שיעור בוקר 15.10.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות", כרך ג', חלק ח', דף תרא, עמ' 601

עשר הספירות של עולם האצילות, אות ה'

קריין: תלמוד עשר הספירות, כרך ג', חלק ח', דף תרא, 601, עשר הספירות של העולם האצילות, אות ה', דברי האר"י.

אנחנו לומדים שהבורא, כמו שעושים פאזל, בנה את כל המציאות בצורה מושלמת, ואחר כך חתך אותה לחתיכות קטנות ונותן לנו להרכיב את הפאזל בחזרה, שאז אנחנו נבין את השכל והרגש שנמצאים בתוך התמונה הזאת, וגם את הכוונה שלו, היחס שלו כלפינו, כלפי אותה מציאות שברא.

לכן כל הבריאה מתחילה מזה שהיא נמצאת בשבירה. וכך אנחנו גם מגלים כשלומדים תורה, "ויהי ערב יהי בוקר יום אחד". כך אנחנו גם לומדים עכשיו בחלק ח', בחלק 8 בתלמוד עשר הספירות, שהוא מדבר כבר על תיקון. זאת אומרת לפני זה בכל החלקים האלה היה הסבר איך הבורא ברא את כל המערכת, בחלקים 1, 2, 3, 4, 5. בחלק 6 איך הוא שבר את המערכת, חתך את התמונה הזאת לחתיכות, לפאזלים קטנים, לחלקים קטנים ופיזר אותם בכל מיני צורות. ועכשיו אנחנו לומדים איך הוא בונה מערכת שנקראת עולם האצילות. המערכת הזאת תתחיל לתקן את החלקים השבורים, לחבר אותם יחד, ואנחנו שמשתתפים בכל הפעולות האלו, מתחילים בזה להרגיש, להבין, להשיג את כל הבריאה האינסופית שהיא ממש למעלה מזמן, מקום, ללא שום הגבלה. ואנחנו כאן הקטנטנים, שעדיין שקועים ברצונות האגואיסטים הקטנים שלנו, צריכים להתחיל להתכלל באותה הבריאה הגדולה, בזה שאנחנו אוספים את הכלים שלנו וכך מתחילים להרחיב את התפיסה שלנו. זה כמו ילדים קטנים שגדלים והם לא מבינים כלום, אנחנו משחקים איתם, מפתחים אותם עד שהם נעשים גדולים ומתקדמים בעצמם.

התיקון שלנו הוא בזה שאנחנו מתפללים, מבקשים, כי אין בנו שום כוח שיכול לתקן אותנו. אנחנו לא יכולים לתקן את עצמנו, אלא אנחנו צריכים לקבל כוח מלמעלה והוא יעשה את זה. וגם כשמגיע הכוח הזה, אנחנו לא יודעים איך הוא מתקן אותנו, אבל כל השאלה שלנו, כל הבעיה שלנו, כל העבודה שלנו זה לבקש. וכדי לבקש בצורה נכונה, דיברנו איתכם, אנחנו צריכים להיות מחוברים בעשירייה, ומתוך העשירייה אם אנחנו פונים לכוח העליון, לבורא, הבורא מגיע אלינו, מביא לנו את הכוח שלו ובזה הוא מתקן אותנו ואנחנו מתחילים להרגיש שינויים בנו בשיעורים שונים.

אנחנו מרגישים חושך, שאנחנו מנותקים זה מזה, בזה אנחנו מרגישים את החושך. לא בזה שמרגישים טוב או רע בצורה פרטית, אלא טוב ורע כלפי החיבור, כלפי המטרה, כלפי הבריאה, שהבורא שבר את הכלי וצריך שאנחנו נבקש לתקן את הכלי. הבקשה שלנו לתקן את הכלי היא למעלה מהאגו שלנו ולכן העבודה שלנו היא כל הזמן בזה שמבקשים חיבור, מבקשים כוח שמחבר אותנו, כוח שמתקן אותנו. זה כל העניין.

לכן אנחנו רואים מה קורה לנו בעולם הזה, שכל יום ויום אנחנו מגלים כמה אנחנו יותר ויותר שבורים, אפילו בני אדם שבעולם הזה מגלים את זה. ואין לנו שום סיכוי להגיע למצב יותר טוב אלא ההיפך, החיים שלנו גם בעולם הזה, של כל האנושות, יתדרדרו יותר ויותר ומתוך זה נתחיל יותר ויותר לחפש על ידי מה אנחנו יכולים להיטיב למצבנו. כמה שיש לנו יותר שכל ורגש, אנחנו מרגישים עד כמה אנחנו לא מסוגלים להיטיב לחיים שלנו, מפני שהחיים שלנו הם גם תלויים רק בחיבור בינינו ואותו אנחנו לא רוצים. לכן בני אדם עוד יצטרכו להרגיש הרבה הרבה צרות כדי לקבל את שיטת החיבור ולחשוב ולגלות שזה הכול, שרק את זה צריכים.

הבקשה לחיבור של החלקים האלו מהפאזל היא נקראת העלאת מ"ן. ודאי שמדובר על "ואהבת לרעך כמוך", וכל מיני דברים יפים כאלה, אבל מי שם לב לזה. ברוחניות אנחנו מגלים באיזה פעולות אנחנו עושים את זה בצורה ממשית.

