שיעור צהרים 24.3.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, עמ' 392, "הערבות"

הערבות

"שכל ישראל ערבים זה בזה (סנהדרין כ"ז ע"ב; שבועות ל"ט ע"א).

וזהו דבר הערבות, אשר כל ישראל נעשו ערבים זה לזה."

בתהליך התיקון אותם שרוצים להתקרב לבורא ולכן נקראים ישראל "ישר א-ל" הם מגיעים למצב שחייבים להשיג את הערבות, ודווקא בהשגת הערבות הם משיגים את אותה התכונה, אותו המצב של הבורא ואז מגיעים אליו.

"כי לא נתנה להם התורה, בטרם שנשאל כל אחד ואחד מישראל, אם מסכים לקבל עליו את המצוה של אהבת זולתו," זאת אומרת, שהתורה ניתנת רק בתנאי שכל אחד מסכים להגיע לאהבת הבריות, אהבת זולתו, ואך ורק אם הוא רוצה להגיע לזה אז הוא מקבל את האור העליון שנקרא "תורה" שמשנה אותו, מתקן אותו ומעלה אותו לדרגת הבורא.

"בשיעור הכתוב "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו, כפי המתבאר במאמר "מתן תורה", אות ב' וג', עש"ה מלה במלה." זאת אומרת, אך ורק בתנאי הזה שהוא רוצה להגיע לאהבת הזולת הוא מקבל את המאור המחזיר למוטב שנקרא תורה ולא בשום צורה אחרת.

"דהיינו, שכל אחד מישראל, יקבל על עצמו, לדאוג ולעבוד בעד כל אחד מחברי האומה, למלאות כל צרכיו, לא פחות ממה שהוטבע באדם, לדאוג בעד צרכיו עצמו."

זה התנאי. מה זה נקרא לאהוב את הזולת, שאתה דואג לזולת כמו שאתה דואג לעצמך בכל רגע, בהכרה, בתת הכרה, בכל דבר.

"ואחר שכל האומה הסכימו פה אחד, ואמרו: "נעשה ונשמע", הרי שכל אחד מישראל, נעשה ערב, שלא יחסר דבר מה לשום חבר מחברי האומה, אשר אז נעשו ראויים לקבלת התורה ולא זולת."

אחרי שהם הסכימו לעבוד על זה, לא שהם כבר נמצאים, אלא להגיע לזה, הם רוצים את המטרה הזאת להיות ערבים זה לזה, אז הם יכולים לקבל תורה, זאת אומרת אור מיוחד מלמעלה שהוא עושה אותם כאלו שהם דואגים רק לזולת ולא אף אחד לעצמו.

"משום שבערבות הכללית הזאת, נפטר כל יחיד מהאומה, מכל דאגותיו לצרכי גופו עצמו, ויכול לקיים מצות "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו, וליתן כל מה שיש לו לכל המצטרך, היות שאינו מפחד עוד, בעד קיום גופו עצמו, כי יודע ובטוח הוא, ששש מאות אלף אוהבים נאמנים נמצאים בסביבתו, עומדים הכן לדאוג בשבילו, כמבואר במאמר "מתן תורה", אות ט"ז, עש"ה."

יש כאן תנאי מאוד מיוחד, שחייבים להגיע למצב שכל אחד דואג לשני יותר ממה שהוא דואג לעצמו. זה ודאי לא בגדר האפשרי שאנחנו יכולים כך לעשות, בכלל לא, זה ברור לנו, אבל המאור המחזיר למוטב הוא עושה את השינויים האלו. אנחנו רק צריכים להבין מה המצב הנוכחי שלנו, עד כמה אנחנו הפוכים ממה שהתורה דורשת מאיתנו ועד כמה יש כוח בתורה להפוך אותנו מעל מנת לקבל שדואגים רק לעצמנו לעל מנת להשפיע שדואגים רק לזולת.

"שמטעם זה, לא היו מוכנים כלל לקבל התורה, מזמן אברהם יצחק ויעקב. אלא עד שיצאו ממצרים, והיו לאומה שלימה בפני עצמם. כי אז נעשה המציאות, שכל אחד יהיה מובטח בכל צרכיו, בלי שום דאגה והרהור כלל. משא"כ בהיותם עוד מעורבים בין המצריים. ובהכרח, אשר חלק מסוים מצרכיהם, היה מסור בידי הנכרים הפראים הללו, המלאים אהבה עצמית."

כל עוד האומה, הקבוצה נמצאת ב"רצון לקבל אך לעצמו" ודאי שהם לא יכולים לקבל על עצמם ולקיים את תנאי הערבות, זה נקרא שהם נמצאים עדיין במצרים, שהאגו שלהם שולט עליהם. ורק בתנאי שהם יוצאים ממצרים, מהאגו שלהם, מתעלים מעליו, אז הם יכולים לקיים לאט לאט בהדרגה את תנאי הערבות ואהבת הזולת, וזה בודאי על ידי קבלת האור מלמעלה שמשנה את הטבע שלהם, וכך הם גם מתקדמים, היינו, מתרחקים ממצרים לכיוון מה שנקרא "ארץ ישראל", "ישר א-ל", מאהבה עצמית לאהבת הזולת.

"ונמצא, שאותו שיעור, המסור בידי הנכרים, יהיה בלתי מובטח כלל לכל יחיד מישראל. כי חבריו לא יוכלו למלאות לו את המחסורים האלו, משום שאינם בידיהם. וכבר נתבאר, שכל עוד שהיחיד מוטרד במאומה בדאגותיו עצמו, אינו מוכשר כלל אפילו להתחיל בקיום המצוה של "ואהבת לרעך כמוך"."

התנאי הזה "ואהבת לרעך כמוך" זה תנאי מיוחד שהוא חל על כל אחד ואחד וכולם יחד, וכולם צריכים לעזור זה לזה, ויוצא שכל אחד צריך לדאוג למלאות כל מחסוריו של חבריו וכך כל אחד לאחרים, ואז בצורה כזאת הם מגיעים למצוות האהבה שכל אחד דואג לאחרים בכל מה שהוא מסוגל.

