שיעור הקבלה היומי27 אפר׳ 2019(בוקר)
שיעור בוקר 27.04.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
פסח – 1
קריין: אנחנו קוראים בספר פסח בעמוד 110 את המאמר "מהו הצורך שאילת כלים מהמצרים", נמצא גם כן ברב"ש א' בעמוד 257.
מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים
"הכתוב אומר "דבר נא באוזני העם, וישאלו איש מאת רעהו ואישה מאת רעותה, כלי כסף וכלי זהב, ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים" (שמות י"א).
הנה דרשת חז"ל (ברכות ט' ע"ב) "אמרי דבי רבי ינאי, אין "נא" אלא לשון בקשה. אמר לו הקב"ה למשה, בבקשה ממך, לך אמור להם לישראל, בבקשה מכם, שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב, כדי שלא יאמר אותו צדיק, ועבדום וענו אותם קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם".
העולם מקשים, וכי אם הקב"ה רצה לקיים הבטחתו לאברהם, כמו שכתוב "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", לא היה בידו להעשיר את עם ישראל בלי שאילת כלים ממצרים, שנראה שהוא דרך רמאות, שלכאורה נראה, ששאלו תחילה בשקר, היינו על הכוונה שלא להחזיר.
עוד יש להבין, בזה שהקב"ה אמר למשה, להפציר בישראל לשאול כלים אצל המצרים, כנ"ל, שאין "נא" אלא לשון בקשה. ומה היא ההפצרה הזאת, שמשמע, שהקב"ה היה יודע, שהם יתנגדו לזה. לכן בקש ממשה, שידבר עם ישראל. אם כן יש להבין, מהי סיבת התנגדותם של ישראל לדבר זה.
עוד יש להבין מה שכתוב "ויתן ה' את חן העם בעיני המצרים". איך יכולים להבין דבר זה, שהוא מקצה אל הקצה, הגם שמצד ה' הכל יכול להיות, אבל במובן הפשוט קשה להבין את זה, במה שכתוב (שמות א' י"ב) "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ, ויקוצו מפני בני ישראל". ודרשו חז"ל, "מלמד שהיו בעיניהם כקוצים" (סוטה י"א).
נמצא, שנהפכו מ"קוצים", היינו במקום שלא היו יכולים לסבול את עם ישראל, והיו בעיניהם כקוצים, נהפך עכשיו מקצה אל הקצה, שכן מצא עם ישראל חן בעיני המצרים.
והנה בהבטחת הקב"ה לאברהם "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", גם כן יש להבין את כל הענין שמובא שם (בראשית ט"ו, ו') "ויאמר אליו, אני ה', אשר הוצאתיך מאור כשדים, לתת לך את הארץ הזאת לרשתה. ויאמר, ה' אלקים, במה אדע כי אירשנה. ויאמר לאברם, ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול".
וגם כאן יש להבין, איזו תשובה קבל אברהם על השאלה "במה אדע כי אירשנה". כי תשובת הקב"ה היתה על שאלה זו, כמו שכתוב "ויאמר לאברם, ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". אם כן השאלה היתה על בטיחות הירושה. והתשובה על הבטיחות היתה, שעם ישראל יהיו בגלות. וכי הגלות היא הבטיחות על ירושת הארץ.
ותירץ אאמו"ר זצ"ל, שהפירוש של השאלה היה, כי ידוע שאין אור בלי כלי, היינו שאי אפשר לקבל מילוי אם אין חסרון. וחסרון נקרא כלי. וכשראה, מה שהקב"ה רוצה לתת לבניו, אז אמר אברהם, הלא אני לא רואה, שבני, יהיה להם צורך לאותה ירושת הארץ הרוחנית. כי אמר, אם הם יקבלו איזו הארה קטנה, כבר יהיה להם סיפוק, כי מדרגה הכי קטנה ברוחניות, מביאה לאדם יותר תענוג מכל תענוגי הגשמיים, שישנם בעולם. ולפי זה, מתי שיקבלו איזו הארה קטנה, כבר יהיה להם מקום לחשוב, שאין מדרגות יותר גדולות, מזה שהשיגו. אם כן לא יהיה להם צורך לבקש עוד משהו.
ומשום זה היתה שאלת אברם להקב"ה, "במה אדע", שיהיה להם צורך לאותה ירושת ארץ הרוחנית. אם כן הוא ביקש מה', שיגיד לו, באיזה אופן יכולה להיות מציאות זו, שיהיה להם אור בלי כלי. ואברם הבין, שאור נותן הקב"ה, אבל כלים, היינו רצון לאורות יותר גדולים מכפי שכבר קיבלו, מי יתן להם להבין, שהם עוד צריכים להגיע להתעלות יותר גדולה, מכפי שהם מרגישים עכשיו.
היות שיש כלל ברוחניות, שכל דבר רוחני שבא לאדם, הוא מרגיש בו שלימות, שאין למעלה ממנו. כי כל דבר רוחני, הוא הרגשה שלימה, בלי שום חסרון, אחרת הוא לא נקרא רוחני. כי רק בדבר גשמי יכול להיות תענוג, ומכל מקום מרגישים, שיש תענוג יותר גדול, מה שאין כן ברוחניות.
אם כן היה אברהם תמה על עצמו, איך ובמה יהיה להם צורך, לבקש מה', שיתן להם מדרגות יותר גדולות, הנקראות "ירושת הארץ". ואמר, שמה שהשיב לו הקב"ה "ידע תדע, כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם", זוהי תשובת הקב"ה לאברם, מכאן, היינו מגלות מצרים, יהיה להם צורך לבקש מה', שיתן להם כל פעם כוחות יותר גדולים.
והטעם הוא, כי בזמן שהאדם מתחיל ללכת בעבודת ה', והוא רוצה שכל עשיותיו יהיו בעמ"נ להשפיע, והוא רואה שאין בידו להתגבר, אז האדם מבקש עזרה מה', שיעזור לו, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". ושואל הזה"ק, "במה מסייעין אותו, בנשמתא קדישא".
אי משום זה, כיון שכל מה שהיו מתגברים בעבודה, היה הכל נשקע בארץ, כמו שאומר בענין שבנו את פיתום ורעמסס, היינו כל יום היו צריכים להתחיל עבודתם מחדש, כי כל מה שבנו, הכל נכנס לתהום, ותמיד הם היו רואים את עצמם, כמי שאף פעם לא התחיל בעבודה, כי כאן שאין הם זוכרים שום דבר תורה, מה שנוגע לעניני עבודה, ותמיד כשעושים חשבון לעצמם, איפה עבודה שלנו, מה שאנחנו הכנסנו כוחות בעבודה, ולאן הם הלכו.
ועוד יותר מזה היה קשה להבין, איך היתה היכולת לקליפת פרעה לבלוע את כל עבודתם, אשר עבדו. עד כדי כך, שהם לא מרגישים, שהיתה פעם, שעסקו בעבודת ה', ושהיתה להם מטרה להגיע לשלימותם, וידעו מה שהם רוצים. פתאום באו לידי מצב, ששכחו הכל, ולא נשארו בהם שום רשימות מעבודתם.
וזה היה הכל בכוונה תחילה, שהקב"ה הכין קליפה לצורך זה, בכדי שכל פעם יהיו במצב של התחלה. וכידוע, כל התחלות קשות. אז יהיו מוכרחים לבקש מה', שיעזור להם כנ"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". וכדברי הזה"ק, שכל פעם הם מקבלים בחינת "נשמתא קדישא", שזה נבחן כח מלמעלה, שזה אחר זה בכל פעם מקבלים תוספות נשמה. וזה מתקבץ אחר כך לחשבון גדול, כידוע ש"גמירי משמיא מיהב יהבינין משקל לא שקל" (חולין ס').
אלא כל הארה, שמקבלים מלמעלה, אף על פי שנסתלקת לפי שעה, אבל לבסוף, היינו כשגומר סכום יגיעה, מה שמוטל על האדם לגלות בבחינת "כל מה שבידך ובכוחך עשה", אז הוא מקבל בפעם אחת את כל מה שקיבל בזה אחר זה. והוא חשב, שהכל נכנס להקליפות. אז הוא מקבל הכל חזרה.
נמצא לפי הנ"ל, שכל ענין גלות מצרים היה בכדי לקבל כלים וצורך לאורות הגדולים, הנקראים "ירושת הארץ", שעל זה היה אברהם תמה ואמר, שהוא לא רואה שיהיה להבנים שלו צורך לאורות הגדולים האלו. והיות שאין אור בלי כלי, נמצא, אפילו שרוצים לתת להם, אבל אין להם כלים לקבל.
ומשום זה הוכנה להם גלות מצרים, שעל ידי השאלות והטענות של המצרים, שע"י זה יתרוקנו כל פעם ממה שכבר רכשו לעצמם קצת קדושה, והם היו יונקים מהם, ומשום זה יהיה להם תמיד צורך לבקש מה', שיאיר להם הדרך, שיוכלו ללכת קדימה. והם ראו, שכל פעם הלכו אחור. וזה שכתב האר"י הקדוש, שבזמן יציאת מצרים, היו עם ישראל במ"ט שערי טומאה, עד שנגלה אליהם מלך מלכי המלכים וגאלם.
ולכאורה זה נגד השכל. הלא ידוע, שמשה ואהרן באו למצרים ודברו עם בני ישראל, שהקב"ה רוצה להוציא אותם ממצרים. ועשו במצרים את כל המופתים, ומזה שראו את עשר המכות שקבלו המצרים, בטח שזה היה צריך לקרב את הכלל ישראל לקדושה, ולא לעשות פעולה הפוכה, שנפלו כל פעם לשער של טומאה יותר עמוקה, עד שהגיעו בזמן, שהיו צריכים לצאת ממצרים, היינו שהיתה צריכה להיות הכנה גדולה לקבל אור הגאולה, ולבסוף מה אנו רואים, באיזה מצב הם היו, בזמן קבלת אור הגאולה, במ"ט שערי טומאה, היתכן דבר כזה.
וכפי שהסביר אאמו"ר זצ"ל, שענין גלות מצרים היה, בכדי להשיג כלים של המצרים. אבל רק בהשאלה. ואח"כ להחזיר להם בחזרה. כי הוא זצ"ל פירש, שענין זה, שהקב"ה אמר לאברהם, "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם", זו היתה הבטחה על הירושה. זאת אומרת, שיהיה להם צורך לקבלת השפע מהקב"ה. כי זה שרוצים לצאת מהשעבוד של המצרים, הוא יכול להיות רק על ידי עזרה עם נשמתא קדישא, כנ"ל. אז ממילא כל פעם הם יהיו זקוקים לעזרת ה'. ומזה יהיה להם צורך כל פעם להמשיך מדרגות יותר גדולות.
ובהאמור נבאר את הענין של "גלות מצרים", ואת ענין "השאלת כלים אצל המצרים". הנה אנו רואים, בזמן שמשה ואהרן באו לבני ישראל, כמו שכתוב (שמות ד' כ"ט) "וילך משה ואהרן ויאספו את כל זקני בני ישראל, וידבר אהרן את כל הדברים, אשר דבר ה', אל משה ויעש האתות לעיני העם, ויאמין העם וישמעו".
מכאן אנו רואים, שתיכף, שבאו משה ואהרן לבני ישראל, קיבלו עליהם את כל הדברים אשר דבר ה' אל משה באמונה למעלה מהדעת. וכל, מה שהמצרים היו נותנים להם להבין עם כל השאלות וקשיות על אמונת ישראל, לא עלה בשם, כי הם הלכו למעלה מהדעת. ומשום זה, זה שהיו בגלות כל הזמן, לא היה יכול עכשיו לפעול בהם כלום.
היינו לאחר שבאו משה ואהרן לבני ישראל, שהקב"ה רוצה להוציא אותם מהגלות, תיכף קיבלו עליהם שלא לשמוע מכאן ולהבא את טענותיהם של המצרים, שבאו בשם פרעה מלך מצרים, שיותר כדאי להם שישארו תחת שליטתם, ורצו לתת להם להבין את אמיתיות הדרך של המצרים, ואל להם לשמוע במה שמשה ואהרן אומרים להם. שאנו רואים, שאתם צועקים לאמר "נלכה נזבחה לאלקינו". שזה נתן לכם להבין, שאתם צריכים לעזוב את מצרים וללכת אחריהם. ומה שהם אומרים לכם, מובן לנו, שאתם רוצים לשמוע את כל דבריהם בעיניים עצומות. היתכן לעשות כדבר הזה, בו בזמן שאנחנו מדברים אליכם דברים של טעם. ואין לכם שום דבר להשיב לנו, ומכל מקום אתם מתעקשים, שאתם מוכנים ללכת עד הסוף, כדברי משה ואהרן.
