שיעור ערב 08.07.19 הרב מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

בעל הסולם, תע"ס, כרך א', חלק ב', פרק ד', דף ס"ז, עגולים ויושר

קריין: שלום, אנחנו לומדים ב"תלמוד עשר הספירות", חלק א', חלק ב', פרק ה', אנחנו בדף ס"ז עמ' 67.

"תלמוד עשר הספירות", חלק א', אנחנו בחלק ב', פרק ה', דף ס"ז עמ' 67 "הסתכלות פנימית", אנחנו באות נ"ח.

אות נ"ח

הצמצום היה מדעתה. המסך דוחק האור

בכח שליטה שלא מדעתה.

"והבן ההפרש, בין דבר הצמצום שעשתה המלכות דא"ס, שהיא בחינת הסתלקות מגדלות הרצון לקבל, מרצונה ובחירתה להשואת הצורה ביותר למאציל, ובין דבר המסך, שהוא בחינת כח העיכוב, בשליטה והכרח, שלא יגיע האור לבחינה ד'."

אות נ"ט

וטעם הדבר הוא, כי אע"פ, שהן הצמצום והן המסך, נעשו על ידי מלכות דאין סוף ב"ה, כנ"ל. אמנם כבר ידעת, שבשעה שהרוחני קונה צורה חדשה, נוספת על צורתו, נבחן עי"ז לשני רוחנים, ולב' בחינות, הרחוקות זו מזו לפי מדת גודל שיעור שינוי הצורה, שיש בין ב' הצורות הללו. כי כמו שהגשמיים נפרדים זה מזה על ידי גרזן, ונרחקים זה מזה על ידי מקום ושטח, כן הרוחניים נבדלים זה מזה על ידי חידוש צורה, ומתרחקים זה מזה לפי מדת גדלו של השינוי, שנמצא בין צורה לצורה, אם פחות ואם יותר.

אות ס'

המסך הוא תולדה של המלכות המצומצמת.

מה שהוא רצון בעליון הוא כח בתחתון.

ולפיכך, אחר שהמלכות הנ"ל, עשתה המשכה לאור הקו על ג' בחינות," אחרי שהצטמצמה "נבחנת המשכה זו לצורה חדשה, שנתוספה על צורת הצמצום. באופן, שיש עתה שתי בחינות במלכות הנ"ל: הא' היא המלכות המצומצמת, שהיא הצורה הא' שנעשתה במלכות דא"ס ב"ה, וקבלה הצורה החדשה שנקראת "מלכות מצומצמת". ואח"כ, כשהמלכות הזו, עשתה המשכה אחר האור של ג' הבחינות, נולדה ויצאה צורה חדשה, שנקראת "מסך" כלפי האור שלא יופיע בה בבחי"ד. ונודע שכל רצון שיש בעליון, נעשה שליטה אצל הענף היוצא ממנו, ולפי שהמסך הוא ענף ותולדה מהמלכות המצומצמת. לכן, אע"פ שהמלכות צמצמה עצמה מרצונה ודעתה, בלי שום שליטה על ידי העליון ממנה, עם כל זה, התולדה הנמשכת ממנה, דהיינו המסך, כבר הצמצום רוכב עליו בשליטה גמורה להיותו מדרגה שניה לעולם הצמצום כנ"ל."

זאת אומרת, מה שרצון בעליון, נעשה חוק מחויב בתחתון. ולכן יש לנו מלכות דאין סוף שקיבלה אור אין סוף, ללא שום הגבלות. אחר כך מלכות שהחליטה להצטמצם. מלכות שמצטמצמת מגרשת את האור, ומלכות שנשארת ריקנית. כל השלבים הם כתוספות על אותה המלכות דאין סוף, על בחינה ד'.

אות ס"א

ההפרש מעגולים ליושר, הוא, במסך שנתחדש

בע"ס דיושר.

"המתבאר מהנ"ל, שיש ב' בחינות מלכות: האחת היא "מלכות מצומצמת" והשניה היא, מלכות שיש בה מסך. ותדע, שזהו כל ההפרש בין ספירות דעגולים לספירות דיושר, שנקראות קו. כי בעשר הספירות דעגולים, הנה המלכות שבהן מבחי' המלכות המצומצמת, שאין שם מסך כנ"ל, ובעשר ספירות דיושר, הנה המלכות שבהן מתוקנת במסך הנ"ל. כמ"ש להלן."

אז יש לנו כמה סוגי מלכות. מלכות דאין סוף שלא עושה שום הגבלה. מלכות שהצטמצמה שעושה הגבלה רק שלא לקבל. אחר כך יש לנו כל מיני צורות המלכות, שבהם יש קבלה בצורה המוגבלת.

אות ס"ב

הטעם שהאור מכה ורוצה להכנס לבחי"ד,

הוא מפני שהנאצל המשיכו כן.

