שיעור בוקר 14.06.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

העבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: אנחנו בשיעור בנושא "העבודה באמונה למעלה מהדעת", נקרא קטעים נבחרים מהמקורות, נמשיך מקטע מספר 48.

ברור שזאת העבודה הכי חשובה, והיא לא לכולם אלא רק לעובדי ה', רק לאלו ששייכים לראש הפרצוף הכללי דאדם הראשון. והם צריכים להיות ב"אמונה למעלה מהדעת" כי זה נקרא "ראש הפרצוף", וכל יתר בני האדם שלא כל כך שייכים לזה, הם יקבלו מהם הזנה וקשר עם הבורא. אבל אנחנו כולנו רוצים להשתוקק ורוצים להגיע לקשר עם הבורא ולכן בשבילנו כלי דאמונה זה דבר החשוב.

בואו נראה איך עושים זאת.

קריין: קטע מספר 48, מתוך רב"ש א', "על משכבי בלילות".

"כתוב "אביו נותן את הלובן", ששלימות נקרא "לבן", שאין שם שום ליכלוך [...] שע"י זה הוא מקבל התרוממות הרוח, משום שהוא דבוק בהשלם, היינו בהבורא. ומה שהוא נותן, צריכים להאמין, שהוא שלימות. ושלימות משלים את האדם, שירגיש שגם הוא שלם. וממילא הוא לוקח מזה מזונות, שיוכל לחיות ולהתקיים, שיהיה לו כח אח"כ לעבוד עבודת הקודש [...] אבל האדם צריך לתקן את עצמו גם כן, אחרת הוא ישאר בחושך, ולא יראה אור אמיתי, המאיר על כלים המוכשרים לכך, המכונים "כלים דהשפעה".

ותיקון הכלים נקרא "בחינת נוקבא", חסרון, שעובד לתקן את החסרונות שלו. וזה נקרא "ואמו נותנת האודם", היינו שרואה אז את האור אדום, שהם המחסומים העומדים לו על הדרך, ולא נותנים לו להגיע להמטרה.

ואז בא זמן התפילה, היות שהאדם רואה את שיעורי העבודה, מה שיש לו בעניני "מוחא וליבא", ואיך שהוא לא התקדם בעבודה דלהשפיע. וגם רואה, איך שהגוף שלו הוא גוף חלש, שאין לו כוחות גדולים, שיוכל להתגבר על הטבע שלו. לכן הוא רואה, שאם ה' לא יעזור לו, הוא אבוד, כמו שכתוב (תהילים קכ"ז) "אם ה' לא יבנה בית, שוא עמלו בוניו בו". ומב' אלו, היינו מהשלימות ומהחסרון, שהם בחינת "אביו ואמו", יוצא שהקב"ה עוזר לו, שהוא נותן לו נשמה, שהיא רוח חיים. ואז נולד ולד."

(הרב"ש. מאמר 23 "על משכבי בלילות" 1985)

שאלה: מה זה האור האדום, והאם לראות את זה, זה כמו איזו התנסות או ניסוי?

האור האדום זה "אודם" שמפריע לנו להתקדם. כך הוא אומר, זה סימנים כאלו. וודאי שזה לא נראה אדום אלא כך המקובלים משתמשים בכאלו סימנים. "אדום" זה נקרא "גבורות", זה רצון לקבל שמתגלה ואז הוא צובע את הכול באדום. אם הרצון להשפיע מתגלה, אז הוא צובע את הכול בלבן. וכך אנחנו בין שניהם משתדלים לקבוע את הדרך שלנו.

שאלה: מה זה אומר "אם הבורא לא יבנה בית, שוא עמלו בוניו בו"?

כי הכול תלוי בכוח העליון. אנחנו רק צריכים להבחין מה אנחנו רוצים. אבל במידה שאנחנו רוצים דבר טוב, הבורא מקדם אותנו לדבר הזה עוד קצת ועוד קצת, במנות קטנות. לכן אם הבורא לא בונה, אז לא הולך לנו לבנות, לחבר את הכלים שלנו לנשמה, לעשירייה כמה שיותר גדולה ושם לגלות את הבורא שהוא הממלא אותנו.

שאלה: כשחוסמים את האדם מלראות מעל הדעת הוא שמח מזה?

חוסמים? למה?

תלמיד: כי מדובר במאמר שהאור האדום הוא כמו מחסומים כאלו.

