שיעור בוקר 01.12.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

אמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא אמונה למעלה מהדעת, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מס' 66.

יש לנו הכנה להתכנסות שלנו, לחיבור שלנו, ואנחנו למדנו, קראנו לא פעם עד כמה ההכנה קובעת את הכול. לכן נשתדל להתייחס אליה בצורה רצינית, לאסוף את כל המחשבות, הרצונות, הנטיות, התחושות, כול מה שיש לנו נרכז יחד לחיבור ומבינינו לבורא, וכך נתקדם. הזמן והמצב טובים מאוד ואנחנו עומדים באמת להצליח בגדול בקפיצה הרוחנית.

קריין: קטע 66.

"כשהאדם מכניע את עצמו ועובד למעלה מהדעת, זה נקרא שפלות, היינו שמשפיל את הדעת שלו, ואומר, שדעתו אינה שוה כלום, דהיינו, שדעתו של אדם מחייבת, אם ה' נותן לו כל צרכיו, מה שהרצון לקבל מבין שמגיע לו, אז הוא יכול לאהוב את ה', מסיבת שהוא ממלא לו כל צרכיו, לכן הוא אוהב אותו. ואם לא, אין הוא יכול להשפיל עצמו, ולומר שדעתו לא שוה כלום, אלא האדם מתרחק אז מה', ואומר, שאינו כדאי לעבוד את ה', אם אין ה' ממלא את רצונו. נמצא, שזה נקרא בעל גאוה, מטעם שהוא רוצה להבין את דרכיו של הבורא, במה הוא נקרא טוב ומטיב, אם אין הגוף מקבל מה שהוא דורש. ועל בעל גאוה זו אומר הקב"ה "אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד".

מה שאם כן אם הוא משפיל עצמו, ואומר, שאין בידי להבין את דרכי ה', ואומר מה שהדעת שלו מחייבת, אינו שוה כלום, אלא שהוא הולך למעלה מהדעת, זה נקרא שפלות, ועליו נאמר "רם ה' ושפל יראה". והוא זוכה שה' מקרב אותו אליו."

(הרב"ש. מאמר 4 "מהו שהמחבל היה נמצא בהמבול, והוא היה ממית, בעבודה" 1991)

שאלה: האם כאן חשוב דווקא להשפיל את דעתו או להתרומם מעל הדעת לקשר עם הבורא?

לא, אתה צריך לראות עד כמה דעתך בכלל לא משתווה עם דעת העליון, עם דעת הבורא, כי סך הכול מה שהבורא עושה, אתה צריך לקבל באמונה למעלה מהדעת.

שאלה: נראה שהרווח כשאנחנו בשפלות זה מקום שאנחנו מכינים לבורא. איך אנחנו יכולים להכין את המקום הזה עבור הבורא, כי אנחנו תמיד נופלים לתוך הטבע שלנו כל היום?

בזה שאנחנו מסלקים משם את עצמנו, כאילו אין לי דעת, אין לי כלום, אני מכין את עצמי לקבל את דעתו של הבורא.

שאלה: אז מה זה "בעל גאווה"?

שחושב שיש לו דעה משלו.

תלמיד: בעצם הרצון לקבל כל הזמן מושך אותי לשמה, ואני צריך כל הזמן למשוך לכיוון השני?

ברור.

תלמיד: אז מה זה המצב שכל פעם הרצון לקבל כל פעם מושך אותי הפוך ומראה לי כמה אני לא רוצה להיות שם?

כן נכון. כדי שאתה תתאמץ ותעלה מעליו ובזה תהיה לך אמונה למעלה מהדעת וכלי רוחני ויגיעה והתגברות.

שאלה: זה בקשר לדברים שאמרת בפתיחה לגבי הכנס, ופעם אמרת לנו, שכנס שקול למשהו כמו שנה של עבודה. איך בכנס אנחנו נוכל לזרז ולקרב אלינו את המצבים שכתובים במאמרים?

רק על ידי חיבור בינינו. מפני שאנחנו נמצאים כל אחד וכל קבוצה במצבים שונים, ברגע שאנחנו רוצים להגיע לאיזה חיבור במאמצים שלנו, כבר העבודה שלנו נעשית מאוד רב גונית ואנחנו יכולים בזה באמת להתקרב לאור העליון בצורה מגוונת. זה מאוד חשוב ומאוד עוצמתי. ברוחניות החיבור בין הדברים הלא דומים הוא בהרבה יותר חשוב מאשר החיבור בין הדברים הדומים והגדולים בהופכיות שלהם. זה כמו בעולמנו, אם תביט על אלף צבעים, עד כמה שזה יראה שונה ומלא מידע, לעומת זאת אם תביט על מעט צבעים, תראה עוצמה גדולה.

שאלה: איך ההכנה משפיעה, אמרת גם שההכנה היא מאוד קריטית, איך היא משפיעה על ההצלחה?

היא מפעילה אותנו, מפעילה את תאי הרגש והשכל שלנו.

שאלה: התפילה שאנו מודים לבורא מעל הדעת שלנו, שאנחנו מבקשים, דורשים בפגישה, איך היא יכולה להיות תמימה ושלא תהיה מתוך מקום של גאווה?

לא, אם הבקשה שלנו היא תמימה זה לא נקרא שאין בה גאווה ואין בה ישות. לא. "תמימה", זאת אומרת שאנחנו מעלים אותה למעלה מכל ההבחנות האגואיסטיות, והן חיות בנו ודורשות מילוי ודורשות הצדקה ואנחנו בכל זאת עולים מעליהן. זה נקרא תמימה שהיא נקייה מכל ההבחנות האגואיסטיות שהיו וטרם סוכלו.

שאלה: איך להצדיק את הבורא שהוא לוקח ממני משהו יקר שאני אוהב אותו, שאני צריך אותו, שאני חושב שהוא טוב לי?

