שיעור צהריים 14.06.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"אין חכם כבעל ניסיון" – קטעים נבחרים מן המקורות

"אין חכם כבעל ניסיון", על זה אנחנו קוראים ושומעים הרבה פעמים בכל מיני צורות, כי הניסיון זה באמת דבר הכי חשוב לאדם. רק מתוך הניסיון אנחנו מקבלים את החיים, הלימוד, מה שהחיים מלמדים אותנו, וזה הכול מתוך הניסיון, ולכן החכמים הם לא עד כמה הם חכמים, אלא עד כמה הם יודעים ללמוד ממה שעובר עליהם בצורה הנכונה.

קריין: קטע 4 כותב הרב"ש.

"מי שהוא חכם, והוא רוצה להרויח זמן, אין הוא מחכה עד שיקבל ירידה מלמעלה. אלא, בזמן שהוא נמצא בזמן עליה, ורוצה לקבל את החשיבות של המצב של התקרבות לה', אז הוא מתחיל לצייר לעצמו, מהו מצב של ירידה. היינו, איך הוא קיבל יסורים, מזה שהוא היה מרוחק מה'. ועתה, איך הוא מרגיש, שהוא מקורב לה'. נמצא, שגם בזמן עליה, הוא לומד את ההבחנות, כאילו הוא היה במצב הירידה, ויכול אז לעשות חישוב, להבחין בין עליה לירידה. והוא יקבל אז תמונה של היתרון בין אור לחושך."

(הרב"ש. מאמר 8 "מהו, ואברהם זקן בא בימים, בעבודה" 1991)

שאלה: איך האדם יכול לעשות חשבון אובייקטיבי כדי לחשב את ההבדל בין עליות לירידות?

זה רק בעל ניסיון, רק מהרבה עליות וירידות הוא יכול לא להתפעל לא מהעליות ולא מהירידות, אלא להבין שכל העבודה שלנו היא בעליות וירידות, החיים שלנו כך מתרחשים, עוברים עלינו. ולכן כל ההתרשמות שלנו מאיפה אנחנו ואיפה נמצאים ומה קורה איתנו, זה סך הכול מהעליות והירידות, וביניהן אנחנו צריכים לייצב לעצמנו את מצבנו הקבוע, וכלפי המצב הזה הקבוע אנחנו יכולים למדוד את עצמנו בעליות וירידות.

שאלה: מדובר כאן על רגשות, על מה זו עלייה, אני מתקרבת לעשירייה, אני מרגישה טוב, יש לי מצב רוח מרומם, ופתאום איזו מין הרגשה אנחנו צריכים לעבור?

עד כמה אני קרוב יותר לבורא זה מצב שאני קורא לו "עלייה", עד כמה אני מוכן לעשות בשבילו את כל מה שצריך.

שאלה: העלייה שעליה כתוב בקטע שייכת גם אלינו, איך זה עובד, או שמוקדם כרגע לברר?

זה לא מוקדם, צריכים כבר להתחיל להתייחס לזה כמו לעלייה.

תלמיד: מה זה שאני נמצא בעלייה בהרגשה?

את זה אני לא יודע, אתה אומר "בהרגשה", אז בהרגשה אתה מרגיש שאתה בעלייה.

שאלה: אז יוצא שכשאנחנו בירידה אנחנו קרובים יותר לבורא מאשר בעלייה?

לפעמים יוצא שככה, כן.

קריין: קטע מספר 5.

"אמרו חז"ל (שבת קנ"ב) "אָדְלֹא אֲבִידְנָא בְּחִישְנָא" . פירוש, זקן שהולך שחוח, ומסתכל תמיד לארץ, כאילו מחפש דבר. ואומר, אדלא אבידנא (שלא נאבד ממני דבר), אפילו הכי בחישנא, אני מחפש. שיש לפרש "זקן, זה שקנה חכמה". היינו, שהוא "חכם, הרואה את הנולד". היות שהוא יכול לבוא לידי ירידה, כדי שירכוש כלים ריקים, שיהיה אפשרות לה', שימלא אותם. אחרת הוא ישאר במצב השפלות, מסיבת שלא מרגיש, שהוא בעל חסרון. ואז, בזמן שנאבד לו מצב של העליה, הוא מתחיל לחפש עצות, איך לעלות שוב ברוחניות.

