שיעור בוקר 30.05.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 270, מאמר "מיהו הגורם לתפילה"

תלמיד: רצינו לעדכן שאנחנו נמצאים לקראת האירוע הגדול העולמי המשותף שלנו שהוא כנס עולמי שיערך ב-1 ביולי בעוד כחודש. את הכנס מובילות קבוצות אסיה, זה כנס שיהיה וירטואלי במהות שלו, אבל יהיו הרבה התאספויות בכל העולם, ומה שמיוחד בכנס הזה, הוא הנושא שלו - "תפילה", "מלבד תפילה אין מה לתת".

אנחנו הולכים לקרוא מאמר מיוחד מאוד שנקרא "מיהו הגורם לתפילה", מאמר מרגש שיחבר אותנו, שיפתח לנו את כל החודש הזה, כי בחודש הזה אנחנו רוצים להתעמק במושג התפילה, בכל ההבחנות שיכולות להיות. נביא חומרי לימוד בנושא, קטעים בנושא, מאמרים בנושא, כל מה שיעזור לנו להגיע לתפילה משותפת. ועכשיו נשמע את החבר שמוביל את כל צוות התוכן של הכנס.

תלמיד: "מלבד תפילה אין מה לתת". כולנו מרגישים שהכול מוביל לתפילה וכשהחברים באסיה העלו את הרעיון הזה, זה פשוט נקלט באופן הכי טבעי. אנחנו באמת רוצים גם בתקופה הזאת לקראת הכנס וגם במהלך הכנס להתעסק במושג הזה "תפילה" שהוא מצד אחד כל כך קרוב ומצד אחר כל כך רחוק. אנחנו רוצים להתעסק בפנימיות של המושג הזה, להרגיש את הנוכחות של הבורא דרך התפילה. זה מה שנעשה בתקופה עד הכנס וגם במהלך הכנס, נרגיש את התהליך הזה כולנו ביחד.

אין לי כל כך מה להוסיף חוץ מלחזור על אותן המילים, שהנושא הזה הוא הנושא העיקרי כי חוץ מתפילה אין מה שמקשר אותנו לבורא, וחוץ מתפילה אין לנו על ידי מה להשפיע על גורלנו, וחוץ מתפילה אין עוד משהו שהבורא מצפה מאיתנו, לכן התפילה היא העיקר. נקווה שנדע איך לחבר אותה, איך לחזק אותה, ואיך להשפיע על ידה על הכוח העליון שיעשה ויעביר עלינו את כל התיקונים.

קריין: כתבי רב"ש כרך א', עמ' 270, "מי הוא הגורם לתפילה".

“חז"ל (במסכת ברכות ל"ב) אמרו "לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה, ואח"כ יתפלל". זה מראה לנו, שהאדם צריך להאמין, כי זה שהאדם בא לידי מצב, שירגיש את חסרונו בעבודת ה', היינו הרגשתו שאין לו אמונה כמו שצריך להיות, זאת אומרת, שתהיה לו היכולת להאמין שהקב"ה הוא טוב ומטיב. והרגשה זו, שרואה, שאין בידו להודות לה', ולומר בפה מלא, שיהיו פיו ולבו שוים "ברוך שאמר והיה העולם", היינו שהוא נהנה מהעולם עד שהוא נותן תודה לה', מזה שברא את העולם, ויש לו ממה להנאות. ואם חס ושלום לא מרגיש את הטוב והעונג שיש לקבל, אז קשה לו לתת תודה על זה. וזה כואב לו, מדוע אין הוא יכול להלל להקב"ה על העולם שברא, ולומר "ברוך שאמר והיה העולם" בפה מלא.

והחסרון הזה כואב לו, היינו שהוא אומר, שבטח הרגשה זו באה לו מזה, שהוא מרוחק מה', היינו שהוא משוקע באהבה עצמית. וזה גורם לו פירוד מה', היינו שאין לו רגש של גדלות הבורא, כי הבורא נסתר ממנו. ומשום זה הוא לא יכול לראות את האמת, מה שכתוב "כי הוא חייך ואורך ימיך". וכמו כן הוא לא יכול להרגיש את חשיבות התורה, כמו שכתוב "כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, אשר ישמעון את כל החוקים האלה ואמרו, רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה".

וכשהאדם נותן חשבון לעצמו, איפה היא ההתפעלות הזו, מצד מה שהגויים אומרים עלינו "רק עם חכם ונבון" אנחנו מכח התורה, מכח מה שאנו מקיימים מה שכתוב "ושמרתם ועשיתם, כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים". ומדוע אין אני מרגיש את חשיבות התורה והמצות.

ובמצב ההתבוננות הזה, שהוא מרגיש, איך שהוא רחוק מכל חשיבות של עבודת ה', ומתחיל להתעורר ולחשוב, שבטח צריכים לעשות משהו, שלא ישאר כך במצב השפלות הזו כל ימי חייו. ובטח אז האדם מתחיל להתפלל לה', שיקרב אותו אליו, ויתן לו עזרה מלמעלה, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו".

היינו שיסיר ממנו את ההסתרה של גדלות וחשיבות דקדושה, שיוכל להתגבר על כל מחשבות ורצונות השפלות, הבאים מכח אהבה עצמית. ושכל דאגותיו יהיו אך ורק, איך יכולים לעשות משהו עבור הקדושה, הנקרא "בעמ"נ להשפיע נחת רוח ליוצרו", שבטח שזה יכול להיות רק בשיעור שהוא מאמין בגדלות וחשיבות של הקב"ה.

אם כן הוא מבקש מה' שיאיר עיניו, ויראה וירגיש את גדלות וחשיבות ה', כמו שכתוב (תהילים פ"ח) "למה ה' תזנח נפשי, תסתיר פניך ממני". ואז הוא התפלה הוא מעומק הלב, היינו שהאדם רוצה אז שהקב"ה ירפא את לבו, כמו שכתוב (תהילים קמ"ז) "הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם".

ואז בטח האדם חושב, שההתעוררות לתפלה, שה' יקרב אותו אליו, זה בא מכח אדם עצמו, ומחכה לישועת ה', שהוא יעזור לו, בזה שיקבל תפלתו, ויענה לו על תפלתו. זאת אומרת, שיקרב אותו אליו יתברך, כמו שהוא מתפלל עכשיו, מסיבת שהוא מרגיש עכשיו את חסרונו, מה שלא היה מרגיש מקודם.

אי לזאת, כשהאדם לא מקבל מהבורא, מה שהוא חושב שהבורא צריך לתת לו, אז הוא האדם מתרעם, מדוע אין הבורא עונה לו על תפלתו, שהוא מתפלל. בשלמא אנשים אחרים, שלא מקרב אותם לפי דעתו, הוא מטעם שאין להם חסרון לרוחניות. אבל הוא לא דומה לשאר אנשים, שאין להם שום זיקה לה', אז ממילא אין הקב"ה צריך לקרב אותם.

אבל אדם זה, שהתפלל לה', שיעזור לו, שיקרב אותו אליו, הלא הקב"ה בעצמו רואה, שאין הוא דומה לשאר אנשים, אלא הוא מרים מעם, שיש לו הבנה בחיי העולם ותכליתו, שהוא עושה חשבון לעצמו, לאיזה מטרה הוא נברא, ולמה הוא צריך להגיע. מה שאין כן שאר אנשים, כשהוא מסתכל עליהם, הוא רואה את שפלותם, שכל מחשבותיהם ומעשיהם הם רק לצורך תועלת עצמם. והוא מרגיש, שהוא מבין אחרת, מסיבת שכלו ומידותיו שהם יותר במעלה וחשיבות משאר אנשים.

