שיעור ערב 08.01.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "זוהר לעם", כרך ד', עמ' 67, שמות - א, פרשת "שמות", 257
שמענו עכשיו על זכות ספר הזוהר, עד כמה אפילו שלא מבינים, הקריאה עצמה או השמיעה עצמה, או אפילו הנוכחות, אפילו שלא יודע לקרוא ולא מבין את השפה, בכל זאת הנוכחות של האדם ליד הספר כשאחרים קוראים, לומדים, מדברים, דנים בו, זה משפיע על כל אדם ואדם להתקדם, להתקרב למקור הרוחני העליון.
בזוהר יש הרבה מאוד סגולות, וודאי שאם אנחנו נוגעים בספר עצמו ומשתדלים להבין אותו, להרגיש אותו, יכולה להיות רק עוד סגולה אחת והיא היקרה מכולן, זה שאנחנו צריכים להיות מחוברים יחד. מחוברים יחד בחיבור בינינו בלהיות "כאיש אחר בלב אחד", ואז בהחלט לפי השתוות הצורה עם מקור הזוהר נגיע לגילוי שלו.
י"ח (18) הרי אפרסמון
[י"ח טורי אפרסמונא]
.257" י"ח (18) הרי אפרסמון עליונים, יסוד דבינה, שיש בו ט"ס של או"י וט"ס של או"ח, י"ח הרים. נכנסים, מעלים מ"ן, נשמות הצדיקים, המרכבה ליסוד. ומ"ט (49) ריחות, נ' (50) שערי בינה חסר אחד, עולים. שכנגד זה ניתנה התורה במ"ט פנים טמא ובמ"ט פנים טהור.
מחמת החיסרון של שער הנ', יצאו מ"ט פנים טמא, כמ"ש, זה לעומת זה עשה האלקים. וכן מ"ט אותיות שבשמות השבטים. וכן מ"ט ימים של הספירה כדי לקבל התורה, שבהם מ"ט הימים העליונים של זו"ן, עומדים לקבל רשות, להיתקן בכל יום ממ"ט ימים אלו, מאבנים המזהירים הממולאים בחקיקות של אותו החושן. שי"ב הללו מקבלים מי"ב הרים של אפרסמון, שבזה מתוקנות ז"ת של זו"ן, הכלולים משבע, ע"י ספירות העומר.
.258 ואותו הלובש את החושן, ז"א, במוחין דגדלות, יושב בכיסא הקדוש המכובד, שמאיר במלכות, הנקראת כיסא. ארבעה עמודים של כיסא, מיכאל גבריאל אוריאל רפאל, עומדים ומסתכלים בחושן, כלומר, מקבלים מי"ב אבנים המאירים בו. על פיו של לובש החושן יבואו, ועל פיו ייצאו. שכל האורות והתיקונים נמשכים מי"ב האורות שבחושן, הנמשכים מי"ב אורות שבבינה.
נושאים עיניהם ומסתכלים למעלה, רואים את הציץ שלוהט ב-620 צדדים. רומז לכתר, בגי' תר"כ (620), כי הוא קשור על המצח ועל הגולגולת. והשֵם הקדוש העליון חקוק עליו. ומזדעזעים ומתחלחלים, העמודים הקשורים בצד ימין, ז"א. והשמאל, המלכות, לוקחת בידיה עמודי השמיים, ג' קווים שבז"א, מבררת אותם ומגלה אותם. כמ"ש, ונָגוֹלוּ כַספר השמיים.
ז"א יושב על הכיסא של ארבעה עמודים, על המלכות, שיש לה ארבעה עמודים חו"ג תו"מ. ואלו ארבעה עמודים קשורים בז"א, שהוא נוטה לימין, שמאיר להם בחסדים מכוסים, שאינם מגולים בהארת החכמה.
אמנם המלכות, השמאל, מבררת אותם ע"י המשכת החכמה, ומגלה אותם ע"י התלבשות החכמה בחסדים. ואז נעשים ארבעת העמודים חו"ג תו"מ, לארבעה עמודים שבכל אחת חג"ת, המאירים בחסדים מגולים. כמ"ש, ונגולו כספר השמיים. וע"ש זה נקראת המלכות, עולם הנגלה.
אל גינת אגוז ירדתי
.259 אל גינת אגוז ירדתי. גינה זו יוצאת מעדן, וזוהי השכינה. אגוז זוהי המרכבה העליונה הקדושה, ד' ראשים של הנהרות הנפרדים מהגן, ד' הפנים, פני אריה שור נשר אדם. כאגוז הזה, שיש לו ד' ראשים קדושים בפנים, בפרי שלו, ויש לו ג"כ ד' קליפות החופפים על הפרי, הרומזים על ד' קליפות, רוח סערה, ענן גדול, אש מתלקחת ונוגה, כמו המרכבה העליונה. ומה שאמר, אל גינת אגוז ירדתי, הוא כמו שלומדים, שירד פלוני למרכבה.
.260 א"כ היה לו לומר, לאגוז ירדתי, שהוא המרכבה. מהו שכתוב, אל גינת אגוז ירדתי? משום שהגינה, המלכות, היא כל השבח שבאגוז, שצומחים ויוצאים מהגינה הזו, וע"כ מוזכרת הגינה בעיקר.
ולמה נרמזה המרכבה באגוז? כמו שהאגוז צפוּן וסתום מכל צדדיו בתוך קליפתו, אף המרכבה היוצאת מהגן, מהמלכות, סתומה מכל צדדיה. כמו שארבעה ראשים שבאגוז מתחברים במרכזם ונפרדים כלפי חוץ, כך ד' פנים של המרכבה מתחברים באחדות, בחדווה ובשלמות, ונפרדים כל אחד לבחינתו על מה שהתמנה.
במרכזם נמצאים ד' הפנים מיוחדים זה בזה. והארת ג' הקווים, האחדות שמקו ימין, והשמחה שבקו שמאל, והשלמות שבקו אמצעי, נמצאים בכל אחד מהם בלי הפרש משהו. ומבחינה זו הם מחוברים. אבל מבחינת תפקידם להשפיע לתחתונים, הם נפרדים. שכל אחד מגביר את בחינתו.
פני אריה, ימין, משפיע חסדים.
פני שור, שמאל, משפיע חכמה.
פני נשר, אמצעי, משפיע שפע ממוזג.
פני אדם, תפקידו לגלות החסדים בהארת החכמה.
ומבחינה זו, כל אחד נפרד מחברו.
.261 לכלוך זה בקליפת האגוז, בד' קליפות הסובבים עליו, למה הוא רומז? אע"פ שהתורה לא גילתה אותו, כי מדברת רק בבחינת הטוב שבאגוז, גילתה אותו בשקדים, שהתורה מדברת מד' קליפות שבשקדים דווקא, הרומזות על דין ולא על הטוב שבהם.
.262 שקדים, יש מהם מרים מחמת קליפותיהם, ויש מהם מתוקים. רמז, שיש בעלי דין הקשה, שעליהם רומזים השקדים המרים. ויש בעלי שירות המשרתים לקדושה, שעליהם רומזים השקדים המתוקים. אבל כל רמז המגולה עליהם בתורה, אנו רואים שהוא דין, ואינה מדברת מהטוב שבהם, שהם המתוקים.
וכן הוא בירמיהו, שהראו לו הדין שבהם, כמ"ש, מקל שקד אני רואה. מהו שקד? שקדים ממש. ואמר לו ה', כי שוקד אני על דברִי לעשותו, כלומר, לנתוש ולנתוץ ולהאביד. וכן במטה אהרון כתוב, ויגמול שקדים, שנעשה, כמ"ש, לאות לִבְנֵי מֶרי.
הרי שהתורה מדברת מבחינת הדין שבהם בלבד. ומהמילה עצמה, שנקראים שקדים, נשמע, שהוא דין קשה, כמ"ש, וישקוד ה' על הרָעָה. וכן, שוקד אני על דברי. הרי שהמילה שקד מורה על דין קשה. משמע, שכל מה שעושה הקב"ה, הוא ללמוד ממנו חכמה רבה. שכתוב, כל פָעל ה' למַענהו. וכתוב, וירא אלקים את כל אשר עשה, והנה טוב מאוד. מהו מאוד? שטוב ללמוד ממנו חכמה עליונה."
אסור לנו לשכוח את המאמץ לחיבור, לפי זה הזוהר פועל עלינו. לפי המאמץ שלנו לחיבור הזוהר פועל עלינו. כאן זה בצורה פשוטה, ישירה, וכדאי להתאמץ, כי התוצאה היא רק מהרצון שלנו, רק מהמאמץ שלנו להיות מחוברים.
