שיעור בוקר 10.08.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכנה לכנס הווירטואלי - "עולם חדש"

שיעור 3: על כל פשעים תכסה אהבה

קריין: הכנה לכנס הווירטואלי - "עולם חדש", שיעור מספר 3: על כל פשעים תכסה אהבה.

קטע מספר 2.

"על כל פשעים תכסה אהבה", כנראה הוא אומר שגם פשעים וגם אהבה, באים מלמעלה ונכנסים בתוכנו ואנחנו צריכים לקלוט גם פשעים וגם אהבה ובעצם כך צריכים להתייחס אליהם בצורה שווה. זאת אומרת, שווה בזה שאנחנו צריכים להיות רגילים שהפשעים מתגלים לנו מלמעלה כמו שבכללות אומר הבורא, "בראתי יצר הרע", וודאי שגם התיקון של הפשעים האלה, כי הפשעים האלה הם שנאה בינינו בין בני האדם, ובין בני האדם לבורא.

יש שני סוגי שנאה בין אדם לחברו מה שנקרא, "חברו" זה כל אחד ואחד שנמצא כאדם, ובין אדם לבורא. אז יש כאלו יחסים בצורה שלילית ויש כאלו יחסים בצורה חיובית מאהבת הבריות לאהבת ה'.

יוצא לנו שאנחנו צריכים לראות כל מה שעובר עלינו, אם זה אפשרי, ולראות את זה בצורה שווה כמו שמגיע רע כך מגיע הטוב, ולא מין הסתם נאמר שחייב אדם לברך על הרע כמו שמברך על הטוב. איך לברך על הדברים הרעים? מפני שהם באים כדי אחר כך להביא אותך לדברים הטובים ואי אפשר בלי זה בלי זה.

ולכן אנחנו צריכים על ידי הקבוצה להביא את עצמנו למצב מאוזן כזה שכל דבר שאנחנו מגלים בכל יום ויום, כל יום ויום הכוונה היא כל רגע ורגע יכולים לגלות, אנחנו מגלים אותו לא בגלל שהוא רע או בגלל שהוא טוב, אלא בגלל שהוא הכנה להרגשה הבאה, להתקדמות.

ולכן אנחנו מברכים בעצם על הרע כמו שמברכים על הטוב, כי גם אלו וגם אלו, פשוט מאוד, הרגשות שמקדמות אותנו למטרת הבריאה.

במטרת הבריאה, שם, כשאנחנו מגיעים למטרה, לסיכום של כל המאמצים שלנו, אנחנו רואים שגם הטוב וגם הרע הם תומכים זה בזה, מתחברים יחד כמו שכתוב על המצב הזה "וחשכה כאורה יאיר".

אין רע ואין טוב אלא הכול זה רק כדי לגלות את ייחוד הבורא שנמצא למעלה מהם, כל הרגשות וההבחנות הרעות והטובות, הוא יצר אותם והוא מוריד אותם עלינו לכל אחד ולכולם יחד לפי התכנית שלו ואנחנו רק צריכים לגלות ולהודות על מה שאנחנו עוברים.

לכן לא צריכים להיות בעצבים ואולי בהתפעלויות מיותרות, אלא הכוונה שלנו, הכיוון שאליו אנחנו צריכים לכוון את עצמנו, זה כדי להתייחס נכון גם לרע וגם לטוב בצורה באה. ואז אנחנו נמצאים בקו האמצעי כמו הבורא, אנחנו מלמטה והוא מלמעלה ועל ידי ימין ושמאל, הרגשות האלה טוב, רע, אמת, שקר כל מיני דברים, אנחנו סך הכול מייצבים את הרגשות האלה וההבחנות הללו בצורה נכונה בתוכנו.

יש כאן תמיכת הקבוצה, סביבה ואנחנו צריכים להשתדל להחזיק את עצמנו כל הזמן בכיוון הישר, הנכון בזה שמתוך כל אחד ואחד מאיתנו וכל עשירייה, בכל העשיריות אנחנו מייצבים נכון את הטוב והרע, האמת והשקר, כל מיני הבחנות ואנחנו מייחסים אותן למקור אחד, לשורש אחד ועל ידי זה מגיעים לדבקות בשורש.

שאלה: הפשעים מתגלים מלמעלה, גם האהבה מתגלה מלמעלה, כל זה במגרש של הבורא, איפה אנחנו פה, מה הנקודה שלנו כאן אם הכול הוא?

אנחנו כדי לקבוע שזה הכול הוא.

תלמיד: לברך על הטוב ולברך על הרע זה האדם או זה הבורא?

אנחנו. אנחנו מקבלים גם דברים שנראים לנו רעים או שנראים לנו טובים, כי ההבדלים האלה הם עדיין מפני שהכלי שלנו במצבים האלו והאלו לא מתוקן, לא נמצא בייחוד עם הבורא, בדבקות, לכן אנחנו צריכים להשתדל לראות את עצמנו כמקבלים את שניהם בצורה שווה, זה נקרא "לברך על הרע כמו על הטוב". כי שניהם שמתגלים לא חשוב מה מתגלה וכמה מתגלה ובאיזו צורה, זה תמיד צעד קדימה לגמר תיקון.

תלמיד: מה זאת הפעולה לברך על הטוב או על הרע לא משנה?

שאני רוצה להגיע לגמר תיקון ואני מבין שרק בקו האמצעי הזה אני יכול להשיג אותו.

תלמיד: אתה אומר, לא צריך להיות בעצבים מידי כי זה הכול הבורא עושה, כאילו להיות ב"איזי".

להיות בעצבים כדי לקבל שכל הדברים שבאים אלי זה מאין עוד מלבדו והכול זה לטובתי ואני צריך לסדר את עצמי כך שכך זה יתקבל.

שאלה: איך להפריד את עצמי מהתהליך הזה בשביל שאפשר יהיה לעשות את זה בנחת?

"נחת" זה לא נקרא שאני נמצא בנחת וזה מגיע ואני עושה את זה, כמו בזמן הפנוי בלי לחץ. לא. "בנחת" זה נקרא, ואולי לא אמרתי את המילה [הנכונה], זה שאנחנו מכינים את עצמנו בעשירייה ואז כל דבר, לא חשוב איזה, כשהוא בא אנחנו מסתכלים עליו כבר מתוך העשירייה. ההבדל הוא שאם אני מתייחס לכל דבר מתוך עשירייה, זה נקרא שאני מתייחס אליו מדרגה יותר גבוהה, מהנקודה האישית שלי ולכן אני מתייחס אליו בצורה רגועה יותר, מאוזנת יותר.

יכול להיות שאתם מסתכלים על כל הדבר הזה דרך העצבים, "איך אני אז אהיה יותר רגוע, יותר מאוזן", אני מסתכל בצורה כזאת שאני צריך להיות יותר רגוע ויותר מאוזן כדי כמה שיותר נכון לקבל את ההשפעות העליונות בצורה יותר קרובה אליהן. הן באות כדי להוציא אותי מהאיזון או לכיוון השמאל או לכיוון הימין ואני צריך להיות מוכן לזה בכל הכיוונים גם בשמאל וגם בימין, מפני שאני מחזיק אותן כי הן באות משורש אחד ש"אין עוד מלבדו" ו"טוב ומיטיב לרעים ולטובים".

ולכן, לא שאני מביא את עצמי למצב שאני לא מרגיש שום דבר, ההפך דווקא, הבורא מעורר בנו רגישות יותר ויותר גבוהה ואנחנו תמיד מרגישים את עצמנו יותר ויותר מחודדים ומוכנים מכוילים להבחנות יותר מדויקות. אבל מה שלא יהיה אני חייב להשתדל להחזיק את עצמי בקו האמצעי.

הקו האמצעי זה העיקר שאנחנו צריכים לדאוג לו מפני שדווקא לאלו שעוסקים בחכמת הקבלה נפתח הסוד של הקו האמצעי ואנחנו צריכים לאחוז בו וממש להתקדם בו והעיקר שם זה לבנות אותו על ידי הסביבה.

תלמיד: זה נראה כאילו צריכים להיות חסרי רגישות בדברים האלו כי אם נגיד אני מנסה להסביר את זה למשהו, זה תמיד בצורה כללית מנותקת מכל המצבים. צריך להיות ממש מחוץ לקווים, זה נראה כאילו צריך לפתח איזה חוסר רגישות גם לטוב וגם לרע.

זה לא נכון, זה הקו האמצעי, בזה שאתה עובד על שני קווים ואתה מחזיק בהם ואתה מבין אותם ומרגיש אותם, אתה מקבל אותם ואתה בונה את הקו האמצעי. זה יחס כזה בין שניהם שגם האחד וגם השני מובנים לך ואתה על ידי שניהם דווקא מאתר את יחס הבורא אליך ואת היחס שלך אליו. ובקו האמצעי יש קשר בינך לבורא. בימין ושמאל לא יכול להיות, כי ימין ושמאל עדיין תלויים בך ברצון ובמחשבה, במוחא וליבא.