ועוד יותר מזה. לפעמים אדם רואה, שהוא עומד במעלה יותר גדולה ויותר חשובה, אפילו מאנשים שהוא נמצא איתם בחברותא. והוא רואה, שהם לפעמים חושבים על רוחניות. מה שאין כן הוא, כל מחשבתו ורצונו הוא רק על רוחניות, והוא רוצה תמיד לצאת מאהבה עצמית, וכל בקשותיו לה', הוא רק שיוציא אותו משפלות זו. והוא לא רואה על שאר חברים שלו, שגם הם יהיו כל כך רציניים, שיחשבו רק על רוחניות.

לכן יש לו תרעומות על הבורא, מדוע הוא לא עונה לו על תפלתו, על מה שהוא מתפלל, ומשאיר אותו במצבו שהוא נמצא, כמו שאר החברים, ולא מתחשב עמו, היינו עם תפלתו, שהוא מתפלל באמת מעומק הלב. אם כן הוא רואה חס ושלום בעניית התפלה מלמעלה חסרון. ושואל לעצמו, הלא כתוב "כי אתה שומע תפלת כל פה", ש"כל-פה" פירושו, שכל הפה יבקש את התפלה, היינו שכל הגוף שלו דורש, שה' יעזור לו. מה שאין כן שאר אנשים, שלא מקבלים תשובה על תפלתם, הוא משום שהוא לא "כל-פה".

הנה אאמו"ר זצ"ל אמר על זה, הנה כתוב "והיה טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע". והוא זצ"ל פירש, שזה שהאדם מרגיש חסרונו, ומתפלל לה', שה' יעזור לו, אין הסיבה שהאדם מרגיש חסרונו, זה נותן לו מקום להתפלל, אלא הסיבה היא, היות שהוא מצא חן בעיני ה', וה' רוצה לקרבו.

אז ה' שולח לו את הרגשת חסרונו, וקורא אותו שיתחבר אליו. זאת אומרת, שה' מקרבו, בזה שה' נותן לו רצון, שהוא יפנה לה', ושידבר לה'. נמצא, שכבר יש לו עניית התפלה מטרם שהוא התפלל. היינו, שה' קרבו אליו, בזה שהוא נתן לו מקום, שידבר לה'. וזה נקרא "טרם יקראו ואני אענה". זאת אומרת, שה' קרב את האדם אליו, מטרם שעלתה מחשבה במוחו של אדם, שצריכים להתפלל לה'.

אבל מדוע בחר ה' בו, לתת לו קריאה, לבוא אליו להתפלל. על זה אין לנו תשובה. אלא שצריכים להאמין למעלה מהדעת, שכך הוא. וזה נקרא אצלנו בשם "הנהגה השגחה פרטית". דהיינו, שאסור לו לאדם לומר, שאני מחכה עד שה' יתן לי התעוררות מלמעלה, אז תהיה לי אפשרות לעבוד בעבודת הקודש. כי הוא זצ"ל אמר, שעל עתיד אדם מחוייב להאמין בשכר ועונש. היינו שהוא צריך לומר "אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני, ואם לא עכשיו אימתי" (אבות פרק ראשון).

אם כן אסור לחכות על רגע אחד אחרי כן. אלא האדם צריך לומר, אם לא עכשיו אימתי. ואסור לחכות על זמן יותר מוכשר, ש"אז אני אקום לעבוד עבודת הקודש". אלא כמו שאמרו חז"ל (אבות פרק שני, ה') "ואל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה".

אלא אחר המעשה, אמר זצ"ל, שהאדם צריך להאמין בהשגחה פרטית, שלא שהאדם קורא לה', אלא הקב"ה קורא לאדם, ואומר לו, שאני רוצה שתדבר אליך. נמצא, שלא הסיבה להתקרבות באה מצד האדם, אלא מצד הבורא. ומשום זה אין להאדם לחשוב, שאין הקב"ה שומע תפלה חס ושלום. אלא כבר קירב אותו עוד מטרם שהאדם פנה לה', שיקרב אותו אליו.

וזה נקרא "טרם יקראו ואני אענה". נמצא לפי הנ"ל, אם האדם נתעורר להרגיש את מצבו השפלות שלו, זה לא בא מצד האדם, אלא הקב"ה שלח לו אז הרגשה כזאת, בכדי שיבקש שיקרבו. אי לזאת, תיכף כשבאה לאדם מחשבה שהוא מרוחק מה', ורוצה להתפלל לה' שיקרב אותו, אין לו להתפלל, עד שיתן מקודם תודה לה', בזה שה' קורא אותו, שיתקרב אליו.

וה' רוצה שהאדם יתפלל לה'. וכשהאדם נותן לעצמו חשבון נפש, מה פתאום נזכר עכשיו שישנו רוחניות בעולם, והוא צריך להשתדל להשיג מה שהוא ברוחניות, ואם תיכף אומר, שהמחשבה זו הקב"ה שלח, אז אח"כ הוא יכול להתפלל.

וזה שאמרו חז"ל "לעולם יסדר אדם שבחו של מקום". זאת אומרת, תיכף שנפל במחשבתו את מצבו בענין רוחניות, הוא צריך תיכף על המקום לתת שבח והודיה לה', על זה שהוא נתן לו את המחשבה ורצון על רוחניות. ואח"כ, היינו לאחר שהוא יודע, שה' קורא אותו, ותיכף מתחיל להודות ולשבח את המלך, בזה שקירב אותו, אז הוא יכול להתפלל על מצבו. היות שהוא רואה, שחסרה לו תורה, ואינו יודע שום הבחנות בין אמת לשקר. ומתפלל לה', שיראה לו את דרך האמת.

ובזה נבין מה שאמרו חז"ל (מדרש רבה, תולדות, ס"ג, סימן ה') וזה לשונם "וייעתר לו ה'. רבי לוי אמר, משל לבן מלכים, שהיה חותר על אביו, ליטול ליטרא של זהב. והיה זה חותר מבפנים, וזה חותר מבחוץ, שכן בערביא קורין לחתירתא עתירתא". ומפרש שם "המתנות כהונה", ש"ליטול ליטרא, פירוש, וגם אביו חפץ ליתנו, והיה חותר כנגדו כדי שימהר לקחתו".

ולפי מה שהתבררנו, שהסיבה שהאדם רוצה להתקרב באה מצד הבורא. ואין הבורא מחכה עד שהאדם יתעורר, אלא הוא מעורר את האדם. ואח"כ האדם מתפלל, שהבורא יקרב אותו. את זה יכולים להבין בדבר, שנותן משל על הפסוק "וייעתר", שהוא, שיצחק התפלל לה'. ונתן על זה משל, דהיינו, שאביו, היינו הבורא, חותר מבפנים, היינו שאביו נתן לו מחשבה ורצון להתפלל אליו, ואח"כ הבן מלכים חותר מבחוץ, זאת אומרת, שעם ישראל הם בני מלכים, והם עומדים מבחוץ של היכל המלך, ורוצה להתקרב לה', היינו לכנס להיכל המלך, זאת אומרת, שאביו שבשמים הוא התחיל תחילה".

זה המאמר של רב"ש.

שאלה: לא ברור איפה עובר הגבול שעד כאן הבורא עורר ומפה האדם צריך לעבוד.