מזה אנו רואים, שלאחר ביאת משה ואהרן עם בשורת הגאולה, שהם יוצאים עכשיו מהשעבוד, שלא היו יכולים לעבוד עבודת הקודש, שמחו עכשיו עם הבשורה הזו, ולא צריכים לשום הפלגות של טעמי תורה וטעמי מצות. אלא הם היו שמחים בזה לבד, היינו ממה שיכולים עכשיו לקיים בבחינת מעשה לבד, מזה היה להם סיפוק גמור, והיו ששים ושמחים לעשות רצון קונם, כמו שכתוב "הם צועקים לאמר, נלכה נזבחה לאלוקינו" (שמות ה', ח').
נמצא עכשיו, כשהם יוצאים מגלות מצרים עם כלים, שלא צריכים כלום, אלא כמו שכתוב "ויאמן העם וישמעו", ואין להם שום צורך לירושת הארץ, שהקב"ה הבטיח לאברהם, כמו שכתוב "כי ידוע תדע, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", כנ"ל שענין הגלות היה בטיחות, שיהיה להם צורך לקבל את הטוב והעונג, שהיא בחינת ירושת הארץ, שהקב"ה אמר לתת לזרעיו, ועדיין אין להם כלים לזה, אלא שהם מסתפקים במיעוט.
ומשום זה "ויאמר ה' אל משה, דבר נא באוזני העם, וישאלו איש מאת רעהו, ואשה מאת רעותה, כלי כסף וכלי זהב". ולפי מה שפירש אאמו"ר זצ"ל, צריכים לפרש, שהכוונה היא, שיקחו את הכלי כסף וכלי זהב, מה שיש להמצרים. זאת אומרת, שיקחו את הרצונות והכסופים, שיש להם, היינו כל הקושיות, שהיו להם על דרך של עם ישראל.
ותמיד המצרים היו דורשים מכם, שבכל דבר שאתם עושים, צריך להיות עם דעת והבנה, ומה שאתם עוסקים בהתגברות, בכדי לצאת מאהבה עצמית, אלא לעשות הכל בעמ"נ להשפיע, זוהי דרך לא נכונה, כי הבורא הוא טוב ומטיב, וכשברא העולם, בטח שהוא להטיב לנבראיו, היינו שאנו הנבראים נהנו מהטוב ועונג. ואתם עוזבים את הדרך הנכונה ולוקחים לעצמכם דרך אשר היא ממש נגד מטרת הבריאה. ואתם אומרים לנו, שזו היא דרך אמת, שלא צריכים שום דבר בשביל אהבה עצמית, אלא לעשות הכל בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו.
ותמיד, כשעם ישראל היו שומעים את הלשון הרע של המצרים, שדברו סרה על דרך של השפעה, היו בורחים מהם, היינו שהיו בורחים מהמחשבות האלו, בזמן שהיו באים לבלבל את המחשבות של בני ישראל, ולהשפיע דעותיהם ללבות בני ישראל.
ומשום זה שהקב"ה היה יודע, שהם לא ירצו לשמוע את השאלות והקושיות של המצרים, שהיו שואלים את הקושיות מי ומה, אבל אין להם כלים, לתת להם את הרכוש הגדול, כי אין אור בלי כלי, היינו שלא יכולים לתת לאדם דבר, שאין לו רצון לזה, לכן אם ישאל את בני ישראל, מה אתם רוצים, שאני אתן לכם, בטח הם יגידו, אין אנו רוצים ממך שום דבר, אלא להיפך, אנחנו, כל שאיפתנו היא לתת לך, ולא שאתה תיתן לנו. אם כן איך הם יכולים לקבל את הטוב והעונג, הנקרא רכוש גדול, שזה נקרא, שהוא רוצה לתת להם בחינת נפש, רוח נשמה, חיה, יחידה. הלא אין להם צורך בזה.
לכן רצה הקב"ה, שהם יקחו את הכלים של המצרים, היינו השאלות והקושיות וכל רצונותיהם, שזה כלים של המצרים. אבל לא שבאמת הם יקחו את הכלים האלו, אלא שזה יהיה רק בתור שאלה. זאת אומרת, שהם יקחו הכלים של המצרים רק בכדי שיהיה להם צורך למלאות את החסרונות האלו, אבל לא שבאמת ישארו הכלים אצלם, כי הכלים, היינו המחשבות והרצונות האלו, לא שייכים לעם ישראל, אלא זהו רק שאלה לפי שעה.
ואח"כ להחזיר להם. שהמשמעות היא, שאח"כ, היינו לאחר שקבלו המילוי, מה ששייך להשאלות האלו, שדוקא על ידם יש יכולת להשפיע להם המילוי. וזה דומה, כאילו הם קיבלו האורות השייכים לכלים שלהם, שנקרא "כלי קבלה בעמ"נ לקבל". אבל תיכף זרקו את הכלים שלהם, אלא שהשתמשו עם האורות, השייכות להכלים שלהם, אבל קיבלו הכל בעמ"נ להשפיע נחת רוח ליוצרו.
וזהו דומה כמו שפירש אאמו"ר בענין המן ומרדכי. הוא שאל, אנו רואים, בשעה שאחשורוש רצה לעשות איזה יקר למרדכי, כמו שכתוב (מגילת אסתר ו', ג') "ויאמר המלך מה נעשה יקר וגדולה למרדכי על זה. ויאמר לו המלך, מה לעשות באיש, אשר המלך חפץ ביקרו. ויאמר המן אל המלך, יביאו לבוש מלכות".
ולפי זה שאל, איך יכול להיות דבר כזה, אם המלך רוצה לעשות "יקר" למרדכי, אז הוא שואל את המן, "מה לעשות באיש, אשר המלך חפץ ביקרו". ותירץ, שכאן הוא רמז לסדר השפעת השפע לתחתונים. כי בטח הקב"ה רוצה לתת יקר וגדולה לצדיק, וזה ענין מרדכי הצדיק. אבל אם הוא ישאל את הצדיק, מה אתה רוצה, שאני אתן לך, הצדיק יגיד, שהוא לא רוצה לקבל שום דבר, אלא להיפך, הוא רוצה רק להשפיע להמלך.
לכן היה צריך לשאול את בחינת המן שבו, מה שהוא מבין שכדאי לקבל. ואח"כ אמר, "ועשה כן למרדכי היהודי", היינו שיקבל את היקר וגדולה לא בכלים של המן, שנקרא "מקבל בעמ"נ לקבל", אלא ב"מקבל בעמ"נ להשפיע".
ובאותו אופן יש להסביר כאן, בענין שאילת כלים אצל המצרים, שה' אמר למשה, שיבקש מישראל, שישאלו כלים אצל המצרים. ושאלנו, מדוע היה ה' צריך לבקש מישראל דבר זה. ומדוע לא ירצו עם ישראל ללוות הכלים האלו. והתשובה היא, היות שעם ישראל, בזמן שמשה ואהרן באו בשליחות ה', שיוציאו אותם מהגלות, כתוב "ויאמן העם וישמעו", היינו באמונה למעלה מהדעת, ולא צריכים לשום דבר, ואין להם שום צורך למדרגות גבוהות, אלא מספיק להם בזה שיוכלו לעסוק בתורה ומצות בלי שום הפרעה מצד המצרים.
וזה דומה למה שאמרנו לעיל, שאמר, שאם המלך ישאל את מרדכי הצדיק, מה אתה רוצה, שאני רוצה לעשות לך איזה יקר וגדולה, אז בטח ישיב, שהוא לא רוצה שום דבר לקבל מהמלך, אלא להיפך, הוא רוצה לתת להמלך. ומשום זה המלך שאל את המן, מה לעשות באיש, אשר המלך חפץ ביקרו. והמן כן יודע מה לבקש. ומה המן אמר, "יביאו לבוש מלכות, אשר לבש בו המלך, וסוס, אשר רכב עליו המלך, ואשר נתן כתר מלכות בראשו". ומשום זה היה המלך צריך לכלים דהמן, היינו מה שהמן מבין שצריכים לקבל מאת המלך.
ומשום זה היה ה' צריך לבקש ממשה, שיבקש טובה מישראל, שהם יקחו הכלים דמצרים בהשאלה, היינו לפי שעה, שיהיה להם רצון וחשק למלאות את כל החסרונות, מה שהמצרים דורשים למלאותם. והיה מוכרח לבקש, משום שלעם ישראל היו מסתפקים במה שיש להם, ותמיד היו בורחים ממחשבותיהם ומרצונותיהם. ועכשיו אומרים, לשמוע את שאלותיהם וקושיותיהם של המצרים.
והיות שהבטיח לאברהם, שאחרי כן יצאו ברכוש גדול, לכן היה לו צורך, שיקחו את הכלים של מצרים רק בהשאלה. ואח"כ לתת להם בחזרה, היינו, שאין להם שום עסק בהשאלות שלהם, ומה שלקחו, הוא רק לפי שעה, היינו בכדי שיוכלו לקבל האורות, הנקרא "ירושת הארץ", מה שהבטיח הקב"ה לאברהם.
ובהאמור יובן לנו מה ששאלנו, איך נתהפך הענין מקצה אל הקצה, כי הכתוב אומר "ויקוצו מפני בני ישראל", שהיו כקוצים, ואח"כ "ויתן ה' חן העם בעיני המצרים". אלא בזה שראו, שרוצים לשמוע את שאלותיהם, זה נתן "חן", שחשבו, שהולכים ללכת בדרכם. "ויתן ה' חן" בזה שאמר להם, לשאול מהם הכלים, כי זה רצו המצרים."
אנחנו רואים שזה אותו הסדר גם בעניין מצרים וגם בעניין המן ומרדכי, השאלת הכלים. מפני שאין כלים בקדושה. הרצון לקבל נמצא מלכתחילה כבר מוכן ברשת הסטרא אחרא, הקליפות, וצריכים לקבל משם את הכלים. והקליפות מוכנות לזה שייקחו מהן את הכלים, אלה הרצונות בתוך האדם, שהוא מבין שאחרת הוא לא ימלא אותם אף פעם. וכאשר העל מנת להשפיע שלו מוכן, הוא כן יכול להוציא את הרצונות האלה מעל מנת לקבל, בשימוש בעל מנת להשפיע ולקבל בהם את האורות. זה נקרא "אורות של מרדכי בכלים של המן", או "אורות משה בכלים של פרעה", וכך אנחנו מתקדמים.
אבל במצרים מדובר בכלים דלהשפיע על מנת להשפיע בעוביות שורש, א', ב', ובמרדכי והמן מדובר בכלים לקבל על מנת להשפיע. אלה כבר כלים ג' וד' דעביות. ביציאה ממצרים עובדים על מוחין דנשמה, זה נקרא "בית מקדש מעט". ואצל מרדכי והמן זה כבר גמר התיקון. שם זה על מוחין דיחידה, חיה ויחידה, אלה כלים דקבלה על מנת להשפיע.
כך אנחנו לומדים את התיקונים האלה ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", הוא מסביר לנו שם את כל התהליך שעוברים בשני החלקים שבדרך, להשפיע על מנת להשפיע ולקבל על מנת להשפיע, שני החלקים, שתי צורות התיקון.
שאלה: מה זה "לשאת חן בעיני המצרים" בעבודה?
שאני צריך להשתמש ברצונות לקבל שלי, זה לא שאני מתנתק מהרצון לקבל ולא רואה בו שום המשך. הבורא מה שברא, הוא ברא הכול לצורך השגת התגמול, ולכן אני צריך לדעת איך להשתמש בכל היוצרות, החוקים שלנו, בכל התנאים שלנו, בכל הטבע שלנו.
אין באדם שום תכונה מיותרת עד כמה שהוא רואה שהוא לא בסדר, כמה שהיה רוצה להיפטר מכל מיני תכונות שלו, זה לא נכון, את הכול הוא יצטרך, את הכול. אלא בהדרגה ובצורה אולי מתוקנת, לא כמו עכשיו.
