שיעור בוקר 09.02.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', עמ' 1720, מאמר 265,

"מפתחות פנימיות ומפתחות חיצוניות".

קריין: ספר כתבי רב"ש, כרך ג', עמ' 1720 מאמר, 265 "מפתחות פנימיות ומפתחות חיצוניות".

מפתחות פנימיות ומפתחות חיצוניות

"אמר רבה בר רב הונא, כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים דומה לגזבר, שמסרו לו מפתחות הפנימיות ומפתחות החיצוניות לא מסרו לו, בהאי עייל? מכריז רבי ינאי, חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתא עביד (שבת ל"א).

והקושיא ידועה. מהמשל הזה משמע שהתורה היא הפנימיות, ומדברי רבי ינאי משמע שהתורה היא החיצוניות, ויראת שמים היא הפנימיות. ועוד יש לשאול, איך הוא מדמה היראה למפתחות החיצוניות, הלא "יראת ה' היא אוצרו", משמע מכאן שהיראה היא הפנימיות.

ויש לומר שיש תורה שנקראת פנימיות, ויש תורה שנקראת חיצוניות, ויראת שמים היא בתווך.

לפי זה, תורה בחיצוניות נקראת "תרעא", היינו שער, ויראת שמים נקראת פנימיות. היינו, שעל ידי התורה באים ליראת שמים.

ויראת שמים לגבי התורה הפנימית, נקראת יראת שמים חיצוניות, היינו שעל ידי היראת שמים באים לפנימיות התורה. ולכן נקראת יראת שמים אוצר משום שמשמע שהיא רק פנימית, משום שבאים לידי זה אחר תורה.

דהנה הכתוב אומר, "הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו, המאור שבה מחזירן למוטב" (ירושלמי חגיגה פ"א). ולכאורה איך שייך לשמור את התורה בלי הקדוש ברוך הוא, ואיך אומר "הלואי אותי עזבו".

אלא הכוונה לאלו אנשים שרוצים לזכות לבחינת "אותי", היינו שתהיה להם יראת שמים, שתהיה להם דביקות בה'.

אז נאמר להם, אל תעמדו בעבודה זו לזכות לדביקות, על ידי זה שיהיה לכם הרצון והחשק לה'. כי אין הקדוש ברוך הוא יכול להתחבר לאיש שהוא במדת השקר, כמו שכתוב, "דובר שקרים לא יכון נגד עיני", או למי שיש לו גאות, כמו שאמרו חז"ל, "כל אדם שיש בו גסות רוח אמר הקדוש ברוך הוא, אין אני והוא יכולין לדור בעולם" (סוטה ה').

וכמו שכתוב, אם אין אדם מתקן את היצר הרע הנקרא נחש, אזי כמו שאמרו חז"ל, "אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת", ומכל שכן הקדוש ברוך הוא. אלא שצריך לתקן את מעשיו, אז הוא יכול לזכות לאמונת ה' יתברך.

ותיקון זה נמצא בתורה. לכן הם מפרשים את "תורתי שמרו", שהמאור שבה מחזירן למוטב. היינו על ידי המאור התורה יחזרו למוטב, ואז יזכו להאוצר יראת שמים.

נמצא לפי זה שהתורה היא בחינת שער, שעל ידי שער זה יכול להכנס לתוך האוצר. והאוצר נקרא בית שהוא דרתא.

לכן מי שהוא רוצה לעמוד רק בהשער, ואינו שם לב שיוכל לעבור את השער, היינו שיקח מהתורה את המאור בכדי שיחזור למוטב, ואז יזכה לאמונת השם יתברך, נקרא אוצר של יראת שמים, אז הוא דומה למי שעוסק רק לעשות לעצמו שער, ואין בדעתו לעשות לו בית.

כי ענין השער הוא רק לשמש את הבית. אבל בזמן שאין לו בית, היינו שאין בדעתו לבא ליראת שמים, ולמה לו את התרעא. כי ענין פתח משמש רק למקום מעבר, היינו כשרוצים לכנס לאיזה מקום אז צריכים למצוא את הפתח, איך להכנס לתוכו.

או במקום שסגור סביב סביב, אז הוא עושה לעצמו פתח בכדי להכנס. אבל לעשות פתח ולא לכנס לתוך הבית, נמצא שכל עבודתו בהפתח, היא לריק ולבטלה.

ואחר כך כשכבר נכנסים להבית, הנקרא יראת שמים, שזהו האוצר. ואחר כך באים לפנימיות התורה. וזה ענין הלומד תורה לשמה, היינו לאחר שהתורה הביאתו לידי לשמה, שנקראת יראת שמים, אז מגלין לו רזי תורה, ונעשה כמעין המתגבר. נמצא לפי זה עיקר העבודה היא לזכות ליראת שמים, הנקראת לשמה.