כתוב באות ה', בחלק ז':

אות ה'

"* והנה ע"י עלית מ"ן הנ"ל," הבקשה שלנו לקבל אור שיתקן אותנו, "שהם האורות הנ"ל," רשימות שיש לנו מהשבירה. יש לנו כאלה רשימות שפעם היינו במערכת אדם הראשון והתרחקנו, נשברנו, ועכשיו אנחנו צריכים להתקדם בזה. אז אנחנו מעוררים בעצם את המצבים שלנו של היום ורוצים לעורר מצבים יותר מתקדמים. אז "נזדווגו בחינת הוי"ה דע"ב דיודין," האור שהיה פעם מאיר בנו אנחנו רוצים לעורר אותו, "אשר הם כללות בחינת המוחין דא"ק," שהם האור הכללי שהיה ממלא את הנשמה "עם בחינת הטעמים דס"ג," עם כוח ההשפעה. אור שמתפשט בכלים דקבלה עם כוח שמתפשט בכלים דהשפעה, "שהם אח"פ כנ"ל." חלק מהכלי, "כי אלו הטעמים דס"ג לא היו בהם שום שבירה, ולכן הם נזדווגו יחד עם בחינת הע"ב דא"ק. ואין הכוונה על האורות היוצאים מן הבל אח"פ," זה נקרא פרצוף ס"ג, "רק על בחינת עצמן ופנימיותן ממש."

* עץ חיים שער י' פרק ב'.

דברים מאוד גדולים ולא כל כך מובנים.

קריין: שוב אות ה' דברי האר"י *.

אות ה'

"* והנה ע"י עלית מ"ן הנ"ל, שהם האורות הנ"ל, נזדווגו בחינת הוי"ה דע"ב דיודין, אשר הם כללות בחינת המוחין דא"ק, עם בחינת הטעמים דס"ג, שהם אח"פ כנ"ל. כי אלו הטעמים דס"ג לא היו בהם שום שבירה, ולכן הם נזדווגו יחד עם בחינת הע"ב דא"ק. ואין הכוונה על האורות היוצאים מן הבל אח"פ, רק על בחינת עצמן ופנימיותן ממש."

* עץ חיים שער י' פרק ב'.

יש לנו איזו תופעה מעניינת. אתם יודעים, כשאני מגיע לבניית איזו מכונה, אומרים לי, אתה צריך לקחת חלק אחד וחלק שני ולחבר ביניהם על ידי כמה ברגים, תחבר ביניהם והיא תתחיל לעבוד. ואז אין לי שום בעיה, אני יודע שאני צריך לחבר את זה וזה יעבוד.

בפעם הבאה כשאני מגיע אומרים, אתה צריך לחבר את החלק הזה עם החלק הזה עם כמה ברגים והם יתחילו לעבוד. אבל אתה צריך לשים לב שכשאתה מחבר אותם יחד, יש שם חשמל, מכניקה, עוד כל מיני מערכות, יש שם חוטים מסוימים, יש שם דברים מסוימים שהם צריכים להיות בחיבור מסוים, בהעברת כוחות הדדיים וכן הלאה. ואז אני מתחיל להסתבך. פעם זה היה פשוט, לחבר בין שני חלקים, עכשיו מדובר איך בפנים פועלים כל מיני חלקים, נכנסים בקשר ביניהם, והעסק נעשה יותר מורכב.

זה מה שקורה לנו. פעם אם מישהו למד נגיד ב"פתיחה" את החלקים האלו, ואלו לא חלקים, אלא ממש על פני דף אחד היה מדובר על הכול, זה היה פשוט. עכשיו, כשאנחנו נכנסים לדברים יותר פנימיים זה נעשה יותר קשה. ככה זה קורה. וכשנתקדם יותר, זה יהיה עוד יותר מורכב. אבל אנחנו תמיד צריכים להבין שמדובר בדברים האלה, כמו שהבנו אותם פעם, על תיקון הכלים. איך אחרי שהכינו לנו את חלקי הפאזל, אנחנו הולכים לחבר אותם יחד.

נשתדל להבין גם את זה וגם את זה. ואם זה קשה לנו, זה לא נורא, אנחנו לומדים כדי למשוך מאור המחזיר למוטב. אם יבוא האור, אנחנו פשוט נתחיל להבין את זה מעצמם, פשוט מעצמם. לא כמו שאנחנו למדנו באוניברסיטה נגיד, אלא כמו שילדים לומדים, הם לומדים מתוך החיים שלהם. הם משחקים ומשחקים, מתוך המשחק מתחילים להיות יותר חכמים. זה בעצם הלימוד הנכון, שהוא לומד על ידי מאור המחזיר למוטב, גם ילד קטן.

כל הזמן אנחנו חושבים איך המאור המחזיר למוטב שמאיר בזמן הלימוד משפיע עלינו והוא נותן לנו את ההבנה מה שכאן כתוב. "לא החכם לומד", דרך השכל, אלא אנחנו רוצים ללמוד דרך האור העליון שמאיר עלינו.

קריין: אות ה', אור פנימי.

פירוש אור פנימי לאות ה'

"המוחין דא"ק עם בחי' הטעמים דס"ג: ואע"פ שכל הנקודים אפילו הראש הא' שבהם, נמשכים מנקודות דס"ג, וא"כ היה המ"ן צריך לעלות רק עד הנקודות שבראש הס"ג, אמנם באמת הם עלו לנקודות דס"ג, אלא כיון שעם עליתם זו נעשה הזווג דע"ב ס"ג, אשר הארת הע"ב שהגיעה אל הס"ג, הורידה הה"ת מעינים דס"ג אל הפה דס"ג, שבזה מתחברים האח"פ אשר יצאו מראש ס"ג ושבים לבחינת ראש, ונמצאות הנקודות דס"ג מתחברות עם הטעמים דס"ג למדרגה אחת, אשר אז אין הנקודות דס"ג עולות יותר בשם, כי הן בטלות בהבחינה העליונה שבהן, שהן הטעמים. ולפיכך נבחן גם העלית מ"ן, שעלו אל הטעמים כי הנקודות אינן עולות בשם כי בטלות להם. כמ"ש הרב לעיל (דף שצ"ו אות ו' עש"ה.)

