סדרת שיעורים בנושא: בעל הסולם - undefined
בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך א'. חלק ד', הסתכלות פנימית, פרק ב', אות ז'
שיעור 5|2 лют 2021 р.
לכל השיעורים בסדרה: בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך א'. חלק ד'
שיעור בוקר 02.02.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה
נושא: תע"ס, חלק ד'
תלמוד עשר הספירות, כרך א', חלק ד', עמ' 258, דף רנ"ח,
הסתכלות פנימית, "י"ב מיני אור חוזר",
אותיות ז'-ט'
שאלה: מה זה "י"ב מיני אור חוזר" בכללות?
בכללות אנחנו מבינים שאור חוזר זה תגובת הנברא על זה שהוא מרגיש השפעה מהבורא. והתגובה הזאת היא בהתאם לזה שהנברא נכלל מעשר ספירות, בוא נגיד, זאת אומרת, רצונות שונים.
כמו שאנחנו לומדים מד' בחינות דאור ישר, מהשורש, מהרצון להשפיע של הבורא בא לנו רצון לקבל שבנברא, שזו בחינה א', חכמה. אחר כך הרצון להשפיע, בחינה ב', בינה. רצון משותף של חכמה עם בינה, זה זעיר אנפין, ושהם בונים כבר רצון לקבל שממש הנברא בעצמו נקרא "מלכות".
אז יש לנו מזה חמש הבחנות. ומתוך חמש ההבחנות האלה, כשהם מגיעים להרגשה מי הם, מה הם במלכות עצמה, אז המלכות עושה צמצום על הרצון שלה. היא לא מסכימה עם זה שהיא נבראה הפוכה מהאור העליון, והיא רוצה לפי הפעולה שלה להידמות לאור העליון.
ולכן כל העבודה שלה זה ממטה למעלה, איך במה שהיא בנויה, דווקא מתוך המבנה שלה, להשפיע בחזרה לבורא בדומה כמו שהוא משפיע לה. והרצון להחזיר לבורא כל מיני הבחנות שהיא מרגישה שהבורא מעורר בה, נקרא "אור חוזר".
מה שהיא מקבלת מהבורא נקרא "אור ישר". ומה שהיא מחזירה לבורא כתגובה על זה שהיא מרגישה את בעל הבית שמשפיע לה, נקרא "אור חוזר". אז כאן הוא מסביר לנו שיש לא סתם אור חוזר, אלא יש שנים עשר מיני אור חוזר שמגיעים מהנברא לבורא.
אות ז'
"או"ח הנדחה בכללו ממלכות, נעשה לאו"מ
י"ב מיני או"ח, אנו מוצאים כאן בדברי הרב, ואלו הם:
הא', הוא או"ח הנדחה מבחי"ד בעת הסתכלות א', שהמסך מעכב על אור העליון ואינו מניחו להתפשט שם, והאור חוזר לאחוריו, ומלביש על עשר הספירות דאור ישר, כנודע. והנה ב' מיני או"ח יש להבין כאן, א', הוא כללות האור הנדחה מהתלבש בכלי מלכות, שהוא שיעור גדול מאד ומאד, ומכ"ש בפרצוף הראשון דא"ק שאנו עסוקים בו, שהוא כולל כל ההפרש, מא"ס ב"ה שהיה ממלא כל המציאות, אל פרצוף א"ק, שהוא רק בחינת קו דק של אור כלפי אור א"ס ב"ה. ותדע, שהאו"ח הזה הוא כולל כל האו"מ, שבעולמות כולם.".
שאלה: איך אנחנו דוחים את האור?
זה שאנחנו לא רוצים להיות מקובלים, מקבלים את האור בצורה ישירה, כי לא רוצים להיות הפוכים מהבורא, אלא רוצים להיות דומים לבורא. על ידי הרגשת הבושה, כמו שלמדנו במלכות דאין סוף, וצמצום, אנחנו מגיעים לדחייה של האור העליון. ולא סתם דחייה, אלא אחרי הדחייה אני נכנס עם האור העליון בהזדהות, "אני לדודי ודודי לי.".
בעל הבית רוצה לתת לי. אני לא סתם דוחה אותו, אלא אני רוצה להתייחס אליו כמו שהוא אלי. איך אני עושה את זה? על ידי זה שאני הופך את הרצון שלי לקבל דווקא בכוונה לעל מנת להשפיע. ואז אני הופך להיות מלקבל להמשפיע. וזה נקרא ש"אני דוחה".
