שיעור ערב 28.03.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חג פסח תשפ"א

פסח - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: שיעור בנושא פסח, קטעים נבחרים מהמקורות, נושא "קרבן הפסח", קטע 235.

ממשיכים, ומתי זה יסתיים? מתי שנראה את עצמנו מהצד השני של המחסום הזה, כבר בעולם הרוחני, אז ייקרא שאנחנו יצאנו ממצרים, שעשינו פֶּסח, פָּסַח, את הצעד הזה מעבר למחסום. יש כאן עוד הרבה דברים שאנחנו צריכים לברר, כל פרט ופרט הוא חשוב כי אנחנו צריכים לקיים אותו. יש כאלה דברים שמקיימים אותם כל אחד ואחד, ויש כאלו שאנחנו יכולים לקיים אותם רק בקשר בינינו.

ברור לנו שאם אנחנו צריכים לעלות מהעולם הזה לעולם העליון, מהעולם הגשמי לעולם הרוחני, אז זה בדיוק הנושא שנקרא "פסח", שעושים את הצעד הזה, פָּסח, מכאן לשם. והכול תלוי רק עד כמה שאנחנו מבינים מה עלינו לעשות כדי לממש את התנאים האלה של יציאת מצרים, יציאה מהאגו שלנו מעל מנת לקבל וכניסתנו לעל מנת להשפיע.

היום אנחנו נשתדל לעבור עד כמה שאפשר לפי הנושאים שלנו ב"יציאת מצרים", שהם "קורבן פסח", "דילוג ופסיחה" ממצרים, יציאה "בחיפזון" דווקא, ולמה, ומה זה נקרא "אני ולא שליח". אלה עיקר התנאים שאנחנו צריכים לקיים בתוכנו ובינינו, להשתדל להתקרב "כאיש אחד בלב אחד", ואז נראה איך אנחנו נממש את זה בינינו.

קריין: קטע 235 בנושא "קורבן פסח".

קורבן פסח

""קרבן" נקרא התקרבות לה'. "פסח", נקרא שקירב אותם ופסח על דברים רעים שבהם, והסתכל רק על המעשים טובים שבהם. וזה בא אחרי שטעמו טעם מרור בשליטת המצרים, ורצו לצאת משליטתם, ולא עלתה להם, והיה להם טענות על ה', שזה נקרא מצה ומריבה, כמו שכתוב "בהצותם על ה'", מדוע ברא אותם בשיפלות כזה.

וזה גרם להם לידי קרבן פסח, שה' קירב אותם. וזה נקרא "על מצות ומרורים יאכלוהו", שהמצות ומרורים הייתה סיבת שיכלו להקריב קרבן פסח, שפירוש, שה' פסח על כל החסרונות, שהיו בהם ונתקרבו לה'."

(הרב"ש. 929. "קרבן פסח")

זאת אומרת, שבעצם ודאי שהיו הרבה ליקויים, הרבה דברים לא מתוקנים מאלו שרצו לברוח ממצרים. ואם באמת הבורא היה מתייחס אליהם לפי האמת, אז לא מגיע להם לצאת ממצרים ולהגיע לכוחות דעל מנת להשפיע. אלא הבורא כאן משחק איתם, שחלק מהתכונות שלהם שהן לא מתוקנות הוא מסתיר, וחלק מהתכונות שהן מתוקנות איכשהו הוא מבליט, ואז כביכול הם זוכים ליציאה.

נראה מה עוד אפשר להבין מזה. זה נקרא "קרבן", קרבן מהמילה קרוב, להתקרב. אז מה זה נקרא "קרבן פסח"? ""קרבן" נקרא התקרבות לה'. "פסח", נקרא שקירב אותם" במה? "ופסח על דברים רעים שבהם," שעדיין נמצאים לא מתוקנים. איך תוקנו אם עדיין הם נמצאים במצרים, זאת אומרת ברצון לקבל שלהם? זאת אומרת יש כאן כמה דברים. זה שהם נמצאים עדיין בדברים הרעים אז איך אפשר לדרוש מהם שיתוקנו מצד אחד. מצד שני, איך יכול להיות שהם עוזבים ויוצאים מהדברים הרעים אם עדיין נמצאים בהם. זאת אומרת, יש כאן מצב מאוד מיוחד.

אז מה שהבורא עושה, "נקרא שקירב אותם ופסח על דברים רעים שבהם," זאת אומרת לא לוקח בחשבון שיש בהם עדיין צורות אגואיסטיות "והסתכל רק על" מה שהם מסוגלים איכשהו לעשות "המעשים הטובים שבהם. וזה בא אחרי שטעמו טעם מרור בשליטת המצרים," זאת אומרת, הבעיה היא שצריכים לקחת כאן בחשבון, לא שהם בעצמם מייצבים את התכונות הרעות האגואיסטיות שבהם, אלא מפני שהם נמצאים תחת השליטה הרעה, ולכן בעל כורחם הם נמצאים שמבצעים פעולות אגואיסטיות, ולכן צריכים לקחת בחשבון שצריכים להוציא אותם משם.

