021_heb_o_rb_bs-tes-04_1

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/BQHl9EiW?c=rlo0tEoU&mediaType=video

בעל הסולם. "תלמוד עשר הספירות". כרך א', חלק ד'. עמ' 267, דף רס"ז. "הסתכלות פנימית". פרק ג'. אות נ"ד 

אני מדבר כאן מדף רס"ז, אות נ"ג, שהוא מהמין הי"א.

למדנו שיצא פרצוף הטעמים, עשר ספירות. בא הוא ואומר, הט' ראשונות נשארו, נשאר רשימות בכלים שלהם, ומלכות אינה מנחת רשימו. מדוע מלכות אין לה אור חוזר, אין לה אור ישר, אין לה אור חוזר, מה שנגיד?

עכשיו נשאלת שאלה. שהזיווג נעשה על בחינה ג', שנקרא זעיר אנפין, קומת רוח, נשאלת השאלה, אם הזיווג נעשה על זעיר אנפין או על מלכות? בו בזמן שאני אומר זיווג, זה דווקא על בחינה ד' דאור ישר. וד' דאור ישר נקרא תמיד בחינה אחרונה, שעליה היה צמצום, רק תלוי באיזה מקום הבחינה ד' דאור ישר שורה. אם ד' דאור ישר שורה על בחינה ג' או ב' או א'. הלא בחינה ד' דאור ישר, בזה אין הבדל.

נמצא, אם אני אומר, הבחינה האחרונה נאבדת נקרא ד' דאור ישר, יש ד' דאור ישר בג', שנקרא עלתה מלכות לזעיר אנפין, והיא נקרא בחינת אד.. והיא נקרא הבחינה האחרונה, ויש ט' ראשונות. ואם אני אגיד שנעשה זיווג על בחינה ב', גם כן אני אגיד, יש ד' דאור ישר שנקרא מלכות עומדת בבינה, ויש לה ט' ראשונות. נמצא גם כאן אני אגיד, בט' ראשונות נשאר הרשימו, ומלכות של אותה בחינה, נקרא ד' דאור ישר, אינה מנחת רשימו.

ברור? זה צריכים ללמוד כך. עכשיו אני רואה שהוא אומר את זה בפירוש, אמרתי כמה פעמים, וכאן כתוב בפירוש את זה.

מה, ומה צריכים לזכור? עוד הפעם. שאנו אומרים, מלכות עלתה לזעיר אנפין, מה הפירוש? בחינה ד' דאור ישר. עוד הפעם, כל הזיווגים שאנחנו לומדים, נעשה זיווג, זה על ד' דאור ישר. אני אומר, זעיר אנפין, יכול להיות זעיר אנפין הפרטי, לא מוכרח להיות דעשר ספירות. זה זעיר אנפין, היינו בחינה ג' של ד' בחינות דאור ישר. אבל כשאני אומר זיווג, היינו שנעשה כאן זיווג דהכאה, זה דווקא על ד' דאור ישר. וד' דאור ישר תמיד נקרא מלכות, ותמיד אינה מנחת רשימה, ותמיד אין לה אור ישר, רק אור חוזר.

וכך צריכים ללמוד, אם יהיה קושיות, צריכים לתרץ את זה, אבל כך הוא אומר כאן, וכך מסתבר גם כן.

אם כן, צריכים להתחיל, אות נ"ד.

עד כאן דיברנו מהרשימות שנשארו מפרצוף הטעמים של המדרגה, ודיברנו מט' ראשונות מבחינה אחרונה מה שנשאר. שלמדנו, בחינה אחרונה נאבדת, אבל אור הזך נשאר. ובאות נ"ג, דיבר כבר מהנקודות, מהקומות שיצאו בזמן הזדככות המסך. ובאות נ"ג דיבר מהט' ראשונות של הקומות האלו. וכאן, באות נ"ד, הוא רוצה לדבר מהרשימות דהתלבשות שנשארו מבחינות האחרונות שבד' הקומות.

בחינה אחרונה, צריכים לזכור, מה הפירוש בחינה אחרונה? שאומרת, עד כאן, יותר אני לא רוצה לקבל. זה נקרא בחינה אחרונה. מול זה יש קומה שאומרת, עד בחינה ד', היא אומרת, אני רוצה לקבל, יותר לא. או עד בחינה ג', בחינה ב'. בחינה אחרונה נקרא עד כאן. יותר, הוא אומר, אני לא רוצה לקבל.

