שיעור נשים 23.08.18 – עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

אמונה למעלה מהדעת

שיעור 8

תלמידה: ערב טוב לחברות בארץ ובכלי העולמי, ערב טוב לרב ולכולם. אנחנו נתחיל את השיעור עם שאלות שנשלחו לנו מהארץ ומהעולם, לגבי כל מה שלמדנו לפני שבועיים בשיעור נשים. הנושא הוא אמונה למעלה מהדעת. רוב השאלות פנו לכיוונים מסוימים, ומהן אספנו מקבץ מאפיין. לאחר מכן נעבור לקטעי מקור, לסדנה, ואולי לעוד הפתעות.

אולי אנחנו נעשה גם סדנה באמצע. מה הן השאלות על השיעור הקודם?

תלמידה: בשיעור הקודם נתת לנו תרגיל.

ובאמת עשיתן משהו, או לא?

תלמידה: כן, בהחלט, תרגיל פרקטי.

בטוח? טוב.

תלמידה: כל חצי שעה לחשוב על החברות ביחס שווה, כמו שאני חושבת על עצמי.

שאלה: הנושא של השיעור הקודם, הוא אמונה למעלה מהדעת. אלו שאלות שהגיעו מחברות מהארץ ומהעולם.

אני מנסה לבצע את התרגיל במהלך היום, כל חצי שעה. אני מנסה לחשוב שאני דואגת לחברות כמו על עצמי, זה יוצא כמו מנטרה כזאת שאני אומרת לעצמי באופן מכני. מה בעצם עושה הדבר הזה, האם זה מרגיל אותי למחשבה הזאת? מה זה התרגיל הזה? מה אני יכולה לעשות כדי שזו באמת תהיה פעולה רגשית?

זו פעולה מאד רגשית. אני אדם לגמרי לא רגשי, אני מכני, אני כולי כמו מברזל, כמו ממתכת. אבל אני אגיד לכם שזה לוקח זמן. האור המקיף פועל על כל מאמץ שאני צריך לחשוב בכוח לפי איזה שעון מעורר, צליל, משהו, שאני חייב לחזור למחשבה שהיא כל כך זרה לי, ואני מתאמץ, אני בזה מעורר מאור. דווקא בגלל שאני לא רוצה, ודווקא בגלל שאני מחייב את עצמי, אני מעורר מאור. זאת הסגולה. והמאור הוא פועל עוד קצת, ועוד קצת, ועוד קצת, ופתאום אני מרגיש שיש בי משהו, משהו קורה בפנים. לא שאני מתחיל לאהוב את החברה הזאת או בכלל, אבל אני נעשה יותר רגיש לאילו הבחנות שהן לא היו קודם אופייניות לי, שייכות אלי בכלל. זו תוצאה מהמאור המחזיר למוטב.

אני אומר לכן, שאנחנו צריכים להתחיל להתרגל לזה שככה זה עובד. פשוט ככה זה עובד. שאם אני עושה את הפעולה הזאת למעלה מהשכל, למעלה מהרגש, מפני שכך כתוב, או כך אמר המורה, אתן תראו שזה יעבוד. אנחנו מעוררים את המאור, אין כאן איזה הוקוס פוקוס או משהו. זה חוק. זה כמו באינדוקציה בפיסיקה, כך מעוררים את הכוח, הוא פועל עלינו, ואני ארגיש אחרי כמה כאלה פעולות שמשהו בי משתנה.

אני אגיד לכן עוד, אין לנו שום אפשרות למשוך עלינו כוח מעולם העליון. פשוט מאד. תראו מה אנחנו עושים על ידי פעולה כזאת כאילו שטותית. מפני שאני עובד נגד האגו שלי, אני לא רוצה אבל אני עושה את זה, אני מתעלה מעל הרצון שלי, ואז אני קשור כבר לרצון עליון שאני עולה אליו, פונה אליו, רוצה שהוא ישפיע עלי, ואז זה עובד. זה קשר בין העולמות, והוא בהישג ידינו. בואו נעשה את זה.

לכן עוד כמה שבועות, עוד כמה חודשים. יש כאלו שהן יותר רגישות, יש כאלו שהן פחות רגישות, כל אחד משלו. זה לא חשוב. אין מה לעשות, כך אנחנו בנויים. כי אנחנו שייכים לחלקים שונים של נשמת אדם הראשון. כולנו מאותה נשמה, אבל כל אחד מחלק אחר. כל אחד הוא החלק האחר מאותה נשמה, ולכן אנחנו צריכים להמשיך בזה לעבוד. כל אחד מושך המאור המחזיר למוטב מאותו המנגנון שישנו באדם הראשון המתוקן, ואנחנו נרגיש שככה זה עובד.

לכן אין בזה שום ספק. זה דבר פרקטי שאנחנו צריכים לבדוק אותו על עצמנו, רק בתנאי שנתייחס לזה ברצינות, והכול תלוי בנו. עד כמה פעמים, גיחות אנחנו נעשה שוב לעורר את עצמי, שוב לעורר את עצמי, ככה זה יהיה. אז נקצר בזה את הזמן, ונרגיש ביתר עוצמה את השינוי.