אני חושב שלא כדאי לנו לחפש את הגבול אלא כל הזמן לראות שאנחנו יכולים להרחיב את הגבול הזה ולתת לבורא יותר ויותר מקום לפעול בנו.

תלמיד: אז פרקטית ברגע שאני קולט שעכשיו הוא עורר בי מחשבה או רצון לתפילה, מפה אני תופס את הדבר הזה ואני מתחיל לעבוד?

כן.

תלמיד: התחלתי לעבוד, איך אני יודע שעשיתי את כמות היגיעה הנכונה מבחינת זמן ואיכות, זה יכול לקחת שעות?

אתה כל הזמן נמצא בזה, כי אין לך יותר מתפילה מה לעשות, רק להרחיב ולחזק את התפילה.

תלמיד: אבל לפעמים אני באמת מרגיש שהוא עורר אותי ולפעמים אני יושב שתי דקות ולפעמים עשר דקות, לפעמים אני מתעמק יותר ולפעמים פחות.

אז בהתאם לזה אתה צריך להגיב יותר ויותר. אתה רואה שהוא כל הזמן משנה בך את היוצרות.

תלמיד: אין איזה סימן להבין שעכשיו עניתי חזרה במידה המצופה ממני?

לא, רק להוסיף.

שאלה: כתוב במאמר שאם אנחנו לא מרגישים את הטוב והעונג שמגיע מהבורא אז קשה לנו להודות על זה. אני זוכר שבימים האחרונים דיברת על להוות דוגמה לחברים ובשבת אמרת כמה מילים שממש נגעו בלב ואני רוצה לשאול על זה.

ציינת שיש חברים שמזלזלים בקבוצה ומזלזלים ברב ורציתי לדעת מיהם החברים האלה בשביל שנדע ממי לא לקבל דוגמה שלילית.

כל אחד ואחד עובר כאלו מצבים וזה נכון ולגיטימי. אי אפשר להתקרב למשהו אם אתה לא מזלזל ולא משנה את דעתך, אתה חייב להיות בכל מיני מצבים.

תלמיד: כתוב במאמר שאחרי שאדם עושה ביקורת עצמית ורואה מאיפה הגיע לו הרצון להתפלל, הוא מבין שהרצון הזה הגיע מהבורא. איך על ידי הבדיקה העצמית הזאת אנחנו יכולים לגלות שהבורא עורר אותנו, ולהתפלל בצורה נכונה מתוך ההרגשה הזאת שהבורא עורר אותנו לתפילה?

אנחנו לא יכולים עכשיו לגלות את זה כי אין לנו שום השתוות הצורה עם הבורא, אבל אנחנו מתקרבים לזה ונגלה.

תלמיד: רב"ש כותב במאמר "אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני", וכמו כן כתוב "אם לא עכשיו אמתי". על אף שאנחנו עדיין בהשתוות הצורה, אבל אם לא עכשיו אמתי?

בכל רגע אנחנו צריכים לצפות לזה שהבורא יתקרב ויתגלה ויתחבר איתנו, ימשוך אותנו אליו, וכך נגלה אותו ממש בקרבה.

תלמיד: מה זה אומר שהבורא קורא לנו לדבר איתו, להיות איתו בקשר?

הוא רוצה שאנחנו נתחבר עמו ונהיה כשותפים. אנחנו שואלים, הוא עונה, הוא שואל, אנחנו עונים, וכך אנחנו מגיעים לחיבור.

שאלה: איך מסדרים את שבחו של הבורא?

קודם כל אתה לא עושה את זה לבד. אפילו אם אתה מבין שיש חיסרון לזה, אתה לא יכול לעשות עם זה כלום אלא רק עם כל החברים. לכן צריכים להתחבר יחד, להשתדל לגלות את הבורא ביניכם ולהעלות שבח אליו.

תלמיד: כלומר לבוא עם כוונה וחסרון משותף אל הבורא?

אם אנחנו מתחברים, אז אנחנו יכולים מתוך החיבור שלנו לפנות לבורא עם כל כוונה, עם כל רצון ומטרה.

שאלה: מדובר במאמר שהבורא עונה על תפילה או לא עונה על תפילה. מתי הבורא עונה ומתי הוא לא עונה?

זה תלוי באדם, באיזה מצב, באיזה קשר עם האחרים ועם הבורא האדם נמצא. אם האדם באמת מגלה חיסרון, אז ודאי שמצד הבורא אין אף פעם פעולה נגדו. אבל אם אדם צריך עוד להשיג חיסרון, הבנה, אז יכול להיות שהוא לא מקבל כרגע תשובה מהבורא אלא צריך להוסיף ולהוסיף יגיעה.

תלמיד: בעולם הזה יש לנו אוזניים לשמוע, עיניים לראות. איזה כלי עזר צריך לפתח מעבר לחושים שלנו כדי לשמוע את תשובת הבורא?

רק להיות יותר קרוב לחברים. בקשר עם החברה שם הוא ימצא את אותו מכשיר שהוא צריך להיות מכוון אליו. זה כמו שמכוונים כלי נגינה, אתה צריך לתת טון ולפיו אתה מכייל את הכלי שלך. גם כאן בחברה יש מטרה, הרגשה משותפת, וכולם צריכים להשתדל להיות מכוונים אליה.

שאלה: הוא מדגיש את עניין ההודיה לה'. מה כל כך מיוחד בהודיה שהוא מדבר עליה כל הזמן?

הודיה היא תגובה נכונה מצד האדם כלפי הבורא. כי מה עושה הבורא? כל הזמן מושך את עצמו, מכוון את האדם למטרת הבריאה, והאדם צריך להכיר בזה, להבין את זה ולהתקרב לפי הסימנים האלה עוד ועוד.

שאלה: מה ההבדל בין מה שאדם מתפלל בתחילת המאמר ובסוף המאמר? כי בהתחלה הוא כותב שיש לו חיסרון לרוחניות ולא מבין למה הוא לא קרוב.

אני חושב שאם אדם עובר עם התפילה שלו לפי זרימת המאמר, אז הוא בהדרגה מכייל את עצמו, מכוון את עצמו, מקרב את עצמו לבורא. הוא רואה מאיפה הוא מקבל חסרונות, הכוונות, ושכך הוא באמת צריך להתפתח.

תלמיד: אחרי שכבר סידר את שבחו של הקדוש ברוך הוא, האם הוא יכול להיות שוב באותו מצב כמו בתחילת המאמר, שלא מצדיק אותו?

יכול להיות שהוא שוב יגלה חסרונות גדולים, הכול יכול להיות, אבל הוא יהיה כבר מוכן לעלות מעליהם בהדרגה.

שאלה: הוא כותב, "אלא אחר המעשה, אמר זצ"ל, שהאדם צריך להאמין בהשגחה פרטית, שלא שהאדם קורא לה', אלא הקב"ה קורא לאדם, ואומר לו, שאני רוצה שתדבר אליך." מה זה "תדבר אליך", שאני אדבר לעצמי?

שתבין שזה הבורא פונה אליך.

תלמיד: בהמשך הוא כותב "נמצא, שלא הסיבה להתקרבות באה מצד האדם, אלא מצד הבורא." זה מובן. "ומשום זה אין להאדם לחשוב, שאין הקב"ה שומע תפלה חס ושלום. אלא כבר קירב אותו עוד מטרם שהאדם פנה לה', שיקרב אותו אליו."

כן. הבורא פנה הראשון.