לכן מי שהוא זקן, היינו "חכם הרואה את הנולד", הוא מתחיל לחפש, איך לעלות ברוחניות, עוד מטרם שנאבד לו מצב של העליה."

(הרב"ש. מאמר 27 "מהו ענין יסורים בעבודה" 1989)

לפני שהוא בירידה, הוא דואג שלא ירד, והוא מחפש כמו זקן שכל הזמן הולך כפוף כאילו נאבד לו משהו, כך גם החכם כל הזמן הולך בצורה כזאת כאילו שאבד לו משהו מפני שהוא מפחד שייאבד איזה שכל, איזו חכמה, ומוכן להעלות כל דבר אליו וללמוד ממנו.

שאלה: זה נראה שהקטעים מסמנים לנו גבולות גזרה, כשאדם בירידה הוא בקבלה, הוא מחפש עלייה, כשהאדם בעלייה הוא מחפש את הירידה. אנחנו כל הזמן מצטמצמים לכיוון לשמה משני הצדדיים האלה, זה נכון?

לא.

תלמידה: אז רק בעלייה אני מחפשת את הירידה, ובעלייה אני לא מחפשת את הירידה?

למה שבעלייה תחפשי ירידה?

תלמידה: אבל זה מה שהוא כותב כרגע, להסתכל על הקרקע להיות מוכן לירידה הבאה. לחפש את הכלים.

לא. הוא מחפש אם נאבד לו משהו, זה מה שהוא מחפש.

תלמידה: מה יכול ללכת לאיבוד?

לא יודע, אבל הוא חכם ויודע שבמקרים כאלה שהולכים כאילו שהכול בסדר, דווקא מאבדים את הדברים החשובים.

תלמידה: זאת אומרת שאם אני נמצא בפעולות של השפעה ואני חושב שאני בהשפעה יכול להיות שפתאום אני אבין שאני בקבלה ואז אני אהיה להשפיע על מנת לקבל, זה מה שהוא מחפש?

כן.

שאלה: האם אפשרי שזהו אלמנט של הקו האמצעי?

לא.

שאלה: אנחנו כל הזמן צריכים לחפש כלים ריקים, איפה אנחנו צריכים לחפש אותם, בתוך עצמנו או מחוצה לנו כדי לפנות לבורא שימלא אותם?

בתוכנו, איפה עוד נמצא כלים? רק בתוך עצמנו.

שאלה: אף פעם לא ניסינו לעשות כזה תרגיל והיינו רוצים לנסות אותו בעשירייה, איך אנחנו צריכים לתאר לעצמנו את כל זה בצורה נכונה?

בדיוק ככה תתארו את זה לעצמכן, כמו שזה מצטייר לכל אחת מכן.

שאלה: אצלי הקטע הזה לא משתלב טוב עם הכלל שלהתחיל כל יום מחדש. אם אתה יכול קצת לדייק אותי?

אתם צריכים כל יום לחפש את המימוש הטוב ביותר של עצמכם, את היישום הטוב ביותר של עצמכם, וזהו, תנסו.

שאלה: אמרת, כמו ברכבת הרים עם העליות והירידות אנחנו אט אט מתרגלים במידת הניסיון שרוכשים וכבר לא מתפעלים כל כך לא מהעליות ולא מהירידות. מה זה אומר שאנחנו בעשירייה לא מתפעלים מהעליות והירידות?

זאת בעיה, זה יכול להיות מנקודת מבט חיובית או שלילית. חיובית מזה שלא כל כך משפיעות עליכם העליות והירידות, אתם ממשיכים להיאחז בקו האמצעי ועליו מתקדמים קדימה, זה לא זורק אתכם לדרך הפתלתלה של הזיגזגים, ואם כך הכול בסדר.

שאלה: על האדם עוברים כל מני ניסיונות, ובאמת איך ללמוד מכל ניסיון שעובר ולראות שהוא נהיה יותר חכם מתוך המצב שהוא עבר? מתי נקרא שהוא למד והתקדם?

