שאם אנחנו מקיימים אותם אז אנחנו מתקדמים לכיוון "ואהבת לרעך כמוך". ובתוך "ואהבת לרעך כמוך", בתוך החיבור הזה, אנחנו מגלים חיבור עם הבורא שנקרא "ואהבת את ה' א-לוהיך".

שאלה: ביחס לרצון שלי לקבל, מהי אותה תכונה בי שנקראת "זולת", איך לעבוד איתה?

אתם שואלים שאלות מאוד כלליות. איך אני מגלה מי זה הקרוב? הקרוב זה חבר בקבוצה. אם אין לך חבר בקבוצה, אין לך קרובים, אין לך עם מי לעבוד, אתה לא יכול להתקדם. אדם קודם כל חייב להיות בקבוצה, ולהשתדל להגיע עם החברים בקבוצה ממש להיות "כאיש אחד בלב אחד", אחרת לא.

שאלה: מה זאת המהות הזו שנקראת "עצמי" בעבודה רוחנית?

אני לא יודע, תלוי על מה מדובר. עצמי זה יכול להיות האגו שלי, זה יכול להיות דווקא לא האגו אלא כבר רצון להשפיע שאני מפעיל.

תשאלו משהו יותר מחובר לטקסט, משהו שאפשר להבין על מה אתם שואלים. תהיו קצת יותר מתקדמים, רציניים בעבודה עם הטקסט, ולפי זה נתקדם. אני מבין שאתם פתאום שואלים דברים שעולים לכם בראש, אבל אני לא רוצה כאלה שאלות. אני רואה מאיפה זה נובע, סתם מקשרים כאלה למיניהם. אני רוצה שאנחנו נלמד את המאמר של בעל הסולם, ולא עוד אלף דברים שנראים לך בקשר לזה.

שאלה: איך החיבור בעשירייה ואהבת הזולת קשורים זה לזה?

בלי להתקשר בינינו בעשירייה אנחנו לא נוכל להבין מה זה נקרא "אהבת הבריות", "אהבת חברים". אנחנו לא נבין את זה. אנחנו חייבים להרגיש את עצמנו יותר ויותר קרובים, ובזה יש בעיות, עליות, ירידות, כל מיני בירורים. אבל כשאנחנו מאתרים באמת את החיבור בינינו, וזה מגיע דרך הרבה מאוד דברים כאלה שפתאום נראה לנו שאנחנו לגמרי רחוקים, ושוב אנחנו מתחברים, וכך זה בא ועולה ויורד, אבל אם אנחנו מגלים בינינו קשר ורגש מיוחד, שהקשר הזה, הרגש הזה הוא למעלה מכל יתר המצבים, אלה כבר קשרי אהבה שאנחנו מזה מגיעים לאהבת הבורא.

אני אגיד לך איך אפשר אולי לראות את זה. כשאתה נמצא באהבת הילד שלך, מה אתה עושה? אתה שונא אותו, אתה אוהב אותו, אבל אתה לא יכול להיפרד ממנו. הוא יכול להיות עבריין גדול, אבל אתה אוהב אותו, איכשהו קשור אליו, כמו שאימא כלפי הילדים שלה.

זה דבר שכבר נקשר בקשר רוחני בינינו, כך שאנחנו לא נוכל להפריד את עצמנו מהם. זה נקרא "אהבת חברים". שאנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים בנשמה אחת. שהבורא כך חיבר בינינו מלמעלה ואין לנו ברירה, להיפרד לא מסוגלים.

בחיים שלנו, אימא וילדים, בסופו של דבר כולם מתים ושום דבר לא נשאר מזה. אבל בחיים רוחניים, אם אנחנו נקשרים ואנחנו שייכם לנשמה אחת, גמרנו, זה לנצח. כך אנחנו צריכים להבין את הקשר.

ולכן אם אתה רואה ששום דבר לא יכול להפריד בינינו, למרות שלפעמים אתה שונא, ולא שם לב, או דוחה, או הם דוחים אותך, יש כל מיני בירורים בדרך, כי הרצון לקבל חייב לגלות את עצמו כולו, ו"על כל פשעים תכסה אהבה", אז אתה מגיע למצב שאתה רואה שזהו, זה שייך לך למעלה מכל המקרים שיכולים לעבור עליכם.

שאלה: אחד המילויים שבני אדם צריכים זה כבוד. מה בין כבוד לאהבה?

נראה. אתה יכול לשאול חוץ מעל כבוד על עוד אלף דברים. איפה זה כתוב כאן שאתה שואל?

"ואין לעלות על הדעת כלל, אשר הכתוב הזה נאמר בדרך הגזמה ח"ו," בקשר ל"אהבת לרעך כמוך", כי מוזהרים ועומדים אנחנו על "לא תוסף עליו, ולא תגרע ממנו". ולזה הסכימו כל המפרשים לפרש המקרא כפשוטו. ויותר מזה אמרו, שחייב למלא צרכי חבירו, ואפילו במקום שהוא עצמו נמצא חסר בו, גם אז הוא מצווה ועומד ליתן צרכי חבירו."

אנחנו צריכים לדאוג לחבר יותר ממה שאנחנו דואגים לעצמנו, זה נקרא אהבה, שמי שאני אוהב הוא יותר חשוב לי מעצמי, בכל דבר. הדוגמה הכי בולטת היא יחס של אימא לתינוק, שהוא בשבילה יותר חשוב ממנה. מצד הטבע זה כך בא לנו, אין עוד דוגמאות. כל יתר הדוגמאות הן רק בחצי השני של המציאות, במציאות הרוחנית, בכוונה על מנת להשפיע. ששם כוונה על מנת להשפיע יכולה להיות רק למעלה מהצמצום.

צמצום זה נקרא שאני מצמצם את ה"אני" שלי, אני מעלה מעלי את הזולת, ואז הזולת הוא חשוב לי ממני, זה נקרא שעשיתי צמצום. ואז אני מעל זה, מעבר לצמצום פועל מעצמי לטובת הזולת. לא לחשוב שאנחנו מסוגלים לזה אלא רק על ידי כוח עליון, שהבורא מתלבש בנו ואז אנחנו מסוגלים לבצע את זה. "ויותר מזה אמרו, שחייב למלא צרכי חבירו, ואפילו במקום שהוא עצמו נמצא חסר בו, גם אז הוא מצווה ועומד ליתן צרכי חבירו. ולהשאיר את עצמו בחיסרון. כמו שפירשו התוספות קידושין כ. ד"ה כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו, ומפרשים שם התוספות בשם הירושלמי וז"ל: "דפעמים אין לו אלא כר אחת אם שוכב עליו בעצמו אינו מקיים כי טוב לו עמך, ואם אינו שוכב עליו וגם אינו מוסרו לעבדו, זו מדת סדום, נמצא שע"כ צריך למסור לעבדו, והיינו אדון לעצמו".

ברור לנו ממה שרב"ש מסביר שכשאנחנו מגיעים לעל מנת להשפיע אנחנו פשוט מחליפים את הרצון לקבל, או את הצורך של הזולת במקום הצורך הפרטי שלנו, כך שאנחנו מסוגלים או לצמצם את עצמנו ולעשות לפי רצון הזולת, או אפילו לפתוח את עצמנו ולהשפיע לרצון הזולת. אם אנחנו רק מצמצמים את עצמנו ופועלים לפי רצון הזולת זה נקרא להשפיע על מנת להשפיע. אם אנחנו גם לוקחים את כל הכוחות שלנו ומעבירים אותם לטובת הזולת, זה נקרא לקבל בעל מנת להשפיע.

לפי זה יש בנו שני מצבים, מצב קטנות ומצב גדלות. קטנות, שאנחנו רק יכולים לשייך את עצמנו לזולת. וגדלות, שאנחנו יכולים בכל כוחנו להשפיע לזולת.