"עתה תבין היטב, את ענין האור החוזר, העולה ע"י זווג דהכאה מפגישת האור העליון במסך שעל בחי"ד, שהתחלנו לבארו לעיל (אות י"ח ד"ה והענין). ותבין, מה שאמרנו שם, שהאור העליון אינו מקפיד על הצמצום שעשה הנאצל, והוא יורד להתפשט גם בבחי"ד, עש"ה, הנה הטעם הוא, מפני שהנאצל בעצמו ממשיכו בהכרח מתחילה כן, כי כבר נתבאר (לעיל ח"א פ"ב או"פ אות ב') שהאור העליון, הוא תמיד במצב המנוחה המוחלטת, ואינו פוסק מלהאיר לתחתונים אפילו רגע, כי אינו נופל ח"ו תחת המקרה והחידוש, וכל עניני התפשטות האור העליון האמורים, הכונה היא על ההמשכה מצד הנאצל, אשר מקבל מהאור העליון, כפי הכנת הרצון לקבל, דהיינו ההשתוקקות שבו. כמו שנתבאר לעיל (הסת"פ ח"ב אות נ' ד"ה והנה)."

אות ס"ג

המשכת הנאצל אנו מכנים התפשטות האור העליון.

"ובאותו רגע שהנאצל משתוקק לקבל מהאור העליון, מיד שואב אליו את האור העליון. בדומה למדליק נר מנר ואין הראשון חסר, כן בשעה שהנאצל ממשיך אליו האור העליון אין אור העליון חסר כלום מחמת אותו החלק שהמשיך הנאצל לתוכו, וכן אין לו שום התפעלות או התפשטות מחמת המשכתו של הנאצל, אלא, כדי לשבר את האזן, אנו מכנים את המשכת הנאצל, בשם התפשטות האור העליון. וזכור זאת לכל המקומות, כי אנו מדברים תמיד, בלשון התפשטות האור העליון, והכונה היא, על המשכתו של הנאצל גופו, על השתוקקותו עצמו בלבד."

הנאצל ממשיך את האור, ולכן אור העליון יורד וממלא את הנאצל. אין כאן כפיה ברוחניות. אחר שנאצל עשה את הצמצום, אז אור עליון הוא שומר. אמנם הוא לפני הצמצום, אבל הוא שומר על הצמצום, ולכן הנאצל יכול כך להגן על עצמו, ולא לקבל אלא לפי רצונו. זאת אומרת, אחרי הצמצום נעשו כאן שתי רשויות. רשות האור שרוצה להשפיע והיא לא משנה את הכיוון שלה, דרגתה, ורשות הנאצל שלא רוצה לקבל מפני הבושה, מפני הצמצום ושומר עליו.

אות ס"ד

חלק האור שהיה צריך להכנס לבחי"ד,

ונדחה ממנה, הוא נעשה או"ח.

"ולפיכך, אחר הצמצום, שהמלכות דא"ס ב"ה חזרה והמשיכה האור העליון, הנה כיון שהמשיכה אותו ע"י ההשתוקקות שבבחי"ד שלה, כנ"ל, הנה נמשך לה האור העליון גם אל בחי"ד, אלא מכח המסך שעשתה, לעכב את האור שלא יתפשט אל בחי"ד, הנה חזר אותו חלק האור לאחוריו, שבזה קיימה את רצונה שמתחילה, שיגיע לה האור רק בג' בחינות. אמנם אותו חלק האור, שהמסך החזיר לאחוריו לשרשו, דהיינו החלק הראוי לבחי"ד, לא נעלם ממנה, אלא נעשה לאור גדול, המלביש את ג' הבחינות של האור העליון, ממקום המסך ולמעלה עד השורש, שהאור החוזר הזה, נעשה לבחינת כלי קבלה, לג' הבחינות של האור העליון, במקום הבחי"ד, כנ"ל (הסת"פ אות כ"א ד"ה ועתה, עש"ה)."

מפני שמלכות עושה צמצום, מסך ואור חוזר, באור חוזר שהוא מגיע מתוך המלכות שהיא לא רוצה לקבל כלום, יש לו עביות של הבחינה ד' ששמה מסך ודוחה את כל האור. לכן באור החוזר הזה יש מספיק עביות, יש לו מספיק כוח שהוא מלביש את האור ישר שבא אליו ורוצה למלאות אותו וליהנות לו, ומחזיר אותו למקור, לבורא.

כביכול אומר לו, "אני את זה לא מסוגל לקבל". המצב שלי, הבושה שאני הפוך ממך לא מרשים לי לקבל את זה. על מנת להשפיע אני לא מסוגל, ועל מנת לקבל אני לא רוצה, לכן אותה דחייה שיש עכשיו מזה שהוא עושה מסך על האור העליון, היא מעלה את האור חוזר, ואז אנחנו נלמד, איך המאור חוזר הזה נעשה הכלי החדש.

שאלה: למה האור חוזר הוא על ג' הבחינות, במקום הבחינה ד'?

כי בחינה ד' לא מקבלת. אור ישר מאיפה הוא בא? הוא בא מג' הבחינות לבחינה ד'. אז אור חוזר בא מבחינה ד' על ג' הבחינות. מלכות לא מקבלת, זה הצמצום.

תלמיד: יוצא שאחרי המסך, יש מסך על בחינה ד'?