גם את זה לעומת זה
.263" גם את זה לעומת זה עשה האלקים. כעין שיש ברקיע, עשה הקב"ה בארץ. וכל מה שיש בארץ, כולם רומזים למה שיש למעלה ברקיע. כי כשראה רבי אבא אילן אחד, שפריוֹ נעשה עוף הפורח ממנו, היה בוכה ואמר, אם אנשים היו יודעים למה הם רומזים, היו קורעים לבושיהם עד הטבור שלהם, על מה שנשכחה החכמה מהם. כש"כ בשאר דברים, מה שעשה הקב"ה בארץ.
.264 האילנות, חרוב, דקל, פיסטוק וכדומה להם, שחכמה נראית מהם, כולם בהרכבה אחת הורכבו. כי כל אלו האילנות שעושים פירות, חוץ מתפוחים, שהם נה"י, אחד הם, שרומזים לת"ת. חוץ מהשבילים שבהם הם נפרדים, כי לכל אילן יש שביל מיוחד שמאיר בו.
.265 כל אלו האילנות שאינם עושים פירות, והם גדולים, חוץ מערבי נחל, שהם נו"ה, שיש להם סוד בפני עצמם כעין של מעלה, מיניקה אחת הם יונקים. שיונקים מחיצוניות בעניין אל אחר, שאינו עושה פירות. וכל אחד מהאילנות הקטנים, חוץ מאזוב, הרומז על יסוד, מאם אחת נולדו, מנוקבא.
בני ישראל בני יעקב
.266 כל עשב הארץ, התמנו עליהם שרים חזקים בשמיים. שאין לך כל עשב בארץ, שאין לו כוכב ומזל ברקיע, שמכה אותו ואומר לו, גדל. ולכל אחד יש סוד בפני עצמו. כמו שיש להם למעלה ממונים מיוחדים, ואין ממונה מתערב בחברו, והזורע כלאיים, מערב שליטתם זה בזה. כמ"ש, הידעת חוקות שמיים, אם תשים משטרו בארץ.
וכתוב, לכולם בשם יקרא. וכמו שלכל מה שבעולם יש סוד בפני עצמו. ולא רצה הקב"ה לגלות אותו ממקומו ולערב אותו באחר, וקרא בשמות לכל אחד. על אחת כמה וכמה בני יעקב, שהם שבטים קדושים, קיומו של עולם. לכן כתוב, ואלה שמות בני ישראל.
.267 אלא אם היה כתוב, אלה שמות, היה משמע שהכתוב, ואלה שמות בני ישראל, הוא על חשיבותם של השבטים מקיימי העולם. עתה שכתוב, ואלה שמות, עם ו' נוספת, משמע שעל הראשונים מוסיף.
כי השם ישראל מורה על עלייה וחשיבות. והשם יעקב מורה על ירידה. וכיוון שכתוב כאן, בני ישראל, נאמר על חשיבות השבטים. אבל מטעם תוספת הו', שכתוב, ואלה, זה מורה שמחובר לכתובים הקודמים. ועומד כבר אחר מיתת יעקב ויוסף והשבטים, שאז באו לירידת המדרגה, ונקראים בני יעקב. ואע"פ שכתוב, בני ישראל, אין זה משום חשיבות, כי מבחינת המדרגה כבר נפלו למדרגת בני יעקב. אלא מטעם אחר, לכבודו של יעקב.
.268 בשעה שאמר הקב"ה, אנוכי ארד עימך מצריימה, האם ייתכן שהשכינה ירדה עימו בשעה ההיא ממש, שמיד בבואם מצריימה היו בבחינת בני יעקב, בירידה? אלא בשעה שהייתה ירידה לבניו, ירדה השכינה. כמ"ש, אנוכי ארד עימך מצריימה, ואנוכי אַעַלך גם עלֹה, שכל זמן שתהיה לך עלייה, יש גם לי עלייה. ובשעה שתהיה לך ירידה, אנוכי ארד עימך.
ואחר שמת יוסף וכל אחיו, והייתה להם ירידה, עמדה השכינה וירדה עימהם. כמו שירדו בני ישראל, כך ירדו השכינה ומרכבותיה.
.269 כתוב, וימת יוסף בן מאה ועשר שנים. באותה שעה שמת יוסף וכל השבטים, והייתה להם ירידה, ירדו בני ישראל בגלות, והשכינה והמלאכים העליונים ירדו עימהם. וכמ"ש, ואלה שמות בני ישראל, שהאות ו' של ואלה, מוסיף על הראשונים, שלאחר מיתת יוסף ואחיו, לרדת בגלות. וע"כ הם בהכרח בני יעקב, בירידה.
.270 אם יעקב היה מת, מהו שכתוב, הבאים מצריימה את יעקב? יש להוציא משם את יעקב, שהרי כבר מת. מטעם שהו' מוסיף על הראשונים. אלא לא כתוב, היורדים מצריימה את יעקב, כי עד עתה לא הייתה ירידה ליעקב, אלא כתוב, הבאים. השכינה וי"ב השבטים שבה באו עם יעקב למצרים. והלכו משם, עד שירדו לגלוּת, אחר מיתת יעקב והשבטים, ואז ירדו עימהם השכינה וי"ב השבטים שבה.
וע"כ הכתוב, ואלה שמות בני ישראל, הוא על גודל מעלתם וחשיבותם, להיותו סובב על ימי העלייה ולא על ימי הירידה.
.271 בכל יום ויום באים השכינה וי"ב השבטים שבה והלכו להם. שכתוב, הבאים מצריימה, לשון הווה. ולא כתוב, אשר באו, בלשון עבר. שבתחילה כתוב, הבאים מצריימה את יעקב, שמדבר מטרם הירידה. ואח"כ כשהייתה להם ירידה, כתוב, איש וביתו באו, בלשון עבר. בני יעקב כולם כבר מתו באותו זמן, וירדו אלו ואלו לגלות."
שאלה: אמרת שהגענו לשלב שאפשר לקרוא להפרעות, הכוונות?
הכוונות ותומכות, תלוי איך אתה מקבל, אם הן באות מהבורא. אם זה בא מאיזה מקום שאתה לא מזהה ולא מאמין ולא יודע, הן הפרעות. אם זה בא כבר כשאתה מנחש כך, כשאתה חושב שזה בא מהבורא, הן כבר הכוונות. ואם זה בא כדי שאתה לא תתרחק אלא תדבק בבורא, הן כבר התומכות. וכך כוחות הפרודא, הפרעות למיניהן הופכות להיות לכוחות דחיבור, הכול תלוי בך איך אתה מקבל את זה. זה מאוד לא פשוט, זה כאילו ברור, אבל בפועל איך שזה עובר זה לא פשוט.
תלמיד: מורגש בזמן האחרון שההפרעות, ההכוונות הן הרבה יותר פנימיות, הן פחות בחיצוניות, למשל במחלות, אלה דברים שכאילו כבר הצלחנו לעבור את שלב הזה, עכשיו הדברים האלה מאוד בפנים.
כן, יתכן. יכול להיות שזה סימן.
שאלה: החיבור כולל שני דברים, אחד שהאדם צריך להתעבר בתוך החברים, והשני שהוא צריך להיות רחם לחברים. ממה יותר חשוב להתחיל להיכנס לחיבור?
גם זה וגם זה. השאלה יכולה להיות נכונה, שיש לה מקום. אבל מצד אחד אני צריך, כמו שרב"ש כותב, להתכופף כלפי כולם, להיות אפס כלפי כולם, ובצורה כזאת אני כעובר בתוכם, כדי להתכלל בהם, כדי לעזור להם, לתמוך בהם, להידבק בהם. ומצד שני, אני צריך לכלול אותם, לאהוב אותם, לשמור עליהם, שאני כבר כגדול מהם. לכן צריך גם זה וגם זה.
שאלה: האם לחשוב בבת אחת גם על זה וגם על זה?
בבת אחת אי אפשר, בכל זאת אלה פעולות שהן סותרות זו את זו. אחר כך מגיע האור העליון, הקו האמצעי, ואז אנחנו מבינים איך אפשר לשלב את שניהם יחד.
תלמיד: כשעובדים בזוהר, כשמנסים להתחבר, מה יותר חשוב, לכלול חברים, או להתפלל עבורם?
אני לא יכול להגיד. אמא יותר גדולה מהתינוק, אבל עד כמה היא מרגישה שהוא יותר חשוב כלפיה?
תלמיד: היא מוכנה למות בשבילו.
זאת אומרת, התינוק הוא הכול, אבל בעצם היא הכול. יש כאן עניין של חשיבות, ולכן אי אפשר להגיד מי קודם, מה יותר, אי אפשר, צריכים גם זה וגם זה.
אבל אנחנו לא הולכים לפי ה"כאילו נראה לי שעכשיו אני עוסק בזה או בזה". האדם שמתקדם, שנמצא בכל פעם בוקר וערב בלימודים, בדיבור, בשמיעה, הוא מקבל כל הזמן הכוונות מהבורא, בדרך כלל שליליות, ואז על ידי זה חייב לגבש כוחות איך להדבק, להפוך כוחות דפרודא לכוחות שמקרבים אותו.