תלמיד: פעם הוא כותב שהבורא פונה לאדם, ולפני כן הוא כותב שהבורא פונה "אליך", שכאילו אני הבורא פונה אליך.

כן. אז מה השאלה?

תלמיד: כתוב "שאני רוצה שתדבר אליך", יש פה ביטוי שהבורא כביכול מחזיר את הפנייה, שאני אדבר אל עצמי?

האדם חושב שזה הוא שפונה לבורא, אבל בעצם הבורא פונה אליו. נמשיך ונראה את זה יותר ברור.

שאלה: במאמר אחר הוא כותב שהודיה מרחיבה את הכלים. מה מיוחד בהודיה שיש בה משהו שמקרב את האדם לבורא? מה זאת אומרת "מרחיבה את הכלים"?

שאז נעשתה ביניהם התקשרות יותר צמודה, יותר קרובה, יותר מובנת. שניהם נמצאים בתהליך התקרבות הדדית.

שאלה: הוא כותב "והרגשה זו, שרואה, שאין בידו להודות לה', ולומר בפה מלא, שיהיו פיו ולבו שוים "ברוך שאמר והיה העולם", היינו שהוא נהנה מהעולם עד שהוא נותן תודה לה', מזה שברא את העולם, ויש לו ממה להנאות." מאיזה עולם הוא צריך ליהנות? מה זה שהוא אמור ליהנות מהעולם ולתת על זה תודה לה'?

על כל הבריאה. האדם מתחיל לגלות שכל הבריאה נמצאת מוכנה רק בשבילו. על זה הוא מודה לבורא שסידר את הכול כך שזה מתאים לאדם, שכל אחד מבני העולם מגיע למקומו, מוצא שם את הבורא שלו, ובסך הכול מגיעים, בונים את הבורא האחד לכולם.

תלמיד: מכיוון שהאדם נמצא תחת הסתרה, האם אפשר בצורה פנימית יותר לומר שהוא צריך להגיע למצב שאומר "ברוך שאמר והיה העולם", שהוא נותן תודה על ההסתרה?

כן, על ההסתרה.

תלמיד: אם הוא אמור לתת תודה על ההסתרה, כי זה המקום שבו הוא נותן עבודה לה', למה הוא אחר כך צריך לבקש ממנו, "אל תסתיר פניך ממני, תראה לי את הגדלות ואת החשיבות שלך"?

את ההסתרה אנחנו צריכים, אחרת לא היינו מגלים שום דבר, זה ברור לנו. לעומת זאת "אל תסתיר פניך ממני", אפשר לומר שפני הבורא זו מטרת התיקון של האדם. אומנם כתוב "את פניך ה' אבקש", אבל אנחנו לא כל כך מבקשים.

אני חושב שאנחנו צריכים להשתדל להתקרב לבורא מכל המצבים, ו"אל תסתיר פניך ממני" מדובר כבר במדרגות גבוהות שעוד לפנינו ואנחנו צריכים להשתדל להתקרב אליהן, מפני שדווקא בגילוי שלהן נגלה את עצמנו בצורה אמתית ונכונה.

שאלה: כתוב במאמר שאדם אומר "כי אתה שומע תפילת כל פה", ועל אנשים אחרים הוא אומר "מי שלא מקבל תשובה הוא משום שהם מתפללים כל פה". מה זה אומר "להתפלל כל פה"? ומה זה אומר שאנשים לא מקבלים תשובה מפני שהם לא מתפללים "כל פה"?

לא מלב פתוח. הם עוד לא הגיעו לבירור ולסדר הנכון של כל הרצונות והמחשבות לתפילה אמיתית.

שאלה: איך זה שכוח האור של התפילה כל כך חד, עד כדי שיכול לשנות את גורלו של האדם?

אין יותר חזק מתפילה, כי זה העלאת חיסרון. ולא החיסרון שיש לנו, אלא שאנחנו משיגים אותו, בונים אותו ממש ממצב שכנגדו. יש לנו חיסרון למלא את עצמנו ואנחנו צריכים כאן להגיע לחיסרון למלא את הבורא. לכן אנחנו צריכים בכל זאת לחשוב כל הזמן על החיסרון הנכון, על תפילה נכונה.

שאלה: האם נכון לחשוב כך - קשה להתפלל כאשר אנחנו נמצאים בתוך הרצון שלנו, אבל הודיה לכל אדם שפוגשים, על כל דבר שאנחנו רואים בעולם מכין אותנו לתפילה, אז כשאנחנו מגיעים לקבוצה ומתפללים דרך קבוצה. ההודיה הזאת היא ההכנה.

כן.

שאלה: אם התפילה מגיעה אלינו מהבורא לפני שאנחנו מתחילים להתפלל, אז מהו החיסרון האמיתי שלנו?

הבורא יודע את החיסרון האמיתי שלנו ומעורר אותו בנו בהתאם לאיפה שאנחנו נמצאים.

שאלה: כתוב - "טרם יקראו ואני עונה". האם כשהבורא מעורר בנו חיסרון לפנות אליו, אבל אנחנו בעצמנו, בעשירייה יכולים לעורר חשיבות של פנייה אליו, האם אלה דברים שווי ערך או שונים? מצד אחד חיסרון שהבורא מעורר ומצד אחר חיסרון שאנחנו יכולים לעורר בעשירייה.

יש הבדל גדול בין החיסרון שיש באדם, לבין חיסרון שיש בעשירייה, לבין חיסרון שמגיע מהבורא. לכל סוג של חיסרון יש גם עוד כמה אופנים. החיסרון הכי חשוב זה שאנחנו משתדלים להתחבר בינינו בחיסרון אחד שלנו לבורא. זה הכי חשוב וכדאי להיות מכוונים לזה - יחד.

שאלה: האדם חושב שהוא פונה לבורא אבל בעצם הבורא פונה אליו. כשאדם מזהה שזה הבורא פונה אליו ולא הוא פונה לבורא, מה הבורא מצפה ממנו בחזרה, חוץ מהודיה?

הבורא מצפה מהאדם שירצה להתקרב לבורא. וההתקרבות תהיה לפי השתוות הצורה, "הוא רחום אף אתה רחום", "הוא חנון אף אתה חנון" וכולי.

שאלה: אם הבורא לא יעורר אותנו לא נוכל להתקרב אליו.

ודאי.

תלמידה: מה לעשות כדי למצוא חן בעיני ה', שייתן לנו את הרצון לפנות אליו?

לחפש במה אני יכול לעורר את הבורא כדי להתקרב אליו.

תלמידה: גם לחיפוש הזה, לציפייה הזאת, הוא נותן כוחות.

כן, אבל אנחנו צריכים להשתדל להיות הראשונים.

תלמידה: מה יכול לעזור לנו להיות ראשונים?

חיבור. בחיבור לברר מה עוד חסר לנו כדי להתקרב ולהידבק בו.

שאלה: מה המנגנון שנמצא בתפילה ומה הערך של שכנוע עצמי בתפילה?

ככל שאנחנו קשורים יחד, אדם מתפלל עם החברים והם יכולים לעזור זה לזה, איש את רעהו יעזורו, כך להגיע לחיסרון המשותף.

שאלה: במאמר יש בירור על תפילה על עצמי. אבל אנחנו לומדים שהתפילה חייבת להיות על הזולת אחרת אני מזיק לעצמי. באיזה מקרים התפילה לעצמי היא נכונה?

אני יכול לבקש לתקן את עצמי כדי להיות מחובר נכון עם החברים ולעזור להם.