זה מפני שמתגלה בו רצון לקבל עוד יותר גדול, שהוא ילך גם מעליו למעלה מהדעת. זה לא מחסום, לא חוסמים, זה נקרא ש"במקומות שהצדיקים ילכו בהם, רשעים יכשלו בהם". שמים לפנינו תמיד יותר ויותר מדרגות כדי שאנחנו נעלה על פניהן.

תלמיד: אז הוא שמח מזה שיש לו על מה להתגבר?

מצד אחד שמח, מצד שני זה קשה, אין מה לעשות. אבל מזה שזה קשה הוא שמח.

שאלה: מהו האור האמיתי?

האור האמיתי זה התפעלות שיוצאת מתוך החיבור. אבל אנחנו מתחילים להתקרב לעניין הזה. זאת אומרת שומעים יותר, מרגישים יותר, איכשהו ממש מסתובבים סביב זה, זה העיקר. העיקר זה הכלים, האור לא חסר. ברגע שיהיו לנו כלים, וכלי זה תוצאה מהחיבור, אז האור יתגלה בתוך הכלי הזה.

שאלה: התפעלות זה כוח מהבורא, אבל במה התיקון של האדם שישתמש נכון בהתפעלות הזאת?

בזה שהוא מתחבר לחברים.

שאלה: מה זה אומר שאדם מוכן לקבל לגמרי את השליטה של הבורא?

להתנתק מהפעולות שלי ורק לקבל פקודות הבורא ולפי זה להתקיים. כמו שהנוקבא מקבלת שליטת הגבר, שליטת הזכר.

שאלה: מה זה שהוא מרגיש שאין שום לכלוך והוא מרגיש שלם?

שכבר אין משהו שמבדיל אותו מהבורא, זה בעיני האדם, עד כמה שהאדם מגלה, אבל מרגיש את עצמו שלם, וכמו שהבורא הוא משפיע, גם האדם לפי כוח ההשפעה שפיתח יכול לאתר את כוח ההשפעה של הבורא ולהזדהות עמו.

תלמיד: ואם יש חבר בעשירייה שהוא ממש משתדל להתמוסס ולהיות כעובר בין החברים. מה שאר החברים צריכים להרגיש מהחבר הזה? איך הם מרגישים אותו?

תשאל אותם.

שאלה: איך לעשות כך שהשמחה תהיה המדד האמיתי?

תלוי מאיפה יש לך שמחה. שמחה כתוצאה ממעשים טובים, או שמחה מזה שאתה סתם מתמלא ואז יש לך שמחה.

תלמיד: האם כדאי לנתח את השמחה?

לאתר מאיפה באה לך תוצאה מהכלים דקבלה שלך או מכלים דהשפעה שלך. ודאי, אחרת איך אתה תתקדם?

תלמיד: האם כדאי לעשות את זה כניתוח קבוצתי, נניח אחרי כל פעולת חיבור?

קודם כל פרט, ואחר כך יכול להיות אפילו עם הקבוצה.

שאלה: לפי הקטע הוא אומר שמקבל את הלובן שמשלים אותו ואחר כך הוא צריך לתקן גם את עצמו אחרת לא יראה אור אמיתי. איך קיבל את הלובן אם לא שלם, ומה זה האור הלבן הזה אם אחר כך מקבל אור אמיתי?

זה אור של השפעה. ואור אמיתי יכול להיות שיש שם כבר משהו מכלים דקבלה, אור חכמה בתוך אור החסדים.

שאלה: איך לתפוס את העזרה שהבורא נותן?

לבקש, כל הזמן לבקש, כל הזמן להיות בפניה לבורא. מה בדיוק לבקש? כל דבר, לא חשוב מה, כמו תינוק "את זה רוצה, ואת זה רוצה". חוץ מזה שהוא יושב על הידיים שלך הוא כל הזמן אומר "את זה ואת זה, ולך לשם ותביא לי את זה". כך כל הזמן לדרוש. אבל לאט לאט להתחיל, חוץ מזה שאתה תופס את הבורא ודורש, למיין את הדרישות שלך.

תלמיד: אחרי שדרשת, הבורא בדרך כלל כן עונה, אבל אני איפשהו מפספס את העזרה שלו, אני לא מצליח לתפוס את העזרה הזאת.

תמשיך לדרוש. אז בפעם הבאה אתה לא תפספס.

שאלה: ציינת הבדל בין שמחה מכלים דקבלה לשמחה מכלים דהשפעה. שמחה מכלים דקבלה זה די ברור, איך אפשר להרגיש או להבחין בשמחה מכלים דהשפעה? איפה זה מורגש?

