שיעור צהריים 19.08.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, אגרות, עמ' 738, אגרת מ"ב

זו איגרת מאוד מיוחדת, בעל הסולם פונה לתלמיד שלו ומסביר לו עד כמה אפשר להיות בקרבה ובריחוק ושזה בעצם תלוי בתלמיד, אבל שינויים כאלה יש בכל אחד.

נקרא ונברר את הדברים, ונעבור בצורה כזו שנוכל תמיד להיות בקרבה גם בינינו.

אגרת מ"ב

שנת תרפ"ז (1927)

"ב"ה ה' פנחס תרפ"ז לאנדון יע"א

כבוד מ'. .. נ"י

הנני בדברי אלה לגלות לך לבי: שאני מתפלא מאד שאין החבריא מתגעגעים כראוי, לשובי הקרוב הביתה. ואני חושב עליך, שעל כל פנים אתה המובחר מכולם, להיות שאינך יכול לכתוב אלי ולפרש שיחתך, ועל כן לקבלת פנים אתה צריך יותר מכולם. ומכיון שכן, אחשוב שאתה מתגעגע יותר מהם, וע"כ אשיחה וירוח לי." ככל שיכולה להיות קירבה ביניהם, בצורה כזאת הם גם צריכים לתת יגיעה, גם המורה כלפי התלמיד וגם התלמיד כלפי המורה.

"...אולם לאידך גיסא [לצד שני], נספור נא את הרוחים אשר רכשת, בכל ימי שבתך עמי. והגם, שעדיין אינו ברור במי תלויה האשמה, אבל בין כך ובין כך, התקוה מתחלשת ולחזוק צריך." אנחנו תמיד צריכים לחשוב איך אנחנו מתקרבים למורה, לחבר, וודאי שלבורא, וכל הזמן להיות בנטייה לזה, ביגיעה לזה ובלחץ לזה.

"מצדי אני איני יכול להושיע לך בזה, רק לברר לך על בטח, שאין האשמה בי כלל ועיקר, רק בעצמך לבדך." בעל הסולם מצידו נותן ופותח את עצמו לתלמיד בכל. "והוא, מפני מיעוט דעתך, או מחולשתך באמונה, וכדומה. ועל כן לא הועילו לך כל תפלותי בעדך, כי לא הבנת עוד, איך להוציא הדבר לפועל, ולפיכך אתן לך הקדמה שלמה, ושמרת אותה, ויונעם לך." יש לתלמיד עוד מה לעשות כדי להתקרב למורה ולקבל דרך המורה מגע עם הבורא.

"כי בשעה שהאדם מוצא חן בעיני השי"ת, והשי"ת קורא אותו להדבק בו ית', מובן שהוא מוכן ומזומן לזה, בכל לבבו ומאודו, דאי לאו הכי [שאם לא כך], לא היה מזמינו לסעודתו. ואם האמונה בלבבו כיתד שלא תמוט, אז מבין בקריאה הנאמנה, ומכיר את מקומו לנצח, וכן עושה ואוכל ומקבל פני המלך, ואינו מתפעל להתמעט ח"ו מחמת זה, להיותו בדעתו ואמונתו בשלמות."

שאלה: הוא כותב שאם הבורא הזמין אותו, אז בטוח שהוא מסוגל לכך.

ודאי, כולם מסוגלים. זה העניין של "הדור האחרון", שכולנו מזומנים, כי אין לנו יותר מה לעשות ולחכות, להמתין ולהכין את עצמנו, אומנם אנחנו צריכים, אבל כבר לסעודת המלך. אין יותר מכשולים בינינו לבורא, הכול תלוי רק בחיבור בינינו, ואז נרגיש שהוא נמצא לפנינו.

תלמיד: איך אפשר להשתמש עם הידיעה הזו, הוא קורא לזה "אמונה בלבבו כיתד שלא תימוט", איך להשתמש בקריאה הזו של הבורא להכיר את מקומנו?

להיות בטוח שכך הוא. וכמו שהמורה אומר לכם, אתם חייבים רק להתחבר ביניכם ולכוון את עצמכם מהחיבור ביניכם לבורא, ואז תרגישו, תגלו שהוא נמצא לפניכם, אין כאן שום דבר שעוד מפריע ומונע.

תלמיד: מה זה שהוא כותב "ואינו מתפעל להתמעט ח"ו מחמת זה"?

אם יש אפילו פה ושם ליקויים בקשר, אז זה כדי שנדע מה עוד צריך לתקן כדי להגיע לקשר אמיתי, נכון, עמוק ופתוח.