"והנך מוצא בעליל, אשר ענין מתן תורה, היה מוכרח להתעכב עד זמן יציאתם ממצרים, והיו לאומה בפני עצמם. דהיינו, עד שכל צרכיהם יהיו מסורים בידיהם עצמם, בלתי תלויים על אחרים. אשר אז הוכשרו לקבלת הערבות האמור. ואז נתנה להם התורה."

ודאי שכשנמצאים במצרים, זאת אומרת נמצאים ברצון לקבל על מנת לקבל האגואיסטי אדם לא יכול לחשוב איך הוא ישפיע לזולת, איך יהיה קשור לזולת, אין לו את זה, הוא חושב רק על עצמו. אלא כשיוצא ממצרים, זאת אומרת יוצא מהרצון לקבל שלו האגואיסטי, מתעלה מעליו, אז הוא מסוגל להתעסק באהבת הזולת ואז לפי זה הוא יכול לקבל תורה, זאת אומרת כוח האור המיוחד העליון שנותן לו יכולת להתעלות למעלה מהטבע האגואיסטי שלו ולהיות ממש בעל מנת להשפיע, באהבת הזולת, ולפי זה הוא מתחיל להרגיש עד כמה העולם כולו פועל באמת בתכונת ההשפעה ואהבת הזולת ולא בתכונת הקבלה והאהבה העצמית.

"ונמצא משום זה, אשר גם אחר קבלת התורה, אם יבגדו מועטים מישראל, ויחזרו לזוהמת האהבה עצמית, מבלי להתחשב עם זולתם, הרי אותו שיעור הצטרכות המסור בידי המועטים, מטרידים לכל יחיד מישראל, לדאוג עליו בעצמו, כי אותם המועטים לא יחמלו עליו כלל. וממילא, שנמנע קיום המצוה של אהבת זולתו לכל ישראל כולם, כנ"ל."

אותה הקבוצה שהיא נקראת "ישר א-ל", "ישראל", אם יש בה אפילו אחד שלא מקיים את התנאי הזה "ואהבת לרעך כמוך", תנאי הערבות, זה יחסר לכולם. לכן צריכים לדאוג שכולם, כל מי ששייך לאותו תנאי שנקרא ישראל יקבל על עצמו את התנאי. בכל דור ודור, בכל יום ויום צריך אדם לקבל על עצמו את התנאי, "אני רוצה להיות ישראל, מכוון ישר לבורא", ואז הוא צריך לדאוג גם לעצמו וגם לאחרים שכולם יקיימו, מי שנמצא בגדר של ישראל, של הקבוצה נגיד, העשירייה שלו, שכולם יקיימו את התנאי "ואהבת לרעך כמוך".

"באופן, אשר אותם הפורקי עול, נמצאים גורמים לשומרי התורה, שישארו בזוהמתם בהאהבה העצמית, שהרי לא יוכלו לעסוק במצות "ואהבת לרעך כמוך", ולהשתלם באהבת זולתו בלתי עזרתם, כאמור."

במידה שכל אחד ואחד במשהו יפספס, במשהו לא ישלים את מצוות אהבת הזולת, במידה הזאת כולם יסבלו. כי יש כאן עניין של כל אחד, מפני שהמערכת היא אינטגרלית, אז עד כמה שכל אחד ואחד לא מסוגל, לא יכול או לא רוצה, לא חשוב מאיזו סיבה לא מקיים את תנאי הערבות שהוא אוהב את הזולת ותומך בזולת, שכולנו כך נתמוך זה בזה, בזה כולם סובלים.

"הרי לעיניך, שכל ישראל ערבים זה לזה, הן מצד הקיום, והן מצד השלילה.

בקבוצה הזאת שנקראת "ישר א-ל", אם היא הולכת לקראת להשפיע לבורא, להשתוות עם הבורא, לגלות את הבורא, להרגיש את הבורא, אם היא הולכת לקראת זה, אז כל אחד ואחד חייב להבין שהוא תלוי בכולם וכולם תלויים בו. ומזה נובע תנאי הערבות, שהחברה הזאת שבה קיימים יחידים ורוצים להגיע לבורא, אין ברירה הם חייבים להבין שיש ביניהם תנאי, כמו באיזו חברה סגורה שכולם תלויים בכולם ואי אפשר לברוח מההתחייבות הדדית שנקראת "ערבות", שכולם ערבים זה לזה. זה חוק בכל חברה אינטגרלית, חוק בכל מערכת הטבע.

"כי מצד הקיום, דהיינו אם מקיימים הערבות, עד שכל אחד דואג וממלא לכל מחסוריו של חבריו, הנה נמצאים משום זה, שיכולים לקיים התורה והמצות בשלימות, דהיינו לעשות נחת רוח ליוצרו, כנזכר במאמר "מתן תורה", אות י"ג." זה החוק של מערכת הערבות, שכל אחד אחראי על כולם, כי אם הוא מקיים בצורה טוטאלית את תנאי הערבות, בזה הוא בעצם דוחף גם את האחרים לקיים.

"והן מצד השלילה, דהיינו אם חלק מהאומה, אינם רוצים לקיים הערבות, אלא להיות שקועים באהבה עצמית, הרי הם גורמים לשאר האומה, להשאר שקועים בזוהמתם ובשפלותם, מבלי למצוא שום מוצא, לצאת מעמידתם המזוהם, כמבואר."

גם מצד החיוב וגם מצד השלילה יש ביניהם קשר כזה שכל אחד משפיע על כולם, כל אחד מחייב את האחרים להיות במצב כמו שהוא.

אות י"ח

"ולכן הסביר התנא דבר הערבות, בדמיון לשנים, שהיו באים בספינה. והתחיל אחד קודר תחתיו, ולעשות נקב בהספינה. אמר לו חבירו: "למה אתה קודר?" אמר לו: "מאי איכפת לך. הלא תחתי אני קודר ולא תחתיך"? אמר לו: "שוטה, הרי שנינו נאבדים יחד בהספינה!" עכ"ל."