תלמיד: יש כאן ציטוט, "אם אין לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני, ואם לא עכשיו אימתי". השאלה, "וכשאני לעצמי מה אני", למה זה צריך לכוון אותנו?

אנחנו צריכים להיות מכוונים רק אל הקשר בינינו, שמזה כל אחד ואחד יתקרב למקום האמיתי שלו ויתכלל מכולם. זה בעצם המקום הנכון לתפילה.

שאלה: איך ומתי כל אחד בעשירייה מתחיל להרגיש שהוא מחובר לאחרים ומתחיל לגלות את הבורא?

אני לא יודע איך ומתי. זה תלוי באדם, זה תלוי בשורש הנשמה שלו, במידת הקשר שלו, בעוד הרבה נתונים.

שאלה : איך לדעת אם אני פונה לבורא או שהאגו מכוון אותי?

אם אתה מרגיש שאתה קשור לחברים והקשר שלך איתם הוא קשר הדוק ואתה יכול לפנות דרכו לבורא, ואתה מצפה שדרך הקשר הזה תקבל בחזרה מהבורא עניית התפילה, אז אתה בדרך נכונה.

שאלה: האם הפעולה היחידה של האדם היא להתפלל לבורא שיקרב אותו? מה זה אומר שהבורא עונה לתפילה של האדם?

שהוא מקרב אותו. אין יותר מזה. אנחנו לא צריכים דבר חוץ מקרבת הבורא.

שאלה: האם הבורא מעורר לא רק את האדם אלא את כל העשירייה?

הבורא מעורר את האדם ואת כל העשירייה.

שאלה: איך יודעים שנותנים לבורא מקום שיפעל בנו וזה לא האגו שפועל בנו?

זה בהתאם לכמה התפילה שלנו היא לא עבור עצמנו אלא עבור התיקון הכללי, השפעה על כל העולם. אלה בעצם הסימנים.

שאלה: כיצד בודקים את התוצאה של איכות התפילה?

זה עניין פרטי מאוד והייתי אומר עמוק. אני לא חושב שאנחנו מסוגלים לזה, לפחות עכשיו. את התוצאה מעליית התפילה ועניית התפילה קשה מאוד לזהות. אנחנו מגיעים לזה אבל לא עכשיו, אלא כשיהיה לנו קשר הדדי ישיר עם הבורא.

בקיצור צריכים להתקדם ונגיע למצבים שנדע גם לשאול על הדברים האלה וגם לפתור אותם.

שאלה: מה תפקידו של המורה בבניית התפילה של התלמידים לבורא?

איתכם יחד ללמוד מה נקרא תפילה אמיתית, נכונה, איתכם יחד להשתדל להתקרב לבורא, לזהות בדרך טעויות ולעקוף אותן. זה בעצם תפקיד המורה כלפי התלמידים - דוגמה, עקביות. אתם מקבלים את הדברים האלה.

שאלה: אחת המשימות שהקבוצה עובדת עליה כרגע במסגרת ההכנה לכנס הקרוב באסיה, היא לבקש מכל עשירייה לכתוב תפילה בכל יום ולהעביר אותה לעשירייה אחרת וכך ליצור שרשרת של תפילה יומיומית שלא מפסיקה. איזו חשיבות אתה רואה במשימת הכנה כזאת לכנס?

זה טוב. להשתדל לכתוב תפילה קצרה ורצוי לא אישית אלא ששייכת לכולם, שכל הקבוצה וכל אדם יכול להתכלל בה, זה דבר מצוין.

שאלה: האם הודיה לבורא שווה כמו תפילה לבורא?

אי אפשר להשוות, זה חשוב וגם זה חשוב. גם לתפילה וגם להודיה יש מהות משלהם.

תלמיד: רב"ש כותב פה "ובמצב ההתבוננות הזה". כל המאמר זה סוג של תרגיל התבוננות,

אבל איפה במהלך היום להכניס את זה? אני מרגיש שאתמול ואולי גם היום, אלא אם כן משהו מאוד גדול ישתנה, אני לא מצליח להיות במצב ההתבוננות הפנימית הזאת. אפילו עם מפגשי העשירייה, ואפילו עם סדר היום ואפילו שיש פעילויות שצריך לעשות והפצה, הרבה זמן לא זכור לי שתפסתי את עצמי באמצע היום, באמצע החיים, עוצר ומסתכל ומתבונן פנימה ומתחיל לשאול את כל השאלות האלה באמת, נותן לזה זמן, מה אני רוצה מהבורא, מה הוא לא נתן לי, מה עכשיו אני מבקש ממנו, מעלה הודיה, מגדיל את חשיבות הבורא, כל הדברים האלה. אני מאוד מתפעל ממה שרב"ש כותב, אבל איפה אני ואיפה זה?

תחזור על זה כמה פעמים ביום ותדרוש שיהיו לך חסרונות כאלה, שאלות, ותחפש אותם בך. מה המיוחד בזה?

תלמיד: זה לא מיוחד, זה פשוט לא קורה, במבחן התוצאה זה לא קורה הרבה או לא מספיק, בטוח לא מספיק. וגם מה שאנחנו קוראים עכשיו, אני חושב שכנראה הבורא שלח לי הרגשה כזאת שאני לא מצליח להתבונן פנימה.

כן, גם את זה הוא שלח.

תלמיד: ומה יהיה שונה היום?

היום אתה תחשוב שאולי הבורא שולח לך את זה ולא שאתה חושב על זה בעצמך.

תלמיד: לזכור שגם את ההרגשה שאני מנותק מכל התהליך הבורא שלח לי?

כן.

תלמיד: ומה השלב הבא?

שאתה יותר ויותר מתקשר לזה שהבורא עושה הכול. ומתוך ההזדהות הזאת שאתה באמת חושב שזה מגיע מהבורא בלבד, מתוך זה אתה יותר קרוב לאמת. יכול להיות שתתחיל להרגיש את עצמך בצורה נכונה יותר.

שאלה: במאמר של רב"ש ובכלל בכל עניין התפילה שעושים כל הזמן, לא כתוב איפה משלבים את החברים, את העשירייה בכל התהליך. אפשר להגיד למשל שאם התעוררתי עכשיו זה לא בא ממני אלא בזכות החברים שחשבו עליי. נכון שזה מהבורא, אבל הסיבה שהוא עורר אותי היא כדי שאדאג ואחשוב על החברים. יש פה עוד הרבה דברים שרב"ש לא כותב עליהם.

נכון, אתה יכול להיות במערבולת הזאת כל הזמן.

תלמיד: איך נכון לברר את הנקודה הזאת?

ככל שאתה יכול.

תלמיד: זה נכון לדבר על זה עם החברים?

אפשר.

תלמיד: עם העשירייה?

גם אפשר. זה בכל זאת יבוא וייכנס יותר לעומק.

שאלה: רב"ש נותן פה כמה שלבים לעבודת התפילה. אדם צריך לזהות קודם כל שאין עוד מלבדו, שהוא שלח לו עכשיו את ההכבדה, את המחשבות שהוא אפילו לא בדרך והוא קורא לזה איזושהי שפלות. בשלב שני, אדם צריך להודות, לשבח ולהגיד שהבורא הוא טוב ומיטיב, ושכל מה שהוא נותן זה לטובה כדי לקדם את האדם. ובעמוד 272 טור א' לקראת הסוף רב"ש כותב "הוא צריך תיכף על המקום לתת שבח והודיה לה', על זה שהוא נתן לו את המחשבה ורצון על רוחניות. ואח"כ, היינו לאחר שהוא יודע, שה' קורא אותו, ותיכף מתחיל להודות ולשבח את המלך," עכשיו השלב השלישי "בזה שקירב אותו, אז הוא יכול להתפלל על מצבו. היות שהוא רואה, שחסרה לו תורה, ואינו יודע שום הבחנות בין אמת לשקר." זה נשמע כמו השלב הבא, מה זה?