שאלה: העניין עם המורה והתלמיד הוא שמצד אחד התלמיד מאוד רוצה לעשות, אבל מצד אחר הרבה פעמים הוא לא מזהה מה הרב אומר בכלל?

זה לא חשוב. אתה צריך לפתוח את אוזניך וליבך, וככל שתתחבר לחברים, כך תשמע ותרגיש מה שהמורה אומר לך וגם מה שהבורא אומר לך.

שאלה: איך לצאת מהמצב הזה בשביל לקלוט את המורה לא ככזה שמעביר לכל הדור ומדבר על עתיד, אלא לקבל אותו כמורה הקרוב שעושה למען כל אחד מהתלמידים שלו?

זה תלוי עד כמה אתה מתייחס למורה, לפי זה תגלה איך המורה מתייחס אליך. זה תלוי אך ורק בזה.

קריין: שורה "ואמרו ז"ל:"

"ואמרו ז"ל: "את ה' אלקיך תירא, לרבות ת"ח";" צריכים להגיע כל פעם למצב של יראה וזה לא חשוב מיהו האדם. לפני שאתה מגיע לבורא עם היראה שלך אתה צריך גם לפתח יראה בתלמידי חכמים, באנשים שמכוונים אותך לבורא, או שהם בחיים שלנו או שהם כבר לא בחיים שלנו, אבל אליהם אנחנו צריכים גם להתייחס כך. "והוא לרבות המתאחד באחדות אמיתי, ואשרי לעומדים בזה.

ותוכל לראות אמיתיות הדברים, בך בעצמך, כי בהגיע השעה והיית כדאי להתחבר עמך, לא קלקלתי הזמן, לחכות עד שתבוא אלי הביתה, כי תיכף הייתי אצלך," אין כאן מרחק מצד המורה, הוא נמצא בכל מקום שבו הוא יכול להיות עם התלמיד, לא פיזית ודאי, אלא בכך שמוכן להיכנס עימו למגע ולמסור לו כל דבר שרוצה, אלא יש כאן עדיין סגירה מצד התלמיד. "והגם שלא ראית גשמיותי, אבל הרגשת אהבתי, ורוממות הקדושה, בעמקי לבך." גם מצד התלמיד הייתה איזו פתיחה כלפי המורה. "ומה נשאר לך אז לעשות יותר, כי אם, למהר ולבוא לקבל פני באהבה. והחושק, עושה וגומר את שלו, וכן עשית," התלמיד הגיע למצב שפתח את ליבו והשתוקק להגיע למגע פנימי עם המורה. "ורגשות אהבה, ורוממות ושמחה, היית שולח לאזני בכל הדרך, מביתך עד הגבעה, בתשוקה נאמנה." עד שמגיע כמעט לקרבה פיזית עם המורה.

"אך אחר עליתך אל הגבעה, וקבלת פני, התחילה השמחה והאהבה להתמעט. והוא, משום חוסר אמונתך בי," ככל שיש קרבה פיזית, אז אותה תשוקה רוחנית מצד התלמיד להתחבר למורה פוחתת ופוחתת. כי אין לתלמיד כלים רוחניים, ובכלים גשמיים הוא רואה שיש לפניו מישהו פשוט, רגיל, זקן, לא חזק, ואיך רואים עליו, איפה כתוב עליו שהוא חכם? כלומר הצורות הגשמיות מסתירות, מוחקות את ההתפעלות הפנימית, הרוחנית. "ובאהבתי הישרה אליך, כמו אתה אלי, כמים פנים אל פנים," דווקא מזה שהמורה נמצא בפנים אל התלמיד ומוכן לחיבור ישר, התלמיד עוד לא מוכן וצריך לעשות תיקונים בתוכו. "והוא הפגם הראשון, ביני ובינך, אשר בהרהור הזה, מיד יצאת והתרחקת הימני, בזה השיעור," אם קודם הם השתוקקו למפגש זה עם זה, אז ככל שהתלמיד מתקרב פיזית למורה, במידה הזאת הוא מרגיש שהוא בעצם מאבד את התשוקה הזאת, הקשר הזה נעלם מצד התלמיד. "וכן טבע כל רוחני, שנארגים הענינים במהירות נפלאה, והריון ולידה קרובים, ועל כן אחר שהרה בטנך בחשש הזה, "מיד ילדת קש". כלומר, שהרהרת אחר עצמך, ומחשבותיך הנעימים, והנשגבים, והרוממים עלי, כי המה היו נערכים יותר משיעור, ואולי אינו כן, ואחר כך ודאי אינו כן ח"ו. ונמצאתי בהכרח נפרד ממך, וכל עבודתי וטרחתי, קבצתי לפקדון, לזמן יותר מוכשר."