לכן מכריז רבי ינאי, אם העיקר היא יראת שמים ואחר כך זוכין לתורה מן השמים, אם כן מי שלומד תורה ואינו דואג שהתורה תחזירו למוטב, שיזכה על ידי התורה ליראת שמים, היינו שכל דאגתו ויגיעתו יהיה להדרתא, היינו להבית שהוא האוצר של יראת שמים, ורוצה רק התורה לבד, שכל ענין התורה הוא רק לשמש לפתח של יראת שמים, אם כן זה דומה למי שאין לו דרתא, ותרעא לדרעא עביד. אם כן הפתח הזה שהוא עושה הוא לריק ולבטלה.

ועל דרך זה יש לפרש את המשל של המפתחות, לאדם הדואג ורוצה לזכות לפנימיות התורה ואין שם לב שתהיה לו את בחינת לשמה שהיא יראת שמים, ועל זה אומר בהי עייל.

כי מי שלומד תורה לשמה, היינו שהתורה הביאתו לשמה, וזכה לבחינת יראת שמים, אזי הוא זוכה לבחינת מגלין לו רזי תורה. אבל כשעדיין לא זכה לבחינת לשמה, אז אין מגלין לו. נמצא כאן שעבודתו לזכות לפנימיות היא לריק ולבטלה.

לכן צריכין בעיקר לשים לב על בחינת לשמה, היינו ליראת שמים, ושכל המעשים שהאדם עושה יתרכזו רק לנקודה זו, שהיא יראת שמים. כי דבר זה גנוז והאדם צריך לגלותו.

וזה פירוש, "אין לו להקדוש ברוך הוא בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים, שנאמר יראת ה' היא אוצרו". שפירוש, שהאדם צריך לתת יגיעה למצוא את יראת שמים.

מה שאין כן התורה, הקדוש ברוך הוא מגלה לו בלי שום יגיעה, כמו שאומר רבי מאיר, "כל העוסק בתורה לשמה", שכל מה שהוא עוסק בתורה הוא רק כדי שיבוא לשמה, שהוא בחינת יראת שמים, ובזה כל היגיעה של האדם, מה שאין כן כשהאדם כבר זכה לבחינת יראת שמים, אז מגלין לו את הרזי תורה.

דענין "גניזה" משמע שצריכים לחפש, דמשמע בלי חיפוש אי אפשר למצוא. וזה ענין יגעת ומצאת, שעל ידי זה שהתיגע הוא זכה להמציאה. היינו שמצא מה שגנז בבית גנזיו, שהוא אוצר של יראת שמים.

מה שאין כן תורה, אומר רבי מאיר, שמגלין לו רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק. וזה ענין, הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, שהוא בעצמו צריך למצוא את האוצר של יראת שמים."

תלמיד: איפה לחפש יראת שמיים?

לפי מה שהוא כותב.

תלמיד: הוא מסביר שחייבים לחפש וחייבים להתייגע בלחפש. הוא לא מסביר איפה לחפש.

אולי כדאי לקרוא עוד כמה פעמים עד שתמצאו את זה.

תלמיד: מה זה אומר ש"התורה, הקדוש ברוך הוא מגלה לו בלי שום יגיעה"? איזו תורה הוא מגלה לו?

לפי הרצון לקבל.

תלמיד: תורה היא אור, זו השפעה, איך הוא מגלה את זה לאדם בלי שום יגיעה? איזו תורה הוא מגלה לו?

הוא מגלה לו את הדרך להתפתחות.

תלמיד: הוא כותב שיראת שמיים אדם צריך למצוא בעצמו.

כן.

תלמיד: לעומת זאת, את התורה מגלים לו בלי שום יגיעה. איך אדם לא מתבלבל בין תורה לבין יראת שמיים? נראה שהתורה יכולה בו, שהוא יישאר שם. מה האדם צריך לגלות בנוסף לגילוי התורה? הוא כותב שיראת שמיים, אז מה זו יראת שמיים?

תלמיד: הוא כותב "לכן צריכין בעיקר לשים לב על בחינת לשמה, היינו ליראת שמים, ושכל המעשים שהאדם עושה יתרכזו רק לנקודה זו, שהיא יראת שמים. כי דבר זה גנוז והאדם צריך לגלותו". מה הכוונה שכל המעשים שהאדם עושה יתרכזו רק לנקודה זו של יראת שמיים?

כנראה שיהיו כולם מכוונים רק לגלות יראת שמיים.

תלמיד: האם זה השכר שאני רוצה על כל פעולה, שתגדל בי יראת שמיים?

כן.

תלמיד: האם אפשר להגיד שזה גם שתגדל גדלות הבורא, או שאלו דברים שונים?

בינתיים אני לא יודע.

