שיעור בוקר 09.04.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 06.11.2003

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/USZhgSit?activeTab=downloads&mediaType=video

ספר "כתבי רב"ש", כרך א',

מאמר "מאדם רע אסור לשמוע דבר טוב"

שמענו מאמר מ"שלבי הסולם", "מאדם רע אסור לשמוע דבר טוב", למה? ואיך בכלל יכול להיות באדם רע טוב, וההיפך יכול להיות, באדם טוב רע? כנראה שכן.

הפלא בבריאה, שאנחנו לא כל כך יכולים לקבל שלהתקדם לשלמות ולנצחיות יכולים רק מההיפך מהן. הרצון לקבל הוא ביסודו לא טוב ולא רע, אלא על ידי זה שנכנס בו האור ונותן לרצון לקבל כוונה להשפיע. ללא כוונה להשפיע הרצון לקבל הוא חומר, אין לו אפילו דרגות עביות. אלא דרגות העביות מתחילות להיווצר ברצון לקבל במידה שמתחיל להשתמש בכוונה. אם זה על מנת לקבל, אז דרגות העביות שורש, א', ב', ג', ד' הן לעצמו, ואם הוא בכוונה על מנת להשפיע, אז שורש, א', ב', ג', ד' הן לבורא.

העביות עצמה היא לא לעצמו ולא לבורא, היא פשוט חומר שנהנה, ומרגיש מזה שנהנה רק את מציאותו בעולם. כנגד החומר הזה אין שום דבר שצריך להתהפך, שצריך להשתנות. אלא מתוך הכוונות על מנת לקבל, כשהחומר הזה מגלה שהכוונות האלה רוכבות עליו, הוא מגלה שהן לא טובות. הוא מגלה את הכרת הרע שבתוך החומר, שהכוונות הן רעות, שהוא לא יכול ליהנות בגלל כוונות לא נכונות, והוא רק רוצה ליהנות. אז הוא משתדל להחליף את הכוונות לכאלו שכן יכול ליהנות על ידן, ומגלה לאט לאט שהן הכוונות על מנת להשפיע. לחומר בעצמו הכוונות לא שייכות.

אנחנו לא מבינים ולא רוצים להסכים שהבורא ברא את הבריאה בצורה כזאת שההיפך מהתגלות האלוהות זה מה שמעורר אותנו. שהיצר הרע הוא בעצם האמצעי היחידי, הנאמן שמקרב אותנו למטרה, שלא נותן לנו להישאר כדומם ללא תנועה, שכל הזמן מזיז אותנו עוד יותר למצוא ולחפש ולראות עד כמה על ידו אנחנו מפסידים ולא מסוגלים להשיג שום דבר טוב. בלעדיו, בלי היצר הרע, האדם היה נעצר, ואם הוא הולך בעצתו של היצר הרע, אז הוא מרגיש שנכנס לצרות. אז הוא מתחיל לשנוא את היצר הרע ומגיע לפתרון הנכון, שהוא רוצה את היצר הטוב, את הכוונה על מנת להשפיע במקום על מנת לקבל, ובזה היצר הרע גומר את תפקידו.

אנחנו צריכים לאהוב את היצר הרע, לא לאהוב אותו אלא לכבד את תפקידו, מה הוא עושה לנו, עד כמה הוא פועל בכל מיני אופנים כלפינו כדי לסובב אותנו לכיוון הבורא. הוא ה"עזר כנגדו". לכן כתוב שאברהם אמר ללוט, "אם תלך שמאלה, אז אני ימינה, ואם תלך ימינה, אז אני שמאלה". האם אברהם לא יודע לאן ללכת? אלא אם לוט בוחר את הדרך, אז אברהם יודע שדרכו היא הפוכה. בלי זה הוא לא היה יודע, בלי זה הוא חפץ חסד, הוא נמצא במצב ללא כיוון. רק לשם זה היצר הרע קיים. אומנם הוא נראה לנו לפעמים רע, לפעמים טוב, אבל אנחנו תמיד צריכים לא לשמוע בעצתו. לא לשמוע הכוונה לשמוע ההיפך, שהוא מכוון אותנו על ידי זה לכיוון הנכון.

הבורא אומנם הוא כל יכול, אנחנו לא יכולים לדמיין לעצמנו איך היה יכול לברוא אחרת, אבל בטח שכן. ולמה ברא כך ולא אחרת אנחנו לא יודעים, זה עוד לפני הבריאה שלנו, את המחשבות האלה אנחנו לא משיגים, אבל ודאי שהוא כן יכול. בוא נגיד במילים שלנו, בשפה שלנו, לבורא לא הייתה עצה אחרת, אפשרות אחרת לברוא אותנו ולכוון אותנו אליו, שיהיה מישהו מחוצה לו ושיידמה לו ב-100%, ממש בכל הקומה, בכל העוצמה, בכל התכונות, אם לא על ידי החומר שמרגיש תענוג והכוונה שהיא המכוונת את החומר בצורה ההפוכה. כי אחרת החומר הזה היה תמיד בשליטת הבורא, וכל הזמן נדבק אליו בהתאם לעוצמת הרצון שלו, וכל הזמן היה נמצא בעביות דשורש, בביטול עצמו, בעביות דשורש דעצמאות.