ודאי שההבחנות בין אמת ושקר מגיעות אחרי השלב הראשון, כשהוא משיג משהו, ואז כדי להתקדם הלאה הוא צריך כבר לקבוע מהי הדרך הנכונה ומה לא.

שאלה: אני מרגיש שאני עושה פעולות, יש לי הרבה אחריות כלפי הכלי הטורקי ועכשיו אני פה בבית שלנו בשיעור עם החברים שלנו וזה מצוין, אבל אני לא מרגיש שאני מתקדם מספיק. מה לעשות?

בדרך כלל למתחילים יש הרגשה שהם מתקדמים לאט ולא מספיק מהר. מה לעשות? אתה מתקדם ומתקדם נכון, רק תשתתף ככל שאתה יכול בכל הפעולות, כשאתה נמצא כאן, במדינת טורקיה ובכל מיני מקומות, ותהיה קשור עם הקבוצות שלנו. אני רואה שאתה מתקדם מאוד, אתה סופג הרבה הבחנות ומשתף אותן נכון בפנים, בתוך עצמך, אני דווקא מרוצה מאוד מההתקדמות הזאת, תצליח.

שאלה: רב"ש מתאר פה מצב שכביכול האדם מרוחק מה' אבל הוא מצטער בצער השכינה על הריחוק הזה. איך יכול להיות שאדם מרוחק מה' אבל גם יש לו צער על השכינה?

לכן הוא מרגיש כך את השכינה.

תלמיד: איך אפשר להגיע למצב שאתה יכול להרגיש את צער השכינה?

ככל שאתה רוצה להשתתף בצערה.

תלמיד: במה זה תלוי?

זה תלוי באדם, עד כמה הוא מבין מהו מצב טוב לשכינה ובאיזה מצב הוא נמצא עכשיו לגביה.

שאלה: האם אנחנו מודים על המעשה, על זה שהבורא נתן לנו חיסרון להתפלל עליו או מודים על היחס שלו כלפינו?

על זה שקרב אותנו.

תלמיד: כלומר על המעשה עצמו שהוא קרב אותנו.

כן.

שאלה: כתוב במאמר שהבורא מראה לאדם את הפגם שלו וקורא לו להצטרף אליו. משבח והודיה עוברים לאיזשהו חיסרון ובקשה. לפעמים אתה נתקל בבעיה, כי אתה רואה חבר שעובר איזה מצב קשה ומגיע הזמן לתפילה, ואתה מרגיש שהבורא קורא לך. במצב הזה אתה בא להתפלל, ואז חושב "איפה הפגם שלי, האם הפגם הוא בזה שלא היתה לי מספיק אמונה בבורא, או הפגם הוא בזה שאני רואה איזשהו קלקול בעולם"?

במצב שאני רואה איזושהי בעיה אצל חבר, האם אני צריך לבקש מהבורא שישנה את המצב החיצוני, שישנה משהו במציאות, או שאני צריך לבקש מהבורא שישנה אותי, שאני אישאר במצב של אין עוד מלבדו טוב ומטיב?

אני צריך לעבוד עוד על ההתקרבות לבורא, כדי להבין מהי מטרתו בכל מצב שאני עובר.

תלמיד: מהו מקום התפילה כשיש חבר בצרה? האם אני צריך להתפלל עבור עצמי, שאני אראה שהבורא הוא טוב ומטיב, או שאני צריך להתפלל לטובת החבר?

ודאי שקודם כל, אם אני מסוגל, אני צריך להתפלל לטובת החבר, "המתפלל בעד חברו זוכה תחילה".

תלמיד: אני מרגיש שאם אומרים שהמתפלל עבור חברו נענה תחילה, אז כשאומרים "נענה תחילה" זה אומר שהחבר מקבל את מה שהוא צריך.

בהתחלה חשבתי שהכוונה היא שאם אני אבקש שהחבר יגיע לרוחניות אז קודם אני אגיע לרוחניות. אבל אם אני באמת אקבל את מה שאני רוצה תחילה אז יוצא שהחבר יגיע לרוחניות לפני. מה זה אומר שאני נענה תחילה אם אני לא מתפלל עבור עצמי?

לא הבנתי מה הקושייה, אתה מקבל עבור מה שאתה מתפלל ולא חשוב אם זה עבור עצמך או עבור החבר.

שאלה: כתוב "והיה טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע". אם התפילה שלנו היא תולדה של רצון הבורא בנו, אז מהי בעצם התפילה שאני מעלה מעצמי?

התגובה שלך. וגם, אנחנו חושבים שאנחנו עושים את זה כלפי הבורא, אבל אנחנו עושים את זה לעצמנו. "טרם יקראו ואני אענה", הבורא כבר יודע את התשובה ואת התגובה שלנו.

תלמיד: אם יש לי עכשיו איזה חיסרון, והפתרון הוא תמיד בתפילה, ואני רוצה להתפלל עם העשירייה יחד, מה צריכה להיות התגובה הנכונה ברגע שמתעורר בי הרצון להתפלל?

אתה רוצה רק דבר אחד, להתחבר עם החברים, להתכלל בבורא, ולקבל איתם יחד בתוך הכלי הזה את מה שהבורא מתכוון למלא אתכם.

תלמיד: כשאנחנו מתחברים בעשירייה, מה נקרא שעכשיו סידרנו את שבחו של הבורא לפני שאנחנו מתפללים?

שהוא אחד יחיד ומיוחד, ואין עוד מלבדו, ואתם רוצים להגיע למצב שאתם יכולים להבין מה אתם יכולים להשפיע לו וכך משפיעים לו ועוד דברים מסוג זה.

תלמיד: האם לדבר בינינו על הגדלות הזאת או שזו הרגשה שצריכה להיוולד?

בעיקר זה אצל כל אחד ואחד.

שאלה: כולנו מרגישים איזשהו מצב שהלוואי שהיינו נמצאים בו כל הזמן, אבל בתוך המציאות הזו אנחנו מוצאים את עצמנו הרבה זמן עושים דברים שבכלל לא קשורים לדבר הזה.

הבורא מסדר כך.

תלמיד: מה פשר השעות הרבות האלה שאנחנו סוחטים זיתים, עושים כל מיני שטויות כאלה, מה זה קשור לזה בכלל?

אני לא יודע מה להגיד לך, וגם לא יודע להסביר לעצמי כי אני לא מכיר את כל היקף הפעולות שצריכים לעשות בבריאה ועד כמה הן קשורות זו לזו, אבל כנראה שיש בזה תועלת כללית. תראה מה קורה עם העולם, אתה יכול להעביר ביקורת על כל דבר, אבל כך הבורא רוצה, זה רצונו.

שאלה: מה מהות הכלל "אם אין אני לי מי לי ואם לא עכשיו אימתי", ואיך להשתמש בו נכון, לחיות אתו?

אני חייב לבצע את מה שנוגע אלי.

תלמיד: האם אני כל הזמן הראשון, האם אני צריך לעורר?

כן. אני חייב לעורר, אני חייב להיות הראשון, אני חייב לדאוג לכל הקבוצה, לעשירייה וכולי.