ולכן העבודה שלנו היא רק למיין נכון מה שיש, ולתקן בהדרגה. אין לנו כלים דקבלה ברוחניות. כל הכלים דקבלה הם על מנת לקבל אחרי השבירה ונמצאים בגשמיות. בקליפה, אפילו לא בגשמיות סתם, בקליפה, ואנחנו צריכים לדעת איך להוציא אותם. אז אותם רצונות שלנו על מנת לקבל, צריכים להרגיש שבעל מנת לקבל אי אפשר כבר למלא אותם, ובעל מנת להשפיע הם לא מסוגלים לאפשר למלא את הרצונות האלה.
לכן אדם שרואה, שבו נמצאות תכונות על מנת לקבל, [שואל] איך אני אשתמש בהן על מנת להשפיע. לכן יש כאן תהליך שנקרא "הכרת הרע".
הכרת הרע, זה כשאני לא יכול להשתמש בכלים דקבלה בשום צורה, אני לא רואה בהם תועלת, אפילו ההיפך, אני רואה בהם נזק. האנושות עכשיו צריכה להכיר בכך שכל האגו שלנו לרעתנו, אבל אם לא נשתמש בו אז איך נוכל לחיות? ואז לאט לאט אנחנו מגיעים להכרת הרע.
תלמיד: זאת אומרת, שבעצם התהליך הוא לבוא ולייצר איזו התאמה לרצונות הגשמיים כדי שנוכל אחר כך להתחיל תהליך של תיקון?
כן. שאני אוכל לקחת בהדרגה רצונות לקבל ולהשתמש בהם בצורת השפעה כזאת, שהרצון לקבל כאילו מסכים בהדרגה. לכן זה תהליך ממושך, הוא מתחלק להרבה שלבים.
שאלה: אבל לפי מה שרואים עכשיו, ישראל לא כל כך ממהרים להפטר מהשאלת הכלים הזאת, זה טוב להם.
לא כל כך ממהרים כי אי אפשר, אפילו עכשיו אנחנו לא יכולים לדבר על זה כי צריכים עדיין לברר איך בכל זאת אנחנו עושים את זה. הכלים דקבלה נמצאים בשבי שנקרא על מנת לקבל, פרעה, מצרים. זה לא רצון לקבל, רצון לקבל הוא לא רע ולא טוב. טוב או רע זה על מנת או לקבל או להשפיע. אז כל הרצון לקבל נמצא עכשיו בעל מנת לקבל.
איך אנחנו יכולים להוציא רצון לקבל מעל מנת לקבל, שיהיה ניטראלי ולהעביר אותו לעל מנת להשפיע? זה נקרא שעם ישראל לוקח כלים מהמצרים ומעביר אותם מעבר לגבול מצרים, נאמר להר סיני, אחר כך למדבר, אחר כך לארץ ישראל עד גמר התיקון. את כל הכלים האלה אנחנו צריכים, אין כלים אחרים. אז איך עושים את זה, זאת השאלה.
תלמיד: אם אני מקבל דבר כזה, לא נותן לאף אחד.
מה אתה מקבל? אבל אתה מתחיל להרגיש שאתה סובל מהכלים האלה, אתה רואה בהם ריקנות, אתה רואה בהם צרות, בעיות.
נניח שיש לך רשת מלונות בכל עולם, כמו הייאט או הילטון, ואתה ממש הולך ומפסיד מיום ליום מיליונים, ואין לך מנוחה מזה, כי כולם דופקים לך בראש, מה עם החובות, מה עם הדברים, זה משהו עצום, אתה לא יודע לאן לברוח. איפה החבל שאני אתלה את עצמי. אז מה יש לך מהנכסים האלו?
תלמיד: רק צרות.
צרות, אז מה אתה רוצה? איך אני יכול להפטר מהם בסופו של דבר, איך אני יכול להפטר מהם ולחיות בשקט. תן לי חצי קילו לחם ליום וליטר מים, אני לא רוצה יותר, תן לי לחיות. יותר מזה, קחו אותי לבית סוהר, תסגרו אותי שאף אחד לא יבוא אלי בטענות, כי אז אתה לא יכול לצאת לרחוב, אתה לא יכול, זה העניין של הקליפות. אז מה יש לך מזה שיש לך הרבה כלים? המצרים לוחצים על פרעה וצועקים עליו, תשחרר את היהודים, יש לנו צרות בגללם. זה כתוב ואז אין מה לעשות, פרעה משחרר.
כל המכות הן לא על פרעה עצמו, אלא על הכוחות שמחזיקים את הרצון לקבל, קושרים אותו לעל מנת לקבל, ואז יש התנתקות, בין הרצון לקבל, לכוונה על מנת לקבל, שאפשר לראות את זה כאילו זה לא שייך לזה.
שאלה: האשליה הזאת שאנחנו יכולים לעזור אחד לשני במשהו זה דבר מאוד מפחיד, מאוד נורא.
אני לא מבין.
תלמיד: שאני יכול לעזור לחבר במשהו, שאני יכול לייעץ לו משהו כדי שהוא ישתפר בעיניי. במאמר כתוב שצריכים לזכות לעזרה של הבורא. המעבר הזה מהשתוקקות לעזור באופן אישי להשתוקקות לזכות לעזרת ה', איך זה קורה?
כן, זאת באמת בעיה, לעבור מלעבוד עם החבר לעבודה עם הבורא, באמת זאת הבעיה. אבל אין לנו ברירה, אנחנו חייבים עוד ועוד להשתדל לעשות את זה בכל מיני צורות. גם בתרגילים, גם ב"כאילו", אף אחד מאתנו לא יכול להצליח אם האחרים, החברים שלו, לא נותנים לו אישור.
אם אני רוצה להצליח ברוחניות כל החברים שלי בקבוצה חייבים לחתום בקשה לבורא שיעזור לי. ואף אחד לא יודע על השני, אם הוא חותם או לא חותם. אלא אני בעצמי ביחס אליהם מעמיד אותם בכזאת בחירה לחתום או לא. זה נקרא "ערבות הדדית". אם אין דבר כזה, שום דבר לא יעזור לאדם.
אנחנו צריכים להבין שאנחנו קשורים, תלויים אחד בשני, שאם יש לך כאן מאתיים גנבים, שקרנים, ערמומיים ששונאים אותך, אתה חייב להפוך אותם לאנשים שאוהבים אותך, דואגים לך, ממש מוכנים הכול לעשות בשבילך. אם לא תהפוך אותם לזה, לא יעזור לך כלום. הבורא לא מבין, הוא הכוח המשפיע הכללי.
החברים עומדים בינך לבין הבורא, ועד שהם לא יפתחו לך את הדרך מהבורא אליך, לא יבוא אליך שום כוח מלמעלה, תישאר בהמה כמו עכשיו. אם תבין את זה תוכל קצת להתקדם.
תלמיד : זה יוצא שצריך לקבל את החבר כמו שהוא?
אני לא מסתכל על החבר כמו שהוא או לא כמו שהוא, אני יודע שאני צריך להפוך אותו לאדם שאוהב אותי.
תלמיד: ההרגשה הזאת של אהבה זה הסיוע של ה'?
כן, אני צריך לבקש מהבורא שיעזור לי איך אני אוהב את החברים, זה נקרא שעכשיו לפַני יש בעיה "ואהבת לרעך כמוך"1 והבורא צריך לסייע לי בזה. ואחר כך עוברים כבר לבורא, "ואהבת את ה' א-להיך".
שאלה: כתוב במאמר, שהשאלת הכלים זה שהם לקחו על הדרך, את כל הספקות, את כל הקושיות, כאילו לא ברור בשביל מה הם לוקחים את זה ובורחים מהמצרים?
כלים זה רצונות לקבל. איפה הם יקבלו את האוצר הגדול שהבורא רוצה לתת להם, אם לא בכלים גדולים.
תלמיד: אנחנו אומרים שאדם צריך לעבוד כל הזמן למעלה מהדעת, מעל לכל הקושיות האלה, ופה כאילו יש סתירה.
הם מקבלים רצונות גדולים רק ללא כוונה על מנת לקבל, וצריכים להוסיף לזה כוונה על מנת להשפיע. אבל רצון הם צריכים לקבל מהמצרים. זאת אומרת, להוציא רצון מתחת לכוונה על מנת לקבל, ולהתחיל להתקין עליו כוונה על מנת להשפיע. זאת העבודה. והעבודה הזאת היא כבר עד גמר התיקון.
זאת אומרת, מה שאנחנו ביציאת מצרים מעל מנת לקבל עושים, זה שיכולים באמת לסחוב ולסחוב, לגלות ולגלות רצונות שעליהם אנחנו בהתאם לדרגה שלנו, ליכולת שלנו יכולים למשוך מאור המחזיר למוטב להביא אותם ללהשפיע על מנת להשפיע, ואחר כך ללקבל על מנת להשפיע.
תלמיד: לפני שהם לוקחים את הכלים האלה במצרים? מה זה ישראל?
זה ישראל כזה שמגיע מאברהם, יצחק, יעקב, זה רק ההכנה מלמעלה, זה לא שהם בעצמם. "היום נעשיתם לעם", זה כבר בקבלת התורה.
שאלה: מה בדיוק ההבדל בין מצרים לבין פרעה?
מצרים, זה הרצונות לקבל ששורה עליהם כוח הפרעה על מנת לקבל. ועָם ישראל, זה אותו הניצוץ שנמצא ברצון לקבל. שם יש עוד הרבה הבחנות, משה, אהרון.
תלמיד: לא הבנתי איך, אם אנחנו צריכים לשאול כלים מהמצרים, אז למה אין לישראל עבודה ישירות מול המצרים? מה זה הפרעה באמצע שהוא מלך?
גם כלפי פרעה אין לך עבודה. אתה לא הולך להיתקע בו בצורה פרונטאלית. עָם ישראל כאילו לא שייך לא לפרעה ולא למצרים, זה עדיין לא ברור. המאבק הוא בין ה"משה לבין פרעה". וגם לא בדיוק משה, אלא בין הבורא לבין פרעה, שזה שני הצדדים של אותו הכוח. כוונה על מנת לקבל, וכוונה על מנת להשפיע על אותו הרכוש הגדול, על אותם הכלים הגדולים שזה מצרים.
הכלים דקבלה שנמצאים תחת כוונה על מנת לקבל, זה נקרא "מצרים". כלים דקבלה שהם נמצאים תחת כוונה על מנת להשפיע, זה בית המקדש השלישי, גמר תיקון. הנשמה הכללית המתוקנת.
שאלה: לקבל אורות, זאת אומרת לענות על השאלה. במה אדע?
"לקבל אורות" זה נקרא לקבל כוח להיות למעלה מהרצון לקבל בעל מנת לקבל, בכוונה על רצון לקבל בעל מנת להשפיע. זאת אומרת, אם בינה שולטת על המלכות, זה כבר נקרא "דרגת לשמה" אמנם קטנוּת, אבל דרגת לשמה, וזה כבר להשפיע.
תלמיד: אז לפי המאמר, זה עונה על השאלה של אברהם?
אברהם שאל, איך אנחנו נגיע לרכוש גדול כזה, לגילוי אורות גדולים בכלים גדולים. אין לנו כלים. לכן הבורא אמר, "יהיו לכם כלים". אני מכניס אתכם למצב, למקום, איפה שאתם תקבלו רצונות לקבל גדולים מאוד. אני מוריד אתכם לרצונות לקבל הגדולים, זה נקרא "ירידה למצרים". ואתם נכנסים לשם, לוקחים את כל הכלים האלה ומוציאים אותם חזרה אליכם, ומתחילים להעלות אותם לגובה של ארץ ישראל. ההבדל הוא, מה שולט? או כוונה על מנת לקבל שולטת על רצון, או כוונה על מנת להשפיע שולטת על רצון. זה ההבדל בין מצרים לבין ארץ ישראל.
שאלה: הכלים שאנחנו מקבלים ממצרים, האם הם כלים משותפים לכולנו, או שכל אחד מקבל כלי מסוים ואתו הוא עובד עד גמר התיקון?
אין דבר כזה. כל הזמן זה משתנה. וחוץ מזה, מה זה משותפים לכולם, לא משותפים לכולם? כלי, הוא כלי אחד. ואור, הוא אור אחד. אלא בינתיים שאנחנו נמצאים בשבירה, אז נראה לנו שלי זה לחוד, ולך זה לחוד, וכך. עד כמה שאנחנו מתקדים אנחנו מתחילים להשיג, לאתר, לגלות, שאין כאן חלוקה לגופים, למוחות, ללבבות, אלא כל זה הופך להיות אחד יותר ויותר. ואז האני של אדם הוא נעלם ונעשה אנחנו. והבורא פרטי לכל אחד ואחד נעלם, ונעשה כוח אחד. ואז "חד מקבל חד", כלי אחד, ואור אחד.