זה מה שקרה בינתיים. התלמיד לא יכול היה להגדיל את גדלות המורה בעיניו כדי עוד ועוד להשתוקק אליו, ואז המורה נעשה בעיניו קטן יותר, שפל יותר ולא כדאי. כך הוא התרחק מהמורה שלו עד כדי כך שהוא נעלם מתוך החשיבות שלו.

שאלה: מהו הקשר הזה בין מורה לתלמיד, האם מדובר על משהו פיזי או רוחני, מה זו הדבקות הזאת?

האספקט הפיזי הוא שהקרבה הגשמית, כשהם קרובים זה לזה, רואים, מרגישים, נמצאים יחד, היא לפעמים מפריעה מאוד לתלמיד להחשיב את המורה, לכבד אותו, לרומם אותו, כי הוא רואה שיש לפניו איש חלש, זקן, עייף, עם כל מיני חולשות. לכן זה לא פשוט, ואפילו שהתלמיד נמצא במצב מרומם הוא לא יכול להחזיק את המורה בדרגה מיוחדת מפני שהוא רואה שהמורה הוא כמו כל בני האדם, ואז הצורה הגשמית מורידה את החשיבות של הצורה הרוחנית שצריך להחזיק אותה בפנים כל הזמן.

תלמיד: ומהי הדמות הרוחנית הזאת והיחסים האלה, החיבורים האלה בין המורה לתלמיד האם זו אמורה להיות אהבה, הוא כותב פה על אהבה בין מורה לתלמיד?

ודאי שזו לא אהבה גשמית, אלא רוחנית ואנחנו צריכים כמו חברים, אהבת חברים מה היא? כך גם אהבת המורה. כפי שצריכה להיות אהבה לכל אמצעי שמקדם אותך לבורא.

תלמיד: מעניין כאילו בעל הסולם דואג לתלמיד, הוא לא מוותר עליו, הוא היה יכול לא לכתוב ולא לדבר על כך שהוא אוהב את התלמיד, הוא בכל זאת עושה זאת, הוא עדיין מנסה למשוך אותו?

ודאי, איזה מורה לא רוצה למשוך את התלמיד שלו קדימה?

תלמיד: בסופו של דבר איזה קשר צריך להיות, איזו דבקות, מאמץ מהתלמיד למורה, ומהמורה לתלמיד?

כל אחד שנמשך לשני והמשיכה הזו בונה ביניהם קשר שכל הזמן מתחזק, מתחמם, עד שהבורא מתגלה שם בכל צורתו השלמה.

שאלה: השאלה המתבקשת ביותר היא פה לפחות מצטיירת כאילו בין המורה לבין התלמיד בצורה כביכול אחד על אחד?

איך זה יכול להיות שהמורה והתלמיד זה לא אחד לאחד?

תלמיד: יכול להיות דרך העשירייה.

לא, העשירייה היא עשירייה והתלמיד הוא תלמיד. ודאי באיזו מידה הוא יכול להיות בדבקות למורה, במידה שהוא דבוק בעשירייה, אבל הקשר הוא בכל זאת קשר ישיר מכל אחד למורה.

תלמיד: המערכת הזו היא לא ברורה, כי אנחנו לא כל כך מדברים עליה.

אני מבין אותך, אבל זה כך, למה הכוונה שהמערכת לא ברורה? לכל אחד ואחד יש שורש נשמה ושורש הנשמה קשור לחברים ולבורא ולמורה. אומנם אנחנו עדיין לא מרגישים ולא מבינים, לא מאתרים את הרשת הזאת, אבל היא קיימת בצורה כזאת שאנחנו יכולים לאתר קשרים מכל אחד למורה.

תלמיד: אז מצד התלמיד איך הקשר שלו עם המורה פועל, איך הוא עובר, דרך מה הוא עובר?

ודאי הוא עובר דרך הבורא. ככל ששניהם עובדים בדבקות לבורא, כך ביניהם הם יכולים להיות מקושרים.

תלמיד: זאת אומרת התלמיד צריך לעשות פעולות דרך העשירייה לבורא?

התלמיד צריך לעשות פעולות קשר עם העשירייה ועם המורה ועם הבורא.

תלמיד: איך היחסים עם המורה ועם הבורא?

