שיעור בוקר 21.05.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

תלמוד עשר הספירות, כרך א', חלק א', עמ' 14, דף י"ד,

הסתכלות פנימית, פרק א', אותיות א'-ב'

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', עמוד 14, דף י"ד, "הסתכלות פנימית", פרק א'.

אנחנו נמשיך ללמוד את זה, יש כאן דברים מאוד מעניינים, כלליים ששייכים לתפיסת המציאות, להרגשת המציאות, דווקא זה החלק הכי מעניין למתחילים.

קריין: דף י"ד, עמוד 14, פרק א' "הסתכלות פנימית".

פרק א'

"דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות וכו' (בע"ח ש"א היכל א'), הדברים הללו צריכים ביאור, דמטרם שנאצלו העולמות, איך היה שם בחינת מקום של מציאות, שהיה האור הפשוט ממלא אותו כולו, וגם ענין עליית הרצון להצטמצם כדי להוציא לאור שלימות פעולותיו, דמשמע מדברי הספר, דכבר היה שם איזה חסרון ח"ו, גם ענין הנקודה האמצעית אשר בו ממש, ששם היה דבר הצמצום, שהוא מתמיה מאד, דהא כבר אמר שאין שם ראש וסוף, וא"כ איך יש האמצע, אמנם כן, הדברים הללו עמוקים מני ים, וע"כ אני מוכרח להאריך בביאורם."

שאלה: כתוב, "גם ענין הנקודה האמצעית אשר בו ממש, ששם היה דבר הצמצום, שהוא מתמיה מאד", מה המשמעות של "הנקודה האמצעית"?

הנקודה האמצעית זה ריכוז של כל הכוחות, גם של הרצון לקבל הכי גדול וגם של השפעת האור העליון עליו הכי גדולה, לכן היא נקראת אמצעית.

אות א'

אין דבר בכל המציאות שלא יהיה כלול בא"ס

המושגים ההפוכים אצלנו כלולים בו ית'

בסוד אחד יחיד ומיוחד

"דע שאין לך שום מהות של ישות בעולם, הן מן המוחשות אל החושים שלנו, והן מן המושכלות בעין השכל שלנו, שאינו כלול בבורא ית', דהא כולם נמשכין לנו הימנו ית', וכלום יש לך נותן מה שלא יהיה בו, וענין זה כבר מבואר היטב בספרים, אמנם צריך להבין, שאותם המושגים, שהם נפרדים אצלנו, או הפוכים, עד"מ מושג החכמה נבחן בהפרש מן מושג המתיקות, שהחכמה והמתיקות ב' מושגים נבדלים הן זו מזו, וכן מושג הפועל, הוא ודאי בהפרש מן מושג הפעולה, שהפועל ופעולתו בהכרח ב' מושגים נבדלים זה מזה, ומכ"ש המושגים ההפוכים, וכמו המתיקות והמרירות וכדומה, הן נבחנות ודאי כל אחת לעצמה, אמנם אצלו ית', יהיו החכמה והתענוג, ומתיקות, וחריפות, ופעולה, ופועל, וכדומה מן הצורות המשונות וההפוכות, כל זה כלול כאחד באורו הפשוט, בלי שום הכר והבדל ביניהם כלל, אלא במושג אחד יחיד ומיוחד: אחד, מורה שהוא בהשואה אחת. יחיד, מורה על הנמשך הימנו, שגם כל אלו הריבויים המה אצלו ית' בצורת יחיד כמו עצמותו ית'. ומיוחד, מורה הגם שהוא פועל ריבוי הפעולות, אמנם כח אחד פועל כל אלה, וכולן חוזרות ושבות ומתיחדות בצורת יחיד, שהצורה היחידה הזו, בולעת כל הצורות המתראות בפעולותיו, והוא ענין דק מאד, ולאו כל מוחא סביל דא. וכן פי' לנו הרמב"ן ז"ל, על ענין אחדותו ית' בסוד אחד, יחיד ומיוחד, וזה לשונו, בפירושו על ספר יצירה פ"א מ"ז, יש הפרש מן אחד, ויחיד, ומיוחד: שם המתפרש, כשהוא מתיחד לפעול בכח אחד, נקרא מיוחד. וכשהוא מתחלק לפעול פעולתו, כל חלק שממנו, נקרא יחיד. וכשהוא בהשואה אחת נקרא אחד, ע"כ לשונו הזך. פירוש, מתיחד לפעול בכח אחד, רצונו לומר שפועל להיטיב כראוי ליחודו. ואין שינוי בפעולותיו. וכשהוא מתחלק לפעול פעולתו, דהיינו שפעולותיו משונות זו מזו, ונראה ח"ו כפועל טוב ופועל רע, אז נקרא יחיד מפני שלכל פעולותיו המשונות יש להן תוצאה יחידה, להיטיב. ונמצא שהוא יחיד בכל פעולה ופעולה ואינו משתנה ע"י פעולותיו המשונות. וכשהוא בהשואה אחת נקרא אחד כלומר אחד מורה על עצמותו יתברך שאצלו כל מיני ההפכים הם בהשואה אחת. כמ"ש לעיל. וכמ"ש הרמב"ם ז"ל שאצלו היודע והידוע והמדע אחד הם. כי מאד גבהו מחשבותיו ממחשבותינו ודרכיו מדרכינו."