שאלה: אמרת ש"אנחנו צריכים להיות מכוונים רק לקשר בינינו, שמזה כל אחד יתקרב למקום האמיתי שלו ויתכלל עם כולם, שזה המקום הנכון לתפילה". החיפוש הזה אחרי המקום הנכון לתפילה דווקא ממחיש את חוסר היכולת לבצע את התפילה הזאת. איך להעריך גם את חוסר היכולת בלעשות את התפילה הזאת כחלק מהתהליך?

צריכים לעבוד יחד ומזה אנחנו נרגיש עד כמה אנחנו לא מסוגלים לזה בלי עזרת ה'.

תלמיד: צריך לפתח פתיחת לב נוספת?

כן. ודאי.

תלמיד: זה התהליך?

כן.

שאלה: בתהליך הוא מדלג על שלב של תרעומת על הבורא. כי אני יודע שהוא עשה הכול, והוא הביא אותי למצב שאני נמצא, והמצב שלי הוא לא טוב, אני לא מרוצה מהמצב שלי.

הוא בעצמו בונה את המצב הזה הלא טוב.

תלמיד: בדיוק.

אז מה?

תלמיד: עכשיו, איך אני מדלג מזה ישר לשבח אותו ולהעלות את הגדלות שלו? אני כועס עליו עכשיו.

אתה כועס כמו ילד קטן. אנחנו צריכים לקבל את זה כמובן מאיליו שהבורא מנהל אותנו, מסדר אותנו, משחק איתנו, מלמד אותנו, ובכל תהליך הלימוד יותר לומדים משאלות ותרגילים. ולכן הוא מכניס אותנו כל הזמן לזה. מה העניין?

תלמיד: אם מתעורר חוסר שביעות רצון או אני מרשיע את הבורא, אז לבטל את זה? אין מקום לרגש כזה?

רגש כזה חייב להיות, כי בלי זה אתה לא יכול לתקן את עצמך. אז זה שאני מרגיש שהבורא לא בסדר, שעשה לי ככה וככה, אלה דברים שנמצאים בנו ואנחנו נמצאים בזה, אנחנו מרגישים את זה. השאלה, מה לעשות הלאה? אין לי מה להגיד. רק להמשיך ולגלות עוד ועוד מצבים.

שאלה: איך להחשיב יותר את זה שהבורא דאג עכשיו שיהיה לי קשר אתו יותר מהחיסרון שלי שיש לי כרגע, או של החבר?

לחשוב על זה ולפתח על זה תגובה נכונה.

שאלה: הבורא כל הזמן מעורר בנו חסרונות ולפעמים אלה חסרונות שקשורים בגשמיות ולפעמים חסרונות שקשורים לחברים, ללימוד. מה אנחנו יכולים ללמוד מסוג החסרונות שמתגלים?

מה הוא רוצה מאתנו. או תגובה מעשית, או בירור, או שינוי בכוונה. את זה אנחנו צריכים לברר.

תלמיד: האם אפשר ללמוד גם לפי מידת החיבור? אם נניח יש חסרונות יותר גשמיים זה יכול להעיד על זה שפחות מחוברים או יותר? איך זה עובד?

לא. לא כדאי להיכנס לכל הדברים האלה. אנחנו רק נסתבך.

תלמיד: ומבחינת התפילה? התפילה תמיד אמורה להיות זהה או שהיא משתנה מסוג חיסרון שכזה לעכשיו?

התפילה משתנה. ודאי. ככל שאנחנו קשורים זה לזה בשינויים למיניהם אנחנו משנים את התפילה.

שאלה: כאן במאמר מתואר שהחשיבות היא לשים לב לזה שהמורה מעורר אותנו לתפילה. ופה השאלה, מה ההבדל בין שהבורא מעורר אותנו לתפילה עבור עצמנו לבין אם הוא מעורר אותנו לתפילה עבור חבר? הגישה להתעוררות היא שמה שחשוב זה שהוא מעורר אותי. אז מה זה חשוב אם הוא מעורר עבור עצמי או עבור חבר?

זה הבדל גדול. כי התפילה עבור עצמי זו תפילה הכי קצרה וודאי שהבורא מעורר אותה הוא גם רוצה שאני אעשה ביקורת על מהות התפילה ואולי אני אשנה אותה מלכתחילה.

תלמיד: זאת אומרת, בהרגשה שמתעוררת בנו מהתפילה שאנחנו מקבלים עבור עצמנו לעומת תפילה שאנחנו מקבלים עבור חבר, אנחנו מעריכים אחרת את הקשר שיש לנו עם הבורא?

ודאי. גם עם הבורא, ועם עצמנו ועם החבר. עם הכול יחד.

שאלה: אם הולכים פה עם רב"ש עד הסוף אז יוצא שהתפילה היא בעצם המילוי. בסוף האדם נשאר עם חיסרון, אבל עצם זה שהוא מזהה שזה בא לו מהבורא, זה הקשר שלו עם הבורא?

לא רק זה. התפילה בעצמה זה הכלי, שאם הוא מסדר אותו נכון, אז הוא מתחיל לקבל מילוי בתוך הכלי.

שאלה: בדיוק את זה אני מנסה להבין, אם בסוף יש עניית התפילה או עצם זה שהצלחנו להגיע לתפילה, זו בעצם התוצאה הרצויה? כי הוא אומר שמה שה' רוצה זה שהאדם יתפלל אליו. ובזה שהאדם מרגיש שהבורא סידר לו את התפילה, בזה הוא דווקא קרב אותו. זו ההתקרבות בעצם.

כן.

תלמיד: אין איזו התקרבות בזה שאני מצפה למשהו, משתוקק למשהו, מתפלל, ואז הבורא נותן לי לזה מענה ואני מבסוט ממנו, אלא דווקא בזה שיש לי קשר, שיש לי תפילה, שיש לי חיסרון, דווקא זה המילוי?

נכון.

שאלה: אנחנו הזכרנו כמה פעמים דברי שבח לבורא. אני זוכר שגם בעבר הסברת לנו שהבורא מאוד אוהב שמהללים אותו. האם זה יהיה נכון להכניס דברי שבח לתוך תפילת הבוקר כדי שזה ייגע בכל אחד בתפילות הפרטיות שלו, והרגל ייהפך לטבע שני?

כן. תנסו. זה רצוי.

שאלה: כשאנחנו מתפללים אל הבורא כדי לקבל כוח השפעה או השתוות הצורה, מה אנחנו מצפים ממנו, מילוי או חיסרון להשפיע, או שזה אותו דבר?

זה אותו דבר. אתה צודק. שהחיסרון שלנו יהיה רק להשפיע ושזה ימלא אותנו.

שאלה: אנחנו רואים שיש כל מיני סוגים של תפילה שהבורא שומע. תפילה שבה אנחנו מתפללים עבור או עבור כולם ואנחנו כלולים בתפילה, או שמתפללים עבור עצמנו ומבקשים לראות את מעלות החברים. חוץ משלושה סוגי התפילה האלה, יש עוד סוגי תפילה? האם תוכל לתת לנו דוגמה?

לא. לא יכול לתת. יש כל מיני סוגים, אולי נדבר על זה בעתיד.

שאלה: אם משך הזמן שאנחנו רחוקים מהבורא הוא עד שאנחנו מגיעים לחיסרון הנכון, אז האם נכון לבקש לקצר את פרק הזמן הזה?

מה שיש לך בלב כך תבקש.