המורה הוא מורה דרך ולכן אין כאן משהו שהמורה מסתיר את התלמידים זה מזה או בין התלמידים לבורא, אלא המורה מלווה אותם, מכוון אותם, זה התפקיד שלו, וכך כולם מתקדמים. המורה לא סתם נקרא "מורה דרך", שהוא מלווה אותם לפגישה עם הבורא, והם צריכים להתקשר לבורא ולפי ההתקשרות הזו להמשיך הלאה.

תלמיד: כשהתלמיד עושה את עבודת ההתקשרות שלו עם החברים כדי להגיע לבורא, האם הוא צריך לקחת את המורה בחשבון?

ודאי, לפי מה הוא עושה התקשרות, לפי מה הוא ממשיך? הוא צריך לקבל את כל ההדרכה הזאת מהמורה.

תלמיד: מה כלול במושג הזה "הדרכה"?

הכול כלול, צריך ללמוד הכול מהמורה.

תלמיד: איך התלמיד לוקח עכשיו בחשבון בצורה מודעת את המורה, שהוא מתקשר עם החברים בעשירייה כדי להגיע לדבקות בבורא ויש את המורה בתוך המערכת הזאת?

המורה מכוון את התלמיד לקשר עם החברים ולקשר מהחברים לבורא.

תלמיד: וכשאתה מכוון עצה ואומר, "תשתדל לאהוב את החברים", יש פה איזה מכוון בפועל, כמו שבעל הסולם כותב באגרת, "אני הייתי איתך מיד" וממש הוא עוזר ותומך בו מבפנים?

הוא נותן דוגמה, ככל שההתקרבות הגשמית יכולה לפעול על הרוחניות, על הקשר הרוחני.

תלמיד: ניקח לדוגמה. חבר נותן יגיעה באהבת חברים כדי להגיע לתפילה ולקשר עם הבורא והוא מרגיש עכשיו כוחות, פתאום הוא מקבל איזו התעוררות, ממי זה מגיע לו?

הכול מגיע מהבורא.

תלמיד: אז מה הוא "המורה" בהכוונה של העבודה שלנו בעשירייה כדי להגיע לבורא?

למורה יש כמה דרכים לטפל בתלמיד, בקבוצה שבה נמצא התלמיד ובקשר בין הקבוצה לבורא.

תלמיד: מצד התלמיד, איך הוא יכול להשתמש באמצעי הזה שנקרא "מורה" כדי להשיג את התוצאה שהוא רוצה להתקשר לבורא?

צריך לשמוע מהמורה מה עושים, ללמוד ממנו וכך לממש.

תלמיד: בזמן העבודה עצמה, כשהוא משתדל להתחבר, הוא לוקח בחשבון גורם שהמורה עכשיו יחד איתו בעבודה הזו של הביטול, בעבודה של התפילה, הוא מודע לזה שעכשיו גם המורה נמצא אתו במערכת הזו?

זה תלוי בתלמיד. המורה לא צריך להיות כבר בעבודה הזאת ממש יחד עם התלמיד. התלמיד צריך לבצע את הדברים האלה עם החברים שלו כלפי הבורא.

תלמיד: למה הכוונה זה תלוי בתלמיד? האם כל אחד מאתנו בצורה האידיאלית, הנכונה, צריך לקחת בחשבון בעבודה שלו בחיבור בעשירייה ולבורא את המורה? ואם כן, איך?

כל אחד צריך לקחת עצות לימוד שהוא שמע מהמורה ולממש אותם בקשר עם החברים עד שהוא מגיע דרכם לקשר עם הבורא.

שאלה: פעם שאלנו, איך אנחנו נתקשר אליך? וענית, ברגע שאתם תתחברו ביניכם שם אתם תתקשרו אלי. האם משהו השתנה מאז?

לא. המערכת היא מערכת. היא לא משתנה. הקשר בין החברים נותן להם קשר מספיק ונכון עם המורה. הקשר עם החברים, עם המורה, נותן להם קשר עם הבורא. ואין כאן שינויים.

שאלה: האם כדי לאהוב את הבורא עם כל הנשמה ובכל מאודנו אנחנו צריכים להתחיל באהבת החברים ובאהבת הרב, כדי להגיע לאהבת הבורא?