חייב. אפילו שלוקח את נשמתך. אתה חייב לאהוב אותו ולהיות מסור אליו אפילו אם לוקח ממך את הכול.

תלמיד: למרות שזה נראה לי הכרחי?

איזה טענות יש לך שנראה לך שאתה צודק ואתה אוחז במשהו חשוב, איך אתה עדיין לא מבין שדעתך לא שווה כלום?

תלמיד: לא, הוא לוקח את זה ממני וזה מוריד אותי, מעיף, מנתק אותי. בשביל מה?

בשביל שאתה תבחר דרך יותר מוצלחת.

תלמיד: זאת אומרת, שכל פעם שאני רוצה להתקרב לבורא עוד ועוד, אני מקריב יותר ויותר ונשאר ריק?

אין לך מה להקריב חוץ מאשר את השטויות שלך, תסלח לי, כך אני מדבר אל כולם לא רק אליך. זאת אומרת, אנחנו צריכים להבין שכל מה שאנחנו חייבים, זה לסלק את כל הפנימיות שלנו, שכל, רגש, גאווה, קנאה, שנאה, כל הדברים האלה ואז במקומם אנחנו נרגיש את הבורא.

תלמידד: שהוא לוקח ממני את היקר אז אני מרגיש גוסס, אין כוחות. אני לא מבין איך אפשר לזוז מזה. זאת התקדמות?

כי אתה עדיין פועל בכוחות האגואיסטים ואתה מבין שאם ייקחו אותם אז לא יהיה לך איך לזוז. אז אתה תקבל במקום כוחות אגואיסטים, כוחות אלטרואיסטים ויהיו לך חופש וכוח לזוז.

שאלה: אנחנו יודעים איך זה לשבת אחד ליד חברו בחדר, אבל מה זה אומר לחלוק מרחב פנימי משותף?

זה יבוא בעצמו, שתתקרבו זה אל זה אז זה יבנה בעצמו. אתם לא צריכים לעסוק בדברים שלא שייכים לזה.

קריין: קטע 67.

"רואים אנו את ההבדל, שישנו בין מה שהשכל מחייב, לבין מה שרק האמונה מחייב אותו. ומהו הסיבה שבדבר שהבסיס הוא אמונה, צריכים כל פעם לזכור את צורת האמונה, אחרת הוא נופל ממדרגתו, ומקבל מצב שמתאים בשביל רשע. ומצבים כאלו יכול להיות אפילו ביום אחד, שיפול ממדרגתו הרבה פעמים ביום אחד, כי אי אפשר שלא יפסוק אצלו לאיזה רגע ביום את האמונה למעלה מהדעת.

וצריכים לדעת, שסיבת השכחה של האמונה נובע מטעם, היות שהאמונה למעלה מהדעת והשכל, שהיא מתנגדת לכל הרצונות של הגוף. והיות הרצונות של הגוף באים לו מצד הטבע שנטבע בו, הנקרא רצון לקבל, בין במוחא ובין בליבא, לכן הגוף מושך אותו תמיד לבחינת הטבע שלו. ורק בזמן שהוא דבוק בהאמונה, אז האמונה יש לה כח להוציאו מתוך הרצונות של הגוף וללכת למעלה מהדעת, כלומר נגד השכל של הגוף."

(בעל הסולם. "שמעתי". ל"ד. "יתרון ארץ בכל הוא")

שאלה: אמונה מעל הדעת זה כלי שנבנה או כלי של יחסים תמידיים?

אמונה למעלה מהדעת זה שאנחנו צריכים לקבוע וללכת בה, וכל פעם היא תשתנה בהתאם למאמצים שלנו, למעשים שלנו, לתנאים שהבורא נותן לנו. היא כל הזמן תשתנה ואנחנו נצטרך תמיד לדאוג שיהיה לנו את הכוח הזה, אמונה למעלה מהדעת, והתפיסה בבורא, היחס לבורא דרך החברים יהיו תמיד הקובעים הראשיים מעל כל המחשבות והרצונות שלנו.

שאלה: קראנו שליפול מדרגת האמונה יכול לקרות גם בלשמה, האם להיות בלשמה אומר שאנחנו תמיד בשליטה של כל הרצונות שלנו?

להיות בלשמה זה נקרא שאנחנו בשליטה של הרצון להשפיע, ויותר נכון שאנחנו שולטים על הרצון להשפיע.

שאלה: אם כדי לעשות את רצונו, אני צריך לבטל את עצמי, איפה הקו השלישי שאני צריך לבנות, כי רק הרצון שלו נשאר, איפה אני עושה את העבודה שלי?

סבלנות, אנחנו עוד נלמד את זה. בינתיים אנחנו לומדים איך אנחנו מבטלים את הרצון לקבל ואיך לידו אנחנו מעצבים רצון להשפיע, איך נשלב אותם יחד ונעבוד איתם, על כך עוד נדבר.

שאלה: בעצם האמונה משתנה בהתאם למאמצים שלנו, לפי דבריך, אז מהו הבסיס שהוא האמונה?

הבסיס של האמונה הוא הרצון לקבל שאני מבטל את השימוש בו.

שאלה: בעל הסולם כותב שצריכים כל פעם לזכור את צורת האמונה. מהי ההדרכה הזו?

צורת האמונה, נקרא באיזה ציור, באיזה גודל, עוצמה, היקף, אני מעלה את הבורא למעלה מכל יתר הסיבות למצבים שלי.

שאלה: אנחנו מאוד אוהבים להיפגש במשך היום ולברר קטעי מקור, מהי הצורה הכי יעילה, הכי פשוטה לדבר על אמונה מעל הדעת בינינו, או שזה משהו שאני צריך להחזיק בליבי כל הזמן כלפי החברים?