עכשיו יש בינתיים צמצום. בחינה ד' הצטמצמה, אחר כך בא האור לבחינה ד', אז בחינה ד' דוחה את האור, והאור חוזר ומלביש את ג' הבחינות הקודמות. מה זאת אומרת? שבחינה ד' בעביות שלה, בכל הצמצום שבה, סך הכול עושה הכאה באור העליון. ואז אותו האור העליון שנמצא בג' בחינות הקודמות לבחינה ד', הוא שם נמצא, ובחינה ד' מחזירה כביכול אותו אור שמג' בחינות צריך להיכנס לבחינה ד', ואותו אור שצריך להיכנס לבחינה ד' והיא דוחה אותו, הוא הופך להיות אור חוזר המלביש.

תלמיד: אם אפשר לבודד את הכוחות שפועלים במערכת הזאת, יש קודם כל את האור הישר שמגיע לבחינה ד' מהאור מג' בחינות הקודמות לה.

כן.

תלמיד: יש את הצמצום, שזה כוח אחד שמונע מבחינה ד' לקבל.

כן.

תלמיד: יש את המסך שזה כוח נוסף, חוץ מהצמצום, שמחזיר את האור לאחריו.

כן.

תלמיד: והוא מלביש רק על ג' בחינות בחזרה.

על ג', כי הוא לא יכול להלביש יותר. משם הוא מקבל את האור.

תלמיד: וכולם פועלים סימולטנית, כולם פועלים בו זמנית?

למה? זה סדר. איך זה?

שאלה: כי הוא כתב קודם שבחינה ד' ממשיכה למשוך את האור העליון.

איפה כתוב על מה שאתה שואל?

תלמיד: כתוב בתחילת אות ס"ד.

"ולפיכך, אחר הצמצום, שהמלכות דא"ס ב"ה חזרה והמשיכה האור העליון, הנה כיון שהמשיכה אותו ע"י ההשתוקקות שבבחי"ד שלה, כנ"ל, הנה נמשך לה האור העליון גם אל בחי"ד, אלא מכח המסך שעשתה, לעכב את האור שלא יתפשט אל בחי"ד, הנה חזר אותו חלק האור לאחוריו, שבזה קיימה את רצונה שמתחילה, שיגיע לה האור רק בג' בחינות. אמנם אותו חלק האור, שהמסך החזיר לאחוריו לשרשו, דהיינו החלק הראוי לבחי"ד, לא נעלם ממנה, אלא נעשה לאור גדול, המלביש את ג' הבחינות של האור העליון, ממקום המסך ולמעלה עד השורש, שהאור החוזר הזה, נעשה לבחינת כלי קבלה, לג' הבחינות של האור העליון, במקום הבחי"ד, כנ"ל"

כן.

תלמיד: ברגע שיש את הצמצום, אז בחינה ד' מפסיקה למשוך את האור העליון, מפסיקה להשתוקק?

השתוקקות לא תלויה בה. רצון לא תלוי בה. היא לא יכולה לעשות שום דבר עם הרצון, היא יכולה רק לא לקבל, אבל להקטין או להגדיל את הרצון שלה, את זה היא לא מסוגלת.

תלמיד: אז היא ממשיכה להשתוקק, ועל פני ההשתוקקות הזאת יש לה צמצום?

כן, אחרת מאיפה יהיה צמצום? ואחרי צמצום היא מתחילה להחזיר את האור כביכול בחזרה, מלבישה את ג' הבחינות הקודמות באור החוזר שלה, ולא מקבלת לתוכה.

תלמיד: אז צמצום יש לה לעשות על בחינה ד'. אבל אור חוזר יש לה רק על ג' הבחינות הקודמות לה?

כן.

תלמיד: למה לא על ד' הבחינות הקודמות לה?

היא לא קיבלה. אור דרך ג' בחינות הקודמות היה צריך להיכנס לבחינה ד', בחינה ד' עושה צמצום והיא עוטפת את כל האור שמגיע אליה ומחזירה אותו בחזרה. וזה נקרא ש"בא ממנה אור חוזר". כאן עדיין לא מדובר על כך שהיא אחר כך מקבלת. זה עוד לפני זה. בינתיים היא מחזירה רק את האור. זה נקרא "שהיא מצמצמת את עצמה".

שאלה: הייתה לי שאלה על הדרך שבה העגולים מתמלאים באור.

מאותם ג' הבחינות שבחינה ד' לא מקבלת, מאותם ג' בחינות העגולים מתמלאים. מג' בחינות שלפני בחינה ד'. יש להם קשר עם העגולים, כי בהם אין צמצום, וגם בעגולים אין צמצום, ולכן מג' בחינות שלפני בחינה ד' מתמלאים העגולים.

שאלה: בכותרת של נ"ח כתוב, ש"הצמצום היה מדעתה". המסך דוחק האור בכוח שליטה שלא מדעתה." מה זה צמצום מדעתה, ומסך לא בדעתה?

מסך הוא תוצאה מהצמצום. אחרי שהיא עשתה צמצום, כבר יש לה מזה זווג דהכאה. בינתיים הכאה היא לא זווג, והבחינה ד' דוחה את האור.

תלמיד: ומאיפה המסך מגיע?

מכוח הצמצום. כתוצאה מהצמצום יש כמה סוגי מסכים. אולי אתה אומר, "מסך זה כמה אני מקבל וכמה לא". לא, זה מסך שעומד ואומר, "אני לא מקבל". יש כך. יש את האור המגיע, מלכות עושה צמצום על עצמה, אחר כך היא עושה מסך המבדיל בינה לבין ג' בחינות הקודמות. אחר כך יש מסך המחזיר את האור עליון, פשוט מחזיר. יש אחר כך מסך שעוד נלמד, עכשיו עוד אין את המסך שמתחיל לבדוק, כמה בכל זאת ואיך אני יכולה לקבל בעל מנת להשפיע.