שאלה: קודם כל תודה על כל האור שאתה מזרים לעולם. למדנו איתך שליהודים יש את הרשימות. אז למה היהודים לא קרובים אלינו, למה אנחנו לא קוראים להם "זולת"?

ממתי אתה נמצא איתנו בלימודים?

תלמיד: אחת עשרה שנים.

לא שומעים עליך. אני לא מכיר לפי מה שאתה שואל שאתה איתנו. כמה פעמים דיברנו שזה בכלל לא שייך ליהודים ולא יהודים. היום אנחנו מתעוררים לתיקון הכללי ומי שמתעורר, הוא נקרא יהודי, הוא מגיע לאיחוד עם הזולת ודרכם עם הבורא. ומי שלא מתעורר לזה הוא לא נקרא "יהודי", ולא נקרא "ישראל" כי אין לו כיוון ישר א-ל. רק לפי הכוונה, אנחנו דיברנו היום, שהכול נמדד לפי כוונת האדם ולא לפי זה שהוא נולד מאימא יהודייה או לא.

צריכים כבר טוב טוב להבין ולהתרגל לזה שאנחנו עוברים עכשיו להבחנות רוחניות ולא בהמיות כמו שהיה במשך אלפיים שנות הגלות האחרונות.

שאלה: האם אפשר להגיד שמאהבת החבר, מאהבת החברים בתוך העשירייה אפשר להגיע לאהבת העולם, לאהבת הבריות? האם זה עניין של רזולוציה?

זו לא רזולוציה בלבד אבל דרך זה מגיעים. דרך אהבת החברים מגיעים להכול, מצד אחד לאהבת הבריות ומצד שני לאהבת הבורא.

שאלה: האם המעבר מאהבה עצמית לאהבת הזולת נעשה בבת אחת או לאט לאט ובהדרגה?

הכול בהדרגה. בבת אחת כמעט ואין שום דבר.

תלמיד: אנחנו בעשירייה מדברים הרבה פעמים על זה שאנחנו ממש היום פורצים את המחסום. מה הכוונה? מה זה המחסום?

אני לא יודע. את זה אתם צריכים לדעת, כי אתם חושבים שפורצים מחסום. לפרוץ מחסום זה נקרא לפרוץ גבול בין כוונה לעצמי ולזולת. אם אני עובר בכוונות שלי לטובת הזולת זה נקרא שאני עובר מחסום.

שאלה: מהי התוצאה של העלאת הדאגה לכלל מעל הדאגה לעצמי?

כשאני מעלה דאגה לכלל במקום דאגה לעצמי זה סימן שאני עובר מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע ושאני נכנס לשטח של הבורא, לעולם הרוחני.

שאלה: בעל הסולם מתחיל את הפסקה בזה שצריך למלא צרכי חברו ואז הוא עובר לכך שצריך למלא את הצרכים של העבד שלו. האם יש בזה משהו?

אין הבדל אם זה עבד או חבר. אין הבדל.

שאלה: דיברת קודם על רשימות שהן רשימות של ישראל ושל אומות העולם. האם יכול להיות מצב של רשימות מעורבבות, גם וגם?

בכל אחד ואחד זה נמצא. אחרי השבירה, ודאי, ככה זה בכולם. לכן כולנו נמצאים בהתכללות זה בזה ויכולים להתחבר ולהתכלל על מנת להשפיע.

שאלה: אמרת שהבורא יעזור לי להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך". אז איפה העבודה שלי, האם זאת הכוונה קודם כל?

אתה צריך להשתדל להגיע למצב שהחבר שלך יהיה יותר חשוב לך מעצמך בהשגת ההשפעה לבורא. החבר מיועד לעזור לך להגיע לבורא ובלעדיו אתה לא מגיע.

שאלה: מצד אחד אנחנו צריכים לאהוב את נקודת הבורא בתוך החבר, מצד שני הוא כותב כאן שצריך למלא את החיסרון של הזולת. איך זה מתחבר ביחד?

זה אותו דבר. תחשוב על זה שזה אותו דבר ותראה שזה נכון.

שאלה: מה משתנה לנו שמאפשר לנו בהדרגה להתחיל להרגיש את החברים? אני מתחיל את הדרך ואני מרגיש רק את עצמי, ואז אני מקבל הרגשה קטנה של החבר. מה השתנה, איך אני יכול להמשיך ולפתח את היכולת הזאת להרגיש את החבר?

אתה צריך לעשות כול מה שכותב רב"ש במאמרי החברה, ואז אתה תרגיש שמשהו משתנה ביחס שלך כלפי החברים. מפני שהאור העליון משפיע והוא מביא לך שינויים ביחס כלפיהם. אתה מתחיל להרגיש בהם חשיבות רבה כדי להשיג את הבורא. אתה מתחיל בהתחלה להשיג את הקשר בין הקשר אליהם לבין השגת הבורא.

כי בהתחלה אתה לא מרגיש שיש איזה קשר. אז יש לי חברים ויש לי בורא, אני צריך את הבורא. אומרים לי שצריכים להיות גם חברים, בסדר, נארגן חברים. אתה עוד לא מקשר את הקבוצה שאתה רוצה לייצב יחד איתם והשגת הבורא שצריך להתגלות בתוך הקבוצה, בתוך הקשר ביניהם, בין החברים. אתה עוד לא מקשר את זה יחד, ולכן בשבילך אהבת חברים זה איזה נטל, איזה דבר נוסף שמפילים עליך.

האגו שלך לא נותן לך להכיר שזה הכלי לגילוי הבורא. קבוצה, עשירייה, זה הכלי לגילוי הבורא שמתגלה בה, בתוכה. במידת הקשר שלך עם החברים אתה מגלה את הבורא.

שאלה: כשאנחנו מתחילים להרגיש את החברים, האם אנחנו מרגישים את התכונות האישיות שלהם או את החיסרון הקולקטיבי של העשירייה?

בדרך כלל את החיסרון הקולקטיבי. שאלה טובה.

שאלה: יש חברים שנותנים דוגמה בולטת, מזמינים קנאה גדולה, מכוונים אותך, ואותם אני אוהב יותר. אני לא יכול שיהיה לי אותו יחס לכולם כמו זה. מה לעשות? אני צריך ליישר את היחס לכולם, לעבוד כלפי הנקודה הזאת או להשתמש דווקא ביחס המיוחד לחברים האלה?

הקבוצה תמיד כוללת בתוכה כל מיני סוגי אנשים, שאנחנו אפילו לא יכולים להגיד מי לטובה ומי לרעה. יכול להיות מי שמזיק הוא דווקא גם עוזר לנו, כי אנחנו רואים על פניו מה חסר, מה כן טוב, מה לא טוב וכן הלאה. לכן אנחנו צריכים להבין שלכל הדברים האלה יש מקום. הבורא ברא יצר הרע, ויצר הרע כל הזמן גדל ואנחנו גדלים על פני היצר הרע ביצר הטוב, ועל כל פשעים תכסה אהבה. כמה שיותר פשעים תהיה יותר אהבה. ולא יכולה לגדול אהבה אם לא יגדלו קודם הפשעים בינינו. ולכן אנחנו צריכים לקבל מה שמגיע ועם זה לעבוד.

ולא להגיד שאני לא מסכים עם זה שזה מתגלה, או שזה טוב וזה לא טוב. אלא מתגלה מה שמתגלה, ברוך ה', הבורא גילה. מה גילה? לא חשוב לי מה. מרגיש עם זה טוב, מרגיש עם זה רע, מקבל הכול באהבה. תנסו כך.