"וזה בא אחרי שטעמו טעם מרור בשליטת המצרים," שהתחילו להרגיש שהעבודה בעל מנת לקבל, האגו שבהם הוא באמת רע. "ורצו לצאת משליטתם," אבל "ולא עלתה להם", ראו שלא מסוגלים. זאת אומרת, נמצאים כמו בבית סוהר, מצב רע, מצב מיץ - רע, זאת אומרת ממש ריכוז של הרע, ולא יכולים שום דבר לעשות. "שזה נקרא מצה ומריבה, כמו שכתוב "בהצותם על ה'", מדוע ברא אותם בשיפלות כזה." זאת אומרת, התחילו להעלות את הטענות שלהם לבורא.

"וזה גרם להם ליד קרבן פסח," שרצו להתקרב בכל זאת ולא יכלו. "שה' קירב אותם." בזה שהראה להם כמה הם רחוקים מהתכונות הרוחניות. "וזה נקרא "על מצות ומרורים יאכלוהו", שהמצות ומרורים הייתה סיבת שיכלו להקריב קרבן פסח, שפירוש," שהבורא "שה' פסח על כל החסרונות, שהיו בהם ונתקרבו לה'" לבורא."

זאת אומרת, יש כאן כמה דברים שאנחנו צריכים להרגיש איך הם עוברים עלינו. ולא הכול עובר על ידי המאמצים שלנו, אלא אנחנו עושים מאמצים כמה שאנחנו מסוגלים, והבורא הוא מסייע וגורם לזה שהדברים יתוקנו.

קריין: קטע 236.

"רק על ידי מצה ומרור מתרקם באדם צורך לעזרת ה', ועזרתו יתברך הוא על ידי הנשמה הנקרא, "בחינת אורייתא וקוב"ה חד הוא". [...] וכשיש לו צורך, אז הקב"ה מקרב את האדם, וזה נקרא, קרבן פסח, שהקב"ה פוסח על כל החסרונות שלו ומקרב אותו לזכות למטרת הבריאה."

(הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור")

האדם צריך להרגיש באיזה מצב אנוש הוא נמצא, ושאי אפשר בכוחותיו לדלג עליו, לעלות, לתקן את המצב הזה. אבל מפני שיש קשר עם הבורא למצבים האלו, אז יש באדם צורך עמוק שהבורא יעזור. ואז הבורא פוסח על כל החסרונות שיש באדם, וכאילו קוטף רק את הדברים הטובים ואוסף אותם, והדברים הרעים לא שם לב אליהם. זה הכול בהתאם לאדם, עד כמה האדם רוצה שכך זה יקרה, כי הוא מבין שהכול שייך ל"אין עוד מלבדו", והבורא הוא בעצם מסדר את הדברים. הוא עשה את הדברים הרעים, הוא ייצב את הדברים הטובים, הכול הוא עושה, רק צריכים בזה את השתתפות האדם, שהאדם רוצה שכך זה יקרה. והכול ניסים, הבורא מסדר, אבל תלוי בנחיצות הדרישה מצד האדם.

קריין: 237 הנושא הוא "דילוג ופסיחה".

דילוג ופסיחה

"ענין פסח, שאמרו חז"ל, "אשר דילג ופסח ממצרי למצרי וישראל אמצעי נמלט". זאת אומרת, כל ירידה נקראת "מצרי", שפירושו, שמקבל הכל עבור אהבה עצמית. וישראל באמצע, היינו עליה, שהתגבר ועשה עכשיו הכל בעל מנת להשפיע ולא לתועלת עצמו. מצב הזה נקרא "ישראל". אולם אח"כ עוד הפעם הוא יורד. נמצא, שעוד הפעם הוא יורד לבחינת "מצרי". וכן חוזר חלילה. וישראל נמלט, היינו שנמלט מהמצריים ונכנס לבחינת ישראל.

ובכדי שיהיה לאדם כלי שלם, שיהיה מוכשר לקבל בתוכו שפע עליון, הקב"ה פוסח ממצרי למצרי, כלומר שהוא מקבל בחשבון רק את בחינת ישראל שיש בין מצרי למצרי, ומצרף אותם לחשבון גדול."

(הרב"ש. מאמר 13 "מדוע חג המצות נקרא "פסח"" 1987)

היו תמיד טענות שלנו לבורא "למה ברא יצר הרע ואנחנו לא ביקשנו ולמה אנחנו אשמים בזה שפועל בנו כוח הרע?". עכשיו אנחנו רואים, בזה שאנחנו לא רוצים שהרע הזה ישלוט בנו, באמת אנחנו נפרדים מהרע הזה והוא לא שולט בנו. ואנחנו באמת יכולים לקטוף, כמו פרחים, לקטוף ולאסוף רק את הדברים הטובים.