בא ואומר בנד) המין הי"ב הוא, הרשימות שנשארו מבחינות האחרונות שבד' הקומות הנ"ל, שנקרא נקודות, שיצאו בזמן ההזדככות, ומה נשאר בבחינה האחרונה שנקרא מלכות של אותה קומה? אז למדנו, בחינה אחרונה נאבדת. כי אור העב שברשימות ההן נאבדו מבחינה [מבחינות] האחרונות, כמו שנתבאר אצל בחי' האחרונות של הרשימות, שנשאר, שנשארו מן אור הא', שנקרא טעמים. אותו דבר הוא, מבחינה האחרונה של נקודות. 04:17

אני חוזר עוד הפעם, מה זה בחינה אחרונה? מלכות שנקראת בחינה ד' דאור ישר, שעליה היה צמצום, והיא עולה מבחינה לבחינה, היינו שפירוש הדבר, יש בחינה ד' דאור ישר שעושה מסך על בחינה ד' דמסך, יש ד' דאור ישר שעשה על בחינה ג' דעביות שבמסך, ויש ד' דאור ישר שעושה על בחינה א' דעביות.

נמצא, בחינה אחרונה נקרא תמיד מלכות. לא לשכוח. ולמעלה מבחינה אחרונה יש ט' ראשונות, וזה נוהג בכל בחינה בחינה, בכל מדרגה מדרגה, אם אנו מבחינים בחינה אחרונה, בט' ראשונות. וההבדל הוא, בקומת העביות של המסך.

אז הוא אומר, היות שכמו שאור היה מאיר, אור ישר הכללי היה מאיר באור חוזר הכללי, עכשיו שנסתלק האור חוזר הכללי, אין לו מסך, המסך נזדכך, אז אור מאיר מאור ישר גם כן נסתלק, נשאר חלק מאור ישר, המכונה אור הזך, המתלבש בחלק של אור חוזר הנקרא אור העב. וכששניהם ביחד נקראים רשימות סתם, הוא מכנה אותו בשם בחינת עב שברשימו.

וכשנכנסים בפרטים אומרים, יש בחינה ז', היינו בחינת אור הזך לבד, ו... ובחינה ח' דרשימו נקרא אור חוזר, החלק אור חוזר שנשאר לבד. אז אומרים, חלק אור ישר ששייך למלכות, לבחינה אחרונה, זה נשאר, וחלק אור חוזר, אור העב, זה לא נשאר, ואור הזך הזה שברשימו עולה ומתלבש בכלי דיסוד, שיש שם אור הזך שברשימו ואור עב שברשימו. את זה למדנו עד כאן.

נה) והנה נתבארו, י"ב מיני רשימות, שהן: א', הרשימות הבאות מבחינת התלבשות, איך שהאור היה מלובש בכלי, ואור נסתלק ממנו, לכן נשאר ממנו חלק קטן, המכונה רשימו, המתבאר באות מ' [ו]מ"ב [ו]מ"ג [ו]מ"א.

ב' הן הרשימות הבאות מבחינת [ה]המשכה, המתבארות גם כן באותן האותיות הנ"ל.

ג' הן הרשימות המתלבשות בתוך הכלים שלהן, המתבארות באות מ"ד.

ד' הרשימות שאינן מתלבשות [ב]מכלים שלהן, אלא על ידי הניצוצין של אור חוזר היורד מהמדרגה העליונה, יורדת להם, אז הרשימות יוצאות [שהן] בסוד תגין על האותיות, המתבארות באות מ"ה [מ"ד].

ה' הן הרשימות שחזרו לכלים שלהן אחר שיצאו משם, המתבארות [באות] מ"ו. היינו, הניצוצין שירדו מחמת אור המאיר, עכשיו הם רק רשימו, אבל לאחר שאור המאיר הזה נזדכך, אז חוזרת רשימה הקודמת למקומה הראשונה.