יש כאן הרבה מה להוסיף, אבל העיקרון צריך להיות פשוט. המקובלים משתדלים להעביר לנו מושג אחד ש"אין עוד מלבדו", ולכן הם מסבירים לנו את זה בכל מיני אופנים, בכל מיני הגדרות, שדווקא ההגדרות האלה אומרות לנו על ריבוי צורות, פעולות, אופנים, תפיסות, שמתוך זה אנחנו נבין שהבורא הוא דווקא כסיכום, כסכום, למעלה מהם.

לכן "אחד", "יחיד", "מיוחד", לכל ההגדרות האלה יש מקום, אבל הבורא הוא גם למעלה מהן, אלא מפני שאנחנו לא יכולים לכנות אותו באיזו מילה אחת שכוללת את הכול לכן כך אנחנו ניגשים למושג הזה. אבל לאט לאט זה יתברר ב"סוד היחוד", עד כמה אדם מתייחד עם המאציל.

אות ב'

ב' הבחנות בהשפעה, מטרם שבאה לכלל קבלה,

ולאחר שבאה לכלל קבלה

"וצא ולמד מאוכלי המן, שהמן נקרא לחם מן השמים, משום שלא נתגשם בהתלבשותו בעוה"ז, ואמרו חז"ל שכל אחד ואחד היה טועם בו כל מה שרצה, ונמצא שהיה בו בהכרח מן הצורות ההפוכות, דהיינו אחד טעם בו טעם מתוק, והשני טעם בו טעם חריף ומר, אשר המן בעצמו, היה בהכרח, כלול משני ההפכים יחד, כי כלום יש לך נותן מה שאין בו, וא"כ איך אפשר שיהיו ב' הפכים בנושא אחד, אלא על כרחך, שהוא פשוט ומופשט מב' הטעמים ורק כלול הוא מהם, באפן, שהמקבל הגשמי יכול להבדיל לעצמו, הטעם הזה שרוצה. ועל דרך זה תבין כל דבר רוחני, שהוא בעצמו יחיד ופשוט, אמנם כלול מכל ריבוי הצורות שבעולם, ובביאתו ליד מקבל הגשמי והמוגבל, אז יעשה בה המקבל צורה נבדלת אחת, מכלל ריבוי הצורות, המתיחדות במהות הרוחנית ההיא. ולפ"ז יש להבחין תמיד בהשפעתו יתברך, ב' בחינות: הא' היא צורת מהות השפע העליונה, טרם ביאתה לכלל קבלה, שעדיין הוא אור פשוט וכולל. הב', היא אחר שהגיע השפע לכלל קבלה, שעי"ז קנה צורה נבדלת אחת וחלקית, לפי תכונת המקבל."

שאלה: כדי להשיג את הצורה הזאת של "אחד, יחיד ומיוחד", אנחנו גם צריכים להיות מותאמים לה כמקבלים?