ההגדרות האלה מגיעות בהדרגה, והן לא מובנות על ידנו מיד מכיוון שהן מתבלבלות עם מה שהכרנו לפני כן, באופן שבו הבנו את המילים האלה בעבר "אמונה מעל הדעת" ובכלל כל הדברים מהסוג הזה. אנחנו צריכים להתחיל להבין את כל זה, כמו שזה מוגדר בחכמת הקבלה על ידי המקובלים, כמו שהם תפסו והגדירו את זה מתוך הכרת חוקי הטבע. לכן נצטרך לעסוק בזה קצת, כדי לקבוע בראשנו ובליבנו הגדרות חדשות.

זה מה שאני יכול להגיד, וכל השאר יגיע בהדרגה. צריך רק לקרוא עוד ועוד, ככל היותר לחשוב ולדבר על זה, ולאט לאט כל זה איכשהו ימצא ויתפוס את הצורה שלו.

שאלה: בזמן נפילה, אנחנו יודעים שאנחנו צריכים לבטל את הרצון לקבל ולהעלות תפילה, לרוץ לעשירייה, אבל באותו הזמן אנחנו עובדים בדעת ופותרים בעיות ברמת העולם שלנו. האם זה נכון שעובדים בשני רבדים?

כן. אנחנו עובדים בשני הרבדים כל עוד לא הגענו לכך שנתייחס לכל באמונה מעל הדעת.

שאלה: האם האמונה מעל הדעת היא בחינת חיסרון בתוך הדעת?

לא. אמונה למעלה מהדעת זה כשאני מקבל את כוח ההשפעה וחוקי הטבע העליון למעלה מהטבע הגשמי, ורוצה כל הזמן לנהל ולקיים אותם בצורה כזאת.

תלמיד: והטבע הגשמי נמצא בהתנגדות מוחלטת לאמונה מעל מהדעת?

כן.

תלמיד: אני שואל אם זה ממש מוחלט, או שיש איזשהו קשר סמוי?

אין קשר, אין. אני יכול לעזוב את האמונה בתוך הדעת והאמונה למטה מהדעת ולעבור לאמונה למעלה מהדעת.

שאלה: כתוב שהוא צריך בכל פעם להיזכר באמונה, לְמה הכוונה להיזכר, מאיפה הוא נזכר?

הוא צריך לחדש לעצמו את עניין האמונה, בזאת שהוא הולך לפי הכלל הזה ולא לפי הידע, אלא לפי האמונה.

קריין: 68.

"בתחילת הכניסה (והכניסה נקרא דבר תמידי, כי בכל פעם שיש לו ירידה, מוכרח להתחיל מחדש, לכן נקרא זה כניסה. וממילא יש הרבה יציאות והרבה הכנסות) הוא אומר להגוף שלו: "תדע, שאני רוצה להיכנס לעבודת ה'. וכוונתי היא רק להשפיע ולא לקבל שום תמורה. ואין לך לקוות, שתקבל משהו עבור היגיעה שלך, אלא הכול בעל מנת להשפיע".

ואם הגוף שואל: "איזה תועלת יהיה לך מעבודה זו?" היינו, "מי הוא המקבל את העבודה הזו, שאני רוצה לתת כוחות ולהתייגע?". או ששואל יותר פשוט: "לטובת מי אני עובד כל כך ביגיעה רבה?".

אז צריך להשיב לו, שיש לי אמונת חכמים, שהם אמרו, שאני צריך להאמין באמונה מופשטת למעלה מהדעת, שהשי"ת ציווה לנו כך, שאנחנו נקבל על עצמנו אמונה, שהוא ציווה לנו לקיים תורה ומצוות. וגם צריכים להאמין, שיש להקב"ה נחת רוח, מזה שאנחנו מקיימים את התורה ומצוות בחינת אמונה למעלה מהדעת. וכמו כן צריך להאדם להיות בשמחה, מזה שיש הנאה ותענוג לה' מעבודתו."

(בעל הסולם. "שמעתי". ק"ח. "אם תעזבני יום, יומיים אעזבך")

שאלה: מה הכוונה שאנחנו נכנסים לעבודת ה'?

שאנחנו כבר מבינים באיזו צורה אנחנו יכולים לעשות לו נחת רוח ושאנחנו יכולים לגרום לו נחת רוח, ולפי המאמצים שלנו יחד בינינו אנחנו מקימים כזה כוח שיכולים להשפיע לו מאיתנו.

תלמיד: "עבודת ה'" נקראת כך כי אנחנו עובדים בשבילו או מפני שהוא עושה את העבודה עלינו?

גם וגם. מפני שאנחנו עושים מה שהוא רוצה לקבל מאיתנו ומפני שאנחנו רק רוצים אבל הוא המבצע.

תלמיד: בדעת זה ברור שאנחנו פועלים מתוך הטבע שלנו וגם כתוב כאן שלכן אנחנו נופלים בכל פעם מהעבודה באמונה מעל הדעת, אבל מה קורה כשאנחנו באמונה מעל הדעת, זה כוח נוסף שלו שמופיע בינינו?

זה כוח השפעה.

שאלה: איזה שיח צריך להיות לאדם עם הגוף שלו, אם בכלל?

הגוף מתנגד, אבל כשהבורא עוזר אז הוא נכנע ואדם יכול לבצע פעולות.

תלמיד: אבל בקטע מתואר איזשהו דו שיח שהאדם מדבר עם הגוף שמתנגד, יש כזה דבר?

כן.

תלמיד: איך?

תנסה לדבר. מצד אחד הגוף לא רוצה לעשות כלום, מצד אחר אתה מסביר לו שאתה חייב לעשות את זה מסיבה כזאת וכזאת.

שאלה: נאמר במאמר שהאדם אומר לגופו שהוא רוצה לעבוד למען ה' ולא לקבל שום שכר. כשאנחנו עובדים בעשירייה בחיבור כדי לכלול את כל החברים אנחנו מרגישים כתוצאה התפעלות, התעלות גדולה וכן הלאה. הרי גם זה שכר שהאדם מקבל, אז מה זה אומר לא לקבל שום תמורה, לעבוד בלי לקבל תמורה?