זה נקרא עניין ה''דילוג''. ואז הבורא שעובר מרצון לקבל על מנת לקבל, לעל מנת לקבל, זה נקרא ''ממצרי למצרי'', ואז מצרף את כל בחינות ישראל לחשבון גדול, כך אנחנו זכאים לצאת ממצרים. שוב, ודאי שהכול נעשה על ידי הכוח העליון שעושה את זה, אם אנחנו משתדלים לבצע מה שמוטל עלינו.

כדאי שוב לקרוא.

"ענין פסח, שאמרו חז"ל, "אשר דילג ופסח ממצרי למצרי וישראל אמצעי נמלט". זאת אומרת, כל ירידה נקראת "מצרי", שפירושו, שמקבל הכל עבור אהבה עצמית. וישראל באמצע, היינו עליה, שהתגבר ועשה עכשיו הכל בעל מנת להשפיע ולא לתועלת עצמו. מצב הזה נקרא "ישראל". אולם אח"כ עוד הפעם הוא יורד. נמצא, שעוד הפעם הוא יורד לבחינת "מצרי". וכן חוזר חלילה. וישראל נמלט, היינו שנמלט מהמצריים ונכנס לבחינת ישראל.

ובכדי שיהיה לאדם כלי שלם, שיהיה מוכשר לקבל בתוכו שפע עליון, הקב"ה פוסח ממצרי למצרי, כלומר שהוא מקבל בחשבון רק את בחינת ישראל שיש בין מצרי למצרי, ומצרף אותם לחשבון גדול."

(הרב"ש. מאמר 13 "מדוע חג המצות נקרא "פסח"" 1987)

שאלה: האם כשאתה עובד נכון אתה בעצם מדלג על הירידות, מדלג "בין מצרי למצרי"?

זה חשבון, וזה לא חשבון שאנחנו עושים, זה חשבון שנעשה מלמעלה. אבל אחרי שאנחנו מתאמצים להיות בחשבון הטוב, אנחנו מבינים שהבורא עושה את החשבון וגומר אותו ואנחנו זוכים לתוצאה.

שאלה: כלומר אני לא מרגיש את הדילוג הזה?

אתה תרגיש תוצאות מהדילוג.

שאלה: הקטע הזה ממש עבר לנו בלב וממש מרגישים ישועה מהבורא. אתה אומר שצריך להודות לכוח הזה, איך נוכל לבטא את ההודיה שלנו כעשירייה?

רק בזה שאתם תתחברו ביניכם, ועל ידי החיבור תנו לבורא אפשרות להשפיע לכם. כל התענוג שאתם יכולים לתת לבורא זה בסך הכול לתת לו אפשרות להשפיע לכם.

תלמיד: האם כדי להגדיל את זה, צריך שוב ליפול לתוך המצרי?

חס ושלום, לא צריכים ליפול למצרים, רק כל הזמן להתעלות ולהתעלות מעל זה. בזה שאתה משתדל ובודק איך לעלות ממצרים, אתה מתחיל לגלות שאתה נמצא שם, ואז יש לך עוד ועוד סיבה לעלות.

שאלה: על מנת להגיע למצב שהבורא יפסח על כל הפגמים שבנו, מהי כמות המצות והמרור שעלינו לטעום?

את זה אני לא יודע, לכן זה נקרא ''בחיפזון'', זה מגיע פתאום. החשבון פתאום נגמר, והבורא מוציא אותנו ממצרים, מעל מנת לקבל, ואנחנו מרגישים שקיבלנו תכונת השפעה, תכונת החיבור, קשר אליו והכול בסדר. אנחנו לא יכולים לדעת מראש, זה נקרא ''בצורה פתאומית''.

שאלה: מה הוא קורבן פסח שעלינו להקריב, ומי מקריב?

זה שאנחנו צריכים להקריב משהו כדי להיות כמה שיותר קרובים לבורא.

תלמיד: מה זה אומר שהוא עוזר עם הנשמה?

הבורא נותן לנו גם כלים וגם אורות, מסדר לנו את הכול, אפילו שאנחנו משתדלים לא בדיוק בצורה מוצלחת, אלא הוא כמו שכתוב, "ה' יגמור בעדי", את זה הוא צריך לעשות, והוא עושה את זה.