זאת אומרת, אותה צורה, צורת הקבלה שהייתה מקודם מופיעה לפני, אני דוחה אותה ואומר "אני לא רוצה להשתמש בצורה כזאת בכל הרצונות והכוחות שמתגלים. אני רוצה להשתמש בהם רק בנתינה. רק בצורה הפוכה. איך אני יכול לייצב את ההשפעה שלי לבעל הבית כמו שבעל הבית אלי?
אז מובן לי מכאן שאני צריך לעשות צמצום, מסך, אור חוזר, חשבון כמה אני יכול להחזיר את היחס שלי לבורא. במה אני יכול להחזיר לו את זה? בזה שאני אקבל ממנו דווקא. אבל אם אני מקבל אחרי שאני החלטתי שאני לא רוצה לקבל לעצמי, אז הקבלה אחרי זה היא כבר כדי לגרום נחת רוח, כדי לגרום תענוג לבעל הבית. ואז אני עושה את הפעולה הזאת.
אז יש כאן כמה פעולות. סך הכול לבצע את היחס שלי לבורא החדש, שאני צריך לעצור את קבלת האור שהיה לי קודם, להעמיד את עצמי מול הבורא, לבדוק ולקבוע שאני לא מקבל ממנו שום תענוג לעצמי, אלא אני רוצה עכשיו לבדוק איך אני, אם מקבל תענוג, אז רק בשבילו.
כמו שבעל הבית אומר לי "תעשה לי טובה". אז ודאי, כדי לעשות לו טובה אני צריך להשתמש ברצון לקבל שלי. אבל מצד שני, אני עושה את זה להנאתו והוא מסכים את זה לעשות. אז אני מקבל ונהנה מזה שבעל הבית מקבל ממני ונהנה, ושנינו נהנים. אני חייב ליהנות אם כך גם מאותה קבלת האור בצורה שבאה אלי. כי אם אני לא נהנה מהאור אז במה אני מהנה לבעל הבית?
אז אני צריך ליהנות, ובהנאה שלי שאני עכשיו נהנה, אני נהנה פי תר"ח פעמים יותר תענוג מקודם. כי אני עושה את זה בגלל שאני מעריך את בעל הבית, בכמה שהוא בעיני גדול, בכמה שאני יכול עכשיו לעשות לו תענוג, ולשם זה אני עושה. אני מעלה את עצמי לדרגה שאני דומה לבעל הבית.
וזו בעצם התוספת הגדולה, "פי תר"ך פעמים" נקרא, שאני מעלה את עצמי לדרגה שלו. וזה נקרא "לקבל על מנת להשפיע". הבורא רוצה שאנחנו נהנה כמוהו, כי תענוג מהשפעה הוא תענוג בלתי מוגבל.
תלמיד: הבורא לוחץ על הנברא על ידי האור. אמרת שהנברא כאילו דוחה את האור ויחד עם זה הוא משתווה לו ומקבל הלאה?
כן. האור חוזר מגיע מהנברא לבורא כשהנברא רוצה להשפיע לבורא על ידי צמצום, מסך, אור חוזר, שהוא מתקשר עם הבורא עכשיו בצורה הדדית. "אני לדודי ודודי לי.". שניהם מתחילים כך להיות מקושרים. ואז יש כאן הרבה סוגי תענוגים חדשים שמתגלים.
כי לא רק שאני נהנה מזה שאני מקבל מהבורא, כי אני לא יכול לא ליהנות מזה, אחרת אני לא עושה לו טובה. אני נהנה מזה שאני מקבל ואני נהנה, ומזה שהבורא נהנה. אני נהנה מזה שאני נותן לבורא את כול התענוגים שלי וגם הוא נהנה. אני נהנה מזה שאנחנו נמצאים בהשתוות הצורה בינינו, כי אנחנו מתקרבים, שותפים, קרובים. יש כאן הרבה סוגי תענוגים שסך הכול זה מתבטא בנרנח"י שמתגלה.
תלמיד: איפה הנברא מוליד את היכולת לאהוב להשפיע לבורא? הוא היה הפוך בשלב כלשהו, ואז פתאום הוא יכול לעשות משהו לבורא.