שהאדם לא רוצה לעשות כלום לעצמו ואפילו להרגיש שהוא עשה משהו, אלא הוא רק רוצה שזה יהיה חד סטרי, ממנו כלפי הבורא בלבד.

שאלה: בכל העבודה שאנחנו עושים בדרכינו לא מראים לנו את התוצאות ממה שאנחנו עושים, וגם אסור להראות לנו. אבל בכל זאת אנחנו עושים פעולות, אנחנו מתחברים, אנחנו נפגשים, מנסים כל הזמן להעלות את חשיבות הדרך, את גדלות החברים, ופה בסוף קטע נאמר שצריך להאמין שיש לנו שמחה מלמעלה מהעבודה שנתנו. איך אנחנו יכולים לתאר את השמחה שיש למעלה?

אנחנו מרגישים בזה הארה ולפי זה אנחנו יכולים לזהות שיש לבורא כזה תענוג מהעבודה שלנו.

תלמיד: זאת אומרת, אותה התפעלות שיש לנו מכל מה שאנחנו עושים ביחד היא בדיוק אותו כוח שאנחנו מקבלים מהבורא?

כן.

תלמיד: זו תגובה של הבורא?

כן. זו תגובה של הבורא.

שאלה: מהי האמונה המופשטת שמוזכרת בכתוב?

"אמונה" זה כוח מלמעלה שמתלבש בתוך הכלי של האדם ונותן לו יכולת להשפיע.

שאלה: האם כאשר אדם מרגיש כוח השפעה הוא עדיין יכול לעבוד מעל הדעת במצב הזה?

ודאי שאז הוא יכול להשפיע, אז הוא יכול לתת כוחות להשפעה.

תלמיד: אבל איך? הרי הוא נמצא במצב שהוא מרגיש את הבורא בתוך הדעת?

זה לא בתוך הדעת, זה בכלים חדשים, בכלים דהשפעה.

שאלה: האם כולנו יכולים להכיר בבת אחת שאנחנו נמצאים באמונה, ומה יקרה לאחר מכן? האם ניפול שוב לדעת, האם זה יקרה לכולנו יחד?

כן, גם נעלה למעלה מהדעת, וגם ניפול למטה מהדעת, וכך תהיה הדרך, ימין שמאל, שמאל ימין, ונחזיק זה את זה עד שנגיע למצב של אמונה שלמה.

שאלה: אנחנו מבינים שלקיים את האמונה מעל הדעת ולחזור אליה זה משהו שהוא מאוד מתוך הלב ומרכזי, והשאלה, איזה מנגנון בעשירייה הכי יעיל כדי להזכיר את העניין הזה?

רק קשר בינינו שעל ידו אנחנו רוצים להרגיש קשר עם הבורא.

שאלה: אנחנו לומדים שאין כפייה ברוחניות, אז האם כשאני עושה עבודה רוחנית זה מתוך הרצון שלי ואני עושה לעצמי טובה כשאני נותן לבורא נחת רוח?

נגיד שכך. כל זה מילים, צריך לתרגם אותן לרגש ואז נבין בדיוק למה אתה מתכוון, ובינתיים שיהיה כך.

שאלה: איך אנחנו יכולים להתגבר על הכוחות שנראים כמתנגדים לאמונה?

הכוחות האלה באו כדי להעלות אותנו לדרגות אמונה יותר ויותר גבוהות, ולכן אנחנו לא יכולים לזלזל בהם, אלא כל פעם נשתמש בהם יותר ויותר.

שאלה: אנחנו אומרים שבאמונה למעלה מהדעת צריך ללכת לכיוון הבורא, לכיוון ההשפעה. איך אני בודק שימים, חודשים ושנים, אני לא נמצא פשוט באיזה דמיונות שלי?

זה נכון, כל זה טוב, אלה הצעדים שאנחנו צריכים לעשות קדימה. אתה לאט לאט חוקר את עצמך ולאחר מכן מתחיל לתפוס בזה פנייה או יחס של הבורא כלפיך.

תלמיד: האם יש בדיקות כלשהן, אולי עקיפות ולא ישירות, שהאדם מתקדם בכיוון נכון? נניח האם הוא בלא לשמה או בכיוון להשפעה, ולא נמצא שוב בבלבולים או בפנטזיות אגואיסטיות שלא קשורות לגשמיות אלא לרוחניות, והוא מפנטז לעצמו, על השפעה, על הבורא, על חיבור, ובפועל הוא לא מתקרב לזה בכלל?

זה תלוי רק במידת הקשר בינו לבין החברים.

תלמיד: כשהאדם עובד בעשירייה מה זו מידת הקשר עם החברים, איך בודקים את זה?

עד כמה הוא מסוגל לבטל את עצמו כלפיהם, וכך כל אחד מהם.

שאלה: כשאנחנו מתבטלים לרצונו זו כבר אמונה מעל הדעת או שהאמונה מצריכה מאמצים נוספים?

זו כבר תחילת האמונה למעלה מהדעת.

שאלה: אם האדם נדחה מחיבור והשפעה, ובכל זאת הוא עושה פעולה שתורמת לקבוצה, והוא גם שמח שיש לו יכולת לעשות את הפעולה למרות הדחיה שלו, האם זה אומר שהוא קיבל כוח השפעה ולכן יש לו את היכולת הזאת?

כן, במשהו זה נכון.

שאלה: מדובר על כלים דקבלה, כלים דהשפעה, האם הכול דמיוני ויש כלי אחד משותף שבו למעשה אנחנו מבררים את הכול בדומה לבורא שהכול נמצא בו?

אין כזה דמיון.