מה שאין כן כשאתה משתדל לעלות לקו האמצעי, יוצא לך שאתה בזה רוצה להיות למעלה מהשפעות שליליות וחיוביות אליך, למעלה מאהבה ושנאה, ויוצא ש"על כל הפשעים תכסה אהבה", זה לא שהאהבה שמגיעה מכסה את השנאה, כדי להיות בולטת יותר לעומת השנאה ואז יוצא לך שאין שנאה ואין אהבה בצורה שאנחנו מכירים, אלא בצורה של דבקות בכוח העליון.

אני לא יכול [להסביר], אתם יודעים, אני גם בעברית לא שולט מספיק טוב. אבל נרגיש את זה. רק צריכים בינתיים לדעת שהעיקר בשבילנו זה לגלות את הבורא כקו האמצעי בין שני הקווים. שלא שייך לו, לא דבר טוב ולא דבר רע בהרגשות שלנו, אלא אנחנו מרגישים את קביעת היחס שלו אלינו כטוב וכאהבה, אבל זה לא טוב ולא אהבה שמתגלה, למשל בקו ימין, זה משהו ששייך לשורש הבריאה.

יש כמה סוגי אהבה. אז האהבה שבה אנחנו רוצים להגיע לבורא אינה תלויה בדבר, מה זאת אומרת לא תלויה בדבר? שהיא עוד לפני שהתחיל לפעול כלפינו.

שאלה: הקו האמצעי הזה, זה משהו שאנחנו עושים מעל לצמצום, אחרי הצמצום?

ודאי.

תלמיד: איך נכון לעשות את זה כדי לעלות מעל עצמנו? מה יש לעשות, להתחבר עם העשירייה, להרגיש את החבר במקומי, ואז נוכל לבנות את הקו האמצעי?

גם זה נכון.

תלמיד: איך אחר כך הצמצום הזה הופך לאהבה?

הבורא מביא לנו עוד כל מיני רגשות, וכל מיני מצבים, שאנחנו צריכים לעלות מעל זה ולהגיע למקרים של אהבה, של חיבור יתר. זה יבוא.

תלמיד: כבר עלי להרגיש אהבה לחברים ודרכם לבורא, מעל כל מה שאני מרגיש.

כן.

שאלה: מה ההבדל בין כיסוי באהבה על הפשעים, לבין יחסים בין חברים בקבוצה ויחסים עם אנשים בחוץ?

בקשר לבני אדם שלנו בקבוצה, אז ברור לנו מה אנחנו צריכים לעשות. ככה זה. "על כל פשעים תכסה אהבה", אני פשוט בצורה עיוורת לגמרי מתייחס לכל החברים שאני אוהב אותם, לא חשוב מה שהם עושים לי. כי כך קבלתי את היחס הזה, ואני ממשיך.

לא שאני מוחק את היחסים השליליים שמתגלים לי מהבורא דרכם, כאילו שהם עושים לי, כאילו שהם אחד הוא עצלן, השני הוא מזלזל, השלישי הוא בכלל עוד משהו. לא. אני מקבל את הדברים האלה בסך הכול שהם הבאים מהבורא, ואני צריך להביא לזה את יחס האהבה שלי. יחס אהבה.

קודם כל אני צריך להאמין ש"אין עוד מלבדו", ומה שאני מקבל מהם, אני מקבל מהבורא. שבצורה כזאת שאני מרגיש את זה, הבורא רוצה להביא אותי להבחנה נכונה שזה הכול לטובתי, שאני צריך לתקן את עצמי, ולהתקשר אליהם כאילו שהם ממש מלאכים. וכן הלאה.

ושאני עובד על זה אני מתחיל לראות את עצמי, ואת איך אני משנה את עצמי על פני היחסים שלהם, ואז אני מבין למה היחסים שלהם הם כאלו, וכאלו, וכאלו שנראים לי, ההוא עצלן, ההוא פזרן, ההוא שקרן, ההוא ככה, וההוא ככה, וכן הלאה. אף אחד לא נקי. אני מבין למה ככה הבורא נותן לי.

ואז אני מודה להם, ומודה לבורא שבסך הכול זה משחק כלפי, גם כלפי כל אחד משחק כזה קיים, שסך הכול אנחנו נתעלה, נתעלה, נתעלה בקשר בינינו יותר ויותר, ויותר, עד שמגיעים למקור שלנו, שהוא מסדר לנו את הכול ההבחנות.

שאלה: מה לגבי יחסים עם אנשים אחרים.

אני משתדל להתייחס אליהם בצורה ניטראלית יפה, לא יותר מזה. אסור לי לחשוב על כל האנשים שהם מנוהלים על ידי הבורא, כי אני עוד לא נמצא במצב כזה, ולכן אני יכול לטעות ביחסים ולהתייחס לא טוב. לא טוב, הכוונה לא שאני לא טוב מתייחס אליהם, אלא בדרך כלל זה יכול להיות מדי טוב. צריכה להיות כאן הרגשה מאוזנת. עוד נבוא ונרגיש את זה, כי קשה להסביר. אבל זה לא שאנחנו יכולים לבוא לכל התופעות שבעולם ממש ככה, לחבק ולנשק. ודאי שלא.

שאלה: בנוגע לדיון הזה, אם אתה מברך על הטוב ועל הרע במידה שווה. הוא אומר במידה שווה, מה משמעות במידה שווה, כאשר אתה יכול להתייחס לזה בשווה, אתה יכול להיות מעל זה. האם יש פעולות שונות? מה ההבדל בלהיות באמונה למעלה מהדעת או להיות ביחס שווה? זה קצת מבלבל. אם אתה יכול להסביר את ההבדל?

אתה בלבלת אותי, כי שאלת עשרים שאלות. אז אני מבקש, תחשוב עכשיו על איזה שאלה ותשאל.

שאלה: הקו האמצעי זה מצב קולקטיבי של הקבוצה, של "אין עוד מלבדו"? ופה צריכים להיות המאמצים שלנו?

קו האמצעי זה מצב קולקטיבי גם כן. אבל קו האמצעי זה גם מה שאני מייצב בעצמי כלפי החברים, כלפי כולם. ואחר כך יש עוד עבודה מכל אחד, עם כולנו יחד.

תתחילו לייצב את זה ואתם תראו בעד, נגד, מה לעשות. ועד כמה שיש לכם טעויות זה טוב. רק מטעויות אנחנו נוכל להרכיב את היחס הנכון. עדיין אין לנו את הטעויות האלו אפילו, שגיאות. רק מתוך זה שאנחנו נטעה ניטעה הרבה פעמים, אנחנו נבין מתוכם איך אנחנו צריכים להתנהג נכון כדי לאתר את ההבחנה הרוחנית. לכן קדימה. העיקר כל הזמן להשתדל משהו לבנות.

שאלה: מה זה לכסות באהבה, אם אני 100% יצר רע?

נותנים לך הרגשה כזאת שאתה יכול להתייחס לאהבה אליהם, מפני שאתה בינתיים מרגיש שבלעדיהם אתה לא מגיע למטרה, אז אתה מחזיק בהם כמו אמצעי להשגת המטרה. ודאי שאם היית יכול להשיג את הבורא כדבר העיקר שבמציאות בלי החברים, היית לבד רק עם הבורא, היית שמח בזה יותר. ככה בינתיים זה נראה.

תלמיד: אפשר לשאול על קו ימין?

לא. עדיין לא.

שאלה: איך אני יכול לברך על הרע בצורה נכונה, אם אני עדיין לא מרגיש את זה כך?

אין עדיין. שאלתך ברורה. אנחנו נמשיך בקטעים, ואז אנחנו נברר את זה. אני כבר מרגיש שחסרים לנו כאן הבחנות, לכולם. כל אחד ישאל, אחר כך בינתיים נתקדם. נשמע מה שאומרים המקורות.

קריין: אז אנחנו קוראים מתוך שיעור מספר 3 של כנס קבלה לעם הווירטואלי. השיעור בנושא "על כל פשעים תכסה אהבה". ציטוט מספר 2 מתוך "שמעתי ל"ד"" מאמר "יתרון ארץ בכל הוא".

"ידוע, כי אין שום דבר מתגלה בצורתו האמיתי, אלא רק בדבר והפוכו, "כיתרון האור מתוך החושך". זאת אומרת, שכל דבר מראה על חבירו, שדוקא על ידי דבר והפוכו, אפשר להשיג את מציאותו האמיתי של המושג הנגדי. ומשום זה אי אפשר להשיג את הדבר בתכלית הבהירות, אם אין לו את הדבר המקבילו. דוגמא: אי אפשר להעריך ולומר, שזהו דבר טוב, אם אין הדבר שכנגדו, המראה על רע. וכמו כן: מר - ומתוק, שנאה - ואהבה, רעבון - ושביעה, צמאון - ורויה, פירוד - ודביקות. ולפי זה יוצא, שאי אפשר לבוא לידי אהבת הדביקות, מטרם שמשיג את שנאת הפירוד.". 