שאלה: אמרת לפני זמן מה שאנחנו עומדים להתקרב יותר לבורא. מתי נגיע לזה שנצפה להתקרב לבורא, מתי נממש את זה? או האם אנחנו כל הזמן צריכים להיות בציפייה להתקרב יותר לבורא?

זה תלוי עד כמה אתם משפיעים אחד על האחר, במידה הזאת תרגישו שיש לכם חיסרון להתקרב לבורא.

שאלה: הוא מקרב אותנו, הוא מעורר אותנו, איך לעשות את זה לפניו ולהגיע לזה?

רק על ידי חיבור עם החברים אתה יכול לעורר בעצמך רצון לחיבור ולהתקדמות.

שאלה: האם מידת החיבור בעשירייה יכולה לתת מדד לאיכות התפילות של החברים?

כן, ודאי שכן. אנחנו עוד לא יודעים למדוד את זה, אבל יכולים.

שאלה: כל בוקר בסדנה אנחנו מייצרות יחד תפילה משותפת, ולפעמים במשך היום בסדנאות אחרות אנחנו גם כמה שניות בתפילה שקטה, שהיא לפעמים מורגשת כעוצמתית יותר דווקא כי אין לה ניסוח בקול והלב עובד חזק. מה הייחודיות של כל תפילה זו שבלב וזו שבקול?

ייחודיות התפילה נקראת עבודה שבלב, שהתפילה משנה את הלב, את הכיוון, שהלב מכוון לזה ומושך את האדם אחריו.

שאלה: שמעתי עכשיו שכאשר הבורא נותן לנו תפילה הוא מקרב אותנו אליו, ושאין לנו עבודה אחרת חוץ מעבודה בתפילה. אם זה כך, אז השגת המדרגה הרוחנית הראשונה, השגת הלשמה זה בעצם שינוי באיכות התפילה?

כן.

תלמידה: איך עצם המאמץ בתפילה בונה את החיבור בינינו?

זה לא עניינכם, אתם צריכים להתפלל.

שאלה: בתפילה שלנו כל חבר מבטא את מה שהוא מרגיש וזה נותן לנו תוצאות. האם נכון לעשות כך?

צריכים לנסות וללמוד. יש הבדל בין מה שאנחנו חושבים לבין מה שאנחנו מדברים לבין מה שיהיה. שלא נשקר זה לזה וכל אחד לעצמו.

תלמיד: אנחנו נפגשים וביחד כל חבר מבטא את מה שהוא מרגיש, ואז אנחנו מפרסמים את התפילה, אנחנו עושים את זה כל יום. האם זה נכון, כי זה נותן לנו תוצאות טובות?

זה נכון, תמשיכו.

שאלה: כשאנחנו משבחים את הבורא, מודים לו, האם זה ביטוי של גדלות הבורא, והאם בזה אנחנו משתוקקים להיות דומים וקרובים לבורא?

ודאי שהבורא נמצא בגובה מעל כולנו ואנחנו לא יכולים למדוד את הגובה שלו. אבל אנחנו צריכים עם זה לקבל אותו כגבוה מעל גבוה, ומה שיוצא ממנו ומגיע אלינו מגיע מדרגה מתוקנת לגמרי, אנחנו צריכים לקבל שזה כך.

תלמידה: כשאנחנו מבטאים הודיה האם זאת הכרה אמיתית, כנה, בזה שאנחנו מזהים ומודים בשינוי הצורה שלנו, בשינוי בינינו לבין הבורא במצבנו הנוכחי, ושאנחנו מבינים מה הבורא עושה בשבילנו כדי שנוכל להתקרב אליו?

הבורא עושה כל מה שאפשר לעשות במצבנו כדי לא להפריע לנו לעשות את העבודה שלנו, כדי שאנחנו נשתנה ונתקרב אליו לפי השתוות הרצונות.

שאלה: האם זה שאנחנו צריכים להגיע לחיסרון למלא את הבורא זאת המטרה שלנו או שזה תנאי, איך לגשת לזה כדי למלא אותו ולא את עצמנו?

אנחנו רוצים לגלות חסרונות בבורא, מה הוא רוצה מאיתנו זה נקרא החסרונות שלו, שחסר לו רק דבר אחד למלא אותנו. זה מה שאנחנו צריכים לברר. ואחרי זה להשתדל לבצע את זה.

שאלה: אנחנו לומדים שמי שמתפלל על עצמו עושה חורבן לנפשו. אז איך אפשר להתפלל על עצמי, אני חייב להתפלל רק על החברים נכון?

נכון.

תלמיד: כתוב בתפילת שמונה עשרה "ה׳ שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך" האם אפשר להתפלל כך בכוח חזק על כל החברים שהבורא יפתח את הפה שלהם ויגיד תהילתך? אולי זאת תהיה תפילה יותר נכונה ממה שאנחנו יכולים להמציא עם האגו שלנו.

הכול יכול להיות.

שאלה: אני יכולה להרגיש רק את הסבל שלי וזה מה שמביא אותי לתפילה. איך אני יכולה להגיע למצב שאוכל להרגיש את הסבל, את הייסורים של החברה, ומתוך זה להגיע לתפילה?

לאט לאט תתקרבי לחברות ותרגישי מה חסר להן. בהתחלה תרגישי מה חסר להן מתוך זה שזה משפיע עליך, אחר כך יותר ויותר, תרגישי מה משפיע עליהן שזה כבר לא שייך אליך, וכך תמשיכי. תמשיכי לזהות מה אכפת לך יותר ומה אכפת לך פחות במה שמרגישות החברות, וכך תתקדמי.

שאלה: איך הסביבה יכולה לפעול עלינו כך שנוכל לברר את החיסרון שלנו?

הסביבה צריכה להשפיע בחיבור שלה על כל אחד ואחד, ובחיבור הזה אנחנו מגלים כמה אנחנו מחוברים, כמה לא מחוברים, במה אפשר להשפיע בצורה הדדית זה על זה, וכך נלך יחד, נתקדם.

שאלה: רב"ש כותב לקראת סוף המאמר "היינו לאחר שהוא יודע, שה' קורא אותו, ותיכף מתחיל להודות ולשבח את המלך, בזה שקירב אותו, אז הוא יכול להתפלל על מצבו. היות שהוא רואה, שחסרה לו תורה, ואינו יודע שום הבחנות בין אמת לשקר." מהו המצב הזה שהאדם מגלה שחסרה לו תורה?

הבירור, הבירור בין המצב שלו למצב של הקבוצה למצב של הבורא, מה נכון ואיך להתקדם להסתכלות הנכונה.

תלמיד: ואז איך האדם אמור להגיב על הבירור הזה?

להתקדם, לבקש.

תלמיד: להמשיך עוד פעם בתפילה מחדש?

כן.

שאלה: אנחנו אומרים אם אין אני לי מי לי ואין עוד מלבדו, שאני צריך להתחיל את הבירור כמו שרב״ש פותח את המאמר. וגם כתוב שעל טוב ומיטיב הוא לא מצליח לסדר שבחו לפני שהוא מתפלל. הוא מרגיש שפיו וליבו לא שווים, הוא לא יכול להגיד שהוא גם טוב וגם מיטיב על כל מה שקורה לו. האם האדם מתחיל בבירור הזה, האם הכול מתחיל מהבירור שהאדם עושה?

כן, אבל לא תמיד האדם מוכן לאותו בירור. הוא צריך קודם לברר באמת מה טוב ומה רע, יש הרבה הבחנות לפני זה.

(סוף השיעור)