שאלה: כתוב שהוא עובד ללא תמורה, ולי נראה שאמונה מעל הדעת זה תענוג או תמורה לא קטנה, אם מגיעים לזה.

בלי תשלום אי אפשר לעבוד, בכל זאת אנחנו עובדים ברצון לקבל שלנו, אנחנו חייבים לשלם לו.

שאלה: מה זה אומר לדבוק באמונה?

לדבוק באמונה זה כשאני עוזב את הדעת שלי ונדבק לחברים, ועם החברים האלה אני רוצה לעלות, לאן שהם לוקחים אותי לשם אני הולך, כך אני מבטל את עצמי כלפי החברה.

שאלה: איך לזכור את הצורה של האמונה?

זה עוד לא עכשיו.

שאלה: מה נותן לנו שינוי קבוע מתמשך של דעת ואמונה?

כשאנחנו מקבלים הפרעות, ההפרעות הן קובעות את צורת ההליכה שלנו למעלה מהן.

שאלה: מה זה "נחת רוח"?

"נחת רוח" זה מילוי הכלים באור העליון או בהארת האור העליון.

שאלה: כתוב בקטע 67, "שסיבת השכחה של האמונה נובע מטעם, היות שהאמונה למעלה מהדעת והשכל, שהיא מתנגדת לכל הרצונות של הגוף. והיות הרצונות של הגוף באים לו מצד הטבע שנטבע בו, הנקרא רצון לקבל, בין במוחא ובין בליבא, לכן הגוף מושך אותו תמיד לבחינת הטבע שלו."

לא ברור איך האדם יכול להישאר באמונה אם גם ליבו ושכלו מעדיפים כל הזמן את הרצון לקבל, לא יכולים להתגבר על הטבע שלו?

אנחנו מקבלים הארה מלמעלה שמעלה אותנו למעלה מהרצון לקבל ואנחנו יכולים להצטרף לכוחות ההשפעה.

שאלה: להיות בלשמה זה שאנחנו בשליטה על הרצון להשפיע. מה הכוונה לשלוט על הרצון להשפיע?

"לשלוט על הרצון להשפיע" הכוונה שאנחנו יכולים לעלות למעלה מהרצון לקבל. ואפילו עוד יותר מזה, שאנחנו יכולים לגוון קשרים בין רצון לקבל לרצון להשפיע.

שאלה: שמעתי עכשיו שבקשה תמימה היא נקיה מכל ההבחנות האגואיסטיות שטרם סוקלו. אבל אם ההבחנות האגואיסטיות טרם סוקלו, איך אפשר להיות נקיים מהם?

אנחנו נגיע לזה ונבין איך עובדים עם זה. זה באמת שטח גדול מאוד וצריכים להתמצא בו.

שאלה: כתוב בקטע 66 "שזה נקרא בעל גאוה, מטעם שהוא רוצה להבין את דרכיו של הבורא, במה הוא נקרא טוב ומטיב, אם אין הגוף מקבל מה שהוא דורש. ועל בעל גאוה זו אומר הקב"ה "אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד".". אם אני מבקשת קשר עם החברות, אבל הבורא, בגלל הדעת לא נותן. איך ברגע זה לא להתגאות, אבל גם לא להפסיק לבקש?

צריכים לבקש משהו אחר, שאני אדע איך להרכין את הראש, ואיך להתחבר עם החברים, ואיך יחד איתם להתקרב לבורא וכולנו נכניע את עצמנו כך שהבורא יוכל להשפיע עלינו, לכסות אותנו מלמעלה.

שאלה: מה זה כלי השפעה של עשירייה?

שכולנו יחד רוצים להשפיע זה לזה ומאתנו מכולנו רוצים להעלות את ההשפעה הזאת לבורא. זה כלי השפעה של עשירייה.

שאלה: מה שאני שומעת מהשאלות זה שבאמצעות החסרונות שלנו אנחנו מושכים את האור, אבל האור באמת לא ממלא את הכלי, אלא אנחנו צריכים לעבוד בלשמה כדי שזה יקרה. האם זה נכון?

כן.

שאלה: כשאנחנו מדברים בעשירייה על גדלות החברים אז אנחנו מתרשמים מאוד. כל יום מסתיים בישיבת חברים של ארבעים דקות שבה אנחנו עושים ישיבת חברים על גדלות החברים או על גדלות הבורא.

וכשאנחנו מדברים על גדלות הבורא באהבה ובשמחה. איך נספר לחברים שהלב של כל אחד כבר מצולק מאהבת חברים? איך היית מספר לחברים שלך, על אהבת הבורא ועוד בשמחה?

על אהבה כלפי הבורא או על אהבה של הבורא כלפינו?

תלמיד: או כך או כך, אבל רק להתרשם מזה כדי להאמין בגדלות הבורא.

כאן אתם צריכים לעזור אחד לשני באיזו דרך לקבוע. את זה אתם צריכים לעשות.

תלמיד: חוץ משתיים שלוש מילים, אין מה להגיד. "הבורא הוא גדול, הוא אוהב אותנו, הוא יצר את הכול". איך להגיד לחברים כך שהם יתרשמו, כדי שאני אתרשם, כדי שאנחנו נלמד לתת גדלות, לא רק באמצעות דוגמה, אלא גם להגיד משהו, על ידי התרשמות אחד לשני?

קודם כל צריך להגדיר מיהו הבורא. הוא ממלא את הכול, מקיף את הכול, שולט בכל, משגיח על הכול וכן הלאה. שאנחנו נמצאים בתוכו, ומתקיימים רק הודות לו, ומתקיימים רק כדי להרגיש אותו, את הכוח האחד והיחיד של כל הטבע. ומזה גם יופיע בכם יחס תואם לבורא. אתם לא תתייחסו אליו כאל זר, אלא כאל מי שמחזיק בתוכו את הכול וקובע את הכול.