קריין: 238

"יש לפרש מה שכתוב על שם, שפסח על בתי בני ישראל ורק המצרים נהרגו. וכמו שמפרש רש"י, שפסח, היינו שקופץ ממצרי למצרי וישראל אמצעי נמלט," זאת אומרת הורס את כל הכוונות על מנת לקבל שבאדם, שהן נעלמות, כאילו נבלעות, ונשארות רק כוונות על מנת להשפיע. "שהכוונה, שכל המצרים נהרגו, ורק כל הישראלים שהיו באמצע בין מצרי למצרי, נשארו בחיים, יהיה הפשט, שכל הירידות שהיו בין העליות, נמחקו. וממילא לא נשאר רק עליות. וזה יוצא לנו, כאילו אף פעם לא היה להם ירידות, כיון שנמחקו, שזה יהיה פירושו שהמצרים נהרגו. ויש עכשיו מקום, שכל עליות שהיו להם, נתחברו, והיו למצב אחד. שיש הרבה בחינות של רצון לקבל שנתקן בעמ"נ להשפיע, וממילא היה כלי אחת שלימה לקבלת אור הגאולה, הנקרא "יציאת מצרים", שיצאו לחירות מגלות מצרים, שהיו משועבדים לאהבה עצמית, הנקרא "קליפת מצרים", כמו שכתוב "ויוצא את עמו ישראל מתוכם לחירות עולם"."

(הרב"ש. מאמר 13 "מדוע חג המצות נקרא "פסח"" 1987)

כך זה עובד, כשהבורא באור שלו מלמעלה מאיר על המצב שלנו, באור הזה הוא מתקן אותנו כך שכל הרצונות לקבל על מנת לקבל הם שוקעים, אנחנו מפסיקים לראות אותם כאילו שהם לא נמצאים, הוא ''מלבן'' אותנו באור שלו, ואנחנו מתחילים לראות את הכול דרך התכונות המתוקנות שזה העולם העליון.

ואז המחשבות שלנו, הרצונות שלנו הם נעשים ''לבנים'', זאת אומרת ללא על מנת לקבל, אלא על מנת חיבור והשפעה הדדית. זה מה שקורה לנו. לכן חג הפסח נקרא "פה-סח", שזה פסח, זה מעביר מעל מנת לקבל, לעל מנת להשפיע.

קריין: 239.

"ענין "פסח" נקרא על שם שהקב"ה דילג את בתי ישראל, ונשארו כל ישראל וישראל בחיים. כידוע שאין העדר ברוחניות, כי בחינה הכי קטנה שבישראל נשארה בחיים, ושום דבר אינו הולך לאיבוד." כל כוונה על מנת להשפיע היא נשארת, וכל כוונה על מנת לקבל היא נעלמת "ומשום זה שהקב"ה הציל את ישראל, נקרא יום טוב זה בשם "פסח", על שם מעשיו של הקב"ה."

(הרב"ש. מאמר 13 "מדוע חג המצות נקרא "פסח"" 1987)

שאלה: במבט לאחור נראה שכל היגיעות שלנו הן בעצם התעוררות מלמעלה. מה זו היגיעה של האדם, ושל הקבוצה?

להרגיש מה הבורא רוצה ממנו ואיכשהו לסייע לזה.

שאלה: איך כל הזמן להתייחס לישראל?

אנחנו צריכים להתייחס לבית ישראל, זה הכלי שאנחנו צריכים לבנות. כמו עשירייה, עשירייה מתוקנת שכולה מכוונת ישר-אל, לבורא, זה נקרא "בית ישראל". ישראל זה יִשְרַ-אֵל, ישר-אל, ישר לבורא, הכוונות של החיבור בין האנשים. ואם יש להם כזו מטרה בחיבור להתקרב לבורא, "אל" זה נקרא בורא, ישר-אל זה ישירות לעליון, אז לפי זה כך הם בונים את עצמם שהכוח העליון מתחיל לתת להם תגובות נכונות ולקרב אותם.

בסך הכול ודאי כל העבודות הן באות מלמעלה, מהבורא, לכן כל המקצוע שלנו זה נקרא "עבודת ה'", לא עבודה שלי או שלך. אבל אנחנו צריכים לעשות את כל ההכנות שהבורא יעשה עלינו את התיקון הזה, זה תלוי בנו.

תלמיד: איך לעשות את זה נכון, כי אנחנו כאילו כל הזמן עוסקים בזה, אבל איך לעשות שתהיה תועלת מקסימאלית, מה המרכיב שכל פעם יש להוסיף?

חיבור ביניכם המכוון לבורא, זה מה שצריך להיות. כל הזמן לחשוב איך אנחנו מתחברים בצורה יותר ויותר טובה לכיוון הבורא.

תלמיד: מה כאן הבורא, הרי זה לא איזה אובייקט?