והשינוי הוא יהיה שאני פתאום ארגיש שפועל כאן איזה כוח, הוא מגיע אלי, הוא משנה בי משהו. אני פתאום רוצה שהוא יפעל עלי יותר, שהוא עוד קצת ישנה בי משהו. זה מאד מעניין. זה מאד נעים. פתאום מרגישים שבאמת אנחנו נמצאים לא בעולם הסתום הזה, המוגבל כאילו בתוך צנון. אתן זוכרות את "התולעת בצנון". אלא שיש כאן קשר עם העולם החיצון. אסור לעזוב את התרגיל הזה.

סדנה

אני מבקש שכל אחת תדבר על, איך על ידי פעולה שאנחנו כך חושבות זו על זו, אנחנו מעוררות המאור המחזיר למוטב.

בפעולה הזאת שאני חושבת על חברה, אני גם יכולה לחשוב על המאור הזה, ויכולה לפנות אליו. לפנות אליו, שאני מצפה לו. יש לי קשר עמו. זה כוח. במה אני מצפה? שאני ברצון לקבל שלי שהוא גם כוח הרצון, אני רוצה שישפיע עלי כוח הרצון השני כנגדו, רצון להשפיע. ואני מפעילה אותם, את שני הכוחות האלה.

*

שאלה: כיצד אנחנו יכולים לבדוק האם אנחנו מבצעים את התרגיל כראוי על ידי אמונה מעל הדעת? מה צריכה להיות התוצאה? מה אנחנו משיגים?

"אמונה למעלה מהדעת" זה נקרא שאני עושה פעולת השפעה נגד או מעל כוח הקבלה שלי. שאני לא רוצה לחשוב בצורה מסוימת, על השפעה, על אהבה, על החיבור, ואני בכל זאת חושב על זה. אני מחייב את עצמי בינתיים. כי המאמץ לעשות דווקא נגד הטבע שלי, כשאני עושה מאמץ על פני האגו שלי, אני מעצב כאן שתי רמות.

ישנה קומה א', זה הרצון שלי, שבדרך כלל אני רגיל כך לחשוב, על עצמי, על אחרים, לשפוט את כולם וכן הלאה. ויש דרגה אחרת, אין עוד מלבדו, כוח טוב ומיטיב פועל בעולם. הוא כולו מחבר את כולם, כולנו שווים, כולנו נמצאים במערכת מיוחדת, קשורים זה לזה.

בצורה טבעית אני חושב על הקומה הראשונה, ואני לא מבטל אותה. זה האגו שלי, הוא צריך להיות כמו שהוא. גדל אז גדל, פחות, לפעמים יותר, כמו שהוא. זה נקרא "עולם כמנהגו נוהג". ולמעלה ממנו אני כביכול בונה קומה שנייה. ואני מתחיל להתייחס לפי הקומה השנייה, לפי האהבה, חיבור, כמו שאנחנו לומדים בעולם הרוחני על היחס בין הפרצופים, בין הכוחות, בין כל חלקי הנשמה.

מה יהיה לי מזה? שוב, על ידי זה אני מעורר את המאור המחזיר למוטב, שום דבר חוץ מזה. אני מעורר את הכוח העליון, כוח הבינה. כוח הבינה זה הקומה השנייה, כוח המלכות זה הקומה הראשונה, ומהבינה אל המלכות מתחיל לבוא האור, הכוח, ואז נעשה חיבור בין מלכות ובינה. ועל ידי זה כוח הבינה לוקח חלקים מהמלכות ומתחיל להעלות אותם. בינה מתחילה לשאוב אליה את חלקי המלכות. וכשחלקי המלכות עולים לבינה, הם מקבלים, למרות שהם רצון לקבל, גם שייכות, חיבור עם הרצון להשפיע. וזה נקרא מ"ן, "מיין נוקבין". מים זה נקרא "בינה", נוקבין, נוקבא זה נקרא "מלכות".

אז החיבור בין מלכות ובינה, מ"ן, זאת אומרת במידה שיש ברצון לקבל שלי בקומה א' כבר חלקים מהקומה השנייה, מב', זה נקרא לקבל על מנת להשפיע. רצון לקבל בקומה א', ויש לו כבר ניצוצות כאלה, קצת כוחות מהרצון להשפיע. הרצון לקבל הזה כבר יכול לקבל איזה אור עליון, להתחיל להרגיש אותו. ואז אני מתחיל, הופך להיות מוכן, מזומן, מסוגל להרגיש את הבורא, כי הוא הכוח הכללי המשפיע הגדול.

כך אנחנו מתקנים את הכלים השבורים שלנו והופכים אותם לכלי קבלה לכוח העליון, לבורא. ואז מתגלה לי. פעולות כאילו פשוטות, אבל צריכים התמדה והעבודה היא בפנים. לכן זה נקרא "חכמת הנסתר". גם מה שאתם תגלו, רק אתם תגלו, ואיך שאתם תעבדו, הכול בפנים. מאוד עוזר ודאי להתחבר ולשבת יחד ולדבר והכול, אבל התוצאות הן פנימיות.