שאלה: אנחנו אומרים שבעזרת אהבה לזולת אנחנו מגיעים ללשמה. באיזה שלב האדם רוכש אהבה לבורא?

אחרי שהוא מרגיש אהבה כלפי החברים.

תלמידה: זה לפני הכניסה ללשמה או כבר אחרי?

עוד לפני.

שאלה: למה האדם ראוי לקשר עם הבורא?

הוא לא ראוי. במידה שהוא מבטל את הרצון לקבל שלו ורוצה להפוך אותו לקשר עם החברים, במידה הזאת הוא נעשה ראוי לקשר עם הבורא.

תלמיד: ורק העבודה של האדם להגיע לזה מבחינת הבורא, אנחנו כן ראויים?

כן.

שאלה: במאמרים כתוב הרבה פעמים על האמונה. איזו אמונה צריך בבורא? מה זו אמונה בכלל?

אמונה זה כוח שעוזר לי לקיים מה שהבורא רוצה.

תלמיד: כוח של השפעה?

כן. ודאי.

שאלה: ומה הקשר לאמונה ועם עשירייה? אנחנו עובדים בעשירייה בחיבור? דוגמה, עכשיו אנחנו יושבים, אני מתפלל לבורא, "תעזור לחברים להתקדם ברוחניות" וכל מיני תפילות עוברות לבורא. אז במה האמונה עוזרת לנו להתקדם בעשירייה?

האמונה עוזרת לך להתעלות למעלה מהרצון לקבל שלך ולהתחיל להשפיע. זה כוח הבינה שהיא למעלה מהמלכות.

שאלה: כמו שהוא כותב בסוף הקטע, כשאנחנו עובדים ומבטלים את הרצון יש איזו שמחה שמתעוררת באדם מהעבודה שהוא עושה. אבל יש כאן עוד נקודה, שהוא עדיין בשיח עם הבורא ואומר לו, "אבל אם היה ככה, אז הייתי עובד אותך יותר". האבל הזה מתבטל מתישהו?

תנסה.

תלמיד: האם הייסורים שהגוף מרגיש בעבודה אמיתיים או שהם דמיון של האדם?

כל העולם שלנו נקרא "העולם המדומה".

שאלה: הוא כותב במאמר, "אז צריך להשיב לו, שיש לי אמונת חכמים, שהם אמרו, שאני צריך להאמין באמונה מופשטת למעלה מהדעת, שהשי"ת ציווה לנו כך, שאנחנו נקבל על עצמנו אמונה, שהוא ציווה לנו לקיים תורה ומצוות." מה הכוונה "להאמין באמונה מופשטת למעל מהדעת"?

"להאמין באמונה מופשטת למעלה מהדעת", זה נקרא שאנחנו רוצים להיות קשורים לבורא בכל התנאים שהוא מעמיד בינינו.

שאלה: אנחנו מדברים על אמונה למעלה מהדעת, כשהנברא משיג, אבל השאלה היא, מתי זה מושג? האם זה קורה כשהבורא נותן את האמון בנו, שאנחנו מסוגלים לכך, ואז זה מורגש? האם זה חייב להיות הדדי?

לא. אנחנו צריכים להבין שהכול בעצם אנחנו מקבלים ממנו, וכל העבודה שלנו היא רק למצוא את ההכנעה הזאת, שאנחנו שותקים, כי אנחנו מבינים שאם לא נקבל ממנו לא נדע. כך מתקדמים.

שאלה: אם יש שני כלים נפרדים מה השילוב ביניהם? הרי אדם הוא גם צדיק ורשע, הכול בתוכו. יש שני כלים שהבורא מפעיל פעם את הכלי עם הכוונה דלהשפיע ופעם את הרצון לקבל שלנו, איך זה עובד בדיוק?

כן, זה קורה על ידי האור העליון שמפעיל אותנו ומעביר אותנו מקצה לקצה.

אנחנו עומדים בפתחו של כנס, מה צריך לעשות בזמן שנותר עד הכנס כדי להגיע לפתיחתו בצורה הנכונה ביותר? איך כל אדם ואדם יידע להכין את עצמו? כשאני כבר מגיע לכנס, אני נכלל שם בכל מה שעושים, בשיעורים, בסדנאות, בשאלות, בתשובות וכן הלאה, השאלה היא, מה אני עושה קודם, אני צריך להכין את עצמי, רב"ש ובעל הסולם כותבים שההכנה היא בעצם העיקר, כי היא כוללת בתוכה את כל מה שיקרה אחר כך.

אז נניח אני, בתור משתתף רגיל לא יודע מה אני צריך לעשות, האם אלה שאני רואה עכשיו במסכים יודעים מה לעשות? אני לא שואל על הלו"ז, זה לא שאני יודע מתי ומה קורה, אלא איך אני מכין את עצמי לכנס? מה ההכנה הפנימית, איך היא צריכה להיות?

תלמיד: לגבי ההכנה של הדברים הפשוטים שלחנו לכולם אתמול אינפורמציה על כל מה שיהיה בכנס. בכל זאת כדי להתכונן צריך לדעת איזה חומר לימוד ומה נלמד ומה יהיה. וגם במהלך השבוע שלחנו לעשיריות מספר משימות שצריכים לברר ביניהם, איך הם רוצים להגיע ל"שמה", כדי שהם יהיו מוכנים לזה. חוץ מזה אנחנו כל החודש לומדים "לשמה". לכן לא עשינו משהו ספציפי כלפי הכנה לכנס עצמו, מעבר למסור מידע. אבל אם צריך לעשות משהו, יש עוד זמן לשלוח לאנשים.

הוא אומר משהו. בסדר תודה.