שאלה: אמרת ששווה לעשות מאמץ לחיבור בצורה פשוטה ועל ידי כך הזוהר יאיר. זה נשמע כמו טריק. מאמץ לחיבור בצורה פשוטה איך זה נקרא?
בצורה פשוטה, אני רוצה להיות מחובר איתם יחד כך שאני אעלם בהם, שאני אהיה איתם אחד, שלא יהיה לי שום דבר לא בראש ולא בלב, אלא רק מה שהם חושבים ומה שהם מרגישים.
שאלה: וחוץ מזה כלום?
כלום.
איש וביתו באו
.272" בשעה שירדו אלו המרכבות והמחנות הקדושים, שהם צורת י"ב השבטים החקוקים למעלה, בשכינה, כולם באו לגור עימהם. כמ"ש, איש וביתו באו, שסובב על המלאכים שבאו לגור במצרים, עם בני ישראל. ראובן, שמעון, לוי וכל השאר, שרומזים על צורות י"ב השבטים שבשכינה.
.273 ואלה שמות בני ישראל הבאים מצריימה את יעקב. פתח בבני ישראל, וסיים באֵת יעקב. והוחזרה פרשה זו מבני ישראל אל יעקב, שבני ישראל ירדו למדרגת בני יעקב.
.274 בשעה שהלכו ישראל בגלות, התאספו כל הנשמות של השבטים למערת המכפלה. צעקו ואמרו, סבא סבא, הכאב של הבנים אין בעמל עוה"ז. בניך, כולם משתעבדים בעבודה קשה ע"י אחרים, עושים בהם כל נקמות שבעולם.
.275 בשעה ההיא התעורר רוחו של הסבא ההוא, יעקב, ביקש רשות וירד למצרים. קרא הקב"ה לכל מרכבותיו והמחנות שלו, ומלכם, והשכינה בראשם, וירדו כולם עם יעקב ועם השבטים שלו.
השבטים ירדו חיים עם אביהם למצרים, וכן ירדו מתים עם אביהם למצרים. כמ"ש, ואלה שמות בני ישראל הבאים מצריימה, איש וביתו באו. וכתוב, ראובן שמעון לוי. עתה מתים היו וירדו למצרים. וכתוב, ויוסף היה במצרים. כי רוחו לא נפרד ממצרים לאחר מיתתו, שיהיה צריך לחזור ולרדת, כמו שאר השבטים. יוסף, כמ"ש, כרַחֵם אב על בנים, לא נפרד מהם גם לאחר פטירתו.
המתים ידעו בצערם של החיים
[המתים ידעון בצערא דחיי]
.276 רבי יהודה היה הולך בדרך, ורבי אבא היה עימו, נכנסו למקום אחד ולנו שם. אכלו, כשרצו לשכב, הניחו את ראשם על תל של עפר, שהיה שם קבר. טרם ישנו, קרא קול אחד מן הקבר, אמר, זרע שלי הולך לארץ, כלומר הולך לאיבוד, כבר 12 שנים שלא התעוררתי, מלבד עתה, שפני בנִי אני רואה כאן.
.277 אמר רבי יהודה, מי אתה? אמר לו, יהודי אני, ואני יושב בבדידות, כמו מוחרם, כי איני יכול להיכנס לגן עדן, בגלל הצער מבנִי, שגנב אותו עכו"ם בעוד היותו קטן, ומכה אותו בכל יום. והצער שלו דוחה אותי מלהיכנס במקומי, ובמקום הזה לא התעוררתי אלא רק עתה.
.278 אמר לו, ואתם יודעים בצער של החיים? אמר לו, נשבע אני בשַׂר של קברִי, אם לא התפילה שלנו על החיים, לא היו מתקיימים בעולם אפילו חצי יום. ועתה התעוררתי כאן, שהיו אומרים לי כל יום, שבני יבוא כאן במהרה, ואיני יודע, אם בחייו או לאחר מיתתו.
.279 אמר לו רבי יהודה, מה אתם עושים בעולם ההוא? נרעש הקבר ואמר, לכו קומו, כי עתה מכים את בני. תמהו, וברחו משם. ישבו, עד שהאיר הבוקר. קמו ללכת, ראו אדם אחד, שהיה רץ ובורח מפני רבו, כי ניצל ממנו בתפילת אביו המת. והיה נוזל דם מכתפיו. אחזו בו, וסיפר להם המעשה, שהנוכרי, שגנב אותו בהיותו קטן, היכה אותו עד זוב דם.
אמרו לו, מה שמך? אמר להם, לַחמא בר לֵיוָאֵי. אמרו, ומה ליוָאי בר לחמא, היה שמו של אותו המת, אנו יראים לדבר עימו יותר. לא חזרו אליו. אמר רבי אבא, תפילות המתים מגנות על החיים. כי כתוב, ויעלו בנגב ויבוא עד חברון, להתפלל על קברם של האבות, שיתפללו בעדם.
.280 שני נדרים נדר הקב"ה ליעקב:
א. שיירד עימו לגור עימו בגלות.
ב. שיעלה אותו מקברו, לראות השמחה של המחנה הקדוש של המרכבות והמלאכים, שגרו עם בניו בגלות בשעת הגאולה. כמ"ש, אנוכי ארד עימך מצריימה, בגלות, וכמ"ש, ואנוכי אעלך גם עלֹה, בשעת הגאולה.
כי עלייה לשון גאולה, כמ"ש, והעליתי אתכם מקברותיכם עַמי. וכמ"ש, ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל.
.281 ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף. ביום ההוא ניתנה רשות לשרו של מצרים, שיתחזק על כל שאר העמים. כי עד שלא מת יוסף, לא ניתנה שליטה לממשלת מצרים על ישראל. כיוון שמת יוסף, אז, כמ"ש, ויקם מלך חדש על מצרים. ויקם, כמי שהיה שפל וקם. כי ביום ההוא התגדל שרו של מצרים.
עד שהמלך במסיבּו
.282 כתוב, עד שהמלך במסיבּו נִרְדִי נתן ריחו. עד שהמלך, זהו הקב"ה. כמ"ש, כה אמר ה' מלך ישראל. וכתוב, ויהי בישורון מלך. במסיבו, בין כנפי הכרובים שעל ארון העדות. נרדי נתן ריחו, שגרמו שיסתלק הקב"ה מביניהם. ונתן ריחו, פירושו, ריחם הרע.
.283 עד שהמלך במסיבו, בעוד שהקב"ה היה נותן התורה לישראל. כמ"ש, ויהי שם עִם ה' ארבעים יום וארבעים לילה. בעוד שהיה כותב התורה לישראל, עזבו את ריחם הטוב ואמרו, אלה אלוהיך ישראל. נתן, פירושו, עזב.
.284 עד שהמלך במסיבו, בעוד שהיה הקב"ה יורד על הר סיני, לתת תורה לישראל. נרדי נתן ריחו, נתן ריחו הטוב, שאמרו, נעשה ונשמע.
אנחנו מתחזקים להיות יחד. כמה שאפשר עשירייה לא עשירייה פשוט בלי צורה, אבל העיקר חיבור.
ישראל כנגד שאר אוה"ע
[ישראל לקביל שאר אומין דעלמא]
.285 לכל אומה יש שר למעלה, וכשהקב"ה נותן ממשלה לזה, משפיל לזה. וכשנתן ממשלה לשר ההוא של מצרים, אין לו הממשלה אלא בגלל ישראל. כמ"ש, היו צָרֶיה לראש, אויביה שָׁלוּ, כי ה' הוֹגָהּ על רוב פשעיה.
.286 ישראל הם כנגד כל שאר אוה"ע. כמו ששאר העמים הם שבעים, אף ישראל הם שבעים. כמ"ש, כל הנפש לבית יעקב הבאה מצריימה שבעים. ומי שמושל על ישראל, הוא כאילו מושל על כל העולם.
.287 מכאן נשמע שישראל הם שבעים. כמ"ש, ובני ישראל, פָּרו, וישרצו, ויִרבו, ויעצמו, במאוד, מאוד. הרי כאן שבע מדרגות, וכל מדרגה כוללת עשר, הרי שבעים. אח"ז כתוב, ויקם מלך חדש על מצרים. שמחמת שליטתו על ישראל, שהם כנגד שבעים אומות, נבחן כמלך חדש.
.288 השתעבדו ישראל בכל האומות, כדי שיתעלה על ידם העולם. כי הם כנגד כל העולם. וכתוב, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. וכמו שהקב"ה הוא אחד, אף ישראל הם אחד, כמ"ש, גוי אחד בארץ. כמו ששמו של הקב"ה הוא אחד ונפרד בשבעים שמות, אף ישראל אחד ונפרדים בשבעים.