איך יכול להיות שאתה תכיר משהו בלי שאתה תהפוך לדבר הזה בעצמך? מבפנים אני מתכוון, לא מבחוץ, אבל מבפנים לפי התכונות שלך אתה חייב להידמות למשהו כדי להכיר את התכונה הזאת. כשאתה אומר עגול, אז בפנים יש לך כזאת צורה של עגול. "יחיד", "אחד", "מיוחד", אתה צריך לבנות בך את הדברים האלה באיזו מידה, אני לא מדבר שמיד אתה צריך להיות בדרגת אין סוף, אבל אתה חייב, אחרת איך אתה תתפוס את זה, איך אתה תבין את זה, אחרת זו תהיה פילוסופיה בשבילך ולא חכמת הקבלה, שאתה מקבל את זה, שאתה מרגיש את זה, שאתה תופס את זה בפנים בכלי שלך.

אתה מבין איזה קרע, מרחק יש בין הפילוסופיה לבין הקבלה. כי בפילוסופיה אתה מתאר לעצמך מה שאתה רוצה, נניח שאתה מתאר שיש מזוודה שמסתובבת בחלל, אתה יכול לתאר את זה. אבל בחכמת הקבלה אתה חייב להגיע לכלי הזה שאתה מדבר עליו בצורה אמיתית, שאתה בונה מהרצונות שלך את הכלי הזה, ואז מתוך איך שאתה מגלה איך שהבורא ממלא את הכלי הזה, מזה אתה מכיר את הבורא לעומת הכלי הזה, כמילוי, ואז זה נקרא השגה.

תלמיד: מה זה הכלי הזה שאנחנו בונים בעשירייה כדי לגלות "אחד, יחיד ומיוחד", מאותם הטעמים השונים?

נניח שאתם עשרה מתחברים כאחד, ונשארים עשרה, וגם כאחד, אם אתם בונים צורה כזאת אז אתם יכולים לגלות גם את הבורא כ"אחד יחיד ומיוחד". בחיבור ביניכם מעל האגו שלכם כבר אתם מתחילים להשיג עד כמה הדברים האלה מתחברים, למרות שאי אפשר לחבר אותם, "אחד יחיד ומיוחד". לכן העבודה שלנו בעשירייה היא כל כך חשובה וכל כך מורכבת.

תלמיד: חוץ מאותן הצורות שאנחנו בונים בינינו, אותו, את מהותו אנחנו מגלים, או שזה תמיד רק צורות החיבור שלנו?

מה שתשיג, תשיג. בשביל מה לנו לדבר על מהות הבורא, איך אנחנו יכולים עכשיו לדבר על משהו שהוא לגמרי מנותק מהכלים שלנו. בחכמת הקבלה אנחנו משתדלים לדבר "ממעשיך הכרנוך", זה הכול. כמה שאתה תשיג בכלים שלך, על זה נדבר.

שאלה: יש בטבע דוגמה של מה שאנחנו קוראים, כמו שאתה נתת דוגמה את ההורים שמסתתרים מפני הילד ואנחנו יודעים שהם נמצאים. בטבע יש מצב שאתה על יד אגם של מים וכל המים הם אותו הדבר, אבל אם אתה משליך אבן אז באותה הנקודה שנפלה האבן מתפשטים עיגולים וכאילו מתרחקים מאותה האבן, אבל לכל בר דעת ברור שאלה אותם המים, שום דבר לא התרחק. כך זה נתפס לי מאז שהתחלנו לחזור לקרוא.

אין לי מה לענות, אני מסכים עם מה שאמרת.

שאלה: מה הוא השפע של האור הפשוט לפני שהרצון לקבל עושה בו הבחנות?

הבורא בעצמו ממלא את הנבראים, רק לדרגות גילוי הבורא מצד הנבראים יש דרגות, כי הם לא יכולים לקבל אותו אלא לפי השתוות הצורה. לכן אנחנו מדברים על זה בהגבלות, בדרגות, בכל מיני צורות, אבל בעצם זה אור עליון אחד, הוא לא מתחלק לעצמו, כלום, אלא הנברא בגילוי שלו כלפי האור העליון, מפני שהוא מוגבל ברצון שלו בהשתוות הצורה, הוא מגלה אותו בכאלו חלקים.

שאלה: כתוב "אמנם כלול מכל ריבוי הצורות שבעולם, ובביאתו ליד מקבל הגשמי והמוגבל", מה אומר המשפט הזה?