תלמיד: אנחנו כבר כמעט חודש עושים הכנה לכנס. בעשירייה שלי מדברים כל הזמן ללמוד יותר איך להתבטל אחד כלפי האחר. להיות בדאגה יותר אחד לאחר. לשאול מה הצרכים של כל אחד ואחד. לגמור את כל הסיפורים בבית שיבואו לכנס עם ראש נקי. לדבר על זה ולעודד אחד את האחר. כי הכנס הזה לא יהיה פשוט. המון אנרגיות, אנחנו מרגישים את זה. מנסים להתבטל כמה שיותר אחד כלפי האחר, ועזרה הדדית. חוץ מהלימודים שכל הזמן אנחנו לומדים. מה יש עוד להציע?

בסדר חבר, רואים שאתה דובר.

תלמיד: זו שאלה גדולה מה ששאלת עכשיו. אבל לא חיכינו ליומיים לפני הכנס בשביל השאלה הזאת. בשלושה שבועות האחרונים נשלח כמה פעמים חומר לימוד של הכנס וגם שאלות כלפי החומר. סדנה ועוד סדנה לעשות עם החברים. הוצאנו מהשיעורים האחרונים כל מיני המלצות זהב ששאלת אותנו במהלך השיעור. "האם אני מגיע לכנס בשביל לדאוג לחברים", שלחנו כמשימה לחברים. בשבועיים, שלושה האחרונים נשלחו הרבה משימות לחברים לביצוע בתוך העשיריות. שאלנו - איך תהיה ההתנהגות בעשיריות מעורבות, כמו שהמלצת לפני כמעט שבוע. גם כלפי זה היה בירור. יש המון פעולות שעשינו כהכנה לכנס.

יופי, תודה רבה חבר.

תלמיד: אנחנו קיבלנו באמת משימות בעשיריות וכל העשיריות ערכו דיונים על מה נעשה בכנס, איך נגיע אליו, מה יקרה אחריו. בנוסף בכל הקבוצות, הקטנות והאזוריות כבר שלושה שבועות יש פגישות בנושא הזה. נגיד, אורל, סיביר, קזחסטן, מזרח אירופה, התאספנו יחד וחשבנו מה המטרה של הכנס, איך נגיע אליו, מה יקרה אחריו. וכמובן גם עבודה גדולה של הוועדות. יש לנו כ-30 כנסי מראה וגם שם חברים עורכים הכנה, גם גשמית וגם הכנת תוכן. כלומר כבר שבועיים, שלושה, אפילו חודש, מתכוננים באופן מאוד אינטנסיבי לכנס, בכל העולם.

בסדר.

שאלה: יש יראה גדולה בפני הכנס הזה. גם אתמול דנו בשאלה הזו. היינו רוצים לשמוע את התשובה שלך. איך אני מתכוון לתת בכנס דוגמאות בהשפעה ולא בקבלה, במיוחד אם אנחנו מקבלים הרבה אורחים?

אנחנו צריכים בכל קבוצה להתאסף כך ולהעביר כאלה תרגילים, כדי שיהיה ניכר שאנחנו נמצאים ביחס של השפעה אחד כלפי האחר, ולא ביחס של קבלה. ושהיחסים שלנו יהיו גלויים מבחוץ ויהוו דוגמה לכולם. כל קבוצה חייבת לדאוג דווקא להתנהגות כזו מצידה, לכך שהיא תיראה בצורה הזו בכנס.

נגיד לפניי עכשיו קייב או מוסקבה, ארצות הברית, פ"ת, ניו יורק, יו-קי וכן הלאה, אם אני רואה לפניי איזה קבוצות, אני צריך להרגיש מהן את הרצון שלהן להשפיע על כולם כולם על ידי החיבור ביניהם. לא באמצעות השתתפות פסיבית, אלא בחיבור. על זה תחשבו, איך אתם יכולים לכוון את הרצונות הפנימיים שלכם כלפי כולם כך שכולם ירגישו עד כמה אתם רוצים להעביר לכולם את החיבור ביניכם ועד כמה אתם רוצים להתאחד כולכם.

שאלה: רציתי גם להוסיף על ההכנה שלנו לכנס. אנחנו רצינו לשלב כבר מהיום בצהרים מסמך מקורות בנושא הכנה להתקפה בכנס כדי שנוכל עוד יותר לכוון את עצמנו כלפי ההכנה שלנו לכנס. בימים האחרונים אתה מתייחס להכנה כלפי הכנס שחייבים להגיע אליו בלב פתוח כדי לקלוט את השינוי של הכניסה לשמה. בזמן שנשאר במה תלוי פתיחת הלב?

בפתיחת הלב. אין לי יותר מה להגיד. פתיחת הלב. פתיחת הלב תלויה בכמה אני מקרב את עצמי לחברים, אני רוצה שהם ינהלו את הלב שלי, שהם ישפיעו על הלב שלי, שהם יפתחו אותו - ממש יחייבו אותו להיות פתוח לכולם.

תלמיד: ומה אתה עושה?

אין כאן כל כך הרבה מילים. מה אני עושה? אני מגיש להם את הלב שלי כמו על צלחת ורוצה שאנחנו כולנו נתקשר כך בלבבות שלנו. אז מיד נרגיש את עצמנו בצורה אחרת- בתיקונים גדולים, בגובה הרוחני.

תלמיד: אני שואל, כי דווקא עכשיו לפני הכנס יש הרגשה מאוד ממשית שיש יכולת לממש את המעבר, את פתיחת הלב דווקא עכשיו לפני הכנס, ויש לי פחד מאוד גדול שלא להיות החלק המועיל במהלך שכולנו עוברים עכשיו וגם לפספס את ההזדמנות שעומדת לפנינו.

כן זו באמת הזדמנות גדולה מאוד לכל אחד לעשות צעד קדימה, לפחות בזה שהוא מנטרל את האגו שלו ונכלל יחד עם כולם כמו תינוק שדבוק בגדולים, אם הוא לא יכול לעשות את הצעדים בעצמו ואנחנו יכולים לעשות את זה.