קודם כל מזה שכל מצב חדש הוא מייחס לבורא ומבטל את עצמו כלפי המצב החדש הזה, ורוצה לשייך את זה רק ל"טוב ומטיב" ו"אין עוד מלבדו".

שאלה: עשירייה שעוברת ניסיון, מצב, כנראה כמו מקובל גם העשירייה צריכה כל דבר לשייך לבורא, נכון?

נכון.

תלמיד: זה משהו עתידי. האם יש להתייחס למצב שהיה?

לא.

שאלה: כשאני נמצאת בעלייה אני מודה לבורא. האם אפשר בזמן כזה לחשוב שכאשר תהיה ירידה ולא יהיו לי כוחות, אז לא לבקש עבור עצמי שיהיה לי כוח לעלות אלא לבקש על העשירייה שבאותו רגע היא תוכל להתחבר בצורה המקסימאלית?

כן, בדיוק כך, את צריכה להכין את עצמך לזה, שאם תהיה לך ירידה פיזית, נפשית או חומרית, אז תיאחזי בקבוצה ותעשי רק מה שמועיל עבור הקבוצה וזה יבריא אותך במהרה וידחוף אותך קדימה.

שאלה: מדוע אני מרגישה טוב בירידות?

יכול להיות שאין לך פחד ליפול, תבדקי.

שאלה: כשאדם מפחד לאבד את העלייה, האם אמונה מעל הדעת ותפילה בתוך העשירייה יכולים לגרום לו להתעלות? האם החכמה היא לזהות את הפחד?

כן, בדיוק. אמרת יפה ונכון.

תלמידה: לזהות את הפחד, האם זוהי החכמה?

כן.

שאלה: כתוב "אין חכם כבעל ניסיון". כשאדם נופל לירידה ושוכח הכול, מה תרם לו כל הניסיון שלו בדרך כשהוא מתחיל עכשיו שלב חדש, לגמרי מאפס?

זה נדמה לנו שזה מאפס, הכול נשאר.

תלמיד: אבל הוא מרגיש ערפול, שכחה, מצב חדש.

זה כדי לקדם את האדם הוא מרגיש מצבים כאלה, ערפול, שכחה וכולי.

תלמיד: מה זה הניסיון שאדם צובר?

את זה הוא גם לא מרגיש, אלא זה מתאסף, מצטבר בתוך הנשמה.

תלמיד: איך הניסיון הזה משרת אותו לקראת המצב הבא שלו?

הוא לא יכול לראות ולהרגיש את זה בדרך כלל, אבל זה מתווסף ונכנס לחשבון.

תלמיד: לקראת המצב הבא שלי, האם אני יכול לעשות משהו עם הניסיון שלי?

כן.

תלמיד: מה אני יכול לעשות?

אתה מביא אותו בחשבון, הוא נמצא בך.

שאלה: כשאדם נמצא במצב שהוא מרגיש לגמרי מנותק, אז אולי נשאר בו משהו קטן, ואנחנו עובדים הרבה על החברה ועל חיזוק החברה. מה התפקיד של החברים בעשירייה כשאנחנו מזהים חבר שנמצא במצב כזה? איך בצורה הכי טובה אפשר לעזור לו לעלות? איך אפשר להשתדל לחפש בינינו להתקרב יותר כדי לא להעלים את המצבים אלא לזרז אותם?

הכי חשוב זה על ידי החברה. כי אם אדם לבד רוצה להתגבר ולעשות משהו זה נקרא "חכם בלילה". אבל באמת החשוב אם הוא מצטרף לחברים, ואז יחד הם כך מממשים את השלבים הבאים.

שאלה: אם האדם מחפש חיסרון בעצמו, למה זה נקרא ירידה?

הוא לא צריך לחפש חיסרון. הוא צריך לחפש איך לעלות, ולהתקרב לבורא.

תלמידה: ומה ההבדל בין בקשה במצב הזה, לבין זה שהאדם מקבל ירידה מלמעלה?