(בעל הסולם. שמעתי. לד. "יתרון ארץ בכל הוא")

קריין: שוב.

"ידוע, כי אין שום דבר מתגלה בצורתו האמיתי, אלא רק בדבר והפוכו," זאת אומרת בקו האמצעי, שזו הצורה האמיתית שמגיעה כך מהבורא. אי אפשר שום דבר להרגיש, אלא אנחנו צריכים את שניהם פלוס ומינוס, כדי לאתר אחר כך ממנו את מה שבאמצע ביניהם. ""כיתרון האור מתוך החושך". זאת אומרת, שכל דבר מראה על חבירו, שדוקא על ידי דבר והפוכו, אפשר להשיג את מציאותו האמיתי של המושג הנגדי. ומשום זה אי אפשר להשיג את הדבר בתכלית הבהירות, אם אין לו את הדבר המקבילו. דוגמא: אי אפשר להעריך ולומר, שזהו דבר טוב, אם אין הדבר שכנגדו, המראה על רע. וכמו כן: מר - ומתוק, שנאה - ואהבה, רעבון - ושביעה, צמאון - ורויה, פירוד - ודביקות. ולפי זה יוצא, שאי אפשר לבוא לידי אהבת הדביקות, מטרם שמשיג את שנאת הפירוד.". 

(בעל הסולם. שמעתי. לד. "יתרון ארץ בכל הוא")

לכן אנחנו צריכים להשתדל להשיג פירוד, ושנאה לפירוד. וכשאנחנו מגיעים לזה, אנחנו צריכים כבר להצטייד בקשר עם החברים, אחרת הגישה שלנו היא לא תהיה נכונה, כמו בעולם הזה. ובקיצור, מה שמלמד אותנו רב"ש בכל המאמרים שלו.

סך הכול להיות מוכנים לאתר כל הבחנה רוחנית בצורה נכונה, שאנחנו מכינים את עצמנו מראש לקבוע אותה, לגלות אותה, לעכל אותה, ולשייך את עצמנו אליה. אז "כיתרון אור" יכול להיות רק מתוך החושך. לכן מגלים את החושך, ועל פני החושך מתחילים לגלות את האור.

שאלה: אנחנו רואים שהעולם עובר מצבים, כמו המטוטלת הגלובלית שמתנדנדת בין שני הקצוות ימין ושמאל, הדברים נעשים יותר ויותר שבירים ומפורדים בין ימין לשמאל, והפער ביניהם הולך וגדל. איך אנחנו כמקובלים מסתכלים על התמונה הזאת של העולם ולוקחים אותה, סופגים אותה וחוזרים אליה עם ההפצה שתשקף, תראה ותגלה את הבורא לכל האנושות? האם אנחנו צריכים לעשות זאת בפועל בהפצה חיצונית או שרק לעבוד על זה בצורה פנימית בעשירייה כדי לגלות את הקו האמצעי?

אתם צריכים להרגיש בתוך העשירייה איך אתם יכולים להתייחס לכל תופעה ותופעה. כאילו התכללות שלכם בתוך העשירייה צריכה לכוון אתכם לראות נכון את כל התופעות שבעולם. לראות מתוך העשירייה כמו כבר מתוך הקו האמצעי, כי בתוך העשירייה אתם מתחברים כולם יחד למרכז העשירייה, וממרכז העשירייה כשאתם מסתכלים איכשהו פחות או יותר, ודאי לפי הדרגה שלכם, אבל אם אתם מסתכלים ממרכז העשירייה על כל התופעות, אתם לא יכולים לטעות, אתם תתייחסו אליהן נכון, כי גם הבורא מתכוון לאותו מרכז העשירייה.

תלמיד: האם עשירייה היא כמו מיקרו קוסמוס של כל האנושות?

ודאי.

תלמיד: אז הפרטים הקטנים שאני רואה בעשירייה שהם לא מתוקנים עדיין, יוצרים את התמונה הגדולה של העולם שנמצא במשבר גדול, במלחמות, בפנדמיה וכו'. איך מקובל יכול לקחת את החשיבות של מה שנראה כמו איזה תיקון קטן בעשירייה ובזה בעצם להשפיע על העולם לתיקונים הגדולים? כי ימין ושמאל בסופו של דבר משתלבים יחד.

נעבוד יחד, נגיע לכנס ותראה עד כמה שתוך הימים האלה זה כבר יתחיל להסתדר. אנחנו נכנסים קצת להבנה של קו האמצעי. יהיה בסדר, אתה איתנו.

שאלה: בשבועות האחרונים היה לנו מצב מאוד מבורך בעשירייה הקשור לנושא שאנחנו לומדים עכשיו. בתוך העשירייה נוצר מצב של פירוד ושנאה וממש לא רצינו את הפירוד הזה, אבל לא ידענו איך להתגבר עליו. לחברים היו דעות שונות איך לצאת מהמצב, ולא רצינו לוותר על הדעה של אף אחד, כי רצינו לקבל החלטה שלמה ולצאת עם משהו שנקרא בורא בתוך ההחלטה הזאת, בתוך היציאה הזאת מהפירוד. איך אנחנו מתעלים ממצב שבו יש מספר דעות לגבי איך לפעול ולהתקדם קדימה, על מנת לצאת מהפירוד למצב רוחני נכון שמעלה אותנו לקו האמצעי?

אני לא יודע על מה מדובר ובכלל זה לא כל כך חשוב, אלא חשובה לנו כאן הטכנולוגיה, איך אנחנו יכולים להגיע לוויתור הנכון. הוויתור הנכון הוא שכל אחד ואחד משתדל לקבל את הדעה של החבר, וכשמקבלים את כל הדעות של כל החברים שהפוכות מהדעה שלנו, אז בקבלה הזאת מתחילים לראות מה הוא עמק השווה, מהי הנקודה המשותפת בין כולם. והיא משהו אחר לגמרי, היא לא שלי ולא שלו, לא של היריב שלי ולא שלי, אלא היא משהו חדש. מתוך זה שאני מוותר על עצמי ומקבל את הדעה שלו והוא מוותר על עצמו ומקבל את הדעה שלי וכן הלאה, מתוך הוויתורים ההדדיים האלה אחד כלפי השני אנחנו בונים את הנקודה החדשה שלא הייתה קודם, שלא שייכת לי ולא שייכת לו, אלא היא שייכת לבנינו ובה אנחנו משתדלים עכשיו לאחוז ולברר אותה וממנה אנחנו מסתכלים על המצב הבא. לא על המצב הקודם, זה לא יתן לנו הרבה, אלא על המצב הבא שבו עכשיו אנחנו, כל אחד ואחד מקבלים את נקודת הקיום החדשה.

תלמיד: אני חושב שכולנו נסכים שזה בדיוק מה שעשינו במשך אולי שבועיים והמצב הזה גורם להרבה מאוד מתח בתוך כל אחד מאיתנו וגם בתוך כל העשירייה כולה.

אז מה?

תלמיד: איך ליצור מצב שהמתח הזה לא יתפרק? כי קשה לנו מאוד להחזיק את שני הקווים האלה שמכחישים זה את זה, אבל השתדלנו, ואני חושב שהצלחנו במשך זמן מה לעשות את זה, אבל בסופו של דבר זה חמק לנו בין האצבעות.

אתם לא משכתם לתוך זה את הבורא. אתם לא ביקשתם שהוא יתגלה דווקא כמחזיק את הנקודה המשותפת החדשה הזאת ביניכם.

תלמיד: אז אולי עוד קצת מאמצים כאלה וזה יצליח.

אני מאחל לכם כל טוב.

שאלה: בעבודה שלנו בעשירייה יש הרבה אי הסכמות, כל מיני ריבים, ולפעמים הדבר לא מאפשר לנו להתגבר ולהגיע לחיבור. אבל יש לנו אחריות כלפי העולם, אז למה האגו שלנו כל כך מחזיק אותנו ולא מאפשר לנו להתחבר, למרות שאנחנו לומדים על זה כל יום? במיוחד עכשיו לקראת הכנס, אנחנו צריכים להתגבר על הפירוד ולהגיע לאהבה בתוך הקבוצה. אתה יכול לעזור לנו בזה?

אני לא יכול לעזור לכם בכלום, לא יכול, אלא רק להזכיר לכם שתפנו לבורא ותבקשו ממנו. אני מכוון אתכם לבורא, זה התפקיד שלי. אין לי שום דבר במה לעזור לכם, אני לא כוח עליון, אני המכוון אתכם ולא יותר מזה. אני כמין סדרן בתהליך שאתם עוברים, אבל כוחות, הבחנות, הדרכות אתם מקבלים מלמעלה. זה מה שאני יכול להגיד.

גם השאלות שאתם שואלים והתשובות שאתם מצפים לשמוע ממני, גם זה לא בדיוק למקום, לכיוון שלי. אתם צריכים להפנות את השאלות שלכם לכוח העליון, למערכת העליונה ולדרוש לקבל ממנה תשובות, ורק משם אתם תקבלו את זה, רק בצורה כזאת.