תלמיד: איפה המסך הראשון שמדובר פה, עומד?

כולם עומדים בפה דראש. כולם עומדים לפני בחינה ד'.

פרק ו'

"מבאר: הטעם למה מסך דבחי"ד מעלה או"ח עד הכתר, ובחי"ג עד החכמה וכו'" למטה.

אות ס"ו

ע"ס דאו"י הן מלמעלה למטה, וע"ס דאו"ח

ממטה למעלה.

"ונמצא עתה, ב' בחי' עשר ספירות בנאצל, שהן: ע"ס מלמעלה למטה, וע"ס ממטה למעלה, כי יש ע"ס באור העליון, שהן: השורש, שנקרא כתר של האור העליון. וד' בחינות הנמשכות מהכתר, שבחי"א נק' חכמה. ובחי"ב נקראת בינה. ובחי"ג נקראת ז"א. (כולל שש ספירות חג"ת נה"י) ובחי"ד, היא מלכות, וסדרן הוא מלמעלה למטה, שפירושו, מן הזך אל העב, כלומר, שכל הזך יותר הוא חשוב יותר, והזך מכולם דהיינו השורש, נקרא כתר. ואחריו, כלומר העב מעט מכתר, נקרא חכמה, וכו', עד שהעב מכולם, שהוא מלכות, היא פחותה מכולם."

אות ס"ז

ממטה למעלה פירושו שהעב יותר הוא

חשוב יותר.

ועוד יש עשר ספירות שניות בנאצל, שהן בערך הפוך מע"ס של האור העליון הנ"ל." שיורדות מלמעלה למטה. "והן עשר הספירות שבאור החוזר, העולה ממסך שבבחי"ד כנ"ל, המלבישות את עשר הספירות של האור העליון. וסדרן הוא מלמטה למעלה, שפירושו מן העב אל הזך, אשר העב יותר הוא הראשון במעלה, וכל הזך יותר הוא יותר שפל, שהוא בסדר הפוך, לע"ס דאור העליון."

אז יש לנו תשע ספירות דאור ישר (ראו שרטוט מס' 1), מהכתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין. מתחת לזעיר אנפין יש את מלכות שלא מקבלת, וכנגד זה בחזרה, עשר ספירות דאור חוזר.

שרטוט מס' 1

אות ס"ח

"המלכות דאו"י, היא כתר דאו"ח.

באפן שהעבה מכולן, שהיא בחי"ד, היא החשובה מכולן, שהרי היא השורש של כל עשר הספירות דאור חוזר אלו, כי כל האור החוזר הזה אינו יותר, כי אם חלק האור השייך לה בלבד, שהמסך החזירו לאחוריו. וע"כ, בחי"ד נבחנת לבחינת כתר, שפירושו שורש כנודע."

אות ס"ט

המלכות דאו"ח היא בכתר דאו"י.

ובחי"ג, שאינה עבה כל כך כמו בחי"ד, נבחנת לספירת חכמה דאור חוזר, דהיינו השניה במדרגה לכתר. ובחי"ב, הזכה יותר מבחי"ג, נבחנת למדרגה שלישית במעלה מכתר, דהיינו בינה. ובחי"א, הזכה עוד יותר מבחי"ב, נבחנת למדרגה רביעית במעלה מן הכתר, דהיינו ספירת זעיר אנפין, הכולל שש ספירות חג"ת נה"י. ובחינת הכתר דאור ישר, הזכה יותר מכולן, נבחנת בערך האור החוזר האמור רק לבחינת המלכות, כלומר, השפלה מכולם במעלה, כי כל העב יותר הוא חשוב יותר, וכל הזך יותר הוא שפל יותר, היות והמדרגות מתפשטות מן העב אל הזך, וזכור זאת היטב."

ערך בין אור ישר ואור חוזר תמיד הפוך. מה שכאן יותר חשוב שם פחות חשוב, כי עביות עולה באור ישר והפוך מזה באור חוזר (ראו שרטוט מס' 2).

שרטוט מס' 2

שאלה: מה קורה ברגע שעביות של אור חוזר ואור ישר נפגשים בדרגת בינה?

עוד נדבר על זה. תמיד שואלים זאת, בינה זה דבר מיוחד.

תלמיד: נראה שזה המקום של ניוטרל.

נניח, ניוטרל.

תלמיד: מה מניע את זה להמשיך?

מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, מלא לשמה לשמה, כל מיני דברים כאלה.

תלמיד: מה הכוח הנוסף הזה?

למעלה מהטבע. זה באמת המצב שהאדם כל פעם שהוא הולך למעלה מהדעת, למעלה מהטבע, הוא עושה את המעבר הזה. כל הנקודות בחיים שלנו, שאנחנו לא רוצים, לא יכולים, נמאס לי, ושום דבר וכלום, כאלה נקודות חולשה שבאמת לא רואים כלום, ובאמת אין הצדקה, ואנחנו בכל זאת עולים למעלה מעצמנו או שלא יכולים לעלות למעלה מעצמנו, אבל מה שלא עושה השכל עושה הזמן, ואנחנו בכל זאת מתגברים כבר בעזרת חסד עליון וממשיכים, הכול מגיע לשם. וחוץ מזה, באמצע בינה יש את כל המעברים המיוחדים האלה. עוד נלמד את זה אחר כך. טוב שאתה מרגיש.