בורא זה כוח עליון שכולו על מנת להשפיע, כוח השפעה. אנחנו יכולים להתקרב אליו במידה שאנחנו נהיה דומים לו. גם בלרצות בעל מנת להשפיע אנחנו מתקרבים לבורא, איך אנחנו בונים את כוח ההשפעה בינינו? בזה שאנחנו בינינו משתדלים להיות יותר קרובים. אבל בינינו אנחנו לא מסוגלים להיות קרובים, כי כל אחד ואחד הוא ההיפך מהשני, אז אנחנו מבקשים מהבורא שייתן לנו כוחות כאלו שאנחנו נוכל למרות האגו שלנו, למעלה מהאגו, להיות יותר ויותר קרובים זה לזה. במידה שמתקרבים זה לזה, במידה הזאת כולנו מתקרבים לבורא.

קריין: אנחנו עוברים לנושא הבא שנקרא "בחיפזון", קטע 240.

בחיפזון

"מדוע נקרא פסח "חפזון". וכפי שפירש רש"י, הפסח נקרא "חפזון", משום שה' קפץ ופסח ממצרי למצרי, וישראל אמצעי נמלט." זאת אומרת לא קיבל בחשבון כמה פרטים מסך כול הכלי השבור, אלא את החלקים מהכלים שרוצים להיות מחוברים הוא לקח בחשבון ואת החלקים שלא רוצים להיות מחוברים ביניהם לא לקח בחשבון, לא חיבור ביניהם. "ואנו רואים, שענין דילוג את הקץ, פירושו, שמיהר את הקץ, כאילו שעדיין לא הגיע הזמן. והיות שמיהר עצמו, ועל זה נקרא פסח "חפזון". וכאילו היה צריך למהר, כדי שלא יתעוררו המצרים שהיו אצל הישראלים, והם עדיין לא הגיע הזמן שיתוקנו, לכן מיהר עצמו והציל מה שהיה יכול להציל. כלומר, שרק בחינת ישראל קבל אז תיקון, ולא המצריים. לכן נקרא זה "חפזון"."

(הרב"ש. מאמר 13 "מדוע חג המצות נקרא "פסח"" 1987)

שוב.

"מדוע נקרא פסח "חפזון". וכפי שפירש רש"י, הפסח נקרא "חפזון", משום שה' קפץ ופסח ממצרי למצרי, וישראל אמצעי נמלט. ואנו רואים, שענין דילוג את הקץ, פירושו, שמיהר את הקץ, כאילו שעדיין לא הגיע הזמן. והיות שמיהר עצמו, ועל זה נקרא פסח "חפזון". וכאילו היה צריך למהר, כדי שלא יתעוררו המצרים שהיו אצל הישראלים, והם עדיין לא הגיע הזמן שיתוקנו, לכן מיהר עצמו והציל מה שהיה יכול להציל. כלומר, שרק בחינת ישראל קבל אז תיקון, ולא המצריים. לכן נקרא זה "חפזון"."

(הרב"ש. מאמר 13 "מדוע חג המצות נקרא "פסח"" 1987)

זאת אומרת זה שאנחנו יוצאים ממצרים בזה אנחנו לא מתקנים את מצרים, והרי בעצם אנחנו צריכים לתקן אותם, כדי להגיע לגמר התיקון אנחנו צריכים לתקן את כל הרצונות לקבל, ואנחנו לא עושים את זה. אנחנו כאילו מוציאים ממצרים רק את אלו ששייכים לעל מנת להשפיע, שיש להם איזו נטייה לעל מנת להשפיע שנקראים "ישראל", וכל היתר נשארים ואחר כך אנחנו נצטרך עוד לתקן גם אותם.

לכן "בחיפזון" זה נקרא, זה לא שממהרים ולא רוצים, אלא אי אפשר להוציא אותם עכשיו ולתקן. אלא יוצאים ממצרים, מתקנים את "ישראל" מה שנקרא, שיש בהם באמת רצון לבורא, כשמתקנים את הדברים האלו, כשהם כבר מתוקנים ויש להם כוח השפעה וקשר עם הבורא, אנחנו כבר נעשה את הצעד השני,

שבינתיים אלו שנשארים במצרים שזה כל האנושות, היא בינתיים מתבשלת ואז אנחנו יכולים להתחיל לעבוד עימה עד שמביאים את כולם לגמר התיקון.

עוד נלמד את זה אחר כך, בינתיים אנחנו צריכים להציל את עצמנו, להוציא את עצמנו ממצרים, ולכן זה נקרא "בחיפזון". זה כמו שמנת, שאנחנו מוציאים רק את אלו שאיכשהו מסוגלים להגיע לקשר עם הבורא.

שאלה: כשאנחנו משתמשים במצרים בשביל להגדיל את הכוונה, על מה אנחנו צריכים לשים לב בעשירייה?