וזה שאתם שואלים ואני כאילו עונה, כמה שאני מסוגל לענות ומתחמק, באמת לפעמים אני לא יודע מה בדיוק לענות כי אני מרגיש בשאלות שלכם מצבים חדשים שעוד לא התגלו במציאות שלנו. אבל תדעו שהכול סך הכול פנייה מחיבור ביניכם לבורא, מחיבור שלכם לבורא בלבד.

תשאלו, אבל אל תחשבו שאני אדע את התשובה ושאני אדע איך לסדר את התשובה, כי התשובה שאתם מקבלים מהבורא זה כבר שינוי חדש, ואתם לא מרגישים שזאת התשובה. אתם מרגישים שינוי מצב ואתם לא מבינים שזה בא כתשובה על המצב הקודם.

שאלה: יש לנו בעבודה עליות וירידות. האם המצבים עם החברים יהיו עד גמר התיקון?

למה לא?

תלמיד: אני לא אומר שלא, אני רק רוצה להבין. כי המצבים מתחילים להיות יותר קשים, גרועים, אפילו דברים קטנים.

למה לא?

תלמיד: זה מביא לפנייה לבורא, כי אתה לא יודע מה לעשות עם זה, פשוט אין לך כוחות.

אז למה לא?

תלמיד: אני רק שאלתי.

אז תמשיך, פשוט מאוד. אני לא רואה בזה שאתה מגיע לאיזה מבוי סתום. יש לך כל הזמן שלבי התקדמות, משלך ומצד הבורא.

תלמיד: אני שאלתי את זה כדי שלא תהיה לי טעות, שזה צריך להיגמר באיזשהו זמן.

שום דבר לא נגמר, על זה אל תחלום. שום דבר לא נגמר. אם זה תלוי בהליכה הנכונה זה לא נגמר, זה רק אדם יכול לגמור ולהגיד אני גומר עם זה, אני עוזב את זה, מחזיר את עצמי לדרגת בהמה.

שאלה: אני רוצה להמשיך שאלה שנשאלה קודם. נדמה לי שהכוונה של החבר היתה שבעשירייה אנחנו בקושי מגלים את הרע, אולי מפעם לפעם משהו יכול לקרות, אבל אנחנו לא באמת מגלים את הרע בעשירייה. ועכשיו כבר יומיים אנחנו מדברים על זה בשיעורים ואני מרגיש שזה חשוב, שאתה רוצה להעביר לנו משהו, אבל זה לא מצב שאנחנו מגלים בעשירייה. אז מה אנחנו צריכים לעשות?

אני לא יודע מה מפריע לכם. זה שאתם לא מגלים רע? כנראה שאתם לא משתדלים להתחבר ביניכם מספיק, אתם עושים את זה בכפפות ולכן אתם לא מרגישים שיש כאן איזה יחסים אישיים שיכולים לקלקל אתכם וכן הלאה. תנסו ביניכם לברר את הדברים.

יש גם שאלה האם אתם מרגישים את עצמכם כעשירייה, האם אתם מתייחסים מתוך העשירייה שלכם לעשיריות אחרות. יש קשר בין העשיריות, תלמדו מהם מה עושים. נגיד עכשיו שמענו שעשירייה 25 עושה עבודה אינטנסיבית, תבקשו מהם. יש שם אנשים שיודעים אנגלית והם ישמחו לתת לכם כמה טיפים. בבקשה, תעשו כך ביניכם. אתם תראו כמה אתם יכולים להתעשר על ידי זה, לגדול.

תלמיד: מה שקורה בעשירייה מס' 25 זה לא משהו שאנחנו מגלים כל יום, לא כל יום אתה מגיע לעשירייה, אתה מתעורר ומגלה בעיה חדשה. אולי יש בעיה אחת שמגיעה ולוקח זמן לפתור אותה, וזה מה שקורה בעשירייה 25. אבל אם אני מסתכל על עצמי, כל יום כשאני מתעורר יש לי ממש התנגדות לחברים, את זה אני רואה בעיניים. אבל בעיות שמתגלות בעשירייה, זה לא משהו שכל יום אני מתעורר ורואה בעיניים שלי.

אין לי מה להגיד, רק להמשיך.

קריין: ציטוט מס' 3 מתוך ליקוטי הלכות, ברכות הראיה וברכות פרטיות, הלכה ד'

"עיקר החיות והקיום והתיקון של כל הבריאה, על ידי שבני אדם שמשונים בדעותיהם, נכללים יחד באהבה ואחדות ושלום."

(ליקוטי הלכות. ברכות הראיה וברכות פרטיות, הלכה ד)

זאת אומרת, למרות שהם מאוד שונים זה מזה בדעות ובהבנה, בהשגה, בהרגשה, במוח ובלב, בכל דבר, אבל יחד עם זה הם יודעים רק דבר אחד, בלי לשנות את עצמם, רק לבנות קשר ביניהם, בלי לשנות את הדעות שלהם, בלי לשנות את היחסים ביניהם, הם צריכים לבנות מקום משותף. הם לא מבטלים, זה מה שאני רוצה להגיד, הם לא מבטלים את כל הפשעים, כי "על כל פשעים תכסה אהבה".

זאת אומרת, כל אחד ואחד יודע במה הוא שונה, זאת אומרת מה הוא לא אוהב בשני, ואז בצורה כזאת הם מתחילים חיבור. וחיבור מכוחות זרים, אנשים שונים, והם בכל זאת מגיעים למצב שהקשר ביניהם הוא החשוב ביותר לעומת מה שיש בכל אחד.

אבל הקשר הזה לא מבטל דעות, רגשות, הבנות, קליטה של כל אחד ואחד מהאחרים. הקשר הזה הוא דווקא נבנה מתוך ריבוי דעות, הרגשות, הבנות שונות, וכך הם בונים את עצמם.

לכן הוא אומר "עיקר החיות והקיום והתיקון של כל הבריאה, על ידי שבני אדם שמשונים בדעותיהם, נכללים יחד באהבה ואחדות ושלום."

(ליקוטי הלכות. ברכות הראיה וברכות פרטיות, הלכה ד)

הבורא נכנס בעוצמה שלו לתוך הכלי דאדם הראשון ופוצץ אותו לחלקים רבים שעפו לכל הכיוונים, לפי עד כמה שנעשו שונים זה מזה. זאת אומרת, מי נמצא ביניהם שמרחיק אותם זה מזה וזה מזה? הבורא, האור העליון, הוא פוצץ את הכלי. עכשיו שאנחנו משתדלים לאחד את כל החלקים האלה, אנחנו בעצם מחזירים את הבורא לצורה נכונה, טובה.

מהי התכונה הזאת? היא מצד אחד ייחוד, שורש אחד של כולם, מצד שני היא גורמת לריחוק כזה בין כולנו. זה מפני שבתוך המערכת של אדם הראשון היה לנו רצון לקבל הפוך מתכונת הבורא. וההפכיות הזאת גרמה לפיזור, לשנאה, לריחוק, ניגודיות שמתגלה עכשיו בכל מיני צורות. זאת אומרת, עד כמה עפו כל החלקים האלו זה מזה וזה מזה? הם התרחקו זה מזה לפי הניגוד בין בורא לנברא. ואנחנו לא יכולים לחבר את זה בחזרה, אנחנו רק רוצים שזה יתכסה על ידי כוח הבורא.

אז יוצא שהחיבור שהיה קודם והחיבור שיהיה אחר כך, שאנחנו נותנים לבורא לכסות אותנו, ההבדל ביניהם הוא פי תר"ך פעמים. זה ההבדל, שאנחנו יכולים עכשיו בכל הכוח שלי, שלך, ושלו, ושלו, אנחנו מגלים את הבורא פי תר"ך פעמים.

שאלה: האם תוכל להסביר מהי כניעה מוחלטת?

כניעה מוחלטת היא למעלה מהדעת, שאני מקבל דעה של השני נגיד, על פני כל ההתנגדות שלי. שתכונת החבר מכסה את התכונה שלי ב-100% בצורה הפוכה.

שאלה: איך בונים את המקום המשותף הזה שדיברת עליו לפני רגע?

על ידי ויתור, רק על ידי ויתור, אין שום דבר חוץ מזה. עד כמה שהבורא מגלה דרך החברים שהם מנוגדים לי, שונאים, לא כל כך קרובים אלי, כל מיני פשעים כאלה, אני חייב להגיד לא, אני מוכן, אני רוצה להיות איתם למרות שהם מתנגדים לי ואני מנוגד להם. אני לא רוצה לתקן את עצמי, אני לא רוצה לתקן אותם, אני פשוט רוצה שאנחנו נתחבר למעלה מכל ההפרעות האלו והבורא יעזור לנו בזה.