אות ע'

המלכות כלולה מכל ע"ס דאו"ח.

והנה הבחי"ד בעצמה, מכח האו"ח שלה המתפשט לעשר הספירות מתחלקת בעצמה גם כן לעשר ספירות, כלומר, לד' בחינות וכתר, כי בחי"ד עצמה היא הכתר דאו"ח דהיינו השורש, כנ"ל, וט' הספירות דאו"ח, המתפשטות ועולות ממנה הרי הן הענפים שלה, ונודע, שכל הענפים נכללים וקיימים בשורש, לכן נבחנות בבחינה ד' לעצמה ה' הבחינות, שהן כתר וד' הבחינות, שהן ממטה למעלה."

מפני שמלכות מקבלת מלמעלה, אז לפי כמה שהיא מקבלת כך היא מתחלקת. זאת אומרת, היא חייבת להיות כלי קבלה, נניח על תשע מנות, אז מלכות בעצמה צריכה לכלול את תשע המנות הללו, לקבל אותן. או שהיא הופכת להיות לכתר דאור חוזר, ואז היא חייבת בחזרה כך להשפיע בכל החלקים האלה. זאת אומרת, היא הופכת להיות מקור לט' ספירות דאור חוזר.

אנחנו עוד נעבור על זה הרבה פעמים. בינתיים אני רק נותן את הנתונים הראשונים.

אות ע"א

הזדככות המסך מחלקת את הבחי"ד לה' בחינות

ובזה תבין מה שהבאנו לעיל, (הסת"פ ח"ב אות ח' ד"ה אמנם) שמדת גדלו של או"ח, נמדד בשיעור העביות שיש במסך, שהמסך העב יותר דהיינו מסך דבחי"ד, מגלה קומה שלימה עד הכתר. ומסך מבחי"ג, רק עד החכמה. ומסך דבחי"ב, רק עד הבינה. ומסך דבחי"א, רק עד הז"א. ומסך שאין בו עביות אפילו מבחי"א, דהיינו הדומה לשורש, אינו מגלה שום קומה של אור, רק בחינת מלכות בלבד ע"ש. ועם המתבאר, תבין ענין ההזדככות האמור במסך על ה' הבחינות הנ"ל. שהוא ענין התחלקות בחי"ד בעצמה, לחמש בחינות האמורות כאן, אשר דרכו של המסך לעלות ולה9 זאת אומרת, מזדכך, בחלקי מדרגות העביות הללו, הנמצאות בבחי"ד, מטעם שיתבאר לפנינו."

זאת אומרת, כמה שיש לנו במסך שורש, א', ב', ג', ד' דרגות עביות, כך יש לנו בהתאם לזה אור חוזר (ראו שרטוט מס' 2).

.

שרטוט מס' 3

שאלה: במה תלויה העביות שבמסך?

העביות לא תלויה במסך. העביות נמצאת במסך, אבל עביות שבמסך קובעת על איזה אור חוזר המלכות יכולה לפעול, להוליד, תלוי באיזה עביות. נניח, יש לך: מים, מיץ, סלט, דגים, בשר, ואתה דוחה אותם בהתאם לעד כמה שאתה מרגיש בטעם (ראו שרטוט מס' 3). אתה מבין?

תלמיד: לא, מלכות נעלמה לי פה, יש מסך ואין מלכות.

למה?

תלמיד: כי כאילו לא תלוי בה כלום. המסך קובע ומלכות לא קובעת כלום.

נכון. אחרי הצמצום רק המסך קובע מה יקרה, איזה עבודה תהיה במלכות.

תלמיד: ואיפה העביות של מלכות?

היא נמצאת במסך.

תלמיד: זה קשור אחד עם השני?

איך יכול להיות שלא? איך המסך עובד אם לא עם העביות של המלכות ועם הקשיות שלו?

תלמיד: הוא מתחשב גם בעביות של מלכות?

הכול אחד. אנחנו מחלקים בכל המערכת הזאת כל מיני הבחנות, אבל הן עובדות יחד. מסך עם העביות שלו, עם הקשיות שלו, עם האור שמגיע אליו, איך הוא מגיב על האור, איך הוא בונה תגובות. הכול עובד יחד.

שאלה: אני לא כל כך מבין את החלק הזה, "דהיינו הדומה לשורש, אינו מגלה שום קומה של אור, רק בחינת מלכות בלבד ע"ש." למה אנחנו מדברים על כך שיש עשר ספירות של אור ישר ועשר ספירות של אור חוזר, והוא כותב ש"אינו מגלה שום קומה"?

בחינת שורש לא עולה ולא מלבישה שום קומה, היא קיימת בפני עצמה בלבד. כך זה נקרא, דומם. הוא לא יכול, אין לו כוח. הוא לא מקבל על מנת לקבל, חס ושלום, אבל הוא לא יכול לקבל בעל מנת להשפיע שום דבר.