שאלה: אותם הכללים שרב"ש כותב עליהם, אל תעשה לרעך מה ששנוא עליך, האם צריך לבצע בקבוצה?

בוודאי שאנחנו בקבוצה שלנו, אסור לנו להזיק זה לזה. מה שאני חושב שגם אני לא הייתי רוצה, איך אני אעשה את זה לחברים? ההיפך, אנחנו מעבר לזה צריכים להרבות באהבה.

שאלה: האם התחלת הצמצום היא בקשה לצמצם את עצמי כדי להתחבר לחברים, או מיד לבקש בשביל החברים, שהם יוכלו להצטמצם?

מיד לבקש על החברים ולצמצם את העצמי. האמת, זה לא מפריע אחד לשני. אבל קודם כל לבקש בשביל החברים. קודם כל להשתדל לעבור ולהיות בהם ואז מתוך זה תבין מה אתה צריך גם לצמצם בעצמך.

שאלה: מה זה אומר שקונה עבד, ומה ההבדל לעומת לקנות חבר?

אני צריך לקנות את החבר על ידי מתנות. כשאני קונה עבד אני לא קונה את זה כחבר, על ידי מתנות. ולנו זה לא שייך, אנחנו לא נמצאים בבירורים האלו.

שאלה: למה האגו לא מאפשר, או לא נותן לנו לראות את הדרגה הזאת?

כי האגו הוא ההיפך מעל מנת להשפיע, מהשפעה, לכן הוא סוגר אותנו. או שאנחנו נמצאים בעולם הזה, בחצי הזה של על מנת לקבל, או בעל מנת להשפיע, בהתאם לזה אנחנו מבינים אחרת, רואים אחרת ומרגישים אחרת. לכן האגו שלנו לגמרי מנתק אותנו מהרוחניות.

שאלה: כשאנחנו לומדים את השיעורים האלה אנחנו כל הזמן מחפשים גם את הדרך איך מיישמים את זה בעבודה בינינו. מה אתה יכול להמליץ לנו היום כדי ליישם את הקשר הזה, "ואהבת לרעך", ביחס שווה מול כל החברים?

כך להרגיש את כל החברים בצורה שווה לפני. כי כך זה מגיע לי מהבורא, וזה שאני רואה אותם שונים, אני רואה אותם באגו שלי שונים. אבל בעצם אני צריך להגיע למצב שכולם יהיו כאחד ואני יחד איתם ואני ממש לא יכול להבדיל ביניהם. אבל לפי מה לא להבדיל? שהם כולם קרובים לי, וכולם ממש משלימים זה את זה לרצון אחד שבו אני ממש רואה שהבורא שמח להתגלות, נמצא איתם יחד.

קריין: "מצוה אחת".

מצוה אחת

"וכאן מתעוררות כמה שאלות. לפי האמור לעיל כולנו בגדר עוברי התורה, ולא עוד, אלא עיקר התורה אין אנו מקיימים, כי אנו עושים הפרטים, ולהכלל איננו באים. וז"ש: "בזמן שאתם עושים רצונו של מקום אביונים באחרים ולא בכם" וכו'. כי איך יתכן שיהיו אביונים, בזמן שהכלל כולו עושים רצונו של מקום ואוהבים זולתם כעצמם?"

שוב.

קריין: שוב, כותרת "מצוה אחת".

מצוה אחת

"וכאן מתעוררות כמה שאלות. לפי האמור לעיל כולנו בגדר עוברי התורה, ולא עוד, אלא עיקר התורה אין אנו מקיימים," מי נמצא בעולם באהבת הבריות? ואם לא, אז לכל הדרישות שהבורא דורש מבני אדם אנחנו פשוט לא שמים לב לזה ונמצאים בחיים הבהמיים שלנו ורק בזה מתעסקים. הכוח העליון והמטרה שלו לא חשובים לנו, וכך כולם, דתיים, חילוניים, כולם. "כי אנו עושים הפרטים, ולהכלל איננו באים." אם הבורא דורש איזה מין אמצעים לעשות כדי להגיע לאהבת הבריות ולאהבתו אז אנחנו מוכנים איכשהו לבצע את זה בגשמיות, בידיים, ובעוד דרכים אבל לא בלב. אנחנו מוכנים להראות שאנחנו מחוברים, להתפלל, אבל כל הדברים האלה הם בגשמיות בלבד. זאת אומרת, לקיים את זה בצורה מכאנית אבל לא בלב. מה לעשות? זה נקרא "טובל ושרץ בידו". "וז"ש: "בזמן שאתם עושים רצונו של מקום אביונים באחרים ולא בכם" וכו'. כי איך יתכן שיהיו אביונים, בזמן שהכלל כולו עושים רצונו של מקום ואוהבים זולתם כעצמם?"

הוא אומר דוגמה פשוטה, אם אתם חיים בחברה שלכם ועדיין יש ביניכם אנשים הזקוקים למשהו, זה לא נקרא שאתם נמצאים באהבת הזולת, פשוט מאוד. אין לאן ללכת ולעשות פילוסופיות וכל מיני דברים, אלא אם ישנם אנשים שאין להם משהו כדי לקיים את עצמם בחיים זה סימן שאין לכם אהבה, אהבת הזולת. ולפי זה הבורא מתייחס אליכם, שאתם לא דואגים לאהבת הזולת.

"ועניין עבד עברי שמביא הירושלמי צריך לימוד. כי משמעות הכתוב, אפילו בגר שאינו עברי, חייב לאהוב כמותו." אם בא אלינו מישהו מבחוץ ורוצה לחיות בינינו אנחנו צריכים להתייחס אליו כמו לכולם אפילו שהוא יהודי, או מאומות העולם, לא חשוב מי ומה, אם הוא חי בינינו אנחנו חייבים להתייחס אליו כמו לכולם. "ואין לתרץ, כי הגר דינו כעברי, משום: "תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם"." יותר משלושים פעם כתוב בתורה "ואהבת את הגר". אתה צריך להתייחס למי שלא שייך לאומה שלך, לשבט שלך, למין שלך, גם באהבה, באהבה כמו שדיברנו מה זה נקרא אהבה. "כי גר משמעותו הוא גם גר תושב, שאינו מקבל התורה כלל, זולת שפורש עצמו מעבודה זרה, שעליו נאמר: "לגר אשר בשעריך תתנה"." אם הוא נוטה להיות בינינו ורוצה להיות כמונו, באותה הנתינה, באותה הנטייה, לחיות באותו הכיוון כמונו, אנחנו צריכים לקבל אותו כמו כל אחד מאיתנו. "ואכמ"ל בזה.

וזה סוד מצוה אחת שהתנא אומר: "עשה מצוה אחת הכריע את עצמו וכל העולם כולו לכף זכות"." רק את המצווה הזאת אם אנחנו מקיימים אנחנו מקיימים את כל המצוות, מתקנים את כל העולם. שוב. "וזה סוד מצוה אחת שהתנא אומר: "עשה מצוה אחת הכריע את עצמו וכל העולם כולו לכף זכות". וקשה מאד להבין, כי מהו ענין "כל העולם" לכאן? ואין לדחוק ולתרץ שמיירי כשהוא עצמו "חצי חייב וחצי זכאי" וכל העולם "חצי חייב וחצי זכאי", שאם נאמר כן העיקר חסר מהספר; ועוד הלא כל העולם מלא גויים ועריצים ואיך הוא יכול לראות שהם "חצי חייב וחצי זכאי" - על עצמו הוא יכול לראות שהוא "חצי חייב וחצי זכאי" אבל לא על כל העולם; ועוד, עכ"פ היה צריך לומר "כל ישראל כולו", ומה ענין "העולם", שצירף כאן התנא, האם יש לנו ערבות גם בעד אומות העולם, לצרף אותם לחשבון מעשינו הטובים?"