כאן הוא נותן לנו חוק, מה זה נקרא "חוק הערבות", חוק התלות בחברה אינטגרלית, עד כמה כל אחד תלוי בכולם ולא חשוב מי צודק או מי לא צודק, מי מקיים או מי לא מקיים, לא חשוב מי הראשון או מי האחרון, מי גורם לאחרים להיות כאלה נפולים, שפלים או ההיפך. תנאי הערבות מקשר אותם יחד, וזה כמו בספינה שאם אחד עושה חור בדופן הספינה, אז כולם נטבעים. וזה לא חשוב אם מישהו עשה חור אחד והאחרים נטבעים עבורו, בגללו, זה לא חשוב, אלא כולם נטבעים.

"והיינו כדאמרן, כי מתוך שפורקי העול, משוקעים באהבה עצמיית, הרי הם עושים במעשיהם, גדר של ברזל, המעכב על שומרי התורה, מלהתחיל אפילו בשמירת התורה והמצוה על היכנה, דהיינו בשיעור הכתוב "ואהבת לרעך כמוך", שהוא הסולם להגיע לדביקותו ית', כנ"ל. ומה צדקו דברי המשל, שאומר לו: "שוטה, הרי שנינו נאבדים יחד בהספינה!""

לא חשוב מי מהם צדיק או מי מהם רשע, מי שמר את כל חוקי החברה האינטגרלית ומי לא שמע ושמר, זה לא חשוב. בסופו של דבר מה שקורה הוא, שכולם נאבדים, נטבעים בים של האגו.

אות י"ט

"ורבי אלעזר, בנו של רשב"י, מפליג עוד יותר בדבר הערבות. ולא די לו, שכל ישראל ערבים זה לזה, אלא כל העולם נכנסים בדבר הערבות. אמנם לא פליגי. כי הכל מודים, שמתחילה די ומספיק אומה אחת לקיומה של התורה. והיינו רק להתחלת תיקון העולם. מפני שאי אפשר היה להתחיל בכל אומות העולם בבת אחת."

יש כאן שתי דרגות. דרגה אחת זה רשב"י, רבי שמעון שכתב את ספר הזוהר, והדרגה השנייה זה הבן שלו, רבי אלעזר. רבי שמעון היה מתקן את העולם בצורה כללית בקבוצה שנקראת "ישראל", ישר א-ל, מי שרוצה להגיע לבורא כך הם נקראים. ורבי אלעזר, הבן שלו מדבר על התיקון הסופי של כל העולם. אז יש חלק מכל העולם שנקראת "קבוצה אחת" שנקראת "ישראל" שמתקדמת, ועל זה מדבר רבי שמעון, והתיקון הסופי שעליו מדבר רבי אלעזר הבן של רבי שמעון בצורה יותר כללית, סופית ושלמה.

"כאמרם ז"ל, שסבב הקב"ה עם התורה לכל אומה ולשון, ולא רצו לקבלה. כלומר, שהיו שקועים בזוהמת אהבה עצמיית, עד למעלה מחוטמם. אלו בניאוף, ואלו בגזל, ורציחה, וכדומה. עד שלא היה אפילו להעלות על הדעת בימים ההם, לדבר עמהם, אם מסכימים להפרש מאהבה עצמיות."

למה יש טענה כזאת כאילו לכל אחד, "למה אני לא נמצא בין אלה שמשתוקקים לבורא שנקראים ישראל". לא מדובר על ישראל של היום ועל היהודים, אלא מדברים על אנשים שיש להם רצון. אז כל אחד בעולם יכול להגיד, "למה אני לא, ואתה לא, ואתה כן", זה באמת לא חשוב, אלא שכל אחד יקיים את הרצון שלו.

זה מה שאנחנו רואים אפילו גם בבני אדם, שאם מישהו לא רוצה לקבל, לא בא לא, אז הוא לא מצטער, הוא לא יכול להצטער, כי איך אדם יכול להצטער על מה שהוא לא יכול להצטער, על מה שאין לו חיסרון. לכן כך הוא אומר, שהקדוש ברוך הוא כאילו שאל את כל אחד ואחד, "אתה רוצה או לא רוצה לעשות תיקונים ולהגיע להרגיש את העולם שכולו משפיע". ורק אלה שלפי הטבע שלהם, לפי המבנה שלהם מסוגלים להרגיש את זה, לגלות לזה חיסרון, הם מקשיבים, הם באים לתיקונים ונמצאים בין חברי "בני ברוך" בכל היבשות.

"ולפיכך, לא מצא הקב"ה שום עם ולשון, שיהיו מוכשרים לקבלת התורה, זולת בני אברהם יצחק ויעקב, שזכות אבותם עמדה להם. וכמו שאמרו רז"ל: "האבות קיימו כל התורה, עוד בטרם שנתנה". שפירושו, שמתוך רוממות נשמתן, היה להם היכולת, להשיג ולבא בכל דרכי ה', בבחינת רוחניותה של התורה, הנובעת מדבקותו ית', בלי הקדם הסולם של המעשיות שבתורה, שלא היה להם האפשרות לקיימם כלל, כנ"ל במאמר "מתן תורה", אות ט"ז."

במידה שכל אחד ואחד במשהו יפספס, במשהו לא ישלים את מצוות אהבת הזולת, במידה הזאת כולם יסבלו. כי יש כאן עניין של כל אחד, מפני שהמערכת היא אינטגרלית, אז עד כמה שכל אחד ואחד לא מסוגל, לא יכול או לא רוצה, לא חשוב מאיזו סיבה לא מקיים את תנאי הערבות שהוא אוהב את הזולת ותומך בזולת, שכולנו כך נתמוך זה בזה, בזה כולם סובלים.

"הרי לעיניך, שכל ישראל ערבים זה לזה, הן מצד הקיום, והן מצד השלילה.

בקבוצה הזאת שנקראת "ישר א-ל", אם היא הולכת לקראת להשפיע לבורא, להשתוות עם הבורא, לגלות את הבורא, להרגיש את הבורא, אם היא הולכת לקראת זה, אז כל אחד ואחד חייב להבין שהוא תלוי בכולם וכולם תלויים בו. ומזה נובע תנאי הערבות, שהחברה הזאת שבה קיימים יחידים ורוצים להגיע לבורא, אין ברירה הם חייבים להבין שיש ביניהם תנאי, כמו באיזו חברה סגורה שכולם תלויים בכולם ואי אפשר לברוח מההתחייבות הדדית שנקראת "ערבות", שכולם ערבים זה לזה. זה חוק בכל חברה אינטגרלית, חוק בכל מערכת הטבע.