ובכל רגע ורגע אם אנחנו לא מחזיקים בבורא, אז אנחנו שוב נופלים למחלוקת. לכן אין לנו ברירה רק כל הזמן להחזיק במחלוקת שלנו ובבורא יחד. רק בצורה כזאת אנחנו מחזיקים את המערכת בפועל, בתפקיד, שיש לנו מינוס ופלוס וכולם עובדים, שניהם עובדים יחד בצורה בלתי פוסקת.

תלמיד: הבורא נכנס איפה שיש ויתור?

הבורא נכנס איפה שיש ויתור. איפה שהבורא נכנס, שם אנחנו כבר רואים שהוויתור מתקיים. ולא מתקיים בצורה שאנחנו מוחקים את ההפרעות, את הניגודיות זה מזה, אלא הוא מכסה אותן. מכסה אותן, זאת אומרת, אנחנו מקבלים הבחנות מדויקות, משונות, וגם את החיבור ביניהן.

קריין: ציטוט מספר 4, מתוך מאמר של הרב"ש "מהו שתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה - ב'".

"האדם צריך להאמין, ש"אין עוד מלבדו". כלומר, הבורא מחייב אותו לעשות את המעשים טובים. אלא, היות שאין האדם עדיין ראוי, שידע שהבורא מחייבו, לכן הבורא מתלבש עצמו בלבושים של בשר ודם, שעל ידיהם הבורא עושה את הפעולות האלו, היינו שמבחינת אחוריים הבורא עושה.

פירוש, האדם רואה את הפנים של בני אדם. אבל האדם צריך להאמין, שאחרי הפנים של בני אדם, עומד שם הבורא ועושה הפעולות האלו. היינו, שמבחינת אחורי בן אדם עומד הבורא, וכופה אותו לעשות את המעשים, מה שהבורא רוצה. נמצא, שהבורא פועל הכול, אלא שהאדם מחשיב, מה שהוא רואה, ולא מה שהוא צריך להאמין."

(הרב"ש. מאמר 19, "מהו שתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה - ב'", 1990)

שאלה: כשלאדם מתגלה שנאה או שאיפה לאהבה, כל העבודה שלו היא להעביר את זה ליחסים כלפי הבורא, כדי להיות בקשר איתו ושהבורא ייהנה מזה. האם זה דומה לקו אמצעי?

תמשיך בכיוון זה ותברר. זה יביא אותך לטוב.

שאלה: איך להתגבר על האגו ולהגיע לתכונת האהבה?

לתכונת האהבה זה מידי, שאנחנו כבר עכשיו משתדלים להגיע. אבל בכל זאת לבנות בתוך הקבוצה מצב שאנחנו נמשכים להיות יחד. אהבה, אנחנו עוד לא יודעים מה ההרגשה הזאת, אבל לבנות מצב שכולנו כולנו רוצים להיות כאיש אחד בלב אחד, במוח אחד, במחשבה אחת, לקראת מטרה אחת, זה אנחנו צריכים להשתדל לדאוג להיות מכוונים לזה.

שאלה: איזה פעולות אנחנו צריכים לעשות בקבוצה כדי להגיע לזה?

להיות בקשר, קודם כל בינינו. קודם כל להיות בקשר בינינו.

שאלה: האם כל פעם שכאילו אנחנו כבר משיגים את הקו האמצעי, הוא מתבטל ואז כל העבודה מתחילה מחדש?

כאילו כן, אבל הוא לא מתבטל, עליו אנחנו ממשיכים את הקו שלנו.

שאלה: כתוב כאן שאדם מעריך את מה שהוא רואה. האגו שלי מקבל כרע את מה שכואב לו ולא נעים לו. מה זה רע אמיתי?

אני קודם כל צריך להגיע למרכז הקבוצה בהבחנות שלי, כלפי מטרת הבריאה, במוח ולב. ואחר כך מתוך מרכז הקבוצה, כבר עד כמה שאני נמצא בזה אבל איכשהו, יכול לאתר לאן עכשיו אני מקבל סטיות ואיך אני יכול לעבוד עם הסטיות האלה, כנגדן. אבל קודם כל להגיע למצב שאני מחובר עם כולם, אפילו בדרגה הכי קטנה, אחרת לא יהיה לי שום מקום שאני ממנו יכול למדוד את עצמי.

תלמיד: בכוח ההתמדה, בשאיפה שלנו, איך לקבוע אם אני במרכז העשירייה?

הכי קל זה שאני בצורה פשוטה כביכול, משתדל להיות באהבה לכולם, בהרגשה של כולם, שאני לא מרגיש את עצמי אלא מרגיש אותם. זה נקרא איכשהו פחות או יותר, שאני נמצא במרכז העשירייה. שתי הבחנות, לא מרגיש את עצמי, מרגיש אותם, זו בעצם ההבחנה הנכונה.

שאלה: במולדת הפיזית שלך, בלרוס, התחילו מהומות במדינה, אנחנו לא רואים את החברים מבלרוס על המסכים, הם לא עונים. ברגעים כאלה מה המקורות המתאימים לקריאה, כשנפל לך האינטרנט, אתה לא יכול להיות עם החברים, כשאין עוד מלבדו. אולי את הציטוט של בעל הסולם על אין עוד מלבדו, אולי לשמוע איזה שיעורים מיוחדים, מה היית מציע?

זו באמת בעיה, אני מקווה שהיא תגמר מהר. מצב שם לא פשוט מצד אחד, מצד שני אני חושב שזה לא ימשך הרבה זמן. כי סך הכול אלה לא כוחות גדולים שמתנגדים, לא נראה לי. בשנת 70 הייתי סך הכול שנתיים בבלרוס, ויצאתי משם. משנות 70 עד היום זה 50 שנה, אני לא ראיתי ולא ידעתי, ולא התעניינתי במקום הזה, לכן אני לא יכול להגיד מה לעשות. זה דבר אחד.

דבר שני, לא חשוב איפה זה נמצא, צריכים אנחנו במקרה כזה להתלכד עוד יותר, להתחבר עוד יותר בעשירייה. נגיד שאנחנו נמצאים באותו מקום, עוד יותר בעשירייה, ובשקט, בפנימיות, כמה שאפשר בצורה שאנחנו לא מעוררים עלינו שום תשומת לב, ללמוד את הדברים שלנו, הבסיסיים. הבסיסיים, הייתי אומר "פתיחה", או "תלמוד עשר הספירות" חלק א', חלק ו' הייתי ממליץ, זה דבר אחד, ודבר שני אגרות של בעל הסולם ורב"ש.

נקווה שהכול יעבור ותודה לקבוצת בלטיה שדואגת לשכנים שלה. אני מקווה שבכל האזור ההוא יבוא השלום וחיבור.

שאלה: אם אנחנו לא יודעים מהי אהבה, האם ניתן באיזו מתודה מדעית, דרך מערכת של קואורדינטות, להבין שהנקודה המרכזית היא אפס, ואז היא עולה למעלה או יורדת?

אם אתם אנשים טכניים, תארו לעצמכם שיש לפניכם מנגנון, מערכת, שכולה צריכה תיקון בזה שכול החלקים שלה, אמנם כל חלק וחלק הוא נכון, אבל אין חיבור ביניכם, בין החלקים האלה. ואז אתם צריכים לסדר את כל החלקים האלה, ובמיוחד מה שאתם צריכים זה לסדר את צורת ההתקשרות ביניכם.

נניח שאנחנו קונים מחשב, אנחנו צריכים להכניס לו תוכנה, כי הוא בעצמו סתם חתיכת ברזל. צריכים להכניס לו תוכנה, זאת אומרת צורת התקשרות נכונה בין כל החלקים שלו, ואז הוא יעבוד. מה זה יעבוד? יוכל לרשום את מה שאנחנו רוצים ממנו, יוכל להוציא את מה שאנחנו רוצים לקבל ממנו. אותו הדבר כלפי האדם, בעיקר כלפי האדם. למה אנחנו חולים? כי החלקים שבגוף שלנו לא כל כך מבינים זה את זה ואז הם יוצאים מהתקשרות נכונה. זה מוגדר אצלנו כ"מחלה", וכולי. זה גם בחברה האנושית, בעם, במדינה. בכל מקום הבעיה היא לא בחלקים עצמם אלא איך החלקים האלה לא יכולים להיות מסודרים ביניהם בצורה נכונה.

אף חלק וחלק לא צריך לשנות את עצמו, פשיסטים, קומוניסטים, טרוצקיסטים, לא חשוב מי ומה, שכולם יהיו כמו שהם, רק שידעו איך הם צריכים להתקשר לאחרים כדי להיות מערכת אחת. לא להרוג זה את זה, לא להרוס זה את זה, אלא למרות שהם שונים הם מתקשרים ביניהם, כדי שהפער ביניהם דווקא יעסוק להם בחיבור מתגבר עוד יותר. ואז הם מגלים את הכוח השלישי, הכוח העליון של הטבע בחיבור כזה. אנחנו צריכים לבנות כאן, בכל מקום קו אמצעי.