תלמיד: ישראל זה כוח קטן, והמצרִים..
"ישראל" זו נקודה שמושכת לבורא, זה אפילו לא כוח. זו רק נקודה שכך דוקרת בליבו של אדם, שהיא כמו נגיד קוץ, שמה יש בה? אבל לא נותנת מנוחה.
תלמיד: והמצרִים צריך להילחם איתם איכשהו, הם נותנים לנו מכות חזקות, ואנחנו מבקשים, אבל הבורא לא עוזר.
הבורא עוזר, ועוד איך עוזר, הוא מעורר את המצרִים. מה כתוב? "בוא אל פרעה כי הכבדתי את ליבו"2.
תלמיד: אז איך כוח קטן מנצח כוח גדול, שנותן לו מכות, שהבורא נותן לו מכות?
כי לא צריכים להילחם נגד המצרִים. אם אתה מאתר שהם פנימיים, כבר גמרנו, אין לך שום מלחמה.
תלמיד: איך עוזרים לחברים, לכל החברה שלנו לעלות למדרגה כזאת?
רק לייחד. על כל הדברים האלה אתה צריך רק לפנות לבורא ולבקש כוח איחוד, כלום חוץ מזה. רק כוח חיבור. זה כל הפתרון. לא חשוב מה, אתה יכול עכשיו לתת לי רשימה של בעיות, אני אפילו לא אסתכל עליהם. אני אגיד לך, יש חוסר באיחוד.
שאלה: כתוב במאמר שכשמשה ואהרון באו לעם ישראל הם הסכימו ללכת באמונה למעלה מהדעת, ובגלל זה הם צריכים לשאול כלים מהמצרִים. ואז לא ברור איפה זה המ"ט שערי טומאה שהם היו לפני יציאת מצרָים? כי אם הם הלכו כבר באמונה למעלה מהדעת, אז איפה המ"ט שערי טומאה?
אחד לא שייך לשני. זה כנגד זה. אחד לא שייך לשני. מצד אחד, הם יוצאים באור ה' שפועל עליהם. מצד שני, יש להם כלים לא מתוקנים של המצרִים, שהם לוקחים איתם. כי "יציאת מצרים" זה נקרא "נס", ולכן אין כאן חוקים שאתה רוצה בהיגיון שלך לפתור. לא. יש כאן דברים מנוגדים שקיימים יחד, כאילו בנושא אחד.
תלמיד: לא ברור. בלי הכלים של המצרִים בני ישראל היו במ"ט שערי טומאה?
לא. הכלים של המצרִים בעצמם שבני ישראל נמצאים איתם, נקראים "מ"ט שערי טומאה".
תלמיד: בזה המפתח, כלומר בזה שהם שאלו את הכלים מהמצרִים, בזה נכנסו למ"ט שערי טומאה, וזה אִפשר להם להיות "בחיסרון הגדול לירושת הארץ" כמו שהוא כותב.
לא, דווקא בזכות זה אחר כך שמתקנים את הכלים האלה, אז מגיעים לכלים מתוקנים האלו שנקראים "ארץ ישראל". אין דבר כזה "ארץ ישראל" בכלל. אין. היא לא קיימת. כל המוסלמים, כל הנוצרים כולם צודקים שאומרים, "אין דבר כזה ארץ ישראל. אין דבר כזה מדינת ישראל. אתם רוצים שיהיה? בבקשה תעשו, תתקנו את הכלים".
לכן אם אתה מתקן את הרצונות לקבל שבך בעל מנת להשפיע, אתה פתאום רואה שיש לך ארץ ישראל, שכולם מסכימים לזה, שכולם אומרים "או, יש לך עכשיו". וקודם לא היה. והם צודקים. צודקים, אין דבר כזה. אין מקום על פני כדור הארץ, בתוך רצון לקבל שזה כדור הארץ כולו, אין מקום לארץ ישראל. תבינו את המושג הזה, זה לא קיים. "אין ארץ ישראל בלי עם ישראל", כך כתוב גם כן. תמצא לנו את זה, זה טוב ליום העצמאות. אין דבר כזה.
מה זאת אומרת, ארץ ללא עם? לאומות העולם כן, כי זה רצון לקבל, אז הוא קיים. אבל כאן זה רצון לקבל בעל מנת להשפיע, איך יכול להיות? איפה הוא? אם אין אנשים שמחזיקים בזה, אז אין. לכן אנחנו כאן נמצאים במצב רעוע. ולא יעזור כלום, אתה יכול להביא מה שאתה רוצה, צבא, מה שאתה רוצה, שום דבר לא יעזור. אלא נותנים לך ערכת הזמן, עד שאתה מתקן את זה. לא מתקן, אתה יוצא שוב לגלות. למה לגלות? כי אתה חייב שוב להתכלל עם אגו עוד יותר גדול, שתביא אותו פעם בעוד לא יודע כמה זמן, עוד אלף שנה. לבורא, אין בעיה.
שאלה: במאמר כתוב שאהרון ומשה הגיעו, הראו את הנס לישראל ואז ישראל התחילו לעבוד באמונה מעל הדעת. במקרה שלנו מה עלינו לראות כנֵס כדי להתחיל לעבוד מעל הדעת?
כל אחד מאיתנו חייב להיות כמשה ואהרון כלפי החברים. כל אחד מאיתנו צריך להיות ככהן, כלוי, ככתר, כנציג הבורא כלפי החברים. וכך בעבודה המשותפת הזאת כשכל אחד עובד כלפי תשעה החברים, בצורה כזאת אנחנו מגיעים לחיבור ולהשפעה השלמה. כל אחד צריך להבין שהוא שליח. ואם הוא לא יהיה השליח כלפי העשירייה שלו, אז לא יקרה שום דבר. בכל אחד נקודת משה חייבת להיות כלפי החברים.
שאלה: מה ההבדל בין מצרָים לגלות? או שאין הבדל.
גלות יכולה להיות לא רק במידה של מצרים, למרות שמצרים זה גלות היסודית, וכל יתר הגלויות הן רק איזה תוצאות, בירורים של אותה גלות מצרים שכביכול לא יכלו לקחת משם את כל הכלים בבת אחת.
שאלה: איך לשכנע את הבורא לתת לנו תכונת השפעה ואהבה? אילו מאמצים צריכים להיות?
יחד. אין שום בעיה, אלא רק יחד. אם אנחנו מגיעים כל אחד לחוד, הכול סגור.
שאלה: האם במצרָים העבודה היא בשני קווים?
על זה אני לא רוצה לדבר.
שאלה: האם עבודה בלי כוונה יורדת לסטרא אחרא, ומתי קורית עלייה מהטומאה לכלים דהשפעה?
עבודה בלי כוונה היא לא סטרא אחרא, כי סטרא אחרא זו עבודה עם כוונה. אלא עבודה בלי כוונה גם במקרה שלנו עוזרת. אדם מצטרף לכאן או הולך לקילוף או עושה עוד משהו, אפילו שאין לו כוונה, אבל המעשה בינתיים פועל.
שאלה: מי מגדיר את עוצמת המאמץ הנדרשת לפני יציאה ממצרָים?
זה לפי סולם המדרגות. יש סכום שנקרא "סאה של יגיעה" שאנחנו צריכים לאסוף אותה, ואז זה נפתח.
שאלה: רציתי לברר את הסוגים של הכלים שלקחו מהמצרִים. כתוב במאמר שהיו כלים מכסף, מזהב.
אלה דרגות העביות, שורש, א', ב', ג', ד', באיזה כלים אפשר לתקן אותם כך וכך. אחר כך אנחנו מבררים את זה בעבודות במדבר, בבניית בית המקדש, בתוך בית המקדש אנחנו רואים איך הם בנו את כל העניין של הכלי הזה שנקרא "מקדש", הכלים שלו וכל מה שיש שם. את הכול בנו ממה שלקחו מהמצרִים. זאת אומרת, לקחו מהמצרִים כלֵי כסף שזה שייך לדרגות להשפיע על מנת להשפיע, כלי זהב שזה שייך לדרגות לקבל על מנת להשפיע, וכך בנו. זה בסך הכול תיקון הכלים, תיקון הרצונות.
שאלה: הייתה במאמר דוגמה של גלות בבל, שהלבישו את מרדכי במלבוש מלכות על פי עצת המן, ובמצרים יוצא שהם שאלו כלים מהמצרִים. מה ההבדל בין שתי צורות העבודה האלה?
שאלה טובה. זה הבדל גדול. כי כבר בגלות בבל היו כלים שנקראים "מרדכי" בלהשפיע על מנת להשפיע, והייתה מלכות מתוקנת מבחינת אסתר. זאת אומרת, כלים של להשפיע על מנת להשפיע הם היו מתוקנים, והיה עניין המאבק על התיקון לקבל על מנת להשפיע, שזה עניין של פורים.
מה שאין כן במצרים עוד לא היו בכלל כלים מתוקנים, אף כלי לא היה מתוקן. אדם יורד למצרים כשיש לו נקודה שבלב שנקראת אברהם, יצחק ויעקב, והוא מתחיל להרגיש את עצמו שהוא נמצא ברצון לקבל, שרוצה להגיע לגילוי הבורא, לתיקון וכן הלאה. אבל עדיין אין לו שום כלי מתוקן, אין לו בסיס שאיתו הוא יכול להתקדם.
מה שאין כן בגלות בבל, במרדכי ואסתר, שם כבר יש על מה להישען. שם כבר ישנם כלים דהשפעה, מרדכי כבר נמצא. לכן שם זו כבר בעיה, אין שם פרעה, אלא יש פעם אחשוורוש ופעם הבורא, הכוח העליון, המלך. זאת אומרת יש כאן וודאי קליפה שזה המן, וחלק המן שנמצא בקשר עם הבורא שהבורא מפעיל אותו זה נקרא "אחשוורוש", אבל חלק מרדכי שקשור לבורא זה נקרא "המלך". כך צריכים להבין את הסיפור הזה.
אנחנו עוד נגיע אליו. אתם תראו שכל הדברים האלה בסך הכול מתחברים יחד. רק לא כדאי מיד לקשור ולעשות, למרות שיש נטייה כזאת. הבלבול הוא מועיל מאוד. הכלים מתרבים, מתבררים ונכללים. ובלי הרגשת חוסר ההבנה וחוסר התמצאות, לא יכולים להגיע לבירור. צריכים לאהוב גם את הדברים האלה.
שאלה: אני מבין שאנחנו צריכים לגלות את העביות כל רגע ורגע, אבל אני לא מבין את הפעולה של ישראל שקונה כלים מהמצרים.
איך אנחנו לוקחים כלים מהמצרים?
תלמיד: כן. איך?
על ידי זה שאנחנו מתחברים. אתה שואל שאלה מצוינת. מה פתאום ומאיפה יש לנו כוח להתעלות ממצרָים? הכוח היחידי שיש לנו להתעלות ממצרים זה שאנחנו מתחילים להתחבר. ואז לפי מידת החיבור אנחנו מרגישים שפועל בנו המאור המחזיר למוטב, והוא שמוציא אותנו ממצרים. שאלה יפה.
תלמיד: אנחנו משתדלים להתחבר, ואנחנו מגלים כל הזמן יותר ויותר עביות.
זה נקרא "כלים". מתגלים הכלים של המצרִים, מצרָים, ואתה צריך לקחת אותם לעלייה שלך, ליציאה ממצרים. זה נקרא שכל פעם אתה רוצה להתעלות אבל אתה לא יכול. אתה עוד יותר ועוד יותר מרגיש שאתה נופל לעל מנת לקבל. עד מתי, איפה ולמה? כשאתה מעלה קצת את עצמך, זורקים לך את הקופסה ואומרים, "תיכנס שוב". נכנסת למצרים שוב? אתה לוקח משם כלים, מעלה אותם, רוצה להעלות אותם לעל מנת להשפיע, ושוב אתה נופל, אין שום על מנת להשפיע, אני שוב נמצא במצרים. עד שאתה מוציא ממצרים איזו קופסה טובה, זה נקרא "פרוטה ופרוטה מצטברת לחשבון גדול". "חיל בלע ויקיאנה".
תלמיד: מה זה אומר שאנחנו "שואלים את הכלים"? הרי אלה הכלים שלי, ממי אני שואל אותם? אני מגלה כל פעם את הרצון שלי לקבל. מה זה אומר שאני שואל?