מפני שמגיע לחומר הזה כוונות הפוכות מהבורא, היוצא מכאן שמצד אחד הוא מתרחק מהבורא, ומצד שני מקבל כיוון להידבק. בזה שמתרחק הוא רוכש עצמאות, ובזה שמידבק הוא רוכש השתוות הצורה ונעשה כמוהו. בלעדיו היצר הרע, ממש החומר שלנו, הרצון לקבל, לא היה יכול להגיע אף פעם להיות בקומה שווה עם המאציל שלנו.

תלמיד: הוא כותב במאמר שעד שלא יהיה מדריך, האדם לא יידע להתקרב, והוא כולו נמצא ביצר הרע.

היצר הרע הוא המדריך שלנו, המדריך הנאמן שבטוח על ידו נגיע למטרת הבריאה, רק בנו תלוי איך אנחנו מקבלים את המדריך. או שאני מקבל אותו בתוך הרצון לקבל שלי, או שאני מקבל אותו בצורה הפוכה, אני קורא אותו נכון, כלומר הוא אומר לי איך אני לא צריך ללכת. אם הוא עובד יחד עם הרצון לקבל, אז הוא אומר לי על כל הבורות בדרך שלי שבהם אני נופל, אם הוא בא אליי בצורה טבעית. ואם אני קורא אותו נכון, שבזה שהוא מושך אותי לכל מיני דברים הוא מושך אותי רק לדברים רעים על מנת שאני אתגבר עליהם ואעדיף במקום זה להידבק בבורא, אז מתוך זה אני מגלה את העזרה שלו בצורה נכונה.

איך עוד אני אבנה עצמאות? אני עכשיו יושב והוא מושך אותי לאיזשהו צד, כמו שאברהם אמר, אם שמאלה אז ימינה, ואם ימינה אז שמאלה. אני יודע שאם אני עכשיו אתגבר על המשיכה שלו לכיוון ליהנות, לעשות משהו, אתגבר על איזו משיכה כדי להידבק בבורא במקום להימשך לזה, אז את הדבקות הזאת בבורא כבר הרווחתי, את היגיעה הזאת. זה לימין. עכשיו לשמאל הוא מושך אותי, ליהנות שם. עליי להתגבר עליו, אבל איך אתגבר? לא סתם אתגבר בזה שאני אלך למנזר ואהרוס את הרצון לקבל. אלא עם כל זה שהוא מושך אותי, אני רוצה להעמיד לפניו את הבורא, את הגדלות שלו, את הנצחיות שלו, את השלימות שלו, כדבר יותר גדול מהמשיכה הזאת. לכן אני צריך לבקש ממנו שיתגלה, שייתן לי כוח, שייתן לי קבוצה, שהקבוצה תשפיע עליי את גדלות הבורא. ואז אני לא אמשך לא ימינה ולא שמאלה, ועם כל המשיכות האלה אני אשאר בכל זאת בכיוון הבורא, להידבק אליו.

רואים שכל המשיכות שלו, ימינה ושמאלה, שהוא מושך אותי לכל מיני תענוגים, גם לפי האופי שלהן ולפי מה שיהיה בהן, הוא בזה בעצם מעורר בי בדיוק את אותם הכיוונים, את אותם האופנים, שעל ידם אני בונה את צורת המשיכה שלי לבורא. בזה אני בונה את הפרצוף שלי, את כל הצורות שלו, את הפרצוף דקדושה שלי. והיצר הרע הזה עושה בדיוק את העבודה הנכונה בכמות ובאיכות, בזה אחר זה, בסיבה ומסובב. ובכל מיני צורות שהוא מתגלה בי, הוא נותן לי בדיוק אותם הפיתויים, שאם אני הופך אותם ועל פניהם משתוקק לבורא, אז בזה אני מוסיף ומוסיף לפרצוף דקדושה שלי.

תלמיד: אולי זה בא מהיצר הטוב, מאיפה אני יודע?

האם יכול לבוא משהו מהיצר הטוב במקום מהיצר הרע? שאלה נכונה. התשובה היא פשוטה, מה פתאום, כי מאיפה יש לאדם יצר טוב?

תלמיד: במקרה.

מה זה במקרה אם אני כולי תוצאה משבירת הכלי, שנשבר כליל. איך יכול להיות שיש בי משהו טוב?

תלמיד: מהנקודה שבלב.

נקודה שבלב זה לא נקרא טוב.

תלמיד: אבל יש משיכה לדברים טובים.

לֶמה?

תלמיד: היא מעוררת את האדם לדברים שקשורים לרוחניות.

לא, הנקודה שבלב לא מושכת אותי לדברים טובים. היא מושכת אותי לתענוגים שהם מעבר לאלו שמלובשים סביבי בכסף, בכבוד, במושכלות ובכל מיני דברים. לתענוגים, למה זה טוב?

תלמיד: כל החיים שלי אני הולך כמו חמור ופתאום אני מתעורר, האם זה לא טוב? בשבילי זה טוב.

הבעיה היא שאתה לא שומע מה שאני אומר לך. סתם להימשך לתענוגים יותר גדולים, האם זה נקרא טוב? יש אדם שחי ומספיק לו אלף דולר בחודש. פתאום הוא נמשך למאה אלף דולר בחודש והוא הולך לגנוב, זה טוב? הוא נמשך ליותר, מה יש? האם זה נקרא שטוב להימשך למשהו יותר גדול? אם יש לך מסך, זה טוב, אבל אם אין לך מסך, זה רע.