תחת עבד כי ימלוך
.289 תחת שלוש רגזה ארץ, תחת עבד כי ימלוך. כי אין אומה שפלה ונקלית ובזויה לפני הקב"ה, כמו המצרים. ונתן להם הקב"ה ממשלה בגלל ישראל.
כמ"ש, ושִפחה כי תירש גבירתהּ, זו הגר, שהולידה את ישמעאל, שעשה כמה רעות לישראל, ומשל בהם, ועינה אותם בכל מיני עינויים, וגזר עליהם כמה שְׁמָדות, ועד היום הם משתלטים עליהם, ואינם מניחים אותם לעמוד בדתם. ואין גלות קשה לישראל, כמו גלות ישמעאל.
.290 רבי יהושוע היה עולה לירושלים, ובדרך ראה ערבי אחד, שהיה הולך בדרך ובנו עימו. פגעו ביהודי אחד. אמר הערבי לבנו, יהודי מגואל זה שמאס בו אדונו. לַכלך אותו וּרְקק בזקנו שבע פעמים, שהוא מזרע עליונים, מאברהם יצחק ויעקב. ואני יודע ששבעים אומות משועבדים בהם. הלך בנו ואחז בזקנו של היהודי.
אמר רבי יהושוע, עליונים עליונים, כלומר, שהתפלל בזכות אבות, גוזר אני על העליונים על ערבי ובנו, שמחזיקים עצמם עליונים על היהודים, שיירדו למטה. עוד לא גמר רבי יהושוע דבריו, ונבלעו במקומם בתוך האדמה.
עד שיָפוח היום
.291 עד שיָפוח היום ונסו הצללים. עד שיפוח היום, כתוב על גלות ישראל, שהם יהיו משועבדים בגלות, עד שייגמר היום ההוא של ממשלת האומות. אלף שנים הם ממשלת כל האומות ביחד על ישראל. ואין אומה שלא תשתעבד בהם. ויום אחד הוא כנגד מה שכתוב, והיה יום אחד הוא ייוודע לה', לא יום ולא לילה.
.292 עד שיפוח היום ונסו הצללים, אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה. עד שיפוח היום, קודם שיפוח היום ההוא של האומות. ונסו הצללים, הם הממשלות ששלטו עליהם. אלך לי אל הר המור, אמר הקב"ה, אלך לי לנעֵר האומות מירושלים, שהוא הר המור, כמ"ש, בירושלים בהר המוריה. ואל גבעת הלבונה, זהו ביהמ"ק אשר בציון, כמ"ש, יְפה נוף מְשׂושׂ כל הארץ הר ציון. כדי לנער משם את הרשעים. כמ"ש, לאחוז בכנפות הארץ, ויינערו רשעים ממנה, כמי שאוחז בשמלה לנער את הטינופת ממנה.
.293 עתיד הקב"ה להתגלות בירושלים של מטה ולטהר אותה מטינופת העמים, עד שנשלם היום ההוא של האומות. אין ממשלת האומות על ישראל, אלא יום אחד בלבד. והוא יומו של הקב"ה, שהוא אלף שנים. כמ"ש, נְתָנָני שׁוֹמֵמָה כל היום דָוָוה. יום אחד בלבד ולא יותר.
.294 אם ישתעבדו יותר מאלף שנים, הוא אינו ע"פ גזרת המלך, אלא על שאינם רוצים לשוב בתשובה לפניו. וכתוב, והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה, ושַׁבְת עד ה' אלקיך. וכתוב, אם יהיה נידַחֲך בקצה השמיים, משם יקבצך ה' אלקיך."
שאלה: בספר הזוהר כתובים דברים שמי שקורא אותם הוא מקבל תמונה מעוותת לחלוטין על המציאות. אחר כך באים המקובלים ואומרים "מאיפה יש לכם תפיסות כאלה מעוותות על החיים, על המוות, על כל מיני דברים?", אבל זה מה שכתוב פה, אז בשביל מה נתנו את זה לבני אדם?
אני בדיוק כתבתי היום ב"טוויטר" שהמקובלים כותבים לפי שפת הענפים. הם כתבו למקובלים כמוהם, באו אנשים רגילים, התחילו לשמוע, התחילו לקרוא, התחילו על זה לתאר משהו שזה לא מVעולם העליון, אלא בעולם התחתון. זאת אומרת, אותן ההגדרות שהם שמעו שהן הגדרות של העולם העליון, הם את ההגדרות האלה הדביקו כביכול לעולם התחתון, שיחולו על העולם התחתון, ובנו מזה סיפור שלם ששייך כביכול לעולם שלנו. ונעשה מזה מערכת כזאת של סיפורים שנקראת "תיאולוגיה", שורש של כל הדתות, ומאז זה ככה הולך.
וזה שהעולם שקוע בזה זה גם השפיע על עם ישראל ששקוע בזה, ועד היום הזה כך זה קורה, שלוקחים את השורשים הרוחניים שאין להם שום קשר לעולם הזה, הדומם, הצומח והחי, שאין בעולם הזה אפילו דרגת המדבר במאומה, היא כבר שייכת לרוחניות. לכן כתוב: כולם "כבהמות נדמו"1. וכך מייחסים לעולם הזה הבחנות רוחניות, כאילו שאנחנו ההיפך. אתה שואל איך אנחנו ככה? כי אנחנו ההיפך, קוראים את הטקסטים האלו, אנחנו חייבים להבין שמדובר רק על הבחנות רוחניות ואין בזה שום דבר גשמי.
בעל הסולם כותב, שדפי הזוהר מלאים משלים גשמיים מגושמים ולכן הוא טרח כל כך כדי לשלב לזה את פירוש הסולם. זה גם מה שאנחנו עשינו, אנחנו עוד יותר פישטנו את הטקסטים, עוד יותר הורידו את הארמית וכל הדברים האלה. אני לא יודע, לי קשה להגיד. לי קשה להגיד אישית, אבל נראה לי שבעבודה הזאת שעשינו אנחנו נתנו לאדם פחות להתבלבל. זה מובן כאילו שזה נמצא בעולם הזה?
תלמיד: לגמרי.
לגמרי? מה?
תלמיד: בהוליווד אין סיפורים כאלה, מה שקראנו 276 "המתים ידעו בצערם של החיים" מ-276 והלאה כל המאמר. אין יותר אמצעי לבלבל את הציבור מאשר זה, כתוב בזוהר את זה. אחר כך יבוא מישהו לתת הרצאה, הוא יגיד הפוך מהזוהר, בזוהר כתוב את זה. מה זה? אסור לגלות כאלה דברים לאנשים, מעוותים להם את התפיסה, זה אנטי הפצה.
טוב, אנחנו מלכתחילה אומרים כך, כל מה שכתוב בספרים זה כתוב לא בעלי השגה לצורך הסגולה, ולבעלי השגה זה לצורך ההשגה, זה הכול. אם אני לא בעל השגה, זאת אומרת שאין לי עדיין לא צמצום, מסך, ואור חוזר. זאת אומרת, אין לי עדיין תכונות רוחניות, תכונת ההשפעה, שבתכונת ההשפעה אני יכול להבין את ספר זוהר כמו שהם כתבו אותו, לא באותה רמה, אבל בהתאם למשהו. בכל זאת, אני כבר בעולם אחד עם בעלי הזוהר אם אני נמצא בתכונת ההשפעה. אם אני עדיין נמצא בתכונת הקבלה ברור לי שזה לא שייך לעולמי, ואני יכול להשתמש בזה אך ורק לצורך סגולה, שיאיר לי מעולם העליון לעולמי קצת איזה כוח ויקדם אותי לפקיחת עיניים.
אני חושב שאנחנו נמצאים, זה גם כן כתוב, אנחנו נמצאים בכאלו זמנים שמותר הכול, מותר הכול. אדם לא יכול יותר להתבלבל ממה שהוא מבולבל, הוא לא יכול שום דבר לעשות. לכן יש אישור, יש אישור ללימוד חוכמת הקבלה, למה? אתה כאילו טוען שאסור לגלות דברים כאלה לאנשים. איך זה יכול להיות שבעל הסולם כתב על זה עוד פירוש ועוד קירב את זה לעם, היה צריך להסתיר? לא, לא להסתיר. הוא כותב על זה גם בהקדמה, "גילוי טפח וכיסוי טפחיים", ואין כאן שום דבר בימינו שיכול להיות מסוכן לאדם בעולם הזה, הוא לא יכול להתבלבל יותר ממה שהוא מבולבל. ההיפך, הרשימות שעכשיו מתעוררות בו הן דורשות אור כדי להיתקן ולכן לא חשוב באיזו צורה הוא מבין, זה בכל זאת יעבוד עליו ויקרב אותו לקדושה. פעם אנשים, כמו שאמרתי על תיאולוגיה, על כל הדברים האלה, לקחו את ההגדרות ולפי הגדרות האלה סיפרו סיפורים כאלו שכך זה נעשה, אבל היום לא. כנגד כל הבלבול שיש בעולם, זה לא יכול לקלקל אף אחד, אף אחד. מה אתה מפחד שהם ישתגעו?