בעל הסולם לא מן הסתם מרחיב את הדברים האלה ומגביר אותם יותר ויותר, הוא רוצה להגיד שהבריות הן כולן אותן הבריות, כולן חלקים מהכלי השלם של אדם הראשון, יש רק הבדל בין מי מקיים קודם את התיקונים לבין מי מקיים אחר כך. מי שחייב לקיים עכשיו הוא חייב יותר, ולמי שעדיין לא הגיע התור, אסור לנו לזלזל בו אלא הוא יבוא אחר כך והוא דווקא משלים את כל התיקונים.

זאת אומרת אנחנו צריכים לדאוג לכל הכלי הכללי שהוא נקרא "אדם", וכל האנושות שייכת לאותו התיקון.

"יש להבין שחז"ל לא דברו אלא בחלק המעשי אשר בתורה, המביאים לתכלית הנרצה מהעולם והתורה."

חז"ל דיברו רק איך אנחנו צריכים לקיים את התיקונים כדי להגיע למטרת החיים, למטרת הבריאה. על זה ולא על דברים שלא שייכים לזה, הכול שייך, אבל בצורה משנית, אלא דיברו רק מה שנחוץ לנו כדי להגיע לתיקונים. כי אנחנו לא צריכים ללמוד דברים שנמצאים מחוץ לתפיסה, להשגה שלנו. אלא כשאנחנו מתקדמים לקראת התיקונים הגדולים ולמטרת הבריאה זה בכל זאת מתגלה לנו.

"ועל כן, כשאומרים מצוה אחת הכוונה ללא ספק מצוה מעשית. וזה ודאי כדברי הלל שהוא: - "ואהבת לרעך כמוך", אשר על ידי מצוה זו בלבד, יזכה למטרה האמיתית, שהיא - הדביקות באלקיו. והנך מוצא שבמצוה אחת זוכה לקיים כל המטרה והתכלית".

בעל הסולם רוצה רק להסביר לנו שוב ושוב, אין לנו מה לקיים חוץ מחיבור עד אהבה בין כולם. בזה אנחנו מתקנים את כל הבריאה ומגיעים לדרגת הבורא, לדבקות בבורא ובזה הכול נגמר. מה הוא רוצה להגיד, זה שכתוב "ואהבת את ה' א-לוהיך" ודבקות בבורא, הכול מתקיים בתוך אהבת הבריות דווקא. ואם אנחנו מגיעים לקשר כזה שכולנו מתחברים יחד, כולנו, זה תיקון העולם שלם.

שאלה: אהבה לכל החברים ב"בני ברוך" היא פרטית או כללית?

אני לא יודע למה אתה מתכוון, זה פשוט אהבה וזהו. לא אהבת העולם, לא כולם, לא לכולם אלא חלקית. אם אתה קורה לזה "אישי" שיהיה אישי מה זה חשוב לנו, חשוב לנו שבדרך לגמר התיקון תהיה אהבת עולם.

שאלה: איך במצב הנוכחי שלנו אפשר לתת את הכרית לעשירייה בצורה פרקטית בשביל לספק את הצרכים שלהם ובכך להיות ערבים לכל העולם?

בזה אתם צריכים לדון, ואם יהיו שאלות אני מוכן להשתתף ולענות. אבל ודאי שאנחנו צריכים לעזור זה לזה ולתת דוגמאות זה לזה מעשירייה לעשירייה.

שאלה: מה המשמעות של "חציו חייב וחציו זכאי" בתוך העשירייה, ואיך להתפלל כדי שנהיה כולנו כזכאים?

אנחנו כל הזמן צריכים לבקש מהבורא תיקונים כי רק ממנו הם יכולים להגיע, ומתוך המצב שלנו כמה שאנחנו מאתרים את עצמנו שחסר לנו, על זה להתפלל קודם. אבל אפילו שאנחנו לא מרגישים בינינו מה חסר בדיוק, אבל אנחנו יכולים תמיד לבקש תוספת אהבה. כי לאהבה אין גבול ואפשר לבקש תמיד.

שאלה: כתוב "עשה מצווה אחת קנה את עולמו". האם זה מתייחס לאומות העולם שהם צריכים לעשות רק את המצווה הזו או שזה מיוחס לכל אחד, כולל אותנו שאנחנו צריכים לעשות כל כך הרבה דברים בדרך?

אנחנו לא צריכים לעשות כל כך הרבה דברים בדרך לעומת אומות העולם. אנחנו גם צריכים לעשות רק את המצווה הזאת "ואהבת לרעך כמוך". אלא שאת המצווה הזאת "ואהבת לרעך כמוך" אנחנו מקיימים בהדרגה בכל המדרגות, בכל המצבים שהבורא מפיל עלינו, הוא מגלה בנו את כל השבירה בהדרגה, ואנחנו צריכים לחבר, היינו לתקן את השבירה, ובכלים שמתחברים אנחנו מתחילים לגלות את האורות הפנימיים שזה הבורא, הוא הכולל של כל האורות האלו.

מה שאין כן אומות העולם מקבלים מהמוכן, הם לא צריכים לעשות את התהליך הזה בהדרגה כמונו עם הרשימות, קטנות, גדלות, כל מיני בירורים. לא. הם מקבלים על ידי החיבור אלינו. מה זאת אומרת, איך אנחנו לומדים את זה? אנחנו לומדים את זה מזה שאנחנו מקימים כלים דהשפעה, גלגלתא ועיניים, וכשיש לנו גלגלתא ועיניים, אז מתחילים לחבר לעצמנו כלים דאח"פ, כלים דקבלה. ואז במידה שאנחנו יכולים לקבל לעצמנו כלים דאח"פ, לפי העביות שאנחנו מסוגלים לצרף אלינו בעל מנת להשפיע, אז אנחנו מתקנים. ולכן בהם זה מתגלה בלא הקדם של התיקון של גלגלתא עיניים אלא הם מקבלים את הכול בבת אחת. על זה בעל הסולם כותב בהרבה מקומות, אתם יכולים למצוא את זה. זה ההבדל בתיקונים.

אבל עד אז, אנחנו עוד לא גילינו את הכלי של גלגלתא עיניים השלם, יש עוד הרבה חלקי נשמות בעולם מאדם הראשון שצריכים לצרף אותם אפילו לגלגלתא עיניים, ושהם יצטרפו ויתקנו את עצמם. ואת מי ששייך לאח"פ אחר כך אנחנו נצרף. אנחנו צריכים כבר עכשיו לפזר את כל הידיעה הזאת בין כולם, בכל העולם, שגם אלו ששייכים לגלגלתא עיניים יצטרפו אלינו ולאט לאט הם יקבלו בהדרגה את התיקונים שלהם, ואחר כך כולנו יחד, כל גלגלתא ועיניים נעבוד על האח"פ. אבל גם עכשיו אנחנו כבר יכולים לעשות פרסום לכולם.

שאלה: אם חברים מסתירים את מה שחסר להם זה פוגע בהתקדמות של העשירייה למימוש האהבה בינינו?

לא, הכול נכלל בתיקונים הכלליים.

שאלה: קראנו עכשיו מבעל הסולם שאנחנו עוסקים בכל אבל את העיקר לא עושים. והמשפט הגדול הזה "ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה", בצער רב אני אומר את זה, אנחנו יודעים עכשיו שזה המשפט הכי קטן, הכי שולי ואפילו מוקצה מחמת מיאוס. יש כאלה שאפילו אומרים שיש שגיאת כתיב שם, שצריך להיות "ואהבת את רעך כמוך" ולא "לרעך". אין שום הבנה בנקרא, אז איך עוברים את המחסום הפסיכולוגי הזה ולנסות להבין שזה בעצם העיקר? לכולם אני מדבר, אפילו להפצה.