שבאור אין שום הגבלות, הוא נצחי, שלם הכולל את כל הצורות שצריכות להיות. ומי מחלק אותו ומרגיש אותו בצורה המוגבלת? רק אותו הכלי, אותו המקבל שמקבל ומרגיש אותו לפי תכונתו, כמה שיש לו תכונות הדומות לאור. כמו שאתה מסתכל עכשיו על העולם סביבך שאתה נמצא בו, אז ברור לך שאתה רואה את הדברים האלה רק בצורה שאתה רואה, שאתה מגלה בגלי הראייה שלך, בעוד חושים שלך, אבל סביבך יש ממש עולם ומלואו רק אתה לא תופס אותו, אלא רק בצורה מוגבלת שלך.

תלמיד: מתי אתה כן מתחיל לתפוס אותו, באיזה חושים?

תמיד אתה תופס רק לפי התפתחות החושים שלך.

שאלה: כתוב "אחד, יחיד ומיוחד" "הרמב"ם ז"ל שאצלו היודע והידוע והמדע אחד הם.", יש פה עירוב של המדע?

זה לא מדע מה שאתה אומר.

תלמיד: מה זה המדע הזה שהוא מדבר עליו?

השגה.

תלמיד: השגה זה המדע?

הוא מדבר על זה. הוא לא מדבר על המדע של פיזיקה או משהו.

תלמיד: הוא קורא לתפיסה הרוחנית "מדע"?

כן ודאי, למה לא? יש לך המון ספרים של מקובלים שקוראים לזה ספרי מדע. מה זה מדע? ידע שאנחנו משיגים בצורה ברורה בכלים שלנו, שיכולים לפקח עליהם, להגדיר אותם, למסור מאחד לשני, לחזור על כל ההשגות האלה כמו שהמקובלים כותבים זה לזה, והכול נקרא "מדע".

תלמיד: אתה אמרת פעם שאת כל נושא חכמת הקבלה אפשר לעשות בתוך מעבדה. זה דבר רוחני, אבל זה דבר שאפשר להגיע אליו על ידי מעבדה כאילו רוחנית.

כן.

תלמיד: זאת אומרת קבלה זו חקירת הרוחניות, חקירת החיים, נכון?

נכון, זה מחקר רוחני. אבל אתה בעצמך נמצא כאיזה שפן בתוך מעבדה, כי אתה משנה את עצמך ולפי התכונות שאתה משנה את עצמך, בתכונות המשתנות האלה אתה מתחיל להכיר את המציאות.

תלמיד: אני "שפן ניסיונות" כמו שאתה קורא לזה.

כן.

שאלה: כתוב שהמ"ן שניתן לנו מלמעלה, בעיני אחד זה יכול להיות מתוק, בעיני האחר מלוח, כל מיני מצבים. יש לי כל מיני השערות לעניין זה אבל הייתי מעדיף לשמוע את ההסבר שלך.

האור העליון כולל בתוכו את הכול ואתה לפי התכונות שלך מוציא ממנו רק את מה שאתה מגלה בתכונות שלך. לכן כמה שאתה משתנה ומשתפר בזה שאתה יכול לעבוד את הבורא, להיות דבוק בו, באור העליון בצורה בלתי מוגבלת, אז אתה תופס את כל הצורות האלה ומבין אותן, מרגיש אותן, כולל אותן. יש לך כלי לתפוס את כל אור אין סוף, אבל בינתיים אתה תופס איזה חלק מאוד קטן, אבל תדע שיש לך.

תלמיד: האם יכול להיות שלמעשה העליון שולט ברצון לקבל שלנו ובצורה הזאת הוא משנה אותנו באופן תמידי?

ודאי שכן, אבל מה זה חשוב לנו, אני בכל זאת לא מבין בזה ולא שולט בזה. ודאי שהעליון שולט בהכול, אבל אני רוצה להגיע למצב שגם אני משתתף בזה.

שאלה: השגה זה ידע?