ו', באופן כללי [הן] הרשימות הכוללות אור זך ואור עב, ואור העב אינו ניכר בהם, כמו שלמדנו, בזמן שאור ישר מאיר באור חוזר, אין הבדל, אין היכר בין אור ישר לאור חוזר, אלא מעורבים ביחד. וכן בזמן שרשימות של אור הזך מלובשת ברשימה של אור העב, גם כן אין היכר ביניהם.

זה שנקרא ו', אני חוזר. ו' הן הרשימות הכוללות אור זך ואור העב, ואור העב אינו ניכר בהם, שום חיסרון, המתבאר באות מ"ז מ"ח [ו]מ"ט.

וז', האור הזך של הרשימות, שמהן נעשו האורות של הזכרים של התפשטות ב', המתבאר גם כן באותיות הנ"ל.

למדנו כלל, שכל מדרגה מדרגה נבנית על הרשימות הקודמות שנשארו מהמדרגה הקודמת. ויש רשימו דהתלבשות, רשימו דהמשכה. רשימו דהתלבשות, איך שהאור היה מלובש, מזה אין שינוי. נמצא, אור הכתר בכלי דכתר, ואור החכמה בכלי דחכמה. מה שאין כן, רשימו דהמשכה, זה תלוי בעביות המסך, הבחינה הזאת כן נאבדת. לכן שבאה מדרגה שנייה, נקרא מדרגה יותר נמוכה. מדוע? שנזדככה. זה שאומר כאן.

ז', [ה]אור הזך של הרשימות, זה חלק מה שנשאר מהאור ישר שהיה מאיר, שמהן נעשו האורות של הזכרים של התפשטות ב', שבא עוד הפעם אור הכתר בכלי דכתר, שזה מכונה בפרצוף ע"ב, ד' דהתלבשות ב' המתבאר גם כן באות[יות] הנ"ל.

תלמיד: ...

רב"ש: טעיתי, טעיתי, הלשון.

ז', האור הזך של הרשימות שמהן נעשו האורות של הזכרים של התפשטות ב', המתבאר גם כן באותיות הנ"ל. זה הולך ביחד.

ח', הם האור העב של הרשימות, אשר מהן נעשו כלים לזכרים דהתפשטות ב'. הוא אומר שתי דברים, אורות וכלים, ושניהם באים מבחינת התלבשות.

אז הוא אומר, אור הזך זה רושם להאור, ואור העב רושם לכלים.

תלמיד: אבל פה זה התלבשות ...

רב"ש: כן.

ט' היא הרשימה דאור המלכות, שהיא רק מבחינת אור הזך שברשימה זו, כי בחינה אחרונה אינה מנחת רשימה. המתבאר באות נ"א.

י' הן הרשימות אשר נתכללו במסך בדרך עליתו למאציל, זה נקודות, אשר [שם] נתחדשו בזווג להתפשטות ב', אשר מתבאר באות נ"ב.

י"א הן הרשימות שנשארו, מט' ספירות הראשונות של ד' הקומות, שיצאו בשעת ההזדככות, המתבאר באות נ"ב.

י"ב הן הרשימות דבחינות האחרונות מאותן הקומות המתבאר באות נ"ד.

זאת אומרת, צריכים לסכם כך. מאור הזך שברשימו, עם אור העב שברשימו של התפשטות הראשונה, שנקראת טעמים, קומת כתר בזה נעשה ה... אור הזכר, וכלים, וכלים לאור הזכר, הנקרא קומת כתר, שבא על בחינת התלבשות בד'.

והכלים של האורות של הנקבות, מה זה נקבות? עביות. עביות רק יש מנקודות, לא מהטעמים, בחינה אחרונה נאבדת, והם הכנה לכלים של הנקודות על פרצוף הב', שנקרא התפשטות ב', ע"ב.

אתה שואל אותי, כולם שואלים אותה שאלה, איך אני אומר שהנקודות הם הכלים לפרצוף ב'? הלא הנקודות האלו הם חכמה בקומת כתר, וכאן זה חכמה ממש. אבל כשאני רוצה למשוך שורשים, אז אינני יכול לומר, פרצוף חכמה בא מקומת כתר, מהטעמים. רק איפה השורש? מהנקודות. מה כל כך קשה? זה לא אותו דבר, רק נמשך השורש, כאן היה הזדככות מקומה אחת, כאן הזדככות מקומה לקומה. מוכרחים לתת איזה שורש. זה כל כך, לא כל כך קשה, אלא היה שם.