עכשיו תשאל את זה בצורה אחרת, איך אנחנו משתמשים ברצונות דלקבל שלנו שהם רצונות קבלה כדי להגדיל את הכוונה? אני מעורר רצונות לקבל כדי לברר באיזו כוונה אני נמצא, וברור לי שאני נמצא או בכוונה קרובה לקבל או לכוונה להשפיע, ואי אפשר לברר את זה אם אני לא נמצא במצרים. מצרים זה כמו שכתוב, כור ברזל, ששם אנחנו מבררים את הכוונות שלנו או על מנת לקבל או על מנת להשפיע, איך אנחנו מתקדמים.

שאלה: למה במצרים אנחנו לא מתקנים את הבחינות של המצרים אלא רק מקבלים את כוחות ההשפעה שנקראים "ישראל"?

במצרים אי אפשר לתקן שום דבר. אנחנו במצרים יכולים רק לראות עד כמה שאנחנו נמצאים בשליטת מצרים ששולטים עלינו, זה נקרא "עבדים אנחנו לפרעה". ולתקן את עצמנו אפשר רק אם אנחנו נברח משליטת פרעה, זה נקרא "בריחה", יציאה ממצרים. אבל לתקן במצרים אי אפשר שום דבר, רק על ידי המאמצים שלנו אנחנו יכולים לקבוע שאסור לנו להישאר שם, אחרת אנחנו אבודים ואז בחושך, בלילה, במאמץ, אנחנו קמים ובורחים. עוד נלמד איך זה קורה.

שאלה: איך אנחנו עלינו להתנהג כמו שהבורא רוצה מאיתנו? ומהו העניין של הבריחה, החיפזון, הדילוג בין הרצונות, בין הכוונות?

אנחנו לא עושים את זה אלא הבורא עושה את זה עלינו בהתאם לעד כמה שאנחנו רוצים להתחבר בינינו ולעלות לעל מנת להשפיע. ודאי שאנחנו לא מסוגלים, אבל המאמצים שלנו הם מחייבים אותו שהוא יעשה איתנו את התהליך הזה שנקרא "יציאת מצרים".

תלמיד: אז לעזוב את כל הבלבולים ורק לדבוק בזה כל הזמן?

כן.

שאלה: במצרים מופיעים רצונות חדשים או שמתחזקים אלה שהיו גם לפני?

את זה קשה להגיד. אין רצונות חדשים, אבל כשהם מתעוררים, זה נראה לך חדש, כל יום ויום נראה לך חדש.

שאלה: איך לפעול בחיפזון כדי שהמצרים לא יספיקו להתעורר?

את זה אתם צריכים לשאול את עצמכם. אני לא יכול להגיד לכם איך זה לעבוד בחיפזון, זו עבודה בקבוצה.

קריין: יש לנו קטע קצר על מה שאמרת, שמצרים זה כור ברזל. מתוך "שער הכוונות"

"גלות מצרים היה לתקן ניצוצות הקדושות. כי נדמה מצרים לכור, שבתוכו ניתך הזהב ונפרד מהסיגים ונתקן."¹

כמו שעל ידי ההיתוך הזה יכולים ללבן, לנקות את המתכות, כך אנחנו עוברים את מצרים.

קריין: קטע 241.

"כתוב "ואכלתם אותו בחפזון, פסח הוא לה'". ופירש רש"י, הקרבן הוא קרוי פסח על שם הדילוג, והפסיחה שהקב"ה מדלג בתי ישראל מבין בתי מצרים, וקופץ ממצרי למצרי, וישראל אמצעי נמלט.

ויש להבין ענין הקפיצה והפסיחה בדרך עבודה. ידוע, שעיקר עבודה שלנו היא להגיע לידי דביקות בה', שהוא השתוות הצורה, שע"י זה מקבלים כלים שיהיו מתאימים לקבלת השפע. וידוע שהכלים שלנו באים משבירת הכלים. "שבירת הכלים" נקרא, שרוצים לשמש עם הכלי קבלה בעמ"נ לקבל, וזהו בחינת פירוד מה', שהיה בעולמות עליונים. וגם ע"י חטא דעץ הדעת, שנפלו הכלים לתוך הקליפות, ואנו צריכים להעלותם משום שאנו באים מהכלים שלהם. וע"י זה שאנו עובדים עם הרצון לקבל שלנו, הבאים משם בעמ"נ להשפיע, ע"י זה נתקנו כל פעם חלק מהכלים האלו, הנמצאים בקליפות, ומעלים אותם להקדושה, ע"י זה שאנו רוצים לשמש רק עם הכוונה בעמ"נ להשפיע נחת רוח להקב"ה."

(הרב"ש. מאמר 13 "מדוע חג המצות נקרא "פסח"" 1987)

קריין: קטע 242.

"נוכל לפרש מה שכתוב "כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון". לא כמו שהיה בארץ מצרים, שהגאולה היתה בחפזון, כנ"ל, שהיה קופץ ממצרי למצרי, וישראל באמצע נמלט." זה נקרא בחיפזון. "וזה היה מטעם, שהיה צריך למחוק את המצריים, ורק עם ישראל נשארו בחיים.