לפי איך שהאדם פועל. הבורא יודע מראש איך האדם יפעל, הוא נמצא מעל הזמן, ויש לו תמונה מאוד ברורה מה תהיה פעולתו, ותגובתו של האדם. לכן הוא עושה את זה בצורה מאוד ברורה, כדי לראות איך האדם יגיב לכל פניה מצד הבורא אליו.

שאלה: איך לעבור ממצב של ירידה לעליה? בעליה אנחנו כבר מבינים, יש לנו כבר הרגל שאם מגיע מצב כזה, זו תחילתה של עליה, כלומר אנחנו פונים לבורא, אנחנו מתחברים, הולכים לחיבור ויהי מה, לא חשוב הרצון, לא חשוב כלום, זה מובן. אבל איך ממצב של עליה לבוא למצב של רכישת הכלים הריקים האלה? אני אפילו לא יכולה לתאר לעצמי איך לעשות דבר כזה, ואיך לזרז את התהליך הזה?

להתקדם עוד יותר, וכמה שיותר גבוה.

תלמידה: אבל איך?

יש לך חברות, ויש לך קבוצה.

שאלה: איך אנחנו צריכות להתנהל בקבוצה כדי להיות בהתאמה לעלייה הזאת לפני היעלמות המצב של העלייה, איזה סוג של עבודה זאת?

כל הזמן להתחבר, להתקרב, להתאחד, לעלות לבורא, להודות לו, להלל אותו, ובצורה כזאת תהיה לכן עלייה ברורה.

שאלה: הזקן מחפש את הירידה כדי להיות כל הזמן בתפילה, ועוד לפני שהוא נופל הוא מתחיל לבקש מהבורא, ואז הוא רואה את הכלים הריקים כמילוי?

כן.

שאלה: כתוב שאדם לא צריך להאמין בעצמו עד יום מותו, לפי הקטע הזה גם בשיא ההרגשה של העלייה וההשפעה צריך לדמיין שיש מדרגה של השפעה יותר גדולה, וכרגע גם אם אני מרגישה בעלייה, זו בעצם ירידה ביחס למצב הבא?

כן.

שאלה: מה זה אומר להלל את הבורא?

להלל את הבורא זה אומר להודות לו על כך שהוא מגלה לנו את תכונותיו. את תכונת הנתינה, האהבה, ההשפעה, וכן הלאה.

תלמיד: אבל זה משהו שצריך להרגיש בלב?

כן.

תלמיד: איך להרגיש את זה בלב?

תפתח את הלב, ותרגיש.

תלמיד: איך הלב נפתח לבורא?

תבקש, תבקש שהבורא יפתח את ליבך, ובו תרגיש קצת מהבורא.

תלמיד: מה זה אומר שהוא יפתח את הלב שלי, שאני אוהב, שאני ארגיש את תכונתו?

בעיקרון כן, אבל בעיקרון תבקש. אתה צריך להיות מכוון לזה, ולא לפחד שהוא יפתח את ליבך.

שאלה: האם צריך לחלוק ניסיון אישי מעליות וירידות או של עליות וירידות בעשירייה?

לפעמים כן, לפעמים לא, אין על זה תשובה חד-משמעית וקבועה.

תלמיד: פשוט להרגיש בלב מתי מותר, ומתי אי אפשר?

כן.

שאלה: איך לזהות את הפחד? כשיש עלייה אחרי ירידה ואני לא ממש מודעת לסבל של ההתרחקות מהבורא, אלא אני מרגישה רק הרגשה של סבל. האם יש דרגות בהרגשה? קודם הרגשה של ירידה, אח"כ הרגשה של עלייה, ואז הרגשה של המודעות והסיבה של הסבל בירידה, או שכבר לפני הירידה אפשר להבחין בין עלייה לירידה?

יש דרגות, ויש ממש תהליך שבו האדם לומד, זאת ירידה, וזאת עלייה, ואיך הירידה מסבירה את העלייה, ואיך העלייה מכסה את הירידה. יש בזה הרבה מאוד מצבים.