"כי מצד הקיום, דהיינו אם מקיימים הערבות, עד שכל אחד דואג וממלא לכל מחסוריו של חבריו, הנה נמצאים משום זה, שיכולים לקיים התורה והמצות בשלימות, דהיינו לעשות נחת רוח ליוצרו, כנזכר במאמר "מתן תורה", אות י"ג." זה החוק של מערכת הערבות, שכל אחד אחראי על כולם, כי אם הוא מקיים בצורה טוטאלית את תנאי הערבות, בזה הוא בעצם דוחף גם את האחרים לקיים.

"והן מצד השלילה, דהיינו אם חלק מהאומה, אינם רוצים לקיים הערבות, אלא להיות שקועים באהבה עצמית, הרי הם גורמים לשאר האומה, להשאר שקועים בזוהמתם ובשפלותם, מבלי למצוא שום מוצא, לצאת מעמידתם המזוהם, כמבואר."

גם מצד החיוב וגם מצד השלילה יש ביניהם קשר כזה שכל אחד משפיע על כולם, כל אחד מחייב את האחרים להיות במצב כמו שהוא.

אות י"ח

"ולכן הסביר התנא דבר הערבות, בדמיון לשנים, שהיו באים בספינה. והתחיל אחד קודר תחתיו, ולעשות נקב בהספינה. אמר לו חבירו: "למה אתה קודר?" אמר לו: "מאי איכפת לך. הלא תחתי אני קודר ולא תחתיך"? אמר לו: "שוטה, הרי שנינו נאבדים יחד בהספינה!" עכ"ל."

כאן הוא נותן לנו חוק, מה זה נקרא "חוק הערבות", חוק התלות בחברה אינטגרלית, עד כמה כל אחד תלוי בכולם ולא חשוב מי צודק או מי לא צודק, מי מקיים או מי לא מקיים, לא חשוב מי הראשון או מי האחרון, מי גורם לאחרים להיות כאלה נפולים, שפלים או ההיפך. תנאי הערבות מקשר אותם יחד, וזה כמו בספינה שאם אחד עושה חור בדופן הספינה, אז כולם נטבעים. וזה לא חשוב אם מישהו עשה חור אחד והאחרים נטבעים עבורו, בגללו, זה לא חשוב, אלא כולם נטבעים.

"והיינו כדאמרן, כי מתוך שפורקי העול, משוקעים באהבה עצמיית, הרי הם עושים במעשיהם, גדר של ברזל, המעכב על שומרי התורה, מלהתחיל אפילו בשמירת התורה והמצוה על היכנה, דהיינו בשיעור הכתוב "ואהבת לרעך כמוך", שהוא הסולם להגיע לדביקותו ית', כנ"ל. ומה צדקו דברי המשל, שאומר לו: "שוטה, הרי שנינו נאבדים יחד בהספינה!""

לא חשוב מי מהם צדיק או מי מהם רשע, מי שמר את כל חוקי החברה האינטגרלית ומי לא שמע ושמר, זה לא חשוב. בסופו של דבר מה שקורה הוא, שכולם נאבדים, נטבעים בים של האגו.

אות י"ט

"ורבי אלעזר, בנו של רשב"י, מפליג עוד יותר בדבר הערבות. ולא די לו, שכל ישראל ערבים זה לזה, אלא כל העולם נכנסים בדבר הערבות. אמנם לא פליגי. כי הכל מודים, שמתחילה די ומספיק אומה אחת לקיומה של התורה. והיינו רק להתחלת תיקון העולם. מפני שאי אפשר היה להתחיל בכל אומות העולם בבת אחת."

יש כאן שתי דרגות. דרגה אחת זה רשב"י, רבי שמעון שכתב את ספר הזוהר, והדרגה השנייה זה הבן שלו, רבי אלעזר. רבי שמעון היה מתקן את העולם בצורה כללית בקבוצה שנקראת "ישראל", ישר א-ל, מי שרוצה להגיע לבורא כך הם נקראים. ורבי אלעזר, הבן שלו מדבר על התיקון הסופי של כל העולם. אז יש חלק מכל העולם שנקראת "קבוצה אחת" שנקראת "ישראל" שמתקדמת, ועל זה מדבר רבי שמעון, והתיקון הסופי שעליו מדבר רבי אלעזר הבן של רבי שמעון בצורה יותר כללית, סופית ושלמה.

"כאמרם ז"ל, שסבב הקב"ה עם התורה לכל אומה ולשון, ולא רצו לקבלה. כלומר, שהיו שקועים בזוהמת אהבה עצמיית, עד למעלה מחוטמם. אלו בניאוף, ואלו בגזל, ורציחה, וכדומה. עד שלא היה אפילו להעלות על הדעת בימים ההם, לדבר עמהם, אם מסכימים להפרש מאהבה עצמיות."

למה יש טענה כזאת כאילו לכל אחד, "למה אני לא נמצא בין אלה שמשתוקקים לבורא שנקראים ישראל". לא מדובר על ישראל של היום ועל היהודים, אלא מדברים על אנשים שיש להם רצון. אז כל אחד בעולם יכול להגיד, "למה אני לא, ואתה לא, ואתה כן", זה באמת לא חשוב, אלא שכל אחד יקיים את הרצון שלו.

זה מה שאנחנו רואים אפילו גם בבני אדם, שאם מישהו לא רוצה לקבל, לא בא לא, אז הוא לא מצטער, הוא לא יכול להצטער, כי איך אדם יכול להצטער על מה שהוא לא יכול להצטער, על מה שאין לו חיסרון. לכן כך הוא אומר, שהקדוש ברוך הוא כאילו שאל את כל אחד ואחד, "אתה רוצה או לא רוצה לעשות תיקונים ולהגיע להרגיש את העולם שכולו משפיע". ורק אלה שלפי הטבע שלהם, לפי המבנה שלהם מסוגלים להרגיש את זה, לגלות לזה חיסרון, הם מקשיבים, הם באים לתיקונים ונמצאים בין חברי "בני ברוך" בכל היבשות.