סתם רצון לקבל יותר גדול זה לא נקרא טוב. זה דבר הכרחי שצריך להתגלות בדרך, נכון, אבל אל תיתן לזה ציון חיובי, זה לא חיובי. ויש עוד שאלה, עד כמה אנחנו יכולים לעשות מזה חיובי. סתם משיכה לדברים יותר גדולים יכולה להיות רעה מאוד. "שב ואל תעשה עדיף", יש מלא פסוקים כאלה שאומרים לך כך. ומה אנחנו אומרים? תישאר בצמצום עד שיהיה לך מסך לעשות על מנת להשפיע. אל תעורר רצון לקבל במידה שיש לך, אלא רק במידה שאתה יכול להשתמש בו בעל מנת להשפיע.

מה זה טוב? סתם בוכטה של רצון לקבל זה טוב? אם מטרת הבריאה היא להידבק בבורא ולא סתם לשבת על שק של רצונות שאין להן שום תיקון, אז למה זה טוב? טוב להיות קצת בקדושה מאשר להיות בגדלות כזאת בקליפה, זה אני מבין שטוב ולא ההיפך.

תלמיד: הוא כותב במאמר שאם אתה רואה שהעצה שבאה אליך מוסיפה לך יגיעה, אז זה הכיוון הנכון. אבל אם היא מורידה לך את היגיעה, אז זה לא נכון.

גם לפי המשפט הזה, אם המעשה שיש לפניך דורש יגיעה, אז כנראה שזה בא מצד הטוב, כנראה שהוא לכיוון הטוב. ואם הוא לא דורש יגיעה, אז כנראה שהוא לכיוון הרע.

מה זה נקרא יגיעה? האדם לפעמים מזיע, מתכנן איך לפרוץ בנק, זה לא פשוט, באמת, הרבה אנשים עובדים על זה ומכינים, הרצון מחייב. השאלה מהי היגיעה? כנגד מה היא? אם היגיעה היא יחד עם הרצון כדי לבצע אותו וליהנות ללא שום קשר לבורא, אז זו יגיעת היצר הרע וזה לא נחשב אצלנו ליגיעה. יכול להיות שאתה מזיע כל החיים שלך כדי להרוויח משהו ששמת כמטרת חיים, אבל זה לא נחשב ליגיעה. יגיעה ברוחניות היא זו שמביאה לך דבקות בבורא, משפרת אותך במשהו להיות דומה לו, זה נקרא יגיעה. יתר הדברים הם לא יגיעה.

בהתאם לזה אנחנו לומדים דברים מעניינים בהלכות שבת על מהי עבודת השבת. יש דברים שאתה עושה בשבת ויכול להזיע, אבל זה לא נקרא שאתה מפר את השבת, שאתה מחלל שבת, כי הם לא שייכים לעבודה כנגד היצר הרע כדי להידבק בבורא.

תלמיד: נגיד שעכשיו מישהו נכנס לפה ואומר שהוא צריך עשרה אנשים לעבוד על הגג. אני עושה שיקול אם להישאר פה ולנסות להישאר במחשבות, או לעלות לגג, לעשות את היגיעה שלי, אבל בדרך כלל המחשבות שם נעלמות, אני עובד עם הגוף, ופה אני צריך להתאמץ הרבה יותר. מה נחשב ליגיעה, האם להישאר פה, או לעלות לגג?

אם במקום לשבת וללמוד אני הולך לאיזו עבודה אחרת שהיא יותר נתמכת בגוף, או נעלם בה קצת הרצון או הכוונה, איך אני בודק אם אני עושה נכון או לא נכון, קשה להגיד. אנחנו לא יכולים לעשות חשבון על כל הסיבובים שלנו איך אנחנו באמת מחליטים. אתה לא יכול לרדת לעמקות דעתך, מה אתה עושה כדי להחליט אם כדאי, לא כדאי, לאן ומה. יש כאן כבוד שאתה מקבל מהחברה, יש כאן נחיצות שאתה מרגיש מעצמך וממנו שמזמין אותך להצטרף לעבודה למען הקבוצה, יש כאן אלף ואחד דברים שביניהם יש כאלה יחסים ומדידות שאנחנו לא מסוגלים עכשיו לראות.

איך בכל זאת בכל מצב ומצב להחליט? הייתי אומר כך, אם זו לא נחיצות כלפי החברה, כי חברה שמתקיימת חייבים להיות אצלה דברים חתוכים, ברורים, לפי תורנות ועוד, אבל אם אלו לא דברים מה שנקרא מצוות שהזמן גרמן, אז אנחנו צריכים תמיד לבחור במעשים שבהם אנחנו יכולים להיאחז יותר בכוונה על מנת להשפיע, בכוונה להיות דבוקים במאציל. כי אם מתרחקים מזה, אם מאבדים את הקשר, אומנם אתה נמצא אולי במעשה שמועיל, אתה עובד למען הקבוצה וההפצה, אבל ההשתוקקות שלך לא מעוררת אור מקיף על ידי היגיעה שלך, אלא הוא מאיר מכללות היגיעה, מכללות העבודה שלך.

תלמיד: מה זה משפיע?