שאלה: מה אנחנו יכולות וצריכות לעשות כעשירייה אחת כלפי השנייה, כדי לממש את המצב הזה של הזקן, שנתחיל לחפש טרם שנאבד לנו?

זה רק על ידי החכמה שאנחנו משיגים מתוך חיבור שלנו בקבוצה. כי מזה יש לנו חכמה לא רק שלנו אלא של כל הקבוצה, ואז אנחנו יכולים להשתמש בחכמה המשותפת הזו.

שאלה: נאמר שהכול מתחדש בתוך האדם בכל רגע, אז מה התועלת של הניסיון שמצטבר אצלו?

כי אין חכם כבעל ניסיון, כל הניסיונות שלנו הופכים להיות החכמה שלנו, ומהחכמה הזאת אנו חיים, מרגישים את עוצמתנו, את השכל והרגש שלנו, רוכשים ההבנה על מה קורה, בעבר הווה ועתיד, כל זה נובע מתוך הניסיון. לכן כתוב אין חכם כבעל ניסיון.

שאלה: אנחנו לומדים במקורות על חשיבות הבקשה, התפילה, וכתוב אפילו שחטאו של האדם בזה שלא ביקש, והפעולה הכי אקטיבית בעולם הזה היא בקשה ותפילה. אם אנחנו מבינים את זה, ולומדים במקורות, אבל עדיין יש קושי רב לבקש ולהתפלל, ממה נובע הקושי הזה?

ממה נובע הקושי? בגלל שאנחנו לא יכולים לפתוח את הלב שלנו לחברים. זה כל העניין.

שאלה: האם עלייה אגואיסטית של חבר אחד יכולה לגרום לירידה של חבר אחר, ואם כן איך להימנע ממצב כזה?

אני צריך להסתכל עד כמה בסך הכול זה עוזר לנו להתחבר יחד ולהתקדם. ואז אני אכבד את כל הפעולות שיש בקבוצה, כי אם אלו פעולות קבוצתיות, הן מעלות אותנו לקראת הבורא.

תלמיד: איך אנחנו יכולים לעלות יחד עם החברים בעשירייה?

על ידי החיבור בינינו.

שאלה: בשביל מה קיים בנו הפחד לפתוח את הלב, לגלות אותו לבורא, לחברה ומה לעשות עם זה?

פחד לפתוח את הלב לבורא או לחברה, זה כדי שנבדוק את עצמנו שוב ונדע אם אנחנו באמת רוצים את זה או לא.

תלמידה: אבל מה לעשות עם זה?

לתקן את עצמך, לא לפחד מלבבות פתוחים, להתקרב עד כדי כך שהלבבות יהיו פתוחים.

שאלה: בזמן העלייה יש מצב של אופוריה, אבל יחד עם זה גם הרגשה של בושה שאתה לא ראוי לקבל את זה, אני לא יודעת איך להתמודד עם זה.

הכול קורה ועם הזמן הכול יתאזן, לא לדאוג, הכול צריך להיות. הכול.

שאלה: פעמים רבות אנחנו שומעות ממך שאנחנו לא מחפשות ירידות, לא מתפללות על משהו רע שיקרה, אז במה ההבדל בין לחפש ירידה, או כמו שכתוב בקטע לחפש כלים ריקים?

בשום אופן אנחנו לא צריכים לחפש ירידה, אסור לנו לחפש ירידות כי זאת התרחקות מהבורא. אנחנו צריכים לחפש רק עלייה והתקרבות לבורא בינינו.

תלמידה: כן, אז מה העבודה אם כן, כשהזקן מחפש כלים ריקים?

הוא מחפש איך לעלות.

תלמידה: בלי ירידות?

בלי ירידות או עם ירידות אבל לעלות.

תלמידה: לחפש עלייה

כן, כל הזמן, תמיד.

שאלה: אנחנו תמיד מחפשים את הבורא במצב שאנחנו אבודים, אז מה מטרת הבורא כדי שנמצא מצב נכון? או איך הוא רוצה להביא אותנו למצב הנכון?

הבורא דוחף אותנו תמיד למצב הנכון ואם אנחנו יכולים לאתר אותו ולהתקרב אליו, אז אנחנו מרגישים את ההתקרבות שלנו אליו. כך אנחנו מתקדמים עד גמר התיקון.