תלמיד: אני רוצה להוסיף קצת לבלבול. כשהוא כותב יגעת ומצאת, הוא מתייחס ליגיעה ומציאה של יראת שמיים, וחשבתי שיגעת ומצאת זה לחפש אמונה, כי יגעת ומצאת תאמין, רב"ש חוזר על זה הרבה. אז מה הקשר בין יראת שמיים לאמונה?

זו גם שאלה.

תלמיד: האדם עומד עם צרור מפתחות, והוא מנסה כך והוא מנסה כך ורואה שהוא לא פותח. אנחנו מכוונים ליראת שמיים שתאפשר לנו איזו פתיחה וכניסה של השפעת אור עליון. איך לסדר את הפעולות שלנו בעשירייה, בחברה ובכלל, שלא נחזור על אותו מפתח שלא פותח, אלא נחפש כל פעם איפה לשנות את עצמנו כדי שנגיע ליראת שמיים הנכונה שתפתח?

זאת שאלה. תשאל אותה, ואולי יהיו כאן תשובות.

תלמיד: אולי לזהות בקשר עם החברים אם כל הפעולות שלי הן כדי להתקרב אליהם או לקבל משהו. כמו שהוא כותב פה, שאני רוצה להיכנס לתוך השער, אבל איפה הבית שהכנת. יש איזו הבחנה כזאת?

לא. אתה רק מסובב את הדברים במקום להגיש להם את השאלה.

תלמיד: לא הבנתי.

האם אתה שואל את החברים, או שאתה עושה מזה משהו שהם לא יכולים לפתוח?

תלמיד: האם היחס שלי הוא כלפי כל אחד ברמת המסוגלות שלו להיכנס עוד יותר, או אני מסתכל באופן כללי על החברים ורוצה לזקק משם חיבור שלא תלוי בהם, שתלוי בכוח העליון, שהוא יגרום לזה, שאני אזהה שהוא עשה את זה?

על ידי מה אתה רוצה לגרום?

תלמיד: על ידי זה שאני מולם, וכמו שאמרת פעם, אני מסתכל על זה מהצד, דואג להם, מכין להם ומתפלל עבורם. אבל הכול אני עושה כדי שיתגלה שם הכוח העליון, וכמו שהוא כותב פה, שאדם לא מחשיב את עצמו. מרגישים כמה אדם צריך לבדוק את עצמו, למה הוא רוצה, את מי הוא רוצה.

טוב, בסדר.

תלמיד: הוא כותב "אלא הכוונה לאלו אנשים שרוצים לזכות לבחינת "אותי", היינו שתהיה להם יראת שמים, שתהיה להם דביקות בה'. אז נאמר להם, אל תעמדו בעבודה זו לזכות לדביקות". המצב הקודם ליראה הזאת הוא יראה על עצמי. האם למחוק את המצב הזה, או שאפשר להשתמש בו ככוח, כאמצעי?

מה ההבדל?

תלמיד: אם אני משתמש ביחס שלי רק כאמצעי כדי להגיע לעזור לחברים, אז זה מצב קצת יותר גבוה. האם זה הכיוון, או צריך בכלל למחוק את המצב הזה ולחפש במקום אחר את היראה היותר גבוהה?

לא, לא למחוק.

תלמיד: איך להחזיק את הלב מכוון כל הזמן לתוך הבית ולא רק לפתוח את השער, שבאמת תהיה יראת שמיים, שכל הזמן זו תהיה ההשתוקקות ולא לסטות שמאלה וימינה?

על ידי זה שאתה מתמודד עם המנעול.

תלמיד: הוא מזהיר אותנו במאמר שהמנעול זה לא הדבר החשוב, מה שחשוב זה הבית.

כן.

תלמיד: ההתמודדות עם המנעול, אם אין לה את הכוונה הנכונה, אז אין בה כלום.

כן.

תלמיד: אני יכול לשבור את המפתח.

בסדר, כן.

תלמיד: והחכמה היא להחזיק את הכוונה האמיתית בההתמודדות עם המנעול, ולזכות בה, זו זכייה יראת שמיים.

כן.

תלמיד: נכון שזה מוטל על האדם.

עליו להתאים את עצמו למנעול.

תלמיד: כתוב פה הרבה פעמים שלשמה זו יראת שמיים. מה ההבדל בין לשמה שלזה אנחנו רוצים להגיע, לבין יראת שמיים?

לשמה יכול להיות לשם תורה, ויכול להיות אולי לעוד דברים. אלא חשוב לנו מה אנחנו רוצים על ידי פעולת הלשמה. יוצא שעל ידי פעולת הלשמה אנחנו רוצים להגיע לדבקות בבורא, לא בפעולה זאת או אחרת אלא רק בבורא. ולכן יש לנו תמיד כביכול סטייה בין לשמה ובין לא לשמה.

(סוף השיעור)