אני מבין. תראה, אין לי תשובה. אנחנו איכשהו עושים מאמצים להגיע לקיום הזה, אפילו במקצת, ל"ואהבת לרעך כמוך". אני לא יכול לחייב את כולם בזה. מובן לנו שכל העולם לא מבין את זה ועם ישראל הנוכחי הגשמי גם לא מבין את זה, ולא רוצה לדעת ולהבין, וכולם דוחים את הדברים האלה ומוכנים לעשות את כל הפעולות הגשמיות במקום הפעולה הרוחנית האחת הזו שצריכה להיות. אבל זה מה שיש ואנחנו צריכים להמשיך. בכל זאת אני מקווה שאנחנו מתקרבים למצב שהבורא יזכה אותנו לקיים את המצווה הזאת, לפחות לאלו שברשימות הפנימיות שלהם יש להם נטייה לזה.

תלמיד: השאלה איך לעבור את המוקש הזה דווקא לא מבחינת האגו אלא מבחינת השכל. כי אנשים הרבה פעמים שואלים גם מה הקשר של המשפט הזה "ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה" לכל הסיפורים בכלל בתורה. מה הקשר לעבדים היינו במצרים, למסע במדבר, לבן ויעקב, אפילו לסיפורים הרומנטיים. איך נסביר שזה הקשר בעצם, על זה עומד בעצם כל הסיפור?

זה סיפור אחד וקשר אחד, איך הנברא, שהוא כולו בעל מנת לקבל, אגואיסט, לאט לאט מאתר את עצמו שהוא נמצא בתוך האגו ושהוא חייב להגיע לדבר ההפוך מהאגו, לאהבה. שבמקום אהבה עצמית צריך להגיע לאהבת הזולת, וזו כל הטרנספורמציה, כל השינוי וההיפוך, שהוא צריך לעבור. וזו בעיה. איך להסביר את זה, תאמין לי שאני גם הייתי רוצה לדעת איך להסביר ולממש את זה. נשתדל יחד, מה לעשות.

שאלה: להמשיך את השאלה הקודמת, דווקא לפי מה שאנחנו קוראים כאן, אם אנחנו מבצעים את זה בינינו, אז אנחנו מכריעים את העולם כולו לכף זכות. למה אנחנו צריכים את ההסכמה של אומות העולם למצווה הזו. בשביל מה אנחנו צריכים אותם באיזו הסכמה, למה העבודה שלנו לא מספיקה כדי להכריע גם אותם?

גמר התיקון הוא שכל באי העולם מגיעים ל"ואהבת לרעך כמוך". זה שאני עושה את זה בינתיים בעצמי או אפילו בעשירייה שלי, אז עשיתי איזה תיקון פרטי בתא אחד, סך הכול בתא אחד כי העשירייה זה תא אחד בכל הנשמה הכללית דאדם הראשון. אם אני לא ממשיך את זה הלאה, אז אני בזה הופך להיות לעל מנת לקבל, אני הופך להיות לקליפה. אלא הכיוון הרוחני, תכנית הבריאה מחייבת אותי להמשיך מיד לכולם, עד שכולם יהיו בעל מנת להשפיע, בדבקות בבורא. איך זה יכול להיות שאני אסתפק במשהו.

תלמיד: אבל לפי מה שאני מרגיש מהמאמר, אולי אני לא מבין אותו לגמרי, כי יש שם עניין של ה"גר" וכן הלאה. אבל נראה שהעבודה עצמה בחיבור בינינו, אם אנחנו מקיימים אהבה, מבקשים את אהבת החברים בינינו, ואנחנו רוצים שזה יתפשט לכל העולם אז זאת הפעולה שנדרשת ומתוך זה מגיעים לדבקות. ולא שהם צריכים לעשות עוד איזו פעולה משל עצמם.

אם אתה אומר שאנחנו רוצים שזה יתפשט בכל העולם ומממשים את זה, אז לא צריכים יותר.

תלמיד: אז זה כבר בתוך העבודה הפרטית שלי. מה העניין של ההפצה מעבר ללמשוך את אלה שקשורים לראש ולתיקון, מה העניין של ההפצה לכל אומות העולם שידעו את השיטה, שיכירו, שישמעו עלינו?

כי גם אתה לא תוכל לתקן את עצמך לגמרי, אם אתה לא מתקן את הקשר שלך עם האח"פ ומושך את כל אומות העולם אליך.

תלמיד: כלומר היכולת שלי לבצע תיקון אצלי היא בזה שאני מרגיש ונקשר לאומות העולם ואז באמת יש משמעות, בזה שאני כאילו מכוון כלפיהם? כי אנחנו יכולים לכאורה לכוון רק בתוך עצמנו, ונראה לנו שאנחנו מכוונים, אבל זה לא במציאות.

עיקר התיקון שלך, שאתה ממשיך את האור העליון דרכך לאומות העולם. בשביל מה עוד גלגלתא ועיניים קיימים, אם לא כדי לקיים את האח"פ, שזה כלים דקבלה, אותם ברא הבורא. ואנחנו כאילו לא קיימים, אלו שנמשכים לבורא, אלא אנחנו כמעבר בלבד. זה מה שבעל הסולם כותב לנו במאמר "הערבות", אנחנו כצינור בלבד, אלה שמקשרים את הבורא עם הנבראים האמיתיים.

הנבראים האמתיים, זה כל האח"פ ואותם צריכים לתקן. הבורא משתוקק אליהם, לתיקון שלהם ולמילוי שלהם, שהוא יתלבש בהם. ואם היה אפשר לעשות את זה כביכול בלי ישראל, בלי החלק הזה, הוא היה עושה. כי אנחנו בכלל לא פונקציה כאן, אנחנו לא חשובים. אנחנו חשובים רק לתיקון העולם, ואם אנחנו לא גורמים לתיקון העולם, אז אין שום צורך בנו, ממש, אתה יכול להשמיד את החלק הזה. מהו גלגלתא ועינים? רק לצורך האח"פ הוא קיים, כי הרצון לקבל שהבורא ברא, ורוצה שיהיה בהזדהות עמו זה האח"פ.

תלמיד: רק כדי לדייק, בעצם ההפצה שלנו היא לא כדי שיסכימו עם הכלל הזה בהכרח, אלא פשוט לעורר את הרצונות שלהם, ואת היחס שלהם, ואנחנו עושים את תיקון על זה.

כן.

תלמיד: אני לא צריך את ההסכמה שלהם, אני רק צריך את הרצון שלהם. אני כבר אעשה את התיקון על ההסכמה או לא.

אפשר כך להגיד גם כן. כי במידה שאנחנו מתקשרים אליהם בכל מיני צורות, במידה הזאת אנחנו יכולים להשפיע דרכינו אליהם אורות העליונים, שהם כבר יגרמו להם להתקשר אלינו.

שאלה: האם החיסרון הקולקטיבי בעשירייה, הוא צריך לכלול גם אהבה כלפי העולם כולו?

כן, ודאי. אנחנו צריכים להגיע למצב שכוח החיבור והאהבה מתרחש בין כולם.

שאלה: מהי הדוגמה שהחברים צריכים לתת אחד לשני?

חיבור, אהבה. מה השאלה.

שאלה:. יש הרגשה שקשה לנו ליישם את זה בפועל. רציתי לשאול, אם אתה יכול לכוון אותנו, מה בדיוק לבקש, על מה כדאי לנו להתפלל כדי שאת הדברים האלו נוכל ממש להרגיש שהם חיים בנו?

אנחנו עכשיו נמשיך לעוד קטע, אולי זה ייתן לנו להבין מה קורה? באיזה צורה פרקטית לעשות, לבצע את זה.