אנחנו מדברים, אתה שואל, כלול מהכול. כלול מהכול לא אומר כלום. כלול מהכול נקרא, ממה שהיה מגולה והוא כלול. משל. אם אנו אומרים שעלו לקומת טעמים, לכן היא כתר של המדרגה, ויש לנו נקודות, שהוא נזדכך מהמדרגה, נשאר לנו רשימות. אז בא ואומר, אני התרשמתי מזה, מזה, מזה. מִדבר שאף פעם לא פע... שאף פעם לא השתמשו בזה? מה הפירוש, אני רוצה זה? כבר השתמשת בזה? רק אני אומר, אם היה לה כוח של בחינה ד', ונאבד לה הכוח, אז אני אומר, עוד נשאר כוח יותר קטן, ועל זה הוא רוצה. מוכרח להיות איזה רושם, איזה, איזה בחינה הדורשת את זה. הייתה התפעלות על זה.

אז שנייה, אז אני אומר, אם עולה למעלה הרשימו של בחינה ג', מאין יש למסך של ראש לתת לה כוח של בחינה ג'? אומרים, אם העליון מסוגל לעשות כוח על ארבע בחינות, בטח שיש לו כוח לעשות על מדרגה יותר קטנה, וזה נותן לתחתון. וכאן מדברים שאומר על איזה התעוררות, מראה מה שהיה איזה התפעלות במשהו.

לגבי ראש, איני אומר כן. איך העליון יכול לתת? היות שכלול, כלול מכל הכוחות, אבל כאן מדרשים שהתחתון צריך לדרוש, צריך לתת דרישה. זה בא רק מהגוף, ממה שהתחתון התרשם. ממה לא נתרשם, לא יכולים לדבר. כמו שאני אומר, אין אדם משתוקק לדבר שאף פעם לא ראה ולא שמע. מדוע לא? אם אתה אומר דרישה, מוכרח להיות על מה. מה מחייב אותו? יש לנו רשימו, אז זה כך וכך וכך, אני עושה חשבון לעצמי, זה וזה אני צריך עכשיו. לא סתם.

הוא מחלק לנו, בין אור חוזר, בין אור ישר. והוא נותן לנו כלל, אור ישר הכללי מאיר באור חוזר הכללי שיצא על ידי המסך. אז אנו לומדים, אור ישר נקרא השפע, ואור חוזר נקרא הכלי. חוזר זה שם כללי, כולל עביות גם כן. רוצה לקבל בעל מנת להשפיע, מדברים בעיקר מאור חוזר בעל מנת להשפיע, מדברים בעיקר, אבל הוא שואל על רצון לקבל. 04:33

אחר כך לומדים, שהיה ביטוש פנים ומקיף, המסך נזדכך, וכבר אין לו אור חוזר. אין לו אור חוזר, אז אור ישר גם כן נסתלק. זה לא מתחיל מאור ישר, זה מתחיל מאור חוזר. אין לו כלים, האור מסתלק.

אחר כך אומרים, נשאר לנו רשימו מאור ישר, מהשפע שהיה מאיר בו, ונשאר מאור חוזר, מהכלים, ההתגברות מהכוחות שלו. בא ואומר, בחינה אחרונה של כל מדרגה מדרגה, שנקרא ד' דאור ישר, שעליה היה צמצום, שהיא אומרת, אני לא רוצה לקבל, רק לפי המסך שלה, אומר, בחינה אחרונה נאבדת. כבר אין לה כוח התגברות הזאת לעשות עוד הפעם. נמצא, רשימו של אור העב נאבד ממנו, אבל השפע מה שקיבלה, היה משהו, זה לא מסתלק.

איך זה מתלבש? אז הוא אומר, היות שבאור היסוד כן נשאר אור העב שברשימו שם, החלק של אור חוזר, הרשימו, האור ששייך למלכות מתלבש באור העב שישנו בכלי דיסוד, ומזה הוא מאיר למלכות, כך הוא אומר.