שאלה: איך אני אדע שאני מבצעת את התרגיל כראוי?

אני יודעת מזה שלאט לאט, כמו שכבר דיברתי בשאלה הראשונה, אני מתחילה להרגיש שינויים. בינינו, אף אחד מאיתנו לא אוהב לתת ולהצטער על מישהו ולחשוב על מישהו ועל משהו. אנחנו עושים את זה, אם זה ישנו לפעמים בטבע של האנשים, ואם לא אז לא. וכאן, אני שמכירה את עצמי, שאני ודאי לא חושבת אף פעם על אף אחד, חוץ מזה שיש לי משפחה, יש לי את עצמי, קרובים, פתאום אני מתחילה לחשוב שדווקא העשירייה זה דבר טוב.

זה משהו מוזר, זה כאילו לא נורמלי. בטוח לא נורמלי, גם לגברים וגם לנשים. אני פתאום מקבלת משיכה לזה, איזה יחס יפה. נעים לי לחשוב עליהן. אני לא נזכרת כל הזמן עדיין, אבל כשאני נזכרת זה יפה, זה דווקא משמח אותי שאני חושבת כך. מזה מתחילים.

ואחר כך עוד ועוד. עד שאדם הולך לצד השני, הוא מתחיל להיות דבוק בבינה כך שכל הזמן המחשבות שלו הן מה שנקרא "מחוץ לגופו", "מחוץ לעורו". אחרי העור שלנו שם נמצאת הנשמה, תכונת ההשפעה, בינה. וזהו, כך מגיעים.

סדנה

למה אני מתחילה להרגיש נעימות במחשבה על החברות? נעימות בנטייה להשפיע, לתת. אני עושה משהו ונעשה לי מזה נעים. לא מפני שיידעו עלי או לא יידעו עלי, אלא אני בעצמי. מאיפה זה מגיע?

*

שאלה: ביקשת שנעשה את התרגיל, ונרגיש שאנחנו חייבות את הבורא. מה קורה אם אנחנו עושות מאמצים ומשקיעות בלחשוב על החברות אבל בעצם לא מרגישות שצריכות את עזרת הבורא? מה בדיוק זה אומר, עזרת הבורא? מה אנחנו רוצות שהוא יעשה?

מה בעצם עשינו? אנחנו התאמצנו לחשוב טוב על החברות. שאנחנו מחוברות, שאנחנו יחד, שאני מתפללת עבורן, שכולנו נגיע לחיבור, לשלמות, עד שיתגלה הכוח העליון בינינו. אני עשיתי מאמצים, כתוצאה מהמאמצים אני מתחילה להרגיש שיש בי איזה שינויים. אולי לא תוך שבוע שבועיים שבהם עשינו תרגילים, אפילו אם היינו עושים אותם ממש בקפדנות, בכל זאת זה עוד מוקדם אולי, אבל אני מאבדת סבלנות לזה, לא רוצה להמשיך.

או שאני ממשיכה אבל לא מרגישה מזה כל כך תועלת. או שאני אפילו מרגישה תועלת, אבל יש לי הרבה הפרעות. ואפילו אם קודם לא היו לי כל כך הרבה הפרעות, עכשיו כן. יש הפרעות, שאני אפילו לא ידעתי עליהן. אני מתחילה לחשוב משהו טוב על החברות ופתאום באות לי כאלה מחשבות עליהן שאני פשוט לא ציפיתי. מה זה, מלמעלה מגלים לי את זה או מבפנים אני פתאום תופסת כאלו וירוסים?

לחזור על המחשבות הטובות נעשה יותר ויותר קשה. יכול להיות שיש הרבה יותר בלבולים למיניהם. אני רוצה להיות יותר קשורה לחברה, לעשירייה, ולא מרגישה שהולך לי, זאת אומרת אני נעשית יותר עבה, יותר גסה אולי, יותר חומרית יכול להיות, וכל זה כדי שאני אזדקק לעזרת ה', אך ורק. יש לי עסק עם הבורא, בכלל אין עוד מלבדו, אין לי עוד עסק עם אף אחד, רק עמו.

אז אני צריכה עכשיו לא לשכוח, על ידי החברות, על ידי ברית שאנחנו עושים בינינו, שכל אחד חייב לעזור לאחר, שהוא לא ישכח מאיפה באות ההפרעות ולמה הן באות, ושאנחנו בצורה כזאת נחזיק את המחשבה. אני לא נמצאת בקשר עם החברות, למרות שיש לנו היום טלפונים, אס.אם.אס, כל מיני דברים, אלא חייבת להיות מחשבה.