להיות משפיע זה דבר מאוד מאוד קשה. קודם כל צריכים לראות למי משפיעים ולגלות אם יש רצון לקבל ממך מה שאתה רוצה להשפיע לו, ואז לראות אם הוא מקבל ונהנה מהשפעתך. ואם אתה משפיע כך שזה נותן לך תענוג מזה שהוא נהנה, או זה נותן לך תענוג בגלל שאתה נהנה, אז זה לא נקרא שאתה משפיע. יכול להיות שהמעשה הוא השפעה אבל זה לצורך הנאה עצמית, יש בזה הרבה דברים. להיות משפיע זה מעמד שצריכים לבנות אותו לאט לאט עם כל היסודות והמרכיבים שלו.

תלמיד: מה זה אומר לאהוב את היצר הרע, ואת מה לשנוא?

לאהוב את היצר הרע הכוונה היא שצריכים לאהוב את העבודה שלו, לראות כמה המלאך הזה עובד עלינו בקפדנות, בנאמנות, במשימה כל פעם לעורר אותנו לכיוון הנכון. אופן עבודה שלו הוא הפוך ממה שאנחנו צריכים לעשות, אבל מה שהוא עושה, הוא עובד עלינו כל הזמן בצורה בלתי פוסקת, ממש יוצאת דופן, ואפשר רק ללמוד ממנו.

זאת אומרת לא צריכים שום דבר, רק כל הזמן להיות ער איך הדברים האלה באים ושהם באים לא על ידי החומר שלי אלא על ידי כוח זר שנמצא בי, שכל הזמן מעורר אותי לכיוון ההפוך מהבורא. ואם אני כל הזמן עושה ההיפך ממנו לקראת הבורא, אז אני בדיוק נמשך לבורא. כך הוא עושה, לפי כמות, לפי איכות, לפי האופי, לפי סדר הפעולות שהוא מזמין בי, מחשבות ורצונות, הוא ממש בונה תא אחרי תא את הפרצוף הרוחני שלי.

תלמיד: יש הפסקות בין זה לזה, או שהוא עובד תמיד ואין הפסקות?

הפסקות ביצר הרע אין, זה הגן הרוחני שלנו שמתפתח, ומפני שהוא נמצא אתנו אחרי שבירת הכלים, הוא מושך אותנו לכל מני כיוונים הפוכים מהבורא, ואנחנו רק צריכים לתקן את הכוונה עליו, על הגן הזה, ואז הוא יתפתח בצורה נכונה.

תלמיד: מה זה לברוח ממנו? בוא נגיד שאני יושב ולא עושה כלום.

הוא גם ככה מתפתח, הוא היה כרשימו פשוט ועכשיו הוא מתחיל לתפוח יותר ויותר, כמו בצק שתופח ואנחנו צריכים רק לתת לו צורה.

תלמיד: אם אדם יושב ולא עושה כלום?

אם אדם יושב ולא עושה כלום, אז אותו יצר רע מעורר את האדם על ידי החסרונות שהוא מעורר בו לכל מיני מעשים. ואם האדם הולך יחד עם היצר הרע ועושה את המעשים האלה, הוא מגיע למצב שרע לו והתוצאות שלו הן רעות, והן מתגברות ומתחברות יחד עד מידה כזאת שהאדם לא יכול לסבול אותן, ואז הוא לא מסכים עם התפתחות כזאת ומתהפך, עושה איזה מהפכה פנימית, עושה משהו עם עצמו.

אבל אחר כך הוא שוב ממשיך עם היצר רע, ושוב ממשיך עם היצר רע, עד שאנחנו מגלים בימינו, שאנחנו נמצאים ממש עוד מעט על סף המצב, ואם אנחנו ממשיכים כך להתפתח עם היצר רע, אז אנחנו נמצאים בחיים שהם יותר גרועים ממוות, שהייאוש והסמים ממלאים את העולם. בני האדם נמצאים או בייאוש או בסמים, ואין ברירה אחרת. ובזה אנחנו סוף סוף נגלה שאנחנו חייבים על ידי שנאה למצב שאליו הגענו, לשנות את כל היחס שלנו לחיים, למציאות.

ואז מגיעה מין מהפכה פנימית בהסתכלות וחשבון על כל הטבע שלנו, על איך שאנחנו מתפתחים. ואז מגלים שמתחילת הבריאה, או יותר נכון, מחורבן בית ראשון וחורבן בית שני התפתחנו בצורה לא נכונה, ששם כבר נעשה הקלקול אבל הקלקול הזה התגלה רק עכשיו.

בקיצור, חייבים ללכת לא לפי עצת היצר רע, כלומר לפי עצתו אבל בצורה הפוכה. לקבל ממנו צורה אבל בדיוק לפנות לכיוון ההפוך, לא לכיוון הרצון לקבל אלא לכיוון המאציל. היצר הרע נותן לך עצה על ידי מה ליהנות לרצון לקבל, ואתה תהפוך את זה באותה צורה להנות לבורא. הוא נותן לך תבניות מוכנות מה לעשות, איך לבצע.

תלמיד: לפני המחסום, לפני שאני אקבל משהו מטבע אחר, אני יכול להפוך אותו מיד ליצר טוב?

לפני המחסום אנחנו חייבים להחליט שאנחנו רוצים להיות רק דבוקים בבורא. להגיע ל"חולת אהבה אני".