ותדע, שמכאן, יוצא הכלל אשר כל עלית מ"ן הם מתחתון לעלי עליון והעלי העליון מתקנם בשביל העליון. כי זו"ן מעלה את המ"ן בשביל העליון שלהם שהם ישסו"ת, אל העלי העליון שהם או"א, ואו"א מתקנים אותם בשביל ישסו"ת. וכן בכל המדרגות. והוא כי כל עלית מ"ן, גורם להוריד הה"ת מנקבי עינים למטה, שעי"ז קונה את הג"ר. ונמצא בשעה שזו"ן מעלים את מ"ן דישסו"ת, גורמים בזה להוריד את הה"ת מעינים דאו"א למטה, שאז נמצאים ישסו"ת מתחברים עם או"א למדרגה אחת, וקונה ישסו"ת את ג"ר שלו, דהיינו בחינת או"א. והנך רואה, שהמ"ן שזו"ן העלו לצורך ישסו"ת, עלו לבחינות או"א, דהיינו לה"ת שבעינים דאו"א, שהורידו אותה למטה, ותיקנו בזה המוחין דישסו"ת. הרי שהתחתון העלה את המ"ן בשביל העליון שלו שהם ישסו"ת, לעלי עליון שלו שהם או"א, ואו"א נזדווגו יחד על המ"ן והורידו את הה"ת מעינים שלהם למטה, וחיברו בזה את ישסו"ת למדרגת עצמם, וקנה ישסו"ת הג"ר שלו, ובזה תבין מה שהרב מדמה שם (דף שצ"ו אות ו') את ע"ב ס"ג לאו"א וישסו"ת. ע"ש.

וענין זה התחיל בעלית המ"ן הראשונה שהיתה בעולמות, שהיא עלית מ"ן של נה"י הפנימים דא"ק, אל הטעמים דראש הס"ג, שבדברי הרב הנ"ל בדף שצ"ו. ששם הוריד הה"ת מעינים לפה דס"ג. כנ"ל בתחלת הדבור. אמנם כאן כיון שה"ת עלתה לכתר, שה"ס המצח, ע"כ ירדה הה"ת ממצח לפה, כמ"ש לפנינו.

וזה אמרו, "שע"י עלית המ"ן דז' אורות נזדווגו בחינת הויה דע"ב דיודין, שהם כללות בחינת המוחין דא"ק, עם בחינת הטעמים דס"ג, שהם אח"פ". כי ראש הס"ג מכונה בשם אזן חוטם פה, משום שהבחינה העליונה שבו הוא אור האזן, דהיינו בינה. והוא מלביש לפרצוף ע"ב דא"ק מחזה ולמעלה עד הפה דע"ב. וע"כ נבחנים חג"ת דע"ב דא"ק לבחינות מוחין אל הס"ג, וגם לכללות המוחין הנמשכים מא"ק, כי הפרצוף הא' דא"ק נשגב מן העולמות ואינם מאירים זולת דרך חג"ת דע"ב שהם המוחין דס"ג דא"ק. ואחר שהארת המוחין מע"ב אלו, נמשכת לראש הס"ג, דהיינו אל הטעמים, הנה אז יורדת הה"ת ממצח לפה, כמ"ש."

העניין הוא כך, אנחנו יכולים ללמוד את הדברים האלה כמו באוניברסיטה, לעשות שרטוט ולראות איך האור עובר מלמעלה למטה והחיסרון מלמטה למעלה, ולעשות מזה ממש שרטוטים גדולים וחוכמה שלמה. ואנחנו יכולים להישאר בלי השרטוטים רק להיות כמו בחושך באמת, ולבקש מהבורא שהדברים האלה יתגלו, שאנחנו עומדים ודורשים שהם יתגלו. שיתגלו לנו בצורה שאנחנו נתחיל להרגיש אותם, להבין אותם מבפנים ולא בצורה שכלית אלא בצורה רגשית, כי כל הדברים האלה הם הרגש, הרי הכול מתרחש ברצון לקבל.

אז יש כאן שתי גישות, גישה כמו באוניברסיטה בלימוד יבש, וגישה שאנחנו צריכים לתאר אותם בתוכנו, ברצונות שלנו, בהתפעלות, בהתרגשות שלנו, וזה מה שאנחנו רוצים שיקרה. אנחנו קודם צריכים לרצות לגלות את זה בנו איך זה קורה, ואחר כך אם צריכים נוסיף לזה איזה שרטוט, כמו שמקובלים עושים. אין הרבה שרטוטים בקבלה, אנחנו ציירנו את זה ככה פעם. אם כך, נצטרך להתייחס לשיעורים שלנו שאנחנו רוצים שזה יתגלה בנו.

קריין: אנחנו קוראים באות קנ"ה מ"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", "כתבי בעל הסולם", עמוד 804.

אות קנ"ה

"ולפי"ז יש לשאול: א"כ, למה זה חייבו המקובלים, לכל איש, ללמוד חכמת הקבלה?