"ולפיכך, לא מצא הקב"ה שום עם ולשון, שיהיו מוכשרים לקבלת התורה, זולת בני אברהם יצחק ויעקב, שזכות אבותם עמדה להם. וכמו שאמרו רז"ל: "האבות קיימו כל התורה, עוד בטרם שנתנה". שפירושו, שמתוך רוממות נשמתן, היה להם היכולת, להשיג ולבא בכל דרכי ה', בבחינת רוחניותה של התורה, הנובעת מדבקותו ית', בלי הקדם הסולם של המעשיות שבתורה, שלא היה להם האפשרות לקיימם כלל, כנ"ל במאמר "מתן תורה", אות ט"ז."

ישנו חלק קטן מהאנושות שיש להם דחף. אנחנו רואים את זה, תראו את הארצות שרואים עכשיו על המסך, צ'כוסלובקיה, טורקיה, תל אביב, נתניה, קייב, טורקיה, גרמניה, חיפה, לטין אמריקה, אסיה, וינה, הולנד, מוסקבה, מי שלא יהיה, אנחנו עוד לא יודעים מי עוד שם, כולם שייכים למה שנקרא "ישראל", ישר א-ל, כל אחד ואחד מכל מיני מקומות בכדור הארץ. והאחרים? והאחרים לא, וזה לא כואב להם, ככה זה. אנחנו נבחרים, נבחרים כדי לקיים את חוק הערבות. זאת אומרת לא כדי לקבל איזו מדליה, אלא כדי לבצע עבודה עבור כל האנושות, שיהיה להם יותר קל לבוא ולקיים את חוק הערבות אחרינו.

אנושות שיש להם דחף. אנחנו רואים את זה, תראו את הארצות שרואים עכשיו על המסך, צ'כוסלובקיה, טורקיה, תל אביב, נתניה, קייב, טורקיה, גרמניה, חיפה, לטין אמריקה, אסיה, וינה, הולנד, מוסקבה, מי שלא יהיה, אנחנו עוד לא יודעים מי עוד שם, כולם שייכים למה שנקרא "ישראל", ישר א-ל, כל אחד ואחד מכל מיני מקומות בכדור הארץ. והאחרים? והאחרים לא, וזה לא כואב להם, ככה זה. אנחנו נבחרים, נבחרים כדי לקיים את חוק הערבות. זאת אומרת לא כדי לקבל איזו מדליה, אלא כדי לבצע עבודה עבור כל האנושות, שיהיה להם יותר קל לבוא ולקיים את חוק הערבות אחרינו.

קריין: מוסיפים ממחלקת הטכנולוגיה שיש לנו 270 חברים מחוברים בגלקסי מ-63 עשיריות ועוד הרבה ב"סביבה טובה".

מצוין, "בן פורת יוסף".

"שבלי ספק, הן הזיכוך הגופני, והן הרוממות הנפשי של אבותינו הקדושים, פעל הרבה מאד על בניהם ובני בניהם אלה. וזכותם זו עמדה להם, לאותו הדור, אשר כל אחד ואחד מחברי האומה, קבלו עליהם את העבודה הגבוהה הזאת, וכל אחד ואחד אמר בפה מלא: "נעשה ונשמע". ומטעם זה נבחרנו, מתוך הכרח, לעם סגולה מכל העמים."

זאת אומרת, יש איזו מערכת ובתוך המערכת יש חלק מרכזי, והחלק המרכזי הזה מקבל נטייה להגיע לערבות ולחיבור עם הבורא, והאחרים לא. אתה יכול להגיד, למה הם כן ואני לא? אין לזה תשובה. אחר כך אנחנו נראה שאין שום הבדל, כי כולנו מגיעים לאותה התוצאה. אלא כל אחד ואחד מאיתנו, כמו שכל אחד יכול להגיד בחיים שלנו למה אני שונה מזה, למה הוא שונה מההוא? וכן הלאה. אלא העיקר זו התוצאה. התוצאה היא שכולנו שווים, כולנו מגיעים לאותה רמה, לאותו מקום, לאותה השגה.

"ונמצא, שרק בני האומה הישראלית לבד, נכנסו בערבות הדרושה. ולא בני אומות העולם כלל, כי לא השתתפו בדבר. וזה פשוט, כי מציאות הוא. ואיך יוכל רבי אלעזר לחלוק עליו?"

הוא מדבר על כללות של כל תיקון העולם. והוא אומר איך זה יכול להיות שרק אותה חברה קטנה מגיעה לערבות ולדבקות בבורא ולתיקונים "ואהבת לרעך כמוך", ומה אם האחרים? אז הוא לכן משאיר כאן עדיין שאלה, מה קורה איתם. ודאי שגם הם, רק תמיד יש לנו בתיקון קודם ואחר כך, שכל המציאות מתחלקת לחלקים לפי דרגות העביות ובהתאם לזה לפי דרגות התיקון.

אות כ'

"אולם הגמר של תיקון העולם, אי אפשר שיהיה, זולת בהכנסת כל באי עולם בסוד עבדותו ית', כמ"ש: "והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". ודייק הכתוב "ביום ההוא", ולא לפני זה. וכן כמה כתובים: "ומלאה הארץ דעה את ה' וגו'", "וינהרו אליו כל הגוים וגו'".

זאת אומרת, שבסופו של דבר כולם חייבים עד הפרט האחרון, עד איזה אדם שחי עכשיו באמזונה, ובסיביר ובאלסקה, לא חשוב איפה הוא נמצא, הוא חייב להגיע לדבקות עם כל בני העולם ועם הבורא. איך זה יקרה? לא יודע. אולי דווקא וירוס הקורונה יעזור לנו להבין איך זה שכל העולם מתעורר. אנחנו רואים שהוא מדליק תוך שבועיים, שלושה את כל העולם וכולם מתחילים לדאוג וכולם מתחילים להשתנות. אז יכול להיות דבר כזה שכולם, כולם יתחברו ויגיעו למטרה אחת.