מהו הפירוש, שהמסך מהרשימות עולים למעלה ומקבלים אור? ניקח לדוגמה, פרצוף ע"ב, היה לו קומת חכמה, אור ישר ואור חוזר, היה בסדר גמור. פתאום נסתלק האור. מה היה הסיבה? אומרים, יש עניין ביטוש פנים, עניין... המכונה ביטוש פנים ומקיף, שהוא ביטל את כוח המסך שלו, אז כבר לא יכול לכוון בעל מנת להשפיע, בעל מנת לקבל לא רוצה, אז הוא לא רוצה לקבל, נקרא אור נסתלק. נסתלק משם.

במה הוא נשאר? הוא נתרשם ממה שהיה לו קודם. נתרשם משהיה לו אור החכמה, נתרשם משהיה לו אור חוזר מקודם, ועכשיו אין לו. אומר, הרושם הזה שממה שהוא נתרשם שהיה לו אור ישר, היינו חלק מאור, והוא נתרשם שנשאר בחלק מהרשימו, אה, בחלק מאור העב, שנקרא אור חוזר.

ואומרים, בחינה אחרונה נאבדת, היינו אור העב, שיהיה לו עוד בכוח לעשות התגברות לקבל אור החכמה על מנת להשפיע, הוא רואה שהוא כבר לא מסוגל לעשות כוחות כל כך גדולים. אם כן מה חסר לו? כוח התגברות.

אומרים חוק, היות בכל האורות, בכל... ב... היות בראש של כל מדרגה מדרגה נשאר המסך בתוקפו, כמו שהיה, אז כאילו הוא עולה למסך שבראש. והוא אומר לו, שמע, חסר לי כוח התגברות, תן לי כוח התגברות, שיוכל לכוון בעל מנת להשפיע. אתה רוצה כוח התגברות כמו שהיה מקודם על קומת חכמה, על בחינה ג'? לא. אני רואה שכבר אין לי כל כוח הזה. נחלשתי. אתה יודע, תן לי כוח יותר קטן, על בחינה ב'.

לכן, הראש דע"ב ממשיך בשבילו אור על בחינה ב', עושה זיווג דהכאה על בחינה ב', המכונה ס"ג. והטבור שעלה אליו מהמסך לפה דראש, ששם נעשה זיווג, הוא נכלל בזיווג. שכבר נכלל בזיווג, שכבר יש לו הכוח הזה, הוא חוזר, מסך דטבור חזר שוב למקומו, ומתחיל לקבל מה שהוא רוצה, בחינת ס"ג.

רק מה למדנו? שבינתיים נעשה עוד נקודה. המסך דטבור שעלה למלכות דראש נכלל במלכות דראש, נכלל במלכות המזדווגת, נכלל בעביות שממטה למעלה, אז יש לנו עכשיו להבחין ב' בחינות במלכות זאת. אחת, מבחינת העצם שלה, שהיא בחינה ג', היא נחשבת לטבור, ממלכות המסיימת הנקראת גוף, ומבחינה ב' היא נכללה עכשיו מחדש.

לכן, מהזיווג שנעשה בראש דע"ב על בחינה ב', ממסך דטבור ניכר שהיא בחינת גוף, ואז היא ירדה למטה. אבל אחר כך שירדה למטה, היות שהיא נכללת מבחינה ב' של עביות דראש, אז אחר כך המשיכה האור ועשתה זיווג דהכאה, וממנה למעלה יוצא הראש דס"ג, וממנו למסך דטבור למטה יצא הגוף דס"ג. זה למדנו. ועל זה מה אתה שואל?

ראש דע"ב, שיש לו אור החכמה, והוא יודע שלא יכול לתת לה, לגוף שלו, של המסך דטבור שלה עכשיו בחינת ע"ב, משום שאין לו מסך ואין בו כוח להתגבר על אור גדול כזה, לכן הוא המשיך בשבילו ועושה זיווג דהכאה על ב' דעביות, וזה נותן לתחתון. וגם כל תחתון צריך בעצמו לעשות זיווג דהכאה. לא מספיק מה שעליון עושה זיווג דהכאה בשביל התחתון, אלא הוא בעצמו צריך לעשות זיווג דהכאה.

לכן לומדים שני בחינות, אחד, מה שהטבור דע"ב שהיה למעלה, שנעשה זיווג על בחינת ס"ג, הוא לוקח האור ויורד למטה, לפעמים מכנה אותו ס"ג הפנימי. ואחר כך הוא בעצמו צריך לעשות זיווג דהכאה ולגלות את הכוחות שלו, שזה נקרא ראש דס"ג החיצון וגוף דס"ג החיצון.