אנחנו נראה עד כמה השיטה הזאת רק היא יכולה להתקיים היום בכל האנושות. אנחנו הגענו למצבים גדולים מאוד בהכרת האגו שלנו, וגם פחות או יותר מכירים את האגו שלנו כרע. אנחנו רואים בכל מקום אנשים יוצאים להפגין, מתפרצים, שוברים חלונות, הורגים אנשים, מִזה לא ייצא שום דבר טוב. אנחנו צריכים ללמוד איך אנחנו בכל זאת קיימים, כי אף אחד לא רוצה להרוס את השני, אף אחד לא רוצה. אנחנו רואים את זה גם מצד הטבע, פעם רצינו להרוג את כל הציפורים שלא יאכלו את התבואה, אחר כך את הזאבים שלא יטרפו את העיזים, ראינו שאי אפשר. בכל הבריאה צריך להיות איזון.

האיזון מגיע מזה שכל חלק וחלק קיים, אסור לנו להשמידו. במאמר "השלום" גם בעל הסולם כותב על זה, אסור לנו להשמיד כל דבר ודבר שבעולם, אלא רק קשר נכון ביניהם אנחנו צריכים לסדר. וקשר נכון בנוי גם מפלוס וגם ממינוס, משני כוחות. ולא נהייה כילדים שרוצים להשמיד את המינוסים, הניגודיות ולהשאיר רק את הפלוס, זה ממש נגד הטבע, זה נגד הייחודיות, כי הבורא נמצא למעלה מהפלוס ומהמינוס.

זו הבעיה שלנו. אנחנו צריכים טוב טוב ללמוד את זה, ואז נוכל גם בחברה האנושית לאתר את הפלוסים והמינוסים ולסדר ביניהם קשר נכון. וקשר נכון הוא שגם דבר שהוא נמצא בניגודיות כלפיי, אני מקבל אותו כהכרחי ודואג לקיומו, ממש דואג. כי אם הוא פתאום נחלש או קורה לו משהו והוא שונא אותי, אני צריך לדאוג שמידת השנאה לא תיעלם, אחרת גם התכונה שלי תיחלש ואני לא אוכל להתקדם. זו בעיה מאוד גדולה בהבנת הקשר בינינו.

תלמיד: מתי מתחילה חוכמת הקבלה?

חכמת הקבלה מתחילה מזה שאנחנו מחפשים את הקו האמצעי ורוצים להכתיר את הבורא מעל לשני הכוחות האלו שהוא יצר אותם והוא נמצא למעלה מהם. לכן לכוון את עצמנו מכיוונים שונים, זרים, מנוגדים לשורש שלהם האחד שזה הבורא, זו חכמת הקבלה. קביעת קו אמצעי בכל מקום.

תלמיד: מתי היא מתחילה דווקא בצורה פרקטית?

פרקטית חכמת הקבלה מתחילה מעשירייה. מעשירייה חזקה, יציבה, שהיא כבר מתחילה לחפש, כמו שעכשיו אנחנו מדברים, לחפש את הבורא על פני כל הצורות המנוגדות.

שאלה: אם קיבלתי תשובה אחרי שפניתי בשאלה, איך אני יודע אם זו התשובה של הבורא או של האגו שלי?

תברר את זה גם בעשירייה, זה בטוח יהיה נכון. מה שהעשירייה תחשוב ותחליט זה יהיה נכון.

שאלה: בעשירייה נראה שלכל אחד יש זווית ייחודית לו איך לממש את המטרה. איך מצד אחד אדם צריך לבטל את עצמו כלפי החברים בעשירייה ומצד שני לשמור על המחלוקות? במה הביטול, במה שמירה על המחלוקת?

אני אף פעם לא מוחק את המחלוקת, כמו שלמדנו את זה גם במאמר "השלום" ובעוד כמה [מקומות]. מחלוקות הן דברים טובים שבלעדיהם אי אפשר להתפתח, וכמה שאנחנו מתקדמים המחלוקות בינינו צריכות להיות ענייניות יותר, ואנחנו צריכים לדאוג שההתנגשות, ההתנגדות צריכה כל הזמן להיות בולטת.

קריין: ציטוט 6, מתוך "שלום בעולם" של בעל הסולם.

"כל דבר שישנו במציאות, הן טוב והן רע, ואפילו היותר רע ומזיק שבעולם - יש לו זכות קיום, ואסור להשחיתו ולבערו כליל מן העולם, אלא שמוטל עלינו רק לתקנו, ולהביאו למוטב. כי התבוננות כלשהי במלאכת הבריאה, דיה, להשכילנו על גודל שלימות פועלה ויוצרה. ולכן, עלינו להבין להזהר מלהטיל דופי בשום פרט מהבריאה, ולומר שהוא מיותר, ואין בו צורך. שבזה יש ח"ו משום הוצאת שם רע על פועלה.

(בעל הסולם. "השלום בעולם")

ההבדל בינינו לבין כל חברה או קבוצה אנושית שקיימת באנושות הוא, שאנחנו יודעים איך לעבוד עם השנאה, עם הניגוד בינינו, עם כל המחלוקות ועם כל הבעיות. כי אנחנו מקבלים את הדברים האלה כנשלחים מלמעלה מהבורא עצמו, ועל ידי זה שהוא שולח לנו את הדחייה, השנאה, הריחוק וכולי, על ידי זה הוא מעמיד לנו תנאים שאנחנו יכולים להתקדם, לכסות ולכסות אותם באהבה. איך אנחנו עושים את זה? על ידי זה שאנחנו מקבלים בהבנה את מה שקורה לנו, את הצורה הניגודית מצד אחד, ומצד שני אנחנו מבקשים את הבורא שיעזור לנו להיות למעלה מזה.

תלמיד: אז במה הביטול ובמה השמירה על המחלוקת?

המחלוקת שתישאר, אני לא מבטל אותה בשום צורה, אני רק רוצה שמעל שתיהן יתגלה כוח שמחבר אותן יחד. איך? אני לא יודע, אבל חייב להיות כך. זאת אומרת אני מבקש מזה את גילוי הבורא שיבוא ויכסה.

תלמיד: אז מה נקרא שאני מבטל את עצמי כלפי החברים בעשירייה במצב הזה שבו מתגלה מחלוקת?

אני לא מבטל את הדעה שלי, אני מבטל את השליטה שלי.

קריין: יש ציטוט מתוך "החירות" של בעל הסולם.

"השגת המסקנות המוצלחות, עומדות ביחוד על רבוי המחלוקת והפרוד, היוצא והמתגלה בין הדעות. שכפי רבוי הנגוד, והסתירה, וגדלות כח הבקורת - כן מתרבה הדעת והתבונה. והעינינים נעשים מוכשרים להתברר ולהתלבן ביותר. וכל כשלונה והתנוונותה של התבונה, אינה באה רק ממעוט הבקורת ומיעוט המחלוקת שבעניניה... ואם תתבטל המחלוקת והבקורת - תתבטל כל התקדמות בדעות והשכלות, ויתיבש מקור הדעת מהעולם".

קריין: ציטוט מס' 5 מתוך הרב"ש, מאמר "מה לדרוש מאסיפת חברים".

"ענין אהבת חברים, שבנויה על בסיס של אהבת הזולת, שע"י זה יכולים להגיע לאהבת ה', הוא ענין הפוך מה שמקובל באהבת חברים. שפירושו, שענין אהבת הזולת, אין הפירוש, שהחברים יאהבו אותי, אלא, שאני צריך לאהוב את החברים. אם כן לא משנה זה שהחבר מדבר עליו לשון הרע, שבטח יש לו עליו שנאה. אלא האדם הרוצה לקנות אהבת חברים מטעם אהבת הזולת, האדם הזה הוא צריך תיקון, שיאהב את השני. לכן בזמן שהאדם נותן את היגיעה ודן אותו לכף זכות, זוהי סגולה, שע"י היגיעה מה שהאדם נותן, נקרא זה "אתערותא דלתתא", ונותנים לו מלמעלה כח, שתהיה לו היכולת לאהוב את כל החברים בלי יוצא מהכלל."

(הרב"ש. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)

שאלה: מה צריכה להיות התפילה שלי לקבוצה?

התפילה שלי לקבוצה צריכה להיות שאני מבקש להיות יחד איתי בפנייה לבורא. אני מתפלל עבורם ויחד איתם לבורא שיעזור לנו להגיע לשלמות. שלמות זה שגם כל המחלוקות שלנו ושיהיו כמה שיותר, אבל העיקר שיתחברו יחד לתנאים שבהם יתגלה הבורא, השורש של כל המחלוקות.

שאלה: האם גם השנאה מציינת את הדרגה הרוחנית כמו אהבה?