"אולם תפקידם של ישראל כלפי כל העולם, דומה לתפקידם של אבותינו הקדושים כלפי אומה הישראלית. דהיינו, כמו שזכות אבותינו עמדה לנו להתפתח ולהזדכך, עד שנעשינו ראויים לקבלת התורה. שלולא אבותינו, שקיימו כל התורה בטרם שנתנה, כי אז לא היו משובחים כלל משאר האומות, כנ"ל באות י"ט, כמובן.

כן מוטל על האומה הישראלית, ע"י העסק בתורה ובמצות לשמה, להכשיר את עצמם ואת בני העולם כולו, עד שיתפתחו לקבל עליהם את העבודה הגבוה הזו של אהבת זולתו, שהוא הסולם לתכלית הבריאה, שהוא דביקותו ית', כמבואר."

זאת אומרת שיש כאן עניין של קודם ואחר כך, בשלבים מהכלים הקטנים, הזכים עד הכלים הגדולים העבים, כמו בטבע. ולכן אין כאן שום דבר של איזו פריבילגיה, זה בסדר כך וכך לא בסדר. אלא מה שכן בהדרגה, מהקל לכבד, כמו כל התיקונים.

באופן, אשר כל מצוה ומצוה, שכל יחיד מישראל עושה, כדי לעשות נחת רוח ליוצרו, ולא לשום תשלום גמול ואהבה עצמיית, נמצא פועל בזה איזה שיעור בהתפתחות כל בני העולם. כי אין הדבר נעשה בבת אחת, אלא בהתפתחות דרגתי לאט לאט, עד שמתרבים בשיעור גדול כזה, באופן שיוכלו להכריע את כל בני העולם להזדככות הרצוי. וזהו המכונה במליצת חז"ל "הכרעת הכף זכות". כלומר, שנגמר המשקל של הזדככות הרצויה. ודימו הדבר, כמו שוקל בכף מאזנים, אשר הכרעת הכף, הוא גמר המשקל, הנרצה להשוקל."

זה בעצם ברור לנו, שנצטרף בצורה הדרגתית לתקן את עצמנו בתנאי הערבות ורק בצורה כזאת אנחנו מגיעים למצב שכל העולם יתחבר יחד למערכת אחת כאיש אחד בלב אחד, ובהתאם לזה יתגלה הבורא, הכוח העליון בכמות ובאיכות בתוך הקשר בינינו.

אני רואה שאין שאלות. יותר טוב אם יש לכם זמן לקרוא שוב, ואז לפי הקריאה שתעשו לבד יהיה לכם באמת אולי שאלות אמיתיות, רציניות, מתוך מחקר של המאמר, שאתם תחפשו תחפרו בו.

קריין: אות כ"א, אנחנו בעמוד 394 "כתבי בעל הסולם".

אות כ"א

"ואלה הם דברי רבי אלעזר ברבי שמעון, באמרו: "העולם נידון אחר רובו וכו'". שכונתו על תפקיד האומה הישראלית, להכשיר את העולם להזדככות מסוים, עד שיהיו ראויים לקבל עליהם את עבדותו ית', לא פחות משהיו ישראל עצמם ראויים, בעת קבלת התורה, שזה נקרא בלשון חז"ל, שכבר השיגו רוב זכיות. באופן, שהמה מכריעים על כף חובה, שהיא אהבה עצמית המזוהמת.

ומובן, שאם הכף של זכיות, שהוא ההבנה הגבוה בטיב אהבת זולתו, הוא רבה ועולה על כף החובה המזוהמת, נעשו מוכשרים להכרעה ולהסכמה, ולאמור "נעשה ונשמע", כמו שאמרו ישראל. מה שאין כן קודם זה, דהיינו בטרם שזוכים לרוב זכיות, אז ודאי האהבה עצמיות מכריע, שימאנו לקבל עולו ית'.

וזה אמרו: "עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו, ואת כל העולם, לכף זכות". כלומר, כי סוף סוף מצטרף חלקו הפרטי של היחיד מישראל, בשיעור ההכרעה הסופית. כמו השוקל שומשמין, ומוסיף והולך על כף המאזנים אחת אחת, עד שגומר ההכרעה. הרי ודאי כל אחת נותנת חלקה בהכרעה זו, שבלעדה היה ההכרעה בלתי נגמרת.

ועל דרך זה אומר על מעשה היחיד מישראל, שמכריע את כל העולם כולו לכף זכות. כי בזמן שנגמר הדבר, והוכרעה הכף זכות של העולם כולו, הרי לכל יחיד ויחיד חלק בהכרעה הזו. שלולא מעשיו, היה ההכרעה חסרה." זאת אומרת, אין דבר כזה שבתיקון העולם לא יהיה חלק של כל אחד ואחד. אלא כל אחד יצטרך להשתתף בצורה שלמה, מלאה בתיקון של כל העולם הכללי. ולא יכול להיות שיהיה אחרת.

"והנך מוצא, אשר ר' אלעזר ברבי שמעון, אינו חולק על המאמר חז"ל, "שכל ישראל ערבים זה לזה". אלא ר' אלעזר ברבי שמעון מדבר לענין התיקון של כל העולם, העתיד לבא, וחז"ל מדברים בהוה, אשר רק ישראל בלבד קבלו עליהם את התורה."

אות כ"ב

"וזהו שמסתייע ר' אלעזר ברבי שמעון מהמקרא: "וחוטא אחד יאביד טובה הרבה". כי כבר נתבאר לעיל באות כ', אשר הרגש התפעלות, המגיע לאדם בעסק המצות בין אדם למקום, הוא שוה לגמרי עם הרגש ההתפעלות, המגיע לו בעת עסק המצות שבין אדם לחבירו.

כי כל המצות מחויב לעשותם לשמה, בלי שום תקוה של אהבה עצמיית. כלומר, שאין שום הארה ותקוה חוזרת אליו, על ידי טרחתו זו, מתשלום גמול או כבוד וכדומה. אשר כאן, בנקודה הגבוה הזאת, מתחברים אהבת ה' ואהבת חבירו לאחת ממש, כנ"ל במאמר "מתן תורה", אות ט"ו. נמצא, שהוא פועל בזה שיעור מסויים של התקדמות, בהסולם של אהבת זולתו, בכל בני העולם בכללם.