בינתיים היום אני אוהב את עצמי, הלכתי וקניתי חולצה צהובה, כזאת יפה. זה צבע יפה, חולצה יפה. אחר כך חשבתי, למה אני עושה את זה לעצמי? אני צריך לעשות את זה לחבר שלי. אין לו חולצה צהובה כזאת, יש לו חולצה לבנה. אז אני הולך ומחליף את החולצה שלי לחולצה לחבר. זה סימן של אהבה. כך אנחנו רואים איך שאנחנו מתייחסים לילדים.
זה נקרא שאני מחליף את הרצון שלי מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. הופך את העבודה של נשים לעבודה של אנשים.
שאלה: אמרת שכדי שאוכל להיכנס לרוחניות, החברים צריכים להיות מוכנים לחתום עבורי. האם יש גם עבודה שאני צריך להיות מוכן כדי לחתום עבור החברים?
ודאי שזה לא יקרה אם אתה לא חותם עבורם.
תלמיד: איך אני באמת חותם עבורם?
איך אתה תחייב אותם שהם יחתמו לך? איך? הם צריכים לאהוב אותך. איך אתה יכול לחייב אותם לאהוב? לחתום זה נקרא שיאהבו בלב, שהם ירצו שיהיה לך טוב. איך אתה יכול לגרום להם שיהיה להם טוב?
תלמיד: אז אני צריך לחתום להם, אבל איך אני באמת ארצה לחתום להם?
תעשה להם טובות. תעשה להם כל מיני דברים, [תיתן] מתנות.
שאלה: בכל זאת לא ברור. רב"ש אומר פה, "בזמן שמשה ואהרן באו בשליחות ה', שיוציאו אותם מהגלות, כתוב "ויאמן העם וישמעו", היינו באמונה למעלה מהדעת, ולא צריכים לשום דבר". זאת אומרת, היו מוכנים כבר לצאת ממצרים והיו באמונה למעלה מהדעת. אז מה עוד צריך? למה חסר פה עוד משהו?
חסר הלחץ שיברחו משם. ההתנתקות מעל מנת לקבל חייבת להיות התנתקות שלמה, גם בעזרה מלמעלה אבל ודאי שבמאמץ מלמטה. צריכים להרגיש את זה, אני לא יכול להסביר. יש דברים שעד שאדם לא מרגיש הוא לא מבין. אנחנו בסך הכול כלי הרגשה ולא כלי הבנה. אנחנו לא יכולים להרגיש, לא יכולים להבין יותר ממה שמרגישים. לא יכולים. אתה יכול לראות את זה בכל דבר. אפילו מספרים, לא חשוב במה, אנחנו צריכים לתאר אותם בפנים, יותר או פחות, פלוס מינוס, מה כן ומה לא. לכן יש כאן אנשים שמצטיינים במתמטיקה, בפיסיקה ובכל מיני דברים כאלה, למה? הם יכולים לתאר את הדברים האלה ברגש. הם יכולים לתאר נוסחאות למיניהן ברגש. ואם לא יכולים, אז הם לא יכולים להיות מומחים בשטח הזה.
גם כאן, מה אנחנו עושים בסך הכול? אנחנו צריכים לתקן את הכלים והכלים שלנו הם רצון, ורצון זה הרגשה. אנחנו צריכים להגיע למצבים שאנחנו מרגישים זה כנגד זה, רצון לקבל בעל מנת לקבל כנגד רצון לקבל בעל מנת להשפיע וכן הלאה, בכל מיני אופנים. זה נקרא שאנחנו "מרחיבים את הכלים". ואם לא יהיו לנו את כלי ההרגשה האלו, אנחנו לא נוכל לאתר ולהבין שום דבר ברוחניות. ואפילו בגשמיות, אתה רואה אנשים שלא מושך אותם ולא מעניין אותם והם לא יכולים להבין איזה דברים, הם מוגבלים. זו הגבלה בהרגשה.
לכן כמה שעוברים ייסורים וכמה שעוברים מכות, אחרי זה מבינים יותר. ולכן צריכים לנשק את המקל.
שאלה: בהתחלה כתוב, "וישאלו איש מאת רעהו ואישה מאת רעותה, כלי כסף וכלי זהב, ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים". ממי אני לוקח את הכלים, מהחברים או ממצרים?
אני עוד לא יכול להסביר את זה. אלו הבחנות שאנחנו עוד לא נמצאים בהן בדיוק. נחכה, יכול להיות שעוד היום יהיו לנו עוד מאמרים שאנחנו נוכל להגיע לזה.
קריין ספר פסח, עמ' 283 מאמר רב"ש "ב' הפכים". ברב"ש ג', בעמ' 2078.
ב' הפכים
"ב' הפכים בלמעלה מהדעת, הן במוחא והן בליבא, שהוא בבחינת "כי חפץ חסד". ואם באו לו מחשבות זרות, הוא צריך להסיר אותן מעליו ולא לשמוע להן כלל.
וזוהי עבודה גדולה, היות שפרעה מלך מצרים מיצר אותם וזורק להם מחשבות זרות, הן במוחא והן בליבא, כמו שכתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ותעל שועתם אל ה'". וזהו צד אחד, שעל ידי זה זוכים לבחינת אמונה, היינו יציאת מצרים, וזה בחינת נפש דקדושה.
ומצד ב' "גם נפש בלי דעת לא טוב", וצריכים לדעת דקדושה, שנקראת עשירות, כי אין עושר אלא בדעת.
וכשה' רצה להעשיר אותם ולא היה להם כלים, כי הכל היה להם למעלה מהדעת, אז הקדוש ברוך הוא נתן להם עצה שישאלו מהמצרים כלים.
וענין לקיחת הכלים היה רק בכדי שיוכלו לקבל מילוי לכלים, היינו תירוצים לשאלות שלהם. אבל לאחר שלקחו את התירוצים, תיכף החזירו למצרים את הכלים, כי הולכים למעלה מהדעת, אם כן אין להם שום קושיות, ולקחו השאלות של המצרים רק לפי שעה, והחזירום אחר כך."
שאלה: במאמר הקודם הוא אמר בהתחלה שאברהם שאל את הבורא "במה אדע". הבעיה הייתה שהוא אמר שאם יקבלו הארה קטנה בזה הם ייתקעו ולא יהיה להם קצב התקדמות, הם לא יוכלו להתקדם מהארה קטנה. ועכשיו אני רואה במאמר שהוא אומר שהכלים השאולים האלה, השאלות האלה, שהם כביכול המניע להתקדמות, אחרי שמשתמשים בהם פעם אחת הם מחזירים אותם. איפה הפתרון פה? למה כן תהיה עוד התקדמות?
להיכנס עם הקופסה כל פעם יותר ויותר. אנחנו חושבים שאנחנו היינו במצרים ויוצאים ממצרים וזהו, עכשיו אנחנו חופשיים, עושים כך שאפשר להתפרע. לא נכון. אנחנו כל הזמן נמצאים בגיחות כאלו, בעליות וירידות. או שאתה יכול להגיד כך, ביציאה ממצרים אנחנו כביכול יוצאים, אנחנו לא נכנסים תחת שליטה, זאת אומרת שזה סגור ואנחנו נמצאים שם. אלא כל פעם אנחנו צריכים להיטמע בתוך על מנת לקבל ולצאת בחזרה לעל מנת להשפיע. שוב רצון לקבל ושוב להשפיע. סטארט, סטופ.
תלמיד: איך הקשר הזה למצרים?
לכן בכל מצווה ומצווה, היינו בכל תיקון ותיקון, אנחנו צריכים להגיד "זכר ליציאת מצרים". לָמה? מה זאת אומרת להזכיר את זה? שפעם היינו? לא. שעכשיו אני מעורר את הרצון לקבל שלי בעל מנת לקבל ומתקן אותו בעל מנת להשפיע.
תלמיד: זאת אומרת שיציאת מצרים זה ללמוד טכניקה, ללמוד שיטה?
לא ללמוד אלא לקיים את השיטה הזאת כל הזמן. שכל הזמן מצרים מזכיר לך כל פעם שאתה היית כעבד בארץ מצרים. מה זה אומר? שכל פעם הכלים האלה מתעוררים בצורה מקולקלת ואתה יכול לתקן אותם. הם נמצאים לרשותך.
תלמיד: בגלל שאתה זוכר שאתה יכול להשתמש עם הכלים?
אתה לא זוכר, אתה מרגיש שהם מקולקלים, זה לא זיכרון. אנחנו אומרים "זכר ליציאת מצרים", אבל הם מתעוררים לך ככלים מקולקלים. תראה מה שקרה להם במדבר ובארץ ישראל, עד גמר התיקון יש לך אותה בעיה ואתה חייב לתקן אותם כל פעם. אז זה שאתה מוציא אותם מארץ מצרים זה לא נקרא שאתה תיקנת אותם, לא תיקנת אותם. עכשיו אתה רק מכניס אותם לתיקונים הדרגתיים בשרשרת התיקונים, מהקל לכבד וזהו. פרעה ששולט לא נותן לך לעשות את זה, עכשיו לא, פרעה שיחרר לך אותם, "לכו, לכו ותתחילו לתקן. אתם עשיתם מאמצים מספיקים כדי שעכשיו תתחילו לתקן את הכלים, אני משחרר אתכם". זה מה שפרעה אומר. הוא פותח להם דלת והם יוצאים. מעכשיו והלאה מה מפריע להם? רק הם בעצמם בהפרעות הפנימיות שלהם. הכוח הכללי הזה כבר לא מפריע, לא שולט.
תלמיד: והחסרונות שמתעוררים במדבר?
ודאי שזה ממצרים. איפה השומים והבצלים, איפה הסירים המלאים? ודאי שמשם.
תלמיד: ומלחמות עמלק וכל הדברים שיש?
הכול הכול שלח פרעה, הכול משם.
תלמיד: זאת אומרת, שכשיצאנו ממצרים אנחנו לוקחים את כל הכלים עד לגמר התיקון?
כן, ודאי. הם מתעוררים. אתה לא מכיר אותם ולא מבין אותם, אבל הם מתעוררים בהדרגה.
תלמיד: אז מתי אנחנו מחזירים את הכלים האלה? כל פעם אני מחזיר עוד קצת ועוד קצת?
כשאתה מגיע לדבקות בבורא, אז אותן כוונות ואותם רצונות שנראה לך שהם על מנת לקבל ושהם מפרידים אותך מפרעה, והם קליפות ודברים נוראים שהיית רוצה לשרוף אותם ולקלל אותם ו[לא יודע] מה לעשות איתם, אתה מגלה שהם הם העזר כנגדו, נאמנים שהביאו אותך דווקא לחיבור ולחיבוק עם הבורא, ו"אין אכזר בבית המלך" בשום דבר. אבל מתי זה מתגלה? מתי שאתה אחד אחד מתקן אותם כך .
שאלה: אז מה זה נקרא שמחזירים אותם? אם עבדתי איתם, תיקנתי אותם, דרכם גיליתי את הבורא, למי אני מחזיר את זה, לאן אני מחזיר את זה?
אתה מחזיר אותם בזה שאתה אומר שגם הרע מתגלה כטוב, אתה מחזיר אותם לאותו אין עוד מלבדו, שכולל את כל הצורות, בולע את כל האופנים.
תלמיד: אז אני לא מחזיר את זה בחזרה למצרִים?
אתה משייך את זה לבורא, כן.
תלמיד: אז לָמה אומרים שכאילו שואלים אותם ואחרי זה מחזירים אותם? אני לא מחזיר אותם, אני לקחתי אותם.
לא, זה נקרא שאתה מחזיר. כשגם את הרע אתה משייך לבורא, זה נקרא שאתה מחזיר אותו למקומו. כמו "צאתכם לשלום מלאכי השלום", כך הוא מסביר, שהאדם משתמש בשני המלאכים האלו כדי להגיע לשבת, וכשהוא מגיע לשבת, הוא שולח את שני המלאכים, הוא לא צריך אותם, הוא כבר מגיע לדבקות.
תלמיד: ובדבקות הזאת שאדם קונה לא נשאר לו שום דבר מעצמו, הוא חוזר עוד פעם, זה כמו דרגת הא' והעיבור?
לא, הכול נבלע באיחוד. באיחוד העליון של הבורא נכלל הכול, גם הרע וגם הטוב, וכולם כלי ה'.