כן, כך כתוב. אתם יכולים למצוא את זה בהרבה מקומות. בכללות זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

שאלה: בעל הסולם מתאר מערכת יחסים בין תלמיד למורה, כשהמורה רחוק מהתלמיד והיה נתק גשמי מוחלט ביניהם. הוא אומר שברגע שהם יפגשו עליהם לתת יגיעה על הגשמיות, זאת אומרת שהגשמיות קצת מפריעה לקשר. היום יש לנו קשר ווירטואלי שהוא כאילו בין שני הדברים האלה. האם אנחנו צריכים לשאוף לקשר גשמי כדי שתהיה לנו יותר יגיעה בעבודה?

לגמרי לא. יש לנו לפעמים סעודות, כנסים, כל מיני דברים וזה מספיק, כי היום כבר אין צורך בקשר יותר הדוק. פעם היו נוסעים הרבה קילומטרים למורה או לרב כדי להיות אצלו כמה זמן ואחר כך חוזרים והיום אין בזה שום צורך.

שאלה: האם אפשר להגיד שהתלמיד מתקשר לבורא דרך המורה, והאם גם המורה מתחבר לבורא דרך שרשרת המורים שלו והוא ממש תלוי בהם?

יכול להיות שישנה שרשרת כזאת.

שאלה: מתי התלמיד יודע שהוא לומד פה אל פה מהמורה?

מתי שהוא מגיע ללימוד פה אל פה, זה ממש מסך משותף ביניהם.

שאלה: בעל הסולם אומר שהפגם הראשון היה שהוא לא האמין באהבה של המורה אליו. האם הייתה דרך להימנע מהפגם הזה?

אי אפשר היה להימנע, אלא בתנאי שהתלמיד רוצה לגלות את אהבת המורה אליו ושהוא פותח מצדו את הכלי כדי לקבל את האהבה.

תלמיד: בעקבות הפגם הזה, נולדו מחשבות של גאווה והוא אומר "כי הם נערכים יותר משיעור, ואולי אינו כן, ואחר כך ודאי אינו כן ח"ו." מה קרה שהוא כבר נפל בפגם הזה?

ככל שהמורה פותח את עצמו כך יש סיכוי שהתלמיד יפול לקשר הזה וישתמש בו בעל מנת לקבל ואז הוא ממש נופל מכל ההכנה הרוחנית שלו, ומתרחק וכבר לא נכנס לרוחניות.

שאלה: אנחנו חייבים להרגיש יראה לתלמידי חכמים. האם בשבילנו אלו החברות בעשירייה או אלו כל חבר או חברה שלומדים אצל הרב שלנו?

בדרך כלל אלו החברים בקבוצה שלי אבל גם יכול להיות בצורה יותר רחבה.

שאלה: כתוב שהעולם נברא במחשבה אחת, האדם נמצא היכן שמחשבתו נמצאת, ומתוך תפיסת המציאות שמשתנה כל רגע, אנחנו בונים ובוראים את העולם הפנימי שלנו, ומתוך האחיזה בכוח המחשבה וברגש, הבורא מצייר לנו את המצב. האם אנחנו בוראים את אהבת החברים ובוראים את החיבור וכן הלאה?

כן.

קריין: אנחנו בשורה "ובזמן המוכשר".

"ובזמן המוכשר, חזרתי עמך כמקודם, וגם אתה חזרת על מעשיך הראשונים, פחות או יותר. ולפעמים היית רוצה לשמוע ממני דבורים בענין הזה בפרוש, כאשר ידבר איש אל רעהו, לא פחות כלל, ובדבר הזה אני חלש, כמו"ש: "כבד פה וכבד לשון אנכי". וגם אין לך לקוות לזה להבא אלא אם תזכה לקדש כל כך את גופך הגשמי, בעל הלשון והאזנים, שיהיה שוה כמעלת הרוחני ממש.

ואינך יכול להבין זאת, מפני שאין לך עסק בנסתרות, אבל אנכי, כל מה שאני רשאי, איני מונע ח"ו כלל, "ויותר מה שהעגל" וכו'."

אין שום הגבלה מצד המורה כלפי התלמיד. ובעצם כל ההגבלות והמחסומים, שהתלמיד לא יכול לשמוע יותר מהמורה, הם מפני שהתלמיד בעצמו עושה את המחסומים האלה.

"ואצייר לך עניניך הנזכרים עמי, בדרך משל: אדם ההולך באם הדרך, ורואה גן נחמד למראה, ושומע קול קורא מכוון אליו מהמלך אשר מתהלך בתוך הגן. מרוב התפעלות עבר בקפיצה אחת את הגדר והנה הוא בתוך הגן. ומתוך התרגשותו וזריזותו לא הרגיש שהוא הולך לפני המלך, והמלך נמצא בסמוך אליו ומטייל מאחוריו."