תלמיד: לקבל ממנו צורה. נגיד שהוא משך אותי לאיזה מקום, ואני השליח שנמצא יחד עם החמור הזה. מה זה לקבל צורה, האם זה לעשות חשבון?

אם אני מרגיש עכשיו משיכה לאיזשהו כיוון, אז הבעיה שלי היא לא להיפרד מההכרה שעובד עליי כוח מיוחד, שליח שבאמת רוצה לכוון אותי לבורא. האם אני נמצא בקשר מספיק עם הבורא או עם החברה, שהם עוזרים לי לא להתנתק מהכיוון הנכון.

היתר זה בירור בתוך האדם. העיקר לא להרשות לעצמו אם אפשר להתנתק מהקשר עם הבורא בכל מצב. ובזה כבר עושים עבודה עם היצר הרע יחד לכיוון הנכון, הוא מושך לכל מיני כיוונים ואתה על פניהם נשאר בקשר עם הבורא.

תלמיד: קשר זה חשבון?

קשר זה אפילו כשלא יכולים לעשות חשבון. מספיק להישאר בקשר, בינתיים כך מספיק.

תלמיד: האם זו מחשבה מלאכותית? כי אין לי הרגשה.

זו מחשבה מלאכותית. והחברה צריכה לספק לי מספיק חשיבות להיות כל הזמן בקשר עם הבורא, כדי שהחשיבות הזאת והפחד להתנתק מזה באמת ייתנו לי כוח, למרות כל ההפרעות, להישאר בקשר, במחשבה, בדבקות ב"אין עוד מלבדו". אלה דברים לא פשוטים, זה לוקח שנים עד שאדם עובר אותם.

תלמיד: אתה אומר שזה מעבר למחשבה מלאכותית, אחרת זה כמו יתר האנשים בחוץ, הם גם קשורים במחשבה לבורא. זה צריך להיות משהו שונה.

אתה אומר שבזה העבודה שלנו היא לא שונה ממי שנמצא מחוץ לנו. להם אין הפרעות, הם לא מרגישים שזאת העבודה שלהם.

למרות כל ההפרעות אני צריך רק דבר אחד, להישאר בקשר איתו. אני עוד לא יודע איך יכול להיות שאני אהפוך את אותם המעשים שהיצר הרע עכשיו מעורר בי, ואבצע אותם בעל מנת להשפיע, אני לא יכול לתאר לעצמי איזו צורה זו יכולה להיות. זה פשוט משהו שהוא ההפך, משהו אחר. אבל בינתיים בשבילי זה רק להישאר בדבקות.

תלמיד: מה צריך לעשות כלפי החברה כדי לשמור כל הזמן על ערנות במלחמה הזאת, לא להיכנע למלחמה הזאת?

לא להיכנע למלחמה, זה אומר לא לשכוח, ורק חברה יכולה לתת לאדם חשיבות כזאת. אדם בעצמו, עד שהוא מגיע לחשיבות הזאת, זה עולה לו המון ייסורים. זה צריך להיות כבר חרוט בבשר שלו. זה לוקח המון שנים. וחברה יכולה להעלות לו את החשיבות באמת לדרגה כזאת שהוא כל הזמן יהיה ער לזה, שיפחד, כמו שכותב בעל הסולם, שניתוק לרגע אחד מהבורא זה העונש הכי גדול בעולם.

תלמיד: אז מה צריך לעשות כלפי החברה כדי שהיא תפעל עליך כך שתהיה כל הזמן בפחד, כל הזמן במלחמה הזאת?

חשיבות. איך אני אשאר כל הזמן בנכונות לשמור על קשר עם הבורא? אם הוא חשוב לי, אז אני אשמור. אני לא מבין את השאלה שלך.

תלמיד: איך פורטים את זה למנות קטנות?

זו החברה שצריכה לטפטף לי כל הזמן את הדבר הזה. גם אני וגם החברה.

תלמיד: מה תלוי בי ביחס לחברה כדי שזה יפעל עלי כך? חברה היא לא דבר חיצוני, אלא דבר שאני חייב לקבוע יחס כלפיה, שאף פעם היחס הזה לא ישבר, ואז כל המנגנון יפעל. איך לקבוע יחס כזה שאף פעם לא ישבר ביני לבין החברה?

אני לא מבין את השאלה. איך אני אבנה בחברה פרסום עוצמתי כזה שגדלות הבורא, חשיבות המטרה היא יותר מהכול?

תלמיד: אני חייב להיות כל הזמן ערני ביחס לבורא. זאת התוצאה הרצויה שחייבת להיות.

לא ביחס לבורא, אלא לא להתנתק ממנו, לחפש להיות ככל האפשר יותר בנקודת החיבור.

תלמיד: האמצעי לזה הוא היחס שלי לחברה.

האמצעי לזה הוא החשיבות של המצב הזה, להיות מחובר לבורא. מאיפה אני לוקח חשיבות? תנסה מאלף ואחד דברים, אולי תמצא חשיבות באיזה מקום. צריך לקרוא ספרים, לשמוע אולי מוזיקה והרצאות. אומרים שהחברה משפיעה על האדם יותר מהכול. גם ספרים נקראים חברה.