אין לי מילים, אני לא יכול להסביר את הדברים האלה, זה עניין של הרגשה, המילים שלנו טובות אם אחריהן יש לנו מה להרגיש, ואם עדיין לא, אז המילים לא מועילות.
קריין: ב"בעל הסולם", באגרת א', הוא כותב, "וכיון שנתיחד המשגיח על השגחתו, אין ניכר כלל חילוק בין רע לטוב, וכולם אהובים וכולם ברורים, כי כולם נושאי כלי ה' מוכנים לפאר גילוי יחודו ית', וזה נודע בחוש, ובערך הזה יש להם ידיעה בסוף, שכל הפעולות והמחשבות, הן הטובות והן הרעות המה נושאי כלי ה', והוא הכין אותם ומפיו יצאו, וזה יוודע לעין כל בגמר התיקון."
שאלה: אנחנו לומדים על לב ומוח, כבר זמן רב יש תחושה שלא נותרו יותר רגשות, אני חושב שכשאני לא דואג לחברים, לא מרגיש אותם, אני לא יכול להתחבר איתם. איך אדם מתחיל להרגיש את החברים ובאמת להתחבר?
במאמצים, עוד קצת ועוד קצת, אבל בצורה שיטתית, הוא חייב להכניס את עצמו. אנחנו נמצאים בעולם מכני. מה זה מכני? מנותק מהרגש, אני יכול לחייך אליך ואני לא רוצה לחייך אליך, אבל אני מחייך. זאת אומרת, אנחנו יכולים לעשות פעולות כאילו שאנחנו טובים, אמנם שאנחנו עדיין גרועים. אז צריכים לעשות כך, בצורה כזאת אנחנו יכולים לעורר זה את זה, על ידי קנאה, תאווה, וכבוד. זאת אומרת, שהתכונות גשמיות יעזרו לנו להתקרב זה לזה.
על ידי כאלו פעולות שאנחנו נעשה, אנחנו מעוררים אורות. איך זה, זה פלא, איך יכול להיות שעל ידי פעולות שאני לא רוצה, אני מעורר אורות? זאת אומרת, אני יכול לבוא אליך, יכול לתת לך כסף, אתה תחייך אלי, ואני על ידי החיוך שלך אתחיל להשתנות. ועל ידי זה שאני משתנה אני מעורר את המאור המחזיר למוטב והוא מתחיל לשנות אותי, וכן הלאה. זאת אומרת, אנחנו יכולים להתחיל תיקון רוחני בעולם שלנו על ידי פעולות חיצוניות ללא שום עניין רוחני, זה ממש פלא.
איך זה נעשה? אלו אנשים שכבר מוכנים לתיקון הרוחני, הבורא מביא אותם למקום מיוחד, שם ידו, מה שנקרא, של האדם על גורל הטוב, ואומר תעשה. ישנם כאלה שאומרים לא רוצה לעשות. אני זוכר גם את עצמי, לא רוצה. מה זה לא רוצה? אתה תעשה פעולות שהלב שלך לא מסכים להן, אני לא רוצה לאהוב אותם, לא רוצה להתקרב אליהם, אני שונא אותם, דוחה אותם, אני רוצה להיות לבד. ואומרים לך לא, כך לא תוכל להתקדם, כי אתה נמצא בניתוק מהרוחניות ואין לך ברירה, לכן אתה נמצא בקשר עם הרוחניות במערכת שנקראת "העולם הזה". זה לא העולם, שמשהו קיים, זו מערכת כזאת, כי הרוחניות היא הפוכה ממך. אז איך אתה יכול להתקשר אליה? דרך מה שנקרא "העולם הזה". מה זה העולם הזה? אתה לא מרגיש רוחניות, אבל אתה יכול להתחיל להשפיע עליה בכלים ללא הרגשה. כמו שאמרתי לך, אני משלם לך, ואתה מחייך אלי. זאת אומרת, אנחנו יכולים לעשות פעולות כאלה ללא שום הרגשה, אפילו גשמית, על מנת לקבל, מכל שכן רוחנית, אין מה לדבר, כך אנחנו מתחילים. לכן התיקון שלנו הוא תיקון מהעולם הזה, ממש מאפס.
תלמיד: הוא כותב במאמר שאנחנו לוקחים את הכלים של המצרִים לזמן מה ולאחר מכן מחזירים, מה זה אומר?
כי אני לא צריך את הכלים האלו, את הרצונות גדולים, אני צריך את הרצונות הגדולים האלה כדי לרכוש את הכוונה, אני צריך את הכלים הגדולים האלה, את החסרונות הגדולים, כדי לקבל את האור. בוא נגיד כך, אני יכול לבוא למלך לסעודה אם יש לי תיאבון גדול. מה, אני אשב לידו, אני אקח משהו וזהו? זה זלזול בכבוד המלך. לכן אני צריך לקבל בטן גדולה.
אז אני הולך לאחד עם תאבון גדול ואומר אני צריך תיאבון, אחרת אני לא אכנס למלך. אני משלם לו אלף דולר, הוא מעורר בי תיאבון, ועם התיאבון הזה אני הולך לבורא. זה נקרא אצלנו שאנחנו צריכים לעורר אחד את השני בהכרת גדלות הבורא על ידי קנאה, תאווה, כבוד, וכן הלאה. ואז אני הולך לבורא ומתקשר אליו. אני צריך להביא לבורא כלים, לתת לו תענוג למלאות את הכלים, ואין לי כלים, לכן אם אני יודע איך להשיג את הכלים אני כבר מסודר.
זו העבודה שלנו, לכן אנחנו שואלים כלים מהמצרים. אבל בשביל מה? אנחנו לא צריכים את זה, אלא כדי לתת תענוג לבורא. לכן זה נקרא השאלה, מביאים לו כלים, הוא ממלא אותם, והוא נהנה. אנחנו בעצמנו לא צריכים את הכלים האלה, אני לא רוצה את הכלים ולא צריך, וגם את המילוי אני לא רוצה. אני רוצה שהבורא יתמלא. והמילוי שלו הוא בזה שהוא ממלא. אז אני כאילו באמצע, לי יש סך הכול רק נקודה שבלב, אין יותר. מצד אחד אני מקבל כלים מהמצרים, מצד שני אני מקבל מילוי מהבורא, זה מה שיש לי, ואני באמצע, שליש אמצעי דתפארת. בסדר. לאט לאט עד שזה יהיה.
שאלה: כלפי החבר אנחנו עושים פעולות גלויות, או שעובדים רק בפנים בתפילה, בבקשה עבור החבר? האם בצורה חיצונית צריך להראות לחבר דאגה?
זה תלוי במצב. אם העשירייה נמצאת בהסכמה כזאת, אפשר גם לדבר על זה, או לעשות את זה ללא מילים.
שאלה: מה זה סיטרא אחרא, מהם התכונות שלה, ומה מהות העבודה איתה?
כל דבר שהפוך מהבורא, בצורה הכי פשוטה.
תלמיד: איך עובדים אם היא פשוטה?
איך עובדים? בורחים ממנה בכל הצורות ההפוכות.
שאלה: האם יש אפשרות לזרז הכנה של כלים דהשפעה, האם הכול תלוי בכמות המאמצים שלנו?
כלים דהשפעה יכולים להתהוות בנו רק על ידי פנייה, תפילה מהעשירייה. לא יכול להיות שאתה מבקש כלים דהשפעה, אם אתה לא נמצא בהתאם, בהשפעה הדדית בעשירייה. זה לא יתכן. איך אתה מבקש? הבקשה שלך היא שקרית, לא הכנת את החיסרון הנכון. איפה המאמץ, האם קודם ניסית להתחבר יחד? לא הצלחת, ואז אתה מבקש להצליח בחיבור? זה נקרא שאתה מבקש כלים דהשפעה. זה הכול. מאוד פשוט. ככול שתוכלו לדבר יותר בצורה כזאת, תבינו שאין לנו לאן לברוח.
שאלה: איך לרצות בדרך טובה לעבוד עם הכלים של מצרים?
אנחנו לא צריכים לעבוד עם הקליפה, עם רצון לקבל, עם מצרים, עם שום דבר. אנחנו צריכים לעבוד רק בינינו, בין בני ישראל שבמצרים, שנהיה יחד ממש כמו עדר של כבשים שמתחברים יותר ויותר ויותר כדי להינצל מהמצרים, מהזאבים האלה שסביבינו. כך גם מתוארים בתורה בני ישראל במצרים. כך אנחנו צריכים לעבוד, רק על החיבור. כי בהשגת החיבור בינינו לעיני המצרים, לעיני הזאבים, אנחנו דווקא מגיעים למצב שראויים לצאת.
שאלה: אנחנו בעיקר נופלים על זה שבפסח, פורים, מתן תורה וחגים אחרים, צריכים לקרות המצבים של החג. איך נכון ללמוד חומרים של חגים?
חגים הם כמו כל החיים שלנו, הם אבני דרך, סימני דרך לתיקון, לגמר התיקון. ולכן אנחנו צריכים ללמוד את זה. מאיפה עוד אנחנו נלמד? כל המקובלים שעשו את הדרך מאפס ועד גמר התיקון, כשעברו את הדרך הזאת, מתוך הניסיון שלהם, כתבו לנו על הדרך הזאת. באיזה מצבים הם הולכים, איפה נמצאים, איפה נופלים, איפה עולים. כל הדברים האלה זה ההיסטוריה של עם ישראל בגשמיות, בעולם הזה. כל המצבים האלו זה התהליך שהכלי עובר כשהוא רוצה לתקן את עצמו ואין יותר.
זאת אומרת, מה שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה, זה סך הכול על עם ישראל בתוך העמים האחרים, כשהוא עובר תיקונים, עד שהוא מושך את כול העמים בעתיד, בקרוב בימינו, לתיקון ולגמר התיקון. זה כל הענין. אין כאן משהו שיוצא מחוץ למה שקורה לנו במציאות, אנחנו לומדים איתכם את המציאות. או שכבר חלק התממש, וחלק עוד לא.
שאלה: אז איך נכון ללמוד את החומרים האלה של החגים?
אנחנו לומדים על החיים שלנו, זה החגים, זה אבני הדרך. יש תחנות כאלה בדרך, חנוכה, פורים, פסח, שבועות, מתן תורה, שבירת הלוחות, תשעה באב, יום כיפור, ראש השנה וכן הלאה. בכל הדברים האלה אנחנו רואים איפה זה תחילת תיקון הכלים עד סוף תיקון הכלים, עד גמר התיקון. איפה כל החגים האלו? זאת אומרת, איפה כל המצבים האלו שאנחנו צריכים לפסוע עליהם.
היום פעם ראשונה למדנו איתכם מה זה נקרא פסח בעבודת האדם, באנושות. וכסימן לזה, זה קרה גם בשורש של אותה הקבוצה, כאילו שזו היסטוריה. אחר כך אנחנו ניפטר מהצורה הזאת של ההיסטוריה ושל העולם הזה, כי אין העולם הזה, ואין היסטוריה, ואין גיאוגרפיה, ואין כלום, אלא תתחיל להרגיש את זה בממדים אחרים.
תלמיד: אבל המצב של אותו החג, בעצם צריך לקרות עכשיו?
מה זה צריך לקרות עכשיו?
תלמיד: נגיד פסח, אז עכשיו צריכה להיות יציאת מצרים.
זה יכול לקרות בעוד חודש, מה זה שייך לעכשיו? אלא זה שאנחנו משתמשים בלוח דעולם הזה, זה כדי להיות קשורים למקום הזה, לחג הזה, זה עוזר לנו. זה סימן חיצון, התעוררות חיצונה, אבל לא יותר מזה.
שאלה: אמרת שהכרחי להפוך כל חבר לאהוב. איך במאמרים נקרא התהליך הזה שבו החברים משתוקקים להפוך זה את זה לאוהבים. או שבכלל כל התהליכים מתארים רק את התהליך?
זה נכון. כל התהליך שאנחנו עוברים זה תהליך ש"איש את רעהו יעזורו". ובצורה שאנחנו כך רוצים לעזור אחד לשני, בזה נכללת גם הפניה שלנו לבורא עבור החברים. אני פונה אליו כדי להתחבר עם החברים, כדי לעזור להם. קודם כל את זה. וכשנגיע לאהבת חברים, שיש לנו כלי אחד ממש, אז אנחנו מתוך הכלי הזה, נוכל לפנות לבורא כדי לעשות לו נחת רוח. אחרת עם מה נפנה? לכן התנאי הזה "מאהבת ה' לאהבת הבריות" הוא חובה.