תלמיד: לא. בזה שאתה מביא להם כאלה טקסטים אתה יוצר להם תפיסות מעוותות שאחר כך אתה צריך להסביר להם שהתפיסות האלה מעוותות.
לא, אני לא מסביר את זה כי אני לא יכול להסביר להם כנגד תפיסה מעוותת תפיסה נכונה, אני לא יכול. אני רק אומר לכם זאת סגולה, אתם רוצים להתקרב לאמת? תחשבו רק על אחד, שאתם כל הזמן רוצים להיות יותר ויותר מחוברים ומה כל היתר? שהזוהר יצלצל לכם כאן באוזן, ואפילו שלא ייכנס פנימה. כך זה עובד, סגולה. סגולה זה נקרא שאני לא מבין אותה. אמרו לי לרקוד עשר פעם ליד העמוד הזה שלידי, אז אני ארקוד עשר פעמים, זו סגולה. שאני לא מבין מאיפה זה בא, למה, איך קשור לבעיה שאני רוצה לפתור? לא חשוב לי.
ולכן מי שרוצה להיכנס ולהתבלבל, שיתבלבל, זה גם טוב. היום נגמרה ההתפתחות בדרגת החי, דומם, צומח, חי, אנחנו גמרנו את ההתפתחות הזאת. זה גם בטכנולוגיה, בכל השטחים כאן, בכל הקיום שלנו בעולם הזה, ונשארה לנו רק ההתפתחות הרוחנית, זה הכול, אז לכן זו עת לגלות.
שאלה: מהי הכוונה בלימוד?
הכוונה היא רק חיבור והמאור המחזיר למוטב. שני דברים צריכים להיות, אנחנו בחיבור ומצפים למאור.
תלמיד: היום, כל היום היה לנו תרגיל לזכור ש"אין עוד מלבדו" "טוב ומטיב", לעשות תחנות, לעצור ולהסתכל כל פעם מחדש על זה.
ואיך זה הלך?
תלמיד: אני חושב שכן.
אצלי דווקא היום היה יום קשה.
תלמיד: ועכשיו סגירת היום, זה הזוהר. איך אפשר לחבר את שני הדברים.
מה זה סגירת היום זה הזוהר?
תלמיד: אנחנו קוראים זוהר, ואחרי זה הולכים לישון.
כן.
תלמיד: אז אני אומר, איך אפשר לחבר את המשימה היומית יחד עם זה שעכשיו לומדים מחוברים, וכל הזמן חושבים על החיבור?
זה בסדר, כך זה צריך להיות. שעל ידי זה שאנחנו עכשיו לומדים, ומשתדלים להיות מחוברים, ומשתדלים שמהקריאה, מהשמיעה, מהלימוד, לימוד אין כאן, זוהר לא לומדים, אלא זו סגולה שמתוך זה, אנחנו מקווים לקבל את המאור המחזיר למוטב. שהוא יקרב אותנו, שאותן ההפרעות שקיבלתי במשך יום או יומיים אפילו, עכשיו הן יהפכו להיות לתמיכות, להכוונות, לכוחות שמושכים אותי לבורא, דוחפים אותי לבורא. וכך זה מה שאני מצפה שיהיה.
ואני מתחיל מזה, שאני נמצא בבלבולים, ואני מפחד, ואני מאוד לא יודע מה לעשות, בחוסר אונים. ואחר כך אני בודק את עצמי, האם היחס שלי השתנה? ואני לא רוצה להתקרב לבורא בגלל שיהיה טוב לי, שאני אברח מהייסורים, מהבעיות, מהפחדים, מכל מיני דברים, אלא שאני אתקרב אליו מפני שאני רוצה לעשות נחת רוח לו. ושהייסורים והבעיות, אפילו שיישארו. אני לא עושה איתם חשבון.
דווקא ההיפך, שיישארו בצורה כזאת, כי כלפיהם, אני לא דואג, אבל הם יישארו, כי כלפיהם אני אוכל לעשות איזה חשבון, איזו מדידה, איפה אני נמצא. שמלמטה נגיד, יש לי אריות שרוצים לתפוס אותי, אני מעליהם באוויר, והם רוצים לתפוס אותי, ואני רוצה לאחוז בבורא, אבל לא בגלל שאחרת אני אפול עליהם, לתוכם, לתוך הלוע של האריה. כל מיני כאלה ציורים. כאן זה מאוד חשוב, איך מחליפים את הסיבות.
ויאמר אל עמו
.295" ויאמר אל עמו, הנה עַם בני ישראל רב ועצום ממנו. כי עכ"פ מלאך מושל ממונה על מצרים היה. מי שאמר אל עמו, הנה עַם בני ישראל רב ועצום ממנו. וכך הוא ברוב הפרשה, כשכתוב מלך מצרים סתם, זהו השר הממונה על מצרים. וכשכתוב, פרעה מלך מצרים, הוא פרעה ממש.
.296 ויאמר אל עמו, כלומר, אכניס מחשבה בליבם, שיהיו חושבים, שרב ועצום ממנו. ממנו, מן הממונה שלהם. כי הם אמרו בליבם, שאלקים והעוצמה של ישראל גדול וחזק מן הממונה המושל של מצרים.
.297 כל אוה"ע מושכים חוזק מן השרים הממונים עליהם בשמיים. וישראל מושכים כוחותיהם מן הקב"ה. והם נקראים, עם ה', ולא עם של מושל ממונה. כאן נקראים המצרים עמו של הממונה. ישראל נקראים עם ה', ושאר האומות נקראים עמו של המושל הממונה שלהם. כמ"ש, כי כל העמים ילכו איש בשם אלקיו, ואנחנו נלך בשם ה' אלקינו לעולם ועד.
.298 עַם בני ישראל רב ועצום ממנו. מהו עם בני? אלא עם בני ישראל ממש, עם בני ישראל שלמטה, ישראל הגשמי, הנמשך מישראל של מעלה, ז"א. אבל העם עצמו אינו מיוחס לישראל של מעלה, וע"כ הוסיפו המילה עם. כי חשבו, שעם בני ישראל שלמטה הם, ולא עם ה', ז"א. וכתוב, ויקוצו מפני בני ישראל. ולא כתוב, מפני עם בני ישראל ממש, ישראל של מטה. כי לבסוף הכירו, שהם בני ישראל של מעלה, עם ה'.
.299 בלק אמר, הנה עם יצא ממצרים. למה לא אמר, הנה עם בני ישראל? אלא בלק מכשף גדול היה, ודרך המכשפים לקחת הדבר שאין בו חשד. וכן אין מזכירים לעולם שם אביו של אדם, אלא שם אימו, שהוא דבר שאין בו חשד. וע"כ לא הזכיר בלעם, בני ישראל, שם האב.
.300 שכך דרך השדים, שמעיינים בדבר ההוא, שנאמר להם מפי המכשפים. אם הוא שקר, מודיעים להם דברי שקר. ואם הוא אמת, כל מה שאומרים להם הוא עכ"פ אמת לזמן קצר. כש"כ אם המכשפים רוצים מהם, שיעשו מעשה, ודאי שהם מדקדקים לומר אמת בלי חשד. וע"כ אין מזכירים שם אביו של אדם. אלא בלק דרך ביזיון אחז, כמ"ש, הנה עם יצא ממצרים. כלומר, שאין אנו יודעים ממי הם.
.301 עם שהוא תחת הנהגת השרים, נשמר. והעם של הקב"ה, אינו נשמר. העני אינו דומה לעשיר. העני צריך לשמור על שלו, מפני שבני אדם אינם יראים מלהתגרות בו. העשיר אינו שומר על שלו, משום שהכול יראים להתגרות בו. ישראל, הם בהנהגת המלך האוהב אמת ודין. ודין הראשון הוא עושה באנשי ביתו, כי רוצה שיהיו שמורים מן החטא יותר מכל האומות. כמ"ש, רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה, על כן אפקוד עליכם את כל עוונותיכם.
.302 רבי יוסי ורבי אחא יצאו לדרך. רבי יוסי הִרהר בדברי העולם ורבי אחא הרהר בדברי תורה. ראה רבי יוסי נחש שהיה רץ אחריו. אמר לרבי אחא, אתה רואה את הנחש הזה הרודף אחריי? אמר רבי אחא, איני רואה אותו. רץ רבי יוסי והנחש אחריו. נפל רבי יוסי, והדם נוזל ויורד מחוטמו.