מכל מה שאני מתרשם מבחוץ, לא מתוכי אלא מחוצה לי, זה נקרא חברה. אבל הכי משפיע על האדם זה דעת הקהל שמסביבו. והחברה צריכה להיות מספיק גדולה, מספיק חשובה ומספיק חזקה, כדי באמת להכניס לי את המודעות הזאת.

תלמיד: כשאומרים חברה, זה כביכול משהו מחוצה לי, אז אני תלוי במשהו שהוא מחוצה לי. איך לעשות שזה יהיה תלוי בי, עד כמה אני קובע את זה, ולא במשהו שהוא מחוצה לי?

אני כאן קובע משהו בזה שאני בוחר את החברה, ואני משכנע את עצמי שהחברה הזאת היא גדולה, טובה וחשובה ואין כמוה. ואז מה שהיא משפיעה לי זה כבר מאליו נעשה אצלי חשוב וגדול. עליי להכניע את עצמי כלפי החברה, ועל החברה לפרסם לי את מה שצריך.

תלמיד: ואם לרגע ניתקתי את הקשר הזה, אז מה קורה?

אם ניתקת קשר, אז אתה בהמה. כי הבחירה היחידה שלך היא בחברה.

תלמיד: אמרת פעם, שלא משנה לאיזו חברה אתה בא, אתה תמיד יכול להתרשם ממנה אם היא בכיוון.

אני אמרתי שאפשר להתרשם אפילו מחברה קטנה, מפני שזה תלוי יותר בכמה אתה נכנע כלפי החברה, זה חשוב יותר. זו יכולה להיות חברה של תלמידים מתחילים שלא יודעים כלום, אבל יש להם התפעלות כזאת, "אנחנו רוצים משהו", ואז אתה מתפעל מאותה ההתפעלות שיש בהם.

כמו אימא שמתפעלת מהתינוק שלה, מה כבר יש לתינוק? איזה רצון יש לו? אבל על ידי האהבה, על ידי החשיבות, הוא בשבילה חשוב יותר מהחיים שלה, כך הטבע סידר, גמרנו. אז מספיק איזה הגה קטן מצדו, עבורה זה כל העולם, היא לא רוצה שום דבר חוץ מזה, רק לשמוע את זה ורק למלאות את הצורך הזה שהוא רוצה. האם גודל התינוק קובע? אלא חשיבות, אהבה, הערכה.

תלמיד: ואם אין אותה?

אם אין, אז אין מה לעשות. אם אין חברה, זה נקרא שאתה נמצא בידיים שלך, בידיים של הטבע.

תלמיד: אז איך אני גורם שהיא תהיה כל הזמן?

איך לגרום שתהיה לנו חברה ושהיא כל הזמן תשפיע לנו טוב ותעלה את הנושא הזה? אולי אנחנו צריכים לקחת אנשי פרסום ושהם יפרסמו לנו את זה, אם החברה שלנו לא עושה את זה. אני לא יודע מה לעשות. אנחנו צריכים להתחיל לעבוד בזה בצורה מלאכותית.

תלמיד: נראה שעושים את זה, ועושים את זה כל הזמן. אין מישהו שלא עושה את זה כאן בחברה.

יכול להיות שאני לא רואה את זה מספיק, צריך לראות ולשמוע את זה יותר.

תלמיד: אני אראה אם זה יהיה לי חשוב, אז זה שוב מעגל כזה. איך אני שומר שכל הזמן זה יהיה הדבר הכי חשוב?

זה גם על ידי החברה. אין לנו ברירה אחרת. אם אתה רוצה להתקדם בדרך מבוקרת, אז זה רק על ידי מישהו חיצון שמכוון אותך נכון.

תלמיד: האם כדי לעשות ההפך מעצות הרצון לקבל חייבת להיות חשיבות יגיעה?

לא, חשיבות יגיעה היא רק בדיקה. אבל חשיבות לעשות אחרת מהעצות של הרצון לקבל, לזה חייבת להיות מודעות. כי הרצון לקבל, זאת אומרת הכוונה שיש לנו, המשיכה שאנחנו מקבלים, הדחפים שאנחנו מקבלים, הם תמיד כדי לנתק אותנו מהבורא, ואנחנו צריכים להתנגד לזה. צורת ההתנהגות הזאת, כיוון ההתנהגות, הוא מה שעושה לנו את צורת היגיעה.

תלמיד: מה זה נקרא לבוש של תלמיד חכם?

לבוש של תלמיד חכם, זה נקרא כוונתו על מנת להשפיע. זה נקרא טליתו של תלמיד חכם. בשביל זה הוא לומד, זו העטרה שלו, בזה הוא רוצה להתלבש. כי תלמיד חכם נקרא מי שלומד מחכם, מהבורא, את המחשבות שלו, את המעשים שלו.

תלמיד: אדם שנרדם או עייף ובכל זאת לומד תורה, האם זה רע?

לא כך צריכה להיות השאלה בכלל. הייתי אומר כך, לא שזה רע או טוב, ודאי שטוב יותר לשבת במצב שהוא כמעט ולא שומע, נרדם מרוב עייפות, ובכל זאת נמצא בשיעור, מאשר להיות במיטה בזמן שהוא חייב לפי הזמנים שקבע להיות בשיעור. אבל להשתדל בכל זאת שזה לא יהיה כך כל הזמן.