"ועתה אין כל קושיה מעניין המצוות שבין אדם למקום, כי המעשיות שבהם, יש להם גם תכלית זו של זיכוך הגוף, אשר נקודתה האחרונה היא לאהוב "את חברך כמוך", שהשלב המידי הבא אחריו הוא הדביקות.

ויש בזה כלל ופרט כמבואר, כי מהפרטים באים אל הכלל, כי הכלל מביא למטרה האחרונה. אם כן ודאי שאין חילוק, מאיזה צד מתחיל, אם מהכלל, או מהפרט. כי עיקר הדבר להתחיל ולא ללכת באמצע, עד שנבוא למטרתינו."

זאת אומרת לכל אחד גם לפי שורש נשמה, גם לפי האופי של הקבוצה, כמה שאתם יכולים להתקרב לחיבור ביניכם כדי שהחיבור הזה יהיה מותאם לבורא, עד כמה שאתם מבינים, אז קדימה ותעשו.

ולדבקה בו

"אולם עדיין נשאר לנו מקום לשאלה, אם כל תכלית התורה וכל הבריאה, אינה אלא להרים את האנושות השפלה, עד שיהיו ראויים לאותו רוממות הנפלאה - "ולדבקה בו יתברך ויתעלה". היה לו לברא אותנו ברוממות זו, ולא להטריח אותנו ביגיעת הבריאה, התורה והמצוות?

ואפשר לתרץ ע"פ מה שמובא בחז"ל: "מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה". פירוש, כל המתקיים וניזון על ידי יגיעת אחרים, מפחד (מתבייש) להסתכל בצורתו, משום שאין לו צורה אנושית... ומאחר שמתוך שלימותו יתברך, אין דבר חסר יוצא הימנו. לפיכך, כדי שנוכל להנות מיגיע כפינו, הכין לנו העבודה הזאת, וברא הבריאה בצורתה המשפלת, והעבודה היא על ידי תורה ומצוות, המרוממת אותנו, משיפלות הבריאה, ועל ידי עבודה זאת, נמצאנו משיגים רוממותנו על ידי קניין עצמי. וכל העונג והטוב המגיע לנו מידו יתברך הרחבה והמלאה אנו מרגישים כמו בעלים עליו, ולא כמקבל מתנה.

אולם עכ"ז צריכים להבין מקור השיפלות שאנו מרגישים בשעת קבלת מתנה. ונבין את זה על-פי החוק הידוע לחכמי הטבע: ש"כל ענף טבעו וחוקו כשרשו". וכל הענינים הנהוגים בשורש, יתרצה בהם הענף שלו ויאהב אותם ויחמדם ויפיק מהם תועלתו. ולעומתם, כל הענינים שאינם נהוגים בשורש, גם הענף שלו מתרחק מהם, ולא יוכל לסובלם וניזק מהם".

זה נקרא, "חוק ענף ושורש". שמה שיש בשורש, יש בענף, ומה שנעים בשורש, נעים לענף, וממה שסובל השורש, מאותו הדבר סובל הענף. זה ברור לנו, יש לנו בעולם הזה אותם החוקים.

"ומכיון ששורשינו הוא השי"ת ויתעלה, והוא אינו מקבל, אלא משפיע, על-כן מגיע לנו הצער והשיפלות בכל קבלה מזולתו.

עתה מבואר לנו דבר התכלית של - "ולדבקה בו", אשר רוממות הדביקות ההיא, אינה אלא בחינת השתוות הענף לשורשו." זאת אומרת כמו שהוא שאל קודם, שאני מקבל מהחברה, אני מתבייש. למה אני מתבייש, מאיפה יש לי בושה? זה לפי חוק הטבע. זה מפני שאני לא דומה לשורש, לבורא. בבורא אין דבר לקבל, ואצלי מזה שאני מקבל, לכן אני מתבייש. אם בורא היה מקבל, אז גם אני הייתי מקבל ודווקא לא מתבייש, אלא מתגאה. הכול זה לפי השתוות הצורה. "ולעומתו בצד השני, אשר כל עניין השפלות אינה אלא בחינת הרחקה משורשו, או במלות אחרות, אשר כל בריה שדרכיה מתוקנות להשפיע לזולתו ביותר, נמצאת מתרוממת ביותר ומסוגלת להדבק בו יתברך ביותר. וכל בריה שדרכה בבחינת קבלה ואהבה עצמית ביותר, הרי זו נמצאת מושפלת ביותר ומורחקת מהשי"ת ביותר.

ותרופה לזה הוכן לנו התורה ומצוות, בתחילה לקיים "שלא לשמה", דהיינו, כדי לקבל שכר, שזה נוהג בזמן קטנות - לבחינת חינוך. וכשגדל מלמדין אותו לעסוק בתורה ומצוות "לשמה". דהיינו, לעשות נחת רוח ליוצרו, ולא לאהבה עצמית.

ובאמור נוכל להבין דברי חז"ל שהקשו: - "וכי מה איכפת ליה להקב"ה למי ששוחט מן הצואר, או מי ששוחט מן העורף. הוי לא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות"."

זה החינוך הנכון. אנחנו נולדים בעולם הזה כמו חיות, ואנחנו צריכים לחנך את עצמנו ואחר כך את הילדים שלנו, דור אחר דור להידמות לבורא. פשוט מאוד, שום דבר חוץ מזה. ואיך אנחנו עושים את זה בצורה פרקטית? בחיבור בינינו, באהבה בינינו דור אחר דור. וכל דור ודור יולד ודאי בצורה אגואיסטית, וכל דור ודור צריך לקבל חינוך לאהבת הזולת, להשפעה לזולת, וכך אנחנו נתקדם לתיקון הכללי.

"אך עדיין אין אנו יודעים "צירוף" זה מהו? ובנ"ל מובן היטב. - כי "עיר פרא אדם יולד", ושרוי בתכלית הזוהמה והשפלות, בריבוי הקבלה אך לעצמו, ואהבה עצמית בלי שום ניצוצין של אהבת זולתו והשפעה לזולתו. במצב זה הוא נמצא בנקודה הרחוקה בתכלית, מן השורש יתברך ויתעלה." כן, נולד בצורה הפוכה מהבורא.

"וכאשר גדל ומתחנך בתורה ומצוות המוגדרת - רק "בכוונה להשפיע נחת רוח ליוצרו, וכלל לא לאהבה עצמית" מגיע לדרגה של השפעה לזולתו על-ידי הסגולה הטבעית שבעסק התורה והמצוות לשמה, שנותן התורה ידעה, כמו"ש חז"ל: "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין"." אז יש לנו על ידי מה לתקן את עצמנו. אמנם שנולדים הפוכים מהבורא, יש אמצעי להגיע להזדהות עם הבורא.

"ובזה נמצא הנברא הולך ומתפתח במעלות הרוממות האמורה, עד שמגיע לדרגה שמאבד מקרבו כל בחינת אהבה עצמית וקבלה עצמית, וכל מדותיו הם להשפיע - או לקבל על מנת להשפיע. ועל זה אמרו חז"ל: "לא נתנו המצוות אלא לצרף בהם את הבריות". ואז נדבק בשורשו בשיעור הכתוב: - "ולדבקה בו"."

זאת אומרת, אם עושה פעולות על מנת להשפיע יותר ויותר כמה שמסוגל, כמה שמזמן לו, נקרא שהוא עושה "מצוות", "צעדים של השפעה" יותר ויותר. וכשגומר אותם, אז מגיע לדבקות השלמה בבורא. ואת המצות הוא עושה בין הבריות, באהבה לבריות, בריות, בריות, בריות, ומגיע בהתאם לזה לאהבת ה', וכך הוא מממש את עצמו וקם לנצחיות בעולם העליון.