אמנם יש בזה דבר גדול, וראוי לפרסמו: כי יש סגולה נפלאה לאין ערוך, לעוסקים בחכמת הקבלה, ואע"פ שאינם מבינים מה שלומדים, אלא מתוך החשק והרצון החזק, להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם.

פירוש: כי כל אדם מישראל, מובטח בסופו, שישיג כל ההשגות הנפלאות, אשר חשב השי"ת במחשבת הבריאה להנות לכל נברא." זאת אומרת, אם יש לו רשימות להיות ישר א-ל, ישראל, אז בטוח שהוא צריך להגיע להכרה, להבנה, לגילוי של כל הדברים האלה שכתובים בחכמת הקבלה שהמקובלים גילו. "אלא, מי שלא זכה בגלגול זה, יזכה בגלגול ב' וכו', עד שיזכה להשלים מחשבתו ית', שחשב עליו, כמ"ש בזוהר, כנודע.

והנה, כל עוד, שלא זכה האדם לשלימותו, נבחנים לו אותם האורות, העתידים להגיע אליו, בבחינת "אורות מקיפים", שמשמעותם היא, שעומדים מוכנים בעדו, אלא שהמה מחכים לאדם, שיזכה את כלי הקבלה שלו, ואז יתלבשו האורות האלו בכלים המוכשרים."

זאת אומרת, אנחנו צריכים בזמן הלימוד להשתדל למשוך את האורות האלה שעליהם מדובר, למשוך את הכוחות האלה שיתקנו אותנו, שהם יטפלו בנו ויתנו לנו פשוט את המצבים האלה. לכן "לא החכם לומד", לא דרך השכל אלא רק על ידי תיקון הכלים שלנו, אחרת זה נקרא "וימותו ולא בחכמה"¹. אור החכמה לא יכנס מפני שלא מכינים לו את אור החסדים, שזה הלבוש לאור החכמה.

שאלה: רק לדייק את הכוונה בזמן הלימוד, האם אנחנו בדרגתנו צריכים להשתוקק להבין ספציפית מה שאנחנו לומדים כרגע או רק לבקש להתכלל במערכת העליונה שתפתח לנו?

אנחנו רוצים להתכלל במערכת שהיא תשפיע עלינו, שתטפל בנו כמו שאימא מטפלת בתינוק, ומתוך זה שאנחנו נמשכים לזה בצורה כללית ואנחנו מכינים את עצמנו להיות גוף של תינוק נכון, שהאורות האלה יטפלו בנו, אנחנו נגיע למצב שזה יתחיל להתגלות, ומתוך הגילוי אנחנו נתחיל להבין. אבל קודם זה צריך להתגלות ברגשות, וכשאנחנו נתחיל לעבוד עם הרגשות שלנו אנחנו נתחיל גם להבין איך זה עובד.

זו ממש קבלה מעשית, "ממעשיך הכרנוך"², רק בצורה כזאת. מה שאין כן, אם נתחיל עכשיו ללמוד בצורה מכאנית, איך זה עולה ואיך זה יורד, מה מתלבש על מה, אנחנו בזה לא נעשה שום צורה נכונה רוחנית, אלא אנחנו נהיה במכאניקה. כמו שאנחנו לומדים בכל החכמות, בעולם שלנו זה אפשרי, אבל זה לא יהיה לנו ברוחניות.

תלמיד: שאלה לגבי הטקסט. זו פעם שנייה שאני מזהה פה שבעל הסולם כותב "הרי שהתחתון העלה את המ"ן בשביל העליון שלו".

כן.

תלמיד: מה זאת אומרת שהתחתון מעלה בשביל העליון, האם זה לא מתוך החיסרון שלו?

ודאי שלא. זה שאני מעלה מ"ן לעליון אני בזה עושה טובה לעליון, אני רוצה שהוא יעבוד, כי ברוחניות כשאתה נותן עבודה לעליון אתה עושה לו בזה טובה גדולה, אתה משמח אותו, "ויהיה לה' העבודה", דווקא כך זה צריך להיות. העלאת מ"ן לעליון זה נקרא שאתה נותן לו. כל הבקשה שלנו, נראה לנו שזו בקשה אנחנו מבקשים, אבל לעליון זה שמחה. ברוחניות הכול הפוך, כשיש לי אפשרות לעבוד, כשאני מגלה חיסרון, כשהתחתון מגלה חיסרון אז אני שמח למלאות אותו כי יש לי הכול כדי למלא אותו, אבל אם הוא לא רוצה מה תעשה?

זה כמו שכותב בעל הסולם שנולד הבן והוא לא יכול לאכול אלא רק פת לחם. ולכן אנחנו צריכים להבין שבעולם הרוחני, בשדה הרוחני, אם אתה מבקש ממישהו אתה עושה לו טובה כי הוא יכול להשפיע ובפרט מתחתון לעליון. כי העליון נמצא במצב שאם לא מבקשים ממנו אז הוא לא יכול להתקדם בעצמו, רק מתוך החסרונות מלמטה.

שאלה: האם הרצון וההשתוקקות שלנו הם כלפי הרצון של העליון שהוא זה שהביא לנו את אותן הנקודות שתוארו בטקסט?

כן. העליון בורא בנו חיסרון. הוא מוליד אותנו, בורא בנו חיסרון. אנחנו צריכים לברר מה אנחנו רוצים מתוך החיסרון הזה, או להישאר במקום עם האגו שלנו, או לעלות למעלה מהאגו שלנו ולהשתמש דווקא בחיסרון שלנו כדי להגיע לחיסרון הרוחני, כל פעם להעדיף חיסרון רוחני היינו חיסרון להשפעה על פני חיסרון גשמי, חיסרון לקבלה.