זה מורגש בכלים שאני מחובר עם הזולת. אין בי כלים דהשפעה. אם אני מתחבר לזולת, אם אני נתתי לו איזו מתנה, אז אני מרגיש בזה שמחה מתוך זה שאני נמצא מקושר אליו ומרגיש בו מילוי ממני, ואז מזה יש לי שמחה. זה מורגש בכלי דהשפעה שלי.

תלמיד: אפשר כבר להרגיש כאלה הרגשות בעשירייה?

וודאי. תנסו.

שאלה: אמרת שהנוקבא מקבלת את השליטה של הגבר עליה. במקרה שלנו נוקבא האם זה הרצון המשותף?

כן.

תלמיד: איך בכל זאת להגיע לרצון משותף?

להשתדל להתחבר יחד לכיוון אחד, לרצון אחד, למטרה אחת. כמה שיהיה, איכשהו יהיה איזה חלק משותף.

תלמיד: מה זה אומר שהרצון שלנו המשותף מקבל את השליטה של הבורא, הגבר?

זה שאתם רוצים להתגבר על הפערים ביניכם זה נקרא שאתם פועלים כגבר. על מה? על הרצון לקבל שלכם שכל אחד רוצה לחוד משהו. זה שאתם שולטים על האישה.

שאלה: כל הקטע הראשון כתוב "אביו נותן את הלובן", "שלמות", הכול מתחיל משלמות כאילו. ואנחנו לומדים שמתחילים מחיסרון. איך יכול להיות שתהליך רוחני מתחיל דווקא מהשלמות?

אתה צריך להתחיל מזה שאתה נמצא בשלמות. אני עכשיו נמצא בשלמות. נקודת האפס. הבורא ברא אותי, סידר אותי בשלמות. מה אני רואה לפני? קבוצה, חיבור שאני צריך לבצע בינינו על מנת להשפיע נחת רוח לבורא, חיבור עם הבורא כדי באמת להשפיע לכלי שלו. תמיד ללכת בשלמות בקו ימין, ובשמאל להיות רק חצי שעה ביום.

תלמיד: כאילו על פני השלמות הזאת מתבררים כל האודם, כל החסרונות.

כן. הכול רק בשלמות. ואפילו שאתה לא צודק וזה לא נכון, להיות בשלמות. אתה יכול להגיד, "אבל זה לא רציני, זה לא אמיתי". אין אמיתי או לא אמיתי. אתה בכל זאת קרוב לבורא.

שאלה: איך אנחנו יכולים בעשירייה לעזור אחד לשני לייצב את זה כל הזמן?

זה שאתם מחזיקים זה את זה, תומכים זה בזה להיות כל הזמן בשמחה, בשלמות, שאתם נמצאים בשליטת הבורא ש"אין עוד מלבדו" והוא הקובע. בסופו של דבר הבורא קובע את כל המצבים. וזה שאתה אחרי כל הפלפולים שלך והפילוסופיות שלך אומר, "זה הבורא ולכן אני בשלמות", אתה צודק.

קריין: קטע מספר 49. מתוך רב"ש ג'. "רוממו ה' אלוקינו".

""רוממו ה' אלוקינו והשתחוו להר קדשו, כי קדוש ה' אלקינו". 

"רוממו". פירושו, אם האדם רוצה לדעת רוממות וגדלות ה' אלקינו, זה יכולים להשיג רק על ידי דביקות והשתוות הצורה. אם כן מהו השתוות הצורה, ואיך מגיעים להשתוות הצורה. 

"והשתחוו להר קדשו". עניין השתחויה היא הכנעה, היינו שמרכין את הדעת שלו, ואומר, מה שהדעת מבין או לא מבין, אני מבטל ומכניע אותו. לאיזו בחינה אני מכניע אותו, ל"הר קדשו". "הר" פירושו הרהורים, היינו מחשבות. "קדשו", פירוש קדוש ומופרש מהדבר, שענינו הוא, שפורש את עצמו מהרצון של קבלה. "והשתחוו", היינו להכניע את הגוף, אפילו שהוא לא מסכים, ויקבל על עצמו רק מחשבות של קדושה. וזהו, "השתחוו להר קדשו". 

ומדוע צריכים להכניע את עצמו למחשבות של קדושה, היינו לפרוש את עצמו מקבלה על מנת לקבל - "כי קדוש ה' אלקינו", שהבורא הוא רק משפיע. לכן צריך להיות בהשתוות הצורה כמו הבורא. ועל ידי זה יכולים להשיג את רוממות ה'. ואחר כך יכולים להגיע לידי השגות רוממות ה' אלקינו." 