נכון שאנחנו הרבה פעמים נרדמים בשיעורים, ולא מסוגלים לקלוט טוב את החומר. אבל השאלה כאן, האם היגיעה שלנו נמצאת, ואנחנו רוצים בכל זאת להיות שייכים על ידי היגיעה להשגת האלוהות. אם האדם מגיע ונרדם מהתחלה עד הסוף, גם בזה יש רווח, אבל ודאי שזה כבר לא נקרא שהוא מתייגע. הוא מתייגע רק בבאי בית המדרש מה שנקרא.

תלמיד: החברה שלנו פועלת בעניין הפרסום בצורה כל כך אינטנסיבית, והתוצאות הן בכל זאת לא מספקות. לא ברורה הנקודה הזאת.

החברה שלנו שעובדת כל כך חזק בפרסום, בלימוד, בכל מה שרק אפשר, שאין כמוה באמת בעולם, גם בגודל, גם בכוח ההפצה, איך היא עדיין לא נמצאת ברמה שמגיעה לה כביכול לפי ההשקעה?

אני רואה את זה אחרת לגמרי. אנחנו נמצאים במערכת שנקראת "נשמת אדם הראשון". אנחנו חלק מהנשמה הזאת, מחוברים יחד בכל המדינות למשימה אחת, לסחוב אחרינו הרבה אנשים, אם לא את כולם. אסור לנו להסתכל רק עלינו. אם מה שעכשיו מוטל עליי זה לסחוב עוד כמה מיליונים, אז כל עוד לא יהיה לי כוח כך שאוכל לסחוב אותם, ואני מחובר אליהם, אז גם אני לא אוכל לזוז מילימטר קדימה.

לכן אין לבדוק את ההתקדמות במילימטרים, כי המילימטר הזה יבוא כשיהיה לי כוח לסחוב את האחרון מהמיליונים האלה, אז אני אתקדם. אלא עליי לבדוק עכשיו את ההתקדמות שלי לפי כמה כוחות אני צובר כדי לסחוב עוד ועוד מהמיליונים האלה. אומנם אני עכשיו עוד לא התקדמתי אפילו במילימטר קדימה, אבל אני כל הזמן צובר כוחות. והמיליונים האלה מתחילים גם הם להיות ערים ומוכנים לזוז.

אתה בודק לא לפי קנה מידה נכון. אתה שואל, "איפה זזת? תראה כמה השקעת". נכון שלא זזתי, אבל אני השקעתי וזה נמצא בי. אני כבר רכשתי את הכוחות האלה, הם כבר נמצאים בי, ויש המון נשמות שמוכנות להצטרף ומצטרפות. כל זה תוצאה, רק אתה לא רוצה להסתכל עליה, אלא אתה מסתכל על זה שאין עדיין תזוזה. זה נכון. לא הייתי אומר שיש תזוזה, אומנם יש, אבל היא מאוד מאוד זעירה, וודאי שלא לפי מה שמגיע לנו אם היינו לבד. אבל מה לעשות? אני אפילו לא עושה חשבון, "אם הייתי לבד, איך הייתי מתקדם", כי זה לא תלוי בי, זה לא התפקיד שלי. האם לברוח לאיזה יער, ושם לעשות ייחודים עם הבורא וזהו? האדם לא בוחר באיזה זמן ובאיזה מצב הוא קיים, ומה הוא צריך לעשות.

אנחנו רואים שכך זה קורה. אנחנו רואים שיום יום מצטרפים אלינו עוד עשרות, אם לא מאות אנשים מכל רחבי העולם, והעולם באמת מתגלגל ובא לכיוון כזה, כבר מסתדר. עוד מעט אתה תראה את זה, איך ממש עוד ועוד אנשים יקבלו איזו דעה, כולם יקבלו יחס אחר לחיים, ועד כמה הכול יהיה ברור. פתאום תוך כמה שנים אתה תראה עד כמה כולם פשוט מבינים את הראש שלך, אפילו שאתה לא עשית בזה כלום. זה לא שלא עשית, אלא אתה משקיע היום וזה מגיע אליהם באיזו צורה, אבל מגיע.

אתמול דיברתי עם חבר שלנו מאמריקה, והוא סיפר לי שהוא פוגש שם אנשים גדולים, עד כמה הם כבר מוכנים לזה ורוצים לשמוע על זה, לכן הוא מכין לי שם סיבוב הרצאות. וגם באנגליה נהיה חייבים לעצור, כי יש חוג גדול מאוד של אנשים שמתעניינים ורוצים לשמוע. זה כתוצאה מההשקעה שלנו. לכן אני לא בודק לפי משהו קטן, כך אי אפשר לבדוק.

לעומת זאת אנחנו צריכים להיות ערים לזה, ואסור לנו להתייאש מזה שאנחנו כביכול דורכים במקום. אנחנו לא דורכים. אתה מוציא עוד כמה ספרים, סרטים, לא חשוב מה, אתה נותן עוד כמה שיעורים, עוד הרצאות, עוד חוגים, וזה פועל.

יש עכשיו לפנינו את הדבר הקשה ביותר, הפצה בישראל. זה קשה ביותר. וכאן יהיה לך בצורה יותר מוחשית איך אתה תראה, מצליח, כן, לא. למדוד את הגובה הרוחני שמגיע אלינו, אנחנו לא מסוגלים. כל עוד לא נביא עוד כמות מסוימת מהציבור הכלל עולמי, איזו מסה קריטית, לא נוכל לעלות.