אם אנחנו מעדיפים כך, אז את הפער בין שני הרצונות האלה, רצון לקבל ורצון להשפיע אנחנו מעלים למעלה כמ"ן שאנחנו מבקשים כוח. איזה כוח? תן לנו כוח להתגבר על הרצון לקבל שלנו ותן לנו כוח להפעיל את הרצון להשפיע, לכן זה נקרא רשימו דהתלבשות ורשימו דעביות. ואז, בצורה כזאת שמעוררים את הכוח הזה בעליון, העליון מביא לנו אור, והאור הזה יש בו גם אור החסדים ואור חכמה והוא מתחיל לטפל בנו, האור הזה, ומביא לנו הכרת הרע, הכרת הטוב, וכך אנחנו מתחילים לפעול.

שאלה: למה הפרצוף הקודם הופך להיות הטעמים של הפרצוף הבא בשרשרת ההתקדמות, ההתפתחות?

כי הוא ממלא אותו, הוא מוליד אותו, הוא נותן לו את כל האורות וזה נקרא פרצוף הטעמים. טעמים, נקודות, תגין ואותיות, טעמים זה אורות שמתפשטים מפה למטה בתוך גוף הפרצוף.

שאלה: כשאנחנו מגלים, מרגישים את גילוי הרע בעשירייה, אנחנו כוללים בחיסרון של העשירייה את החיסרון של כל הכלי העולמי, של כל האנושות, כל הבריאה ויוצא שכאילו יש פה פידבק כזה. כשאנחנו קוראים תע"ס אנחנו כאילו מקבלים קשר חוזר, המ"ן הזה עולה בכל המדרגות כמו שקראנו, שהישסו"ת התחבר עם אבא ואימא וכן הלאה. האם אפשר לתאר את זה כך לעצמנו?

בינתיים תעשה מה שאתה רוצה, אחר כך זה יסתדר אני מקווה. כי כל פעם אנחנו מתקנים עוד קצת ועוד קצת את ההסתכלות, את ההתכללות שלנו, "הכול במחשבה יתבררו" לאט לאט, בהדרגה. זה שאתם שואלים, שואלים לעניין, לא לעניין, זה טוב, כך אנחנו מייצבים את עצמנו איך נכון להתייחס ללימוד הקבלה, שאתה לא לומד את זה בצורה מכנית אלא אתה רוצה לעורר את האורות המקיפים כמו שאנחנו עכשיו קראנו מ"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" אות 155, וכך אנחנו נתקדם.

שאלה: כשאנחנו מנסים להתחבר ומופיעים בעיות ומצבים ואנחנו מבקשים מהבורא שיתקן זה נקרא להעלות מ"ן?

כן, כל הבקשה שלנו להיתקן, להתחבר, לעשות איזו פעולת השפעה היא נקראת העלאת מ"ן.

שאלה: ודאי שעכשיו בשכל שלי אני לא אוכל להבין איך עובדת המערכת בעולם האצילות, אבל איך אנחנו כאן, ברמה שבה אנחנו נמצאים, אנחנו יכולים לבנות משהו שמתאים, דומה, למערכת האצילות כך שמשהו באמת יִתקן?

אנחנו נמצאים במערכת האצילות, נמצאים בזה, רוצים או לא רוצים אנחנו נמצאים במערכת האצילות, של כל העולמות אבל במיוחד בחלק הזה שנקרא אצילות, וכל הבקשות שלנו, אם אנחנו רוצים או לא רוצים מתקבלות בעליון. זה כמו תינוק שלא יודע אבל הוא בוכה, והגדולים מבינים שהוא בוכה ושהוא צריך משהו, והוא דווקא לא פונה אליהם או כן פונה אליהם, זה לא חשוב. ולכן אנחנו צריכים להבין שאנחנו נמצאים באצילות, שכל הרצון שלנו בכל זאת מורגש בעליון. השאלה היא, האם הרצון הזה הוא נכון? הוא מקושר עם האחרים ומבקש חיבור ומבקש התקדמות להשפעה עד להשפיע נחת רוח לבורא. האם את כל התהליך הזה אנחנו איכשהו מרגישים או מחזיקים בנו? ואז אנחנו נתקדם נכון.

אבל אם אנחנו לא חושבים על זה אז כל המערכת בכל זאת מרגישה את החסרונות שלנו, אבל היא מתקנת אותנו, מסובבת אותנו כדי שאנחנו נתחיל לבקש נכון, כי הכול תלוי בבקשה שלנו. לא שהעליון לא מבין את זה, אבל הוא צריך את הבקשה שלנו כדי לתוך הבקשה להביא לנו מילוי. כל עוד אנחנו לא נדרוש בצורה נכונה אנחנו לא נקבל את המילוי הנכון, אלא אנחנו נהיה קשורים בכל זאת לעליון אבל בצורה כזאת שהוא משנה לנו, משנה לנו את הרצון בכוח, ואז אנחנו עוברים כל מיני מצבים ומבזבזים את הזמן. העיקר בשבילינו זה לאתר מה עלינו לבקש בכל מצב ומצב.

במה שעכשיו אנחנו נמצאים בו, או שאחר כך נהיה ברוחניות, זה אותו דבר, רק מה נכון לבקש, זה נקרא "תעשה רצונך כרצונו".

שאלה: מה הכוונה בפועל "לזכות כלי קבלה"?