דרך אס.אם.אס לא מתקנים את הכלי דאדם הראשון, ממש לא. מחשבה, למרות שהיא לא מורגשת באחרות אולי, אבל רק היא. אני צריכה לחשוב על החברות, לחזק אותן והן צריכות לחשוב עלי ולחזק אותי, בזה שאנחנו מערכת אחת. ובמערכת הזאת אנחנו דורשים שיתגלה הבורא, כוח השפעה בינינו, אפילו כוח האהבה בינינו, ושיחזיק אותנו כי אנחנו רוצים להיות קשורים בינינו סביבו.

אז שלב ב' בתרגילים שלנו, הוא בדיוק הולך לפי השאלות, שאחרי שאני חושבת, חשבתי שבועיים על החברות בצורה יפה, טובה, כמה טוב אם נהיה קשורים יחד וכן הלאה, אני מרגישה הפרעות. יכול להיות שאני עוד לא מרגישה הפרעות, יכול להיות שסתם התקררתי מכל דבר הזה, אבל אם אני נמצאת בזה בעבודה, ביגיעה מתמדת, חייבות להיות הפרעות, וההפרעות האלה הן בעצם כרוז, שהבורא קורא לי שאני אפנה אליו.

בהתחלה אנחנו בקלות יכולות לחשוב זו על זו, בהתחלה. ואחר כך, אני לא יכולה. ואז, רק אם אני מושכת את הבורא, אני יכולה להישאר בדרך באותו הכיוון. זאת אומרת, הכבדת הלב נעשית מלמעלה על ידי הבורא וגם ההתקדמות יכולה להיות רק בעזרת ה' על ידי הבורא. אני חייבת כבר לפנות אליו. וגם לחברות וגם אליו הפנייה היא אך ורק במחשבה. אתן יכולות לכתוב כל אחת לעצמה איזה דפים, זה גם טוב, אבל בעצם מה שפועל, פועלת המחשבה.

סדנה

איך אנחנו לא שוכחים שהכבדת הלב באה לנו מהבורא ושאנחנו חייבים להגיב על זה בפנייה אליו שיעזור לנו, כי הוא עושה את הכבדת הלב, לא לשכוח, ואני פונה אליו שיעזור לי להתגבר על הכבדת הלב שהוא עשה בי כדי להיות מעל הכבדת הלב קשורה לחברות במערכת אחת. בזה אנחנו כבר מתקרבים למדרגה הרוחנית, שאני כבר עולה על פני ההפרעות שהבורא עכשיו מייצר בי, ואם אני אעלה מעליהן אני אעלה להרגשת הרוחניות.

השאלה, מתי ואיך אני פונה לבורא לעזרה?

*

שאלה: הכוח לחשוב על החברות במשך היום הוא תולדה מהרצון, יש ימים שיש לי רצון והתרוממות ואז יש גם כוחות לחשוב על החברות ועל המטרה, ויש ימים שאני כמו "בהמה", אין רצון ואין כוחות, אז ככה בעצם אני לא מגיעה למצב שאני מאוד רוצה לדאוג לחברות אבל לא מסוגלת וזקוקה לעזרת ה'. איך במצב הזה אני אגיע לבקשה לעזרת הבורא?

אנחנו לא יכולים להתעלות מעל האגו שלנו כדי להעריך נכון את המצבים שעוברים. מלמעלה נותנים לי הכבדת הלב, ואני ממש מרגיש את עצמי ללא שום כוחות, ללא שום רצון לחשוב על רוחניות, ואני לא מבין שזאת עזרה כשמראים לי מלמעלה את המצב האמתי שלי, שזה אני. וכמה שבכוח, באינטנסיביות יתר אני ארגיש את זה, כמה שאני אפס ומגושם ואין בי שום דבר, דווקא מתוך זה תהיה לי נטייה, חיסרון, תשוקה לרוחנית.

זאת אומרת, מה עושים? מעלים אותנו קצת ואחר כך מפילים, אבל מפילים יותר למטה ממה שהיינו בהתחלה. הייתי באפס, עליתי פלוס חמש, ואז מפילים אותי למינוס חמש, זאת אומרת סך הכל עשר, כשהגעתי לחמש ועכשיו אני במינוס חמש, עשר. אז אני כבר מתחיל להרגיש עד כמה שאני נמצא במצב יותר גרוע. זאת אומרת לא מחזירים אותי למצב הקודם כביכול, אלא למצב יותר גרוע. וככה זה יותר למעלה, יותר למטה, עוד יותר למעלה, עוד יותר למטה. רק אם הייתי למעלה, ואני יורד למטה, אני יכול להרגיש עד כמה שאני מגושם, עד כמה שאני גס, עד כמה שאני אגואיסט.

מה שקורה כאן זה דבר פשוט, אני מקבל הכבדת הלב מלמעלה, אני צריך להודות על זה, על הרע, כביכול על הרע, כמו על הטוב, כי דווקא כמו שכתוב, "מציון תצא תורה", מיציאות מהקדושה שכבר קבלתי קצת כשאני נופל, מיציאות מהמצבים האלה תצא תורה, זהו. דווקא מזה אני מבקש תורה. תורה זה אור מקיף, המאור המחזיר למוטב. זה מה שצריך להיות, לכן זה שאני עולה ונופלת עולה ונופלת, זה כדי לייצר בי דרישה נכונה לבורא. ואם יש לי סבלנות ואני לא עוזבת את הדרך, אז ודאי שאני אגיע לזה.