שאלה: למדנו שמי שרוצה להגיע לחיבור, אנחנו מלמדים אותם על איחוד. מי הם אותם האנשים שאותם אנחנו צריכים ללמד את זה ואיך אנחנו יכולים להיות צינור כדי לעביר את החכמה הזאת?

אנחנו מסבירים את זה בצורה מאוד רחוקה מהמימוש, מסבירים על הבריאה, על כל חלקי הבריאה, איך אנחנו כולנו נמצאים במערכת אחת וכן הלאה, עד שמגיעים לקלקול שמסבירים במה הוא בבריאה והתיקון שצריך להיות בבריאה. וכך אנחנו בעצם פותחים לאדם קודם כל, את כל המערכת הזאת. איפה אנחנו נמצאים, מה קורה איתנו, עם כל האנושות, איזה חלקים יכולים להתחיל את התיקון, איזה חלקים יכולים להצטרף, איך מגיעים כולנו לגמר התיקון שבסופו של דבר שם כולם הופכים להיות לאחד ממש, וכוח העליון ממלא אותנו כולנו. זה מה שאנחנו מסבירים, וכך אדם מתחיל להרגיש. הוא שייך לזה, לא שייך לזה, אכפת לו או לא, וכך מתקדמים.

שאלה: נראה שבכל עשירייה קיים אח"פ. איך אנחנו עובדים עם החלק הזה שנראה כמו עוצר אותנו בעבודה של אהבת הזולת?

זה בכל אחד ואחד יש כלים דגלגלתא עיניים ואח"פ מפני שאנחנו כולנו מגיעים אחרי השבירה וערבוביה, שכולם התערבבו והתערבבו בשבירה. ולכן בכל אחד יש ודאי גם גלגלתא עיניים גם אח"פ ואנחנו כך צריכים למיין את הרצונות שבנו, מה למעלה ומה למטה, קודם מתקנים רצונות שהם יותר קרובים להשפעה, לרוחניות, לחיבור, לאהבה, ואחר כך רצונות יותר נמוכים. גם לא שאנחנו מרגישים אצלנו בכל אחד ואחד מאיתנו חלק גלגלתא עיניים וחלק האח"פ, לא. מה שאנחנו מגלים מגלים ועם זה עובדים, וכל פעם מתגלה יותר ויותר גם גלגלתא ועיניים וגם אח"פ, וכך אנחנו מתקדמים.

אבל זה לא חשוב לנו כל המכאניקה הזאת איך שזה מתגלה, העיקר בשבילנו לעבוד כל הזמן לאותו כיוון, לחיבור עם החברים בחברה, ולהגיע בינינו לכזה חיבור שייקרא "אהבה". ככה זה.

שאלה: אבל לכאורה אנחנו מגבירים בין אלה שרוצים להתחבר וליתר שלא בהכרח עובדים נותנים להם להיות מושפעים מהחיבור בינינו? או פשוט עוזבים אותם או לנסות כן להתקשר אליהם ולנסות לחבר אותם אלינו? ביחס לחברים בעשירייה שפחות פעילים.

אנחנו רוצים לחבר את כולם במעגל אחד, בלי ללחוץ על האחרים, אלה יותר ואלה פחות, כולם יחד. העיקר זה להיות בעיגול וכולם ירגישו שיש להם חובה להיכנס לעיגול וכל אחד ירגיש עד כמה שחסר לו כדי להיות בעיגול כמו כולם.

שאלה: בעל הסולם כותב פה שמי שהולך בדרך המקסימאלית להשפעה לזולתו מגיע לדביקות מקסימאלית עם הבורא. אז מה שאנחנו נותנים לחבר, משפיעים לחבר, האם זה כמו להשפיע לבורא?

לא. אין שום כוח נוסף ביחס שלנו בדביקות בבורא אלא שזה הכולל. שאם אנחנו מגיעים למצב שאנחנו כולנו נכללים בעשירייה, אז אנחנו מתחילים להרגיש בזה איזה כוח משותף בינינו שנקרא "הכולל", שזה הבורא. וכך כל פעם יותר ויותר כמה שאנחנו משיגים כוחות החיבור בינינו הכוח הכללי המשותף שמתגלה בכולנו, זה נקרא "הבורא". בוא נגיד כך זה כמו אינטגרל, שיש לך סכום של היחידים שבכל זאת יש בו מהות שונה, עליונה.

תלמיד: מה זה אומר שבאותו הכוח, כוח של החיבור אנחנו מגלים את המחשבה את הפעולה?

אנחנו מגלים את השורש אלינו. יש עניין שאנחנו מגלים הרגשה בנו מהבורא, ויש זה שאנחנו מגלים את הבורא, שנמצא בתוכנו, המחשבה שלו עלינו, הפעולה שלו כלפינו. יש ויש. זאת אומרת יש ילד שמרגיש מה שהוא מקבל מאמא ולא אכפת לו כלום, זה מה שהוא רוצה, זה מה שהוא מסוגל. אבל יש שכבר מתחיל להבין את אמא מה היא רוצה ממנו? מה כוונתה? וכן הלאה, זה כבר השגת הבורא.

תלמיד: זאת אומרת אנחנו מגלים שאותו הכוח של אהבה בינינו ובין החברים הוא מארגן את הכול והוא שולט בנו לחלוטין?

כוח האהבה בינינו הוא מקיים אותנו, הוא מכייל אותנו, הוא מנהל אותנו, אבל יש עוד למעלה ממנו עוד כוח שמזמין את כוח האהבה הזאת, שזה הבורא אותו אנחנו משיגים גם. אבל שוב, מתוך זה שאנחנו גדלים בכוח האהבה בינינו, מתחילים לגדל מתחילים להשיג את כוח הבורא שמעלינו.

שאלה: איך לממש במשך היום פרקטית את כל מה שעברנו בשיעור? עברנו המון דברים נפלאים, איך אנחנו יוצאים ליום הזה ומתחילים לממש את כל מה שעברנו?

לא יודע. אתם צריכים לדאוג לזה, אם אתם לא עוברים את זה במשך היום, אז חבל על השיעור, נקרא שלא מוקלט בכם, ולא נותן שום פירות ואתם לא מתקדמים. כל היום חייב להיות בדאגה איך אנחנו מממשים בינינו מה שקיבלנו בשיעור הבוקר.

סך הכול למדנו נושא אחד אבל לכל מיני השינויים ממנו, התוצאות ממנו, צריכים להשתדל קודם כל לקשור אותם יחד שוב לאותו נושא, כי אין חוץ ממנו שום דבר, ואנחנו כבר לא מדברים איך אנחנו צריכים לפרסם אותו בעולם, איך אנחנו צריכים לממש אותו בין כולם, אלא מדובר רק איך אנחנו קולטים אותו בתוכנו, בתוך הקבוצה לא יותר מזה. בסדר.

שאלה: למדנו על הכלל הזה "ואהבת לרעך כמוך" שזה כלל גדול, ואנחנו רואים כמה קשה לנו לסיים אותו. האם מצוות שבין אדם למקום יכולות לעזור לנו לזכך את הגוף ולעזור לנו להתקדם כדי להגיע לכלל הזה?

כן. רק בצורה כזאת.

שאלה: האם אהבה שווה להשפעה ואיך אהבה באה לידי ביטוי בתוך העשירייה?

אהבה זו הדרגה העליונה בהשפעה והיא צריכה לבוא לביטוי ברור בינינו בחיבור.

שאלה: איך לתאר את העשירייה אם אנחנו לא רואים קלקול בעשירייה. האם עלינו לבקש מהבורא לחשוף את הרע הקולקטיבי כדי שיהיה לנו על מה לבקש תיקון?