(הרב"ש, מאמר 128 "רוממו ה' אלוקינו")

שאלה: האם זה נכון או כדאי לעבוד בעצם בהדמיה של המצב הנדרש, התקין מול הבורא כדי להגיע אליו, ליצור אותו, למרות ובניגוד לגוף ובניגוד לרצון?

כך אתם צריכים לבנות את העשירייה. לכן אנחנו נמצאים בדמיון שנקרא "העולם הזה", שזה מתרחש אצלנו בדמיון, בראש שלנו כמו בחלום. ואנחנו צריכים כאן להרכיב את הקשר בינינו כאילו אנחנו נמצאים בעולם הרוחני, במצב הרוחני. כמו ילדים שמשחקים במשחקים כאילו הם כבר גדולים. כך אנחנו צריכים ביחסים בינינו בעשירייה לשחק כאילו אנחנו נמצאים כבר בעולם העליון ואנחנו מכינים את עצמנו שהבורא יתגלה בינינו.

תלמיד: ולמה קל לנו יותר להתחבר לשמאל, לשלילי, מאשר לימין?

כי הרצון לקבל אוהב את זה. אתה מקלל את הבורא ואתה מתחבר לשמאל ואתה לא מרוצה מהחיים ויש לך את מי לקלל ולהאשים, הבורא עושה הכול. בדרך כלל מי שהולך אחרי האגו שלו כך הוא מתנהג. כך כולם, אבל צריכים כמה שיותר מהר לצאת מזה.

שאלה: כיצד מכניעים את הגוף וכיצד העשירייה יכולה לעזור לאדם לעשות זאת?

רק על ידי זה שאתה נכלל בחברים. אתה לא עובד נגד הגוף עצמו, זה ניתן לכישלון מראש. אלא אתה נכלל בתוך החברים, עם מה שהחברים רוצים, מה שהם עושים, אתה נכלל ביניהם כקטן שרוצה להיות כמוהם וזהו. למה? אין למה, ככה. ואז תראה איך על ידי זה הבורא מסדר לך את כל הדברים האלה, הוא מביא אותך קדימה.

שאלה: ומכיוון העשירייה, איך העשירייה עוזרת לאדם להגיע למצב הזה?

העשירייה בדרך כלל צריכה לתת דוגמה טובה לכולם. ואם יש אדם שקשה לו אז היא צריכה לעזור לו, לתת לו עוד כמה דוגמאות, עוד כמה צורות יחס מיוחדות.

שאלה: נראה שלשחק בשלמות זה המפתח העיקרי להתפתחות הרוחנית.

נכון, אבל לא להיכנס מתוך זה לחסידות.

שאלה: ברגע שמשתדלים בעשירייה לשחק את השלמות והגדלות אז אנחנו מרגישים שזה נותן הרבה כוח לחברים. ולפעמים יש מצבים שחבר לא יכול לשחק והוא נופל לאיזה מצב. השאלה איך העשירייה צריכה להתייחס לזה?

לעזור. רק לעזור.

תלמיד: האם לעשות איזה פעולות קטנות לפעמים, שהחבר לא עושה בגלל שלא רואה אולי את החשיבות ודבר כזה מוריד, מקומות שכן אפשר לשחק בלי בעיה.

לעשות כל מיני פעולות, צורות, דוגמאות לפניו.

שאלה: חיסרון להכניע את הגוף באופן כללי, איך להגיע לחיסרון הזה?

להשתדל בפועל להכניע את עצמו כלפי החברים כמו שרב"ש כותב.

שאלה: יוצא לעתים קרובות שחבר בעשירייה עושה מאמץ ללכת בשלמות, הוא מתאמץ ומתאמץ, ואז נעצר ושופך את כל מה שבפנים, בלב שלו לעשירייה. איך לעשות כך שזה לא יהפוך לאימון פסיכולוגי זול כזה, שאדם מחזיק את עצמו ואחר כך כבר לא יכול להחזיק ומוציא את כל מה שיש בליבו? איפה העבודה הזאת עוברת מהדרגה הפסיכולוגית לזה שהוא בכל זאת פונה לבורא?