כמה זמן זה ייקח? הרבה. אבל כל פעם זה עוד ועוד הוספה לבניית הכלי, כמו שכתוב "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול". איזה חשבון גדול? שאני מתפרצת בצעקה, בבכי, בדרישה לבורא שיפתח לי. והדרישה הזאת צריכה להיות אמתית, לא שאני ככה בין היתר מבקשת. לא, זה חייב להיות באמת ברצינות אמתית. אז אם זה כבר מ"ן אמתי שאני רוצה להיות קשורה לבינה מתוך המלכות שלי, שאני רוצה להיות קשורה לכלים דהשפעה ברצון להשפיע חוץ מהרצון לקבל שלי הטבעי, אז ההזדמנות הזאת נפתחת ואני מתחילה לעבוד בדרגת הבינה. בינה זה נקרא עולם הבא.

אז אך ורק על ידי עליות וירידות מ"ציון", דווקא מיציאות תצא תורה, זאת אומרת דרישה לתיקון. כי התורה זה המאור המחזיר למוטב, זו בעצם העבודה שלנו.

כאן צריכה להיות סבלנות, תמיכה מחברות, אני גם צריכה לראות אותן כאן עד כמה שהן מוצלחות. מאוד עוזר לקנא בהן, קנאה כמה שיותר גדולה, וחס ושלום לא לראות בהן משהו טוב ולהצטער שיש בהן את זה, אלא לראות בהן משהו טוב ולשמוח שאת זה יש בהן ואני יכולה, בין החברות האלה, גם להתקדם מתוך קנאה. לא להוריד אותן מתוך קנאה, אלא להעלות את עצמי אליהן מתוך קנאה בהן. וכך מתקדמים.

אז שוב, אם כל הזמן נמשכים עוד ועוד לעלות למעלה בהשפעה, באהבה, בחיבור, בלכתוב את השורות שאני חושבת עליהן וכן הלאה, מתוך זה בטוח שיבואו ירידות, וירידות גדולות. כמה שיותר עליות, כמה שיותר ירידות, העיקר שכל הזמן יהיו הרבה הרבה מצבים כאלה, כי בסך הכול מספר המצבים האלה הוא מוגבל, לכל נשמה ונשמה יש לה מספר מצבים מוגבלים כאלה. אז האדם דורש מהבורא את המאור המחזיר למוטב שיבוא, שיתקן אותו, כי הוא לא מסוגל יותר להחזיק, הוא חייב את התיקון ואז בא המאור ומתקן את האדם. האדם מקבל את דרגת הבינה ואז הוא נקרא "בן העולם הבא".

שאלה: איך לשכנע את עצמי שהבורא נמצא מאחורי המצבים ורוצה בטובתי כאשר לפעמים אני מרגישה דחייה כלפי החברות, כלפי החברה? ההרגשה הזאת לא נעימה ונדמה לי שאם אני דווקא אתרחק מהחברות, אז לא אצטרך להתמודד עם ההרגשה הזאת של הדחייה. איך לשכנע את עצמי שהבורא נמצא שם, מאחורי המצבים האלה?

איך לשכנע את עצמי שמאחורי הכול נמצא הבורא, גם בעליות, גם בירידות, גם בדברים נעימים ולא נעימים והוא גם קובע איך אני אקבל אותם. לא חשוב איזה פעולות אני רואה, יכול להיות שאני אקבל אותן ככולן טובות, יכול להיות כלא, יכול להיות את אלה כן ואלה לא. הבורא לא רק מסדר לנו את הסרט הזה שלפנינו, הוא גם מסדר אותנו מבפנים איך שאנחנו נקבל את הסרט.

אני יכול לראות פעולות לא טובות ולהצדיק אותן, ואני גם יכול לראות פעולות טובות ולזלזל בהן. הבורא פועל גם מאחורי הקלעים, גם לפניי וגם מאחוריי, זה נקרא "אחור וקדם צרתני". גם מקדימה הוא מעצב לפניי את כל העולם הזה, וגם מאחורה הוא מסדר לי את כל הנתונים, את כל התנאים ואת כל הכיולים שבי. הוא מכייל אותי לראות כך או אחרת את התופעות, ואני באמצע. זה לא שאני בעצמי מקבל כך את העולם, לא, זה הוא שמסדר לי את התכונות, התחושות, ההחלטות, ההתפעלויות למיניהן, חיוביות או שליליות. לכן סך הכל שוב אנחנו חוזרים לאין עוד מלבדו.

תקראי בבקשה עוד פעם את השאלה.

שאלה: איך לשכנע את עצמי שהבורא נמצא מאחורי המצבים ורוצה בטובתי דווקא כאשר אני מרגישה ביקורת ודחייה כלפי החברה? ההרגשה הזאת לא נעימה לי, ונראה לי שאם אני אתרחק מהחברות, דווקא אז לא אצטרך להתמודד עם ההרגשה הזאת של הדחייה.