כי מדרגה זו, שאותו היחיד גרם במעשיו, אם מדה גדולה או מדה קטנה, סוף סוף נמצאת מצטרפת לעתיד, בהכרעת העולם לכף זכות, כי גם חלקו הוכנס ומצטרף שם להכרעה. כנ"ל אות כ', עיין שם היטב, בהמשל של שוקל שומשמין, בעושה עבירה אחת, שמשמעה, שלא יכול להתגבר ולכבוש את האהבה עצמיית המזוהמת, ועל כן פרץ בגנבה וכדומה.

שנמצא, מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף חובה. כי בגילוי זוהמתה של אהבה עצמיית, הרי הטבע השפלה של הבריאה חוזרת ומתחזקת. ונמצא, שהוא גורע שיעור מסוים, מתוך ההכרעה, לכף זכות הסופית. בדומה, כמו שאחד חוזר ונוטל מן הכף מאזנים, אותו השומשמין היחידה, שחבירו הניח שם. שנמצא, אשר בשיעור זה, חוזר ומגביה מעט את הכף של חובה למעלה. ונמצא שהוא מחזיר את העולם אחורנית." כל אחד ואחד אחראי על כל העולם וכל העולם אחראי על כל אחד ואחד. ממש ערבות הדדית.

"וזה אמרו: "וחוטא אחד יאביד טובה הרבה". שבשביל, שלא יכול להתאפק על תאותו הקטנטנה, גרם לדחיפה אחורנית לרוחניותו של העולם כולו."

קריין: אנחנו באות כ"ג עמוד 394 למטה.

אות כ"ג

"ובדברים הללו מתבארים היטב, מה שעמדנו לעיל באות ה', במה שניתנה התורה ביחוד אל גזע האומה הישראלית. כי זהו ודאי, שאין כאן ב' דעות בהדבר, אשר דבר תכלית הבריאה, מוטלת על כל מין האנושי יחד: כשחור, כלבן, כצהוב, בלי שום הפרש מעיקרה.

אולם, מתוך ירידתה של טבע הבריות עד לדיוטא התחתונה, כמבואר לעיל, שהיא ענין האהבה עצמיית, השולטת שליטה בלי מצרים על כל האנושיות, לא היה שום דרך ומבוא לבא במשא ומתן עמהם ולהבינם, שיכריעו ויסכימו לקבל על עצמם, אפילו בהבטחה בעלמא, לצאת ממסגרתם הצרה אל העולם הרחב של אהבת זולתו."

זאת אומרת, שאין שום בעיה אלא כל אחד ואחד, כל קבוצה, כל חברה קטנה או גדולה משניים ועד מיליארדים, יכולים לסכם לעצמם שהם מחזיקים זה את זה ותומכים זה בזה, כדי לקיים את תנאי הערבות. נתחיל בזה וכל יתר התיקון ודאי שהוא בא מלמעלה על ידי המאור המחזיר למוטב, אבל במה שאדם צריך לסייע הוא צריך לתת.

"מלבד האומה הישראלית, אשר מכח שהקדימה להם, השעבוד להמלכות הפראיית של מצרים ארבע מאות שנה, ביסורים גדולים ונוראים. ונודע דברי חז"ל, שאמרו: "מה מלח ממתק את הבשר, כן יסורים ממרקין עונותיו של אדם". דהיינו, שמביאין אל הגוף הזדככות גדול. ונוסף על זה, שהזדככות אבותיהם הקדושים עמדה להם, כנ"ל באות ט"ז, שזהו העיקר, כמו שמעידים על זה כמה מקראות שבתורה." זאת אומרת, שהקבוצה הזאת שנקראת עם ישראל, היא עברה הרבה מאוד בעיות, הרבה מאוד מכות, ולכן היא נעשתה יותר ויותר מוכשרת לקיים את תנאי הערבות.

"ומכח ב' הקדמות האלו, נעשה אז מוכשר לדבר הזו, דעל כן מכנה אותם הכתוב, בעת ההוא בלשון יחיד, כמ"ש: "ויחן שם ישראל נגד ההר". ופירשו חז"ל: "כאיש אחד בלב אחד". מפני שכל יחיד ויחיד מהאומה, הסתלק את עצמו לגמרי מאהבה עצמית, וכל מגמתו היה רק להועיל לחבירו, כמו שהוכחנו לעיל באות ט"ז, במשמעות המצוה של "ואהבת לרעך כמוך", עיין שם היטב.

ונמצא, שנתלכדו יחד כל היחידים שבאומה, ונעשו ללב אחד ולאיש אחד, כי רק אז הוכשרו לקבלת התורה, כמבואר."

הוא אומר, שוודאי שעם ישראל נעשה יותר ראוי לערבות, מפני שסבל יותר ועבר יותר, והיה עליו לחץ מהבורא. מלכתחילה באנשים האלו בבבל העתיקה, בה היו כל העמים, התגלה בהם רצון להכיר את הבורא, ללכת על מנת להשפיע, ואז יוצא שהם יותר מוכנים להשיג את הערבות.

שאלה: הפער שיש עכשיו בין הרצוי למצוי נקרא קורונה. על מה להתפלל כשלכולם קשה לעיכול כל המצב הזה?

להתפלל כמו שכתוב, לא על זה שהייסורים יעברו, אלא שאנחנו נחזור בתשובה. זה מה שאנחנו צריכים. לא לבקש שקורונה תעלם מהעולם, אלא שאנחנו נתקן את עצמנו כך, שכתוצאה מזה היא תעלם מהעולם.

תלמיד: לאחרונה, לאור הלימוד הווירטואלי, אני נמצא בהרגשה בשיעורים, שהכול רחוק ממני, גם החברים וגם התשעים ותשע. מה לעשות?