"לזכות כלי קבלה" זה נקרא לתת לרצון לקבל כוונה על מנת להשפיע. ואז כל הכלים שקודם היו גסים, גרועים, רצו למשוך לעצמם, עכשיו הם יעבדו בצורה אחרת. על ידי המאור המחזיר למוטב הכלים האלה עכשיו מכל העביות שלהם הם ישפיעו, הם כאילו ישלחו את האור העליון בחזרה, יעשו צמצום, מסך, אור חוזר, ואז כלי דקבלה יהפוך להיות לכלי דהשפעה. זה נקרא "תיקון הכלים".

שאלה: המ"ן שהתחתון מעלה לעלי עליון, הוא בשביל העליון שלו, עבור ישסו"ת?

המ"ן עולה תמיד ממטה למעלה לעליון, והעליון הוא לא מסוגל לתת לתחתון, אז הוא מעלה את זה לעלי עליון. והוא מקבל מהעליון ומעביר לתחתון שלו והוא לתחתון מאיפה שהתחילה כל השרשרת.

תלמיד: זה לא בגלל שלתחתון נראה שבעליון יש איזשהו חיסרון?

לא, אין דבר כזה. תחתון לא רואה בעליון שום חיסרון, אחרת לא היה מבקש, תחתון רואה בעליון שהעליון מסוגל לעשות הכול. אבל העליון לא מסוגל מפני שיש כאן תיקונים. התפקיד של העליון להיות בקשר עם התחתון, התפקיד של העליון לקבל חיסרון מהתחתון, אבל ללכת ולהביא אור החכמה, אור הגדול, תיקונים לתחתון, העליון לא מסוגל, הוא צריך לעלות לעליון.

זה דומה למה שנמצא במשפחה טבעית, שיש תינוק, יש אימא, הוא דורש מאימא, לאימא אין מה לענות לו, היא פונה לאבא, אבא מביא כסף, משכורת, חתיכת חיה שתפס ביער, לא חשוב באיזו צורה, אבל ככה זה מתקיים. תינוק דורש מאימא, אימא דורשת מאבא, אבא מביא לאימא, אימא נותנת לתינוק. זו השרשרת שצריכה להיות.

תלמיד: מה זה ישסו"ת בעבודה בעשירייה?

ישסו"ת זה בינה. רק בבינה יש שני חלקים, ז"ת דבינה וג"ר דבינה. ז"ת דבינה זה מקום הרחם, מקום הטיפול בתינוק, בזעיר אנפין, בזו"ן. וג"ר דבינה זה כבר החכמה עצמה, ששם כל הכוחות שאפשר לקבל אותם ולהעביר לתיקון התחתונים ולמילוי התחתונים.

שאלה: כתוב," והנה, כל עוד, שלא זכה האדם לשלימותו, נבחנים לו אותם האורות, העתידים להגיע אליו, בבחינת "אורות מקיפים", שמשמעותם היא, שעומדים מוכנים בעדו". אנחנו הדור האחרון, איך אנחנו מזרזים את כל הסיפור הזה?

על ידי בקשות יותר חדות, יותר מבוררות, כאלו שהן יותר מגיעות למטרה, שאנחנו רוצים שהעליון יבין אותנו יותר. אמנם הוא מבין, אבל הבקשה שלנו צריכה להיות כזאת, שאני בדיוק מברר מה חסר לי, עד כמה שאפשר. בהתאם לזה אני מקבל תשובה יותר ברורה מהעליון שזה בעצם מקדם אותי. אני צריך לדאוג שהשאלה שלי היא תהיה מהעשירייה ולחיבור. ומחיבור, כשאני מגיע לחיבור בינינו, אנחנו מגיעים לחיבור עם העליון שבינינו הוא מתגלה, ואנחנו בזה מגדילים ומגדילים את החיבור ש"ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא". זה הכול.

וזה שאנחנו לומדים בתלמוד עשר הספירות את כל הפרטים האלו, ויש אין סוף פרטים, הוא יכול היה לכתוב עוד מאה כרכים, זה גם לא היה מכסה את כל מה שיש, אבל כל זה יתגלה, בסך הכול זה יתגלה. זה בתנאי שאנחנו מבקשים לא לדעת בשכל, שהשכל הוא ימות יחד עם הגוף הבשרי שלנו, אלא אנחנו רוצים חיבור.

תלמיד: אמרת שצריכים לדעת וללמוד לבקש בקשות חדות. מה הן הבקשות החדות האלה?

מה בדיוק אתה רוצה, תחדד את הבקשה.

תלמיד: רוצה להתחבר, מה אני יכול לרצות עוד?

אם אתה מבין שכל התיקון הוא בחיבור, שזה באמת מפני שכל הקלקול זה שבירה שהבורא עשה מלכתחילה אז בסדר, תבקש רק את החיבור. אבל אתה צריך לגלות חיסרון לזה.

תלמיד: איך אני מגלה את החיסרון הזה?

על זה צריכים יחד לעבוד. "איש את רעהו יעזורו", אתם יכולים להעביר אחד לשני חיסרון לחיבור.

אבל זה בסדר, אתה דווקא מרגיש יותר.

שאלה: שמעתי שאמרת שכל המערכת מרגישה את החסרונות שלנו ולוחצת עלינו שתהיה לנו בקשה נכונה, ובעיקר זה לבקש נכון. איך להיות רגישים ללחץ של כל המערכת כדי באמת לא לבזבז זמן ולהתחדד?

זה על ידי הבירור ביניכם, ולקיים כמה שיותר מה שרב"ש כותב במאמרים על החברה. אין לי כלום חוץ מזה. הכול בתוך התפילה, הכול בתוך הבקשה, משם אתם תקבלו את ההתקדמות.