שאלה: בתהליך של זיהוי הירידה, אנחנו נכנסים לבלבול, אז האם הבורא עוזר לנו בכך, או אנחנו צריכים בזה לתת לו נחת רוח? איך עובד התהליך?

במה?

מתרגם: בזה שאנחנו כל הזמן מחפשים, נתקלים בירידות האלה וזה גורם לנו לפחד.

אנחנו עושים בזה נחת רוח לבורא. כי זה מאוד מאוד מפתח אותנו. זה כמו ילדים קטנים, ככל שהם יותר מסתובבים ועושים, הם יותר גדלים.

שאלה: כשאנחנו בירידה לשפלות אנחנו זקוקים לעזרה מלמעלה, לחיבוק מהבורא אז איך אנחנו יכולים לראות את העוני שלנו דווקא כעלייה כלפי הבורא?

הבורא יסדר לנו את זה.

שאלה: האם אפשר להתקדם ללא ירידות, או שזה יהיה לדרוך במקום?

אמת לאמיתה, נכון.

שאלה: ירידה ברוחניות זה כאשר אין רצון לחיבור בעשירייה הרוחנית וירידה בגשמיות כדי שיהיה יתר רצון להתקרב לעשירייה?

כן גם כך אפשר לומר.

קריין: קטע מספר 6, כותב הרב"ש.

"כל ירידה היא בחינת נסיון. אם האדם יכול לעמוד בנסיון, היינו על המחשבה שבאה לאדם, שהמחשבה זו גורמת להאדם לראות, אם הוא נמצא תחת שליטת הקדושה או לא. היינו שבזמן הירידה, האדם יכול לראות, שכל הבניין שהיה לו אז בזמן עליה, היה בנוי על הרצון לקבל לעצמו.

והגם בזמן הירידה, אין האדם מסוגל לעשות שום חשבונות. אלא אח"כ, בזמן שהאדם שוב מקבל איזו התקרבות מלמעלה. וזה בא לאדם על דרך שכתוב "אני ה', השוכן בתוך טומאתם". כלומר, אפילו שהאדם עוד נמצא ברשות של אהבה עצמית, מכל מקום באה לו הארה מלמעלה, הנקראת "אתערותא דלעילא"."

(הרב"ש. מאמר 43 "מהו, לא תיטע לך אשרה אצל מזבח, בעבודה" 1990)

שאלה: מה זה רצון לקבל לעצמך בעבודה הקבוצתית, מה אני מקבלת לעצמי בקבוצה?

את לא רוצה להיות קשורה עם החברות, לא רוצה להתקשר לקבוצה בצורה קרובה יותר, אלא כאילו להיות אינדיבידואליסטית. בזה הטעות היסודית העיקרית.

תלמידה: מה זה אומר שאני מקבלת, מקבלת מה?

את רוצה לעלות רוחנית, להרגיש את הבורא וכן הלאה.

תלמידה: על חשבון הקבוצה?

כן.

שאלה: האם זה אומר שעם הזמן, אחרי שאנחנו כבר לומדים לעבוד ולעלות מעל האגו, לא יהיו לנו כאלה ייסורים, או בהכרח יש רגעים של ירידות ובזמן הירידה יש ייסורים?

אנחנו נקבל את הירידות והעליות בצורה שונה. הם יורגשו על ידינו כמשהו הכרחי לטובת ההתקדמות שלנו.

תלמידה: בעבודה בקבוצה, כשאנחנו מגיעות להתחבר ומישהי מספרת על איזו התנסות, הבנה שהייתה לה בזמן התגלות האגו, אז כולנו יחד עובדות עם זה, משתמשות במצב הזה. האם התפילה הנכונה כשאנחנו מודים לבורא על כל המצבים בזמן העלייה היא אפקטיבית כמו בזמן הירידה?

כן.

שאלה: כאשר סביב מרכז העשירייה כל המלכויות מתבטלות ויוצא שכביכול הבורא מתגלה, מתבטלת ההסתרה, האם נוצר גבול חדש שבינתיים אנחנו לא מרגישים אותו?