מה שאין כן בגמר התיקון, שגם בחינת המצרים יקבלו תיקון, אם כן לא צריך להיות בחפזון, כי לא צריכים לקפוץ ממצרי למצרי, וישראל באמצע הוא נשאר בקדושה, אלא כל המצרים יקבלו את תיקונם משלם. לכן לא צריך להיות חפזון, היינו קפיצה, אלא כל הבחינות שהיו בתוך הקליפות, יתוקנו אז, כמו שכתוב "והסירותי את לב האבן מבשרכם, ואתן לכם לב בשר"."

(הרב"ש. מאמר 13 "מדוע חג המצות נקרא "פסח"" 1987)

אחרי שמתקנים את הרצון להשפיע, להשפיע על מנת להשפיע, אז אפשר להגיע גם לרצונות דלקבל שיהיו גם לקבל על מנת להשפיע. זו כבר עבודה קשה יותר והיא מגיעה אחרי כלים דהשפעה, אז מגיע התור של תיקון כלים דקבלה שיהיו על מנת להשפיע.

קריין: קטע 243.

אני ולא שליח

"כתוב ביציאת מצרים (ב"הגדה של פסח") "ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים. אני ה', אני הוא ולא השליח. אני ה', אני הוא ולא אחר". שזה בא לומר, שרק ה' הוא יכול לעזור לצאת משעבוד גלות פרעה מלך מצרים, שמחזיק אותו שלא לצאת מאהבה עצמית, ולעשות כל המעשים רק מה שיביא לו תועלת לאהבה עצמית. ואין לו שום עצה, שיהיה בידו לעשות משהו לתועלת ה'. אז בא עזרת ה'."

(הרב"ש. מאמר 8 "ההבדל בין חסד ואמת, לחסד שאינו אמת" 1987)

זאת אומרת אם אדם גמר את כול העבודה שלו ואין לו יותר שום דבר להוסיף בעל מנת להשפיע, הכול נתן, אז מגיעה עזרה מהבורא והוא יוצא לחירות מהרצון לקבל שלו, ממלאך המוות.

שאלה: מה זו ההבחנה "אני ה', אני ולא שליח" בעבודה שלנו?

שאתה מזהה שרק הבורא ולא שום כוח אחר באיזה לבוש יכול להציל אותך. אם אתה עובד בדיוק נגד הרצון לקבל אז אתה זקוק רק לבורא בלבד. הוא בעצמו חייב להיות מעורב כאן ולבצע את פעולת התיקון.

תלמיד: קראנו עכשיו שכל המצרים יגיעו לתיקונים.

בסופו של דבר ודאי, כל הרצון לקבל.

תלמיד: וקודם נאמר שכביכול יש דילוגים.

זה רק לתקן את בחינת ישראל, כשצריכים להוציא אותם ממצרים, אז קודם כל מסננים את ישראל, אלו שנפלו למצרים אבל בעצם שייכים לכלים דהשפעה רק נמצאים בתוך כלים דקבלה, ואז מוציאים ומוציאים אותם ממצרים, זה נקרא יציאת מצרים של ישראל, אבל אחרי שישראל מתקנים את עצמם ונעשים כוח השפעה מחוצה למצרים, בינתיים המצרים גם מתבשלים ומבינים שאין להם שום סיכוי להצליח במשהו בעל מנת לקבל, אז יכולים לפנות למצרים ולהציל אותם גם. זה מה שנצטרך לעשות בעתיד. קודם מתקנים גלגלתא עיניים ואחר כך את האח"פ.

תלמיד: אתה כרגע דיברת על לב האבן ואני מנסה להבין מה זה שייך לנושא כרגע, כי אני יודע שאת לב האבן אי אפשר לתקן.

את לב האבן אי אפשר לתקן, אנחנו לא יכולים לתקן שום דבר, לב האבן הוא היסוד של הרצון לקבל בצורה שלמה, בלי התכללות, הוא לא יכול להתכלל עם על מנת להשפיע, אבל אחרי שאנחנו מתקנים את כל ההבחנות בעל מנת להשפיע אז לב האבן גם כן יתוקן. מעצמו, לא על ידנו, אנחנו לא יכולים לנגוע בו. אבל אנחנו מבררים אותו בצורה כזאת שלא זה ולא זה ולא זה, אנחנו מנקים את כל יתר הרצונות ונשאר רק לב האבן בצורה שהוא, וזה מפני שאת זה הבורא ברא לפני שלב האבן התערבב עם כל הרצונות דלהשפיע. אז יוצא שלב האבן נשאר כמו שהוא לבד ואז הוא נעלם, זה נקרא שנתקן. כי הוא מגיע וקיים אך ורק כדי שאנחנו נברר הבחנות כנגדו, מה זה בעדו ומה זה כנגדו וכך אנחנו נקבע את עצמנו כרוצים להיות בעולמו של הבורא.