שאלה: האם כל המאמרים מתארים את התהליך, שאנחנו הופכים לאוהבים אחד את השני. היום אמרת שצריכים לחייב כל חבר לאהוב אותך. האם הבנתי נכון את התשובה שלך?
בקיצור אנחנו צריכים להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך". נקודה. אני לא יודע איך אתם מפרשים את זה. "ואהבת לרעך כמוך", זה שהאהבה צריכה להיות הקשר בינינו בתוך העשיריה ומתוך הקשר הזה נוכל לפנות לבורא. בינתיים אנחנו צריכים את הבורא, את הכוח שלו, כדי שיעזור לנו שאנחנו נהיה באהבה בתוך הקבוצה. אנחנו מושכים את הבורא לתוך העשיריה, שהוא יקיים את הקשר בינינו. אחר כך מתוך הקשר בינינו שהשגנו על ידי עזרה מלמעלה, אנחנו פונים אליו, כשאנחנו יכולים כבר להשפיע לו נחת רוח.
רב"ש ג', הצורך במעשה דלמטה [ספר פסח, ע"מ 286]
"ויקחו להם איש שה לבית אבות. אמר קודשא בריך הוא עבידו אתון עובדא לתתא, ואנא אתבר תקפיהון לעילא. וכמה דתעבדון בנורא אתון, דכתיב כי הם צלי אש, אנא אוף הכי אעביר אותו באש בנהר דינור" (בא, אות קס"ב). [ויקחו להם איש שה לבית אבות. אמר הקב"ה, עשו אתם מעשה למטה, שתמשכו ותיקחו צאן, ואני אשבור כוחם למעלה. וכמו שתעשו אתם לשרוף אותו באש, כמ"ש, כי אם צְלי אש, אני ג"כ למעלה אעביר אותו באש, בנהר דינור.]
להבין למה צריך הקדוש ברוך הוא במעשה דלמטה, ומהו ענין שבירת ושריפת הכח של הקליפות למעלה, מהו הכח של הסטרא אחרא.
ויש להבין כמו כן מה שכתוב (בא, קס"ה) "תנא, לא נפקיה ישראל ממצרים עד דאיתברי כלהו שלטונין דלעילא משילטוניהון, ונפקו ישראל מרשותיהון ואעלו לרשותא קדשא עלאה בקודשא בריך הוא ואתקטירו ביה, הדא הוא דכתיב כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם. מאי טעמא עבדי הם, אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, דאפיקת להו מרשותא אחרא ואעלית לון ברשותי". [לא יצאו ישראל ממצרים, עד שנשברו מממשלתם כל השרים שלהם למעלה. ויצאו ישראל מרשותם, ובאו לרשות הקדושה העליונה בהקב"ה, ונקשרו בו. כמ"ש, כי לי בני ישראל עבדים, עבדיי הם. מהו הטעם שעבדיי הם? הוא, כמ"ש אח"כ, אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים. שהוצאתי אותם מרשות אחרת, והבאתי אותם לרשותי.]
להבין כל הנ"ל על דרך המוסר. הנה ידוע שתכלית הבריאה היא להטיב לנבראיו. ובעבור זה נטבע באדם רצון לקבל תענוג, וכח הזה שולט על האדם. ומשום זה נקרא יצר הרע "מלך", מטעם שהוא שולט בכח הזה, היינו שמשפיע להאדם תענוגים, ובגללם נעשה האדם משועבד אליו, והוא בבחינת עבד, והיצר הרע הוא המלך.
וכח זה של השפעת התענוג זהו שליטתו של יצר הרע, והוא נמצא בגלות תחת שליטתו. ובו בזמן שאין לו מה לתת לאדם, אז אין לו שום שליטה על האדם. וכמו כן אם היה יכולת שאדם יוכל לוותר על התענוגים שלו, גם אז לא היה משועבד אליו.
לכן בגלות מצרים שפרעה היה משפיע להם את התענוגים שלו, אזי הם היו משועבדים לפרעה, ולא היו יכולים לצאת מהגלות. אבל לאחר שהם עשו מעשה, היינו שנתעוררו לצאת מהגלות, כי מעשה זה הוא נבחן לבחינת בחירה, אז הקדוש ברוך הוא שבר את כוחותיו למעלה, היינו שלקח ממנו את התענוגים שעמהם היה משעבד את עם ישראל.
ובזמן שאין לו מה לתת, זה נקרא שהקדוש ברוך הוא שבר כחו ושרף אותו בנהר דינור, היינו שנטל ממנו את כל השפעותיו. נמצא שאין להסטרא אחרא במה לשלוט על האדם. לכן היה ביכולתם כח לצאת מהגלות. ואז נכנסו לרשות הקדושה, היינו שהתחילו להרגיש טעם בכח דהשפעה. נמצא שנעשו אחר כך עבדים להקדושה.
היוצא מזה כי השולט על האדם הוא התענוג, והעבד נקרא מי שמשועבד להתענוג. ובזמן שהתענוג של האדם הוא מקבלה, נקראים "עבדי פרעה". ובאם התענוג שלו הוא מהשפעה, הוא נקרא "עבד ה'". ובלי תענוג אי אפשר להתקיים.
ואין בכח האדם לשבור את התענוג, אלא רק הקדוש ברוך הוא יכול לשבור אותו, במה שלוקח ממנו את השפע, שאין לו מה לתת להנבראים. וזה נקרא שבירת כח הסטרא אחרא. והאדם צריך רק לגלות שהוא רוצה בכח דלהשפיע. ושיבקש מה' שיתן לו הכח הזה. וזה נקרא בחירה מצד האדם, שרק זה הוא בחינת אתערותא דלתתא."
זאת אומרת, מי ישלוט? זאת סך הכל הבחירה שנמצאת בידינו. או הרצון לקבל, או הרצון להשפיע. או פרעה, או הבורא, מי ישלוט עלי. אני הבוחר על ידי כל מיני אמצעים שאנחנו לומדים, מה נמצא ברשותי כדי לבחור.
שאלה: פרעה זה תענוגים, וגם הכוח להשפיע זה תענוגים. אז פרעה זה גם תענוג רוחני?
זה לא פרעה, זה אופן קבלת התענוג.
תלמיד: כן, אבל לקבל לעצמי, למעשה זה גם תענוג רוחני?
זה נקרא פרעה, שאני מקבל לעצמי. [אני] נהנה, זה נקרא פרעה.
תלמיד: זה פרעה למעשה, לא זה שאני רוצה איזה תענוג גשמי?
התענוג שאני מקבל בעל מנת לקבל, זו עבודת פרעה, וזה פרעה עצמו.
שאלה: והתענוג להשפיע, מה ההבדל?
אני לא יכול להגיד לך מה ההבדל, כמו שאתה אוהב את הילדים שלך. אתה רוצה להשפיע להם, אתה מקבל מזה תענוג. זה דומה לתענוג דהשפעה, שזה נקרא ה"בורא".
תלמיד: אז הבעיה שלי שאני למעשה קבלתי רצון לקבל תענוג רוחני.
לא הבנתי.
תלמיד: אני קבלתי רצון לקבל תענוג רוחני מהבורא?
"רצון לקבל תענוג רוחני", את זה אני לא מבין.
תלמיד: האם פרעה הוא רצון לקבל תענוג רוחני לעצמי?
אין דבר כזה תענוג רוחני לעצמי.
תלמיד: רוחניות זה תענוג למעשה, זה "הטוב ומיטיב".
רוחניות זו השפעה.
תלמיד: יש בה תענוג.
יכול להיות.
תלמיד: אבל תענוג מלתת, לא מלקבל.
תענוג מנתינה? אתה קורא לזה "רוחניות" ומה הלאה?
תלמיד: קודם גם שמעתי שאתה אומר לחבר, שאני אמור להשיג את זה על ידי זה שאני אוהב את החברים.
כן. למה אתה מבלבל אותנו?
תלמיד: מהי העבודה האמיתית, שאני אוהב את החברים, או לגרום לחברים לאהוב?
תתכלל עם החברים וזהו. לא יהיה לך שום [התלבטות] אתה רוצה [להבין] בשכל שלך עכשיו.
תלמיד: כשאני עושה פעולות מעשיות, מה קודם, שאני אוהב את החברים, או שהם אותי?
אתה לא דואג שהם יאהבו אותך. אתה דואג שאתה תאהב אותם, כי במידה הזאת אתה מתקרב לאהוב את הבורא.
רק לא לבלבל אותנו. אתם קמים ושואלים שאלה קונקרטית בלי להסביר לנו את התסבוכת שלכם.
שאלה: בזמן שאדם מקבל החלטה שהוא רוצה להפסיק להיות עבד פרעה ולהתחיל להיות עבד ה', בזמן המעבר. ממה הוא מקבל תענוג? הוא כותב פה שבלי תענוג אי אפשר לעבוד.
ממה שיש, שיחפש מאיפה. זה המעבר שלו. שיחפש מאיפה הוא מקבל תענוג, או מפרעה או מהבורא.
תלמיד: כתוב שבלי תענוג אי אפשר.
הכול כתוב. ישנם דברים שאני לא רוצה להיכנס בהם. נקודה. אני רוצה שתסתבך ותהיה בחיפוש כמה חודשים, ואחר כך כשאתה תבין, זו תהיה הבנה שלך. ככה זה. אתה מצפה ממני לפתרון, אני פתרונות לא נותן. אני נותן רק עצות. תבינו, הפתרון שם למעלה, עצה אני מסוגל לתת, אבל לא יותר מזה ואתם רוצים לקבל פתרון ממני. אז לא.
אני לא יודע איך אתם מלמדים אחרים, אבל אתם צריכים להבין שלומדים משאלות. מה אנחנו רואים בבית ספר? אני לא יודע איך היום מלמדים, אבל כל הזמן נותנים תרגילים ואתה צריך לפתור אותם ורק מזה שאתה פותר אותם את מתקדם. והידיעות שאתה מקבל, זה רק כדי שאחר כך אתה תוכל לפתור תרגילים. כי אחרת, הידיעות האלה גם כן לא נכנסות בך. וזה כלל ברזל, שלא יכול להיות אחרת.
לכן, אני נותן עצות, אני עוזר. לפעמים העצות שלי, העזרה שלי זה דווקא בזה שאני עוד יותר מקשה. אבל לא שאני [מוצא] פתרון במקומכם ונותן לכם כבר תשובה ברורה. אין דבר כזה, וזה לא יקרה. כי אני יודע מה אני צריך להשיג בכם ואתם יכולים להתרגז עלי כמה שאתם רוצים זה לא יעזור.
קריין: ספר "פסח" עמ 294 מאמר "חידוש הראשון". נמצא גם ברב"ש ג', עמ' 2088.
חידוש הראשון
"כל החידושים מתחילים רק אחרי שהאדם זוכה לצאת מקבלה עצמית. וזה ענין שאסור ללמוד תורה את עכו"ם, כי בזמן שהאדם הוא במצרים, הוא לא יכול להיות יהודי, כי הוא משועבד לפרעה מלך מצרים. ובזמן שהוא עבד לפרעה, הוא לא יכול להיות עובד ה'.
וזה ענין "כי לי בני ישראל", עבדי הם, ולא עבד לעבדים. כי בזמן שהאדם הוא עובד את עצמו, הוא לא יוכל להיות עובד ה', כי אי אפשר לשמש שני מלכים בבת אחת. ורק לאחר שהאדם יוצא ממצרים, היינו מקבלה עצמית, אז הוא יכול להיות עובד ה'. ואז הוא מסוגל לזכות לתורה. היוצא מזה כי החידוש הראשון הוא יציאת מצרים."
שוב.
קריין: ספר "פסח", עמ' 270, מאמר "כולו מרור". נמצא גם ברב"ש ג', עמ' 1644.
כולו מרור
"היינו שבזמן הגאולה מרגישים, שהגלות היתה כולה מרור. מה שאין כן לפני הגאולה, עוד לא יכולים לדעת שהגלות היא כל כך מרור. וזהו "כיתרון האור מן החושך", שבזמן שרואים את האור, אז יכולים לראות את החושך. שזה סוד "אם אין דעת, (שהדעת עדיין בגלות), הבדלה מנין".
"יתרון האור מתוך החושך". כי רק כשמקבלים את האור כשיוצאים מהגלות, אז יכולים להבין עד כמה החושך היה בגלות. וזה נשאר, זה כנגד זה, שום דבר לא נעלם ברוחניות. לכן החושך נשאר, ומשיגים אותו דווקא בזמן הגלות, אחרי שיוצאים מהחושך. ואז יש חושך כנגד האור. שום דבר לא נעלם, "אין העדר ברוחניות".