כן. אבל אני ממליץ לך פחות לדמיין.

שאלה: איך לקיים עליות וירידות בתוך עשירייה? איך לזהות את הכוחות האלה בינינו?

אני לא כל כך ממליץ להיות בעליות ובירידות, אלא העיקר להיות יחד, ואז נרגיש איך הבורא מעלה אותנו ומוריד אותנו, זה העיקר. אפילו אם הבורא זורק אותנו ממצב למצב וממקום למקום, אנחנו רוצים רק להחזיק את עצמנו כולנו יחד, אחרת אנחנו נופלים ומי יודע מתי נוכל לקום.

תלמיד: איך להבדיל בין שני כוחות האלה? מפני שהרבה פעמים בעשירייה אנחנו לא יודעים להבחין בין הכוחות האלה?

אבל אתם מרגישים בלב מתי אתם יותר קרובים, פחות קרובים זה לזה. ואת הקרבה הזאת אתם צריכים לשמור.

שאלה: כשאנחנו מתחילים להפיץ, אנחנו לפני זה מתחברים, קוראים קטעים. האם זה החיפוש של הקו האמצעי כדי להעביר את החיבור שלנו הלאה?

כן.

שאלה: במידה שאנחנו מתקדמים, האם הירידות יותר חזקות? והאם העלייה היא ביחס ישר לירידה?

כן.

שאלה: כאשר יש לחברה איזה קושי והיא מעדיפה לשתף רק אותי בקושי שלה ולא לשתף את כל העשירייה, מה הכי נכון לעשות?

כמו שהחברה לא רוצה לספר על מה שקורה לה, גם לך אסור להסביר ולספר על מה שקורה לה. את צריכה לכבד כל רצון ורצון של כל חברה וחברה.

תלמידה: איך אני יכולה לייעץ לה? כי דיברת על עניין של חכמה, שבתוך החיבור בעשירייה משיגים חכמה.

אסור לך לייעץ לה שום דבר, אם היא לא רוצה להיות מעורבת בזה.

שאלה: אני חושבת הרבה על המצבים שבהם אני נמצאת ואיך לתקן אותם. האם אפשר להגיע למצב שאני לא מרגישה יותר את המצבים שלי, אלא רק את המצבים של החברות בעשיריה, או שעד הסוף ארגיש תמיד את המצבים שלי?

גם את המצבים שלך וגם של החברות, הכול את יכולה להרגיש. בזה שאת עולה את לא גונבת מעצמך שום מצב, גם פרטי, גם כללי וכלל העולמי.

שאלה: כתוב שבזמן הירידה האדם לא יכול לעשות חשבונות. למה הכוונה? האם הוא לא צריך לבדוק את עצמו, לבקש שהבורא יעשה לו סדר בפנימיות?

הוא לא מסוגל לדון את עצמו ולהוציא מזה מסקנות נכונות.

תלמידה: מה היחס של האדם לסערה שמתחוללת בו בזמן ירידה? מה הוא אמור לעשות עם התוכן שיש בתוכו?

לסגור את עצמו, לעצום את העיניים, ולחכות עד שזה יעבור. לקרוא תהילים.

תלמידה: האם כל ההתעסקות לנסות להבין את המצב מיותרת, הוא לא צריך לדון את המצב ואת עצמו?

הוא לא מסוגל. במצבים כאלה הוא לא מסוגל להבין נכון את עצמו.

תלמידה: מתי הוא כן יכול?

לא במצב ירידה.

שאלה: אם גם במצב העלייה וגם במצב הירידה נקודת המוצא היא שהרצון לקבל מעורב ברמה כזו או אחרת, בהתקרבות ובהתרחקות, אז מה הניסיון כאן?

הניסיון הוא שהאדם צריך להעמיד את עצמו בצורה שהוא לא יהיה תחת שליטת הכוחות שעכשיו מתעוררים ורוצים לסחוב אותו לאיזה כיוון הצידה. וכך הוא בעצם מגיע למטרת הבריאה.

(סוף השיעור)