תלמיד: יש לו רצון, הוא לא עושה דחייה.

רצון כל כך קטן שהוא לא יכול לפתח עליו שום פעולה כלפי בעל הבית.

תלמיד: לא מדברים על הקשיות נגד הרצון הזה?

אין קשיות, כי זה עביות דשורש. קשיות שורש, אפס.

תלמיד: במה תלוי שיעור האור הישר?

ברצון שבמסך.

תלמיד: האם עשר ספירות אור ישר שווה לעשר ספירות אור חוזר?

כן.

תלמיד: למה כתוב בס"ד, "הנה חזר אותו חלק האור לאחוריו,"?

מדובר על זה שהוא מקבל משהו בעל מנת להשפיע. וכאן הוא מדבר על זה שהוא דוחה את הכול.

תלמיד: אני לא מבין, הוא דוחה את הכול?

אם אני דוחה את הכול לבעל הבית בחזרה, אז אני דוחה ואין לי שום דבר, אני לא מקבל שום דבר. אם אני מקבל חלק ממה שהוא מגיש לי, אז החלק הזה נמצא בי וחלק מחוץ לזה אני דוחה. חוץ מזה, אם אנחנו מדברים על העבודה בראש הפרצוף, אז שם קודם כל אני דוחה ואחר כך אני מתחיל לחשוב, לחשב כמה הוא יכול לקבל בעל מנת להשפיע, ואז חלק אני מקבל בעל מנת להשפיע. זו עבודה שמתחלקת לכמה שלבים.

תלמיד: יש זך ועב גם בעשר ספירות דאור ישר?

לא, זה אור ישר, הוא מגיע מהבורא.

תלמיד: למה יש הבדל בעשר ספירות דאור ישר?

זה האור שנכנס לתוך הפרצוף, הוא עובר דרך בחינות שורש א' ב' ג' עד שהוא מגיע לבחינה ד', אז הוא מתהווה לפי הכלי.

פרק ז'

מבאר: ענין הזדככות המסך. וביאור יציאת ה' קומות כח"ב ז"א ומלכות זו למטה מזו מטעם הזדככות המסך.

אות ע"ב

"כח העיכוב שבמסך, ומדת העביות שבמלכות,

שקולים הם."

"ובכדי להבין דבר הזדככות המסך האמור, הנה צריכים להקדים שתי הקדמות: הא' היא, שכח העיכוב שבמסך, הוא שקול בהתאם למדת העביות, שהיא ההשתוקקות, אשר בבחי"ד, כמו ב' כפות המאזנים. והוא מטעם פשוט, כי אם השתוקקות לקבל היא גדולה, הרי צריכים להתאמץ בכח גדול לעכב את עצמו מלקבל, ואם ההשתוקקות היא קטנה, אינו צריך להתאמצות יתירה לעכב את עצמו מלקבל, הרי שכח העיכוב שבמסך, שקול כלפי מדת העביות שבבחי"ד אם פחות אם יותר."

אות ע"ג

האור המקיף, דרכו לזכך את המסך.

"הקדמה ב' היא, שאותו האור המקיף שאינו מתלבש בנאצל, טבעו הוא, לזכך את העביות שבבחי"ד, לאט לאט על סדר ד' הבחינות, עד שמזכך את כל העביות כולה שבה, שמתחילה מזככה מבחי"ד לבחי"ג, ואח"כ לבחי"ב, ואח"כ לבחי"א, ואח"כ נעשית על ידו זכה לגמרי, בלי שום עביות כלל."

אנחנו לומדים את זה בפרצופי נקודות. אור מקיף שלוחץ על המסך, טבעו הוא לזכך את המסך בחזרה עד שכל העביות שבמסך נעלמת.

שאלה: יש מצב כזה שהעביות גדולה וכוח העיכוב לא גדול, חלש?

זה לא מצב שאני יכול לענות. העביות גדולה, ומגיע האור העליון ורוצה להיכנס לעביות, ונמצא מסך ודוחה אותו. ומה אז?

שאלה: נגיד שהמסך חלש, הוא לא שווה ערך לעביות הגדולה, יש מצב כזה?

אז האור העליון יכנס דרך המסך לרצון לקבל ללא מסך.

שאלה: זאת שבירה, זה לא בסדר. אז זה לא יכול לקרות?

אם זה היה קורה, הייתה שבירה. לזה צריכה להיות פעולה מאוד מיוחדת. נלמד אחר כך איך בכל זאת הבורא עושה כך שהמסך נשבר. זה לא פשוט, כי לפי כל החוקים האלה אי אפשר שזה יקרה.

אות ע"ד

מטעם שרוצה להתלבש והמסך מעכבו.

"וטעם הדבר הוא, כי אור מקיף, פירושו, אותו האור העליון, שאינו יכול להתלבש בנאצל, מחמת שהמסך מעכב עליו שלא להתפשט יותר משיעור קומתו, שהוא נשאר מחוץ לפרצוף ומקיף עליו, דהיינו שמאיר עליו מרחוק. ומתוך שאו"מ רוצה להאיר גם בפנימיות הפרצוף, כדרכו בא"ס שהאיר גם בבחי"ד, ע"כ הוא מכה במסך ומזככו, כלומר שמבטל העביות והקשיות שבו כדי שיוכל להתלבש."