צריכים לעשות סעודה וביחד לשמוח שהגענו למצב שהרע התגלה. ואנחנו כולנו נמצאים בזה, ולא שזה קרה אצלו, אלא זה כך במקרה אצלו, הוא היה כאיזה חלק חלש בשרשרת בינינו, ולכן שם זה קרה, או דווקא אולי הוא חלק חזק ולכן שם זה יכול להתגלות. אבל כולנו צריכים לשמוח בזה, שבכך אנחנו מתפטרים מכל הרע הזה ומתחילים שלב חדש.

שאלה: ציינת עכשיו שחשוב בעבודה בעשירייה לא ליפול לחסידות. מה זה אומר ליפול לחסידות?

שאני מקבל כל דבר כדבר מושלם, כדבר טוב, שזה בא מהבורא והבורא הוא טוב, אז לא יכול להיות שום דבר רע, זה נקרא "חסידות", בלי "קו ביקורת", בלי שמאל.

שאלה: מה העצה כדי לשמור על השמחה שבמשחק, כמו ילד שמשחק בדרך, שתהיה לנו השמחה הזו ממש כל הזמן, שנתייחס לעסק הזה כמשחק כמו שהבורא מתייחס?

על ידי בירור ביניכם ותמיכה הדדית. אתה מחפש כבר פטנטים, ואני אומר לך שזו עבודה שאתה צריך לעשות עם הקבוצה.

שאלה: כשהאדם מרגיש שהבורא דואג לו 24 שעות ביממה, האם אז האדם צריך לבקש לבטל את עצמו?

כל הזמן להיות או בבקשה או בהודיה, כמה שאפשר. בהודיה עשרים ושלוש שעות, ושעה או חצי שעה בבקשה, בביקורת. יותר נכון בביקורת.

שאלה: האם אני יכול לבקר את החבר בעשירייה, ואם כן באיזה עניין?

אני לא יודע באיזה עניין, בעניין הרוחני, עד כמה הוא מגיב למה שאתה מבקש ממנו, חיבור וכן הלאה, תבדוק, תראה.

שאלה: יש לנו שני חברים מאוד מנוסים שהם הרבה זמן בקבוצה, הם נמצאים בריב ביניהם או לא נמצאים בשיעור, ואנחנו מרגישים כאב מזה שהם לא נמצאים, כאילו האגו שם קיר כזה בינינו.

אין מה לעשות. כמו שכותב שם גם בעל הסולם, הם נופלים ועוד הרבה יפלו בדרך ובגמר התיקון יתעוררו כולם, אבל באמת צריכים להחזיק אותם וכמה שאפשר לקדם, כדי שכולנו נגיע לתיקון.

תלמיד: האם עד הסוף צריך להחזיק בהם, לא לוותר, פשוט להעביר את הפוקוס ממרכז העשירייה אל אותם שני חברים שנמצאים במצב קשה?

תנסו ותראו עד כמה זה עוזר, לפחות תראו את זה כניסיון.

שאלה: בעולם הגשמי קנאה מייצרת שנאה, בהתפתחות הרוחנית היא מייצרת אהבה. איך אנחנו הופכים את זה משנאה גשמית לאהבה רוחנית?

רק על ידי המאמץ שלנו, רק על ידי חיבור בינינו, רק על ידי שנמשוך את המאור המחזיר למוטב, אני לא אספר לך כאן שום דבר חדש, רק אם אתם מחזיקים את זה כמטרה, שכאן, כך אתם רוצים לעשות, אז זה יקרה.

קריין: קטע מספר 50 מתוך רב"ש ב' "מהו אדם ומהו בהמה, בעבודה".

"בזמן, שהאדם רוצה לעבוד לשם שמים ולא לתועלת עצמו. אז על כל מה שהוא עושה, הוא רואה, שאין שם שום דבר לתועלת הבורא, אלא רק הכל לתועלת עצמו. במצב הזה הוא מרגיש, שאין לו שום דבר, אלא שהוא ריק מכל. וזה המקום ריק, הוא יכול למלאות רק עם רימון, היינו אם הוא ילך למעלה מהדעת, שנקרא רוממות ה'. היינו, שיבקש מה', שיתן לו כח להאמין למעלה מהדעת, בגדלות ה'. כלומר, זה שהוא רוצה רוממות ה', אין הכוונה שהוא אומר, שאם אתה תיתן לי להשיג את רוממות וגדלות ה', אז אני מוכן לעבוד, אלא הוא רוצה, שה' יתן לו כח להאמין בגדלות ה', בזה הוא ממלא את מקום הריקנות, שבה הוא נמצא עתה. נמצא, שלולי הריקנות, היינו שלולי אם הוא היה עובד בדרך להגיע לדביקות, היינו בהשתוות הצורה, הנקרא בעל מנת להשפיע, אלא בבחינת הכלל, שמספיק להם בחינת המעשה שהם מקיימים, אין אלו אנשים מרגישים בעצמם בחינת ריקנית. אלא שהם מלאים במצות. אלא דוקא אלו, שרוצים ללכת בבחינת להשפיע, הם מרגישים את הריקנות שבהם, והם זקוקים לגדלות ה', והם יכולים למלאות את הריקנית הזו, דוקא עם רוממות, הנקרא מלאים מצות, כשיעור, שהם מבקשים, שה', שיתן להם כח, שיוכלו ללכת למעלה מהדעת, שזה נקרא רוממות. היינו, שהם מבקשים, שה' יתן להם כח ברוממות, שהיא למעלה מהדעת, בגדלות וחשיבות ה'."