הרב לייטמן: זה קבוע כל הזמן.

רב"ש: אה?

הרב לייטמן: זה קבוע כל הזמן, זה...

רב"ש: זה רק הוא שאומר כך. מה זה רשימו? האור. כך...

מה זה רשימו, הוא אומר? בא ואומר, אור לא מסתלק. אין מקומות, מה פירוש אור מסתלק? לא רואים עוד, התחתון לא רואה אותו. התחתון רואה חלק כאן ... קצת קטן, זה אני מכנה רשימו. אם כן, כל הירידות מה שאנחנו אומרים, התחתון לא רואה אותו. זה לא לגבי אור, לא רואים את האור.

לכן אמרתי תמיד, אנחנו צריכים להאמין, מלוא כל הארץ כבודו. אבל זה נסתר מאיתנו. אם היה מלוא כל הארץ כבודו, היה פושעים בעולם? יימח שמם, לא היה שום פושעים בעולם. הלא מרגישים, יש פושעים. אבל אם בן אדם יודע את האמת שלו, ... מבחינה שאתה נותן יד לפושעים. הרי אני פושע? אני צדיק. נו, איך יכול …

בזמן שאור מסתלק מהכלים, נגיד דוגמה, פרצוף גלגלתא, אנו לומדים שתי בחינות. אחת, הרשימו מאיר לתוך הכלי. אחת. ב', הרשימות נכללים במסך. מה ההבדל בין זה לזה, ובשביל מה אני צריך את שתיהם? להחיות את הכלים, מבינים בגשמיות. היה לו האור התענוג והיה לו כל טוב, אך שוב, עכשיו, אם מאיר לי רשימו מזה, אני עוד לא יכול לחיות מהרשימו שהיה לי פעם.

אומרים, באופן כללי, יש שפע המכונה אור או אור הזך, ויש כלי, שכבר מתבלבלים מה זה. הכלי שלנו, אליבא דאמת, מורכבת מחומר וצורה, נגיד. החומר, רצון וחשק ליהנות. מאיפה זה נובע? אומרים, זה בא מצד המאציל. מה הפירוש, בא מצד המאציל? מטרת הבריאה שאנו אומרים, רצונו להטיב לנבראיו, ברא בנבראים רצון וחשק ליהנות מהחיים, לקבל טוב ועונג. זה ברור. זה החומר שלנו.

מה נעשה אחר כך? שהיה צמצום, מכנים מסיבת השתוות הצורה, נהמא דכי... בו, או שאר תירוצים, לא חשוב לי עכשיו. מכאן, שצריכים לתת צורה על החומר הזה, שנקרא רצון לקבל, המכונה על מנת להשפיע. יש הצורה על זה, על החומר? אז הוא אומר, מאיר שם השפע עליונה. חסר הצורה הזאת, רק חומר לבד, מקבל על מנת לקבל, נקרא קליפה, נקרא חושך, נקרא חלל פנוי.

המדרגה הראשונה, שאנחנו התחלנו לדבר, אחרי הצמצום. לומדים, מה נשאר אחרי הצמצום? המלכות הזאת הנקראת בחינה ד', בחינה אחרונה, שאמרה, מחמת בחירה, שהיא רוצה בהשתוות הצורה, לא רוצה לקבל על מנת לקבל. האור נסתלק ממנה, הכלים האלה נשארו לומדים, והם מכונים עשר ספירות דעיגולים.

ויש בחינה ד', מלכות דעיגולים. ונשאר, בטח, הרשימו מאור שהיה מאיר בהם מלפני הצמצום. מה אמרה המלכות? שלא רוצה לקבל האור בעל מנת לקבל, רק בעל מנת להשפיע. על מנת לקבל לא, נקרא זה צמצום. על מנת להשפיע כן, אז זאת אומרת לומדים בדרך הציור הגשמי, היא הלכה והמשיכה אחר כך האור בעל מנת להשפיע. מי היא? המלכות דעיגולים.

מוסיפים מילה אחת. האור שבא אחר כך, לאחר המשכתה של מלכות הזאת המכונה מלכות דעיגולים, אומרים, מה שהרצון בעליון נעשה חוק מחויב בתחתון. עכשיו כבר אסור לקבל את האור בעל מנת לקבל. אסור? כבר נקרא זה מטה בחשיבות.