שאלה: לגבי התשובה לבקשה שלי, האם אני לא מקבל תשובה לבקשה שלי אלא מעלים אותי פשוט בדרגה, ככה זה?

ומתוך שמעלים אותך בדרגה אתה מקבל תשובה. בדיוק. אתה רוצה לשאול כך, האור שמגיע אלי מלמעלה, זה אור שנותן לי תשובה למה שאני רציתי לשאול או זה אור שמעלה אותי לדרגה יותר למעלה, וכשאני נמצא בדרגה יותר למעלה אז אני מבין מה שאני שאלתי בצורה יותר נכונה ומה התשובה? זה בדיוק כך קורה, כן.

שאלה: איך הכלי משתמש בטעמים שקיבל מהעליון במדרגה הקודמת ואיך זה עוזר לו בכל מדרגה חדשה להעלות בקשה נכונה, מ"ן?

כי בכל פעם אני נכלל מהכלים הקודמים שלי, וחוץ מזה על פני זה מתגלה הכלי היותר ויותר עמוק, זאת אומרת יותר אגואיסטי, ואז אני מעלה את המ"ן שלי לדרגה יותר גבוהה. עד כמה שאני מרגיש יותר צרות, בעיות, כשאני רוצה לתקן את עצמי כלפי קבוצה, כלפי הבורא, אז אני מעלה מ"ן יותר חזק ומקבל מזה יותר כוח לבצע את החיסרון שלי.

שאלה: למה כשמתקנים את הכלים אז נפתחת לאדם הפרספקטיבה על המציאות?

כי מתקנים כלים. כי בכלים אנחנו רואים את הכול. מה אנחנו עכשיו? עכשיו כל אחד נמצא בכלי שלו ומעבר לכלי שלו הוא לא יכול להבין, לא יכול שום דבר לעשות, כל ההתקדמות שלו היא רק בכלי שלו.

תלמיד: זה נכון להגיד שנוצר קשר בין העליון לתחתון בתהליך הזה של העלאת מ"ן?

ודאי. איך יכול להיות אפילו העלאת מ"ן בלי קשר? אנחנו צריכים להאמין שיש קשר בין התחתון לעליון ואנחנו יכולים להעלות מ"ן לעליון.

שאלה: איזה הבדל יש בין זה שהתחתון מבקש לבין זה שהתחתון דורש?

אני לא יודע אלה אולי דברים פסיכולוגים.

שאלה: אמרת שצריך לחדד את הבקשה כל פעם וגם אמרת שאנחנו כל פעם מעלים את המ"ן שלנו יותר גבוה בצורה יותר מבוררת, אז עכשיו בזמן שאנחנו לומדים את אותן עשר הספירות של עולם האצילות, האם יש לזה איזו משמעות מיוחדת דווקא לחלק הזה כדי לבנות את הבקשה שלנו?

כן, בזמן שאנחנו לומדים תע"ס אנחנו רואים שאנחנו לא מבינים, לא נמצאים בזה, ואז הבקשה שלנו היא יותר מכוונת כי אני רוצה להשיג, להבין, להרגיש אותה, אני רוצה לחיות, אני רוצה להיות בעולם ההוא, אני רוצה להיות בעולם האצילות ששם אלה כלים ואורות וחיבורים, הכול נמצא בעולם האצילות, אני רוצה להיות בו. ויש לי רצון לגלות את הבורא, הבורא מתגלה בעולם האצילות, זה נקרא אצילות מהמילה אצלו, זה שלו, של הבורא, וכך אנחנו מגלים.

למעלה מעולם האצילות אנחנו לא יכולים להשיג, כי כל המדרגות שאנחנו לומדים עליהן, הן כולן נמצאות בעולם האצילות, מאינסוף ועד עולם האצילות כולן נמצאות באצילות, כל המדרגות מלמטה, העולמות, העולם שלנו, עשייה, יצירה, בריאה, גם נכנסים לעולם האצילות, ואז יוצא שעולם האצילות כולל הכול.

שאלה: אני במהלך היום הולך לבקש על החברים, על העשירייה שלי, זאת אומרת אנחנו צריכים מתוך החיבור לתאר שאנחנו רוצים להימצא דווקא בעולם האצילות או באופן כללי לחשוב על חיבור?

לא, לא צריך להגיד שאנחנו רוצים להיות בעולם האצילות, כי אנחנו לא יכולים לתאר את הדברים האלה, יותר טוב לתאר שאנחנו רוצים תיקון, שאנחנו מחוברים יחד ועם הבורא גם, זה נקרא "ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא חד", אחד. את זה אנחנו צריכים לראות כמטרה.

שאלה: האם התחתון צריך רצון כדי לקבל תיקון או שפשוט צריך רצון למילוי כדי להיתקן?