ודאי שכן. גם שנאה וגם אהבה הן שתי הבחנות של אותו יחס הבורא אלינו. אין מצידו לא אהבה ולא שנאה כמו שאנחנו מבינים שזה יכול להיות זה כנגד זה. אלא תכונתו כלפינו מתבטאת כאיחוד, כחיבור בין שני דברים מנוגדים. אחרת הוא לא יכול להופיע כלפי הנבראים, אלא רק בצורה שיש פירוק וחיבור, פירוק וחיבור. מתוך זה אנחנו מכירים אותו, אחרת אי אפשר להכיר את הכוח הזה, הוא בעצמו נעלם, הנברא לא מסוגל. זאת אומרת מישהו חוץ מהבורא לא יכול להכיר את הכוח ההוא אלא רק בצורת בורא, "בוא וראה", אבל לא אחרת.

שאלה: לגבי חילוקי דעות, אני רואה שני אנשים, נגיד שני חברים שמתווכחים, יש להם נקודות מבט שונות, יכול להיות שהם שונאים זה את זה אפילו. הם מתחילים לעבוד על החיבור ומשיגים חיבור מעל אותם חילוקי דעות בקו האמצעי, בקו השלישי. מה אני אראה כשזה קורה?

אם אתה מסתכל מהצד, מהצד אתה תראה אותם, אבל למעשה זה תלוי בהשתתפות שלך, בהרגשה שלך. גם זה שהם מנוגדים זה לזה, מאיפה אתה תדע את זה? כאן מדובר על הבחנות רוחניות כלפי חיבור, אופן החיבור כלפי הבורא, איך אתה מהצד יכול לראות את זה? אם אתה נמצא איתם בקבוצה אז תבררו.

תלמיד: זאת בעצם השאלה, יכול להיות שהם גם עכשיו נמצאים באותו החיבור הרוחני, ורק אני רואה שהם מתווכחים ושונאים אחד את השני, הכוונה הרי נמצאת מאחורי החומר.

על זה אין תשובה, אלא אתה צריך להיכנס ולברר. אם זה בתוך עשירייה, אין שום בעיה, אתה נכנס, מברר את הדברים. אתה מקבל אותם ומשתדל להיות ביניהם וכך אתם ביחד ובכלל כל הקבוצה, לא רק שניים, כל הקבוצה מתחילה להתערבב ולדבר על זה ולברר את זה וכמה שיותר וכך מבררים.

הכול נובע מאותה המגמה, שכולם רוצים לברר את נקודת החיבור ביניהם כך שהיא יכולה לתת לנו מקום לגילוי הבורא. את נקודת השכינה אנחנו צריכים לברר, שבה מתגלה השוכן. ואז לא חשוב לי מי צודק, מי לא, פלוס, מינוס, לא חשוב, העיקר שיהיו הפלוסים והמינוסים האלה ואנחנו נשמור על המחלוקות. כמו שבעל הסולם אומר לנו במאמר החרות, שאנחנו חייבים לדאוג לזה שהמחלוקות יישארו בעולם, כי אחרת אנחנו ההיפך, לא נגיע אף פעם לאמת. ומה אנחנו רוצים? אנחנו רוצים שכל אלו שמנוגדים לנו ייעלמו מן העולם, אז איך אפשר להגיע לשלמות?

זאת אומרת, האנשים שבעולם הם בכלל לא מבינים איך צריכים להתנהג, איך צריכים להתקדם לקראת העתיד הטוב. הוא לא נבנה לפי השכל שלנו השטוח, שכולם צריכים להסכים להיות בדעה אחת. אלא שיהיו הרבה דעות, המון דעות, ולמעלה מהן אנחנו בונים עוד קומה ששם כל הדעות האלה מתחברות ובהן מתגלה הכוח העליון, הבורא. כך בנויה המציאות, זה הטבע, אחרת זה לא יקרה.

אנחנו צריכים להסביר את הדברים האלה, להראות אותם, ללמד, לעשות סדנאות איתם, כל מיני שיעורים, אחרת האנושות מתגלגלת להשמדה.

תלמיד: התמונה שאני רואה בעיניי בצורה הגשמית, מה ישתנה בה כשתתגלה אותה הדרגה של האיחוד, של הקו האמצעי? בדרגה שאני רואה לא ישתנה כלום, חברים ישנאו זה את זה, יהיו מלחמות, כל מפלגה פוליטית תמשיך לדבר על דעתה. אני שואל על זה, האם בדרגה הגשמית לא יהיו שום שינויים ואני בכל זאת אראה את כל הכאוס הזה ואת השבירה גדלה יותר ויותר?

אני לא מבין אותך בכלל. אתה מדבר על זה שהעולם כבר יגיע למצב שהוא מבין שצריכים לוותר זה לזה. לוותר זה לזה זה לא נקרא שאני מוותר, זה נקרא שאני מבין שהשני שנמצא בניגוד אליי הוא חייב להיות כך בניגוד אליי, הוא בזה נותן לי אפשרות לעלות מהדרגה שלי לדרגה יותר עליונה, לגלות את הבורא, והוא חייב להישאר בניגוד. וכמה שיהיו יותר מנוגדים, אתה יודע כמה מנוגדים יש לי בעולם? כולם חוץ ממני. כולם חוץ ממני צריכים להתגלות כמנוגדים לי.

תלמיד: זאת אומרת אני אראה את העולם שהוא נמצא יותר ויותר בחילוקי דעות?

כן, ואני אשמח מזה. למה? כי יש לי אפשרות למעלה מהם לבנות מקום כזה שכולנו מחוברים למעלה מנקודת הביקורת שלהם. ואז אנחנו בונים כזאת קומה ששם יכול להתגלות כוח האיחוד.

תלמיד: בסדר, המחלוקות יתרבו, דעות שונות זה טוב. אבל המחלוקות נכון להיום הן מביאות לעימותים, למלחמות ולעוד דברים, ואני לא רוצה לראות מלחמות בעולם, שיהיו חילוקי דעות אבל לא מלחמות ואסונות.

אז תסביר לכולם בשביל מה כל הדברים האלה מתגלים, תסביר לכולם, מה הבעיה?

תלמיד: ואז יהיו פשוט חילוקי דעות במילים נגיד, כל אחד יתעקש על דעתו?

וכולם ישמחו שהוא יהיה נגד כל האחרים, כולם ישמחו. ברגע שיש לנו שיטה, אז דווקא מריבוי דברים מנוגדים אנחנו מגלים את הבורא, את ההבחנות שבו. כי את הייחוד שלו אנחנו משיגים מתוך מספר וגודל הבחנות מנוגדות.

תלמיד: זאת אומרת, יכול להיות דבר כזה שכל אחד נמצא בדעות אינדיבידואליות שלו, בחילוקי דעות, אבל יחד עם כל זה אין מלחמות, לא קיימים מקומות שבהם יש רעב, אין בעיות אקולוגיות?

לא. יחד עם זה כולם מגלים שלמעלה מכל השונים, שהם כולם שונים, יש שורש אחד שברא אותם בצורה כזאת, ונהנה שלמעלה מהטבע של כל אחד ואחד הם מתחברים יחד, בזה שקונים את הטבע שלו, של הבורא, שהם רוצים שהוא יהיה למעלה מהם. אז הם נמצאים כל אחד בטבע של עצמו וקונים את הטבע של הבורא, ובטבע של הבורא, "כי בו ישמח ליבנו", הם מתחברים ביניהם.

תלמיד: זאת אומרת יכול להיות שיהיו חילוקי דעות בלי בעיות גשמיות, רעב, סבל, מחלות, אסונות אקולוגיים, זה יכול לקרות?

בצורה כמו שאנחנו מדברים שהם כבר יודעים בשביל מה הם עוברים את כל המצבים האלו ואיך הם צריכים להתחבר למעלה מהם עם הבורא, אני לא חושב שנשארת בעולם שלנו איזו תופעה שלילית כרעב, כקור, כמחלות.

שאלה: אם להיות ריאליים, מה יש לנו בדיוק להציע היום לאנושות, אנחנו בעצמנו מגששים באפלה סביב איפה האמצע הזה?

להסביר מה שבעל הסולם מסביר לנו בקטעים האלו, שהמחלוקות צריכות להיות, שהן באות לנו מצד הטבע, שאנחנו לא יכולים להרוס זה את זה, ושכל העבודה שלנו נגיד בבחירות, מה אנחנו בוחרים? אנחנו בעצם צריכים לבחור מפלגה או יותר נכון קבוצת אנשים שזו גם מפלגה, שיודעת איך לעשות שלום בין המנוגדים. כי רק בתוך השלמה בין המנוגדים אנחנו מגיעים לקומה הבאה יותר עליונה של הקיום שלנו.

תלמיד: אבל זה לא משהו שהוא יישומי להיום בבוקר, זה תיאורטי כרגע.

לא, למה? אני צריך לצאת לעם ולהסביר לו שרק בצורה כזאת אנחנו יכולים להתקיים בעולמנו, אני לא מדבר על העולם הבא, על העולם העליון, משהו, אני מדבר על העולם הזה. אנחנו רואים שאתה אף פעם לא יכול לבטל את השני, כי ברגע שאתה מגיע לאיזה חיבור קטן חלקי מיד באה המחלוקת, בך ומחוצה לך, ורוצים להרוס זה את זה. אתה בזה אף פעם לא בונה חברה יציבה, אף פעם.