תלמיד: מה ההכנה האישית של כל אחד וברמת העשירייה, שנוכל לממש את ההזדמנות הזאת שיש לנו?

ההכנה צריכה להיות בזה, שכל אחד מתבטל כלפי האחרים ועל ידי זה רוצה להדבק בכולם, ובביטול של כולם אנחנו רוצים שישלוט הבורא, הכוח העליון - כך זה עובד.

תלמיד: ממה להיזהר דווקא בזמן הזה?

להיזהר לא להתנתק. יש לנו נטייה טובה וגדולה לחיבור, לריכוז, למשוך את הבורא אלינו שימלא את כל החלל שבינינו, שינטרל את החלל הזה, שילמד אותנו איך להיות מחוברים ללא שום רווח בינינו, להיות "כאיש אחד בלב אחד". אנחנו יכולים לתאר לעצמנו מה זה נקרא חיבור. אז נמשוך את הבורא וכך זה יקרה.

שאלה: בכנס יהיו לנו הרבה תלמידים חדשים מהקמפוס וגם מהנקודה שבלב, חלקם גם עכשיו צופים בשיעור והם שואלים, אם משמעות ההכנה הפנימית היא ליצור חסרונות משותפים לחיבור דרך קנאה, תאווה וכבוד?

ודאי שגם אלה הם הכוחות שפועלים עדיין בנו ואנחנו רוצים שעל ידי קנאה, תאווה וכבוד נתקשר בינינו ונהפוך הוא, הקנאה, התאווה והכבוד יביאו אותנו לעל מנת להשפיע זה לזה ומאיתנו כולנו לבורא.

תלמיד: אמרת, שמה שעומד לנו זה ריכוז לחיבור, איך עושים את זה?

אנחנו צריכים להכין את זה בינינו, שכולנו בזמן הכנס נהיה כאיש אחד בלב אחד, גם גברים וגם נשים ושהחיבור הזה יהיה מקום לגילוי הבורא לפי חוק "השתוות הצורה" ואין בזה שום בעיה. אנחנו כבר יודעים את זה, אנחנו משתדלים לעשות את זה ולא פעם. אז בואו נממש את זה בפועל.

שאלה: רציתי להוסיף למה שנאמר קודם, שיש הכנה של נשים והכנה של גברים, וכל הפעולות בשיתוף פעולה. פעולה נוספת שהייתה בחודשים האחרונים, זו התפילה היומית שלנו בשלוש בצהרים לגברים ובשבע וחצי בערב לנשים. חלק מהפעולות עשינו הכנה לכנס ובחלק מהן גם לקחת חלק בעצמך. והפעולות של היום יהיו הכנה לכנס.

בסדר גמור.

שאלה: לפני הכנס יש לי התרשמות של מציאות שבורה וזה נראה לי כמו עוינות, קנאה ושנאה בין החברים. אבל יחד עם זה אנחנו צריכים להגיד "עיניים להם ולא יראו". אנחנו גם קוראים שמי שעושה שלום בשמים "עושה שלום במרומיו", יעשה גם שלום כאן בין החברים. אז האם אני צריך לצפות שבכנס הקרוב האור העליון יתקן את היחסים בינינו, או לצפות שהאור העליון יתקן את התפיסה שלי?

לא, האור העליון מיועד כדי לקרב בינינו, ובוודאי שמתוך זה גם אני בעצמי אוכל לאבחן כל מיני דברים שמחברים או מבדילים בינינו. אבל העיקר הוא, שהוא יקרב אותנו כי אלה בעצם התיקונים - וכל התיקונים נמצאים בנטייה לחיבור.

לכן בואו נשתדל להביא את עצמנו לזה, אני לא חושב שאנחנו צריכים עוד משהו, אלא רק יותר חיבור.

תלמיד: אנחנו עושים חשבונות כלפי האחרים, זאת אומרת אני אחראי על הכוונה שלי, על הפעולות שלי. אז האם אני צריך להסתכל על הדברים כך שכל העולם נברא כדי שאני אתקן את עצמי, ולא אעשה חשבון כלפי התיקון של האחרים? אני מסתכל כאילו רק אני שבור, אבל ההיגיון מראה לי שגם אני צריך להיתקן וגם האחרים צריכים להיתקן, אז מה נכון?

תגיד, נראה לך שחוץ ממך יש בעולם עוד מישהו?

תלמיד: לא, אני לא חושב.

אז תתקן מה שאתה מרגיש, מה שאתה חושב, לְמה שאתה מתייחס, ותראה עד כמה שזה ממלא את הכול.

תלמיד: הבנתי. אם כי אני מרגיש שיש סביבי אלפי מראות, שמראות לי, שמצד אחד הבורא גורם לי להאמין שזה לא אני מה שאני רואה ושיש בלגן, אבל מצד שני אנחנו מנסים לבנות את האמונה, שזה הכול חלקים שלי, וזה מראה לי את עצמי.

כן.

שאלה: האם השמחה שלנו מהאיחוד שלנו, היא תגובה של הבורא לאיחוד שלנו?

כן.

שאלה: אז איך להחזיר לו את השמחה הזאת דרך הכרת תודה?

להתקדם לחיבור הבא.

שאלה: מה היא ההכנה הפנימית של כל אחת לכנס?

שהיא רוצה להרגיש בתוכה את כל הכלי העולמי, מצד הנשים - נשים, מצד הגברים - גברים, ולהתחבר איתם ולהיות איתם ממש בקשר אחד אמיץ.

שאלה: פתיחת הלב חייבת להיות במילים, או שזה יכול להיות תחושה, הרגשה?

פתיחת הלב חייבת להיות בהרגשה שמלווה במילים, מוזיקה, ניגון, לא חשוב מה, אבל זה סך הכול הרגשה.

(סוף השיעור)