שמע שהיו אומרים, רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה, על כן אפקוד עליכם את כל עוונותיכם. כלומר, שבזכות זה ניצל מהנחש. אמר רבי יוסי, כמו שעל שעה אחת שחדלתי מדברי תורה ופניתי לדברי העולם, עלתה לי כך. על אחת כמה וכמה, מי שהזיח דעתו לגמרי מדברי תורה.
.303 כי ה' אלקיך, המוליכְךָ במדבר הגדול והנורא, נחש שָׂרָף ועקרב. נחש שרף, למה היה כאן במדבר? אלא לקחת על ידו עונש מישראל, בכל זמן שנפרדים מעה"ח. שכתוב בו, כי הוא חייך ואורך ימיך.
.304 כתוב, חושֵׂך שבטו שונא בנו. וכתוב, אהבתי אתכם, אמר ה'. וכתוב, ואת עשיו שנאתי. שנאתי, כמ"ש, חושׂך שבטו שונא בנו. שנאתי אותו, וע"כ חשׂכתי שבט ממנו. כש"כ תלמידי חכמים, שאינו חושׂך שבטו מהם, שהקב"ה אינו רוצה, שייפרדו מעה"ח אפילו רגע אחד.
.305 ויאמר אל עמו. נתן להם עצה, לעשות להם רע. יודעים היו המצרים בחכמת הכוכבים שלהם, שסופם שיוכו בגלל ישראל. ולכן הקדים השר שלהם לעשות עימהם רעה.
.306 רבי יצחק פגע בהר וראה איש אחד שהיה ישן תחת האילן. ישב שם רבי יצחק. בעוד שהיה יושב, ראה הארץ שמתנודדת, ואותו אילן נשבר ונפל, וראה בקעים חורים בארץ, והארץ הייתה עולה ויורדת.
.307 התעורר אותו האיש, צעק לעומת רבי יצחק, ואמר לו, יהודי יהודי, בְּכֵה וּנְהַם, כי עתה מקימים ברקיע שר אחד, ממונה, מושל עליון, והוא עתיד לעשות עימכם רעה רבה. ורעש זה של הארץ היה בשבילכם. כי כל זמן שהארץ רועשת, הוא בעת שקם ממונה ברקיע, שיעשה עימכם רעה.
הן אֶרְאֶלָם צעקו חוּצה
.308 תחת שלוש רגזה ארץ, תחת עבד כי ימלוך. שפירושו, ממונה, שהיה מקודם משועבד תחת מושל אחר, ועתה מלך, ונתנו לו ממשלה, ורגזה הארץ. ומכ"ש כשהממונה ההוא ימשול על ישראל, ודאי שהארץ רוגזת ורועשת.
.309 כשהניח הקב"ה את ישראל תחת ממשלת האומות, ישב וגעה ובכה. כמ"ש, במסתרים תבכה נפשי. במסתרים, בעולם אצילות.
.310 כתוב, באור פני מלך חיים. אם האדון עצוב, ומכ"ש אם הוא גועה ובוכה, מה עושים משמשיו? כמ"ש, אֶרְאֶלָם צעקו חוּצה. מהו חוצה? שאדונם בפנים, כמ"ש, במסתרים תבכה נפשי. והם בחוץ. אדונם בבתים הפנימיים, באצילות, והם בבתים החיצוניים, בבי"ע. הבתים הפנימיים הם מעשרה כתרי המלך, מע"ס דז"א דאצילות.
.311 מלאכי שלום מר יִבכָּיוּן. האם יש מלאכים שאינם של שלום? יש מלאכים בעלי דין הקשה, הנמשכים מספירת הגבורה. ויש שהם בעלי הדין שאינו קשה, הנמשכים ממלכות. ויש שהם בעלי דין ורחמים, הנמשכים מת"ת. ויש בעלי רחמים, שאין בהם דין כלל, הנמשכים מבינה. והם נקראים מלאכי שלום."
שאלה: לפני כחודש נתת תרגיל כתשובה לשאלה איך נכון לקרוא תהלים במשך היום, ואמרת לנסות לקרוא אותם כסגולה במשך חודש. מה אחרי זה, יש משהו?
תהלים זה טוב לכל דבר, רק צריך לפתוח אותם באיזה מקום, לפתוח ולקרוא. אם זה מתאים, כן, אם לא, תפתח במקום אחר. כי יש שם את כל המצבים שהאדם עובר, וצריך להיות משהו מתאים. אבל תהלים נקי, בלי כל מיני פירושים, ובלי הכוונות, "את זה קוראים מתי שיש כאבי בטן, ואת זה מתי שיש כאבי ראש". כאלה אל תיקח, אלא תיקח תהלים רגיל.
תלמיד: אז לקרוא בתור סגולה חודש ומה אחרי זה?
לקרוא בתור סגולה, אתה פותח וקורא. אם הבנת, אז הבנת. בדרך כלל לא מבינים, זה לא חשוב. אבל אתה על ידי תהלים, כמו על ידי הזוהר, קשור לאור העליון, ואז אתה מצפה שהוא ישפיע עליך.
תלמיד: אתמול נתת לקרוא חומר, קטעים מבעל הסולם במשך היום, מה עדיף לקרוא, תהלים או קטעים מבעל הסולם?
גם זה עדיף וגם זה עדיף.
שאלה: יש תהלים מתורגם לרוסית ויש בעברית.
בסדר, מתורגם, אתה יכול לקחת מתורגם.
תלמיד: תודה.
כי בעברית קשה לקרוא.
שאלה: אם מתרגמים גם את ספר הזוהר והרבה מאוד דברים שאנחנו קוראים, אז מה אנחנו מקבלים, את הכוונה? מאיפה מגיע הכוח, הסגולה, מה אנחנו מרגישים?
אם אנחנו מדברים על ספר הזוהר, אז אנחנו צריכים להבין שמספר הזוהר המקורי, מה שנשאר לנו זה אולי 10%. זוהר היה פירוש על התורה, נביאים, כתובים. יש לנו זוהר על התורה, שממנו יש חלקים קרועים, ומזה יש לנו את ספר הזוהר. לכן אנחנו לא מדברים על ספר הזוהר ממש וכן הלאה.
אלא שוב, מי שכתב את הספר, צירף לכתב שלו כוח עליון, ומספיק לך להיות קשור באיזו צורה לרעיון של ספר הזוהר, בתקווה לתקן את עצמך, להתעלות למעלה מהאגו שלך, דרך הזולת להתקשר לבורא, וזה עובד. זה הכול, זאת הסגולה.
תלמיד: ומבחינת ההרגשה, אם היא מתפוגגת עם הזמן, זה תהליך טוב?
על ההרגשה אני לא מדבר. ההרגשה עולה ויורדת, כן ולא, רעה וטובה, בה אנחנו לא מתחשבים. זאת אומרת, מתחשבים, כי אנחנו בני הרגשה, אבל לא שאני צריך בהתאם לזה לעשות משהו. ההיפך, אני צריך לקבוע מה אני מבצע, למה אני צריך להגיע, וההרגשה, מה שיש בדרך, אני משתדל להיות למעלה ממנה.
שאלה: אז מה זה "נשמת אדם תלמדנו"?
זה כתוב ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", זה כבר במדרגה עליונה, גבוהה, שממנה והלאה, על זה כתוב "נשמת אדם תלמדנו". זה כבר על אדם שמרגיש את הנשמה שלו, חי בתוך הנשמה שלו, מפתח אותה על ידי המאור המחזיר למוטב. הרשימות מתעוררות והוא מושך את המאור ומממש את גידול הנשמה, ומתוך זה הוא לומד.
לזה כבר לא צריך סיוע מהספרים. זה עוד לפנינו, על זה אין מה לדאוג. יעבור עוד זמן, עד שאתה מתוך הפעולות שלך, תתחיל ללמוד מתוך השינויים שבנשמה שלך מה אתה עובר. אתה תתחיל לקרוא בתוך הנשמה שלך את כל חכמת הקבלה, ולא תצטרך אפילו לסיוע מהספרים. על זה אין מה לשאול, זה סתם לדבר כאילו זה שייך לנו.
שתי דמעות לתהום של ים הגדול
[ב' דמעין לשקיעו דימא רבא]
.312" השרים הממונים על העמים, כשרואים את אדונם עצוב, מחמת שעבוד ישראל, למה עובדים בפרך עִם בניו? אינם עושים אלא רצון אדונם שמוטל עליהם.
.313 בשעה שבניו של הקב"ה נמסרו למושלי העמים, מתאספים י"ב (12) בתי דינים, המלכות, שיש לה י"ב צירופי אדנ"י, אותיות דינא. וכיוון שהתבטל הזיווג הוי"ה אדנ"י, שי"ב צירופי אדנ"י היו מקבלים מי"ב צירופי הוי"ה, ע"כ נאספו י"ב צירופי אדנ"י. ומשתקעים בתוך תהום הגדול, הבינה. בכה האדון, הבינה, בכיות בהרמת קול, הנקרא געיות.