נמצא, לאחר שהמשיכה את האור, האור הזה כבר מכונה קו דק. מה זה קו? מעלה מטה. מעלה בחשיבות ומטה בחשיבות. מה שקרוב לכלי קבלה, שאסור לקבל, נקרא מטה בחשיבות, מה שרחוקה נקרא מעלה בחשיבות.

בא הוא ושואל, מה זה קו דק? יש משמעות. שאנו רואים קו בגשמיות, מוכרח להיות שמה איזה עובי. מילימטר, חצי מילימטר של עובי של הקו. אם אני אומר, קו דק, שלא, אין לו שם שום עובי, יכולים לראות את הקו? מה זה מרמז לנו? האור, הקו שבא למלכות דעיגולים, ולמלכות דעיגולים אסור כבר שלקבל, אומרים, כל צורה חדשה, בחינה חדשה, אמרת, אסור לו לקבל, מי משיג את זה? כבר בסדר, יש כאן מעלה מטה, אבל דק, מי משיג את זה? אין שום עביות.

לכן, לאחר שעושה מסך, אז היא מקבלת רצון על מנת להשפיע שנקרא אור חוזר, כבר יש עביות, כבר משגת. אז הוא מתחיל להשיג את הקו של מעלה מטה, כבר יש עביות, ממי נותן העביות הזאת לקבל? אור חוזר. אז אני שיודע כבר דוגמה, שהיה מקודם קו דק, קיבל עיבוי על ידי מה? על ידי אור חוזר. בסדר.

רק מה? לומדים, מטרם הצמצום לא היה ראש ולא סוף, ואחר כך נעשה ראש תוך סוף. מה הפירוש ברוחניות, מקודם לא היה ראש? הלא מתחילים מתחילת הבריאה, מה הפירוש, לא היה ראש?

אז צריכים לדעת מה הוא מפרש ראש. אנחנו למדנו, ראש נקרא בכוח, וגוף נקרא בפועל. אם שם, לפני הצמצום, לא היה סוף, היינו, קיבלו במלכות שנקראת מקבל על מנת לקבל, הרי הם תכף קיבלו בפועל, זה שייך לומר בכוח. מה שאם כן, אחר כך שנעשה סוף, היינו צמצום, אז המלכות שהמשיכה את האור, ואסור לקבל כבר, שנקרא מטה, כבר צורה חדשה, אני מכנה או... אנו מכנים אותו מלכות דאור ישר, עשתה חשבון. כמה שיכולה לכוון על מנת להשפיע היא תקבל, וכמה שלא יכולה לכוון על מנת להשפיע לא תקבל. זה נקרא ראש, זה נקרא בכוח, ואחר כך מתגלה הגוף בפועל.

מה זה מתגלה הגוף בפועל? כמו שהיה בראש שני דברים, מה שיכולה לכוון על מנת להשפיע היא תקבל, מה שלא יכולה לכוון על מנת ל... לא תקבל. ואומרים בלשון הקבלה כך, מפֶּה עד הטבור נקרא ט' ראשונות תוך המדרגה, היינו האורות באים בתוך הכלים, משיגים אותם. פירוש הדבר מה? אני רוצה לקבל את הטוב ועונג משום שהוא רוצה להשפיע. ובא מלכות דטבור, כי זה החלק שמקבל, יהיה בעל מנת לקבלו, עד כאן, יותר אני לא רוצה. וזה נקרא טבור, מלכות המסיימת.

רק מה? אנחנו למדנו שגם בסוף אנו מדברים מעשר ספירות. מדוע? היות מדוע הוא לא רוצה לקבל? הוא רוצה בהשתוות הצורה, הוא רוצה בדבקות, הוא רוצה בחסדים, מאיר גם שם אור דחסדים. נקרא זה ראש תוך סוף.

אני רואה כבר מה מוכן נגמור מחר.

עכשיו איפה צריכים לגמור זה? איפה הגענו?

הרב לייטמן: נ"ו.

רב"ש: אה?

הרב לייטמן: נ"ו.

רב"ש: על אות נ"ו, אבל באמצע עניין, נראה מחר.