כשמלכות מתקשרת לט' ראשונות, ובתכונות האלה שהיא מתקשרת בט' ראשונות היא מתחילה להרגיש שמקבלת את התענוג מזה שרוצה להשפיע לה את התענוג. אם אני לא נמצא בקבוצה אז אני לא יכול לגלות שהם משפיעים לי. ואז אין לי שום דחף להשפיע בחזרה להם. אלא הכול בנוי על פני הרגשת הלקבל. והרגשת הלקבל צריכה להיות בתוך העשירייה.
שאלה: לפני שמרגישים את הבורא, על ידי איזה כוח האדם עוצר את הרצון לקבל שלו?
אין לו במה לעצור את עצמו, כי אין לפניו כל כך תענוגים. תענוגים רוחניים לא מגיעים אליו. התענוגים הגשמיים, הוא מקבל אותם, אבל לאט לאט הוא מאבד אליהם כל כך את ההערכה הגדולה. אלא יותר ויותר, מתוך זה שהוא משתתף בעשירייה, הוא מרגיש עד כמה שיותר נמצא בלקבל, ומהבושה ומהחיבור איתם בסך הכול הוא איכשהו מייצב את עצמו.
תלמיד: איך הוא עושה את זה? זאת אומרת, לפני שהאדם הגיע לגילוי הבורא אז כל העבודה שלו מרוכזת בעשירייה. מאיפה יש לו מוטיבציה? מה נותן לו כוח שבזכותו הוא עושה את המהפך הזה, עוצר את הרצון לקבל שלו ומתחיל לעבוד בצורה הפוכה? זאת אומרת, רק החברים יכולים לעשות, או איז הנחה שמאחוריו נמצא הבורא?
זה משחק של הבורא עם הנקודה בלב שבאדם. יש באדם רצון מיוחד.
זה נקרא "חלק א-לוה ממעל.". פעם הוא היה קשור עם הבורא, ועכשיו הוא מתעורר, ודורש את הקשר עם הבורא. ואז יש לו תגובה מיוחדת על זה שהבורא משפיע אליו. ולכן האדם לא מרגיש כרגיל, כמו בחיים שלנו, שאנחנו מרגישים את עצמנו. אלא יש לו פתאום תכונות מיוחדות שאחרים לא מבינים את זה. הוא רוצה להשיג, הוא רוצה להתקשר, להשפיע בחזרה, יש לו איזו בושה וכולי. כבר הנקודה שבלב מתחילה להגיב.
שאלה: מה זה אומר שאדם קדמון מכיל את כל האורות?
אדם קדמון מכיל את כל האורות, זו מערכת עליונה. אדם קדמון זה העולם הראשון ונקרא "קדמון" מפני שיש בו כל הכלים, כל הרצונות, תכונות, אבל הם עדיין לא התגלו, כי אין עדיין נברא. ואז מה שהבורא רוצה לתת לנבראים שיתגלו אחר כך, זה הכול נמצא במלכות דאין סוף, ועולם אדם קדמון זה פשוט הפירוד של המלכות דאין סוף, שאז אנחנו כך מגלים מה נמצא בה.
נרנח"י בתוך כל הכלים, אבל לא האורות ואור הכלים האלה, הם עדיין לא שייכים לנבראים. הנבראים מגיעים רק מתוך צמצום ב' והקשר בין מלכות לבין בינה, שבהתקשרות ובמידת ההתקשרות בין מלכות לבינה, אז יש במלכות תכונות הבינה ואז היא יכולה להתאמץ להיות דומה לבינה ואז לפי זה היא משיגה כבר את הבורא. תכונות הבינה שבמלכות.
שאלה: כתוב כאן "והנה ב' מיני או"ח יש להבין כאן, א', הוא כללות האור הנדחה מהתלבש בכלי מלכות". זה מה שקורה לנו בעשיריות? שלא מתלבש האור חוזר?
אין לנו שום דבר ממה שכתוב כאן, זה דבר אחד. דבר שני, כשיש אור חוזר אז התענוג שמגיע לרצון לקבל, הרצון לקבל דוחה אותו מיד, הוא לא רוצה להיות מקבל בצורה ישירה, כמונו, שהלוואי שיבוא אליי איזה תענוג, אני מקבל ונהנה ממנו.