אלא יש רק דבר אחד שאתה עושה בצורה הנכונה "על כל פשעים תכסה אהבה". מה זאת אומרת? שאתם רוצים לבנות מעליכם קשר טוב, מקור הטוב, לשניכם. שבזה אתם בונים את הבורא, "אתם עשיתם אותי". הוא לא קיים ואתה לא יכול להגיד אם הוא קיים או לא קיים. אלא הוא קיים מפני שעכשיו אתה בא עם אנשים מנוגדים, כוחות מנוגדים, ובקשר הנכון ביניכם אתם בונים את הכוח המיוחד הזה, את המושג המיוחד הזה שנקרא "עליון", שאין בו כל מיני ריבוי הצורות. כתוב בזוהר במאמר "חזיון דרבי חייה", שנראה לו שהוא קיים מכל מיני צורות מנוגדות, אבל גם נראה לו שזה לא קיים, וכך הוא לא יודע איך לאתר את זה.

תלמיד: אני עדיין לא מבין, אם אני עכשיו אלך אפילו ללב ההפגנה פה בישראל ואגיד להם, אסביר להם על זה.

לא. אלא אם אתה תגיד במשך כמה וכמה חודשים ואולי אפילו שנים, אז לאט לאט הם יבינו שבצורה כמו שהם יוצאים זה סתם כמו ילדים שמתקוטטים בחצר, שאין בזה שום דבר שיכול לצאת לפועל, שנותן משהו נכון וטוב.

תלמיד: אז מה שאתה אומר זה שצריך להגיד את זה במשך כמה שנים. אז אין לנו משהו יישומי להציע היום בבוקר.

זה נקרא יישומי.

תלמיד: להסביר כמה שנים את הרעיון בלי ליישם. רק לשמוע אותו, זה יישומי?

זה יישומי. זה החלק המעשי של הפתרון, שאתה מתחיל למלא להם את המוח והלב בדעה כזאת שהם לא חשבו על זה. ואין לך ברירה, אתה צריך לקדם אותם לדרגה אחרת, אחרת אתה רואה כמה שנים זה נמשך ועוד יימשך.

ברגע שאתה תתחיל להוציא את הדברים האלה לקהל, אפילו שיצחקו עליך ויבזו אותך, זה לא חשוב, אתה צריך להתייחס לזה כמו שמחנך מתייחס לילדים שלא רוצים, אז מה לעשות. מורה שנכנס לכיתה הוא גם לא יודע מה שמכינים לו, והם תמיד רוצים לגרום לו איזה בוז או משהו. אבל פעם אחר פעם, לאט לאט, הם מתחילים להבין שאין ברירה, ויהיו שם כמה הרוגים, כמה פצועים, זה יעלה כסף, ויהיה חוסר סדר, אז חלק גדול מהעם יהיה איתך. וכך אתה נכנס כמו כוח מרכזי שבמדינה או בחברה, מפני שאתה מדבר דווקא על איחוד של כולם סביב העיקרון העליון. ולא צריכים להאמין, אתה מסביר להם את זה בצורה הגיונית, שאין דרך אחרת.

תלמיד: איך אתה מודד את ההצלחה אם התהליך הוא ארוך טווח?

הוא ארוך טווח מפני שאתה צריך לחדור לתוך האוזן שלהם, דרך התוף, כי הם לא רוצים לשמוע את הדברים האלה. אלא כל אחד צועק משלו וזהו, נראה לו שהוא משיג את מה שהוא רוצה. צריכים להסביר להם לפי כל ההיסטוריה וכל מה שקורה, שלא משיגים אף פעם. ואפילו שנראה להם שזה קרוב, שאנחנו נשבור אותם, יש לנו חברים בממשלה, יש לנו כוחות, יש לנו נשק, לא חשוב מה, אין דבר כזה. אתה לא יכול לעשות את הצדק שלך על ידי הכוחות האלה.

תלמיד: מתי עוברים משלב של מודעות לשלב מתקדם יותר, מעשי יותר עם הקהל?

כשאתה בונה בחברה כאלו עשיריות שהן יכולות בתוכן ואחר כך ביניהן לסדר חברה חדשה.

תלמיד: אז כל עוד, לדוגמה במדינת ישראל, אין ממש עשיריות, לא מתחילים את תהליך החינוך בפועל, זה רק תהליך של הסברה והשכלה.

שגם זה שייך לתיקון.

תלמיד: ואיך אתה יודע שאתה בתהליך הנכון של ההסברה, של ההשכלה? איך אתה מודד את הצלחה, כי אתה לא רואה את התוצאות מיום ליום?

כך זה, כמו בחינוך. אתה גם בחינוך לא רואה תוצאות יום יום. זה חינוך שאנחנו מדברים עליו כל הזמן.

תלמיד: וכשאתה לא רואה את התוצאות יום יום, איך אתה יודע שאתה במקום הנכון?

אתה יודע פחות או יותר מה אתה צריך להחדיר לתוך האומה, לתוך קבוצה. כך זה, כמו מורה בבית ספר, גם הוא לא יודע. הוא יודע שיש לו תכנית והוא חייב לבצע.

וחוץ מזה כאן אתה בכל זאת נמצא עם איזה פידבק. תתחיל להסביר, תתחיל לגלות את הצבע שלך, שיראו מה אתה רוצה, כי לא כל כך מבינים מה אנחנו רוצים להגיד.

תלמיד: אתה יכול לתת דוגמה שיהיה צבע וחד ברור לקהל מה זה לכסות באהבה, משהו שיוכלו לתפוס אותו עכשיו?

קודם כל, שאנחנו מבינים מכל התהליך שאנחנו לא יכולים להרוס זה את זה. ואם קמים לכמה שנים, אחר כך באים אחרים וקמים. כי אם אנחנו מתקיימים, אנחנו לא יכולים להתקיים בהצלחה להרבה שנים, כי גם הצד השני עובד ואף אחד לא צודק. פלוס לא יכול לעבוד כאחד ומינוס לא יכול לעבוד כאחד, ולכן הם באים לסירוגין ורק נותנים מקום זה לזה פעם בכמה שנים.

זאת אומרת אנחנו לא יכולים לבנות חברה שתהיה בצורה מאוזנת, רגועה, אנחנו כל הזמן נראה שהחברה נמצאת במאבקים, שזה גורם לבזבוז עצום של כוחות וכסף ומתח ובריאות, וכל מה שאתה רוצה. שכל מי שנמצא בשלטון, חצי מהעם נניח, החצי השני הולך לקלקל לו את המדינה ואת ה"פרצוף". זה דבר אחד.

דבר שני, יש לך המון אנשים במדינה שלא סתם שהם מנוגדים אלו לאלו, אלא הם בכלל שונאים ומנוגדים לקיום של המדינה עצמה. ואתה לא יכול לעשות נגדם שום דבר, יש לך 20% או 30% כאלה במדינה, מה אתה עושה איתם?

תלמיד: אבל עכשיו אמרת שלא לבטל דעות, שיש מקום לכל דעה.

אתה לא יכול לבטל. בכוח אפילו אתה לא יכול.

תלמיד: אז מה הבעיה איתן?

לא לבטל דעות זה התנאי המוקדם לנו. אם היינו יכולים לבטל, לא היינו מדברים, אלא הבורא סידר כך שאנחנו לא יכולים לבטל דעות, הן חיות ויחיו. אלא זה שאנחנו אומרים שאנחנו צריכים לעלות למעלה מהכול, זה גם מבטל אותן, זה דווקא מבטל אותן, מזה שהם לא מסכימים עם קיום המדינה בצורה כזאת. אנחנו בגישה שלנו מקבלים את כולם ולכן לא מתנגדים לאף אחד. כל אחד יכול להישאר בדתו, באמונתו, במה שהוא רוצה. עוד נדבר על זה.

אבל מה שאני רוצה להגיד זה שאנחנו חייבים לפתוח את העניין. ובמיוחד עכשיו אנחנו כבר מגיעים, אולי בעוד כמה שבועות, למצב שכבר הגיע זמן שצריכים להסביר שהמאבקים האלה הם לא מועילים, זה רק כדי שאותם אנשים שרוצים להיות קצת בשליטה יהיו בשלטון וינהלו קצת, כאילו "ינהלו", וכל פעם זה יותר ויותר מביא לחוסר הצלחה, כי אנחנו מתקדמים לתיקונים, לדור האחרון, ולכן הם לא יצליחו, אף אחד מהם, ויבזו אותם עוד יותר ויותר.

מה שאנחנו כן צריכים זה להסביר איך "על כל פשעים תכסה אהבה". כולם נשארים בדעות שלהם ויחד עם זה מביאים את השליטה היותר עליונה שמכסה את כולם.

(סוף השיעור)