אם אני יודעת שההרגשה שלי רעה מאיזו תופעה, זה מפני שהבורא סידר לי זה. אם אני יודעת שהוא מסדר לי את זה כדי שאני אתקדם, ולא מה שאני רואה זו האמת, אלא התפיסה שלי, היא משתנה.

אם אני יודעת שכל זה מסודר על ידי הבורא, נעשה לי יותר קל או לא?

תלמידה: כן.

כן. זאת אומרת שבסך הכול אני לא צריכה להילחם עם מה שטוב או מה שרע, אלא האם אני קושרת את זה עם הבורא, והקשר אליו, הוא מעלה אותי לדרגה אחרת של תפיסה.

אני כבר לא נמצאת קשורה לטוב או לרע, אני נמצאת קשורה לאמת ולשקר, ואז אני מתחילה להעריך שזאת אמת ולא שקר, ולא אכפת לי שהאמת היא אפילו מראה, האמת מכסה לי את הכול. אם אנחנו מגיעים למצב של "אין עוד מלבדו" ואנחנו תולים בבורא מה שאנחנו מרגישים, זה מקור לכל טוב, עד כדי כך שלא יכול להיות שאני נמצא בקשר עם הבורא וארגיש רע. לא יתכן, לא.

לכן בקשר לכל הדברים האלו "איך לשכנע את עצמי שהבורא נמצא מאחורי המצבים, ורוצה לטובתי כאשר אני מרגישה ביקורת ודחייה כלפי החברות?" אני לא יודע, תעזרו לי בבקשה. בואו נחשוב ביחד. אם אני מרגישה רע במחשבה שלי על החברות, אני לא יכולה לשכנע את עצמי שאני ארגיש טוב, שאני אחשוב טוב, אבל איך אני משכנעת את עצמי שמאחורי המחשבות שלי האלה עומד הבורא, והוא מסדר לי כאלה מחשבות. אם אני יודעת שזה הבורא, נעשה לי מזה טוב או לא?

תלמידה: כן.

כן. איזה מן בורא זה שמסדר לי ככה רע? אני לא יודע. נעשה סדנה, תקראי את השאלה לכולן.

סדנה

איך לשכנע את עצמי שהבורא נמצא מאחורי המצבים ורוצה בטובתי גם כאשר אני מרגישה ביקורת ודחייה כלפי החברות?

*

שאלה: אני התחלתי לנסות ולבצע את התרגיל לחשוב על החברות כמו על עצמי, ממש חשבתי על זה בכל פעולה שעשיתי. לאחר מכן מצאתי את עצמי בתוך העולם הגשמי עם דאגות וחרדות גשמיות שמילאו אותי עד כדי כך שפספסתי שיחות עם החברות, עם העשירייה, את השיעור פספסתי ולהקשיב לשיעור, מה השתבש פה?

זה מה שאנחנו דיברנו, שאדם עולה ואחר כך מפילים אותו. הוא עולה, ומפילים אותו. כן. אבל זה לטובתנו, רק מהעליות והירידות, בהבדל, בהפרש בין המצבים הללו, אנחנו יכולים להתחיל לזהות מהי עלייה רוחנית אמיתית וירידה רוחנית אמיתית. וזה לא לפי ההרגשה שלנו אלא לפי עד כמה שאנחנו מעריכים עם מה יש לנו עסק, זה העיקר.

אני יכול להיות כך שבהרגשה שלי אני מרגיש רע, אני זוכר איך הרב"ש היה אומר, "שיסבול, ככה, על הגוף שלו". ואני מעריך את המצב הזה למרות שאני סובל, כמו נגיד חולה שהולך לרופא, צריכים לפתוח בגופו, חס ושלום, כדי להוציא משהו. בקיצור, אף אחד לא רוצה ללכת לרופא, נכון? מישהו אוהב זריקות?

תלמידות: לא.

לא, אף אחד. אומרים לי שבעוד שבוע אקבל זריקה, ואני כבר פוחד, כאן זה משהו אחר. אבל מצד שני, אם זו גדלות המטרה אני לא מרגיש שום בעיה. אם המטרה יותר גדולה, ונשים יכולות להבין את זה בקשר ללידה וכן הלאה, הגוף עובר את זה. אף גבר לא היה יכול לעבור דבר כזה. יש בזה את חשיבות המטרה, ועוברים.

ככה גם ברוחניות, לא חשוב לי מה אני עובר, כאן אני צריך כל הזמן לדאוג, כל הזמן לחשוב על גדלות המטרה. אם גדלות המטרה היא יותר גדולה מכל המצבים שאני עובר, אז אני נמצא בכל המצבים האלה בהתפתחות, בפריחה, במצב רוח טוב, ולא חשוב לי שום דבר, העיקר גדלות המטרה, ועליה צריכים כל הזמן לעבוד.