כאן זה קודם כל מסך, שאני לא מקבל שום דבר, זה מגן, שאני דוחה את כל התענוג. ואני מתחיל לעשות חשבון, איך אני עם התענוג הזה, שמקבל אותו ודאי מהבורא, איך אני עובד עם התענוג הזה כדי להשפיע לבורא נחת רוח.
אז אני עושה חשבון איזה מערכות קשר אני צריך לבנות ביני לתענוג וביני לבורא, כדי שקבלת התענוג, שאין לי בזה ברירה, אני יכול להיות קשור לבורא רק בזה שאני אקבל ממנו, אבל אם אני אקבל ממנו כדי לגרום לו בזה איזה מצב מיוחד, תענוג מיוחד ממני, זה כבר נקרא "צורת קשר הדדית" וזה מה שאני צריך לבנות בי.
תלמיד: כתוב כאן "האור נדחה מהתלבש בכלי מלכות", למה נדחה האור מכלי המלכות? מה מונע ממנו?
עכשיו אמרתי לך.
תלמיד: אבל מה מונע ממנו בכלי להתלבש בו?
עכשיו אמרתי לך.
תלמיד: אז לא הבנתי בדיוק מה שאתה אמרת לי.
אז אתה תחזור אחר כך כמה פעמים ותשמע.
תלמיד: יש קשר של עשיריות שהאור לא מתלבש בהן, במלכות? בעשירייה עצמה? יש סיבה לזה?
ודאי שאנחנו צריכים לקבל חיזוק בכל עשירייה מכל העשירייה עצמה, כדי להגיב נכון על האור העליון.
תלמיד: מה זאת אומרת?
כלפי רוחניות קודם כל אנחנו צריכים להיות מחוברים, כי כלי המלכות זה תוצאה מכל התכונות הקודמות. לכן אנחנו צריכים להיות מחוברים בינינו, כדי שנדע איך נכון להתקשר עם הבורא, עם האור העליון.
אם אנחנו מתקשרים בינינו ואנחנו מרגישים שישנן איזה פעולות לפנינו שפועלות עלינו, מגיע רע, מגיע טוב, מגיע כך, מגיע כך, אבל אנחנו כל הזמן רוצים להיות יחד ולהתגונן, להגיב, להתחבר, כלפי כל מה שמגיע אלינו, אז כבר אנחנו נקראים במידה הזאת "עשירייה".
ועכשיו אנחנו צריכים להבין מה עלינו לעשות. זאת אומרת כל מה שמתגלה אלינו מהבורא, אנחנו קודם כל שמים צמצום. אחרי הצמצום אנחנו שמים מסך, חשבון, איך לעבוד בכל זאת עם התענוג למעלה מהדחייה, ואז אנחנו מתחילים עם זה להתייחס לבורא. וככה זה הלאה, בדיוק כמו שכתוב בספר.
תלמיד: כשאתה אומר צמצום, אתה מתכוון לביטול כלפי הקבוצה?
זה ודאי ביטול כלפי הקבוצה, אלא צמצום זה ביטול לא כלפי הקבוצה, אלא כלפי התענוגים שבאים.
תלמיד: הבנתי, תודה.
יופי, אני שמח שהבנת.
שאלה: איך אנחנו משיגים את המגן כדי לא ליפול ברצון לקבל?
רק על ידי דחייה הדדית לתענוגים שבאים אלינו וחיבור הדדי בינינו, שאנחנו נעזור איש לרעהו איך עלינו לקבל את מה שמגיע לנו בחיים, שזה הכול בא מהבורא, אין עוד מלבדו, הכול זה טוב ומטיב. אנחנו צריכים לדחות את כל מה שבא אלינו, לעשות בינינו חישוב למה זה בא, ממי זה בא וכולי ואיך אנחנו מגיבים על זה יחד.
אפילו גרם אחד שאנחנו נשתדל לקבל על מנת להשפיע, זאת אומרת לקבל יחד, זה כבר מביא לנו הרגשת הבורא שבו אנחנו נמצאים בקשר ומגיע לנו משהו ממנו. ההסתרה כבר במשהו נעלמת, אנחנו מרגישים את מקור המילוי שלנו, עם מי יש לנו עסק.
אנחנו נכנסים לזה, אל תדאגו, זה לא יברח, רק צריכים להתייחס לכל האפשרויות האלה בצורה רצינית.
שאלה: מה אנחנו צריכים לעשות כדי להגיע לטעמים הרוחניים האלה?