(הרב"ש, מאמר 7 "מהו אדם ומהו בהמה, בעבודה" 1991)

שאלה: אם אני רוצה לעבוד באמונה למעלה מהדעת, למה אני זקוק לגדלות הבורא, האם זה לא נקרא שכך אני מקבל לעצמי?

לא, אתה זקוק לכוחות, לתכונות, שהוא יביא לך תכונות עד להשפעה, ושיביא לך כוחות לממש את תכונות ההשפעה. נניח אתה עכשיו ילד קטן ורוצה להיות בכיתה חמש, אז אתה צריך את הכוח להיות בכיתה חמש, את השכל, הרגש, להבין את הכול, ואתה רוצה גם את המילוי הזה, שמתאים לכיתה חמש, את הכול אתה צריך לקבל מלמעלה, מהבורא.

שאלה: איך אחרי ביקורת החברים אני יכול לראות את גדלות הבורא? כי זה כמה חודשים אני נכנס לאיזה מצב בהמי, זה כואב, ואם אני לא עושה ביקורת, אז אין לי תשובה למה החבר עשה כך.

אתה תמשיך ואחר כך תראה למה יש כאלו מצבים שונים, כל מצב ומצב יש לו מקום, אבל עד כמה אתה יכול לזרז את המצבים, כול זה תלוי בקשר שלך עם הקבוצה.

שאלה: מאיפה האדם לוקח את העצבים להחזיק בתהליך הזה? אין בעיה עם התהליך, הוא נפלא, הוא מסכים וגם שמח שנמצא בזה, אבל עצבים מאיפה לקחת?

ה' ישמור. הבורא יסדר את הכול.

תלמיד: זהו, זה מה שנשאר להגיד כל הזמן?

כן, מה אתה חושב, תסתכל עליי כמה יש לי עצבים וכמה לא, ומה קורה לי, ומה? מחזיקים מלמעלה, ממש מלמעלה, ולא רק מחזיקים, אלא מחייבים אותך לעבוד בכאלה דברים שהיית כבר עוזב ולא מסכים. אבל שום דבר, "חוץ מצא". תמשיך ותמשיך והכול יסתדר.

תלמיד: גם זה לא בידיים של אדם, "חוץ מצא" או לא "חוץ מצא". הוא מחזיק אותך.

מדובר על מה שאתה יכול להוסיף בכל זאת. למרות שכך נראה לך, אבל זה המקום שאתה יכול להוסיף.

שאלה: במאמר כתוב שמי שמרגיש ריקנות זקוק לרוממות ה'. כשיש בתוכי קול שכל הזמן אומר לי, "תראה, כמה שתתפלל עבור החברים הם לא יתחברו". איך באותו רגע אני יכול לקחת את גדלות הבורא ולהתגבר.

גם את זה תבקש מהבורא.

שאלה: כדי ללכת למעלה מהדעת, האם חייבים לראות שכל מה שהוא עשה עד עכשיו זה לא היה עבור הבורא אלא עבור עצמו?

כן ולא. לא יכול להגיד. שיברר בעצמו.

שאלה: האם כוונת גדלות הבורא במאמר, הם העצמה והגודל של הבורא או של חשיבות ההשפעה על פני הקבלה?

חשיבות ההשפעה בסופו של דבר. הבורא הוא לא איזו אישיות. זאת תכונה, הוא מתגלה בנו כתכונה. כמו שאתה מצייר בעצמך איזה ציור של חבר, אתה לא מצייר ממנו משהו, אלא סך הכול את סכום התכונות.

שאלה: אמרת קודם שצריך להגביר את החיבור כל הזמן בקבוצה כדי להתמודד. אם אין לנו אפשרות להתחבר עם העשירייה במהלך היום, האם ניתן להיכלל בינינו מבלי שזה יהיה דרך דיבור או כתיבה?