השגה זו השגה. זו הידיעה הכי עמוקה שכוללת בתוכה את כל הנסיבות למה שאתה משיג. את מי אתה משיג, מה אתה משיג, איך אתה משיג, על ידי מה, הכול נמצא במושג השגה. זה הכלי של הידיעה, אבל מדברים לעת עתה לפי הכלי שאתה מגלה. בכל דרגה זה כלי אחר, השגה אחרת.

תלמיד: אבל השגה זה בכל מקרה השגה של הבורא?

כן. לכן זה נקרא בורא, "בוא וראה", לפי כמה שאתה יכול להגיע לזה אז אתה רואה ומשיג בהגבלה שלך.

תלמיד: בהשגה נמצאת גם אמונה מעל הדעת?

ודאי, זה כתנאי להשגה, כי אחרת אתה לא תרגיש שאתה משיג.

תלמיד: איך זה משתלב, כי ידע ואמונה למעלה מהדעת אלה דברים כביכול מנוגדים?

ההיפך, מה שאתה מגלה באמונה למעלה מהדעת זה נקרא ידע.

שאלה: האם יותר קל להיות בכוונה כשאנחנו מתאספים ביחד בצורה וירטואלית או בצורה פיזית?

אני לא חושב שיש הבדל, אבל למתחילים יש הבדל, יכול להיות כך ויכול להיות כך, תבדקו. בדרך כלל למתחילים מאוד משפיעה הצורה החיצונה הפיזית, ולמתקדמים זה כבר לא משפיע הם כבר מתחילים להרגיש את פנימיות החברים, ולכן בשבילם פיזית או וירטואלית זה אותו דבר. באמצע, במעבר כזה בין פיזית ווירטואלית, הם מתחילים לקבוע שצורה וירטואלית היא יותר טובה כי היא עוזרת להם להיות יותר מחוברים, וצורה פיזית פחות מפריעה.

תלמיד: ההרגשה כשהיינו בצורה פיזית, שאפשר היה לחתוך את האווירה בסכין, היה ממש מתח באולם, זה צריך להיות גם בצורה וירטואלית?

ודאי שכן, ועוד יותר מזה. אני גם לא מבין מה אתם מתפעלים כל כך מזה שישבתם יחד, אני לא הרגשתי שאתם משפיעים כל כך טוב אחד על השני. זה טוב למתחילים, אבל באמת אדם שאחר כך נכנס ללימוד ורוצה להגיע לידיעה, לשפה, להרגשה, לגילוי, אז מה זה חשוב בשבילו עם מי הוא לומד? העיקר שהוא יודע שהוא לומד עם אותם החברים שלו שהם רוצים להגיע לחיבור, שהם רוצים בתוך החיבור לגלות את הכוח האחד, שורש משותף ביניהם. כי אי אפשר לגלות אותו לבד אלא רק בשותפות, כי הבורא הוא מתגלה כאחד, אז אחד שמתגלה בכל אחד ואחד, חייבים להיות עשרה כאחד.

אני לא חושב שאנחנו צריכים להצטער על זה שאנחנו לא לומדים עכשיו יחד במתחם אחד. בכל זאת תראה מה שיש כאן, האם אתה יכול לחבר את כל החברים שאתה רואה על המסך יחד? יש עכשיו נגיד אלפיים גברים חוץ מנשים שהם מחוברים, ובכיתה שלנו אתה יכול להכניס במקום אלפיים רבע מזה מקסימום, אפילו פחות, אז אני לא חושב שזה טוב.

אני רואה שאפילו האנושות היא לא רוצה כל כך לחזור למצב כמו שהיה, היא אומרת טוב לנו לעבוד בבית, תנו לנו לעבוד בבית ואנחנו כך נהיה. אתם רואים לאן משתלשל ומגיע האדם בצורה המשפחתית שלו. אלה דברים לא פשוטים.

תלמיד: למה אתה יושב פיזית עם העשירייה שלך?

זה סך הכול כדי לעזור לי ולא שאני יושב בתוך עשירייה. זה כדי איכשהו להרגיש דרך זה את האחרים, אבל לא שיש להם מתוך זה איזו הצטיינות מיוחדת או התקדמות מיוחדת, בכלל לא. הייתי אומר שההיפך, יש יותר הגבלות ויותר הכבדות שבלב.