רק חיבור בינינו בעשירייה, להרגיש שאנחנו נמצאים מול הבורא, לתאר שהוא נותן לנו, מסדר אותנו, מלמד אותנו ורוצה למלא אותנו ואיך אנחנו בהתאם לזה צריכים להגיב.
ומבינים, לא מבינים, אנחנו כל הזמן צריכים לפנות אליו. כל הזמן צריכים לפנות אליו. זה לא חשוב לי מה אני מרגיש, נכון או לא נכון, מבין נכון או לא נכון, אני צריך יחד עם החברים לפנות אליו. ברגע שאנחנו מתחילים יחד כולנו לפנות אליו, נשתדל להרגיש אז מה אנחנו מקבלים בחזרה, עד שיהיה בינינו דו שיח, "אני לדודי ודודי לי" מה שנקרא, וכך אנחנו נתקדם.
עכשיו אנחנו כבר מתחילים להגיע להבחנות רוחניות, עוד לא ממש רוחניות, אבל בזה אנחנו מתחילים לבנות את התשתית שלנו להתקשרות עם הבורא. מצבים טובים אנחנו עוברים אתכם ותראו עד כמה שאנחנו ממהרים.
אני חשבתי שלפחות בעוד חצי שנה אנחנו נתחיל לדבר על זה, אולי לקראת הקיץ. ואנחנו רואים שלא, דווקא יש משהו בנו ומחוצה לנו שדוחף אותנו קדימה לממש דברים יותר מתקדמים בצורה מעשית בקשר בינינו, דרך הקשר בינינו לבורא, ואחר כך חוץ מזה, לכלי העולמי, לאנושות.
קריין: אות ח'.
אות ח'
או"ח המלביש לאור ישר, הוא תולדה
של או"ח הראשון הנדחה ממלכות
"ומין הב' של או"ח הכלול כאן הוא האו"ח העולה ממטה למעלה ומלביש לע"ס דאו"י. ויש בזה עמקות רבה. כי באו"ח הנדחה מן בחי"ד, יש להבין בו בחינת קיום דהיינו ממשיות האור הנדחה משם. ויש להבין בו בחינת שלילה, שהיא כח ההכאה לפי עצמה, המולידה אור גדול, מפאת הפרישה מהאור. והוא בחינת יחס משותף מן האור הנדחה לאחוריו, ומן הבחי"ד הנשארת ריקנית מן האור ההוא, ואו"ח הזה הנולד מפאת הפרישה מן האור, הוא האוה"ח דמין הב', העולה ומלביש על ע"ס דאו"י. וע"כ הוא נחשב לתולדה מן או"ח דמין הא' הנ"ל, להיות בעיקר מן בחינת השלילה, אלא על ידי יחס משותף כמבואר."
זאת אומרת, יש לנו אור חוזר שהוא לא רוצה להיות בקשר כביכול עם הנותן, ואור חוזר שכבר נכנס לאיזה קשר כללי עם הנותן.
קריין: אות ט'.
אות ט'
ב' מיני או"ח הם או"פ ואו"מ הפרש גדול בין
חו"ב תו"מ דאו"פ
"והנה ב' מיני או"ח הנ"ל, הם נבחנים לאו"פ ואו"מ של ע"ס דראש. כי אותו האו"ח המלביש על ע"ס דאו"י, הוא חלק קטן מאוד מכללות האו"ח הנדחה לאחוריו, להיותו, רק תולדה ובחינת יחס משותף, מכלי מלכות ואור הנדחה. וכבר ידעת, שיש ד' בחינות של אור ישר זה למעלה מזה, הנקראים ח"ב, ז"א, ומלכות, והכתר הוא שורשם. וההפרש ביניהם רב ועצום מאד. ולפיכך, אינו דומה התולדה שנולדת מבחינת יחס משותף של האור הנדחה עם בחינת מלכות, להנולדת מיחס משותף, מן האור הנדחה עם בחינת ז"א, ומכ"ש עם הבחינות שלמעלה מז"א."
זאת אומרת, יש אור חוזר שהוא לא מקבל בחשבון את כל הבחינות שלמעלה ממנו, אלא נדחה מפני שהמלכות דוחה מלכתחילה את האור. ואחרי זה יש אורות חוזרים כאלו שהם כבר בהתאם לכל בחינה ובחינה שהנברא מגלה ביחס הבורא אליו. ואז בהתאם לזה, לא רוצה את זה, ואת זה, ואת זה, בצורה כזאת וכזאת, הוא מתחיל להגיב על זה. למה? כי אחרת הוא לא יכיר את בעל הבית, אחרת הוא לא ידע איך להתייחס לבעל הבית, למה בעל הבית כך מגיב לו, מה בעל הבית מביא לו, תענוגים כאלו וכאלו.