גדלות המטרה היא כולה תלויה בחברה, כאן פשוט אין שום דבר שיכול לעזור, רק דעת הסביבה. רק הסביבה יכולה לעורר בי את גדלות המטרה ואז מובטח לי שלא אפול, ולא תהייה לי שום בעיה בדרך. את זה לא כדאי לעצור.

שאלה: כחלק מהתרגיל נתבקשנו לכתוב ביומן כל חצי שעה על היחס שלי לחברות. מה בדיוק צריך לכתוב, האם אני צריכה לכתוב את מה שאני מרגישה או האם אני צריכה לכתוב את היחס הרצוי אם הייתי בדרגת הבינה?

זה שאתן ניגשות ליומן כל חצי שעה זה כבר דבר גדול מאוד. איפה היומן, בטלפון?

תלמידה: גם וגם.

השאלה היא איך לכתוב? מה לציין?

תלמידה: מה בדיוק צריך לכתוב?

לכתוב עד כמה אני נותנת ציון לעצמי על חצי השעה שעברה. אני צדיקה או לא כל כך, או קצת רשעית. לתת ציון.

שאלה: קודם כל אנחנו רוצות מאוד להודות לכל החברות מהכלי העולמי ששלחו הרבה שאלות, זה נותן הרבה מאוד גוונים.

יש לנו שני דברים, מהחברות כאן הייתה דרישה באוויר איך כל זה קשור לראש השנה. וחידדת את התרגיל עכשיו על החשיבות של התרגיל, אז נמשיך בו. וגם היינו רוצות לבקש ממך איחול לקראת השנה החדשה, מה אתה מאחל לכל נשות הכלי העולמי?

אתן בטח שמעתן על חודש אלול וראש השנה. אלה דברים פשוטים. אנחנו שעוסקים בכל הדרך, אנחנו מבינים שמתחילת חודש אלול אנחנו מתחילים את השנה, את התהליך הרוחני, וכל מעגל השנה הזה שאנחנו מסיימים אותו הוא כולו דרך רוחנית שאדם צריך לעבור.

בהתחלה זה הכרת הרע, שזה חודש אלול, שאנחנו מבקשים סליחה. זה בהכרת הרע, מי אנחנו, מה אנחנו, עד כמה אנחנו לא מסוגלים לכלום, ואנחנו בזה עוסקים בעצמנו, מי אנחנו, בדיקה עצמית. אחר כך, מאמצע חודש אלול, מתוך זה שעוסקים בעצמנו, נניח כמו שעכשיו אנחנו עושים תרגילים, ואני רוצה לחשוב על החברות ולא על עצמי ורק עליהן, אני מרגישה עד כמה אני לא שייכת לזה. ואז אני לא מצליחה, בטוח שלא מצליחה ולא אצליח, אף אחת, ואני מתחילה להרגיש שאני זקוקה לבורא, שהוא מנהל אותי, שהוא מעצב לי את כל הרגשות וכל המחשבות וכל המעשים וכל המקרים, וזה הכול הוא ואין עוד מלבדו. ובזה אני מגיעה לראש השנה.

ראש השנה, העיקר זה המלך, מלכות עליונה, שהבורא שולט בכל מה שנקרא "אני". עד כדי כך שאני לא מרגיש את עצמי. הגוף הזה זה לא אני, ובתוך הגוף זה לא אני, ומה שקורה מסביבי זה גם כך. הכול זה הבורא שמסדר את כל הדמיון הזה, את כל האשליה הזאת הוא מסדר, וכך אני מרגיש את עצמי ואת העולם. זה ראש השנה, שאנחנו מכתירים את הבורא כמלך. אחרי זה, יום כיפור שעוד נדבר על זה. אבל זה בעצם סך הכול.

מה שאנחנו רוצים על ידי התרגילים שלנו עכשיו אתכן, זה בדיוק לעבור את התהליך הזה. אני משתדל כמה שיותר לצאת מעצמי ולהיות שייך לחברה ולחברים ובכל מה שאפשר רק לדאוג לשלום החברה וכן הלאה, ואני מגלה עד כמה אני בזה הפוך. וזה לא מוריד אותי מהדרך אלא זו האמת שאני מגלה. ואחרי האמת הזו אני משיג מיהו שמייצר לי את צורת העולם, מי שמעצב אותי בתכונות האלו, מיהו המלך שלי, מיהו בעל הבית שלי, הבורא. זאת ההשגה הראשונה שאנחנו צריכים להגיע אליה, אם נלך נכון. זה כבר ראש השנה.

רק אם אנחנו מגיעים למצב שבאמת אין עוד מלבדו, שהוא המלך בראש השנה, והתפילה העיקרית שאנחנו מתפללים זה המלך, תפילה כזאת, אז אחרי זה נמשיך. אחר כך יש את העבודה שלנו, ההיכרות בו, התיקון שאנחנו צריכים לעשות על עצמנו בסוכות, בחנוכה, בפורים וכן הלאה. אבל התכנית שעכשיו אנחנו מבצעים היא בדיוק לתחילת השנה. אז בבקשה, עליכן לעשות.