היום אנחנו נמצאים לפני תיקון העולם. זו לא קבוצה או כמה אנשים שצריכים להגיע לשיפור בשיטת הקבלה. אין פה מה לשפר. גמרנו. אנחנו כבר קיבלנו את השיטה הסופית, אין יותר. אנחנו יכולים לפשט אותה קצת למתחילים, אבל אנחנו לא משנים את השיטה. אנחנו מסבירים במילים של שוק, של רחוב מה שכתוב, מה יש.

לכן החשבון הוא לא עם היחידים, איתנו, סתם קבוצה, שאנחנו צריכים לבנות עוד משהו בדרך למישהו, לדורות הבאים. אין דורות הבאים. זה הדור. לפי זה, היחס הוא מאוד פרקטי, מעשי, עכשיו זה צריך להתבצע. ברוחניות, כל עוד אין לזה את כל התומכים, את כל ההכנות, את כל הדברים, זה לא מתבצע עד הרגע האחרון.

תלמיד: האם באיחוד, בביטול, כשאנחנו כל הזמן דבוקים בבורא זה דווקא יגרום להפצה?

האם דבקות שלנו בבורא, תגרום להפצה? כשאתה יוצא להפיץ ברחוב משהו, מה אתה מפיץ, סתם ניירות שעליהם מודפס משהו, מה אתה מפיץ? אתה מפיץ מה שבלב שלך, מה שאתה מגדל ומשבח ומטפח בתוך החברה. בסופו של דבר, זה מה שאתה מפיץ.

אז וודאי שאם קובעים ש"אין עוד מלבדו", דבקות בבורא, כיוון אליו, קשר אליו בכל מה שקורה איתנו ועובר עלינו, זה הדבר החשוב, וניתוק ממנו זה העונש הגדול ביותר. מה שלא תעשה ברחוב, אפילו שיהיה שם כתוב בצורה אחרת, קצת מרוכך, כמו שזה צריך להיות לרחוב, אבל בעצם אתה מפיץ את מה שבליבך.

תלמיד: האם לצורך התיקון, כדאי להסתכל מאיזה צד בא היצר הרע או לא?

לצורך התיקון, האם כדאי לבדוק מאיזה צד ועל ידי מה ואיך בא היצר הרע? לא. יכול להיראות לי שזה בא, כמו שאימא מספרת לי, "למה לך, ככה וככה וככה?" אז מה? זה לא עניין של התלבשות בדברים חיצוניים. או על ידי אישה, ילדים, או על ידי חברים.

הלבוש החיצון שזה בא ממנו, הוא לא חשוב. גם האדם לא אשם שדרכו זה בא ואיך הוא בא. זה ממש לא היחס הנכון. שאני אשנא איזה ערפאת על זה שהוא שולח לנו מישהו שיהרוג אותנו.

תלמיד: למה ערפאת?

למה לא ערפאת? זה אותו דבר. שהיצר הרע שלי מתגלה על ידי מישהו. אז מה? זה הכול שליחים. אין בהם לא טוב ולא רע. רק בצורה כזאת אני מגלה את הופעת הבורא כלפי, שמעורר אותי בצורה כזאת. אם אני אומר "אין עוד מלבדו", על מה יש לי להסתכל?

תלמיד: אני לא מסתכל על מי שמביא את זה, אלא שהוא מביא את זה.

מיהו שמביא לי את ההתפעלות הזאת, רעה או טובה, איך אני יכול לדבר על מישהו? הבורא מעורר את זה. אלא מה? מישהו, האדם שנמצא לידי, הוא יודע איך אני צריך עכשיו לגדול, על ידי איזה מעשים שלו, כאלה וכאלו, ומתכנן את זה לפי הנשמה שלו, ולפי הנשמה שלי, ובדיוק יודע את המצב הרוחני הבא שלי ושולח לי הפרעות כאלה וכאלו? אתה רוצה את כל זה להפיל על איזה אדם שנמצא לידי?

אלה דברים כל כך מסובכים שיוצאים מתוך הנשמה הכללית. דרך כל אחד אני מרגיש את המציאות. אז כך אני מרגיש שדרכו באות לי כל מיני הפרעות. אבל זה רק בא דרכו, מפני שאין לי חושים אחרים. אם יהיו לי חושים יותר פנימיים, אז אני לא אראה את הדמויות.

אני אראה את הכוחות. אני מבצע אותם, כן או לא, איך, באיזו צורה אני מבצע. יהיה לי קשר עם כוחות, עם המחשבות. זו מחשבת הבורא שעוטפת ופועלת בעולם, וזה אני. האם אני יכול בצורה עצמאית להצטרף אליה, או שאני לא מסוגל, ובמה לא מסוגל.

האם בזה שאני לא מסוגל, זה הכוח שלי או לא שלי? או שזה הוא בצורה כזאת משחק איתי כדי להראות לי עד כמה הוא נמצא בי בצורה הפוכה? מעורר בי את ההרגשה הזאת שזה הוא ונגדו. אור וכלי. "כלי" זה לא נקרא סתם רצון לקבל. כלי זה הכוונה, ההבדל ביני לבינו.

(סוף השיעור)