הם עובדים כאילו יחד. אור מקיף, אור פנימי, צמצום, מסך, כל הדברים האלה עובדים יחד כדי לחייב את הכלי כל פעם לזכך את המסך ולקבל יותר, לזכך את המסך ולקבל יותר. זה דומה לזה שאנחנו אכלנו, כאילו לא רוצים יותר, חכה, עוד מעט אתה תרצה שוב, שוב אוכלים, שוב הפסקה. וכך על ידי הרבה פעולות כאלו, גלגלתא ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, אלפי אלפי פעולות, זה לא רק חמישה עולמות, חמישה פרצופים בכל אחד, יש שם אין סוף אין סוף כאלו פעולות, כך אנחנו בכל זאת מקבלים בעל מנת להשפיע כל האור אין סוף.

אות ע"ה

מתחילה מתגבר המסך, ואח"כ מתגבר האור

"ומתחילה מתגבר המסך ודוחה אותו לאחוריו, ואח"כ מתגבר האור ומזכך את המסך. אבל אינו מבטל רק אותה בחינת העביות שעליה היה הזווג דהכאה. אם הזווג דהכאה היתה בבחי"ד הוא מבטל העביות דבחי"ד שהיא המעכבת עליו מלהתלבש בפרצוף, ומשאיר בעביות דבחי"ג שאין לו עמה עסק. ואם הזווג דהכאה היה בעביות בחי"ג, הוא מבטל רק העביות דבחי"ג, ומשאיר העביות דבחי"ב, וכו' עד"ז (כמ"ש בתלמוד ע"ס חלק ד', באו"פ פ"א)."

נגיד עם בעל הבית. אם אני יושב מול בעל הבית והוא דוחף לי שאני אוכל משהו מסוים, ואני לא רוצה, הוא לוחץ דווקא על זה ואני לא רוצה. זאת אומרת, הוויכוח הוא על משהו מיוחד, על דרגת עביות שעכשיו מתגלה, שהיא מפריעה לנו להיכנס לקשר, או לי לקבל או לו להשפיע. ככה זה, רק על דבר אחד. זאת אומרת, הכול נעשה בצורה פרטנית.

אות ע"ו

בחי"ד אינה נעדרת, אע"פ שנזדככה לבחי"ג.

"וכבר ידעת, שכל חידוש צורה המתהוה ברוחני, אין הצורה הקודמת נעדרת משום זה, כי אין העדר כלל ברוחני, אלא שיש כאן תוספת צורה. ולפי"ז תבין, שבחי"ד זו שנזדככה לבחי"ג שבה, הרי היא נבחנת, שיצאה מהנאצל הזה לבחינת נאצל חדש, שנתוסף על הנאצל הראשון, אשר הבחי"ד שבו, אינה בחי"ד שבבחי"ד, אלא בחי"ג שבבחי"ד. אמנם בנאצל הראשון, לא נתהוה משום ההזדככות הזו, שום שינוי כל שהוא."

אות ע"ז

תיכף שנזדככה לבחי"ג, נזדווג עמה האור

העליון, כי אינו פוסק מלהאיר.

"ונתבאר לעיל, שהאור העליון אינו פוסק מלהאיר אל התחתונים אפילו לרגע, וענין התפשטותו לנאצל, תלוי רק בהכנת הכלי שלו, דהיינו על פי ערכים של הרצון לקבל שבנאצל, וכל אימת שהנאצל מתעורר ומשתוקק אחר האור העליון, הרי הוא משיג אותו תיכף, במדת רצונו, כמ"ש לעיל (הסת"פ ח"ב אות ס"ג ד"ה ובאותו) עש"ה. ולפיכך, אחר שנזדככה בחינה ד' לבחי"ג שלה, ויצאה בבחינת נאצל חדש בפני עצמה, המשיכה אליה את האור העליון, אז יצאו בה עשר ספירות חדשות של האור העליון ממעלה למטה, וגם עשר ספירות חדשות של אור חוזר ממטה למעלה, ממש על דרך ההתפשטות של הנאצל הראשון. אמנם יש הבחן גדול ביניהן, בשיעור הקומה, כי הנאצל החדש חסר קומת כתר. ואין בו אלא קומת חכמה."

אם יש לנו פרצוף, פה דראש, בא האור העליון, אור ישר, ישנה הכאה, לא רוצה לקבל כלום, זה אור חוזר. אחר כך הוא בודק כמה הוא יכול לקבל בעל מנת להשפיע, מודד את האור העליון כמה יכול לקבל על מנת להשפיע, ומכניס אותו פנימה לאיזשהו חלק, וחלק מהפרצוף משאיר ריק (ראו שרטוט מס' 4).

כל החלק הזה שנקרא תוך, תוך הפרצוף, והחלק שנקרא סוף הם נקראים גוף הפרצוף. אז חלק הוא מקבל, זה נקרא אור פנימי. ומתחיל על ידי האור המקיף, שלוחץ על אותו גבול שנקרא טבור, להזדכך. בהדרגה, בהדרגה מזדכך. כמו שבהדרגה הוא נכנס פנימה, שורש, א' ב' ג' ד', כך הוא מזדכך, ד' ג' ב' א' שורש, עד שמגיע לפה דראש. וכך יש כניסת האור ויציאת האור.