שאלה: למה בכוח של התענוג יש שליטה של היצר הרע?
כי אנחנו רצון לקבל. אנחנו רצון ליהנות. אני רוצה ליהנות. ואם יש לך משהו שיכול ליהנות לי, למלאות אותי, אז אתה שולט עלי בזה. אתה יכול [לנופף] לפני במשהו, כמו לפני כלב עם איזה חתיכת בשר או במשהו והוא הולך עם האף שלו אחריך.
תלמיד: למה זה שליטה של היצר הרע?
היצר הרע זה כבר משהו אחר. "יצר רע" זה כבר לא סתם רצון לקבל אחרי התענוג. זה על מנת לקבל. זו כבר דרגה. היצר הרע זו דרגה, זה לא צחוק. סתם אנשים שנמצאים ברחוב אין להם יצר רע ולא כלום, הם חיים "כולם כבהמות נדמו", מפני שנמשכים לתענוגים. זה לא טוב ולא רע, זה הטבע.
ה"יצר הרע" נקרא, ברגע שאני מתחיל לזהות שזה מנוגד למטרת הבריאה לבורא ואז אני קובע. אף אחד לא יכול לקבוע. אני קובע שאני נמשך לתענוגים שהם מושכים אותי נגד הבורא בצורה הפוכה, ואז אני קורא לתענוגים שאני נמשך אליהם, שזה "קליפה" ולרצון לקבל שלי שנמשך אחריהם אני קורא "היצר הרע".
למה רע? כי הוא שולט עלי לרעתי, מושך אותי בניגוד לכיוון הנכון. זה לא פשוט. זה הבדל בין רצון לקבל ותענוג, שזה סתם בהמה, ורצון לקבל שהוא מזהה תענוג שהוא הפוך מהבורא. ואז הכוונה שלו, "בעצם אני רוצה לכוון את עצמי לבורא, אבל אני לא מסוגל, כי התענוג הזה הוא שולט עלי". ואז זה נקרא "יצר רע". אחרת זה לא רע. אם אני מזדהה עם התענוגים, ואני נכלל בהם, ורוצה להיות בהם, זה לא רע. למה זה רע? זה טוב.
שאלה: מה המשמעות של עבד של השפעה, האם זה כמו מדרגה של להשפיע על מנת להשפיע?
זה יכול להיות לקבל על מנת להשפיע. עבד של השפעה, שאני מכור לספק תענוג.
תלמיד: למה לא עובד של השפעה, למה עבד, זה מהבחירה האישית שלי?
זה שתי מדרגות. עובד זה נקרא שאני עדיין מתגבר כדי להשפיע, ועבד נקרא שאני כבר רכשתי את מדרגת ההשפעה במלואה ואני נמצא ממש, זה כמו גמר תיקון.
שאלה: איך קורית השבירה של כוח הקבלה?
אין שבירה בקבלה, אין שבירה בהשפעה, יש רק בכוונות. ולפי שהכוונות היו שולטות על הרצון, אז לפי כמה שנשברו הכוונות גם הרצונות מתחלקים. זה כמו, נניח קליפה שהייתה מכסה איזה פרי או משהו, ואז הקליפה התרסקה, נפצעה, נבקעה, ולפי זה גם הפרי עצמו מתחלק, מתרסק, נבקע.
אחרי הכוונות כך הרצונות מתפרקים. מה שאין כן אם לא הכוונה, הרצון הוא רצון, הרצון הוא שלם, הרצון הוא רצון ליהנות, מה אתה רוצה ממנו? שום דבר, אלא הכוונה שהייתה תופסת, הייתה מתלבשת, הייתה נדבקת עליו, הייתה עוטפת אותו, ועל מנת לקבל או על מנת להשפיע, לא חשוב, הכוונה הזאת כבר קובעת את טיב הרצון, הכול. כי בלי כוונה הרצון הוא בהמה, הוא שום דבר. לכן אנחנו אומרים שבירת הכלים, שבירת הכוונות, לא הרצונות. הרצונות מתחלקים בהתאם לכוונות, הכול כוונה. כך כתוב "הכול במחשבה יתברר".
שאלה: האם מי שנמצא בלא לשמה, הוא עדיין עבד פרעה?
אנחנו יכולים לדבר כלפי מישהו שהוא מחוצה לנו. וכלפי אדם שמזהה את עצמו, מי הוא ובאיזה מצב הוא נמצא, אז תלוי איך אנחנו מדברים. עבד פרעה זאת מדרגה גבוהה לא פשוטה, שאני השגתי מול הבורא, מול הבורא, כשהייתי בדרגה הרוחנית, שאני הייתי בלהשפיע לבורא, ואני נופל עכשיו למדרגה על מנת לקבל, אני נמצא באזיקים, אני נמצא בשליטת פרעה, אז נקרא שאני עבד פרעה.
אני לא מסכים עם זה, אני לא רוצה את זה, אבל אני יודע שאני לא יכול לעשות כלום. עכשיו התענוג הזה שולט עלי, זה נקרא עבד פרעה. זו מדרגה גבוהה. כנגד זה הייתי עבד ה', רציתי להשפיע ולתת ולספק והכול הכול הכול, ובום, קיבלתי עכשיו הכבדת הלב, ניכנס לעל מנת לקבל ואני רואה שאין לי שום אפשרות לזוז "אם ה' לא יבנה בית, שוא עמלו בוניו בו" ככה זה. עבד פרעה זה לא פשוט.
שאלה: אמרת קודם שיצר הרע זה כשהאדם מגדיר לעצמו בעצמו, רק הוא.
מי אומר לאדם? כשאנחנו אומרים "הבורא אומר", איפה הבורא אומר? אני לא שומע שום דבר שהוא אומר. אלא בי אני מתחיל לזהות כל מיני תופעות ואני קורא אותם נכון כך או כך, או כך או כך, זה נקרא שהבורא מגלה לי.
שאלה: ואז כלפי, היצר הרע זה כל מה שמנוגד לבורא. הוא מצביע עליו כיצר הרע?
כן, אבל מנוגד לבורא. אני מרגיש שאני רוצה להיות עם הבורא ולא יכול להיות עם הבורא. אז אני קורא לזה יצר הרע. נמשך לכיוון הזה, והוא מושך אותי לצד השני.
תלמיד: התענוגים או הרצונות שמתגלים, זה גם יכול לבוא לו מרצונות אחרים כמו אוכל מין משפחה כסף כבוד מושכלות, או רק מה שקשור בחיבור, הם לא קשורים בזה?
אוכל מין משפחה כסף כבוד מושכלות יכול להיות, בדרך כלל הם מתלבשים במשהו יותר רוחני. זה יכול להיות. והעיקר זה בחיבור, בעד חיבור, נגד חיבור.
תלמיד: יצר הרע זה רק בעד ונגד?
לא רק. זה יכול להיות מין, זה הכוח הכי גדול שכתוב שלעובדי ה' נשאר הדבר הזה במיוחד. זה יכול להיות כבוד, יכולה להיות קנאה, זה יכול להיות המון דברים. הם בכל זאת יותר מתלבשים בהבחנות ששייכות בחיבור. רוחניות זה חיבור. איך שלא יהיה. אנחנו צריכים לשחזר את הכלי של אדם הראשון השבור. זה נקרא "הרחמן הוא יקים לנו סוכת דוד הנופלת" לחזק, להדביק את כל חלקי הכלים יחד.
תלמיד: ואיך האדם מתמודד עם היצר הרע?
דרך הקבוצה לבורא, בבקשה. וקודם כל הכנעה עצמית דרך הקבוצה לבורא, ואז הבורא מתקן, גם דרך הקבוצה. הכול דרך הקבוצה, הלוך וחזור, מ"ן ומ"ד. מצויין אם יש הרגשה כזאת, להתמודד זה פשוט.
תלמיד: שעדין נשאר ורק היחס הוא שונה?
זה שאנחנו מתעלים מהמצרים, זה רק כדי לתת לנו אפשרות לעבוד עם הכלים האלו, לתקן אותם. מתי יש לך מרור, מי מריבה, מתי כל ארבעים שנות המדבר? זה שאתה רוצה לכלול את המלכות בבינה, כל הזמן מאבקים.
תלמיד: אז גאולה זה גילוי המאור?
גאולה זה שאור הגאולה מאיר לך לפי הבירורים שלך, זה לא גאולה שאתה חופשי וזהו, לא. וחוץ מזה אם אתה יוצא לחירות, מה תעשה? מה תעשה אם עכשיו יצאתי ממצרים, עכשיו מה אני צריך? אני צריך בונגלו באיזה אי באוקיינוס השקט ונרגילה, וזה נקרא שאתה יצאת ממצריים? מה תעשה, איך אתה מתאר לעצמך תענוגים, נצחיות, שלמות, רק בהשפעה, למי אתה משפיע?
תלמיד: אני על הפסוק הזה "היינו בזמן הגאולה מרגישים שהגלות הייתה כולה מרור"?
זה ברור שהגלות הייתה כולה מרור, לא יכולנו להשפיע, אז זה היה מרור.
תלמיד: ועכשיו?
עכשיו זה דבש, כולו מתוק, כי אתה יכול להשפיע לכולם בלי הגבלה בכלים אינסופיים, אין גבול. זה שאנחנו אומרים שאנחנו משיגים את הכלי השלם במילוי השלם, מה זאת אומרת? שאין לך שום הגבלה בהשפעה, וזה אף פעם לא נגמר, אף פעם. אתה רץ קדימה וכל הזמן לפניך קו הסיום מתרחק ומתרחק, ואתה מרוצה שמתרחק, אתה מפחד שהוא לא יתרחק ממך, שאתה תגיע לזה. אז אני לא אוכל יותר להשפיע? לכן זה נקרא עולם אין סוף. לכן זה אין סוף.
שאלה: במאמר "חידוש ראשון" הוא מזכיר את העניין של שני מלכים. בעבודה בקשר בינינו בזמן ההכנה, אנחנו למעשה נמצאים כל הזמן במצב של "יראי ה' עובדי פרעה". זאת אומרת, יציאת מצרים היא הפעם הראשונה שאנחנו במשהו הופכים לעובדי ה', ועדיין יש משהו שאנחנו לא נוגעים בו שזה עובדי פרעה, בקשר בינינו?
כנראה.
קריין: ספר פסח עמוד 435 מתוך זוהר חדש א' פרשת "לך לך" מאמר "כימי צאתך מארץ מצרים אראהו נפלאות".
כימי צאתך מארץ מצרים אַרְאנו נפלאות
.105" כימי צאתך מארץ מצרים אַרְאנו נפלאות. עתיד הקב"ה לעשות גאולה לבניו, כבימים האלו ששלח הקב"ה להוציא את ישראל ממצרים, והיכה את המצרים באלו המכות בשביל ישראל, בחודש ניסן.
.106 מה ההפרש בין גאולה זו לגאולת מצרים? גאולת מצרים הייתה במלך אחד ובמלוכה אחת. כאן הגאולה היא מכל המלכים שבעולם, ומכל המלוכות שבעולם. ואז יתכבד הקב"ה בכל העולם ובכל הארץ, ויידעו כולם ממשלת הקב"ה בכל העולם, וכולם יוכו במכות עליונות כפליים משחטאו, משום שסירבו לשחרר את ישראל.
.107 וכשיידעו ממשלתו של הקב"ה, כמ"ש, והיה ה' למלך על כל הארץ. אז כולם ינדבו עצמם להקב"ה בישראל. כמ"ש, והֵביאו את כל אחיכם מכל הגויים מִנחה לה'. אז יזדמנו האבות לראות בשמחת גאולת בניהם כמקודם. כמ"ש, כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות."
הנקודה עכשיו שאנחנו דיברנו עליה, שגמר התיקון זה שיש לי אפשרות להשפיע ללא הגבלה. הכלים שלי שרוצים להשפיע, הרצונות שלי, הם לא מוגבלים. זאת אומרת, ממש נפתח הכול לאין סוף, לכל הכיוונים, זה התיקון השלם. ואז בתיקון השלם הזה אני מתחיל לראות, יש לי על מה להתגבר או לא. ואם לא אז למי אני משפיע, למה אני משפיע, איפה החסרונות שאני יכול למלא אותם, איך זה? תחשבו על זה.
(סוף השיעור)