כלומר, שמחמת עליית המלכות, בינה ירדה לקטנות, המכונה בכייה. ורצות ויורדות שתי דמעות מן נ"ע, בינה, לתהום של ים הגדול, המלכות. שנעשה במלכות ב' מיני דינים: מבינה דמלכות וממלכות דבינה. ומתוך שנעשו ע"י עליית המלכות לבינה והתערבותם זו בזו, הן מכונות דמעות. וגם משום שבינה זו היא נ"ע, וכל היורד ויוצא מנ"ע נקרא דמעות.
וכתוב, משפטיךָ תהום רבה. שהוא מחמת שהדין שבמלכות עלה לבינה, שנקראת תהום רבה, ונעשה בה משפטים, דין. ומתגלגלים עליונים למטה, ונבקעו התחתונים, וירדו 240 מדרגות. כמ"ש, אריה שאג מי לא יירא.
הזוהר מבאר כאן, איך נעשתה ירידתם של זו"ן לו"ק בלי ראש, בזמן שנמסרו ישראל לגלות בין העמים. שנאמר, בשעה שבניו של הקב"ה נמסרו למושלי העמים, מתאספים י"ב בתי דינים, ומשתקעים בתוך תהום הגדול, שאז עלתה המלכות לבינה, הנקראת תהום רבה. וע"י זה באה הבינה לקטנות, המכונה געה ובכה, ונעשו ב' מיני דינים במלכות, המכונים דמעות.
ועוד נאמר, ומתגלגלים עליונים למטה, שישסו"ת שהיה מחובר עם או"א, ירדו עתה למטה, מחמת המסך דמלכות שהתעלה בחצי הבינה. כי מחמת זה התחלקה הבינה לב' פרצופים:
א. ג"ר שבה נקראים או"א, שהם נשארו במעלתם, להיותם מחצי הבינה שלמעלה ממסך.
ב. ישסו"ת, שהם מחצי בינה שלמטה מהמסך דמלכות, ירדו למטה, ונמצא שישסו"ת, שהיו עליונים, התגלגלו למטה.
ואח"כ התבקעו גם כח"ב תו"מ של ישסו"ת מחמת עליית המלכות לבינה. שכ"ח וחצי בינה נשארו למעלה ממסך דמלכות, וחצי בינה ותו"מ ירדו למטה ממסך המלכות, העומד בחצי בינה.
לכן נאמר, ונבקעו התחתונים. שישסו"ת, שכבר יצאו מאו"א למטה, התבקעו גם הם, וירדו 240 מדרגות, שהם חצי בינה ותו"מ, שהם 250, כי ספירות ישסו"ת הם מאות. אלא שהמלכות דמלכות עלתה ונשארה למעלה באו"א עילאין. ע"כ נשארו במלכות דישסו"ת, שהיא מאה, רק 90 ספירות ראשונות שלה עד יסוד. ונמצא, שאין בה אלא 90 ספירות, וע"כ נבחנים שירדו רק 240 מדרגות ולא 250.
ואלו ב' מדרגות וחצי שירדו מישסו"ת, הם התלבשו בזו"ן. והם ו"ק בלי ראש. כי הג"ר, כ"ח וחצי בינה העליונה, חסרות מהן. ומשום זה נשארו הזו"ן בלי זיווג ובו"ק חסר ראש. עד שייגאלו ישראל מהגלות. ואע"פ שיש זמנים ומועדים, וע"י התפילות, שזו"ן חוזרים ומשיגים ג"ר גם בימי הגלות, אמנם אין זה בקביעות. אבל בזמן הגאולה, יחזרו לג"ר בקביעות, כמו או"א שבימי הגלות.
.314 בשעה שמסר הקב"ה את ישראל לשר מצרים, גזר עליהם שבע גזרות, שבהן ישעבדו אותם מצרים. כמ"ש, וימררו את חייהם, בעבודה קשה, בחומר, ובלבנים, ובכל עבודה בשדה, את כל עבודתם, אשר עבדו בהם בפרך. וכנגדן שבע לטוב, כמ"ש, ובני ישראל פרו, וישרצו, וירבו, ויעצמו, במאוד, מאוד, ותימלא הארץ אותם.
הבה נִתחכְּמה
.315 הבה נִתחכְּמה לו פן יִרבה. הבה, לשון הזמנה לעשות דין. הבה, לשון הסכמה והזמנה, כמ"ש, הבה נבנה לנו עיר, וכמ"ש, הבו לה' בני אלים.
.316 הבה נתחכמה לו, פירושו, נהיה אליו בהסכם הדין. פן ירבה. ורוח הקודש אומרת, כן ירבה וכן יפרוץ. ומלאכי השרת היו להם לשׂיכּים ולצְנינים. כמ"ש, ויקוצו מפני בני ישראל, שפירושו, בני ישראל של מעלה, שהם המלאכים, שהיו נעקצים ממלאכי השרת. כאותם הקוצים, שאנשים נעקצים מהם."
שאלה: בבוקר קראנו קטע והיה כתוב בסופו, "ואין שום שכר יותר גדול בעולם מזה שזוכים לשמש את הקדוש ברוך הוא".
כנראה שאין.
תלמיד: אבל מה זה? מה זה שכר לשמש לקדוש ברוך הוא? מה זו העבודה הזאת?
מתוך אהבה. אם אוהבים, אין שכר יותר גדול מלשרת את מי שאתה אוהב.
תלמיד: מי זה?
מי זה? כמו אימא כלפי התינוק. אין לנו דוגמה, אנחנו צריכים לקחת דוגמאות מדומם, צומח וחי, כי בדרגת המדבר זה לא הולך. בדרגת החי, זה שתי חיות, אימא ותינוק. זה בדרגת החי, לא בדרגת המדבר, זה לא רוחניות, זה בגשמיות. מפני שהיא אוהבת אותו, הטיפול שהיא נותנת לו, שהיא דואגת לו, זה בשבילה תענוג. היא לא רוצה להוריד אותו מהידיים.
תלמיד: איך לתרגם את זה למצבנו?
אנחנו קודם כל צריכים להגיע לאהבה.
תלמיד: אהבה לחברים?
לחברים או לבורא, תלוי למי אתה רוצה, ובמידת האהבה, אתה תרצה לשרת אותם. והשירות עצמו בשבילך יהיה התשלום, השכר, וכבר לא תרצה שום דבר חוץ מזה. שיתנו לך כסף, אתה לא תרצה לקבל שום דבר, כי אחרת לא תהנה.
תלמיד: זאת אומרת, השכר נקבע על ידי גדלות הבורא או גדלות החברים, עד כמה שהם חשובים ויקרים, וכמה שאני אוהב אותם.
כן.
תלמיד: אז דרך החברים לבורא?
כן.
תלמיד: מאהבת החברים לאהבת בורא?
כן.
בכל אלוהי מצרים אעשה שְׁפָטים
.317" מה הייתה מחשבתם של המצרים, למנוע מישראל פרייה ורבייה, ומחשבתו של השר הממונה עליהם, שהביא זאת בליבם? כי כמ"ש, ויאמר אל עמו, השר שלהם אמר להם, הֱיו יודעים, שבן אחד עתיד לצאת מישראל, שייעשה דין על ידו באלוהיכם.
.318 בשעה שאמר משה, בכל אלוהי מצרים אעשה שְׁפָטים, הלך דוּמה, שרו של מצרים, 400 פרסה, מרוב פחד. אמר לו הקב"ה, גזרה נגזרה לפניי ואין להשיב אותה, כמ"ש, יפקוד ה' על צבא המרום במרום. באותה שעה הוסרה השׂררה ממנו, והתמנה דומה להיות שר של גיהינום, לדון שם נפשות הרשעים.
.319 ובאלוהיהם עשה ה' שפטים. האם יש שפטים באלוה של כסף או של זהב ושל עץ ושל אבן? אלא אלוה של כסף ושל זהב היו ניתכים מאליהם, ושל עץ נרקבים.
.320 אלוה של מצרים שֶׂה היה. וציווה הקב"ה לעשות בו שפטים, לשרוף אותו באש. כמ"ש, פסילי אלוהיהם תִשְׂרְפוּן באש, כדי שיהיה ריחו נודף. ועוד כתוב, ראשו על כרעיו ועל קִרבו, בדרך ביזיון. ועוד, שעצמותיו מושלכים בשוק. וזאת הייתה למצרים קשה מכולן. זהו שכתוב, שפטים.
.321 ובאלוהיהם ממש עשה שפטים. וזהו השר שלהם לקיים הכתוב, יפקוד ה' על צבא המרום במרום, ועל מלכי האדמה על האדמה. וכל זה היו יודעים החכמים שבהם. וכש"כ השר שלהם. כמ"ש, הבה נתחכמה לו.