אתה תמשיך ללמוד ואתה תרגיש עד כמה שזה לא רחוק, זה קרוב. אני מרגיש את כל התלמידים שלי היום בכל העולם, בכל המדינות, בכל השפות, הרבה יותר קרוב. כי כלפי החיבור היום, ממש אין ישראל, אין אומות העולם, אין קרוב, אין רחוק, כולנו נמצאים בבתים שלנו ולכן המצב הוא הרבה יותר טוב מקודם. אם אנחנו נשקיע כוחות לרצות להתחבר בינינו, אנחנו נתחבר הרבה יותר משישבנו יחד. כשאתה יושב יחד עם כולם אז יש לך אילוזיה, דמיון, שאתה נמצא קרוב אליהם, אתה נמצא יחד, אפילו אתה מרגיש מי שנמצא לידך, מגישים לך קפה, אתה מדבר איתם. וכשאתה נמצא עכשיו רחוק פיזית מהם, אז יוצא שיש לך בעיה, אתה רוצה להתחבר איתם ואתה לא יודע איך. אבל אתה מבין שיש לך בעיה, שאתה צריך איזה כוח רוחני שיחבר ביניכם למעלה מהמרחק הפיזי. וזה טוב.

שאלה: האם כל חבר צריך לסלק את עצמו מאהבה עצמית בצורה פרטית, או שזה משהו שיקרה לעשירייה כיחידה אחת?

הבעיה של כל אחד היא פרטית, זה עד כמה שהעשירייה שלו לא מחוברת. כשהעשירייה שלו לא מחוברת ככה זה.

שאלה: איך יכול להיות שכל בני העולם יהיו שותפים לתיקון?

אבל אנחנו שייכים לנשמה אחת. אנחנו שייכים לגוף אחד. רשת הקשר הזו קושרת בינינו. אנחנו רק צריכים לעורר את הקשרים האלה בעצמנו, זה נקרא אתערותא דלתתא. אבל מלמעלה, מאתערותא דלעילא, אנחנו כולנו שייכים לאותה מערכת, כולנו קשורים, כולנו ממש תומכים זה בזה. זה רק כלפינו נעשתה השבירה. שבירה באמת אין. אלא כלפינו נעשתה שבירה בכוונה, כדי שאנחנו נתקן את עצמנו, רק לצורך זה.

לכן תתייחסו לזה בצורה כזאת, שהבורא עשה בכוונה, כמו שאנחנו שוברים את הלגו כדי לתת לילד שיחבר אותו. כך גם הבורא עשה איתנו, שבר אותנו ונותן לנו עכשיו תרגיל שאנחנו נתחבר זה אל זה וזה אל זה.

שאלה: כיצד נכנס לערבות? אנחנו רואים שבעקבות הקורונה אנחנו מקבלים חוקים רבים שמכריחים אותנו לפעול בערבות אחד כלפי השני, ובכל זאת אנחנו רואים אנשים שלא מתייחסים ולא פועלים לפי ההוראות, בעקבות זה גורמים להדבקה של כולם ולהרעת המצב. הם מבינים במה מדובר, ובכל זאת הם לא מוכנים לקיים. הם דורשים קודם, ואומרים שיקיימו אחר כך. האם לערבות אנחנו נכנסים במכה כקבוצה, או כל אחד בזמנו?

אני לא יכול להגיד בדיוק איך יתרחש התיקון, נראה לי שהוא יתרחש בהרבה מקומות באותו זמן, והמקומות האלו יתחילו גם לנוע זה לזה ולהתחבר. זה כמו במוזאיקה. וכך אנחנו נרגיש איך הכול מסתדר. תנו לאור העליון לעבוד, וכך זה יקרה.

תלמיד: מה הייתה מטרת הבורא, בזה שהוא הכביד את העבודה של הבריות?

הוא שבר את הכלי כמו שאנחנו שוברים לגו או מוזאיקה, על מנת שילדים ידעו איך לתקן. ובזה שהם מתקנים, אז הם מרגישים עד כמה שהמערכת הזאת היא מערכת שלמה, ומשיגים גם שֶכל הפועל, היינו הבורא, דרך זה שאוספים את עצמם להיות מחוברים כאיש אחד בלב אחד.

שאלה: כתוב "נעשה ונשמע", למה לא נעשה ונראה?

"נשמע" זו דרגת בינה, ו"נעשה" זה דרגת מלכות. על ידי זה שאתה עושה את הדברים הנכונים, אתה מעלה את עצמך מדרגת מלכות לדרגת בינה.

שאלה: למה כדי שישראל יקבלו את התורה, כל יתר אומות העולם צריכים להרגיש עליהם את כוח הא-לוהים? האם זה מין תנאי הכרחי כזה?

לא. אין דבר כזה, מה שאתה אומר. לא.

שאלה: למה חייבים לעבור ייסורים במצרים, כדי לזכך את הגוף? יוצא שייסורים הם מחויבים, כאילו הקורונה הייתה מחויבת לבוא גם על עם ישראל.

קורונה הייתה מחויבת לבוא לעם ישראל ועל כולם וודאי, בתנאי שהעולם מגיע לקלקול כמו שהוא היה לפני שהתגלה הקורונה.

שאלה: כתוב במאמר שהלחץ על ישראל. ישראל, זה אנחנו החברים שלומדים ברחבי העולם שהאחריות היא עלינו. מה הקשר בין הלחץ אצלנו בחיבור בדרך לבורא ובין הלחץ שיש על ישראל הגשמית ושאר האנושות שנמצאים עכשיו במשבר בריאות עולמי?

זה הלחץ בין גשמיות לבין רוחניות. אם אני מרגיש עכשיו לחץ שאני יושב בבית, אז אצלי זה לחץ עד כמה שאני מסוגל לפרסם את שיטת התיקון ואת הסיבה למכה הזאת וכן הלאה, לכל העמים, לכל אומות העולם, לכולם. חוץ מבני ברוך תלמידים שלי, גם לכולם. לכל היתר האנושות יש בעיות אחרות, כל אחד לפי דרגה שלו.

קריין: לא, אנחנו מתחברים לשיעור ערב נוסף מ-18:00 עד 19:00. יש לנו גם רצועת שידור מ-19:00 עד 20:00 בעברית בפייסבוק. והערב יש גם ישיבת חברות עולמית.

מצוין.

קריין: יום מלא פעילות.

אם כך אנחנו נפסיק בינתיים, ונמשיך ב-18:00 בערב.

(סוף השיעור)