כך המצב נראה לאדם.

"וכך הוא הולך ומודה ומשבח את המלך בכל כוחו בכוונה להכין את עצמו לקבל פני המלך. והוא אינו מרגיש כלל שהמלך מצוי לידו. ולפתע הוא מחזיר פניו ורואה את המלך נמצא לידו. כמובן שלשעתו, גדלה השמחה מאד. והתחיל לטייל אחרי המלך, בהלול ושבח כפי כוחו, כי המלך מלפניו והוא אחרי המלך. וכה הולכים ומטיילים, עד מקום הפתח. ונמצא האדם יוצא מהפתח, ושב אל מקומו כבתחילה, והמלך נשאר בגן ונועל הפתח. וכשמסתכל האדם שכבר נפרד הוא. ואין המלך עמו, הוא מתחיל לבקש פתח הגן לעומת שיצא, באופן שהמלך יהיה מלפניו. אבל אין פתח כזה כלל. אלא לעומת שבא בפעם הראשונה באופן שהוא מקדים את המלך. והמלך היה מאחוריו מבלי שירגיש בזה."

כשהאדם יצא קודם, והמלך נמצא מאחוריו, כבר אין לו איך למצוא את הכניסה לאותו גן עדן.

שאלה: לא מובנת מערכת היחסים הזו.

צריכים לקרוא כמה פעמים ואולי תצייר נכון את המצב.

תלמיד: יש שלב שבו הוא הולך לפני המלך והוא לא שם לב אליו.

אבל הוא לא יודע שהמלך נמצא מאחוריו.

תלמיד: איזה מצב זה ביחסים שלנו?

נגיד שזהו המצב הראשון.

תלמיד: מה זאת אומרת המצב הראשון?

האדם מטייל בגן, רואה את הגן, הולך בתוך הגן, משורר ומשבח את המלך שהוא מקווה לפגוש בגן. הוא שמח שהוא הולך לקראת המלך ולא חשוב לו שהמלך לא נמצא לפניו. אחר כך הוא מגלה שהמלך נמצא מאחוריו, ואז הוא מסתובב והולך אחריו שזה הדבר הנכון לעשות.

תלמיד: למה המלך לוקח אותו לפתח?

כי כבר אי אפשר ללכת יחד בצורה כזו, שהאדם הולך בגלוי אחרי המלך.

תלמיד: מה היה צריך לקרות כדי שהוא לא ייצא מהגן?

להמשיך ללכת בעיניים עצומות.

תלמיד: אחרי המלך?

ודאי שאחרי המלך, אבל בעיניים עצומות כי אם המלך לפניו אז זה לא רוחני.

תלמיד: אחרי שהוא מגלה שהוא יצא, למה הוא לא יכול להיכנס?

הוא מאבד את היכולת הרוחנית ללכת ולא יכול לחזור כי הוא קלקל את הדרך.

תלמיד: למה הוא לא יכול לקפוץ שוב כמו בפעם הראשונה?

הוא יוכל אחר כך אבל לא הפעם, הוא צריך להתחיל מחדש.

שאלה: מה זה אומר לקפוץ מעל גדר, האם זה לקפוץ לאיזו מדרגה?

הוא רוצה לעבור על פני מה שמבדיל בינו לבין הבורא.

שאלה: איך לשאוף תמיד להיות באמונה למעלה מהדעת ולהיות בהתפעלות דווקא מעבודה בהסתרה ולא ליפול לתענוגים? כי כתוב, שבן אדם בלי לשים לב יוצא מהגן ומתרחק מהבורא. הוא צריך להיות באיזו יראה מיוחדת?

כן, אנחנו לא מבינים שיש לאדם כמה מצבים כאן שבהם יש רצון לפגום בבורא, או כמו שבתחילת המכתב הוא אומר כמורה, האדם רוצה לפגום, להזיק, כי בעצם הוא רואה דברים גשמיים שנמצאים לפניו כמכשול, כמחסום בדרכו. וזה באמת נכון, כי מה אומר לו המורה? שאתה צריך להצטייד בעוד כוחות השפעה, אחרת אתה לא תיכנס לגן עדן.

שאלה: ברגעים של התקרבות, אתה מרגיש איזשהו קשר עם החברים, עם הבורא, ואחר כך כשהקשר נעלם אתה רוצה לחזור לשם מחדש, אבל לפי הקטע לא צריך לחזור אלא צריך איכשהו ללכת בעיניים עצומות. מה זה אומר ללכת בעיניים עצומות ולא לרצות להרגיש את הקשר?