לא חשוב איזה חיסרון, אם יש לו חיסרון כבר אפשר לדבר עימו. לפי החיסרון אנחנו שוקלים את האדם, אם יש לו חיסרון גדול הוא אדם גדול, לא שהוא כבר הגיע לדרגת אדם, הדומה לבורא, אבל יש לו התחלה טובה. במה להתחיל. לכן כל הגדול מחברו יצרו, היצר, רצון, גדול ממנו, לפי כמה שיש לו חסרונות גדולים כך יגדל. ואנחנו יכולים לעורר את החסרונות האלה מאחרים, כמו שאנחנו לומדים מהעולם הזה, אני נכנס לאיזו חברה ואני יכול ללמוד מהחברה הזאת חסרונות, הם רוצים את זה ואת זה ואת זה, אני מסתכל עליהם וגם אני רוצה. זה ידוע לנו, בפרסום נניח, אני לא רציתי שום דבר ואתמול ראיתי בטלוויזיה ואני רוצה, אז ככה אנחנו צריכים להתפעל מהסביבה שלנו. ולכן כל אחד חייב להיות מחויב לעורר רצונות נכונים בתוך החברים. רב"ש כותב על זה, אני צריך להראות לכולם עד כמה אני גדול כי זה יעורר בהם קנאה והם ירצו להיות גדולים, ואז אמנם שאני לא גדול אני הולך אחריהם, ככה זה. אז תעשו זה אפשרי, ממש מתוך האגו שלנו אנחנו יכולים להתחיל לקיים את זה עכשיו.

סדנה

מה למדנו במשך שיעור הבוקר, במשפט אחד או מקסימום בשני משפטים. בבקשה כל עשירייה ועשירייה שתכין תשובה, מה למדנו, עם מה אני יוצא בסך הכול משיעור הבוקר של היום?

*

האם אני מרגיש כך שבשבילי חושך ואור הם ממש כמעט אותו דבר, שאני יכול לעבוד ולהתקדם למטרה גם בחושך וגם באור ומשניהם, כמו על שתי רגליים, שאני מתקדם גם ברגל שמאל וגם ברגל ימין? האם אני כבר מרגיש שאני נמצא במצב ששני המצבים האלה הם ממש זהים, אמנם שהם שונים אבל אני משתמש בהם ממש בצורה שווה, שלא החושך מנתק אותי כל כך מהמציאות ולא האור, אלא אני משתדל ללכת כך שחשיכה כאורה יאיר?

האם אני מתקדם, מתקרב למצב הזה, שבשבילי גם החושך הוא מקום העבודה שלי, כי אני מחובר לקבוצה, אני נמצא בקשר תמידי עם השיעורים, עם ישיבות החברים וכן הלאה, האם אני מעבד את החושך ממש כמו האור ולא מרגיש בו שום פחיתות. בבקשה. דברו על זה ותנסו למצוא מה עוד חסר לכם, שכל החיים יהיו כאור אחד. כמו שכתוב "ויהיה ערב ויהיה בוקר יום אחד".

*

שאלה: מה לעשות אם יש הרגשה שהיא בדיוק הפוכה ממה שתיארת?

עוד יותר חושך לעומת האור?

תלמיד: כן.

גם זה טוב. זאת אומרת, טוב שאתה מתקדם אבל אתה מתקדם רק בקו אחד. אתה עדיין לא יכול לסדר לעצמך סביבה כזאת שתיתן לך תמיכה, שגם בחושך תתנהג כמו באור, שתשתמש בו בצורה מועילה.

תלמיד: זאת בדיוק הבעיה, ברור שהעשירייה היא האמצעי היחיד שאמור להחזיק את האדם בזמן שהוא מרגיש חושך כדי להפוך אותו לאור, אבל איכשהו אני מרגיש שהקשר הזה לא מספיק חזק לעשות זאת.

זה אפילו לא שהוא לא מספיק חזק, אתה צריך כל הזמן להרגיש את העשירייה ואת עצמך יחד, ואז לא יהיה לך הבדל בין האור לחושך. כי כולם, כולם, יעברו לסירוגין באותם הזמנים גם אורות וגם חושך, גם יום וגם לילה. ואז תהיו ממש למעלה מכדור הארץ, למעלה מהארץ.

תלמיד: זה המצב הרצוי, אבל אם המצב המצוי הפוך?

אז צריכים יותר להתחבר. עד שיהיה חיבור כזה ש"חשיכה כאורה יאיר". שאתם לא תרגישו הבדל ביניכם. שתתנהגו בחושך על ידי הקשר ביניכם כמו באור. כי חלק נמצא באור וחלק נמצא בחושך, תחברו את זה יחד וכל הזמן תעבדו כמו מנוע שיש בו פלוס ומינוס. ואז אין שום בעיה.

תלמיד: בתהליך ההתקדמות לקראת המצב הזה אנחנו אמורים לעבור מצב שהוא הפוך לזה?

כן, ודאי. איך אני מחליט שאני לא יכול בלי חברה? שאני נמצא במצבים שאין לי התקדמות. מובן שאם החברה לא תעזור לי אז אני אפול ולא אתקדם.

שאלה: כדי שכל התהליך הזה יהיה כאור אחד צריך שהחיסרון לא ייעלם. ואיכשהו מורגש שכל הזמן החיסרון בא והולך, הוא כאילו מתחלף. יש דבר כזה שהחיסרון קבוע?

לא, החיסרון כל הזמן משתנה, אבל בהתאם לזה אנחנו מרגישים שאנחנו צריכים את החברה כדי לא ליפול מהסירה. כדי שזרם החיים הזה לא ייקח אותנו לאיזה כיוון, אנחנו צריכים לאחוז בחברה, והחברה היא אותו גלגל ההצלה, ואז אני גם בחושך מרגיש את עצמי כמו באור. כי יש כאלה שנמצאים בחושך, ויש כאלה שנמצאים באור, אבל זה כמו בריקוד, קופצים למעלה למטה, למעלה למטה, אבל בסך הכול רוקדים.

(סוף השיעור)

---

1. "הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה" (איוב ד', כ"א).↩

2. "ממעשיך הכרנוך" (סידור, שיר היחוד לשבת(.↩