תלמידה: רצינו לציין שהשבוע יש לנו כזאת ועדה, שהיא שולחת לעשיריות מדי יום משהו משיעור הבוקר ותרגילים יומיים, שאלת סדנה ואיזה פעולות לעשות. אחת הפעולות שנשלחו לעשות, זה לקחת טקסטים משיעור הבוקר ולהוציא עקרונות. רצינו לציין שהדבר הזה היה מאוד עצמתי וקבלנו על כך תגובות מאוד חזקות, שנשים אחר כך הלכו עם המחשבה, עם החסרונות ממש מתוך המקורות, זה ממש עשה מהפכה לבן אדם.

ודאי, כי האדם חייב כאן, זו יצירה.

תלמידה: רצינו לשאול אותך על ההמלצה שלך לחזור על המקורות לפני שיעור, במהלך השבוע. כי בעצם אנחנו מקבלות ביום יום חלקים משיעור הבוקר, מדבריך, ושאלת סדנה. אבל פחות קריאה במקורות לנשים, לא בטוחה עד כמה הנשים יושבות וצופות בשיעור, עד כמה מסוגלות.

לכל אחת יש טלפון?

תלמידה: כן.

כל אחת יכולה לקבל שם טקסטים?

תלמידה: כן.

אתן מקבלות את הטקסטים שלנו?

תלמידה: מקבלות כל חומר, חומר הלימוד נשלח כל יום לכולן.

אז מה הבעיה? מה את שואלת?

תלמידה: האם אתה ממליץ, כמו התרגיל הזה שנתנו השבוע ועדת עשיריות, לתת תרגילים של עיסוק בטקסט, להוציא עקרונות, לדון בינינו בדברים האלה?

לפני שאני יורד לשיעור, לפחות שעה אם לא יותר, בנוסף אני גם ממלא טוויטר, עוד כל מיני דברים, אני עונה על שאלות, יש לי מלא עיסוקים, אבל לפחות שעה אני עוסק בכל מיני קטעים כאלו מהמקורות כדי להיות בדרגה שאני חייב להעביר לקבוצה איזה כוח במילים שלי, ולא סתם שמישהו יקרא ואני אשב או שאני אקרא בעצמי. אדם חייב לבוא לשיעור בוקר מוכן, כל אחד.

אני זוכר שרב"ש התחיל להתייחס אליי ברצינות, ואני הרגשתי שינוי, אחרי שהוא ראה אור אצלי בחלון. הוא שאל, "מה אתה עושה שם באחת וחצי בלילה?", שעה וחצי לפני השיעור. אמרתי לו, "אני קם בבוקר בשעה כזאת ואני קורא "שמעתי"". הוא נתן לי אז מחברת "שמעתי", זו עוד הייתה מחברת. והוא קבל את זה כך, שהרגשתי מיד שהתחיל להתייחס עוד יותר ברצינות. זה מאוד חשוב.

אני לא לוחץ על התלמידים שלי שהם יהיו כאלו, כי בכל זאת זה קשה, אחרי השיעור הולכים לעבודה, אחר כך יש עוד משהו. אבל לפחות זה צריך להיות אצלו, אפילו בדרך לכאן, שיזמזם לו קצת באוזן, ותדאגו לזה שזה יהיה גם לכן וגם לגברים.

כלפי החגים, אנחנו בטוח נוכל להיפגש יותר ולקרוא כל מיני פסוקים, גם בזמני הסעודות ועוד, נתקדם יפה. אבל העיקר שוב, כל אחת ממלאה את השורות ביומן ועל מה שדברנו. כדאי שוב לשמוע את השיעור, להוציא משם את מה שדברנו, עקרונות, ועם זה ללכת.

תלמידה: מה אתה מאחל לנו?

מה להגיד לכן, קודם כל בכל זאת זו בריאות. ברור. גם לילדים ולבעלים, לקרובים ולכולם, לכל עם ישראל. זה קודם כל. ואחרי בריאות, מיד, זו הצלחה בלהתחבר. אין לנו יותר. הצלחה בלהתחבר. וכל זה משיגים רק על ידי "אין עוד מלבדו". אז מה הבעיה? הכול לפנינו, הכול נמצא בהשגת ידנו, אנחנו מתקדמים יפה מאוד.

זה שאתן קצת התחלתן להכיר, להסכים אולי לקבל איכשהו את האמונה למעלה מהדעת, שזה להתייחס לרוחניות שנמצאת במקביל לגשמיות, ואנחנו יכולים כל הזמן להיות קשורים אליה בהתאם למה שאנחנו קשורים לעולם הזה ולשתי הקומות האלה, לשני העולמות, לדעת ולאמונה למעלה מהדעת, או לקבלה ולמעלה מזה בהשפעה, כך ללכת, אפילו לשמוע את זה, זה דבר גדול. אז תצליחו, יהיה לנו ראש השנה מסודר טוב, יפה. תודה.

(סוף השיעור)