להגדיל כוח האמונה, כוח ההשפעה, ולא שאתה עושה את זה כדי לקבל איזה רווח.

תלמיד: מה זאת אומרת להגדיל את כוח ההשפעה?

זה מה שאמרתי, שאתה רוצה להגדיל כוח אמונה ולא לקבל שום דבר בחזרה. זה לא כל כך מובן, אז בשביל מה אני עושה, בשביל מה אני עובד, מה קורה לי כאן? וכאן בעצם המכשול הגדול, שאפילו אם אדם הלך במקצת באיזה גן עדן כביכול, יוצא החוצה וכבר לא רואה את פתח הגן, שום דבר. אבל אחר כך, אם הוא ממשיך ורוצה אז מרחמים עליו ונותנים לו שוב להיכנס.

תלמיד: אתה אומר לא לרצות לקבל שום דבר, אבל אנחנו לא מדברים על דברים פיסיים, אפשר לרצות להרגיש קשר או שגם זה משהו אחר, צריך לרצות אחרת איכשהו?

אתה בחור טוב.

שאלה: הקטע אומר לנו שאם הבורא לפנינו אנחנו לא ברוחניות. איזה פעולות אנחנו צריכים לעשות כדי שהבורא יהיה תמיד מאחורינו?

שאתם הולכים בעיניים עצומות לפי ההדרכות קדימה, דרך אהבת חברות. נקודה.

שאלה: בדרך חזרה, אם בן אדם עזב את הדרך, הוא צריך להתחיל מההתחלה או מהנקודה שממנה הוא נזרק?

מהנקודה שבה הוא מרגיש שהוא התרחק.

שאלה: אחרי חוויה כזאת העבודה נעשית הרבה יותר קשה, אבל יש גם עדות ויש גם עוגן שמחזיק אותך בתוך הדרך, זאת אומרת שנותן לך את הכוח להמשיך ולעבוד למרות שהעבודה יותר קשה. זה נכון?

נכון. אין שום סיכוי שאנחנו נוכל לברוח מהעבודה הרוחנית. אף אחד, מי שלא יהיה, מכל "ילוד אישה" מה שנקרא, הוא יצטרך לעבוד עבודה רוחנית, יצטרך למלאות את המקום שלו בנשמה הכללית של אדם הראשון. כי לכל אחד יש את המקום שלו ולא יוכל לברוח מזה, הוא נמצא שם.

שאלה: זה תמיד חוק שאם בן אדם מגלה הבורא בצורה כביכול גלויה, הוא חייב לסגור עיניים ולהגדיל אמונה.

זו בעיה גדולה, כן, אבל עוברים את זה, לומדים את זה.

שאלה: בנושא הקשר בין התלמידים לרב, לאור מה שקראנו באיגרת, האם זה נכון שלמעשה אתה שומר הסף של הרוחניות והקשר של כל התלמידים איתך זה רק דרכך ואין דרך להשיג רוחניות בצורה אחרת ולכן זה קשור שהעבודה של התלמיד תהיה רצופה כלפי אותו הקשר, הידוק הקשר והיישום של כל ההמלצות שלך כדי להשיג רוחניות?

יש כאן הרבה דברים שאתה רוצה לבשל אותם יחד. מצד ראשון, ודאי שאפשר להגיד שהרב זה מה שמקשר א תכל הקבוצה לבורא, מצד שני אסור לנו לקבוע את העתיד שלנו רק ברב אלא בחיבור בינינו, והרב שאנחנו מגלים זה החיבור שבינינו. את צורת החיבור בינינו אנחנו מגלים כרב והצורה הזאת מזמינה לנו פגישה עם הבורא. צריכים עוד לתת קצת יגיעה וזה יתגלה יותר.

תלמיד: אני התכוונתי גם לכל ההמלצות שלך כולל החיבור, כולל כל העבודה.

את כל ההמלצות שלי אתה תמצא בכל הכתבים של רב"ש, בעל הסולם, משם אני לוקח את הכל.

שאלה: אנחנו יכולים להבין את המאמר כל עוד אנחנו הולכים בהסתרה ומעל הדעת ובונים כלים דהשפעה, אבל ברגע שהגענו למשהו אנחנו נופלים לגשמיות ומאבדים את זה, ואם כבר לבקש משהו אז לבקש גילוי בהסתרה?

נכון.

שאלה: אם בכל זאת קרה דבר כזה והבורא נמצא מאחורה ומעיף אותך, נשאר הפחד הזה לחזור לאותו רשימו?