שאלה: מה ההבדל בין המצרים לכלים של מצרים שאנחנו לוקחים איתנו? המצרים שהורגים אותם והכלים שאנחנו לוקחים.

כלים שאנחנו לוקחים ממצרים אלה אותם הרצונות שאפשר לתקן בעל מנת להשפיע. ביציאה ממצרים. ואת המצרים עצמם אי אפשר לתקן, בינתיים אי אפשר. אחר כך נלמד איך אפשר לתקן אותם, אבל לא עכשיו. בינתיים אין תיקון.

שאלה: מה זה אומר שרק הבורא יכול להוציא ממצרים?

רק כוח הבורא, רק כוח העליון יכול להוציא אותנו ממצרים. רק ממנו מגיע האור, כוח התיקון והוא עושה עלינו תיקון. הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, כמו שכתוב.

תלמיד: אבל למה זה כל כך נחרץ שזה לא שליח?

שאין לך למי לפנות אלא רק לבורא עצמו.

שאלה: במאמר קראנו שאנחנו לוקחים אתנו את הכלים של המצרים ויוצאים איתם ואחר כך מחזירים אותם, אז איך אנחנו מחזירים אם כבר יצאנו ממצרים?

יש קשר בין הרצונות שאנחנו משתמשים בהם בכל מיני צורות, שמתערבים ומתקנים כך. אנחנו עוד נלמד.

קריין: 244.

"כתב האר"י ז"ל, ישראל היו לפני הגאולה במ"ט שערי טומאה, עד שנגלה עליהם וכו' וגאלם, היינו שזכו "אני ולא שליח".

אמר זצ"ל, מה שאין כן לפני הגאולה חשבו שיש שליחים, שאם כן גאולה נקרא שזכו ש"אני הוא ולא שליח", שאין עוד מלבדו. נמצא שגם לפני הגאולה האמינו שה' עוזר, אבל יש שליחים. וגאולה נקרא שזכו "אני ולא שליח"."

(הרב"ש. 915. "אני ולא שליח")

זה העיקר למה אנחנו עוברים את כל הפלפולים האלה, הפטפוטים האלה בזמן היציאה ממצרים. להיוודע, לראות, לגלות, שרק כוח עליון אחד פועל בכל המציאות ואין יותר חוץ ממנו, אין עוד מלבדו, ואליו אנחנו צריכים לשייך את עצמנו ועל ידו אנחנו יכולים לצאת מעל מנת לקבל ממצרים.

קריין: 245

"יציאת מצרים היתה ע"י הקב"ה בעצמו, ולא ע"י שליח. שדרשו "ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים, אני ה'. אני הוא, ולא השליח. אני ה' ולא אחר".

היינו, שבזמן שכל העצות ותחבולות האדם כבר עשה, שהם דומים לשליחים, כמו הרופאים כנ"ל, ולא עזרו, אז האדם יכול לתת תפלה מעומק הלב, היות שאין לו לשום מקום לפנות לעזרה, משום שכבר עשה כל העצות שעלה במחשבתו."

(הרב"ש. מאמר 8 "ההבדל בין חסד ואמת, לחסד שאינו אמת" 1987)

שאלה: מה זה השליחים האלה בעבודה, בשביל להבדיל אותם מהבורא?

מכל החורים יוצאים כל מיני יועצים כאלה ואתה צריך טוב טוב לשמור על נקיות הכיוון, לא אלו ולא אלו ולא אלו. זאת אומרת, שהם אומרים שיש לנו גם שיטות כאלו וכאלו, הזדמנויות להתקרב לאמת, לרוחניות וצריכים לברר אותם. אבל באמת מי שהולך בדרך שהוא מברר בקפדנות מה שכתוב בכתבים שלנו, אז הוא מפזר את כול ההפרעות האלה ומתקדם נכון למטרה.

תלמיד: וגם בעבודה שלנו, בתוך העשירייה בעבודה הפנימית, יש גם שליחים כאלה?

כל הזמן נותנים לך בלבולים, כדי שעל ידם תברר עם עצמך יותר חד למטרה.

שאלה: הייתי רוצה לחדד. מה התפקיד של השליח בעבודה שלנו, אם אין עוד מלבדו?

כדי לבלבל אותנו, שאנחנו נברר שאין באמת חוץ מהבורא אף כוח אחר שמנהל את המציאות.

(סוף השיעור)

---

1. וכל ענין הגלות הזה של מצרים היה לצרף ולתקן בחי' ניצוצות הקדושות ההם בסוד "ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים". והבן זה. כי נדמה מצרים אל הכור אשר בתוכו ניתך הזהב ונפרד מן הסיגים ונתקן.(שער הכוונות דרושי הפסח דרוש א)↩