הבורא סך הכול מסדר, אל תדאג, אבל נוח לי כך יותר. אני יכול להחליף, אנחנו נעשה גם כאלו דברים שנזמין אחרים. אבל להביא את כולם שוב לחדר לימודים, אני עדיין לא יכול להחליט שזה טוב. וגם מה נעשה עם כל העולם? איך אני אלמד רק עם שלוש מאות או ארבע מאות איש ולא עם כל התלמידים? אתה רואה כמה הם, איך אני יכול? בשבילי כולם שווים וכולם אהובים ואני רוצה לראות את כולם. ברוחניות זה אפשרי, בגשמיות אין דבר כזה.

שאלה: מה זה אומר להשפיע לפני שמקבלים?

להשפיע לפני שמקבלים זה נקרא להיות באור החסדים, שאני לא רוצה לקבל מפני שהכלי שלי מקולקל, הוא רוצה לקבל לעצמו, ואז אני עושה עליו הגבלה ולא מקבל. גם מזה שאני לא מקבל מהבורא אני משפיע לו כי אני רוצה להתקרב אליו, רק ההתקרבות הזאת זה נקרא כחפץ חסד, באור החסדים. ואחר כך כשאני גומר את התיקון הזה אז אני עובר למצב שאני יכול גם לקבל בעל מנת להשפיע, וכבר מדובר על אורות יותר גדולים, על אור החכמה.

שאלה: בקטע כתוב ש"מן" לחם יורד מן השמים, ואני הבנתי שאנחנו צריכים להעלות מ"ן. האם יש מן שיורד ומ"ן שאנחנו מעלים?

אנחנו מעלים חיסרון ומקבלים מלמעלה כוחות. אנחנו מלמטה מעלים רק חסרונות. אבל ההבדל בין מ"ן ומ"ד בזה שממטה למעלה אנחנו מעלים חיסרון ומקבלים מלמעלה למטה מ"ד.

שאלה: כתוב בטקסט שהמקבל הגשמי יכול לבחור לעצמו את הטעם שהוא רוצה. כשאנחנו משתוקקים לחיבור, אנחנו רוצים משהו מתוק, אבל מקבלים גם מר גם חמוץ ואת כל קשת הטעמים, איך להתייחס לזה, זה בסדר?

אתה צריך להבין מזה שעוד לא תיקנת את הכלים שלך ולכן אתה מרגיש בהם גם חמוץ ומר, חוץ ממתוק. כי אם תתקן את כל הכלים שלך לעת עתה מה שאתה צריך לתקן, תרגיש רק מתוק.

תלמיד: אז אנחנו צריכים לרצות בבת אחת את כל קשת הטעמים, מגוון הטעמים או רק מתוק?

אני רוצה להרגיש בקבלה מלמעלה רק דברים טובים. ואם אני מרגיש בהם דברים לא טובים, סימן שאני עוד לא תיקנתי את עצמי בזה. אלו סימנים שככה עוזרים לי לראות מה עוד לא תיקנתי.

שאלה: השאלה מתוך הטקסט שקראנו שיש ב' הבחנות בשפע, השפע העליון והכלי שמקבל על מנת להשפיע. השאלה היא מהי ההשתוות? כי הוא כותב שזו צורה נבדלת וחלקית ותמיד היא תהיה נבדלת וחלקית.

לפי האור החוזר שהכלי יכול להפעיל כלפי העליון, כלפי הבורא, כך הכלי יכול לקבל מהבורא ולהרגיש שיש בו חלק ממנו, זה נקרא חלק אלוה ממעל.

תלמיד: עדיין נבדל וחלקי.

ודאי.

תלמיד: מהי ההשתוות?

בחלק הזה ההשתוות.

תלמיד: מה זה החלק הזה?

האור הפנימי שיש בתוך הכלי שהכלי מגלה, כמידת ההשתוות בהשפעת הכלי לבורא והבורא אליו. אני לדודי ודודי לי.

אנחנו נסיים את השיעור. יש לכם יום ארוך היום וגם מחר, אתם יכולים לקבוע ביניכם עוד כל מיני צורות. אני ממליץ גם לדבר על ההפצה קצת, יכול להיות שיהיו לכם פתאום כל מיני הברקות, אז תשלחו לאחראי.

(סוף השיעור)