לא לפחד, אנחנו בכל זאת נשארים במערכת שהיא קשורה לבורא ואין עוד מלבדו ובכל זאת אנחנו נמצאים בשליטה שלו, בכוח שלו. אז אל תצאו מדעתכם, ש"מה קורה"? לא קורה כלום, אנחנו תמיד נמצאים בשליטה שלו, ואתם קשורים חוץ מזה למערכת גדולה של בני ברוך, שאין מערכת אפילו קרובה אלינו שעושה כאלו פעולות והיא בעד לקשר את כל חלקי הכלי דאדם הראשון יחד, ואנחנו פועלים כבר כלפי התיקון השלם של כל העולם, של כל הנשמות. אז לכן לא לפחד, אנחנו מתקרבים לכיוון הנכון והכול יקרה בצורה הנכונה ובמהירות. ככה זה יהיה.

שאלה: נראה שכל פגישת עשירייה זה כמו קפיצה מעל גדר לאותו הגן, ואני לא מבינה והבורא בא אחרי ובאיזה רגע מתחילה העבודה ואתה אומר שצריך לעצום העיניים. מה זאת הפעולה הפנימית הזאת לעצום עיניים וללכת?

לפתוח את כוח האמונה עד כמה שאת יכולה.

שאלה: קודם כל תודה על השיעורים האלה שאתה מאפשר לנשים להשתתף. האם הטעות שהאדם הזה עשה שנכנס בגן, זה שבעצם הוא לקח את ההצלחה הזאת של גילוי הבורא לרצון לקבל לעצמו, זו הייתה הטעות שלו?

נגיד, אבל אני לא יכול לענות על זה, אם זו טעות שלו או זה תרגיל מצד הבורא? זה לא פשוט.

תלמידה: מה האדם הזה צריך לעשות בפעם הבאה כשהוא יכנס לגן כדי להימנע מלעשות אותה טעות או שתמיד הוא יעשה את אותה טעות?

אם הוא מחזיק בקבוצה הם יצילו אותו.

תלמידה: איך להחזיק בקבוצה, על מה לחשוב?

את זה חפשי בכל המאמרים.

שאלה: כשהאדם בגן והוא מסתובב אחורה, הוא הרי רואה את המלך, אז למה המלך לא בא לקראתו?

אין לנו שאלות על הבורא, יש לנו שאלות רק על האדם, למה הבורא עושה כך או כך לפי התכנית שלו? כי זו הצורה הכי טובה לקדם את האדם.

תלמיד: אדם מצפה לפגישה אבל כשהוא רואה את המלך, המלך מתחיל להתרחק, זה חוק?

כן.

שאלה: אני משוכנע שברמה של המורה שזה אתה עבורנו ותפקידך כמדריך, אתה לא צריך את ההוקרה שלי, אבל מצידי מהלב שלי אני בטוח שכל החברים מהעשיריות בבני ברוך אנחנו מודים לך על הדוגמה שלך, על החזקה שלך, שהבורא יברך אותך בגרון שלך, בבריאות שלך, במרץ שלך. תמיד לתמיד.

תודה.

קריין: אנחנו בשורה "כן צריך להיות גם עתה."

"כן צריך להיות גם עתה. אבל צריך שיהיה אומן גדול לזה. והבן והשכל. במשל הזה, כי הוא מקרה נאמן בינינו. כי בהיותך אצלי והרגשתי את הקרירות שנולדה אצלך בערך הקודם, היה עליך על כל פנים, להסתיר פניך מהביט בי כאילו אני לא יודע כלום, מכל מה שעבר עליך ובלבך בכל הדרך, עד הגיעך אלי.

וזה ענין "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", כי בשכר ויסתר משה פניו זכה לתמונת ה' יביט. כלומר, אם היית מאמין בתפילתי עליך, ובהיותי עמך ושמיעתי כל השבח וההלול שחשבת עלי, ודאי שהיית בוש מאד מפני הקרירות במקום חמימות. ואם היית מתבייש ומצטער כראוי היית זוכה לרחמי השי"ת עליך. ואז פחות או יותר ההתלהבות היתה שבה אליך. והיית זוכה להתאחד עמי כראוי לא ימוט לנצח.

יהודה ליב"

זה סוף האיגרת הזאת. היא מיוחדת, נקווה שאנחנו נעבור אותה בפועל ונשמח את הבורא.

כל טוב לכם עד לשיעור הבא.

(סוף השיעור)