עוד יותר מזה, למה הוא ברא בו כאלו רצונות ומחשבות שהוא ירגיש יחס של בעל הבית בצורה כזאת? כאן ההתקשרות הרבה יותר פנימית, שהנברא מבין שהוא כולו תוצאה מפעולת בעל הבית. בעל הבית ברא אותו, הוליד אותו בצורה כזאת, ועכשיו הוא מגיב מתוך מה שבעל הבית עשה אותו. זאת אומרת, מהדחיות הטבעיות שלו לפי הטבע שרוצה לקבל ולפי מה שעכשיו הוא רוצה לדחות, הוא מתחיל להשיג את בעל הבית איך שהוא ברא אותו, ומתוך זה שהוא עושה ההפך ממה שבעל הבית עשה עליו, ואז הוא מתחיל להרגיש את הטבע שלו לעומת לַמה בעל הבית עשה לי את זה, מה הוא רוצה ממני? איך אני צריך להגיב? איך אני יכול להבין אותו? זה נקרא "ממעשיך הכרנוך"1.
ואז הנברא, מתוך זה שהוא עושה חשבון איזה רצון הבורא ברא בו, איזו דחייה הוא מרגיש בתוך הרצון, איך הוא מגיב על פניית בעל הבית אליו, בכל הפעולות האלו שהוא מרגיש, שזה הכול בעל הבית, הבורא, מזמין בי. איך עכשיו אני צריך מזה להבין את הבורא, להרגיש אותו, להבין מה עלי לעשות לפי הטבע שלי שהוא ברא, ולפי כמה שהוא ברא מעל הטבע שלי תכונות כאלו שאני קניתי את זה ממנו, רכשתי את זה ממנו, ואז אני מגיב אחרת. אז הנברא מתחיל לראות את עצמו מורכב מכמה שכבות של רצון ומחשבה.
ואז הוא יכול בזה לייצב את עצמו בצורה כזאת שממש מגלה שיש לו הזדמנות להידמות לבורא, כי הוא נמצא ברצון לקבל שהבורא ברא בו, ברצונות להשפיע שקיבל מיחס הבורא אליו, העתקה מהבורא כביכול אליו, ואיך הוא יכול לשלב את שתי התכונות ההפוכות האלה, רצון לקבל ורצון להשפיע בו, וכך להתחיל להתייחס לבעל הבית. זאת אומרת, הוא כבר מתחיל לעבוד עם השכל למעלה מהרצון לקבל. עם שכל של השפעה, של הבנה, הכרה. וזה רק האור חוזר השני שמתעורר בנברא כלפי הבורא, תראו מה שעוד יהיה.
לכן דברים גדולים מאוד קורים לנו בזה שאנחנו מתחילים להרגיש שמקבלים מהבורא, ומה הוא רוצה מאיתנו ומה אנחנו יכולים לדרוש ממנו כדי לממש רצונו. זה נקרא "תעשה רצונך כרצונו ואז הוא יעשה רצונו כרצונך"2. זאת אומרת, שאנחנו בדיוק נמצאים כאן בהשתתפות, בשותפות עם הבורא.
שאלה: מה זאת אומרת שכבות של רצון, שכבות של הרגשה?
את זה אנחנו עוד נלמד. אתה רואה כמה סוגי אור חוזר יש לך, לפי זה תאתר כמה סוגי דאור ישר וכולי וכולי. הכול כאילו נובע מרצון לתת ורצון לקבל, אבל תראה עד כמה הבריאה היא אינסופית בכל ההתכללויות שלה.
שאלה: מה עוזר לנברא לברר עכשיו עם איזה רצון הוא כן יכול לעבוד מול הבורא ועם איזה רצון לא? מי מברר את זה?