.322 הרבה עבודות זרות היו במצרים. ונהר נילוס היה אלוה שלהם, והוא היה בכלל אלוהיהם. ובכולם עשה ה' שפטים. אלוהיהם מוכים תחילה ואח"כ האומה. וכן הוכו בתחילה הנילוס והעצים והאבנים, שעבדו אליהם. כמ"ש, ויהי הדם בכל ארץ מצרים ובעצים ובאבנים, שהיו להם אלוהות ממש.
כתוב, על צבא המרום במרום, ונילוס לא היה במרום אלא בארץ. אלא לרוב מימיו של נילוס הם דומים כמו שהיה הנהר במרום. השר שלהם מוכה בתחילה ואח"כ שאר אלוהיהם.
.323 הכאת האומה של מצרים ממש, לא הייתה אלא בים. כמ"ש, לא נשאר בהם עַד אחד. ומקודם לכן נעשו שפטים באלוהיהם. וע"כ כתוב, הבה נתחכמה לו פן ירבה, והיה כי תקראנה מלחמה, שניבאו על העתיד, כפי מה שקרה להם.
וכתוב, ונוסף גם הוא על שונאינו, ניבאו על מחנות המלאכים העליונים שיהיו שרויים בתוכם. וכתוב, ונלחם בנו, ניבאו על מה שכתוב, ה' יילחם לכם ואתם תַחֲרישון. וכתוב, ועלה מן הארץ, כמ"ש, ובני ישראל יוצאים ביד רמה.
שיר השירים אשר לשלמה
.324 שיר השירים אשר לשלמה. כשברא הקב"ה, שהוא בינה, את עולמו, עלה בחפץ לפניו, וברא את השמיים, ז"א. בימינוֹ החסדים, ובשמאלו הארץ, הנוקבא, הגבורות. ועלה בחפץ לפניו לנהוג היום והלילה, שיבואו לידי זיווג, כמ"ש, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד.
וברא המלאכים הממונים בחסדו, הנמשכים מז"א ביום. וברא המלאכים והממונים לומר שירה בלילה. כי השירה היא הארת חכמה, הנמשכת ע"י הנוקבא, הנקראת לילה. כמ"ש, יומם יצווה ה' חסדו, ע"י המלאכים הממונים על החסד. וכתוב, ובלילה שירֹה עימי, ע"י המלאכים הממונים על השירה.
מימין הממונים על החסד, משמאל הממונים על השירה. ואלו שמימין מקשיבים שירת היום, שירתם של ישראל קדושים. כי ישראל אומרים שירה ביום. אותם שאומרים שירה בלילה, מקשיבים שירתם של ישראל ביום, כמ"ש, חברים מקשיבים לקולךְ.
.325 כיתה אחת מקו שמאל הכלולה משלוש כיתות, מג' הקווים, אומרת שירה בלילה, כמ"ש, ותָקָם בעוד לילה ותיתן טרף לבֵיתה. אם קו שמאל הוא לבדו, ואינו כלול מכל ג' הקווים, אין השירה נמשכת ממנו, אלא להיפך, שכל הדינים נמשכים אז ממנו.
.326 עשרה דברים נבראו ביום ראשון. מהם מידת לילה, המלכות, ומידת יום, ת"ת. ועל מידת לילה כתוב, ותקם בעוד לילה ותיתן טרף לביתה וחוק לנערותיה. טרף הוא דינים, כמ"ש, וטָרַף ואין מציל. וחוק הוא ג"כ דינים. כמ"ש, שָׁם שָׂם לו חוק ומשפט. וכן, חוקיו ומשפטיו לישראל. כי חוק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב. מכאן נשמע, שמדה"ד שולטת בלילה.
.327 אלו האומרים שירה בלילה, אלו הם שרים המתעלים על כל בעלי השיר. וכשפותחים החיים, התחתונים, בשירה, מוסיפים העליונים כוח, לדעת להכיר ולהשיג מה שלא השיגו. שמיים וארץ, זו"ן, גם הם מוסיפים כוח ע"י שירה זו.
שירה היא המשכת המוחין דהארת חכמה, ששורשה רק מקו שמאל ומהנוקבא, הנקראת לילה. והיא נמשכת בעניין גזר דין. ונאמר, אלו האומרים שירה בלילה, אלו הם שרים המתעלים על כל בעלי השיר. כמ"ש, ותקם בעוד לילה, שגילוי המוחין דהארת חכמה נקרא קימה. וקימה זו נוהגת רק בלילה, שאז זמן הדינים בנוקבא. כמ"ש, ותיתן טרף לביתה וחוק לנערותיה. כי טרף וחוק משמעותם דינים.
ונודע שאי אפשר שהתחתונים ימשיכו מוחין, אם לא יתגלו המוחין ההם מקודם בכל הפרצופים שבעולם האצילות ובבי"ע שקדמו להם. ונאמר, וכשפותחים החיים, התחתונים, בשירה, מוסיפים העליונים כוח, לדעת להכיר ולהשיג מה שלא השיגו. כי כשהתחתונים פותחים בשירה, שהיא השגת המוחין דחכמה, הנה בהכרח שאותם המוחין כבר התגלו בזו"ן ובמלאכים הקודמים להם. שבדרך זו התחתונים מוסיפים כוח והארת מוחין בעליונים.
.328 אשרי הזוכה לדעת באותו שיר, באלו המוחין דהארת החכמה. הזוכה באותו שיר, יידע בענייני התורה והחכמה, ויאזן ויחקור ויוסיף כוח וגבורה במה שהיה ובמה שעתיד להיות. ובזה, זכה שלמה לדעת.
.329 דוד ידע בזה, שהשיג את המוחין דחכמה בתוך הדעת. וע"כ תיקן שירות ותשבחות הרבה. ורמז בהם העתידות לבוא, והוסיף כוח וגבורה ברוח הקודש, הנוקבא, בשעה שמקבלת רוח מהקודש, חכמה. ידע בענייני התורה והחכמה, ואיזן וחקר והוסיף כוח וגבורה בלשון הקודש, הנוקבא, בשעה שמקבלת דעת מהקודש, חכמה.
.330 ושלמה זכה יותר באותו השיר, וידע החכמה, ואיזן וחקר ותיקן מְשָׁלים הרבה, ועשה ספר מאותו השיר ממש, כמ"ש, עשיתי לי שׁרים ושׁרות. כלומר, קניתי לי לדעת שיר, מאותם השירים העליונים, ואשר תַחְתָם. כמ"ש, שיר השירים. כלומר, שיר של אותם שׁרים של מעלה. שיר, שכולל כל ענייני התורה והחכמה וכוח וגבורה, במה שהיה ועתיד להיות. שיר, שהשׁרים של מעלה משוררים.
.331 אלו השׁרים, המשוררים של מעלה, עמדו מלשיר שירה. עד שנולד לוי. אבל משנולד לוי ואילך, אמרו שיר, אבל עוד לא היה בשלמות. כיוון שנולד משה ונמשח אהרון והתקדשו הלוויים, נשלם השיר. ועמדו השׁרים של מעלה על משמרותם.
ראובן שמעון לוי הם חג"ת, ג' קווים, ימין שמאל ואמצע. ולכן אע"פ שנולד שמעון, קו שמאל, שממנו נמשך השירה, הארת החכמה, מ"מ עמדו מלומר שירה, כי קו שמאל אינו יכול להאיר מחוסר חסדים. עד שנולד לוי, קו אמצעי, המקיים את שניהם, ומלביש החכמה שבשמאל בחסדים שבימין. הנה אז מאירה החכמה שבשמאל, השירה.
אמנם עוד אינה בשלמות, כי הקו האמצעי עצמו צריך להתחלק לימין ולשמאל, ששבט לוי התחלק לכוהנים בימין וללוויים בשמאל. והלוויים, החכמה שבקו שמאל, צריכים להתלבש באור החסדים של הכוהנים שמימין. ואז מאירה החכמה בלוויים, שהלוויים מתקדשים ע"י הכוהנים, כי קודש הוא חכמה.
ואז השירה, המשכת החכמה, היא בשלמות, כיוון שנמשכת ע"י קו שמאל שבקו אמצעי, הלוויים, המחוברים תמיד בכוהנים, ונתונים אליהם.
וכיוון שנולד משה ונמשח אהרון, שמשה הבדיל את שבט לוי לכוהנים מבני אהרון, והשאר ללוויים, ימין ושמאל. והתקדשו הלוויים, מטעם שהחכמה שבהם התלבשה בהארת החסדים שבכוהנים. נשלם השיר, להיותו נמשך מבחינת השמאל שבקו אמצעי, ולא מקו שמאל ממש.
ואז עמדו השׁרים של מעלה על משמרותם, כלומר במשמרות שבלילה, שהמלאכים אומרים בהם שירה."
(סוף השיעור)
תהילים מ"ט, י"ג↩