לא, אנחנו לא מבקשים על הקלקולים, אנחנו מבקשים רק על האהבה, רק על החיבור ואז אנחנו נראה איפה אנחנו מקולקלים.

תלמיד: האם העשירייה יכולה להיתקן למרות שהיא לא רואה קלקולים בעצמה, האם יש תיקון בעוד צורות?

התיקון בעוד צורות הוא שאתם לא מחוברים מספיק ביניכם, אם תתחילו חיבור יתר ביניכם, אז תראו כמה שאתם לא רוצים, לא יכולים וכן הלאה ואז יהיה לכם גילוי הקלקולים.

שאלה: "כאשר גדל ומתחנך בתורה ומצוות המוגדרת, רק בכוונה להשפיע נחת רוח ליוצרו וכלל לא לאהבה עצמית, מגיע לדרגה להשפעה לזולתו על ידי הסגולה הטבעית של התורה ומצוות לשמה". מה זה התנאי הזה עוד בטרם תיקן את הכוונה שלו, שמלכתחילה הוא יכוון רק בכוונה להשפיע נחת רוח ליוצרו, איך זה אפשרי?

עד כמה שמסוגל. אפילו שלא יודע לעשות אבל יהיה מכוון לאותו מצב. כמו ילד, מה מלמדים אותו כשהוא לא יודע כלום? מלמדים אותו, אתה צריך לנסות את זה ואת זה, "אבל אני לא יודע", אבל אתה צריך לנסות. ככה.

תלמיד: תמיד עולה השאלה אם עוד לא הגענו לאהבת הזולת.

הסברתי לך עכשיו, אתה צריך לנסות ולא חשוב אם אתה יודע או לא יודע, אם אתה מצליח או לא, לנסות אתה חייב.

שאלה: התחלנו את השיעור עם הנחייה שלך לשמור על כוונה נכונה וכל השיעור היה מאוד ממוקד בנושא אחד, איך נשמור על זה עכשיו במשך כל היום?

אני רואה בזה דווקא, באיך שהשיעור עובר כמו השיעור של היום, התקדמות גדולה ועזרה גדולה מלמעלה עלינו, שאנחנו הופכים להיות באמת קבוצה גדולה של אנשים שמסוגלים להיות בנושא אחד ממש שלוש שעות ולדון בזה וללמוד את זה ולהשתדל לממש, נראה לי שזה יצליח. חייבים להמשיך ובמשך היום אני מקווה שתבררו את כל הפרטים בנושא הזה, תתחילו עוד ועוד להשתדל להיות בהם ואנחנו נמשיך. המאמר עוד לא נגמר ולנושא בכלל אין גבול וסוף, הוא אינסופי.

שאלה: איך החברים יכולים לעזור אחד לשני להגיע לאהבת הזולת ברמת מחשבה וכוונה?

לתת דוגמה. זה הכי בטוח פועל בתוך הקבוצה.

שאלה: ביישום של הנושא שלנו במהלך היום, לאיזה מצב של תפילה אנחנו מצפים להגיע?

אנחנו מצפים להגיע לתפילה כזאת שכולה תהיה תפילה לבקשת כוח האהבה, שיהיה לנו כוח לאהוב את כולם ובעיקר שזאת תהיה העשירייה שלנו, ובתוך העשירייה נגלה את כוח האיחוד ואז לפחות נקיים, נתקן את התא הקטן מכל חלקי הגוף דאדם הראשון השבור, אבל מתוך התא הזה נוכל להתרחב, לצרף לזה עוד תאים, זאת אומרת עוד עשיריות, ועוד ועוד, וכך נתקדם.

שאלה: נתת לנו בתחילת השיעור לברר את הכוונות שלנו "לאן נוטה ליבי", ורציתי לנסות להבין מה זה. זה נשמע כמו בירור הרצון שלי, איפה הרצון שלי נמצא, ולא ברור לי בדיוק לאן זה מתקשר?

לאן נוטה ליבי זו הכוונה, או לעצמי או מחוצה לי. שמחוצה לי זה לזולת לעשירייה ולבורא.

תלמיד: העבודה היא במחשבה יותר "איפה שהאדם חושב שם הוא", או בהרגשה?

אני לא יודע איך להבדיל בזה, אני חושב שהכוונה הזאת נמצאת בתוך הרצון שלנו. זה כמו שאתה משחק עם מגנט ומסמרים, אתה מעמיד אותם נגיד בטור אחד אחרי השני, אז אם אתה עובד עם הכוונה, אתה כבר רואה את הכיוונים ואיך הכול מסתדר ואיך הכוח פועל וזה נותן לך הרגשה והכול מצטרף לזה, הכול הולך אחרי הכוונה.

תלמיד: אנחנו צריכים לתת דוגמה אחד לשני, וזה לא ברור איך לתת דוגמה בעבודה פנימית בזמן שאנחנו רוב היום מנותקים אחד מהשני, הרי אנחנו נפגשים רק פעמיים, שלוש ביום ובשיעור, אבל בזמנים שהאדם נמצא לבד, מה זה לתת דוגמה?

אני לא יודע, "הכול במחשבה יתבררו" כמו שכתוב. תנסה להחזיק אותם במחשבה שלך כל הזמן. אם אתה מחזיק אותם במחשבה שלך אתה כבר פועל עליהם וכל הזמן חושב עליהם. ואם אתה נמצא יחד במחשבה שלך עם הבורא ורוצה להשפיע לחברים אז אתה הופך להיות לכוח גדול, לעובד ה'.

שאלה: ובעבודה הזאת אני יכול לדרוש משהו מהחברים, יש פה איזו הדדיות או שאני אדרוש מעצמי?

כן, אתה יכול, אבל קודם כל מעצמך. אם אתה רואה שהגעת למצב שכדאי לך לעורר את החברים בצורה פיזית שגם ישתתפו ובטוח שזה יהיה לטובת כולם וכולי, אז אתה יכול לעשות את זה בעדינות, אבל בעצם כל אחד ואחד חייב לברר בתוך עצמו מה היחס. אני חושב שפשוט תנסו לשמוע או לקרוא למי שיש הזדמנות כזאת או אחרת אותו מאמר כמה פעמים היום, ואתם תראו עד כמה שיש עוד קשרים פנימיים. כל דבר ודבר.

תלמיד: אני שואל כי במהלך היום אני מרגיש התעוררויות וזה סימן שכנראה מישהו ביקש עליי בקבוצה, בעשירייה.

כנראה.

תלמיד: אבל אני רוצה עוד מזה. אז אני רק יכול להוסיף ממני?

תחשוב אתה עליהם ובצורה כזאת אתה תעורר אותם לחשוב עליך.

תלמיד: כביכול מאה אחוז עליי, אין לי בעצם דרישות לחברים.

אלה לא דרישות, אתה יכול סתם לחשוב עליהם, על החיבור בינינו, למה לא?

תלמיד: את זה אני עושה אבל אני לא יכול לבוא לחברים בדרישה, "אני צריך להרגיש יותר אהבה מכם", אין כזה דבר.

אתה בעצמך תעורר בהם את האהבה שלך אליהם בלי לדבר ואתה תראה עד כמה אתה תרגיש שהם מתעוררים אליך.

שאלה: אם אני נמצא היום בנסיעות, האם עדיף לי לשמוע שוב את השיעור או לשמוע ישיבת כתבים בדיוק בזמן הזה?

אם זה בזמן הזה בדיוק אז לשמוע את השיעור. השיעור יותר חשוב.

(סוף השיעור)

---

1. "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" (סוכה נ"ב ע"א(.↩

2. "ויגש, וישק-לו, וירח את-ריח בגדיו, ויברכהו; ויאמר, ראה ריח בני, כריח שדה, אשר ברכו ה'" (בראשית, כ"ז, כ"ז(↩