הנברא מברר את זה מתוך העשירייה, מתוך זה שמתייחסים כולם, כל העשרה, למה שמקבלים מהבורא. הם צריכים לדון על זה, לדבר על זה, לעזור, איש את רעהו יעזורו, ובצורה כזאת כל אחד ואחד וכולנו יחד מגיעים למבנה של התשתית הנכונה של התוכנה שבה הם מתקשרים לבורא. הם רושמים בעצמם לתוכם ספר הוראות. בתוך הלב הכללי שלהם, הרצון הכללי שלהם הם רושמים את זה כספר הוראות, זה נקרא "רשום על לוח לבך", וכך הם מתחילים להתקדם. וכל אחד רואה איך הוא מתקדם בצורה אישית ובצורה כללית בתוך העשירייה, שיש קשר בין זה לזה. ועוד ועוד, יש כאן כל כך הרבה דברים שאי אפשר לדבר עליהם אלא רק להרגיש.
שאלה: תעשה רצונך כרצונו כדי שיעשה רצונו כרצונך, האם זה גם סדר העבודה בהתכללות ההדדית בין הרצון שלי לבין רצון העשירייה?
אפשר כך להגיד, אבל בדרך כלל אנחנו מדברים על זה עם הבורא. בינתיים זה עד כמה שאתה משייך את העשירייה לבורא ורואה שיש ביניהם קשר וכנגד הקשר הזה או דרכו אתה עובד עם הכוח העליון אז זה נכון, אבל זה עוד לפנינו.
שאלה: איך להבין את מה שדיברנו בתחילת השיעור על ההתכללות שאני רוצה שהרצון של החבר יתגלה בי כדי לממש אותו, ולגבי הרצון שלי אני מבין שרק אם החבר לוקח אותו הוא יכול להתממש, מה קודם למה פה בעבודה הזאת, במה להתמקד?
על מה שבידך לקבל רצונות, השתוקקויות של החברים לבורא ולעבוד איתם. להבין שזה הבורא כך מסדר לך אותם, שהוא עומד אחרי כל חבר, ואתה רוכש תכונות רוחניות בצורה כזאת.
תלמיד: ומה לגבי העבודה של להיפתח לחבר שהוא ירגיש גם את הרצון שלי, זה לא צריך להדאיג אותי?
בזה שאתה רוצה לקלוט את הרצונות שלהם לבורא, לספח אותם אליך, אתה בזה נותן דוגמה לחבר והוא לוקח ממך את הדוגמאות האלה ועובד איתן, זה "איש את רעהו יעזורו".
שאלה: לפי הטקסט הוא כותב שיש 2 סוגי אור חוזר, פנימי ומקיף. קודם חילקנו את זה לשניים ועכשיו הוא קורא לכל זה אור חוזר, מה זה אומר?
אני לא רוצה להיכנס לכל ההסברים האלה, יהיו הרבה מילים ובלבול. אתה תנסה וכל אחד שינסה להבין את זה כמו שהוא מבין כרגע, לעת עתה. אני מבטיח לך שזה עוד ישתנה עוד בהרבה כל פעם. אני לא נכנס לכל הסיפורים האלה, אתם צריכים לדעת איך אתם לומדים מה שהוא כותב. זה לא קשה, עוד פעם ועוד פעם תקרא, תדבר עם החברים אולי קצת ובזה תראה שאתה פותח את הפסוק.
שאלה: מה לעשות עם הרצונות שאני לא מודע אליהם אבל הם קורים בי, מה לעשות איתם, איפה העבודה עם הבורא כאן?
הם רצונות שלך, הם מתגלים בך, זה שאתה קיבלת אותם ממשהו או לא, זה לא חשוב, הם כרגע רצונות שלך אז אתה קיבלת בזה רשות לעבוד איתם. תבדוק איך אתה יכול על ידי עבודות מסוימות איתם להתקרב לחברה ודרכה לבורא. הבורא צריך להראות לנו כסך כל הסיכום של היחסים שלי עם החברה. אחרת זה לא בורא, אחרת זה משהו הזוי, איזו מזוודה שמסתובבת בחלל. הבורא קונקרטית זו הצורה העתידה המתוקנת של החברה בכל עוצמת הכלי והאור, כך אנחנו צריכים לראות. כי אין בורא ללא נברא, אסור לנו לתאר איזה כוח ללא התלבשות במשהו. זה מאוד חשוב שאנחנו נשתדל לצפות לאתר אותו בחברה המתוקנת וחוץ מזה לא נדמיין את הכוח הזה המנותק מההתלבשות בחברה אף פעם.
(סוף השיעור)