זה ניתן, אבל האם אתם יכולים לממש את זה? זאת השאלה. אבל זה ניתן. מלמעלה, ודאי שכן. העולם הזה הוא העולם המדומה, עוד מעט הוא יתאדה מתוך החושים שלנו ונרגיש את עצמנו קיימים במערכת קשר חדשה.

שאלה: איך השגת את הדרגה של אמונה למעלה מהדעת?

כמו שכתוב.

שאלה: מה ההבדל בין מה שרב"ש כותב כאן שהאדם רוצה להשיג את גדלות ה' ומבקש "תן לי להשיג ואז אוכל לעבוד", לבין זה שהוא מבקש שיהיה לו כוח להאמין בגדלות ה'?

זה אותו דבר, להשיג אמונה בה' או להשיג גדלות ה'. כי אנחנו לא משיגים גדלות ה' אף פעם, אלא רק רוכשים כוח אמונה בו, וזה מספיק. ואחרי זה כבר מתחילים להשיג את דרגות הידיעה.

תלמיד: יש הבדל בין המהות של הבורא לתכונות שלו?

אנחנו לא משיגים אף פעם את מהות הבורא כי אין מהות הבורא כלפי הנברא, אלא רק מה שהבורא משפיע. ואז זה נקרא "ממעשיך הכרנוך", שמתוך המעשים שלו עלינו אנחנו משיגים אותו.

שאלה: למה הבורא רוצה שנבקש ממנו שייתן לנו את הגדלות שלו? למה הוא רוצה שנבקש ממנו? למה אנחנו לא יכולים לבנות את זה יחד בעשירייה?

אנחנו יכולים לבנות הכול בעשירייה אם היינו יודעים מה לבנות, ואם היה לנו כוח לבנות. אבל חסרה לנו תוכנית, חסרים לנו מרכיבי התוכנית, הנושא עצמו, ואז היינו יודעים להרכיב, אם יודעים. שום דבר אנחנו לא יודעים, אין לנו שום דבר. אנחנו לא מבינים כלום, נמצאים בתכונות ההפוכות, וככה דווקא "כיתרון אור מתוך החושך" אנחנו מתקדמים.

וכך כל פעם טועים וטועים, ומתקנים את עצמנו, מתקנים ומתקנים. כמה פעולות אנחנו עושים ולא יוצא לנו כלום, עד שאנחנו מבינים שהפעולות צריכות להיות פעולות חיבור, וחיבור זה בינינו מלב ללב, וכך מתקדמים. הדרך מאוד ארוכה, אבל מעניינת. כשאדם מתחיל כבר להיכנס בה כמו שאנחנו עכשיו זה מאוד מעניין, זה מעשי. זו לא סתם דרך, כפי שהיינו חיים אלפי שנים ולא ידענו איפה אנחנו נמצאים ובשביל מה אנחנו קיימים.

שאלה: למה אתה מתכוון כשאתה אומר שבקרוב העולם הזה יתאדה?

כמו שכתוב בחכמת הקבלה, העולם הזה נעלם, כי הוא קיים רק ברצונות שלנו דלקבל. ברגע שאנחנו מתקנים את הרצונות שלנו בעל מנת להשפיע, המציאות שמתגלה בכלים דקבלה בלבד, ללא כוונה בעל מנת להשפיע, נעלמת. כי זו מציאות מדומה, מה שאנחנו מדמים לעצמנו שהמציאות על מנת לקבל יכולה להתקיים ויש לה מקום. אין לה שום מקום, אלא היא קיימת בגלל שהבורא רוצה שהיא תתקיים, שאנחנו נחיה בה, בשקר הזה, בדמיון הזה, כמו בתוך ענן, מפני שבצורה כזאת אנחנו יכולים להתקיים, לגדול בתוך הרצון לקבל שלנו עד שנרצה לצאת ממנו ולהגיע לרצון להשפיע. לכן כל המציאות של הרצון לקבל תיעלם. זה היופי שיש בכל העניין.

למה אתם שואלים? זה לא מובן? מה שמתגלה בעל מנת לקבל אין לו שום זכות קיום.

תלמיד: אני מבין, אבל אנחנו עוברים לחיות באיזו דואליות כשמגיעים לגילוי?

כן. כשאנחנו מגיעים לגילוי, בדרך לגילוי אנחנו נמצאים בין שני עולמות.