ברגע שהמסך מתחיל לעלות מטבור לרמה ג' ב' א' ושורש, הוא מזדכך עימו, עושה זיווג דהכאה, ביטוש בכל הדרגות. זאת אומרת, בכל דרגה יש לנו כניסת האור ודחייה, וכך יוצאים לנו חמישה, ה' פרצופים שהם נקראים "נקודות".

מה שמעניין כאן שהאור העליון כשהוא מתחיל להזדכך, על כל דרגה ודרגה הוא עושה כאן זיווגי דהכאה, עד שהמסך מזדכך. יוצא שיש לנו פרצוף אחד בכניסה, אמנם לא בדיוק פרצוף אחד אבל בוא נגיד כך, וביציאה יש לנו חמישה פרצופים. וכל הפרצופים האלה של הנקודות הם מאוד חשובים לנו, כי דווקא הרשימות מהנקודות הן נקראות האותיות ומהן בא אחר כך הפרצוף הבא. נניח שיבוא פרצוף ע"ב אחרי גלגלתא.

שרטוט מס' 4

אות ע"ח

טעם למה בחי"ג חסרה מכתר.

"וטעם חסרון קומת כתר, בנאצל השני הזה, הוא, מפני שאין בו עביות דבחי"ד שבבחי"ד, שבהבחן האו"ח, הוא הכתר שבבחי"ד וע"כ, לא השיב המסך את האור העליון רק מבחינת חכמה ולמטה, דהיינו אותו השיעור, שהיה ראוי לבא בבחי"ג שבבחי"ד. משא"כ בחינת הכתר דבחי"ד, שלא היתה בה התפשטות אפילו אם המסך לא היה מעכב בידה, שהרי הכלי, שהמשיך את האור העליון, הנה תיכף מתחילתו, לא המשיך יותר מחכמה ולמטה, ולפיכך לא החזיר המסך לאחוריו את אור הכתר, אלא רק מאור החכמה ולמטה, וע"כ חסר אור הכתר מאו"ח זה. ולפי שאין שם אור הכתר מאו"ח, אין שם גם אור הכתר של האור העליון, כי אין שום אור שיכול להתלבש בנאצל, בלי או"ח שילבישו, שהיא בחינת כלי הקבלה שלו. כנ"ל (הסת"פ ח"ב אות כ"א ד"ה עתה) וע"כ, אין בו אלא קומת החכמה."

אות ע"ט

כל המשכה היא ע"י בחי"ד, ולכן צריכה למסך

שלא יתפשט האור לבחי"ד.

"וזה הכלל, כל המשכת אור מחויבת להיות רק בבחי"ד שבנאצל, ואע"פ שאין כונה להמשיך שם אור. והטעם הוא, שהעביות שהיא למעלה מבחינה ד', אינה ראויה להמשכה כנ"ל (הסת"פ ח"ב פרק ה' אות נ"ו ד"ה ודבר) ואפילו בחי"א שבבחי"ד, ראויה יותר להמשכה, מהבחינה הג' האמיתית, שהיא למעלה, כלומר, שהיא זכה, מכל הבחי"ד לגמרי. ולפיכך, אם כבר כלה כל בחינת העביות מבחי"ד, אין שם עוד, מי שימשיך אור מא"ס ב"ה, ונפסק שם האור לגמרי. ומתוך שההמשכה צריכה להיות עם בחי"ד, ויחד עם זה, צריכה לשמור על עצמה, שלא יתפשט האור לבחינתה, מחמת הצמצום הנעשה על בחי"ד, לכן התקינה בעצמה, את המסך השומר על דבר זה: כי בעת, שהאור מתפשט ומגיע לבחינה ד', מתעורר המסך, ומחזיר את חלק האור הזה, לאחוריו לשורשו ואותו החלק המוחזר לאחוריו, הוא אינו מתעלם, אלא נעשה לבחינת אור חוזר שפירושו, שממנו, בחינת כלי קבלה על האור העליון."

שאלה: למה לא נעשה גמר התיקון במלכות דאין סוף? כאילו יש הכרה, יש רצון מלא.

מה זה נקרא גמר התיקון?

תלמיד: שתיתקן מלכות. התגלתה בושה, היא רוצה להיות דומה לבורא.

כמה מרכיבים אנחנו צריכים כדי שיקרה גמר התיקון?

תלמיד: 125 מדרגות.

כבר אתה טועה.

תלמיד: זה פה, אבל למה לא שם. כאילו יש את הרצון, יש את האור.

עדיין אין נברא.

תלמיד: אבל יש תגובה אמיתית, המלכות רואה את הבושה, היא רוצה להשתנות.

כלום אין. גם בושה אין. אין עדיין נברא, ובשבילו כל הדבר הזה עכשיו רק מתייצב ונבנה. עדיין אין נברא, אין אדם. אנחנו עדיין לא מבינים בשביל מה אדם, איפה הוא צריך להיות שם, בסוף המדרגות, שבשבילו כל העולמות האלו ואדם בסוף, ומה הוא עושה? אתה עדיין לא מבין טוב, אבל לשאול אתה יודע. בסדר גמור.

(סוף השיעור)