שאלה: מצד אחד המקובלים מייעצים לנו להיות כל הזמן בפניה לבורא, ומצד שני, הם מזהירים אותנו לא לבקש על עצמו או לבקש בעצם על דברים שהם רק קשורים לרוחניות ולעשירייה. ומצד שני אומרים לנו "תבקש על כל דבר". איך ליישב את הסתירה הזו?

אם אנחנו רוצים להגיע איכשהו לצורת ההשפעה, אפילו שמשקרים לעצמנו, בכל זאת אנחנו צריכים לבקש כוחות מהבורא, ולהתקשר אליו, ולראות בו את ההבטחה שאנחנו נגיע למשהו. עד כמה הבקשות שלנו הן נקיות? פחות או יותר, כמה שיכולים, כמו ילד קטן, שהוא מבקש כל פעם דברים ואנחנו לא נותנים לו, אנחנו מבלבלים אותו. הוא רוצה את זה, ואסור לו, אז אנחנו מתחילים לשחק אתו במשהו אחר, והוא שוכח. כך אנחנו.

תלמיד: לא הבנתי. אמרנו שצריך לבקש אפילו על דברים גשמיים.

אם אתה עושה את זה מתוך העשירייה אז הבקשות שלך הן בדרך כלל נכונות, מתקבלות, טובות, בכיוון. יכול להיות שהבקשות בעצמן לא נכונות כל כך, כי אתם כולכם הרי עדיין ברצון לקבל שלכם, אבל בכל זאת, יחד עם זה, הבקשה היא בקשה, בקשה משותפת. אתם בוכים, אתם רוצים, אתם כמו ילד קטן, אז עושים לו משהו. לא נותנים לו בדיוק מה שהוא מבקש, אלא משהו אחר, קרוב לזה, וכך אנחנו מתקדמים.

תלמיד: אז כן להגביל את הבקשות לתנאי שזה מתוך העשירייה וזו בקשה משותפת?

כן.

תלמיד: לפני כן לא לבקש?

לפני זה, תלוי איזו בקשה. אם זו בקשה שיהיה על מנת להשפיע, וכל מיני דברים כאלה שעכשיו קראנו, אז כן.

תלמיד: אז מה העצה הזאת לבקש על כל דבר ובכל רגע, אפילו על גשמיות, אפילו שיהיה לי אופניים?

כי יש לך קשר עם הבורא. אבל אתה בזה תהפוך להיות לאיש דתי לכל דבר ואין בזה שום דבר. אתה תחשוב שאתה קשור לבורא, ויש לך על כל הדברים האלה השגחה עליונה, ואתה נמצא עימו בקשר. אבל בשביל מה ולמה?

תלמיד: אז מה לעשות? לבקש על כל דבר או לבקש רק על רוחניות? לבקש גם מתוך עצמי או לבקש רק מתוך העשירייה?

בכל דבר להתקשר לעשירייה ומהעשירייה להתקשר לרוחניות.

תלמיד: ולפני זה לא לבקש?

ולפני זה, תעשה מזה כהכנה.

תלמיד: מה זה אומר הכנה?

שאתה תדע איפה אתה נמצא ועדיין הדבר הזה הוא לא שלם. אבל אתה לא מפסיק אותו.

תלמיד: מה זאת אומרת לא מפסיק? ממשיך לבקש על דברים לעצמי?

כן. אפילו שאני יודע שזה לא טוב, ולא כך ולא כך, אני מבקש מפני שאין לי מאיפה עוד לבקש ולקבל אלא רק מהבורא. והבקשה שלי היא בקשה מלוכלכת, אבל אני חייב להיות בזה, כי על ידי זה בינתיים אני מחזק את הקשר שלי עם הבורא.

שאלה: אמרת שיש דברים שאתה כבר היית זורק מזמן, אבל אתה מרגיש איך הבורא מחייב אותך. איך אדם יכול לקבוע? איפה הסימנים שהבורא מאלץ אותו לעשות משהו? איך אפשר לבדוק את זה בעבודה?

מתוך הרצון לקבל שלי הייתי מתפטר מהרבה דברים. מתוך המטרה, המשימה הכללית אני חייב להחזיק בהם, למרות שזה לא מוצא חן בעיני, שזה נטל גדול, וקשה. מה לעשות? זה מחייב. אין לי שאלה. זה מחייב. מה אתה יכול לעשות? אני יכול עכשיו להפסיק את השיעור הזה, כי אני מת לישון, וללכת לישון? לא.

(סוף השיעור)